הישראלים והצלבנים (חלק ב') 1371
הצלבנים זכו לאורך השנים ליחס משתנה מצד סופרים יהודים וישראלים. חלק ראו בהם ברברים משולחי רסן, בעוד אחרים ראו בהם ובממלכתם אלגוריה למדינת ישראל כנטע זר מערבי במזרח. חלק שני מתוך שלושה.
תרבות והיסטוריה • אלי אשד • יום ב', 3/3/2003, 22:54
הצלבנים בעיניים ישראליות

הדמיון שבין פלישת המערב במאה ה-‏12 לארץ ישראל והקמתה של ישות נוצרית לבין פלישתו המחודשת לארץ במאה ה-‏20 וההקמה של ישות יהודית קסם גם לחוגים יהודיים וישראלים, שהחלו להתייחס ברצינות להשוואה בין "ציונות" ל"צלבנות". אפשר למצוא אותה הן בהיסטוריוגרפיה והן בספרות ובתרבות, אך לאורך השנים חלו בה שינויים דרמטיים.

במהלך המאה ה-‏19 וראשית המאה ה-‏20, כאשר נידונו מסעי הצלב בספרות היפה ובהיסטוריוגרפיה היהודית, ההקשר העיקרי היה הפרעות שביצעו הצלבנים ביהודי אירופה. ישנן רק מעט התייחסויות לכיבוש ארץ ישראל בידי הצלבנים והתיישבותם בה מעבר לתיאור הטבח שביצעו ביהודי ירושלים. הצלבנים הוצגו כדוגמה נוספת לגויים שונאי יהודים, רצחניים במיוחד, בדומה לקוזאקים של פרעות ת"ח־ת"ט (1648-1649). דמות הצלבנים כפורעים חילחלה לסיפורת היהודית של התקופה, כפי שאפשר לראות, למשל, בסיפורו ההיסטורי של הרמן רקנדורף "הסהר הזהוב", מתוך הקובץ "מסתרי היהודים" (1857). בסיפור זה מתוארת בפירוט רב אהדתם של היהודים למוסלמים בתקופת הרמב"ם, ולחימתם של האחרונים כתף אל כתף עם הראשונים למען שחרור ירושלים מידי הנוצרים. באותה תקופה היתה גישתה של הספרות היהודית חיובית יותר כלפי המוסלמים דוקא. בסיפורו של אברהם שלום פרידברג, "זכרונות לבית דוד" (1897), שהיה עיבוד דרמטי לסיפוריו של רקנדורף, מופיע יהודי שנשבה בידי הנוצרים, העמיד פני מתנצר והצטרף לצבא הצלבנים - מתוך כוונה לברוח מהם ברגע שיוכל. הצלבנים מוצגים באור שלילי לאורך כל הספר. גם ספרו של הסופר והמחנך היהודי־גרמני אויגן ריספט, "היהודים ומסעי הצלב באנגליה תחת ריכרד לב ארי" (1861, תורגם כמה פעמים לעברית, בין השאר תחת השם "גיבורי מצודת יורק"), הוא דוגמה להצגת הצלבנים כצוררי יהודים ותו לא. ספר זה תיאר את עמידת הגבורה של יהודי יורק שבאנגליה, שהתבצרו במצודת העיר יורק בשנת 1190, לפני מסע הצלב השלישי, והדפו את התקפותיהם של צלבנים ופורעים נוצריים עד שנפלו על קידוש השם. ספר זה, שהיה פופולארי מאד בעברית בתרגומיו השונים, חזר על הניגוד המוחלט בין הצלבנים, שהוצגו כחיות אדם, לבין היהודים מקדשי השם.

ככל שהתפתח ישוב יהודי בארץ ישראל, בתחילת המאה ה-‏20, נעשה היחס לצלבנים בספרות העברית אמביוולנטי יותר ויותר. בספרו של יעקב רבינוביץ "באין שורש" (1914) מסופר בגוף ראשון סיפורו של יהודי שחונך כנוצרי מילדותו והצטרף למסעי הצלב, כמו הדמות בסיפורו של פרידברג. אך בניגוד לסיפור של פרידברג, בו מנסה היהודי ה"צלבן" ללא הרף לחזור ליהדותו ולברוח מידי הצלבנים שנואי נפשו, הרי שגיבורו של רבינוביץ מתלבט ביחסו ליהודים. הוא מתפעל מגודל רוחם וכוח עמידתם, אך מצד שני בז להם על חולשתם וניוונם. הסיפור מתאר את הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת מסעי הצלב כמשל לישוב הישן בימי רבינוביץ: אנשים המתקיימים על נדבות אחיהם בגולה ואינם מנסים לעבוד את הארץ. הגיבור מתפעל הרבה יותר מנופה הקדום של ארץ ישראל, המזכיר לו את תפארתו של עם ישראל בימים עברו, כאשר היה עם של גיבורים כמו הצלבנים של ימיו. הגיבור כה בז ליהודים עד כי הוא בוחן רעיונות אתאיסטים וקוסמופוליטיים, אך בסוף הסיפור מתגלה לו אור גדול והוא חוזר בלב שלם ליהדות. סוף זה אינו משכנע ומשאיר רושם מאולץ למדי. דומה שהסיפור משקף את דעותיו וספקנותו של המחבר, שהזדהה לעתים, אולי, עם הצלבנים יותר מאשר עם היהודים. בכך הוא פתח כיוון חדש בספרות העברית, אותו ינצלו סופרים אחרים בדורות הבאים ביתר עוצמה.


אחד הציונים הראשונים ששם לב לאנלוגיות מדאיגות בין הציונות לצלבנים היה ההיסטוריון שמואל אוסישקין. בהקדמה לספר שפרסם בתל־אביב בשנת 1931, בשם "מערב במזרח: תולדות הצלבנים בארץ ישראל", הוא מסביר את ההקבלה הזו: "...עד עכשיו היינו רגילים לראות את מאורעות הימים ההם אך מצד אחד, מצד ההרס והחורבן שהמיטו על אבותינו, וצד זה האפיל באכזריותו על יתר חלקי התמונה ... לתולדות ממלכת ירושלים הצלבנית משום עניין מיוחד בשביל הציונים, כי אף־על־פי שהלטינים של ימי הביניים באו לארץ לכונן פה מדינה נוצרית, היו נוצרים ולא יהודים לפי דתם ... הרי עצם הפרובלמה שעמדה בפניהם היא כמעט אותה שעומדת היום לפני בני ישראל השואפים לשוב לארצם, כאשר עיקר השאלה שעמדה לפני הצלבנים היה, איך לסדר באמצע המדינות המזרחיות והמוסלמיות מרכז נוצרי אשר יהיה נבדל משכניו בדתו, מוצאו, שפתו ותרבותו, מרכז הבא מהמערב וניזון ממנו. אותה השאלה עומדת כיום לפני הציונים: איך ליצור במרכז המדינות המוסלמיות מרכז יהודי, אשר יהיה שונה מן המדינות השכנות, בדתו, תרבותו, מוצאו ושפתו - מרכז אשר יוצר בכוחות חיצוניים הבאים מהמערב." אוסישקין מסיים: " ... מסעי הצלב נכשלו ושריד ופליט לא נשאר ממלכות הצלבנים, אולם עובדה זו מגדילה יותר את הצורך לעיין בתולדותיהם למען בחון מסות הכישלון וגורמיו למען דעת איך להימנע מאותן שגיאות שהביאו לתוצאות כה רבות ומכריעות". למרות אזהרתו של אוסישקין (וגם של רבינוביץ בספרו), העניין בצלבנים לא גבר בספרות ובהיסטוריוגרפיה הציונית. בידי הסופרים היהודיים היו דוגמאות היסטוריות רלבנטיות יותר למצב של תקופת קדם־השואה, כמו המרד הגדול ברומאים (שדמה בעיני בני התקופה למאבק במנדט הבריטי) וגירוש ספרד והפרעות ביהודי אירופה (שהושוו לשואה).

מי ששינה את ההתייחסות לצלבנים היה ההיסטוריון יהושע פראוור. פראוור, שלמד בצרפת, שם היתה מסורת מבוססת של הערצה לצלבנים ולימוד של תקופתם, יצר למעשה את חקר תקופת הצלבנים כדיסציפלינה נפרדת וחשובה בתולדות הארץ. הוא שם דגש על חקר תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, לעומת חוקרים אירופאים שהדגישו את לימוד מסעי הצלב עצמם. פראוור ראה בממלכת הצלבנים את הממלכה הקולוניאלית הראשונה, והוא שם דגש על כך שמעולם לא היתה אינטגרציה בין הצלבנים ובין הנכבשים. זאת בניגוד לדעתם של היסטוריונים שקדמו לו, שטענו להרמוניה בין הצלבנים ונתיניהם. יתרה מזאת, פראוור הציג את היחסים בין הצלבנים לתושבי הארץ כסוג של אפרטהייד. בכך הוא נתן, למעשה, תשובה לטענות הערבים, שהדגישו את הדמיון בין הציונות ובין הצלבנים. פראוור כותב: "ממלכת ירושלים אינה המשך לתהליך שנבט ופרח במזרח בכלל ובארץ בפרט. היא צמחה על אדמת נכר ... ורק כבלי קדושה ומזכרות היסטוריות קשרוה אל ארצנו ובמיוחד לירושלים. אולם זיכרונות היסטוריים ואפילו זיכרונות שבקדושה אין בהם כדי ליצור בסיס בריא וחזק לקיום מדינה חדשה ... אין בהם כדי למלא את החסר מבחינה רעיונית ורגשית. הארץ לא הפכה להיות חלק מההווי הצלבני: קדושתה היתה אמנם מן ההווי הזה, אולם דבר זה היה משותף לצלבנים ולכל עמי אירופה הנוצרים. מה שחסר הרי היא הרגשת המולדת ואהבתה. ואין לך ראיה חותכת למצב זה ... מאשר משהו שאפשר לכנותו לאומיות ארץ ישראלית או לאומיות צלבנית ... מלכות ירושלים נוסדה כמושבה ובמשך כל ימי קיומה נשארה מושבה ... על אדמת נכר ... לכן דמתה מדינה זו לאותו עץ שלא הכה שורשים בסלע, ובנשוב רוח סערה הושלך למעמקי תהום". זה היה פסק דינו של פראוור על הצלבנים וממלכתם בספרו החשוב הראשון עליהם, שפורסם לפני קום המדינה. בספריו הבאים קשה למצוא דעה זו במילים כה מפורשות - הם יותר מדי "מדעיים" ומתיימרים להיות אובייקטיביים. עם זאת, נשתרשה בכתביו התפיסה על פיה הממלכה הצלבנית היתה מדינה קולוניאליסטית שנמצאה בעימות מתמיד עם סביבתה ולא יכלה לחיות עמה באינטגרציה, ולכן נידונה לכליה. זה היה ההסבר של פראוור למה שמבדיל בין מדינת ישראל, שאיננה קולוניאליסטית, ובין הממלכה הצלבנית.

גם מעבר למחקריו של פראוור והשפעתם, החלו הישראלים להתעניין בצלבנים ובמורשתם. המבצרים והמבנים שבנו הצלבנים במקומות שונים ברחבי הארץ נחקרו, שוחזרו והפכו לאתרי תיירות מרכזיים. בעכו היה שחזור מפורט מאד של התקופה ששימש כ"מושך תיירים מרכזי", בניגוד לאתרים מהתקופות הערביות, בהם לא היה כל עניין ומהם התעלמו.

הצלבנים בספרות העברית

בתחילת שנות ה-‏60 החלו להופיע יותר ויותר יצירות ספרותיות שהשוו בין הישראלים לצלבנים, ולאו דווקא לטובה. הישראלים הוצגו כזרים למקום ולמרחב התרבותי הסובב אותם - תוצר של מפעל קולוניאלי שנישל עם אחר, בדיוק כפי שהציג פראוור את הצלבנים. אחת הדוגמאות הראשונות היא סיפורו של א. ב. יהושע "מול היערות", שהופיע בכתב העת "קשת" בשנת 1963, ואף הוסרט מאוחר יותר לטלויזיה. זהו סיפורו של סטודנט העוסק במחקר על מסעי הצלב בארץ ישראל ועובד כשומר יערות. במסגרת יחסיו עם ערבי, נציג האוכלוסיה המגורשת, כביכול, מהארץ, מזדהה הגיבור עם הגורל הצלבני ומרגיש שהיהודים של היום הם הצלבנים המודרניים. הוא חושש שגורלם של היערות שניטעו, ובהשלכה, גורלה של מדינת ישראל, יהיה כגורל הצלבנים. מאידך, הוא מזהה את הערבים כיהודים המתמודדים עם נושאי הצלב. יהושע שואל: מה יעלה בגורלם של הצלבנים המודרניים שכבשו את ארץ ישראל וחיים על חורבות כפר ערבי, שתושביו הם, כביכול, התושבים השורשיים?
גם ביצירותיו הפובליציסטיות מייחס יהושע חשיבות רבה ל"צלבנות" כגורם פעיל בתודעה הישראלית. לדעתו ה"צלבנות" מייצגת את הפחד מפני המזרח בתודעה הישראלית, והיא אחד הגורמים למשיכה למודל ה"ים־תיכוני", שהזהות הישראלית יכולה להיות חלק ממנו. הוא טוען שבדומה לצלבנים, גם ליהודים יש את מה שהוא מכנה "מולדת אחרת" - המולדת הדתית הרוחנית המופשטת, שאליה בהחלט אפשר לחזור. יהושע גורס כי למרות הזהות המעורבת של הישראלים, שמחציתם הם ממוצא מזרחי, תמיד הם יהיו יסוד זר באזור, בדומה לצלבנים בשעתם.

המוטיב הצלבני מופיע בספרות העברית מזווית שונה לגמרי בספרו של יצחק שלו "פרשת גבריאל תירוש" (1964). הגיבור תירוש מזדהה עם העמדה הצלבנית, אך כגישה לוחמת תקיפה. הוא גורס כי על הישראלים המודרניים לקחת דוגמה מהצלבנים של העבר להמשיך להלחם בתוקף נגד הערבים, וכי רק לאחר מאבקים קשים תגיע עת השלום.
גישה שונה נוספת ביטאה המשוררת דליה רביקוביץ בשירה "קרני חיטין", שהופיע בשנת 1966. השיר דן בצלבנים ומרמז על אנלוגיה ביניהם ובין הישראלים, שקיומם חולף, כביכול, או נתון בספק. בשיר זה, שעורר פולמוס, תיארה רביקוביץ את הצלבנים כלוחמים יפי תואר, אכזריים, אמיצים ותמימים. אהדתה של המשוררת חצויה - מבחינה אסתטית היא מזדהה עם הצלבנים היפים, אך מבחינה מצפונית היא טוענת לעליונות המוסלמים ומצדיקה את נצחונו של צלאח א־דין, וזאת בשל האכזריות התמימה בהשקפת הצלבנים. הצלבנים (המזוהים עם היהודים בעיני רביקוביץ) משחיתים הן את עולמם והן את העולם המזרחי. הם באו להפיץ שלום וחסד, אבל חסדם הפך להתנגשות, ולבסוף הם מובסים בידי המוסלמים בצורה מהירה ופלאית, המעידה על כוחו וצדקתו של צלאח א־דין "שעשה להם דין בקני חיטין". דומה שהתקפה ארסית יותר על ישראל (וזאת, יש לזכור, לפני מלחמת ששת־הימים) אין להעלות על הדעת.

ב-‏1971 הופיעה בעברית היצירה המפורסמת ביותר על הנושא הצלבני בשפה העברית - הנובלה של עמוס עוז "עד מוות". סיפור זה (שהומחז לרדיו ולבמה מספר פעמים) מתאר את מסען הנדון־לכשלון של חבורות צלבנים באירופה, בדרך לארץ ישראל. היו שפירשו סיפור זה כאלגוריה לשואת היהודים (שנרדפו בידי הצלבנים בסיפור), אך אפשר לפרש אותה גם כמסר סמוי לישראלים של היום, המתוארים ביצירות של יהושע ורביקוביץ כצלבנים חדשים, עם אותה אכזריות ואותם כוחות של הרס עצמי ודקדנס. הצלבנים אצל עוז הם דמויות גסות ומכוערות, אך יש בהשקפת עולמם את אותה אכזריות תמימה שאנו מוצאים בשירה של רביקוביץ, וגם כאן מופיעה אותה תפיסת עולם הגורסת שהיהודים המודרניים זהים לצלבנים ויהיו שותפים לגורלם.
סיפור מעניין נוסף שעסק בצלבנים הוא "בדרך לחלב" מאת דן צלקה, העוסק במפגש בין מזרח ומערב בימי מסעי הצלב, בהתנגשות התרבותית הבלתי נמנעת ובשירה כגשר האפשרי היחיד בין העולמות המנוגדים הללו.


החל משנות ה-‏70 הופיעו דמויות הצלבנים גם בספרות הילדים. קודם לכן הם כמעט ולא הופיעו בספרות זו פרט לתרגומים של ספריו הקלאסיים של וולטר סקוט "הקמיע" ו"איבנהו" (היצירה המפורסמת האחרת מהספרות העולמית על הצלבנים, "ירושלים המשוחררת" של טסו, תורגמה לעברית רק בשנות ה-‏90). באמצע שנות ה-‏70, לאחר מלחמת יום־כיפור, כאשר אמונתה של ישראל בכוחה ובעוצמתה התערערה משהו, החל להופיע גל של התייחסויות מפורטות לצלבנים בספרי ילדים ובעיתונים. שבועון הילדים "הארץ שלנו" פרסם בשנת 1974 סיפור מצויר ב-‏25 חלקים (בחוברות 26-50) בשם "אבירי הכותל המערבי", שכתב דב זליגמן וצייר גיורא רוטמן. הגיבור הוא צעיר יהודי המתחזה לצלבן בתקופת מסע הצלב הראשון (אמצעי ספרותי בו השתמשו כבר, כזכור, פרידברג ורבינוביץ), מציל את חייו של גוטפריד דה־בויון, מנהיג הצלבנים, ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן המצור. הצעיר מציל את הכותל המערבי משריפה ונשאר לשמור עליו עד שהוא נכבש על ידי חיילים ישראליים. הסיפור משדר אהדה רבה לצלבנים ולמנהיגם, למרות שהוצגו כרודפי יהודים, והיה בו יותר משמץ של השוואה ביניהם לבין החיילים הישראלים המודרניים שהופיעו בסוף הסיפור (להבדיל מהיהודים הדתיים של ירושלים).



זיהוי זה בין הנוער הישראלי המודרני ובין הצלבנים הקדומים מופיע בספרי ילדים נוספים. בספרו של עודד בצר "המסע המופלא במנהרת הזמן" (1975) תוארו הרפתקאותיהם של ארבעה ילדים בני זמננו המגיעים ב"מנהרת זמן" לימי הצלבנים, מתחברים עמם, משתתפים במאבקם בערבים המרושעים ואז חוזרים לזמננו.
הזיהוי בין הישראלי המודרני ובין הצלבן הקדום בספרות הילדים קיבל חיזוק נוסף בספרו של ארתור וקסלר "ידידי מלך ירושלים" (1976), בו נער ישראלי "מושלך בזמן" אל תקופת הצלבנים והופך לאחד מהם ולידידו הטוב של המלך הצלבני בולדוין. בסיפור הודגשה הקרבה בין הנער הישראלי ובין הצלבנים בשל אומץ הלב המשותף להם, ומאידך הזרות בינו ובין היהודים הדתיים של התקופה, הקרובים יותר למוסלמים מאשר אליו.
העניין החדש בצלבנים בספרות הילדים הגיע לשיאו בשנת 1977, כאשר הופיעה בעיתון הילדים "הארץ שלנו" סדרה של עשרה מאמרים בהמשכים מאת ההיסטוריון וסופר הילדים יעקב שביט, על תולדות מסעי הצלב וממלכת הצלבנים. הסדרה הסתיימה בתיאור מלכותו של בולדוין ה-‏1.

מכאן ואילך חלה ירידה בהתייחסויות לתקופה הצלבנית בספרות הילדים (כמו גם בסיפורים על תקופות היסטוריות בכלל). עם זאת, התקופה הצלבנית חזרה והופיעה בספרה של סופרת הילדים הידועה דורית אורגד, שהרבתה לעסוק בנושאים היסטוריים. בספרה "שני נערים בממלכת החשמונאים" (1985) היא תיארה את עלילותיהם של נערים יהודים המיודדים עם הצלבנים (המתוארים בצורה חיובית מאד) בתקופת קיצה של הממלכה בידי צלאח א־דין. בסיפור קומיקס מ-‏1988 בשם "מיסטר טי במזרח הפרוע", מאת מישל קישקה, שהופיע בכתב העת לילדים "משהו", נוסע הנער מיסטר טי בזמן לתקופות שונות ומגיע, בין השאר, לתקופת מסע הצלב הראשון. שם הוא פוגש בצלבנים, המתוארים (לראשונה מזה זמן רב בספרות העברית) כברברים רצחניים, עמם הוא שוהה עד לכיבוש ירושלים בידיהם, שאז הוא מצליח להמלט (הוא אף רואה, במנזר של העתיד, ציור צלבני המתאר את רדיפתם אחריו...).

מאז הופיע רק ספר אחד הקשור לנושא בספרות העברית - ספרו של גד שימרון "השטן בארץ הקודש" (1998), העוסק בדמות שכפי הנראה הקסימה ישראלים רבים: רינו משטיון, האיש שאחראי במידה רבה לחורבן הממלכה הצלבנית. שימרון תיאר את חייו, ורמז גם הוא על מקבילות לישראל המודרנית. המחזאי גלעד עברון (כותב המחזה "יהוא") תכנן להעלות מחזה על רינו משטיון, כנראה מתוך רצון להשוותו לבנימין נתניהו, אך הדבר לא יצא אל הפועל. הצלבנים המשיכו להיות חלק מהשיח הפוליטי האנטי־ציוני בספרות בשירה של משוררת השמאל שלי אלקיים, שהשוותה בין הצלבנים ההרסניים ובין הישראלים ההורסים את הסביבה בירושלים.

הנושא הצלבני הופיע גם בקולנוע הישראלי. בסרטו של רפי בוקאי "מרקו פולו" מ-‏1996, שעסק בצלבנים בארץ ישראל, מופיעה הקבלה בין הצלבנים לישראלים המודרניים ומאבקם בערבים.

ניתן לסכם ולומר שלצלבנים יש נוכחות מועטה יחסית בסיפורת ההיסטורית הישראלית, אך הויכוח אודותיהם בתרבות העברית שריר וקיים. בחלק השלישי והאחרון בסדרה ננסה לבחון את הדמיון בין הישראלים לצלבנים.
קישורים
חלקו הראשון של המאמר
תולדות היהודים בממלכת הצלבנים - לרכישת הספר בדיבוק
עד מוות - לרכישת הספר בדיבוק
בחלק השלישי של הסדרה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  מה קרה לדליה? • אליק אוסטר • 15 תגובות בפתיל
  לצערי • אלי • 3 תגובות בפתיל
  ספר מאת השחקן אילי גורליצקי • אלי • 12 תגובות בפתיל
  ''עטלפי עכו'' • עדי סתיו • 10 תגובות בפתיל
  מבחינה צבאית ותרבותית אין הקבלה • מיכאל שרון • 4 תגובות בפתיל
  אבירי הכותל המערבי • אלי
  יהודים ערבים • Xslf
  ''עד מוות '' של עמוס עוז • אלי
  ''המסע האחרון של מרקו פולו '' • אלי
  אל סיד • מספר 666
  כל ההשוואה הזו מתעלמת מדבר אחד • יהושוע גולדשטיין
  מחקר בבית הספר • תלמידה • 30 תגובות בפתיל
פרופסור דוד אוחנה פלגיאטור ? 475183
מספר 666 יום ו', 4/4/2008, 15:23
דפדוף קצר בספרו החדש של פרופסור דוד אוחנה ""לא כנענים לא צלבנים " שיצא לאור היום לחנויות גילה תוצאה מפתיעה . בע"מ 336 -337 מביא אוחנה רשימה של ספרי ספרות יפה על הצלבנים בעברית.
רשימה שכוללת גם את סיפור הקומיקס מסדרת מיסטר טי " של מישל קישקה שמתאר מסע בזמן לימי מסע הצלב הראשון . .
כאשר את כל ספר הוא מתאר בכמה מילים .
הרשימה הנ"ל זה די ברור לקוחה מפה מהחלק השני של מהמאמר שלי בנושא "הישראלים והצלבנים " ושנמצאת ברשת והיא רלבנטית מאוד לספרו של אוחנה שמן הסתם מכיר אותה מאחר שהיא אחד המאמרים הראשונים בגוגל כאשר מחפשים את המילה "צלבנים "
אבל בכל זאת מר אוחנה לא טרח לאזכר אותה או או את שמי בשום מקום או להכניס אותי לרשימה הביליוגרפית המפורטת שלו . אוחנה מקפיד לתת הפניות רק לספרים עצמם אך לא לרשימה שבה סודרו כולם ביחד לידיעת הקהל הרחב .
אני יכול להעלות על דעתי שייתכן ואל שאר הספרים ברשימה דוד אוחנה יכול היה להגיע בעצמו בלי הפנייתי ,אם כי הוא לא אמר עליהם שום דבר שאי אפשר למצוא עליהם במה שאני כבר כתבתי עליהם ,הוא פחות או יותר ניסח מחדש את דברי על כל ספר בכמה מילים קצת שונות .
אבל קשה לי להאמין שהוא יכול היה לדעת על סיפור הקומיקס הצלבני בסדרת "מסטר טי " שהופיע במגזין לא ידוע לנוער בראשית שנות השמונים מבלי שיקרא על כך ברשימה שאני הכנתי ..
קרא את הרשימה שלי השתמש בה בספרו אבל לא טרח לתת קרדיט לאיש שאצלו הוא קרא על כך .
ד"ר דוד אוחנה לתשומת לבך :
כאשר אתה מביא חומר גם מרשימות ביבליוגרפיות על ספרים גם כאלה שהופיעו רק באינטרנט ,עליך לתת ליוצר הרשימה קרדיט ולציין שהוא מקור המידע שלך ולהביא קישור למיקום הכתבה ברשת ובאתר שבו היא מופיעה( במקרה זה אתר "האייל הקורא ").
בכך אתה מראה שאתה מכבד את המאמץ שאותו השקיע יוצר הרשימה ( ללא שום תרומה כספית או אקדמאית כל שהיא מיותר לציין במקרה שלי ) ומאפשר לאנשים אחרים להגיע לרשימה שלו וכאשר אתה אינך מציין את המקור אתה יוצר רושם מוטעה כאילו אתה יצרת בכוחות עצמך את הרשימה הביבליוגרפית הזאת .
כדאי לציין כאן שבעבר כבר קרה דבר דומה שחוקר באונ' בר אילן פירסם ספר בסדרת האוניברסיטה המשודרת על הנביא ירמיהו ובו ציין רשימת יצירות ספרות יפה על ימי הנביא מבלי לטרוח לציין שמקור הרשימה הוא במאמר שלי בנושא שפורסם באינטרנט .
לאחר שהודעתי על כך ברשת האיש שלח אלי מכתב התנצלות וטען ששכח וזה יתוקן במהדורות הבאות

(ראו בתגובות לכתבה כאן . )

יש להבין שאין לי לי שום בעיה עם שימוש במידע שאני מספק לצרכים מחקריים .

כל מה שאני מבקש הוא שיינתן לי קרדיטו והפנייה נאותים .
. .

רצח נציב יהודה
פרופסור דוד אוחנה פלגיאטור ? 475185
האייל האלמוני • בתשובה למספר 666 יום ו', 4/4/2008, 15:47
בלי לערער כלל על טענתך, יש לציין שפרופ' אוחנה הוא חסיד גדול של קומיקס - אשר על כן דווקא ייתכן מאוד שידע בעצמו על החוברת שהזכרת.
עכשיו כבר אי אפשר יהיה לדעת 475188
מספר 666 יום ו', 4/4/2008, 16:22
עם אוחנה אכן היכיר את הוקמיקס או לא לפני שקרא אתה רשימה שלי .בכל אופן הקטע שלו מקביל לזה שכא כמעט במדוייק .
אני די בטוח שהמאמר כאן היה לפחות אחד מהמקורות שלו אם כי אינני יכול להוכיח זאת,אאבל אם הוא משתמש באנטרנט אז הוא בוודאות היגיע לכאן בחיפושי גוגל שלו בנושא. .
ואני תמה למה הוא לא הכניס את המאמר מכאן לרשימה הביבליוגרפית שלו ?
האם בגלל שמקור אינטרנטי לא נחשב בעיניו מכובד מספיק ?
עכשיו כבר אי אפשר יהיה לדעת 475194
האייל האלמוני • בתשובה למספר 666 יום ו', 4/4/2008, 17:17
הכי כדאי שתפנה אליו ותנסה לברר את שיטות העבודה שלו, ואם תראה צורך ורגע מתאים - תעיר לו על הפגיעה המסויימת שלו בך. נראה לי שהוא יקבל את הדברים ברוח טובה.
למיטב ידיעתי 475230
מספר 666 • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 5/4/2008, 10:00
זאת פעם ראשונה בתולדות ספרות ההסטוריה וההיסטוריוגרפיה הישראלית שהיסטוריון רציני טרח לאזכר בספר בנושא היסטורי=היסטוריוגרפי כלשהו יצירות קומיקס היסטוריות מעיתוני ילדים.את "אבירי הכותל המערבי " של רוטמן " ואת מיסטר טי
היו שעשו את זה לגבי ספרים רומנים אבל מעולם לא לגבי קומיקסים. זאת הפעם הראשונה בהחלט .
אז זה בהחלט מצער שאם הוא כזה חובב קומיקס גדול שהטריח את עצמו להזכיר אותם בספרו הוא לא מצא לנכון לאמר עליהם שום דבר מעבר לכמה מילים שהם פחות או יותר חזרה על מה שנאמר כאן באתר זה.
למיטב ידיעתי 475248
האייל האלמוני • בתשובה למספר 666 שבת, 5/4/2008, 14:44
נכון, הכל נכון, אבל הרי שום דבר לא ייצא מזה שתמשיך לדבר על זה רק כאן ולשאת את המרירות (המוצדקת!) בלב. לכן אמרתי: פנה אליו וברר את הנושא. הפניה הזאת תועיל גם לך עצמך ואולי אפילו גם תיצור כללים חדשים וברורים באשר לאיך שראוי לנהוג במקרים כאלה להבא, כאשר מדובר בכותבים מקצועיים ומקובלים כמו פרופסור אוחנה.
אולי אעשה זאת 475279
מספר 666 • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 5/4/2008, 23:33
ואולי אפנה ליועצת המשפטית של ההוצאה לברר את העניין נראה.
תחילה עלי לקרוא ביסודיות את הספר כדי לראות אם אין קטעים נוספים מהספר שמראים קרבה חשודה למאמרים שפירסמתי ברשת בנושאי הכנענים והצלבנים.
כידוע רוב מה שנמצא ברשת בעברית על התנועה הכנענית בא ממני .
אגב אנשי האייל הקורא .נראה לי שגם לכם יש עניין בנושא זה ומן הראוי שגם קולכם ישמע.
דוד אוחנה הוא פלגיאטור 475834
מספר 666 יום ו', 11/4/2008, 17:26
עכשיו כשהספר בידי אני יכול לעשות השוואה מדוייקת .
והוא לקח מידע מהמאמר שלי באינטרנט מבלי לטרוח ציין זאת .
ואיך אני יודע זאת ?
על פי האיזכור של שני סיפורי קומיקס שם בעמוד 337 .
הוא מתאר את הסיפור "אבירי הכותב המערבי " של גיורא רוטמן ,סיפור קומיקס מהארץ שלנו
והוא מתאר אותו כך :

..."גם בסדרת אבירי הכותל המערבי " מאת דב זליגמן מלווה בציוריו של גיורא צעיר יהודי המדמה לצלבן מציל את חייו של "מגן הקבר הקדוש " " גוטפריד מבויון ( 112 וזהו ציון הערת שוליים שבה אוחנה טורח ברוב חסדו לספק לקורא את המיקום המדוייק של המקור שממנו לקח ד"דב זליגמן "אביר הכותל המערבי "הארץ שלנו חוברות 26-50 ,1974 .כעבור שלוש שנים התפרסמה גם סדרה של עשרה מאמרים בהארץ שלנו על תולדות הצלבנים מאת יעקב שביט " סוף הערת השוליים ). הצעיר מסייע להיהודים הנצורים בירושלים ,מונע את שרפתו של הכותל המערבי יוובר לבסוף לצבא ישראל .סוג זה של אמפםטיה לצלבנים רודפי היהודים ואנלוגיה בינהם ובין החיילים הישראלים אינם יוצאי דופןן במסע המופלא במנהרת הזמן מאת עודד בצר ....
ועכשיו יואיליו בבקשה הקרואים לראות מה אני כתבתי על אותו הסיפור

שבועון הילדים "הארץ שלנו" פרסם בשנת 1974 סיפור מצויר ב-‏25 חלקים (בחוברות 26-50) בשם "אבירי הכותל המערבי", שכתב דב זליגמן וצייר גיורא רוטמן. הגיבור הוא צעיר יהודי המתחזה לצלבן בתקופת מסע הצלב הראשון (אמצעי ספרותי בו השתמשו כבר, כזכור, פרידברג ורבינוביץ), מציל את חייו של גוטפריד דה־בויון, מנהיג הצלבנים, ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן המצור. הצעיר מציל את הכותל המערבי משריפה ונשאר לשמור עליו עד שהוא נכבש על ידי חיילים ישראליים. הסיפור משדר אהדה רבה לצלבנים ולמנהיגם, למרות שהוצגו כרודפי יהודים, והיה בו יותר משמץ של השוואה ביניהם לבין החיילים הישראלים המודרניים שהופיעו בסוף הסיפור (להבדיל מהיהודים הדתיים של ירושלים)......
העניין החדש בצלבנים בספרות הילדים הגיע לשיאו בשנת 1977, כאשר הופיעה בעיתון הילדים "הארץ שלנו" סדרה של עשרה מאמרים בהמשכים מאת ההיסטוריון וסופר הילדים יעקב שביט, על תולדות מסעי הצלב וממלכת הצלבנים. הסדרה הסתיימה בתיאור מלכותו של בולדוין ה-‏1.

אז יגידו תומכי אוחנה אז מה אתה רוצה ממנו הוא הלך לארץ שלנו וקרא את היספור בעצמו ורשם את מיקומו המדוייק של הסיפור ,אכן יפה רק חבל שלא טרח בהזדמנות זאת גם לציין את התאריכים המדוייקים של מאמריו של שביט שגם הם צויינו במאמרי ( ללא ציון תאריכיהם המקוריים ).
ועכשיו נמשיך הלאה
אוחנה מציין ברשימה עוד סיפור קומיקס
"מיסטר טי במזרח הפרוע ( 1988) מאת מישל קישקה שם הנער הישראלי נמלט מהצלבנים האכזריים .
ועכשיו הבא ונראה מה אני כתבתי לעל הסיפור הנ"ל
בסיפור קומיקס מ-‏1988 בשם "מיסטר טי במזרח הפרוע", מאת מישל קישקה, שהופיע בכתב העת לילדים "משהו", נוסע הנער מיסטר טי בזמן לתקופות שונות ומגיע, בין השאר, לתקופת מסע הצלב הראשון. שם הוא פוגש בצלבנים, המתוארים (לראשונה מזה זמן רב בספרות העברית) כברברים רצחניים, עמם הוא שוהה עד לכיבוש ירושלים בידיהם, שאז הוא מצליח להמלט (הוא אף רואה, במנזר של העתיד, ציור צלבני המתאר את רדיפתם אחריו...).
האם הקוראים שלמו לב למשהו ? כאשר אני לא פירטתי את התאריכים המדוייקים של הסיפור של מיסטר טי והסדרה של יעקב שביט גם אוחנה לא פירט .כאשר פירטתי את התאריכילך במקרה של "אבירי הכותל המערבי " אוחנה הכניס אותם .
אבל אם הייתה אצלו קונסיסטנטיות ואם היה מבצע את המחקר בעצמו ולא מסתמך עלי הוא היה טורח לבדוק את התאריכים גם ב"משהו " ןלהוסיף אותם .
ומיותר לציין שגם שר רשימת הספרים והסיפורים שמובאת ברשימה זאת שלו גם היא לקוחה ממני אבל נכון הוא שקשה להוכיח זאת יותר מאשר במקרים שפורטו לעיל .
מר אוחנה עשית כאן דבר חמור היה עליך לציין את שמי כמקור המידע שלך .וכעת יהיה עלי לשקול היטב מה לעשות בעניין זה של פלגיאט ממחקרי .
דוד אוחנה הוא פלגיאטור 475839
האייל האלמוני • בתשובה למספר 666 יום ו', 11/4/2008, 18:30
עכשיו הגיוני שתגיש תביעה
דוד אוחנה הוא פלגיאטור 483103
הוא לא רק פלגיאטור • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 3/7/2008, 13:31
אצלו זו שיטה לטמון ידו במה שלא שייך לו
פרשת פרופסור דוד אוחנה -עדכונים 483258
מספר 666 יום ו', 4/7/2008, 14:18
עדכון לפרשת החשוד בביצוע פלגיאט מהאינטרנט ,הפרופסור דוד אוחנה :
עוד פרט חשוד נוסף המחזק מאוד אתה חשד שהפרופסור אוחנה ביצע פלגיאט ממאמר זה .

גם אני וגם אוחנה קוראים למחבר הסיפור "אבירי הכותל המערבי " "דב זליגמן".
אבל זוהי טעות .
שמו של המחבר הוא "דב זיגלמן" וכך הוא מופיע בכל פרקי הסיפור. ובכל הסיפורים האחרים שאותם כתב עבור "הארץ שלנו ".
.אני מתנצל בזה לפני מר זיגלמן על טעות הכתיב הקונסיסטנטית שלי באיות שמו, במאמר זה .
טעות שמשום מה גם הפרופסור אוחנה מקפיד לחזור עליה למרות ששמו של מר זיגלמן מאוית כהלכה בכל פרקי הסיפור ב"הארץ שלנו ".
דהיינו הפרופסור אוחנה קיבל את המידע שלו ממקור שני מימני כולל שגיאות הכתיב שלי שאותן לא טרח לתקן כפי שהיה עליו לעשות.

על פניו עם כך :
יש כאן חשד לשימוש לא הוגן בחומרים מהאינטרנט בידי פרופסור דוד אוחנה, דהיינו העתקה של חומר זמין לכל מהאינטרנט ( ועם זה אין כל בעיה ) ופירסומו בספר ללא ציון המקור ומתן קרדיט בהערת שוליים ו-או בביליוגרפיה ( ואם זה ישנה בעיה גדולה ).
ובמילה אחת יש כאן חשד לביצוע פלגיאט או בשתי מילים "גניבה ספרותית " ממאמר זה ומיוצרו.
:
פרשת פרופסור דוד אוחנה -עדכונים 483259
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ו', 4/7/2008, 14:20
צוות עורכי הדין שלי אייל ליאני ואמציה שצקי פנו בעניין החשד לפלגיאט במכתב לפרופסור אוחנה.
ולהלן נוסח המכתב שנשלח בעניין בידי עו"ד אייל ליאני לפרופסור דוד אוחנה

"לכבוד מר דוד אוחנה

בשם מרשי מר אלי אשד, ת"ז 59759357, הנני פונה אליך כדלקלמן:

· ביום שני ה-‏28 באפריל 2008 מתוכנן במכון ואן ליר בירושלים ערב ספרותי לכבוד ספרך "לא כנענים,לא צלבנים – מקורות המיתולוגיה הישראלית".

· בערב לפי הפירסומים משתתפים אישים כמו אורי אבנרי, חיים באר, פרופ' עליזה מיוחס-ג'יניאו, יהושע סובול, פרופ' יהושע פורת, הרב חנן פורת, פרופ' חביבה פדיה, פרופ' זאב צחור.

· לפי גרסת מרשי, אותה בדקתי ואימתתי, הספר שעליו מבוסס הערב נמצא כבעייתי ביותר מבחינתנו ויש בו משום פגיעה חמורה בחוק זכויות יוצרים 1911 ובפקודת זכויות יוצרים.

· על פי החוק ועל פי המוסר הפשוט אין להעתיק יצירה של מחבר ללא רשותו וללא ציון בהערת שוליים שם המחבר ומקור הציטוט.

· בספר "לא כנענים ולא צלבנים" ( הוצאת כתר ומכון הרטמן) יש לדעת מרשי ולדעתי משום פלגיאט. מאמרו של אלי אשד "הישראלים והצלבנים חלק שני שנמצא ברשת באתר "האייל הקורא":

· דיון 1371

· נעשה כאן דבר חמור : היה עליך לציין את את שמו של אלי אשד כמקור המידע שלך כאשר הבאת חומר גם מרשימות ביבליוגרפיות על ספרים גם כאלה שהופיעו רק באינטרנט..

· כמו כן היה עליך לתת ליוצר הרשימה קרדיט ולציין שהוא מקור המידע שלו ולהביא קישור למיקום הכתבה ברשת ובאתר שבו היא מופיעה (במקרה זה אתר "האייל הקורא ").

· בכך היית מראה שאתה מכבד את המאמץ שהשקיע יוצר הרשימה (ללא שום תמורה כספית או אקדמאית כל שהיא) ומאפשר לאנשים אחרים להגיע לרשימה שלו. וכאשר לא ציינת את שם המקור יצרת רושם מוטעה ושקרי כאילו יצרת בכוחות עצמך את הרשימה הביבליוגרפית על יצירות ספרות על ימי הצלבנים

רשימה שלאמיתו של דבר נוצרה בידי אלי אשד ופורסמה באינטרנט כזמינה לכל.

· בשל כך , מר אוחנה, אין אנו חושבים שראוי שתקיים את האירוע עד שלא תסדיר את העניין הזה , לשביעות רצונם של כל הצדדים.

· אם העניין לא יוסדר כבר בימים הקרובים ביותר נאלץ לצאת לתקשורת לפני יום ה-‏28 באפריל ולקרוא למשתתפים המכובדים של האירוע לא להשתתף באירוע לכבוד ספר שיש עליו חשד של פלגיאט ופגיעה חמורה בחוק זכויות יוצרים ועושק זכויותיו ושמו של מרשי.

בברכת יום טוב ושבוע נעים

עו"ד אייל ליאני
תגובת עורכי הדין של הפרופםסור אוחנה 483260
מספר 666 יום ו', 4/7/2008, 14:24
ן תגובתו של הפרופסור אוחנה על האשמת הפלגיאט התקבלה דרך עורך דינו הידוע דרור איילון שייצג את פרופסור אוחנה במשפטיו הקודמים לגבי הטענות כנגדו שהוא טרדן מיני סדרתי של עובדות במקום עבודתו במכון בן גוריון .

1. תגובת עורך הדין הייתה הודעה מאיימת שאני הוא זה שהעתקתי ממאמר גדול של אוחנה שהתפרסם לפני המאמר שלי האם צלבנים אנחנו " שהופיע בגליון "גג " מספר חמש וגם בגרסה מורחבת יותר בתקופון "עיונים בתקומת ישראל ". אלא שמשום מה הוא נימנע מלתת דוגמאות ספציפיות בעניין למרות שהתבקש לפרט ובכתב. .
טענתו של עורך הדין שסירב להתייחס לקטעים הספציפיים ( שבכל מקרה אינם מופיעים בשום גרסה של מאמר זה בדפוס ) הייתה ככל הנראה אם הובנה נכון בידי עורכי הדין שלי שמאחר שהעתקתי מאוחנה הוא יכול לעשות כשלו במאמר שלי.
( דהיינו משהו בסגנון "הגונב מהגנב פטור") .
2. טענתו השנייה הייתה שהפרופסור אוחנה אינו גולש כלל ומעולם לא גלש באינטרנט וממילא לא יכול היה להיתקל במאמרי הנ"ל .
עם זאת בשיחה נוספת עם עורך דין ליאני הודה עורך הדין איילון שמרשו אכן השתמש במאמר באינטרנט.

3. טענתו השלישית הייתה איומים בהגשת תביעה נגדי על פגיעה בכבודו של אוחנה בהעזתי לפרסם הודעה בעניין באינטרנט.

( עורך הדין אגב מסיבות שאינן ברורות לנו סירב לשלוח את טענותיו אלו בכתב כפי שהתבקש ) .

ותגובתי על הטענה הראשונה היא זאת:
אכן הייתי מודע למאמריו של אוחנה ( אם כי התחלתי לכתוב את המאמר הגדול עוד לפני שהם יצאו לאור ) בהחלט לא העתקתי מהם שום דבר וגם כשאני מעיין בהם כעת איני רואה שום העתקה. יש רק ציטוטים דומים מאותם המקורות שעוסקים באותם הנושאים.
.בכל מקרה הקטעים השנויים במחלוקת בוודאי שאינם נמצאים במאמרים הנ"ל של אוחנה

אם זאת ..אם יבואו ויראו לי קטע ספציפי שבבירור מופיע בצורה זהה אצלי ואגיע למסקנה שאכן בוצעה שם העתקה לא הוגנת ממאמרו הנ"ל של פרופסור דוד אוחנה הרי שאודה על כך בפה. מלא ואתן על כך את התנצלותי . . כרגע בכל אופן לא ידוע לי על קטעים כאלו.
הודעה ברוח זאת לעורכי הדין של אוחנה לא נענתה עד כה בתגובה.
הודעתי לעורכי הדין של הפרופסור דוד אוחנה שאין לי בעיה לפרסם התנצלות בכתב אם רק יראו לי במדוייק קטעים מועתקים ממאמריו של אוחנה אצלי.

היצעתי לפרסם ברשת ביחד שני מכתבים מקבילים בנושא אחד שלי ואחד של הפרופסור אוחנה שיודיעו שניהם על צערנו על השימוש הלא הוגן האחד בחומרים של האחר על החשיבות של פירסום המקורות שבהם אתה משתמש אם אתה מעתיק מהם.
וזה ישמש לדעתי כתמרור הזהרה בנושא לגבי אנשים אחרים על החשיבות לצטט במדוייק כל מקור שבו משתמשים מאמר בכתב עת או מאמר באינטרנט .

הצעה זאת לא התקבלה בשום תגובה.

. .תגובת עורך הדין של אוחנה לבקשתי לפרסם הודעת התנצלות על השימוש ללא רשות בקטעים ממאמרי הייתה הודעה על כוונתם להגיש נגדי תביעה על עצם העזתי לפרסם את הדברים האלו כלפי הפרופסור אוחנה .
הם סירבו להתייחס להצעותי השונות.
אני מוצא את התגובה הזאת מצערת. אפשר היה לסיים את העניין במכתב פשוט באינטרנט שמבהיר את העניין בצורה פשוטה מצידי ומצד מר אוחנה .

כפי שהדברים נראים כרגע הפרופסור אוחנה ביצע העתקה של קטע ממאמר שלי באינטרנט ,ולא טרח לתת לו שום קרדיט לא הערת שולים ולא בביבליוגרפיה . ומסרב להתנצל על כך. משל היה זה דבר רגיל ומקובל שמרצה בכיר יעתיק קטע שלם מהאינטרנט עבור ספרו ויציג אותו כפרי מחקרו שלו.

. .
תגובת עורך הדין אמציה שצקי 483261
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ו', 4/7/2008, 14:26
להלן תגובת עו"ד אמציה שצקי על פרשת פרופסור דוד אוחנה :

"מאמר, או כל חלק ממנו, הינו "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק זכות יוצרים התשס"ח-‏2007 (להלן: "החוק"). מכח החוק לכותב המאמר יש את זכות היוצרים הבלעדית במאמר, והוא, ורק הוא, רשאי להעתיק, לפרסם, לבצע, לשדר ו/או להעמיד את יצירתו, או כל חלק ממנה, לרשות הציבור.

החוק אמנם מתיר לכל אחד לעשות שימוש הוגן ביצירה, אך אין בכך בכדי להרשות לכל מאן דהוא להשתמש במאמר כחלק מספר, מבלי לקבל את רשותו של כותב המאמר לכך, או למצער לתת לכותב המאמר קרדיט בשל השימוש ביצירתו.
אדם אשר עושה שימוש ביצירה ספרותית של אדם אחר, ללא רשותו של יוצר היצירה הספרותית, עלול להיתבע לדין ולשלם פיצויים ליוצר. "

("אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי, ובכל מקרה יש לפנות לעורך דין לשם קבלת ייעוץ משפטי לגופו של כל מקרה".)
פרשת הפרופסור דוד אוחנה :עדכון נוסף 483262
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ו', 4/7/2008, 14:28
נכון לעכשיו הוגשה תלונה לרקטור אוניברסיטת באר שבע על מה שנראה כפלגיאט של פרופסור דוד אוחנה.
מהרקטור היגיעה הודעה שתתבצע חקירה יסודית בנושא.
נשאר לראות מה יצא מחקירה זאת.
התנצלות 483847
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 13:46
אנשי אוניברסיטה באר שבע הסבו את תשומת ליבי שאחרי הכל מופיע בספרו של הפרופסור אוחנה איזכור למאמרי מהאינטרנט (
בהערת שוליים בע' 445
הערה 49 .
משום מה ההערה הזאת נשמטה מעיני.

וכן אני מתנצל בזה פומבית בפני הפרופסור אוחנה .
מאמרי אכן הוזכר בספרו בהערת שוליים.

ואם זאת עלי להוסיף ולציין שאינני מבין מדוע הפרופסור אוחנה לא הפנה את תשומת ליבי ותשומת לב עורכי הדין שלי להערה זאת כמלתחילה כאשר כל מה שהיה עליו לעשות פשוט לציין זאת ובכך היה מסיים את העניין מחוץ לרשת במקום לטעון שהוא אינו גולש ומעולם לא גלש באינטרנט ומשום כך לא יכול היה להיתקל במאמר טענה שבדיאבד נראית מוזרה ביותר .
כמו כן אין זה מספיק רק לציין שם מאמר באינטרנט אלא ליש לתת אליו קישור מדוייק ויש לציין במדוייק את שם מחברו .
כל הימנעות לעשות זאת יוצרת רושם שגוי ומוטעה כאילו באיזו שהיא צורה מחבר מאמר באינטרנט נופל ממחבר ממאמר בדפוס .
אני מקווה שבמהדורות הבאות של הספר העניין יתוקן.
ושוב אני חוזר על התנצלותי לפני הפרופסור אוחנה .
אולם אם אתקל פעם נוספת בחומר שנילקח ממאמרי איפה שהוא ללא ציון שמי אגיש מיידית תביעה כנגדו.
מי אתה 666 483850
האייל האלמוני • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 14:03
ההתנצלות הזאת של"ת. אתה מזכיר את הפרופסור הנכבד בשמו אבל אתה עצמך מסתתר תחת פסוידונים? איפה זה נשמע בכלל?
מי אתה 666 483853
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 8/7/2008, 14:06
המאמר המדובר פורסם תחת שמו המלא של הכותב: אלי אשד.
מי אתה 666 483854
האייל האלמוני • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 8/7/2008, 14:08
אף אחד לא צריך לנחש את המגנון של האתר הזה. כשמתנצלים מתנצלים ולא מתעצלים.
מוסר השכל 483851
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 14:04
אין זה מספיק כלל לציין שם מאמר ושם האתר הכללי באינטרנט
יש להקפיד לציין את שם מחברו ואת מיקומו המדוייק ( ולא רק את המיקום של האתר הכללי שבו הוא נמצא) )
ויש להקפיד להכניסם לביבליוגרפיה הכללית בסוף
דבר שלא נעשה .
מן הראוי להקפיד לשים דגש על כך בהוראות לכללי רישום ביבליוגרפי למרצים .מכאן ואילך .
הסיבה לכל המהומה והנזק שנגרם לשמו של הפרופסור אוחנה הייתה שהוא לא טרח כלל לציין את שמי בספר גם אם ציין את האתר ,וכתוצאה לא מצאתי את ההערה הזאת שלו בין מאות ההערות הרבות בספר .
מוסר ההשכל לציבור האקדמאי:
הקפידו מכאן ואילך לציין את שמותיהם של הכותבים באינטרנט גם בהערות השוליים וגם בביליוגרפיה .
מוסר השכל 483866
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 15:08
והערה נוספת :כל המנעות מלציין את שמי במהדורה הבאה של הספר )השלישית ) תהיה בה עילה לתביעה הן כנגד המחבר והן כנגד ההוצאה
מוסר השכל 483867
צפריר כהן • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 15:09
רפרנס למה? לאתר שאולי עוד שנה כבר לא יהיה שם?

ב־archive.org המאמר שלך מופיע? והאם גם archive.org יחיה "לנצח"?

כזכור המטרה של שם בהערת שוליים אינה רק כדי לתת קרדיט. מטרה יותר חשובה שלה היא כדי לאפשר לקורא לבדוק בעצמו את המקור לעובדות המובאות.
באותה המידה 483869
מספר 666 • בתשובה לצפריר כהן יום ג', 8/7/2008, 15:17
אפשר לטעון שהספר לא יהינגיש בשום ספריה או כתב עת יפסיק להתקיים ולכן לא יהיה נגיש יותר .אין זה משנה .על פי הכללים הביליוגרפיים יש לציין שם אתר ממדוייק ( ולא רק שם אתר כללי ) ולקוות לטוב בעוד שנה שנתיים.
כמו גם שם מחבר.
אגב מתגובתו של הפרופסור אוחנה לאוניברסיטת באר שבע נראה שהדבר שהרגיז אותו יותר מכל היה זה שלא נתתי לו שום קרדיט במאמר המקורי למרות שהוא פירסם מאמר בנושא הזה שנתיים לפני ומשום כך אולי החליט לנקום ולא לפרסם את שמי כתגובה נאותה.
אז הסיבה לאי פרסום שמו במאמר המקורי היא פשוטה. :
א. באייל לא נהוג לפרסם ביבליוגרפיה .
ב. התחלתי את המחקר למאמר ( שהיה אמור להתפרסם בגיליוןן תכלת של מרכז שלם ולא פורסם לפני שהוא פירסם את מאמרו ולא לקחתי ממנו שום דבר שכבר לא ידעתי עליו ממחקר עצמאי ולא קשור אליו.
ואפשר לבדוק זאת בפשטות מספיק להשוות את המאמר שלי עם זה שלו כדי לראות שאין שום קטעים זהים .
באותה המידה 483873
צפריר כהן • בתשובה למספר 666 יום ג', 8/7/2008, 15:37
וכאן מתבקשת השאלה הבאה: האם מותר למאמר אקדמי להסתמך על מאמר באייל? מאמר כזה שלא מציין את מקורותיו? או האם חובה על מפרסם המאמר האקדמי לבסס בצורה עצמאית כל דבר שהוא קרא כאן?

אגב, נראה לי שלמען הסרת הספק כדאי שתכתוב הכרזות "רשמיות" כתגובות מטעם המחבר (בצבע חום). הקשר בין "מספר 666" חסר הדואר לבין מחבר המאמר לא ברור במבט ראשון.
כן 483909
מספר 666 • בתשובה לצפריר כהן יום ג', 8/7/2008, 22:55
אני אלי אשד בעל המאמר .
אגב מעניינות הפנינים מהתשובה ששלח אוחנה לוועדת הבדיקה של האוניברסיטה שבהם הוא מתייחס לאישיותי הצנועה :
הוא מאשים אותי בגניבה מלוא החוםניים ממאמרו שגנבתי את כל מאמרו שפירסמתי מאמר המועתק ממאמר שהוא פירסם שנתיים קודם לכן
הוא טוען שאני דוגמא לכוחנות שמחפה על יכולת אינטלקטואלית מוגבלת, והפצת ידע שאיננה נאמנה לכללי המדע הבסיסיים.הוא מדגדיר אותי כקברניט ספינת שודדים שאינה מחוייבת לרכושם של אחרים .( האם ספינת השודדים היא "האייל הקורא ")

ויש עוד כהנה וכהנה פנינים על אישיותי הצנועה בעיקרון הוא מגדיר אותי כאיום מסוכן על עולם האקדמיה כולו וכמי שמשתמש נגדו בלשון ביבים .

לגבי טענותיו שאני העתקתי מהמאמר שלו אלו דברי הבל. כאמור השוואה פשוטה תספיק להראות שזה אינו נכון החלק הראשון של המאמר אינו קשור כלל למאמרו. מהחלק השני זה הוא העתיק במו ידיו .ומההחלק השלישי שנינו עוסקים בחומרים זהים אבל אין העתקה.
אם זאת סביר לךהניח שבמשך שנים הוא קרא את המאמר באייל ,עקב אחרי התגובות וראה ששמו ושם מאמרו אינו מוזכר בשום מקום והעלבון המצטבר שמן הסתם התחזק מקריאה לקריאה פעל את פעולתו כשהקפיד כ"נקמה" למחוק את שמי מספרו
.אפשר לנחש שהוא ראה את עצמו כעושה דין צדק "אני נוקם באשד המנוול הגנב שלא הזכיר את שמי במאמרו הגונב מהגנב פטור ".
אז אם יש לי יכולת אינטלקטואלית מוגבלת כל כך אז מדוע מדוע מדוע הוא העתיק ממני קטעים שלמים ? האם מישהו יכול להסביר זאת ? העתיק ממני קטע שלם שבו שם הסופר מחבר הקומיקס זיגלמון היה מאויית שגוי אבל הוא כל כך סמך עלי שלא טרח לבדוק זאת?
לא לבדוק את מה שאדם בעל יכולת אינטלקטואלית מוגבלת כל כך כותב ?
כמו כן אין לשכוח האיש אמר משהו שאינו מדוייק לעורך הדין שלו עצמו כאשר טען בתחילה שאינו גולש כלל באינטרנט ומעולם לא גלש . אין להעלות על הדעת שעורך הדין דרור איילון היה אומר משהו כזה לעורכי הדין שלי אם לא היה מקבל מידע כזה ממרשו .
אז מדוע מרשו העביר לו מידע כזה כשלא היה צורך בכך? מאחר ששם האתר אכן מוזכר באחת ההערות ומספיק היה להצביע על כך עבור עורך הדין ובכך היה נפתר העניין . .
אני מנחש שהוא ברגע הראשון פשוט שכח שאכן הזכיר את האתר באחת ההערות בספר ומתוך תחושת בלבול ואשמה חבויה ( הוא יודע היטב שהוא עשה משהו לא ראוי ) הכחיש לפני עורך דינו שהוא אי פעם גלש.רק בדיאבד התברר לו שההכחשה הייתה מיותרת.
ולשאלתך צפריר
נראה לי שפרופסור אוחנה עצמו כבר הראה שלדעתו אין צורך לבסס בצורה עצמאית משהו שמופיע באתר אינטרנט אפשר להעתיק אותו כמו שהוא .
ואם פרופסור באוניברסיטה קובע דבר כזה מי אנחנו בעלי הכישורים האינטלקטוארליים המוגבלים שטובים רק כדי להעתיק מהם ולמחוק את שמם שנתווכח עימו ?
כן 485236
קורא קבוע • בתשובה למספר 666 יום ב', 21/7/2008, 1:30
במקום להמשיך לאיים ולכלך אני מציע לך להפסיק את שרשרת התגובות הזו ולהגיד תודה שלא תובעים אותך על הוצאת דיבה.
אדון יקר 485373
מספר 666 • בתשובה לקורא קבוע יום ב', 21/7/2008, 20:35
האם אתה קשור במקרה לפרופסור אוחנה ?
אם כן הוא אנא הודע לו כי אם אתבע לדין על תביעת דיבה כי אז אתבע מיידית בתביעה נגדית את הפרופסור היקר על פלגיאט מהאינטרנט והפרת זכויות יוצרים חמורה.
וזה אינו איום זאת הבטחה.
ובהזדמנות חגיגית זאת אטרח ואפרסם את כל סיפור הפרשה ברשת גם באנגלית וגם בצרפתית ( ואולי גם בגרמנית ובספרדית ) במגוון של אתרים שונים מהעולםפ למען ידעו בעולם האקדמאי מה קורה בענייני הפרת זכויות יוצרים מהאינטרנט בישראל.
ואני חוזר ואומר אם העניין עוד לא הובן : אם לא יפורםס שמי במהדורה הבאה של הספר השליישת תהיה בכך עילה לתביעה הן נגד המחבר פרופסור דוד אוחנה והן נגד הוצאה כתר =מכון הרטמן.
עודד בצר 492771
מספר 666 • בתשובה למספר 666 יום ו', 10/10/2008, 5:08
הסופר עודד בצר חיבר שתי יצירותספרות הקשורות בנושא הצלבנים :
הסיפור "גבעת הערוצים" המתאר גילוי של יומן של אביר צלבני שמבצרו עומד ליפול בידי הערבים ואת"המסע המופלא במנהרת הזמן" ספר המתאר את מסעם של כמה נערים ישראלים מודרניים של שנות השבעים אל התקופה הצלבנית ועזרתם לצלבנים במאבק כנגד המוסלמים.
וביצירות אלו הראה כלפי הצלבנים יחס יותר סימפטי ממה שקיבלו עד אז בספרות העברית.
ראו
מנהרת הזמן של רמת אילן
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות