 |
האם אתה קורא את פירוט הערכים התזונתיים של מוצרי מזון? | 1687 |  |
||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
התלבטתי בין ''כן, זה שיקול חשוב'' לבין ''לא''. הסיבה לכך היא שפעם בכמה חודשים אני נתקף דחף בלתי מוסבר לנצל את חדר הכושר הקרוב למקום מגורי, ואז, באותה תקופה מוזרה, אני גם משתדל להקפיד על יחס נכון של חלבונים, פחמימות ושומנים בארוחותי. לעומת זאת, בימים כתיקונם, לא אכפת לי לאכול רעל-עכברים על לחם, אם זה הדבר המשביע והקל ביותר להכנה בסביבתי. בסוף התפשרתי והצבעתי ל-''אני אפילו לא קורא את התאריך האחרון לשימוש'', שזה נכון בכל זמן ובכל מקרה (ומצער, מאד, רק בחלק קטן מאד מהם). |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 139409 והלאה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שאלתי איזה חמישה אנשים בסביבה אם הם מסוגלים לחשב כמה בקבוקי דיאט-קולה מותר להם לצרוך ביום, לאור הנתונים על כמות האספרטיים למה-שזה-לא-יהיה שרשומה על הבקבוק, והצריכה היומית-המותרת-לק''ג-משקל. לא הצליחו מי יודע מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיאט קולה זה בכלל לא בריא - תשאל את קלינטון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על זה שזה ממש לא טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל כמעט שלא שותה כלום חוץ ממים, אלכוהול מעט כאשר מבלה, וללא משקאות משום סוג למעט טיבעי לחלוטין (לא מבקבוק שפוסטר והכניסו לתוכו רכיבי טעם וריח.) בכלל עברתי לאכול מעט בריא יותר מה שהוריד לי את כמות הקמח באוכל למינימום והסיף לי דברים שלא ממש הכרתי , כמו דייסת סולת. (ממש טעים אם כף דבש בבישול) ורק היום אמרו לי שרזיתי , לא שהייתי שמן אבל בהחלט האכילה הנכונה עזרה. כמובן שבמבה ביסלי ושאר חטיפים מזמן לא בלקסיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, איך אתה מצליח להתנזר מכל זה? בחיים לא הייתי מצליחה. כבר המון זמן שאני מנסה להיגמל מקולה. ויש לי עוד המון זמן להמשיך ולנסות להיגמל מקולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל מעונו של החכם, עלתה לרגל אישה ובפיה בקשת עזרה. בעוונותיה פינקה את בן הזקונים, והוא מסרב להביא אל פיו דבר מלבד ממתקים. החכם חכך בדעתו, והודיעה לה כי יהרהר בסוגיה, ויאמר לה את עצתו בעוד שבעה ימים. מששבה אליו, ביקש אותה להתאזר בסבלנות, היות ונחוצים לו שלושה שבועות נוספים לפתרון הסוגיה, וכי עליה לשוב אליו עם הילד. מקץ שלושה שבועות שבה אליו וילד תפנוקיה עמה. החכם הביט בילד במבט חודר, ואמר בגערה רכה: ילד, די לך לצער את אמך, הבטח לי כי תחדל לאכול ממתקים. אני מבטיח, אמר הילד בהכנעה. האם המופתעת ביקשה להשאר עוד רגע ביחידות עם החכם, ושאלה לפשר ההמתנה הממושכת, לאור הדרך הפשוטה בה נפתר הענין. ראי נא אמר החכם, גם לי עצמי חיבה עזה למיני מתיקה, לכן לא יכולתי לדרוש ממנו מה שלא יכולתי לעשות בעצמי. תחילה חשבתי כי שבוע יספיק לי כדי להגמל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה די בקלות, החלטתי לרדת למינימום שמונצים וגיליתי כי זה לא ממש חסר לי. ואם מגיע רגע אחת לכמה שבועות אני אני אוכל שקית של במבה ויודע שאני לא אגע בזה או במשהו דומה שוב כמה שבועות. לחם אני כבר לא זוכר מתי אכלתי בפעם האחרונה, כן יוצא לי אחת לזמן מה לאכול שווראמה ואז אני משתדל בצלחת ולא בפיתה. למעשה עברתי גם לשלוש ארוכות מסודרות ביום אחת כמו שציינתי דייסה 6:00 בבוקר לפני העבודה, אחת ב14:00 בעבודה ואחת בערך ב21:00 כאשר חוזרים מהעבודה. היות שאני עסוק כמעט כל היום אין לי ממש זמן לחשוב על אוכל וזה די פותר את הבעיה. לכל מקרה אם את רוצה לאכול פחות שתי יותר לפני הארוחה ועברי לארוחות מסודרות. בהתחלה קצת קשה להתרגל אחר כך כבר הגוף לא מתלונן יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא שאני די תלוי בסנדוויצ'ים. גם בעבודה וגם באוניברסיטה, אין לי אפשרות לחמם אוכל, אז מה שנשאר לי להביא זה סנדוויצ'ים (זה בטח יותר טוב מלקנות אוכל בקפיטריה או בבית קפה). יש עצות? ניסיתי תקופה מסויימת לאכול סלט לארוחת צהריים, אבל אין סיכוי שזה ישביע אותי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה ואין בעבודה אוכל וכן יש מקום לאכול ליד גם אם זה מעלה את יוקר המחיה (שיקול שלך מה אתה מעדיף) אז אפשר למצוא משהו ללא לחם אלא בצלחת , רצוי תפוחי אדמה אורז כוסמת וירקות. ממש לא רצוי אטריות ולחם מכל סוג.{1} (כמובן פיתות וחבריהן שיכות למשפחת הלחם.) אתה כן יכול להתחיל את היום כמוני בארוחה בבית, אצלי זה דייסת סולט, מחזיר אותי עד סביבות הצהריים, לא משמין לוקח שלוש דאות להכין ואפשר להוסיף תיבול לפי שיקולך, כמובן שזה לא ממש אסטטי לעין כמו כל דייסה אבל לי היות המראה לא מפריעה ומאז שאני מוסיף כף דבש {2} אז הטעם בעיני טוב מאוד. ניסתי גם אם קינמון והולך גם כן לא רע, כפית אחת. תוריד לחלוטין נישנושים מכל סוג שהוא, אם בה לך משהו ניתן לאכול אגוזים, כמה שאתה רוצה. כמו שציינתי עבור למים בלבד. ארוכה אחת במשך הצהריים הרבה ירקות, גם אם לא ימלא לחלוטין יוריד את הכמות של שאר הדברים בסופו של דבר זה תופס מקום בקיבה הרבה בשר {3} כמו שציינתי אורז כמה שאתה רוצה , לא משמין. כנ"ל תפוחי אדמה, לא חובה ציפס. שתי כוסות מים לפחות לפני התחלת האכילה, יעזור לך במשך זמן הארוחה להיות שבע לפני {4}. להוריד כמה שאפשר את סוגי החלב בטח השמן. לכל מקרה ברוב מסעדות הפועלים יש אוכל סביר במחירים סבירים. אבל אם ממש אין לך אופציה אז שים בתוך הסנביץ הרבה תוכן ומעט לחם. פרוסות דקות. לחם קל. מקווה שעזרתי. 1. פיתות וחבריהן נימצאות באותה רשימה. 2. יותר מכף של דבש מתחיל שוב להיות בעייתי בנושא הסוכרים. (אם אני לא טועה) 3. בשר כמעט ולא מפריע, כמובן שלא את השומן בכל מקום אלא חלקים אחרים. בכל מקרה לבשר לוקי יותר זמן להתעכל כך שהרגשת הרעב לא תופיע במהרה להבדיל מירקות שנעלמים מהקיבה מאוד מהר. 4. אולם גם יחזיר את תחושת הרעב יותר מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת רועי, אבל אין שום הגיון תזונתי בעצות שלך. חלקן אפילו מיותרות שלא לומר מגוחכות. דובי, אינני דיאטנית, ולכן לא אתיימר להמליץ המלצות. תזונה היא מדע שמתבסס על מחקר רציני. אבל מלבד עקרונות תזונתיים, שחלקם שנוי במחלוקת, משום שמדובר במדע מתהווה - ישנה גם התאמה אישית שמתייחסת לאורח חיים, לנתונים גנטיים, לסיפור משפחתי ולמסת הגוף. ועל כן, אם אתה שוקל שינוי תזונתי טוב תעשה אם תפנה לאיש/ת מקצוע, תעבור בדיקות דם לאיתור חסרים תזונתיים ותקבל מידע מהימן ורציני. ואגב, הדיאטנית אולגה רז, מנהלת המחלקה לתזונה במרכז הרפואי "תל אביב" (איכילוב) ממליצה על דיאטת לחם (שסותרת לחלוטין את מה שרועי כותב). היא גם כתבה ספר בנושא, שתוכל למצוא בכל חנות ספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטירונים של צה''ל. התגלתה כאפקטיבית במיוחד כשנעשה שימוש בלחם מעופש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר במחקר שנערך בשיתוף WHO ו NIH, שעבר את אישור ועדת הלסינקי, ובו נבדקה השפעת עובשים על הליבידו. מסתבר שטירונים רבים פיתחו עמידות לסודה לשתייה, והיה הכרח, למען בטחון ילדינו, ולמען תדע כל אם עבריה - למצוא תחליף הולם. הניסוי הוכתר בהצלחה. ואולם כתופעת לוואי נתגלה שהעובש בשיתוף עם פחמימות מורכבות תורם לעלייה של המוטיבציה - המנגון אינו ברור אך נשקל ההשערה שכמות מסויימת של עובשים משפיעה ומגבירה את הפרשת הסרוטונין. אמת דיברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם יש או אין אבל את ההגיון לקחתי מהרופא הסיני שלי לשעבר שהוא זה שהמליץ על הדברים. לטענותיו: קמח כלל אינו בריא בכל צורה שהוא מגיע בה. שתיה עדיף לשתות מים ולא כל שאר סוגי השתיה. כולל שתיה חמה של קפה תה וכדומה. מוצרים משומרים אינם בריאים בגלל החומרים המשמרים בתוכם. מוצרי חלב פרה לסוגיהם השונים אינם בריאים, אישור על כך קיבלתי גם באחת מהתוכניות בערוץ 8 שטען טענה דומה. הורדה של כמות המלח בצורה רצינית. ואני לא זוכר את כל שאר הדברים. מוצרים שכן הומלצו על ידו, אורז כוסמת קווקאר, בשר, ירקות ופירות מכל הסוגים, תה ירוק (ולא הרגיל שאנו שותים) פירות יבשים כמו אגוזים וכדומה, כף דבש ליום. אני אכן לא מתיימר להבין בתזונה, אולם ירדתי במשקל לאחר שעברתי לאכול כמו שציינתי. כמו כן הרופא עצמו בין 50 רזה ללא כרס מתפתחת כמו רוב אוכלוסית בני ה50. מומחה בדיקור סיני ועוד מספר דברים טיבעיים (לא זוכר בדיוק מה) רק בשביל הסקרנות מה מגוחך? מה שכן אני מסכים איתך ששוה להתייעץ אם אדם שלמד בנושא (כמו שעשיתי) וכן שמדובר על המלצות שונות לאנשים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמה לטענה מגוחכת של הרופא (או מרפא? יש הבדל, אתה יודע) שלך: אורז אינו משמין. ועוד אחת: אם הבנתי נכון מדבריך, לשיטתך (הסינית) "קמח" הוא דבר רע. על מה מתבססים הטיעונים הללו? לרפואה הסינית ישנם שיקולים שנכונים אך ורק לתפיסה זו, ואין להם, לרוב, בסיס מחקרי או הוכחות למעט הניסיון הסיני של מאות שנים. מחד, מיליארד סינים אינם טועים, וניסיון של מאות שנים הוא לא דבר שיש לזלזל בו. מאידך, התזונה הסינית מתבססת על מוצרים, אורח חיים, תרבות, פילוסופיה, נטייה גנטית, וסינרגיה של כל אלה. האם תזונה "סינית" בהכרח מתאימה לכל אחד? תצפית במזונם המסורתי של מגוון עמים ותרבויות מעיד, שמזון פחמימתי הוא מרכיב יסודי וחשוב, וכל שיטה קולינרית כוללת מזון זה בהתאם לגידולים הטיבעיים. אצל האינדיאנים זה תירס, אצל סינים ויפנים אורז, ובמזרח התיכון – חיטה ושעורה. ואגב, הסולת שאתה כה מחבב היא חיטה. ההבדל בינה ובין קמח היא בצורת הטחינה. אין שום הבדל תזונתי בין סולת ובין קמח. כלומר, בשעה שאתה מחרים לחם לסוגיו השונים ואוכל סולת, אתה סותר את עצמך. על פי התפיסה המקובלת בקרב תזונאים, לחם, פסטה, אורז, תפוחי אדם ועוד נחשבים לפחמימות מורכבות, להבדיל מפחמימות פשוטות, קרי סוכר ו-דבש! לחם הוא שם כללי לעשרות אם לא מאות סוגים של מאפים, מסוגים שונים של דגן, עם או בלי שמרים, או חומרי התפחה אחרים. יש לחם לבן, שערכיו התזונתיים נמוכים, והוא משתווה מבחינה מסוימת (מדד גליקמי), שמיד אסביר, לסוכר ודבש. ויש לחם מקמח מלא, לחם חי, לחם שיפון ועוד, שהם לחמים עשירים מבחינה תזונתית, משום שמלבד פחמימות הם מכילים סוגים שונים של מינרלים וויטמינים (בכלל ויטמין B1. ואגב, על פי מאמר שקראתי בימים האחרונים, ואינני זוכרת היכן, בשנים קודמות נצפה מחסור חמור של ויטמין B1 בקרב פועלים זרים מסין שתזונתם התבססה על אורז. לאחר שהודרכו לאכול לחם, השתפר מצבם הבריאותי). על פי גישת "פירמידת המזון החדשה" (מסמך שנכתב על ידי פרופ' וולטר ווילט, מנהל המחלקה לתזונה, בבית הספר לבריאות הציבור, באוניברסיטת הרווארד, כבקורת ל"פירמידת המזון הישנה" - דגם שפירסם משרד החקלאות האמריקאי בשנת 92' ושמקובל על תזונאים ברחבי העולם) יש להעדיף מוצרי דגנים מלאים על פני לחם לבן, אורז לבן, פסטה ותפ"א, סוכר וממתקים. גישה זו מתבססת על תפיסת המדד הגליקמי (הבטחתי הסבר), שהוא מדד שבוחן מוצרי מזון המכילים פחמימות מבחינת אייכותית ולא כמותית. כלומר, לא סופרים קלוריות, אלא בוחנים בכמה מעלה המאכל את רמת הסוכר בדם. השיטה הזו הודגמה עבור חולי סוכרת אבל כיום ברור שהיא יכולה לשרת אוכלוסיות רחבות בהרבה, ובניהם אנשים שיש במשפחתם חולה סוכרת (כלומר, יש ברקע סיפור משפחתי), שסובלים מתסמונת עמידות לאינסולין, שידועה גם בשם היפראינסולינמיה, ואנשים שסובלים מהשמנה באיזור הבטן. או כאלה שסובלים התסמונת המטבולית (תסמונת X) שמעלה את הסיכון למחלת לב, ומתאפיינת בהשמנה באזור הבטן, רמות גבוהות של אינסולין בדם, יתר לחץ דם, רמות סוכר גבוהות בדם ועוד. היפראינסולינמיה מהווה גורם מרכזי בתסמונת המטבולית. בדרך כלל, הנטייה להיפראינסולינמיה, כמו למחלת הסוכרת, היא תורשתית, ומתפרצת כתוצאה של אורח חיים: אכילה מרובה של מזונות מתוקים או אכילה של ארוחות כבדות וגדושות. לסיכום, רועי, אני שמחה בשבילך שלקחת אחריות על התזונה שלך ועל הבריאות שלך, ועוד יותר שמחה בשבילך שאתה שומאת על המשטר הדיאטטי שקבעת לעצמך ורואה תוצאות טובות. אבל לו אני במקומך, הייתי נזהרת מאוד מלייעץ לאחרים. וכשאני במקומי, אני משתדלת לא לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית למדתי רבות. שנית היה מעניין שלישית ואלי הכי חשוב בכלל, כל מי שמייעץ באייל אינו בדרך כלל מומחה אלא מדבר מתוך ניסיונו. ואני כאשר כתבתי כתבתי מניסיוני ולא מתוך לימוד מעמיק של הנושא. כמובן שניסיוני התחיל בשל היעוץ שקיבלתי מהרופא הסיני שלי. יתכן וכוונתו בנושא הקמח לחם היא כי הבעיה פה אינה בחיטה שממנה עושים קמח אלא בחומרי אפיה שונים שניכנסים לשם כמו שמרים, לא יודע לא שאלתי. ויתכן שהוא עוד אחד שחושב שהוא יודע ואינו יודע. אני יודע שבמקרה שלי זה שינה . בכל מקרה השאלה הנשאלת היא לא רק לגבי הקמח, ישנם דברים אחרים שכתבתי, כמו למשל אי שתיית משקאות קלים בגלל החומרים שיש בהם כנ''ל קפה ודברים דומים כמו מתוקים לסוגיהם השונים. אכן יש הבדל גדול בין הרפואה הסינית לבין המערבית ואם זאת שדבריהם אינן מבוססים על מעבדות שגם אני סומך עליהן יותר, עדיין אוכלוסית המערב (ארה''ב) גודלת בשנים אחרונות מבחינת משקל. ואילו האוכלוסיה הסינים תאינלנדית ושאר עמים שחיים שם נשארים רזים גם במקומות בהם אין רעב. אגב אם אני לא טועה סולת היא לא חיטה אלא שעורה. ואולי פה ההבדל. ואלי מה שחשוב כמו שציינתי קודם הוא החלק שבו המוצר מעובד ונאכל והחומרים שבו. שוב אני רק מציין אני לא מקצוען בנושא אלא מתייחס למה שנישאלתי מבלי להצהיר שלמדתי בנושא, ואני מאמין שמי שיעצתי לו יודע כי אני לא מדבר בתור מומחה למזון זה או אחר. למעשה אחד המזונות היחידית שאני כן יודע עליהם דבר או שניים הוא הצבר שנחשב בריא מאוד ומועיל לחולי סכרת. (בעיקר ענפי הצבר. ) וזאת בשל מספר לא קטן של מחקרים שקראתי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם הסולת שאתה קונה היא לא הסולת הרגילה שבסופר, מדובר במוצר העשוי מחיטה, לא משעורה. זה כתוב בפירוש ברשימת המרכיבים :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי את הטעות שלי, מדובר לא על סולת אלא על שיבולת שועל,מה שגורם לכך שאין קמח או חיטה באוכל. ואכן אמר לי הרופא הסיני שלי אז כי גם סולת אסור לי לאכול כיוון שהיא מקמח , משום מה משהו התבלבל אצלי ולכן הטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמנה הפכה לבעייה קשה גם במדינות אסיה המזרחית, אפילו במדינה מוכת רעב כהודו. על סמך נתונים שמפרסם מטה המאבק העולמי באובסיטי - השמנה קיצונית, שהוכרה בתחילת המאה הזו כמגיפה על ידי WHO ושאר אירגוני בריאות בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. בואו נבהיר כמה דברים: המטרה המקורית שלי הייתה להפחית הוצאות. סנדוויצ'ים הם פשוט דרך נוחה לאכול בלי להוציא עשרות שקלים כל יום על ארוחות בוקר וצהריים באוניברסיטה או ליד המשרד. בוא בזמן, אמרתי שאם כבר אני לא אוכל את האוכל ספוג השמן של הקפיטריה, אפשר גם להקפיד על דברים פחות או יותר בריאים, בלי להרים יותר מדי את ההוצאות. עכשיו, בהנתן מצב העניינים הזה (חסכון בעדיפות ראשונה, אוכל בריא עדיפות שניה, לפחות בחודשים הקרובים), האם, למשל, מעבר מלחם לבן ללחם מחיטה מלאה הוא רעיון טוב? זה לא שיש לי חיבה גדולה ללחם לבן בכל מקרה... האם עדיף להחליף את הקורנפלקס של הבוקר בדייסת סולת (אללי, לא ידעתי שבאמת אוכלים דברים כאלה)? האם הפסטות שאני מכין לעצמי מדי פעם הם דבר רע או טוב? והאורז שגם מככב בבישול הביתי שלי לעיתים קרובות? מעבר לזה מתחיל להיות מסובך מדי בשבילי. אני בכל מקרה לא יודע לבשל... תודה על הנכונות לסייע, בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה ובאופן בלתי צפוי יש לי קצת זמן הבוקר,כדי לנסות לפרק את מוקשי התזונה של דובי. אין לראות במה שאני כותבת המלצות מקצועיות, אלא הצעות ידידותיות בלבד: 1. לחם: כדאי לותר על לבן ולהעדיף ללחמים מזינים יותר. וכמובן להכניס בהם מה שיותר ממרחים בעלי ערך תזונתי גבוה: טחינה, גבינות, ירקות, ביצים הם ברשימת המועדפים האישית שלי. 2. קורנפלקס או סולת שניהם ראויים, אבל הכי ראויה זו דייסת קוואקר, למי שמסוגל להתמודד אם הטעם. בקורנפלקס עדיף לבחור באלה שלא מצופים סוכר ולא מכילים צבעי מאכל. להעדיף קורנפלקס עם תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים, ואפשר להוסיף לצלחת גם פירות. 3. בעיני אין שום פסול בפסטה, תלוי מה סוג הרוטב שמתלווה אליה. כנ"ל לגבי אורז. השאלה האם פסטה או אורז הם דבר "רע" היא שאלה ילדותית ולא ממוקדת. גם לשוקולד יש ערך תזונתי (הוא מכיל אנטיאוקסידנטים), השאלה מהי הכמות שאוכלים ממנו. לכל מזון יש יתרונות וחסרונות שצריך לשקול באופן אישי, כפי שכתבתי לרועי. אם אתה שואל את עצמך מהם המאכלים שאתה יכול לארגן בקלות כדי למנוע הוצאה מיותרת, זו לא שאלה ערכית שניתן לקטלג ל"טוב" ול"רע". אם מזון בריאות (ובעיני מזון "בריא" הוא בחלקו עניין סובייקיטיבי. כמו שכתב פה מישהו, יש שסבורים שמוצרי חלב הם מוקצים. עבורי, הם מרכיב מרכזי בתפריט, ואני בוחרת אותם לפי הפרמטרים שחשובים לי) הוא בעדיפות שנייה אצלך, כדאי שתשכיל קצת בענייני תזונה (ספרים, מגזינים אינטרנט, יש שפע של מידע) ותבין מה חשוב לך ומהם הקוים האדומים שלך: שומן, סוכר, חומרים משמרים, צבעי מאכל וכו'. כמו שאמרתי, שינוי תזונתי הוא לא דבר של מה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא יודעת למה אני מטרידה אותך ואותי עם זה, אבל באמת כדאי:) אם אתה לא יודע לבשל, רוצה לאכול בריא ודל קלוריות וגם להתחמם בחורף הקר, הפתרון הביתי המושלם בשבילך הוא מרק כתום,שכל מאותגר גזיה יכול להכין, טעים-טעים, מכיל פחמימות נחוצות אבל דל קלוריות יחסית לסנדביץ, בריא וכיפי. קח דלעת, בטטה או שתיים, כמה גזרים, תפוח אדמה, שורש וכל מה שאתה אוהב, תוסיף ארבע כוסות מים, תיבלון (אבקת מרק עוף זה לא ממש בריא, אבל טעים עם זה. לשיקולך), להרתיח ו..זהו. טעים, בריא, קל להכנה, לא משמין. מומלץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם המרקי בטטה האלה, שהם נורא יפים אבל בסוף תמיד יש להם טעם של גרבר :-( אם כבר מתגברים על פוביית הבישול, הייתי מציעה מרק ירקות אמיתי או מרק עוף. היתרון במרקים הוא שכמעט אי אפשר לבשל אותם יותר מדי או לשרוף אותם. רק שני סודות יש שם - בישול על אש קטנה מאוד (אחרי שמרתיחים) ושימוש בהמון עשבי תיבול ותבלינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מרתיחים מרק עוף (מביאים רק לסף רתיחה ומבשלים אח''כ על אש קטנה, אחרת הוא מעכיר נורא), ומרק בטטה מפיק הרבה מאד תועלת מתוספת של שפע ג'ינג'ר טרי, קינמון וקצת אגוז מוסקט. אז הוא גם בכלל לא גרברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגרסתי - מרתיחים קודם את העוף, ממש דקה-שתיים, ומסלקים בכף את הקצף שנוצר (בלשון העם, ג'יפה). אחר כך מוסיפים את הירקות ומעבירים לאש נמוכה מאוד. אגב, מומלץ להמליח רק כחצי שעה לפני סוף הבישול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לסלק את הקצף? (זה שאמא שלך עושה את זה זה לא תירוץ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שהמרק יהיה צלול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רות סירקיס עושה את זה, ואפילו גיל חובב עושה את זה. ככה לפחות הם כותבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמוני כמוך. למה לקנות כל יום בקפיטריה אם אפשר להביא סנדוויץ' מהבית? חוסך כסף, יותר טעים ויותר בריא. ובכלל, הקפיטריה במקום העבודה שלי מגישה כל יום לצהריים בשר, ואני לא חובבת גדולה של בשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על פי התפיסה המקובלת בקרב תזונאים, לחם, פסטה, אורז, תפוחי אדם ועוד נחשבים לפחמימות מורכבות, להבדיל מפחמימות פשוטות, קרי סוכר ו-דבש!" בתור אחת שמתיימרת להבין להבין GI (אינדקס גליקמי) את טועה...לפחמימות מורכבות אין בהכרח GI נמוך ובמקרה כל המזונות שהזכרת למעלה הם אכן פחמימות מורכבות אך בעלי Gi גבוה שמביא להפרשת אינסולין מוגברת ובכך גם להשמנה....להבא אל תלמדי אחרים לפני שתלמדי בעצמך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לחלב פרה, כדאי לקרוא שוב את תגובה 138600 הסיבה שהסינים מחשיבים חלב פרה כלא בריא, היא שמרבית הסינים רגישים ללקטוז, עבור מי שאינו רגיש ללקטוז, כמו מרבית הישראלים, חלב פרה ומוצריו הם בריאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש לקרוא לו רופא , האם הוא רופא מוסמך או רופא חארטה (יעאנו מטפל) . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למד רפואה סינית בסין והוסמך שם כרופא מדקר ועוד כמה דברים. אינו רופא כשר למהדרין אבל גם לא משהו מסריח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעבר בקריאה ראשונה. להלן. http://www.dryang.co.il/tcm/thelaw.doc | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, אבל היות והוא גם מלמד את הנושא בארץ ועובד אם אני זוכר נכון אם קופות החולים אז אני מאמין שהוא כשר בנושא הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור ילדה/נערה, סבלתי מאלרגיות למזון, מה שחייב קריאה מדוקדקת של תוויות. יותר מאוחר, גם אחרי שהאלרגיות עברו (תודות להתנזרות רבת שנים), גיליתי פשוט שמבדיקת הרכיבים יחסית קל לדעת מהו איכות המזון. אגב, באתר האיחוד האירופי, יש רשימה של התוספים השונים, ומה הם באמת (כך שתדעו מה זה e322 בפעם הבאה שתתקלו בו): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר רשימה של תוספים, אז זו הזדמנות לקשר למה שחנן כהן, הבעלים של אתר "לא רלוונטי", כותב לגבי רשימת צבעי המאכל שמסתובבת באימייל מדי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? איך אפשר לדעת, באמת? ____________ עדי סתיו, עדיין בהתנזרות מהאייל. חוץ מהתגובה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת יסוד: ככל שהמרכיבים של המוצר דומים יותר למה שאני אשתמש בו בבית לו אני הייתי מכינה את המאכל, איכותו של המוצר גבוהה יותר. לכן, ככל שהתוספות תעשתיות יותר (וכאן באה הרשימה שהבאתי קודם לעזרה, כי לא כל E הוא בהכרח משהו מאוד תעשייתי.), וככל שהן רבות יותר יחסית לחומרים ה"רגילים", המוצר עצמו תעשייתי יותר, ולכן לטעמי פחות איכותי. כמה דוגמאות קלאסיות: סירופ מייפל אמיתי, לעומת "סירופ בטעם מייפל" (שעשוי בעיקר מסוכר וקרמל). רוטב סויה אמיתי (כמו זה של קיקומן למשל, שרשימת המרכיבים שלו היא "מים, סויה, חיטה, מלח"), לעומת רטבי סויה אחרים העמוסים בתוספות. דוגמא שנתקלתי בה בזמן האחרון: עוגיות חמאה דניות, שעליו היה מסומן "כשר פרווה" 1. דהיינו- ללא חמאה כלל... איזה עוגיות קניתי בסוף? את העוגיות שזו רשימת המרכיבים שלהם: קמח חיטה, חמאה, סוכר, קוקוס מיובש, ביצים, מלח, צימוקים, חומר תפיחה [אמוניום ביקרבנט], סוכר אינברטי, וניל. כשאני מכינה עוגיות חמאה בעצמי, זוהי בערך רשימת המרכיבים (כולל חומר התפיחה, שהוא סוג של אבקת אפייה). ואם בכלל קונים בשר קפוא, אני קונה את אלו שלא הוספו להם פוספטים או מים. --- 1 בכלל, למי שלא שומר כשרות, סימוני הכשר מועילים לפעמים- אם מוצר אמור להכיל עוף, בשר או דברי חלב, וכתוב עליו "פרווה", זה סימנן טוב שלא לרכוש אותו. גם צמחונים יכולים להעזר בתויות ההכשר בשביל להיות בטוחים שאין במוצר דברים מן החי (==פרווה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאחר ומר אנשלוביץ' עסוק מדי בטפיחות על שכמו, אטול על עצמי את תפקיד מספר ההלצות הישנות: בימי דב יוסף התהלכה טענה שמותר לאכול נקניק עם גבינה צהובה, כי בנקניק אין בשר ובגבינה אין חלב. לסיפור הלצות ישנות יש תפקיד חשוב בבריאות הנפש של האומה: הן מוכיחות שלא הכל היה טוב יותר פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בהנחה שאתה האלמוני שכבר דיבר עליו היום, בדיוק באותו סגנון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומצד שני, אולי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שמעתי שאסור היה, בגלל מראית עין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעניין אותך אולי לדעת שרוטב סויה מיוצר בשני תהליכים שונים, למרות שרשימת המרכיבים הסופית זהה (מלח, מים, סויה, חיטה - יש גם בלי חיטה): תהליך אחד הוא התססה טבעית. תהליך שני הוא עירבוב של הסויה עם חומצה כלורית לצרכי האצה דרמטית של התסיסה וסתירת החומצה בעזרת סודה קאוסטית (התוצאה של NaOH + HCl היא כמובן מי מלח). מבחינה בריאותית את צריכה להחליט עד כמה את סומכת על יצרני הכימיקלים. גם הטעם עדיף בתהליך הטבעי. סביר בהחלט שבסירופ בטעם מייפל יש פחות מרכיבים מבסירופ מייפל ושהם טבעיים לחלוטין. לא הייתי סומך על מה שכתוב על אריזות הבשר הקפוא, לקנות טרי וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בהתנזרות? ולמה היוצא מן הכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנזרות כי אני באמת צריך ללמוד או שלא יהיה לי תואר. יוצא מן הכלל כי הסתקרנתי מה הטריק הסודי. כך שאפילו אם לא יהיה לי תואר, לפחות עוגיות החמאה בביתי יהיו מאיכות שאין לה מתחרים (חוץ מאשר אצל Xslf). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר אם עניתי על הסקר כשאני מרשה לעצמי לפרש את שאלת הסקר כאילו היא מתייחסת ל*רכיבי* המזון? (ולאו דוקא לערכו התזונתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה על פירות וירקות לא מודבקת תוית עם פירוט הערכים התזונתיים. בעיקר הייתי שמח לדעת באיזה חומרי ריסוס השתמשו וכמה זמן עבר מהריסוס האחרון ועד הקטיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חלקאי ולא ביולוג אני יכול להגיד שהרכב הפרי משתנה לפי ההבשלה, וההחלטה מתי לקטוף היא לפי כמויות הסוכרים. למשווקים אין יכולת לדעת מתי היו ריסוסים, ואיזה. יש ריסוסים שלא מרססים כשיש פירות. ראה ראונד- אפ בדיון 1407 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מז'תומרת "למשווקים אין יכולת לדעת מתי היו ריסוסים, ואיזה"? אם החקלאי יצטרך להצמיד לארגזים את האינפורמציה הזאת, היא יכולה לחלחל עד לצרכן, לא? הרי המשווק גם לא יודע אם יש או אין ויטמין B1 בתמ"ל של רמדיה, והיצרן הוא המחוייב ברישום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החקלאי הקטן הממוצע בעל ידע מועט, ולמרות נסיונות למקצע את המקצוע אין הרבה הצלחה. יש הרבה משווקים חאפרים שמוכנים לקנות ממך פרי מהר, מה שכן- יש משווקים מסודרים שעושים אנליזה לדגימות פרי המשווק הוא בד''כ זה שממין את הפרי, שם בארגזים ומתמחר לצרכן לקילו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. האם נובע מכאן גם שאם יתגלה פעם שהעגבניות שקניתי רוססו בדי.די.טי, פרתיון או ציאניד יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא את היצרן? אכן, מחשבה מעודדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שקיות בסברסים שלנו שנימכרות סגורות כתוב בדיוק מה מכיל הצבר, ומצויין שם כי כמות הסוכר משתנה בהתאם להבשלה. כמובן שמצויין כי המוצר אורגני לחלוטין. אין בעיה לכתוב את הערכים של הפרי, מלבד זה שעלולים לגלות שאין בו יותר מידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב אורגניים - אני מנסה לקנות רק ביצים אורגניות, לא מסתכלת אפילו על המחיר. כמה שקלים פה או שם שווים את החלמון הכתום כמעט. אם כי הבנתי שיש גם במשקים השונים ''דרגות'' של מידת האורגניות - עד כמה התרנגולות מסתובבות בחוץ, עד כמה המזון שלהן מגוון וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחקלאות אורגאנית הוא ציור של עץ והכיתוב "טוב השדה". הם מצהירים שהם מטילים פיקוח על חקלאים שחברים באגודה. אבל לאור פרשת ההונאה במשקים הכאילו אורגאניים בחבל קטיף (מי נשמה ויביא לינק?) אני לא בטוחה כמה אפשר לחתום על זה. גם אני קונה רק ביצים אורגאניות. על אריזת הביצים שיש לי כרגע במקרר יש את סמל טוב השדה. ארוחת הערב שלי - ביציה בשמן זית - היתה טעימה. ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן דרישותי הבלתי מתפשרות ממספר מוצרי יסוד: ביצים- אך ורק ביצי חופש. עדיף של תרנגולות בעלות תואר אקדמי כלשהו, עדיף במדעים מדוייקים, עדיף פיזיקה. אה, וגם שלא ידפיסו לי על הביצים (סליחה) תאריך תפוגה עם דיו ורוד. נורא... מים- המצרכים: 1/3 כוס חמצן, 2/3 כוס מימן. אופן ההכנה... חלב- רק חלב אם! אמא שלי אמנם מתלוננת לפעמים שאני קובע לה מה לאכול ומה לא, אבל היא מבינה שזו זכותי לדרוש חלב נקי. אשתי חושבת שזה קצת חולני אבל היא יודעת מה האלטרנטיבה... אז היא שותקת. אם תזלזלו בבריאות שלכם- בסוף תמותו. אחר כך אל תבואו בטענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קורא את הערכים התזונתיים, אבל כן מקפיד לקרוא את רשימת המרכיבים ולראות אם יש משהו שאני לא מוכן לאכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מילקי אתם אוהבים על האש? הידיעה הראשונה: ידיעת ההמשך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיע אותי שניתן לבזוק עצם גדי אל חלב אימו ועדיין להישאר בגדרי הכשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעים לראות שגם בתנובה עוסקים בהגות יהודית. עכשיו אני יכול להוסיף לארון הביטויים היהודי שלי גם את המושג ''יבש כעץ''. לפי כמות השימוש יש לו, כנראה, משמעות הלכתית חשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הקטע של ה"בטל בשישים" מזכיר בדיחה נושנה. בעלת בית והעוזרת הגויה שלה בישלו תבשיל בשרי, והעוזרת שמה בטעות חמאה במקום שומן מן החי. הלכה בעלת הבית לרב ושאלה אותי "רבי? מה עושים?". אמר לה הרב "אין דבר, אם כמות החמאה קטנה מאחד חלקי שישים מהתבשיל, הרי זה בטל בשישים". שמחה בעלת הבית וחזרה לביתה. לאחר שבוע פגש הרב את בעלת הבית ודרש בשלומה. "הכל מצויין" ענתה בעלת הבית "מאז שהתחלתי להוסיף את ה'בטל בשישים' לתבשילים האוכל הרבה יותר טעים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלת הבית לא מבינה את ההבדל בין לכתחילה ובדיעבד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן להתחיל לסמן ''מכיל רכיבים מן החי'' על מוצרים. לי זה לא אכפת, אבל לחלק ניכר מאוד מהאוכלוסיה זה כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרווה זה מן החי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יודע מה מקור המילה פרווה? (זו לא חידה אלא שאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמילה פרווה במובן "עור של יונק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את המובן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי פרווה זה השערות+העור, לא העור בלבד. האם סנדלים עשויים מפרווה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אתה יודע את התשובה לתגובה 390992? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לפרווה אין את המובן הזה בכלל. יש לו את המובן של "עור של יונק+ השערות המחוברות". בעניין המקור, נדמה לי שזה מארמית או יוונית. יש גם דמיון מסויים ל FUR באנגלית(במקור מצרפתית עתיקה אאל"ט). על פי http://www.safa-ivrit.org/dikduk/aend.php מותר לכתוב "פרוואות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המובן הזה בא מוויקיפדיה1, אותו מקור טוען שהמילה האנגלית באה מגרמנית עתיקה2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג על מה אנחנו מדברים. איזה מובן בא מוויקיפדיה? של עור של יונקים? כתוב שם The term fur refers to the *body hair* of non-human mammals (כוכביות שלי).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
what-מה is-היא your-שלך point-נקודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט כן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דילמת האומניבור חזרה, ומתבטאת באופנות והמלצות מזון המוכתבות על ידי מדענים ומשתנות באופן קיצוני בכל כמה שנים. מצב זה מביא את הצרכנים לעמוד מבולבלים וחסרי אונים מול השפע המסחרר המוצע להם, ובסופו של דבר - אחרי כל ההתלבטויות, ההמלצות וההתעסקות הבלתי נדלית במזון בריאות - לייצר אומה עם הרגלי אכילה מאוד לא בריאים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |