ההיסטוריה החברתית של החבר תת-מקלע 160
על יתרונות טכנולוגיים וכבוד בשדה הקרב.

שיקום האיש שמעולם לא ראה את עצמו, בדמיונו, עומד מול אויביו, וקוצר אותם בתנועה רחבה ובוטחת של יד האוחזת בתת־מקלע. יש משהו בגמגום הקטלני של הכלי הזה, שעושה אותו לנשק האישי ביותר מאז החנית והרומח. המקלע והתת־מקלע הם כלים שאפשר לבטא באמצעותם רגשות, לפיכך הם נתפסים לפעמים כהמשך של הגוף והנפש כאחד, ואילו האקדח, למשל, נתפס כהמשכו של הגוף בלבד.

הופעתו של המקלע בשדה הקרב, שינתה במידה רבה את תפיסתנו את המלחמה ואת הדרכים ה"מקובלות" לניהולה. ג'ון אליס, היסטוריון צבאי אמריקאי, מתאר את התהליך החברתי הזה, שחוללו החבר מקלע, ואחיו הצעיר, החבר תת־מקלע. המקלע, לפי אליס, היה כלי הנשק הראשון שאפשר השמדה המונית. הוא שינה במידה רבה את תפיסת תפקידו של הצבא ביחס לחברה שהוא מהווה חלק ממנה, ומתהליך קליטתו אפשר ללמוד דבר או שניים על הדרך שבה מתקבלים שינויים טכנולוגיים, ועל היכולת, או אי־היכולת של קצינים מקצועיים, לחזות את שדה הקרב העתידי.

אנשי הצבא בשדות הקרב של אירופה חלמו מאות שנים על נשק שיוכל לפלוט כל־כך הרבה קליעים בזמן קצר, אבל עד למחצית השנייה של המאה ה-‏19, מנעו מגבלות טכנולוגיות שונות את פיתוחו וייצורו של המקלע. המגבלה העיקרית נבעה מכך שעד לאותו זמן, פשוט לא היו ידועים תהליכי עיבוד של מתכות בעלות תכונות הדרושות לעמידה בקצב אש מהיר.

בשנת, 1663 הגיש הממציא א' פאלמר לחברה המלכותית בלונדון, תוכניות של כלי נשק שהיה אמור להשתמש בכוח הרתע העצמי שלו, לטעינת הכדור הבא. אבל פאלמר, מתברר, הקדים את זמנו בשתי מאות שנים. באותו זמן, פשוט, לא היו בנמצא מכונות שהיו יכולות לייצר את חלקי הנשק שתוארו במדויק בתוכניותיו. בנוסף, לכידה טובה של גזי הפליטה חייבה שימוש מדוייק במתכות בעלות טיב גבוה, שגם הן, כאמור, לא היו בהישג ידו של פאלמר.

רעיונות ותוכניות שונות בכיוון זה הופיעו מאז במקומות שונים בעולם, אבל כולן נותרו על הנייר, מאותן סיבות. האמריקאי ריצ'ארד גטלינג פיתח מכונת ירייה שהופעלה באמצעות ארכובה, שכל סיבוב שלה טען כדור וירה אותו. קצב האש של הכלי הזה היה עשוי להגיע ל-‏200 קליעים בדקה, אבל למעשה, הוא מעולם לא הגיע לשירות מבצעי ממשי. פריצת הדרך בתחום זה, הושגה בסופו של דבר על־ידי אמריקאי אחר, חירם מקסים. מכונת הירייה שהוא פיתח, בשנת 1884, ירתה קליעים כל עוד ההדק שלה היה לחוץ. זה היה, למעשה, הנשק האוטומטי הראשון בעולם.

העובדה שאמריקאי פיתח את הנשק שאירופים חלמו עליו, מיוחסת בעיקר למאמץ הצבאי האדיר שהושקע על־ידי שני הצדדים במלחמת האזרחים האמריקאית. מלחמה זו, שרבים רואים בה את המלחמה המודרנית הראשונה, העלתה לראשונה את המאפיינים של שדה קרב רחב, מורכב, ומשתנה. כתוצאה מכך, הקצינים האמריקאיים, בהשוואה לעמיתיהם מאירופה, היו הרבה פחות שבויים באמונותיהם ובקונספציות שלהם באשר לדרך שבה ראוי לנהל מלחמה, והרבה יותר פתוחים, בכל מה שקשור לקבלת טכנולוגיות חדשות. בכל אופן, בשנת 1886 החליט הצבא האמריקאי, באופן רשמי, לאמץ את כלי הנשק החדש שהציע חירם מקסים.

בצבאות אירופה, שבהם נולד רעיון המקלע, נתקל כלי הנשק החדש בעוינות. חלומות הם דבר אחד, ומציאות היא עניין אחר לחלוטין. האירופים, לפחות באותו זמן, היו מעדיפים שהמקלע יישאר במצבו ה"טבעי", כחלום שאי־אפשר להגשימו בשל מגבלות טכנולוגיות. קציני הצבא של אנגליה צרפת וגרמניה, באו באותה תקופה מקרב האצולה. אנשים אלה ראו בבתי־החרושת ובמכונות של המהפכה התעשייתית, איום חריף על מעמדם. בתי־החרושת ומוצריהם היו סמלו של העולם החדש שבו לא היה מקום לשליטתם החברתית ולביטחונם העצמי.

הקונספציה של הקצינים האצילים הללו הייתה מושרשת עמוק בעבר. כידונים, חרבות, מגינים ומפגש לוחמים פנים־אל־פנים היו, לדעתם, הכלים והדרכים היותר מכובדים שבאמצעותם אפשר לנהל מלחמה. הרובה היה רע הכרחי, שאפשר היה לשפר אותו, ואת תדמיתו, אם מוסיפים לו כידון. באין־ספור דיונים אין־סופיים שהתקיימו בעניין זה, הביעו הקצינים האירופיים את חוסר האמון שלהם ביכולתו של הכלי החדש. חוסר האמונה הזאת לא הופרע כלל על־ידי העובדה שבאותו זמן עצמו, השתמשו אירופים אחרים, במושבותיהן של אנגליה, צרפת ואחרות, מעבר לים, בכלי הנשק הזה, ודיווחו על הצלחותיו. הקצינים האירופיים טענו שהמקלע אינו נשק מכובד מכיוון שהוא שולל את מותר האדם של האוחז בנשק ושל הנפגע ממנו כאחד. מה שאולי יכול להועיל בשדות הקרב הפרימיטיוויים של המושבות, מקומו לא יכירנו בשדה הקרב התרבותי שלנו. משהו כזה.

ייתכן שחלק מהסלידה כלפי הכלי החדש נבעה מגודלם, משקלם וסרבולם היחסיים של המקלעים הראשונים. ייתכן שתתי־מקלעים קלים, שלא לדבר על רובי סער מודרניים, היו מתקבלים ברצון על דעתם וכבודם העצמי של הקצינים האצילים. החבר תת־מקלע, כפי שהוא מופיע בסרטי גנגסטרים, למשל, נראה הרבה פחות אימתני ודוחה מאחיו הכבד, ויש אפילו מי שרואים בו לוויית חן שובבה, של צעירים שסוגרים עניין בהחלטיות ובמהירות: טא־טא־טא־טא־טא.

כך או כך, הבוז האירופי למקלע נמשך אל תוך מלחמת העולם הראשונה. בראשית המלחמה, לא היו יותר מאלפיים וחמש מאות מקלעים "ניסיוניים" בצבא הצרפתי כולו. הבריטים חימשו את צבאם בכשני מקלעים לבטליון (כאלף חיילים). הגרמנים, שלפחות ברמה ההצהרתית נטו יותר לקבל ולאמץ את המקלע, נכנסו גם הם למלחמה ברמת חימוש דומה לזו של הצבא הבריטי. אבל, ככל שנמשכה אותה המלחמה, הוכח שוב ושוב כוח האש הרצחני של החבר מקלע. הסתערויות רגלים על מתחמים שצוידו במקלעים הפכו להתאבדות. המקלע מצד אחד, והשוחה מצד שני, הפכו את הפרשים לאנאכרוניזם. בקרב אחד הושמדו שני בטליונים בריטיים, בתוך שלוש דקות, על־ידי מקלע אחד בלבד. אבל הקצינים האירופיים האצילים עדיין המשיכו להתנגד רעיונית לרעיון שהנשק החדש הזה יהיה הכלי החשוב לחיל הרגלים. חלק מאותו אי־רצון להיכנע לזמן ולוותר על ערכי הכבוד הצבאי, שרדו עד לראשית מלחמת העולם השנייה, שבה הסתערו פרשים פולניים, רובם אצילים מה"שלאכטה" הפולנית, על טורי השריון הגרמניים.

למרות כיסי ההתנגדות האלה, עד לסוף המלחמה כבש לו המקלע אחיזות רבות בצבאות האירופיים. אבל עד שעשה זאת, הוא נדחק במידת מה הצידה, על־ידי המצאה צבאית חדשה: הטנק. מאז, המצאה צבאית רודפת המצאה צבאית, והסיפור פחות או יותר ידוע. המקלע סימן, למעשה, את הגבול בין עידן המלחמות שהתנהלו לפי כללים ידועים מראש, לעידן שבו המלחמה הבאה יכולה להתנהל בדרכים רבות, רק לא בדרך שבה התנהלה המלחמה שעברה. ולמרות אי־הדמיון הזה שבין מלחמות העבר למלחמות העתיד, עדיין ניכרת בכולן השפעתו הראשונית של החבר מקלע. מאז שהוא נכנס לתמונה, ממש כפי שחששו הקצינים האצילים באירופה, המלחמות הולכות ונעשות פחות אישיות, פוחתים המפגשים הישירים בין הלוחמים, והדה־הומניזציה עולה כפורחת בשדות הקרב.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

איתן לא היסס לרגע 2702
אני מקווה שזה לא יחשב לי כקטנוניות אם אציין שהמקלע כיום הולך ומאבד את מקומו אל מול נשקי הקלעים החדשים.
בשדה הקרב העתידי שוב אתה חש קרוב לאויבך מבעד לעדשת הטריג' שמידט או לאופול...
''הארטילריה - מלכת הקרב'' 2706
למי שלא זוכר/יודע/מעודכן, הכותרת שהבאתי היא הסיסמא הרשמית (אחת מהן) של חיל התותחנים. גם אם מעלימים עין מלוחמת טילים ונשק להשמדה המונית, אי אפשר שלא להבחין שה"רומנטיקה" של שדה הקרב הולכת להעלם בקרוב, יחד עם הדמות של החייל הקרבי. כבר היום, חיילי צנחנים מובחרים יודעים בסתר ליבם שלשריונר המצוי יש כוח השמדה במספר קני מידה מעליהם, וגם חיילי השריון הלהוטים ביותר בוודאי מבינים גם הם שאם באמת היו רוצים "לנקות" איזור מסויים, היו קוראים לתותחנים. כשדוד לוי אמר ש"אדמת לבנון תבער", הוא ידע על מה הוא מדבר - צה"ל, אשר מפסיד בשיטתיות במלחמת הגרילה, מסוגל להפוך את בירות בקלות מדאיגה למגרש כדורגל. למעשה, הדבר היחיד שעוצר אותו הוא הידע שגם למדינות אחרות יש את הכוח הזה, ושהתקפה כזו לא תשאר ללא מענה. ואני לא צריך לפרט בקשר להתקפות אב"כ - כולנו זוכרים את הפאניקה.

המלחמה העתידית, אם יהיה לנו מזל, תהיה תמיד מלחמה קרה, עד שאחר הצדדים יפרוש ממנה. לעומת זאת, אם לא יהיה לנו מזל והמלחמה הקרה תתחמם, אף אחד לא יהיה פה כדי לבכות בסופה.
''הארטילריה - מלכת הקרב'' 2707
מצד שני, כפי שראינו במלחמת המפרץ, מלחמה אווירות לבד לא יכולה לנצח.
''הארטילריה - מלכת הקרב'' 2719
מצד שלישי, כפי שראינו ביגוסלביה, מלחמה אווירית לבד כן יכולה לנצח.
ובמלחמת המפרץ כלל לא היה נסיון לנצח במלחמה אווירית בלבד.
''הארטילריה - מלכת הקרב'' 2708
ההקבלה בין מקלע בשדה הקרב לתותח במערכה כולה, היא במקום מכיוון ששניהם טובים בעיקר ב''להוריד ראשים''. כדי לכבוש שטח ממש או לחילופין, לפגוע ביריב, אין תחליף לנשק מדויק הווי אומר - טילים מונחים שהם המקבילה המערכתית לירי קלעים בקרב.

אבל יש לי תחושה שזה לא ממש (או שמא ממש לא) נושא הכתבה.
''הארטילריה - מלכת הקרב'' 2776
הכוונה שלי היתה להגיב על תחזיתו של יבשם לגבי העתיד, שבו המלחמות מאבדות באופן מוחלט את הנופך האישי (ואולי עקב כך - שרידי ההומניות) שבהם. בכל מקרה, אני עדין חושש מכך שכל מלחמה עלולה (שימו לב - עלולה, לא עשויה) להיות המלחמה האחרונה.
יפה, רהוט ומחכים 2709
שנים רבות הנני קורא את שאתה כותב
תענוג לקרוא

תודה
השכלתני עד מאוד
danel
2732
המאמר היה מעניין ואינפומטיבי מאוד – מעניין לראות את השיקולים התרבותיים/חברתיים שמלווים החדרת טכנולוגיה חדשה לתחומים שונים בחיים, במיוחד לתחום כמו לוחמה, שמייצג לרוב אספקטים רחבים למדי של החברה.

לי באופן אישי ישנו קונפליקט בכל הקשור בטכנולוגיה המשמשת למלחמות ולפגיעה בבני-אדם, מחד אני מעריך מאוד את העקרונות המדעיים שמאחורי ההמצאות (השתמשות בפגם של המכשיר ע"מ לשפרו ולעצבו מחדש - רתע הופך לכוח הטוען קליע נוסף; גאוני!) ומוקסם מההליך הלוגי-מחשבתי של ממציאיהם, אך מאידך אני נתקף חלחלה ושאט-נפש כאשר אני חושב על השימושים שנעשים בפיתוחים כגון אלו (שהרי ישנו הבדל בין דימוי כלי הנשק לתוספת/הארכה [Extesion] תיאורטית לגוף האדם לבין שימוש בו לקטילת מאות ואף אלפי חיים) בשדה הקרב.

הדוגמה האולטימטבית לניגוד הזה היא כמובן
פצצת האטום - מצד אחד ניצב בפנינו מאגר האנרגיה הנקי, הזול והרב ביותר שידוע לנו עד כה, אותו ניתן לרתום מטרות רבות וחשובות ע"מ לפקדם ולפתח את המין האנושי ואת הטכנולוגיה, אך מצד שני ברור לכל בר-דעת שאלמלא פרויקט מנהטן שתוצאותיו היו השמדת הירושימה ונגסקי בידי ארה"ב ב - 1945 ומאוחר יותר גם המלחמה הקרה, היה לוקח זמן רב רב יותר עד שהיינו מגיעים ליכולת לנצל את הכוח האטומי.
אפילו המדענים שעבדו על פרויקט זה הבינו את משמעויותיו המחרידות, וחלקם אף הסתייג ממנו לאחר תומו (בעיקר פיינמן ואופנהיימר).
דוגמה קלאסית נוספת היא הדינמיט ופרס נובל (מתוך הנחה שכולם מודעים לסיפור שמאחורי פרס נובל והשעה המאוחרת, לא אפרט...).
רק שאלה אחת 2733
איך קשור סיכום תולדות המקלע לכתב עת לענייני תרבות ואקטואליה? (דובי, השאלה מופנית בעיקר אליך).
רק שאלה אחת 2738
נסה לחשוב יותר לכיוון של ''תרבות'' ופחות לכיוון של ''אקטואליה''. אם עדיין לא הבנת, חזור אלי באימייל.
בכלל, הטרנד הזה של לשאול ''במה קשור המאמר הזה לאייל'' על כל נושא שלא מעניין את הקורא הספציפי, נהיה די מגוחך. שאלות כאלה מוטב להפנות באימייל, אם בכלל.
רק שאלה אחת 2774
זהו, שהנושא דווקא מאוד מעניין אותי. קראתי את המאמר ונהניתי ממנו מאוד. הוא פשוט לא נראה קשור.
הערה היסטורית-תרבותית 2835
מלחמת האזרחים האמריקנית, יותר משהיא המלחמה המודרנית הראשונה, מהווה מפגש-תרבותי מעניין מאוד בין המלחמה ה"מודרנית" (שאותה ראינו אח"כ במלחמת העולם הראשונה והלאה) והמלחמה ה"קלאסית", שהיתה נהוגה באירופה עד מלחמות נפוליון בערך.
הדרומיים
דגלו בגישה ה"מסורתית": תמרוני-אגף גדולים, הסתערות פרשים, מלחמת גרילה (אני כולל אותה בתחום זה כי היא מנוגדת ללוחמה ה"מודרנית", המעדיפה הפגזות-ארטילריה מאסיביות, כמו שמבטא צחי ברזניק). גנרל לי הצטיין במיוחד)
בסוג לוחמה זה, שדמה מעט לקרב-שחמט גדול.
הגנרל הצפוני האולטימטיבי היה גנרל גרנט, "הקצב", שהטיל חיילים למערכה בלי חשבון, קצר את כוחות האויב (ואת כוחותיו) באש ארטילרית, והיה גם מטיל פצצת-אטום על ריצ'מונד, אם רק יכל. שיטת הלוחמה הזו הדגישה אלמנטים מודרניים - תקשורת, שליטה ריכוזית, לוחמה המונית.
אבל האם בחשבון-סופי, הרוויחה האנושות מכך שהמלחמה הפכה לתעשייה בזכות הרעיונות ה"מודרניים" האלו?
הערה היסטורית-תרבותית 2840
אני לא בטוח שהאבחנה שלך מדויקת. קצירת אנשים ("הקצב") דווקא היתה נפוצה מאוד במלחמות עתיקות - אנשים תמיד היו, והרבה, ולא אכפת היה לאף-אחד מהם.
מה שאתה מתאר נשמע לי יותר כמו ההבדל בין תורת הלחימה הסובייטית לזו המערבית: הראשונה דוגלת בכמות (אם תזרוק מספיק טנקים גרועים לקרב, ננצח) והשניה באיכות (אם תפתח טנקים מתוחכמים, תנצח).
הערה היסטורית-תרבותית 2845
מלחמת האזרחים מובחנת בכך שהיא השתמשה כבר בכלי נשק מודרניים, אבל בטקטיקות נפוליאוניות: התקרבות עד טווח אפס, וירי. הביטוי "לראות לאויב את הלבן בעיניים" הומצא אז, ולא על ידי ראש ממשלה ישראלי מסוים.

התוצאה של השילוב הזה הייתה מספר הרוגים עצום, שאכן הזכיר את מלחמת העולם הראשונה. אז הופיעו הצוללות הראשונות, הספינות המשוריינות הראשונות, השימוש בבלונים לתצפית, ולוחמת חפירות.

בשתי המלחמות הללו קיימת תופעה מעניינת של התרועעות בין חיילים משני הצדדים, שהתבטאה בהחלפת מזון, טבק, ושאר מצרכים, וכן, לעיתים, משחקים בין שני הצדדים - בייסבול במלחמת האזרחים, כדורגל בין מכתשי הפגזים במלחמת העולם - תופעות שהופרעו על ידי גנרלים נרגנים. המלחמה חדלה להיות אישית, הפכה להתליך תעשייתי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 8772
המאמר היה מאוד מעניין. צריך לזכור שגם לאחר מלחמת העולם הראשונה ''סובלים'' גנרלים מתסמונת ''המלחמה הקודמת''. הוזכרו הפרשים הפולנים שהסתערו על השריון הגרמני. יש את תפיסות המלחמה המיושנות של הצרפתים בפרוץ מלחמת העולם השניה אך צריך לזכור את תחילת מלחמת יום הכיפורים. תפיסות המלחמה שם התבססו על מלחמת ששת הימים...
תסמונת המלחמה הקודמת... 617316
עד כמה שאני מבין, בשביל שתסמונת ''המלחמה הקודמת'' תהיה רלוונטית - לפחות אחד מהצדדים הלוחמים צריך להיות פטור ממנה.
(להבדיל מתסמונת החכמה בדיעבד)
תסמונת המלחמה הקודמת... 617319
ראשית תודה שהעלית את המאמר הזה מן באוב, הוא מהנה למדי.

נראה לי שהתסמונת רלוונטית בעיקר לצד שהפסיד יותר מיישומה, גם אם שני הצדדים לקו בה. זאת מבלי להיכנס כלל לוויכוח האם התסמונת הזאת היא גורם הכשל המרכזי של יוה"כ.

הערה קטנה בקשר למאמר המקורי - בסיומו נטענת לכאורה הטענה שהרג מרחוק הוא פחות הומני מאשר שיסוף חם ולח של צוואר אוייבך בעודך מביט לתוך עיניו. I beg to differ. לכל הפחות צריך לומר משהו להגנת התזה הזו ולא להצהיר עליה כמובנת מאליה. לי נראה שיש כמה סיבות לטענה ההפוכה דווקא.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617367
(בכיף, גם אני התלהבתי ממנו)
תסמונת המלחמה הקודמת... 617436
אני חושב שהשימוש הנכון (בפרט אחרי קריאת אליס ו-On Killing של דייב גרוסמן) צריך להיות דה-פרסוניזציה, ולא דה-הומניזציה. העניין הוא עד כמה מודעים לכך שיש בן אדם מולך, לא כמה אתה הומני ורחמן.
בעניין זה יצויין שחלק מגורמי הפוסט-טראומה אצל חיילים קשורים לא רק בסכנה לעצמם אלא גם בהרג שביצעו; ובהתאם לזה, ככל שהריגה נצפתה מרחוק יותר, הממוצע היה של פחות. טנקיסטים 'השמידו טנק', ולאו דווקא 'הרגו שלושה-ארבעה אנשים'.צוותי מפציצים לא ראו את ההרס שחוללו. אבל, לעומת זאת, חי"רניקים, צלפים ואפילו מפעילי מערכות נשק עם צג טלוויזיה - שרואים במי הם פוגעים - הושפעו יותר.
(מקורות: גרוסמן, וכן כמה מקורות פנימיים של צבאות שונים שיצא לי לראות במרוצת השנים).
תסמונת המלחמה הקודמת... 617437
צמצום מקרי הפוסט-טראומה דווקא נשמע לי כמו יתרון, לא?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617442
לצבא, ודאי. ומצד שני, אם המלחמה הופכת להיות משחק מחשב, אז גם הרתיעה הטבעית-למדי מהרג מצטמצמת. יש הסוברים שחלק מכמות ההרג העצומה במלחמות התקופה המודרנית קשורה לתיעוש של ההרג ולהפיכתו ל,אהמ, לא אישי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617463
אתה מאד ציני, קודם כל הוא יתרון לאנשים. דווקא לצבא פחות איכפת, מה זה משנה לו אחרי המלחמה שמי שסיים אותה סובל עשרות שנים אחר כך? ממילא יגייסו חיילים חדשים.

והטיעון השני שלך נראה לי לא מבוסס.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617465
אני ריאלי. כמו-כן, בעיקר במלחמות ארוכות אבל אפילו בתוך כמה ימים, PTSD יכול להכות.
הטיעון השני מבוסס מאוד: מעבר למקורות שציינתי, רק תחשוב על ה'מאמץ' שנדרש כדי להרוג 20,000 איש בסכינים, בירי ובהפצצות. אם להביא דוגמה שקופצת לי לראש, אצל הנאצים יימח שמם המעבר מרציחות בירי מטווח קצר לתאי גזים לא היה רק עניין של כלכלה ומהירות, אלא גם נבע מכך שהם שמו לב שיש השפעות שליליות מבחינתם על הרוצחים עצמם כאשר הם מתעסקים ברצח מתמשך.

אני לא מתכוון להשוות לוחמים לנאצים חלילה, אבל הנאצים הם דוגמה שאפילו אנשים מתועבים*, עם אידיאולוגיה וצידוק, נתקלים בקושי כשהם הורגים\רוצחים בסיטונאות. הרבה יותר קל להרוג כשאתה לא רואה את מי שמולך. יש סיפור מפורסם על קצין במטכ"ל הצרפתי שהגיע באמצע מלחמת העולם הראשונה לחפירות ופרץ בבכי: 'לא ידעתי שככה החיילים חיים'. הפעלת כמות ענק של ארטילריה קלה הרבה יותר משליחת חיילים להרוג אנשים מטווח קצר, והמעצורים הלא-דווקא-מודעים שיש לבני אדם מהרג יורדים ככל שלא רואים ממול בן-אדם.

*במחילה מכריסטופר בראונינג, אני חושב ש'אנשים רגילים' שלו הוכיח הרבה פחות משביקש להוכיח.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617470
לעניין הקצין הצרפתי: גם החיים בחפירות (עם אפשרות הבונוס להיהרג מכדורי צלפים) לא היו פיקניק.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617491
לא הבנתי מה באת להוסיף או לסתור.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617474
מדבריך נשמע כאילו רוב ההרוגים במלחמות הם מארטילריה ומפצצות מונחות חכמות, בניגוד לירי בעין וכדומה. אני פשוט לא בטוח שזה נכון. מספר ההרוגים בדארפור - המאה ה-‏21, להזכירך - מוערך כנראה ב-‏300,000. אני תוהה כמה מהם זה מארטילריה. כנ"ל במלחמות אחרות באפריקה. להביא את מלחמת העולם השנייה כדוגמה נראה לי בעייתי מאד, מאחר וזה מאורע נדיר וגם הוא קרה כבר לפני 70 שנה. (בראשונה אני מניח עדיין היה שימוש הרבה יותר נפוץ בחיילים ורובים מאשר במפציצים ונשק גרעיני).

ולגבי היחס לאלימות, אני חושב גם על אפקט הפוך משהזכרת. בעבר, כל חייל עם חרב היה אמור לשסף את אויבו כשהוא רואה לו את הלבן בעיניים (ואגב - רעייתו בבית היתה הורגת ארנבים ותרנגולות במו ידיה בינתיים), ולכן האנשים היו רואים הרבה יותר אלימות והרג ישירים וקרובים מאשר היום. מאד יכול להיות שדווקא זה היה גורם להם להיות הרבה יותר חסינים לאלימות, מאשר הדור שלנו, שרואה הכל מרחוק, ואלימות פיזית - כלפי אנשים ובעלי חיים - היא הרבה יותר רחוקה מאיתנו.
ולראייה מקומית אתה יכול לראות בחברה הישראלית את הירידה המשמעותית ביכולת לשלוח חיילים לחזית ולשמוע על קורבנות בקרב.
אז לפי הטיעון הזה נראה לי שאם כבר אנחנו הרבה יותר רגישים לאלימות מאבותינו בימים עברו.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617490
ודאי! בכל המאה ה-‏20 הארטילריה קטלה יותר אנשים מאשר רובים, ובוודאי יותר מאשר כידונים. זה היה כך גם במלחמת העולם הראשונה. הסטטיסטיקה בנושא די ברורה. כנ"ל, אגב, לא פעם במלחמות קטנות יותר שמעורבות בהן מדינות מערביות (וייטנאם, למשל; אפגניסטן; וכן הלאה). אין לי נתונים לגבי דארפור, אבל גם שם הופעלו מטוסים וארטילריה, למיטב ידיעתי.

לגבי היחס לאלימות, זה לא סותר. אנשים היו פחות רגישים, אבל לא *חסינים לגמרי*. והנה, הבאת את דוגמת השחיטה וזו דוגמה מצויינת (בלי להשוות, כמובן) אני בספק אם יש חברה בעבר שבה צריכת הבשר גבוהה יותר מאשר בחברות מערביות, אבל בחברה מערבית שחיטה לא מתבצעת בפומבי. עושים לה אאוט-סורסינג לאנשים שמקצועם בכך, והשאר אוכלים בניחותא את הסטייק או הפולקע - ובסיכום סופי זה יוצא הרבה יותר שחיטות מאשר בחברה קדם-תעשייתית.
באשר לחברה הישראלית, גם אם לא תקבל את התיאוריה שלי (לא רק שלי, כמובן) שזה תלוי בחשיבות המטרה מבחינת החברה - איום קיומי מצדיק יותר קורבנות מאשר סתם מערכה מול איזה ארגון טרור נודניק - אזי אני לא חושב שיש מקום להשוות בין הרגישות לנפגעים *שלנו* לבין הרגישות להרג *אוייב*.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617493
מה שאתה אומר נשמע די משכנע.
יש לי הערה קטנה באשר למספרי הרוגים בראייה היסטורית - אולי במאה ה-‏20 היו יותר הרוגים במלחמות אבסולוטית, אבל גם כמות האוכלוסיה היתה הגדולה מעולם. אין לי מספיק ידע באשר לאחוזי ההרוגים במלחמות של הספרדים מול האינקה והמאיה, כיבושי גינגיס חאן וכדומה, אבל אם אז במחלמה נשחטו 50% מאוכלוסית מדינה מסוימת, אבל במספרים קטנים יותר כי היתה אז פחות אוכלוסיה, זה יכול לשנות את התמונה קצת.

ובכל מקרה כאשר יש טכנולוגיה שפשוט יעילה יותר בהרג אנשים - פגז הורג 50 וחץ הורג אחד - זה נשמע כמו גורם בסיסי הרבה יותר למספרי נפגעים מאמירים, מאשר ההשפעה הפסיכולוגית העקיפה על התותחן. לא כל כך ברור לי איך או אם אפשר להפריד בין הגורמים הנ"ל, ואני אשמח לראות הפרדה כזו בטרם אקבל את המסקנה שפסיכולוגית התותחן היא שגורמת ליותר הרוגים במלחמות.

כדוגמה הפוכה קיצונית וכמעט בנאלית אפשר לציין את הנשק הגרעיני - שדווקא יעילותו מונעת את השימוש בו.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617502
הספרדים באמריקה לא הרגו כל כך הרבה ביחס למי שמתו שם במגפות (שהם הביאו). אולי לכך רמזת בשיבוש "מחלמה"?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617506
צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים - וגם בידי המקרה :)
למרבה הצער תגובתך מזכירה שכך גם רשעים.

למה אגב עניין המגפות לא היה הדדי?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617508
נקודה יפה, המהווה את אחד הנושאים המרכזיים ב"רובים, חיידקים, ופלדה".
תקציר: אוכלוסית אירופה הצפופה והאורבנית היתה כר פורה לכל מגפה אפשרית במשך מאות שנים. האירופאים ששרדו את המגפות היו מחוסנים להמון סוגי מחלות, והחיידקים שהביאו עימם עברו את האבולוציה המקבילה.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617510
בושה לומר כמה פעמים ציינתי לעצמי שהגיע הזמן לקרוא את זה.
דיאגרמת השושנה 617728
פלורנס נייטינגייל היתה כנראה הסטטיסטיקאית הרפואית הראשונה, לפני שהיא התפרסמה כאחות רחמניה. המשימה הראשונה שלקחה על עצמה במלחמת קרים היתה להראות לגנרלים שאת מרבית מקרי המוות של החיילים ניתן למנוע כי רובם מתים ממחלות. היא המחישה בצורה גאונית את סטטיסטיקות התמותה בעזרת דיאגרמה ציבעונית, דיאגרמת השושנה, שכל הדיוט יכול להבין וכך הצליחה בסופו של דבר להביא לשינוי מהותי ביחס הצבא הבריטי להיגיינה ומניעת מחלות וכך להקטין בצורה דרמטית את מקרי המוות של חיילים.
דיאגרמת השושנה 617749
לא הראשונה, אבל מאוד קרובה.
ג'ון סנו הקדים אותה במקצת, במגפת הכולרה בלונדון ב-‏1854; אבל זה כמובן לא מוריד מההישג של נייטינגל.
משחקי השושנים 663797
אז מה, ג'ון שלג הוא לא רק דמות בדיונית ממשחקי הכס? מגניב.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617496
ברוב המלחמות היו זמירות על איום קיומי. אצלנו כבר מזמן לא קיים איום קיומי. אגב, גם במלחמת יום הכיפורים לא היה איום קיומי למרות ששר הבטחון דיבר על חורבן בית שלישי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617507
ז"א שכוונותיהם של אויבינו השתנו ב-‏180 מעלות תוך 6 שנים?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617536
לא הבנתי. למה 6 שנים? לא התכוונתי למאוויי מישהו אלא האם לפעולה הצבאית המסוימת היה איום קיומי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617538
קל לומר אולי בדיעבד, בייחוד אחרי שהכוחות נבלמו, בגולן למשל. זה לא דומה להערכת האיום בזמן אמת.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617679
כמובן תלוי ברמת ההיסטריה. אינני מאמין שמישהו מצמרת הצבא שלא היה בהיסטריה, ראה באופן ריאלי את הצבא הסורי גולש מרמת הגולן וממשיך בכיבושים. בינתיים אוגדות המילואים גויסו ומטריית הטילים לא כיסתה יותר מרמת הגולן. הסורים לא התכוונו לגלוש למטה כמו שהמיצרים לא התכוונו לרוץ לתל אביב ולהחריב את הבית השלישי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617683
זה לא ברור לי, מה היה מונע ממנו לגלוש מרמת הגולן? מתוך רצון טוב? לא נראה לי שעל זה הייתי משתית את תפיסת הביטחון שלי.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617688
כל מי שיש לו הבנה בסיסית בלחימה ובניהול צבא, יכול וחייב להבין שהיחידות הסוריות שהיו גולשות לעמק הירדן, היו משולות ליחידות מתאבדות. אוגדות המילואים היו בתהליכי גיוס והתארגנות אחרונים. כדי לגלוש למטה היו צריכות האוגדות הסוריות לקדם דרגים- דלק, תחמושת, תיקונים וכד'. ברמת הגולן הם פעלו תחת מטריית טילי הנ.מ. למטה היה נוצר סיפור אחר. הסורים היו צריכים להשאיר לא מעט כוחות מול חטיבה שבע ואלמנטים מ-‏188 שהיו תחת פיקודה, אחרת היו מסתכנים בכך שחלקים ממנה היו יורדים דרומה ומנתקים את הצבא הסורי מעורפו. ושוב: המילואים גויסו.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617702
בדרום כמדומני גם אחרי שהמילואים גויסו עדיין זה לקח עוד יותר מעשרה ימים של קרבות מרים. ממתי "המילואים גויסו" היווה סיבה להפסיק מלחמות?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617707
אבל גם בדרום הם לא התרחקו הרבה ממטריית הנ.מ. (והמהפך היה כאשר בלחץ הדרג הפוליטי הם ניסו לחרוג ממנה).
תסמונת המלחמה הקודמת... 617708
אנחנו מדברים על סכנה למדינת ישראל -סכנה קיומית. האם המצרים שעטו לכיוון הבית השלישי?
תסמונת המלחמה הקודמת... 617710
לא הבנת, מראש הבאתי דווקא את הסורים, את המצרים הבאתי בשביל טיעון המילואים שלך. בכל מקרה נראה לי שלא נגיע רחוק עם כל מתודולוגית ה'מה היה קורה אם' שאתה מסתמך עליך בחוזקה. וגם בתוכה אתה מאמין בסטיות מאד קטנות ממה שקרה ממילא, מה שמראש מנטרל את המתודולוגיה הזאת.

לי נראה שכשהאויב נמצא עם אוגדות של טנקים - ובמקרה שלא היו עוצרים אותו בזמן בגולן - מחלק ממרכזי האוכלוסיה שלך, זה איום קרדינלי. הספקולציות בדיעבד היכן הוא היה עוצר בשביל לצחצח שיניים או בגלל פחדים אחרים שלו אינן מתווה לפעולה בזמן אמיתי.

ואיום קיומי לא חייב להיות השמדה מוחלטת ומיד. גם היחלשות משמעותית עלולה להוביל בעתיד - הלא רחוק באיזורנו - להידרדרויות חמורות הרבה יותר. גם אסד לא חשב שהמהומות בארצו הן איום קיומי על משטרו, וגם אחרים לא חשבו שארגוני טרור יצברו עשרות אלפי רקטות ויאיימו - ואף יממשו ירי שלהם לערים המרכזיות ביותר שלך. אלה וגם אלה טעו בתחזיותיהם.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617717
אין מפגש בין המתודולוגיות שלנו.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617532
אני מניח שצריכת הבשר גבוהה יותר בחברה המערבית מסיבות כלכליות, בכלל זה תיעוש אספקת הבשר, ולא בגלל שיותר קל לנו נפשית לאכול בשר שנשחט רחוק. יותר מעניין אותי האם יש שינוי באחוז הצמחונות. ניחוש פרוע: בחברות מסורתיות צמחונות היתה ועודנה ממש ממש נדירה. ניחוש פרוע נוסף: האחוז המשמעותי של צמחוני-מוסר בחברה המערבית הוא דווקא כן תוצאה של (בין השאר) הרחקת השחיטה מהיומיום.
תסמונת המלחמה הקודמת... 617533
התיעוש *לא יכול לקרות* בלי הרחקה של שחיטת הבשר והכנתו.

ניחוש פרוע נוסף: בחברות מסורתיות תמצא הרבה יותר צמחונים מכורח, כי אין להם כסף לקנות בשר. אידיאולוגיה של אי-אכילת בשר יכולה להתפתח כשהגעת למצב - המאוד נדיר בחברות קדם-תעשייתיות - שבו אתה *ממש* יכול להכין תפריט שפע נטול בשר, ולא תפריט עוני.
אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בהודו? 617541
בהודו (והכוונה היא לא לאשרמים למיניהם, אלא למלונות מערביים ולחברות תעופה) כאשר מגישים ארוחה נהוג לשאול האם אתה רוצה ארוחה צמחונית או "לא צמחונית" (vege or non-vge).
מצטער שאני מעלה את המאמר הזה מן הנשיה 209080
אבל יש איזה סיבה שהוא כתוב בסטאנזות ולא בפסקאות?

ובאופן יותר קשור למאמר, משהו על ההתנגדות האירופאית למקלע- יש מחזה של ברנארד שאו (Arms and the man) בו אחד הגיבורים‏1 לועג לגדוד פרשים פולני שמנסה להסתער על עמדת מקלעים. הגיבור ניצל בנס, מכיוון שמתברר שהם קבלו את התחמושת הלא נכונה. כשהוא מספר את הסיפור בסיטואציה שתקצר המקלדת וכולי, מתברר שהמאזינה היא ארוסתו של מוביל המתקפה. הוא לא מצליח להבין מדוע האישה רואה במעשה ארוסה אקט הרואי ולא אקט של טיפשות ("אולי הוא קיבל מודיעין שהחליפו לנו את התחמושת" הוא תוהה ).

1 גיבור במובן של Protagonist.
תוקן, תודה 209095

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים