חיים בצל המלחמה 1302
בתוך כל הויכוחים הגדולים, האידיאולוגיים, הפרגמטיים, העמומים, אנחנו שוכחים לפעמים את ההשפעה של כל האלימות והמלחמות שסביבנו על החיים הקטנים והיומיומיים של כל אחד מאיתנו. שלוש תמונות של חיים בצל המלחמה.

מלחמת המינים

"מה קרה? שוב את בהתקפה של באסה קיומית?" מדובר בתחילתה של שיחה ביני לבין חברה שיושבת מולי במצב צבירה נוזלי, מוקפת טישו תלת־שכבתי עם אלוורה. "לא, הפעם זה ספציפי" היא עונה בין התקפת בכי אחת לשנייה "זה תסכול ממוקד". היא ממשיכה לספר לי על הצרות שבן־העוולה מביא עליה ובין קינוח אף לכפית האגן־דאז בטעם שוקולד בלגי, אני מרגישה כאילו אני מקשיבה לשיחה של המטכ"ל. ביטויים כמו "תסכול ממוקד", "נשק לא קונבנציונלי" (אמא שלו מעורבת), "מערך הכוחות" (היא צרפה את אבא שלו לעסק) ועוד שלל ביטויים שנראה כאילו שאובים ישירות מחדר מלחמה, שבים ועולים בשיחה. ואל תחשבו שמדובר בבחורה מיליטריסטית במיוחד. כיוון שעברה הצבאי לא כלל עיסוק מסוכן יותר מהקשבה לצרות של חיילים אחרים במסגרת עבודתה כמש"קית ת"ש, לא זה מה שיסביר את התופעה. והיא לא היחידה. יותר ויותר אני שומעת את הביטויים הצבאיים באים לתאר מערכות יחסים. אומנם כבר מזמן דברו על מלחמת המינים, אבל היי - לא לקחנו את זה רחוק מידי?

השורשים לתופעה ברורים למדי - אנו חיים במציאות של מלחמה יומיומית כבר שנתיים וחצי (ולחילופין 54 שנים), החברה שלנו היא מיליטריסטית ברובה, כמעט כולנו שירתנו בצבא, אנחנו משלבים ביטויים צבאיים ביומיום מבלי להרגיש. ביטויים כמו: פז"מ, "שביזות" על הטיותיה השונות, "עפיצות" ועוד רבים אחרים הפכו לחלק מהסלנג הישראלי, מה הפלא אם כן שגם הלהג של מערכות היחסים (שכבר שנים מתוארות כמלחמה) קיבל גוון של צבעי הסוואה?

  • "תסכול ממוקד" - בין אם זה אובייקט שלא הולך לך אתו, אובייקט שהושג וכעת קצת מקרטע, או בעיה ספציפית ממש: "שוב הוא לא הוריד את הזבל!" - התסכול הממוקד מאפשר לנו להגדיר את הרגשת הנאחס ולהבדיל אותה מהרגשת האיכסה הכללית שעוברת עלינו בשעה שאנו קוראים את העיתון.
  • "נשק לא קונבנציונלי" - עירוב אנשים אחרים (ראה ערך אמא) לתוך הקונפליקט, שימוש בטיעונים "מתחת לחגורה" וכו'.
  • "מבצע" - ההיערכות הטקטית של "תפיסת" האובייקט.
  • ומעל הכל מרחף לו "המצב". "המצב" כבר מזמן הפך להיות שחקן עצמאי. הוא כבר לא מילת תיאור, הוא ישות שעומדת בפני עצמה. הרגשת המועקה של החיים היומיומיים, של האקטואליה, משפיעה ללא ספק גם עלינו כבני־אדם. אנחנו עצבניים יותר, אלימים יותר, אנחנו חווים התקפת נוסטלגיה (מישהו אמר שרה'לה שרון?) שמביאה לרגרסיה נפשית. כל אלו משפיעים בהכרח על חיי הרגש שלנו. רבות נכתב על "תקופת הטרנינגים" של מלחמת המפרץ, על ההשפעה של מלחמה פסיבית זו על הזוגיות. אבל האם המצב עכשיו כל־כך שונה? אמנם אנחנו לא נמצאים בחדר אטום והגרדרובה שלנו יותר אופנתית (לפעמים) מטרנינג מהוה, אבל גם עכשיו אנחנו במצב לחימה שהוא ברובו פסיבי. אנחנו מחכים לפיצוץ הבא. האם ייתכן שאנחנו מעבירים את הרצון לפעולה אל הזוגיות? הופכים אותה לתחליף לשדה־קרב?


אולי אני מגזימה, אולי לא מדובר בתופעה אמיתית אלא בטרנד חולף, אולי בכלל מדובר בהומור שחור במיוחד מהסוג שאנחנו הישראלים כל כך טובים בו. אבל אולי, רק אולי, מדובר במשהו שיש לשים אליו לב. אולי יש לעזוב קצת את הציניות והסרקזם, הלוחמנות והכוחנות ולתת לקצת רכות להיכנס הביתה.

והחברה הבוכייה? היא חזרה הביתה אל המבוקש מספר אחת, פצחה במצור, ואחרי סדרה של ויתורים חד־צדדים הסכימה לסלוח לו. עבר שבוע, הם אומנם במצב של שלום קר, אבל נראה לי שבקרוב יגיעו לשלום וביטחון.


רבותיי,ההיסטוריה חוזרת

ואם כבר הזכרנו אותה, נראה כי במסגרת הקאמבק של הרטרו, אנו חוזרים לתקופת הטרנינגים. לא מדובר בפרי מוחו הקודח של אופנאי צמרת נטול מוזה אלא בכורח המציאות הבאה עלינו (כנראה) לרעה. בזמן הקרוב, על־פי הערכות המומחים, תכנס מדינת ישראל למצב כוננות גבוהה "ברד אדום". אין ספק שבמדינה למודת בצורת, משקעים קשים - ועוד בצבע אדום - הם פרוספקט מעורר אימה.

קריאה בעיתונים היומיים מחזירה אותי אחורה לסיבוב הראשון. השנה היא 91', אני בת שתים־עשרה והיחידה מהמשפחה ששמעה את הצפירה בלילה הראשון. את ימי המלחמה המוזרה ההיא ביליתי בבהייה בטלוויזיה (הערוץ השני בתחילת דרכו עם "העולם הערב" ויאיר ניצני), שיחות בטלפון (בכל זאת, מתבגרת) ושעמום גדול. אני לא זוכרת פחד גדול מאותם ימים, אלא בעיקר תמיהה על המלחמה שהייתה לחלוטין שונה מכל מה שלמדתי על מלחמות. אם המבוגרים חשו פחד, אני כנראה לא קלטתי (ולא עזר שמשלב מסוים אמא שלי פשוט סירבה לשים את מסכת האב"כ שלה, היא הרגישה מטופשת). אבל עד היום, כאשר אני שומעת אופנוע מאיץ מרחוק הלב שלי מחסיר פעימה בגלל אפקט הסירנה.

אני קוראת בעיתונים שעל הציבור להצטייד באספקה לשבועיים - שימורים, סוללות, בקבוקי מים מינרלים וכמובן לא לשכוח את הניילונים והסרטים הדביקים שאמורים להציל אותנו במקרה שהמשופם מבגדד יחליט לרוקן עלינו את הארסנל הלא־קונבנציונלי שלו. האם שבועיים הם מספיק זמן כדי שענני הבקטריות וגז העצבים ייעלמו מהאזור? האם אחרי שבועיים נוכל לצאת החוצה, ממצמצים לעבר השמש ולנשום אוויר צח (ככל האפשר באזור גוש דן)? יש לי איזשהו תסריט מגוחך של סרט מצוייר בראש - הטילים נופלים מסביב והבית שלי נשאר שלם כי ניילנתי אותו. ברגע שאני מושכת את הצלוטייפ כל הבית קורס.

השבוע הלכתי להחליף מסכה. המסכה הישנה מבוגרת ממני בארבע שנים שזה אולי לא הרבה בשביל בחורה (סבתא אל תתחילי, אני אתחתן, מתישהו) אבל בתור אביזר שאמור להבטיח שרידות - לא משהו. המסכה החדשה היא משנתון סביר יותר. למעשה, לו הייתה אנושית היא בטח הייתה חברה של אחותי הקטנה. בתחנת המיגון עמדה מולי חיילת חמורת סבר והסבירה לי שאני לא יכולה לשמור אצלי את הקופסה שעל קישוטה כה טרחתי בכיתה ו'. על הקופסה מודבקים גזרי עיתונים מצהיבים, קומיקס ובדיחות (אמא א': אני נורא דואגת לבן החייל שלי. אמא ב': למה, הוא קרבי? אמא א': לא הוא בקרייה. חה־חה־חה). האייטם ההורס של הקופסה הוא תמונה של נחמן שי, האיש והאגדה. הוא שמילא את מקום אליל הנוער באותם ימים תמימים של פרה־בברלי־הילס 90210 שהביאה אלינו את בשורת הדילן. אני בספק אם בגילי אוכל לפתח קראש ראוי על "המרגיע הלאומי".

מלבד קניית שימורים, טרנינג והחלפת המסכה, בררתי היכן נמצא המקלט הקרוב למקום מגוריי. מתברר שיש לי מזל - המקלט הציבורי נמצא במרחק של 300 מטר מביתי. זו הספרייה הציבורית, כך שאם אשרוד את הריצה אל המקלט (אני פחות מפחדת מטילים כמו מהכושר הגרוע שלי. זו תהיה פאדיחה ממש גדולה לצנוח עם התקף־לב על מפתן המקלט), יש סיכוי לא רע שאעביר את המלחמה הזו בנעימים. אני, השכנים וכל הספרים שאני יכולה לקרוא דרך המסכה.

אני יודעת שיש הרבה סיבות לפחד מהמצב. אני בטוחה שבזמן הקרוב יסבירו לנו כל אמצעי התקשורת בדיוק למה אנחנו צריכים לפחד. אבל יש לי הרגשה (או אולי משאלת־לב) שהפעם זו רק אזעקת שווא ובקרוב יכריזו - "שרב כבד".


"משרד הסברה שלום..."

באחד האתמולים צ'יטטתי עם חברה אמריקאית שפגשתי בשוטטות הוירטואלית העולמית. לאחר קיטורים משותפים על בחינות אמצע־הסמסטר של כל אחת מאיתנו, היא סיפרה לי בהתלהבות על אחד מהקורסים שלה: "הסכסוך הישראלי־פלסטיני". ריגש אותי לדעת שאנחנו על המפה, לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה אקדמית. התלונה העיקרית שלה הייתה שבבחינה היא התבקשה לענות, בצורה של מאמר, על השאלה איך היא הייתה פותרת את הסכסוך. "ואת זה את אמורה לעשות בשעה וחצי?" תמהתי "הרי אני גרה כאן כל חיי ואין לי שמץ של מושג מאיפה להתחיל". היא גם סיפרה לי על וויכוח שהיה לה עם תלמיד נוסף, ויכוח שהתמקד בנושאי הקורס ובו היא מצאה עצמה מציגה את העמדה הישראלית, נגד התלמיד שהיה פרו־פלסטינאי. כאשר החל הוויכוח להתחמם, היא שלפה את הקלף המנצח - "אתה בכלל מכיר ישראלים או פלסטינאים?" התלמיד הודה שאינו יכול להתפאר בהכרות שכזו ואילו חברתי היקרה הודיעה לו שלה יש "מקורות בשטח".

הפכתי להיות "החברה הישראלית".

אני תוהה מה משתמע מתפקידי החדש? האם אני אמורה להיות ממלכתית יותר? לפתוח כל צ'ט בהשמעת ההמנון? להתחיל לפקסס לה את נאומי הכנסת ומשנתו של ז'בוטינסקי? האם לשם האיזון אני גם אמורה להתחיל לייצג את העמדה הדתית־לאומית, הציונות הפוסט־שינקינאית ואת המיעוט הדרוזי גם? האם תפקידי החדש אומר שאני צריכה להקפיד לפתוח כל שיחה בדיווח על המצב?

אני חייבת להודות שהעדפתי את מעמדי הקודם, בו הייתי החברה מישראל, לא "החברה הישראלית". אולי בעצם אין הבדל, אולי זו רק סמנטיקה ולהטוטי־שפה, אבל האם לא ניתן להפריד בין הלאום שלי לבין מי שאני? ואולי אסור לי להפריד? אולי כיוון שיש לי פתח אל עולם אחר, נתפר לי תפקיד חדש, להשכיל את חבריי האמריקאים, הצרפתים, הקוריאנים, לספר להם על ישראל השפויה (למרות שמיום ליום אני מתקשה לזהות אותה בעצמי), להראות להם שמאחורי המבזקים ב-CNN יש אנשים אמיתיים, אנשים עם חיים שאינם סובבים סביב פיגועים. אבל האם זה נכון?

אני מוצאת את עצמי מכינה עצמי בקפידה לפני יציאה, מוודאת באדיקות רגליים מגולחות ותעודות מזהות, שלא יתפסו אותי בטעות בטלוויזיה במצב לא ייצוגי. רעשים חזקים כבר אינם "בום על־קולי" אלא הפיגוע הבא. כל דיווח על פיגוע נוסף גורר שרשרת טלפונים לחברים באזור הנפגע לוודא שרידות "היה פיגוע... כן שמעתי... אני בסדר... טוב, תתקשרי ל... ותודיעי לי...".

אני מסתכלת על החברה בה אני חיה ומנסה לזהות בה סימני תסמונת פוסט־טראומטית. אנחנו עצבניים יותר, אלימים יותר, טורפים את החוליה החלשה ביתר תאווה ועם פחות בושה והתנצלות. אנחנו אפילו לא בפוסט־טראומה, אנחנו עדיין חיים אותה. אנחנו מטפחים את הבועה שלנו, עוברים מפיגוע לפיגוע "זה היה פיגוע־לייט, רק נפגעי הלם... רק הרוג אחד... רק שלושה..." ומעמידים פנים שהכל בסדר.

אז אני, "החברה הישראלית", מרגישה צורך להסביר את מהלכי הפוליטיקה של המדינה גם כאשר אני לא מבינה את ההיגיון שעומד מאחוריהם, לא מסכימה עם המעשים,הופכת להיות משרד הסברה וירטואלי, מרגישה סיפוק עם כל דעה שהצלחתי לשנות ו"להעביר לצד שלנו".

אני מקווה שאם הקשרים האלו ישרדו את המרחק הפיזי והרעיוני שבין החוף המזרחי למזרח התיכון, את נפילות השרת ועייפות החומר הרגילה של חברויות - אם הם ישרדו את כל זה וימשכו לאורך זמן, אני אחזור, לבסוף, להיות "החברה מישראל".
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

118959
תגובה 118764
118967
לו היתה זאת תגובה שלי, גם אני הייתי דואג להמנע מלהתיצב מאחוריה.
יופי, נחמה 118968
מכיוון שהיה זה אני שהחליט לפרסם את הטור הזה, אבקש לבוא בתלונות אלי (בדוא"ל) ולעזוב את מרת רגב בשקט.

הגם שאינני רואה טעם במגזין שכל כולו טקסטים אישיים שכאלו, הרי שלפרסם טקסט כזה מפעם לפעם לא רק שאינו דבר שלילי, הוא דבר חיובי מאין כמוהו, ואף מתבקש. לא טוב לך? הדרך החוצה היא בפינה הימנית למעלה - הכפתור עם ה-X.
מכופף הבננות?! 119123
כיוון שהפורמט תחתיו פורסם הקטע הוא :"טור אישי", אני חושבת שיש לזכור שזו בדיוק הכוונה- אישי.בחינה לא מדעית, לא מגובה בתיאוריות אלא הבחנות אישיות של הכותבת על מצב העולם מסביבה.בקטע שפורסם לא התיימרתי לנסות ולנתח את המצב ביחב"ל, לא הבאתי ציטוטים מקיגלי ו-וויטקוף ואין לי שום כוונה להתהדר בנוצות פסודו-אקדמאיות (לפחות בקטע זה, חכו למאמר על האימפריאליזם החדש....).
בכל הנוגע ל"בננות" אכן פורטל חביב, אבל הניסיון שלך לזרוק אליו כל קטע שיש בו נשיות, או רגשות או רחמנא לצלן אישיות, מריח לי יותר משוביניזם מאשר מביקורת אמיתית על איכות הכתיבה או ערכה.
סכנה לחברה ? 119144
עם קצת פחות שוביניזם, יש משהו טיפה ממוקד מדי בקטע עם הסלנג הצבאי. את החדירה של הסלנג הצבאי לשפה היום יומית אני אישית מרגיש הכי פחות במערכות יחסים שבינו לבינה ובתיאורן באזני אחרים.

מצד שני החדירה של סלנג צבאי לשפה היום יומית היא ברורה ונרחבת דווקא בדוגמאות הפחות מובלטות שציינת (''עפיצות'', ''שביזות'' וכו') שעברת עליהן באגביות.

אבל אולי זה רק אני.
סכנה לחברה ? 119343
עפיצות זה לא משהו שקשור ליין?
סכנה לחברה ? 119400
תגובה 119137
מכופף הבננות?! 119206
אני חושבת שהכוונה היא לא שרגשות/נשיות/אישיות לא שייכים לכאן. פשוט הבחירות הסגנוניות שלך מזכירות יותר כתיבה לנוער מאשר כתיבה למבוגרים, ואת זה אפשר למצוא בעיקר במקומות כמו בננות.
למשל:

"יושבת מולי במצב צבירה נוזלי, מוקפת טישו תלת-שכבתי עם אלוורה"

"ובין קינוח אף לכפית האגן-דאז בטעם שוקולד בלגי"

שני אלה מזכירים לי את איטו אבירם (שאינו אישה ואינו רגשן במיוחד).
ולא שזה לא בסדר; אני מסכימה עם דובי - הוא בחר לפרסם טור אישי, וכל הטענות והמענות צריכות להיות מופנות אליו.
משעשע על באמת 118966
כל הכבוד לכותבת. מצחיק מצחיק. ה''מבוקש מספר אחד'' עשה לי את זה......גדול.
אהבתי! 118978
_____
העלמה עפרונית, מחזקת את מעמדה כעלמה-השטחית-שלא-מתעניינת-בדברים-החשובים-באמת-באתר.
אהבתי! 118981
אממ... כשאת כותבת את מה שכתבת מתחת לקו, את בעצם מורידה מערך המאמר, כאילו הוא פחות חשוב ממאמרים אחרים.
הממ, לא. 118983
מקסימום מורידה מערך עצמי.
(מה שמעלה את השאלה, למה באמת כל פעם שאני חושבת שאנשים מעניינים אותי כאנשים ולא כאובייקט מדעי, אני מרגישה צורך להצטדק)
רחוק (?) אבל עוד כואב 119061
אז במקרה, עכשיו, בעודי מתחמקת מעבודת התרגום שלי ‏1 אל מגרשי משחקים של ילדים אחרים, הרגשתי צורך להסב את הדיון ה"מתפתח" אל "פתחים" חדשים ישנים – ממחוזות ה"למה טורים אישיים חשובים יותר/פחות" למחוזות אישיים (יותר/פחות) – מחוזותינו אנו ולא אלה הדמיוניים.
שאלה: מדוע נסב הדיון כאן, למרות שהוא עוד בחיתוליו (אני מקווה), להעלאת ערכי הקוראת או הכותבת? מדוע ישנה התעלמות מאותו מסר חד ופשוט (אם כי רב שכבתי מבחינה יומיומית) על המיליטריזם הנורא הפושט בנו?
גם בפעם הבאה כשיספרו לנו על פיגוע אנו נדבר על משהו אחר.. נעביר נושא.. נתייחס לדברים אחרים במהדורת החדשות.
מבין השורות הכתובות בהומור כואב (כרגיל) בשפה יומיומית (לא כל כך כרגיל באייל) הצלחתי למצוא משהו נדיר בתקופתנו. תקנו אותי אם אני טועה ‏2 אבל משום מה אותו מעבר מתמיד לנושא אחר, מעביר את הזמן יפה כל כך כבר שנתים וחצי בערך.. ומתי היתה הפעם האחרונה שבאמת דיברו בקול רם על אותה שפה צבאית ארורה (ותרבות צבאית ארורה וצבא ארור!) המשתחלת לשפתינו ומרקיבה אותה? או על ה"שלום והבטחון"? או על.. כל דבר שהוא, שיכול איכשהו להתחיל איזשהו סוג של תנועה בכיוון כלשהו? האם לא מספיק עם היומיומיות המתמשכת הזו לקראת שוב-לא-לסיים-את-החודש-ושוב-והופס-שנה-אזרחית-טובה?
האם יש עוד מישהו שעינו וליבו צדו את המשפט – "אני בטוחה שבקרוב יסבירו לנו כל אמצעי התקשורת בדיוק למה אנחנו צריכים לפחד"? האם מישהו טורח לברר ולהציג את מה שהתקשורת (האשמה באמת) לא מראה? או אולי עדיף לדעת בסתר הלב ‏3 שמשהו לא בסדר, אבל לא לדעת באמת מה.
כמו שכבר טענתי בניתוח הקטן שלי על הארץ וה"מעגלים השטניים" (vicious circles) המאפינים אותה, מרבית הישראלים מעדיפים לא לדעת, אחרת הם יגיעו למסקנה שתגרום להם לפעולה של ממש וזה כבר יהיה קיצוני מדי.. פחות מדי נוח.

"משרד הסברה מלחמה"
את תפקידי כמשרד הסברה נייד לקחתי עלי ברצון. אולי מתוך רצון להמשיך את המסורת המשפחתית כשגרירה על אף אי יכולתי להיהפך לכזו באמת, בגלל אי שירותי בצבא. בתדירות מפתיעה אני מדברת ומספרת לחברי ומכרי כאן בגולה (?) על "הארץ" – שמחה להפיג כל עננת דעות קדומות בקרני אור של ידידות אישית. (כזו שלא תזיק לאף אזרח ישראלי יהודי לקיים, למרות הקושי הפיזי, עם מישהו מאותו מגזר עמום שלא אנקוב כאן בשמו) אתר האינטרנט שעשיתי http://tryto.listen.to נועד אף הוא למטרה זו בדיוק, על אף שהייתי מעדיפה שיותר ישראלים יקראו בו (כולם מוזמנים לבקר, למצוא את הטקסט, לקרוא ולהגיב).
החברה הישראלית, שמחה לספר החברה הישראלית לשעבר, אינה מורכבת רק מחבורות חבורות של מטיילים גסי רוח ורעשנים (מפתיע כמה שהקלישאה הזו אכן חקוקה בזכרונם הקולקטיבי של אנשים צעירים באירופה) כמו שאינה מורכבת רק מקפיטליסטים אוהבי ארצות- הברית או רק ממטורפים פנאטיים הגרים בשטחים לא להם או רק משרון וצבא-עושי-דברו.. או שמא כן? ואם לא כך, היכן הם כל אלה שאינם שייכים לקטגוריות הסטריאוטיפיות (במתכון) הללו? ומדוע אף אחד לא שמע עליהם (עד שפגש אותי:)..) אולי זה לא רק שהתקשורת ("האנטישמית") בחו"ל אשמה.. אולי זה פשוט כי המעשים הקטנים (אם אלה קיימים בכלל) שמייחדים את אותם אנשים נחמדים, קטנים מדי מכדי להיחשב כידיעה חדשותית.. ואולי זה אומר משהו לא על התקשורת העולמית או על הבעיה של "חדשות טובות ורעות" אלא על אותם מעשים עצמם או יותר נכון – העדרם.

איני באה להטיף (ואולי בעצם כן) ובאמת קטונתי מכדי להתיימר להבין לגמרי את "המצב" – אותה ישות שאולי מרחפת מעל "הארץ" (שמתם לב לה' הידיעה?) אך נטולה כל חשיבות מעשית כאותו חתול דרוס שגם אתם תעברו מעליו עם המכונית ולא תקראו לעירייה על מנת שתפסיק את הצחנה הנוראית המתפשטת.. ואותה צחנה אכן מתפשטת ועולה לשמים.. או שמא משמשת היא כקטורת, זבח לאלוהי היהודים בארצם הקדושה? או לאלוהים אחרים?

לבטח לא. שהרי אלוהים נגעל כל כך מריח הניחוח הזה והוא סותם אפו עד אין אוויר לנו לנשימה מרוב חרון..

1 שמאפשרת לי, גם אם תוך סיבוכים טכניים קלים, לכתוב בעברית תגובה זו
2 כיון שאני לא גרה בארץ קרוב לשנה יש סיכוי שאני לא יודעת מה מתרחש באפלולית השמאלית ובואו לא נפתח דיון על זכותי לבקר את ישראל מרחוק, כיון שהסיבה העיקרית לעזיבתי היתה ביקורת זו בדיוק..
3 כמה מתאים הביטוי הזה כאן
רחוק (?) אבל עוד כואב 119062
הדבר האחד שאי אפשר לומר על האייל, הוא שהמתדיינים והכותבים כאן ''עוברים נושא'' ומתחמקים מלדון בבעיות הבוערות. למעשה, הייתי טוענת בדיוק את ההיפך.
חלקיכם במלחמה הבאה 119063
אולי אני דופקת על דלתות לא נכונות
יודעת לפעמים מראש
איך הולך לבקוע שוב הקול
ממעמקי ספת העור
תרמנו כבר במשרד
רחוק (?) אבל עוד כואב 119064
כמה זמן היתה לדעתך מתקיימת מדינת ישראל לאחר שהיינו גורסים במגרסת-ענק את כל המטוסים הארורים והטנקים הארורים של צבא ההגנה הארור שלה?

האם יתכן (אולי) שאת מפנה את הביקורת שלך לכתובת הלא נכונה?
רחוק (?) אבל עוד כואב 119066
במרחק שבין קיום צבא ככורח, לבין הפיכתו למרכז הוויתנו וכותל המזרח שלנו, ניתן למקם יותר ממדינה אחת.
רחוק (?) אבל עוד כואב 119105
אני לא חושב שהצבא הוא מרכז ההוויה הישראלית. הוא מהווה חוויה משותפת לכל הישראלים, ולכן נוח לדבר עליו ולהשתמש במושגים שלו, יש לו דומיננטיות מסוימת בתפיסת העולם שלנו משום שהיא סובבת סביב הסכסוך. אבל הוא לא מרכז ההוויה שלנו. הוא כורח, ונתפס ככזה על ידי רוב הישראלים, לדעתי. מעט מאוד אנשים יתעצבו מחר אם יגלו שהגיע השלום המיוחל ואין יותר שירות מילואים, וגם השירות הסדיר מתמצה בכמה חודשים של אימונים בסיסיים, ליתר בטחון.

השימוש בשפה נובע בד''כ מהומור, ואני לא ממש מבין את המתקפה כנגדו.
רחוק (?) אבל עוד כואב 119315
אתה צודק, לא הצבא הוא מרכז ההוויה הישראלית. השואה היא מרכז ההוויה הישראלית.
רחוק (?) אבל עוד כואב 119332
למעשה, זאת הצהרה שאני חושב שהיא הרבה יותר קרובה למציאות.
רחוק (?) אבל עוד כואב 119401
אני לא בטוח שזה תופס בדיוק ככה היום. כשלומדים ספרות בביה"ס אז מוטיב השואה בולט מאוד ביצירות של המחצית השנייה של המאה העשרים. אבל מצד שני איפה אתה רואה שואה סביבך היום ? אני חושב שניסוח יותר מדוייק יהיה שהאנטישמיות היא מרכז ההוויה הישראלית.
מפלגת המרכז 119422
לדעתי מרכז ההוויה הישראלית הוא הדיונים מהו מרכז ההוויה הישראלית.
מפלגת המרכז 119427
האיל הוא מרכז ההויה הישראלית
האייל הקורא ? 119430
למה זה הופך את דובי, טל, ושאר חברי המערכת ?!

מצמרר...
האיל הראשון! 119474
שמתם לב ששלושת אותיות הא-י-ל נמצאות בשם "ישראל"?
האיל הראשון! 119483
גם ב"אלוהים".
רומזת למשהו? מה פתאום.
האייל הקורא ? 119484
אנחנו הפופיק של מרכז ההוויה הישראלית.

מישהו רוצה קצת מוך?
האייל הקורא ? 119485
זה טרמינולוגיה עדתית, ז'רגון איילי, או סתם חור בהשכלה שלי ? (מה זה מוך לעזזל ?)

שקלתם פעם את האפשרות שאתם הפופק של מרכז החוויה הישראלית ? (אוי זה היה נמוך)
האייל הקורא ? 119487
מוך, נו, שאריות הבד האלו שתמיד מוצאות את דרכן לפופיק. lint באנגלית. אוף איתך.
האייל הקורא ? 119488
שאריות בד ש... מה?!
האייל הקורא ? 119647
יותר מדי זמן לא חיטטת שם, כנראה.

פלייה מוצלחת.
האייל הקורא ? 119660
חוצפנית! תגובה 119491.

תראה ערן,לולאה! (או משהו כזה)
לא לולאה 119665
מקסימום לולאה מוחית (אצלי).

אבל רגע, בזמן שאת מקדישה לביקורת תגובות באייל יכולת לחטט בטבור שלך כבר פעמיים.
לא לולאה 119668
וואלה נכון. אז הנה, אני הולכת לבדוק, אולי משהו השתנה מאתמול.
לא לולאה 119685
השאלה היא האם יש לך innie או outie. וכמובן, איזה סוג בגדים את לובשת. אם את לובשת חולצות בטן, יש סיכוי רב יותר להמנע מהצטברות מוך בפופיק. אני חושב.
לא לולאה 119695
כן בטח, חולצות בטן. אפילו אם הייתי יכולה (מבחינת הדת), לא הייתי לובשת חולצות בטן.

לא שיש לי בעיה לפרסם את הinnie (או outie), אבל האוף טופיק הזה חוצה גבולות.
לא לולאה 119722
או, לחילופין, עובר את גבול הטעם הטוב.
אוף פופיק 119763
האייל הקורא ? 119489
אם אני אגיד ש"אוף איתך" היה משפט שגור בפי האקסית האחרונה שלי אז אתה לא תגיד את זה יותר בחיים נכון ?

ועכשיו שאני יודע את הפירוש המילולי למילה מוך, שיש לי זיכרון מעורפל שפעם אולי נתקלתי בה, אני יכול להגיד לך בוודאות שבחיים שלי לא ראיתי מוך. לא בפופיק שלי ולא בפופיקים אחרים... אבל אני מניח שזה כבר טיפה יותר ממה שרוצים לקרוא כאן.
האייל הקורא ? 119490
אם בחים שלך לא ראית מוך בפופיק שלך או של אחרים זה סימן שאף פעם לא חיפשת מספיק טוב.
האייל הקורא ? 119491
לא נכון ולא נכון! חיפשתי ממש טוב ואין שם כלום.
האייל הקורא ? 119492
תגובה 119490

(לולאה!)
האייל הקורא ? 119494
אין, אין ואין עד שיוכח אחרת.
האייל הקורא ? 119496
זו לא לולאה. זו רקורסיה. מה שעשית בפעם הקודמת היה לולאה.
האייל הקורא ? 119500
זאת רקורסיה בלי תנאי עצירה והקרסת את האייל ערן. יופי. עכשיו טל יצטרך לתקן, דובי ישב בצד ויקטר, ומדינה אתם רוצים לנהל אה ?

אני מצביע ש"ס !
האייל הקורא ? 119507
אם כבר, אז מה שעשיתי בפעם הקודמת היה רקורסיה הדדית, ואי אפשר לעשות לולאות באייל. אבל לא חייבים להדבק דווקא למונחים של מדעי המחשב.
האייל הקורא ? 119586
זה המקום להעלות על נס את אחד מזוכי פרסי איג-נובל לשנת 2002:

ובעברית:

הפתיח:

ד"ר קארל קרוזלניקי, פיסיקאי מאוניברסיטת סידני באוסטרליה, הקדיש חלק ניכר מהקריירה שלו לשאלה שהטרידה אותו באופן מיוחד: מדוע מצטברים בטבור גושים של לכלוך? כדי למצוא מענה, הוא ערך מחקר מקיף ובדק בגופם של איזה אנשים מצטבר מוך בטבור; מתי מתרחשת התופעה; איזה צבע יש למוך; ובאילו כמויות מדובר
מוך?! 119611
הייתי משוכנעת לחלוטין שמוך זה השם החצי מדעי לתלתולי האבק שמסתתרים בפינות של החדר ומתחת למיטה.

_____
העלמה עפרונית ופופיק נקי לחלוטין.
מוך?! 119629
מוך זה מה שבפופיק, מה שבפינות החדר, ומה שבאזניים של פו הדב. מה הבעיה פה?
מוך?! 119631
מה הבעיה? נשמע לך הגיוני שהדבר הזה יסתובב _גם_ בפינות החדר, ו_גם_ בפופיקים של אנשים?
יאק.

_______
העלמה עפרונית, ראתה היום את אחד הילדים משחק בנזלת שלו. קשה להגעיל אותה אחרי זה. (והיא באמת מצטערת שהיא משתפת אתכם, אבל זה מעיק לה על הנשמה)
מוך?! 119633
את יודעת שגם היפו תגיע לשם פעם?
סביר להניח שכן. 119634
ובכנות? מאד מפתיע אותי איך אני מתרגלת מהר לדברים האלו. בפעם השנייה שהקיאו עליי ‏1 אפילו לא הייתי מזועזעת במיוחד.

אבל אני מודעת לזה שלא כולם בעלי חסינות כמוני.‏2

1אני כבר לא עושה אצלם בייביסיטר.
2אתם חושבים שזה חולני שרציתי לקחת את אחד הילדים אלי הביתה? כן? טוב, לא חשוב.התאפקתי.

________
העלמה עפרונית, מבטיחה לאהוב את היפו בכל ליבה, גם כשהיא תשחק בנזלת שלה.
מוך?! 119641
אני דווקא הייתי חושב שהחלק המגעיל הוא כשההורה צריך לנקות לילד את הנזלת. בעעעע.
מוך?! 119642
לא. החלק המגעיל הוא כשההורה צריך לנקות לחבר של הילד את הנזלת. בעעעע.
מוך?! 119653
פשוט לוקחים הרבה טישו ביד. זה עוזר.
מוך?! 119658
הטכניקה לגבי ילדים של אחרים ולגבי הילד שלך אינה שונה. מה שמשתנה זאת ההרגשה.
מוך?! 119643
ילדים מחונכים חוסכים את זה מההורים שלהם. הם אוכלים את הנזלת.
_______________
שכ"ג, מנסה להיות יותר מגעיל מעפרונית
דובייייייייי! 119646
תגיד להם.
מוך?! 119828
נו, ועל זה נשאלת הבדיחידה הידועה: מה ההבדל בין ברוקולי לנזלת?
העם ממתין לתשובה 120305
העם ממתין לתשובה 120363
אל נא תעודדיהו.
העם ממתין לתשובה 120574
יש ילדים שלא אוכלים ברוקולי.
היה שווה להמתין 120585
(אם כי זה דוחה למדי...).
מוך?! 119648
וגם מה שבתוך שמיכות (שנקראות "פוך") וכריות, לא?
המוך וארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות 132959
רק לשם הידע הכללי, וסליחה על האיחור הרב, ואם מישהו עוד נכנס בכלל לדיון הזה:

מוך לפי אבן-שושן: דבר רך כעין צמר, או צמר-גפן, בלויי בגדים וכדומה.
עוד לפי הדוגמאות שהוא מביא: מוך באוזן (של אשה כלשהי, לא רק של פו הדוב), מוך בסנדל, מוך שהתקינה לנידתה (אולי ההיא מהמוך באוזן, זה לא מפורט בדיוק), מוך במצנפת.

ואתם מוזמנים לבדוק לבד, כי זה עוד לא הכל...
רק לידיעה 133094
כל מאמר שתגיב לו קופץ לרשימת ה''דיונים עם תגובות חדשות'', ואחדים מאיתנו נכנסים לכל דיון כזה.

מעניין למה המוך הוא דווקא באוזן של אישה.
להשתכשך עוד ועוד בנושא כה מתוק 133420
האשה המסכנה הזאת עם המוך באוזן ובכל מיני מקומות שהצנעה יפה להם, היא ממסכת שבת (לפי אבן-שושן). אני לא יודע מה בדיוק היא עושה שם, אבל בטח יש מישהו שיודע (אולי עוזי ו.?)

רשימת "דיונים עם תגובות חדשות" מופיעה אצל כל אחד, או רק אצל מי שיש לו חשבון אישי? אצלי עוד לא ראיתי רשימה כזאת, אבל היום גם הייתה אצלנו הפסקת חשמל, וכרגע יש לי רושם שמנגנון התגובות החדשות נמחק מהמחשב שלי לגמרי, גם ברשימת המאמרים המופיעה כשנכנסים לאתר.
עוד בנושא 133422
רש"י(?) מסביר שמוך משמש כאמצעי מניעה. האישה צריכה "למלא אותו מקום" במוך ואחר כך ל"שאוב את הזרע" באמצעות המוך. עפ"י קיצור שולחן ערוך משתמשים במוך גם בתור טמפון וגם לבדוק אם יש דם וסת. את הבדיקה צריך לעשות בחורים ובסדקים, לפני שמשתינה.
הכי פשוט 133498
שים ברשימת המועדפים של הדפדפן שלך את הכתובת: http://www.haayal.co.il/newstorylist.php3 והרי אתה מעודכן בכל המתרחש באתר.
תודה 133507
ואח''כ הם עוד אומרים שאני המשוגע... 119493
אבל הם לא מבינים שטוב לי בלי מוך.
ובאמת 119069
שאלתי את עצמי כמה זמן יחזיק הדיון עד שמישהו ישאל את השאלה הזו.. (למרות שמגרסת ענק היא תפנית מעניינת)
החושב אתה אותי למטומטמת? האין אני יודעת (כמו שלימדו אותי יפה יפה אבאואמא) את חשיבותו של צה"ל? האם לא כל ילד שגדל בארץ יודע לדקלם את השורה הזו בדיוק בתשובה אוטמטית לכל ביקורת שהיא על צה"ל? יודע גם יודע. האם הצעתי לרגע לגרוס אותו במגרסת ענק? לא. האם הצעתי פתרון אחר? לא בדיוק. העניין הוא שגם תשובת האוטומט הזו יש בה משהו מן הסחור סחור המפליא מפליץ הזה.. נכון "צה"ל הכרחי" כולם יודעים, אבל זוהי תוצאה של משהו.. ואיך ניתן לפתור את בעיית "המצב" אם התשובה לכל שאלה בנושא היא – זהו המצב!
ובאמת 119070
הגבתי לביטוי הארור ''הצבא הארור'', ולא לכל שאר מה שכתבת. ענין של סדר עדיפויות.
לאחר 119081
נסיונות כושלים לאתר מילון עברי עברי ברשת ‏1 (כרגע הבעיה הטכנית שלי היא שהעברית היא על מחשב אחד והאינטרנט על השני כך שהכל הופך מסובך יותר) מצאתי מילון תנכי משונה והנה ההגדרה שלו לארור –
זה רק מחזק את טענתי בצורה מענינת – הפרופורציה המדוברת כאן היא אחד הדברים שלהם זקוקה ישראל יותר מהכל.. חברים שלי פעם ציינו זאת כפתרון אפשרי ל"סכסוך"– 'פשוט' להוציא את הישראלים והפלשתינים מגבולות הארץ לכמה זמן ולהחזיר אותם.. הם יקבלו את הפרספקטיבה הנכונה (משהו בסגנון של "כמה אווילי זה להלחם עד חרמה זה בזה ללא קץ" ו"זו בסך הכל פיסת אדמה בואו נהיה ילדים טובים ונתחלק בה") ושלום על ישראל/פלשתין.. ‏2

1 (אני מתגעגעת לאבן שושן שלי!)
2 ואם אתה חושב שזה לא מציאותי עוד לא שמעת על הרעיון לצרף את ישראל לאיחוד האירופי כדי שמליוני יהודים "ישובו" לארצות המקור של משפחתם ויפנו את מקומם למשפחות המקור של ישוביהם..)
מילון 119097
ניסית את מורפיקס / רב מילים? (כולל מקלדת וירטואלית)
מילון 119152
GREAT site!!!
Now, do you know how can I use the virtual keyboard in other applications?
119347
זה בלתי אפשרי, כמדומני.
Thanks 119348
מילון, המשך... 119352
אפשר גם להוריד את בבילון (גירסת ניסיון חינם לשלושה חודשים או גירסה מלאה בתשלום) -
כאן אפילו לא צריך לגשת לאתר - התרגום מתקבל בקליק על המילה, מתוך האפליקציה בה אתה נמצא. תרגום לשפות רבות, מילונים יעודיים שונים (בין השאר כאלו שנוצרו ע"י הגולשים), אנציקלופדיה בריטניקה... אני מכורה לו !
(אך לא מקבלת תגמולים על פירסומו...)
מילון 119435
you can copy paste it

also for non ex israelis (who aren't used to the location of the letters as they are on the hebrew keyboard) there is this virtual keyboard with alphabetically ordered letters -

http://www.hevre.co.il/hebkb.htm
מילון 119850
Thank you!
By the way...I can read Hebrew , but can't write.
מילון 119851
1,2,3...ניסיון
WOW זה עובד!!!
התגובה הארורה שלך 119330
רצוני לומר, תגובה 119061 שלך ארורה על-פי ההגדרה המילונית שמצאת ("to reduce in size and significance"). התגובה ארורה מדי (במלה אחת, "ארור", לכל-הפחות), וראוי היה לקצר אותה.

כעת אני מבין שאת פשוט תומכת בתוכניתו של אהוד ברק להפוך את צה"ל ל"צבא ארור וחכם".
הצבא קיים אך ורק 119158
כדי להגן על הזכות שלנו לעסוק בעניינינו האזרחיים.
כדאי לזכור את זה לפעמים.
אשר למשרד ההסברה. 119112
גם אני מצאתי עצמי כמעין ''מסביר ישראלי,'' בשיחותי עם אנשים מחו''ל. אני לא ממעיט בביקורת על המדיניות הישראלית, אבל בדרך כלל מנסה להכניס את הכל לקונטקסט, להסביר שגם לישראלי הפשוט יש עמדה אנושית, וכדומה, דבר שנראה שהחבר'ה בחו''ל אוהבים לשכוח.
סליחה שאני מיליטריסטית 119126
זה טור נורא נחמד כטור אישי, ואפילו מעלה כמה רעיונות מעניינים.

אבל השפה, השפה נורא מפריעה לי. תחת מסווה של עושר לשוני ומשחקי לשון, מופיעים פה המון עיוותים. אחרי שהכל קבלו על אופנת הכתיבה הרזה, הגענו לעידן של כתיבת עברית בארוקית. מילא המשפטים הבלתי נגמרים, מילא הסמיכויות המוזרות, אבל איפה ההבנה הפשוטה, התייחסות למשמעותה של מילה בודדת?

רק כמה דוגמאות:

"אובייקט שהושג וכעת קצת מקרטע" - אני מניחה ש"אובייקט" זה בחור. אני מקווה שהוא לא התחיל לצלוע פתאום. מן הסתם, הכוונה לכך שמערכת היחסים החלה לקרטע.

"עפיצות" היא מונח מתחום הצבא? אולי "נפיצות"?

"המצב... הוא כבר לא מילת תיאור" - "מצב" הוא שם עצם.

"פרה-בברלי-הילס 90210 שהביאה אלינו את בשורת הדילן" - האם נושא המשפט הוא זכר או נקבה? שימו לב: לא מדובר בסדרה, אלא בפרה-סדרה.

"המסכה הישנה מבוגרת ממני בארבע שנים" - מתאריך הלידה של הכותבת, נגזר שהמסכה בת 28. הייתכן?
סליחה שאני מיליטריסטית 119127
רק לגבי הבברלי-הילס - מי שהביא את בשורת הדילן היא הסדרה, ולכן ''הביאה''.
סליחה שאני מיליטריסטית 119130
כן, אבל לא ברור שזה נושא המשפט.

זה כמו במשפט המופרך הבא:
"טרום-הבחירות שהביאו את בשורת השחיתות".

הנושא הוא "טרום-בחירות", אבל המשפט מתנהג כאילו הנושא הוא "הבחירות".
עפיצות 119137
"עפיצות" היא סלנג צבאי שמתאר מצב של עייפות חסרת שליטה. "מתעפץ בשמירה", "הוא היה עפוץ כל התדריך", "זה לא היה קורה אם הם לא היו עפוצים" וכו'. שימוש במילה הזאת ביום יום אני רואה (ומשתמש) כל הזמן: "התעפצתי בשיעור", "מתעפץ על ההגה", "אני הולך להכין קפה למה אני עפוץ מת".
עפיצות 119138
או.קיי :-) טוב לדעת.
עפיצות 119153
ואני לתומי חשבתי שזהו מונח מתחום הייננות. משהו שקשור לבוקה.
עפיצות 119156
במקור, כמובן.
רגע של עברית 119179
עפיצות‏1 במקורה היא התרגום הצה"לי למונח "טולרנס", כלומר, תחום הסטיה המותרת ‏2. מכאן נגזר הבטוי "חזור לעפיצות" למי שיצא מאיפוס. עם השנים נשמטה היציאה (והחזרה) מ(ול) עפיצות, ונשארנו עם העפיצות לשמה.

______
1 נדמה לי שהמקור הוא בכלל אפיצות, אבל אני לא בטוח.
2 ואגב תרגום צה"לי, מי יודע מהם מִכפתיים (על משקל מכנסים)?
רגע של עברית 346729
עפיצות הינו מושג מתחום היין! ומשמעותו "תחושה של קהות ויובש בפה הנגרמת מהימצאותם של טאנינים ביין" זו אותה הרגשה שיש לאחר אכילת חבושים או אפרסמון לא בשל.
בצבא נראה ששיבשו את המושג והשימוש בו, והכוונה הייתה יותר לאפיסות (מלשון איפוס - להתאפס על הכוונות או על עצמך).
בגלל בעייה ישראלית די נפוצה של חילוף האות א' בע' ולהיפך, בגלל צורת ההגיה הרפה שנוטה יותר לבטא ע' כמו א' ח' כמו כ' ה' כמו א' - השתבשה מילה זו לכדי "עפיסות" או "עפיצות".
סליחה שאני מיליטריסטית 119164
It’s been long time since my last exam in “lashon” so I can’t relate to your comments. But what really upsets me, not only in this article, but generally reading through other articles, and particularly the readers comments, is the excessive use of “Hebrewtized” words.
It’s quite a surprise for me to discover how many “Hebrewtized” words are there. Surly 90% of these words used here have an equivalent Hebrew word that can be used. So why readers prefer to use “Hebrewtized” words???

סליחה שאני מיליטריסטית 119178
אנשים משתמשים במילים שהם משתמשים בהן ביום יום.

חוץ מזה ש''פאסיבי'' נשמע הרבה יותר טוב מ''סביל'', ואין לי מושג מה המינוח העברי התקני ל''מיליטריסט'' (''צבאי'' זה לא יכול להיות, מקסימום ''בעל אופי צבאי'').
לוחמני, שמא? 119181
לוחמני, שמא? 119182
לוחמני יהיה, סביר להניח, הפירוש המילולי ל Fighterist, אם הייתה מילה כזו בשימוש באנגלית (אני לא שמעתי). אבל אולי דווקא בגלל זה את צודקת.

מה שכן רעיונית "בעל אופי לוחמני" ו"בעל אופי צבאי" שונים לחלוטין במהותם.
לוחמני, שמא? 119183
אני מציע: "צבאוני."
סליחה שאני מיליטריסטית 119185
This is a military army
מה ?! 119187
"זה צבא צבאי" ?

או שזה היה פשוט מתוחכם מדי בשבילי ?
מה ?! 119188
לא מתוחכם מדי, פשוט זקן מדי.
ציטוט בלתי נשכח מתוך M.A.S.H
I accept this 119403
…but for some reason it sounds very pretentious to an English speaking person.
תהנה. 119405
דווקא השימוש במילים התקניות ולא המעוברתות נשמע יותר יומרני לאוזן הישראלית הממוצעת.
סליחה שאני מיליטריסטית 119201
תגובה 86921 והפתיל שהתפתח ממנה.
Thank you...interesting!!! 119346
סלנג מקסים 119196
(מביע דעה הפוכה בבוטות יתרה. סתם, בשביל הקטע) "אובייקט" מגיע לדעתי מ-OBJECTIVE האנגלי, כלומר – יעד. בהחלט מיליטריסטי, אבל גם די חד-משמעי. אני, בכל אופן, מאוד מעריך את ה-, בואי נאמר, "דבקות במטרה" של הגברת המצוטטת, כפי שהיא מתבטאת בשפתה. לגבי מבנה המשפט, צריך להזהר: זה לא "אובייקט ש[[הושג] ו[כעת קצת מקרטע]]". זה "[אובייקט שהושג] וכעת [קצת מקרטע]". כלומר, החלק השני של המשפט חסר נושא, בדיוק כמו "קצת רטוב" (מזג האוויר) או "בימי ראשון בבוקר לא הולכים למקומות הומי אדם" (ישראלים שיש להם שכל). הנושא החבוי במשפט שציטטת, הוא, הייתי אומר, לא אחר מ-"המצב" מיודענו. לא שונה בהרבה מההאנשה של "זמן", כמו ב-"הזמן פועל לרעתנו", או "הזמן רופא גדול". "המצב" הוא הרי הדמות הנסתרת בהוויה הישראלית. הוא האנטי-תזה של "הזמן". הוא כולו הווה, כולו סטטי, כולו נצחי, חסר-פניות, בלתי-מובס, קפוא-פנים ופסיבי עד כדי דמעות. אם אני צריך לחפש ביטוי אחד בעברית שמבטא בצורה מושלמת את הגייסט הישראלי כרגע (אגב, יש לי תרגום מושלם ל-"גייסט"), זה יהיה הביטוי.
חדשני ואחכים 119210
אז מה נסגר, "מצב" הוא שם תואר?

בשביל יצירתיות שירית כמו זו שאתה מחפש, צריך לדעת קודם לכתוב במשפטים פשוטים, לנסח בבהירות את מה שרוצים לומר. יש לי הרגשה (וכאן זה כבר ממש לא מכוון לכותבת) שרבים מדי מדלגים על השלב הראשון.
לא, 119219
פשוט קיבלנו את הטענה‏1 הזאת שלך ללא עוררין...

--
1 בקשר ל"מצב", לא בקשר לכתיבה.
אה :-) 119255
חדשני ואחכים 119226
אה, אולי הכותבת התכוונה "תאור פרטני" ויצא לה "תואר"? אני לא אנסה לנחש כשאפשר לשאול. אני גם לא חושב שאנשים בד"כ מחפשים לכתוב ביצירתיות שירית באופן מודע. השפה מתפתחת בפני עצמה ומשקפת את החברה, כמו שדקלה אומרת, והטור הזה הוא דוגמה מושלמת לנושא שלו. כל מה שנשאר לי לעשות זה לעמוד בצד ולהתפעל בקול רם. אם אני לא ברור אני מתנצל ומבקש דוגמאות יותר פרטניות. אגב, נראה לי שהרבה ממה שמפריע לך בשפה זה שזו בעצם שפת דיבור מעוטרת. יכול להיות שהמשפט מקרטע הרבה פחות כשנלווית אליו אינטונציה ושפת גוף תואמת: "האובייקט <זוקפת אצבע מורה באוויר, עוברת לטון תקיף יותר> _הושג_ <מבט ישיר בעיניים> ... ועכשיו <משפילה מבט במבוכה, לוקחת כפית מההאגן-דאז> קצת מקרטע". יכול להיות שהרבה מהתיאורים ה-"איטו אבירמיים" מסביב באים לפצות בדיוק על זה.
סלנג מקסים 119218
לא יותר הגיוני להניח ש"אובייקט" מגיע מ Object, כלומר "מטרה" ? חוץ מזה שלא שמעתי שימוש במילה אובייקט במהלך השירות שלי. להיפך, השימוש השגור היה דווקא במילים "יעד" ו"מטרה".
סלנג מקסים 119227
אז יש מצב שהמלה מגיעה מסרטי מלחמה אמריקאיים? כי אם כן, זה חותר נגד הפואנטה של הטור.
סלנג מקסים 119228
יש מצב שהמילה מגיעה פשוט מהביטוי השגור "אובייקט מיני"...? אף פעם לא חשבתי שזה מגיע ממקור אחר, בטח לא בקונטקסט המוזכר (מערכות יחסים / מין).
המאמץ ההסברתי. 119150
אני מבין טוב מאוד למה את מתכווונת בעניין ההסברה. אני מרגיש אותו הדבר כל הזמן. יש לי חבר איסיקיו מגרמניה שאני לפחות פעם בחודש נכנס איתו לויכוח נוקב על המצב כאן.

כשטיילתי לא היה אירופאי(ת) או אמריקאי(ת) שפגשתי שלא יצא לי לספר לו משהו על ישראל והסכסוף כאן. אני טסתי ב17 לספטמבר אשתקד, ככה שלא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי. דברים כמו "היי, אחרי הכל אתם אלה שיודעים איך לטפל בטרור..." (כל הזכויות שמורות לבחור אנגלי מצחיק באופן היסטרי) ושאלות פשוטות בנוסח של "אז מה עושים עכשיו לדעתכם ?" היו שגורות.

מה שכן באמת חסרות להם לפעמים עובדות בסיסיות. לא שאנחנו טלית שכולה תכלת בבורות שלנו לגבי ההיסטוריה שלנו והמצב האקטואלי, אבל היו דברים אבסורדים לגמרי. אחד השיאים למשל היה אחרי שעה של ויכוח עם שלושה בלגים, שאז הם נדהמו לגלות שאת הטבח בסרבה ושתילה לא ביצעו חיילים ישראלים... (ואז הם לא הבינו על מה כל הויכוח בכלל).
''אני לא הצבעתי שרון, אבל...'' 119237
היה הפתיח להרבה יותר מדי משפטים במרוצת שהותי בשוויץ. כמובן שהבלגים היו משוכנעים שאת הטבח בסברה ושתילה ביצעו חיילים ישראליים, כולם חשבו שאנחנו נכנסים עם טנקים לתוך בניינים ובאופן כללי שאנחנו ישראל המעצמה הצבאית שמנסה פלוס מינוס להשמיד את פלשתין. שרון כמובן היה מין מפלצת גזענית מטומטמת שאוכלת ערבים לארוחת בוקר. רק האמריקאים היו אמפתים. היה מוזר.
גם אני הגיתי ב''מצב'' 119236
וכמה דברים שעלו:

הבנאליות של הרוע (שאול מזמן אחר, כמובן). איך רף האטימות שלנו עולה ועולה. לוחצים מדי פעם על ערוץ 1 או 2 או לחילופין רשת מתאימה ברדיו כדי להתעדכן בפיגוע האחרון.

ואז: כ-ו-ל-ם מרימים טלפונים סלולריים (הרשתות קורסות, כמובן), מוודאים את שלום יקיריהם וממשיכים בשופינג, פגישה, WHATEVER .

וכן, נאטמנו, התקרנפנו, כל ביטוי הולם. לפני מספר שנים, כאשר המלחמה הרצחנית במדינות יוגוסלביה לשעבר השתוללה במלוא אלימותה (למה זה מזכיר לי את ההתלהמות של טומי לפיד? טוב, זו רק אני, כנראה), פנו אלי בנותי בבקשה שנאמץ ילד/ה קרואטי, בוסני/משהו. כשסרבתי הן הזכירו לי את טיעוני העולם שתק של העם היהודי והרגשתי נורא, ובכל זאת סירבתי.

ורואנדה? אנחנו רואים אותם שדופים, אפאתיים, אכולי זבובים ושחורים, מה שהופך את הנושא כולו למרוחק במקצת. בואו לא נהיה צבועים.

בזמנו הזדמן לי להשתתף בקבוצת דיון ברשת (ייתכן שאני חוזרת על עצמי, סלחו לי הנוקדנים, אם כך) שדנה בנושאי גזענות. אחד המכותבים היה איש היספאני מפלורידה שהיה פעיל לוחמני בקבוצות שונות של עזרה ותמיכה בחסרי בית, שחורים, היספאנים, מה לא. הוא שלח אלי דואל שדן בצבעוניות של אנשים (מכירים? אנשים לבנים = וורודים מסומק, אדומים מכעס, ירוקים מקנאה, כחולים מקור וגומר).

כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן.

ואיפה זה שם אותנו היום? מתלבטים לאיזו מפלגה ציונית להצביע? אולי(?!?) מנשקים את המזוזה או מדליקים נרות שבת או (חלילה) משתטחים על קברי צדיקים כדי להינצל מפיגוע / למצוא שידוך טוב / למצוא מקום עבודה טוב יותר - מחק את המיותר. המילניום שבא עלינו (לא לי לשפוט אם לטובה או לרעה) מוצא אותנו בוטשים באפלה, נוהים אחר יידעונים מסוג זה או אחר, אבודים מתמיד.

וכאשר האש בוערת במערה, מול ציורי הקיר שממחישים את נצחונות וקורבנות העבר, אנו מתכנסים יחד, פרווה אל פרווה, ושרים את העבר ההזוי, שמעולם לא היה שם באמת, ושהסופה בחוץ תנהם כבקשתה. מסביב יהום הסער אך ראשנו המכונם לא יישח.

איזה כיף, אריק אינשטיין, יגאל בשן, אלי לוזון, בועז שרעבי, מרגלית צנעני - כולם שרים שירי אימה ושכול שמטפסים בגיל במצעדי הפזמונים. אחים, העיירה בוערת. ואנחנו חוגגים עם שרה'לה שרון. וכמה חבל שאין לכולנו חברים מיליונרים מדרא"פ. היינו עושים חיים. אולי אפילו היינו קונים אזרחות אחרת וחוות כבשים במקום טוב יותר כמו ניו זילנד. מישהו אמר לי פעם שהחור באוזון שם נובע משכיחות נפיחות הכבשים. קטן עלינו. מקסימום נשים מסכה.
גם אני הגיתי ב''מצב'' 119478
"כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן."

אני תמיד התעקשתי על זה (במיוחד כשגרנו בניו יורק). אנחנו לא לבנים, אנחנו שמים.ואם מישהו התווכח עם זה ששמים הם לא לבנים, היתי מביאה כדוגמה את חבר שלי עלי הבארמן. עלי לא לבן במפורש. הוא שמי. וזהו(1).

ומילא כשאני אמרתי את זה (רוב האנשים חשבו ממילא שאני לטינית), זה לא משתווה לצחוקים שהיה מקבל אלוף נעורי (בלונדיני תכול עיניים. מה שאבא שלי מכנה הלוק הארי) על אותו הנאום.

____
(1) עלי ואני גם יסדנו את "הליגה נגד סנטה", שאליה הצטרפו גם כמה הינדים, שהטענה הבסיסית שלה היתה שהנוצרים נסחפו לגמרי עם החג המפגר הזה.
חיים במלחמה 119362
אני מזדהה ביותר עם הרעיון הכללי העולה מטור אישי זה, של ההשפעה רחבת ההיקף של המלחמה על החיים האישיים שלנו.

כבר כמה שנים שאני מהרהרת לעצמי מדי פעם, איך יראו המחלקות הפסיכיאטריות בעוד עשרים שנה: מתבגרים פוסט טראומטיים שנכחו בפיגועים היום, מבוגרים פוסט טראומטיים שהיו בצבא היום, וכו'??? זאת בהתבסס על כך שכיום ישנם מקרים רבים של תסמונת פוסט טראומטית אצל אנשים שלחמו במלחמות ישראל, וכן אצל ניצולי שואה.

כבר כמה שנים שאני מרגישה לפעמים שיש לי צדדים שאינם מקובלים על הציבור הרחב: הומור שחור למשל.(לא זה של הקהל הרחב, אלא זה של הצוותים המטפלים שנמצאים שם שוב ושוב. הומור שחור כזה שההומור השחור הרגיל לבן לידו). אני מוצאת עצמי נזהרת בדיבורי (דבר לא מזיק כשלעצמו) שמא אפלוט בדיחה צינית לא ראויה ואפגע ברגשותיו של מישהו. עבורנו זו צורת התמודדות, אך אצל אחרים זה מתפרש כחוסר רגישות מוחלט.

כבר כמה שנים שאיני יודעת היכן אהיה ברגע הבא, פשוטו כמשמעו. אני חושבת שאני יודעת מה מתוכנן להיום, אך ברגע שהביפר יצפצף אני אלך, והתוכניות שהיו לי לא מעניינות אף אחד. זכורה לי תקופה קשה במיוחד לפני למעלה משנתיים, שבה לא הצלחתי להגיש עבודות בזמן בשל פיגועי אחה"צ מספר פעמים בשבוע, וכמעט הועפתי מן הלימודים בשל כך. ("אם את לא מספיקה, אל תעבדי בערב". לך תסביר).

כבר כמה שנים שאני נלחמת שלא לאבד את הרגישות ואת האמונה באדם, שלא להכליל (כל הערבים רוצחים) לא להפוך אפאטית (אה, הפיגוע הזה-‏5 הרוגים-זה כלום לעומת מה שהיה במדרחוב..) ושלא להתייאש (לשם מה לנסות ללמוד, ממילא תהיה מלחמה וירתקו אותי לעבודה ואפסיד את השנה...זכרונות 2000).
אני מקווה שיש עוד כמה כמוני, שמנהלים מלחמות פרטיות כאלו משלהם.
תסמונת פוסט-טראומטית 119437
הומור שחור הוא סוג של הגנה- למה לבכות אם אפשר לצחוק מזה? בעיני השימוש בהומור הוא הדרך הטובה ביותר לשרוד את המציאות המטורפת שלנו. את תוהה לגבי האנשים שיסבלו המתסמונת פוסט-טרואמטית, נראה לי שכל המדינה סובלת מהטראומה. אומנם, יש אנשים שחווים אותה בצורה ישירה יותר, עם כל מגוון הריחות,הקולות והצבעים שפיגוע יכול לספק (נראה כאילו את אחת מהם- אחת מהאמיצים שעושים עבודת קודש שאני אפילו לא יכולה להתחיל ולדמיין כמה היא קשה), אבל נראה לי שכל אזרח במדינה מושפע בדרך כלשהי מהמצב.אין לי נתונים סטטיסטיים אבל מעיון בעיתונים נראה כאילו התרבו מקרי האלימות בתוך המשפחה, בבתי הספר וברחוב- אנשים מגיבים למה שקורה מסביבם. אני חושבת שמה שהכי מפריע לי במצב הזה הוא הפסיביות המעיקה שלו. אנחנו לא נלחמים ממש, אנחנו שורדים מאירוע לאירוע. נראה כאילו אם הייתה מלחמה שהיא לא מלחמת גרילה, או מלחמת התשה אז לפחות היינו מרגישים לגיטימיות להתפרק, או להפך, היינו מקבלים תחושת חוזק חדשה שנובעת ממטרה משותפת. כמו שהמצב כרגע, אנשים לא נותנים לעצמם את הזמן לבחון את הנפש ולהבין שלמתח יש מחיר.
חיים במלחמה 119645
כשהייתי תלמיד יסודי באילת (מעוז הגזענות הישראלי, ואל תגידו שלא אמרו לכם), איזה פושטק תלה שלט ''אין כניסה לערבים ולכלבים, במסדרון. כששמעתי על זה, לא יכולתי אלא לבכות. בקול. מול שאר חברי הכיתה. שלא הבינו מה אני רוצה.
אם היום אראה שלט כזה, לא אבכה. אבל אתלוש אותו בזעם.
חיים במלחמה 119670
ואני לא אתלוש בזעם.
אצלנו יש כניסה לכולם. יהודים, ערבים, נשים, גברים, נכים, זקנים, צעירים וגסי רוח מכל הסוגים. ככה זה כשאתה עובד בבית חולים.
אנשים חולים מרשים לעצמם לדבר. יהודים מרשים לעצמם לבקש לא להיות בחדר עם ערבים (ואני מרשה לעצמי לומר להם שזה לא אפשרי ולא מקובל ושישכחו מזה). ערבים מרשים לעצמם לחייך ולומר תודה ובינם לבין עצמם, בערבית, חושבים שאיני מבינה, הם מרשים לעצמם לשמוח מול תמונות עוד פיגוע בטלויזיה, לומר על אחות ערביה שעובדת איתי שהיא בוגדת, ולהסכים ביניהם שבינתיים הם נתונים לחסדי היהודים אבל דברים יראו אחרת כשהמצב ישתנה.
ואני מרשה לעצמי שלא לדמיין לאיזה ''אחרת'' הם מתכוונים, שאם אדמיין לא אהיה מסוגלת לטפל בהם.
המציאות מורכבת. כשמתמודדים מול מציאות מורכבת, לא תמיד אפשר לתלוש שלטים וגם לא לתלות שלטים. לכן כפי שכתבתי, מלחמתי היא פנימית בעיקרה. לשמור אותי מלהגיע למצב הנפשי של אותו פושטק שתלה את השלט. לשמור אותי מלשנוא את החולים שאינם בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם.
חיים במלחמה 119676
וגם את החולים שהם כן בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם.
חיים במלחמה 119696
הם לא שונאים אותך מפני שלא נולדת כמוהם, אלא מפני שאין בך שום רצון להיות כמוהם.
חיים במלחמה 119770
וכי למה שארצה? תני סיבה.
אולי הם שצריכים לרצות להיות כמוני (אני כבר למדתי לא לשנוא אותם בשל כך שהם לא רוצים).
חיים במלחמה 119785
למה אני צריכה לתת סיבה? אני זה לא "הם".
חיים במלחמה 119786
את התחלת בהסברת הנקודה שלהם, אז תמשיכי!
המלחמה כבר החלה...... 119533
אבוי 119534
זה אומר שקוראים לי למילואים?

(ארז, משרת בקו ראשון בפיקוד העורף.)
123698
לדעתי הכותבת היא בחורה מאוד מוכשרת המסוגלת להביע את מה שעובר על כולנו בצורה נהדרת ומענינת .( דרך אגב גם אני קישטתי את הקופסא של ערכת המגן שלי) :)
יערה
123706
זה גם מה שאמר מיכאל שרון על הספר המצוין לדעתו, ''חלוקת קשב''.
דקלה רגב מחמיאה לעצמה 123711
מה זה - בדיחה?
כל הצחוקים קורים פה בשבת. די לכפיה החילונית! 123808
123715
אהם אהם. דקלה? האם מדובר פה על סרקאזם דק, ענווה שלילית או פאדיחה?
123727
אני מהמר על פאדיחה אם כי הבחורה חתמה בשמה המלא גם על הדבר הזה (דיון 1302), אז לך תדע.
123776
בחיי, אם יש דבר שלמדתי בשנותיי כדיבייטור זה שאנשים מאמינים לכותרות. זה שכתוב "דקלה רגב", לא אומר שזו דקלה רגב (רמז: על התגובה חתומה אחת, יערה).

כנראה בסה"כ חברה שלה מאותו מחשב.
אולי דקלה מורה בביה"ס ההוא? .. 123794
123852
אז זהו, שזה אומר שזה או:
א. דקלה מנסה להחמיא לעצמה בשם בדוי ומפקששת; או
ב. דקלה מבקשת מחברות שלה להחמיא לה בפומבייסט (לא פחות מביך); או
ג. טעות טכנית שאינה קשורה בשום צורה לדקלה (לא סביר).
תסלח לי מאוד 123860
תמיד יש אפשרות שזה אחד הקוראים שהחליט לשעשע את כולנו ולרדת על דקלה, ולשלוח תגובה עם השם שלה והאימייל שלה, ולהוסיף יערה בשביל הקטע. לוקח בדיוק שניה לעשות את זה.
123878
ד. יערה הגיבה מהמחשב שממנו הגיבה קודם דקלה, שלא ביוזמתה של זו. יערה אינה מגיבה מנוסה באייל, ולכן לא שמה לב שיש תיבות שם ודואר למעלה, ושכתוב בהן (מהקוקיה) דקלה.
גם סביר וגם תמים לחלוטין, לא?
123893
רק אם יערה גרה בבית של דקלה.
חולקת עליך בשנית 123897
זה סביר אם יערה כתבה מההתאמה האישית של דקלה.
חולקת עליך בשנית 123901
חולקת פעם ראשונה. חולקת פעם שניה. חולקת פעם שלישית... נפסלה רשימתך לכנסת! איזה תמרון מדהים של מיקי איתן, והקהל יוצא מגדרו! מישאל חשין אוכל את הכובע..
חולקת עליך בשנית 123904
והיא במקרה כתבה הודעת תמיכה במאמר של דיקלה מההתאמה האישית של דיקלה, בלי שדיקלה יודעת? זה אפשרי, נכון, אבל זה סביר???
התייחסתי לתגובה של דובי 123905
אני, את ההשערה שלי כבר אמרתי כאן:תגובה 123860
סתם הערה 124680
קוקיות עם שם ודואל נשמרות גם ללא שימוש בהתאמה אישית.
יערת דבש 123903
פתרון החידה: יערה היא אחותה הצעירה של דקלה.
124958
או שיערה השתמשה במחשב ציבורי אחרי דקלה, ודקלה שכחה להתנתק. (קרה לי לא מזמן שמישהו הגיב בשמי בדיוק כך).
פתרון התעלומה... 125108
וואו, שבוע במילואים וזה מה שמתפתח כאן?
מאחר והמחשב בביתי שבק, השתמשתי במחשב של אחותי. אני באה ממשפחה מגוננת מעט ואחותי הקטנה (סחתיין עוזי ו. על הניחוש)אך הלא בקיאה בהלכות התגובה הרגישה צורך לגונן עלי ועל כתיבתי- אומנם לא נחוץ אבל בהחלט חביב מצידה- החלטה שנעשתה אגב ללא ידיעתי או עידודי (אני רק צריכה לשמוח שסבא שלי לא החליט לשלוח מכתב זועם...)
מצחיק אותי לראות שהתפתח דיון שלם על אישיותי ה"קלוקלת"- האם היא מבקשת מאחרים שישירו את שיבחה? האם היא עושה זאת בעצמה?- אם לצטט את אחת התגובות: "זאת בדיחה"?
אני כותבת רק דברים שאני מאמינה בהם ועומדת מאחוריהם. אם אהבתם, אני שמחה. אם לא- אני שמחה שגרמתי לכם להרגיש משהו מספיק כדי להגיב. על האופציה של עילום-שם אף פעם לא חשבתי.אף פעם לא הסתתרתי מאחורי כינויים שונים ומשונים ותמיד כתבתי תחת שמי המלא. אם הייתי רוצה לכתוב בעילום שם הרי שתמיד עומדתי לרשותי האופציה הפחדנית משהו של "האייל האלמוני".
הדבר היחיד שכמעט מרגיז אותי בכל הדיון המטופש הזה הוא הנכונות של החברים בדיון להניח את הרע ביותר על אופיו של אדם (ותודה לבודדים שלא היו כה ציניים)- מה קרה? זה רוע לב או סתם שעמום?
פתרון התעלומה... 125111
רוב ה"חברים בדיון" (קיראי אותו בשנית) כלל לא חשבו שזו את. מה הקשר לרוע לב?
צדק חברתי, אחותי 125116
ובכל זאת, כשמגיבה כלשהי מספרת לנו שלדעתה ''הכותבת היא בחורה מאוד מוכשרת המסוגלת להביע את מה שעובר על כולנו בצורה נהדרת ומענינת'', היה רצוי שהיא גם תזכיר, שלגמרי במקרה, אותה כותבת מוכשרת ונהדרת, היא אחותה.
פתרון התעלומה... 125151
זה ניסיון רע, בעיקר. אל תקחי ללב. אני לא חשבתי שזו את, אלא שמדובר באיזו תקלה - דוגמת מה שקרה. ובכל זאת אני חושב שמה שאחותך עשתה הוא קצת... לא ראוי. לא נורא.
פתרון התעלומה... 125179
לא לוקחת ללב- כל העניין הוא די מצחיק.
אבל דובי, אני מפנה אותך ל תגובה 123852 האם אכן לא תהית לגביי??? :)
נו באמת, העיקר שאחותי (שכנראה כבר לא תתקרב יותר למחשב מפחד ההמון הזועם) ספקה למתדיינים שעשוע.
פתרון התעלומה... 125182
תהיתי אבל הנחתי שיש הסבר סביר איפשהו. מה שהציק הוא שאת לא הגבת במשך כמה ימים - אבל גם לזה סיפקת הסבר, ולכן אני מתנצל על כך שאי פעם הטלתי ספק.
פתרון התעלומה... 125410
נו, גם לנו זה קרה. לא נורא. תגובה 106738.
124218
המשורר מלא חן,
שירתו יפה גם כן,
ואויבו המושבע לא מצליח
להשמיד אצלו אפילו שיח,
ואצלו לא תישאר שלמה אפילו שן.

מי יודע מנין לקוח החמשיר הנ"ל?
המשורר הדגול ר. איתן? 124294
(הלוחש לסוסים)
לא. 124537
ניחושים נוספים יתקבלו בברכה.
124538
אין לי מושג מאיפה הוא לקוח, אבל הייתי מחזיר אותו לשם מהר.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים