 |
דוצ | 1021 |  |
|||||||||
 |
|
 |
||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש יודע, אבל אני חשוב שזה משהו שקשור לדימויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שאפילו לדימויים נוצריים (פצעים, לגימה של "כתמים", שאולי מרמזת ליין/דם). ישו ממין נקבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לפני שעוברים לדימויים מסובכים, מישהו יודע מה זה דוצ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוצ =? דו-צדדי. חלק מהמילים (בין, חוצצת, שקוף, זורמת דרך) מרמזות על קיומם של שני צדדים ועל מעבר מצד לצד ולהבדיל, על הפרדה בין הצדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמגיב בשם אור היה נותן לנו תגובות מלומדות וניתוחים מאשירים לגבי כל שיר חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמהני מדוע בחר הכותב לכתוב בלשון נקבה דוקא. האם רק מהסבות המובנות? (הצטלצלות) ניסיתי לקלף את השיר ולמצוא בו עוד-דבר, אך נדמה לי כי השיר עצמו עשוי קילופים-קילופים, ובעשותי כן פשוט פירקתיו...(אני מתנצלת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני כי איני יכול להושיע כאן. אפשר להתעמק בשאלה מדוע השיר בעייתי ומה עושה אותו קשה להבנה.גם זה דיון מעניין: מהן הנקודות הבעייתיות בשיר ומדוע הן כאלה. שירים בעייתיים הן דוגמה מצויינת לכל מיני נקודות בעייתיות בשפה ובשפת השירה. אבל דומני שזה יהיה נבזי במיוחד עבור הכותב/ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, בקריאות נוספות עולה בי היפותזה שדי תארגן את השיר, אבל היא תהיה יותר מדי בבחינת ''דיבוב'' ו''עזרה'' לטקסט שלא מצליח לדבר בעצמו, אז אני אמנע ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך אקדים ואומר שאני מסתייג מאוד מן השיר. איני אוהב אותו, איני אוהב את האופן שהוא כתוב והוא פגום מאוד לדעתי. אבל אני אפסיק לומר דברים רעים ואדגיש שמדובר בדעתי ובטעמי האישי בלבד. דומני כי הקושי העיקרי בהבנת השיר הוא השורה הפותחת. כיצד יכול מטאוריט להיות שקוף כמראה ריקה? והרי מראה, ריקה או לא, אינה שקופה כלל. מכאן שאו שזו באמת הכוונה, שאינו שקוף (אז למה הדימוי בכלל?), או שזה דימוי גרוע (וזו לא הנחתנו לעולם במחקר אלא רק בביקורת) או שניתן להבין את השורה אחרת. אולי פשוט חסרים פסיקים וכמה אותיות: (כ)מטואריט שקוף (,) כמראה ריקה(,) אני... כלומר, הדוברת היא: 1. מטאוריט שקוף 2.כמראה ריקה 3. בין...כעת נשאלת השאלה מדוע נוצרו הדימויים האלו ומה מטרתם. המשמעות תתברר בהמשך. אז נמשיך. הדוברת ממוקמת מן הסתם בשמיים, בין עננים, נופלת לכיוון הארץ. כאן מתאים לנו עניין המטאוריט. היא כן מטאוריט הנופל לכיוון הארץ, רק לא ברור מה שקוף בו. פצעיו הם כנראה חורים בו ודרכם נושבת סערה. הבעיה היא שכשמשהו נופל למטה אז הרוח שעוברת דרך חוריו עולה למעלה. אותה סערה תפגע בארץ וביושבים בה (הנמען של השיר, הקורא) ותעיף אותם ללגום מכתמים וכן הלאה. דווקא שורות אחרונות אלו יותר סבירות. כנראה הכוונה לאיזו שיבה אל התוהו ובוהו, אל הריק שהיה קיים לפני ההיווצרות. המכתמים (פתגמים בכלל במילון שלי) הם כנראה השמיים שהיו פה בלבד. מי ינטוף רוך וקינה? המועפים או המכתמים? שניהם. לאחר ההשמד תתקיים כנראה איזו התאחדות, שמביאים עימם המוות והכיליון. ההפיכה לאויר, לנשמות מעופפות, תביא עימה רוך והנשמות יקוננו על מותן. כך גם המכתמים עצמם צורתם רכה, אמורפית, והם יקוננו על שהיה. הדימוי כמראה ריקה יכול לסמן את העתיד: מראות ריקות רק כאשר אין מולן דבר, והרי המטאוריט הזה מביא בכנפיו את הסוף, כך שיש לו מעין צד נבואי. שקוף על שום מה? אולי בשל חוריו המרובים אבל יותר סביר כי המטאוריט מסמן בעצם איזו סכנה קרבה ובלתי נראית. כך שהוא בעצם שקוף, לא נראה, לא ניתן להתגונן בפניו. מכאן שהוא בעצם איזה גורל מוכן מראש, איזה סוף ידוע וטראגי של האדם שאינו מסוגל לזהותו. שני עניינים נותרו פתוחים: כיצד סערה יורדת כלפי מטה כשמטאוריט נופל למטה, וכיצד היא יכולה להיות חוצצת אבל בלי נמצאת. פירוש דחוק הוא שחוצצת פירושו הופך לחצץ בעת הנפילה אבל זהו אילוץ בולט במיוחד. יוצא אם כן, כי הדוברת היא המטאוריט עצמו הנושא עימו חורבן, כיליון. את הסוף היודע מראש, הבלתי נראה והבלתי ניתן לעצירה. "דוצ" כדו צדדי, אינו שני צדי המטאוריט אלא שני הצדדים של התמונה: משמיד מול מושמד. דיבוב נדיר של מי שישים לנו סוף. השיר כולו מנסה לשדר איזו עדינות, איזה בלתי נמנע ולמעשה לא עצוב, חורבן כמטמורפוזה גרידא. אני רחוק מלהיות מרוצה ממש שכתבתי אבל זה כל מה שהדחף האוטומטי שלי לחפש קוהרנטיות בטקסט כתוב הצליח להפיק. אולי אחרים יצליחו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה לא מכתמים במובן פתגמים, אלא מתוך כתמים. (מסתדר עם ''סגולים ואפורים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה זה היה צריך לבוא דגש ב-כ' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי אותו קצת אחרת. לא אוכל לפרט כרמתך, אך אנסה לנגוע. אני רואה כאן תיאור של נפילה (מטאוריט) לים. הים מקבל בברכה את זאת שנפלה לתוכו ("נגיעות רכות של כחול"), אך בעצם נסיונו להגן עליה מה"בחוץ" ("היא תעיף אתכם"), הוא צורב את פצעיה במליחותו. מה הוא אותו "בחוץ"? החיים האמיתיים. הבחירות אותם איננו רוצים לעשות. הידע שיכאב לנו אם נשאר באותו מקום, ויהיה קשה להתחיל לנסות לצאת מהכאב. מה הם אותם "מכתמים"? כל אותם משפטים אוטומטיים שנמע מאנשים שמנסים לעודד אותנו. "עד החתונה זה יעבור". "יכול להיות יותר גרוע". "יש הרבה דגים בים". כולנו מכירים את המשפטים הללו, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני כבר אוזר כוחות לנסות לקרוא ולהבין את השיר הזה אני מתאכזב לגלות שאינני מוצא בו שום איכויות, לא גלויות וגם לא נסתרות. עצוב שסתם גיבוב של מילים מתקרא שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להציע את הנוסח המלא של השיר כפי שהמוזות האלוהיות הכתיבו לי ברוב חסדן: מטאוריט שקוף כמראה ריקה שתיקה מאובנת עטופה כשריקה. אני בין נגיעות רכות של כחול גונחת, גוחנת נעוצה במכחול. לא נמצאת רק חוצצת בדחיסות מתפוצצת. וסערה זורמת דרך פצעי ועולם שלם משתרג בחשאי. היא תעיף אתכם, תשיב אתכם לילדות הגנובה לרחם של אם. ללגום מכתמים סגולים אפורים זיבה הסרטן בלבבות נזירים. נוטפים רוך וקינה ודמעות של תנין על אובדן השכינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה שהרעיון המרכזי היה פה לנסות ולתת ביטוי לדברים שאינם ממש ברורים, והפערים ממלאים פה את לב השיר והינם חלק מהחויה אותה הוא מעורר וגם אני לא ממש הבנתי את השיר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין יתר עוונותי אני גם טיפוס עצלן עד מאוד. אמנם אני לא מצפה שיגישו לי הכל על מגש של כסף, אבל בכל זאת אני מבקשת להבין משהו ממה שאני קוראת. המילים בשיר נורא יפות אבל חוץ מזה לא הבנתי כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאינו מבין שירה", כלומר - רוב המגיבים שהצהירו שלא הבינו את השיר. נראה שסף היכולת ברשת צומצם אף יותר מסף היכולת מחוץ לה. אפילו קהילה עדכנית ומתעדכנת אינה מוכנה "לעצור" על רקע הרשת והלקשיב, יותר מאשר *לצרוך* מידע - להתרפק עליו. חבל שרוב התגובות לשירה באייל, בין אם שירה "מובנת" או "לא מובנת" (הגדרות מגוחכות! כמו לומר על אדם "אדם טוב" או "אדם רע" - היש אדם כזה בכלל?) הן בגדר תגובות בלבד, ולא בגדר פיתוח השיח סביב השיר סביב שירה וסביב פרסום שירה ברשת ותרבות הספרות ברשת, באייל ובדג. האייל, כפי שהכרתי אותו עד כה, הוא שלוחה נהדרת של ענייני דיומא, מקום ליצור שיח; אל תהפכו אותו לשן טוחנת של מידע לעוס, השאירו אותו חופשי למוחות החופשיים, העיסוק בשירה אינו פחות-ערך מעיסוק בפיגוע - במילותיה של סיון בסקין - "שניהם מזכירים את המוות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא תבואו אתה וחבריך המשוררים ותדונו בשיר כאן כדי להעשיר את השיח. מה לך, אישית, יש להגיד על השיר הזה? שמש דוגמא, ספר, שנדע. פתח את פיך ויאירו דבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחלוק עליך, תומר. שיר אינו פקק תנועה: הוא לא דבר מעצבן שחייבים לעבור כדי להמשיך הלאה. השיר הזה, כפי שאני רואה אותו, חסר את הקוהרנטיות הבסיסית שתשמש בסיס לדיון. אפשר לחלץ ממנו שיח או מסקנות אך זה יהא מתוך אילוץ. אני לא חושב שאתה יכול לדרוש מן הקוראים להיות חסרי םניות או טעם אישי ולדון בדברים שהם לא רק לא מבינים אלא גם לא אוהבים. זה לא אומר דבר על יכולתם, אולי זה כן אומר משהו על טעמם. אני אישתית מסתייג מאוד מן השיר ויש לי דברים רעים מאוד לומר עליו אבל אני לא אעשה את זה, כי איני נוהג לבקר לרעה. כשיש לי משהו טוב לומר אני אומר אותו וכשאין לי אז אני שותק. לא אני אהיה זה שהורס למשורר את היום או את השבוע. ולכן אני לא אעורר פה דיון מאריך בפגמיו של השיר הזה אף כי זה היה יכול להיות מאוד מעניין. מה שכן, אני אנסה בכל זאת להציג פה איזו הבנה שלי את השיר, בל זה יהא בהודעה אחרת כדי שיהיה לי השיר מול העיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר פה, אז שנה את הסגול של ''נמצאת'' לצירה, ושים דגש בת''ו של ''מכתמים''. (אמרת פעם שתלונות על הניקוד יש להפנות למערכת ולא למנקד. אז הנה, אני מפנה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר פניות לעורך - אולי אפשר לפטור את מדור השירה מהגזירה החדשה שלפיה המאמר (במקרה הזה - השיר) אינו מופיע כאשר מבקשים לראות רק תגובות חדשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ברצונך לראות את כל המאמר + התגובות החדשות, לחץ על הקישור "הסיפור המלא" מתחת למאמר ה"סגור" (מתוך עמוד המאמר, לא מהעמוד הראשי. לחיצה מהעמוד הראשי תציג גם את כל התגובות, לא רק את החדשות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, שיהיה. אבל צריך להודות, זה לא ממשק משתמש אינטואיטיבי כאשר אותו ''כפתור'' מבצע שתי פעולות שונות, בהתאם למיקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה מצפה ממני "להתרפק על שירה"? הרוצה אתה אולי לשמוע תשבוחות עד בלי די על איכותו המדהימה של השיר? ואם לא אהבתי? נכון, יש מקומות ברשת בהם כל יצירה שתפרסם תזכה לתגבות אוטומטיות של "אדיר!", "נהדר!", אתה מה זה מוכשר..." וכן הלאה. זה מה שאתה רוצה לקבל? במקומך, לא בכך הייתי חפץ. אם לא תשבוחות אוטומטיות, מה כן, דיון? איך ניתן להתדיין על משהו שאף אחד לא יכול להבין, בהגדרה? על יצירה השואבת מעולם המושגים של כותבה, והיא בלתי קומיוניקטיבית, ובלתי ברורה לכל מי שמחוצה לו? אפילו 70 הברות אין בשיר הזה, כמה הברות אתה מצפה שיהיו בדיון? לא, כדי שיהיה דיון חייבת להיות שפה משותפת. אם יפורסם כאן שיר של רחל, נניח, כולנו לפחות נבין את המילים והקשרן. שים כאן פואמה של טשרניחובסקי, ותראה איזה דיון יצמח. ולסיכום, כאשר אני עומד במוזיאון, ומביט בתמונה, אני לא פוצח עליה בדיון. אולי אני מבין אותה, אולי לא. אולי אני אוהב אותה, אולי לא. אבל הדברים האלו הם דברים אינדיבידואליים, וככאלו אין להם יותר מדי קיום מחוץ לעצמי-שלי. אם אתה רוצה שאסביר לך את תחושותי בדיוק לגבי השיר הזה (או כל שיר אחר), בבקשה תאר לי קודם מה טעמו של תפוח-עץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את ריחו (הנוזלי) של תפוח יקשה עליך לתאר לי. אבל כאשר אתה אומר ''תפוח'' מצטיירת לי תמונה של התפוחים שאני מכיר. כאשר אתה אומר ''תפוח סגול'' מתחברות לאסוציאציות שלי של ''תפוח'' האסוציאציות שלי של ''סגול''. כל התקשורת האנושית מבוססת על התקווה שיש לנו מערכת דומה של האסוציאציות. אם תבחר לומר ''דפי התפוח הלבנים רפרפרו בערימות החתחתים'' יתכן שזה דימוי שלך ברור, ששאוב מתוך עולם הערכים שלך - אבל הסיכוי שהמשמעות שלו לגבי תהיה דומה למשמעות שאתה נותן לו (אם בכלל תהיה לכך משמעות לגבי) קלושה ביותר. וזה בדיוק השיר הזה. לך הוא ברור. לי לא. לא נראה לי כאילו ניסית להעביר אלי תחושה או מצב כדי שגם אני אבין אותן. לא, דברת בשפה הפרטית שלך, שבעוד שהיא לגיטימית, ויתכן אף עשירה ובעלת ערך - היא כתובה מראש בשפה שאני לא דובר. את שפתו של השיר הזה אני איני דובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי ארוכות באם להגיב על התגובות. תגובתי אינה מסוג התגובות של "אתם פשוט לא מבינים" או "הקדמתי את זמני" כי לא הקדמתי כלום והבנה היא לא תמיד מתנה טובה. השיר המסויים הזה מושפע מציורים של מכרים שלי. האם יש קשר בין השיר לציורים? בינו לתחושות שלי? אולי אני אנסה לאתר את הציורים ולפרסמם פה. אולי פשוט זה מיותר והשיר מעלה רגשות בלתי מוסברים רק בי ובעורכים של הדג והאיל. זו לא הכתיבה הכי קומוניקטיבית שלי אבל זה מה שהעורכים החליטו והיו להן אפשרויות אחרות, למשל לפרסם את "אני ולאה ומתחתנים" שהוא בהחלט קומוניקטיבי יותר אם כי שפתו לא פחות ציורית. אני שמח שמשהו אישי שלי דיבר אל שני אנשים שהם לא אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר התחלת במלאכת הפרשנות אז מה פרוש השם? אני מניח שגם זה קשור במידה כזו או אחרת לציורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם השיר הוא מעין כינוי חיבה למישהי בשם דיצה אבל גם כמו שנאמר פה כבר, במשמעות של דו צידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמית, מה דעתך על השיר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי טופי, כתבת משהו שיש לו משמעות עבורך ועבור כמה חברים שלך. איזה הגיון יש בפרסום של זה? זה עושה צחוק מכל הניתוחים הפסאודו ספרותיים של אור ודומיו (בהנחה שהוא לא ראה את הציורים המדוברים, ולא מכיר את דיצה). בזבוז זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה ההגיון. ביקשו ממני לפרסם אז הסכמתי. אני אף פעם לא הייתי חזק בהגיון. מעניין אותי למה אתה מתחבא מאחורי פסבדונים משתנים? האם אתה פוחד לחשוף את זהותך? האם אתה פוחד שאני ושאר האלק-משוררים ירדפו אותך? האם אתה רואה עצך כמעין גיבור על המגן על עירו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריבוי הניקים שאני משתמש בהם הוא אמירה אומנותית שלי. אמנם היא מובנת, בינתיים, רק לי [1}, אבל אין בכך כדי לגרוע מאיכותה הקוסמית. [1} - הייתי מוסיף "ולחברי" אבל אין לי חברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עושה צחוק משום דבר משום שאני לא התיימרתי לנסות לגלות ה הניע את המשורר לבחור בשם שבחר או מה מסתתר מאחורי השיר בכלל. זה לא רלוונטי. הטקסט עומד בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה, עושה, תאמין לי. זה שאתה לא רואה את הגיחוך שבעניין רק עושה את זה עוד יותר מצחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יותר מצחיק מהגיחוך שעולה בי לנוכח הטענה כי החלפת הכינויים שלך היא אמירה אמנותית. מה כוונתו של היוצר בכך שהוא מחליף את שמו תדירות? ומה אנו למדים עליו מן הטיעונים השחוקים שהוא מעלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שתגמור להתעמק ברזי השירה המודרנית, כדאי שתעיף מבט בכיווונה של צורת התבטאות שנקראת פארודיה. זה עשוי לפקוח את עיניך בקשר לאמירה שלי על החלפת הניקים. תמהתי לראות שאתה מתעניין ב''כוונתו של היוצר בכך שהוא מחליף את שמו תדירות''. לתומי חשבתי שכוונת המשורר אינה רלבנטית בעיניך, וההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא שאתה מסרב להכיר בערך הפואטי של ההודעות שלי (אולי בשל העובדה שאני כותב שורות ארוכות). אין לי מושג מה אתה לומד עלי ''מן הטיעונים השחוקים'' שאני מעלה, אבל ברצוני להזכירך כי הטכסטים שלי עומדים בזכות עצמם כך שכל נסיון ללמוד מהם משהו על העולם בכלל ועלי בפרט הוא משולל יסוד ותוקף, ממש כמו הנסיון לנתח את ''דוצ'' בהתייחס לקונטכסט שבו הוא נכתב לדברי המשורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפרודיה - אם לא הבחנתי בה אולי היא פשוט לא מספיק טובה. או שתעדיף להאשים את הקורא בחוסר יכולת ולא את האמן בחוסר כישרון? דבריך "יופי טופי, כתבת משהו שיש לו משמעות עבורך ועבור כמה חברים שלך. איזה הגיון יש בפרסום של זה? זה עושה צחוק מכל הניתוחים הפסאודו ספרותיים של אור ודומיו (בהנחה שהוא לא ראה את הציורים המדוברים, ולא מכיר את דיצה)." טוענים לפי הבנתי כי העובדה שניתוחיי את הטקסט אינם עולים בקנה אחד עם המשמעות שמקנה לה היוצר עושה צחוק מניתוחים אלו. מכאן אני מניח שאתה מייחס משמעות לכוונת הדובר ולכן שאלתי למה כיוונת בדבריך ובהחלפתך כינויים תדירות. הטקסטים שלך רחוקים מלעמוד בזכות עצמם כי הם לא יצירות ספרות ולפחות לא מוגדרות או מוצגות ככאלה על ידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דרך פשוטה לבדוק את זה, אבל היא מצריכה השתתפות פעילה של הקוראים: יואילו נא אלה המעונינים בכך לכתוב ולספר לנו אם הם חשבו כמוך שההודעה שלי בדבר האמירה האומנותית של שינוי הניקים היא רצינית. לעצם העניין, מר צינמן כתב שיר שמתייחס לציורים של חברים שלו, ציורים שלא ראית ולא ידעת על הקשר שלהם לשיר. בכל זאת אתה מתעקש שהניתוח שעשית לשיר לגיטימי כי "הטכסט עומד בזכות עצמו". ניסיתי, בכוחותי הדלים, להמחיש לך מדוע האמירה הזאת שלך מעוררת אצלי גיחוך ע"י אמירות דומות לגבי טכסטים שלי. אתה טוען שלא הגדרתי אותם כיצירות אומנות, ובכך פותח קופת שרצים חדשה. ראשית, מפני שייחוס ערך אומנותי שנשען פשוט על הגדרת/הצהרת המחבר הוא, בעיני, פשיטת רגל אינטלקטואלית, ושנית מפני שכאשר *כן* טענתי שיש אמירה אומנותית הריבוי הניקים שלי אתה סרבת לקבל זאת. למה? מפני שעוד לא הגדירו ענף ספרותי שנקרא "החלפת ניקים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצאתי באמירה על החלפת הניקים פרודיה חביבה שהעלתה בי חיוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני סבור כי הגדרת דבר כיצירת אומנות עושה אותו כזה אבל אני חושב כי אם אפילו היוצר עצמו לא מגדיר אותה כך אז בכלל אין מה לדון בעניין. מה שכן, אכן לא לקחתי בחשבון את העובדה שהגדרת את זה כך ולאחר שהפניתי את ליבי לעניין אני מודיע כי לדעתי אין בהחלפת ניקים משום אמנות בלי קשר לאם הגדירו או לא הגדירו ענף כזה. גם ציור מופשט מוגדר כאמנות ואני עדיין לא הבנתי מה אמנותי בו. אני מניח שטענתך היא ששירו הוא אמנות כמו שהחלפת ניקים היא אמנות. היות שאחרונה אינה כזו גם הראשון אינו כזה, אבל עוד לא ברור לי מה הבסיס לדמיון ביניהם. הייתי שמח אם היית מסביר בפשטות מדוע אתה סבור כי דבריי אודות השיר גורמים לך לגיחוך. עדיף לא בטון ביקורתי. ציניות מונעת דיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר "במה חדשה" התפרסם השיר (המוגדר שם "קינה") בנוסח שונה: הקוראים מוזמנים לשער את השערותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר השני שלו שם (לאה ואני מתחתנים) אפילו יותר גרוע מהשיר שפורסם כאן(וזה בהחלט השג!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיצרו נא לרגע, וחישבו. מה יכול להיות שקוף כמראה ריקה? מהו אותו דבר ש"לא נמצא, רק חוצץ"? ומהי אותה סערה שתעיף אתכם (ולאן היא תעיף אתכם) עד שתחזרו ללגום מכתמים נוטפי רוך? ועל מה יכולה להיות הקינה? את התשובות אינני יכול להביא כאן, והן תובאנה בהודעה נפרדת, מסיבות שיובררו רק שם. איתכם הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתם בכ' לא דגושה הוא חידה שירית (יש איזה שיר של יהודה הלוי, אני חושב, שמתאר דמות בוכה המכלה עצמה בדמעותיה, ורוח מנשבת שמרגיעה אותה, כאשר הכוונה היא לנר...). לפי תגובת המשורר כאן נראה לי שזה יצא לו די בטעות (מכתם צריך להיות כתוב בכוונה תחילה כחידה ולכן לא יכול להיות שצריך לקבל מוזות מהתמונות של החברים שלו כדי להבין - מספיק הפתרון.) הפתרון היחיד שמתקבל על דעתי, דחוק משהו, אך סביר (בהנחה שבכל זאת במכתם עסקינן) הוא אטמוספירה. שהיא כמו גרם שמימי אך שקופה , היא מפזרת בעיקר אור כחול(כל השאר חודרים דרך "פצעיה"). להגיד "לא נמצאת" זה קצת מוגזם אבל לצורך הפואטיקה בחושינו אנחנו מתייחסים ל"אוויר" כאל משהו שחוצץ אך לא נמצא. סערה זורמת דרך פצעיה - לא צריך להסביר למרות שגם זה דחוק ומטה. והיא משיבה את העננים בצורת טיפות מים "נוטפות רוך וקינה". WELL , בין אם לזה התכוון ובין אם לאו, נראה לי שצריך להשקיע עוד קצת מחשבה ועוד קצת מילים בשיר הזה לפני שמפרסמים אותו. אבל לא הייתי מגדיר אותו (במיוחד אם הוא לא מכתם, אגב) כחסר איכויות. ולא הייתי ממהר להגדיר קומוניקטיביות כMUST בשירה. שירה אמורה לעורר את עולם הרגשות והדמיונות, וכן, ליצור אסוציאציה,מתח , ורגש , אצל הקורא שלא היו קיימים באותה צורה אצל המשורר. יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה). ואיך זה מתחבר לדיון אינטרנטי? אולי זה באמת לא מתחבר, אבל אפשר לדבר על שיר גם אם לא יודעים איפה ולמה כתב המשורר את מה שכתב. על הרגשות שהוא מעורר, האסוציאציות, על הדברים שהוא מזכיר. אמנון דנקנר כתב שפרוזה היא כמו זונה שיושבת על הבאר ומשתדלת שתבחין בה, ושירה היא כמו (בלשונו של דנקנר) כוסית שאומרת - "אתה רוצה אותי - תרשים אותי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתם אינו חידה דווקא, ולראיה מקור מילה זו: מזמורי תהילים הפותחים ב"מכתם לדוד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, יכול להיות שיש הבדל בניקוד, או כפל במשמעות. זה מה שלמדתי בשיעורי ספרות בתיכון (אמנם עברו איזה חמש שנים אבל לא הספקתי לשכוח הכול). ובתגובה לאסתי - הכל שירה. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם הכול שירה לדעתך אז אתה כנראה נהנה מהפיוטיות המופלאה של -נאמר- רשימת הרכיבים על שקית המרק, ואממ.. הליריות הנוגה של טורי השמות-כתובות-מספרים בספר הטלפון. כמה טוב ליהנות משירה על כל צד ושעל. המצב האמיתי בשטח הוא, שהרבה ממה שמפורסם כ''שירה'' אינו אלא שלשולי-מקלדת מרושלים. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכיצד את מציעה להבדיל בין שירת אמת לבין שילשולי מקלדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשולי מקלדת הם הבעות מרושלות. שירים הם הבעות מוקפדות שמאופינות בד"כ בניסוחים קצרים שבהם המלים- טעונות, וצירופיהן- רבי-משמעות. ניסוחים קצרים שבהם כל אמירה היא מעט המחזיק את המרובה. זה לא אומר שיש קו ברור שמבדיל בין שירה לתשפוכת מלים. אבל יש שירים שגם אם אני לא אוהבת אותם, או גם אם אני לא חושבת אותם ל"שירת אמת" [במובן של אמירה חזקה שאינה מנסה להרשים, או להתיפיף], עדיין הם שירים. ויש דברים אחרים, שפשוט אינם שירה. ויש מן הסתם דברים באמצע- השיר של עמית למשל נראה לי "חצי מוקפד".והוא יותר קרוב לדרגת שיר מדברים אחרים שיצא לי לקרוא השבוע. אפשר לכתוב מסה שלמה על השאלה שהצגת (והדבר כבר נעשה), אך הנושא ראוי ליותר זמן ואנרגיה ממה שיש לי כרגע. וחוץ מזה, אני חושדת שאתה מוכשר ממני לדבר על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הבדל בניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד "חור באוזון" וזהו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך כי "יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה)" שגויים בהחלט. שירתו של ביאליק רחוקה מלהצטמצם למתח בין העולם הישן לחדש ולילדותו. טענות כאלו הן שהופכות את שירתו הנפלאה של ביאליק לדבר סכמטי, מיושן ומשעמם. שירתו הנפלאה והמחוננת של ביאליק עוסקת תמטית בתחומים רבים נוספים: שירי אהבה, שירי טבע, שירים ארספואטיים שאינם על ילדותו הקשה, שירים על עצמו שאינם עוסקים בשבר בין העולם הישן לחדש ועוד ועוד. למעשה שירת הטבע של ביאליק היא אחת מפסגות שירתו לדעתי, לא פחות ואולי יותר משירים לא מעטים העוסקים באותו שבר נורא בין העולמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חולק עלי בכלום, ועוד ציטטת בתחילת דבריך את החלק שבו אני אומר שיש הרבה בשירתם מעבר לפרשנויות הקבועות שנוהגים לייחס להם. בכל אופן, אם זה לא היה ברור עד עכשו, אני מסכים איתך (חוץ מהחלק שאומר ששירת הטבע שלו היא פסגת יצירתו. אני אישית חושב ששירי הילדים. יש איזה ספר, לא זוכר של מי, שנותן פרשנות מרתקת לרוב שירי הילדים של ביאליק. יש כמה דברים מדהימים שמתחבאים בתוך "בערוגת הגינה"...) תסלחו לי על ההשתפכות. בדיוק גמרתי לבכות על איזה קטע טוב בעמוד 332 בספר הטלפונים שלי. אסתי לא צריך לקחת הכל ברצינות. לא הכל שירה. הרוב. (וגם נערים מתבגרים שיושבים מול המחשב ומנסים לחשוב על משהו עמוק זה דבר מקסים לדעתי.). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה)". משמע: את שירת ביאליק ניתן לכסות באותה הכללה תמטית שהצעת אולם בשירתו, מבחינת עומקה ומסריה אבל לא מבחינת נושאיה, יש עוד. ועל כך אני חולק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכול הולך, לא הכול שירה. דוד אבידן כתב: כל מה שאני מנסה לעשות הוא לדייק במלים עד כדי הכאבה קולרידג' הגדיר: פרוזה- מלים במיטב סדרן. שירה- מיטב המלים במיטב סדרן. בוקר טוב לכולכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי "רב-מילים" (http://www.ravmlim.co.il): הסבר מלא למילה מִכְתָּם שֵם ז' 1. מאמר שנון, פתגם וכד' העשוי בדמות שיר קצר, לרוב בחריזה. 2. במקרא אחד מסוגי המזמורים בספר תהלים שמהותו אינה מחוּורת במדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר הנ"ל, בכתובת הזאת — לא קיים כבר. אם הוא קיים בכתובת אחרת, אשמח אם מישהו יכול לתת קישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, זהו שיר שכתוב בטכניקה טובה. המשורר יודע עברית שזה הרבה מאוד בימינו. גם התבטאותו כאן מוכיחה על צניעות ואיזשהו נקיון כפיים. זה לחלוטין שיר "ראוי", וכל הטענות שנשמעות כאן מעידות עד כמה רחוקה השירה מהמצב. ואכן זה שיר חסר כל רלבנטיות למה שקורה, לקצב הנוכחי, לתמות הנוכחיות. הוא יכול היה להיכתב גם לפני 50 שנה, הוא יכול היה להיכתב בצרפת. יש משהו רומנטי בכך מצד אחד ומשהו בעייתי מצד שני. לפי דעתי, ישראל עושה כרגע פשעים איומים, שנצטרך במשך שנים לכפר עליהם, אנו וילדינו הוירטואלים. ואם לא נחשיב את דעתי, שאינני רוצה לכפות אותה על המחבר הזכאי לחשוב אשר הוא יחשוב, בכך זאת קורה כאן בישראל משהו מזעזע. מדהים איך אפשר לכתוב שירים כאלה בתקופה כזו (או לבחור אותם לדיון). אינני יודע אם להתפלא מכך או לחשוב שמדובר בדבר מה מגונה. האם שיר הוא כמות מילים המחוברים לבתים או שיש לזה קשר למציאות כלשהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה שאפשר לשאול אותה על הרבה דברים. למשל לסטודנטים בבצלאל יש נטיה לחתום על עבודותיהם באנגלית, או לעשות סרטי אנימציה דוברי אנגלית, למרות שהם חיים בישראל ושפת האם שלהם היא עברית. מעולם לא הבנתי למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, אתה מבקש מאנשים להפסיק לחיות, ליצור ולהציג כל דבר שאינו קשור לפוליטיקה ומעורבות פוליטית, עד שהמצב יניח את הדעת מבחינתך. וכנגזרת, אתה קורא "לא רלוונטי" לכל שיר או יצירה אמנותית שאינם עושים זאת, כלומר מוציא מחוץ לגדר 90% מהיצירה הישראלית העכשווית. אם נלך מעט רחוק יותר, אתה מוציא מחוץ לגדר גם כל יצירה "לא רלוונטית" שהיא אינדונזית, סינית, ארגנטינאית... אפשר לעבור כך על רוב מדינות העולם שמצבן קשה או שמתחולל בהן קונפליקט מדיני (האם ארה"ב נכללת?). צר לי שאני צריכה לצטט מנהיגים ציוניים, אבל נדמה לי שהיה זה מישהו מהם שאמר שצריך גם לזכור על מה אנחנו רוצים להגן. קוראים לזה חיים. ועד כמה שהפוליטיקה היא בתוך החיים, ביום שהחיים יהפכו לפוליטיקה, הם יהיו שווים עוד פחות מאשר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ', מהשורה האחרונה שלך עולה מסקנה מאוד עצובה, שלפיה ה''מציאות'' בעיניך לא יכולה להיות החוייה האישית של האדם, אלא רק מציאות חברתית מסוימת. אדם יכול להזדעזע מהמצב המדיני ועדיין לחוות ברהיטות חוויות אישיות ולהביע אותם בפני אנשים אחרים. אגב,לדעתי אם בני-אדם יפסיקו להתעסק בחשיבה וברגשות שלהם הם גם לא יזדעזעו מהתועבה המוסרית שאכן קיימת בישראל בימינו. האנשים ששומעים שצה''ל הרג בטעות כ''כ הרבה אנשים חפים מפשע ונשארים אדישים הם בדיוק אלה שאיבדו את יכולת החשיבה התבונית שלהם, וכל מה שמעסיק אותם הוא שמירת קיומם הפיזי שלהם ושל הקרובים להם. אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני עיוור ומדור השירה הוא היחידי באייל שאני לא ממש יכול ליקרוא אשמח אם המשורר ישלח לי את השיר באימילג גידי האייל העיוור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לחלק את תמונת השיר לשורות, ובכל שורה להוסיף בתוית ALT את הטקסט המקורי. כך אפשר יהיה לקרוא את השיר גם ע"י דפדפנים טקסטואלים. ועוד הצעה ויזואלית – להשתמש בפונט עם smoothing. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גופנים עם smoothing לא יעבדו, משום שניתן לקרוא את הסיפור עם שני צבעי רקע שונים (בהתאם לעיצוב האתר שבחרת ב"התאמה אישית"). כידוע, "החלקת" גופנים היא אל מול צבע רקע מסוים, ואם נבחר באחד הצבעים, הקוראים המשתמשים בצבע האחר יפגעו. (מי יתנני תמיכה נפוצה ואחידה ב-PNG עם ערוץ אלפא...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראו זו לא ממש תגובה, פשוט חשבתי אולי מישהו כאן יודע משהו מעניין על השיר עקרה של רחל, כי יש עליו הרבה סיפורים. זה די דחוף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |