 |
הוצת רכבו של שחקן הפועל ת''א שמעון גרשון | 1427 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מחזק את הטענה העתיקה שלי בנוגע לדביליות המוחלטת שבאהדת קבוצות ספורט. משהו באופי שלנו דוחף אותנו לעדריות-בכל-מחיר, להגדרת "טובים" ו"רעים", ולהגדרת ה"רע" האחר כדי שנרגיש יותר טוב עם עצמנו ועם שאר חברי העדר שלנו 1. 1 אל"פ 2, ואני יודעת לזהות פסיכולוגיה בגרוש כשאני כותבת אותה. לכן כתבתי "הטענה העתיקה שלי", ואסתייג לכך שהטענה לא מבוססת על שום דבר מלבד תחושת בטן. 2 אני לא פסיכולוגית |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהדיון במאמר על הגרפולוגיה קיבלתי את הרושם שכל פסיכולוגיה היא בגרוש, אבל ניחא. נדמה לי שזיהיתי נימה ביקורתית בטענה שלך (אולי צירוף המילים "הדביליות המוחלטת" תרם לכך מעט, לאיודע). אני גם מבין את הצדקתה כאשר מדובר בהגזמות פרועות כגון אלו המתוארות בידיעה לעיל, אבל באופן כללי יותר - מה רע את מוצאת בכך? כמו שמישהו (שאני מקווה מאד שלא קורא את זה) פעם (...היום, בעצם) אמר לי: "מה שיפה בכדורסל זה שכשהכדור נכנס לסל - אני שמח. בלי "למה" ובלי "ככה"". אפשר לטעון אולי שזו סיבה שרירותית מאד - אבל...מה זה משנה? ונכון גם שיש צד שלילי לעניין (אכזבה כשהכדור נשאר בחוץ...) אבל בלי מתח והאפשרות להפסד - לא תתיכן הנאה מההצלחה. אותם אוהדים של קבוצות ספורט בסך הכל מוסיפים לעצמם עוד מכניזם שמוסיף להם עניין. בתגובה לכך(וסליחה שאני מכניס לך מילים לפה) בוודאי תאמרי שעדיף והיו מוצאים להם עניין "איכותי" יותר לחייהם, ולכך אענה: ראשית, כיצד שופטים "איכות" של תחומי עניין? ושנית - כמו שאמרת בעצמך - זה "משהו באופי שלנו", משהו בסיסי מאד, ראשוני - ולכן גם ההנאה ששואבים מכך היא כזו, בדומה לאוכל טעים או...פעילויות פיזיות מסויימות. הנאות שכאלה, כך האניטואציה שלי אומרת, הן בגדר צורך - וזו, לטעמי, דרך לגיטמית לספק אותו. אתפלא לשמוע שלך אין מנגנון אחר שממלא את אותה מטרה. ולמען הפרטוקול אציין שאיני מתעניין ומעולם לא התעניינתי בספורט לסוגיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שהשמחה כשהכדור נכנס לסל היא שמחת הנצחון, שמחת העדר. נסה לשאול אוהדי קבוצות ספורט למה הם אוהדים את הקבוצה "שלהם". התשובות שתקבל תהיינה מטופשות כמו התשובות שנותנות ילדות בנות 12 שמעריצות את בריטני ספירס אבל לא את שאקירה. וזה כלל לא עניין של "איכות" - צפיה במשחק ספורט נראית לי בילוי איכותי יותר מצפיה בסיטקום בטלוויזיה, למשל, אבל אני לא מבקרת את צופי הסיטקומים למיניהם. העניין הוא עניין של עדריות, שתמיד מטרידה אותי קצת. למה כ"כ חשוב לנו להיות חלק מקבוצה מוגדרת בעלת אויב משותף? כשאני צופה ב"סיינפלד", אני פשוט נהנית מחוויית הצפיה. אני לא צריכה שסיטקום אחרת "תפסיד" כדי שהערב שלי יהיה מושלם, ואני בהחלט לא צריכה לצבוע את עצמי/לצבוע מכוניות של אנשים/להצית את המועדון כדי ליהנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. זו כמובן בעיה בניסוח שלי, אבל ניסיתי לקבל את "הצורך העדריות" כנתון, ולתמוך במשחקים למינהם כאמצעי לסיפוקו. עדיף, נראה לי, לשחרר את הקיטור במסגרת חסרת משמעות כגון זו, מאשר ברגשנות לאומית או תמיכה נטולת ביקורת עצמית ב"בית פוליטי", למשל. אני לא בטוח שיש טעם לשאול "למה כל כך חשוב לנו להיות חלק מקבוצה", מכיוון שנראה שזה פשוט טבענו. מעניין יותר לשאול אם זה צורך תלוי תרבות (ואז אולי: כיצד ניתן להפטר ממנו?) או האם הוא מתפלג דומה בין זכרים ונקבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה: 1. האם אהדת קבוצות ספורט משחררת קיטור, או שמא יוצרת אנשים מיומנים בשנאת ה"אחר" בכל מחיר, אנשים בעלי אמונה עיוורת בצדקת ה"אנחנו" שלהם, אשר רגילים ללכת אחרי דגל בעיוורון מוחלט? 2. תלוי תרבות - אני חושבת שתמצא את זה בכל מקום. עם זאת, הניחוש שלי הוא שרוב האוהדים, קל וחומר האוהדים ה"שרופים", באים מ-SES נמוך (אני יודעת שלא כולם, כתבתי "רוב"). 3. תלוי מגדר - לא צריך להיות סוציולוג כדי לאפיין את אהדת הקבוצות בספורט כטריטוריה גברית. מעניין אם באופיינו אנחנו פחות תחרותיות, או שמא גם זה הוא רק תוצר של חיברות מגדרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. בשנים האחרונות, כך נראה, הולכת וגוברת תופעת הנשים אוהדות הספורט - ולא סתם נשים, אלא (אם תסלחו לי) כוסיות. אין טעם להכביר מילים על תופעת הדוגמניות שמתחתנות עם כדורגלנים, וגם לא על האוהדת-פרווה מיקי חיימוביץ, אבל אני מדבר על סתם אוהדות, כאלו שממש באות למגרש וצובעות עצמן בצבעי מלחמה ושרות את כל השירים האוויליים ההם. אולי זה פשוט בגלל שהמצלמות מתמקדות דווקא בהן, ולא בסתם כוניפות שמגיעות למגרשים, אבל זה עדיין מוזר. (דובי, לא-חובב-ספורט מתוסכל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התכונה הזו קיימת בודאות גם ללא ספורט. מדובר בתכונה אנושית בסיסית. ספורט הוא בסך הכל העדנה של התכונה הזו. רק כאשר אנשים מפסיקים להיות ספורטיביים (מאבדים צלם תרבותי) התכונה הזו לובשת את אופיה המקורי ואז הם מתחילים לשרוף מכוניות, מועדונים ואוברי אורח. המהות של הספורט היא היכולת להתחרות במישהו, לעשות הכל על מנת שהוא יפסיד (יותר חשוב - לעשות הכל על מנת שאתה תנצח) ,אבל שלא תהיה לך שום בעיה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלך עם סיום המשחק. חלק נכבד מאוהדי הכדורגל בישראל הם לא ספורטיביים, עפ"י אפיון זה. 3. נשים? פחות תחרותיות? אנחנו מדברים על הקבוצה הזו שמוציאה אלפי שקלים על עוד חולצה/נעליים/צמידים/מותגים בקצב מסחרר? אנחנו מדברים על הקבוצה שנכנסת לעירנות כפולה, כל פעם שנכנסת איזו בלונדינית כוסית לחדר? אנחנו מדברים על הקבוצה שיש בקירבה אימהות שחייבות להוכיח לכולם שהילד שלהן טוב יותר מזה של השכנה? אנחנו מדברים על הקבוצה שמצביעה למפלגות לאומיות/לאומניות לא פחות (יותר?) מהגברים? אנחנו מדברים על הקבוצה שמדברת על נשים כקולקטיב ("אנחנו") מאז קומו של "הבורג הפמניסטי"? תחרותיות ועדריות זו תכונה אנושית, לא גברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. האם אפשר להסתייג ולומר "פחות אלימות"? (בלי להכריע אם זוהי תוצאה של חיברות או של ה"טבע הנשי") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר או פחות אלימות זה תוצאה של תנאים. כשהאישה נמצאת במצב שהיא יותר חלשה (רוב הזמן בחברה שלנו) היא פחות אלימה, כי זו לא אסטרטגיה טובה עבורה, אבל כאשר יש סיכוי סביר שהאישה תהיה לא פחות חלשה מגורמים אחרים, היא אלימה בריבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר דוגמאות? למיטב ידיעתי, גם בבתי"ס לבנות-בלבד לא תמצא אלימות ברמה שתמצא אצל בנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני יכול לדבר על כנופיות הבנות בארה"ב, או על אותו סיפור שהיה לא מזמן על שתי בחורות שתקפו והכו כמעט עד מוות "חברה" שלהן שהסתכלה עליהן לא נכון או משהו. אבל אני מעדיף, כהרגלי, לתת דוגמאות על שימפנזים: דה-וואל מספר באחד מספריו כיצד המושבה בפארק יירקס אכלסה בשלב מסויים רק נקבות וכמה צעירים שטרם הגיעו לבגרות מינית. הנקבות, בלא זכר דומיננטי מעליהן, יצרו עד מהרה שרשרת היררכית אלימה, בדיוק כמו זו שיוצרים הזכרים בתנאים נורמליים. כשהכניסו זכר אחד למושבה, הנקבות העליונות בהיררכיה ניסו בתחילה לשמור על הדומיננטיות שלהן ותקפו שוב ושוב את הזכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהן יכולות - הן אלימות. 55% מאלה שנמצאים אשמים בהריגת ילדיהם בארה"ב - אימהות. משום מה הן הורגות בעיקר בנים (64%), אל תשאלו אותי למה. child abuse באופן כללי הוא עיסוק די שוויוני, שנוטה בד"כ קצת לצד הנשים (מסתבר שסימנים כחולים מקבלים בד"כ מהאמא). אנחנו רגילים לחשוב שנשים הן בד"כ קורבן לאלימות גברית, לכך יש אפילו אישוש סטטיסטי (וכותרות עיתונים), אך אנו מסיקים מכך שגברים אלימים יותר מנשים. הסקה מוזרה דומה היא שהחברה הישראלית היא אלימה יותר מן החברה הפלסטינאית משום שבצד שלהם יש יותר "קורבנות" וקורבנות. אפשר לקבל נתונים לגבי בתי"ס לבנות בלבד מול בתי"ס לבנים בלבד? האם ההשוואה מבטלת את ההסברים האלטרנטיביים (בית ספר ציבורי מול בית ספר פרטי וכו')? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ציינתי שאני כותבת כאן רק מהבטן. אין לי נתונים על בתי"ס לבנות, יש לי רק תחושה שלא תמצא שם אלימות כמו אצל בנים. אולי אני מושפעת מדי מההתנהגות שלי-עצמי ומאיך שנראה לי שאני אתנהג במצבים מסויימים, והרי ההתנהגות שלי מושפעת מאוד מהיותי אשה בחברה שלנו, כמובן, כך שאי אפשר להכליל ממנה הרבה. קל מאוד להיכנס להסבר על איך למדתי באופן תת-מודע להתגבר על דחפים רגעיים לאלימות, בעוד הגבר הממוצע מרשה לעצמו לפעול יותר בחופשיות כשהוא חווה דחף אלים. מה שלא תהיינה הסיבות, יצרנו חברה בה זכרים מקבלים לגיטימציה לנהוג באלימות דרך התרוץ של אהדת קבוצת ספורט, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם אני לא אדם אלים. למה אי אפשר להסביר באותה מידה איך אני למדתי באופן תת-מודע להתגבר על הדחפים הרגעיים האלימים? (למעשה, מה תת-מודע בזה? חלק בולט מחינוכו של כל ילד זה להתגבר על הדחפים הללו, הלא כן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור. אבל החינוך שלך היה דואלי - מצד אחד להתגבר על דחפים, מצד שני ''להיות גבר'' ואולי להחזיר או ללכת מכות מדי פעם נתפס כ''בסדר גמור'', במיוחד בחברה הצה''לופילית שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני גם הבנות בבי''ס היסודי לא התביישו להחזיר. מאוחר יותר זוהרן של ה''מכות'' הועם משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהן רוצות, הן אלימות. אין לכך שום התייחסות ליכולת וכך בנוגע לכלל האנושות. הנתון שציינת (55% וכו') מתעלם מפרט מהותי אחד והוא: מצב נפשי. אכן נמצא שתופעות פסיכוטיות כגון "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" ימצאו ע"פ רוב ביטוי אצל נשים מאשר אצל גברים וכן מחקרים הראו כי נשים נוטות ללקות בנפשן יותר מאשר גברים אך ללא פילוח מצבם הנפשי של הרוצחים/ות והמתעללים/ות, אין לנתונים אלה כל משמעות. את ההתעללות בילדים-בנים ותופעת הסימנים הכחולים, ניתן להסביר בעיקר מתוך ההנחה שההורה הדומיננטי ברוב העולם המערבי היא האם. גם אם שני ההורים עובדים, עדיין היא זו שתהיה האחראית על הילדים ולכן תשמש במקרים רבים "השוטר הרע" (בנימת "חכה כשאבא יחזור" שאף פעם לא יוצא לפועל). ישנן נשים שעלולות לחוש תסכול מהתפקיד האימהי והאחריות הרבה שמוטלת עליהן ומתקשות להתמודד עם מצבן. רגשות התסכול עלולים לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות אלימות ולעיתים השלכת אותן רגשות מרירים דווקא כלפי בנים שמייצגים את הבעל ("ההולל") בזעיר אנפין. על מנת לקבוע מי אלים יותר גברים או נשים, יש להגדיר תחילה על איזה סוג של אלימות אנחנו מדברים - מילולית, פיזית, מוחצנת, עצמית וכיו"ב. ישנם הבדלים בין הקבוצות השונות באופן בו באה האלימות לידי ביטוי. הנחת המוצא היא כי רגשות שליליים ואלימים מצויים בכל בן אנוש ואופן תיעולם נתון לבחירתו/ה. ניתן לקבוע כי רבים מאוהדי הכדורגל מתיקים את רגשותיהם השליליים למגרש ופורקים אותם על מנת להגיע לקתרזיס מסוים. הבעיה מתעוררת כאשר קבוצתם מפסידה ותסכולם גואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסמונת מינכהאוזן אני מכירה - אותם אנשים שבודים מחלה מלבם כדי להתאשפז בבי"ח, אאל"ט. אבל "באמצעות שליח" - ווט איז דיס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בודים, אלא גם גורמים לעצמם פגיעות גופניות אמיתיות. ''באמצעות שליח'' פירושו שהם גורמים ל''שליח'' (למשל, ילד שלהם) פגיעות גופניות אמיתיות כדי שיזדקק לטיפול רפואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בנתון מתוך סך האנשים שנמצאו אשמים ב*בית המשפט*, לכן אין מקום לטענת "חוסר שפיות". בתי משפט בארה"ב לא נוהגים לזרוק אנשים לא שפויים לבתי הכלא. השם שנתן איזה חוקר לאיזושהי תיסמונת, שמצויה יותר בקרב נשים, לא ממש רלבנטי. הפיסקה השלישית יכולה להסביר *מדוע* נשים הן אלימות יותר כלפי ילדיהן, אבל ניתן לתת הסברים לגבי מדוע גברים אלימים יותר בסיטואציות אחרות. בכלל, בשביל לעשות סימנים כחולים על יד של ילד, מספיקות חמש דקות ביום ואפשר גם להוציא עליו עצבים שניצברו מחוץ לבית. "הנחת המוצא היא כי רגשות שליליים ואלימים מצויים בכל בן אנוש ואופן תיעולם נתון לבחירתו/ה" היא בכלל הנחת המוצא שלי ולא עליה אני מתוכח. אני מתנגד להנחה שהגברים אלימים יותר מתוקף "טבעם". הבעיה מתעוררת בקרב אנשים לא מתורבתים שלא מבינים את מהות הספורט. יש גם מקרים של ברבריות גם בקרב אוהדים שקבוצתם ניצחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין ממתינה לתשובה שלי מאז, מר י. :-) השאלה היתה (לינק בקרוב) משהו כמו - בהינתן שאינך פמיניסט, איך אתה מסביר את האפליה המבנית המסורתית כלפי נשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, המשימה גדולה עליי ולכן אני לא מצליח לנסח משהו שאני שבע רצון ממנו. לא יכלתי להסביר את האפליה המבנית המסורתית כלפי נשים משום שאני חושב שהאפליה המבנית המסורתית כלפי נשים בכלל לא קיימת ושהיא המצאה של זרם פוליטי - הפמניזם. בחברה המסורתית היתה חלוקת תפקידים, לא אפליה1. אני לא שותף כמעט לשום הנחה בנרטיב הפמניסטי, אבל אין לי מספיק כישרון בשביל להתחיל להזים את סבך טענותיו שנשענות אחת על השניה (כמה כסף נשפך על מחקרים פמניסטיים? כמה מילים נכתבות בשנה שתומכות בנרטיב הפמניסטי, בין אם בגלוי ובין אם בתחפושת אקדמית?). גדול עליי. __________ 1 בדיון ההוא: הגבר יוצא למלחמה ומקריב את חייו למען שרידות הילדים והנשים בעוד האישה ה"מופלה" נשארת לשמור בבית על ילדיה בביטחה (יחסית). שניהם ממלאים פונקציות של חברה מילטריסטית. אז מי כאן באמת מופלה לרעה? אז הסכמת אפילו שלא הגברים עיצבו את החברה המלטריסטית, אלא שהיא עיצבה את הגברים, אבל שכחת לציין שני דברים: 1) המיליטריזם עיצב גם את הנשים 2) הנשים היו שותפות לעיצוב המיליטריזם (אחרת טענתך שהמיליטריזם עיצב את הגבריות נכנסת ל"סיחרור מסוכן" של טיעון מעגלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא כל הגברים יצאו למלחמה. הגברים עסקו בעבודות מפרנסות, ברכישת השכלה, בפעילות פוליטית ואסרו על הנשים להגיע לעמדות דומות. מי שניסתה לערער על החלוקה הזו, נענשה בסנקציות חמורות. אז יש פה חלוקה, אבל היא חלוקה בכפייה, ונראה לי שאין צורך להסביר מה פסול בכפייה. אם אתה אומר שבעצם היה לנשים טוב כל אותן שנים, מדוע הן קמו כאשר קמו וצעקו חמס? משיעמום? אם אתה מנסה לשכנע את הנשים שבעצם היה להן טוב בבית כל השנים הללו, האם אין כאן התנשאות שוביניסטית מהסוג שאתה מתעב (אם הבנתי נכון)? ואם הגברים "סבלו יותר", כדבריך, מדוע לא ראינו, באף תקופה שהיא, התקוממות גברית נגד "הדיכוי הנשי" 2? ואם כך, מדוע לא ראינו גברים שמנסים לערער על החלוקה המסורתית הזו? נאמר, גברים שמנסים לעבוד במשק הבית תחת שם בדוי (ג'ורג' אליוט, אולי?), כפי שראינו נשים שמנסות לפרסם ספרים, להתקדם בלימודיהן, להרוויח כסף, להחליט איזה שימוש ייעשה בכספן, להצביע בבחירות, להשתתף בכנסים ציבוריים, לנסוע בגפן... כל ההדרות הללו, משתמע מדבריך, לא היו אפליה כלל וכלל. איך אתה מגדיר אפליה? המסקנה שלי היא, שהחלוקה הזו שירתה את הגברים ולא את הנשים. היא אולי סייעה לתפקוד יעיל של החברה, אולי נראתה הגיונית בזמנו (ואף נמצאו לה הסברים "מדעיים"), אבל היא דחקה את הנשים כהוגן. אם אתה טוען שלא כך היא, אנחנו מתווכחים גם על העובדות ההיסטוריות עצמן (שתועדו הרבה לפני היות הפמיניזם), לא רק על הפירוש. 2. "אין לך מספיק כישרון"? ממה שהתרשמתי, יש לך כישרון, וגם אינטליגנציה וחשיבה עצמאית 1. בפעם הקודמת שעלה הנושא התלוננת שכל החומר האקדמי בנושא הוא פמיניסטי - ובכן, אני בטוחה שיש גם חומר אקדמי שנכתב לפני שנות השישים של המאה הקודמת, ואפילו לפני שנות העשרה שלה. יש ודאי כרך או שניים שעוסקים בסגרגציה וביחסים בין המינים, שהשפעתו הרעה של הפמיניזם לא חלחלה אליהם (ואפילו המילה נרטיב, במשמעה זה, נולדה הרבה אחריהם). יש ודאי חוקרים לא פמיניסטיים שמצליחים לפעול באווירה העוינת הנוכחית, אלא שאתה לא מחפש אותם. מספיקות לך הדעות שלך. ואולי זה לא מעניין מספיק. 3. ולא הייתי נטפלת כל כך, ובטח לא בגישה לא-נחמדה כזו, אלמלא היית נצמד לטענות האנטי-פמיניסטיות שלך גם כשבמוצהר אין לך כל רצון/יכולת לבסס אותן על משהו, אף לא על העובדות ההיסטוריות. בלתי איילי בעליל. וחבל שאתה מושך את ידיך מהעניין, באמת חשבתי שיש לך משהו רענן להגיד בנושא. אני מוצאת את עצמי תוהה האם השוויוניזם שלך אינו בא לכסות על שוביניזם מתון. 1 זו לא חנופה, וגם לא חלוקת ציונים. 2 מפלגת הגברים ודומותיה הן ריאקציה לתהליך הפמיניסטי ולא גל עצמאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מארי וולסטונקראפט כתבה ספר שנחשב למסמך הפמיניסטי הראשון "הגנה על זכויות האישה" שקרא תגר על דיכוי הנשים על ידי הגברים, והציע דרכים להקטנת הניצול וההשפלה שהיו מנת חלקן. מעט ציטוטים מהספר בתגובה 30763. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מיחסת לי המון דברים שהם גם לא דעותי וגם לא אמרתי. זאת הסיבה שאני נמנע מלהכנס לדיון הזה. אני מנסה לשכנע את הנשים שטוב להישאר בבית? נו באמת. גם כל עניין מפלגות הגברים (שעושה רושם שאת מיחסת לי בטעות את דעותיהם) הוא משהו שיש לי סלידה מפניו לא פחות מאשר מן הפמניזם. את צודקת בנק' 3. אנסה להמנע מאיזכור המילה פמניזם בעתיד (אלא אם אחליט לנמק). אין בי שמץ של שובניזם מתון משום שאין בי שמץ של סקסיזם. מצאי תגובה אחת שלי בה מצאת רמז לשובניזם ונבדוק ביחד אם באמת היה שם משהו מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמנו על נקודה 3. בקשר לפשרה הטריטוריאלית, נהיה בקשר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת שתביני למה אני "כל כך סובל" מהנושא הזה, אשאל שאלה. בסוף התחלת לתהות אם אני בעצם שובוניסט גברי מתון. האם היית מתחילה לתהות זאת לו לא הייתי במקרה זכר והייתי אומר בדיוק את אותם דברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם נשים שוביניסטיות1 . 1 אני מתייחסת כמובן למשמעות המיגדרית של המילה, לא הלאומנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שיש, אבל לא ענית על השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי - אני יכולה לראות גם נשים כשוביניסטיות, ודאי כשהן טוענות שלא היתה בהיסטוריה שום אפליה נגד נשים. מכאן שלא היה מה שיפריע בידי לומר אותם דברים גם על אשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אז באמת היה כביכול משהו שוביניסטי בדברים אותם אמרתי. איפה בדיוק? האם את עונה בכנות מוחלטת כאשר את אומרת שאם אישה היתה אומרת את אותם הדברים ממש, היית מכנה אותה שוביניסטית? אני לא משוכנע. לא אמרתי שב*היסטוריה* לא היתה אף פעם שום אפליה נגד נשים. אמרתי שלא היתה אפליה ב*כל* ההיסטוריה ובחברות מסורתיות כנגד נשים (לא יותר משהיתה אפליה גם כנגד גברים. ברוב ההיסטוריה, הרוב המוחלט של הגברים לא עסק ברכישת השכלה, לא בפעילות פוליטית ולא אסרו על הנשים להגיע לעמדות דומות משום שהרוב המוחלט של גברים לא היה בעמדות כאלה). מה שאמרתי נאמר כתגובה להכללה הגורפת שלך שיש "אפליה מבנית מסורתית כלפי נשים". אני טענתי כתגובה שיש חלוקת תפקידים מבנית מסורתית בין נשים לגברים ולא אפליה (את אהבתי הגדולה לחלוקת התפקידים הזאת את הנחת בקלות יתרה, לדעתי בשל המגדר אליו אני שייך, למרות שניתן לראות בקלות שאני לא חובב מסורת ולא חובב חלוקות תפקידים עפ"י הרבה דברים שכתבתי באייל בעבר). אדם חופשי (גבר או אישה) זה חידוש. האפליה האמיתית היתה מעמדית ולא מגדרית. למשל, אני לא רואה כיצד חייו של גבר עני במשטר פאודלי עדיפים על חייה של אישה עניה במשטר כזה (חלוקת התפקידים נכפתה על שני המינים בחברה המסורתית). אף פעם לא הבנתי מדוע כפיה על הגבר לעבודה מפרנסת (כאשר שוללים ממנו את האפשרות לגדל את ילדיו) בעוד שכופים על האישה את גידול הילדים בבית (כאשר שוללים ממנה את האפשרות לעבוד בעבודה מפרנסת), זו אפליה נגד נשים. אפליה נגד נשים זה דבר חדש יחסית (כשהגבר התחיל להשתחרר והשאיר את האישה מאחור), שבעיקבותיו צמחה התנועה הפמיניסטית (ובצדק - זאת אמרתי פעמים רבות באייל, אפילו מצאנו לזה שם - "הפמניזם ההיסטורי"). איך את מסבירה שלא קמה תנועה פמיניסטית בשנת 600 לספירה (למשל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 600 לספירה עולם המושגים לא כלל את המונח "שוויון זכויות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק "שוויון זכויות" אלא זכויות אדם באופן כללי (דבר שסבלו ממנו לא מעט גם הגברים, דרך אגב). אנאכרוניזם בטענות הנרטיב הפמניסטי - זהו בדיוק הטיעון שלי. (ברקת, SORRY, אין לי זמן כרגע לתשובה מלאה לתגובה שלך, אבל אני מבטיח לנסות לענות כשיהיה לי זמן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד אז הנושא בגדר סוב יודיצה? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזיקי את סוסייך, היום בלילה (ערפד אנוכי) אשרבט איזו תשובה שתוכלי להתעלל בה קשות. ___ אביב שהרגע למד מזהזה סוב יודיצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מההקשר הבנתי שברקת מתכוונת לסוג מסוים של ''איסור פרסום'', אבל מאוד יכול להיות שאני טועה. ברקת, שתפי בבקשה את כל הכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אני זוכרת נכון, סוביודיצה זה החוק שאוסר על פירסום פרטים על מהלכו של משפט, על מנת שלא להשפיע על דעת השופטים בו. למרות שבתכ'לס, כבר הרבה מאד שנים שלא שופטים אף עיתונאי שעובר על החוק הזה. _________ העלמה עפרונית, שכבר הספיקה להנזף על כך שעברה על החוק הזה. אבל זה היה לגמרי בטעות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסוביודיצה (בישראל) בוטל1. 1 אם כי אני חושב שזה רלוונטי רק להליכים אזרחיים, או משהו בסגנון, אל תתפסו אותי במילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
sub judice, בלטינית: תחת שיפוט, נדון בפני בית המשפט. כשדבר-מה הוא סוב יודיצה, העתונות והצדדים צריכים להימנע מפרסומים שנחשבים כיכולים להשפיע על ביהמ"ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוף! אני צריך תמיד לבדוק שוב שלא ענו רגע לפני שאני לוחץ על אשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דווקא טוב שענית. תמיד תהיתי מה המקור הלשוני של הביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאמרו נכון, אבל התכוונתי שעד שיגיע ההסבר שלך נחזיק שנינו את סוסינו בנושא הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטתי (מסיבות אישיות ובלי קשר לנושא) לירות לסוסים בראש במקום להחזיק אותם, ולפרוש מענייני אייל למספר חודשים. אללקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתראות (מקווה שהסיבות שלך הן צרות טובות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! נראה אותך. תוך שבוע מקסימום יתפוס אותך הקריז, ואתה תחזור על הברכיים. ואז כולנו נשח זה לזה לינקים לתגובה הזו ונצחק עליך לדראון עולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה לא יהיה הקריז, זאת תהיה המחשבה על כמות ההשלמות המטורפת שהוא יצטרך לעשות כשהוא יחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק פונקציה של כמה מהר אתה קורא. להשלים שבועיים באירלנד לקח לי יומיים וחצי. (ועוד יום וחצי להשלים את עין הדג) להשלים חצי שנה בדרום אמריקה לקח לי יותר זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא כולנו קוראים 1000 מילים בדקה . אגב, איך אתה יודע במדויק כמה מילים בדקה אתה מסוגל לקרוא? אני עדיין מחזיק בחלומי, שנולד מאז שקראתי שאתה עשית את זה, להשלים אחורה את כל דיוניי האייל, אם כי לא נראה לי שהוא ריאלי במיוחד (למרות שאני דווקא מחשיב את עצמי כאחד שקורא מהר), לאור הכמות הגדולה בה מדובר. כרגע כל מה שאני יודע הוא שיש לי יותר מ50 דיונים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך הקלה, קרא טקסט (כמה עמודים) ומדוד את הזמן הדרוש לקריאתו. ספור את המילים שהטקסט מכיל. חלק את מספר המילים בזמן שלקח לקרוא. הדרך היותר קלה, קח ספר ללימוד קריאה מהירה. הספר כולל טקסטים שאורכם ידוע ובסופם מבחן הבנת הנקרא. קרא את הטקסט ומדוד את הזמן. בחן את עצמך וודא שהבנת את הטקסט. חשב את קצב הקריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה כמו המלכה האדומה באליס. אנקדוטה: מישהו פעם עשה אקסטרפולציה לקצב מילוי המדפים בספריה של עיתון מסויים (PHYS REV אאזנ) והגיע למסקנה שב2015 קצב המילוי יעבור את מהירות האור. הוא מסיים באמירה : אך אין כאן סתירה לתורת היחסות מכיוון שהעיתון כבר לא מכיל אינפורמציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מתכוון למלכה השחורה? מה זאת אומרת קצב המילוי (דפים/מלים לשניה) יעבור את מהירות האור (מטרים/ס"מ לשניה)? איך עושים את המעבר מלים-ס"מ או דפים-מטר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו אני פתאום לא מצליח להחליט אם המלכה הלא-לבנה ב"מעבר למראה" היא אפרו או נייטיב אמריקאית. למישהו יש את הטקסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנה המלך האדום והמלכה האדומה אמרה עליזה (בלחש לבל תפחידם),והרי המלך הלבן והמלכה הלבנה יושבים על שפת המחתה-והנה צריחים שנים מהלכים יד-ביד" 1 1כהרגלך זכרת רק את החתלתולות,הלבנה שהיתה נקיה מכך,והשחורה שהיתה אשמה לבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, משום מה אני זוכר אדומה. אני הבנתי את החישוב כאילו שאם יעמידו כרך אחר כרך אחר כרך, הספרן (הארכיבאי?) יצטרך לרוץ במהירות >C. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלגבי הצבע אתה צודק. לגבי הספרים, אם נניח שהם יוצרים שורה שמתארכת במהירות האור ועומק כל ספר הוא 20 ס"מ, הם מכסים שטח של 60 קמ"ר בשניה. שטח הפנים של העולם הוא כחצי מליארד קמ"ר ולכן תוך קצת יותר משלושה חודשים העולם יהיה מכוסה בספרים. אם נניח שספרים נמצאים רק בספריות ובהן 10 קומות של מדפי ספרים זה יקח שנתיים וחצי, אבל זה לא ממש משנה את סדר הגודל. בקיצור, זה נראה לי קצת מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגת את הבדיחה. תזכה למצוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מופיע בספרו של ג'ורג' סמוט, "קמטים בזמן", עמ' 161-162. "שים לב איך הנפח של Physical Review גדל משנה לשנה. ... כמה זמן יעבור עד ששתי הכריכות [הקדמית והאחורית] יתרחקו זו מזו במהירות גבוהה ממהירות האור?" שואל אותו אחד הבוחנים על עבודת הגמר. (התשובה המקורבת: שנת 2254). השאלה האמיתית היא כמובן איך זה יתכן, והתשובה היא שלמרות הגידול בנפח העיתון, לא עוברת אינפורמציה מכריכה לכריכה (כך שאין סתירה לתורת היחסות). בהזדמנות, כדאי להזכיר את הנתונים מתגובה 136891 ואת ההמלצה מתגובה 136334. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהיא משעשעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לפחות רחוק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני עונה בכנות מוחלטת? הממ. אתה בודק את כנותי, אני בודקת את כנותך. כנראה שככה זה הולך. אני עונה בכנות הגדולה ביותר שאני יכולה לגייס. לא טענתי שהיה משהו שוביניסטי *בדבריך*, ולכן לא אביא מראי מקום. התחושה שלי היא, שאתה נצמד לשוויוניזם, ובשמו מרגיש חופשי לתקוף כשוביניסט. דוגמה: אתה טוען שכל ההיסטוריה היתה מאופיינת בסגרגציה (ולא באפליה). היום, אתה טוען, יש לשאוף לשוויוניות מוחלטת, כלומר לבטל את הסגרגציה הזו. אבל מי ה"אשם ההיסטורי" שלך במצב, שוב ושוב? לא הגורמים שהביאו לאותה סגרגציה - אלא דווקא הפמיניסטיות, אלה שניסו יותר מכל לבטל את הסגרגציה. זה מה שקשה לי להבין - מדוע השוויוניות שלך באה תמיד תוך הטלת רפש במי שחותר לאותה שוויוניות ממש. כבר אמרתי בעבר, שהדעות שהשמעת באייל לא רחוקות מאלה של הפמיניזם הקלאסי. * * * אתה אומר - "הרוב המוחלט של הגברים לא עסק ברכישת השכלה, לא בפעילות פוליטית ולא אסרו על הנשים להגיע לעמדות דומות משום שהרוב המוחלט של גברים לא היה בעמדות כאלה". אם כך, אתה מכניס הנה את עניין המעמדות החברתיים והכלכליים. כמובן שלא כל העם (גברים ונשים) זכה לחיות חיי פרנסה מוצלחת ויצירה, תמיד היו מעמדות - ועדיין *בתוך כל מעמד* נשמרה האפליה בין גברים ונשים. למשל, נשות האצולה לא הורשו ללמוד ולהשכיל 3, בניגוד לאחיהן. ואילו נשות האריסים היו מותרות לפיאודל, בהתאם לתפיסה שלפיה גוף האשה הוא קניין של בעלה/בועלה. אתה אומר: "אף פעם לא הבנתי מדוע כפיה על הגבר לעבודה מפרנסת (כאשר שוללים ממנו את האפשרות לגדל את ילדיו) בעוד שכופים על האישה את גידול הילדים בבית (כאשר שוללים ממנה את האפשרות לעבוד בעבודה מפרנסת), זו אפליה נגד נשים". ובכן, עבודת נשים תמיד נחשבה פחותה. אין בכוונתי להעריך כמה שווה עבודת הבית, ומה החשיבות שלה בעיני החברה נכון לעכשיו. היסטורית, ניקיון הבית, בישול והנקה נחשבו פחותי ערך ומעמד לעומת בניית רהיטים, פרזול פרסות סוסים או כל מקצוע של גברי המעמד הנמוך. גם לא שולם כסף עבור העבודה הזו. אבל כל זה מתייחס להבדלים ההיסטוריים בחופש העיסוק והחינוך 1 - לא השבת לטענות שלי בדבר הגבלות חמורות או שלילה של חופש התנועה 2, של חופש הקניין (לנשים באנגליה היה אסור להחזיק באדמות, גם אם ירשו אותן כחוק), ועוד זכויות רבות שכאלה. לגברים הן ניתנו, לנשים לא. וגם לא אמרתי מילה עדיין (הנה אני מתקנת את זה) על אלימות מינית כלפי נשים - כנוהג מובנה ולא כקפריזה רגעית. וזה רק באירופה - בלי להיכנס לתפיסות דתיות שונות, לא נוצריות, שלפיהן האשה היא מקור פיתוי ושורש כל רע, שיש להחביא בבית. האם להתהלך מכוסה ברעלה כשרק העיניים מציצות, בעוד הגברים מהלכים חופשי, נחשב "סגרגציה"? לטעמי זו אפליה. והלאה מהאיסלאם, למזרח הרחוק - האם לשבת קשורת כפות רגליים, עם נמק בשלב מתקדם ובלי יכולת להתהלך, מעיד על "סגרגציה"? לטעמי זה דיכוי אלים. את כל שאר מה שאמרת לא הבנתי - מתי הגבר התחיל להשתחרר? באיזה מובן "להשתחרר"? 4 . ואם אתה אומר שבאיזשהו שלב הגבר "השתחרר" והאשה לא, מה יש לך בעצם נגד פמיניזם? כתנועה, הוא בא לתקן חוסר איזון היסטורי חזק. 1 אין לי שום דבר עקרוני נגד חלוקת תפקידים, גם לא נגד מקצועות נשיים/גבריים מסורתיים. 2 זה לכאורה מלכודת - כל הזכויות הללו אולי לא התקיימו במשך ההיסטוריה (נאמר, לפני המהפכה הצרפתית) כפי שאנחנו מכירים אותן היום. אבל הן בהחלט נחשבו לזכויות. 4 שורות של צוערים בורחים מקורס טייס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגליה מפותחת בכדורגל? הטקטיקה שלהם מתבססת כבר עשרות שנים על הגבהות לאלן שירר. ואם אני לא טועה בפעם האחרונה שהיא לקחה גביע עולמי זה היה ב-1966. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולומביה? הזכרת אותה סתם כי רצית לחשוב על מדינה שנשחבת לחסרת-יציבות פנימית. זו בהחלט לא מדינה שנחשבת למעצמת-כדורגל, היא לא בדרג הראשון ואני לא בטוח שהיא בדרג השני. במונדיאל האחרון היא לא הייתה, ובשני המונדיאלים שלפניו היא לא עברה את הבית המוקדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבלת הדירוג העולמי של פיפא: http://www.fifa.com/rank/index_E.html ברזיל, ספרד, צרפת, ארגנטינה, גרמניה, הולנד, טורקיה, מקסיקו, אנגליה, ארה"ב, דנמרק, פורטוגל, איטליה, אירלנד, צ'כיה, בלגיה, קמרון, פרגוואי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ישראל? הרי הכדורגל הוא ספורט מרכזי בחיי האומה שלנו! איך הוציאו אותנו מהרשימה? נו טוב. הצרפתים במקום השלישי וזה כבר מסביר הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל משתרכת בדרך כלל באזור העשיריות החמישית והשישית. הנה, לפי הלינק של הארסי, עכשיו אנחנו במקום 43, סוג של שיפור (נדמה לי) באופן יחסי לתקופה של השנה-שנתיים האחרונות (זכורים לי במעומעם דיווחים מהתקופה האחרונה על המקומות ה50 וה52). אגב, הדירוג הזה הוא די קישקוש1, אבל אני לא אלאה אתכם (ואת עצמי) עכשיו. 1 כיף לכתוב ב"אייל" על כדורגל, לא צריך לנמק ואין סיכוי גדול שמישהו יתקיל אותך, אבל בכל זאת על קצה המזלג: ארה"ב מדורגת לפני איטליה ופורטוגל? פרגוואי לפני שוודיה ורוסיה? איי רסט מיי קייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיינפלד טען שאנחנו בסה''כ אוהדים את החולצות. כל השאר משתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחגיגות אוהדי בית''ר במוסול וקירקוק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |