זמנים ורודים באתונה ובקנדהר 1325
מערך המיניות בחברה המערבית המודרנית מבוסס על חלוקה מגדרית לזכר ולנקבה, אך ההיסטוריה מכירה תרבויות רבות בהן למערך המיניות היגיון תרבותי שונה. על מנהגי משכב הזכר באפגניסטן, ביוון העתיקה וברומא, ועל השאלה האם רק יחסי מין הטרוסקסואלים הם יחסים שכדרך הטבע.
עיתונאים מערביים שנכנסו בעקבות הצבא האמריקני לאפגניסטן דיווחו בתדהמה לא מסותרת על תופעת משכב הזכר הנפוצה בקרב האוכלוסייה המקומית. "הקאמבק של עיר החטאים", הכריזה הכותרת בדיווחו של כתב AP מקנדהר בנובמבר 2002: "העיר השנייה בגודלה באפגניסטן היא בבל עם 'בורקות', סדום ועמורה עם חול... בחברה שבה פלירטוט עם אישה הוא פלירטוט עם מוות מידיהם של קרוביה הזועמים, גברים רבים פונים לספק את צרכיהם אצל נערים. אף שמעשים כאלה אסורים על פי הדת האסלאמית הם פרקטיקה נפוצה בחברה הפשטונית." דיווח ממאי 2002 ב-PBS, הרדיו הציבורי האמריקני, נפתח במילים הבאות: "אפילו יוצרי סרטים אוונגרדיים כמו ג'ון וולטרס ודויד לינץ' אינם יכולים להעלות בדעתם תסריט מהסוג שנחזה במחוז חוואסט. הגברים המשוטטים ברחובות נושאים כלי נשק, מקלצ'ניקובים ועד מטולי־רימונים. רובם מאפרים את עיניהם, צובעים את ציפורניהם בצבעי חום כהה ומעטרים את שערותיהם בוורדים. זה אות לכך שהם לוחמי קודש, ואין זה נדיר לראות שני לוחמי קודש כאלה פוסעים זה לצד זה ברחוב, שלובי זרת..."

מסורת ה"אשנה" בעולם האסלאם

סקר שנערך ב-‏1997 הראה כי 23 אחוזים מאוכלוסיית הפשטונים באזור רואים בעין יפה יחסים מיניים בין גבר בשל לנער מתבגר וסבורים שיש להתגאות בכך, בעיני 14 אחוזים הדבר נתפס כסמל למעמד חברתי גבוה ו-‏11 אחוזים נוספים לא מוצאים בכך כל פסול. במאמר על הסקר נכתב כי נהגי משאיות רבים מקיימים יחסים מיניים עם עוזריהם הצעירים. כהן דת אפגאני, שהביע הסתייגות מהמנהג, אמר בכתבה "ללוס אנג'לס טיימס" כי להערכתו בין 20 ל-‏50 אחוז מהגברים נוהגים לקיים יחסי מין עם נערים ו-‏90 אחוז מהם רוצים לעשות זאת.

עיתונאים מערביים אחדים נקטו במונח "פדופיליה" כדי לתאר את יחסי הבוגרים עם הנערים, אך לרוב מדובר בנערים בגילאים 18-13, והם אינם נתפסים באזורים אלה כילדים. לרוב גם אין מדובר באונס, אף שאין ספק כי המצוקה הכלכלית שבה נתונים רבים מתושבי האזור פותחת פתח רחב לניצול מיני. המנהג הוא לחזר אחרי הנער במתנות: חשיש, שעון, טבעת ואפילו אופנוע. גבר בן 29 בשם מוחמד שהתראיין ל"ניו יורק טיימס" סיפר שפגש את אהובו אחמד בן ה-‏19, כשהיה בן 22 ואחמד היה בן 12. הוא חיזר אחריו במשך חודשים רבים ונתן לו מתנות, שוקולד ו"הרבה כסף", עד שאחמד, משהגיע לגיל 13, התרצה והסכים להיות ה"אשנה" שלו (ashna, הנער האהוב).

מנהגים אלה קדומים ביותר והם היו נפוצים באזור זה ובמקומות אחרים זמן רב לפני עליית האסלאם. אך גם בתקופת בית אומאיה ובית עבאס - השושלות שקמו אחרי מוחמד ושלטו במרחב האסלאמי עד אמצע המאה ה-‏13 לערך - לא נעשה מאמץ לשרש את התופעה הנפוצה. באפגניסטן בפרט נהגו סולטנים, מלכים ומנהיגים שבטיים להחזיק ב"אשנה". לאחדים מהם אף היו לצד הרמון הנשים הרמונות זוטא של גברים צעירים, שחלקם הוכשרו להיות "נערים מחוללים", "בצ'ות" (batcha) בלשון המקומית. משוררים אפגאנים נהגו לשורר שירי אהבה לנערים, ואחד מהם שכותרתו "הלב הפצוע" אומר כך: "יש נער מעבר לנהר ופי הטבעת שלו כאפרסק/ אך אויה, איני יודע לשחות."


נער אפגאני עם חינה על ידיו ושיערו


סיר ריצ'רד ברטון (1890-1821), חוקר ארצות, דיפלומט, ומתרגם בריטי, הותיר תיעוד רב על מנהגי משכב הזכר בארצות האסלאם. בראשית הקריירה הצבאית שלו נשלח לקארצ'י שבפקיסטן, שהיתה באותה עת עיירה קטנה בת 2,000 נפש. הוא דיווח כי פועלים בה שלושה בתי בושת עם נערים צעירים, והוסיף כי בלקוחות הפוקדים מקומות אלה יש גם קצינים בריטיים המשרתים בכוחות האימפריאליים. בכתביו העלה ברטון את התזה כי "האסלאם אינו רואה בצניעות מינית אידיאל לשמו כי אם תאונה מצערת."

על־פי ברטון המשכב עם נערים היה נפוץ ביותר ברחבי העולם האסלאמי של המאה ה-‏19. להלן דוגמאות אחדות: "במצרים, נערים המחפשים את קרבתם של גברים פוקדים את בתי המרחץ, ממש כמו בימי קדם"; "במרוקו, גברים מוסלמים חיים בגלוי עם נערים"; "באיראן, פרקטיקה זו ממש טבועה בדמם של בני המקום"; "באפגניסטן יש סוחרים נוודים רבים, ולכל אורחת סוחרים מתלווים נערים אחדים הלבושים בבגדים נשיים כמעט; הם מאפרים את עיניהם בכחל ומוורידים את לחייהם, הם מגדלים שיער ארוך ומושחים את אצבעותיהם ובהונותיהם בחינה."

רבים באפגניסטן סבורים כי הטאליבן צברו את כוחם באזור על רקע ריבוי היחסים המיניים עם נערים בקרב אלי־המלחמה הפשטונים ופקודיהם. מנהיגים צבאיים שונים נהגו לריב ביניהם על חסדיהם של נערים שמצאו חן בעיניהם, והאגדה המקומית מספרת שמולה עומר, מנהיג הטאליבן, יצא לראשונה ממסגדו כדי להתערב באחד הסכסוכים הללו. ב-‏1994 היו הטאליבן צבא קטן של תלמידים שחונכו באדיקות על ברכי הקוראן, והם נקראו על ידי תושבים מקומיים בסביבת קנדהר לשחרר נער שנחטף והיה עילה לריב בין שני אלי־מלחמה. מספרים שהטאליבן אכן הצליחו לשחרר את הנער, והתושבים שהכירו להם תודה על כך גמלו להם בתמיכה שהביאה לעלייה בכוחם.

על פי הקוראן יש להטיל עונש מוות על מי שקיים יחסים הומוסקסואליים. את הנידונים למוות מקובל להרוג באחת משלוש דרכים: מעלים אותם על מוקד, משליכים אותם מצוק גבוה או ממוטטים קיר על גופם. בתקופת שלטון הטאליבן באפגניסטן בוצעו ההוצאות להורג בשיטה השלישית. בפברואר 1998, נעשה שימוש בטנק כדי להפיל קיר אבן על ראשם של שלושה נאשמים; שניים הואשמו במעשה סדום - והשלישי באונס הומוסקסואלי. השניים הראשונים נהרגו, ואילו השלישי נותר בחיים, אושפז בבי"ח, ואחרי כן נשלח לבית סוהר, מתוך הנחה שאלוהים החליט לחוס על חייו. ההערכה היא כי האימה שהטיל משטר הטליבאן אכן צמצמה את מספר האנשים המעורבים ביחסי מין עם נערים, אך כעת עם נפילתו, הפרקטיקה הזו צוברת במהירות תנופה מחודשת.



מערך מיניות המבוסס על גיל ועל ההבחנה בין פעיל וסביל ביחסים

ראטרי טיילר, פסיכולוג פרוידיאני והיסטוריון של המיניות, טען בספרו "מין בהיסטוריה" שככל שהחברה פטריארכלית יותר שורר בה חשש רב יותר מהומוסקסואליות. על פי התיאוריה שפיתח ניבא כבר בתחילת שנות החמישים של המאה ה-‏20 שעם התרופפות הפטריארכליות בחברה המערבית תהיה בה פתיחות רבה יותר כלפי הומוסקסואלים. גם אם אין מקבלים את התזה של טיילר במלואה, נשאלת השאלה כיצד זה שבחברה פטריארכלית לעילא כמו החברה האסלאמית הפקיסטנית יש מתירנות כה רבה כלפי הומוסקסואלים? התשובה הכמעט פרדוכסלית לאור מה שתואר לעיל היא שאין מתירנות כזו כלל ועיקר. הומוסקסואליות המבוססת על יחסים שוויוניים בין שני גברים בוגרים על פי העדפה מינית גרידא נתפסת כמגונה ביותר גם בקרב האפגאנים.

ההיגיון התרבותי המנחה את יחסי הגברים עם נערים באפגניסטן שונה. ההבחנה העיקרית אינה בין הטרוסקסואלי להומוסקסואלי כי אם בין פעיל לסביל ביחסים. מערך המיניות הזה מבוסס על גיל, והגברים הבשלים אמורים לתפקד כחודרים, בעוד נשים, זונות, בעלי־חיים ונערים אמורים לתפקד כנחדרים. הנערים שמשמשים בתפקיד הנשי יכולים להשיל מעליהם את הבושה הנלווית לכך לכשיתבגרו וימלאו בעצמם את התפקיד הגברי. מבחינת המבט של כלל החברה על התופעה יש ביחסים אלה משום הליכה על חבל דק, אך הם אינם מעוררים תרעומת רבה מדי כל עוד המתנסים בהם עושים זאת בצנעה יחסית, מתחתנים ומולידים ילדים. לעומת זאת, החברה האסלאמית אינה סובלת בשום אופן יחסים בין שני גברים בוגרים לא נשואים הרוצים לחיות לבדם בלא אישה ובלא משפחה.

הדגם של מאהב מבוגר פעיל ואהוב צעיר סביל מוכר לנו גם מהמנהגים הרומאיים והיווניים. תפיסת הגבריות ברומא היתה שונה מזו של ימינו, והיא מגולמת במידה רבה במילה "ויר" (vir). משמעותה המיידית של מילה זו - שהתגלגלה מן הלטינית למילה האנגלית virility (גבריות, און) - היא "חודר בלתי־נחדר". ה"ויר" ברומא היה זכר בוגר, אזרח חופשי בעל מעמד חברתי מכובד, המציב אותו בעמדת שליטה על אחרים. הדבר בא לידי ביטוי גם במישור היחסים המיניים: ה"ויר" לא ביקש הדדיות ושוויוניות ביחסיו - בין אם היו עם נשים ובין אם היו עם נערים - ותפס אותם כאקט כוחני, חדירה חד־סטרית, שבה החודר מממש את זכותו לשלוט על הנחדר. אם ה"ויר" התיר לעצמו להיחדר הוא איבד ממעמדו הן בעיני עצמו והן בעיני זולתו. ביטוי למרכזיותה של תפיסה זו היא העובדה שאין בספרות הרומית מילה המבדילה בין משכב עם גבר למשכב עם אישה, שכן, מרכז הכובד ביחסים לא נע סביב מינו של בן הזוג אלא מעמדו של האחד כשולט ושל האחר כנשלט.


גביע וורן (ע"ש אספן שהחזיק בו). גביע רומאי מכסף,

שהתגלה באסיה הקטנה (30 לפנה"ס – 20 לספירה).

כיום שייך לאוסף המוזיאון הבריטי


המשתה

גם גברים יווניים נשואים נהגו לקיים יחסי מין עם נערים (פיידראסטיה) וגם אצלם מערך המיניות היה מבוסס על גיל - המאהב (ארסטס) היה גבר בוגר והאהוב (ארומנוס) נער. האהוב היה נחשק בערך עד גיל עשרים (נשים יכלו להיחשב נחשקות גם בגיל מבוגר יותר). היוונים לא המציאו את הפיידראסטיה, הפרקטיקה הזו היתה נפוצה במידה כזו או אחרת בחברות רבות, אך הם, יותר מכל תרבות אחרת בעת העתיקה, מסרו לעצמם דין וחשבון פילוסופי על היחסים הללו. הטקסט היווני המפורסם ביותר העוסק בשאלת האהבה לעלמים הוא "המשתה" מאת אפלטון.

"המשתה" ("סימפוזיון" ביוונית) הוא מפגש רעים שמשתתפים בו דוברים אחדים - ובהם שמות מפורסמים כמו סוקרטס, אריסטופנס, אלקיביאדס ועוד - המחווים את דעתם על האהבה (ארוס). כבר בתחילת המשתה מסמן פאוסניאס, מראשוני הדוברים, את הרעיון המרכזי ב"המשתה": לאהבה יש ערך אך ורק אם היא שואפת אל הרוחני. "לא כל ארוס הוא יפה וראוי לשבחים," מסביר פאוסניאס, "אלא רק זה שמניע אותנו לאהוב בצורה יפה". אולם נובע מכך שהגבר המעולה יעדיף יחסי פיידראסטיה משום שהאישה, לפי פאוסניאס, נעדרת את יסוד התבונה ושיקול הדעת שיש בגבר. מאותה סיבה גם אין לחזר אחרי ילדים רכים מדי, שכן הם לא הגיעו לגיל של ראשית תבונה; פאוסניאס ממליץ לחוקק חוק נגד אהבת ילדים צעירים, "כדי שלא יתבזבזו מאמצים רבים על מושא שהוא בגדר הבלתי ידוע. שהרי אין לדעת לאן יתפתח ילד, בגופו ובנפשו, אם לטוב ואם לרע." ואכן חוק כזה נחקק בעבר בידי סולון, שהיה פיידראסט בעצמו, אך אסר על גברים להסתובב ליד בתי ספר של נערים שלא הגיעו לבגרות מינית.


גברים במשתה. פרסקו מהמאה ה-‏5 לפנה"ס


הרעיון המרכזי של תורת האהבה האפלטונית על פי תאורה ב"המשתה" טמון במשפט הבא: "שהרי החוכמה היא מהדברים היפים ביותר, וארוס אינו אלא תשוקה ליופי, כך שבהכרח ארוס הוא אוהב חוכמה, או פילוסוף." האירוטיקה האפלטונית היא אפוא אהבת החוכמה, והיחסים בין המאהב לאהוב הם שיטת למידה שבעזרתה ניתן להגיע להכרת מציאותן של האידיאות המופשטות. המאהב משתוקק ליופי הנצחי אך בתחילה אין הוא יכול להשיגו אלא בהשתקפותו ביופיו הגופני של האהוב. רק בהדרגה מגלה המאהב את היופי של הנפש ומתחיל לחפש נפש יפה ולא גופים יפים. המתמיד בחיפוש אחר היופי כמו מטפס על שלביו של סולם ומגיע מהכרת היופי הגשמי לגילוי יופיים של המדעים והמחשבות היפות. האהבה האפלטונית אמורה אפוא להוביל להתוודעות ליפה כשהוא לעצמו, אך בניגוד לדעה רווחת אין לקשרה עם התנזרות מיחסי מין - העלייה בשלבי סולם האהבה האפלטונית כרוכה במעשי אהבה גשמיים למדי בין גברים לנערים.

על פי "המשתה", הפיידראסטיה יכולה להוליד לא רק את אהבת החוכמה הצרופה כי אם גם מעשים חברתיים יפים וגילויי אומץ בשדה הקרב. גבר אינו אוהב שאביו או ידידיו או כל אדם אחר יראוהו בקלונו, מסביר פיידרוס, אך הגרוע מכל והכואב מכל לגבר מאוהב הוא אם אהובו יראהו בקלונו - גברים מאוהבים נרתעים ממעשים מבישים ומגילויי פחדנות בנוכחות אהוביהם: "ואם יעלה בדעתו של מישהו איך ליישב עיר או מחנה צבאי רק באהובים ובמאהביהם, אין ספק שהם ינהלו את המקום על הצד הטוב ביותר, משום שכולם יימנעו ממעשים מבישים ויתחרו זה בזה במעשים יפים. וכאשר אנשים כאלה יילחמו יחד, קרוב לוודאי שישכילו לנצח את כל מי שיתייצב מולם, גם אם יהיו מעטים מול רבים". אחת הדוגמאות המפורסמות בתולדות יוון למימושו של רעיון זה היא "הגדוד הקדוש" מתבאי, שהפעיל המצביא אפמינונדס בקרב לאוקטרה בשנת 371 לפנה"ס. "הגדוד הקדוש", שמנה 300 איש, 150 זוגות של מאהבים ואהובים, היווה את כוח המחץ של צבא אפמינונדס, ולמרות נחיתות מספרית הצליח להנחיל לספרטה את תבוסתה היבשתית הראשונה.

הפיידראסטיה נהגה עוד בתקופה ההומרית, אך הפילוסופים של תור הזהב באתונה העניקו לה הילה מכובדת של יחסים עדיפים, והתפיסה הזו השתרשה עד כדי כך שאפילו אריסטו, שהסתייג מהזדווגות הומוסקסואלית, נאלץ להודות בחיבורו "האתיקה הניקומכאית" כי "האהבה והידידות מגיעים לצורתם הנעלה ביותר בין גברים."


גבר ונער מתנשקים. איור על קערה יוונית מהמאה ה-‏5 לפנה"ס.

מוזיאון הלובר


גמישותה של המיניות האנושית

קיימים הסברים שונים להתפתחות משכב הזכר בתרבויות שתוארו לעיל. יש הקושרים זאת במנהגי חניכה בחברות שבטיות קדומות. המאהב דואג להתפתחותו של האהוב ולהשתלבותו בחברת המבוגרים, ומשבגר הנער ונכנס לקבוצת הגיל של הגברים הנשואים, מגיע תורו ליטול על עצמו את תפקיד המאהב של נער מתבגר. הסבר אחר הוא מעמדה הנחות של האישה ובידודה החברתי בתרבויות אלה. האתונאים שביקשו סיפוק אינטלקטואלי ביחסי האהבה שלהם, לא יכלו כמובן למצאו אצל נשותיהם, שכן מלכתחילה מנעו מהן השכלה והגבילו אותן לענייני משק הבית וגידול הצאצאים. המוסלמים האדוקים של אפגניסטן אוסרים על האישה לגלות את גופה ופניה ברבים ועל כן אין תמה בכך שנערים נתפסים כמושא תשוקה נגיש יותר, כפי שמבטא זאת דאוד, אחד האפגאנים שהתראיין לכתבה של "לוס אנג'לס טיימס" על מנהגי משכב הזכר באפגניסטן: "אני אוהב בחורים, אבל אני אוהב בחורות יותר. אבל הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להביט בנשים, לראות אם הן יפות. אבל אנחנו יכולים להסתכל על בחורים, ולראות מי מהם יפה יותר."

כל ההסברים הללו תרבותיים, וכמוהם גם כל ההצדקות הניתנות למערך מיניות כזה או אחר שעל פיו מתנהלים יחסי המין בחברה מסוימת. גם מערך מיניות המבוסס על חלוקה מגדרית, שבו יחסי המין הלגיטימיים היחידים הם בין זכר לנקבה וכל היתר נתפסים כסטייה מן הנורמה, אף הוא תוצר של הבנייה חברתית. הטענה המקובלת כי הרבייה אפשרית רק בין זכר לנקבה ולכן מערך המיניות בחברה צריך להיות מבוסס על זוגיות הטרוסקסואלית תוך שלילה של כל מיניות אחרת בנימוק שהיא "לא כדרך הטבע", יוצרת זיקה הדוקה מדי בין רבייה למיניות. טענה זו עוד נחלשת לנוכח העובדה שבתרבות הטכנולוגית של ימינו רבדים שלמים של חיינו אין להם דבר וחצי דבר עם החיים בטבע, ובמקביל חל גידול מואץ בטכנולוגיות של רבייה מלאכותית. המיניות האנושית היא גמישה ביותר ויצרה במהלך ההיסטוריה מערכי מיניות מגוונים. ההצדקות שנותנת חברה מסוימת למערך המיניות המקובל בה, בין אם הם מבית המדרש האפלטוני ובין אם הן מבית המדרש היהודי, הנוצרי או המוסלמי אינן אלא טענות תרבותיות, שלא ניתן לעגן אותן בטבע אובייקטיבי כלשהו של האדם.
קישורים
משכב זכר באפגניסטן - כולל כתבה בנושא מתוך ה"לוס אנג'לס טיימס"
המשתה לאפלטון - לרכישת הספר ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  ואצלנו? • easy • 9 תגובות בפתיל
  hear hear • אביב י.
  אני קראתי גירסה שונה • אלי • 36 תגובות בפתיל
  אתר הסקס הישראלי • ארץ הבץ • 6 תגובות בפתיל
  סתם זיכרון מהילדות • Freddy • 8 תגובות בפתיל
  המאמר הזה ממש מרתק. • עדי
  משהו קטן, שלא לומר קטנוני • ברקת • 10 תגובות בפתיל
  מיגדרים והתרבות המערבית • האייל האלמוני • 3 תגובות בפתיל
  אם זה בטבע, זה כדרך הטבע, לא? • אסתי • 3 תגובות בפתיל
  חמישה מינים ולא רק שניים • רון בן-יעקב • 14 תגובות בפתיל
  ישיבה על גדר המיגדר • אפופידס
  כמה זבל זורם כאן • אני • 3 תגובות בפתיל
  מין ללא עכבות • רון בן-יעקב
  הנערים הרוקדים של אפגניסטן • Xslf

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים