 |
לה מנארה - מסעדה תמימה למרגלות האלפים הצרפתיים, או חלק מתוכנית ערבית לכיבוש אירופה?
|
|
| אוכל ותיירות • יאיר בר • יום ב', 27/5/2002, 12:00 |
|
| |
פעם נהוג היה לחשוב שאם משהו יביא את השלום, הרי זו הכמיהה היהודית לחומוס כהלכתו. אינתיפדת אל־אקצה ושבירת חלום אוסלו הביאו למפלה גדולה באמונה כי שמן זית בתולי, פול וביצה קשה יהיו הקישוט לתמונות של גיבורי פרס הנובל הבא. מי שזוכר את התמונות של שרי העבודה וראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, סועדים את ליבם במסעדה מזרחית לאחר תחילת מהומות אוקטובר, על מנת להראות ש"עסקים כרגיל", וודאי מבין על מה אני מדבר.
לאחר מספר חודשים באירופה ניתן לקבוע בוודאות כי ההשתלטות האיסלמית על אירופה התחילה קודם כל בסיר הקוסקוס. אם בעבר הסמל של צרפת היה צרפתי הולך ברחוב מהבולונז'ארי הביתה עם סלסלת קש בידו שממנה מציץ בגט טרי ולראשו ברט, הרי שהיום המראה המקובל הוא צעירים מסתובבים ברחוב עם חצי פיתה גדולה ובתוכה שווארמה מאחת ממאות מסעדות הסנדוויץ' קבב הפזורות בכל פינה ברחובות. ניתן לומר כי השווארמה, הקרויה באירופה דווקא קבב, הצליחה לגנוב את ההגמוניה אפילו מההמבורגר האמריקני של מקדונלד, שבכל ארץ מסמל את התרבות האמריקנית המאיימת לשבש את דעתם של הצעירים המקומיים. האם מכך אנו למדים כי התרבות האיסלמית עומדת לגבור על לבבות המקומיים כפי שעשתה זו תרבות האמריקניזציה, אם לשפוט לפי הביקורת המושמעת על ידי החוגים השמרניים המקומיים?
אבל לא על זה רציתי לדבר. תחום התעסקותי הוא מזון, לא אנתרופולוגיה בגרוש, ולכן אעסוק כאן בחוויה מרוקאית נפלאה שעברתי בגרנובל אשר שוכנת בדרום־מזרח צרפת, למרגלות האלפים הצרפתיים.
מסעדת לה־מנארה ממוקמת בתחילת שדרות גמבטה בצד הקרוב לנהר האיזר, שמעליו חולשת לה הבסטיליה המקומית. הכניסה למסעדה צנועה יחסית: שולחן כפול ועליו כמיטב המסורת מונחים כלי הטאג'ין, שהינם כלים שבהם נהוג היה לבשל במרוקו תבשילים לאורך שעות. ייחודו הוא בפתח עילי שדרכו יוצאים האדים. לצד הטאג'ין מונחות מספר צלחות בגדלים שונים ובעיטורים שובי לב, צבעוניים למדי. בארץ, ודאי, היה זוכה מראה הצלחות לכינוי הלעג "ערבי" - אך אני מעדיף לראות בעיצוב הערבי של הצלחות דווקא את העושר המחשבתי והתרבותי של המעצב: רבדים של צבעים המשתלבים אחד עם השני. הצלחת הזכירה עבודת קולאז' רחבת היקף.
המלצר, שמשמש בין השאר כעוזר מטבח וכמנהל המסעדה, התגלה כבחור מרתק וחביב. בשלב הראשון של הארוחה הוא בא ולחץ את ידינו ושאל מהיכן אנחנו. כשענינו לו שאנחנו ישראלים הוא חייך ואף הוסיף את משפט הפלאים - "נעים לי מאד". בסיום הארוחה הוא ביקש מאיתנו מטבעות ישראלים לאוסף. לאחר שמסרנו לו מספר מטבעות הוא התעניין בסמלים המופיעים על גבם וכן בערכיהם, וסיפר לנו בקצרה על האוסף שלו של מטבעות מכל העולם. יש לציין כי במהלך הארוחה הוא הגיע לשולחננו פעמים רבות ופיתח קטעי שיחה קצרים אך מעניינים, ובכך גרם לאווירה מאוד לבבית וחמימה. סביר להניח שהוא חשד באי־הנוחות שעלולה להתעורר אם נרגיש לא רצויים במסעדה בשל היותנו ישראלים, אך התנהגותו בהחלט גרמה לנו רק לרצות לחזור לסעוד במסעדה שוב, מה שללא ספק נעשה בעתיד.
תפריט המסעדה, כיאה למסעדות צרפתיות, מתחלק למגוון רחב של אפשרויות לבחירה מתוך כל קטגוריה. גם כאן, בא העושר הערבי לביטוי באפשרויות המגוונות. למנת פתיחה, יכול הסועד לבחור בין מספר מנות עטופות בבצק - למשל, בריק הממולא בתפוחי אדמה או ביצה. הבריק הוא למעשה בצק עלים דק ביותר עם מילוי, שמקופל לצורת מלבן ונזרק לשמן עמוק לטיגון. אופציית הביצה מומלצת, שכן הביצה נכנסת לבצק במצב חי ויוצאת מהשמן כשהיא מוכנה וטרייה. מנה נוספת לבחירה היא מרק החרירה המפורסם: מרק עשוי מקטניות ובשר כבש הידוע כ"מפסיק צום" מקובל בימי הרמדאן. באחד משיעורי הצרפתית שלי סיפרה המורה כי בעת ביקור במרוקו היא התפללה כל היום שיגיע הערב וארוחת שבירת הצום, רק בשל אהבתה הרבה למרק. מנה נוספת המכילה בצק היא הפסטיה. גם כאן משתמשים בבצק עלים הממולא בתערובת של בשר טחון מסוגים שונים. בידולה של המנה הוא הגשתה עם דגש על מתיקות - לאחר הטיגון נזרים על הפסטיה אבקת סוכר וקינמון. השמן, הסוכר והקינמון מזכירים לעתים דווקא את המנות האחרונות של המטבח הערבי כדוגמת הבקלאווה המוכרת וודאי לישראלים רבים. מנות נוספות שנדגמו סביב השולחן היו שקשוקה, שככל הנראה לא הוכנה במטבח כבר זמן רב, ולכן סבלה מחוסר דמיון רב לשקשוקה מסורתית. מדובר היה יותר בחביתה עם מעט בצל מטוגן וחצי עגבניה שנחתכה לקוביות. שקשוקה ראויה אמורה להכיל רוטב עגבניות ופלפל צ'ומה לחריפות.
למנות עיקריות ניתן לבחור בין אחד מתבשילי הטאג'ין, שמגיע לשולחן בתוך הכלי המקורי. הטאג'ין מכיל נתח בשר שהסועד בחר - כבש, טלה, כדורי בשר טחון או עוף - כשלצד נתח הבשר בוחר הסועד את התוספות. האופציה המומלצת לטעמי היא תפוחי אדמה, בצל וזיתים שחורים. המנה שהזמנתי כללה בנוסף גם כבש שהיה רך ונימוח באופן מיוחד. הכבש תובל קלות, מה שאפשר לטעמו ונוכחותו הטבעית לתת את הטון. התוספות מהצד, יחד עם פרוסות בגט טרי, היוו את הכלים הדרושים להנאה מהמנה.
בנוסף לטאג'ין, ניתן לבחור באחת ממנות הקוסקוס המוגשות במקום. המנות כוללות צלחת עמוקה ובה קוסקוס, ולצידה צלחת נוספת ובה המרק המסורתי המלווה את הקוסקוס, המכיל גזר, קישוא, תפוחי אדמה, גרגירי חומוס ושאר ירקות. בצלחת שלישית מקבלים את נתח הבשר שבחר הסועד. כאן ניתן לבצע מיקס ולהזמין יותר מסוג אחד. במנה שבחרנו הוזמנו כבש, טלה, עוף וכדורי בשר. כולם היו משכנעים, אולם כדורי הבשר היו מעט יבשים.
אופציה נוספת למנה עיקרית היא מבחר בשרים מהגריל וכן מנות דג ופירות־ים, אך לא טעמנו אותן - אנחנו באנו בשביל ללכת על הדבר האמיתי, ולא לבזבז את זמננו על הטפל.
למנה אחרונה לא הצלחנו להגיע, ולכן הסתפקנו בתה מתוק עם נענע, שבימים גשומים כמו זה שתפס אותנו, מהווה פתרון מצוין לקור ולמחסור התמידי במשהו מתוק בפה. אין ספק - יש מה לומר בזכות ההשתלטות הערבית על אירופה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש