המשיח מאיזמיר (חלק ב') 1575
חקר המיסטיקה היהודית, שפרשת שבתאי צבי היא דוגמה מייצגת שלה, זוכה לעדנה בשנים האחרונות, בין אם באקדמיה ובין אם במסגרות עצמאיות. חלק שני ואחרון.

תפיסת השבתאות במחקר

גרשום שלום הסביר את התפרצותה והצלחתה של השבתאות בכיסופים המיסטיים שהשתלטו על העם היהודי כתוצאה ישירה של התפשטות קבלת האר"י, שהפכה לדומיננטית ביהדות והכשירה את הלבבות לקליטת הבשורה המשיחית, ולו גם מהסוג המטורף והביזארי ביותר כמו זה שהציעו נתן ושבתאי צבי. חידושו של אלי שי הוא בכך שהוא מעמיד דווקא את הגורם המיני במרכז העניינים. לדעתו, יש להבין את כלל הקריירה של צבי מתוך היותו קורבן של התעללות מינית אשר קם כנגד אלה שאפשרו את ביצוע ההתעללות הזו בו. לדעתו, היה שבתאי צבי הנבחר, ה"סוטה הגואל" והמצורע כבר מילדותו ולא רק משיא הקריירה שלו. תמהני אם העמדה זו של הגורם המיני דווקא במרכז העניינים אינה אלא תוצר של הזמנים המודרניים, בהם מרובה השיח על מין ומיניות, או שמא נושא המין באמת מהווה את הנקודה החשובה ביותר בסיפורו של שבתאי צבי. אין ספק שזהו הנושא שזכה לתשומת הלב התקשורתית הרבה ביותר בספרו של שי. גם אם נצא מנקודת הנחה כי, אכן, הטראומות המיניות שעבר צבי בילדותו היו גורם חשוב בעיצוב אישיותו, אף יותר מרעיונות מיסטיים שונים, עדיין לא ניתן הסבר לשאלה מדוע זכה לקבלה כללית כזאת בחברה סביבו. קבלה כזו לא הייתה מתאפשרת אם אותה חברה לא הייתה מוכנה לכך על ידי קבלתם המוקדמת של רעיונות מיסטיים קיצוניים שונים. באותה מידה, ברור שחברה כזו עלולה לקבל על עצמה, כתוצאה מכך, שלטון מצד האנשים המוזרים ואולי אף המסוכנים ביותר. למרבה המזל, לא היה שבתאי צבי אדם מסוכן ואלים כלל וכלל, והשקפת עולמו ותורתו כללו גם אספקטים חיוביים כמו שחרור האישה. אך באותה המידה הוא עשוי היה להיות כזה, דבר שהיה מוביל את רעיונותיו המשיחיים לתוצאות הרות אסון.

מצב המיסטיקה היהודית בימינו

החלק האחרון בספרו של שי הוא מפתיע מאוד. הוא אינו קשור קשר ישיר למחקר היסטורי, אלא מהווה ניתוח עיתונאי של מקרי התעללות מינית בקטינים בחברה הדתית של ימינו בישראל. חלק זה עורר תשומת לב גדולה ביותר בכלי התקשורת. זהו לדעתי דווקא החלק הפחות מעניין בספר, אבל הוא גם מייצג את השקפתו הכללית של שי, שמעמידה אותו בניגוד מוחלט לזאת של שלום ושל חוקרי הקבלה האקדמיים האחרים עד השנים האחרונות. בעוד ששלום, לכאורה לפחות, התייחס למחקרו בקבלה ובמיסטיקה היהודית כאל חקר תופעה שתפקידה הסתיים והיא חלפה ובטלה מן העולם, והיא בגדר שריד שיש לשחזרו לפני שיעלם לחלוטין, הרי שי מתייחס לכל התופעות שהוא חוקר כחלק מתהליך חי וקיים ופעיל והאפשרויות הטמונות בו הן גדולות ממש כשם שהסכנות הטמונות בו הן גדולות מאוד. ברור שלדעתו כל מה שקרה לשבתאי צבי ועדתו יש בו רלבנטיות גדולה לזמננו. המיסטיקה ביהדות, בישראל ובעולם בכלל, זוכה היום לרנסאנס שאולי לא היה כמוהו מימי ראשית החסידות. זאת, לאחר תקופה של שקיעה וכמעט היעלמות מוחלטת .

את פריחת המיסטיקה היהודית אפשר לראות בראש ובראשונה בתחום חקר הקבלה עצמו. גרשום שלום, אבי התחום, החל את הקריירה שלו בתחום המיסטיקה לא כחוקר אלא כאספן ספרים אזוטריים של כישוף וקבלה ותו לא. רק בהדרגה, כאשר התברר לו שאין אף אחד שמכיר ויודע משהו על התחום שבו אסף את ספריו או אף מתעניין בו, החל לחקור אותו בעצמו, מחוסר ברירה. כאשר התחיל שלום במחקרו, הוא היה היחיד. חקר הקבלה היה תחום מוקצה מחמת מיאוס בעיני חוקרי היהדות השונים שהתביישו בו בגלל "חוסר הרציונאליות" של הקבלה. סיפור ידוע מספר כיצד הלך שלום לבקר אספן גדול אחר של ספרי קבלה ושאל אותו משהו על תוכן אחד הספרים שאסף, האספן התפרץ על שלום ושאל אותו אם הוא באמת חושב שהוא גם קורא את "הזבל הזה".

כיום השתנה המצב מהקצה אל הקצה. כל מקצועות חקר היהדות נמצאים בירידה מבחינת מספר חוקריהם והפונים אליהם, פרט לתחומי חקר הקבלה והמיסטיקה שזוכים לפריחה ועניין חסרי תקדים. המוני חילונים באים ללמוד את התחום וחוקריו מעוררים עניין גם בקרב אינטלקטואלים ידועים בעולם הרחב, מה שלא ניתן לומר על כל תחום אחר בחקר היהדות בפרט ואולי אף במדעי הרוח בכלל. נושאים שנחשבו למוקצים נמצאים כיום במרכז המפה האקדמית של מדעי הרוח. חוקרי קבלה ומיסטיקה כמו יוסף דן, רחל אליאור, יהודה ליבס והבולט והמפורסם בכולם, משה אידל, נחשבים היום לבולטים, מרכזיים ומוכרים לציבור החילוני המשכיל. מעבר לכך, בזמנו של שלום המקובלים היו מועטים מאוד ונתפסו כשרידים של עולם שנעלם. היום, המיסטיקה, על זרמיה השונים המזרחיים והמערביים, התפשטה מאוד בציבור הישראלי, הן החילוני (הנוטה מאוד לזן ההודי האקזוטי) והן הדתי (ששומר על מורשת אבות ופונה לקבלה). מוטיבים מיסטיים שונים חדרו לעולם הבידור, התקשורת, הספרות היפה ואפילו האופנה והפרסום, והם בעלי השפעה רבה. עד פרוץ האינתיפאדה הרבו לבקר בארץ מורים רוחניים מזרחיים ומערביים שונים ולא פעם אף הקימו כאן "חצרות" מקומיות. בנוסף, ישנם מורים מחו"ל שמלמדים בארצם, ולפחות עד הזמן האחרון גם בישראל, מאחר וחלק גדול מתלמידיהם הם ישראליים. בכל קבוצה רוחנית ואצל כל מורה רוחני ברחבי אסיה, אפריקה, אמריקה ואירופה ניתן למצוא נציגות ישראלית משמעותית.

הקבלה בישראל כיום חזקה ופופולארית יותר מכפי שהייתה אי פעם, אולי אפילו יותר משהייתה בתקופתו של שבתאי צבי. ארגונים כמו "המכון לחקר הקבלה" זוכים לפופולאריות רבה ומפיצים את ספריו מלאי הרעיונות המדעיים־בדיוניים של מייסדם פיליפ ברג, הקובעים שהגיע הזמן להפיץ את הקבלה לכל אדם מאחר שהזמנים "מתאימים" לכך. חסידות ברסלב המיסטית במיוחד, שפעם הייתה קבוצה קטנה ונרדפת, הפכה לתופעה חברתית ותרבותית אדירת מימדים, בעת שהם מחכים לרבי נחמן מברסלב - המשיח המת שיקום לתחייה. כמוהם קיימת בחב"ד קבוצה שמחכה לחזרתו לתחייה כמשיח של הרבי מלובביץ', תופעה שהייתה מביאה להוקעתם ולהחרמתם ככופרים רק לפני כמה שנים אך כיום מאפשרת את התנוססות שלטיהם בגאווה בראש חוצות. אפילו אצל החרדים הליטאים, הרציונליסטיים בדרך כלל, שהושפעו גם הם מרעיונות הקבלה, מאמצים רעיונות שונים של המיסטיקנים וישנם גדולי תורה ליטאיים שהחלו לחלק ברכות וסגולות למאמינים - דבר שלא היה עולה על הדעת בעבר, בהתחשב בזלזול שרוחש ציבור זה לחסידים ולמקובלים השונים. בנוסף, כדאי לציין שפוסק הדור הליטאי הנוכחי - הרב אלישיב - הוא נכדו של מקובל ידוע, עובדה שבהחלט לא מזיקה ללגיטימציה של תחום זה. גם הרב עובדיה יוסף, שהיה אחד מנציגי עולם התורה הקלאסי הרציונאלי שאינו אוהד את המקובלים, החל לדבר בגלוי על גילגולים ושאר מרעין בישין של המקובלים בהרצאותיו, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני מספר שנים. שיתוף הפעולה שלו עם המקובל יוסף כדורי נכפה עליו על־ידי אריה דרעי (שהושפע רבות מעולם המקובלים), והדבר ניכר בפסיקותיו.

התעצמותם של המקובלים ניכרת גם בעולם הציונות הדתית, שם התגבר השיח המיסטי שמקורו עוד בתורת מייסד זרם זה - הרב קוק - שהיה מיסטיקן. בשנים עברו הייתה נטייה להתעלם מאספקטים אלה ביצירתו ולהשכיחם, אך היום הם מודגשים יותר. רבים ממנהיגי הזרם הציוני הדתי היום, כמו הרב שלמה אבינר, אינם אנשי הלכה במובן הקלאסי, אלא ידועים כמי שיוצרים בעיקר דברי הגות מיסטית. בישיבות שונות של זרם זה, כמו ברמת־גן, בעתניאל ובמכינות קדם־צבאיות שונות, לימוד של כתבי הרב קוק, החסידות וחיבורים לא הלכתיים מיסטיים שונים מחליפים את לימוד ההלכה והתלמוד המקובלים. אולי זהו המצב גם משום שנמצא שללימודים כאלה יש יותר ביקוש, כפי שמצאו כבר האוניברסיטאות לגבי תחום לימודי הקבלה והמיסטיקה. באוניברסיטאות אושרו בשנים האחרונות מספר רב יחסית של עבודות דוקטורט בתחום זה - אולי יותר מכל תחום אקדמי אחר במדעי היהדות. כמובן שגם בציבור זה, כמו גם בקרב הציבור החילוני ואצל הציבור הליטאי, יש פניה גוברת והולכת לקבלת ברכות וסגולות מבעלי מופת כמו הרב אליהו. יותר ויותר מאנשיו נכנסים לתנועות המיסטיות של חב"ד וברסלב. ספרי מקובלים דתיים וחילוניים שבזמנו של גרשום שלום נחשבו לתופעה שעברה מן העולם, יוצאים היום בזרם הולך וגובר ביחד עם הדפסות חדשות של ספרי קבלה קלאסיים. עותק של "ספר הזוהר" נמצא היום כמעט בכל בית, וחילוניים רבים מכירים אותו הרבה יותר משהם מכירים את התנ"ך. המקובלים היום הם בעלי כוח פוליטי. כוחו של המקובל המפורסם מכולם, הרב כדורי, נחשב כחזק מספיק כדי להקים סביבו מפלגה בידי בני משפחתו.

המקובלים נוטלים חלק גם באירועים פוליטיים וצבאיים. נטען אפילו כי כמה מהם הוציאו פסק "פולסא דנורא" נגד יצחק רבין שבו קיללו אותו למוות. מקובלים כמו ישועה בן־שושן נטלו חלק בפעילות מחתרתית של מתנחלים, וישנן קבוצות שונות של מתנחלים ותומכיהם השואבים את רעיונותיהם מרעיונות מיסטיים שונים אודות הצורך להקים את בית המקדש השלישי בהר הבית למען "תיקון העולם". רעיונות מיסטיים הפכו היום לחלק מכובד בזרם המרכזי של החברה הישראלית הדתית והחילונית כפי שהיו בחברה היהודית ערב הופעתו של שבתאי צבי במאה ה-‏17.

ניתן להסביר את ההתעניינות הזאת במיסטיקה ובקבלה כחלק מתופעה גלובאלית של עליית הדת וה"ניו אייג"' כתוצאה מהתערערות האמונה במדע ובטכנולוגיה ככוח שיכול להביא לחיים טובים יותר לכל. ככל שהמיסטיקה והקבלה עולים, מתפתחים וצומחים, כך הם מכינים את הלבבות והמוחות לשבתאי צבי חדש, ואולי אפילו לכמה כאלה. לזה, כנראה, חותר שי בספרו, בו הוא עוסק לא רק בעולם המחקרי המוכר לו היטב של השבתאות במאה ה-‏17, אלא גם בעולם המוכר לו היטב לא פחות של המיסטיקה בראשית המאה ה-‏21 בישראל. השלכות האחד על השני אינן יכולות להיות ברורות יותר לאחר קריאה של ספרו.

"הסיפור הזה עוד לא הסתיים, הוא עוד לא הפך להיסטוריה, והחיים הסודיים שהוא מכיל יכולים להתפרץ מחר, בך או בך."

( גרשום שלום ,מילות הסיום של הספר "זרמים עיקריים במיסטיקה היהודית", 1941).
קישורים
חלקו הראשון של המאמר - המשיח מאיזמיר (חלק א')
פורום מיסטיקה של Ynet בניהולו של אלי שי
אלי שי על פנחס שדה וגרשום שלום
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  משיח של גלוי עריות • רון בן-יעקב • 5 תגובות בפתיל
  שאלה • שוטה הכפר הגלובלי • 9 תגובות בפתיל
  יש גם יש משיח שקר חדש • ירון • 2 תגובות בפתיל
  מה מיסטי בשאיפה להקמת הבית השלישי? • ישראל פזיזא • 33 תגובות בפתיל
  סתם הערות • רון בן-יעקב • 6 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • נ. • 3 תגובות בפתיל
  פרויקט מגידו • אלי
  ''חילוניות'' ומיסטיקה • ראובן גרפיט • 9 תגובות בפתיל
  קבלה ומיסטיקה • דרור • 18 תגובות בפתיל
  מי כתב את ספר ''הזוהר'' • אלי • 4 תגובות בפתיל
  לא מי-יודע-מה קשור.. • כליל החורש נאורי
  חוזי האפוקליפסה • אלי • 2 תגובות בפתיל
  אסף ענברי • אלי • 2 תגובות בפתיל
  המשורר פנחס שדה • אלי 666
  מעניין • גארב יוני • 4 תגובות בפתיל
  הרב אשלג והרב ברג • מספר 666 • 4 תגובות בפתיל
  דיבוק צא! • מספר 666

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים