בטרם תיארנו את מות האגס 1387
בשיתוף עם אוקפי: ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יָרַד אַבָּא
עַל שַׁיָּרָה מִצְרִית בַּמִּדְבָּר.

לְיָמִים, נִסָּה לְלַמְּדֵנִי כֵּיצַד נִלְחָמִים
בְּסַס הַנָּמֵר:

הָיָה כּוֹרֵעַ אֶל הַגֶּזַע
סַבְלָנִי כְּכַפּוֹתָיו הַמַּחְדִּירוֹת

כְּבָר בְּתַבְנִית הַתְּנוּעָה הַקְּבוּעָה
אֶת הַקֶּרֶס.

זֶה הָיָה בְּטֶרֶם תֵּאַרְנוּ
אֶת מוֹת מַטַּע הָאַגָּס.


(סס נמר - זחל שהתפתחותו במחילות זעירות בגזע. מכרסם את העץ מבפנים.)



ברכות למגזין אוקפי, לצוות וליוצרים לרגל עליית המגזין לרשת. האייל הקורא מברך את האוקפי על הצטרפותו לגן־החיות האינטרנטי הישראלי.
קישורים
הטקסט כתמונה (שימושי אם הדפדפן שלכם לא תומך בניקוד)
אוקפי - ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

האב, הבן, האשמה והלחימה 134614
קודם כל, אני מצטרף לברכות ל"אוקפי".
ועכשיו לשיר.
השיר מדבר על שתי מלחמות, שהן מלחמותיו של אדם אחד: המלחמה באויב הכללי - השתתפותו במלחמת הכלל, והמלחמה הפרטית, מלחמת הקיום האישית של בעל מטע האגסים החייב לטפל בסס הנמר כשם שטיפל בשיירה מצרית במדבר.
במדבר, אגב, יש חוקים אחרים מחוקי המטע.
לכאורה, המלחמה במדבר היא קשה יותר, ועוד מלחמה כמו מלחמת יום הכיפורים, שאיננה נזכרת בתודעת רובינו כמלחמת נצחון דווקא, ומספר ההרוגים בה היה רב ביותר. לאו דווקא כך היא משתקפת בשיר. הבית היחיד המוקדש לה במפורש, מתאר בעיקר את גבורתו של האבא, שירד (הוא לבדו!) על שיירה מצרית, ושב מנצח, כדי לימים ללמד את בנו להלחם בסס הנמר — כלומר, להמשיך את גבורתו המצ'ואיסטית במלחמה האחרת, המלחמה שבמטע. פעם האויב הוא שיירה מצרית גדולה, מלאה טנקים וגברים עם נשק, ופעם האויב הוא תולעת זעירה. מה קל יותר?
יחסי הכוחות אמורים להיות ברורים.
בכל זאת, לתולעת ההיא מוקדשים שני בתים של הוראות לחימה, בעוד למלחמה בשיירה המצרית לא נדרשו לשמשון הגיבור כל הוראות לחימה.
הבית הראשון כולו בלשון עבר. העבר במדבר.
הבית השני גם הוא עבר, מאוחר יותר, וגם הווה רבים. כבר לא האירוע החד פעמי ההירואי, אלא היומיום שבו נלחמים, כמו שעובדים, כמו שמגדלים מטעים. לשון הציווי "היה" מבטא הוראה שהיא ניתנה אמנם בעבר, אך היא אמורה להיות מתאימה לכל זמן, אמורה להתבצע בעתיד, כמו שהתבצעה בהווה ובעבר, בכל מקום שגידלו בו אגסים. יש דרך אחת, אין לסטות ממנה. "היה כורע אל הגזע/ סבלני/ ככפותיו המחדירות... אין כאן סתם הוראה של ביצוע כריעה, אלא איפיון שהוא לא רק חיצוני אלא גם פנימי נפשי: מינון סבלנות המושווה ל"סבלנותו של העץ", ואולי ה"סבלני" כאן הוא הערת סוגריים והדימוי הוא של הכריעה לכפותיו של הגזע? נראה לי ששתי התשובות נכונות, ואין זה מקרי.
אנחנו עוד נחזור אל הוראת הלחימה בסס הנמר, אבל שימו לב - לא נאמר בשום מקום שהיא בוצעה! המשורר איננו מספר "איך נלחמתי בסס הנמר" אלא "איך אבא שלי אמר לי שצריך להלחם בסס הנמר". הבית הבא מדבר על מות המטע. המלחמה הזאת הסתיימה בתבוסה מוחלטת, דווקא זו שנראתה השקטה מכל, הקלה.
מה בעצם הסיבות לתבוסה? האם סס הנמר הוא שהמית את המטע, ואולי בעצם התבוסה נמצאת במקום אחר.
למשל במישור של יחסי אב ובנו. האב שגבר לבדו על שיירה מצרית, לא הצליח ללמד דבר מה את בנו, או שמא בנו לא הצליח ללמוד ממנו. את הפרות - כלומר הפרות המתים — נושאים שניהם, במקום היחיד שבו הם מתחברים, ב"תיארנו". בקצרה: הלוחם המנצח בשדה הצבאי, מובס במישור של התקשורת עם בנו, והמטע הוא רק ביטוי לתבוסה האמיתית, העמוקה שביחסים בין שני הדורות.
ואפשר לראות זאת גם אחרת (ובדרך לא סותרת): הוראות הלחימה משוות את האדם אל הגזע, שאמור להיות בעל בריתו במלחמה עם סס הנמר, אם באופן הכריעה ובין אם ב"סבלנות" המיוחסת לעץ שתבנית כפות הגזע שלו המתוארת באוקסימורון "התנועה הקבועה" כמו בנויה לפעול בהרמוניה עם הקרס האנושי החודר פנימה כדי להשמיד את האויב המשותף: סס הנמר (זכרונות שעולים בי מ"שירות לאומי" בכיתה י"ב). אבל במקום שבו אנחנו רואים תבוסה בתקשורת אבות-בנים, אולי אנחנו מוזמנים לראות בעצם תבוסה בתקשורת האדם-טבע. באיזשהו מקום, לא יכול להיות באמת קשר בין האדם המודרני לטבע. אין סיכוי ש"האדם יבין את העץ", שלא התעלמתי מהרמיזה הדתית בכריעה אליו, ומי שרוצה מוזמן גם לראות כאן את "החוסר בשורשים" על כל המשתמע מכך. הכל כנראה באשמתו של האדם, היודע להשתמש בנשק מודרני ולנצח את האויב, אך את חכמת המחוברות לטבע (בו העץ הוא הכל- גם עץ החיים) הוא זנח, ואיתו את החכמה הקטנה של הסבלנות, שעזרה לאדם לגדל גם אגסים. ובאשמה קשה לדעת מי נושא יותר - האב שידע להלחם במצרים, אך רק "ניסה" ללמד את הבן ולא ידע איך, ואולי הבן שזלזל, וחשב שבסס הנמר נלחמים כמו במצרים.
לא סס הנמר הביס את המטע, ואולי המלחמה בו הסתיימה בהצלחה. אולי סיבות חיצוניות הקשורות במצבה כיום של החקלאות (רק היום ראיתי את נתן זהבי מראיין את אלמנתו של חקלאי שהתאבד) הן שעשו את המלחמה של האדם הקטן כנגד סס הנמר הקטנטן לחסרת טעם.
אבל כמו שאיננו יודעים את סיבתו האמיתית של אובדן "עץ החיים" המקראי, ומפילים את האשמה על עצמינו, כך גם במקרים אחרים אנחנו לוקחים אחריות על אסונות שאולי כלל אינם בידינו, וזאת דווקא משום רוח ההילחמות המשותפת לאב ולבן הטרגיים.
כי האדם עץ השדה 134642
נהניתי לקרוא את הרחבתך לעניין, שכן השיר עצמו נידב קצת פחות מדי מידע, והאמירה שלו לא מספיק ברורה, לטעמי.

אני הבנתי אחרת את השיר. אתה מתייחס לשתי מלחמות, ואני ראיתי בשיר אנלוגיה מאוד פשוטה וישירה בין שתיהן. ואם כך, הרי שהבעיה היא בחוסר הבהירות שמלווה אותי בשלב שבו אני מנסה להשליך מהמדמה למדומה ולהיפך, ולהבין מזה מה רצה הכותב לומר.

מן הבן מצפים להילחם בססי-הנמר כפי שאביו נלחם במצרים. החוויה של האב כלוחם עוברת שטוחה מדי, מאופקת מדי. אף מילה על מוראות המלחמה? מיהו האב הנעלם הזה, שאיננו יודעים עליו דבר? מה שמוליך אותי לתמיהה, על מה מדבר השיר, בעצם? האם הוא מנסה לספר לנו על כשלונו של בן המנסה ללכת בדרכי אביו הטייס הלוחם הגיבור, מלח הארץ, ונכשל? האם זה הכל? האם זה באמת שיר על קצר בתקשורת הבין-דורית?
או אולי (כפי שנדמה היה לי) השיר הוא בעצם על טראומת המלחמה של האב, (המונחלת לדור ההמשך). זו הפרשנות שאני נטיתי לאמץ, אולי בשל הפתיחה שנוגעת ישירות במלחמה, בטון פשוט ואינפורמטיבי מדי (שאפשר לייחס לתחכומו של הכותב או לאזלת ידו, וכאן נראה לי שנמצא את עיקר הבעיה של השיר. יש קצת פחות מדי תחושה של הכוונה מאת הדובר ויותר מדי דרגות חופש לקורא לשאול את עצמו אם הנתיב המחשבתי בו הוא פוסע הוא פרי דימיונו, או שהוא שביל דקיק ששורטט בקפידה ובמיומנות).
ואם כך, כשלונו של הבן במלחמה כנגד ססי-הנמר במטע, הוא בעצם הפסדו של האב במלחמת יום הכיפורים. אבל הרי "ניצחנו" במלחמה, ומכאן אני מגיעה להסיק שהדובר עוסק בהפסד שאינו חיצוני, הפסד שמכרסם מבפנים, ולמעשה, על טראומת הקרב שמביאה לדעיכה הנפשית של האב (ואז הלקוניות של הפתיחה מובנת קצת יותר), כאותם זחלים בלתי נראים האוכלים את עצי האגס היפים מבפנים, עד מותם (של האחרונים).
כי האדם עץ השדה 134695
איזו מן מיומנות שרטטה את השביל אם את בכלל לא בטוחה שהוא שם ולא יציר דמיונך? כשאני נתקל במעין-שבילים כאלה אני לא חושב על מיומנות אלא מקלל את הקרן הקיימת.
כי האדם עץ השדה 134716
לגבי "השיר עצמו נידב קצת פחות מדי מידע"-
בעיניי זה שיר נפלא דווקא בכמות הרבה של מידע שהוא מעביר במעט מאוד מלים. בטוי מצומצם ורזה, שבמינימום מלים שנבחרו היטב מעביר סיטואציה שלמה, אך גם משאיר מספיק מקום לפרשנויות אחדות, מקבילות ו/או משלימות.

האישי והלאומי מקופלים כאן יחד, ואפשר לראות רק את האחד, או את שניהם, ולהשליך מהאחד על השני... איזה כותב מוכשר.
[ואני מקווה שמטע האגסים הלאומי יתגבר איכשהו על הרקב הפנימי, אחרת ינאי ייאלץ לכתוב בשפה אחרת, וזה לא יהיה אותו הדבר..]
כי האדם עץ השדה 134724
כמי שאינו ממש מומחה לשירה, אבל ההוויה המתוארת בשיר נשמעת לי מוכרת משהו (ומאד מתישבת לי עם שמו של המחבר - ישראלי), נראה לי כי השיר נפרש על פרק זמן ארוך הרבה יותר, ומתנהל בתחנות.
המשורר מתחיל בתחנה הראשונה, היא יום כפור. הוא אינו מציין איזה יום כפור, ורק ההמשך (הירידה על השיירה המצרית) מבהיר לנו שלא מדובר (בהכרח) על י' בתשרי, כי אם על מתישהו באוקטובר 73'. התחנה השניה, גם לפי השורר, היא לימים - לאחר שובו של האב מן המלחמה. הוא הקים משפחה, גידל את בנו, ולימדו את עבודות המשק. גם תחנה זאת היתה בעבר, ומאז התקדמנו לתחנה השלישית, בה מת המטע. המשורר אינו מזכיר את סיבת המוות של המטע. הקוראים (לפחות אלו אשר הגיבו לנושא), מייחסים זאת לסס הנמר. אני, הקורא ממרחק 30 שנה מראשית השיר, מבין כאילו זאת גם התקופה בה מביא המשורר את סיפורו. מנקודת מבט זאת, של תחילת המאה ה21, אני רואה את מותו של (מטע) האגס, לא כקורבן של התקפת סס הנמר, אלא כחלק מחיסולה של החקלאות בכלל. בדמיוני אינני רואה שלדי עצים עומדים במקום בו עמד המטע, אלא בתי מגורים דו מפלסיים, עם חצר קטנה ורחובות "הולנדים", או אולי מחסני מכר לריהוט מהמזרח ובגדים מדרום אמריקה (או להיפך).
אבל, באמת, זה רק אני.
כי האדם עץ השדה 134729
"פרק זמן ארוך יותר" ממה?‏1
גם אני, כמוך, חושבת שמדובר על תקופה של כשלושים שנה.
גם אני חושבת שמדובר על יותר מאשר המטע הפרטי של אותה משפחה. אולי יש בבסיס השיר מטע פרטי שמת, אבל יש כוונה גם מעבר לזה, וגם מעבר לחיסול החקלאות. זה רקב פנימי כללי במדינה, שבו קשה יותר להילחם מאשר באוייב חיצוני.

אבל כמו שאמרתי קודם, השיר נותן מספיק נתונים ליצירת תמונה, אך לא מכריח פרשנות כזו או אחרת אל תוך גרונך בכפית.
1 כשאמרתי שהשיר מעביר במלים ספורות סיטואציה שלמה לא התכוונתי שהמסר מתחיל ונגמר באותה סיטואציה.. ההפך הגמור הוא הנכון.
כי האדם עץ השדה 135014
אני נוטה להסכים עם אסתי במה שנוגע לשני רבדים שהשיר עוסק בהם.
במישור האישי -המילולי- מדובר כאן על מטע משפחתי שמת,
הדובר מתייחס למלחמה בסס הנמר בלשון עבר, מה שמכניס את הראייה הרטרוספקטיבית, המפוקחת. הזמן "היום" בשיר הוא כבר אחרי מותו של המטע, אולם הזמן שהשיר מתרחש בו הוא
זמן אחר, שבו המטע עוד היה קיים, וכנראה גם הייתה תקווה.
ברמה הזו, השיר עוסק בהתפקחות מהתפיסה הילדותית.
ברמה הזו, זה שיר על ילד שמגלה שאביו אינו כל יכול.
אם בבית הראשון דמות האב מוצגת ,כפי שנאמר, בצורה מאוד הירואית ונחרצת,כמעט מיתולוגית, הרי שבבית השני מדברים כבר על "ניסה" ולאו דווקא הצליח, ואילו בבית האחרון מדברים על הכישלון.
בסופו של דבר מטע האגס מת. האם זה בגלל סס הנמר? אולי, אך יתכן שהיו גם סיבות אחרות. זה לא ממש משנה.
מה שחשוב הוא התהליך שעוברת התפיסה הילדותית, שאגב ניתן
להשוות אותה לדעיכתו של המטע.
מישור נוסף בו פועל השיר הוא המישור הלא-אישי (לאומי? זאת מילה קצת בעייתית) הנקרא בין השורות. ההתייחסות למישור זה, שאגב נעדרת כמעט מכל התגובות הקודמות, היא מחוייבת בשל האיזכור של מלחמת יום כיפור. מלחמה זו שהיוותה נקודת מפנה בחברה, נקודת שבר שבעקבותיה נשברו מוסכמות רבות. האיזכור של המלחמה הספציפית מחייב התייחסות בתפיסת הקורא, שכן אם לא הייתה כוונה לכך לא היה מוזכר שם המלחמה.
במישור זה מדבר השיר גם כן על התפקחות, על השתחררות מנאיביות מסויימת, ועל שבר הסולידריות.
פעם הדברים היו ברורים מאליו, רוצה הדובר לומר, כל כך ברורים עד כדי יובש. האבא הלך,נלחם,ניצח, חזר. עד כדי כך! אחר כך התחילה המלחמה האמיתית. מלחמה שבסופו של דבר הפסדנו. מטע האגס, בקריאה זו, משמש מטפורה גם לחברה/מדינה אך מעבר לכך גם לתפיסה הנשברת. אם בעבר הצליח האב להילחם ולנצח, הרי שכעת המלחמה מסובכת יותר ומסתיימת בסופו של דבר בכישלון. דמותו של האב מוצגת כאן כמעט כדמות טרגית! להגן על גבולות המדינה הצליח, אולם בהגנה על מטע האגסים שלו הוא נכשל. למה הוא נכשל? שוב, זה לא משנה. מה שחשוב הוא הכישלון עצמו והתהליך שעובר על האב. נקודה נוספת להתייחסות, כפי שאכן עלה מן התגובות הקודמות , הוא סוג האויב שבו נלחמים. מצרים -אויב חיצוני המאיים מבחוץ ואיתו מצליחים להתמודד. סס נמר - אויב פנימי , שהמלחמה עימו כפי שמוצגה בשיר קשה יותר. את סס הנמר בקריאה זו ניתן להבין גם כמטפורה למלחמה פנימית. לא רק מה שמכרסם את המדינה מבפנים, אלא גם מה שמכרסם את האב. הקונפליקט הפנימי לגבי התרומה והיחס למדינה. פעם, במלחמת יום כיפור, צורת ההתייחסות הייתה ברורה, עיוורת כמעט.אחר כך היו ניסיונות לשמור על התפיסה הזו - על המטע - להילחם בזחלים. בסופו של דבר , המטע מת, מה שמעלה את השאלה בדבר תכלית ותועלת מלחמתו של האב. מהבחינה הזו מדובר כאן בשיר אקטואלי ביותר. האם הציונות מתה? האם הובסנו במלחמה על אופי החברה?
למרות הרוח הפסימית הנושבת מהשיר, המשורר לא "עונה" לחלוטין על השאלה, אלא בעיקר מעמת אותנו עם הדילמה.
שוב, הפרטים הקטנים אינם החשובים, אלא התהליך המתחולל בנפשם של האב והבן.
שני תהליכי ההתפקחות - של האב ושל הבן - בשתי הקריאות השונות, באים בשיר זה לידי מיזוג. לא חייבים לבחור בפרשנות אחת או בשנייה, כי אם בשתיהן! הפרשנויות שזורות זו בזו, וזהו קסמו של השיר שמשאיר פתח לשתיהן.
מצטרף לברכות 134626
שיהיה לכם בהצלחה .
אל תשמרו על פרופורציות .
תפרסמו בגדול .
האייל שזכר ועדיין מתגעגע לדגאנונימי
מצטרף לגעגוע 134640
לדגאנונימי.
הנה לך ציטוט מדבר המערכת של אוקפי:
"ולבסוף, אוקפי מעוניין להנהן בהערכה בצווארו הקצר בפני אתרים מבורכים אחרים של תרבות ישראלית מקוונת, כמו "האייל הקורא" ו"עין הדג", ומקווה לנכס לו מקום במשפחת החיות של הרשת."
וכאילו לא היה דג מעולם.
מצטרפת לגעגוע 134719
ותובעת עלבון ראשונים - זו החיה הישראלית הראשונה ברשת.

וזו החיה האישית הראשונה.

מצטרף לגעגוע וגם מסביר 134800
הדג? היה אחד מהמפעלים היותר מבורכים ברשת לטעמי האישי, אך מה לעשות ונפח את נשמתו הרטובה. העדפנו לקשר לאתרים חיים ופעילים. מעבר לזה המערכת מביעה רק את טעמה האישי כמובן, בבחירת אתרים אלו.
כשנעלה סקציית "חברים" בהחלט נעניק לדג את מצבת הזיכרון המגיעה לו :-)

ביל,
הסגן של זו שעושה את כל העבודה.
מצטרף לגעגוע וגם מסביר 134849
הדג לא מת, הוא בסספנדד אנימיישן, הקפאה קריוגנית. ליכטש טען בזמנו שהדג עוד ישוב ויפתח. אולי תדברו איתו?
אז למה הם מחכים שם ? בסנפירים הגבוהים ??? 134903
ובזימים הנסתרים ?

מה עם האקשן ?

צריך לחתום על פטיציה או משהו כזה ?

1. האייל שסרח .
2.
האייל שסרח הוא בבואה של האייל שזכר 134904
מצטרף לגעגוע וגם מסביר 134916
נסו להתגעגע למה שעוד יהיה, קרי - לעתידי - לנסתר ולא לזה שהיה ו...איננו עוד. וזו החיה, שזה עתה נולדה, כעת חיה, נושמת, בועטת, היא היא הגעגוע הבא.
בנושא הדג? הבהרה ציבורית אחת ולתמיד 136088
בתור קורא נאמן של הדג? בעצמי הצטערתי לראות אותו מקפיא את פעילותו. בתור קורא נאמן של הדג? לא קבלתי שום הודעה על "הקפאה". יום אחד נכנסתי לאתר וכל שהיה שם הוא ארכיון. על כן הסקתי שהדג? נפח נשמתו. האם בי האשם כקורא? יתכן. צר לי אם פגעתי במישהו או בליכטש היקר שעושה רבות למען שירה בישראל. ממש לא הייתה כוונתי.
מכתב הבהרה אישי כבר נשלח והנה הבהרה ציבורית.
מצטרף לגעגוע וגם מסביר 136205
הדברים הבאים לקוחים מתוך מאמר המערכת האחרון של הדג? מדצמבר 2002:

"לכן דָּג-אֲנוֹנִימִי? עוצר עכשיו. עד להודעה חדשה ועד בכלל. אנו משאירים משא של שני תריסר גליונות שירה שמשרטטים מהלך מדויק למדי של השירה החוצממסדית בישראל בתקופה שבין ינואר 01 לדצמבר 02. אפילו יקרא כל זה [דמיינו חיווי ידני לאורכו ולעמקו של מסך המחשב] "מסמך היסטורי", גם אז: לא מדובר בהיסטוריה של גנראלים. מלה לכותבי-העתיד של סיפור-העבר - כאן תמצאו, בין גליונות מטפיסיים נראים ובלתי-נראים אלה, את סיפורה של שירה ללא גנראלים. מונחת לפניכם אסופת טקסטים עליה תאמרו "זו שירה" או שמא תאמרו "אין זו שירה", לא בזה העניין אלא בזה העניין - לא תוכלו, איש לא יוכל, לעמוד נוכח אנדרטה זו ולומר "הספרות העברית לא חוותה זאת; זה לא קרה." כל זה ק ר ה. והשירה הזו, שקראתם וקראתן מעל מצע מקוון זה, אתם ואתן, הקוראים והקוראות, בתוך גליונות אלה, היא היא ה ש י ר ה ה ח ד ש ה.

להתראות בעתיד, מבעד למסיכות אחרות.

תומר, אלעד ודנה
editorial@anonymous-fish.com"
1

התפלאתי, איפוא, לראות את האשמות כנגד מערכת אוקפי ובילי, לרבות מאת ליכטש עצמו,
2 על הפרחת שמועות בדבר מותו של הדג? אלא אם כן לא הבנתי נכון את הביטויים "עוצר..ועד בכלל", "אנדרטה" ו- "להתראות בעתיד מבעד למסכות אחרות" ‏3

__________
3 שמא אומרים הם, בשפה כלשהי: "תיכף אשוב"
הודעה נוספת הייתה: 136207
גל מור, במדורו "מצב הרשת" פרסם הודעה שכללה גם אמירות אחדות מתוך תגובה שלי למכתבו. אני חושב שהמסר שמדובר בפגרה ולא ב"קריסה" הובהר.

הודעה נוספת הייתה: 136208
ואני מבהיר:
אי ההבנה מקורה בפער בין הדברים באתר הדג? אל מול המצב כפי שהוא מצטייר מההבהרות שניתנו באתרים אחרים.

אני רק חושב שההבהרות כללו ביקורת כלפי האנשים שהבינו, כנראה כמוני, כי הדג? איננו פעיל יותר. אני, למשל, לא ראיתי את ההבהרות שלך, אלא לאחר ההפניות אליהם, בוודאי לא בזמן אמת (דצמבר 2002).

ולהיפך -רבים שמחו לשמוע שאין המדובר אלא בזמניות שתחלוף.
:)
הודעה נוספת הייתה: 136209
ולמה ראית לנכון להשאיר "מלה לכותבי-העתיד של סיפור-העבר" לפני יציאה לפגרה?

ניסוח אחר: למה כל כך קשה להודות בכך שכעסך על עורכי "אוקפי" היה לא מוצדק?
כעס? 136212
אינני כועס על מערכת אוקפי; מעולם לא כעסתי. הדבר היחיד שציינתי היה מעין "חוסר מרוצות" נוכח ביטויים כשל מר אוניל ושל מרב יודלביץ' השולפים ביטויים משדה סמנטי של קץ וכשלון, ביטויים נוסח "קריסה" או "עמוד זיכרון".
אני חושש שבכך נסיים את הדיון המעניין הזה.
כעס? 136227
נסיים, או שנוציא אותו לפגרה?

:)
עמוד זיכרון? 136244
מתי והיכן נאמר ע"י מי מעורכי אוקפי "קריסה" ו"עמוד זיכרון"? על כתבי YNET כבר אין לי אחריות, צר.
הבהרות שהבהרת במקומות אחרים? עם כל הכבוד, למה שאדע שהבהרת במקום אחר? בתור קורא של הדג? שהיה רשום לרשימת התפוצה שלו, לא קבלתי הודעה על הבהרה זו. אני חושש שאתה מצפה ליותר מדי מהקוראים שלך שיסרקו את הרשת בחיפושים אחר הבהרות.
מצבת זכרון - כאן: 136258
תגובה 134800
מצבת זכרון - כאן: 136305
אכן צודק, מתנצל ועומד מבויש בפינה :-)
כעס? 136449
ברכות לתומר ליכטש על פרסום מאמרו במוסף הספרים של הארץ:
הו, כמה נחמד. 136877
אחרי שנתיים של 'אנטי ממסדיות בועטת' (עאלק) הצליח מר ליכטש להשיג את מה שרצה מלכתחילה: קיצור דרך אל מוקדי הכוח, אל לב הממסד עצמו. אינספק, אם כך, ש'דג אנונימי?' לא יחזור בהרכב זה, שכן מילא את תפקידו כמקפצה המקצועית של עורכו.
הו, כמה נחמד. 136906
נו אז מה שמוליק, בחור מוכשר ליכטש ומגיע לו. זה מה שיש לך לשדר לאומה- צרות עין וקנאה? אפילו קיפוד לא מתאים לך להיות.
הו, כמה נחמד. 137349
אני, אני צר עין. מה זו ההתעלמות רבתי הזו ממני? לא מקבל אזהרות מהצנזורה, לא מזמינים אותי לפאנלים, לא מבקשים ממני לכתוב בהארץ. מה זו האפליה הזאת?!
הו, כמה נחמד. 137379
יש לי קשרים בהארץ. לסדר לך משהו אחי?
הו, כמה נחמד 137523
לא, לי יש קשרים בהארץ. לך בשמיים.
קום התנערה! 137022
הקץ לשלטון האליטה השבעה והמושחתת של כותבי "הארץ ספרים"!

(וחבל שלא אמרת משהו על זה שיש סיכוי שיקריאו אותו לנחקרים פלשתינים במרתפי השב"כ)
עיקר שכחתי: 137094
ואת משטרו העריץ של מיכאל הנדלזלץ יש להפיל!
לא מובן 137588
אני אומר למה לא - שיכתוב ליכטש בהארץ, אבל שיכתוב מובן!
לא הבנתי מה הוא רצה להגיד בכלל.
זה שירים ולא פילוסופיה!
לא מובן 137849
הפעם דווקא כתב תומר בצורה צלולה למדי. למעשה די הופתעתי מהטקסט הקולח והצלול יחסית הזה, בעיקר בהשוואה לדבר המערכת של הדג. ניכרת שם כמובן חתימתו של ליכטש, אולם ההצטעצעות האבידנית מרוסנת למדי ודווקא נעימה לקריאה. הבעיות בטקסט הזה הן אחרות ואופייניות לרוב סקירות ספרי השירה.
ראשית, הוא מקשר לשירו של יונדב קפלן. מישהו מכיר? שמע? הטקסט מובא כפיצוי? בכל זאת, הוא מקשר כאילו מדובר לפחות בספר בראשית.
שנית, שוב הוכח, לפחות לטעמי, שאין דבר ההורס סקירת ספר שירים כציטוטים מהשירים. בלתי מובן, מנותק לגמרי, מעצבן ובטח לא עושה חסד עם השירים. אני לא מבין מה הטעם לצטט מספר שהקורא טרם קרא. האם די בשורה כדי לשבות אותנו? זה סתם הורס את רצף הקריאה. מאידך, האם ניתן לבקר ספר שירה בלי לצטט ועוד באריכות? אולי לא, ולכן אולי לא כדאי לבקר ספרי שירה.
שלישית, אם הספר הוא תרגום, מן הראוי להתייחס לאיכותו. ואם המבקר לא קורא ספרדית, אז מן הראוי שלא יבקר תרגום ממנה.

אבל הטקסט דווקא כן מובן וכן זורם. כל הכבוד לתומר שהצליח לפרסם ובהארץ. צעד קטן במסע של אלף מילים.
מובן? לא! 137887
צ'מע, יש מעליו עורכים, שאפילו ממורד כמו ת''ל לא יכולים לקבל קשקשת מדופלמת כמו שהוא הרשה לעצמו במניפסטי-הזבל של הדג ז''ל. אבל אני שמח שהוא לא איבד מפומפוזיותו המטומטמת ומההיקסמות שלו בעיקר מעצמו במעבר אל המדיום המקובל.
מובן? לא! 137916
וואלה.
... 138183
לעיתים קרובות אני מוצא עצמי תוהה - אולי המדובר בתהייה המעוררת ע"י האשראי העצמי שהאינטרנט מעניק לכל פוץ עם אצבע אחת או יותר ומקלדת זמינה - במה בדיוק משתמשים אינדיבידואלים מסויימים כתירוץ להמשיך ולחיות את חייהם, מדי יום, מבלי להציג ולו קבלה אחת (והרי אחת בלבד היא הישג מכובד בהחלט!) שבאמת באו אל העולם הזה, ולא עסקו רק בללכת ממנו מן היום שנולדו וכן הלאה, בצעדים איטיים ומדודים היטב.
... 138189
זה מה שיפה באינטרנט - הוא אוסף אליו את כל המדוכאים עלי אדמות ונותן להם להתבשל במיץ של עצמם - מזכיר קצת את התהליך של החמצת מלפפונים.
וואו אתה כל כך עמוק וחכם. 138239
אתה מרשה לי להעריץ אותך?
אתה מוכן להגיר עלינו הפוצים חסרי הקבלות והצידוקים אך עתירי האשראי העצמי מהאינטרנט עוד מעט רסיסים נוספים מחוכמתך?

בלעדיה הרי לא יהיה צידוק לחיינו ונפצח כולנו במאוץ סוער אל עבר האור הלבן שבקצה החיים.
אני בהחלט מקווה 138312
''מה הטעם לצטט מספר שהקורא טרם קרא'' 138010
האם בתוכנית הסוקרת סרטים אסור, מאותם טעמים, להקרין קטע קצר מהסרט? האם במסעדה יקרה אין לערוך "ארוחת טעימות"? האם בדוכן הגלידה אסור לקבל לטעום, ככה על הכפית?
האם והאם והאם 138066
האם לעזאזל אי אפשר לכרות איברים לשבויים פלשתינאים שממילא נוציאם להורג מאוחר יותר? האם לא ניתן לערוך חיפוש מבית לבית אם ממילא נגרש בסופו של דבר?

כל כך הרבה שאלות!
אפשר להרגע 138822
הנה גם מלותיו של ירדן ניר נדפסות במוסף הארץ והוא מתיר חולים ורופא אסורים. הוא מרשה לך, העני, למכור כליה - אם רק תחפוץ בכך!
ירדן ניר, עכשיו גם אתה אליטה שבעה ומושחתת. נשום לרווחה.
על מה אתה מדבר? 138826
תן מבט במדור תגובות הקוראים במוסף הארץ השבוע 138877
תן מבט במדור תגובות הקוראים במוסף הארץ השבוע 139006
סימני מיתון גם באייל?
איפה הימים הנדיבים בהם נתנו לינקים לכל דיכפין.
אפשר להרגע 138907
נה. אם העיתונות היא הכלב שנובח כשהשיירה עוברת, אז כותבי המכתבים למערכת הם בקושי פרעוש על גב הכלב.
אם כך הגענו להסכמה מלאה באשר לפרעושיותך. 138911
אם כך הגענו להסכמה מלאה באשר לפרעושיותך. 138994
נדמה לי שאני אמור להעלב מזה, אבל אני לא לחלוטין בטוח. בכל אופן, אם הציניות שלך בתגובה הקודמת היתה רצינית, ואתה חושב שהיתר למכירת כליות הוא פשיטת רגל מוסרית, אתה מוזמן להגיב בתגובה 129179. למרות הגילוי הנאות שם (המיותר, בדיעבד), אני מבטיח לקבל באהבה דעות מנוגדות.
אם כך הגענו להסכמה מלאה באשר לפרעושיותך. 139012
ירדן,

גילוי הלב שלך הוא מדהים ובמידה מסויימת מעורר קנאה, מה שכבר מראה שאין בך שום פרעושיות (בין אם זה נאמר ברצינות או בצחוק) אלא אומץ יוצא דופן. אני אינני מסוגלת לגילוי לב כזה, למרות שברגעים מסויימים הוא בוודאי היה עוזר.

אני מדברת על גילוי הלב לא רק כאן אלא גם בתגובות שהיו במאמר מלפני שלוש שנים (קצת יותר?), ובכוונה אינני מביאה קישור. אתה בוודאי מבין למה כוונתי.

ובדיעבד - הייתכן שיש קשר בין עניין הכליה לבין הנושא שהובא אז, במאמר ההוא? אולי קשר סמוי? (אז כתבת באחת התגובות כי בגופך אתה בריא כשור)

אני שואלת משום שנושא זה נתעורר במשפחתי לפני שנים. אם יש בשאלתי פולשנות מיותרת או העלאת כאב שראוי להשאירו מאחור ולא לעסוק בו מחדש - ראה תגובה זו כמבוטלת.

היה בריא וחזק וחיה בטוב כל ימיך.
זה בגלל ש"אין מילה בעברית לטאקט"? 139039
אולי דרך ארץ? 139041
רגישות? 139046
רגישות? 139058
כן, זה באמת חוסר טאקט וחוסר רגישות, ואחרי שכתבתי נדדה שנתי, שמא פגעתי וגרמתי נזק (חרטות שלאחר משלוח, זה כבר הפך אצלי למסורת). אבל כתבתי משום שהנושא מציק למשפחתי ולי, וזה שנים ארוכות שלא היתה בידי האפשרות לשוחח על זה עם ... הממ ... איך לומר ... לשוחח על זה עם אדם – *חי*. קאפיש?

אבל אולי יכולתי לישון בשקט. מתברר שיש כאן שומרי חומה שעושים את העבודה וסורקים את כל התגובות לאורך הלילה, מדי לילה בלילו.
רגישות? 139065
כמיטב המסורת, התגובה שלי מתייחסת לתגובות הסמוכות אליה (תגובה 139039 ותגובה 139041), ולא להתרחשויות אי-שם במעלה הפתיל (התגובה של כבוד הרוזנת, למשל). הצעתי את המונח "רגישות" כתרגום ל"טקט", ותו לא.
נרווים 139066
למעשה, גם אני לא התכוונתי לענות ישירות לך אלא בכלל. זה רק יצא ככה, מחמת הנרווים...

שמיטת חובות וזהו?
נרווים 139146
כמובן.
לכה דודי לקראת כלה 139196
מודה שזה קצת הפתיע אותי, השעה הזאת, 23:43, שישי בלילה. איכשהו קיבלתי את הרושם (נדמה לי שגם מכאן וגם מן ה"במה") שמשפחתכם נוהגת אורח חיים דתי. הפתעות, הפתעות.

------

רוזנת שקצת שקועה בבוצ(נהיים):
לא יודעת איך לצאת מעניין ה"רוזנות", למרות שבטח כבר הגיע הזמן, ועדיין תוחבת את האף לענייניהם של אזרחים תמימים וישרי דרך.
לכה דודי לקראת כלה 139198
משפחתם גם נוהגת לחיות בארה''ב.
לכה דודי לקראת כלה 139205
לגור.
לכה דודי לקראת כלה 139199
דתי אורתודוכסי, אבל באזור זמן אחר.
אה הא, בנתי 139209
רגישות או דרך ארץ? 139102
נראה לי ש"דרך ארץ" קרובה קצת יותר ל"טאקט" מ"רגישות" משום ש"רגישות" תלויה במרכיבים הנפשיים שלך - יש מי שרגיש יותר ומי שרגיש פחות - ואילו "דרך ארץ" נמצאת בתחום המוסכמה החברתית שאפשר ללמוד אותה ולפעול לפיה, אפילו בניגוד למה שאתה _מרגיש_ במצב מסוים.
תבונה או רגישות? 139206
אדרבא, ''דרך ארץ'' תלויה (לכל היותר) במקום ובחברה, וטקט, כמו רגישות, תלוי במרכיבים הנפשיים של האדם שבו אתה עלול לפגוע.
אם כך הגענו להסכמה מלאה באשר לפרעושיותך. 139088
בשמחה רבה אמשיך את הדיון; אבל למרות הדחף האקסהיביציוניסטי המפעם בי, נראה לי שמוטב בדואר. כתבי לי.
אם כך הגענו להסכמה מלאה באשר לפרעושיותך. 139630
טוב שאתה שמח, ואני איאלץ לחכות עם זה כמה זמן תגובה 138842.
אפשר להרגע 139009
מאיפה ה"נה" בתחילת התגובה שלך? נתקלתי בזה כאן בעבר, אבל ייחסתי את העניין לסגנון-אישי או קבוצת-גיל. זה משהו חיפאי? אני סתם כבר לא IN?
נה נה נה נה נה נה נה נה אה אה אה גוד ביי 139135
לא יודע מאיפה זה, לא שמתי לב מי עוד משתמש בזה, אני לא מדריך טוב למה IN, ועכשיו זה גם לא נראה לי מוצלח במיוחד. אני אפילו לא בטוח אם אני רוצה שיקראו את זה בתנועת A או E. אם תגלה פרטים נוספים, אשמח לשמוע (-:
נה נה נה נה-נה-נה-נה נה-נה-נה-נה היי ג'וד 139148
השימוש בביטוי "נה" (לדעתי עם תנועת A) הוא כמובן סמלו המסחרי, וסימן ההיכר של המגיב ליאור גולגר.
הנה כמה דוגמאות מקריות, של שימוש בביטוי בכותרת ההודעה (בשל נוחות החיפוש):
תגובה 114002 , תגובה 107252 , תגובה 106480 , תגובה 105654 , תגובה 104283 , תגובה 104241 , תגובה 103817 , תגובה 102919 , תגובה 100137 .
נה נה נה נה-נה-נה-נה נה-נה-נה-נה היי ג'וד 143733
וואה, איזה כיף לליאור גולגר להיות מנותח סמנטית הלוך ונתוח בשקידה ובתשומת לב כסלבריטאי במדור רכילות!
אם אני אתחיל לכתוב יותר בפסאודונימים גם אותי תנתחו ככה?

_________
עדי סתיו, מרגיש חופשי לבזבז נקודת אונטופיק או שתיים מדי פעם‏1

1 כמובן, יש שיאמרו שהוא לא מסוגל לשמור אותן בכיס יותר מדקה. או שהוא במינוס מאז ספטמבר שעבר.
נה, 144024
קודם תטוס למרכז המחקר הגרעיני בג'נבה, אח''כ נראה.
נה, נה, נה, נה, נה, נה נה נתניה!!! 144707
שיר יפה שעוצמתו בתמציותו. 134641
בספרו מחזור הצומח והחי מתאר אליעזר שמאלי כיצד הוא מדביר את הזחלים בעזרת חוט ברזל ארוך שהוא תוקע לתוך המחילות.
ליתר בטחון הוא טובל פתיתי צמר גפן בבנזין, ממלא בהן את המחילות וסותם את פי המחילות במשחת עצים.

האזכור המפורש בשמה של מלחמת יום כיפור מקשה עלי לראות את הירידה על שיירה מצרית כמעשה מצ'ואיסטי כפי שנכתב.
זהו קרב בלימה הרואי בפולש הבא מעבר לתעלה ומאיים לחדור לא"י. זוהי מלחמה של להיות או לחדול על הבית.
המלחמה בה "הטיל כופף את כנף המטוס".
עולה גם זכרון של אהרון אהרונסון היוצא כחוקר טבע ב-‏1915 לבדוק מה ניתן לעשות כנגד הארבה המזיק הפולש ממצרים ומחסל את הגידולים בא"י.
לאחר המאמץ ההרואי שב האב אל שגרת המטע ומנסה להנחיל לבנו את סוד המאבק הממושך, הסבלני, הלא חד-פעמי, במזיק המסוכן מבית.
מילת המפתח היא "ניסה" . כאן טמון הרמז לכשלון שבהמשך, שכן מתיאור מאבקו של האב בסס הנמר דווקא עולה נחישות ומקצועיות שאינה נופלת מזו שהפגין במלחמה.
השיר נחתם בתיאור כשלון שגורמיו אינם נפרשים.
נותר רק אותו רמז הטמון במילה "ניסה".
משהו לא עבר לדור הבא. האידיאה של האוחז מחרשה ביד אחת ושלח בשניה- המתגלמת בדמות האב, אינה מתממשת בדור הבא.
מטע האגסים, הביטוי של השיבה לעבודת האדמה, מת.
על מה יגן השלח במלחמות הבאות? על איזה סוג של קיום?
האם יהיה זה קיום "צלבני"?
אגב, לסס הנמר אויבים טבעיים. ישנן צרעות טפיליות המדבירות אותו היטב.
בטרם תארנו את מות הזית. 514055
יש לנו זית בחצר, ומעשה שטן תקף אותו השרץ הזה, ומה התוצאה בגוגל? האייל הקורא. מישהו יודע איך אפשר למצוא צרעות כמו שגרושו מתאר? ניסיתי עם חוט ברזל, והוצאתי שתי מפלצות, אבל אני חושש שאנו עומדים על סף קטטסטרופה - ניסור.
בטרם תארנו את מות הזית. 514080
האופציה הלא-ביולוגית היא הכימית: יש כמה רעלים שמחסלים אותו בהצלחה. עדיף להשתמש ברעל שמוזרק לעץ ולא בכזה שמרוסס עליו (ועל כל סביבתו). אם אתה בוחר באופציה הזאת כדאי להתיעץ עם איש מקצוע (אני לא איש מקצוע) ולשקול אפילו לשלם לו כדי שיבצע את זה בעצמו.
בטרם תארנו את מות הזית. 514110
אני מקוה שאין איזה רעל מגורען שניתן לפזר, כדי שלא ניסחף לאופציה הגרעינית...
ערמונים טוב להוציא עם יד של מישהו אחר. 514112
יש לי רעל כזה וקיבלתי הוראות מפורטות, אבל אולי באמת אשקול לשכור מקצוען. תודה.
ברכות על הולדת הזברפה 134930
טלי טלי, ההתמדה נושאת פירות, כל הכבוד.
''איך שיר נולד, כמו תינוק..''
לפי הגיון זה, אתר של שירה ואומנות הוא לפחות בית ילדים.
שיהיה בהצלחה וכל טוב.
שיר נולד בחושך כמו אדם. והוא רוצה אור,והוא רוצה. 134945
ברכות לאוקפי.
פתחתם עם שיר יפה.
דוקא לא היית ארסי במיוחד. 135083
שאלה: האייל האלמוני והארסי מזדווג עם בת תואמתו, האיילה האלמונית והפרחה?
יש לי סימפטיה לנשים מבוגרות , משיכה מינית, משיכה פנימית 135219
למה עם בת תואמתי ולא עם האמא?

___________
האלמוני הארסי שהחברה הראשונה שלו דווקא היתה פרחה שהוציאה שם רע לבנות מינה בכך שלא נתנה לו.
ושוכב איתה כן, כאילו במקומך 135224
חנה'לה התבלבלה 135473
וגם האילה הלפא"ו. טוב, ניאלץ לחשוף מידע פנימי: בהתחלה כתבתי "בת זוגו" אבל הצרוף שנוא עלי, אז מחקתי והחלפתי ל"תואמתו", והבת, מעשה שטן פרוידיאני, התעקשה להישאר. ה. המברט שולח נישקוקים מקברו.
חנה'לה עודנה בתולה? 135483
לא, אם לשפוט לפי הכתמים על שמלת השבת 135484
I swear I never had sex with that women 135487
נח בשבע שגיאות 135488
I want you to know I did not have sexual relationships with this woman
נח בשתי שגיאות 135491
relations, that.
קנת סטאר? 135492
אם לא היתה חדירה, זה באמת לא סקס 135489
רק קצת הנקי-פנקי. אבל אם הסיגר היה קובני, זו עברה פדרלית. (אואו מאי גוד - אני באמת עושה מה שנדמה לי? מוציאה את בדיחות מוניקה מהנפתלין למען תפארת המליצה והקציצה?)
תפארת המציצה? 135493
אם יש עורך, יופיע מיד 135495
גזור מעל לקו המרוסק: תגובה 135483.
אם יש עורך, יופיע מיד 135497
למה לא כאן? תגובה 135083
אם יש עורך, יופיע מיד 135505
would you please remind me (us), what is the origin of that phrase?
A theatre play? Sheakespear or modern (1st half of 20 century) Hebrew litterature?
אם השאלה רצינית(ואני לא בטוח אם היא רצינית) אז 135509
הציטוט הוא "אם יש צדק-יופע מיד!" והוא של ביאליק
דווקא אלתרמן! 135511
...חנה'לה התבלבלה
איך זה כבר ברית-מילה
והיא עודנה בתולה.
גם הבעל לא זכר
איך זה בא לו בן זכר
ולצווח מאוחר.

את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו קח קח קח
היא אומרת לא שלי
והוא אומר גם לא שלי.

אז הרבי התענין
שניהם מכחישים בבן
זה דבר לא יתכן.
נחכה עד שיגדל
אז אותו מפיו נשאל
מאין באת, מנוול.

(נתן אלתרמן)
דווקא אלתרמן! 135524
לא אזכור: הכתבתי
אלו המלים? ומתי?
אך מסתבר בוודאי כי ישבתי
ב"כסית" ושתיתי בלי די
דווקא רחל! (שתי השורות הראשונות) 135532
ואח"כ, נו טוף.
אולי תשתה עוד משהו?
חנה'לה התבלבלה 135486
כמה שנון
יפה ונורא עצוב. היו לי דמעות בעיניים 135527
לא נורא. הגשם יבוא וישטוף ת'דמעות. 135531
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135150
ואני, אני מתגעגע לימים רחוקים,
כמו לפני שנות אלף בקיבוץ
עם "כוכבים בחוץ" ומוזיקת בלוז של אחר-צהרים,
ואילנות מאפילים
עם הופעת כוכבים ראשונים

והלבנה.

מחשיך ועדיין ספסל וכוכב
*************************

כמו-גוזל,
נוסקת על
ברקע רפת
מחשיך ספסל
אילן מאפיל
מבקע חלל,
יקום גורפת

מולך - אפול חלל, וכבר אומלל,
היי את, מי את, ענוגה וטורפת
בכלל ככלל
נוכחות סוחפת,
היי עדה וכמו מצטרפת -

מיכאל שרון, 2003
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135157
אתה יכול לשלוח את זה למערכת של אוקפי -
למה שישלח לאוקפי 135160
כשאפשר להתקרצץ על מאמרים ושירים של אחרים.
וגם השרץ יפער פיו... 135172
עד כאן. 135192
מר שרון, נתבקשת מספר רב של פעמים, להפסיק עם הנוהג לפיו אתה מפרסם את דבריך - מאמרים שלמים - תחת דיונים, למרות שכל קשר בינם לבין נושא הדיון הוא תירוץ קלוש בלבד.

ברצונך לפרסם מאמרים באייל? שלח אותם למערכת, ונחליט אם ברצוננו לפרסמם. ברצונך לפרסם שירה? שלח את יצירותיך ל"אוקפי", ויחליטו אם ברצונם לפרסם. ברצונך לפרסם את דבריך ללא תלות בשיקולי עריכה? השתמש במקומות המיועדים לכך, פורומים שונים ללא עריכה, או "במה חדשה" וכיוצ"ב.

בכל מקרה, אתה מתבקש (שוב!) להפסיק להתייחס לאייל כאל במה ציבורית פתוחה. אלא אם מישהו מהעורכים האחרים מתנגד לכך, הרי שפרסומים נוספים מסוג זה מצדך (של מאמרים, שירה או כל דבר אחר) יוסרו לאלתר, ללא כל התנצלות או הסבר נוסף.
הפוגרומצ'יקים: מדוע ניזכרתי במשטרת הצאר ניקולאי השני שעמדה מנגד 135223
בזמן הפוגרום, וגם גערה ביהודים על "חוצפתם"?
להקיא! טל, להווי ידוע לך כותבים העלו שירים שונים ב"אייל" 135226
בפתילי מאמרים בהם הוצג שיר כלשהו והתפתח דיון.
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135198
ווואאאאוווווו- איזה שיר נעדרררררררררר..........כל כשרון
הגרסה המלאה לחובבי השירה השרונית 135240
לא. השיר במסגרת מצגת טקסט/ויזואליה כדלקמן: 135255
להלן מערך הויזואליה/הווית-שיר השלם

שירע 135250
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135596
אני לא מבינה‏1 את זה. מישהו יכול להסביר לי?

1 מצד שני, זה שאני לא מבינה זה לא אומר כלום. יש לי היסטוריה ארוכה בלא להבין דברים.
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135599
עצה
במופלא ממך אל תחקרי
האון הקסום של מספרי הצנזור 136272
דוקטור, נדמה לי שלפני יום-יומיים היו כאן עוד איזה תגובות, משהו עם משחק מילים בין "מופלא" ו"מופרע" ועם מיכאל שרון ואריק שרון, והן כנראה הועפו, התגובות האלה. מה, זה רק נדמה לי, דוקטור?

לא שתפארת פנתיאון התגובות הישראלי תחסר משהו, אבל אני פשוט תוהה לדעת - "להתקרצץ" תגובה 135160 זה בסדר, ו"פוגרומצ'יקים" תגובה 135223, וגם ה"שרץ" מתגובה 135172 - זה מאה אחוז בסדר מבחינה ספרותית, ואילו "מופרע", זה כבר יותר מדי למערכת העיכול העדינה?
האון הקסום של מספרי הצנזור 136346
תגובה 136345
נוטף און מלחמות עם אגס קסום 135601
את צריכה לדמיין את זה מולחן.
ואלוקימה אומרת: מתאים ליקום של אלוקים, היצירה הזאת. גברים...
ירד 135243
שיר יפיפה (סליחה על המילה) על חיים שתוצאתם תמיד היא מוות.
אני רואה במילה "ירד" הד לירידה רחוקה אחרת, ירידתו של יעקב ומשפחתו למצרים, ירידה אל מקום שבו יש שבר (במשמעות של מזון). שימו לב גם לביטוי "שיירה מצרית", אולי גם היא הד ל"אורחת ישמעאלים" זו שלוקחת איתה את יוסף מצרימה. בשיר שלנו האב אינו "צולל" על השיירה המצרית, הוא יורד עליה, ראו כיצד נתהפכה לה המילה. מירידה לצורך חיים זו ירידה של מוות.
האב מנסה ללמד בנו את מה שהוא יודע: את אמנות המלחמה. כשהוא מלמד את בנו להוציא חיים מן המטע, הוא איננו מלמדו אהבה, הוא מלמדו מלחמה, כאילו אין סס הנמר עצם מעצמיו של טבע הארץ. כאילו הוא האוייב. ואל אוייב זה הוא משלח חניתות בדמות קרס אכזרי הפוצע וטוחן עד מוות את הסס הזערורי. איך גיבור מלחמה זה שירד על המצרים יורד לכריעה אל נוכח האוייב שחזק ממנו, אל סס הנמר. והרי אם היה האב מבין את חכמת האהבה ולא יודע את אמנות המלחמה, היה מגדל במטעו את החרק שניזון מן הסס ופותר כך את הבעייה. אבל הוא לא למד אהבה, הוא למד מלחמה.
אין האב הזה יוצא דופן במקומותינו: ליד מקום מגורי נמצאת בריכת חורף יפה, עטורת עצי אקליפטוס. עוד מעט יפשטו עליה, כמידי שנה, עובדי התברואה של העיר השכנה וירססו אותה עד מוות, מותם של זחלי היתושים. הורגים תוך כדי כך את שאר דיירי הבריכה ומשמידים חלק גדול מן הצומח בה. באותו זמן ממש ימכור מכון וולקני את הגמבוזיות שניזונות מזחלי היתושים למדינות אחרות בעולם למטרה זו בדיוק.
הבית האחרון של השיר הוא גם שמו של השיר. הוא מנסה לבלף. בדיוק ההיפך ממה שהשיר עושה לדעתי. "בטרם תיארנו את מות האגס?" והרי זה בדיוק מה שהשיר שלנו עושה מתחילתו ועד סופו, מתאר את מות האגס. וכל מה שאמרתי עד כאן הינו הפתיחה למשל הזה שרבים מדי הם הנמשלים לו. ועל כך בבוקר אחר אם יזדמן לנו.

ועדיין לא דיברנו על אורחות שהובילו אי אז מכל טוב הארץ:בוטנים שקדים ושאר מיני צרי בושם ונכאת, לעומת השיירות של ימינו המובילות מוות ושאר מרעין בישין (ולא חשוב מה כיוון תנועתן בציר מצרים - א"י.)
בטרם תיארנו... 135245
זה באמת בטוי מעניין. ואני הרהרתי כאן, שאפשר להבין זאת כ"בטרם תיארנו לעצמנו", כלומר כשעוד השלינו את עצמנו שיש סכוי לנצח (את הסס, ובהשאלה- את הדברים האחרים, שברבדים האחרים.)

ניסית לדבר עם העיריה שישתמשו בגמבוזיות?
בטרם תיארנו... 135938
גמבוזיות?
השורה האחרונה כל כך מיותרת! מה רצית להגיד פה- שאת חלק מהחנונים שכותבים באייל בגלל שעמום או תסכול? נתפסת במערומייך בובהל'ה, בעירק היו מוציאים אותך להורג. גמבוזיות - לא יאומן. קחי סודה לשתיהה.
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136072
אה! זה לא המקום הנכון!
המקום הנכון לתגובה זו הוא הסקר, בו, נכון לפעם האחרונה שהסתכלתי, 46 הצהירו כי אינם לובשים בגדים.
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136073
למה אתה חושב שמי שלא לובש בגדים הוא ערום? חלק מהם לובשים סמרטוטים, וחלק אחר לובשים יצירות אמנות.
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136077
אני מניח שבדקת זאת אישית.
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136081
אהם אהם. מספיק.
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136141
וואאאוווו!!!!כמה שנון בוביניו
''נתפסת במערומיך, בובהל'ה'' 136170
תגובה 136081
ובלי קשר לשיר 136023
(אבל עם קשר לעלייתו של אוקפי לרשת)
מרב יודילוביץ' כותבת על אוקפי בYNET:

ברכות לאוקפי : ) 138743
מזכיר לי את "ספר הדקדק הפנימי" / דוד גרוסמן
אותה העדינות וההערכות המחשבתית
לקראת הכריעה המנומסת...
מה עושים עם טרמיטים בפסנתר?

יומקסים : )
נועמיקסולידי
מה לא מגיע לו "יקירי"? 138771
רק בגלל שזה בחור?

תגובה 138746

שובניסטמתחנחן
מה לא מגיע לו "יקירי"? 138775
הצצה בכתובת הדוא''ל של נועם וזאנה תגלה שמדובר כנראה באישה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים