 |
סכנת התמוטטות של הכותל הדרומי בהר הבית | 1134 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כמובן היהודים אשמים... הוואקף בוודאי יאשים אותנו בגלל החפירות מחוץ לכותל הדרומי. האמת קרובה ככל הנראה הרבה יותר לטענות הימין, שחפירות הוואקף חסרות האחריות להקמת מסגד "אורוות שלמה" גרמו נזק כבד ליציבות הכותל הדרומי. אין זה מוגזם להניח שהוצאת טונות עפר ושינוי הניקוז התת-קרקעי עשו בחמש שנים מה שלא התרחש במשך מאות שנים, ואפילו לא ברעשי אדמה ובחורפים כמו תשנ"ב - 1992. הוואקף כבר הוכיח את מידת אחריותו לשלמות ההר, ודומה שעל ישראל להיערך לסגירת מתחם "אורוות שלמה", אטימתו המוחלטת בעפר ובאבנים - ובכך החזרת הסטטוס-קוו ששרר מאות בשנים, ושיקום הכותל הדרומי. הנושא יעורר סערה בינלאומית, אין ספק, ויש היגיון בשיתוף נציגי אונסק"ו בתוכנית זו, והדגשה שאין בכוונת ישראל לבנות בית מקדש או בית כנסת אלא להחזיר את הסטטוס-קוו שהתקיים בהר, ובכלל זה המצב המקורי בתת-הקרקע. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם נכונה הטענה שהתמוטטות הכותל הדרומי עלולה לגרום להרוגים רבים בקרב המתפללים הערבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בטוח בכך. אין לי מושג על מרחק הבנייה התת-קרקעית מהקיר - מטרים? עשרות מטרים?, אך זכור לי שהמשטרה אטמה פתח שפרץ הוואקף (כמובן בניגוד לחוק) בחומת הר הבית, נדמה לי בכותל הדרומי או בחלקו הדרומי של הכותל המזרחי. ההתמוטטות עלולה לגרום נזק כבד לאתר החפירות מדרום להר הבית וכמובן תחולל סערה בינלאומית ותפגע באתר מורשת עולמי (העיר העתיקה הוכנסה לרשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו בשנת 1981 ביוזמה ירדנית, כישות נפרדת ללא שיוך מדיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''האמת קרובה ככל הנראה לטענות הימין'' - האם זהו ויכוח פוליטי או עינייני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יכול בכלל להיות ויכוח עניני במתחם הנ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבודות הוואקף בהר הבית החלו לפני כארבע-חמש שנים. מהצד החיצוני, חפירות העופל הן כבר מלפני כ-20 שנים. לדעתי סביר בהרבה שעבודות הוואקף גרמו לנזק, בפרט בהתחשב בכך שמזה כשנתיים אין שום פיקוח על הנעשה בקרביו של ההר, בעוד שהחפירות החיצוניות פתוחות לציבור ונתונות לביקורת. ואין לשכוח, מבחינת ניקוז, שבחורף תשנ"ב 1992 היו המון גשמים והכותל הדרומי לא היה בסכנת התמוטטות. עבודות הוואקף הן הדבר העיקרי שהשתנה באזור, ולכן סביר להניח שיש להן קשר הדוק למצב הכותל הדרומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ: "הצעה אחרת לבדיקת התנפחות הכותל הדרומי, מטעם אונסק"ו, נדחתה לפני כשנה בידי ישראל". אני קצת חשדן לגבי המניעים של ההיסטריה החדשה. נראה שיש יותר מדי שיקולי כוח מעורבים, גם מצד ישראל וגם מצד הוואקף. הדרך הכי טובה לפתור את העניין היא כמובן בדיקה בינלאומית מוסכמת, וצריך לעקוב בזהירות: איזה צד יקדם אותה ואיזה צד יכשיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיכוי שהאדמה תפער את פיה ותבלע את הר הבית, את הכותל ואם אפשר עוד כמה מקומות שממש ממש חשובים לאי אילו דתות? אולי אז יהיה פה קצת שקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקט יש בקנדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגן הבהאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקט לא יהיה. העולם המוסלמי יאשים אותנו שזאת מזימה ציונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה באלימות אפשר לפרק ולהקים מחדש בלאס וגאס או ביורו-הולילנד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא תבלע את כולנו יהיה יותר שקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא את כולנו. רק את אנשי פלסטין השלמה מזה ואנשי א''י השלמה מזה. ואז לשפויים שישארו באמת יהיה הרבה יותר שקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מכיר ''שפויים'' שעושים המון רעש. למשל, גם עכשיו האוזן עוד כואבת לי משמיעת דבריה של זהבה גלאון ברדיו במכוניתי הבוקר, תוך כדי פעולות נהיגה שמנעו ממני במשך כמה חצאי שניות גורליות לעבור לקול המוסיקה. בכל מקרה, מתגובתך הבנתי שאת כוונתי לא הבנת, ואתה מתמיד בקטנוניות שלך, שאין בה קשר לדבריי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להוציא את הווקף אל מחוץ לחוק, לאסור את אנשיו ולהחיל מיידית ריבונות ישראלית מלאה על כל הר הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיה שמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו לא שמח? בטח ששמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תערבי שמחה בשמחה. מי שלא ראה שמחת בית התועבה לא ראה שמחה מימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית התועבה? על מה אתה מדבר? (לא, ברצינות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, המקום ההוא שהיו שוחטים שם חיות לטובת השי''ת, ועכשיו עומד במקומו מסגד ובו משתוקקים לשחוט אותי לטובת אללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע חודש ספטמבר וכידוע בחודש זה יש לתור את הר הבית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנציג מכובד מהממשלה יעלה להר הבית, ואז נראה להם "מהזה"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקטובר 2000. ברחובות ירושלים ניידות משטרה כרגיל. ברחובות מסויימים אף יותר מכרגיל. מבטי עיניהם של העוברים ושבים חוצים את האויר הסתווי. קולותיהם של כמה חסידי ברסלב צעירים המצחקקים בינהם מתערבים בקריאות ה-"טקסי, טקסי" הנקראות במבטא סילוואני לעבר כמה פועלים שרק לפני שבוע יצאו בפעם הראשונה את כפרם במחוז יונאן שבסין. הקולות הרגילים, אובך המכוניות הרגיל, היאוש הרגיל. כמה עוד יכול להיות רגיל? לפתע נדמה שחזר השקט: תנועת המכוניות נעצרה, וצפירות לא נשמעו יותר. עיני כולם נישאו לראות מה מתרחש - מתוך השקט, כמו בירידת מלאכים משמיים, יצאה שיירה של אופנועים ולימוזינות שחורות, מרחפות מעל בדלי הסיגריות. אחריהן - כמה רכבי בטחון ועוד אופנועים. החזיון הזה נמשך כמה שניות לעיני העוברים ושבים, השיירה עברה וחלפה והד המנועים נחלש באופק הבלתי-נראה. לאחר כמה שניות נוספות של שקט, חזר המצב לקדמותו ואנשים המשיכו בעסקיהם כרגיל. מבחינת נהג המונית הערבי, הוא תפס כעת זוג צעיר, כנראה סטודנטים שהלכו לכיוונו. אך גם הם חלפו על פניו תוך כדי תנודות ראש שליליות ומבטי התנצלות. לא רחוק משם, כבר נפתחות דלתות רכבי הבטחון במהירות. דומה כי אופנה חדשה נכנסה לעיר: לא פאות עבות של שיער שחור, אלא פאות-פלסטיק דקיקות-לבנות, מסתלסלות אל העורף לתוך חליפה אפורה מגוהצת; להלשמת המראה - משקפי שמש. האנשים המגוהצים מסתכלים סביבם, כאילו בוחנים את המקום. מאחת המכוניות יוצא אדם רחב-גוף; מבין כל החבורה - רק את עיניו אפשר לראות. הן צוחקות מתחת לשיער הלבן המתנפנף באויר הצלול. כמה אנשים במדים ירוקים מצטרפים לחבורה. כולם מובילים את הזקן במעלה השביל ואח"כ דרך כמה מדרגות. לאחר מאמץ מסויים בשביל הלוחם לשעבר, הוא מצליח להגיע לרחבה הגדולה. הרוחות הקרירות התחילו כבר לפני כמה שבועות, אך בקרירותם החביאו את העומד לקרות... רק מי שנתן דעתו להתחלפות היוצאת דופן של מזג האויר היה יכול להרגיש את השתנות הזמן. אך לעומת זאת, אלהים - הוא ידע את הכל בעל-פה. ביום הזה, כמו שתוכנן בחדרי-חדרים ע"י שליחיו בעלי המדים הירוקים והחליפות האפורות, ביום הזה תקום זעקה גדולה בישראל. אמנם לא תהיה זו זעקה של יום אחד... כל הארץ תקום, אבנים יינתקו ממקומן - בגליל, בארץ שועל, בכל מקום הארץ לא תדע מנוח. עד אשריינתן החופש לעם הלוחם את מלחמתו ולשליחיו של אלהים, בעלי המדים. הוא סמך בכל ליבו על שליחי-סודו. אך בעוד אלהים מתכנן את תכניותיו ואינו שם דעתו למתרחש מסביב לשרידי המכלאה שבזמנו הקימו לו בני האדם, הוא התעורר מחלומו בהקיץ מצעקה גדולה, צעקה אחרת, שנשמעה שם, למטה. כשהוא נתן מבטו שם, זה היה מאוחר מדי. השטן כבר הספיק לנצל את תמימותו של אלהים: ענן אבק כיסה הר הבית, והמשלחת עמדה נדהמת. דופן הרחבה נשמט ועתה נהפך למצבור אבנים גדולות למרגלותיה. הרחבה איבדה את צורתה המלבנית. והזקן המצחקק ואוהב החיים - איננו עוד ביניהם. המשלחת עמדה שם ואנשיה חסרי אונים, עיניהם באבנים. עתה, שאבד מנהיגם, לא ידעו לאן לפנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |