 |
לא כל כך מסכים איתך.
הגדרת יפה אספסוף כ"המון נבער הפועל כעדר חסר מנהיג". לדעתי, זה בדיוק מה שראינו. נכון שההמון הזה הוסת ע"י מנהיגיו ג'וליאני ובעיקר טראמפ עצמו. בעיני, מה שהפך את ההמון הזה לאספסוף, הוא העובדה שהם לא שאלו את עצמם: אם מה שאנו עושים הוא כל כך חשוב, מדוע מנהיגינו אינם כאן איתנו? זו שאלה קריטית המבדילה בין האלפים שהיו אתמול על גבעת הקפיטול לבין עשרות מיליונים שהצביעו בעד טראמפ. ולכן זה שהיה מנהיג שהסית את ה-mob, אינו סותר את העובדה שהיה מדובר בעדר ללא רועה שכל תכניותיו היו לשבור חלונות, לדפוק על דלתות ולצלם סלפי.
במובנים רבים דב צודק כאשר הוא מגדיר את האירוע כאפיזודה. האירוע לא היה חלק ממאמץ מתואם לסכל את חילופי השלטון. הוא כן היה אירוע מדאיג הממקד את תשומת הלב אל המשילות הרופפת והרופסת של הדמוקרטיה. הוא האחרון בין מי יודע כמה פעמוני אזעקה המספרים לנו שבעידן החדש אי אפשר לסמוך על המשכיות ומסורת כעמודי תמך הנושאים את בניין הדמוקרטיה.
העובדה שאין שום תסריט פוליטי ריאלי המאפשר לגרור את טראמפ מן המשרד הסגלגל אל תא הכלא היא התהום הפעורה לרגלי המשטר הליברל-דמוקרטי שלנו.
זוהי גם הנקודה העיוורת של דב. הוא בשום אופן לא יכול להבין שחייבת להיות מסגרת דמוקרטית-חוקתית המאפשרת לגרור את נתניהו מכס השלטון גם כאשר הרוב הדמוקרטי דוקא תומך בו. כשם שכמה אלפי נערי הגבעות השחורות של דקוטה, יכלו לחרוץ את דינה של המפלגה הרפובליקאית, אילו בחרו לשרוף את גבעת הקפיטול, כך שלטון החוק חייב שיהיה בידו הכוח להגות מן המסילה את המנהיג כאשר מתקיימים התנאים שמוכיחים שהוא אינו מסוגל למלא את תפקידו. היכולת הזאת ומסגרתה חייבים להיות חלק מן החוקה הקיימת ולא יצירי רגעי המשבר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש