סבתא, למה יש לך כיס גדול כל-כך? 1285
סביר להניח כי אילו איש העסקים גד זאבי היה עומד בתשלומיו לבנקים מעולם לא היו מתעוררים החשדות נגדו. סיפור זאבי־צ'רנוי כמשל מניב מוסר השכל אחד: חייבים לבדוק היכן נכשלו האנשים שהציבור מצפה מהם לפעול בנקיון כפיים ולבדוק חשדות לשחיתות. למען האמון בדמוקרטיה. אגדה שהייתה באמת.

מעיון בשתי פרשות, החשדות כנגד זאבי־צ'רנוי והחשדות שהופנו כנגד יוסי גנוסר, עולה החשש שאלמלא ההדרדרות במצב הכלכלי והבטחוני, לא היינו שומעים על מקרים אלה לעולם. נדמה כי רק כעת, כשהים הכלכלי והבטחוני סוער, נפלטים ממנו אי־הסדרים היישר אל חופי המשטרה, ואנשים שפעלו מתאווה לכח או לכסף אסור, כפי שמסתמן מהאישומים, מתבקשים כעת לתת דין וחשבון. אולם לא די בחקירת המעורבים ישירות. זה הזמן לבדוק היכן נכשלו המנגנונים שהיו אמורים לחשוף את העסקות האפלות הללו בתקופה שהים הכלכלי־בטחוני היה שקט. בחינה של השתלשלות מכירת מניות בזק לאיש העסקים גד זאבי רק ממחישה את הצורך בבירור זה.

משל הזאב(י) וכיפה אדומה (בזק)

החשדות הסובבים את פרשת המכירה של 20% ממניות בזק לידי איש העסקים גד זאבי ממחישים היטב את הטענה.
ראשית הסיפור בספטמבר 1999. באותה עת טען זאבי במפתיע כי יש לו מספיק הון עצמי כדי להתמודד על רכישת מניות בזק. טענתו זו הפתיעה את אנשי המקצוע שהעריכו כי עסקה זו גדולה בהיקפה מהונו הפרטי. אולם זאבי 'עלה ליגה' כאשר טען כי ברשותו סכום שמקורו ברווחים מעסקים עלומים באפריקה והינו גדול דיו כדי לספק את ההון הנדרש לקבלת הלוואה למימון 80% מעסקת הקנייה. מכיוון שמדובר בהלוואה בסדרי גודל עצומים, 630 מיליון דולר, היו מעורבים במתן ההלוואה בנקים אחדים, ובראשם בנק הפועלים, בנק לאומי והבנק הבינלאומי הראשון. נראה כי הבנקים שמחו לקפוץ על העגלה. מנהל קבוצת הבנקים שהעניקה את ההלוואה לא התאמץ במיוחד לבדוק מהיכן השיג זאבי את הכסף והבירור לגבי סכום הכסף העומד לרשותו נסגר בשיחת טלפון.

משרד התקשורת נדרש לאשר את הצעתו של זאבי, ולוודא שאין חשד שמניות בזק יתגלגלו לשליטת גורמים פליליים או לא אמינים. אחרי שמשרד התקשורת אישר כי זאבי רשאי להתמודד על רכישת המניות ניתנה ההלוואה, וחמישית ממניות 'בזק', החברה השולטת בתשתית התקשורת והטלפונים בארץ, הועברו מחברת 'כייבל אנד וויירלס' לרשותו של אדם פרטי. העסקה התבצעה עוד באותה שנה, חודשים מעטים לאחר שהיוזמה הועלתה לראשונה. לאור גודלה, חשיבותה הציבורית והעובדה שמשרד ממשלתי מעורב בה, המהירות בה פעלו כל המעורבים נראית בדיעבד כמחטף של ממש. עולה חשש כי הבנקים הסתנוורו מהריבית הנלווית להלוואת ענק כזו עד שלא טרחו כלל לבדוק ולחפש בה פגמים. הממשלה פעלה ברשלנות כאשר מיהרה לאשר את העסקה (האם הופעלו לחצים במקומות הנכונים?). העיסקה נערכה בחיפזון המזכיר מקרים בשוק שבהם מוכר ממהר למכור את סחורתו לקונה 'פראייר' שהציע הצעת מחיר נדיבה (עד כדי חשד).

אבל הימים היו ימי פריחת ההיי־טק. מניות התקשורת הרקיעו שחקים, באופק המדיני הפציע מזרח תיכון חדש, והעתיד מעולם לא נראה ירוק יותר (ירוק מדולרים). תוך פחות משנה לאחר ביצוע העסקה הגיעו מניות בזק לשיא חדש. על הנייר הן הניבו כ- 300 מיליון דולר יחסית לערכן בעת המכירה. בשלב זה, כל עוד הכסף זרם והבנקים היו מרוצים, לא נחשב זאבי ל"פראייר" אלא "גאון פיננסי". אולם השמחה לא נמשכה זמן רב, וכמו בכל עסקה חפוזה החלו להתגלות הפגמים.

אחרי מפולת מניות ההיי־טק, ירדה מניית בזק אל מתחת לערך שבה קנה אותה זאבי ועקב כך הוא התקשה לעמוד בהחזרת ההלוואות שלקח. אז חזר ה"גאון הפיננסי" למשבצת של "הקונה הפראייר". הבנקים החלו לחשוש כי הם נקלעו לתהליך פזיז, התברר להם כי ייתכן שלבסוף ישלם את הריבית לא מי שלקח את ההלוואה אלא מי שהעניק אותה. קשייו של זאבי להחזיר את ההלוואה הניעו את הבנקים לנסות להשיג את הכסף בדרכים אחרות והם הגישו בקשה לבית־המשפט למנות כונס נכסים על חלקו בבזק.

עד כאן הסיפור הוא על עיסקה כושלת שמעורבים בה מלווים נלהבים ולווה שאפתן. הבעיה חבויה בחשדות שהחלו לצוץ במקביל להליכים שנקטו הבנקים נגד זאבי. החשד העיקרי הוא כי זאבי לא גייס את ההון שהציג כדי לקבל את ההלוואה "בעסקים באפריקה" אלא קיבל אותו מאיש עסקים אחר, מיכאל צ'רנוי. החשד הוא כי צ'רנוי, שהיה מעוניין ברכישת מניות בזק חשש שמשרד התקשורת לא יאשר את העסקה אם ייודע לו כי הוא מעורב בה ולכן ביצע את העסקה דרך זאבי. משמעות החשדות הללו היא שהאישור שקיבל זאבי מהממשלה להחזיק ב- 20% ממניות 'בזק' ניתן על סמך מידע כוזב, ובפועל שולט במניות אלו גורם אחר. כתב אישום שעומד נגד השניים מייחס להם בהקשר זה קבלת דבר במרמה (קבלת האישור מהממשלה לקנות את מניות בזק). כמו כן עלה חשד נוסף: ההלוואות הנוספות שהעניקו הבנקים (כאשר מניית בזק היתה בשיאה) שימשו להלבנת הון שעה שהחליפו ידיים מזאבי באפריקה לצ'רנוי באירופה, ומשם חזר חלק מהכסף לחברה בארץ בבעלות צ'רנוי.

השאלה המנקרת היא מדוע לא הופיע הצייד להציל את כיפה אדומה (בזק) מזאבי?

חשיפת שחיתות בעסקים אינה דבר חדש. העניין המכעיס הוא שייתכן כי הסיפור לא היה רואה אור יום לעולם, ולא מפני שהוא הוסתר היטב. פעולות ההסחה שנקט זאבי (על־פי כתב האישום) נראות מגושמות למדי. כל בר דעת הקורא את השתלשלות העניינים המוצגת כאן יכול היה לחשוד בקלות כי "משהו מסריח" עוד בשלבים הראשונים. לדוגמה, הבנקים המלווים בחרו לא לבדוק באופן יסודי את מקור הכסף. גם בהמשך, כאשר הופיעו חשדות ספציפיים כי מקור הכסף הוא כיסו של צ'רנוי, הם לא נבדקו באופן יסודי. משרד התקשורת אף הוא עצם עיניים בשמירה: העסקה התבצעה בחיפזון, רק בדיעבד הועבר לשר התקשורת דאז, בן־אליעזר, דיווח כי יתכן שזאבי משמש איש קש. נראה כאילו כולם התאמצו לא להפנות את הפנס אל הנושא האפל הזה כל עוד זרם הכסף לבנק.

הדרישה מצד המעורבים בפרשה לתת את הדין על מעשיהם צריכה להיות מופנית גם כלפי מי שהיה אמור לחקור בנושא באופן יסודי יותר. לא ייתכן שהבנקים ייצאו פטורים מן הפרשה בתירוץ עלוב כמו :"חשדנו אבל ביטלנו את החשד בשיחת טלפון". לבנקים היתה כאן אחריות. אם נשתמש במושגים מעולם הפשע, התחושה היא שהם ידעו כי הם מוכרים "סחורה חמה" אבל בחרו להעלים עין. גם משרד התקשורת נראה נלהב מדי - מדוע הופיעו החשדות רק בדיעבד, לאחר מתן האישור?

מוסר ההשכל

הסערה הבטחונית כלכלית שמנערת את המדינה הגיעה לענפים הכבדים והפילה פירות שחיתות רקובים. החל מאוקטובר 2002 נמצאות מניות זאבי בבזק בשליטתו של כונס נכסים. אם וכאשר תתבצע מכירה שלהם חייבת הממשלה לבדוק בקפדנות יתרה את הקונה הפוטנציאלי הבא.

אולם מעבר למקרה המסוים הזה מקנן החשש שמא מדובר בקצה קרחון. נשאלת השאלה כמה עסקאות לא כשרות נעשו בימים העליזים של בועת ההיי־טק תוך העלמת עין מצד הבנקים על מנת שלא להפסיד ריבית. כמה עסקאות דומות לזו המיוחסות לזאבי־צ'רנוי שולמו במלואן ולכן לא נודע כלל שהן התקיימו? (ובהקשר זה די לקרוא על פעילותו של גנוסר, שניהל משא ומתן עם הפלסטינים ביד אחת ובאחרת קיבל עמלות מחשבונו של ערפאת, כדי להיווכח שהחשש מוצדק). כל אלה מעוררים אי אמון במערכות השלטון בקרב האזרחים. חקירה אמיתית חייבת לשאוף לגילוי השומרים וציידי־היער, שהעלימו עין. יש לבדוק אצל מי מהמעורבים היו צריכים להתעורר חשדות, ומי מהם לא ניסה להאיר את הסוגיות האפלות. כל השומרים הכושלים הללו חייבים להחקר (לא, הם לא שין־גימלים). יש לחייב את כל האנשים הללו לתת את הדין על העלמת העין, כדי לחזק את הברגים ההולכים ומתרופפים באמון האזרחים במוסדות הדמוקרטיה.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

זהו הקפיטליזם 116003
אחת לזמן מה ובתקופות מיתון לעצים תכופות יותר מתפרסמות שערוריות שונות ומשונות לאחרונה היה זה הסיפור הנ''ל ה''בחירות'' בליכוד ופרשת גינוסר , בכל פעם ששערוריה כזו מתגלה קמה בתקשורת זעקה על קשרים פסולים בין בעלי ההון לשלטון, ובכך מסתירים את האמת הברורה מהציבור - אין הפרדה בכלל בין בעלי ההון לשלטון, לרוב הפוליטיקאים כמו גם לרוב הפקידים הבכירים קשרים מסועפים עם בעלי עניין שונים במשק, בין אם זה קשרי משפחה , ''חברות'' או דאגה לגו'ב עתידי, כך החברה מנוהלת.
הדבר השערורייתי ביותר בפרשה הנ''ל אינה הבדיקה או חוסר הבדיקה לגבי מצב ההון של זאבי אלא השאלה למה לכל הרוחות יש צורך שמדינת ישראל תעביר מונופול ממשלתי כמו בזק (אך לא רק) מידי הציבור לידיו של בעל הון פרטי , וזאת כשה''עסקה'' הזו ממומנת מהלוואות שנלקחות מידי הציבור עצמו - ע''י בנקים בבעלות ממשלתית.
מה עם קשרי זאבי - מצנע? 116051
אני חייב כבר שבוע לכתוב על עמרם מצנע ואיכות הסביבה, לבקשת ע"ב.
זו הזדמנות לציין את הסיוע הרחב של עיריית חיפה, בראשות מצנע, לפרוייקט "גרנד קניון" של גד זאבי: הקצאת קרקעות ציבוריות באזור רגיש בין ערוצי נחל גיבורים ונחל שאנן, אישור בנייה בשטח תוך כדי חציבות ענק בהר שגרמו לסדקים בקירות בנייני מגורים בשכונת יזרעאליה - במרחק מאות מטרים. כאשר התושבים התלוננו, העירייה הכריזה על המבנים שלהם כמסוכנים והם למעשה נאלצו לשאת בהוצאות ולא זאבי והעירייה שגרמו לכך.

אין זה הכל:
פרוייקט "מנהרות הכרמל" הוא פרוייקט ענק, לכריית כביש ממחלף חיפה דרום למחלף הקריות, מתחת לכרמל ולמעשה עוקף חיפה.
עם פיתוח מתחם "גרנד קניון", חל שינוי בתוכנית המקורית שדיברה על כביש עוקף חיפה, עם שני פתחים בלבד.
התוכנית החדשה, כוללת מחלף ענק - נחשו איפה? - ממש ליד ה"גרנד קניון", שיבתר את מה שנשאר מוואדיות מזרח חיפה, שיהפכו לכבישים עורקיים חדשים.
משמעות הדבר היא גם עלייה לגובה של אזור "גרנד קניון" (כ-‏150 מ') במקום מנהרה בגובה אחיד, וגם יצירת מוקד חדש של זיהום אוויר בעורפה של הגדולה בשכונות חיפה - נווה-שאנן, שסובלת כבר מזיהום האוויר במפרץ מצידה השני.
למרות התנגדות עזה של הגופים הירוקים ותושבי האזור, מצנע לא נסוג מתוכנית זו. שר הפנים אישר אותה לפני כשבועיים, לאחר עיכובים רבים במוסדות התכנון, ונראה שיוחל בביצוע במהלך 2003.

בעיה אחרת, לא קשורה לזאבי (ככל הידוע לי), היא חופי חיפה.
בתקופת כהונתו הראשונה של מצנע, הוקמה הזוועה האדריכלית הידועה כיום כמלון מרידיאן / מגדלי חוף הכרמל, ועד היום מנסה עיריית חיפה לדחוף להקמת מרינה בראש הכרמל.
הוצעו מספר חלופות למיקום מרינה, כאשר הגופים הירוקים מעדיפים מרינה בקרבת נמל חיפה. העירייה מתעקשת על אזור בין המכון לחקר ימים ואגמים לשכונת בת-גלים - בדיוק האזור בו נושק הכרמל לים. לא עוד "ככרמל בים יבוא" אלא "ככרמל בנדל"ן יבוא"?
הגופים הירוקים מתנגדים לתוכנית זו, שתזיק קשות לראש הכרמל ולשוניות התת-ימיות שבשטח. הניסיון של הרצליה ואשקלון מעיד על כך, שגם אין הצדקה ממשית למרינה ולרוב משמעות מרינה היא בניית מגדלי מגורים בקרבת הים, דבר שכמעט לא ניתן לאישור בהעדר מרינה.
כחלק מסיפור המרינה, הוקם מחלף אלנבי שתוכנן כך שיאפשר גישה נוחה למרינה.
חרף מאמציה של עיריית חיפה, התוכנית עדיין תקועה - ולא במעט בשל התעקשות העירייה על ראש הכרמל ואי נכונות לשקול חלופות אחרות, פחות רגישות.

לסיכום, מבחינה סביבתית, עמרם מצנע הוא מועמד בעייתי, אם כי לדעתי האישית נזקיו המצטברים של אריאל שרון לתחום זה גדולים יותר, וראו דיון 415
מרינה בראש הכרמל?! 116053
איך הסירות יעלו לשם? במעלית? :)

אגב, דווקא יש מעלית לסירות, חדשה אפילו (במצב טוב, ממלכה):
מרינה בראש הכרמל?! 116056
השם ראש הכרמל מתייחס לקטע החוף בין המכון לחקר ימים ואגמים לבת-גלים.
אגב, הכרמל נמשך גם מתחת לים, ויש בו קניונים של ממש מתחת לים בעומק כמה עשרות מטרים - ממש באזור של המרינה - שצפויים להריסה, חלקית או מוחלטת, כתוצאה מהקמת המרינה באתר זה.
עסקה הוגנת 116134
בונים כמה קניונים ביבשה, ובתמורה הורסים כמה קניונים מתחת לפני הים. למה לקטר על כל דבר?
מה עם קשרי זאבי - מצנע? 116374
יש על מצנע עוד סיפורים כמו הנ"ל, שכמו שהם ידועים לי ולעמית, הם בודאי ידועים לעיתונאים רבים. אולם כמה מוזר: שלומי אוז (עוז?) -פעיל ליכוד זוטר, הרבה יותר מעניין וחשוב מאשר עמרם מצנע- ראש מפלגת העבודה, והוא זה שתופס כותרות ראשיות בתקשורת יום אחרי יום. יש עוד מי שחושד כמוני שהתקשורת מגמתית ושמאלנית, ויש לה עניין להכפיש את הליכוד לפני הבחירות, בעוד היא משתפת פעולה עם תדמית ה"פוליטיקה הנקייה" של מצנע?
טוב, לא טרחתי לכתוב את זה רק כדי להיות האדם האלף שמתלונן בפעם האלף על זה שהתקשורת הממלכתית שלנו לא "פרית".
העניין הוא שזהו לדעתי שורש הבעיה, ולוז הפתרון לבעיה המובאת במאמר הזה. המאמר מצביע על מציאות בו כלבי השמירה "נרדמו בשמירה", קרי התקשורת והמוסדות המבקרים לא מלאו את תפקידם.
ההסבר שלי למציאות זאת היא כדלהלן: דמוקרטיה היא צורת שלטון. בהיותה כזאת היא מוקד כוח. בהיותה מוקד כוח היא מושכת אליה כל מיני תאבי כוח ובצע למיניהם. כדי לאזן את האפשרות של השתלטות של גורמים שינצלו את כוח השלטון למטרות זרות הנוגדות את טובת הציבור, יש מלבד השלטון הרישמי מוקדי כוח נוספים בחברה הדמוקרטית, שהם בעיקר התקשורת, והמערכת המשפטית, וגם אליטות כלכליות, הצבא, המשטרה, אנשי רוח ותרבות ועוד. המטרה של פיזור הכוח השלטוני היא לאפשר ביקורת הדדית של הגופים השונים זה על זה כדי לא לאפשר את ההסתאבות של המערכות הללו.
הבעיה היא שזה מאוד יפה לסמוך על יושרם ומסירותם לתפקיד של העתונאים, וכן על האובייקטיביות של המערכת המשפטית ועל הדבקות באמת של מבקר המדינה וחוקרי המשטרה. אולם נראה לי שזה לא יהיה חצוף מדי מצידי להעריך, שזה לא לגמרי המצב. האמת היא ש"המנגנון הדמוקרטי" בעצם נסמך על כך שבמערכות התקשורתית, המשפטית, המשטרתית, וכו', יהיו מגוון של אנשים, כך שתמיד יהיו שם אנשים ש*האינטרס* שלהם, (ולא רק יושרם ורדיפת האמת הבוערת בעצמותיהם), יהיה לחשוף את השחיתות של אלו המצויים בשלטון, לא משנה איזה שלטון הוא. במצב של חופש תקשורתי אמיתי תמיד יהיו עתונאים מהצד השני של המתרס, שיהיו מוכנים לפרסם ולהדהד האשמות ובעיות על המצויים בשלטון. כך גם יכולה להיות בקורת על תפקוד של המערכת המשפטית הפרקליטות וכו'. כל החלטה תותקף ותועלה לדיון על ידי הצד שנפגע ממנה.
אולם אצלנו נוצר מצב חולני, המסאב את הדמוקרטיה. התקשורת, הפרקליטות ובתי המשפט, בנויים כמעט הומוגנית מאנשים שהאינטרס הפוליטי שלהם אחיד. בנוסף לכך, המנגנון פועל כך, שהוא מנציח את עצמו. אם על ידי כך שהמערכת עצמה ממנה את ממשיכיה, כמו במערכת המשפטית, (שם יש משקל מכריע לדעתם של השופטים לגבי מינוי ממשיכיהם). ובין אם על ידי שיתוף פעולה בין המערכות: כגון פסילת החוק המכשיר את ערוץ 7 על ידי המערכת המשפטית, או עכוב מינוי אדם מסוים לראשות השידור על ידי הבג"ץ. התקשורת מצידה מגוננת ומונעת כל בקורת משמעותית על המערכת המשפטית. בקיצור, צבת בצבת עשויה, ומאחורי הסבך הזה מסתתרים הרבה נחשים ועקרבים, שלמערכת אין אינטרס לחשוף כי הם מ"שלנו".
במערכות אלו אין כמעט אנשים שהם לא מ"שלנו". החריגים המעטים משתדלים ללכת מאד בשקט, כדי לשמור על מקום עבודתם. לכן העמותות של ברק לא נחקרו בזמנו, על אף שהתלונה הוגשה לפני הבחירות ב99, לכן התלונה של יעל דיין על שוחד במפלגת העבודה שהוגשה לפני מספר שבועות, לא נחקרת כעת. לכן דני יתום המואשם בתצהיר כוזב לבג"ץ לגבי ניגוד האינטרסים של גינוסר, לא צריך להתעמת עם שאלות מביכות בתקשורת, ולכן יצחק הרצוג המועמד לכנסת מטעם העבודה, כלל לא נחשב לחלק מן העולם התחתון על אף שיש חשד שאת מקומו במפלגת העבודה רכש באמצעות העברות ענקיות של כספים בצורה לא ממש חוקית לעמותות תמוהות, ועוד ועוד. ניתן למלא הרבה דפים בדוגמאות של האפליה המוזרה בה נוקטות המערכות הללו לגבי אנשים משני צידי המתרס הפוליטי.
בקיצור, כל עוד המערכת התקשורתית והמשפטית לא יהפכו להיות הטרוגניות מבחינת ה*אינטרסים* הפוליטיים של המשתתפים בהם, הדמוקרטיה שלנו תהיה חולה מאוד, והרקב יפשה בכל מקום. כל עוד נצטרך לסמוך על ה"אובייקטיביות" ו"רדיפת האמת" של השופטים והעתונאים נקבל את הסיאוב הקיים.
האם אני אופטימית לגבי האפשרות שזה יקרה מעצמו? לא כל כך. זה יקח הרבה זמן, אם בכלל. לדעתי, רק אם תתרחש איזושהי קטסטרופה של קריסה רבתי של אחת המערכות, יתאפשר רענון אמיתי והחלפת האנשים, כך שיהיה שינוי מבריא.
ומה עם הערוץ הראשון? 116423
אכן, חד צדדיות מופיעה בתקשורת. אבל לא רק מהצד השמאלי של המפה. ולראיה: הערוץ הראשון, קשה להאשים את המינויים האחרונים בו בעודף נטיה לשמאל.
דוגמה נוספת היא האופן בו כפה עצמו אורי דן, המקורב לשרון על התוכנית "הכל דיבורים".
ומה עם הערוץ הראשון? 116738
אם החד צדדיות היתה מופיעה משני צידי המפה היא לא היתה כל כך חד צדדית... הדוגמאות שהבאת הן היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל.
אין לי בעיה שאיש זה או אחר בתקשורת יהיה חד צדדי, להיפך, זה נראה לי טיבעי לחלוטין שלאדם דעתן ומוכשר יהיו דעות פוליטיות, ואני לא רואה פסול בכך שזה מתבטא בעבודתו העתונאית. מה שאני טוענת הוא שמערכות כפי שהן היום, לא נותנת ל''חד צדדים'' מכל הצדדים להתבטא. מצידי שתהינה אפילו שתי מערכות שידור במימון ממלכתי, אחת יותר שמאלית ואחת יותר ימנית במוצהר. לא יתכן שכל אמצעי השידור הנוטים ימינה יחשבו פירטיים, בעוד שהשידור הנוטה שמאלה יחשב ממלכתי. זה לא דמוקרטי, וזה בדיוק המצב שמאפשר פריחת רקבונות כמו אלו שתארת במאמר.
"יחשבו פירטיים"? 116828
הם לא רק נחשבים פירטיים, הם באמת כאלה.
"יחשבו פירטיים"? 116859
ומה אתה אומר לעניין?
סיפורי מצנע 118237
היום מתפרסמים ב"מעריב" תחקיר ובו רבים מ"סיפורי מצנע". אבל אני מנחש שהסיפור לא "יתרומם" - לא ידונו בו במשך שעות בתוכניות הבוקר והצהריים ברדיו, לא ידושו בו במהדורות החדשות, וודאי שיתעלמו ממנו כמעט לגמרי ב"ידיעות".

סיפורי מצנע 118240
ועוד ב"מעריב" על ההבדל בין הסיקור התקשורתי של השחיתות ב"עבודה", לבין סיקור השחיתות ב"ליכוד":
סיפורי מצנע 118398
אנשי מעריב הם צדיקים ידועים שמחפים ומצדיקים את הבוס שלהם שהורשע וישב בכלא.
מרוב צדיקותם הם פיטרו את משה נגבי מהעיתון כאשר לא רצה להשתתף בסיקורם ה''הוגן'' בפרשת נימרודי, ומאז הם מכפישים אותו תחת כל עץ רענן ומעל כל גבעה רמה.
סיפורי מצנע 118304
תודה! התכוונתי לשים את הקישור לידיעה בעצמי. (ואין צורך באלמוניות כאן).
בעוד שבעמדותי הפוליטיות, אני קרוב הרבה יותר למצנע מאשר לשרון, אין ספק שהכיסוי התקשורתי לפרשה לוקה בחסר, בלשון המעטה.
סיפורי מצנע 118312
הוא שאמרתי
תגובה 107601
אגב מצנע 118314
הסיסמא הנכונה לעבודה היתה צריכה להיות ''והצנע לכת''.
אך לנוכח ססמה כזאת 118405
אפילו הסטיקר הכחלחל היה מאדים
כתבה מרתקת, אבל לא הבנתי 116064
מה הקשר למצב הבטחוני, ולמה חושב הכותב שדווקא המצב הוא הגורם לפרשיות להיחשף.
כתבה מרתקת, אבל לא הבנתי 116083
אני יסביר:
א. המצב הבטחוני העלה את שרון לשלטון בקואליציה עם העבודה שבה התמנה פואד לשר בטחון, בחירה שהיתה גורם מקדם בבחירתו למנהיג הזמני של העבודה.
ב. ממשלה על הפנים ומפלגת עבודה על הפנים, הביאו את רעו של זאבי, ראש עיריית חיפה לראות כאן צ'אנס פוליטי ולהכריז על מועמדותו לראשות מפלגת העבודה.
ג. כתוצאה מכך, יזם פואד המאויים מהלך של פרישה מממשלת האחדות שקמה כזכור על רקע המצב הבטחוני וכו', ראה סעיף א.
ד. הדבר לא עזר לו, ומצנע יוביל את מפלגת העבודה, ככל הנראה לקראת קואליציה נוספת שתחוזק גם היא, איך לא, על ידי המצב הבטחוני.

כתוצאה מהאווירה שלפני הבחירות, וביחוד לאור "חגיגת השחיתות" שחגגה מפלגת העבודה על השחיתויות בליכוד, חשב מי שחשב, ודי בצדק, שמן הראוי שנדע כמה דברים על מפלגת העבודה וגם על העומד בראשה, דברים שיתכן שלולא אותו מצב בטחוני ארור, יתכן מאד ולא היו נחשפים מן הסיבה הפשוטה, שברק אולי היה עדיין ראש הממשלה, מצנע (ואולי גם גינוסר וקשריו המסועפים עם הרשות הפלשתינית, הראויים לחקירה נפרדת לא רק באשר לחלקו של גינוסר, ואין כוונתי כלל ל"תהליך אוסלו") לא היה מעניין את רובינו, אולי רק את החיפאים, אך מן הסתם היו נחשפות (באדיבות הליכוד מן הסתם) שחיתויות אחרות של אלה המקורבים לסחבקיאדה הברקית, כמו שאכן נחשפו ב"פרשת העמותות" (שאחת מהן, חדשה מהיום, שייכת למצנע, כך שיכול להיות שבכל זאת היינו שומעים עליו, זו שאלה שיש לשאול את כדור הבדולח של אדון חרדון או מי שהיה בעל כדור הבדולח, וזאת באם כדורי בדולח מסוגלים לנבא גם שאלות של "לסבתא היו גלגלים") ועוד דברים כאלה.
ולסיום, תושבי חיפה שבינינו:
יש לכם תקוה, שפרישתו של מצנע אולי תאיט ואולי תבטל חלק מהפרוייקטים המפלצתיים שיש לכם בצנרת, בזכות בעל הזקן וחבריו בעלי האמצעים.
אבל מה יהיה איתנו, שאר המדינה, כשחברם זה של בעלי האמצעים יהיה, אם לא ראש הממשלה לבטח שר חשוב בממשלת אחדות?
מה זה בעצם משנה, לאור מה שנאמר כבר על קשריהם של הפוליטיקאים ובעלי ההון. דוד אריק בעל החווה יותר טוב? ועל ברק כבר דיברנו ועל ביבי לא מתחשק לדבר.
בקיצור, אף פעם לא היה היאוש במצב כל כך נוח.
סליחה? 116099
בבקשה 116113
אני *א*סביר:
א. הראשון טוען שיש לך כדור בדולח.

יש לך אחד ? אם כן כמה עולה שאלה במבחן באמצע ינואר ? אם לא - לך תוכיח שאין לך אחות...
כתבה מרתקת, אבל לא הבנתי 116129
הקשר היחיד למצב הבטחוני הוא עקיף - הוא *אחד* הגורמים לשפל הכלכלי בו אנו מצויים, שגרם לבעיות הפיננסיות בהן נתקל זאבי, שגרמו לחדלות הפרעון שלו, שהעיר סו"ס את הבנקים, שהוביל לחקירה קצת יותר מעמיקה (אותה היו צריכים לערוך מלכתחילה), שהובילה לממצאים. דזבין אבא בתרי זוזי.
מסקנת המאמר הינה מושכלות ראשונים, כמעט נאיבית - כשהשפל מגיע, רואים מי נכנס לים בלי תחתונים. זה נכון לשוק ההון בארה"ב ושלל הטענות נגד האנליסטים שם, שוק ההון הישראלי (מי אמר 1983 ומשבר מניות הבנקים?), סיאוב ובטלה בחברות companies) וכיוצ"ב.
המכנה המשותף 116422
כיצד הפרשות קשורות למצב הבטחוני והכלכלי?

אפשר לראות כאן שתי פרשות שחיתות נפרדות. אחת :זאב-צ'רנוי, שנחשפה עקב השפל בכלכלה (כמו שהגדירו זאת דוד בתגובה: 'כשהשפל מגיע רואים מי נכנס לים בלי תחתונים'). שנייה: גנוסר, שנחשפה עקב השפל הבטחוני.

שתי הפרשות התרחשו בימים של 'שפע' יחסי, מתוך אמונה כי לעולם לא יתגלו אם המצב הכלכלי בטחוני ישאר יציב. זהו המכנה המשותף (כלכלה בטחון) שכיוונתי אליו.

כמובן שבין הכלכלה לבטחון יש קשרים עקיפים וישירים. אולם הכוונה המקורית (שלי לפחות) היא לשתי פרשיות שונות שיש להן מכנה משותף: כמיהה לכסף 'אסור', מתוך אמונה שכולם יעדיפו לעצום עיניים כי זה ישתלם להם.
116191
כתבה טובה שמתארת את קצה הקרחון של הסיאוב בניהול המדינה.
הסיפור הבלתי מובן של מש' אייזנברג ואיזור ים המלח גם לא מבייש את הפירמה.
הצביעו אמת! 118511
הצביעו אמת! 118513
הקישור שלך דורש רישום, כדאי לציין זאת.
הצביעו אמת! 118561
מעניין. ממני זה לא דרש.
הצביעו אמת! 118566
נרשמת שם פעם?
הצביעו אמת! 118570
יתכן. פעם אחת מספיקה? (ב"הארץ" אני צריך כל פעם להירשם מחדש).
הצביעו אמת! 118585
נראה לי שפעם מספיקה, אם לא שרפת את העוגיות.
תעמולת בחירות פסולה 122143
שמעון יקר איך מצליחים התלמידים במערך לגרור אותך לדבר שטויות תן אותם לשרון לחינוך ודרךאץ אתה קח את אישתך אשר אהבתה לחיק הטבע והשיב לה חיים אשר הפוליקה המכוערת בישראל גזלה ממנה
דמוקרטיה? 122801
אני שמח לראות שכל מי שקורא את האייל הקורא עדיין מאמין בדמוקרטיה. אני כבר מזמן זנחתי אמונה תמימה זו, ובזמן האחרון אני מתחיל להרהר אודות תיוג עצמי אנטי-דמוקרטי.

דמוקרטיה היא מערכת שילטון, במילים אחרות: מערכת שליטה על אנשים. המשותף לכל מערכות השלטון חד הוא: מספר אנשים מצומצם הכופה את רצונו על מספר אנשים הגדול ממנו עשרות מונים. השוני בין מערכות שליטה שונות הוא באמצאי הכפייה ובמקור הלגיטימציה. אולם, לפני כל דיון בדמוקרטיה ושלטון יש תחילה להפריך מספר מיתוסים:
1. שילטון לא מקנה ביטחון על חשבון חופש - זהו קישקוש מוחלט. למעשה תפקידו של השלטון להפקיע ממך את הזכות לדאוג לבטחונך האישי תוך כדי שלילת החופש שלך.
2. דמוקרטיה היא לא שיטת השלטון הנאורה ביותר, ולדעתי לא בטוח כלל שהיא בבחינת "הרע במיעוטו". לדוגמא:
הירושימה, נגאסאקי, ויאטנאם, אפגניסטן, עירק, עבדות מודרנית (תאגידים), יוגוסלביה לשעבר... דוגמאות אלו ממחישות שדמוקרטיה, כמו כל שיטת שלטון אחרת, מונעת ע"י אינטרסים ולא על פי איזשהו קוד מוסרי. לפיכך, בסיכום כללי, תוצאותיה של מדיניות דמוקרטית ומדיניות שלטונית אחרת דומות בטווח הארוך.
3. לא אני, לא אתה ולא החברים שלנו משפיעים על השלטון במדינה דמוקרטית. מי שמשפיע באמת הם בעלי השררה והכוח. צריך לחשוב על זה הרבה וחזק כדי להבין באמת את משמעות ההצהרה הזו. העבודה הקשה באמת כאן היא לנסות לשכוח את כל מה שמספרים לנו מאז שנולדנו: שאנחנו יכולים להשפיע, לשנות, שהקול שלנו משמעותי וכו'.

ובאשר לפרשת זאבי-צ'רני, עדיין לא הבנתי מי כאן הזאב? ולמי יש עור של כבש? מה שבטוח הוא שבדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה (האם ישראל דמוקרטיה?) העשירים הופכים עשירים יותר והעניים... ובכן אתם כבר יודעים.
נו? 122821
תן לי לנחש: אנרכיסט? 122898

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים