חיידק השחפת עושה טובה 157
האם יכול חיידק השחפת השנוא להפוך את עורו ולסייע לנו להלחם במחלות?

אם הייתם מספרים לזלמן וקסמן, האיש שזכה בפרס נובל על גילוי תרופה אנטיביוטית (סטרפטומיצין) נגד שחפת, שחיידק השחפת יוכל להביא תועלת חיסונית כלשהי, הוא היה חושב שדעתכם נטרפה. הרי החיידק הזה נחשב במשך מאות שנים לאויב המין האנושי. פרסים הוכרזו על ראשו וכתרים נקשרו למי שהצליח לנצחו.

אבל מדעי החיים, כרגיל, מלאים הפתעות. בעבר התברר שחיידק השחפת ("מיקובקטריום טוברקולוזיס"), יכול להגביר תגובות חיסוניות שונות. בין היתר נמצא שהוא מאיץ את התפתחותן של מחלות אוטו־אימוניות בעכברים. אבל מתברר שבתנאים מסוימים, יכול החיידק הזה להאט את התפתחותן של המחלות האלה. ממצא מפתיע זה התגלה במחקריהם של פרופ' אברהם בן־נון וד"ר דן להמן ממכון ויצמן למדע.

מחלה אוטו־אימונית היא מחלה הנגרמת כאשר המערכת החיסונית של הגוף, שנועדה להגן על הגוף מפני פולשים זרים, טועה בזיהוי ותוקפת תאים בריאים וחומרים שנחוצים לפעילותן התקינה של מערכות שונות בגוף. האחראים לטעות הזאת, הם תאי דם לבנים, גורמי דלקת מסוג T. תאים אלה מסיירים בזרם הדם בחיפוש אחר תאים של הגוף שפולשים זרים (חיידקים, או נגיפים) חדרו לתוכם והשתלטו עליהם. כשהם מזהים תא כזה (באמצעות התאמה שבין קולטנים מיוחדים של תא ה-T לבין חלבונים זרים שמוצגים על פניו של תא המטרה), הם נצמדים לתא המטרה ומשמידים אותו. כשהם טועים בזיהוי, הם תוקפים רקמות בריאות וגורמים למחלה אוטו־אימונית.

לדוגמה, טרשת נפוצה נגרמת, כאשר תאי T גורמי דלקת תוקפים בטעות את מעטפת המיאלין שמסוככת על סיבי עצב במערכת העצבים המרכזית. הרס "שמיכות" המיאלין שעוטפות את סיב העצב, גורם להאטת ואף לעצירת האות החשמלי המועבר בעצב, דבר שמשמעותו היא התפתחות שיתוק חלקי או מלא. חומרת התהליך הזה תלויה בין היתר במספרם של תאי ה-T המבצעים את הזיהוי השגוי. כלומר, ככל שתאים רבים יותר מבצעים זיהוי שגוי ותוקפים בטעות את המיאלין, המחלה האוטו־אימונית מחמירה.

חיידק השחפת יכול להאיץ את התהליך ההרסני הזה, בעכברים, בכך שהוא גורם ריבוי מהיר של תאי T גורמי דלקת, הטועים בזיהוי ותוקפים את המיאלין. כיצד מגביר החיידק את התגובה החיסונית? כיצד הוא מאפשר לה לטעות בזיהוי ולתקוף רקמות בריאות? התשובות לשאלות האלה עדיין אינן ידועות.

אם לא די בתעלומה הזאת, גילו פרופ' בן נון, ד"ר ניקול קרלרו דה רוסבו, ותלמידי המחקר יצחק מנדל וגריגורי סאפלר, שבתנאים מסוימים, גורם חיידק השחפת להאטה של מחלות אוטו־אימוניות. דוקטור ג'קיל מתחלף לעתים במיסטר הייד. תופעה זו התגלתה בעכברים שמפתחים מחלה אוטו־אימונית הדומה לטרשת נפוצה (הקרויה בקיצור EAE). החוקרים מצאו שנוכחותם של חיידקי שחפת מוחלשים, שאינם מסוגלים עוד לגרום שחפת, גורמת להתרבות מהירה של תאי T מדכאים, התוקפים את תאי ה-T גורמי הדלקת, הגורמים את המחלה האוטו־אימונית. במלים אחרות, חיידק השחפת המוחלש גורם למערכת החיסונית להילחם ולחסל את התאים הסוררים שלה עצמה, כלומר, את תאי ה-T שתוקפים בטעות את הרקמות הבריאות של הגוף (ובמקרה זה את מעטפת המיאלין המסוככת על סיבי העצב). כך, למעשה, המערכת החיסונית מתקנת את שגיאותיה - בהשפעתו המבורכת והמפתיעה של חיידק השחפת, דבר שמשמעותו המעשית היא האטת המחלה האוטו־אימונית.

החוקרים שיצאו לפתור את התעלומה הזאת, הצליחו לאפיין ולבודד את ה"כלי" שבאמצעותו גורם חיידק השחפת לתגובה ההגנתית של המערכת החיסונית. זהו חלבון מסוים שמיוצר על ידי החיידק. מרכיבים של המערכת החיסונית שבאים במגע עם החלבון החיידקי הזה, גורמים לריבוי מהיר של תאי ה-T המדכאים, שלוחמים ומחסלים את תאי ה-T גורמי הדלקת, המחוללים את המחלה האוטו־אימונית.

החוקרים סבורים שהשפעתו של החלבון החיידקי מקנה לו פוטנציאל אפשרי לריפויין של מחלות אוטו־אימוניות שונות. ועם זאת, ברור שיידרשו מחקרים רבים, שיימשכו שנים אחדות לפחות, לפני שאפשר יהיה להתקדם לקראת יישום רפואי של התגלית הזאת, בבני אדם.

קישורים
מכון ויצמן למדע
שחפת
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מדע"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

?...ו 2578
תודה רבה על המידע, אבל איזה דיון בדיוק ציפה הכותב \ עורך שיתפתח בעקבות המאמר?

אלא אם היה זה "נחיצותם של מאמרים אינפורמטיביים - אובייקטיביים במסגרת האייל הקורא" אני לא רואה טעם בפירסומו כאן.
?...ו 2579
טוב, לא נפתח את זה לדיון כאן. אם אתה רוצה תשובה מפורטת יותר - אתה מוזמן לענות לי באימייל (את שלך לא סיפקת). האייל הקורא נועד לתת תוכן איכותי במגוון תחומים של אקטואליה ותרבות, ביניהם ספרות, מוזיקה, פוליטיקה, חברה, דת, ובין השאר - גם מדע. מר עזגד הואיל לתרום לנו מספר מאמרים פרי עטו בנושאים שנראים, בעיני לפחות, כמרתקים ומרחיבי דעת, וככאלו - שמור להם מקום של כבוד בלוח הזמנים של האייל הקורא.
ועוד מילה אחת בנוגע לפוטנציאל הדיון של מאמרים - לא אחת הפתיעו אותי מאמרים מסויימים בריבוי התגובות אליהם (הביקורת על ז'אן ד'ארק, למשל), ומאמרים אחרים (מאמרה של חמוטל לוין, שציפיתי שיגרור אחריו דיון נרחב) שדווקא הפתיעו במיעוט התגובות. האייל אינו רק דעות, אלא גם עובדות. למעשה - בלי האחרונות לא ניתן לגבש את הראשונות.
השאר, כאמור, באימייל.
כן ירבו! 2583
כמי שחדשות מדעיות מרתקות אותו (אני קורא דבר ראשון כל בוקר את החלק האחורי של חלק ב' של "הארץ"...) הכתבה הזו היתה מרתקת בעבורי לקריאה.
אני משוכנע שאינני היחיד מבין פוקדי האייל אשר נהנה לקרוא כתבות בנושאים אלו, במיוחד כשהכתיבה רהוטה.
אינני יכול לחוות דעה על רמתה המדעית של הכתבה מפאת היותי הדיוט בנושא המדובר, אבל מתוך הנחה שהעורך הנכבד (יאללה דובי) דואג לנקודות הללו אני, לפחות, מצאתי בה תועלת והעשרה רבה.

מחכה למאמר הבא בתור...

ואם כבר בדיון חשקה נפשך, אז הנה שאלה שמעניינת אותי:
ישנן נחלות רבות אשר הגיעו למצב של כמעט הכחדה, החיידקים הגורמים אותן נמצאים כיום כמעט אך ורק בצנצנות מאובטחות במתקנים מיוחדים המשמשים למחקר.
בשנים האחרונות, למיטב זכרוני, התפרסמו מספר ספרים וסרטים שנושאם הוא "בריחה" של מחלה שכזו מ"כלא" שמור שכזה והאסון שהיא עלולה לגרום.

האים התועלת האפשרית משמירת החיידקים (שקיומה מוכח ע"י התועלת שנמצאה, יתכן, במחלה קשה כגון השחפת) שווה את הסיכון הזה?
החלבון 2658
על-פי הפסקאות האחרונות, התגלה החלבון שמייצר החידק, אשר מוביל לתוצאות החיוביות.

נשאלת השאלה, האם ניתן לייצר חלבון זה ללא עזרת חיידק השחפת?

השאלה היא עקרונית, משום שבעוד שיש לנו חיסון נגד השחפת, מחר אנו עשויים לגלות שחיידק אחר, ש*אין* לנו חיסון נגדו (אבעבועות שחורות למשל), גם הוא מייצר חומרים (חלבונים או אחרים) שהם בעצם מועילים ובעלי ערך רפואי.
תשובה לטל 2697
עכשיו, אחרי שחיידק השחפת עשה טובה וגילה לנו את מבנה החלבון הזה, אנחנו יכולים לנסות לייצר את החלבון בעצמנו, בטכניקות של הנדסה גנטית בחיידקים אחרים, בצמחים, ברקמות תאים או בבעלי-חיים. הניסיון מלמד שייצור חלבונים אינו עניין כל כך פשוט. לפעמים החלבון המהונדס, שהרכבו הכימי שווה במדויק להרכב של החלבון המקורי, בכל זאת אינו פועל כמו החלבון המקורי. למה? לטבע פתרונים. כל האפשרויות האלה ייבחנו/נבחנות מן הסתם במחקרים רבים המתבצעים במקומות שונים בעולם.
תשובה לטל 2698
כיצד בעצם יתכן ששני חלבונים *זהים* פועלים בצורה שונה, משום שהגיעו ממקום שונה? אני רואה שתי אפשרויות (מתוך הנחה שהפעולה באמת שונה, ואין כאן טעות הנובעת מ-wishful-thinking של החוקרים):

א. החלבונים לא באמת זהים. יתכן ויש משהו שאיננו יודעים עדיין לגבי מבנה החומר - עוד תכונה שעשויה להיות או להעדת ממולקולה, למשל. אני זוכר במעומעם שקראתי פעם כי לעיתים מולקולות בעלות אותו הרכב הן למעשה שונות בשל זוויות שונות בין האטומים המרכיבים את המולקולה (יש יותר מ"תנוחה" אחת שבה הכוחות בין האטומים מתאזנים). אם זה המקרה כאן, הרי שהחלבונים לא באמת זהים.

ב. החלבונים אכן זהים, אבל לא הם לבדם מובילים לפעולה הרצויה. למשל, החיידק מייצר גם חומר *נוסף*, שחשבנו שאינו רלוונטי לתהליך אולם ללא חומר זה החלבון לא פועל את פעולתו. יתכן אולי שהחומר הנוסף לא מגיע מהחיידק, אלא מעצם נוכחותו (נוגדנים שהגוף מייצר, למשל).
תשובה לטל 2703
שתי האפשרויות שאתה מציע אפשריות. למשל, אינטרפרון ביתא שמופק בשיטה ביוטכנולוגית אחת, בהנדסה גנטית בחיידקים, גורם יותר השפעות לוואי מאותו אינטרפרון שמיוצר בתרביות תאים של יונקים. למה? לטבע פתרונים. מהו בדיוק ההבדל הפיסי/כימי שעושה את ההבדל? איש אינו יודע. הניסיון לענות על השאלות האלה הוא אחד מתחומי המחקר המרתקים ביותר שללא ספק יצברו תנופה משמעותית עם השלמת פרויקט המיפוי והפיענוח של גנום האדם. יש פרנסה למדענים. הצטרפו לעולם המדע וראו את העולם.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים