הצרפתיה והדוקטור 13
במהלך יום אינטנסיבי אחד, ביקרתי בשני קוטבי תרבות המזון הישראלית: במסעדת "קרן" היוקרתית, ובמסעדת "ד"ר שקשוקה" העממית.
החוויה הכפולה הותירה אותי עם טעם של עוד, עודף קלוריות ואמונה מתגברת במטבח הישראלי.


לפני כשבוע הודיעה לי זוגתי שתחייה שברצונה לבלות "יום כיף" בתל־אביב - עיר שבה גרנו שלוש שנים, ושעזבנו לטובת ירושלים לא מזמן - הודעה שהתקבלה באהדה רבה מצידי.

ירושלים הנה ללא ספק עיר יפהפייה; מזג האוויר בה משובח ונעים; בתחום הקולינרי אין לה מה להתבייש בכלל; ועם כל זאת, תל־אביב היא לא: הכל בה מאוד כבד ורציני, אפילו הדברים הפשוטים.

בדחף של רגע, החלטנו להזמין מקום במסעדת "קרן" אשר על גבול יפו, ולבלות את שאר היום בשוק הפשפשים שבעיר.

למי שלא יודע, מסעדת "קרן" הנה מסעדת צרפתית־ישראלית בעלת וותק של כמה שנים, ונחשבת לאחת מהמסעדות היוקרתיות (והיקרות) בישראל. ארוחת ערב, עם יין וטיפ, לא תרד מארבע־מאות שקלים לסועד יחיד. למי שנפל מהכסא עכשיו, נמהר להוסיף ש"קרן" מציעה ארוחה עסקית בין השעות 12:00 ל14:30-, במחיר של 110 ש"ח - מחיר לא זול, לכל הדעות, אבל נסבל לאירועים מיוחדים. יש לציין, דרך אגב, שתקופה ארוכה היה המחיר 90 ש"ח, אבל אז חיים כהן, הבעלים והשף, העלה אותו למחיר הנוכחי בטענה שהוא רוצה לכלול כבד אווז בתפריט העסקי. יש בכך טעם לפגם, שכן כרגע התפריט העסקי כבר איננו כולל כבד־אווז, אלא כבד מולארד.

בכל מקרה, ביום קיץ בהיר ושטוף שמש, בצהרי היום, חנתה מכוניתנו בחניית חצץ ברח' אילת 12, ליד הבית המשופץ המקסים בו שוכנת המסעדה.

נכנסנו פנימה, בחיל ורעדה, ואוטומטית איבדנו את 20 הדציבלים העליונים בטווח הצלילים האפשרי שלנו: יש משהו ב"קרן" שמחייב אותך לשמור על שקט. אמהר להוסיף שיחסית למסעדה יוקרתית, המקום נעים מאוד - המלצרים אינם גאוותנים, השירות יעיל ומנומס, אין הקפדה על קוד לבוש, וברור לכל הנוגעים בדבר שבאתם לשם לאכול טוב, לא בשביל הפוזה. עם זאת, ב"קרן" אתה מרגיש כמו במקום קדוש - מקדש לאוכל, אולי.

התפריט העסקי מציע כארבע אפשרויות בחירה לשלושת חלקי הארוחה - מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. אם תעדיף, תוכל לקחת תפריט טעימות המכיל 5 מנות, קטנות יותר, שנבחרו מראש ע"י השף, במחיר של 160 ש"ח. בכל מקרה תקבל לשולחנך סלסלת לחמניות חמות וטריות, קשות וזהובות מבחוץ, רכות וטעימות מבפנים. אין ספק שהלחמניות הטעימות שאכלתי בחיי הנן הלחמניות של "קרן". פשוט תענוג.

למנה ראשונה הזמנו קלמרי ברוטב יוגורט ושמן זית על מצע פרוסות קישוא וטרין כבד מולארד ברוטב תאנים.
למנה עיקרית הזמנו אוסו־בוקו טלה עם קוסקוס וירקות מבושלים ורביולי גבינת עיזים ברוטב עגבניות.
לקינוח הזמנו דום (כיפת) שוקולד על קרדיף (מעין אטריות מטוגנות) וסורבה לימון ובזיליקום ברוטב תאנים וקרמל.
היה מהמם.

הייחוד והיופי של המסעדה הינה הדרך בה היא משלבת תפריט צרפתי קלאסי עם חומרים מקומיים לישראל ובישול ברוח המטבחים השונים הנפוצים בישראל. לא עוד מסעדת צרפתית עם כבד אווז ופילה ברוטב שמנת ופטריות, ב"קרן" שומרים על יצירתיות גבוהה, מחליפים את התפריט תדירות, ותמיד - אבל תמיד - שומרים על רמת בישול והגשה מושלמת. כל גרגר מלח נמדד במשורה, הכל מסודר בצלחת ב־ד-י־ו-ק נכון, ושילובי הטעמים גורמים לבלוטות הטעם לפרוץ בריקודי־עם סוערים שוב ושוב. היופי בעניין הוא שזאת הפעם השלישית שאני סועד בקרן, ובכל פעם הייתה הרמה גבוהה ביותר.

לאחד הסעודה התמוטטנו על הדשא שמחוץ למסעדה, ספוגי אושר. לאחר שהתאוששנו, נסענו לשוק הפשפשים הנחמד של יפו, ושוטטנו בין הטלפונים הישנים, הריהוט העתיק, השרוואלים והשמלות, החרבות המזויפות ודוכני המזכרות. בדרכנו חזרה למכונית חלפנו על פני "ד"ר שקשוקה", המסעדה החביבה עלינו ביותר בארץ. בפרץ פתאומי של נוסטלגיה נכנסנו ולקחנו כמה ארוחות טעימות ארוזות, לסעודה בחיק המשפחה בערב.

"ד"ר שקשוקה", היושבת באחד הסמטאות ליד כיכר השעון ביפו, הנה מסעדה טריפוליטאית. ניתן להזמין מנות נפרדות מהתפריט - כמו שקשוקה, חרימה (דג ברוטב חריף, שעד שטעמתי אותו לא אהבתי דגים), מפרום (תפו"א ממולא בבשר), קוסקוס עם מרק ירקות, קישקה ממולא בבשר, קציצות סולת, ממולאים, שעועית ברטבים שונים ועוד. ניתן להזמין מהתפריט, כאמור, אבל הרבה יותר כיף פשוט להזמין תפריט טעימות - כל המטעמים שמכינים במסעדה צועדים בסך על שולחנך ולתוך קיבתך, כאשר לחימום תקבל כעשרה סלטים קרים וטעמים להחריד, וכל הזמן ימשיכו להביא לך אספקה שוטפת של לחם טרי ובצוע גס, לניגוב אינטנסיבי.

אצל הדוקטור הכל ביד רחבה - כמויות האוכל לא יאמנו, כל ארוחה מכילה כליטר שמן לפחות, והתיבול חריף וחזק. המסעדה יכולה להכיל כמאתיים איש, ובכל זאת השירות תמיד אישי וחם. בנוסף, על התענוג תשלם רק 55 ש"ח לאדם, עסקה מצוינת לכל הדעות.

כשעתיים לאחר הרכישה הגענו אל החיק הנדון, ומיהרנו לחמם את השקשוקה ולפרוס את שלל המטעמים על השולחן.

כולם, אבל כו־לם, נהנו מאוד - כולל הצמחונים, שיכלו לאכול רק מהקוסקוס (תוצרת בית, כמובן!), ממרק הירקות הנלווה אליו, ומהשקשוקה (שלא סתם נתנה את שמה ואת טעמה למסעדה). אפילו שנורא ניסינו, נשאר בערך חצי מהאוכל - הכמויות היו עצומות.

קשה לחשוב על שתי מסעדות שונות זו מזו כמו "קרן" ו"ד"ר שקשוקה" - האוכל בראשונה מאופק ושקול, בשניה - פרוע וגרגרני; הראשונה יקרה עשרות מונים מהשניה; בין המטבח הצרפתי לזה הטריפוליטאי אין הרבה מהמשותף (להוציא קוסקוס); בראשונה יש מפות כבדות וכלי כסף, בשניה נייר תעשייתי פרוש על שולחנות מתקפלים.

עם זאת, שתיהן מהוות ייצוג נאמן למטבח הישראלי הקיים כיום בארץ. שתיהן עושות שימוש בחומרים ישראליים מאוד, שתיהן הוסיפו מגע אישי למטבח ספציפי, ושתיהן מאוד, מאוד מוצלחות.

בין "ד"ר שקשוקה" לבין "קרן" קיים מרחק של שני קילומטרים ושני עולמות, אבל אם מסתכלים על הקו הקצר ביותר המחבר את השפים ואת הסועדים בשתי המסעדות, מגלים ששתיהן ישראליות מאוד, ובעצם דומות אחת לשנייה הרבה יותר משהן היו רוצות להודות.

מכל ערבוב הטעמים ועירוב הגלויות הקיים בישראל צומחות מסעדות מעניינות ומיוחדות, ויהיה טעים ונעים לעקוב אחרי המטבח הישראלי בשנים הקרובות ולגלות איזה הפתעות מכינים לנו - ולעולם - אנשים שיכולים לאכול שקשוקה חריפה כאש אצל הסבתא האחת, וגפילטע־פיש מתוק להחריד אצל השניה.

צום קל!
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "אוכל ותיירות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

קח עיצה, לך לצרפתיה שבאמת נותנת 81
שמחתי לקרוא ולהשתתף בשמחתו של מר קלין שנהנה מארוחתו בקרן. יחד עם זאת כמבקר וותיק במסעדות ועם התמחות בתחום שהחסיר מעט צלילים מגרונו של מר קלין וזוגתו, הרי שהחלטתי שלטובת קוראי האייל בכלל ומר קלין בפרט אעביר מעט מנסיוני שמא יצאו עוד כמה מאושרים מאיזו חוויה קולינרית ובזאת אבוא על שכרי...
ראשית הבחינו קוראי הכתבה הנכבדים כי לאחר הארוחה ב"קרן" כי חברי משפחת קלין עוד אזרו עוז לחשוב על מזון נוסף ואף רכשו עוד ממנו במסעדת הדוקטור. בזאת נחשף פן מכאיב מאוד של מסעדת "קרן" המנות ללא כל הבדל אם המדובר בארוחת צהריים או ערב קטנות עד להחריד. בכותב שורות אילו מעוררות מנות בגודל כזה עוגמת נפש מאידך וחמת זעם מהצד השני. זאת לא בשל מחירי המנות, אלא בשל העובדה שהחיך הקולינרי לא מצליח להגיע לסיפוקו כלל ממנות אילו. "קרן" חמושה בהגדרה של "המטבח החדש" (גל קולינרי בצרפת שדגל בהגשת מנות קטנות במיוחד) תפטיר למי שמעוניין כי המדובר באיכות ולא בכמות. ובכן כותב שורות אילו יכול להרגיע את הקוראים והסועדים בפוטנציה, סוג המטבח הזה נמאס אפילו על הצרפתים וזה כבר חדשות ישנות. המגמה בשנים האחרונות בצרפת הינה חזרה מסיבית למסעדות בהן לא חושבים שהכמות פוגעת באיכות. לאחר ארוחה במסעדה כזו, ארהיב עוז לאמר כי מר קלין היה מגיב באינסטינקט הקאה רק ממחשבה על עוד אוכל... וכמו כל אקט בו הגעת לסיפוקך היה מבקש מעט מנוחה ולא מטייל בעוז בסימטאות יפו...
אלא שלא רק דברי ביקורת יש בתגובה זו אלא גם הפנייה לצרפתיה מהסוג הקלאסי עם חמוקיים גדולים מהסוג שמבטיח וגם מקיים...
למסעדה קוראים "מארי אנטואנט". מסעדה זו מגישה אוכל מהטובים שמוגש בישראל (אוכל צרפתי ממש לא עם קריצה מזרחית - קוסקוס)
השירות במסעדה הינו בגדר נסיעה קטנה לחו"ל
מלצרים ומלצריות ישגיחו על שולחנך משל הייתה בגיל ההאכלה, כוס המים התרוקנה מעט מלצר/ית ימלאו את החסר, ו... אילו מים מינרלים וללא כל חיוב...
לקוראינו מומלץ מאוד לנסות את הארוחה הכוללת את המנה " טורנדו רוסיני" נתח פילה אימי בתוספת כבד אווז הטוב ביותר שאפשר למצוא. על הפתעות נוספות המצפות לבאי בשערי המסעדה אותיר לקוראים לחוות בעצמם. אעיר רק לגבי המחיר שבלי טובות של שעות צהריים המחיר לזוג כולל הכל לא יעבור את ה 300 ש"ח מציאה פרועה כבר מספר שנים מסתובבת לה בת"א.
ביקורת שווא 82
אני מודה ומתוודה שלמרות שגם אני לא טמנתי את ידי בצלחת בענייני מסעדות צרפתיות, ל"מארי אנטואנט" עוד לא סרתי. יופתע שי לגלות שהסיבה היא דווקא המחיר - חבר שלי מופיע ברשימת התפוצה שלהם, וכל סעודה מיוחדת שהם מזמינים אותו להגיע אליה לא יורדת את 270 השקלים ליחיד. לעומת זאת, מדובר - כאמור - בסעודות מיוחדות.
לגבי "קרן", טעות עשיתי שלא הבהרתי זאת כבר במאמר המקורי: רעב מעולם לא יצאתי משם. כבר הייתי במסעדות צרפתיות שבהן נוהגים לצייר את המנות על הצלחת, ואין דבר שמרתיח את דמי יותר מזה. לא הייתי חוזר ל"קרן" אחרי הפעם הראשונה אם כך היה המצב גם שם.
בקיצור, אני עומד איתן בדעתי: "קרן" הנה מסעדה צרפתית משובחת. יתרה מזאת, היא המסעדה הצרפתית הטובה ביותר שיצא לי לסעוד בה בישראל.
ולסיכום, נימת הזלזול בה נוקט שי לגבי קוסקוס ואוכל מזרחי מפתיעה במקצת. אנחנו חיים בישראל, אין כל רע ביצירת מטבח ייחודי שיושפע ממגוון סגנונות הבישול הנפוץ כאן - ואוכל מזרחי הוא מהנפוצים ביותר בישראל, ומהטעימים ביותר, גם כן.
גמר חתימה טובה לכל הקוראים!
ברונטית זה נפלא, בלונדינית גם... 84
אבקש רק להוסיף כי אין כל רע בעיני באוכל מזרחי, אבל למה במסעדה צרפתית?
בניגוד לפנטזיות מתחום אחר לחלוטין אותן חולקים מספר אנשים בינינו (ראה כותרת...), אין סבור כותב שורות אילו כי תחת קורת גג אחת מן הראוי שיוצע אוכל צרפתי לו סוג אמירה יחודי ובעל אסוציאציות משלו ואוכל בעל גוון אחר (מזרחי,סיני או אחר) ככלות הכל זו מסעדת יוקרה או ...
מסעדה לעניות דעת הכותב ואחרים אמורה לספק אווירה ותרבות כוללת המתמזגת עם חויית האכילה ולפיכך עירוב תחומים מהווה פגיעה באמירה הכוללת של הארוחה. על כל פנים יהיה קשה למצוא קוסקוס במסעדה צרפתית (לא אתנית )בפריס...
כותב הערה זו איננו מבקש להצטייר כמשוחד בדעתו לגבי מסעדה זו או אחרת ולכן רק ימליץ על בדיקה חוזרת של המחירים... במסעדה האמורה ועל סיום הארוחה בה עם טארט טאטן(עוגת תפוחים הפוכה) אחריה החיים באמת נראים מפוייסים יותר...
קרן, מארי אנטואנט 108
מסעדת קרן עברה לפני כמה חודשים שינוי גדול בתפריט. עיקרו של השינוי שמוצג לקהל הרחב בתור מעבר למטבח ישראלי עילי הוא בהפחתת עלות חומרי הגלם ובמעבר מכבד אווז, פילה בקר, אוכף טלה ופירות ים באיכות מעולה לכבד עגל, אוסובוקו, קלמארי ושאר מרכיבים זולים. גודל המנות שהתאים אולי יותר לגירסת המטבח הקודמת הוא באמת קטן לעצבן בגירסה הנוכחית ומרגיזה בעיני עוד יותר מדיניות תמחור היינות של המקום. אם לא מספיק מרגיז שיינות שנרכשים אצל חינאווי נמכרים ללא יישון כלשהו במחיר גבוה פי 3, יינות של יאיר מרגלית, שיש לו קשרים אישיים מצויינים עם הגברת שנקר נמכרים אף הם במחיר גבוה.

אם לאכול בקרן, רק בצהריים (שאז ההוצאה דומה להוצאה בסושי-בר וגם כמות האוכל דומה).

לגבי מארי אנטואנט, ליווינו את המסעדה במשך תקופה ארוכה, החל מהארוחה המיוחדת הראשונה, דרך ארוחת סילבסטר אחת מוטרפת להפליא ודרך כל ההידרדרות שלה אל רמת המזון הנוכחית. רטבים גסים, בשר מאיכות ירודה, אפילו כבד אווז שהיה קפוא הוגש לנו באחת מההזדמנויות האחרונות שנתנו למקום. לא טעמתי מעולם אוכל כזה בצרפת, עם או בלי קריצה וכמו שידידה פריזאית אחת אמרה פעם (על מסעדה אחרת בת"א) - "בפריז תוך שבוע כולם היו יודעים שהאוכל לא טוב והמקום היה נסגר".
התייר והחולה 685
לדעתי, ההבדל בין 2 הקילומטרים שנמצא בין "קרן" לבין הדוקטור הוא הבדל מאוד משמעותי בין שני סוגים של "ישראליות" שקיימים בארץ, ובאזור זה של ת"א אתה יכול להבחין בהם ביותר.
בתור תושב תל אביבי נוכחי, אמנם בחיי לא אכלתי ב"קרן", אבל בהחלט אכלתי אצל הדוקטור, וכשקראתי את הכתבה, בלוטות הטעם שלי בהחלט החלו לרקד.
כיום אתה יכול לראות בתל אביב את שני קטבי האוכלוסיה בארץ, מצד אחד, בצפונה של תל אביב אתה יכול לראות רמה סוציו-אקונומית מהגבוהות בארץ, תושבי השכונות שם הם רו"ח מצליחים, עו"ד מצליחים, רופאים מצליחים, וכל ה"שמנה והסלתא" של המדינה. תושבי השכונות הצפוניות נוהגים ברכבים מפוארים, משתמשים באביזרי מותרות יקרים, ונוהגים לבקר רבות בחלקים נרחבים מהעולם. אין ספק שתושביה של צפון ת"א הם הלקוחות המרכזיים של מסעדות מסוגה של "קרן".
מנגד, מרחק של מספר קילומטרים לא רב, יש לך את אחת האוכולוסיות הקשות ביותר במדינה, ובתור אחד שבא מהפרובינציה הצפונבונית הרצליה, ועובד יום יום עם האוכלוסיה הקשה של הדרום, אני חייב לציין שעד שהגעתי לשם לא ידעתי עד כמה המצב קשה. תושבי השכונות הדרומיות הם אנשים קשי יום, שנוהגים לעבוד במשך כל היום )בהנחה ויש להם עבודה(, כשהם חוזרים לביתם, סביר להניח שאין להם אפשרות לנוח בשקט, מאחר והשכונות הללו הם רועשות במיוחד, ולא סתם אנשים מוכרים בשוק הפשפשים את חפציהם האישים ביותר במחירים מגוחכים. אני רוצה לקוות שאת אחד מרגעי הנחת שיש להם הם נוהגים לבלות במסעדות כמו ד"ר שקשוקה.

אין לי ספק שבמתחם הקטן הזה של שני הקילומטרים אפשר לראות שני פנים של ישראל, אמנם גם רחוב אילת, איפה שמסעדת "קרן" נמצאת הוא אזור תעשייה, אבל אורה של המסעדת מקרין על האיזור כולו.
מסעדת קרן נסגרת 125374
הידיעה ב"הארץ" (יש צורך בהרשמת חינם):
[מעולם לא אכלתי בקרן, אבל את הכתבה הזו זכרתי לחיוב]

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים