 |
 |
הצעה לשיפור |
197192 |
 |
 |
אור (יום שישי, 13/02/2004 שעה 8:52)
בתשובה לארד מייסון |
 |
אני בהחלט לא מתכוון להיכנס לדיונים האין-סופיים האלה על למה השיר לא טוב בעיניי. למדתי, מניסיוני בדיונים רבים כאלה, שעדיף להתייחס רק לשירים שכן טובים בעיניי ורק אז לבקר אותם גם, כאשר מה שטוב בעיניי מהווה נקודת אחיזה שממנה אני יכול להסביר מה רע בעיניי. עשיתי את זה לא פעם. הבעיה עם השיר הזה, כמו עם שירים רבים על במה זו וכפי שרבים כבר הצביעו, היא פשוטה: כוחו של השיר לא ניכר בשיריותו. תכונותיו השיריות של השיר אינן חזקות מספיק כדי להצדיק את השימוש בהן והתכונות הלא שיריות (כמו רעיון או תוכן או מסר) אינן נארגות בצורה טובה דיה לתוך התכונות השיריות. נוסף על כך, לא רק שאין השירי והלא שירי ארוגים היטב זה בזה, אלא גם השירי בפני עצמו אינו מוצלח במיוחד. כלומר, אין פה מצב של שימוש מעולה בתכונות שיריות - חרוז, מקצב, לשון שירית - שאינה בהכרח קשורה לתוכן, אלא שגם השימוש בתכונות השיריות בפני עצמו אינו מוצלח במיוחד.
מה שכן יש הוא מסר ורעיון איך להביע אותו: באמצעות ההשוואה בין שני הגורמים: הפרשה המקראית והמציאות הפלסטינית. רק מה, זה לא מספיק. האריגה של הגורמים יחדיו אינה הדוקה דיה, אינה יוצרת שלם אורגני. שני הצדדים מוצגים זה ליד זה ומיופים קצת באיזה רצף נרטיבי. לא נעשה שימוש בכוחה של השירה ליצור השוואות כאלה: בין-טקסטואליות לסוגיה למשל, מטפורות או דימויים ( שהם צורות המבוססות על השוואה) או כל כלי אחר.
הכותב השכיל ליצור הבחנה דקה ומעניינת ביחס למציאות אולם לא הביע אותה היטב בשיר בצורה שתצדיק שיר. אולי עדיף לו היה בוחר צורות אחרות, כמו למשל טור הדעות בעיתון או אותה צורה שנזנחה לאחרונה אולם מיועדת בדיוק לאותה הבעה ספרותית של דעות: המסה.
לגבי אותם שירים מגויסים - אכן, שיר המביע רעיון פוליטי מושך תשומת לב רבה יותר אל הרעיון ולכן הטכניקה השירית שלו נתונה יותר לביקורת ונדרשת יותר להצדיק עצמה.נראה שבתפיסת הקוראים שיר צריך להיות קודם טוב כשיר, אחר כך נדבר על תכנים ומסרים. עם זאת, לא חסרים שירים פוליטיים או בעלי כל מסר אחר שאינו רגשי העושים שימוש מצוין בהשוואת כגון זו שנעשית פה. קח למשל את ''על הילד אברם'' של אלתרמן הטווה בוירטואוזיות שאין כדוגמתה את סיפור אברם התנ''כי לתוך סיפורו האישי של ילד בשואה. השיר נכתב כך שאין איזו ''אמירה'' חשופה על ההשוואה אלא היא מוראית בעצם יציקת שני המאורעות לאחד. יש הטוענים כי ההראיה של הדברים תחת מתן אמירה עליהם היא המאפיין הבולט של הספרות וגם של השירה. ''שיר אמירתי'' הוא בעייתי מבחינה זו.דוגמה דומה היא ''בעיר ההריגה'' של ביאליק.
באשר לשבחיך - אני חולק עליהם. השיר רחוק מלהיות רגיש למקצב, לפחות באוזניי, והשפה גם היא רחוקה מלהרשים, בעיקר כשהיא משתמשת בתיקון היתר הצורם המביא להשמטת שי''ן השיעבוד: ''בשבוע בו''. 2 החלטות בלבד החליטה האקדמיה בעניין סגנון, שתי החלטות בלבד מול מאות ואלפים בעניין דקדוק. פסילת ההשמטה הזו היא אחת מהן. היות שהשיר נעדר מקצב כלשהו, איני רואה הצדקה פואטית להשמטה הזו. |
 |
|
 |
|
