היפה והחיה - חלק ב' 1482
''יפות וחיות'' יש גם בסיפורים שאחרי עידן המיתוס, אך הם אינם מבטאים את הקשר של האדם לטבע, כי אם להפך, את הניתוק שלו מהטבע וחוסר יכולתו לשוב אליו.

הסרת הכישוף מ"החיה" כמסמלת חזרה לחיי הציביליזציה

אגדות ימי הביניים מלאות סיפורים על בני אדם שהפכו לבעלי־חיים בעזרת כשפים, ועל מכשפות רעות שעוללו להם זאת. אנשי־החיות הם לרוב גברים, כמו במיתוסים המקוריים המבוססים על רעיון זיווגם של "היפה והחיה". הפר והדוב מככבים לרוב באגדות כאלה. נשים המאוהבות בגברים הללו חייבות למצוא את הדרך לשחרר אותם מהכישוף המרושע ולהחזיר אותם לציביליזציה, כדי שיוכלו לחיות "כבני אדם", מאחר שהקשר עם הטבע ועם המכשפות הפך לחטא ולתועבה. בכך, מעמידות הנשים את עצמן במצב המנוגד לטבען, שעל פיו היו אמורות לצדד במכשפות, והן כורתות ברית עם הגבר ועם התרבות המשעבדים אותן. המכשפות בסיפורים כאלה חיות לרוב ביער, הרחק ממקום תרבות אנושית, ובלא ספק הן עדיין מבצעות את פולחני הפוריות הקדומים, שלשמם הן זקוקות לגבר שהפך לחיה, כדי שבהזדווגות אתו יספק להן את הקרבה הסמלית אל הטבע.

כך מסופר בסיפור נורבגי, שיום אחד מופיע דוב בבית אביה של נערה, ומציע לשאת אותה לאישה. הדוב נושא את הנערה למקום הנמצא "מזרחה לשמש ומערבה לירח" - כלומר, מחוץ לעולמו הידוע של האדם. היא מגלה שתחת עור הדוב שוכן נסיך מכושף, אך בעקבות הגילוי הזה הוא נעלם מחייה; מתברר שעליו לשאת לאישה את המכשפה שכישפה אותו, וכך לחזור ולשלב את חייו בחיי הטבע. הנערה יוצאת לחפשו ולהצילו מידי המכשפה, והיא עושה זאת בעזרת רוח הצפון. דומה שבסיפור מתחולל מאבק בין חיי הטבע והאמונה באלת הכשפים, לבין חיי הציביליזציה והאמונה באלוהים.

הסיפור הקלאסי, שהיווה בסיס לרעיון המרכזי על הקשר בין "היפה והחיה", מבטא את הקשר הקדמוני בין האדם לבין הטבע. אך בהמשך התפתחותו הרחיק המספר לכת, ותחת שיהפוך בכשפים את הגבר לחיה, הפך אותו למפלצת. למפלצות יש מקום משלהן במיתוסים הקדמונים, שם לא חסרו כדוגמתן; אבל סמליותן שונה מזו של החיות הרגילות, והקשר שלהן עם הטבע מורכב יותר ואינו שייך לכאן. מאוחר יותר נוצרה משמעות חדשה למלה "חיה". פעם הכוונה היתה בפשטות לבעל־חיים, אך היום היא לעתים מרמזת על תכונה חייתית־מפלצתית, המצויה מעל ומעבר לכל דבר רע ומרושע. כלומר, נוצרה לא רק התרחקות פשוטה של איש הציביליזציה מהטבע, אלא הפיכה של כל מה שאמור להיות טבעי למפלצתי.

מפלצתיות זו קשורה ברוע לבו של האיש, שבעטיו הוא הופך ל"חיה", והיא יוצרת את הזיהוי שבין רוע לכיעור. למזלו של האיש, הפיכתו למפלצת מגלה לו את עצמו בכל כיעורו הנפשי, וגורמת לו לשנות את התנהגותו. כאשר מגלה אותו הנערה היפה, היא נבהלת מכיעורו, אבל בהדרגה היא לומדת להכיר את טוב לבו ונדיבותו כלפיה וכלפי אביה, ואז היא מתאהבת לא בדמותו המכוערת אלא באופיו היפה. באהבתה, מצליחה הנערה להסיר את הכישוף ולהחזיר את האיש לעולם האנושי. לכל אלה אין, כמובן, כל קשר עם המיתוס המקורי ועם רעיון קרבתו של האדם אל הטבע; לאחר שהרעיון עצמו התבזה באגדות של ימי הביניים, הוא חדל כליל להעסיק את האדם המודרני - לפחות כמעט עד העת האחרונה.

שרלוט ברונטה כמשמרת התפיסה הקדומה של "היפה והחיה"

בכל זאת, סופרת אחת שמרה בדרך סמלית על שריד של הרעיון הזה. זוהי שרלוט ברונטה, המתארת את יחסה של גיבורתה ג'יין אייר אל אהובה אדוארד רוצ'סטר, בפגישתה הראשונה עמו לאחר פרידתם, ולאחר הפציעה שעיוורה את עיניו וקטעה את ידו: "דמותו היתה בעלת אותו מתאר חזק ואיתן כתמיד; קומתו זקופה ושערו שחור כעורב... שנה אחת של צער לא הפחיתה את עצמתו האתלטית ואת המרץ בשיאו. אבל בהבעתו ניכר הייאוש שהזכיר לי חיית פרא או ציפור קשורה... עיט שנכלא בכלוב, שעינו עטורת הזהב כובתה באכזריות." תחת שתפחד מחיות פרא המופיעות בתיאור לעיל, מרחמת ג'יין אייר על כליאתן בכלוב. היא אינה חוששת מתוקפנותו העיוורת של רוצ'סטר; להיפך, התקווה לחידוש יחסיהם עולה דווקא מאחר שהצליח לשמר את הרוח הפראית הטבעית שפעמה בו תמיד. בהתייחסותה לשערו שצמח פרא היא מעירה, "הגיע הזמן להחזיר לך צורת אנוש, כי אני רואה שהפכת לאריה... שערך מזכיר לי את נוצות העיט, ועוד לא ראיתי אם ציפורניך לא צמחו כטפרי עוף." רוצ'סטר מזכיר לה שיש לו ציפורניים רק ביד אחת, כי האחרת נקטעה, ושואל אותה אם המראה לא דוחה אותה. היא עונה כי מראה עיניו והצלקת שעל מצחו עשויים להשיא אישה להתאהב בו עוד יותר. גישתה זו של ג'יין אייר דוחה את הרעיון שהכיעור מקביל לרשע.

במקום בטירה המפוארת, סמל הציביליזציה של אותה תקופה, מוצאת ג'יין אייר את רוצ'סטר שוכן בבית קטן יחסית בלב היער; תחת שיארחו לו לחברה בטירה אנשי תרבות, הוא מתרועע עם הציפורים והחיות הקטנות השוכנות ביער. בעיניה, הקרבה לטבע היא חיובית, ומגבירה את כוח משיכתו של הגבר. ג'יין דוחה את הצעתו של בן־דודה יפה התואר להינשא לה, מפני שמתחת לכסות המתורבתת של חזותו (כומר, המסמל יותר מכול את שעבודה של אלת הטבע לאל הזכרי), היא מבחינה בהיעדר אהבה בלבו ובאכזריותו כלפי האישה שאוהבת אותו. ג'יין מעדיפה על פניו את הגבר שמראהו מזכיר לה בעלי־חיים פראיים, אך לבו נאמן, אוהב ומלא חיים כמו הטבע החופשי שמסביבו.

"חיה" מודרנית - ספיידרמן

יסודות מהמיתוס הקדום מופיעים בספרות הפנטסיה המודרנית יותר מאשר בכל סוגה ספרותית אחרת. בספרות זו נפוצים ה-shapeshifters, יצורים המסוגלים לשנות את צורתם, לא רק מבני אדם לבעלי חיים שונים, אלא גם לצמחים ולדוממים; בכך הם דומים לאלים הקדומים שנהגו לשנות לעתים את צורתם, ולסמל בדמויותיהם המגוונות את כוחות הטבע השונים. דמות חייתית אחת מתבלטת בין הדמויות הפנטסטיות הרבות, וניתן לראות בה חולייה מקשרת למיתוסים הקדומים הוא ספיידרמן, איש־העכביש.

למעשה, נקבת העכביש חשובה הרבה יותר מהזכר, גם בטבע וגם במיתוסים: היא זו שאורגת את הקורים המוכרים גם בזכות יופיים וגם בזכות חוזקם. באגדות יוון ידועה הנערה האורגת ארכנה ("עכבישה"), שזכתה בתחרות אריגה נגד אלת החכמה והאומנות אתיני, וזו הפכה אותו בכעסה לעכבישה; הסיפור אינו אלא גרסה עממית מדורדרת להערצת האלה בדמותה הנקבית של העכביש. נקבת עכביש יוצרת אחרת מופיעה בסיפור הבריאה של איי האוקיאנוס השקט; כמו אוורינומי הפילאסגית, גם העכבישה מאיי הדרום עלתה מים התוהו הקדמון, כשלא היה עדיין בעולם שום דבר אחר. נקבת העכביש הזקנה הזו מצאה צדפת ענק, ובעזרת מעשי קסם שונים בראה ממנה את הלבנה, את הים, את השמים, ולבסוף את האדמה.

מובן מאליו שחייו של ספיידרמן המודרני מנותקים לחלוטין מהטבע, הוא אינו בורא ואינו יוצר דבר; הוא חי בין גרדי השחקים העירוניים, ובחוטיו הוא משתמש לא לשם אריגת מרבדים יפים, אלא כדי לזנק מגג אחד למשנהו ולחלץ בני אדם במצוקה. בסיפור זה מגיע הניתוק בין האדם לטבע לשיאו, מאחר שאפילו אדם שהפך לבעל חיים אינו מסוגל להגשים את הקשר עם הטבע, המתחייב מעצם היותו "חיה".

אף על פי כן, אפשר לגלות כיום אצל יוצרים אחרים פנייה לכיוונים אחרים. אחדים מסופרי הפנטסיה, ואפילו המדע הבדיוני (אלה הבוראים דרכי חיים חדשות, בין אם על פני כדור הארץ ובין אם על כוכבי לכת אחרים) מוצאים לעתים את הדרך לחדש את הקשר הזה, שבלעדיו אין תקווה לאדם. אחד הקשרים האמיצים בין אדם לחיה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בסדרת ספרי הדרקונים של אן מקאפרי. בעלי החיים המופלאים הללו ממלאים את מקום הטכנולוגיה החסרה בכוכב הלכת פרן, וביניהם לבין רוכביהם האנושיים נוצר קשר נפשי עמוק. לכל דרקון או דרקונית יש רוכב או רוכבת משלהם, ואף כי אין זה קשר מיני (אפילו לא ברמה הסמלית) כפי שהיה בראשית דרכו של האדם, זהו קשר רוחני חזק עד כדי כך, שאם אחד מבני הזוג מת, גם בן זוגו מת עמו או נשאר פגוע עד סוף ימיו. כאן השילוב בין האדם לטבע מוחלט, ועל אף שהדבר נכון רק לגבי רוכבי הדרקונים עצמם, בכל זאת נרמזת כאן תקווה לשינוי בגישתה של האנושות כולה לטבע.
קישורים
חלק א' של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אולי זווית אחרת 148525
ואולי משמעות אחרת לכל המיתוסים הללו. משמעות פשוטה הרבה יותר.

נשים מעדיפות ואוהבות את התכונות הגבריות ונמשכות אל הגבר על פיהן. קרי כח, כושר לחימה, פראיות, נועזות. ברם לאחר שהצליחו להשיגו הנשים רוצות לשמור על הגבר כמקשת בשר אחת ולא כקבוצת איברים מדממים שמפוזרים במרחב אחרי שניסה למשל בוא נגיד...לבצע קפיצה נועזת מעל 50 מכוניות חונות ובוערות עם קורקינט ממונע. ורק כדי לקבל את התרגשות האדרנלין של האחורי זה. לכן הנשים מנסות וגם מתרבתות את הגבר ברגע שמיסדו את הקשר עימו. הן מונעות ממנו לעשות את כל הדברים ה"גבריים" שעשה בעבר שכל כך משכו אותן משום שהן עכשיו לא רוצות את ה"חיה", אלא את בן הזוג.

במיתוסים והסיפורים שפשוט באים לעורר ולהפעיל את אותן הרגשות האהובים על השומעים, יש משחק על אותן ההנאות מהמשיכה בין הגבר לאישה. לכן מעצימים את הגבריות על ידי השוואתה לחיות ומפלצות. שכמובן הן ההעצמה הטובה ביותר לגבריות ולכח שכה מושך את האישה. ולאחר מכן יש התפרקות של החייתיות בגבר כדי שהקורא לא ישאר עם הטעם הרע בפה של אישה שהולכת לשכב עם משהו שעיר ומכוער, אלא עם גבר ואכן חיה של גבר, אבל! יפה ונקי.

לסיכום לדעתי לא טבע לא פגאניות ולא אמא אדמה עם ציצים נפוחים ותחת גדול. כל הסיפורים האלו משחקים על מה שאוהבים בני האדם לשמוע. אישה מתאהבת והולכת אחרי הגבריות. וכדי שהזוג יצליח לחיות באושר ועושר והגיינה יחסית לאחר מכן יש צורך לחסל את הגבריות העצמתית מדי. פראפרזה מדויקת למשיכה ומיסוד יחסים בין גבר לאישה במציאות. בקיצור סיפור אהבה בלי הרבה קישקושים ומשמעויות נסתרות.
אולי זווית אחרת 148834
אז תסביר לי את העובדה המוחשית הבולטת, שכל הפסלים שנמצאו מהתקופה של מלפני 30,000 שנה ועד לתקופת הכתב בערך מתארים גוף של אישה מלא אברים עד כדי הגזמה, ולא גוף של גבר יפה תואר ועב שרירים? הזכר מופיע בפסלים בדרך כלל בצורת אבר מין זקוף ולא יותר. לדעתי אפשר להבין את זה שהמין הופעל על ידי נשים ולא על ידי גברים למטרה של פריון אותה מביעים אברי האישה (שאינם מתאימים ביותר לקוד היופי המודרני).
אולי זווית אחרת 148881
אז תסבירי לי את העובדה המוחשית הבולטת של כל תמונות הדוגמנות. עד ללפני עשור היו באופן דומיננטי של נשים ואיברי גוף נשיים. ובאומנות אף עד הגזמה. לדעתי אפשר להבין זאת בדיוק כפי שאפשר להבין את הפסלים מלפני 3000 שנה. התרבות והאומנות הופעלו על ידי גברים שהתמקדו במה שהם אהבו.

בנוסף בתרבויות של הערצת הגוף הגברי יש בדיוק ההפך, או לפחות איזון מסוים.

חוץ מזה אני לא מבין במה התגובה שלך סותרת או מנוגדת למה שאמרתי. בסיפורים ובמיתוסים מוקצן הגברי (החיה) אל מול המוקצנות הנשית (העדינה שגם מעדנת את הזכר). למה זה צריך להעיד על כך שהתרבות החברתית תהיה מלאה בהקצנה של הגברי בלבד. ובנוסף לזאת פסל של גוף גברי שונה מדימוי של האופי הגברי. דימוי אופי גברי הוא מחנך וטופח על האגו של הגבר. עוזר להפרדה התרבותית בין המינים. פסל מוחשי הוא כבר הקרנה של מאווה מיני. לכן גם רואים או ראו עד עכשיו יותר מקרים של "ניצול גוף האישה" בשלטי חוצות ופרסומות מאשר של גברים.
אולי זווית אחרת 149038
ברור שאתה מסתכל על הדברים מנקודת ראות לא רק גברית אלא גם מודרנית, וזה לא מה שעושה המאמר. אין לי מה לומר על הגישות המודרניות כי הן מובעות בכל אמצעי התקשורת ואין כאן מה להוסיף, מלבד שאני מתנגדת לגישה הזאת, כמובן, כי אם היא לא עושה שום דבר אחר, היא משפילה את האישה. אולי זו הסיבה שאני הולכת למקומות ששם, נדמה לי, היה לאישה מקום נכבד יותר בחברה מאשר בימינו.
ודרך אגב, התקופה שדיברתי עליה היא מלפני 30,000 שנה ולא 3000 שנה - שאז כבר היה שלטון הגברים מוחלט כמעט.
אולי זווית אחרת 149049
שלושת אלפים שלושים אלף... מי סופר

שני הסכומים מזעריים בבחינת השינויים באופי האנושי ואף בפיזיולוגית האדם.

ואני לא יודע מה זו נקודת ראות מודרנית אני פשוט מפעיל הגיון פשוט.
אולי זווית אחרת 149063
הגיון הוליוודי פשוט
אולי זווית אחרת 149071
אחרים ישפטו
אולי זווית אחרת 149265
שלושת אלפים - שלושים אלף... תראה מה עשתה מאת שנים אחת למין האנושי, אז איך אתה יכול להמעיט במספרים האלה ובהבדלים ביניהם. אין זו אלא צרות אופק לשמה, תאמין לי.
אולי זווית אחרת 149305
שכחת לצטט את ההמשך מה שכתבתי.
''שני הסכומים מזעריים בבחינת השינויים באופי האנושי ואף בפיזיולוגית האדם''
(משהו אחד שלמדתי מגשש בלש זה תמיד לקרוא עד הסוף...או לפחות קצת מההמשך)

אותי לא כל כך מעניין לצורך הדיון אם לפני שלושים אלף שנה היו מרתיחים סיר מים עם אבנים ממדורה, והיום עושים זאת במיחם חשמלי.
והמאה הזאת לא עשתה יותר ממה שעשו מאות אחרות וקודמות. אין לך שום יכולת אמיתית לדעת האם המצאת הגלגל היתה חשובה פחות מניצול החשמל. זאת היא צרות אופקים לשמה, ואת לא חייבת להאמין לי.
אולי זווית אחרת 149380
מדובר כאן לא בשינויים פיזיולוגיים (כאלה כמעט ולא היו בחמישים אלף השנים האחרונות של אדם ה''קרו-מניון'' אלא בשינויים תרבותיים, ואלה, תאמין לי, מהירים כמעט כהרף עין, אם תנסה לשים להם לב.
אולי זווית אחרת 149384
כפי שאמרתי, לדידי המאפיינים התרבותיים שציינת רק מעידים על דמיון תרבותי בין שלנו לבין תרבויות מלפני 30000 שנים. אבל אם את רוצה להיכנס לוויכוח האם תרבות האדם קשורה לביולוגית האדם או לא...אז אין בעצם על מה להתווכח היא קשורה.
שינויים מזעריים 149367
מבלי להתייחס כרגע לנושא הדיון, אני חושב שדי קל לבדוק ש30,000 שנה הם זמן ארוך דיו לשם השתנות משמעותית בפיסיולוגיה והפסיכולוגיה של האדם ‏1. לגבי הפיסיולוגיה, די לראות את השוני בין הגזעים האנושיים השונים, שהתפצלו לא מזמן (תקופת הקרח?). לגבי הפסיכולוגיה, זה קצת יותר בעייתי, אך זה בלתי סביר שרק תכונות שקל למדוד השתנו, שלא לדבר על כך שצרכי השרידה, החברתית בפרט, השתנו באופן קיצוני במשך זמן זה.

1 די גם במשכי זמן קצרים בהרבה.
שינויים מזעריים 149383
תקופת הקרח האחרונה התרחשה לפני 30000 שנים לערוך, וההתפצלות היחידה בה היתה לפי תיאוריות לפני 15000 שנים לערוך, קרוב להתחממות הגלובלית, מאסיה לכיוון האמריקות.

15000 שנים אם כן למצוא הבדלים פסיולוגיים בין אינדיאני מצפון או דרום אמריקה לבין אסייתי. בפעם האחרונה שהסתכלתי, ויכול להיות שאני טועה, שניהם סווגו כמונגולוידים. כלומר לא היה שינוי משמעותי בחמש עשרה אלף שנים והאנתרופולוגים מסווגים אותם כחלק מאותו גזע. ומכיוון שהם עדיין אנושיים אני גם מניח שלא חל שינוי באופי האנושי שלהם.

15000 שנים זה לא מעט, ואם זאת השינויים היו מזעריים בלבד כפי שציינתי
שינויים מזעריים 149386
נראה שאנו חלוקים. ראה למשל תגובה 91073 .
הטבע 148545
כפי שקבע מתבונן אמריקאי נבון: טבע הוא המרחב שבין הלובי (של המלון) לדלת (של המונית).
LOL 148550
הטבע 148903
המתבונן האמריקני הנבון הוא פרנק זאפה, כמדומני.
הטבע 149043
בקושי הייתי קוראת לו נבון - צר אופק באופן מירבי היה מתאים יותר.
הטבע 149087
הוא לא קרא לו נבון, אלא אמריקאי נבון.

____
או כמו שאוהבים לצטט את איינשטיין: "הכל יחסי".
הטבע 149421
''בעל חוש הומור'' היה הביטוי שאני הייתי משתמש בו לגביו. לא לגביך, לפחות לפי התגובה הזו.
איך זה יהיה לחזור לטבע? 148593
ברור מהמאמר שאת שואפת לחזור לחיים קרובים לטבע. ניסיתי לתאר לעצמי איך העולם יכול להיראות אחרי חזרה לחיים בטבע, וזה לא היה הכי נעים. את יכולה לתאר למה את מתכוונת?
איך זה יהיה לחזור לטבע? 148835
לא, לא רמזתי בשום מקום שלזה אני שואפת, ולמעשה לא הייתי מוכנה לחיות בלי מים זורמים במקלחת ובלי חימום בחורף. מטרתי - אם יש מטרה במאמר שנכתב כדי להראות וללמד ולא כדי להטיף - לעשות מה שאפשר, בדרכי שלי, למען השמירה על כדור הארץ כדי שלא ייחרב לגמרי, כפי שעשוי לקרות לו בעתיד הקרוב אם לא תופסק כריתת היערות, הזרמת עשן מזהם לאוויר ופסולת מזהמת למים ולקרקע, ולמען הטבת מעמדה של האישה בחברה האנושית. זה הכול.
איך זה יהיה לחזור לטבע? 148853
מטרות יפות ונאצלות, ללא ספק (כל עוד אינם מטיפים לבלימת המדע והטכנולוגיה כמובן), אבל מה זה קשור לאגדות ומיתוסים קדומים?
ועוד הירהור. 149022
השימוש במיתוס של חזרה לטבע כניגוד לחיים המודרנים ה''מנוונים'' נעשה בעבר ע''י תנועות שהיללו וטיפחו את ערך הגבריות, כמו הפאשיזם והנאציזם.
ועוד הירהור. 149042
האם השתמשתי במלה "מנוונים" במקום כלשהו? אין לי התנגדות עקרונית לטכנולוגיה, לפיתוחה ולשימוש בה, אבל בימינו נעשה בה שימוש מוגזם ביותר גם במקומות שאין בהם שום צורך מאשר מותרות מוגזמים. חוץ מזה, גם הפיתוח של הטכנולוגיה צריך להתחשב בערכים אחרים, כמו על שמירת לפחות חלק מכדור הארץ בצורתו הטבעית, אפילו אם במקומות מסויימים זה לא נוח ביותר לאדם, שהצורך שלו להתרחב ולהתפשט הוא בוודאי מוגזם ביותר. (את ההגבלה על הילודה כבר הזכרתי? - וזה שונה מאוד מעקרונות הפאשיזם).
איך זה יהיה לחזור לטבע? 149039
האגדות והמיתוסים, כפי שאמרתי, הם למטרת לימוד והרחבת האופקים - שהם כיום מצומצמים ביותר לכאן ועכשיו. אלה הן פשוט חלק מאותן תרבויות מרוחקות בזמן, אם לא במקום, שכדאי להכיר אותן כמו שכדאי להכיר כל דבר על האדם (ומצדי, גם כמעט על כל דבר אחר).
האם יש ניתוק בין האדם לטבע? 159074
נהניתי מאוד מקריאת המאמר.
מה שתפס את עיני, במהלך קריאתו ועורר שאלה,
היה הטענה בדבר ניתוקו של האדם מהטבע.
ניתוק הנתפס באור שלילי, ויכול להוביל לתוצאות הרסניות.
עולה השאלה - האם היה אי פעם חיבור או ניתוק של האדם מהטבע?
נדמה לי, שזוהי אמונה רומנטית, תוצר התנועות הרומנטיות במאות 18-19, אשר קראו לחזרה לשורשים, לחזרה לעידן התמימות, או דוגמת החזרה ליער, קרי רוסו.
תנועות, שככלל צמחו על רקע ההתפתחות התעשיתית, ששינתה שינוי יסודי לטוב ולרע, את פני האדם האירופאי והמערבי.
אינני שוללת או מחייבת אמונה זו, רק תוהה לגבי משמעותה.
והרי ניתן לאמור כי האדם הוא חיה בעלת מודעות, בעל רפלקסיה עצמית.
לכן, הטבע הוא חלק אינהרנטי באדם.
יתכן כי הכמיהה לחזרה לטבע, מסמלת את הכמיהה האמורפית, תחושתית באדם, כמיהה היכולה לקבל פירושים שונים.
שפינוזה למשל תיארה כרצונו של האדם לפרוץ את גבולותיו הוא, וטען שכמיהה זו היא המאפשרת תנועה, קרי חיים.
ניתן לתארה אף כרצון לחיים הרמונים.
ולעיתים נדמה כי בתקופתינו, זהו מצב כמעט בלתי אפשרי.
אינני מתווכחת עם טענה זו, רק תוהה לגבי יעילותה.
נדמה לי עקר במקצת, לפנטז על ימי עברו (אם היו אי-פעם כאלו...).
האם זהו התיאור היפה ביותר, האינטיליגנטי ביותר המתאר אדם מהו, כמיהה מהי?
סוברת שלאו דווקא.
אלוהימה 203397
הנה משהו שקשור לחלק מנושאי כתיבתה של טלה ולא היה לי כח למצוא לו את הפתיל האופטימלי: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים