מייקל קרייטון: ממדען לסופר 107
עם צאת ספרו החדש של מייקל קרייטון, Timeline, טל כהן משווה בין אחד מספריו הראשונים של הסופר ואחד מספריו האחרונים, ומגלה דמיון מדאיג.

זוהי בחינה השוואתית של שני ספרים מאת אותו סופר: "זרע אנדרומדה", שפורסם לראשונה בשנת 1969, ו"כדור", שפורסם שמונה־עשר שנים אחר־כך - שניהם מאת מייקל קרייטון.

אם תקראו רק את ה"קישקושים" על הכריכה האחורית שנועדו לתאר את הספר, תתקשו למצוא דמיון בין הספרים. האחד הוא אודות חללית חייזרים שנתגלתה בקרקעית האוקיאנוס; השני, אודות מירוץ למציאת תרופה לוירוס חדש המאיים להשמיד את האנושות. ובכל זאת, למרות ההבדל על פני השטח, יש דמיון רב בין הספרים.

שני הספרים מתארים מצב חירום בו מוזעק לפעולה צוות מובחר של מדענים, שצבא ארה"ב שייכם מראש לקבוצה שתטפל במקרה חירום שכזה. המדענים הינם המובילים בתחומם, אולם הם מעולם לא האמינו שמקרה החירום, שעבורו יועדה הקבוצה, יתרחש. הם מופתעים מאד כשהדבר אכן קורה.

כשהם מגיעים לאתר הבעיה, המדענים מוצאים את עצמם, בסופו של דבר, סגורים במתקן צבאי ומנסים לפתור חידה מדעית. עם הזמן, כפי שחושד הקורא מראש, הבעיה הופכת מבעיה מדעית איזוטרית לסכנת חיים מבחינתם, ואולי מבחינת האנושות כולה. באופן בלתי מפתיע, הסוף הטוב ממתין לכולנו.

אולם בעוד מבנה העלילה דומה, ההדבל הוא בפרטים: מי הם המדענים, מהי הבעיה, הזמן, והמקום. ב"זרע אנדרומדה", הבעיה היא מחלה, כנראה בקטריאלית, שהובאה לכדור־הארץ על־גבי לווין מחקר צבאי שהתרסק. המחלה נישאת באוויר והיא הורגת במהירות, בתוך שניות ספורות. בתחילה חושבים המדענים כי המחלה וגורמיה נעולים היטב במעבדה התת־קרקעית והמבודדת־היטב בה הם שוכנים, משום שהאיזור בו התרסק הלווין הופצץ בפצצה גרעינית (כדי לעצור את התפשטות המחלה). בהמשך הם מגלים כי בשל סיבות פוליטיות, האיזור לא הופצץ, והמחלה נישאת על גבי הרוח לכיוון לוס־אנגלס. ואז אמצעי הבטיחות במתקן הסגור כושלים, והם עצמם נחשפים לבעיה.

ב"כדור", לעומת זאת, המאורע שהביא להפעלת הצוות הוא גילויה של ספינת חלל על קרקעית האוקיאנוס. ברור שאין זה כלי־רכב ארצי, משום שהוא שוכן על הקרקעית מזה שלוש־מאות שנים לפחות, הרבה לפני שלבני־האדם היו כלי טיס. במקום מעבדת־מחקר תת־קרקעית, המדענים מובלים ל"שיכון תת־ימי" של חיל הים האמריקאי. כשהם מגלים את עוצמתו של הכוח החייזרי העומד מולם, הם מבינים שלא רק הם, אלא העולם כולו, נמצא בסכנה.

ההבדלים הם כה שטחיים, והדמיון כה רב, עד כי נדמה לי שקרייטון כתב את "כדור" כ"זרע אנדרומדה לשנות השמונים". כשהעניין הלאומי האמריקאי אינו עוד פצצת האטום ומלחמות ביולוגיות, אלא חייזרים ועב"מים, קרייטון לקח תבנית ישנה ויצק לתוכה תוכן חדש.

אולם מה שמעניין באמת אינו ההבדלים בעלילה, אלא ההבדלים בסגנון. לא לעיתים קרובות אנו זוכים לראות את אותו הסופר כותב את אותו הספר (כמעט), בהבדל של עשרים שנה. כשקרייטון פרסם את "זרע אנדרומדה", הוא היה מדען צעיר (רופא בהכשרתו), שכתב ספר על בעיה מדעית. כשכתב את "כדור" כבר היה קרייטון סופר רבי־מכר מנוסה, עם רקע מדעי. ההבדל מורגש בכל פרק ופרק בשני הספרים.

"זרע אנדרומדה" מוצג לקורא יותר כדין־וחשבון מדעי מאשר כסיפור עלילתי. הספר מכיל דיאגרמות רבות ותדפיסי מחשב שמנסים, לפחות, לשכנע את הקורא באשר לחשיבות נושא הדיון. תיאור מפורט מלווה כמעט כל תדפיס, וציטוטים ממחקרים מדעיים אמיתיים מלווים כל רעיון שהסופר מציג. בסוף שנות השישים, מחשבים היו עדיין "יצורים מוזרים", כך שקרייטון אפילו טורח לכלול הסבר על ההבדל בין השיטה העשרונית לזו הבינארית. אולם נראה כי העדות הטובה ביותר לנקודת המבט של הסופר מגיעה מהנספח - רשימה מפורטת של מראי־מקום מדעיים, מחזה נדיר למדי בספרי מתח.

"כדור", לעומת זאת, שונה עד מאד. הרעיונות המוצגים כבר אינם כאלה המבוססים על קרקע מדעית מוצקה - כמה מהם משוללי ביסוס כמו מסע בזמן, ואחרים אף יותר מזאת. (מסע בזמן, אגב, הוא הנושא של הספר החדש, Timeline). במקומות בהם כן מוצג מידע מדעי, הדבר נעשה בזריזות, בהתנצלות כמעט. למעשה, הגיבור הראשי פשוט נרדם במהלך אחד ההסברים - כלי נאראטיבי פשוט שנועד לחסוך את ההסבר מהקוראים, תוך השארת הרושם שאכן מדובר בנושא מדעי רציני. הספר לא כולל מפות, דיאגרמות או תדפיסי מחשב, ובוודאי שלא נספח עם מראי־מקום.

במונחים של מדע־בדיוני, קרייטון של שנת 69 היה סופר "גרעין קשה". בסוף שנות השמונים, הוא הפך לסופר "גרעין רך" למדי.

דבר יפה אחד שכן נכלל ב"כדור" הוא השיטה להצפנת המסר בה משתמש החייזר. הקוד עצמו כלול בספר, יחד עם הסבר לגבי שיטת הפיענוח - הסבר פשוט למדי, כך שכל קורא יכול לנסות את ידו במלאכה. נדרש מחשב לצורך העניין, אולם אינכם צריכים אפילו להדליק אותו: הצורה, ולא התוכן, היא שחשובה. עם זאת, מרבית הקוראים (ועלי להודות שאני בתוכם) פשוט לא יטרחו לנסות זאת: הם יסמכו על המסר המפוענח שמציגה אחת הדמויות. גם שאר הדמויות סמכו על זו הראשונה, וכשהטעות מתגלה, כבר מאוחר מדי.

לסיכום, ניתן לראות כי קרייטון הוא הרבה פחות "מדען" בספריו האחרונים. אבל האם הוא יותר "סופר"? קל לראות כי "כדור" נכתב בידי סופר מנוסה יותר. הדמויות, למשל, הרבה יותר שלמות, אם כי לעיתים נדמה שהאישיות שלהן תוכננה בצורה כה קיצונית עד שהפכו לקריקטורות - בת' כקריקטורה של פמיניסטית; הארי, קריקטורה של ילד מדוכא; וכן הלאה. ובכל זאת, הדמויות מוצגות בצורה טובה יותר. שינויים אחרים, לעומת זאת, מרמזים כי קרייטון הפך לסופר פופוליסטי. ב"זרע אנדרומדה", המתח היה תמיד עדין, ובכל זאת ברור וחד. רק פעם אחת הפך המתח למלאכותי, ואפילו אז, הדבר נעשה בעדינות – כאשר ד"ר הול פועל כנגד השעון כדי לעצור את מתקן ההשמדה־העצמית הגרעיני. ב"כדור", לעומת זאת, קיים מתח מלאכותי בשפע, כמו למשל הודעות ה"אני מגיע" השונות מהיצור, וההתקדמות האיטית של המפלצות הענקיות.

אישית, אני מעדיף מתח עדין ומתמשך על־פני התקפות בוטות ומאסיביות על שלוות רוחו של הקורא. אני מאמין ש"זרע אנדרומדה" הוא, בפשטות, ספר טוב יותר. יש לכך וודאי יותר מסיבה אחת, ואלו לא קשורות רק לסגנון הכתיבה. אך נקודת זכות מקלה אחת יש ל"כדור", והיא ההפתעה הקלילה (והמוסתרת היטב) בפסקאות האחרונות. ההפתעה מוסתרת כה טוב, למעשה, עד כי פיספסתי אותה בקריאה ראשונה, ותשומת ליבי הופנתה אליה על־ידי חבר.



מאמר זה פורסם במקור ב"מדף הספרים של טל כהן" (באנגלית).
קישורים
מדף הספרים של טל כהן
זרע אנדרומדה - מאת מייקל קרייטון
כדור - מאת מייקל קרייטון
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  ללא כותרת • עומר • 10 תגובות בפתיל
  אני לא בקי במיוחד • ש. פוגל • 2 תגובות בפתיל
  הגזמת קצת • יובל רבינוביץ • 2 תגובות בפתיל
  על TIMELINE ו- SPHERE • גד
  בט מחייכת. נו מה?! • אוהד • 2 תגובות בפתיל
  timeline ופרק היורה • ערן בילינסקי • 3 תגובות בפתיל
  בוא נראה... • אבירם • 7 תגובות בפתיל
  כדור וזרע אנדרומדה • lizozim
  מייקל קרייטון נפטר • רון בן-יעקב
  חבל שהוא לא ממשיך לכתוב.. • אילת סופר • 7 תגובות בפתיל
  זה לא אותו אחד • אריק • 14 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים