איך שתקליט מסתובב לו 1501
יש מי שממהר להספיד את התקליט והדיסק כפורמטים שימיהם ספורים, אבל יש להם ערך מוסף שישאיר אותם עימנו עוד שנים רבות.
(צילום אילוסטרציה: באדיבות קרלוס פאס)
כל מדיום חדש שמגיע לעולם גורר איתו נבואות אודות מותן של צורות מדיה קודמות. עם הטלוויזיה באו נבואות על מות הרדיו והקולנוע, עם הרדיו, תאמינו או לא, מותו של הטלפון. אך המדיום האלקטרוני בכלל והאינטרנטי בפרט הביא איתו יותר נבואות זעם שכאלו מכל מדיום אחר. מה לא חזו הטכנופילים? מות הספר, מות הרדיו, מות הטלפון, מות הטלוויזיה... אך אם ישנו תחום מדיה אחד שהאיום עליו נראה הממשי ביותר, זהו התחום של הקלטות אודיו בפורמט של אלבום - מה שלהלן אכנה בשם הכללי "תקליט", הכולל גם את תקליטי הויניל, גם את התקליטורים וגם את הקלטות.

לשם התמקדות בנושא, אני מבקש לנתק מהדיון את ענייני זכויות היוצרים, ואת עניין הטכנולוגיה שתאפשר לבצע הורדה של מוסיקה בצורה קלה מספיק למשתמש שלא חי את עולם המחשבים. נניח לרגע ששתי הבעיות האלה תבואנה על פתרונן בשנים הקרובות. האם התקליט כמדיום ייעלם?

אנשים צורכים תועלות

חשוב לזכור כי מזוית הראיה של הצרכן, הוא אינו צורך מוצר עם תכונות כאלה או אחרות. אנשים צורכים תועלות. הם צורכים את התועלת שהמוצר מביא להם. בפרסום, למשל, מייצרים דימוי מסוים למוצר, על מנת שהצרכן ירצה להשתמש בו, בין השאר מתוך הזדהות עם הדימוי של המוצר. ההזדהות הזו אינה מוחשית - היא נתפסת על ידי הצרכן, ויש בה תועלת עבורו, למרות שאין לה ולא מאום עם התכונות של המוצר.

דוגמא קלאסית הן הסיגריות של מרלבורו, ששווקו בתחילה ללא הצלחה כסיגריות לנשים. מהפך שיווקי הדביק להן את הדימוי של ג'ון וויין, הקאובוי הנצחי של המערבונים האמריקניים. מרלבורו הפכה לגברית וקשוחה, וזכתה להצלחה רבה. מאומה לא השתנה בתכונות המוצר, זו הייתה בדיוק אותה סיגריה. הדימוי החדש, עם זאת, הביא עמו תועלת מסוג אחר לצרכן, תועלת שהייתה שווה לו כסף, ולמוצר את ההצלחה.

תקליטים - היסטוריה קצרה של תועלת

כשהופיעו התקליטים הראשונים בשנות התשעים של המאה התשע־עשרה, התועלת שהם הביאו איתם לצרכן הייתה היכולת לשמוע מוסיקה ממכשיר, במקום בהופעה חיה. התועלת המרכזית הזאת הייתה דומיננטית עד אמצע המאה העשרים. אנשים רכשו תקליטים כדי לשמוע מוסיקה בבית בזמן שהתאים להם, בלי תלות בזמני הופעות או שידורי רדיו.

בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, נוסף לתקליטים עוד מימד של תועלת: הם הפכו למוצרי פופ. ההיסטריה סביב כוכבי פופ כמו אלביס פרסלי וכמו הביטלז, הפכה את רכישת התקליטים שלהם והחזקתם בבית למשהו מגניב, בעל ערך בפני עצמו. כמו ללכת לסרטים שלהם, כמו להשתמש במחזיק מפתחות עם תמונתם.

באמצע שנות השישים חל תהליך של הפיכת המוסיקה הפופולרית לאומנות שתפסה את עצמה ברצינות. מבלי להתעכב על התהליך עצמו, נציין רק שלתקליט עצמו כמדיום היה חלק מכריע בתהליך הזה. לצרכנים של תקליטים נוספה תועלת: זו כבר לא רק דרך לשמיעת מוסיקה, זה לא רק אלמנט פופי של הערצה - זו יצירת אמנות בפני עצמה. עטיפה, מילים, משהו שבא להגיד משהו. להקות וזמרים הפכו להיות הנביאים החדשים. נוצרה הזדהות.

מה נשתנה?

מבחינה היסטורית, תעשיית המוסיקה שירתה את כל התועלות הללו. היא יצרה מוצרים פופיים, היא יצרה פלסטיק שאפשר לאנשים להביא מוסיקה הביתה ולנגן בכל זמן שירצו, היא יצרה הזדהות אמנותית בקרב קהל שאהב לראות את עצמו כמתוחכם יותר.

נדלג עכשיו על ההווה, ונגיע ישירות לעולם שבו הורדת מוזיקה היא פשוטה וזכויות היוצרים מסודרות. עבור אותו קהל צרכנים שהתועלת המרכזית שלו היא להביא את המוסיקה הביתה בצורה נוחה לשמיעה, התקליט אכן יהפוך מיותר. כדי לשמוע את האלבום החדש של להקת הפלוניים, מספיק יהיה להוריד אותו למערכת השמע הביתית, או להתחבר לאיזה שרת ולהתחיל לשמוע. אבל אצל שני הפלחים האחרים של קהל הצרכנים, לא ישתנה כלום. לקנות את האלבום החדש של אמן פופ יכול להיות בדיוק כמו לקנות חולצה או קלמר עם התמונה שלו.

התעשייה, כמכונה משומנת של מוצרי פופ, יכולה לשמור את הקהל הזה חי ונושם, ובעיקר צורך. עצם העובדה שאת המוצר הזה ניתן להחזיק ביד, מאפשרת להוסיף לו, להרחיב ולהעשיר אותו באלמנטים פופיים, מעבר לעובדה שזה במקרה גם פלסטיק שמכיל עליו שירים. בשנות השבעים והשמונים, למשל, הייתה טכנולוגיה של פיקצ'ר דיסק: תקליטים שלא היו סתם עיגולים שחורים, אלא ממש תמונה, בדרך כלל של האמן. צרכנים קנו את זה כי זה היה מגניב. זה היה מוצר פופ לכל דבר.

בקצה השני של הסקאלה יש את הפלח הרציני, אלה שאוהבים את התקליטים שלהם אצלם בבית, אוהבים את העובדה שהאוסף שלהם של אמן כזה או אחר הוא מלא ושלם על המדף, כולל הוצאות מיוחדות וסינגלים ממסופרים בחתימת האמן. לשם דוגמא, קיים לייבל גרמני של הקלטות בלוז נדירות שהוציא לאור למעלה ממאה תקליטים בהדפסה מצומצמת. אי אפשר, הרי, להשוות את השיק של להחזיק את כל הסדרה על המדף, לעומת אותן הקלטות על דיסקים צרובים (הו, פטישיזם נפלא...).

הקטע של השוטים והילדים

הסופרמרקטים של פלסטיקים שמהווים מדיום להעברת שירים ייעלמו ברגע שתהיה רשת הפצה נוחה יותר. עניין הנוחות הוא קריטי. עיתונים שזמינים כולם אונליין, ממשיכים להירכש על ידי אנשים שיודעים להשתמש במחשב. במשרדים רבים ניתן לראות ליד מחשבים אישיים, שיש להם מחשבון מובנה על המסך, גם מחשבון קטן שבו עושים את החישובים במהירות - הוא פשוט נוח יותר. כל עוד לאנשים יהיה נוח יותר להחזיק ספר ביד מאשר לקרוא אותו על המסך, לא תהיה תקומה לספרים האלקטרוניים. תהליך ההורדה חייב להיות נוח. מאוד.

חנויות פופ שמציעות פלסטיקים כאחד ממוצרי המסחור (מרצ'נדייז) של אמן פופ כזה או אחר, תמשכנה להתקיים. לחילופין, נמשיך גם לראות חנויות מתמחות (וירטואליות או לא, זה כבר דיון אחר) לתקליטים עבור אלה שהמוסיקה מהווה עבורם חלק מהותי בחיים - חלק ממערכת הערכים, כזו שמכילה תועלות נלוות שנתפסות בעיני הצרכן כמשהו שהוא מעבר להאזנה עצמה (הזדהות, מרידה בממסד, תבחרו אתם).

תעשיית המוסיקה

אין כל־כך מה לדאוג לתעשיית המוסיקה בהקשר הזה. כבר היום הם נוהגים באמנים רבים כמוצרי פופ. כבר היום הם דואגים להדביק רצינות וסיפורי רקע מהזן הנכון לאותם אמנים שנעשית להם בניית מותג איכותי בצורה מסודרת. הם רק יצטרכו לעשות את זה יותר, ליותר אומנים, ביתר יצירתיות.

מה יקרה אם באיזשהו שלב הם יפסיקו להיות רשת הפצה של פלסטיקים לשמיעת מוסיקה? יתכן שהתעשייה תתכווץ בנפח המכירות - לא יהיו שיאים מקומיים של רווחים גדולים נוסח גארת ברוקס (זמר קאנטרי פופולרי באמריקה שמכירות אלבומיו שלו לבדם משנות את השורה התחתונה ברווחי התעשיה), או "האשה שאיתי" של ברוזה בישראל.

אבל האם הם ינסו לשמר גם את הפלח המרכזי, אלו שרק רוצים לשמוע את המוזיקה המיינסטרימית? האם יהפכו לרשת הפצה במדיום מקוון? זה לא יהיה קל, כיון שמדובר בארגון בעל אופי שונה. זה צריך להיות ארגון שמנהל זכויות יוצרים ועוסק בהפצה טכנולוגית, ולא בהפצה מהסוג שתעשיית המוסיקה עוסקת בו כבר עשרות שנים. לגופי תוכנה גדולים, יהיה קל יותר להרים את הכפפה הזאת.

במוקדם או במאוחר תבוא הטענה שחיסולו של פלח אחד של מכירות (זה שמתעסק בהפצה גרידא של מוסיקה), וצמצום הרווחים בעקבותיו, יפריע לחברות לקדם אמנים חדשים. זה אולי נכון לחברות כפי שהן פועלות היום, אבל החברות יכולות גם לפעול אחרת (ואם לא הן, תהיינה חברות חדשות שתפעלנה בצורה אחרת) - במקום חברה שמשתמשת במכירות העיקריות שלה כדי להחזיק קו של פיתוח אמנים חדשים, תהיה חברה שכל קיומה הוא בנסיון לפתח אמנים חדשים ולבדל אותם. לחברה מהסוג החדש צריך להיות דגש שיווקי גדול יותר, לעומת דגש ייצורי ולוגיסטי שמאפיין חברת הפצה. השוק כבר יגרום להם להוריד את הכפפות.
קישורים
זכויות היוצרים - "נהנית? ספר לחבריך! וגם שלם ליוצרים..." - מאמרו של ירדן ניר
תקליטי הויניל - "כשהתקליט היה שחור" - מאמרו של ירדן ניר
סיבוב נוסף - על פורמטים חדשים של פלסטיק להפצת מוזיקה, מאת אבי עבודי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מה, אני ראשונה? 151589
יפה האבחנה בין מוצר לבין תועלת. זה אומר, שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית עדיין יש כאלה שמשתלם להם להיצמד לטכנולוגיות ישנות.

מעניין להשוות את הפלטפורמות של שמיעת מוזיקה לפלטפורמות טכנולוגיות אחרות - הטלפון למשל. הסלולרי ודאי אינו מחליף את הקווי, אבל מכשיר הטלפון הקווי (הדיגיטלי!) בהחלט החליף את מכשיר החיוג הישן, שהיה עשוי מבקליט. אלא שפה מדובר על פלטפורמה בלבד, ללא מוצרים נלווים (לא הרבה אנשים מקליטים את השיחות שלהם). כיוון שלמוזיקה יש חוץ מהפלטפורמה גם מוצרים נלווים, התקליטים נותרים כחפצים בפני עצמם, חגיגה לפטישיסטים ‏1. כך גם קלטות האודיו, לפחות עד שלכולם יהיה קומפקט דיסק או מ"פ3 באוטו.

השוואה מוצלחת יותר היא ההשוואה לסרטים - הדי.וי.די אולי (עדיין) לא מחליף את הווידאו. אבל הווידאו החליף גם החליף את שיטת המקרנים הישנה. כאן בהחלט היו מוצרים נלווים - סרטים על גלגלים. כמה אנשים יש, ששמרו את סרטי השמונה מ"מ שלהם? ממש מעט, נדמה לי. למה לא קרה כאן מה שקרה בשוק המוזיקה?

1 מועדון שהצטרפתי אליו לאחרונה. תענוג.
עולם המים 151590
אני שומר את סרטי ה-‏8 מ"מ שלי, (בקופסה) ומה יוצא לי מזה? אפשר להראות אותם למישהו בגאווה? סתם גלגלי פלסטיק קטנים ובתוכם סרט דקיק בצבע חום. לא הצלחתי לפתח אליהם רגש חזק, ולמרות שהפעלת המקרנה והאור המרצד על הקיר בחדר החשוך, מעבירים בי "אותן צמרמורות עונג ידועות", אני ממעט בכך בשל הסרבול הטכני של התהליך, (השחלת הסרט וכו).

לעומת זאת התקליטים, הו התקליטים, יש מה לראות ולהראות, בחזית הקבוצות השונות הניצבות ממוינות בסלוני לפי נושאים, אני מציב את הסקסיים ביותר, כמו החלונות הגבוהים, יוני רכטר ועלי מוהר, החיפושיות חוצות ת'כביש (איכס, המונה ליזה של העטיפות...), אהם, הייתי עורך כאן את רשימת העטיפות הסקסיות לפי דעתי אבל זה פשוט מסוכן, כי מאז שקנית פטיפון (מזל טוב!) וסיפרת על קניית התקליטים הראשונה שלך, הפכנו באחת אויבים, המתחרים על אותו משאב נדיר ההולך ומתכלה.
כן גברתי,זה רציני, מהאוזן השלישית עלול להעדר תקליט שאולי היה מחכה לי, לולא שזפה בו עין בורקת, חדורת להט פטישיסטי שטבעו אינו זר לי.
אתר עטיפות תקליטים 151603
אתר מוזר ומרתק. עברתי על כל העטיפות, אפילו שמעתי כמה קטעים שתוארו כמעניינים.

אחת העטיפות הקינקיות (שמשתלבות עם הפטיש האישי שלי, אם כבר מדברים):
we can talk about it in the car 151736
נסה את העטיפה הזו של האלבום של פיטר המיל-http://www.sofasound.com/phcds/stcd.htm
דו קרב ב''חור בשחור'' 151703
אתה לא מפחיד אותי, כבודו. אחד שממיין תקליטים לפי "נושאים" (הא?) לא יקרא לי פטישיסטית. אצלי המיון הוא לפי ז'אנרים, ולפי עברי/לועזי. אם כי בסיבוב הראשון שלי, גם אני הייתי טורחת להציב את העטיפה הכי יפה לטעמי בראש הערימה, ולהחליף מדי פעם (זה עדיין לא אומר שאתה מפחיד אותי).

אגב, לאחרונה נוספו לאוסף הצעיר שלי "עמק הנהר האדום", הראשון של שוקולד מנטה מסטיק, אלבום של זמרת בלוז נשכחת בשם אודטה, ועוד כמה. הוא עוד יגדל. פגוש אותי בפתח החנות, בין הערביים - והטוב מבינינו ינצח!
מלח על פצעי 151738
מי אמר נושאים? בטח ז'אנרים, אבל יש כמה אומנים שזוכים אצלי להיות ז'אנר נפרד, ובטח עברי/לועזי.
אבל הכל שטויות, אודטה דנין ולאה לופטין גם יחד. "עמק הנהר האדום" הוא ההוכחה להיותך יריב מסוכן וערמומי, קיבלתי אותו לפני חודש לכמה ימים כדי להקליט, ובכאב לב נאלצתי להחזיר.
תובע את עלבונה 151854
אם זו האודטה שאני מכיר, היא לא נשכחת. מספיק ששני אנשים בעולם - אני ואשתי - זוכרים אותה היטב, אז היא לא נשכחת. מה גם שאנחנו בהחלט לא היחידים.

חוץ מזה היא לא בדיוק זמרת בלוז וגם לא בדיוק "זמרת עם", כפי שהודבק לה לתקופה מסויימת. אודטה היא קלסיפיקציה בפני עצמה.

ולזה שכתב למטה: "אודטה דנין ולאה לופטין", וערבב בצלחת אחת שלושה מינים בשאינם מינם - אני מאוד מקווה שזו היתה בדיחה (גרועה, אפילו בתור בדיחה!) - תמצא איזה השוואה אחרת, פחות רדודה ומעליבה, ולא את אודטה דנין. אחרת יהיה לך עסק איתי (וגרוע מכך, עם אשתי, שמשקלה גם הולך ומתקרב לאחרונה לזה של אודטה הזמרת)! :)

אוי אוי, אשתי מכה אותי! הצילו! איפה יש מעון לגברים מוכים!
תובע את עלבונה 151864
לא צריך להתרגש ‏1. אודטה (Odetta) נולדה ב- 1930 ושרה פולק, קאנטרי ובלוז. אולי היא לא "נשכחת", כי קראתי שקיבלה איזו מדליה מהנשיא קלינטון. אבל בוא נאמר שהיא פחות מוכרת מפיגורות בלוז-פולק אחרות.

מהעקיצה כלפי לאה לופטין ושוקולד מנטה מסטיק ניסיתי להתעלם עד עכשיו, אבל כנראה שצריך להגיב - מדובר באלבום מקסים, עם קצת שירי א"י, קצת פופ-קברטי מקסים, עיבודים וקולות של מתי כספי. וגם זיכרונות ילדות ("בוקר בוקר עו-לה השמש, ויורדת לחיי עד הערב", בסמבה מצוינת). זה אלבום של גוד טיים.

גרושו, קנאי שכמותו לא הופיע לדו-קרב, מן הסתם עסוק במתן טובות הנאה לאנשים שיצרבו לו - אבל תמיד ידעתי שיגיע השלב הזה, שמבריזים לי בפגישות.

1 לעומת זאת, כדאי להזדהות.
עוד יציאה לא לעניין 151972
לאחרונה, זה כל מה שיש לי לתרום לאייל.

אם כבר מדברים על זמרות סמי-נשכחות, יש כאן עוד מישהו שמכיר ואוהב את דורי פרווין?

(ברקת, אם תגידי "כן" אולי תקבלי שי נאה ליום הולדתך הבא, שכן יש לי ויניל או שניים חסרי שימוש).
סתם רכילות זולה 151974
אגב, למה אתה אומר שיציאות לא לעיניין זה כל מה שיש לך לתרום לאייל? כיליה היא בהחלט תרומה מכובדת.

דורי פרווין היתה נשואה (באושר לדעתה) למנצח אנדרי פרווין, אלא שהיא אימצה לביתה עלמה צעירה בשם מיה פארו, שהיתה אומללה ובלי בית, עד אשר מצאה ניחומים בזרועות בעל הבית. כאשר אותה מיה אימצה לביתה עלמה צעירה בשם סו יין, הגברת פארו לא קיבלה בהבנה את העובדה שאותה עלמה חיכתה אותה.
ודורי פרווין היא בכלל לא זמרת. היא משוררת שעל מנת להפיץ את שיריה היא שרה אותם (בערך כמו לאונרד כהן).
סתם רכילות זולה 151977
יופי, אתה מכיר אותה. אתה גם אוהב את השירים שלה?
כן. 151979
כלומר, ההכרות שלי איתה לא ממש מעמיקה, וגם לא הייתי מגדיר אותה בתור המשוררת, או הזמרת, הנערצת עלי, אבל בגדול - כן.
סתם רכילות זולה 151989
אז מה, עכשיו דורון ג. יקבל את הוויניל?
סתם רכילות זולה 151998
אם את חפצה - זה שלך.
(כמה קל לוותר על מה שממילא לא שייך לך).
דורון ה., לא דורון ג. 152000
*ה*גלילי בה"א הידיעה.
גוועלד! 153276
מגדולות הזמרות ששמעתי מימי, ואומרים שהיא לא מוכרת?
אוי, אוי.
גוועלד! 153321
איפה הסתירה?

אודטה ודאי לא מוכרת כמו בילי הולידיי או דינה וושינגטון.
געוואלד! 153394
תובע את עלבונה 408358
אני מחפש תקליט של אודטה My eyes have seen
עוד הבטים לשאלה 151620
ראשית, המאמר קולע לנקודה שהיא חשובה באופן כללי, בתרבות שלנו, ואפשר להתייחס אל התקליט כמשל.
שנית-הבטי תרבות חורגים מדיון טכני סטטיסטי. לתקליטים, כמו לסרטי 8 מ"מ יש ערך סנטימנטלי לאנשים רבים. יהיה קשה מאד לבטל ערך זה, במיוחד שיש אמנים שעדיין משתמשים בתקליטי ויניל כמקדם שיווקי- גימיק.

לגבי הטכנולוגיות החדשות- לאחרונה השיקה אפל שרות מעניין למשתמשי המקינטוש. השרות מאפשר לרכוש שיר בודד או אלבום שלם במחיר סביר.
בשיטה זו אפשר לקנות רק שירים שרוצים, מתוך אלבום שחלרו מעניין וחלקו לא. כך יכול כל אחד ליצור לו אוספים חוקיים משל עצמו. אלה הם פני המוסיקה העתידית. האם אנשים יוותרו על קניית דיסק כולל עטיפה וספרון? אני לא בטוח. זה יהיה שרות נוסף על אלה הקיימים. שרות שזוכנה להצלחה כבירה בארצות הברית (שם הוא פועל) אך אינו מהווה איום ממשי על התעשייה. להפך- הוא תומך בה, שכן אפשר בחנות האנטרנטית לשמוע חלק משיר ולהחליט האם השיר מתאים או לא.
לסיכום הייתי אומר שבראייה היסטורית- טכנולוגיות חדשות, גם אם באו על חשבוןן ישנות, לא העלימו אותם. לרבים מאיתנו יש עדיין אוסף תקליטים ישן ומטופח, כמו גם סרטים ביתיים בפילים או קלטות שעבר זמנן.
מה עושים? מעתיקים מפורמט לפורמט.
הטכנולגיה הישנה זוכה לתחייה מחודשת על פלטפורומות חדישות.
וגם זאת רק בגלל התיישנות או בגלל שמישהו מלמעלה החליט על מות הטכנולוגיות הישנות
(הרבה אנשים היו קונים היום תקליטים אם היה אפשר(
עוד הבטים לשאלה 151630
אגב השירות של אפל - התשלום הוא לפי שיר, נכון? אבל מה אם אני רוצה להוריד בשלמותו, נגיד אלבום של אמינם, שכולל בתוכו מיני קטעי קישור בני 20-30 שניות האחד? האם גם על כל קטע כזה אני צריך לשלם 99 סנט? ולעומת זאת אם אני מוריד את "ת'יק אז א בריק" של ג'ת'רו טאל, עם ארבעה טראקים סה"כ כשכל אחד למעלה מ-‏10 דקות, אני משלם רק ארבעה דולר עם האלבום המלא? האם זה לא יחזיר אותנו לימים שבהם שיר לא עלה על 3 דקות (ואולי אפילו ידרדר אותנו לשירים של דקה אחת) כדי להגדיל רווחים?
עוד הבטים לשאלה 151631
המחיר לאלבום הוא לעולם לא יותר ממספר הרצועות באלבום כפול 9.99, אך בד"כ לא יותר מ-‏9.99. לפי הנתונים האחרונים ש"אפל" פרסמו, כמחצית מהרצועות נמכרו כחלק מאלבום ולא כרצועה בודדת. רצועות שאורכן יותר מ-‏7 דקות אינן זמינות כבודדות אלא רק כחלק מאלבום.
עוד הבטים לשאלה 151633
חתיכת בעסה. באלבום "אחים לנשק" של הדייר סטרייטס יש שיר, "why worry", שאורכו בגרסת התקליט הוא כ-‏4 דקות, אבל בגרסת התקליטור הוסיפו לו סיום באורך של יותר משלוש דקות (משעמם טיכו - סתם אותם כמה תווים שחוזרים על עצמם בפייד אאוט ארכני עם וריאציות). זה אומר שאי אפשר לקנות את השיר הזה?
עוד הבטים לשאלה 151700
יש מחשב, תערוך.
אני קצת מתבייש להודות אבל עשיתי את זה <באמת סליחה> לפינק פלויד. חלק מהשירים קיצרתי כי אין לי סבלנות באוטו לשמוע את הפתיחים הארוכים וכדומה (השעונים האלה, נו כמה פעמים אפשר לשמוע אותם).

בכלל, אני בעד אבולוציה של שירים. לא כcover'ים אלא כשיפוץ ע"י האמן. אין כמעט שירים שאני יכול להגיד עליהם שאני אוהב אותם באופן מושלם (למען האמת עשיתי רשימה פעם.. אבל לא משנה). הנקודה היא שתמיד יש איזה ברידג' מעאפן או סיום ארוך מידי וכו' - אני מסרב להאמין, בעצם אני לא מאמין, שאמן שניגן את השיר שלו אלפי פעמים לא מרגיש כמוני לגבי חלק מהם. למה לא לעשות מקצה שיפורים?

למה לא להוציא את קטע הראפ מ red red wine?
למה לא לקצר את התופים ב Moby dick?
להעיף את הברידג' של זמרות הרקע מ Could you be loved.

אפשר, זה רק עניין של נורמה, ובאלבום הפלטינה שלי זה בדיוק מה שיקרה!
עוד הבטים לשאלה 151928
הבט העריכה של היצירה הוא חשוב ביותר מבחינה תרבותית ומעלה מספר שאלות מהותיות:
מי בעל היצירה האמן או מי שקנה אותה?
האם שינוי ביצירה, למשל עריכה מחדש של שיר, היא התערבות בוטה ביצירה או שמא יצירה בפני עצמה?
מדוע אמנות אינטרקטיבית כזאת לא צומחת, אלא כפרוייקטים בודדים בפורומים לאמנות?

ובנוגע למחיר:
האם יצירה קלאסית שווה יותר או פחות כסף?
במה זה נמדד?

אישית, מתוך היותי יוצר במחשב, אני חושב שאמן צריך לעודד התערבות בעבודתו- כדו שיח עם היצירה, כתוספת, אבל בשום פנים ואופן לא כפגיעה והשחתה )גבול דק מאד(
ולגבי המחיר- מה יש לומר בעולם שזה קנה המידה שלו? מי יקבע מה שווה יותר? אולי לטובתנו כצרכנים, התמחור הזהה עדיף.
מצד אחד, אני מוצא את רעיון העריכה 152462
האקטיבית של שירים, כפי שתואר למעלה, מזעזע למדי, בייחוד בכל הקשור לבוב מארלי.
מצד שני, אני עצמי נוהג לשפר את איכותם של דיסקים כשאני מייצר לעצמי עותקים שלהם לשמוע באוטו. זאת אני עושה בעזרת אמצעים אולפניים שונים שלא כאן המקום לפרטם, אך הרעיון הכללי הוא שיפור איכות הצליל והגברת העוצמה הכללית של כל שיר.

וכל זה הזכיר לי ששמעתי רדיו בעוונותי, אתמול, אני חושב, ואולי זה היה גל"צ ואולי לא, והם עשו שם מין הכלאה מוזרה בין שני שירים לא-ממש-קשורים, והיה מצחיק מאד. מישהו מכיר זה?
2 many dj's - as heard on radio soulwax 152493
אני לא יודע אם אתה מוריד מוזיקה מהאינטרנט, אבל תחת soulwax יש כמה וכמה תערובות שמתאימות לתיאור.

השם שבכותרת (כנראה ש two many dj's זה שם של דיסק) הוא קטע שאורכו עולה על שעה שיש בו הרבה דברים מעניינים, ומתחיל אמנם במשהו של קיילי מינו אבל אח"כ גולש לכל מיני בלוזים ופאנק.

ל soulwax יש עוד כמה דברים מעניינים.
קטע אחד הוא שידוך בין smell like teen spirit ומשהו של שלישיה עכשוית של כושיות ששמה פרח מזכרוני. השילוב קצת מפחיד: בתור מי שמבין במוזיקה, אולי תצליח להסביר איך זה שהתפירה כל כך מוצלחת. אני כרגע מסרב להאמין שהשירים כמעט זהים‏1.

1 אולי הם עושים מודיפיקציה לפיץ' של שיר אחד לפי המנגינה של שיר אחר? אפשר לעשות דבר כזה?
תיקון תיקון 152496
מה זה?! פעמיים "דברים מעניינים" באותה תגובה?!

אבוי. אתרץ את זה בריצת 13.5 ק"מ, שעדיין לא גמרתי להתאושש ממנה.

עכשיו אני שומע את הדיסק, ודווקא בלוז ופאנק עוד לא שמעתי, אלא בעיקר אימפרוביזציה ואימפרובמנט של שירי אייטיז ידועים. אבל יש גם מזה.
בקשר ל- ‏1 152504
כן, בהחלט ניתן כיום לשנות באופן דיגיטלי את הסולם של מנגינה מוקלטת מבלי לשנות את הקצב. ניתן גם לשנות את הקצב מבלי לשנות את הסולם, או את שני הדברים באופן בלתי תלוי.

שימוש נחמד של יכולת זו הוא לצורך בחינת השמיעה האבסולוטית. המבקרים באתר http://homepage.ntlworld.com/lisa.griffiths/PP%20web... מתבקשים לזהות את הסולם הנכון של 20 שירים מפורסמים מבין חמש אפשרויות, ומקבלים בסוף ציון. חביב, אבל יש טריק שמי שעולה עליו יכול לזהות את הסולם הנכון (במבחן הנ"ל) גם אם הוא חסר שמיעה אבסולוטית.

בלי קשר לטריק, אני מסתייג מהמבחן הנ"ל בתור מבחן לשמיעה אבסולוטית; אני סבור שהוא בודק את ה"זכרון האבסולוטי" לסולם המקורי של מנגינה, שזה לא בדיוק אותו הדבר. למה אני מתכוון? אני אנסה אסביר.

שמיעה אבסולוטית מוגדרת (פחות או יותר) בתור היכולת לזהות את הגובה המדוייק של צליל נתון (רה, פה דיאז, וכו'), ללא צליל "רפרנס" שגובהו ידוע. גובהו של צליל הוא בעצם התדירות שלו, ולתדירויות שונות נתנו מוסיקאים שמות שונים (440 הרץ זה "לה", וכו'). לכן, שמיעה אבסולוטית היא למעשה היכולת לנקוב ב"שם" הנכון של התדר למשמע צליל. (אני יודע שאותם "שמות" מתאימים לצלילים באוקטוות שונות, אבל זה לא משנה לצורך הטיעון.)

ניתן להמשיל זאת ליכולת של אנשים לזהות צבעים. כשאנחנו מסתכלים בשמיים, אנו אומרים שהם כחולים משום שהשם "כחול" נבחר לציין אור באורך גל (או תדר) מסויים, שאין לנו בעייה לזהותו. לכן, ל(רוב ה-) אנשים יש "ראייה אבסולוטית" ‏1.

עכשיו נניח ששואלים אותי מה היה צבע החולצה של אדם אותו פגשתי בשבוע שעבר. למרות שמן הסתם לא היתה לי שום בעייה לזהות את הצבע אז, ייתכן בהחלט שאני פשוט לא *זוכר* עכשיו מה הוא היה.

בחזרה לנמשל: ייתכן שאני בעל שמיעה אבסולוטית ‏2, וכשהקשבתי לפני חודש לשיר YMCA לא היתה לי שום בעיה לזהות את הסולם, אבל עכשיו אני פשוט לא *זוכר* מה הוא היה. לכן, שמיעה אבסולוטית היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק, להצלחה במבחן כנ"ל. צריך בנוסף גם זיכרון טוב.
__________________
1 עם דובי ושאר עוורי הצבעים הסליחה
2 לצערי אני לא
בקשר ל- ‏1 152505
אני התכוונתי למשהו אחר ב‏1, יותר מסובך. לא מספיק לקבוע סולם חדש. צריך כל צליל וצליל, או יותר נכון כל רגע ורגע, לשנות לפי המנגינה של השיר הראשון.
דבר דומה קל לעשות בעריכה גרפית: להחליט שהגוון יקבע על פי תמונה א' והעוצמה על פי תמונה ב'.
ואז, מה שעושים במיקס של האודיו, יהיה מקביל לערבוב של התמונה שהתקבלה עם תמונה א', ערבוב שבטח יהיה הרמוני יותר מאשר ערבוב א' וב'.

דעתי הבלתי מלומדת בקשר לשמיעה אבסולוטית: אני חושב ששמיעה אבסולוטית *זה* לזכור.
פעם הייתי נכנס הבייתה בקריאת הס, מגיע עד הפסנתר עם דו משוער, ומשווה (ובדרך כלל צודק).
פשוט זכרתי מה זה דו, ואח"כ בקפיצות הייתי יכול לתת גם צלילים אחרים.
לא שאני חושב שזה תיאור של שמיעה אבסולוטית ששווה משהו, אבל נראה לי שהיכולת לזכור צליל היא השמיעה האבסולוטית.
הזיהוי של הצליל נעשה על ידי השוואה לזיכרון.
בקשר ל- ‏1 152506
ייתכן שלא הבנתי למה בדיוק התכוונת כשדיברת על "שידוך" בין שני השירים. אחרי נבירה ברשת, מצאתי קובץ מוסיקה של הקטע "smells like booty", בכתובת http://www.wfmu.org/playlists/shows/3087 (חמישי מלמעלה). האם זהו הקטע המדובר?

ולעניין השמיעה האבסולוטית: אני מסכים לחלוטין עם דבריך ש"היכולת לזכור צליל היא השמיעה האבסולוטית", בין השאר, בדיוק במובן שאתה מתאר - מבקשים ממך לשיר דו, ואתה שר דו. אני רק סבור שאדם עשוי להיות בעל יכולת זו, ועדיין להיכשל במבחן המדובר, מהסיבות שהעליתי לעיל.
בקשר ל- ‏1 152510
זה השיר, למרות שהאמן לא מוכר לי.
בקשר ל- ‏1 466507
מה שאתה מתאר (''מבקשים ממך לשיר דו ואתה שר דו'') נקרא ''שמיעה אקטיבית''. שמיעה אבסולוטית זו היכולת לזהות את תדר הצליל המושמע בלבד.
2 many dj's - as heard on radio soulwax 152517
אני מכיר דבר דומה בתמונה, וכנראה שזה עובד אותו דבר בצליל. אתה לוקח שני שירים, מתמיר פורייה, ולוקח את הערך המוחלט של אחד, עם הפאזה של השני, מתמיר הפוך ו - פרסטו.

זה נשמע בדיוק כמו מה שהם עשו.
2 many dj's - as heard on radio soulwax 152831
אפרופו תערובות, נזכרתי פתאום בזה:
http://www.illegal-art.org/audio/liner.html
http://www.illegal-art.org/audio/buchanan.mp3

Buchanan and Goodman*
"The Flying Saucer"
Released in 1956, this record is probably the first successful use of "sampling" in popular music. It was done with magnetic tape, as digital technology did not yet exist. Dickie Goodman and Bill Buchanan edited together this alien invasion skit out of popular songs, for which they were sued for multiple copyright infringements. Their record label came to an agreement with the publishers of the original songs, and the record went on to sell close to a million copies, spawning a whole genre of "break-in" or "snippet" records. The hit record also served to boost sales of the sampled songs, and spurred interest in their creators, many of whom were African-American singers whose original renditions had never been heard by a mainstream (white) audience. Ironically, a recently released retrospective CD of Goodman’s work substitutes an alternative version of "Flying Saucer" (with reworked snippets) for the original, most likely due to licensing problems.

קטע מצחיק בטירוף
תועלת הצרכן 151661
הדיון מאוד הזכיר לי מיקרו כלכלה. יפה השימוש היום-יומי בתאוריית התועלת.
תועלת הצרכן 151701
לי זה מזכיר דווקא תיאוריית מדע קוגניטיבי; בפרט דיסוננס קוגניטיבי.
אנשים רבים מחזיקים בשתי קוגניציות דיסוננטיות:
1. הם מורגלים לשלם כמויות מוגזמות של כסף על מוזיקה.
2. הם מודעים לכך שאין לזה שום הצדקה מעשית.

הרציונל מייצר עיוותים בתפיסה המיועדים להדחיק את אחת מהשתיים ובכך להשיב את הקונסוננס על קנו.

הכסף הלך חברים ונשארנו עם הרבה עיגולי פלסטיק בגדלים שונים בבית.
תועלת הצרכן 152533
ההסבר הזה עשוי להיות נכון ברמה האישית - כלומר, אצל אדם מסויים יש דיסוננס קוגניטיבי והוא מבצע רציונליזציה.
מאידך, ההסברים התהליכיים (חשיבה במונחי תועלת למשל), מאפשרים לבצע מניפולציה על התהליך כדי לקבל תוצאה שונה.
ברגע שמניפולציה כזאת אפשרית, הרי שמדובר במודל תהליכי שנכון ברמה הקיבוצית (לכלל בני האדם) ולא לרציונליזציה של הפרט ‏1.

דוגמא:
איפכא: "שילמתי ימבה כסף על דיסקים ועכשיו כבר אפשר לשמוע מוסיקה באינטרנט - בטח הדיסקים שווים יותר מהאינטרנט"
(רציונליזציה ברמת הפרט).
<מעבר חד לכסא של מנהל השיווק בחברת התקליטים>
"הוא חושב שדיסקים יותר שווים, אני אפרסם עכשיו מודעה בעיתון שדיסקים יותר שווים מאשר מוסיקה באינטרנט ואחזק אותו"
(לא מחזיק מים)

עוד דוגמא:
מסתברא: "בוב גלדוף הזה קנון - לא רק שהוא עושה למען הרעבים באפריקה, במילים שלו יש מחאה חברתית שאני מאמין בה"
(תועלת ברמת ההזדהות - שלא קשורה לשמיעת המוסיקה עצמה).
<מעבר חד לכסא של מנהל השיווק בחברת התקליטים>
"אנשים אוהבים את הפוץ הזה, אני עוד זוכר כשהיה פאנקיסט, נפרסם מודעה שחצי מרווחי התקליט הולכים לרעבים באפריקה"
(מחזק את רצון הרכישה אצל מסתברא דרך חיזוק תועלת הדימוי העצמי שנלוית לרכישה)

-------------
1 האם פתרון קונסננסים אצל הרבה פרטים בצורה דומה מהווה תהליך שניתן למדל ולמנפלץ אותו, או לכל הפחות לכוון אותו?
שאלה מעניינת בפני עצמה.
לדעתי האישית, 151690
פסיכולוגית, אפילו אם זה לא מבוסס, אני מרגיש שהמוזיקה על הדיסק הקנוי היא יותר איכותית מהמוזיקה שאני מוריד, ואפילו מדיסקים צרובים. פשוט הדיסק הקנוי נשמע יותר טוב.

עוד דבר - להוריד שיר זה כל כך קל, לקנות דיסק זה דבר מסובך - צריך לשלם (!), להזמין אותו או ללכת לחנות, צריך לסחוב אותו או לקלף את העטיפה. אחרי כל זה... אתה מרגיש כאילו הוא שלך, וכל המוזיקה עליו היא שלך. זה גורם להקשיב יותר, לשיר שאולי שאחרת היה מנופנף, ואז למצוא באמת מוזיקה יפה שאי אפשר לשמוע בשמיעה ראשונה (שהיא תמיד יותר טובה).
לדעתי האישית, 151696
זה לא מבוסס. ריפ מושלם מדיסק למחשב הוא Lossless.
ברור 151705
אבל אני דיברתי על MP3.
ברור 151709
א. זה לא היה ברור מהreference ל "דיסקים צרובים". הם הרי העתק מדויק של המקור.
ב. יש גם mp3 מושלם, אם יש מספיק bitrate אז אין כיווץ. (למרות שזה מנצח את המטרה מן הסתם)

ניתן למשל לכווץ רק ע"י סילוק תדרים לא שמיעים. לצורך העניין זה Lossless.
לדעתי אגב זה רק עניין של זמן עד שגם פורמטים מכווצים למוזיקה יעלמו, הרי אין בהם צורך אם יש נפח תקשורת ואחסון מספיק גדול. לוידאו יקח יותר זמן.
צודק 151712
לא שמתי לב שכתבתי גם על דיסקים צרובים. בכל אופן ניסית פעם לשמוע את ה"dard side of the moon" ?
אני לא סומך על דיסקים צרובים, למרות שניתן לעשות את זה ללא אבדן כמו שכתבת. זה בטח סתם בעיה אצלי, אבל לדעתי אין כמו דיסק קנוי, וזה בעיקר מהסיבה שדיסק קנוי מכריח אותך להכיר מוזיקה יותר לעומק.
קנוי לא מכריח 151720
פעם הייתי מרגיש חבל אם הייתי מוציא כסף על משהו ולא מנצל אותו (כמו דיסק). עד שיום אחד החלטתי שאני לא מרגיש כך יותר ומאז חיי טובים יותר. פשוט קבלתי החלטה. די בקלות.
לדוגמא, זה הגיע למצב שהיה לי מנוי לחדר כושר יוקרתי ומשך כחצי שנה לא הלכתי. האם אני מתחרט על ההוצאה? מה פתאום! החלב נשפך וזה ממש לא מפריע לי. ממש לא מפריע לי כל אותן מאות השקלים כל חודש שהלכו לחראות האלה שלא הסכימו לבטל לי את המנוי בלי אישור מרופא ועוד אח"כ הייתה להם את החוצפה להתקשר אלי הביתה ולשאול אותי אם אני מעוניין להמשיך כשהמנוי נגמר. זה לא מפריע לי, ואני בכלל לא ממורמר.

<עושה תרגילי נשימה>

אבל ברצינות, אם כבר אז כבר, קנה בקלטת. כשקונים בקלטת לא רק חייבים לשמוע אלא גם חייבים לשמוע את השירים ברצף ולא נוח לדלג. אני התחלתי מקלטות דווקא והיו לי כאלו שיכולתי לדעת איפה באלבום הקלטת נמצאית לו הייתי הופך צד! זה מפתח מוסר הקשבה.
מכריח 151748
קלטות זה פחות איכותי מדיסק, על זה בטח תסכים. חוץ מזה כבר אין לי טייפ כמה שנים. האמת שגם יש לי בעיה בתחום הדיסקים - יש כמה דיסקים שאני לא יכול לקנות בגלל ההגנה נגד סידי רום, כמו החדש של בלר. הם פשוט מכריחים אותי להוריד אותו - זה לא יאמן.
בכל מקרה - חדר כושר זה כיף, והם נותנים לך לעשות תרגילי נשימה.
קנוי לא מכריח 153033
העם איתך. את השירים בזיגי סטארדאסט אני יודע לזהות לפי הרעש שהטייפ שלי עושה כשהוא מעביר אותם אחורה.
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 151698
הדוגמאות שהבאת לקניית מוצרי מוזיקה לתועלת תדמית וכו' מטעות. תקליטים עם תמונות ודיסקים מזהב אמנם לא תורמים לחוויה המוזיקלית עצמה אלא רק ללואי שלה אך הם עדיין רוכבים צמוד מאוד על הכרח טכנולוגי.
אם אתה באמת מניח למטרת הדיון שבעיית ההפצה וזכויות היוצרים תיפתר אז אני מפציר בך להסתכל קדימה ככל שתוכל - מעבר למחשב ולאינטרנט. יבוא יום ותוכל לבקש מכל מכשיר עם רמקול לנגן כל שיר שבא לך וזה יקרה באופן מיידי, האם גם אז אנשים יקנו עותקים קשיחים של מוזיקה? עצם הרעיון מגוחך. עותקים קשיחים כלל לא יהיו מכיוון שתקשורת ממוחשבת תהיה הכל.
אז, אחוז האנשים שיקנה תקליט יהיה זהה לאחוז האנשים היום שקונים פוסטר מכיוון שלא יהיה בו שום תועלת אחרת. בשלב מסוים יהיה זה היקף המכירות של תקליטים וכתוצאה מכך היקף הייצור שלהם.
זה רק עניין של זמן. תקליטים, כמו ספרים ולצורך העניין גם מחשבים אישיים המבוססים בעיקר על כוננים קשיחים יהיו נחלת העבר.
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 152535
הבה נחלק את זה לשני סדרי גודל של זמן:

1. העתיד האמיתי. בוא נקרא לו העתיד הקורצויילי, וזה לא שם שבחרתי בעלמא. הכוונה שלי היא לעתיד כזה
(שאליבא דקורצוייל מחכה לנו בעוד לא יותר מכמה עשרות שנים) שבו בעקבות שינויים טכנולוגיים, יהיה שינוי באדם עצמו.
כאן אין לי שום ויכוח אתך. האדם הקורצויילי לא ישתמש בתקליטים, לא בספרים וגם לא במחשב אישי כפי שאנחנו מכירים אותו.

2. בינתיים. עד אז, הפרמטר היותר חשוב לעניות דעתי, הוא התנהגות האדם. שינויים טכנולוגיים יכולים לאפשר
כל מיני דברים ולהוביל כל מיני תהליכים מואצים, פרט לשינוי באדם עצמו - שמתעקש להתפתח בקבועי זמן זואולוגיים.

קח לדוגמא את חוויית הקריאה הספרותית. אדם יושב היום עם שייקספיר כמו בימי שייקספיר. אין ספק שעדכוני חדשות
קל יותר לקבל מהאינטרנט על המסך, אבל כשמתיישבים להנות מספרות, מעטים אלה שבוחרים לעשות את זה מעל גבי מסך.
זה לא בא בהכרח מאהבה לדפים ולריח של הספר (למרות שיש גם כאלה בינינו) - זה בא מהאופי שבו אנחנו תופסים את החוויה
של לשבת ולהנות מספר טוב (יש גם כאלה בינינו). האופי האנושי הזה לא משתנה בקלות, וכמוהו גם התפיסות החברתיות שלנו
לגבי תועלות וכו'.

צריך גם להיזהר מנבואות טכנולוגיות בטווח הקצר (על כמה עשרות שנים אף אחד לא יתווכח איתך, וגם לא יהיה בסביבה כדי
להגיד אמרתי לך). למשל ההארדיסק שיושב ראש אורקל קבר אותו קבורת חמור בחזון מחשב הרשת שלו. אחרי כל הרעש
(וכולם אוהבים נורא באמריקה להקשיב למי שהוכיח שהוא יודע לעשות כסף) הוא ירד ממחשבי רשת. פג תוקפו של החזון.

לא רק הקבלה של טכנולוגיה בקרב הקהל קשה לניבוי - גם האפקט הכלכלי שלה (שיקבע בסופו של דבר הצלחה או כשלון)
דוגמא: חנויות רשת יכולות להציע מחירים זולים יותר בין השאר בגלל שלא צריך כל כך הרבה עובדים שישרתו את האנשים.
בפועל: כשאתה מקליק באמזון על הספר שאתה קונה, מישהו הולך ומביא לך אותו מהמחסן לקופה (נעזוב רגע את האריזה)
כשאתה נכנס לחנות כדי לקנות ספר - ברוב המקרים אתה המשרת של עצמך ומביא אותו בעצמך מהמדף אל הקופה - זה זול!
(נשמע פשוט בדיעבד, אבל לא תאמין כמה אנשים שמחשבים תקורות וטוחנים שעות עבודה במספרים פספסו את העובדה הזאת).

אבל לגבי העתיד הרחוק - בטח. האדם ישתנה. התועלות תהיינה אחרות, אופן הצריכה יהיה אחר, התרבות תהיה אחרת, ובעיקר - אף אחד פה לא יהיה בסביבה כדי להגיד לי "אמרתי לך" :)
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 152537
אז זה הכל עניין כמותי; בוא נראה כמה רחוקים אנחנו באמת מעתיד הקורצויילי:

1. כוננים קשיחים גדלים בינתיים בקצב גבוה יותר מחוק מור לכוח חישוב.
2. טכנולוגיות כמו VDSL כבר נמצאות בפיתוח מתקדם וזהו רק עניין של זמן עד שהן יהיו שכיחות לחלוטין (יענו ubiquitous).
3. זכרונות מהירים הולכים וגדלים, ישנם כבר צ'יפים למצלמות דיגיטליות בסביבת הג'יגה.
4. טכנולוגייות קריאה: מסכים דקים, בטריות אמינות, הפצה נוחה של קבצים כבר כאן רק צריך שהשוק יתפנה כדי לעורר ביקוש גדול יותר אשר יגרום להשלמת הפיתוח ולהורדת המחירים.

היום שבו תשב במרפסת ותפתח ספר דקיק ובתוכו לא יהיו עמודי נייר אלא מסך צבעוני עם תאורה ופונטים רכים בכלל לא רחוק. אני מוכן לשים את צווארי ולאמר 10 שנים. (מה אכפת לי, זה ממילא שם בדוי)
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 152540
אבל כל הדוגמאות הללו שייכות לעתיד קרוב - לא קורצויילי...

רוצה לומר, בכולן יש טכנולוגיה שמתקדמת מהר מאד, אבל עדיין לא משנה את האדם.
היא משנה את מה שהוא עושה ואת איך שהוא עושה את זה, אבל לא את החלקים האנושיים.
חווית הקריאה שלי בעוד עשר שנים היא עדיין לשבת במרפסת ולפתוח ספר (בניגוד, נניח,
"לחשוב" את העובדה שאני רוצה שהתוכן של ספר מסויים יתווסף לתודעה שלי ושזה יקרה).

או, בהקשר שממנו הגענו לכאן, את התוכן של הספר הזה (עם הפונטים הרכים) אני ארכוש
בגלל אותן אלף ואחת סיבות שמשפיעות עלי גם היום לרכוש ספרים, וזה לא רק כדי להביא
את האותיות באופן קשיח הבייתה.

ואמנם שם בדוי, אבל מי שיודע להוציא מתחת ידו את היציר הלשוני "יענו ubiquitous" הוא כבר חצי חבר שלי.
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 152544
>> אבל כל הדוגמאות הללו שייכות לעתיד קרוב - לא קורצויילי...

יש לי את הרושם שאתה מייחס את התכונה של שינוי האדם אך ורק לביוטכנולוגיות. אמנם ספר דיגיטלי אינו הדוגמא המרשימה ביותר אבל בוא ונזכור את נקודת ההתחלה של הדיון. בעתיד הלא רחוק (בזמן חיי, אפילו לא זקנתי) אני צופה מהפיכה בכל מה שקשור לנגישות מידע, וזה כולל ספרים מוזיקה טלויזיה סרטים, ועוד. כל הנ"ל תלויים כיום במדיום המעביר ובמידה רבה הוא מכתיב את אופיים.
או בקיצור, מהפיכה בתעשיית המוזיקה, הספרים, (ושאר הרשימה) תגרום, אני מעריך, לשינוי משמעותי באופן בוא אנו חיים, למדים, עובדים, מבלים. גם אם לא יהיו לנו אנטנות מחוברות לרקה. התבונן למשל בילדים הגדלים היום עם אינטרנט מהיר בבית, הם נחשפים לכמות וסוג מידע כאלו שבעבר לא היו כלל מציאותיים. אתה רוצה לומר שאותם הילדים לא יגדלו להיות אנשים שונים מהותית מאיתנו?
ויניל = ספר = הארד דיסק = לוחות אבן 152548
אכן כן. הם לא יגדלו להיות אנשים שונים מהותית מאיתנו.

הם יחיו אחרת, הם ילמדו אחרת, הם יעבדו אחרת, אבל הם לא יהיו אנשים שונים באופן מהותי.

את כל השינויים הטכנולוגיים הללו, ניתן לשים תחת המטרייה של טכנולוגיית מידע. הנגישות של
מידע משתנה ותשתנה עוד יותר, המדיום המעביר משתנה ועוד ישתנה ללא הכר. הכל זה מידע.

אבל מידע זה לא הכל. יש לנו מערכת מוסר, יש לנו ערכים, יש לנו רגשות, יש לנו פסיכולוגיה.
והדברים האלה לא משתנים, או ליתר דיוק - לא משתנים בקצב השינוי של טכנולוגיית המידע.

ילדים שגדלים היום עם אינטרנט בבית, יודעים הרבה יותר מההורים שלהם, ומה שהם לא יודעים,
הם יודעים איך להשיג בדרך שההורים שלהם אפילו לא חלמו עליה.
אבל אותם ילדים עדיין חווים חברויות, שנאות, אהבות, כעסים, בדיוק כמו ההורים שלהם.
אבוי להורים שיוצאים ידי חובתם באמירה של ''הילד ממילא חכם יותר ממני, אני לא יודע איך לתקשר
איתו'' ושוכחים שאת אותם ילדים צריך להזין גם באמיתות חיים ובדרכי התמודדות עם מצבים חברתיים.

אז אותו הילד שחי עם קו אינטרנט מהיר, שולט במחשוב ובטכנולוגיה בצורה פנומנלית, עדיין יגדל
להיות בן עשרה שרוצה למרוד (בהורים, בחברה, במשהו), שרוצה לתעל אגרסיות, שצריך
דמות להזדהות איתה כשהחברה שלו נפרדה ממנו.

את החלק הזה, הוא יחפש אצל מוסיקאים נערצים עליו בדיוק כמו שאבא שלו חיפש דור אחד קודם.
''התועלת'' הזאת היא עדיין דבר מאד ממשי עבורו - מעבר ליכולת הבסיסית להקשיב למוסיקה.
את הספר ''מורה הדרך'' של תקופתו, הוא עדיין ירצה לזרוק בנונשאלאנטיות על השולחן שליד
המיטה, כדי שהחברה שהוא יזמין אליו (החדשה, לא ההיא שנפרדה) תראה את הספר ותסמן
לעצמה איזו הערה מנטלית על האיכויות שיש בבחור הזה. זו עוד תועלת שיש בספרים (הרושם
שהם משאירים על מי שמבקר אצלנו) שלא קשורה בכלל לעצם קריאת תוכן הספר.

אם לסכם, כן - השינויים הטכנולוגיים הם מהירים ומהותיים. אבל, הפסיכולוגיה של האדם
לא משתנה כל כך מהר. הפסיכולוגיה הזאת מייצרת ערכים נלוים למדיומים מסויימים של תרבות,
שאינם קשורים לצריכת התרבות. הערכים הללו, יאריכו את תוחלת החיים של המדיומים הללו.
חותמת פה, ופה ופה. 152899
שאלה 152929
לאחרונה יצאו כל תקליטי הילדים של חווה אלברשטיין על דיסקים ישבתי והאזנתי ליצירת הקונספט הראשונה שאולי נכתבה בארץ אישה אחת גרה בתוך אבטיח של נורית זרחי חווה אלברשטיין מלחיני האלבום הם מתי כספי ולשומה גרוניך
שומעים באלבום שהחברה היו מסוממים קשות ויש שם תפקידי רבעית מיטרים אבנגארדים שלא היו מבישים את ליגטי.
יש שם שיר בשם עננים שנשמע כמו שיר של גנטל גאינט.
אני לא רואה בדור של היום ילד יושב ומאזין לדיסק או לתקליט באופן רציני כשאני היתי ילד היה מושג של האזנה לרדיו תסקיטים או תקליטים.
האם בעולם ההפכפך והמהיר של ימינו ילדים יכולים לשבת 45 דקות ולא להיסתכל על שום דבר ולהאזין לחווה אלברשטיין או ל הילד הזה הוא אני תקליט מופט שעלה על דיסק לאחרונה אולפטר והזאב ולא בהקראה הדיבילית של רמי קלינשטיין שממש הרס את הטוב שיוסי ידים השאיר אחריו בהקלטה המקורית
האם ילד של היום יכול לההיות קשוב למילים אני חושב שכן השאלה מה הוא מקבל בביית.
יש נם תקליטי ילדים שבהם משתמשים במילה תקליט כמו בהטיול לארץ הטווים של שלומה ארצי ששם הוא שואל הפכתם את התקליט כמו שהוא ביקש?
או בכבש השישעסר ועכשיו תכחו את התקליט ותהפכו לצד שני נסו לעשות את זה אם דיסק.
באחד מאלבומי הילדים של ריבקה מיכאלי היא אומרת לבנה יוני שהוא מדבר במהירות של פטיפון או בריבקה מיכאלי בגן החיות יש את המישפט התקליט עיף עוד סיבוב ודי מה ההיה על כל המישפטים המגניבים האלה בעידן הדיסק
גם בPASSION PLAY של גטרו טאלל יש את הסיפור בעמצה שהאות B מתיחסת לדבורה BEE ולצד השני של האלבום.
לסיכום האם היום לדעתכם ילד יכול לההנות מאלבום איכותי?
OT: עצה לאספן תקליטים מתחיל 152434
אני אספן תקליטים מתחיל, וככל אספן מתחיל עיקר האוסף שלי מורכב מתקליטים ישנים שנלקטו בקפידה בפינות נידחות בבית. מיותר לציין שהתקליטים שלי אינם נקיים במיוחד.
חשבתי שדיון זה יהיה הזדמנות נוחה לבקש עצה מאודיופילים וותיקים לגבי כל הנושא של ניקוי תקליטים- איך והיכן, וגם בנושא של שמירה על תקליטים (איפה לקנות שרוולים חדשים לדוגמא).

בנוסף, אם מישהו מכיר חנות טובה לתקליטים ישנים, אודה על כל הפניה.

בתודה,
אייל, אודיופיל מתחיל
OT: עצה לאספן תקליטים מתחיל 152529
ראשית, הנה קישור למשהו קטן שכתבתי מזמן על העברת מוסיקה מוינילים לדיסקים ומתייחס בקצרה גם לנושא הניקוי:

החומר האידיאלי לניקוי, כמו שכתבתי גם שם, הוא תמיסה שבנויה על 50% אלכוהול רפואי / איזו-פרופיל אלכוהול שקונים בבית מרקחת ו50% של נוזל לניקוי חלונות. במקום נוזל החלונות אפשר להשתמש גם במים אבל בשום אופן לא במי ברז שיש בהם חול וכל מיני מרעין בישין אחרים.

מובן מאליו שניקוי התקליט מבוצע בתנועות סיבוביות, במקביל לחריצים ותוך הפעלת לחץ מתון מאד. עוד מומלץ לא לנקות את התקליט על צלחת הפטיפון עצמה אלא להניח אותו קודם על משטח נקי.

הרבה אבק וג'יפה שנדבקים לתקליט מקורם במעטפת הפנימית שהתקליט ישב בתוכה כל השנים. לכן תמיד מומלץ להחליף את המעטפה בחדשה. ברוב ההדפסות הישראליות המעטפה הפנימית היא לא יותר משקית ניילון. שקיות חדשות אפשר לקנות ב"הקומה ה-‏13"- שלמה המלך פינת פרישמן בתל אביב (שהיא בכלל חנות מצוינת עם יחס חם ואדיב).

פורום מוסיקה עברית בנענע
OT: עצה לאספן תקליטים מתחיל 152532
מה דעתך על לנקות תקליטים עם מגבונים לחים? הם עדינים ומכילים קצת אלכוהול. (בתנועות סיבוביות כמובן)
OT: עצה לאספן תקליטים מתחיל 152603
תודה על התגובה, אני אגרתי לי בקבוק של "מי מזגן" שהם כנראה מזוקקים.
בנוסף, אני יכול להשיג די בקלות מים שעברו די-יוניזציה, אם זה משנה.

בנוגע לאלכוהול, האם יש חשיבות לנפח האלכוהול? והאם אין סכנה לפגיעה בתקליט משימוש באלכוהול?
סתם מתוך סקרנות 152892
מה זה מים שעברו דה-יוניזציה?
סתם מתוך סקרנות 152905
אני לא מואזין, אבל אולי הוא מתכוון למים שעברו החלפת יונים?

___
החלפת יונים - שיטה שהיתה פופולרית ליצירת מים נטולי מלחים לפני ששיטת האוסמוזה ההפוכה תפסה את מקומה בראש טבלת הלהיטים.
עד היום ישנם מפעלים אשר יש להם מתקנים משני הסוגים, ויש להם לכאורה שני סוגי מים (מטופלים, בנוסף למי הרשת) - מי R.O, שזה Revers Osmosis ומי דמין, שזה Demineralized Water.
סתם מתוך סקרנות 153032
הביטוי באנגלית הוא Deionized Water, אז אני פשוט תרגמתי סימולטנית.

בכל מקרה, תודה.
OT: עצה לאספן תקליטים מתחיל 456218
שלום,
אם אתה עדיין אוסף תקליטים ומעוניין תקליטים נוספים, התקשר לטל. 08-6792499 בימי א-ה 9.00 - 13.00
אובדן התמימות 153416
תקליטים כבר מזמן לא מושכים אנשים . למי שלא ממש בקיא בעניין תקליטיי הוויניל אינם משמרים מוזיקה בצורה טובה במיוחד ועם הזמן האיכות מתדרדרת ללא תקנה

ולכן אין שום סיבה לקנות אותם (האנשים היחדים שקונים אותם זה אספנים או סתם זקנים שעדיין יש להם פטיפונים בבית)

המוזיקה בעידננו מופצת על גבי הדיסק מה גם שהוא לא נשחק כל כך מהר והאיכות נשמרת גם הגודל שלו קומפקטי יותר הבעייה המרכזית איתו היא בעיית השחיקה והגודל(אמנם לא כמו
התקליטים אבל הבעייה קיימת)

ולכן בעוד כמה דורות יהיה נורא פשוט לגשת לחנות מוזיקה (או בבית) ולהוריד את האלבום שנרצה ישירות לנגן מיוחד
שיהיה בגודל כרטיס אשראי אבל יכיל מאות ג'יגה בייטים
גם יותר מהיר וגם יותר נוח אבל אכי חשוב הכי זול
הרבה יותר זול מלקנות פלסטיק שחור או פלסטיק מטאלי
ניתוח מעניין של קפיטליזם ושיווק 154023
מאמר מעניין מאוד המבהיר תכונות יסוד של תפיסת המוצר במסחר הפוסט-מודרני. נהניתי.

עידו הרטוגזון
תקליטים \ דיסקים \ MP3 לאן? 155060
אם אני לא טועה בדיון לא הוזכרה התפתחות משמעותית אחת והיא ה-MTV. הדור הצעיר "רואה" מוזיקה לא פחות מאשר מאזין. זו התפתחות שהתקליטים ואפילו הדיסקים לא מתמודדים איתה. כדי לחזות תהליכים - תסתכלו על בני 13 עד 20. הם ייקבעו את התהליכים שיישטלתו על התעשייה בתוך 10 שנים (כאשר יהיה להם מספיק כסף ליצור ביקוש). המחשב ככלי מרכזי בבידור הביתי מאפשר לשלב את כל הטכנולוגיות האלה ולקבל את יצירת האומנות האולטימטיבית (פחות מוגבל מעטיפה של תקליט)
תקליטים דיסקים MP3 לאן? 155167
בני 13 עד 20 קובעים כבר עכשיו את התהליכים שישלטו על התעשייה - כיוון שנוער הוא פלח שוק מרכזי מאוד לעניין עיצוב תעשיית המוזיקה (וגם האופנה). כבר היום יש להם כסף, הרבה כסף, והוא בא מההורים.
בעוד 10 שנים החבר'ה האלה יגורו בדירות שכורות, יהיו סטודנטים תפרנים או יחסכו כסף לחו"ל. יהיה להם הרבה פחות כסף ליצור ביקוש - עד שיגיעו לאמצע שנות השלושים שלהם (ואז יעצבו שוק מוזיקה/אופנה נפרד, שאינו קשור לשוק הנוער).
תקליטים דיסקים MP3 לאן? 155170
אולי אתה צודק לגבי התזמון - אך אין ספק לגבי קביעת המגמות - הם ימשיכו לצרוך CLIPS כי ככה הם רואים את המוזיקה.
אני בת (לא משנה כמה) 155632
אני בת (לא משנה כמה) 155691
אופס...
mp3 מ DVD 238780
משהו יודע על תוכנה המאפשרת לעשות rip של פס קול מסרט די.וי.די.? (אני לא מתכוון לתוכנה כמו total recorder שמקליטה מכרטיס הקול לקובץ)
mp3 מ DVD 238783
mp3 מ DVD 238817
תודה, אני אבדוק.
עשר שנים אחרי 613990
עשר שנים חלפו מאז שהמאמר הזה נכתב (אפילו אלוין לי נפטר בינתיים).

הנה נתוני המכירות של אלבומים (אלבומים שלמים, לא שירים בודדים) באנגליה ואמריקה, במיליוני יחידות, בשנת 2012 לעומת 2011:

קומפקט דיסקים 262.4 לעומת 309.3 (ירידה של 15%)
הורדות דיגיטליות 148.7 לעומת 130.5 (עליה של 14%)
תקליטי ויניל 5 לעומת 3.9 (עליה של 28%)

הסופרמרקטים של הפלסטיקים אכן נעלמו כמעט לגמרי.

תקליטי הוויניל (ויניל!) מבצעים קמבק בשוק הנישה של אלו שהתקליט הפיזי עצמו מייצר עבורם תועלת.

שוק ההורדות הדיגיטליות עולה ומתפתח.

״זה צריך להיות ארגון שמנהל זכויות יוצרים ועוסק בהפצה טכנולוגית...לגופי תוכנה גדולים, יהיה קל יותר להרים את הכפפה הזאת.״
ממש בזמן כתיבת המאמר, בקצה השני של העולם, פתחה אפל את החנות של אייטיונז. הם הרימו את הכפפה הזאת בגדול.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים