בנות המשעא''ז נגד 2,000,000 גברים | 1739 | ||||||||||
|
בנות המשעא''ז נגד 2,000,000 גברים | 1739 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ואני אשתדל להתייחס ראשון ראשון ואחרון אחרון. לפני מס' שנים נערך בארץ סקר שביקש לבדוק את חוות הדעת הציבורית בנושא מסוים. שאלת הסקר היתה: "מי לדעתך אלים יותר?" והאפשרויות המוצעות כללו את חברי הכנסת דאז יעל דיין וצחי הנגבי. למרבה העניין, העידו תוצאות הסקר כי לדעת רוב הנשאלים, יעל דיין אלימה יותר מאשר צחי הנגבי. הנימוק היה שהיא נשמעת יותר ממנו. העובדה שלצחי הנגבי עבר "בריוני" מאז ימיו כסטודנט צעיר דרך אירועים כגון פינוי ימית, לא שינתה דבר מבחינת מצביעי הסקר. "הקול הדומם", קבעו סימון דה בובואר, קרול גיליגן ורבות אחרות כשבדקו מדוע וכיצד הפכו 51% מאוכלוסיית העולם למשניות וזניחות בקביעה ובעיצוב דעת קהל. "מטריארכליות עריצה" קובע גיל רונן בטור אישי שרובו ככולו נובע מתוך פחד מפני ערעור הסטטוס קוו והיסודות הישראליים המודרניים. הפחד, זוהי הסיבה הרציונלית היחידה שבאמצעותה ניתן להבין משפט כגון: "את מקומם של המטיפים מפעם תפסה חבורת נשים עם אידיאולוגיה של שליטה נשית ודיכוי הגבר". עם זאת, חשוב לזכור שהפחד עצמו, במקרים רבים, אינו רציונלי. המשעא"ז, כפי שאתה קורא לו, לא שיגע את המדינה. הוא שיגע אותך, פגע בנקודה הרגישה ביותר שלך – הגבריות ושימור הגבריות. "המלחמה היא עניינם של הגברים ובזכותה הפכה החברה הישראלית למיליטריסטית ומעריצת גבריות". הפריון הוא עניין נשי ובלעדיו לא היה מתקיים המין הגברי והיצר המלחמתי הנ"ל. הרשה לי להזכיר לך את המחזה "ליזיסטרטה" שמראה באופן חד משמעי שכדי להמשיך ולהתקיים כחברה וכבני אדם, יש צורך בשיתוף פעולה בין גברים לנשים והחלטה להפסיק את ההרג ואת קידוש האלימות והדומיננטיות. בנוסף, בנשימה אחת אתה מוסיף: "האופי החלש ממילא של הגברים היהודיים..." לא צוין לפני רגע שכולם לוחמים עשויים ללא חת והחברה כולה מעריצת גבריות? אז איך, למען השם, נכנעו כל אותם יצורים צמאי דם לסינור של אמא ולסיר הבשר? אותה "אידיאולוגיה פמיניסטית" שאתה כל כך נהנה לשנוא, מורכבת כיום מתיאוריות שהתפתחו בעשורים האחרונים ועברו תמורות רבות. מי שיעמיק בקריאה, יגלה שמה שנשים רוצות באמת זה לא השמדת מוסד המשפחה או הפלת הפטריארכיה. חלקן רוצות שוויון, חלקן אוהבות גברים, חלקן לא רוצות לחיות עם גברים אך המשותף לכולן הוא הרצון להמשיך ולחיות בכבוד כבני אדם עם כל הזכויות הבסיסיות הנגזרות מכך. לצערנו הרב, ישנם גברים שלדידם, הקניית אותן זכויות בסיסיות לנשים פירושו מלחמה במין הגברי כולו וכאן למעשה נפתחת הרעה. המאבק הוא לא של נשים בגברים, אלא של גברים בנשים. גברים שמסרבים להכיר בכך שנשים יכולות לפתח קריירות ולהגיע לעמדות גבוהות ועמדות כוח (ואגב, כמה נשים במדינה מצויות במעמדה של עדנה ארבל?), גברים שמסרבים להאזין לנשים בתקשורת בכבוד המגיע להן ומתייחסים למראן החיצוני כאילו היו נתחי בשר בשוק וגברים שלא מסוגלים להעריך את ההישג הנשי שכולל גם קריירה וגם טיפול וטיפוח משפחתי (וכל זאת מבלי להעלות את הסוגיה שגברים יכולים לפתח קריירה, מבלי לדאוג למשפחה ולארוחת הצהריים). עיתונאית, פמיניסטית או לא, היא קודם כל אשה עובדת ומפרנסת, רק לאחר מכן נכנסת האידיאולוגיה לתמונה. לייצג נשים אחרות זה נחמד, אבל למרבה הצער זוהי פריבילגיה ששמורה רק לכאלה שכבר הצליחו להגיע לסטטוס מסויים. אישה שלא נמצאת שם, יכולה לנסות ולצעוק כאוות נפשה ללא תועלת (ע"ע האימהות החד הוריות). אתה כותב, כמעט בחוצפה, על פרסומות המציגות גברים באופן נלעג ומתעלם מהנורמה שהיתה עד כה (ועדיין) שהציגה נשים כקולביות נבובות שמוצאות עצמן במטבח או במיטה משום שזו סביבתן הטבעית. צילום של אישה קשורה לכסא בבגדים צמודים כדי למכור טלוויזיה, לא נראה לך מגוחך ולא ענייני? זו אכן אטרקציה לראות בנות שמסיימות קורס טיס. העניין הוא שזו אטרקציה שנוצרה ע"י גברים שהחליטו מלכתחילה שנשים בצבא יעודן הוא להיות פקידות. אם היתה ניתנת ההזדמנות מהרגע שביקשה זאת אליס מילר ולא היו מעבירים אותה את דרך הייסורים שהעבירו אותה (תוך אמירות שנונות כגון "הטובים לטיס והטובות לטייסים" והתבטאויות הנשיא דאז על מיידלעך שסורגות גרביים), הסיכוי לאטרקציה גדולה, היה פוחת, בדיוק כמו שלא קוראים כל יומיים על הבנות בפלוגת קראקל. נשים יכולות וצריכות לבחור בעצמן האם מקומן במטבח או במשרד, תוך דגש על "בחירה עצמית" בדיוק כמו שכל גבר יכול לבחור לעצמו. אותם מחקרים שקבעו כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות זוגיות, בדקו את התופעה במערכות יחסים הנחשבות "נורמליות", כלומר, במערכות בהן יש לשני הצדדים יכולת ביטוי שווה ולא בכאלה בהן אחד הצדדים חי בפחד מפני הצד השני. זו כנראה הסיבה להתעלמות הנשית מהמחקר. גם קביעתך הנחרצת ש"הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו" מזלזלת בזכותן הבסיסית של נשים לחיים חופשיים ונטולי פחדים. קביעה כזו ניתן להקביל להשוואה שתיעשה ע"י נציג האו"ם בין התקפת הטרור ב 9/11 לפיצוץ אוטובוס בירושלים. הרי מבחינתו ומבחינת המספרים (למרות יחס האוכלוסייה) "הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו". נראה אותך מוכר טיעון כזה לילדים שנותרו לבדם לאחר שראו את אבא דוקר את אמא. קשיי הקליטה היחידים שהביאו לידי רצח נשים בזמן האחרון, היו אלה של הגברים שלא היו מסוגלים לקבל את העובדה שנשותיהם לא רוצות לחיות איתם יותר. אכן, טיעון משכנע לרצח. אתה כגבר, חושב שחייך במדינה הפכו לבלתי נסבלים, נשים מוכות יודעות שחייהן תחת איום הם סבל ארוך ומתמשך. רבות מעדיפות להמשיך ולסבול ובלבד שלא יעמדו נוכח ההכרה שהוציאו מהבית את אבי ילדיהן והמפרנס העיקרי הואיל ורבות מהן לא יכולות להגיע לאותה דרגת שכר שאליה מגיעים הגברים. אני, כאישה, חושבת שמשפחה וזוגיות הם מקודשים כאשר הם מספקים לשני הצדדים נוחות וביטחון ולא פחד. אני לא מוצאת הגיון בקיום תא משפחתי אלים המבוסס על יחסי שליטה שאינם מבחירה. מניסוחיך עולה כי הממשלה כולה מונעת ע"י נשים, מה שמעלה את התהייה בנוגע למספרן. מתוך 120 חברי כנסת, ישנן 18 נשים http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkindex_current.asp... שמהוות 15% מכלל חברי הכנסת. אטרקציה גדולה כל כך, עד כדי שזכתה לדף משלה באתר, בניגוד לפילוח חברי הכנסת הלא יהודים, החילונים והחרדים שלא זכו לדף דומה. גם אם תרצינה מאוד, הן עדיין לא יכולות להפיל ממשלה כמו המפלגות החרדיות. "צוותים להערכת מסוכנות" לא צצו יש מאין אלא בעקבות מקרים שקרו, עד כמה שתנסה להראות שנשים נטפלות ללא הרף לגברים, עדיין תימצאנה ההוכחות לכך שיש יותר נשים מוכות מגברים ויותר נשים נרצחות על רקע יחסים זוגיים ומשפחתיים בידי בני זוגן. אותה "סטטיסטיקה פמיניסטית" שאתה מתכחש לה, נובעת מתוך מה שקרוי בקרימינולוגיה "המספרים החשוכים", כלומר – כל אותם מקרים לא מדווחים של נשים מוכות מסיבות רבות שהכותרת לכולן היא אחת – פחד. הפחד להישאר לבד, הפחד מפני עוני ורעב, הפחד ממכות רצח והפחד שלא ישאר מי שידאג לילדים. נשים עדיין מופלות לרעה בשוק העבודה והשכר וכן בהתייחסות החברתית הכללית כלפיהן. אני יכולה להצביע לצערי, על כמה וכמה אישים ציבוריים ומעצבי דעת קהל שחושבים שאם אשה חוטפת סטירה או נאנסת, היא ודאי עשתה משהו שהגיע לה. יש מעט מאוד נשים במעונות לנשים מוכות בגלל החוסר בתקציבי רווחה שאמורים למצוא סידור לכולן. לצערנו הרב, הסטטיסטיקות האלה הן לא מופרכות ולא מומצאות כפי שאתה טוען. המשטרה לא חוששת מהשתדלנות הנשית, המשטרה חוששת, ובצדק, מהרצח הבא. כמה גברים יש, גיל רונן, שמפחדים מנשים כוחניות? כמה גברים שאישה פגעה בהם משום שהעזה להתלונן נגדם במשטרה ובכך הטיחה את האמת בפניהם, ללא כל פוליטיקלי קורקט וגרמה להם לכתוב מניפסט שנאה שכזה כנגד כל הנשים? כנראה שלא הרבה. אבל מספיק אחד כדי להאיר אותו באור מגוחך. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך כוונה אמנם לכותב המאמר, אבל ברשותך אני רוצה להתייחס לפסקה אחת בתוכה: זו המתחילה ב"גם קביעתך הנחרצת ש'הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו'...". לגבי ההקבלה לטרור: בפיגועי 11/9 נהרגו כ-2000 בני אדם (כל המספרים שאני מציין כאן הם קירובים גסים). בפיגוע אוטובוס "מוצלח" נהרגים כ-20 בני אדם - כלומר בלי התחשבות בגודל האוכלוסיה, יחס ההרוגים הוא 1:100. אוכלוסיית ארה"ב גדולה בערך פי 50 מאוכלוסיית ישראל, ולכן כשלוקחים את יחס האוכלוסיה בחשבון, מתקבל יחס הרוגים של בערך 1:2 "לטובת" 11/9. יחס כזה לא דומה ליחס של 16:1 שלפי המאמר המצוטט קיים בין שיעור רצח הנשים בישראל לבין שיעורו בארה"ב, ובשום פנים אי אפשר לטעון בהסתמך עליו ש"בעיית הטרור כמעט ואיננה קיימת בישראל". אבל - לאמיתו של דבר, אילו היה מדובר בפיצוץ אוטובוס אחד, אולי בכל זאת מישהו היה יכול להגיד שהבעיה איננה חמורה כל-כך. אלא שההשוואה הנכונה איננה בין אירוע טרור בודד בישראל לבין 11/9 - אלא בין כלל היקף הבעיה בשנים האחרונות בישראל לבין היקף הבעיה בארה"ב. בשלוש השנים האחרונות נהרגו כ-800 ישראלים בפעולות טרור. בארה"ב לא היו בתקופה המקבילה ארועי טרור משמעותיים מלבד 11/9. חישוב קצר מראה שיחס ההרוגים בפעולות טרור, כשגודל האוכלוסיה נלקח בחשבון, הוא בערך 1:20 "לטובת" ישראל. כלומר - אם כבר, אפשר להגיד (אם לאמץ את ההיגיון של כותב המאמר) שבאופן יחסי "בעיית הטרור כמעט ואיננה קיימת בארה"ב". בשלב הזה את רשאית לומר "I rest my case" - הרי איש לא יטען ברצינות ש"בעיית הטרור איננה קיימת בארה"ב" - ובכך הפרכת את הלוגיקה של הכותב. על כך יש לי שני דברים לומר: א. את צודקת. העובדה שבעייה מסוימת קטנה פי 16 במקום א' מאשר במקום ב' איננה (בהכרח) הופכת אותה ל"כמעט בלתי קיימת" במקום א'. ב. בעיית הטרור בארה"ב אמנם קיימת - אבל לאמיתו של דבר היא איננה כה חמורה כפי שניתן להסיק מהמשאבים המושקעים בטיפול בה, ומתשומת הלה הציבורית שהיא נהנית ממנה. אבל זה כבר נושא לדיון אחר. עד עכשיו, כל מה שאמרתי הוא שהדוגמה שבחרת לא היתה מוצלחת (ובנוסף, הסטתי את הדיון לעניינים אחרים שלא עליהם רצית לדבר). אבל כל זה איננו אלא הקדמה למה שאני רוצה להגיד על המשפט הבא שלך: "נראה אותך מוכר טיעון כזה לילדים שנותרו לבדם לאחר שראו את אבא דוקר את אמא". טיעונים מהסוג הזה, הפונים ישירות אל הרגש, ומבטלים (במפורש או במשתמע) את הניתוח הרציונלי, זוכים בשנים האחרונות ליותר ויותר פופולריות, בעיקר באמצעי התקשורת (שר-האוצר מציג נתונים שלפיהם המיתון נבלם, ויש התחלה של צמיחה? מיד אחר כך נציג מובטלת שאין לה במה להאכיל את ילדיה, ונשאל (תוך הרמת גבה): "האומנם יצאנו מהמיתון?"). טיעונים מהסוג הזה הם פסולים מכל וכל מעיניי - משום שהם מעודדים גיבוש עמדות (ובעקבותיהן - קבלת החלטות) שאינן מיטיבות בסופו של דבר עם החברה בכללותה. ילדים של נשים שנרצחו ע"י בני-זוגן הם אומללים מאד ומעוררי רחמים? - מיד נכפיל את המשאבים שהמשטרה והפרקליטות משקיעים כדי להלחם באלימות נגד נשים. אבל אז ישארו פחות משאבים כדי לטפל בתאונות-דרכים, ובבטחון-פנים (טרור), ובפשע המאורגן. האם ילדים של קרבנות התופעות האלה הם מסכנים פחות? החלטות נבונות בנוגע לחלוקת המשאבים (המוגבלים) בין המשימות השונות יכולות להתקבל רק על סמך נתונים - מהסוג המוזכר במאמר המקושר - ולא על סמך אמירות כמו "נסה להגיד את זה לילדי הקרבנות". הנתונים על מספרי הקרבנות אינם בהכרח המרכיב היחיד במשוואה (החברה יכולה להחליט, למשל, שחשוב לה יותר להלחם בטרור מאשר בפשע המאורגן - אפילו במחיר של יותר הרוגים בסה"כ - משום שהדבר משרת מטרה ארוכת-טווח כלשהי, או ערכים כלשהם). אבל נתונים כאלה בהחלט צריכים להיות מרכיב מרכזי בקבלת ההחלטות. |
|
||||
|
||||
מסכימה בנוגע לדוגמא, אכן לא הצלחתי לחשוב על דוגמא קולעת יותר, אבל העיקר שהכוונה הושגה. בנוגע לטיעונים הפונים אל הרגש. אני לא מוצאת פסול בכאלה שבאים כתגובה למאמר שכולו נובע מתוך יצר של נקמנות. |
|
||||
|
||||
בדוגמאות שפונות אל הרגש בצורה כזו, ועוד כשכל כך קל להביא נימוקים רציונליים נגד הטיעונים האוויליים שהועלו כאן, את שמה את עצמך באותו קו עם כותב המאמר, וגורמת לכך שיתייחסו לדברים שלך פחות ברצינות. כאחד שהסכים כמעט עם כל מה שכתבת, התקוממתי מאוד על השורה הספציפית הזו. ההרגשה היא כאילו עושים עלי מניפולציה זולה מאוד, וזה מייד מעורר אנטגוניזם. לא חבל? |
|
||||
|
||||
על שהצלחת להגיב באופן כל כך מלומד בחמש הדקות שעברו מהעלאת המאמר ועד לפירסום התגובה. ועכשיו לטיעונייך: טיעון 1: הציבור מטומטם, ימני ומרושע, והוא חושב שיעל דיין אלימה יותר מאשר צחי הנגבי. תשובה: צודקת. הרי ברור לכולנו שהתנגדות לפינוי ימית היא אקט אלים אבל הוצאת אדם מביתו וניתוקו מילדיו ע"י הגשת תלונת כזב במשטרה הוא אקט של התגוננות לגיטימית. בכלל, כשגבר מקלל אשה זו גם אלימות (מילולית, רגשית וכו') אבל כשאשה מקללת גבר זה סתם משהו שנפלט לה, וכשהיא מכבה על הילד שלה סיגריה זה אקט חריג. וזה שלרובם הגדול של מקרי הרצח וההתעללות בילדים אחראיות אמהות, ויעל דיין בחיים לא דיברה בתקשורת נגד אמהות רוצחות ומתעללות, זה לא קשור לכלום. זו סתם מניפולציה זולה של סטטיסטיקה. טיעון 2: סימון דה בובואר, קרול גיליגן ו"רבות אחרות" קבעו כי נשים הפכו למשניות וזניחות בקביעה ובעיצוב דעת קהל. תשובה: משניות וזניחות בעולם בכלל - ובישראל בפרט, שכחת לציין. למשל - כאשר אמא של יוסק'ה גרוף דרשה מיצחק רבין לשחרר את בנה, גם במחיר של עיסקת שבויים שתשבור את כושר ההרתעה של ישראל, הוא זרק אותה מכל המדרגות כי היא "בסך הכל אשה שרמוטה" (כפי שצוטט רבין מאוחר יותר ע"י איתן הבר). וכאשר קם פה ארגון שנקרא "ארבע אמהות" ודרש לסגת מלבנון ולהחזיר את "הילדים" הביתה לאמא, התקשורת לא נתנה לארגון הזה במה והיוזמה שלו גוועה (איך כתב יגאל סרנה? "מה נשים מבינות במלחמה? שיאפו עוגות לחיילים וישתקו!"). טיעון 3: גיל רונן כותב טור "אישי" מתוך פחד מפני ערעור הסטטוס קוו והיסודות הישראליים המודרניים. פחד זה "אינו רציונלי"... "המשעא"ז... שיגע אותך". תשובה: את צודקת, אני משוגע עם תעודות. יש לך את התעודות האלה, אגב? אולי כדאי שתעלי אותן לרשת ותחסלי בכך את טיעוני באופן סופי. אם לא, אולי עדיף להתייחס לטיעונים ולא לבעיותי האישיות כפי שאת מאבחנת אותן. ואם כבר לאבחן - עדיף ישירות, ולא ברמיזות. תודה. טיעון 4: המחזה "ליזיסטרטה" מראה שכדי להמשיך ולהתקיים כחברה, יש צורך בשיתוף פעולה בין גברים לנשים והחלטה להפסיק את ההרג ואת קידוש האלימות והדומיננטיות. תשובה: אני בעד להפסיק את ההרג. אני לא בעד החלפת ה"הפטריארכיה" ב"מטריארכיה" והחלפת דומיננטיות גברית בדומיננטיות נשית, בדרכי עורמה מניפולטיביות. אני נורא לא אוהב את זה שכל בחורה שאני בא איתה במגע - בעבודה, בצבא, בבית, במכונית, באינטרנט, בכל מקום כמעט - יכולה להכניס אותי למאסר בגלל שיש לה, כאשה, מאפיה במשטרה. אני לא מעריך את זה בכלל וזה אפילו מעצבן אותי ומעורר אצלי דחף בלתי נשלט לכתוב מאמרים באינטרנט. טיעון 5: "אז איך, למען השם, נכנעו כל אותם יצורים צמאי דם לסינור של אמא ולסיר הבשר?" שאלה מצויינת, שהרבה אנשים (כולל הרבה נשים) שואלים את עצמם. כנראה שאפשר להיות אחלה גברים בהרבה מובנים ועדיין להיות לפלפים וילדים של אמא במישור עמוק יותר. הגברים זקוקים לרועה רוחני כמוני, שיסביר להם איך אתן עובדות עליהם, יעורר אותם להתנער מעריצותכן וידריך אותם בתהליך שחרור אשכיהם מלפיתתן של 2000 שנות גלות. (המשך יבוא) |
|
||||
|
||||
לגבי האד-הומינם בפתח דבריך -- איילת היא חברת מערכת ''האייל'' וראתה את המאמר הרבה לפני פרסומו. |
|
||||
|
||||
זה אד הומינם יותר מוצלח: וזה: וזה: ...והכל בגלל זה: מאמר קטן שסיפק לביבי נתניהו קול בודד וקריטי של תמיכה בתוך הקקופוניה הפמיניסטית המתוזמרת של קמפיין כנפו. |
|
||||
|
||||
טיעון 6: מי שיעמיק בקריאה, יגלה שמה שנשים רוצות באמת זה לא השמדת מוסד המשפחה או הפלת הפטריארכיה. המאבק הוא לא של נשים בגברים, אלא של גברים בנשים. תשובה: אוקיי, אני העמקתי קצת בקריאה, ואפילו בתרגום, וגיליתי את מה שכתבה וונדי מקאלרוי בקישור הראשון שנתתי. ומשלל הציטוטים שמצאתי שם עולה שהתאורטיקניות הפמיניסטיות המובילות דווקא כן רוצות בהשמדת מוסד המשפחה ("מחנה הריכוז הנוח", כדברי בטי פרידן). הכהנת הגדולה של הפמיניזם טוענת שאנחנו בעצם קציני אס. אס., אבל זה לא אומר שאתן רוצות להשמיד את "שלטוננו"? מה אתן חושבות לעשות עם קציני האס. אס.? ספרי לי, פרטיזנית יקרה. טיעון 7: יש גברים המסרבים להכיר בכך שנשים יכולות לפתח קריירות ולהגיע לעמדות כוח. וחוץ מזה, כמה נשים כמו עדנה ארבל יש? תשובה: להיפך, אני מכיר בכך שנשים מגיעות לעמדות כוח ואני מאוד לא אוהב את מה שהן עושות כשהן מגיעות לשם. לפי דו"ח שדולת הנשים לשנת 2000, 80% מהפרקליטות הן נשים. כך שיש הרבה מאוד תואמות עדנה ארבל בצנרת. ואגב, דורית בייניש היא כבד קצוץ בעיניך? טיעון 8: גברים מתייחסים לנשים כאילו היו נתחי בשר בשוק. תשובה: מצטער, אבל כגבר הטרוסקסואלי, איני יכול שלא להביט על בשרן של נשים בתאווה מסויימת. אבל ככה זה: אתן נתחי בשר בשוק, אנחנו נתחי בשר תותחים, וכשהבשרים האלה נפגשים באהבה ובנישואין הם הופכים "בשר אחד", ככתוב בסיפור הבריאה בספר בראשית. בשר אחד משפריץ, בשר אחר סופג, ויוצאים מזה יצורים חמודים מאוד עם אפים קטנים ועיניים גדולות. מומלץ ביותר. טיעון 9: זו "כמעט חוצפה" לכתוב על פירסומות אנטי-גבריות, כאשר יש עדיין פירסומות אנטי-נשיות. תשובה: אז אם פירסומאים שחורים בארה"ב יעשו פירסומות שמראות לבנים באור בזוי, ואם קונדוליזה רייס תקרא לנשיא בוש "בוי" - זה בסדר? אם בדרום אפריקה יעשו שירותים נפרדים ללבנים, זה אקט של תיקון? או שזה אקט של אינפנטיליות נקמנית? טיעון 10: כותבים על בנות טייסות כי בנות טייסות זו אטרקציה נדירה, בגלל שבמשך שנים גברים לא נתנו לבנות להיות טייסות, אחרת כולן כבר היו מזמן טייסות. תשובה: הכתיבה העיתונאית על בנות בקרבי היא הרבה מעבר לכתיבה עיתונאית על "אטרקציה". למה "ידיעות" פירסם לפני יומיים בהבלטה את כל תוכן החוברת שמחולקת לחיילות בעניין הטרדה מינית? גם כי זו אטרקציה? האם יש משהו יותר משמים מלקרוא חוברת כזו? לא מדובר כאן בשיקולים עיתונאיים כמו חדש-חשוב-מעניין או אדם-נשך-כלב אלא בשיקולים פמיניסטיים טהורים. כאשר מאור קלפון וקרן יעקבי נהרגו בחברון, כותרת הענק של "ידיעות" זעקה "מותה של לוחמת". הלו? הלו? מה זה? זה בסדר? מה עם מאור ז"ל, מה הוא - כלב? כאשר שתי חיילות נהרגו בנצרים, העתונות מסבירה לנו שזה לא היה בגלל המחבלים, או בגלל שהן ישנו או לא תיפקדו. זה היה בגלל הפטריארכיה המאצ'ואיסטית שבכוונה לא נתנה להן רובים (למרות שהתברר שהיא כן נתנה, לפחות לאחת מהן). כאשר פעילות שמאל פמיניסטיות מארגנות מסע יחצ"נות למען קיצבת עידוד הגירושין לנשים מעוטות הכנסה, "מעריב" מפרסם פוסטר צבעוני של הגיבורה, ויקי כנפו, וכל מהדורות החדשות ותוכניות האירוח בארץ מדווחות לנו רק עליה, במשך שבועיים רצופים, כאילו היתה לפחות אילן רמון שקם לתחייה, ולא סתם איזה בהמה גדולת-לסת (סליחה) ממצפה רמון. הלו? זאת עיתונות? טיעון 11: נשים יכולות וצריכות לבחור בעצמן האם מקומן במטבח או במשרד, תוך דגש על "בחירה עצמית" בדיוק כמו שכל גבר יכול לבחור לעצמו. תשובה: אז זהו, שנשים יכולות לבחור אם לשרת ב"קרבי" (אלק) או לא, או לא לשרת בכלל. כשגברים מנסים ליישם לעצמם זכות בחירה כזו, שולחים אליהם לוכדי עריקים. וכשגברים בוחרים לגדל את הילדים ולתת לאשה שלהם להיות המפרנסת, עדיין לוקחים להם את הילדים באופן אוטומטי (ע"ע "חזקת הגיל הרך") וגובים מהם מזונות אם הם מתגרשים. אז איפה זכות הבחירה? |
|
||||
|
||||
אתה בעניין של מלחמת התשה? נפלת על האדם הלא נכון. אני רק מקווה שתשמור על ענייניות בתשובותיך (מה שאתה לא עושה עד עכשיו ולכן אני אברור את הראוי תגובה). 1. לא הבחנתי בין ימין לשמאל. אתה עשית את ההבחנה הזו, כנראה משום שמלכתחילה חשבת על הנקודה הזו כקו מנחה. אתה יודע למה יעל דיין נתפסת כאלימה יותר? מפני שאותה שומעים. משום שכשהיא רצתה, היא הרימה קול והשיגה. עם זאת, היא לא נחקרה במשטרה וצולמה בעימותים עם כוחות הביטחון. אתה מתעלם מהנתונים שמראים שעדיין יש יותר נשים מוכות מאשר גברים ועדיין יותר נשים נרצחות ע"י בני זוגן מאשר גברים שנרצחים על ידי בנות זוגם 1. 2. דה בובואר, גיליגן ושאר החוקרות לא "קבעו" דבר, אלא בדקו מדוע כך הם הדברים. לא הישראלים המציאו אותם ולא לפני שנתיים. 3. בכנות, מה באמת גרם לך לשנוא נשים עד כדי כך? 2 4. אתה טוב, היא רעה. היא רוצה להכניס אותך לכלא על לא עוול בכפך. מגיע לה בוקס. 5. כנ"ל. רק אם אפשר בבקשה להוסיף לזה צלחת מרק. אה, ולהפסיק את ההרג. 3 6. אתה יכול לספר לי על זרמים אחרים בפמיניזם מעבר לאותו מאמר של ונדי מקאלרוי שבצילו אתה חוסה? אתה יודע שיש זרמים נוספים לפמיניזם? 7. ולפי הנתונים של המועצה להשכלה גבוהה, ללימודי תואר ראשון ושני יש יותר נשים מגברים. בלימודי תואר שלישי לעומת זאת, יש יותר ניכר לגברים. אימהות חד הוריות, עגונות וכו' יש יותר מאשר ארבליות, ביינישיות וכו'. ועדיין לא התייחסת לעובדה שנשים מופלות לרעה בשוק העבודה, הן מבחינת תנאים והן מבחינת שכר. 8. אז למה שלא תלך לעשות ילדים במקום להלאות אותנו בדמגוגיה האווילית שלך? 9. וזו עדיין חוצפה, כשאותן פרסומות מהוות לגיטימציה לגברים לראות בנשים אובייקטים מיניים שאם לא בא להן עכשיו, יבוא להן אחר כך. 10. יש יותר חיילות שמוטרדות מינית, מאשר מפקדים שמוטרדים מינית, בדיוק כמו שיש יותר מפקדים בדרגות בכירות מאשר מפקדות. זו לא אטרקציה, זו עובדה קיימת וכאובה. מה שיותר כאוב הוא שישנם כאלה שחושבים שזה חומר קריאה משמים בעוד שישנן כאלה שלא יודעות שלמפקד אסור לבקש טובות הנאה בתמורה לשיפור בתנאים. 11. עד כמה שידוע לי, השירות הצבאי הוא חובה לגברים ולנשים. הבחירה היא לא בין קרבי או לא, אלא בין קרבי לעורפי. ברגע שגבר יכול להוכיח שהוא מסוגל לגדל את ילדיו טוב יותר כלכלית, חברתית ונפשית מאשר אימם ומוכיח לביהמ"ש חוסר מסוגלות הורית שלה, לא עושים "דווקא" לאף אחד 4. חבל שאתה מזלזל כל כך במין הגברי. כולי תקווה שמי מהם יקום להגן על כבודו שאיבדת בסגנון הכתיבה שלך וברעיונות המהפכניים. 1 וזאת מבלי להתייחס לנקודה, להצדיק או להרשיע אותה שנשים שרצחו את בני זוגן, עשו זאת ע"פ רוב לאחר שנים של התעללות מצד אותם גברים. 2 אם אתה כבר רוצה אבחון, תן לי את כל הרקע. 3 הבוקס זה לא קשור. זה כי הגיע לה. שתלמד. 4 אגב, אתה יודע מה הסיכויים של גבר גרוש לפתוח פרק זוגי חדש לעומת אם חד הורית? |
|
||||
|
||||
"אתה מתעלם מהנתונים שמראים שעדיין יש יותר נשים מוכות מאשר גברים ועדיין יותר נשים נרצחות ע"י בני זוגן מאשר גברים שנרצחים על ידי בנות זוגם." לא, את מתעלמת מהקישור השלישי במאמר שלי ומהקישורים שהוא מוביל אליהם. "הנתונים" האלה הם פיקציה פמיניסטית. "בכנות, מה באמת גרם לך לשנוא נשים עד כדי כך?" מרב מיכאלי לא נתנה לי. היא אמרה שהיא שומרת את עצמה לחתונה. "אתה יכול לספר לי על זרמים אחרים בפמיניזם מעבר לאותו מאמר של ונדי מקאלרוי שבצילו אתה חוסה?" בטי פרידן אינה "זרם", היא המייסדת והכוהנת הגדולה. הסופרות שמצוטטות שם הן כולן שמות מובילים וקריאת חובה בפקולטות למגדר ברחבי העולם. זה שאת רוצה שנראה רק מה שנוח לך שנראה זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה. "ועדיין לא התייחסת לעובדה שנשים מופלות לרעה בשוק העבודה, הן מבחינת תנאים והן מבחינת שכר." אני יודע בדיוק ההיפך: שגברים הם אלה שעובדים שעות נוספות ושבתות, והם אלה שעושים עבודות מסוכנות. לכן הם גם מקבלים בממוצע יותר כסף, ולא משום סיבה אחרת. שוב, הכל דמגוגיה פמיניסטית. "אז למה שלא תלך לעשות ילדים במקום להלאות אותנו בדמגוגיה האווילית שלך?" את חמודה. "יש יותר חיילות שמוטרדות מינית, מאשר מפקדים שמוטרדים מינית, בדיוק כמו שיש יותר מפקדים בדרגות בכירות מאשר מפקדות. זו לא אטרקציה, זו עובדה קיימת וכאובה." יש גם יותר נשים שהתקדמו בחיים, קיבלו עבודה טובה ו/או מצאו בן זוג לחיים והתחתנו כתוצאה מזה שיום אחד המפקד או הבוס שלהן התחיל איתן, או שהן התחילו איתו, או שהן גרמו לו להתחיל איתן, מאשר גברים שקודמו בדרך זו. יש ברשימה הזו אפילו כמה נשים שבהתחלה, כשהתחילו איתן, לא היו בטוחות שהן רוצות. יש אפילו כאלה שבהתחלה לא היו בטוחות שהן רוצות, ודווקא זה שהוא התעקש גרם להן לרצות. אבל אסור לדבר על הצד האפל הזה של הנפש הנשית - הצד שאוהב שדוחפים אותו קצת. "עד כמה שידוע לי, השירות הצבאי הוא חובה לגברים ולנשים. הבחירה היא לא בין קרבי או לא, אלא בין קרבי לעורפי." ואללה? אז אם גבר מבקש "עורפי" הוא חומק משירות קרבי? איך לא עלינו על זה עד היום? תראו מה זה. איך עבדו עלי בטירונות! אמרו לי שמהשיריון יוצאים רק על אלונקה. "ברגע שגבר יכול להוכיח שהוא מסוגל לגדל את ילדיו טוב יותר כלכלית, חברתית ונפשית מאשר אימם ומוכיח לביהמ"ש חוסר מסוגלות הורית שלה, לא עושים "דווקא" לאף אחד". שקר וכזב. חזקת הגיל הרך קובעת שילדים עד גיל שש הולכים אל האמא, תמיד, וגם ילדים אחרי גיל שש נמסרים לאמא, בגלל השפעת חזקת הגיל הרך ובגלל שכולם פה פוחדים מנשים ומעריצים אותן. "וזאת מבלי להתייחס לנקודה, להצדיק או להרשיע אותה שנשים שרצחו את בני זוגן, עשו זאת ע"פ רוב לאחר שנים של התעללות מצד אותם גברים." אני מבין שיש לך קלטות שמוכיחות את זה? אני יודע רק שאחייניתו של יחיאל אוחנה כתבה לי שהוא היה איש טוב ושהוא מאוד אהב את מזל, שרצחה אותו. "אם אתה כבר רוצה אבחון, תן לי את כל הרקע". אני סוציומט, אנטיפט ובאחרונה אובחנתי גם ככספומט. "אגב, אתה יודע מה הסיכויים של גבר גרוש לפתוח פרק זוגי חדש לעומת אם חד הורית?" את יודעת להסביר לי למה במכבסת המילים שלך, גבר גרוש הוא גבר גרוש ואשה גרושה היא "אם חד הורית"? למה, לילדים של הגרושה אין אבא? הם התגרשו ממנו ברבנות? את יודעת כמה זה מקומם לשמוע אחת כמוך, שככל הנראה אין לה ילדים, מדברת ככה? |
|
||||
|
||||
היא אפילו אם במשרה מלאה |
|
||||
|
||||
מעניין איך היא היתה מרגישה אם בית המשפט היה לוקח ממנה את התינוק החמוד הזה. |
|
||||
|
||||
"ברגע שגבר יכול להוכיח שהוא מסוגל לגדל את ילדיו טוב יותר כלכלית, חברתית ונפשית מאשר אימם ומוכיח לביהמ"ש חוסר מסוגלות הורית שלה, לא עושים "דווקא" לאף אחד". שקר וכזב. חזקת הגיל הרך קובעת שילדים עד גיל שש הולכים אל האמא, תמיד, וגם ילדים אחרי גיל שש נמסרים לאמא, בגלל השפעת חזקת הגיל הרך ובגלל שכולם פה פוחדים מנשים ומעריצים אותן. אתה מתעלם לחלוטין מעובדות ביולוגיות ופסיכולוגיות1 מסויימות. האמא היא עדיין ההורה החשוב בשלב הזה של ההתפתחות. התלות של הילד בגיל הרך באמו קריטית. אין פה שום פחד או הערצה לנשים, יש פה יישום פשוט של דברים שהוסקו לגבי התפתחות הילד. 1 כן אני יודע שזה בחזקת חצי-אוקסימורון. |
|
||||
|
||||
גם אם האמא עובדת מחוץ לבית והאבא הוא זה שמגדל את הילדים? שטויות. עובדה, גם, שאין חזקה כזאת בשום מדינה אחרת שאני שמעתי עליה. ואגב, מקור החזקה בהלכה היהודית. |
|
||||
|
||||
לפי ההלכה היהודית הילדים צריכים להיות עם האם רק עד סוף גיל הינקות. לאחריו, הילדה צריכה להשאר עם האם ואילו הבן הולך עם האב. צר לי, אך מקור החזקה לא נובע מההלכה. אגב, למרות שההלכה קובעת שבנות ישארו עם האם והבנים עם האב, היא מציינת שבמקרים חריגים (אלימות, סמים וכו') אפשר להעביר את החזקה על בנים ובנות יחד לאחד ההורים. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה, זה ההסבר המקובל בקרב ציבור עורכי הדין: לא המצאתי אותו ושמעתי אותו מכמה מקורות. מהו סוף גיל הינקות והיכן מצויין הכלל הזה במקורות, האם את יודעת? |
|
||||
|
||||
קודם כל אני בטוחה בזה, גם אם זה מקובל בקרב עורכי הדין זו לא קביעה נכונה לפי ההלכה. סוף גיל ינקות מוגדר בערך כגיל שלוש. אין לי כרגע תלמוד לפני אבל אנסה בכל זאת... במקורות כתוב שהאב חייב ללמד את בניו תורה "ולמדתם אותם את בניכם", חובות האב לבנו הן: למולו, לפדותו וללמדו תורה. זוהי חובת האב מהתורה ולכן כדי שהוא הוא יוכל לקיים אותה הבן צריך לגדול אצלו. הבת צריכה לגדול אצל האם שתי סיבות. ראשית, היא תוכל ללמוד מהאם את המצוות של הבנות (חלה, נידה וכו'). שנית, צנוע יותר שהיא תגדל אצל האם. |
|
||||
|
||||
כן, את זה אני מכיר אבל לגבי גיל 6 - האם ייתכן שזהו כלל שקבעו בתי הדין הרבניים המודרניים על סמך אותה הלכה ישנה? |
|
||||
|
||||
סביר להניח שזוהי הסיבה לקביעת גיל שש. אבל לאחריו (מבחינת בתי הדין הרבניים) הבן צריך ללכת לאבא והבת לאמא. |
|
||||
|
||||
עד גיל שש הולכים לפי ההלכה, כי ההלכה היא לטובת האיטנטרסים של האשה (כפי שהם נתפסים ע"י הפמינסטיות). עבור ילדים מעל גיל שש כבר לא הולכים לפי ההלכה, אלא לפי ההלכה עד גיל שש. הגיוני והוגן, לא? יש עוד המון כאלה. נגיד, לקצר את משך השירות של בנות בצה"ל זה בסדר, אבל חוסר שיוויוניות בקבלה לקורס טייס זו אפליה נוראה. וכולי וכולי. |
|
||||
|
||||
ההלכה ממש לא לטובת האינטרסים של האשה, ההלכה לטובת האינטרסים של הילד. הילד בגיל צעיר צריך את אמא שלו. הוא צריך אותה פיזית (למרות כל הרמדיות אין מזון בריא יותר לתינוק מחלב אם) והוא צריך אותה נפשית וגם היא צריכה אותו. כאשר נגיע למצב בו הגבר יוכל ללדת ולהניק לא תהיה סיבה להשאיר ילד קטן עם האם ספיציפית. אחרי גיל שש דווקא הולכים לפי ההלכה הבן צריך ללכת לאב והבת לאם. לגבי משך השירות של בנות בצה"ל: המגמה היא להשוות את הבנים לבנות. לגבי הטייס: יש לך סיבה טובה לא לפתוח אותו לבנות? (אני מתכוונת לסיבה מוצדקת ומנומקת לא לסטריאוטיפים) |
|
||||
|
||||
בתי משפט לענייני משפחה נוהגים לתת לאמא את המשמורת על הילדים, בלי קשר לגילם. אולי את מדברת על בתי דין רבניים? אבל נדמה לי שאלה מנועים מלעסוק בעניין הילדים - ובכל אופן הם לא עוסקים במזונות ילדים. "המגמה היא להשוות את הבנים לבנות." המגמה שלי היא לצחוק על המגמות האלה. המגמה היחידה שמתבצעת בשטח זה שיותר ויותר בנות משתמטות כליל משירות צבאי (39% לפי נתוני 2001, עליה של 1% לעומת השנה הקודמת) ומשך השירות של הבנות *קוצר*. גם לפני הקיצור ההוא, אגב, המגמה היתה להשוות את השירות. חלס, די, מספיק עם הדאחקות האלה. תמיד זה ככה, אגב: אחד כמוני מראה מקרים של אפלייה בוטה, כמו עניין הפנסיה, והתגובה הכי טובה שאפשר לקבל מהצד הנשי היא משהו חמקני ומתנשא כמו "המגמה היא...", או "באמת אני לא יודעת, ייתכן שנפלה טעות בהגהה", וזהו, עוזבים את זה. חבל. |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על בתי דין רבניים. בתי משפט לענייני משפחה נותנים את הילדים לאם כי האב לא רוצה/יודע איך לטפל בהם. שירות הבנות הוא כרגע שנתיים במקום שנה ותשע, המגמה אם כן היא להשוות את שירות הבנים לבנות. נורא חכם מצדך להראות השתמטות של בנות משירות צבאי, אולי כדאי לשם ההגינות להביא גם אחוזי השתמטות של בנים. אההה... בעיה, אולי בנים משתמטים יותר. |
|
||||
|
||||
להאריך את שירות הבנות לשנתיים. צר לי. |
|
||||
|
||||
טוב,אולי זה בגלל שאתה כבר 20 שנה בערך לא בסדיר. הבנות שמשרתות איתי שמעו טוב מאד על העובדה שהן ילבשו את הדקרון הנפלא שנתיים. ובניגוד לשמועות שרצות חזק מאד מבסיס לבסיס, אין שום תוכניות לקצר את השירות בחזרה לשנה ותשע.1 1 גם לא לשנה ושמונה.2 2 וגם את השירות של נוב' 01' ומרץ 02' לא מקצרים. בניגוד למה שכמה לוחמים מאד מאד רוצים להאמין. |
|
||||
|
||||
יופי טופי שלא מקצרים. עכשיו שיאריכו לשלוש שנים ושלוכדי עריקים יתחילו לטפל גם בעריקות, בשיוויוניות. מתי זה יקרה? בנובמבר 52'? |
|
||||
|
||||
מי אמר לך אחרת? ________ העלמה עפרונית, לא מבינה את הקטע של הכותרת שזהה לתחילת הטקסט. אבל זה בטח כי היא חושבת מהרחם או משהו. |
|
||||
|
||||
לא זוכר ששמעתי ברדיו אי פעם על עריקה שנפלה מהחלון כי ברחה מלוכדי עריקים. מה זה אומר? שעריקות לא בורחות מחלונות? שהן יותר טובות בלטפס? שכולן גרות בקומת קרקע? |
|
||||
|
||||
אתה מביא עובדות סטטיסטיות מוצקות, ולא דמגוגיה זולה. רואים שהשכלת מהדיון כאן, גבר. |
|
||||
|
||||
פעם, פעם, ישבו איתי בכלא 400 כמה עריקות. אז בטח זה אומר שהן לא ברחו מחלונות, שהן פחות טובות בלטפס ושאף אחת מהן לא גרה בקומת הקרקע. טוב, הן היו רק בנות. אה, זה מעניין, גם אני לא שמעתי עליהן ברדיו. אז הן בטח לא היו קיימות באמת, רק דמיינתי אותן. |
|
||||
|
||||
אבל אם היית שומע ברדיו, היית בודאי חושב ששוב ניפחו את הסיפור כדי להראות עד כמה הנשים מסכנות ושאף פעם לא דיברו על למה בנים עורקים מהצבא. אתה שם לב איך אתה סותר את עצמך? |
|
||||
|
||||
''נכון שמעולם לא שמענו על עריקה נלכדת, אבל אם היינו שומעים על אחת כזאת, אז היית אומר שהתקשורת מבליטה את העריקה הנלכדת, אבל לא שמענו על אחת כזאת מעולם, אז זה אומר שלא שהתקשורת לא מעוותת, אלא שהמצב מעוות, שלא קרה מקרה שבו נלכדה עריקה, כי אין עריקות ממין נקבה בצה''ל, או שלא לוכדים את אותה עריקה מיתולוגית'' |
|
||||
|
||||
זו לא חוכמה לטעון להסתרת נתונים מצד התקשורת במקרה מסוים (אלימות במשפחה) ולאמינות הדיווח במקרה אחר (עריקות ממין נקבה). |
|
||||
|
||||
זו חוכמה מאוד לא חכמה להפוך כל עניין על פניו. הטענה המקורית היא שהתקשורת מנפחת כל נושא הקשור באלימות (גברית) במשפחה, ובמקביל מנפחת גם כל אירוע הקשור בבחורה קרבית עאלק. הטוען טען שמעולם לא שמע על עריקה נקבית בתקשורת. הטוען טען את טענתו ביושר - גם אני לא שזפתי את עיניי בידיעה כזאת. עכשיו בטח תגידי שזה לא מדעי, ואני כמובן אסכים איתך, אך מאידך, אתבייש מאוד אם תמצאי ידיעה כזאת. אבל לא אזדקק לבושות ציבוריות, כי לא תמצאי ידיעה כזאת, כי בנות לא עורקות מהחזית, כי הן לא משרתות בחזית השמורה לבנים, ואת יכולה לעשות כמה שפאקטים באויר ועדיין חיילים מתים בפעילות מלחמתית, וחיילות, לכל היותר, סובלות ממועקת פורטנוי של המפקדים החרמנים שלהן. ותמיד עדיף להיות חיה ומוטרדת, מאשר מת ובתול. |
|
||||
|
||||
נכון והגיוני - אנחנו אכן לא שומעים על עריקות, כיוון שחיילות לא משרתות בחזית. אבל זה בערך אותו היגיון כמו לטעון, שאנחנו לא שומעים על נוצרים שמתחמקים מברית מילה. רוצה לטעון בעד שירות של נשים בחזית? קדימה. אבל עניין העריקות לא משפיע פה לכאן או לכאן. |
|
||||
|
||||
כבר הבנתי את הקטע של האייל. את/ה משרבב/ת את מה שבא לך להגיד, בלי שום קשר ישיר. בעצם, עדיף, ליד הקישור ההכרחי. למה בנות לא משרתות בחזית ובנים כן. למה בנים צריכים למות בשירות קרבי של הצבא ומדינת היהודים, ובנות לא. למה אתן דורשות זכויות שוות (שאתן זכאיות להן א-פריורית) אבל לא תובעות בתוקף לשאת בנטל הלאומי. למה הסיכון שלי כזכר אמור להיות פי מאה ממך כנקבה. על-פי חוק ומנהג. לא באופן וולנטרי. אז תתחכמי ותתפתלי כמה שתרצי. עדיין גברים מתים בשליחות המדינה, ונשים צעירות מבלות שנתיים בקריה. ואל תגידי לי שיש גם גברים בקריה. כן, יש. אבל אין נשים בין הכוחות הלוחמים והנפצעים והנהרגים. אז מי שרוצה זכויות, גם שתאמץ לעצמה ולאחיותיה למגדר כמה חובות בסיסיות לפני שתעלה על הבריקדות התקשורתיות. |
|
||||
|
||||
ברגיל אה? מיידלע מפוקח, תרגיע. לוכדי עריקים מטפלים גם בעריקות. העניין הוא שאין כמעט (אם בכלל) עריקות ולכן (בגדול) זה מאוד לא מעניין. מאוד פשוט. אתה זה שמשרבב תגובות לא קשורות שנשמעות כמו נאומים מתלהמים, בעוד התגובות אליך מנסות להתיחס אל מה שאתה אומר. בין כתיבה לכתיבה, נסה גם לקרוא. הנה זה שוב: "נכון והגיוני - אנחנו אכן לא שומעים על עריקות, כיוון שחיילות לא משרתות בחזית. אבל זה בערך אותו היגיון כמו לטעון, שאנחנו לא שומעים על נוצרים שמתחמקים מברית מילה. רוצה לטעון בעד שירות של נשים בחזית? קדימה. אבל עניין העריקות לא משפיע פה לכאן או לכאן." אני אחזור על הרעיון המרכזי בשביל שתבין: אתה רוצה לטעון בעד שירות של נשים בחזית? קדימה. העלה טיעונים בעד גיוס נשים לקרבי. זה לגיטימי. תתפלא גם לכמות ההסכמה שתשמע אם תעלה טיעונים עניניים ולא קשקושים מתלהמים (אם כי אף פעם לא יסכימו איתך במאת האחוזים. לא צריך עודף בגרות בשביל להבין את זה). האמת היא שכבר היה פה דיון שכזה ועדיין לא חידשת כלום (למרות הפיקחון). רטוריקה סבירה 1: מן המפורסמות שגברים משרתים בקרבי ונשים (בגדול) לא. הנסיונות שלך להוכיח את זה לקוראים משול לטחינת מים (אתה לא חכם כמו שנדמה לך ולא עלית פה על איזו אמת נסתרת שאף אחד לא מכיר). הסבר מדוע אתה חושב שנשים צריכות לשרת בקרבי בעזרת *טיעונים* ובלי התלהמות שמציגה אותך באור בהמי ומגוחך (נסה להיפטר גם מכל הפיקחון, ראיית האמת, גילוי האור ושאר שטויות שמציגות אותך , ואת שאר האחיות המשיחיות שלך בדיון זה, כלא יותר מאשר דוגמט או מחזיר בתשובה ממוצע). אם תנסה להרגע, עוד עלול להיווצר פה בטעות איזה דיון שישנע מישהו סעות בהן אתה מחזיק (אתה יודע, הדבר הזה בו אנשים מדברים אחד עם השני בנימוס. מן מנהג כזה של הקשבה ונסיון לתת תשובות לעניין, גם כשלא מסכימים. מנהג מוזר בו מעלים טיעונים וטיעוני נגד ומי יודע אולי מצליחים לשכנע מישהו במשהו). אל תחשוש, זה לא נורא כמו שזה נשמע. רטוריקה סבירה 2: מהי תגובה לא קשורה? נבדוק את: "אז תתחכמי ותתפתלי כמה שתרצי. עדיין גברים מתים בשליחות המדינה, ונשים צעירות מבלות שנתיים בקריה". שים לב שבתגובתה של ברקת היא מציינת במפורש שידוע לכל ש"חיילות לא משרתות בחזית". התגובה שלך מעלה טיעונים במקום ברקת (איש קש קוראים לזה פה), כאילו היא אומרת (תוך כדי התפתלות) שנשים כן משרתות בחזית. להד"ם. למה זה קשור? מתברר שדווקא התגובה שלך לא קשורה לכלום. קרא שוב וכתוב משהו קצת יותר מנומס וענייני. |
|
||||
|
||||
"שישנע מישהו סעות" = "שישכנע מישהו בדעות" |
|
||||
|
||||
התגובות האחרונות רק מעידות עד כמה כולם לא קולטים את גודל הביזיון. ארבע מתוך עשר נשים - רק 10% פחות מחצי - *מראש* לא מתגייסות בכלל לצה"ל. אומר זאת שוב, למען הסר ספק. ארבע מתוך עשר נשים - רק 10% פחות מחצי - *מראש* לא מתגייסות בכלל לצה"ל. והן לא דתיות, ברובן, ודאי שלא חרדיות (ואם הן דתיות, סביר להניח שהן עושות שירות לאומי במקום צה"ל. לא יודע איך זה משתלב ב-40%). אני מנחש - אבל לא יודע - שהמספר הזה לא כולל כאלה שמחליטות לפרוש מהשירות אחרי שכבר התחילו לשרת. אז למה שיהיו עריקות בכלל? לרצוח את בן הזוג אם אפשר להגיע לתוצאה דומה בלי להסתבך ובסיוע מלא של רשויות החוק? למה להיות עריקה אם אפשר להצהיר שאת דתיה? מתוך דו"ח 2001 של שדולת הנשים: "מספרן של הנשים שאינן מגוייסות לצה"ל מטעמי דת נמצא בעלייה. בשנת 1996 שיעורן עמד על 23.8 אחוז לעומת שנת 2001, אשר בה 27 אחוז קיבלו את הפטור מטעמים אלו. לדעת מבקר המדינה מינהל הגיוס לא פועל באופן מספק כדי למגר את תופעת ההצהרות הכוזבות מצד המועמדות חשירות בצה"ל." סה"כ הפטורים לנשים עלה מ-38% ל-39% בין 1996 ל-1998. |
|
||||
|
||||
נשמט לי חצי משפט שם: צ"ל - זה קצת כמו השאלה מדוע יש פחות נשים הרוצחות גברים מאשר להיפך. למה לרצוח את בן הזוג וגו'. |
|
||||
|
||||
גיל, התגובות האחרונות לא מעידות שכולם לא קולטים את "גודל הבזיון". צא מהפוזה של רואה האור המסתובב בין עיוורים. מאיפה אתה יודע מה אנשים קולטים ומה אנשים לא קולטים? מאיפה אתה יודע אם אנשים מודעים למספרים או לא? שאלת אותם? ניסית לברר מה הם חושבים ומה דעותיהם? אולי אנשים פה בעד גיוס נשים לתפקידים קרביים? בדקת? שאלת? ביררת? לא היה פה בכלל דיון על האם יש לגייס נשים או לא לגייס נשים ובטח שאף אחד לא טען שנשים וגברים משרתים באותו האופן ולאורך אותו הזמן. אתה והמפוקחים האחרים, משולים לאדם שפורץ לחדר ברעש וצלצולים ומטיף בהתלה(ב/מ)ות לכולם שיש גרביטציה בחוץ. תן למישהו את האפשרות להגיד שאין גרביטציה בחוץ וגם אז הויכוח שלך הוא איתו ולא עם "כלל קוראי האייל הקורא". ה"גיל נגד העולם" הזה מציג אותך באור קצת פרנואידי. קיצקץ, עם מי אתה מתוכח ועל מה בדיוק? אם אתה מנסה לטעון שיש להשוות את תנאי השירות בין גברים לבין נשים ולהפסיק את האפליה המגדרית בצה"ל, אז פשוט תגיד את זה בפשטות ותציג נתונים (זה נטען באייל כבר מזמן על ידי ועל ידי אנשים אחרים, וגם אני לא הבאתי איזו בשורה חדשה שלא ידועה לאף אחד). |
|
||||
|
||||
האם ב"גיוס לתפקידים קרביים" אתה מתכוון ל"גיוס בכפייה לתפקידים קרביים"? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון עפ"י דעתי האישית שלא מיצגת אף אחד חוץ מאת הח"מ? לחלוטין ויפה עשור אחד קודם. אם היה פה מנוע חיפוש שבאמת עובד1, הייתי מוסיף לך קישורון לאיזה דיון או שניים בנושא. 1 ;-) |
|
||||
|
||||
והאם אתה מבין שזה שאתה בעד לא יגרום לזה לקרות? אני מוכן, למשל, להתערב איתך על מכוניתי - כל רכושי - שזה לעולם לא יקרה. וגם אתה יודע שזה לא יקרה. אז למה לדבר על דברים סתם? מי יעביר חוק כזה, שכופה על בנות לשרת בחזית הקרב? מי, במיליון השנים הקרובות, יצביע בעד חוק כזה? |
|
||||
|
||||
נו, ולהתלהם זה מה שיפתור את הבעיה? מה *אתה* מציע לעשות? אם אין לך הצעה קונקרטית ואתה ממש לא מאמין שבאמת ניתן לעשות משהו, אז מעבר ללדון ולדבר על זה (רצוי בלי ברקים ורעמים), נשארות מספר אלטרנטיבות לאדם סביר: 1) למצוא משהו אחר להתעסק בו. 2) להתפשר, זמנית, ולנסות לשכנע אנשים ברעיונות מתונים יותר (רומא לא נבנ...). 3) לעבור ניתוח לשינוי מין ולהתגייס לגולני. ______ שוב, כמעט מאחר לאוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
ראה נא את הצעתי לגבי חיל המודיעין, אי שם בשירשורים. בהצלחה באוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
תגובה 189620 |
|
||||
|
||||
ואתה יודע מי ימנע את העברת החוק הזה? לא הנשים, שיצביעו, ברובן, בעדו. גם לא השמאל הרופס והכנוע. מי שיתנגד בקולות ובצלצולים הם הדתיים והחרדים, המתנחלים (בגלל החפיפה עם הקבוצות הקודמות) והמאצ'ואים שחס וחלילה שידחפו להם איזו נקבה לאמצע האקשן. לא ברור לי מול מי אתה מתלונן כשאתה בא בתלונות לאביב או לברקת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האם מדובר בנשים יהודיות בלבד? מה לגבי גברים? איזה אחוז לא מתגייס? |
|
||||
|
||||
אני בגמילה ואתה הורס לי את זה עם שאלותיך הענייניות. |
|
||||
|
||||
שירתתי בחוות השומר. שזה בסיס טירונות של חיילי מקא"ם, מה שקרוי בלשון העם נערי רפול. במקרה, שירתו שם במפקדה כמה חג"מניקיות, כלומר חיילות גיוס מיוחד. ככלל. חיילות חג"ם הן ברמה הרבה יותר גבוהה מחיילי מקא"ם. בנים ברמה של חיילות חג"ם מתגייסים גיוס רגיל (והולכים לגולני). בנות ברמה של רפולניקים עם רמה נמוכה לא מגויסות כלל. עוד דוגמא. מישהי שלמדה איתי בתיכון, היתה מקרה ת"ש מעניין. אמא שלה נפטרה. אבא שלה אמנם מכיר בה (ההורים שלה גרושים) אבל לא תומך בה כלכלית. עקב כך צריך להכיר בה כחיילת בודדת. צה"ל לא כל כך רצה לעשות את זה. למה זה עולה הרבה כסף. בדיקת שיקולי עלות מול תועלת לצבא + מוטיבציה (לא בשמיים, יש לציין) להתגייס, הביאו לזה שהצבא החליט לא לגייס אותה. חייל זכר היו מגייסים גם אם הוא לא רוצה, גם אם הוא יצטרך להיות מוגדר כחייל בודד. כל האמור לעיל לא בא לתת תחמושת למר גיל רונן. אם אתה רוצה, אתה יכול לראות בזה עוד סממן לאפליה. ואגב. שמת לב לסתירה - מצד אחד אתה יוצא נגד בנות בקורס טיס, מצד שני מתלונן על למה אין בנות בקרבי. |
|
||||
|
||||
אני לא באמת מתלונן שאין בנות בקרבי. אני רק אומר משהו בנוסח "אוקיי, דיברתם הרבה. עכשיו בואו נראה אתכן מעמידות אוגדה נשית שלמה שתיקח על עצמה את רצועת עזה - מארבים, סיורים, מחסומים, הכל. אם באמת הייתן רוצות - הייתן יכולות לעשות את זה. אם אתן לא הולכות על זה, אלא רק על יחידות קטנות שמשרתות בגבולות שלום וככה - ואם אתן בסך הכל רוצות להעביר איזה מסר סימלי, שגם בנות יכולות להיות קרביות, אז המסר עבר והוא לא מצדיק את המשך ההשקעה הצה"לית בניסוי הזה." אני גם אישית הייתי רוצה לראות את המדיה מחדשת את פולחן הגיבורים הלוחמים, ונוטשת את פולחן הגיבורות הפמיניסטיות, שזה כרגע הקטע שלה. אני רוצה שכולנו נדע בעל פה את שמות הנופלים והקורבנות שלנו במלחמה האמיתית, שכולנו נדע בדיוק כמה חיילים נהרגו בכל שנה כי מפמפמים לנו את זה כל יומיים, ולא שנדע כמו היום בדיוק כמה נשים נרצחו על ידי בני הזוג השיכורים שלהן. הנה, עובדה, אני חשבתי שמספר החיילים ההרוגים בשנה הוא איזה מאתיים, ומתברר שהוא פחות ממאה. כמה נשים נרצחו בפיגועים בשנה שעברה, אני לא יודע. אבל כמה נשים נרצחות בשנה - את זה כולם יודעים, בדיוק מוחלט. אני רוצה שב-ynet יהיה מדור 'יזכור' קבוע שבו חברים מספקים על הנופלים, ואני רוצה שלכל אחד ואחת מהם יהיה מקופ של כבוד, מיני-אתר ב-ynet, שבו אנשים באים וחולקים להם כבוד. |
|
||||
|
||||
איך אביתר בנאי כתב פעם? כלום לא עצוב, הכל כרגיל... נשים נרצחות, אנשים מתים והשמחה שלך היא שסוף סוף היתה כתבה אובייקטיבית שמציגה אותן כאשמות ולא כקורבנות. אתה ממש רוצה שכולם יחיו חיים תמידיים של שכול ועצב, נכון? וחוץ מזה, יש אתר "יזכור" שעושה בדיוק את מה שאתה רוצה. |
|
||||
|
||||
הנה עוד כתבה אובייקטיבית שנראית כאילו הוכתבה מילה במילה על ידי עורך הדין של המתלוננת. פעם היו מביאים לפחות תגובה של האיש שכתבו עליו. אבל "המחתרת" הצליחה איכשהו "להשחיל" כתבה שלמה ששופטת איש שטרם הורשע בדין, ואפילו לא לוקחים תגובה. אני לא כל כך מבין מי עורך את האתר הזה. |
|
||||
|
||||
איפה היתה כתבה אובייקטיבית כזאת ששימחה אותי? לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
אני למשל הייתי רוצה שיהיה מדור 'יזכור' לכל אלה שנהרגים בתאונות דרכים (הקורות לא אחת ולא שתיים, בגלל מצ'ואיותו של הנהג הישראלי). אני רוצה שיהיה מדור 'יזכור' לכל האנשים הטובים, שהחברה המצ'ואיסטית אכלה אותם. כאלה שהיו עדינים ורגישים מדי, חלק מהם התאבדו, חלק אכלו את עצמם בשקט. תתמדור מיוחד במדור זה, היה מוקדש לאלה שנפלטו בפרופיל 21, ומתו חברתית כי לא ידעו איך לאכול את הסטיגמה שהפילו עליהם בנוסף לבעיות שהיו להם קודם. מדור 'יזכור' לכל התקוות שמתו בשקט, החלומות שאנשים שחלמו אותם הם בגופם עדיין פה, נראים חיים ומתפקדים ואפילו שמחים, אבל בנפשם פנימה הם מתו. 'יזכור' לכל האנשים שהמדינה רצחה אותם בשקט. 'יזכור' גם לכל מה שמת במדינה הזאת מאז שהכוחות הפאשיסטים שבה רצחו את רבין. 'יזכור' לפגועי הנפש הרבים שהתאבדו. 'יזכור' גם לנכים שלא עמדו במאבק. 'יזכור' למפוטרים שהתאבדו או חלו, שלא על כולם מספרים בעיתון, ולכל נפגעי התכניות הכלכליות ושרירות ליבו של השלטון, אנשים שנגמרו או שהם בדרך להיגמר. 'יזכור' גם לפלשתינים שנורו לשוא. אולי זה לא בסדר הנכון, אבל אתה, גיל, וחייליך יכולים לחכות. |
|
||||
|
||||
אני מוזרה, אולי, אבל אני הייתי רוצה שאנשים לא יהרגו ולא יירצחו בשום צורה, ולא נצטרך שיהיו לנו מדורי יזכור קבועים לא לאלו ולא לאלו. מה שמפריע לי, זה שיש כאן ויתור על פתרון לבעיות (של המלחמה המתמשכת עם הפלשתינים, של האלימות הביתית). אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמתים וימשיכו למות וזה בסדר גמור, ועכשיו רק נשאר להתווכח את מי צריך לזכור יותר או להנציח קודם. |
|
||||
|
||||
כרמית, אני מבטיח לך שאם רק תתנו לטובים להרוג מספיק רעים, ולכבוש מהם שטח, להקטין אותם, לשבור אותם לרסיסים ולהכריח אותם להשתנות באמת, אז נגיע לשלום יציב לדורות וכמעט לא ייהרגו אנשים. |
|
||||
|
||||
יש הסכמה מוחלטת מי הם ''הטובים'' ומי הם ''הרעים'', ומכאן בעייתיות ראשונה באשר לתביעתך לאשר לבני קבוצה א להרוג ''מספיק'' בני קבוצה ב וכו'. |
|
||||
|
||||
הטובים זה הטובים והרעים זה הרעים, זה כלל בסיסי בחיים. |
|
||||
|
||||
אתה יודע שיש פה כאלה שמשייכים אותך לרעים. אז מה אתה אומר, לגבי הצעתך איך לנהוג ברעים? |
|
||||
|
||||
אלה שמשייכים אותי לרעים עושים זאת מתוך שיעמום ופינוק. קשה לי לדמיין אותם נוקטים פעולה שיש בה סיכון כלשהו, אם אפילו לכתוב את שמם בפוסט מספר 1497 בדיון ישן באתר מספר 403,984 בדירוג אלקסה הם פוחדים. |
|
||||
|
||||
הסטריאוטיפ שיש לי אישית על הרעים, כולל ייחוס של שיעמום ופינוק לצד השני. גם בן לאדן מייחס למערב שיעמום ופינוק. |
|
||||
|
||||
אז אם בין לאדן הוא בין הרעים שלך, איפה המחלוקת בינינו? חוץ מזה, בין לאדן צודק בהרבה דברים ויצורים כמוני חבים את הצלחתם - במידה שיש כזו - לאותה החולשה ממש שבין לאדן מזהה ומנצל. רק שאני רואה את החולשה ונכנס לתוך הוואקום הזה, ובין לאדן רואה את החולשה ורוצה לנצל אותה בשביל להשמיד אותכם (אותנו?). |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על מחלוקת בינינו, אולי יש, לגבי הרשימה המלאה של הרעים. ומתפתח פה וידוי מעניין באמת. איך "יצור כמוך" בדיוק מגדיר את עצמו? |
|
||||
|
||||
ראש השדולה למען המשפחה בישראל. |
|
||||
|
||||
צ"ל: ראש השדולה למען השפחה בישראל. |
|
||||
|
||||
אם האמהות של פעם היו שפחות, מה היו השפחות של פעם? |
|
||||
|
||||
שפחפחות? |
|
||||
|
||||
עדיין לא הבנת איך השיטה של גיל עובדת? קוראים לזה לאומנות, והיא אומרת שאיפה שהאדם נמצא בו הוא הטוב, והצד השני טועה ולכן הוא הרע קודם תחשוב שדרך המחשבה שלך נכונה, אח"כ תאשים בצרות שלך את הצד השני (מי שהוא לא יהיה) ואח"כ תביא תירוצים זה מסביר טוב מאוד את השנאה למין השני, ואת השנאה והחשדנות לכל מה שהוא לא ישראלי |
|
||||
|
||||
תגיד, כשאתה רואה סדרה כמו 'בלוז לכחולי המדים' למשל - אתה בעד שהפושעים יצליחו, או בעד השוטרים? יש לך תמיד בעיה כזאת בזיהוי עמית מול טורף? |
|
||||
|
||||
החיים הם לא סדרת טלויזיה, ואין לחיים תסריט כתוב מראש- עם גיבורים ללא חת וחטא, ופושעים זדוניים שכל מטרתם להתפס ע"י אותם גיבורים. מערכת הזע"ט שלך קולטת רק שחור או לבן? אני רואה המון גוונים של אפור- לא כל מי שאין לו אותן דיעות כמו שלך הוא נגדך |
|
||||
|
||||
ברור שלא. אבל מי שמחנכים את ילדיהם כך - http://www.littlegreenfootballs.com/weblog/pal-child... - הם אויבי ואין לי רחמים עליהם בכלל. |
|
||||
|
||||
על אנשים כאלה (מכל הצדדים) אין ויכוח |
|
||||
|
||||
ראית את כל תצוגת השקופיות? |
|
||||
|
||||
אני ראיתי 20 תמונות של ילדים מחופשים לברוך גולדשטיין |
|
||||
|
||||
משתתפים במצעדים צבאיים ברחובות תל אביב, חיפה וירושלים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
המאבק הוא לא בין גברים חזקים לנשים, או לגברים לא-חזקים. המאבק הוא בין המחנה שלהם למחנה שלנו, ואם רק להם יהיו גברים חזקים נפסיד. |
|
||||
|
||||
אנחנו נפסיד גם אם יהיו לנו *רק* "גברים חזקים". |
|
||||
|
||||
כל זמן שיש לנו אותך, אין סכנה כזאת. |
|
||||
|
||||
תודה, אני לוקח זאת כמחמאה. |
|
||||
|
||||
יש לא מעט סרטים שבהם קל מאד להזדהות דווקא עם הפושע. הדוגמה הישראלית הראשונה שעולה לי בראש היא ''מתחת לאף''. ואל תגיד לי שזה מפני שאיבגי שמאלני. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל ברגע שאיבגי מחנך את בנו להפוך לגוש בשר מדמם על תקרה של פיצריה ציונית, אולי הגיע הזמן להפסיק להזדהות איתו. |
|
||||
|
||||
מה? ומיתוס מצדה עליו מתחנכים חיילים, מוכר לך? |
|
||||
|
||||
מגיני מצדה התאבדו ביחד עם הילדים שלהם. הם לא שלחו את הילדים שלהם להתאבד על ילדים רומיים. |
|
||||
|
||||
נגיד שזה משנה משהו. אבל עדיין לא הבנתי מה אתה רוצה מאיבגי. |
|
||||
|
||||
שיביים תשובה ציונית הולמת ל''פסיון'' של גיבסון. עם שחקנים שיודעים לדבר ארמית במבטא שמי. |
|
||||
|
||||
את התפקיד הזה הוא החליט להשאיר לך. |
|
||||
|
||||
אם הברירה שלך היתה בין מוות מהיר בשחיטה כשרה לבין מוות איטי על צלב לך ועבדות (ואונס) לבני משפחתך, מה היית בוחר? |
|
||||
|
||||
ואת, מה היית בוחרת? הנקודה היא ששם, לא שאלו את האנשים, ובטח לא את הילדים. |
|
||||
|
||||
במוות. |
|
||||
|
||||
אני תמיד נלחצת כשמדברים אליי בלשון רבים. |
|
||||
|
||||
לא נורא, את סקסית כשאת לחוצה. |
|
||||
|
||||
עתה אין מאושרת ממני. |
|
||||
|
||||
עכשיו את פחות סקסית, את רואה? |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על סקסיות, הרי שמנטליות של קרבן היא בעיניי הדבר הכי פחות סקסי שיש. |
|
||||
|
||||
אולי לא סקסי אבל עוזר בחיים. קל לך להתנער ממנטליות הקורבן כאשר לטובתך פועלת מכונת תעמולה משומנת שמציגה את בנות מגדרך כקורבנות תמידיות שכל חייהן רק דם ודמע... (סליחה, אני צריך לנגב את דמעת האמפתיה שנקוותה בעיני השמאלית... אוקיי). כתבת תגובת מחאה ל-ynet בעקבות המאמר ההוא, לרגל יום האשה הבינלאומי? |
|
||||
|
||||
קודם כל הבהרה. אני לא קרבן, מעולם לא הייתי קרבן ולעולם גם לא אהיה. גם אם חיי היו רצופים דם ודמע (ועד עכשיו הם היו) - זה עדיין לא הופך אותי ולעולם לא יהפוך אותי לקרבן. שנית, קראתי את המשפט השני שלך פעם ופעמיים ולא הבנתי את ההגיון העומד מאחוריו. אם מכונת תעמולה מציגה את בנות המגדר כקורבן תמידי, למה קל להן להתנער ממנטליות הקרבן? לא להיפך? ועל איזה מאמר אנחנו מדברים בדיוק? אני לא חובבת גדולה של ynet. והא לך ממחטה. גם גברים בוכים מלחיצים אותי, אז הרשה לי לחזור לפוזת הסקסיות הבלתי נלאית. |
|
||||
|
||||
כוונתי שקל לך, ברמה הפרטית שלך, לומר "אני לא קורבן", כאשר יש מכונת תעמולה שלמה שדואגת *כן* להציג אותך כקורבן ולהשיג עבורך זכויות שונות. כך את נהנית משני העולמות: גם מקבלת זכויות יתר, וגם טוענת שאת לא בפוזה של קורבן. המאמר שאני מדבר עליו הוא זה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2883204,00.h... - אבל ראי הוזהרת, את תבכי. מיד אחרי שתגמרי לקרוא אותו, אני מציע לחזור למציאות עם המאמר הזה - http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5268-00.html?tag=... - "זמן לסיים את הפליית הגברים במזונות" ע"י עו"ד יעל גיל, שפורסם ב-nfc. |
|
||||
|
||||
ואני אמורה עכשיו להתחיל להתווכח על מה שהשיגה עבורי אותה מכונת תעמולה לכאורה? ולהשוות מי מקופח יותר, אתה או אני? זה לא יקרה. אני מודעת לעובדה שיש בעולם הרבה מקופחים, מסכנים וכאלו שלא מקבלים זכויות שוות. אני לא מתיימרת להילחם עבור כולם, וגם לא רוצה לעשות את זה. אין לי פנאי ואין לי חשק. אם מדובר בזכויות שלי, אני אעשה את המלחמה על בסיס עקרוני ונושאי, ולא על ידי בדיקה מי מסכן פחות ממני אבל מקבל יותר. אבל זאת רק אני. מנטליות של קרבן, לדעתי ומנסיוני, לא קשורה למה יש או אין. היא הלך רוח. וכך, בחורה אחרת תרגיש מקופחת גם אם מכונת התעמולה שלך תשליט כאן פמינוקרטיה. וכך, מכריי מבית שאן ימשיכו להרגיש "אפליה נגד המזרחים" גם בעוד חמישים שנה, בלי קשר להתפתחויות חברתיות. וכך, מזכירת השיווק שעובדת קומה מתחתיי תמשיך להתלונן השכם והערב על "אפליה נגד המזכירות", גם אחרי ששפצרו לה את הסכם העבודה כך שהוא מקביל לזה של מנהל בדרג ביניים. זה *לא* קל להגיד "אני לא קרבן". אני מודה ומתוודה שאין לי הרבה מושג לגבי מצב המזונות בישראל. עוד לא התחתנתי, אז לחשוב על גירושים? אם אתה מאמין במאבקך, הרי שאני מאחלת לך הצלחה מעומק לבי. |
|
||||
|
||||
שהטובים ילבשו לבן,והרעים שחור.זה בשביל שלא יתבלבלו,וידעו את מי להרוג. |
|
||||
|
||||
מעניין איזה גבר היה מתגייס, אם מטרת הצבא היתה להגן מפני אנסים, רוצחים וסתם כל מיני פושעים נגד נשים. ומעניין מה היו עושים המזרחיים (למשל), אם אשכנזים היו רוצחים אותם רק בשל מוצאם (כתופעה! לא מקרה פה ושם) כפי שגברים רוצחים נשים רק בשל מגדרן. |
|
||||
|
||||
As it happens, the relationship between desertion from service and the type of service is, in fact, opposite to the one stated by Gil - my dissertation database, including a sample of more than 850 cases of desertion for the years 2000-2002 confirms that the vast majority of deserters are not in combat service, but in other roles in the army. So having men in combat positions has nothing to do with gender percentage among deserters.
As to the gender of delinquents, it is true that the percentage of women deserters is minor, but this pattern holds true for female crime and delinquency in general. Why? well, that's a very good question. Ask three criminologists, you'll end up with nine different answers, at least. (diving back to work on aforementioned database instead of spending time on internet.) |
|
||||
|
||||
הדר, אוקיי, מעניין. עכשיו נשאלת בכל זאת השאלה - האם יש קשר בין הסטטיסטיקות הנ"ל לבין העובדה שבנים מגוייסים לצבא בעל כורחם וקיימת סטיגמה (עדיין) לגבי השתמטות בנים, בזמן שלגבי בנות, *המערכת עצמה מסייעת* להשתמטות (ע"ע הליך ה"הצהרה" המגוחך בבתי הדין הרבניים) ואין סטיגמה חברתית ממשית לגבי אי-התגייסות, כי "לבנות מותר", כי הן הרי בנות, אתה יודע. אם בפני העריקים שבמחקרך היתה עומדת אופציה מראש לא להתגייס, בלי לפגוע בכך במעמדם בחברה ובמשפחה, וסיכויים להתפרנס, האם לא היו בוחרים באופציה הזו? |
|
||||
|
||||
אני מעריכה שרבים מהם לא היו מתגייסים. אבל השאלה כאן היא ממש לא שאלה של גברים-נשים. ראשית, מחקרים שקדמו לשלי הוכיחו שבקרב המגזרים בהם תופעת ההיעדרות שלא ברשות נפוצה יותר, הנורמה לשרת בצבא - והסטיגמות שאליהן התייחסת - חלשות מאוד מלכתחילה. בין בשל העובדה שמדובר במגזרים חלשים מאוד כלכלית, שבהם ישנה דילמה קיומית בין עזרה למשפחה ובין שירות בצה"ל, ובין בשל היותם מגזרים של עולים חדשים שלגביהם האתוס של חובת השירות מושרש הרבה פחות מבקרב ילידי הארץ ועולים וותיקים (במיוחד במדינות שבהן שיתוף פעולה עם הממשלה, ובפרט שירות בצבא, נחשבים משהו שיש להתחמק ממנו במידת האפשר). השאלה, אם כך, היא זו: האם הקבוצות החברתיות שבהן תופעת ההיעדרות מן השירות נפוצה, הן אותן קבוצות חברתיות שבהן שיעור הנשים המשתחררות משירות הוא גבוה ביותר? על זה אין לי נתונים (מגדר גם לא עומד במוקד העבודה שלי, הגם שאני מתייחסת בקצרה לשאלות מגדריות). מעבר לכך: לו היה קשר סטטיסטי כפי שאתה משער, הוא לא היה משפיע על עבירות שאינן קשורות בחוסר מוטיבציה לשירות, כמו עבירות אלימות, סמים וכיו"ב. אין לי מספיק נתונים על עבירות אחרות, כך שאני רק יכולה להציג השערות המבוססות על חמש שנים במערכת המשפט הצבאית. אני חושבת ששיעור הנשים המעורבות בעבירות סמים ורכוש גבוה משיעור הנשים המעורבות בעבירות של העדר מן השירות, אבל עדיין יש רוב מכריע לגברים גם בסוגי העבריינות הללו. כך שנראה לי שקשה לבסס קשר מובהק בין האפשרות השונה להשתחרר מצה"ל לגברים ולנשים ובין שיעור העריקים. יכול להיות שזה מסביר חלק קטן מההפרש, אבל זה בהחלט לא הסבר מספק. אני יכולה להעלות תיאוריות חלופיות לגבי ההבדל בשיעורי העריקים בין גברים ונשים. אחת מהן יכולה להיות ההבדל בציפיות החברתיות והמשפחתיות משני המגדרים. ייתכן שהמערכת הצבאית משדרת לנשים נורמות של פאסיביות וצייתנות, ולגברים נורמות של יוזמה, וזה מתבטא גם ביוזמה עבריינית ("לעשות דין לעצמך"). ניתוח התוכן של פסקי דין והתצפיות שערכתי במשפטי עריקים רבים הראה שלגבי נשים עריקות, הרבה פעמים מה שמשפיע על ההחלטה לערוק או לשוב לשירות היא דמות אב דומיננטית, שאינו מוכן שבתו תשרת בצבא, או שאינו מוכן שתשב בבית. ייתכן שדפוסים דומים משפיעים גם על ההחלטה להשתחרר או לשרת בצבא, אבל אין לי מספיק נתונים לקבוע זאת. שוב, מגדר של עריקים אינו עומד במוקד הדוקטורט שלי, וההסבר שסיפקתי הוא כללי מספיק להתייחס גם לצורות אחרות של עבריינות, שגם בהן מרבית העבריינים (בדומה למערכת האזרחית) הם גברים. |
|
||||
|
||||
אם הבנות בקטע של לשבור את אפקט המיידלע, אני בעד. אבל להחליף אותו באפקט הביצ'לע זה לא טוב. פעם היה חיל נשים. היום יש יוהל"ן, קומץ בנות "קרביות", 40% משתמטות והרבה בנות שנהנות מתנאים משופרים שהבנים יכולים רק לחלום עליהם ומחפשות את מי לנקנק עם תלונה על הטרדה מינית. אני מבין את חוסר הרצון של בנות להיות פקידות-של. אני גם מבין את זה שאם הן אוטומטית פקידות בצבא ובנים ממלאים תפקידים בעלי משמעות, זה משפיע אחר כך על הריבוד החברתי ועל היחס שבנות מקבלות בחברה. או-קיי, ממילא בעידן המחשב ומכונות הקפה כבר לא צריך כל כך פקידות. נוותר על הפקידות. קצינים יכולים גם לקחת לעצמם פקידים זכרים. אבל יש הרבה תפקידים שאינם פקידותיים ובכל זאת אינם קרביים. אם היתה מגמה מוגברת לגייס בנות לחיל המודיעין, למשל, ולפתות אותן לחתום קבע ולהגיע לתפקידים בכירים, הייתי מקבל זאת בברכה. המודיעין מתבסס על תקשורת טובה, על מניפולציות, על לוחמה פסיכולוגית, על "קריאת" אנשים והפעלתם: בדיוק התחומים שבהם לבנות יש יתרון על בנים. הייתי רוצה לראות חיל מודיעין שלפחות חצי מהקצינים שבו הם קצינות, כולל הפיקוד הבכיר, כולל קמנ"ר. כנ"ל לגבי המוסד, למרות שהוא לא גוף צה"לי. מה רע בזה? זה מכובד מאוד, וזה יחזק את המדינה - שלא כמו שלוש וחצי טייסות קרב וכמה מאות חיילות "קרביות" ב"גבולות שלום", שרק עושות רעש ובלגאן סביב עצמן. הבנים יתרברבו שהם הפייטרים שמחזיקים את הקו? אתן תוכלו להתגאות בחזרה שאתן המוח של המודיעין. שאתן מונעות מלחמות. תהפכו את אמ"ן והמוסד לגופים שכל העולם מכבד, כמו שהם היו פעם. נראה אתכן. |
|
||||
|
||||
קמנ"ר אמרתי? התכוונתי ראש אמ"ן. הייתם צריכים לראות איך אמא שלי ואשה בשם זיווה לזר, אחותו של מנשה קדישמן, מצאו אותי באפריקה, אחרי ששגרירות ישראל בניירובי נכשלה. כאלה כישרונות, אם היו מחפשים את בן-לאדן במקום אותי, היו מכניעים את הג'יהאד העולמי תוך שלוש שניות. |
|
||||
|
||||
ההפתעה הגדולה היא לא שמצאו אותך, אלא שחיפשו אותך. (סתאאאם, בצחוק, לא לקחת ללב. אני בטוח שאתה מותק של בן אדם). |
|
||||
|
||||
כיאה לחלקן באוכלוסיה. ולהזכירך, לא המתגייס/ת בוחר/ת היכן י/תשובץ. אלא צה"ל. |
|
||||
|
||||
מה חלקן בקצונה הבכירה? |
|
||||
|
||||
כשאתה יודע מראש שמסלול הקריירה שלך יתקע בשלב מנהל-ביניים (רב-סרן, אולי סגן-אלוף), אתה לא ממש שש להשקיע מאמצים רבים במקום העבודה הזה. ובקשר למשהו אחר שכתבת למעלה, על ההמנעות של נשים משירות באיזורים המסוכנים וההצמדות לגבולות השקטים, כאילו הן בוחרות לאן ללכת: אני מכיר מישהי, בלי לנקוב שמות, שהייתה חובשת בגבול הצפון. ההוראות במקום *אסרו עליה*, בגלל שהיא אישה, לעבור את הגבול. כאשר התרחש ארוע מעבר לקו הגבול, היא הייתה צריכה להלחם כדי שיאפשרו לה להצטרף לכוח החילוץ ולטפל בפצועים. ואני מדבר איתך לא רק על החודשים הראשונים שלה בתפקיד אלא גם מתי שהיא הפכה לחובשת הבכירה ביחידה. מתי תבין שזה לא שנשים בוחרות לשבת על הגבולות השקטים ולעשות לעצמן פדיקור, אלא שהצבא עצמו לא מוכן להציב אותן באזורים המסוכנים, גם כאשר הן רוצות? בכלל, ממתי צה"ל שואל מישהו אם הוא רוצה אזור מסוכן או לא? למה לא פשוט משבצים נשים כמו שמשבצים גברים - איפה שצריך אנשים באותו הרגע? לא פמיניזם ולא בטיח, פשוט שוויון אלמנטרי וחלוקת הנטל. |
|
||||
|
||||
(לפני שהייתי בחוות השומר). הואיל ולא היית במודיעין אני יכולה לספר לך שבחיל הזה יש מיעוט קצינים וריבוי נגדים. ברוב המחלקות בבסיס שלי (ולא רק אצלנו, כנראה) היה נגד מפקד. לא ברור לי איך, אבל בחיל שככללו הרמה האנושית בו גבוהה - הנגדים בד"כ היו ברמה ממוצעת של נגדים. ועם התנהגות נגדית ממוצעת. ומה חלקן בקצונה הבכירה? מה חלקן של נשים בכלל בעמדות בכירות? למה אתה מתייחס ל50% מהאוכלוסיה כאל מקשה אחת מאורגנת, ערוכה, כמעט מאפיונרית, שיכולה להתארגן ולדרוש ולהקים אוגדה שתחזיק את עזה? |
|
||||
|
||||
בתקופה שאני שירתתי בה (ואני לא רואה סיבה למה זה ישתנה) רוב חיילי (וחיילות) המודיעין שהיו יוצאים לקצונה, היו יוצאים לקצונת מטה. כמדומני חלק לא קטן מהם היו יוצאים מהחיל (אבל אני לא סגורה על זה. בכל מקרה, עצם זה שהחיל סגור בתוך עצמו כמו כמעט כמו חיל אויר או חיל הים, לא מתיר הרבה אפשרויות קידום). כלומר - חיילי מודיעין היו יוצאים בד"כ לקצונת שלישות או תחזוקה או כיו"ב. מעטים היו יוצאים לקצונה מודיעינית. מתוך אלה, כמה יגיעו לעמדות בכירות? כמה מתוכם יהיו נשים? |
|
||||
|
||||
לי היתה הזדמנות אחת לצאת לקצונה ( הייתי מש"קית חינוך). תרגיל מלוכלך של הקצינה שלי מנע את זה (ולא חשובים הפרטים). תרגיל נוסף הביא את יציאתי מהחיל (וככה הגעתי לחוות השומר). יחד איתי בקורס היו 14 בנים. אחד מהם קיבל הרבה מאוד זימונים לקצונה. הואיל והיתה לו פוביה כלשהי, הוא פשוט לא היה מגיע לראיון. חוזר לבסיס, אחרי כמה חודשים הוא היה מקבל עוד זימון, שוב יוצא לראיון אבל לא מגיע אליו, ככה 5 פעמים עד שבסוף הוא אכן נכנס לראיון. וגם יצא לקצונה. חשבת פעם על המערכת שנותנת (שוב, בזמני, אני מניחה שיכול להיות שזה השתנה בינתיים. יכול להיות שלא) לאשה הזדמנות אחת בלבד לצאת לקצונה, ולגבר (באותו תפקיד, גם אם במקום אחר) 5-7 הזדמנויות? |
|
||||
|
||||
אני קיבלתי שלושה זימונים לקצונה. בפעם הראשונה, קרוב לתחילת השירות, זה דווקא נראה לי כמו רעיון טוב לשיפור השירות המשמים שלי, והלכתי. אבל זרקו אותי כי הייתי רק שבועיים בבסיס הנוכחי שלי, והמפקד שלי לא יכל לכתוב עלי חוות דעת. בפעם השניה כבר הייתי קצת פחות שמח על הרעיון של לחתום שנה, אבל בכל זאת הלכתי, ועוד פעם הם דחו אותי, אני לא זוכר כבר למה. בפעם השלישית, אחרי יותר ממחצית השירות שלי, כל העסק קצת הצחיק אותי וחתמתי ויתור. |
|
||||
|
||||
יש הבדל אחד: כמה זמן נשאר לך משירות החובה לאחר קורס הקצינים? כמה לבנים? לדעתי בנות שוות פחות בצבא (בתפקידים מעניינים, אשר דורשים הכשרה של כמה חודשים) כי אחרי ההכשרה הארוכה תקופת המשך השירות לא מספיק ארוכה כדי להצדיק את תקופת ההכשרה. ההשקעה בבנים יותר משתלמת. |
|
||||
|
||||
זה מעניין. ונכון, על פניו. וקצת דומה למה שקורה בשוק האזרחי לדעתי. |
|
||||
|
||||
שנשים בשוק האזרחי משלימות הכשרה ומשתחררות כמה חודשים אח"כ? |
|
||||
|
||||
שהן צפויות להישאר בעבודה פחות זמן ולכן מראש פחות רוצים להשקיע בהן. אני לא יודע אם זה נכון, בהכרח, אבל זה נשמע אפשרי. |
|
||||
|
||||
בגלל חופשת לידה? כמה זה מתוך כלל שנות העבודה של אדם? (כמובן, את מדברים על מקום עבודה לכל החיים. היום כמעט ואין כזה דבר. ולכן עניין חופשת הלידה לא רלוונטי) יש הסבר יותר הגיוני למה אני והבחורה השניה בעבודה שלי מקבלות הרבה פחות משאר העובדים, באותה עבודה? והעובד הזכר הבא בתור אחרינו מבחינת המשכורות משתכר 1,500 ש"ח יותר? (נכון. יש לו ותק של 3 שנים. לא נראה לי שעוד שלוש שנים יעלו לי את המשכורת ב-1500 ש"ח). |
|
||||
|
||||
היה סקר שהראה שנשים "לומדות יותר אבל עובדות פחות", זוכרת? לנשים יש גם אופציה לא לעבוד, או לעבוד פחות, והרבה מהן לוקחות אותה. |
|
||||
|
||||
ומה הקשר בין זה לבין אותן נשים שכן צריכות לעבוד? ומה לגבי הנשים שבעליהן לא עובדים (מבחירה או מכורח המציאות)? ומה, אגב, עם אותו מיעוט מזערי וחסר חשיבות של נשים שברוב חוצפתן טרם מצאו לעצמן גבר להעריץ ולשרת, וחיות, רחמנא ליצלן, בגפן? |
|
||||
|
||||
כל הסקרים האלה שווים מבחינתי לישבן. השקרים כל כך מרובים בתחום הזה שאני כבר לא מאמין לשום סקר, ולכן אנחנו מדברים באוויר. אנחנו חיים במדינת שוק חופשי. גם אנשים נמוכים וחלשים נוטים להרוויח פחות, והם גם נוטים לחטוף יותר מכות, לעקוף רחובות מסוכנים, ומופלים לרעה בקבלה לקולג'ים בארה"ב (שמחפשים כדורסלנים). איך אתה מציע לתקן את זה? אם כבר בכיינות ללא גבולות, אז שתהיה בכיינות שוויונית. |
|
||||
|
||||
להזכירך, נשים זה 51% מהאוכלוסיה. סיבה יותר הגיונית למה אני צריכה לקבל 1500 ש"ח פחות מהאידיוט הזכר עם הותק של 3 שנים? |
|
||||
|
||||
גם ה 51% מבוסס על סטטיסטיקות מפוקפקות. לדעתי יש בערך 10% נשים. |
|
||||
|
||||
אגב, אני דווקא שואל לגבי קצונה כי אני בעד זה שנשים ינהלו את חיל המודיעין. כפי שאמרתי, הן הרבה יותר טובות במניפולציות. אני הייתי לוקח את כל הבנות שרוצות שירות מעניין, עושה להן קורס בערבית או בשפה אחרת ונותן להן לגלוש לאתרים וצ'טים שיכולים לעניין את המודיעין שלנו. למשל. מצידי שיעשו את זה מהבית. רק שלא יתאהבו בפלשתינים ויהפכו למחבלות. |
|
||||
|
||||
1. נשים יותר מניפולטיביות מגברים? 2. איך אפשר לבדוק או להוכיח את זה (שלא על סמך שיטת "יש לי חמש ידידות, ארבע מתוכן מניפולטיביות והחמישית חרשת-אילמת")? |
|
||||
|
||||
אפשר לעשות בחינת כישורים מניפולטיביים מקוונת. להציג סיטואציות אנושית מסויימות ולשאול "איך היית גורמ/ת לאדם x לעשות y". אין לי ספק שאם הבנות ישתתפו בבחינה באופן כן, התוצאות יראו חד משמעית שהן הרבה יותר חזקות במניפולציות מהבנים. הבעיה שאתם תיכשלו בכוונה, כי אתן מניפולטוריות. חוץ מזה יש כל מיני מבחנים שמראים שלנשים יש יכולת טובה יותר לקלוט מצבי רוח מהבעות פנים, שזה מרכיב חשוב ביכולת מניפולטיבית לדעתי, אם כי זה לא מוכיח כלום בפני עצמו. |
|
||||
|
||||
אז מה שאתה אומר פה בעצם שמלכתחילה הנשים הן המין החזק ומשחר הימים הן אלה שהיו אמורות לשלוט על הגברים ולא להיפך? כלומר, אם הבנתי נכון עד עכשיו, אתה מאוד רוצה לשמר את העליונות הגברית, למרות שאין לה שום צידוק? |
|
||||
|
||||
יש עוד אפשרויות, חוץ מזה שאחד ישלוט על השני. יכולים להיות כמה מוקדי כוח בחברה וכמה סוגי כוח. כמו שיש במדינה המודרנית רשויות שונות. יש גם סוגי שליטה שונים וסוגי כוח שונים וסוגי כבוד שונים. לנשים תמיד היה את כוחן כנשים, שנבע במידה רבה מהיותן רעיות ואמהות. כל מה שהפמיניזם עשה זה לקחת את הכוח הזה ולעשות בו שימוש לרעה נגד הגברים. אבל שורשי הכוח של הנשים עדיין נובעים מהיותן אמהות ורעיות, והן לא מוותרות על השורשים האלה גם היום. הן עדיין מתחתנות ועושות ילדים - אבל אז הן הולכות ומתגרשות, לוקחות מזונות ולוקחות את הילדים. במקביל הן תפסו עמדות כוח בבתי המשפט, בפרקליטות, במשטרה, בשירות הסוציאלי, בתקשורת ובכנסת. אבל עיקר השימוש שהן עושות בכוח הזה הוא שימוש שסובב סביב ענייני זוגיות והורות. |
|
||||
|
||||
הן מתעסקות בזויגיות והורות, בעיקר בגלל שמדובר בנושאים שהחברה מייעדת להן. לדעתי אלו הנושאים המשעממים ביותר שאפשר לדמיין. סיבה נוספת לעיסוק הזה: התשה בכל הנוגע אליו. לדעתי הן היו מעדיפות להתעסק ברומו של עולם. |
|
||||
|
||||
כלומר, אתה מציע לי מבחן שצפוי להראות שאתה טועה, ובכך אמור להוכיח שאתה צודק. מלכודת מושלמת (ודי מניפולטיבית, למען האמת). |
|
||||
|
||||
תנאים משופרים? כמו הערות מיזוגניות על ימין ועל שמאל ממפקדים וצבא שרק הולך ומתחרד, עם הרצאות דת והערות משפילות? תנאים כמו בבסיסים בהם אני שירתתי? בנות למטבח המבחיל כל יומיים וחצי, בנים כולה עומדים ושומרים בכניסה בבטלה גמורה. |
|
||||
|
||||
"בתי משפט לענייני משפחה נותנים את הילדים לאם כי האב לא רוצה/יודע איך לטפל בהם" וואללה! בית המשפט למשפחה שלי דווקא נתן את הילדים לאם למרות שהאבא, אני, גידל אותם מגיל חודשיים, ולמרות שאמם, אחרי חודשיים של הנקה, החליטה שקריירה זה עדיף, ולמרות שהגברת עזבה את הבית כדי להמשיך רומן עם בעלה של חברתה הטובה, ולמרות שהילדים עצמם הביעו את רצונם המפורש לחיות חצי מהזמן בביתם הישן והנוח והמרווח, יחד עם אביהם שגם מבשל וגם אופה וגם משחק איתם כדורסל וגם גולשים בנט ובים, והיא אפילו לא יודעת איך עושים ריסט למחשב, ולא מסוגלת לבשל ביצה קשה בלי לשרוף את המטבח, ומצידה, אחרי פסיקת ביהמ"ש, שהילדים יהיו אצלי בפועל כל הזמן, כי השופט כבר קבע מזונות לילדים, שכאמור נמסרו למשמורתה, ככה יוצא שאת הכסף היא כבר מקבלת, והרבה, וזה מה שמעניין אותה. לא הילדים. עובדה. ורק בסביבה החברתית שלי יש מקרה דומה של רופא, שעשה הסבה מעבודה בבית-חולים כדי לגדל את ילדיו, אבל אשתו פצחה בקריירה תקשורתית, וכשהתגרשו, למי נמסרו הילדים? נכון, לאשה. גם היא עזבה את הבית, אגב. ועוד אגב: שתי הגברות הללו הן חברות טובות של שלי יחימוביץ'. שתיהן פמיניסטיות מוצהרות, ומצביעות מרצ מובהקות. שתיהן לא עברו שום סוג של התעללות או התעמרות. שתיהן ניצלו בציניות מחושבת את החוק. והחוק הוא בפירוש לא "טובת הילד", אלא טובת האישה על חשבון הגבר. ועוד לא דיברתי מאומה על ההשפלות, על העיקולים, על ההוצאה לפועל, על המשטרה. ואני עוד במצב טוב יחסית לעומת אלה שמעלילים עליהם עלילות-כזב כדי לזכות בעמדת יתרון שממילא מוקנה לנשים. ובעוד שנים, נגיע אולי לעליון, ומי תמתין לי שם? דליה דורנר. ונראה איזה קולגה שלה ממין זכר שיעז לקבוע כי האקסית שלי כלל אינה מעוניינת בתפקיד האמהי, אלא רק בבונוס הכספי... פשוט סמרטוטים אנחנו הגברים. פשוט סמרטוטים. גבר אמיתי היה זורק שרמוטיות כאלו מהבית, בעדינות כמובן, ונותן להן לראות את הילדים פעם בשבוע-שבועיים, שלא יקבלו (הילדים, בייחוד הילדות שביניהן) מושג מעוות על החיים, זוגיות, הורות, חוק וצדק. |
|
||||
|
||||
שלי יחימוביץ'! אהובתי! נחשף הקשר אל השי"ן של המשעא"ז! זכר יקר, אשמח אם תיצור עמי קשר ב-gil@katzir.com. אנחנו מנסים לארגן איזו הצעת חוק ותוכנית טלוויזיה על הנושא הזה, של אבות שגידלו את הילדים ואז נותקו מהם בגלל חזקת הגיל הרך. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על ילדים בחטיבת הביניים. אף אחד במערכת, כולל עורך-דיני, לא ספר אותי ממטר. אף אחת לא ספרה ממטר את רצון הילדים למשמורת משותפת ולחלוקה שווה בזמנים בין שני הבתים. נדמה לי שלמעלה, די בפתיחת הדיון, מישהי כתבה משהו בסגנון של ''יש שיוויון, כי אם האם בלתי כשירה (נרקומנית, מתעללת) הילדים ילכו לאבא'' ולא ראיתי תגובה לאמירה שכוללת בתוכה את שיא הסתירה הפנימית. הכלבה שלי היא לא מטורפת, היא לא נרקומנית, והיא לא מתעללת. היא פשוט כלבה אגואיסטית שמרוכזת בעצמה ועושה שימוש יעיל בילדיה, ככלי להשגת קופת תגמולים נאה על חשבוני. היא אפילו לא אמא רעה, לשיטתה. עובדה, הילדים אוהבים אותה יותר מאשר את אביהם שבא אליהם בדרישות משונות כמו הישגיות בלימודים, התנהגות נורמטיבית, או אפילו היגיינה בסיסית. אצלה אין את השטויות האלה. הכל פתוח והרשות נתונה לכל תעלול. מראש, או בדיעבד. למערכת לא איכפת, כי המערכת עובדת לטובת הנשים, לא לטובת הילדים. ושום דבר לא ישתנה עד שאיזה שופט עליון, פוליטיקאי בכיר, יגלה שאשתו או חברתו לחיים, גם בוגדת בו עם הקולגה לכס, גם לוקחת את הילדים למגוריה עם המאהב, וגם לוקחת את מחצית משכורתו, פנסייתו ורכושו. וזה, כמובן, לא ממש קורה. ולמרות זאת אצור איתך קשר בפרטי שלך |
|
||||
|
||||
הסיפור שלך עצוב, והוא נשמע לי כמו משהו שיכול לקרות, ונובע ממגבלות השיטה. אבל לא הוכחת ש*השיטה* עובדת לטובת הנשים במקום לטובת הילדים. כי הבעיה היא שהשופטים, אני מניח, לא יכולים לדעת שהעובדות הן כפי שאתה מספר אותן. גרושתך בוודאי סיפרה סיפור אחר. השופטים נאלצים להחליט במצב של אי-ודאות (אין להם הפריווילגיה לומר "מחמת הספק אנו לא מחליטים"). נראה לי שההנחה היא ש*ברוב המקרים* (לא צריך בשביל זה רוב של 99%, מספיק אולי 70%) טובת הילד היא עם האם, ודי בכך כדי ליצור הטיה חזקה - השופטים, שקשה להם לדעת מתי המקרה שלפניהם שייך דווקא ל-30%, יעדיפו את האם במאה אחוז מהמקרים, להוציא מקרים חריגים (אם נרקומנית, מתעללת...) - וזה עדיין מתוך מחשבה על טובת הילד, ולא על טובת האם. אתה יכול לנסות לתקוף את ההנחה שברוב המקרים וכו', אבל הסיפור שלך ושל הרופא שאתה מכיר לא מפריך אותה. אני משתתף בצערך על הטרגדיה. |
|
||||
|
||||
ירדן, אין לך מושג כמה זה מרגיז עבור אחד כמוני לשמוע אחד כמוך מדבר כמו שאתה מדבר. זה מרתיח. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר על נושא שאין לך מושג לגביו כנראה, וזה דבר מסוכן כשמדובר בעניין שגם אתה מבין שהוא טעון רגשות ברמה שאי אפשר לתאר בכלל. תעשה קודם בדיקה קטנה בשטח לפני שאתה משער השערות. דבר עם עשרה או עשרים גברים שלקחו להם את הילדים שלהם. בדוק לשם מה הוקמו בתי המשפט לעייני משפחה, ומדוע פקידת סעד (עובדת סוציאלית) נדרשת ע''י בית המשפט להכין תסקיר. בדוק מהי בדיקת מסוגלות הורית. ואז תחליט אם באמת אין לשופטים כלים לדעת איזה הורה יותר טוב. אתה יודע, בשביל לתת את הילדים לאשה לא צריך בכלל בית משפט. צריך רק בדיקה אצל רופא, שתקבע איזה הורה הוא האשה. |
|
||||
|
||||
צודק - אין לי מושג. אני מתנצל לפניך ולפני זכר מקופח אם נפגעתם. אני אשמח ללמוד. ספרו לי (אתה או ז"מ - ייתכן שדעותיכם שונות) היכן לדעתכם הכשל. האם ז"מ הצליח לשכנע את פקידת הסעד (או את מי שעורך את בדיקת המסוגלות ההורית) שהוא הורה טוב יותר? אם לא, למה? אם כן, האם השופט(ת) פעלה בניגוד להמצלצה? אם כן, למה? |
|
||||
|
||||
אם הגבר הוא ההורה הטוב יותר - הילד/ה צריך ללכת עם הגבר. אין ספק בכלל. אבל כולם רוצים שהאישה תשקיע בילדים בלי סוף ודוחפים אותה לזה, בתירוץ שזהו "תפקידה". בנוסף, הרבה אבות הם לצערנו..אבל לא כ"כ טובים בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
מסכים איתך שברוב המקרים (נגיד, שני שליש) אכן ''טובת הילד'' מחייבת שיגדל אצל אימו, אם נוצר קרע בין ההורים וצריך לבחור באלטרנטיבה הגרועה פחות. עבור הילדים. בכל עולם החי נקבות מגדלות את הצאצאים. אבל אנחנו בני אדם ולא חיות. ובמילניום השלישי. תקופה בה יש דרישה לשיוויוניות ולצדק ולזכויות הפרט. כולל לזכויות הפרטים הקטנים יותר במשפחה. וזכותו של הילד, מדגיש - של הילד, לא של הורה מגדרי כזה או אחרת - לגדול בתנאים הטובים ביותר שאפשר. אם החוק והפסיקה מעניקים כמעט אוטומטית משמורת לאם, כולל מקרים אבסורדיים ממש, אזי המערכת בוגדת ביעודה העיקרי - טובת הילד. לפחות לגבי חלק ניכר מאותם מקרים שגם אתה מסכים שהאב אמור להיות המשמורן. ועל זה בדיוק בכה הנביא גיל. על המערכת. על ''השירות לילד'' שמשרת רק את הנשים, ולא את הילדים. על העובדות הסוציאליות שמכינות כאילו ''תסקירים'' (לעולם לא יוצא תסקיר הקובע משמורת אצל האב, גם אם האם, חלילה, חולה פיזית, ובקושי מסוגלת לטפל בעצמה, שלא לדבר על הילדים). על ''ביהמ''ש לענייני משפחה'' שנותן הכשר פסיקתי לכל מעשה נבלה כלפי הצד הגברי במשפחה. על החוקים שדופקים בפועל את הגברים, אבל במקביל, דופקים לילדים רבים את החיים. ובמציאות בה אחד מכל שני זוגות נפרד, שליש או רבע, ואפילו עשירית בלבד ממספר המשפחות המתפרקות, מייצג מאות אלפי ילדים שזכותם הטבעית לחיים טובים נפגמת באופן מהותי. |
|
||||
|
||||
כותב טל ואומר: מה תעריף אחזקת הילד שלך? בזמן האחרון מתרבים האיזכורים של תעריף מינימום לאחזקת ילד. אני משתמש בכוונה בביטויים מנמיכים כאלה, כי זו הגישה שעולה מפסקי הדין האלה: לא בחינה אמיתית, שקופה, שוויונית, של צרכי הילד אלא הסתמכות על סכומים שננקבו במקום נעלם כלשהו. השופטים מדברים על 1150 ש"ח בתור סכום מינימלי למזונות ילד. לא אומר שלא. אבל גם לא שכן. כמה עולה מעיל ליתום? אותו דבר כמה עולה לתחזק ילד אצל גרושתך. הבעייה היא לא הסכום. הרי האמא תמיד תרצה יותר והאבא תמיד ירצה פחות. ככה זה כשאחד משלם וכשאחת מקבלת. אם היו מאזנים את הסכום, הויכוח היה נראה אחרת לגמרי. אבל לא זו הבעייה כרגע. הבעייה היא איך צץ הסכום הזה - 1150 ש"ח. כמה פסקי דין שקראתי מצטטים את השופטת יהודית שטופמן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבעה לאחרונה בפסק דין תקדימי את הסכום הזה. פישפשתי וחיפשתי את פסק הדין, כדי לעמוד על עבודת היסוד שהוקדשה על ידי הערכאה הגבוהה הזו לסוגיית מזונות הילד. נו טוב, לא אלאה אתכם. בפסק הדין התקדימי, המצוטט והמאוזכר כל כך, השופטת מקדישה לשאלה המהותית - מה הסכום הדרוש לקיום בכבוד של ילד להורים גרושים, משפט אחד. משפט אחד. ומה כתוב במשפט האחד הזה? "הלכה פסוקה היא כי צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ש"ח ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן." "הלכה פסוקה היא"? איפה פסוקה? מה פסוקה? מי פסק? למה פסק? על מה הסתמך כשפסק? באיזה ילד עסק כשפסק? איפה גרים הורי הילד? מה יכולתם הכלכלית של הורי הילד? אז מילא החפיפניקיות הזו, שמביישת את בית המשפט המחוזי. אבל ללכת ולהסתמך עליה בפסקי הדין מעכשיו ואילך? וכשינסו אבות לטעון טענות יאמרו להם - אבל הלכה פסוקה היא! אז הנה, להיכל התהילה (הקלון) של ילדי הגירושים בישראל מצטרף המשפט: "הלכה פסוקה היא שצרכי קטין הם 1,150 ש"ח" לצד המשפטים האלמותיים כמו "המשמורת המשותפת נכשלה בעולם ובארצות הברית יורדים ממנה" או "בסופו של דבר אמא היא ההורה העדיף כי סטטיסטית יש יותר סיכוי שאבא יהיה אלים" וככה האוולת מנציחה את עצמה ללא הרף. |
|
||||
|
||||
יש לי בעיה עם הרעש וההתגייסות הציבורית המאסיבית סביב הנושא הזה. אני סבור שתפקידה של העיתונות בזמן מלחמה (ואנחנו כל הזמן במלחמה כאן) הוא, בין היתר, ליצור כבוד לחיילים, ובמיוחד להאדיר את זכר הנופלים. פעם היינו טובים מאוד בזה, נדמה לי. אני חושב שהגיבורים שמקבלים כיסוי מקיר לקיר בעיתון צריכים להיות החללים שלנו והגיבורים שלנו, ולא ויקי כנפו. זו בעצם הסיבה העיקרית שבגללה הנושא הזה כל כך חשוב לי. אתם יכולים ללעוג זה, אבל העיתונות מייצרת גיבורים. בכל מקרה היא מייצרת גיבורים. גם עכשיו היא מייצרת אותם. רק שאלה הגיבורים הלא נכונים לטעמי. היה פה פעם מיליטריזם ציוני שאני חושב שהוא היה נכון ובריא ביסודו. אפילו אנשים כמו יוסי שריד ונחום ברנע, שהיכרתי מקרוב, היו מיליטריסטים לא קטנים בדרכם. הם אהבו את הצבא ואת כל מה שקשור בו (במיוחד ברנע). אז, גם השמאלנים לא היו פציפיסטים. היום נראה לי שהשתלטה כאן תרבות פמיניסטית-פציפיסטית, שבכלל לא רואה בחיילים הנופלים גיבורים (אלא אם במקרה הנופל הוא חיילת). |
|
||||
|
||||
מילטריזם בריא ונכון ביסודו? הייתי כחולמת. אני חושבת שאני מעדיפה את הגברים (והנשים) של מדינת ישראל בחיים, תודה רבה. שלא יהיו לי גיבורים ולא דמויות הרואיות, שרק ינשמו, ולא ילכו למות בשם המיליטריזם. מיליטריזם בריא זה אוקסימורון. מיליטריזם מוביל בהכרח לארגון צבאי שיפעל לפתור כל דבר באמצעות קונפליקט צבאי. קונפליקט צבאי מן הסתם יסתיים עם כמה גיבורים הרוגים פה וכמה גיבורים פצועים, נכים או מצולקים נפשית לנצח שם. אי אפשר להיות בריא כשאתה מת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גבריות/נשיות זה לא הכל בחיים. נסה קודם להיות קצת בנאדם. הניתוח שלך למעלה בו פמיניזם<==>פציפיזם הוא לא בדיוק ניתוח מבריק ומעמיק, אז נסה להגיב בקצת יותר ענוה1. _______ 1 ולא, גברררר. זו לא סגולה נשית. |
|
||||
|
||||
אי אפשר להיות בריא כשאתה מת - עם זה אני מסכים. ואי אפשר להיות חי בלי צבא חזק ובלי כבוד. הכבוד, בניגוד למה שנהוג לחשוב, הוא מרכיב חיוני בהישרדות. רק עם בלי כבוד אפשר היה להשמיד כפי שהושמדנו באירופה. כי בהתחלה אתה נותן שישימו עליך טלאים צהובים ("למה לא? מה אנחנו, בעניין של כבוד מאצ'ואי פה? שהגרמנים ישימו עלינו טלאים צהובים, אנחנו לא נרד לרמה שלהם")... ובסוף שוחטים אותך, ואתה עוד מתפשט עבורם קודם וחופר את הקבר של עצמך באופן ממושמע ונטול-כבוד ("עכשיו אתה משחק משחקי כבוד גברי, הרשל? תתפשט ותחפור, תעשה מה שהרומנים אומרים לך!"). דווקא הכבוד הגברי הוא שמציל אותנו, ולא להיפך, כפי שנהוג לחשוב בימינו. הכבוד הזה מקפל בתוכו גם את מושג כוח ההרתעה. מי שנתפס כגבר חזק עם כבוד, קצת משוגע, אחד שרק מחכה שיתחילו איתו בשביל התענוג שבפייט טוב - לא מתעסקים איתו בדרך כלל. מי שנתפס כרופס, רך, נטול כבוד גברי - הוא מטרה שמבקשת שיתעסקו איתה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שעלית על נקודה חשובה. בגלל זה כנראה לעם רופס ואינטלקטואלי כמו היהודים אין שום סיכוי מול עם ששם את הכבוד שלו בתור ערך עליון כמו הערבים. זאת כנראה הסיבה שאנחנו מפסידים להם כבר 50 שנה, למרות הייתרון המספרי שלנו, וזאת הסיבה שמדינות ערב כל כך מצליחות בעולם, לעומת ישראל ומדינות "מנומסות" יותר כמו מדינות אירופה וארה"ב, שנשארו מאחורה. |
|
||||
|
||||
הכל יחסי כמובן, אבל כן, אתה צודק. עם היתרון הצבאי שיש למערב בכלל - ולישראל בפרט - על הערבים, המלחמה הזאת בכלל לא היתה אמורה לפרוץ. מעצמה גרעינית עם עליונות אווירית מוחלטת במרחב לא אמורה למצוא את עצמה במצב שבו חבורת ברברים מסכנת את עצם קיומה, טובחת באזרחיה בשיטתיות, גורמת לבידודה בעולם, מפילה את כלכלתה לקרשים ומקרבת אותה למלחמת אזרחים ותוהו פנימי. ובכל זאת - זה קורה (קראת את הראיון עם בני מוריס במוסף "הארץ" האחרון?). ואכן, אם לא נמצא את החיבור הישיר לאשכינו בתקופה הקרובה, נתעשת ונשיב מלחמה (אמיתית, מתוך כעס גברי, חזק ומפחיד) - נושמד. |
|
||||
|
||||
דווקא ויקי כנפו, שאותה הבאת כאנטיתזה לגיבורים הגבריים שלך, היתה לפחות בהתחלה דוגמה של כעס נשי בריא וחזק. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ההתעקשות היא על עבודה בתנאי שכר הוגנים לאימהות חד-הוריות ואנשי השכבות החלשות בכלל, ולא על לא לעבוד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
וזו אפילו לא דמגוגיה, זה סתם בלוף. קיצבת הכנפואידיות, מלבד היותה חריגה בגובהה ביחס לקיצבאות האחרות של המל''ל, אינה מותנית במבחן הכנסה - כלומר, אין צורך להוכיח שאתה מנסה למצוא עבודה. |
|
||||
|
||||
אבל קנפו, ספציפית, עבדה בעת שהחלה את המאבק. |
|
||||
|
||||
הבלון של ויקי קנפו קנפו סיפרה ל"ידיעות אחרונות", כי לאחר גירושיה היא חזרה לגור עם בעלה לשעבר, בביתה בעפולה, כלומר אם חד הורית על הנייר בלבד 12/01/2004 | עומר כרמון | carmonor@zahav.net.i תגובות עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם ביום ה' (8.1.04), ראיון נוגע ללב עם האשה שהנהיגה את מאבק האמהות החד הוריות - ויקי קנפו. קנפו סיפרה על הקרב אותו היא מנהלת למען בנה, נתנאל, אסיר משוחרר המכור לסמים. אולם מבלי שהתכוונה, חשפה ויקי קנפו, ולא בפעם הראשונה, כי האשה שהוכתרה כמנהיגת המאבק של השכבות החלשות, אינה ראויה לשמש לא כמנהיגה ולא כסמל. קנפו סיפרה ל"ידיעות אחרונות", כי לאחר גירושיה היא חזרה לגור עם בעלה לשעבר, בביתה בעפולה. כלומר אם חד הורית על הנייר בלבד. אולם קנפו לא הסתפקה רק בזאת. קנפו ובעלה לשעבר החליטו לשכלל את השיטה: "ואז הוא בא בהצעה מעניינת", מספרת קנפו, "בואי ניסע למצפה-רמון, נמכור את הבית, ובכסף נקים לנו שם עסק נחמד. את כאם חד הורית, תקבלי סיוע בדיור במצפה-רמון, ושם ננסה לשקם את נתנאל, הרחק מהחברים ומהסמים. אני, כידוע, לא תמימה, אבל הסכמתי. זה נראה לי סידור טוב, סיכוי חדש". כלומר, קנפו קיבלה מהמדינה כספים והטבות כאם חד הורית, אך המשיכה לחיות עם בעלה לשעבר, במסגרת ה"סידור הטוב". מה עוד אפשר להוסיף? "אני מוכנה למאבק קשה וארוך. הרחבתי את האוהל לקראת שהייה ארוכה, והשלב הבא שלי הוא כניסה לשביתת רעב. ביבי מוקף ביועצים אבל גם לי יש יועצים הרבה יותר חכמים", אמרה קנפו עם תחילת מאבק האימהות החד הוריות. המאבק "הארוך" שלה נמשך רק קצת למעלה מחודשיים. באמת ארוך מאוד. לאחר 18 ימי שביתת רעב, הודיעה קנפו לנשיא המדינה: "אני חוזרת הביתה לילדיי אשר זקוקים לי מאוד. המאהל לא יסגר, ישנן משפחות אשר זקוקות לטיפול פרטני ואין להן בית לחזור כמו שלי יש", אמרה קנפו, והוסיפה כי היא "תמשיך את המאבק מביתה במצפה רמון". ויקי קנפו ממשיכה מאז את המאבק: השתתפות בטקס בחירת אנשי השנה בערוץ 2, מסיבת יום ההולדת ה-80 של שמעון פרס, השתתפות בתוכנית הטלוויזיה "מהפך" של אורנה דץ. אכן מאבק הרואי. "אספר לכם על עצמי קצת. אני גרושה מספר שנים, וכן, אני גרושה מבחירה", סיפרה ויקי קנפו לפני מספר חודשים, בהרצאה בפני סטודנטים בירושלים. נכון. קנפו גרושה מבחירה, אך חזרה לחיות עם בעלה כזוג לכל דבר והמשיכה לנצל את זכאותה להטבות מהמדינה כאם חד הורית. היא עצמה מודה בכך. "המאבק הזה לא הצליח לא בגלל שהוא לא צודק, אלא בגלל שביבי, שידוע כאשף תקשורת, פיזר סיסמאות ונתונים וכך הציבור הוטעה. אבל הכי חבל לי שעד היום לא יודעים בציבור את כל האמת. חבל שהשיטה של האוצר מתבססת רק על מספרים, חישובים, כסף וכדאיות. לא על ערכים, סולידריות או אכפתיות של האחד לשני. במקום כל ישראל ערבים זה לזה - כל ישראל מתחשבנים זה עם זה", הוסיפה קנפו באותה הרצאה. האומנם? מי שיקר? מי הטעה את הציבור? מי נקט בשיטה של מספרים, חישובים, כסף וכדאיות? האם ויקי קנפו יכולה במצפון שקט לדבר על ערכים, לפני שהיא מטיפה לאחרים? "נתניהו אינו מבין כנראה שויקי קנפו היא דגל אמיתי של מיליון אזרחים מיואשים, ושבעצמותיה בוערת אש אמיתית. לא הצגות לשעה לכבוד עיתונאים, לא שטיקים וטריקים עלובים של סחטנים חרדים. קנפו, בינתיים, לא במגרש הזה, ואינה נופלת למלכודת הלשון החלקלקה של שר האוצר. היא נזהרת, מתרחקת מפוליטיקאים מקצועיים, והופכת לאהובת הציבור. העם איתה", כתב לפני כמה חודשים העיתונאי מרדכי גילת מ"ידיעות אחרונות". אבוי לאותם מיליון אזרחים מיואשים, באם ויקי קנפו היא "הדגל האמיתי שלהם", כפי שכתב גילת. כנראה שאצל גילת רק "סחטנים חרדים" עושים "שטיקים ותרגילים". קנפו כנראה, היא בסדר, היא בצד שלנו. שוב ושוב מתנהל המאבק החברתי בישראל, באמצעות גימיקים ריקניים ומנהיגים שאינם ראויים להנהיג. רק לפני 3 שבועות הוגש לנשיא המדינה הדוח השנתי על מצב הילד. על-פי הדוח: "בישראל חיים כיום 2,219,200 ילדים - 33.5% מכלל האוכלוסייה. 40% מילדי ישראל סובלים ממחסור, מצוקה, חולי ואלימות. כ-656 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני". עורכי המחקר, ד"ר אשר בן אריה, יפה ציונית וגלית קריז'ק ציינו ובצדק, כי "הדוח מצביע על הידרדרות קשה במצבם של ילדי ישראל". אך שוב, במקום לדבר אמת לציבור, שווקו הנתונים באמצעות דיווח מופרז וחסר כל בסיס. עיתון "ידיעות אחרונות" ציטט בכותרתו הראשית מתוך הדוח: "ילדי ישראל העניים ביותר בעולם המערבי - אפילו במקסיקו ובטורקיה יש פחות ילדים עניים": "29.6% מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני, מקסיקו נמצאת במקום השני עם 26.3%". האם ילדי מקסיקו (אשר רבים מהם חיים בבקתות עץ עלובות, ניזונים רק מתירס ושעועית, אין להם לא חשמל, לא שירותי בריאות, לא מים זורמים או שירותים, ובוודאי לא ביטוח לאומי, "השלמת הכנסה" ו"דמי מזונות"), עניים יותר מילדי ישראל? מי יכול להתייחס ברצינות לארגון "חברתי" הטוען כי בישראל חיים יותר ילדים עניים מאשר במקסיקו? מי יכול להתייחס ברצינות למנהיגת האימהות החד הוריות ההולכת ממצפה-רמון לירושלים כשהיא נושאת את דגל ישראל, אך מודה כי היא נטלה לעצמה כספים מהמדינה שאינם מגיעים לה? בקישור |
|
||||
|
||||
עזוב אותך, יוסוף, מהעובדות! זה לא רלבנטי למציאות (הוירטואלית). |
|
||||
|
||||
אל היתרון היחסי שאתה מדבר עליו לא הגענו בזכות חיבור לאשכים. אני עדיין מחפש את הדוגמה לחברה ''גברית'' מצליחה (אולי המדינה הכי ''גברית'' שהיתה היא אפגניסטן של הטליבן). כל זמן שאין כזו, כדאי שנשמור את האשכים לתפקיד שנועד להם, ונפעיל איברים אחרים (שמשותפים גם לנשים וגם לחלק מהגברים) ע''מ לתכנן את מעשינו. |
|
||||
|
||||
אתה מחפש דוגמה לחברה גברית חשוכה וקרקטורית, ולא לחברה מודרנית המחוברת לגבריותה ואינה בזה לה. מדינה שבה חייל וחיילת נהרגים על משמרתם ורק החיילת מוזכרת בכותרת העיתון היא מדינה חרא. עזוב אפילו את עניין הנקביות. פשוט מדינה מחורבנת. מי שעובד ב''ידיעות'' צריך להתבייש ולבקש מחילה ממשפחת קלפון. |
|
||||
|
||||
בו נספר סיפור היפותטי. בו נדמיין מדינה שבה רוב דומיננטי של לבנים, ומיעוט גדול אך נדכא של סגולים. במשך תקופה ארוכה הסגולים שימשו כמשרתים של הלבנים, לא זכו לזכויות כלשהן שהיו תלויים לעצם קיומם בטוב ליבם של הלבנים. אך יום אחד החלה המהפכה, הסגולים לא היו מוכנים עוד להיות תלויים בלבנים, ותבעו לעצמם זכויות הצבעה, את הזכות לצאת לעבוד ואת הזכות לשרת בצבא. המהפכה התמשכה זמן רב, ולאט לאט החלו לחדור הסגולים גם לשורות היחידות המובחרות בצבא. בתקופה מסויימת, היו אחוז אחד מהחיילים הקרביים בצבא המדינה סגולים, אף כי הסגולים היוו כ-40 אחוז מאוכלוסיית המדינה. באותו הזמן עדיין סבלו הסגולים מאפלייה רבה, אם כי חל שיפור ניכר לעומת העבר. באותה תקופה פרץ סכסוך בין המדינה לבין מדינה סמוכה, וחיילי קומנדו של המדינה הסמוכה החלו פולשים למדינה וחודרים לבסיסי צבא במטרה להרוג חיילים של המדינה. באחת הפעולות הללו, הרג חייל של המדינה הסמוכה חייל אחד לבן ואחד סגול. העיתונים הליברליים של המדינה הבליטו את מותו של החייל הסגול, דיברו עליו וניצלו את ההזדמנות לדון גם באפליית החיילים הסגולים בצבא ובמאבקם של הסגולים לשירות שוויוני. האם העיתונים הליברליים הנ"ל הם גזענים כנגד הלבנים? האם הייתה בהחלטה המערכתית שלהם משום פגיעה באוכלוסייה הלבנה, התרת דמה או זלזול בתרומה שלה? |
|
||||
|
||||
תגובה ראשונית: למה לבנים? למה לא ירוקים או תכלת? הרי ל"לבנים" יש מטען בעולם האמת שגורע מאפקט האנלוגיה. |
|
||||
|
||||
החלף לבנים בורודים, פור אול איי קר. |
|
||||
|
||||
ליכלכת. אבל בסדר. נעמוד גם בוורוד. האמת היא שלקחת את הדיון למקום שהוא מאוד נוח עבורי עם השאלה שלך, והיא גם בהחלט במקום ונוגעת בשורש העניין. אני צריך קצת לעבוד, בינתיים התשובה תתבשל אי''ה ואגיש לך אותה מוכנה ומהבילה לקראת הערב. |
|
||||
|
||||
אם אתה כבר מגיש תשובות בערב, אז אולי תקדיש דקה לענות לי על תהיה (עמוקה!) שכבר הועלתה כאן, ושמלווה אותי לאורך הדיון (המרתק) הזה: מה הקטע עם הכותרת שחוזרת על עצמה בשורה הראשונה של כל תגובה שניה שלך? זה די מיותר, לא? זה כמו להתחיל את גוף התגובה עם אותו משפט פעמיים. |
|
||||
|
||||
הכותרת שחוזרת על עצמה זה בגלל שיש לפעמים נטייה לא לקרוא את הכותרת, ואז חבל לכתוב שם משהו שחלק מהאנשים יפספסו. מצד שני, להשאיר את הכותרת של התגובה הקודמת זה גם לא לעניין, כי יש אנשים שכן קוראים את הכותרות. |
|
||||
|
||||
טוב, לעניות דעתי אין הרבה מה לפספס, ובטח שאין סיבה להגיד ''חבל'' על החלק המפוספס, אבל זו רק דעתי. בכל מקרה, סביר להניח שרוב האנשים קוראים גם את הכותרת (בשביל זה היא שם), ולכן מנהגך (עדיין) לא מובן לי. אבל בעצם, מה זה משנה, זה רק הופך את הדיון הזה ליותר משעשע. |
|
||||
|
||||
מצד שלישי, אפשר לא לכתוב כלום בכותרת. |
|
||||
|
||||
טוב, מאוד בקצרה (רציתי לכתוב באריכות אבל אני חייב לעבוד, דובי. אנא, אל תשאל אותי יותר שאלות אם אתה אוהב אותי): ההשוואה ליחסים בין שתי קבוצות אתניות, שזה מה שעשית בעצם, היא לחלוטין לא לעניין. היחסים בין המינים מבוססים על הרמוניה טבעית ואהבה. יש משיכה טבעית עצומה בין המינים, יש תהליכים טבעיים של חיזור, יש רצון טבעי עצום להתחבר בזוגות ולהישאר מחוברים. אם העניין היה כ"כ פשוט כמו מה שתיארת, אפשר היה לפתור אותו פיתרון טריטוריאלי: הסגולים מקבלים שטח א', הוורודים שטח ב', וגמרנו. לא רק זה שהמינים מחוברים חיבור טבעי של משיכה ואהבה, יש גם זיליוני הבדלים בין המינים המכוונים אותם לשוני בתפקידים במסגרת חייהם המחוברים (הידועים גם כזוגיות ומשפחה). הנטיות הטבעיות של הגברים והמבנה הרגשי-שכלי-רגשי שלהם הופך אותם מתאימים לתפקיד מסויים. הנטיות הטבעיות והמבנה הרגשי-שכלי-רגשי של בנות הופך אותם מתאימים לתפקיד אחר, ולאלה שני תפקידים המשלימים זה את זה. המאבק ל"שיוויון" מתעלם בכוונה מהעובדה הזאת: השוני בין גברים לנשים אינו שוני חיצוני בלבד, והוא אינו שוני כמותי בלבד. זהו שוני עמוק ומהותי מאין כמוהו, ודווקא השוני הגדול הוא המאפשר לשני המינים להשלים זה את זה. אין, כמובן, המחשה ויזואלית טובה יותר לעניין הזה מאשר האקט המיני. תאר לך שהיינו מצליחים להגדיל את הדגדגן הנשי הממוצע לגודל של 10 ס"מ, נגיד, ולהקטין במקביל את הזין הממוצע ל-10 ס"מ. האם היינו מקבלים חברה שיוויונית? או סתם 6 מיליארד אנשים אומללים ומין (species) על סף הכחדה? ועוד לא דיברתי על המאפיינים המוזרים-לכאורה של המשיכה בין המינים - כמו זה ש"סגולים" נמשכים משיכה חזקה מאוד לתכונות מסויימות אצל "ורודים", כמו כוח (פיננסי, פיזי), ביטחון וכישרוניות, ועל כך שהתנוחה המינית האהודה היותר על ה"סגולים" (לפחות על סמך סקר לא-רשמי שנערך בקרב הבנות בפורום האינטרנט האמריקאי שסיפרתי עליו) היא תנוחה שעבור מרבית ה"וורודים" יש בה לכאורה הבעת כניעות והשפלה (אתה היית מסכים לרדת על ארבע ושידחפו לך מאחורה כל מיני דברים בין הרגליים? לעומק? עד הסוף? זה נראה לך סביר?). יש הרבה מה לומר מעבר לזה, דובי, ואני יכול לכתוב לך מאמר חדש בעוד כמה שבועות אם תרצה, אבל אנא, רחמים. |
|
||||
|
||||
התשובה הזאת היא כל כך לא לעניין (שהרי אני רציתי לדון לא בשאלת שירות נשים בצבא, אלא בשאלת הסיקור התקשורתי של מותה של החיילת, שלטענתך הוא מוטה ופמיניסטי מדי), שלא נותר לי אלה למלא את משאלתך ולסיים את השיחה. |
|
||||
|
||||
המתנגדים לשוויון, מתנגדים בעצם גם לאותה שונות מהותנית. השוני בין המינים, כלל לא קשור לאותו שוני שגברים דיברו עליו מאז ומתמיד. השוני הוא מקסימום איכויות שונות. אין שום דבר שמתאים את הגבר ל"קריירה" מבחינה אבולוציונית. הרי הוא אמור לצוד פה ושם. ותו לא! אם ה"תפקידים" היו כ"כ ברורים, אז נשים לא היו סובלות כ"כ מאותם "תפקידים" שייעדתם להן. אם הן כ"כ מיוסרות ממה שרקמתם. זה לא תקין. נקודה. לא רק שזה לא תקין. פשוט הפכתם את היוצרות. מה למין ולזה? יש הרבה מאוד גברים המעוניינים להיות משרתים מינית. האם זה מעיד על משהו בעולם החוץ מיני? על פניו - שום כלום. גם אנחנו יכולות לטעון שכל מין ותפקידו. תתפלא. לא רק אתם. ובכן - תפקידכם לנקות לנו את האסלה + להוריד את הזבל+לסתום את הפה, בעיקר וירטואלית. |
|
||||
|
||||
אללי... מה זה ה"בו" הזה שם?! אני כתבתי את זה? |
|
||||
|
||||
תיקנת את הרושם כשכתבת אח''כ ''אלה'' במקום ''אלא''. |
|
||||
|
||||
זו דעתך. בעיני מדינה חרא היא מדינה שמדגישה רק את הגבורה הצבאית, מקדשת אותה ומתעלמת מן הגבורות האזרחיות של חיי יום יום (לה שותפים בני אדם ממין זכר ונקבה). כמו למשל, כך נראה, המדינה האידיאלית שלך (שלא הצלחת להביא שום דוגמה מוצלחת לה במערב). |
|
||||
|
||||
אבל גברים מעוטי יכולת פיסית, שמחרחרים מלחמה, מיד מזכירים לי משפט ששמעתי איפשהו בערוץ 8 על גבריותו המפוקפקת של היטלר, ועל המשפט שבא אחר כך בסגנון של "לאורך ההיסטוריה מרבית האחראים לזוועות המלחמה לא היו יכולים לעמוד בתלאותיה בעצמם". טפח לעצמך על השכם חבוב - אתה הינך חבר במועדון, ש"כבודם" של חבריו לעולם אינו מוטל בספק... |
|
||||
|
||||
קודם ירדתם על צ'רצ'יל ועכשיו על היטלר... אבל גם היטלר שירת בחזית מלחה"ע הראשונה ולמיטב ידיעתי גילה גבורה. אם אתה חושב שאדם חייב לשרת בסיירת מטכ"ל בכדי שיהיה מותר לו לדבר על נושאי ביטחון, אז במה אתה שונה מגדולי המאצ'ואיסטים של פעם? למה לטלי ליפקין-שחק וכרמלה מנשה ומרב מיכאלי ובמבי שלג ויפה ירקוני מותר להביע דעה על צבא ומיליטריזם ולי לא? נמק והסבר. אגב, איני "מעוט יכולת פיזית" לדעתי. |
|
||||
|
||||
אז אני ראשון: גודווין! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא חסר אבל המנוע, המנוע הארור הזה. אולי בהפגנה שלכם תניפו גם איזה שלט או שניים בנוסח "יוחזר מנוע החיפוש לאייל"? |
|
||||
|
||||
מעניין אם גיל רונן עדיין שומר את השלטים מההפגנה למען החזרת התכנית ''סמי וסוסו''. (על פי דעתי, זה עדיין רלוונטי יותר מההפגנה שהוא מבקש להפגין כעת) |
|
||||
|
||||
לידיעתך: בהפגנה להחזרת סמי וסוסו חזקאל נאם נאום בעד הפצצת אירן והזרמת דם במזרקה של כיכר דיזנגוף. |
|
||||
|
||||
פעם היית יותר רציני ורלוונטי, הכל כמובן יחסית בהשוואה לעכשיו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נוח יותר לקריאה:http://www.wired.com/wired/archive/2.10/godwin.if.ht... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גודווין עושה רושם כשילוב נדיר בין גיק, מבריק, ואכפתניק. |
|
||||
|
||||
סיכום מה שרשמת "הכבוד הוא מרכיב חיוני בהשרדות" "הכבוד הגברי הוא שמציל אותנו" "רק עם בלי כבוד אפשר היה להשמיד" אז השואה לא היתה עונש על מה שעשו הנשמות בגילגול קודם אלא בגלל שלעם היהודי לא היה כבוד גברי. לא היה כבוד גברי בגלל שהמנהיגים והרבנים התנהגו ברפיסות. למה הם היו רופסים? כי הם התחברו לנשיות שלהם או בגלל שהנשים בשטלטנות שלהם הצליחו לגרום להם להיות כל כך קטנים ולהפוך את כל החברה היהודים לחברה רופסת נשית חסרת כבוד. |
|
||||
|
||||
ואיך אתה מגדיר כבוד? אני לא רואה כבוד בלחיות כל הזמן במצב של קונפליקט ומלחמה. להיפך, אני חושבת שזה משפיל ומדגים כיצד אני ועימי כל אזרחי מדינת ישראל נכשלנו במשימה - לחיות כבני אדם הגונים. למען הסר ספק, אין במשפט שלעיל משום הבעת דעה שמאלנית או ימנית. אני מתייחסת רק לטענתך ש"מיליטריזם זה בריא". מיליטריזם, לתפיסתי, מוביל לכוחנות בצורת החשיבה של חברה שלמה, הוא מוביל ליצירת אוירה שבה גם האדם הפציפיסטי ביותר יתקשה למצוא פתרונות אחרים למגוון מצבים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. הוא מוביל לכך שבו גנרלים נחשבים לאליטה של המדינה. ואמנם כבודם של אלו במקומם מונח, אבל חברה מיליטריסטית תדחק אנשי פוליטיקה, כלכלה, תרבות וכולי ויווצר חוסר איזון. זה, בעיניי ממש, אבל ממש, לא בריא. |
|
||||
|
||||
ניתוח צבאי? ואני חשבתי שאני חוזרת על תיאוריה ישנה ומוכרת של אינרציה ארגונית ומוסדות השואפים להנציח את עצמם. הצבא הוא אחד המוסדות המצטיינים בהתנהגות כזאת. ולא, אני לא מסכימה שכדי לחיות צריך צבא חזק. ברבות ממדינות העולם יש צבאות צעצוע והם חיים יפה מאוד, וטוב מאיתנו. |
|
||||
|
||||
אני הלכתי עם החבר'ה. |
|
||||
|
||||
חוק המזונות או בשמו הרשמי, "חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט1959 - הינו אחד החוקים הנאורים בעולם. בסעיף 3א. לחוק בסעיף קטן (א) נאמר "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו" לאמור, גם האב וגם האם חייבים במזונות ילדיהם. :ועוד נאמר, בסעיף קטן (ב) באותו מקום בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי .להכנסותיהם מכל מקור שהוא .כלומר, מי שיש לו יותר, ישלם יותר ?מה יכול להיות פשוט, נכון ונאור יותר מזה אלא, אלא, אלא, שחוק נאור זה אינו חל כמעט על איש במדינת ישראל! כדי להבין מדוע, יש לקרוא קצת למעלה בחוק, בסעיף 3 בחוק המזונות, סעיף קטן (א) אשר :בעצם מבטל את תחולת החוק כמעט לחלוטין אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי ,הוראות הדין האישי החל עליו .והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה .כלומר, לחוק ישנו תוקף רק לגבי אנשים שה"הדין האישי" אינו חל עליהם :ועוד נאמר בסעיף 3, סעיף קטן ב אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, .והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה ובשפה יומיומית:: אם ה"דין האישי" (עוד פעם אותו מונח מוזר), פוטר ...לחלוטין מישהו או מישהי מתשלום מזונות לילדיהם, אז החוק יחול בכל זאת אז מהו ה"דין האישי" המוזר הזה? על מי הוא חל? האם הוא פוטר ?מישהו או מישהי מתשלום מזונות ה"דין האישי" הוא הדין הדתי- כל מי שהינו בן דת כלשהי – חל עליו באופן אישי הדין של אותו דת. לגבי הרוב המכריע של תושבי מדינת ישראל, היהודים, מה שקובע את תשלום המזונות .הינו ההלכה היהודית אז לסיכום, יש לנו חוק נאור אחד, שאינו חל כמעט על אף אחד. מה שקובע לגבי .רובנו היא ההלכה ?ומה אומרת ההלכה ההלכה אומרת, בתמצית, שהאב, והאב בלבד חייב במזונות של הצרכים ה"הכרחיים" של ילדיו. מעבר לצרכים ההכרחיים, גם האב וגם האם מחוייבים לתת "צדקה" לילדיהם- וזאת בלא שים לב להכנסת ההורים ...למקום מגורי הילד ועוד ואם כל זה נראה לי לכם מיושן ולא מתאים לאורח החיים המודרני (גידול ילדים מכח צדקה !?) ראו מה יש לאיש דתי .לומר על זאת צרכים הכרחיים המושג "מזונות" והפועל "לזון" דורשים הסבר, כיוון שמשמעותם המשפטית וההלכתית שונה מהמשמעות בשפת יום יום. בכתובה למשל מתחייב הבעל לרעייתו: אנא אזון ואפרנס ואכלכל.. שמשמעותו .אני אזון אפרנס ואכלכל המשמעות ההלכתית של לזון היא סיפוק הצרכים ההכרחיים כוללים מזון, הלבשה, הנעלה, מדור (בדרך כלל הכוונה לשכר דירה או ארנונא), חינוך ובריאות. כיוון שבכל אחד מאלו, ישנן רמות שונות- הרי נקבע בפסיקה שהצרכים ההכרחיים הינם עד לרמת חייו של עני בישראל. אחד מפסקי הדין של השופט המחוזי חיים פורת, קובע .צרכים אלו כ-880 ₪ לחודש הצרכים ההכרחיים אינם כוללים צעצועים, חוגים, בילויים, שיעורים פרטיים, אופניים, טיולים, בילויים וכדומה מהרגע שנוצר החיוב בצרכים ההכרחיים הוא הופך למוחלט, ואינו תלוי ברמת ההכנסה. של המשלם. אם אב מחוייב בצרכים ההכרחיים, הרי ניתן לדרוש אותם ממנו בכל מצב ובכל תנאי, גם אם הוא עני, ללא רכוש, וללא שום הכנסה כלל! החיוב במזונות הכרחיים בא לפני הצורך של אדם !לקיים את עצמו מצד שני, החיוב בצרכים ההכרחיים אינו תלוי גם בעושרו של האב. גם אם האב עשיר מאוד, לא ניתן להגדיל .עקב זאת את החיובי במזונות על פי הצרכים ההכרחיים מזונות מדין צדקה צרכי הילדים שאינם מנויים כצרכים הכרחיים, מוטלים גם על האב וגם על האם, וזאת מכוח דין צדקה. ההלכה מחייבת כל אדם שיש לו לתת צדקה, והילדים קודמים לצדקה בפני אחרים. החיוב בצדקה הוא על פי היכולת, והורה חייב במזונות מדין .צדקה רק לאחר שסיפק את צרכי עצמו החיוב של האב והם הוא במידה שווה, ובעצם מקביל לסעיף 3א בחוק המזונות בכך .שכל אדם מחוייב בצרכי ילדיו על פי הכנסותיו החיובי במזונות לפי גיל חשוב להדגיש כי החיוב במזונות מדין צדקה הינו לגבי שני ההורים בכל גיל ההבדלים בין גילים שונים הינם לגבי המזונות ההכרחיים .עד גיל 6, החיוב במזונות ההכרחיים הינו מדין תורה · תקנות חכמים ותקנות בי"ד (תקנות הרבנות הראשית לא"י משנת תש"ד), הרחיבו את חיוב האב במזונות ההכרחיים לגבי ילדים שהינם מעל לגיל 6 שנים .ולמטה מגיל 15 שנה · בעבור ילדים מעל גיל 15 אין חובת מזונות הכרחיים על הוריהם, והחיוב הינו מדין צדקה בלבד. החיוב ההלכתי במזונות אינו מסתיים בגיל 18. החיוב במזונות .מדין צדקה הינו לגבי שני ההורים · בגיל 18, מפסיקים הילדים להיות קטינים, ותביעת מזונות מוגשת אז מטעמם, ומשולמת להם ישירות. פסיקה של ביהמ"ש העליון קובעת שגובה המזונות כל עוד הילדים בצבא היא שליש מגובה המזונות הרגילים. בפועל תשלום מזונות בגיל זה .הינו נדיר ביותר האבחנה בפסיקה למרות שהחוק במדינת ישראל מחייב את מערכת המשפט האזרחית: בתי המשפט לעניני משפחה, בתי המשפט המחוזיים, ובית המשפט העליון, לשפוט על פי ההלכה, נדיר שהאבחנה ההלכתית הזאת מוצאת מקום בפסיקה, אם כי פסק דין מפורסם של כב' השופט י. גייפמן, בביהמ"ש לעניני משפחה למחוזות .תל אביב והמרכז, מבטא הבדלה זו הרושם המתקבל הוא שרבים מהשופטים אינם בקיאים באבחנות אלו הן לגבי גיל והן לגבי מזונות הכרחיים לעומת מזונות מדין צדקה, או שאינם רוצים לרדת לעומקן, וקובעים את דמי המזונות באופן שרירותי למדי, ואינם בודקים את הכנסותיה של .האם לצורך קביעת המזונות מדין צדקה המוטלים עליה גם חוק ההוצאה לפועל אינו מבחין בין מזונות הכרחיים ובין מזונות מדין צדקה. בגלל הערבוב בין החוק האזרחי והדתי, אין לחייב מזונות אפשרות לטעון גם לגבי מרכיב המזונות שמדין צדקה, שאין ביכולתו לשלם ושעליו .לספק ראשית את צרכיו |
|
||||
|
||||
זהו. פה אני שם את הגבול. מישהו יכול לתמצת בבקשה ? תודה. |
|
||||
|
||||
המשפט החילוני לוקח את ההלכה הדתית ומפרש אותה כטוב בעיניו. למעשה, כוון שהשופטים אינם "חכמי-דת" הם נוטים להתייחס למושג "מזונות מדין צדקה" כאל חובתו הבלבדית של הגבר. ההלכה לעומתם, אומרת שמזונות מדין הצדקה הם של האבא והאם שווה בשווה. זאת בנוסף לנקודה החשובה ביותר! מזונות מדין צדקה אינם חובה, אין לעקל נכס של גבר, משכורת. ואין לקחת ממנו יותר מאשר הוא מרוויח כדי מחייתו. למעשה, דין צדקה כשמו הוא: ירצה יתן לא ירצה אז אין. לסיכום: ישראל היא הארץ היחידה בעולם, הנוהגת לפי השיטה מעלה, שצמודה לחוק חזקת הגיל הרך שאומר כי ילד עד גיל 6 שנים ישאר עם האם. שאומר, כי לאחר גיל 6 הילד נשאר שוב רק עם האם, כוון שאי אפשר לשנות לילד את סיגנון החיים ולכן אבות אינם מצליחים להשיב לעצמם את ילדיהם, גם לאחר גיל 6 שנים. שאומר, כי החוק במדינה, איננו מכיר באבהותו של גבר לעומת אימהות של אישה. והיום, אין הבדל, ופרט ללידה של ילדים, גם אבא הוא אימא לכל דבר. ואני מעיד מניסיון ארוך שנים. דא. |
|
||||
|
||||
אישה מעט אלימה, נתפסת כמו הגבר האלים והסאדיסט ביותר. נהגת משאית, נתפסת כהרבה יותר וולגרית ו''בהמתית'' מאשר נהג משאית. אם אישה תפליץ, זה ייראה הרבה יותר גרוטאסקי מגבר שמפליץ (גבר מפליץ הוא גבר-גבר) אם אישה תלך ברחוב בצעדים נעימים וחן רב, היא תחשב נורמלית בדיוק באותה מידה שבה גבר ייחשב, לו יילך בצעדים מגושמים, יריקות וקללות. |
|
||||
|
||||
לפעמים אדם (גבר או אשה) מגלה את פרצופו האמיתי ואת השנאה המניעה אותו במשפט אחד. גיל רונן מתיחס לדיווח של מעריב על ויקי כנפו: "כאילו היתה לפחות אילן רמון שקם לתחיה ולא סתם איזה בהמה גדולת לסת (סליחה)ממצפה רמון." אחרי משפט כזה, נסיון להתמודד "ברצינות" עם טיעוניו הוא מעשה אוילי. האיש הוא איש גס מרושע ואלים מילולית. מה עשתה כנפו שראוי לבזות אותה כך ולהלעיג על מראיה. מי שזקוק לדוגמא של שוביניזם קיצוני שהולך יד ביד עם אטימות רגשית צריך לקרוא את המשפט הזה ולהתחלחל. בהעדר נימוקים רציונליים, יצא המרצע מן השק, ואיזה מרצע. בקשת הסליחה בסוגריים רק ממאיסה יותר את דבריו. לכל זה אין דבר וחצי דבר עם השאלה האם צודק או לא מאבקה של ויקי כנפו. לו אני עורך האיל הקורא, הייתי פוסל את המאמר כולו בשל משפט יחיד זה. |
|
||||
|
||||
"אחרי משפט כזה, נסיון להתמודד "ברצינות" עם טיעוניו הוא מעשה אוילי. האיש הוא איש גס מרושע ואלים מילולית" היה צורך לחכות לאותו משפט? מיד לאחר קריאת המאמר הקביעה הזאת לא נראתה? |
|
||||
|
||||
יתכן ולא שמת לב (או שלא הבנתי את טיעונך) אבל המשפט שציטטתי הוא מן המאמר עצמו של רונן |
|
||||
|
||||
דורון, טעיתי בתגובתי הקודמת . בקריאה נוספת הסתבר שהציטוט שהבאתי מפי גיל רונן הוא מתגובה שלו לאיילת בועזסון (תגובה 188023) ולא מן המאמר עצמו. |
|
||||
|
||||
שכאשר כתבתי בעיתון "העיר" ב-1987, אני הייתי (לדעתי) הראשון שכתב שם כתבה פרו-פמיניסטית, על עמותת לכ"ן של אורנה אוסטפלד. תגובת הכתבים היתה לצחוק עלי ולומר לי שהנשים בקבוצת הכדורסל של אוסטפלד הן חבורת לסביות. אותם הכתבים ממש (אחד מהם לפחות) חושב היום שאני מיזוגן גס רוח ואלים. ואתה, מר בר, מזכיר לי אותו. הרי כולכם הולכים לפי הרוח המנשבת ולפי האופנה. אז דעו לכם שהאופנה משתנה, שוב. |
|
||||
|
||||
לא, אני לא יודע מה מצחיק, אבל אני יודע מה עצוב, שכאשר אני מצטט אותך פוגע פגיעה אישית מרושעת באדם חי, ובלי כל קשר לענין הנדון, אתה משיב לי לא לענין. אינך יודע שום דבר על דעותי ואתה מרשה לעצמך לומר שאני הולך לפי האופנה. אפרו של אילן רמון, שאותו הבאת כאנטי תזה לויקי כנפו, ודאי רועד במקום בו הוא נמצא. |
|
||||
|
||||
וזה נקרא אצלך טיעון רציונלי: שאסור לומר על גברת שהיא רחבת לסת? אבל על גבר מותר לומר הכל וזה יהיה "מצחיק" או "משעשע". זה טיעון רציונלי, שפוסל את כותב המאמר שכתב אמת צרופה שזורה ומוכחת. למה לקשקש בקומקום סתם? אתה לא אביר, אין לך סוס לבן והחרב שלך נטולת נדן! |
|
||||
|
||||
מר רונן לא אמר על גב' קנפו שהיא רחבת לסת, אלא שהיא *בהמה* רחבת לסת. הרי לך עוד אמת צרופה שזורה ומוכחת: בדרך כלל יש הבדל קטן בין אישה לבהמה (לשיטתך ההבדל הוא בטח לטובת הבהמה, אבל זה לא משנה כרגע). |
|
||||
|
||||
מעניין, אני יכול להביא לך עשרות ציטוטים בנוגע לשימוש במילה "בהמה" ככינוי גנאי חוקי למהדרין, הנקודה היא, שרק כאשר הכינוי הולם את האדם כמו כפפה ליד, הוא הופך לכינוי גנאי. ובעצם ההודאה שלך כי הגברת בהמה היא, מעידה וכל המוסיף גורע. תודה! |
|
||||
|
||||
הודאה שלי? לא ידעתי שנאשמתי בכלל, ואם הודיתי במשהו זה בטח היה תחת לחץ ואיומים כך שהודאתי אינה תקפה. אני רק ציטטתי את מר רונן, בכוונה לרמוז לך בעדינות שיותר קל לסלף סטטיסטיקות עלומות מאשר מאמר שמונח מול עינינו. מסתבר שלרמוז לך בעדינות זה כמו לדגדג חמור (הנה, גם אני יודע). |
|
||||
|
||||
נכתב: ",2000תשובה: להיפך, אני מכיר בכך שנשים מגיעות לעמדות כוח ואני מאוד לא אוהב את מה שהן עושות כשהן מגיעות לשם. לפי דו"ח שדולת הנשים לשנת מהפרקליטות הן נשים. כך שיש הרבה מאוד תואמות עדנה ארבל בצנרת. ואגב, דורית בייניש היא כבד קצוץ בעיניך?80% " האם תוכל להביא נתונים המאששים את הקביעה הזו? על פניו, לפי נתוני לשכת עורכי הדין (כאן: http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?pgId=5...) יש רוב קטן לנשים בין בוגרי לימודי עריכת הדין, מצב התואם את ההתרחשות בתחומים אחרים: רוב קטן לנשים בין הבוגרים, מיעוט קטן בין מחזיקי עמדות בכירות יותר. בוודאי שאין כאן מצב של שמונים-עשרים. |
|
||||
|
||||
הוא מדבר על פרקליטוּת המדינה. |
|
||||
|
||||
היום יש סיפור שער ב-"24 שעות" של ידיעות עם סטטיסטיקות על נשים במשרדי הממשלה השונים. 68% מהעובדים במשרד המשפטים הם נשים, והן מחזיקות ב-65% מהמשרות הבכירות. אין פלא שגברים מושלכים לכלא כמו זבובונים ותלונות נגד נשים מושלכות לפח. כותרת המאמר, איך לא - "הנשים נשארו מאחור". למה? כי נשים עוד לא השתחלו להיות רוב במשרות הבכירות בכל משרדי הממשלה. מסכנות. |
|
||||
|
||||
הנשים נשארו מאחור. כותרת מדוייקת למדי. בכל משרדי הממשלה, לבד מאחד (משרד החקלאות) מהוות הנשים רוב ברור בין העובדים, אך כמעט בכולם אין מספרן עולה על 20 אחוז בדרג הבכיר באמת. |
|
||||
|
||||
אורי - לוקח זמן להשתלט על משרד ממשלתי. אם הן הרוב בדרגים הנמוכים, היה בטוח שהן תהיינה הרוב בדרגים הגבוהים בעוד כמה שנים. בארה''ב, כפי שלינקקתי כבר איפושהו, נשים כבר הפכו לרוב במקצועות הצווארון הלבן והמגמה צפויה להתחזק ככל שנשים יקדמו נשים. אבל שלא כמו גברים, נשים לא יהיו פראייריות ולא יתנדבו לשנות את המגמה לטובת גברים. |
|
||||
|
||||
ייקח זמן, אבל נגיע גם לזה, בעזרת השם. |
|
||||
|
||||
גם הסטטיסטיקות האלה מטעות. ייתכן למשל שנשים רבות מעדיפות לעבוד במשרות חלקיות (שמתאימות לאורח החיים של אם וכו') אבל גם מאפשרות פחות קידום. |
|
||||
|
||||
בהחלט ייתכן שאתה צודק. אני גם חושד שזה מסביר לפחות חלק מההפרש בשכרם של גברים ונשים גם בתחומים אחרים. הפער בין אחוז הנשים במשרות בדרג נמוך ואחוזן בדרג גבוה הוא מעין מדד של הדרך שעלינו עוד ללכת בה. כשיהיה איזון כאן, הוא יגיע ממילא גם בתחומים אחרים (כמו גידול ילדים, עבודה בבית, וכדומה). |
|
||||
|
||||
אתה יכול ללכת בדרך הזאת. אני הולך בדרך ההפוכה. יום אחד נתנגש. |
|
||||
|
||||
אתה הולך בדרך ההפוכה? כלומר מודה שמטרתך היא להדיר נשים בכח ממוקדי הכוח ובכלל מכל עבודה סבירה? להקטין את אחוז הנשים בדרגות הבכירות? שום דבר טוב לא יצא מכך. מעולם. המסלול שאליו זה מוביל בסופו של דבר - מכירת ילדות, היתר אונס לכל, הצדק המשך השיעבוד ע"י הצגת נתונים סטטיסטיים בעבודה/מדע וכו'... וכו וכו. ומה בדיוק מצחיק? שאותו אפס שיפר עצמו ואתה הפכת מאפס לאפס מאופס? אם ניסית משהו פחות זבלי בעבר, זה מצדיק את היותך זבל היום? |
|
||||
|
||||
קצת נתוני אמת: שמתוך 526 שופטים יש 248 שופטות, ומתוך 79 רשמים יש 41 רשמות. ציטוטים בנוגע מ- פרוטוקול מס' 58 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה יום רביעי, א' בכסלו התשס"ד (26.11.2003), בשעה 09:30 היו"ר גילה גמליאל: שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. הישיבה היום מתכנסת לאור הכתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ", המתייחסת לכך שמפריע לכמה אנשים שנשים מצליחות. זה פשוט מזעזע לחשוב שהכתבה הזו נכתבה בגלל נתונים שנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון, הימצאותן של נשים שם, העובדה שהן מצליחות ברמות גבוהות, והעובדה שזה מפריע למישהו כיוון שזה לא עונה על ההגדרות שלו לגבי איך צריכים להיראות דברים. אני חושבת שזה שיא השוביניזם בהתגלמותו. לא ניתן לעבור לסדר היום על כאלה אמירות, בייחוד לאור העובדה שהשאיפה שלנו היא לקחת את מערכת המשפט כמודל ולהשליכו על שאר הממסדים במדינה *** שמו לב כיצד מעלים על מוקד גברים שאמרו אמת! *** היו”ר גילה גמליאל: מלבד השאלה אם זה נכון או לא נכון, שלנו זה ברור מאוד, יש כאן רצון לחשוף מה נמצא בנבכי עורכי דין מאוד בכירים במדינת ישראל. זה מקומם לראות את הדעות הקדומות, את שנאת הנשים והמודלים שהם הרכיבו סביב כל ההיבטים האלה. לחשוב כי אנשים כאלה מייצגים בבתי משפט, ועלולים גם להיות בעתיד שופטים במדינת ישראל ועל פי הדרך המזעזעת הזו הם עלולים להכריע חיים לכאן או לכאן במצבים מסוימים, זו פשוט שערורייה *** אז מי כאן טוען לשנאת נשים ומי מכנה גברים שוביניסטים *** אורנה לין: אני לא רוצה לדבר על תיאורית הקנוניה, ולומר כי יש אנשים בחדרים חשוכים שאומרים כי עכשיו אנו נסקר את מינויה של דורית בייניש. אני לא על זה מדברת. אני מדברת על כך שברגע שנשים מגיעות לעמדות כאלה, או עשויות לתפוס את המקומות האלה, מתחיל קמפיין. לגבי השאלות, למי יש עניין בקמפיין הזה, מי מצטרף לקמפיין הזה, מי יכול להרוויח מהקמפיין הזה, אין צורך אפילו לשער השערות. ברור שאם גברת ארבל תסיים את תפקידה, תעלה שאלה מי יחליף אותה. כך גם לגבי תפקידו של היועץ המשפטי. כבר עכשיו, העובדה שיש כמה מועמדות נשים להחליף את עדנה ארבל, מעוררת שאלה. לא היתה מתעוררת השאלה אם היתה סדרה של גברים שהיו מועמדים. היו”ר גילה גמליאל: נכון. גם לא היתה עולה השאלה, איך מתנהל המנגנון של עולם הגברים. *** ומי פה מדבר על קנוניה של גברים? *** הפרוטוקול המלא, המעלה את מי שפתח את הפה בפרקליטות על המוקד, כאילו הוא פשע בנשים וכאילו שיש קנוניה גברית לומר את האמת. בקישור כאן ותגידו לי כולכם? זה תפקידה של הוועדה לקידום מעמד האישה? |
|
||||
|
||||
כשגילה גמילאל אומרת ''נכון. גם לא היתה עולה השאלה, איך מתנהל המנגנון של עולם הגברים.'' אז צריך לדעתי צריך פרשנות רש''י עם תוספות כדי לפרש את זה כאילו גמליאל מתכוונת לקיומה של קנוניה של גברים. מהבנתי את הקטע בקונטקסט המלא הרי שגמליאל מציינת את דעתה שלו המועמדים היו על טהרת המין הגברי אף אחד לא היה טוען לקיומה של קנוניה גברית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שמעתי, ואני עדיין עומד על דעתי לאור קריאת הקטע המלא כפי שהופיע בתגובה 188969 |
|
||||
|
||||
ביקשת על "טהרת הגזע" הנה לך בבקשה מסמך רשמי, חוזר מנכ"ל לכל בתי הספר בארץ בנוגע להנחיות רשמיות "שוויון בין המינים"! מסמך רשמי! שוויון בין המינים - ופמיניזם. חובר ע"י 25 נשים ואין לו מגיהה אחד זכר בכל ההנחיה, שהיא למעשה מעין "הוראת חוק" לבתי הספר ומחייבת. 25 נשים בלבד, עסקו בקידום מעמד האישה ובהתעלמות מרצונו של הגבר. הן גם לא טרחו "לשריין" כמה גברים כדי שלא ילעיזו הבריות. הן לא דפקו חשבון! הנחיות נטו, שוויון בין המינים ובאין גברים. ואל תשכח שמערכת החינוך הקורסת, בידיים נשיות רובה ככולה. שמראה לך, לאן הן חותרות בלי לראות מאומה. היום, אין צורך בהשכלה, מספיק להתפשט וכבר אפשר להרוויח כסף טוב, במגוון רחב של עבודות שאינם צריכים השכלה. דוגמנות, אופנה, קוסמטיקה, משחק, שירה, ריקוד וזנות. אלו הם המקצועות שנשים עוסקות בהן. אז מה להן ולהקניית השכלה לתלמיד? יותר חשוב להן לכבול את הגבר מכוחו! והנה המסמך המלא באקרובט |
|
||||
|
||||
נחמד, אבל איך זה קשור למה שכתבתי? |
|
||||
|
||||
עזוב, הוא רחוק רק צעד אחד מלכתוב ''כולם יודעים שכל הבחורות זונות''. אל תדחוף אותו אל מעבר לקצה. |
|
||||
|
||||
לפי חוקי העברית, מגיהה לא יכולה להיות זכר. |
|
||||
|
||||
זה רק מחזק את התיאוריה הקונספרטיבית של גיל רונן. מאז שבחורות השתלטו על העמדות הבכירות של ההגהה, התחילו להפיל את התיק של טעויות ההדפסה על הבוחורים-הזעצערים. |
|
||||
|
||||
שו הדא בוחור-זעצער? הצליל מופלא ביותר. |
|
||||
|
||||
הוא סדר הדפוס, הש''ג של המו''לים. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
וזו דוגמה יפה דווקא למעמדן הנחות של נשים, שהרי הכסף הגדול, הכוח וההשפעה בין עורכי הדין נמצאים במגזר הפרטי. חוץ מזה, תזכירו לי... כמה יועצות משפטיות היו לנו עד היום? וכמה שרות משפט? חוץ מזה, הוא כתב "שמונים אחוז מהפרקליטות" |
|
||||
|
||||
לקחתי את ה-80% מטבלה שהופיעה בדו"ח של שדולת הנשים שכרגע איני מוצא אותה. אכן התכוונתי לפרקליטות מהפרקליטות. אחרת הייתי אומר עורכות דין. אין לי כבוד לעורכי דין ואני לא מוצא צורך לקרוא להם פרקליטים. |
|
||||
|
||||
לכן ניקדתי עבורך "פרקליטוּת", שהוא הקיצור המקובל ל"פרקליטות המדינה". פשוט אין טעם לתקוף אותו על משהו שהוא אי-הבנה קטנה שלך. |
|
||||
|
||||
שמעת על הסידרה "יס מיניסטר"? הכוח האמיתי לא מצוי בהכרח אצל השר שעומד בראש המשרד, ודאי שלא רק אצלו. אני למשל תהיתי איך משרד העבודה, שבראשו עמד אז ש"סניק, יכול היה להזמין סקר כמו זה של מינרבה מבלי להבין שעובדים עליו, ולמה זה תואם עם ויצ"ו. אבל היום קראתי בעיתון שמרבית המשרד זה נשים, כולל מרבית המשרות הבכירות. אז עכשיו אני מבין. |
|
||||
|
||||
זאת לפני מס' שנים נערך בארץ סקר שביקש לבדוק את חוות הדעת הציבורית בנושא מסוים. שאלת הסקר היתה: "מי לדעתך אלים יותר?" והאפשרויות המוצעות כללו את חברי הכנסת דאז יעל דיין וצחי הנגבי. למרבה העניין, העידו תוצאות הסקר כי לדעת רוב הנשאלים, יעל דיין אלימה יותר מאשר צחי הנגבי. הנימוק היה שהיא נשמעת יותר ממנו. העובדה שלצחי הנגבי עבר "בריוני" מאז ימיו כסטודנט צעיר דרך אירועים כגון פינוי ימית, לא שינתה דבר מבחינת מצביעי הסקר. שאם מה שאת אומרת נכון הוא: לא חשבת על המצב "אילנה דיין" שרואים אותה והיא חשופה לתקשורת בהתלהמותה. מקבילה להתלהמות של המגמה הפמיניסטית בדבר גברים אלימים. ושהתוצאה של ההתלהמות היא הכרה בגברים כולם כזן אלים ומסוכן לאישה בבית. הרי על הגבול, הוא לא "מסוכן" כמו בבית עם האישה והילדים. אז מה גיברת את אומיירת... יש הגיון בהגיון שלך להפוך הגיון? יוק. |
|
||||
|
||||
תמונה א': http://www.katzir.com/familism/cupidon1.gif תמונה ב': http://www.katzir.com/familism/cupidon2.gif יופי, פמיניסטיות! גיחי! |
|
||||
|
||||
ומה לדעתך היה קורה אם במקום לכתוב כמו שכתבת, היית כותב את התגובה שלך כך? --- גזור ושמור --- הנה דוגמה לאפליה. כיצד הייתה נתפסת הפרסומת הבאה אם במקום בחורה שתופסת בישבן של גבר, היו רואים גבר שצובט ישבן של בחורה? --- גזור ושמור --- אתה לא חושב שהיו מתייחסים לטענות שלך יותר ברצינות? מדי פעם אני מזכיר את מה שאני קורא "ברית הקיצונים" -בכל סיכסוך קיצונים משני הצדדים תורמים, במודע או שלא במודע, להנצחת הסכסוך. יש כאלו שאפילו יוסיפו ויגידו שהקיצונים של כל צד ממש ניזונים מהקיצונת של הצד השני שנותנת להם זכות קיום. |
|
||||
|
||||
ערן, לא הכי קל לי לעמוד מול חומה בצורה של אנשים שמגנים אותי. זה שמשווים אותי פה לאיזה פרוטו-נאצי שהתאבד - וגם אתה השתתפת בחגיגונת הזו - זה גם לא נעים. אפילו אם הכל נאמר בנימוס. בעיקרון, אני מעדיף עארסים דוברי אמת עם חוש צדק וכבוד על פני אינטלקטואלים מעודנים שקובעים את דעותיהם הפוליטיות לפי מה שבאופנה ומה הכי סטייל. בשלב מסויים עברתי מקבוצה ב' לקבוצה א', אפשר לומר. |
|
||||
|
||||
לעמוד מול חומה? לדעתי התחלת במעמד של בולדוזר שמנסה לתקוף חומה בצורה וזה אחד מהכשלים שלך - אתה מתחיל מקיצוניות והכללה במקום לעבוד נושא-נושא, ולכן אתה מכשיל את המאבק של עצמך. לא זכור לי שהמילה נאצי או הצירוף פרוטו-נאצי הופיע אי פעם במה שכתבתי בדיון הזה (טוף, עד לפני המשפט האחרון). אם אתה רוצה להצליח לשנות משהו, אני מציע לך להתחיל מנושא אחד ולהתמקד בו (זכויות ביקור? מעצרי שווא? רק תבחר). כשאתה מתפרס לכל הכיוונים אתה אוטומטית מפסיד, כי אתה יוצא משליטה ורק גורם נזק לעצמך כי אתה מעורר אנטגוניזם אוטומטי אצל מי שקורא את מה שאתה כותב, ע"ע "יופי, פמיניסטיות! גיחי!" בתגובה 188959 . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
להזכירך, לא חיווית דעה על ויינינגר מעבר ל''מעניין''. ועל כן, כשראיתי ונחרדתי, ביקשתי שתבהיר את עצמך, כך שאתה שוב קופץ לספקולציות. שים לב לתבנית החוזרת. פעם שלישית גלידה. |
|
||||
|
||||
עברתי פה במקרה, ורציתי רק לציין שיש שני סוגים של קיצונים, ושככלל רצוי מאד להבדיל ביניהם. הסוג הראשון של קיצונים הוא האנשים שיעשו כל דבר כדי להשיג את המטרה שלהם, כולל למשל פגיעה בחפים מפשע לצורך השלטת אווירה של טרור או סתם משיכת תשומת-לב תקשורתית לנושא שבנפשם. מחבל מתאבד, למשל, הוא קיצוני במובן הרע של המלה. אנשים כאלה אכן תורמים במעשיהם להנצחת הסכסוך, כמו שאמרת. אבל יש גם את הסוג השני, שהוא אנשים שדעתם בנושא מסוים היא מוחלטת ולא פשרנית. גם הם קיצונים, כפי שמוטח בהם השכם והערב ע"י אלה שמתנגדים לעמדתם, אבל זה לא אומר שהם לא צודקים או שעמדתם אינה העמדה הראויה ביותר שיש להחזיק בה. התנגדות לרצח, למשל, היא נושא שלגביו אנשים רבים הם קיצוניים: הם נגד רצח כל הזמן, בכל מקום, וכמעט במנותק מהנסיבות שבה הוא מתקיים. כך גם התנגדות לגזענות: עדיף בעיני "קיצוני" שאוחז בעמדה עקבית ובלתי-מתפשרת נגד גזענות, מאשר "פשרן" שמסביר בטון מלומד שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, כי בעצם, במקרים מסוימים, ראוי להצדיק אפלייה שרירותית של אדם (או של... לא חשוב) לרעה רק על סמך שיוכו הגזעי. למרות שכולנו חונכנו לחפש תמיד את "שביל הזהב" ואת דרך הפשרה, העמדה המוסרית הראויה ביותר מול תופעה שהיא רעה מיסודה היא דווקא התנגדות מוחלטת, קיצונית ובלתי-מתפשרת. עמדות "פשרניות", "פרגמטיות" ו"בוגרות" לכאורה, בפועל נותנות לרוע הזה סוג של לגיטימציה, ולכן הן עמדות פסולות ומגונות בעיני. |
|
||||
|
||||
הנקודה שלי היא שכטכניקה להשגת מטרות הטכניקה הקיצונית משיגה הרבה פעמים את ההיפך - היא מעוררת אנטגוניזם כלפיך ובאופן כמעט בלתי נמנע כנגד המטרות שאתה מנסה לקדם. על כן, לדעתי, אתה יכול לאחוז בדעות מאד קיצוניות אבל אם תחשוף את כולן בבת-אחת, בצורה תוקפנית, לא תצליח לקדם אותן אלא להיפך - תגרום נזק. אפשר לקחת את זה לכיוון של המוסר הקנטיאני מול המוסר התועלתי, אבל דשו בזה כבר כל כך הרבה באייל, אבל אם מישהו אחר רוצה להרים את הכפפה - מוזמן. וברוך השב אחרי תקופה של שתיקה :) |
|
||||
|
||||
אם קיצוניות היא דבר חיובי כאשר מדובר בהתנגדות לגזענות, האם היא חיובית גם כאשר מדובר בהתנגדות לסקסיזם1? רסיזם, סקסיזם - הרי בסופו של דבר זו בדיוק אותה המחלה, לא? בשניהם מדובר בהיטפלות אל הבדלים בין קבוצות על בסיס שרירותי (חלק מההבדלים קשורים למציאות, חלק הזויים לחלוטין ולחלק יש מספיק נגיעה במציאות כך שניתן להתחיל לשחק עם סטטיסטיקה בשביל לצייר את המטרה סביב החץ הרצוי). שניהם מקבצים קבוצות סביב בסיס משותף אך וירטואלי. כל זאת לשם צבירת עוצמה לקבוצה ולאידיאולוגיה (בד"כ על חשבון הפרטים), לשם התנגחות הדדית מכוערת עם האויב ולשם סגידה לאליל עדרי זה או אחר. עוד פעילות אנושית מיותרת, שהופכת את האדם ל-drone בנחיל איזמיסטי שעניינו הוא לא באמת בני אדם2. _________ 1 ויש המון סקסיזם בקרב המאמינים הקיצוניים בגבריות/נשיות, בלי הבדל גזע דת ואפילו מין. 2 <תירוצים>וסליחה אם הניסוחים שלי קצת מוזרים ומעורפלים (יותר מהרגיל) בימים האחרונים. אני במחסור עצבני של שעות שינה.</תירוצים> |
|
||||
|
||||
אם ה''קיצוניות'' שלי גורמת להרבה אנשים (א) לשים לב, (ב) להבין שצריך להתנגד אקטיבית - ולא רק בתיאוריה, בין המוס שוקולד לקפה - לקיצוניות בצד השני, אז עשיתי את שלי. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה זה עושה לאנשים אחרים, אצלי אתה מתוייג יחד עם מטיפים דתיים, ההיא שרואה בתורת היחסות תורה סקסיסטית והמכשפות המתכתיות שמסתובבות כאן מדי פעם. קצת מרגיז, קצת משעשע והרבה משעמם. |
|
||||
|
||||
אולי סקר? היה כזה כבר לגבי ניסויים בחיות. "האם מאמרו של גיל רונן עשה אותך 1. יותר פמיניסט 2. פחות שוביניסט 3. גם וגם 4. מכור לאלקה-זלצר"? |
|
||||
|
||||
"בהיטפלות אל הבדלים בין קבוצות על בסיס שרירותי" - האמנם סקסיזם עונה בהכרח להגדרה הזו? (כוונתי ל"שרירותי"). |
|
||||
|
||||
עפ"י דעת היחיד המאוד לא פופולרית שלי, אפילו יותר מבמקרה של גזענות. אם יש הבדלים חשובים אז יפנית שונה מישראלית הרבה יותר משגבר ישראלי שונה מאישה ישראלית, בתרבות, ביכולת במקום העבודה, בהלך המחשבה ובהתנהגות. מכנה משותף על בסיס מגדר הוא וירטואליה פופולרית בזמננו אנו (הו, כמה שאוהבים לדבר על זה באקדמיה), אבל לדעתי מדובר בסוג של גזענות (גם שיח גזעני יכול להיות אינטלקטואלי ומלווה בגרפים, נתונים ומצגות POWER POINT). (סליחה שאני לא מבהיר יותר למה אני מתכוון, צריך לזוז) |
|
||||
|
||||
מסכים מאוד. תרגיל מעניין: עד כמה ההבדלים בין המינים הם אמיתיים-פיזיולוגיים, ועד כמה הם נובעים מדרך הגירול הסקסיסטית של כולנו? לפי אחד הזרמים בפמיניזם (ואליאנט ואחרים) זה לא שונה-אבל-שווה (כמו הנטיה הראשונית של כולם כיום) אלא זהה עם השפעות תרבותיות. והאנלוגיה של חברה שונה מדגימה את זה בדיוק רב. |
|
||||
|
||||
זאת ממש לא דעת יחיד... (הכנס כאן קול רדיופוני אומר "אביב, אתה לא לבד"). האמת? כבר לא כל כך אוהבים לדבר באקדמיה על מכנה משותף על בסיס מגדר. פמיניזם פוסט מודרני מסכים עם כל מילה שלך. הטענה היא שריבוד על בסיס אתני וחברתי הוא קשיח בהרבה מריבוד על בסיס מגדרי. למשל, ההוגות בתחום הפמיניזם המזרחי בישראל מדגישות את הפערים בחוויה בינן ובין נשים אשכנזיות. אתה עשוי למצוא בת ברית בלתי צפויה בויקי שירן, למשל, המדגישה שמצבה של אשה אשכנזיה דומה בהרבה למה שהיא קוראת "גי"א" ("גבר ישראלי אשכנזי") מלאשה פלסטינאית, למשל, ויש לה הרבה יותר יתרונות בסולם החברתי מלגבר פלסטינאי. יש כל כך הרבה רבדים ומשתנים חברתיים, אבחנות מונוליתיות על סמך פרמטר אחד הן כמובן בעייתיות מאוד. זו הסיבה שלי מאוד קשה, בחברה רב-לאומית ורב-מעמדית, לדבר על "יותר" ו"פחות" בכלים של מגדר בלבד, בלי לסייג את האמירה לתחומי חיים מאוד ספיציפיים. |
|
||||
|
||||
פמניזם פוסט מודרני לא יכול להסכים עם כל מילה שלי מעצם שמו, מהותו וטבעו (ואני לא מסכים עם כמעט כל מילה שלו). ההבדלים הם לא קטנים. פמניזם, ולא חשוב כמה הסתיגויות יש בו להסתכלות במשקפיים המגדריות ובפילטרים סטיראוטיפיים, לא יכול לראות את העולם מנקודת מבט שהיא לא על בסיס מגדרי. ברגע שהפמניזם יסכים איתי לחלוטין, הוא יבין את האבסורד בכך שהוא מכנה את עצמו פמניזם. אני הורדתי את המשקפיים האלה ואני מעדיף לראות את העולם בלעדיהן (למרות שזה מנתק אותי מסוג מסוים של שיג ושיח בין בני אדם בו נהוג להגיד ''גברים הם'', ''נשים הן'' או ''שחורים הם''). אני מוצא את השיחה הזאת מאוד לא מעניינת. אולי לי ולפמניזם יש איזה טיעון אחד משותף, אבל חשוב גם מה ''עושים'' איתו אחר כך. בינתיים, אני חושב שאני כן לבד בעניין זה. |
|
||||
|
||||
:) אם אתה נורא רוצה להיות לבד, אני לא אפריע... אבל כשכתבתי "כל מילה" התכוונתי ל"כל מילה מהמילים שהופיעו בהודעה המקורית שלך". |
|
||||
|
||||
ואגב, פוסט-פמיניזם מאוד מודע לאבסורד שבלכנות את עצמו פמיניזם... |
|
||||
|
||||
פמניזם פוסט מודרני ופוסט פמניזם זה אותו הדבר? |
|
||||
|
||||
''מצבה של אשה אשכנזיה דומה בהרבה למה שהיא קוראת ''גי''א'' (''גבר ישראלי אשכנזי'') מלאשה פלסטינאית'' כן, ולעומת זאת מצבה של ויקי שירן ממש דומה למצב האשה הפלסטינאית... |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ההערה, אלמוני, ומצאתי אותה די משונה. ויקי שירן, ונשות הפמיניזם המזרחי, אינן מעלות על דעתן לטעון שמצבן דומה למצב האשה הפלסטינאית. לב הטיעון הוא בדיוק הפוך: שלאומיות ואתניות מפרידות ומייחדות את החוויה, ולא מאחדות אותה. הפמיניזם המזרחי יטען שחוויה של אשה מזרחית בישראל שונה מחוויה של אשה אשכנזיה, ושל אשה פלסטינאית. והבדלים על בסיס ממון והשכלה גם הם משפיעים. על השאלה עד כמה החוויה שונה אפשר להתווכח. אבל לא ראיתי בשום מקום טענה שבה אשה מזרחית משכילה משווה את מצבה לאשה פלסטינאית החיה בחוסר כל במחנה פליטים, או, למשל, טוענת שמצבה דומה יותר למצב הפלסטינאית מלמצבה של אשה יהודיה אשכנזיה. אם יש לך מידע מבוסס יותר משלי, אנא, האר את עיניי. |
|
||||
|
||||
ומה בכך? החוויה של אשה מזרחית אחת שונה מזו של רעותה. החוויה של כל אדם שונה מהחוויה של כל אדם אחר. זה פמיניזם זה? זה אינדיבידואליזם. |
|
||||
|
||||
אתה רומז שיש משהו מוזר בקבוצה הומוגנית של אינדיבידואליסטיות על בסיס מגדרי? |
|
||||
|
||||
like everyone else.
|
|
||||
|
||||
I'm the only one who is not unique.
(Except Dennis, of course). |
|
||||
|
||||
הייתי מתמרמרת ופוצחת בנאום, אבל נזכרתי בקומיקס מלבב שראיתי בעתון לפני יומיים: רואים מוכרת בחנות ספרים צועקת על לקוח: "This is a FEMINIST bookstore! We don't HAVE a humor section!" |
|
||||
|
||||
הבעיה היחידה שיש לי עם הטיעון הזה, הוא שהוא מניח מראש שיש דברים שאין ספק לגביהם שהם טובים ואחרים שאין ספק לגביהם שהם רעים - ואלו מצדיקים קיצוניות. אבל כפי הנראה הוויכוחים הקשים ביותר בין קיצוניים מנוגדים בסיסם בשניות מחלוקת לגבי הכללת ערכי הטוב/רע הללו לרעיון מסויים, תוך ששני הצדדים אינם מכירים בגווני אפור. הם אפילו אינם רואים עד כמה שניהם דומים בתכונה מסויימת שאני מתעב (והיה לי רושם מדבריך שאתה בנסיבות מסויימות מצדד בה) הנקראת "דוגמטיות". אם נבדוק סמי-לוגית את התוצאות האפשריות של קיצוניות ודוגמטיות, לעומת פתיחות מחשבתית לדיון וביקורת, נגלה, שבעוד שהראשון מוביל באופן קל ביותר לשלילת חירויות (המנציחה ומתחזקת עצמה) מסוגים שונים, האחר, המאמין בגווני-אפור, יכול או עלול להוביל לכך, אך לא *מחייב* זאת, אלא הוא גם פוטנציאלית הפיך בעצם נתינתו לביקורת (כל עוד אינו מביא בסופו של דבר לביטול עצמו). מעבר לכך, אולי גם יש כאן הקבלה מסויימת לדיון על הבאת שינויים באמצעות הפיכה, לעומת התפתחות הדרגתית (או דיכוטומיית הרבולוציה/אבולוציה). |
|
||||
|
||||
בהודעתי הקודמת כפרתי במשוואה הנפוצה "קיצוני = טועה". באותו אופן, אני כופר גם בשיוך האוטומטי של תכונות אופי שליליות, כגון דוגמטיות או אטימות, לאנשים האוחזים בדיעות קיצוניות בנושאים מסוימים. כן, אני בהחלט מניח שיש דברים שאין ספק לגביהם שהם טובים, ושיש דברים אחרים שאין ספק לגביהם שהם רעים. האם אתה באמת חושב אחרת? הרלטיוויסטים שטוענים שטוב ורע הם מושגים יחסיים, הם בעיני, במחילה, חבורה של חכמולוגים שגישתם עומדת בניגוד מוחלט לאינטואיציה האנושית. "דוגמטיות" היא התעקשות אי-רציונלית לאחוז בעמדה מסוימת בלי לתת לעובדות ולהיגיון הבריא לבלבל אותנו. כאמור, אני לא חושב שעמדה קיצונית גוררת דוגמטיות. למשל, על אדם שמביע עמדה עקבית וקיצונית-לעילא נגד אונס (הוא נגד אונס בכל מקום, בכל זמן, בכל גיל, מכל סיבה וכו') לא הייתי אומר שהוא דוגמטי בגישתו לאונס. אכן, עמדתו מובילה בקלות לשלילת חרויות, ובפרט לשלילת חרותו של הפרט לאנוס פרטים אחרים, אך אני רואה בכך יתרון. אדם אחר, שיסרב לנקוט עמדה בקשר לאונס לפני שיבדוק כל מקרה לגופו ויברר בעצמו מה היה מזג האוויר בשעת האירוע, יתן בכך לגיטימציה למעשי אונס מסוימים (עם שורה ארוכה של הסתייגויות, כמובן). מכיוון שאונס הוא בעיני סוג של רע מוחלט, אני אראה בגישה ה"פשרנית" שלו איום ממשי על שלומי ועל שלום החברה שבה אני רוצה לחיות. אני שולל, אם כן, את הצגת הדברים כ"קיצוניות ודוגמטיות" מצד אחד ו"פתיחות מחשבתית לדיון וביקורת" מנגד. לדעתי, ניתן לאחוז בעמדה קיצונית בנושא מסוים, ובעת ובעונה אחת גם להיות פתוח מחשבתית לביקורת על עמדה זו. מי שתמיד יקפיד לא לנקוט עמדה קיצונית בשום נושא, כנראה גם לא יסתכן לעולם בגלישה לדוגמטיות, אבל על זה נהגה סבתי ז"ל לומר שמי שישן על הרצפה לא נופל מהמיטה. |
|
||||
|
||||
בעבר המעט רחוק היה ברור לאנשים שאגנוסטיות זה דבר רע ולכן אנשים רבים, אפילו באמצע המאה ה-19 (ואל תתפוס אותי על כך שהמונח "אגנוסטיות" עצמו רק הומצא בתקופה הזו) הסתירו את דעותיהם האמיתיות או אף פרסמו ספרים בשם אחר/אנונימי. לקבוצות מסוימות ושולטות במהלך ההיסטוריה האנושית לא היתה כל בעיה עם אונס או רצח. שתי הקבוצות שהזכרתי (שאישית איני נמנה עליהן...) היו להן נימוקים שהם עצמם ראו כרציונאליים והאמינו באמיתותם. הנקודה שלי היא שמושג הרציונאליות המופיע בטיעונים כה רבים הוא לא משהו כה ברור ומוגדר כפי שהיינו רוצים לחשוב, ואולי אף מניח כבר את השאלה של טוב/רע שהועלתה כאן. להיפך (אם תתיר לי לסטות מעט מבלי להפוך ל-"חכמולוג"), אם נסכים עם טיעוניו של ישעיהו ברלין ב-"Two Concepts of Liberty" (תוך התעלמות מהאיחוד המוזר לי שהוא עושה בין רציונאליות ו-“self mastery”), הרי שטענתו היא שאותם משטרים קומוניסטיים-סטליניסטיים שוללי-חירויות, היו מבוססים על ההנחה שהשלטון הוא רציונאלי בעוד הנתינים לא. לפיכך, לשלטון מותר לכפות את רצונו ולעצב את הפרט לתבניתו הרציונאלית. לו הפרט היה כיום רציונאלי, ממשיכה הטענה, היה יודע שזה מה שהוא בעצם צריך לרצות. ובקיצוניות הכי גדולה, כבר עתה הפרט רוצה את שלילת החירויות הללו, אלא שאינו יודע שהוא רוצה זאת. אבל לא אתחמק משאלתך הישירה אם אני אישית לא מאמין כי יש דברים מסוימים שהם אבסולוטית וללא ספק טובים/רעים; וודאי שכן, ולפעמים יותר מידי. אונס, רצח, דוגמאטיות, טיעוני אד-הומינם, חוסר אפשרות להשכלה, חוסר חופש פוליטי ועוד ועוד. הנקודה היא שאני חייב מעצם אי-יכולתי להיות רלטיוויסט גמור לעמוד על המשמר כל הזמן פן אהפוך בהדרגה ובלי לשים לב לאחד מהדברים שאותם אני רואה כרעים. תאמר בוודאי שנית כי מה לכל אלה ולקיצוניות? ובכן, כפי שלא אתה ולא אני נצליח להשתכנע כי אנו טועים בדברים בהם אנו מאמינים כי הם טוב/רע אבסולוטי (אונס ושות'), כך גם הצד הקיצוני שמנגד לא יוכל להשתכנע בדעה ההפוכה. ההמלצה הפילוסופית שלי (שאולי אני סותר אותה בעצם כתיבתי ומעשיי) ליישום מתינות גורר ישירות לדעתי אפשרות דיון פתוח גם בנושאים לגביהם דעותיהם של אנשים נעולות הרמטית. דוגמא קונקרטית: גם גיל רונן וגם מייצגי/ות הפמיניזם מעלים מספר טיעונים המבוססים על עובדות שוות בדיקה ושגרמו לי לחשוב ולתהות. מצד שני, ההתבצרות שלהם בעמדות הקיצוניות כה חריפה שלכאורה נראה כי אחד ורק אחד מהצדדים צודק, בעוד האחר טועה, משקר או משלה את עצמו. ברצוני לטעון כי לו היו פחות קיצוניים *אפריורית*, היה סיכוי כי לפחות אחד מהם היה זז בדעתו לכיוון מסוים, שכן לפחות במקרה זה המציאות אינה (שוב, לדעתי) שחור/לבן. לסיכום, אני מבין לגמרי את טענתך, המבוססת לעניות דעתי על הבדל אותו אתה קדם-מניח בין דעה קיצונית לאדם קיצוני וההנחה שמישהו המחזיק בדעות קיצוניות אינו בהכרח אדם קיצוני (או דוגמאטי) – שכן האונטולוגיה שלך כוללת מן הסתם גם קיום של שחור ולבן. לדאבוני, רוב האנשים שפגשתי המחזיקים בדעות קיצוניות אינם עומדים בסטנדארט שאתה מציע, כך שאם נגזר עליי לבחור בין סוג אחד של אידיאליזם (המלצה גורפת לחוסר קיצוניות) לעומת סוג אחר של אידיאליזם (ניתוק הקשר הטופח על פניי יום ביומו בין קיצוניות דעות לדוגמאטיות אלה המחזיקים בהן), אעדיף לבחור בראשון, לפחות עד שבעיית הרלטיביזם תגיע בעיני למימדי בעיית הדוגמטיזם (זו לפחות האינטואיציה האנושית שלי לגבי האנושות...ואולי דעתי קיצונית מידי ואולי אפילו תחשוב שאני מחזיק בה דוגמאטית (ובמקרה כזה, האם זה מחזק את טיעוניי או יוצר סתירה פנימית???)) |
|
||||
|
||||
במקום להאשים את הגברים בנחיתותכן הפיזית והמנטלית תקחו אחריות על עצמכן . במקום להתבכיין תתחילו לעבוד על עצמכן ..... אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן . את שואלת למה יש רק 15% חכיות , בואי נשאל שאלה אחרת , כמה יזמיות יש ? כמה מקומות עבודה נשים מייצרות ?? התשובה היא כמעט אפסית ביחס לגברים , 95% ממקומות העבודה מיוצרים עי עסקים של גברים , אז אם הנשים הן חכמות חרוצות ומוכשרות כמו גברים , למה הן לא מצליחות לייצר שום דבר חוץ מלהתעלק על גברים ולהתבכיין שאין להן ייצוג שווה , האמת היא שנשים מנצלות את טוב הלב של גברים כדי להרוס את חיי אותם גברים או גברים אחרים . אף אחד לא עוצר אישה היום ללמוד הנדסה ומחשבים , אף אחד לא עוצר אישה מהלקים עסק , אז למה 99% מההמצאות והפיתוחים בעולם הם של גברים ? למה כל מה שנבנה פותח והוקם כמעט בכל תחום ריאלי הוא בעל רוב גברי דומננטי . המסקנה היא שיש הבדל ביולוגי בין נשים וגברים ורוב הנשים ממוצעות ומטה ביכולות שלהן , ולצערי הפוליטיקה השתלטה על האקדמיה ומסתירים מחקרים שמוכיחים זאת מעל לכל ספק , נשים בממוצע פחות טובות מגברים בממוצע בכול תחום שיש , ואין זה אומר שאין נשים מוצלחות , מה שזה אומר שהן הרבה יותר נדירות ביחס לגברים מוצלחים ומכאן נגזרים כל הפערים , כמובן יש עוד עניינים כמו אימהות , אבל גם שנשים הן רווקות הן עדיין לא מצליחות כמו גברים . לגבי כל הנושא של תלונות שווא ובכלל אלימות במשפחה , היום ידוע שאלימות בין בני זוג היא סימטרית , אלימות היא לא רק לתת כאפה , אלימות יכולה להיות מילולית , האם שירה איסקוב היא שה תמים , היא הרי מודה שלפני שהוא תקף אותה , היא הטיחה בו שהיא תתגרש ולילד הזה יהיה אבא אחר , אז מה מצפים מגבר שיודע שהיום החוק נותן לאישה זכויות לחסל את חייו את גבר והורה , ??? אלימות היא מוצא של חוסר ברירות אחרות ובמקרה שגבר רואה שרק זו האופציה כי כל המערכת משומנת ומכוונת נגדו , אין לו ברירה אחרת אלא לנקוט באלימות קיצונית , לצערי כל החוקים האלה רק יחריפו את האלימות בין בני הזוג ומי שיעשה מזה כסף זה עורכי דין , ארגוני נשים עובדות סוציאליות וכל שאר הטראש הזה ע"י קבלת תקציבים "לטיפול בבעיה " שום ארגון לא מנסה לפתור את הבעיה אלא להעמיק אותה כדי לייצר צורך ולקבל תקציבים מהמדינה. |
|
||||
|
||||
"אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן ." מה זה "חבשניות"? מצאתי בגוגל "חפשן" כ"חייל החותר להקלה בתנאי שירותו ובעומס העבודה שלו תוך עשיית המינימום המוטל עליו" וזה מתאים. זאת הכוונה? על ההבדל בין אלימות מילולית לנסיון רצח אני לא רואה טעם לדבר עם מי שסיים את כיתה ד'. שנאת הנשים שנוטפת מההודעה שלך מספרת סיפור די עצוב מצבך הנפשי, ואני יכול רק לקוות שלא תהפוך את הבעיות האישיות שלך לבעיות של מישהי אחרת. דרוש לך, בדחיפות, טיפול המרה. פרטים אצל הרב רפי פרץ. |
|
||||
|
||||
למזלי לא נתקלתי בסביבתי הקרובה בתופעה שאתה מתאר. אשתי מנהלת עסק מצליח ומעסיקה עובדים. הבת שלי לומדת 10 יחידות מחשבים או הנדסת תוכנה או איך שקוראים לזה. במשפחה שלנו אני החבשן. אבל אני חושב שאני מבין על מה אתה מדבר- לרוב אצל נשים סדרי העדיפויות שונים מאלו של גברים. בעוד שגברים רבים יעדיפו להשאר שעות נוספות בעבודה, מתוך תחושת מטרה או אחווה (ראה היפנים), אצל נשים רבות העבודה היא אמצעי ולא תכלית בפני עצמה. הן תעדפנה לסיים את העבודה מוקדם ולהתפנות לנושאים חשובים לא פחות כמו משפחה. לפעמים זה אומר שהן יהיו חבשניות, ולפעמים הן פשוט יהיו יעילות יותר- וזה,אגב, הנסיון שלי. ההספק של נשים בעבודה גבוה מזה של גברים כי הן רוצות לגמור וללכת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
התגובה היחידה שעולה בדעתי למקרא המאמר הזה, היא תגובתו של אותו עיוור (בלי לפגוע בזכויותיו של גידי) שנטל לידיו פומפיה. * על הרצפה, מצחוק. ** כנ"ל |
|
||||
|
||||
למה? אם נתעלם לרגע מכל מה שקשור לקונספירציה הנשית (זאת אומרת, החצי הראשון של המאמר פלוס), הנתונים שהוא מביא על העלייה במספר תלונות השווא, לדוגמא, לא משעשעים בכלל. אם אכן נשים מגישות תלונות שווא כדי להתקדם במשחק הגירושין, זו תופעה ראויה לגינוי, הלא תסכימי? למרות שאת הנתונים האלה הייתי מעדיף לראות בצורה שונה. למדוד את מספר המעצרים מול מספר נפגעי האלימות עשוי שלא לשקף את המציאות, שכן תיתכן פשוט עלייה במודעות ובנכונות להתלונן, בלי שיחול שינוי במקרי האלימות, ובמקרה כזה התלונות אינן תלונות שווא. האם יש לכותב המאמר נתונים על מספר כתבי האישום לעומת מספר הזיכויים? |
|
||||
|
||||
בהחלט ייתכן שיש כמה נתוני אמת במאמר 1. מה חבל, שבשביל לברור אותם מההאשמות התמהוניות צריך לעבוד 40 יום ו-40 לילה. 1 ממש כמו שיש בביוגרפיה של ז'וסטין פרנק. |
|
||||
|
||||
כי אני מוצאת שהמאמר הזה לא ראוי לתגובה רצינית, שתתן לו תוקף של מאמר שראוי לתגובה רצינית. ובקשר לשאלתך: בין אם קיימת תופעה - נשים המציגות תלונות שווא כדי לקדם את משפט הגירושין שלהן - ובין אם לאו, אין לכך דבר עם האג'נדה הפמיניסטית. לעשות לינקג' בין שני הדברים זהה בעיני לניסיון לתלות הפחתת מיסים בטיעון שאנשים מרמים וממילא לא משלמים את מה שהם אמורים לשלם. תלונת שווא היא תלונת שווא, ועבירה על החוק כנ"ל. גברים ונשים כאחד מגישים תצהירים כוזבים על היפגעות בתאונות דרכים או בפיגועי חבלה. זה מבטל או מפחית את זכותם של ניפגעי תאונות דרכים או טרור? זה הופך את סבלם לדבר שאפשר להתכחש לקיומו? |
|
||||
|
||||
אני לא מסכימה עם תחילת התגובה שלך. הנקודה היחידה שבגללה צריך להגיב למאמר כזה ברצינות היא כדי לענות לאנשים שבשבילם דעות כאלה הן מעבר לדמגוגיה זולה. גם גיל רונן וגם האנשים שנותנים במה לדבריו, למעשה, מאמינים שיש טעם בהשמעת הדברים האלה (כי אחרת לא היו משמיעים אותם). בהתעלמות מהנקודות שמועלות כאן (שוב, בהנחה שמדובר באמונתו הכנה של האדם מעבר לפופוליסטיקה), לא נוכל להוכיח שהכל אלא גיבוב קנטרני של שטויות ולהד''ם. המטרה היא לא להוכיח לכותב שהוא טועה אלא להראות לקוראים את שני צידי המטבע ולאפשר להם לבחור את הנכון. אני מסכימה לקחת על עצמי את תפקיד הדוברת ההגיונית במקומך ולאחר הדמעות על כל אותן שלא זכו, להתגלגל מצחוק על כל אלה שלא מבינים. |
|
||||
|
||||
ב"אנשים שנותנים במה לדבריו" את מתכוונת למערכת האייל? |
|
||||
|
||||
כמו שאתה יכול לראות בלינקים למאמר, ישנן למר רונן, מספיק במות להתבטא עליהן. ''האייל הקורא'' הוא רק אחת מהן. האתר נותן במה למעשה, לדעות שונות ללא אפלייה ואין אני מתכוונת להגן או לתקוף החלטות שהתקבלו במערכת. |
|
||||
|
||||
בהתחלה רק "ערוץ 7" ועתון "בשבע" נתנו לי במה. אחר כך "מעריב" נתן, ונבהל. "פורום ארץ הצבי" ו"האייל" הם כנראה צעירים מספיק ופתוחים מספיק בשביל לתת לדעה חדשנית כשלי במה. ב-ynet לעומת זאת, האחראית על מדור "דעות" היא אראלה גניסלב, פמיניסטית, והיא בחיים לא תיתן לי לכתוב שם אלא אם מישהו כמו יון פדר ירמוז לה שזה מעשה ראוי. אגב, אחרי שתגמרו לגעות מצחוק מטענתי שמדובר בדעה חדשנית, אספר לכם שגם בארה"ב יש עכשיו גל של התעוררות פרו-גברית ופרו-משפחתית, וכי הפמיניזם מותקף באופן אפקטיבי מאוד ע"י בעלי טור בולטים כמו וונדי מקאלרוי וגלן סאקס. גם לין צ'ייני, אשת סגן הנשיא, פעילה מאוד במלחמה שמנהלת השמרנות החדשה נגד הפוליטיקלי קורקט בכלל, והפמיניזם בפרט. |
|
||||
|
||||
העיקר שאתה מרוצה מעצמך. ותשובות ענייניות לדברים שנכתבו פה, יש לך? |
|
||||
|
||||
את צוחקת כאשר לחמישים אחוז מאלו שנגדם הוגשה התלונה נשללת החירות. אותה חירות שמרשה לך לצחוק כאן ולזלזל במילים בלי להבין על מה מדובר. הרי את חוצפנים שזה נדיר! שלילת חירות של אדם היא המעשה הכי נפשע שתעלי על הדעת, שלילת חירות היא עונש גם על רצח. שלילת חירות כמוה כמו עבדות. וכאשר מסך של עשרים אלף תלונות בשנה המוגשות למשטרה בדבר אלימות במשפחה. חצי הם שקר וכזב... זה רבבה של בני אדם, גברים שחירותם נשללה, שמם הטוב הוכפש, משפחתם נגזלה והם מושלכים לרחוב כוון שכך מצווה בית המשפט ובאופן אוטומטי. רבבה של גברים, לא אלף, לא אלפיים, עשר אלף! וזה לא מזיז לך? הרי כדי שהחירות תשכון כאן, רבבת הגברים האלו הם חטיבה, הם אלו שעל הדם שלהם, יכולים את והילדים, הזקנים והטף, לנוח בשקט ולצחוק כל הדרך... לאידו של הגבר. תתבישי לך! |
|
||||
|
||||
גלעד, האמת שניסיתי פעם להשיג את הסטטיסטיקה הזאת. מהמשטרה הפנו אותי למשרד המשפטים ומשם להנהלת בתי המשפט. הגעתי לדוברת הנהלת בתי המשפט, תמר פול-כהן, ולמישהי בשם איילת (ממחלקת הסטטיסטיקה?), בטלפון 02-6750412/3. הייתי אמור להמשיך לנדנד ואז תשו כוחותי הגבריים. אולי תרצה להרים את הכפפה שהיפלתי לקראת קו הפיניש ולברר עבורנו את הנתון הזה? |
|
||||
|
||||
הגברת המודעות היא מהלך של שנה שנתיים שלוש ואולי ארבע וחמש. אבל כאשר עשר שנים מגבירים את המודעות. ועשר שנים התופעה הולכת וגוברת בכל שנה היא עולה. וזאת חרף התקציבים שמעניקים הרשויות למלחמה בתופעה הבזויה. זה רק מעיד שיש כאן אבסורד. יען, המודעות היא עורבא פרח, בסך הכל, לפני עשר שנים, התקציב לכל נפגע אלימות במשפחה עמד על 800 שקלים. והיום, עם חלוף השנים, התקציב עומד על 1800 שקל עבור כל נפגע של אלימות. ואם, בעסק רגיל, מוציאים תקציבים כדי למגר תופעה ולהכרית אותה מעל פני האדמה, הכיצד זה שבמקום לחסל תופעה, היא עולה גם עולה ומגיעה למימדים מפלצתיים. אולי יש גם לך טעות בחשיבה, שהרי הנתונים מראים ברור, כי ככל שנאבקים למגר, התופעה רק עולה. אז אולי נפסיק למגר ונתחיל לפתור את הבעיה. הבעיה היא זוגית, משפחה מורכבת מגבר ואישה. כאשר רק צד אחד מוכר כנפגע, כאשר רק לצד אחד יש את האפשרות להתגונן חוקית, כאשר מתעלמים מהחצי השני. גורמים לבני האדם להיות חסרי אונים מול מערכת חוק משומנת. ולכן, כאשר בן אדם נמצא בחוסר אונים, כאשר בן אדם נמצא בפינה מותקף מכל הצדדים, לפעמים הוא ביאושו מגיב באלימות של אין ברירה אחרת, כל שנשאר לו זו "ברירת-שמשון". והוא פועל כאוטומט. ואם זו המטרה של מיגור התופעה, אם זו הדרך להתנהג עם החצי השני של המשפחה, מה אתה מצפה שיקרה? שהגבר שזכויותיו נשללות יפנה את הלחי השניה ויגיד יפה תודה? תן דעתך. |
|
||||
|
||||
גם על מיגור תאונות הדרכים מוציאים הון עתק, ללא תוצאות, ואולי אף תוצאות הפוכות. ''הבעיה היא זוגית'' ובן אדם ''ביאושו מגיב באלימות של אין ברירה אחרת'' - זה צידוק לאלימות, אני מבינה, שחל על הצד הגברי בלבד. |
|
||||
|
||||
הכיצד את מעיזה לומר את המילים מעלה, הרי את כאן טורחת להצדיק אלימות מהצד השני. הרי כאשר החוק תומך באלימות כלפי בעלים ומוציא אותם בכוח מביתם, כוון שכך הוא מצווה. זה אומר שהאישה מפעילה אלימות על הגבר. נגד אלימות זו הגבר איננו יכול להתנגד גם אם הוא נורא רוצה... את הדיון בעניינו שומעים רק לאחר חודש, אז חודש הוא משוטט ברחוב כמו הומלס. שמו הטוב הוכפש, עתידו לוט בערפל, כולם חושבים שהוא אדם אלים. האם לא נראה לך כאן, סוג של אלימות כלפי גברים. ותארי לעצמך שחמישים אחוז זה שקר וכזב. אז כאן, את מצדיקה אלימות של נשים ושוללת כל צורה אחרת של תגובה. אז למה אנחנו נלחמים במדינות ערב? אולי נאמץ את הגישה שלך ולכך כולנו להתאבד בים כמו שעושים הלוויתנים המגיעים לסיים את החיים על היבשה בהמונים. למה להגיב? הרי החוק הבינלאומי מכתיב!! תודה. |
|
||||
|
||||
איפה הצדקתי אלימות של נשים? אשמח להפניה. |
|
||||
|
||||
כאשר חמישים אחוז מהתלונות הם שקר, אז את כאילו טוענת נגדי באומרך שאני מצדיק אלימות בחוסר ברירה. ואת מצדיקה תלונות עם ברירה. יען את מצדיקה שמותר לשלול חירותו של גבר במטרה לקדם אינטרסים אישיים של חילוקי דעות בנוגע למשפחה מתפרקת. ואת שוללת תגובה ספונטנית של גבר? אם תגובה ספונטנית של אישה היא תלונה. ואם חמישים אחוז זה שקר וכזב. האיך לכל השדים והרוחות את מצפה שזה כן יהיה מוצדק? כפות הצדק מכסות לך את העיניים! |
|
||||
|
||||
כפות הצדק זה טוב, לא? זה כמו אלת הצדק. גם לה כיסו את העיניים. (לא, לא הצדקתי שום דבר ממה שטענת, גם אלימות נשית לא הצדקתי. אבל אתה ממילא לא קורא, רק כותב). |
|
||||
|
||||
אבל זאת פארודיה בכלל לא רעה על כמה פתשגנים מהזרמים הקיצוניים של הפמיניזם . אולי זה יאפשר למישהו/י לראות עד כמה האשמות כוללניות ולא מבוססות יכולות להשמע מגוחכות ולגרום נזק לעניין. |
|
||||
|
||||
להוסיף את הקשר השמאלני העומד מאחורי הקונספירציה הנשית האיומה. באמת שאני מסיר בפניו את הכובע על התאפקותו (הגברית מאד, מן הסתם). אבל שימו לב של"ל (לימור לבנת - אשה אלימה באמת) לא הצטרפה לראשי התיבות שמר רונן הביא. אין זה מקרה. יש לנו כאן מאמר פוליטי ימני עטוף במאמר של הגנה על הגבר המדוכא. החברה להגנת הטבע, ממש (עכשיו, כשאני חושב על זה, אני מבין יותר טוב את הקשר בין דיבוריו העכשויים של אריאל זילבר לבין מילות שיריו הישנים, אבל זו רק הערה מוסגרת). לי בתור גבר אין בכלל רצון בחברה שתנקוט באותה "גישה גברית וצבאית בריאה" וכל שאר הבלה בלה הזה. היה די לנו מספיק מהשנים שהגישה הזאת שלטה בכל, והיא עדיין שולטת ביותר מדי מקומות. "המהפכה הנשית", אם לזאת היא חותרת, עדיין לא הושלמה ואני מחזיק לה אצבעות. אחיותי הנשים, עיזרו לאחי הגברים לצאת מהבוץ שהם לא חכמים להוציא אותנו ממנו, או תקועים במצ'ואיזם שקיבל את מלוא ייצוגו במאמר זה. אנא מכן. והערה למערכת האייל: האם אין אפשרות שבשעת כתיבת תגובה ישירה למאמר, אראה אותו מעלי, בדיוק כמו שאני רואה תגובות קודמות? |
|
||||
|
||||
למרות שהוא אוהב להכחיש זאת לעיתים, בכדי לא לפגוע בפופולריות שלו אצל ההמונים שאינם בהכרח שמאלנים. על שורשיו המרקסיסטיים של הפמיניזם אפשר לקרוא בקישור הראשון שנתתי במאמר. אפשר גם לפקוח עיניים ולהביט סביב: תראה לי ארגון ימני-פמיניסטי אחד (ולא, אל תספר לי שיש גם פמיניסטיות דתיות שגרות באלקנה, זה לא אומר ש"קולך" הוא בעל אופי ימני. אל תספר לי גם על נדיה מטר ו"נשים בירוק" - זה ארגון ימני אבל לא פמיניסטי). אבל אם אתה רוצה לראות עד כמה אני עצמי כבר הרחקתי לכת עם העניין הזה, אתה מוזמן לקרוא את מאמרי "היידישע מאמע ואפקט ההרתעה", שתורגם גם לאנגלית וקיבל תשבוחות בארה"ב: |
|
||||
|
||||
אני אכן לא טענתי שיש יותר מדי פמיניזם בימין, ואין לי עניין מיוחד לחפש אם הוא ישנו. אבל אם כבר מתקיפים, אז לך עד הסוף, או אם להיבנות על המשפט שלך: "הפמיניזים הוא אכן אידיאולוגיה שמאלית, למרות שהוא אוהב להכחיש זאת לעתים, כדי לא לפגוע בפופולריות שלו אצל ההמונים, שאינם בהכרח שמאלנים" אפשר לומר גם: "גיל רונן הוא אכן אידיאולוג ימני, למרות שהוא לא ממהר להציג את עצמו כך מההתחלה, כדי לא לפגוע בפופולריות שלו אצל קוראי האייל הקורא, שאינם בהכרח ימנים". כך או כך, אני מציע לך לבדוק אם מאמרך לא יופיע בימים הקרובים באתר מצרי שידיעה עליו נמצאת בhttp://nfc.msn.co.il/archive/001-D-37451-00.html?tag... |
|
||||
|
||||
מעליך לא, אבל אפשר לפתוח את חלון התגובה בחלון נפרד (קליק-ימני על הקישור לעמוד התגובה, ואז לבחור ''פתח בחלון חדש''). |
|
||||
|
||||
אבל זו בטח לא זו: "יכול באותה מידה להיות שהאשה היא מניפולטורית אכזרית המתעללת בכל בני הבית כבר 20 שנה, שהיא גרמה לבת שלה להתאבד, והאגרוף הזה הגיע לה מזמן." והאגרוף הזה הגיע לה מזמן? הרי אחד מהעקרונות עליהם מושתת החברה המודרנית הוא שאלימות היא כלי ששייך למדינה ולמדינה בלבד. אין דבר כזה "אגרוף שהגיע לה", גם אם היא הפולניה הנוראה ביותר, או לפחות לא צריך להיות. במקרה של עקה רגשית ביחסים בין בני זוג כדאי להם לטפל בזה או להפרד, לא להרים יד. אם הייתי צריך לקחת משהו מהמאמר שלך, וטענה שאני גם מוכן להגן עליה בעצמי, זה שאלימות במערכת יחסים היא תוצאה של הדינמיקה הזוגית, ולכן אשר להניח חלק מהאשמה לאלימות לרגלי הצד המוכה, גם אם האחריות היא כולה על הצד המכה. החצי הראשון של המאמר שלך לא תורם הרבה לנקודה הזו, אגב. |
|
||||
|
||||
אבל יש בכל זאת אנשים שמגיע להם בוקס. זה לא אומר שצריך באמת לתת אותו. אגב, הפמיניסטיות המציאו קו הגנה משפטי שלם לרוצחות הקרוי "תסמונת האשה המוכה", והן מצליחות לגרום לזיכויין של רוצחות לא מעטות - ולגזירת עונש קלוש על אחרות - בגין אותה "תסמונת". מה שמכוער ומסואב במיוחד הוא שגם הפמיניסטיות בעיתונות מתגייסות למאמץ המשפטי הזה. שים לב, לדוגמה, לכותרת המשנה בידיעה הזאת ב-ynet, המוחה על גזר דינה של מזל אוחנה, שרצחה את בעלה בדקירות סכין: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2701357,00.h... מה, לדעתך, מנסים לומר לנו (או לשופטים)? והאם זה קשור לנוכחותן הדומיננטית של פמיניסטיות כמו מרב בוקשיצקי במערכת ynet? |
|
||||
|
||||
ויש"ע זה שם לפני שמבזבזים זמן על תגובה, כדאי לעבור על כל מה שרשמו מומחי ארצצבי |
|
||||
|
||||
משעשע השילוב של גודווין עם הדמגוגיה הרגילה של מר רונן בפיסקה האחרונה. לא רק בגרמניה הנאצית הנשים נשלחו לעבודה אלא גם בבריטניה הצ'רצ'יליאנית. ונראה שמר רונן משליך את תפיסותיו על הצד השני. הוא רואה במה שהוא קורא ''מאטריארכיה'' אויב וטוען שכך רואות הנשים את העולם הגברי. |
|
||||
|
||||
ועל זה בוודאי היה מגיב מר רונן שהקם להורגך, השכם להורגו. |
|
||||
|
||||
תשמע ידידי, גיבוב דמגוגי ומגוחך כ"כ כמו זה שהבאת לנו כאן לא יצא לי לקרוא כבר הרבה מאוד זמן. וזה היה רק משעשע אלמלא היית גורם לנזק מסויים. קח לדוגמא את: "לפחות חצי מהתלונות הללו הן תלונות כזב, ועורכי הדין של נשים מתגרשות מייעצים להם להגיש תלונות כאלה כעניין שבשיגרה, בכדי לזכות ביתרון בבית המשפט בעת חלוקת הרכוש, קביעת המשמורת, והמזונות." אין לי מושג כמה הקביעה הזאת מבוססת, אבל אם נזרוק פנימה לתוך הקדרה גם תלונות על תקיפה מינית, הטרדה מינית ואפלייה, אני בטוח שנוכל להגיע למספר מסויים שיצביע על בעייה בחוק הקיים שיכול לשמש כנשק לניגוח בכל גבר, בלי קשר לעובדות. זה מעצבן, וראוי לצאת נגד התופעה. ומה אתה עשית בשביל המאבק ? ירית לו ברגל. עטפת את הטענות הבודדות בתוך המאמר שלך שיש בהן משהו בעיסה דמגוגית כ"כ מגוחכת, שעכשיו נראה לכל מי שקורא את המאמר שאותן טענות מופרכות מן היסוד. כל הכבוד... *גבר* ! האמת היא שהנזק התדמיתי שהמאמר שלך עושה לגברים בכלל ולטענות נגד אפליית נשים מתקנת הוא כזה שגורם לי לתהות אם אתה לא בעצם פמיניסטית מתלהמת בשם עט של גבר לא חכם במיוחד. אם זה המצב, אז תן לי לחזור בי מכל דברי ולומר לך: רעיון גאוני, אחותי ! |
|
||||
|
||||
אכן יריה ברגל. יכול בהחלט להיות שחלק ממה שהובא במאמר הוא רציני - למעשה, ידוע שמספר תלונות הכזב הגבוה שמגיעות למשטרה על הכאה בידי בעלים בתהליכי גירושין אינו מזויף ומבוסס. למרות זאת, היה קשה לי להסכים אפילו עם עובדה כזאת, שהובאה בפני בעבר, לנוכח שנאת הנשים הנוטפת מהמאמר. כותב המאמר לא הסתפק בבעייה שלנשים זכויות יתר מסוימות (משמורת על ילדים, בעיקר) בתחומים מועטים ביותר, אלא מנסה להראות קונספירציה נשית כוללץ להשתלטות עולמית וארצית, דבר שהוא ללא כל צל של ספק - שטויות. אין ספק - רעיון גאוני, אחותי ! |
|
||||
|
||||
מה לדעתך יכול לגרום לעורכ/ת חדשות לכתוב בפתח ידיעה על עולה מאתיופיה שדקר את אשתו את המילים "הטרור הגברי מכה שוב"? (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2840196,00.h...). ולא מדובר ביציאה חד-פעמית: הרעיון הדוחה, המופרך והחצוף עד בלי די הזה, כאילו "הגברים" פתחו בקמפיין של "טרור מבית" במקביל לטרור הערבי, מטופטף לציבור מאז תחילת המלחמה בהתבטאויות של פמיניסטיות - כולל עדנה ארבל. הגברים - אלה שמגינים בגופם אשכרה על כולם - פתחו בקמפיין טרור נגד הנשים. אינתיפאדה גברית. הבנתם את זה? מי רואה קונספירציות כלל עולמיות שאינן קיימות? אני, או הפמיניסטיות, שכתבו כבר מאות מיליוני מילים על old boys' networks ותיקרות זכוכית ופטריארכיות מרושעות? מה יש, רק להן מותר להיות דמגוגיות זולות ומכפישניות? גם אני רוצה לשחק במשחק הזה! |
|
||||
|
||||
"מי רואה קונספירציות כלל עולמיות שאינן קיימות? אני, או הפמיניסטיות" שניכם. לא כל הפמיניסטיות. פלג מסויים. אבל אף אחד לא מתייחס אליהן ברצינות, ולכן אין שום טעם לדרדר את רמת טיעונייך לזו שלהן, אינך משיג בכך דבר, אינך משכנע איש, ואינך תורם לשום צד, בטח לא זה שלך. |
|
||||
|
||||
אין ספק שכותב המאמר שוגה בהזיות, אבל אתה לא יכול לקרוא לתקרת הזכוכית קונספירציה כלל עולמית זניחה, כאשר מתיחסים אליה שוב ושוב ברחבי העולם. |
|
||||
|
||||
ייתכן שמה שגרם לו לכתוב זאת הוא העובדה שהרוצח בכתבה שחט את אשתו ברחוב לנגד עיני העוברים והשבים, מה שהזכיר לכתב אירועים מסוג אחר שגם בהם פעילות תרבותית מסוג זה מקובלת. |
|
||||
|
||||
גם אני חושב שמיעוט צעקני במיוחד בקרב הפמניסטיות הן "דמגוגיות זולות" ו"מכפישניות" ואני שמח שסוף סוף הודת שגם אתה כזה. אה ודרך אגב, הרעיון על כך ש"הגברים" פתחו בקמפיין של "טרור מבית" הוא אכן מופרך עד בלי די - אז למה אתה חושב שמישהוא (חוץ ממך) אכן קיבל את הרעיון הזה? בגלל הכותרת המסכנה הזו? זה שכותבים "טרור בסקי" אומר שכל הבסקים הם טרוריסטים? אתה לוקה בתסמונת דוד לוי. כשמדברים על גברים מכים ועל טרור גברי, לא מדברים על כל הגברים וגם לא עליך אישית. |
|
||||
|
||||
"בנעמ"ת, לצד שבחים על ההחלטה להעלות את גיל הפרישה בשנתיים באופן שיוויוני לנשים וגברים... " האם מישהו מקהל הקוראים מסוגל לרדת לעמקי החכמה של שדולת הנשים ולספר לנו, הכיצד צעד ששומר על אפלייה (לרעת הגברים כמובן) של 5 שנים ביציאה לפנסיה, במקום לתקן אותה, מוגדר "שיוויוני" ? האם הצעד היה מוגדר "שיוויוני" לו המקרה היה הפוך ? |
|
||||
|
||||
זה נורא ברור דווקא. בתחילה היתה כוונה להעלות את גיל הפרישה של גברים בשנתיים מ65 ל67, ושל נשים בשבע שנים, מ60 ל67. אבל לאחר דיונים השוו את מספר השנים שיתווספו: שנתיים לאלה, ושנתיים לאלה. אני מסכימה איתך שאין שום הצדקה להבדל של חמש שנים בין גברים ונשים. אני לא מוצאת מה הרציונל שעומד מאחוריו. |
|
||||
|
||||
שנשים יותר חלשות, ולכן נגמר להן הסוס יותר מוקדם. |
|
||||
|
||||
הרציונל הוא שמלכתחילה לא היה להן מה לחפש מחוץ למטבח. |
|
||||
|
||||
ההתייחסות של נעמ"ת ל"שיוויוניות" של הוספת שנתיים לשני המינים היה ברור. לא פה הבעיה. השאלה שלי היתה איך הצעד הזה יכול להיות מוגדר כשוויוני ? אם היה חוק שאומר שגברים מרוויחים 100 ש"ח לשעה ונשים 70 ש"ח לשעה לאותו תפקיד, האם הוספה של 20 ש"ח לשעה לשני המינים היתה מוגדרת על ידי נעמ"ת כשיוויונית ? |
|
||||
|
||||
אולי הן באמת התכוונו ''שווה'', וכשלו בעריכה הלשונית. ברור שהצעד הזה לא שוויוני, ואף אחד לא טוען אחרת. |
|
||||
|
||||
מתימטיקה פמיניסטית זה דבר נפלא. כפי שהסברתי במאמרי הבלתי נשכח "בנות לעזה" (שסימן, זמנית לפחות, את סיום הקריירה שלי ככותב מאמרים ב"מעריב" - אבל איזה סיום!) - גם משך השירות של בנים ובנות בצה"ל הפך שיוויוני יותר בתקופת הפמיניזם: |
|
||||
|
||||
עם זה אני דווקא מסכים - מלבד המסקנה. זה שכיום השרות הוא לא שיוויוני ומוגבל ליחידות עם סקס-אפיל (pun intended) לא אומר שהגישה צריכה להיות 'תודה ושלום'. להפך - 'התחלה טובה, בואו נמשיך בלי לאבד את מה שהושג'. |
|
||||
|
||||
הרציונל הוא שבממוצע יש פער גילים קל בין בני זוג (נניח לצרכינו שהוא בן 5 שנים) וכך שני בני הזוג יוצאים לפנסיה ביחד ויכולים לשגע זה את זו במשך 24 שעות ביממה. |
|
||||
|
||||
אפילו השיגוע לא שוויוני. הסטטיסטיקה מספרת שגברים נשואים חיים בממוצע יותר מן הלא נשואים, ושנשים נשואות חיות בממוצע פחות. צריך להעלות את גיל הפרישה לנשים כצעד הגנתי. |
|
||||
|
||||
''לא, לא. הסטטיסטיקה לא משקרת אף פעם. אני כן, מפעם לפעם. ואני לא יחידי (לפי הסטטיסטיקה)'' - יוסי בנאי. הסטטיסטיקה שאני מכיר דווקא מספרת שאלמנים חיים בממוצע יותר מאלו שנשותיהם אלמנות. |
|
||||
|
||||
(תודה לך על ''רגע של חיוך''.) |
|
||||
|
||||
מצד שני, נשים חיות בממוצע יותר, כך שכדי שנשים וגברים יהנו מאותן שנות חופש פראיות שלאחר שנות עבודה ארוכות היו צריכים להוריד דווקא את גיל הפרישה של הגברים ולהעלות את זה של הנשים. |
|
||||
|
||||
גם מסיבות כלכליות זה כך: נשים צוברות זכויות לפנסיה במשך חמש שנים פחות, ונהנות ממנה כ 4-5 שנים יותר (זה ההפרש בתוחלת החיים בהנתן הגעה לגיל הפנסיה). |
|
||||
|
||||
נהנות? מאחר והנשים צוברות את הזכויות במשך פחות זמן, הן *סובלות* ממנה במשך עוד כמה שנים. נשמע לי די הוגן. |
|
||||
|
||||
גם נחמיה "שלא יעבדו עליכם" שטרסלר חושב כך: |
|
||||
|
||||
מישהו שאל אותי ואני לא יודע לענות: 1) מהם הנתונים לגבי תוחלת החיים של נשים וגברים בישראל? 2) האם הנתונים כוללים גם מוות במלחמה ותאונות עבודה? אם כן, האם מקרי מוות במלחמה ותאונות עבודה מורידים את תוחלת החיים של גברים באופן משמעותי? תודה. |
|
||||
|
||||
תוחלת החיים (בלידה) לגברים: כ-77 שנים. לנשים: כ-81 שנה. הפרשים כגון אלו הם די נפוצים, ויחסית למדינות מסוימות (מזרח אירופה במיוחד), המדובר בהפרש נמוך למדי. תוחלת החיים כוללת הכל כולל הכל - תאונות עבודה, מחלות, מלחמה וכו'. עם זאת, קשה לי להאמין שההשפעה היא דרסטית. חלק גדול מהפער מוסבר ע"י הפער בתמותת תינוקות בשנה הראשונה: 6.57 לאלף בנקבות, 8.14 לאלף לזכרים. ההפרש שנותר נשאר גם אם בודקים את תוחלת החיים הצפויה בגיל 60 - כלומר, גם אחרי שניקינו אופציות של מוות במלחמה, ודי צמצמנו אופציות למוות בתאונות עבודה, הפער לטובת הנשים נותר על כנו. לטבלאות מדויקות של תוחלת חיים צפויה בגילאים שונים, פנה לסוכן הביטוח הקרוב למקום מגוריך. הם מעדכנים את הטבלאות האקטואריות שלהם בתכיפות גבוהה. אגב, רק כדי שתדע - סיבות המוות שתיארת הן לא משמעותיות. בישראל מתים בישראל מדי שנה 6.2 בני-אדם לכל אלף (כלומר, כ-36,000 אנשים סך הכל). בפיגועים ותאונות דרכים ביחד - שתי סיבות המוות הבולטות ביותר בתקשורת1 מתים בשנה, בהערכה מפריזה, 700 אנשים בשנה, שהם קצת יותר מאשר 0.1 אנשים לאלף. שני אחוזים מכלל המיתות בישראל. מובן מאליו שההשפעה של גורם כזה על תוחלת החיים בישראל תהיה שולית בלי קשר להתפלגות שלה בין המינים. 1 אין לי נתונים על מוות בתאונות עבודה. סביר להניח שפחות מאשר תאונות דרכים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
באחוזים, הפער בין 67 ל-62 קטן טיפה יותר מאשר בין 65 ל-60. יועלה גיל הפרישה ל-1002 (גברים) ו-997 (נשים), ובא לשוויון גואל! |
|
||||
|
||||
יש פה בלי ספק אחד לפנתיאון: "כמו האמהות והסבתות שלהן, אשר רדו באבות ובסבים שלנו באמצעות רגשי אשם "פולניים" בשטף בלתי פוסק של גניחות ואנחות שליווה את מלאכת הספונג'ה והכנת הגיוועץ', בתלונות ופקודות נרגנות, כך רודות בנות המשעא"ז בכולנו באמצעות מסע תעמולה הזוי, בלתי פוסק" או כפי שאמרו חכמינו, עוד מקרה של קיפוח נשים סידרתי נכנס לסטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
ואני לא מכירה בלבוסטות אשכנזיות, אבל זה קשור כנראה רק לאופן הגידול שלי... :) |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות לכותב המאמר. חלק מהלינקים בצדו השמאלי של המאמר, סיפקו לי (בסופו של דבר) חומר מעניין לקריאה. תודה. |
|
||||
|
||||
לדעתי כל קוראי ומגיבי האייל חייבים לכותבת המאמר תודה. מתי הפעם האחרונה שהיה פה קונצנזוס כזה בדיון ? ממש זאב עם כבש. ואת כל זה יכולה לזקוף לזכותה הכותבת. מאוד מרשים, אחותי, באמת ! תשמעי, את חושבת שאולי את יכולה לנסות לכתוב משהו דומה על הפער החברתי ? והסכסוך הפלשתינאי ? והאנטישמיות ? אם לשפוט לפי הדיון כאן, מספיק מאמרים כאלו יכולים להביא שלום עולמי... למען ההגינות עלי לציין שבלינק בתגובה 187955 ניתן לראות את כותבת המאמר מתדיינת בעניין, כששם ניכרת שפיות מסויימת בטענותיה, ורמת הדמגוגיה בהן היא נמוכה מספיק כדי לדרוש התייחסות עניינית לדבריה. אבל זו כבר דעה אישית. |
|
||||
|
||||
דע לך שאתה צריך להודות לעורכי "האייל", כי הדמגוגיה שלי במאמר המקורי, בטרם עריכתו, היתה גרועה עוד יותר, שלא לדבר על הפרנויה. טענתי, למשל, שהדוגמנית בתצלום התעמולה הזה - נראית לי בול כמו הגב' מ"ם מהמשעא"ז. אבל זה לא ייתכן, נכון? |
|
||||
|
||||
קראתי הערות שלך במקום אחר והתרשמתי שאתה אדם אינטיליגנטי. מה במה שהוא אמר גרם לך ללחוץ על הלינקים? אני באמת אדם פתוח. אני משתדלת לקרוא תמיד דעות משני הצדדים של כל ויכוח. אבל אדם שמציג עמדה שמחוץ לקונצנזוס כמו מר רונן אמור לתמוך את דבריו בנימוקים הגיוניים, ומה הוא עושה? בדיוק להיפך: 1. מחליט שחמש נשים מוכרות ומצליחות הן המנהיגות של תנועה נשית מאוחדת ורבת השפעה. מזכיר לי יותר מכל את ה'ממשלה היהודית העולמית' בסדרה המצרית האנטישמית 'פרש ללא סוס'. 2. לכל אורך המאמר, לשון של הסטוריון דמה ותיאור דרכו של 'עם ישראל' מגלות לתקומה כדי לתת מן תוקף הסטורי להכללות בוטות וטיעונים מופרכים. 'לא היה מקום לגברים חזקים בגולה'. דוגמה אחת לטיעון לא ברור ולא קשור. מה זה גבר חזק? במה מתבטא חוזק? האם שימור החיים והמסורת היהודיים במשך שנות הגלות אינו סוג של חוזק? ומה עם המנהיגים הציונים, והמתנגדים לנאצים ועוזריהם? (לא שכולם היו גברים, אבל בהחלט היו ביניהם גברים חזקים ואמיצים רבים). וזו דוגמה אחת מני רבות. 3. התייחסות ל'פמיניסטיות' כאל גוף אחד, אחיד, שכולו מזדהה עם זרם מיליטנטי ביותר של הפמיניזם. כך כותבים בד"כ כותבים ותיקים, הפונים מעל במה ישנה לקהל מכיר ואוהד הקורא אותם כדי לקבל עוד מנה מהחומר הרגיל, (סילבי קשת בידיעות..) ואין להם צורך אמיתי להוכיח ולבסס את דבריהם, כי הם חשים שההוכחה והביסוס כבר נעשו והם מבחינתם רק מיטיבים את תנוחת זר הדפנה על הראש ומשכנעים את המשוכנעים. אדם המעוניין לשכנע קהל חדש בדעה רחוקה מקונצנזוס, רצוי שיתן תימוכין לדבריו. או אולי אין כאן רצון אמיתי לשכנע, אלא רק פרץ של שנאה ותסכול שחייב למצוא את דרכו החוצה, בכל צורה שהיא? |
|
||||
|
||||
הוא התכוון שהאתרים הפמיניסטיים שקישרתי אליהם כמו iwomen נראו לו מעניינים. "מה זה גבר חזק? במה מתבטא חוזק? האם שימור החיים והמסורת היהודיים במשך שנות הגלות אינו סוג של חוזק? ומה עם המנהיגים הציונים, והמתנגדים לנאצים ועוזריהם? (לא שכולם היו גברים, אבל בהחלט היו ביניהם גברים חזקים ואמיצים רבים). וזו דוגמה אחת מני רבות." את צודקת ששימור גם הוא סוג של חוזק. אבל אני לא בטוח אם החוזק הזה הוא חוזק יותר גברי או יותר נשי. בעיקרון, ובהכללה גדולה מאוד, נשים הן כוח משמר: הן משמרות את מסגרת הבית, משמרות את המשכיות המשפחה וכו'. גברים נוטים להיות פורצי דרך, בונים, ציידים ומגינים, ונשים משמרות את הקיים ומטפחות אותו. אבל הקיום הגלותי היה קיום בלתי נסבל מבחינת האתוס הגברי. עבור גבר בריא בנפשו, זה שאין לו טריטוריה משלו והוא מחוייב להבליג על התקפות פיזיות על משפחתו ורמיסה יומיומית של כבוד הקהילה שלו זה עניין בלתי נסבל. נשים פחות שמות על קטעים של כבוד והן יכולות להסתדר גם בלי טריטוריה שבטית. בכלל, נשים נורא טובות בהדחקת איומים ביטחוניים. רק מה, כשפורצים הקוזאקים לתוך הבית, אז הן מתחילות לצרוח. אגב, שמעתי שיש מסורת ביהדות, שבדור האחרון לפני בוא המשיח ישלטו הנשים. הצידוק לכך, לפי מה שמספרים לי מכרים דתיים, הוא שבתקופת גלות מצרים, הנשים הן אלה שהחזיקו את העם. |
|
||||
|
||||
"נשים נורא טובות בהדחקת איומים ביטחוניים." סליחה על הבורות, אבל על מה בדיוק אתה מתבסס? |
|
||||
|
||||
עד לא מזמן התגוררתי בקציר, ליד אום אל-פחם. היתה שם קבוצה שהתארגנה סביב אשה כריזמטית ועוד כמה מחברותיה, קבוצה שהיתה הכוח מאחורי ראש המועצה הקודם. ראיתי איך הן מתייחסות לאיומים ביטחוניים, איך הן מגיבות למצבים של פיגוע וחשש לפיגוע. הן לא רצו גדר, לא רצו שי''ן גימ''ל, לא רצו שום דבר שכרוך בהישענות אמיתית על הגברים. גברת אחת, גרושה שחיה עם ילדיה, בבית הממוקם בול מול השביל שנשפך לתוך היישוב מכיוון ברטעה (בשומרון), הגנה על עצמה ע''י כך שהדביקה מדבקה של ''שלום עכשיו'' על קיר הבטון מחוץ לביתה. לכל אורך תקופת הפיגועים היומיומיים, שכללה פיגועים ממש ליד בתי היישוב, מה שעניין אותן זה איכות הסביבה ומיחזור זבל אורגני. בעיקרון, הקו הביטחוני שלהן היה ''כל זה לא קורה''. אבל כל זה כן קורה, וזו אחת הסיבות שראש המועצה נפל (לפני כחודש). |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לניסיונך האישי, אתה רק מתבונן מבחוץ. אין לך שום מושג מה עמד מאחורי הרצון של אותן הנשים לא לבנות גדר או לא לשים ש"ג. אתה לא יכול על סמך התבוננות מהצד להפוך לפסיכולוג שלהן ולקבוע: א.שהן לא רוצות להשען על הגברים ב. שעצם העובדה שהגברת שמה מדבקה של שלום עכשיו גורם לה לחשוב שזה מה שיגן עליה. לנשים (וגם לגברים) יש הרבה גורמים שלפיהם הן מגיעות להחלטות, קצת צר מצדך לחשוב שכל מה שמניע אותן הוא שנאת גברים. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה יש גם הרבה נשים מסוגים שונים ביישוב שלי ובכלל. אני מודה שחלק ממה שאני אומר נכנס לקטגוריה של הכללות, אבל אין לך מאמר פובליציסטי המותח ביקורת על קבוצות חברתיות שלא עורך הכללות. אני בכל זאת חושב שנשים (בהכללה) מגיבות אחרת מגברים למצבי סכנה מלחמתיים ושיותר קל להן להדחיק את הסכנה, מה גם שהן אינן יצורים טריטוריאליים כמו גברים. מצד שני, אני מודה שאני רואה גם המון גברים שמדחיקים ולא קולטים את המצב בשטח, למרות שהם אנשי מקצוע מיומנים כביכול, ואני מכיר נשים שחושיהן חדים מאוד בנושא הזה. יכול להיות ששיחררתי כאן איזו הפלצה מסויימת אבל מכיוון שאנחנו כבר בתגובה ה-100, אני תקווה שאף אחד לא שם לב. |
|
||||
|
||||
לנה דוקא נשמעת לי מאוד טריטוריאלית (ובהזדמנות זו ברצוני לבכות את לכתה בטרם עת). |
|
||||
|
||||
זה שנשים "אינן יצורים טריטוריאליים כמו גברים" - גם *זה* ייאמר בגנותן? - חשבתי, לתומי, שזו תכונה שאפשר לזקוף לזכותן... וזה שאתה מתרשם שנשים "מדחיקות את הסכנה" - אולי זו לא בדיוק "הדחקה"? אולי מצבן השגרתי של הנשים מחייב אותן להמשיך לעסוק במטלות היומיומיות, ואולי בניגוד למה שמקובל לחשוב - הן *פחות נכנסות להיסטריה* מגברים, במצבי סכנה או במה ש*נראה לך* (ולעוד גברים, וסליחה על ההכללה, אין כאן ברירה אחרת אלא להכליל..) כמצבי סכנה (פחות היסטריות מגברים - לאו דוקא מסקנה מדעית אלא התרשמות אישית שלי ממצבי שטח לא מעטים)? |
|
||||
|
||||
"זה שנשים "אינן יצורים טריטוריאליים כמו גברים" - גם *זה* ייאמר בגנותן?" לא ולא!! "וזה שאתה מתרשם שנשים "מדחיקות את הסכנה" - אולי זו לא בדיוק "הדחקה"? אולי מצבן השגרתי של הנשים מחייב אותן להמשיך לעסוק במטלות היומיומיות, ואולי בניגוד למה שמקובל לחשוב - הן *פחות נכנסות להיסטריה* מגברים, במצבי סכנה או במה ש*נראה לך* (ולעוד גברים, וסליחה על ההכללה, אין כאן ברירה אחרת אלא להכליל..) כמצבי סכנה (פחות היסטריות מגברים - לאו דוקא מסקנה מדעית אלא התרשמות אישית שלי ממצבי שטח לא מעטים)?" מקובל עלי, גם אני ראיתי גברים (כולל אחד שאני מגלח אותו לעיתים) שנכנסו ללחץ ממצבים כמו מלחמת המפרץ א' בזמן שנשים מסביבם לא נלחצו ואף התייחסו אל הכל כהרפתקה או משחק. אני, מסיבות של אגו גברי נטו, מעדיף כמובן לראות את זה כתוצאה של זה שהן לא ממש מפנימות מה שקורה סביבן ומה משמעותו, אבל אני מוכן לקבל גם את פרשנותך. אגב, מה שטוב אצל גברים ונשים זה שהחוזקים והחולשות שלהם משלימים אלה את אלה, ווניגודים חוברים יחד בצורה מושלמת. אבל גם הסוקרת הפמיניסטית הקשוחה ביותר תתקשה להכחיש כי נשים נכנסות להיסטריה מדברים שעושים "בום" (וגם מג'וקים ועכבישים). |
|
||||
|
||||
''הן לא ממש מפנימות מה שקורה סביבן ומה משמעותו''. ''אבל גם הסוקרת הפמיניסטית הקשוחה ביותר תתקשה להכחיש כי נשים נכנסות להיסטריה מדברים שעושים ''בום'' (וגם מג'וקים ועכבישים).'' הציטוטים האלה אומרים הכל על אומרם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הכל זה המצאה של המאטריארכיה הפמיניסטית. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם ה"סיבות של אגו גברי נטו", כפי שהגדרת יפה - מצדיקות פרסום מאמר מתלהם (שסגנונו אבסורדי כמו גם חלק גדול מתכניו, סליחה, ואינני אומרת את זה כדי להצטרף לטון הכללי. אני עצמי ספגתי כאן קיתונות) והתיימרות לשנות את האג'נדה. אם הבעיה היא (וכך בהחלט זה נראה -) באגו פגוע, אולי היית פשוט צריך לכתוב "גיל רונן גיל רונן גיל רונן..." עוד כמה אלפי פעמים (ואני חוששת, לצערי, שפעולת התיראפיה העצמית שביצעת בתגובה 188249 היא רחוקה מלהספיק, במקרה שלך) - ואז היית חוסך מאיתנו, שוב סליחה - את המנה ההגונה הזאת של ב****ט תינוקי? |
|
||||
|
||||
אנחנו כנראה עוד לא בשלב שבו הומור עצמי שלי יכול לעבוד, ואני רואה שהוא נתפס אצלך כחולשה או הודאה בטעות. באשר לחוזה שהצעתי, אני לא חושב שה''תרפיה'' נועדה לי, אבל זה כנראה תלוי בעין המתבונן. |
|
||||
|
||||
אין דבר עצוב מליצן הבטוח שהוא מצחיק. לגבי ''למי צילצלה התראפיה'' - אולי כדאי שתתייעץ עם איש מקצוע. העצה איננה קנטרנית ונועדה בהחלט להועיל. |
|
||||
|
||||
אנקדוטה, טובה לעניין הג'וקים והעכבישים כמו גם לסיפור ה"בום": בעלי, בפעמיים שתרם דם, פעם אחת התעלף בפועל ובפעם השנייה - גם כן מסיבות של אגו גברי, כמו אצלך - רק "כמעט" התעלף. אני, בכל הפעמים שתרמתי דם, לא התרגשתי, וכשאמרו לי "לא להסתכל!" על המחט הננעצת בווריד - זה קצת שיעשע אותי. ואני בהחלט לא אמאזונה לוחמת ולא "סוקרת פמיניסטית קשוחה". סתם אחת. למרות שאמרתי "אנקדוטה" - ממדי התופעה, להערכתי, אינם אנקדוטאליים. אנו איננו המקרה היחיד ויעידו זוגות רבים (שאת חלקם היה לי הכבוד לפגוש). אלא שיש איזו קונספירציה טראנס-אטלנטית המתעקשת להמשיך ולטעון את השבלונה ההפוכה, בדבר היות הגברים (הלא יהודיים?) עשויים ללא חת והנשים פחדניות.. (: . |
|
||||
|
||||
אני מציע לעשות חיפוש עם מילות המפתח: gender, cockroaches, research ולראות מה מוצאים.
|
|
||||
|
||||
מוצאים, כמובן, את תוצאות הניסוי שניהלתי פעם - לוקחים ג'וק, שופכים עליו חומר זרחני, מכבים את האור, מרססים עליו חומר נגד חרקים ורואים מה קורה. ממשיכים לצפות ולתעד עד שהג'וק מפסיק לרוץ במעגלים. להרגעת חובבי החיות: הניסוי הזה בטוח לגמרי - לא התחלתי בו עד שלא קיבלתי תוצאות חיוביות מניסוי זהה על נמלים (עם אבקה נגד נמלים, כמובן), שנערך באור יום. |
|
||||
|
||||
יש גם לינק אחד שימושי לחוברת מקוונת (ושיוויונית) ללוחמים בג'וקים: http://pested.unl.edu/cocktoc.htm |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גם אצלנו נרשם מפלס היסטריה גבוה אצל הצד השעיר, גם בעניני טילים מעירק ובעיקר בעניני חרקים. לי לעומת זאת יש פוביה ממחטים. למה זה קשור? ---------------------------------------------- ל.ב.פ, מבקשת להדגיש שהיא עדיין עקרונית לא מגיבה למאמר הזה. |
|
||||
|
||||
מבלי לקחת כאן צד בדיון (שכבר לא ברור לי מהו בדיוק), רציתי לציין משהו שעד היום גורם לי לתהות בהקשר הנוכחי. לפני כמה שנים הוצג בסינמטק סרט תיעודי המבוסס על סרטי-מסרטה ביתיים של משפחה הולנדית יהודית בזמן הכיבוש הנאצי. הדבר שהכי הדהים אותי (ועדיין לא השתחררתי ממנו) זאת העובדה שאותה משפחה החליטה להוליד ילד כשכבר גורשו לאמסטרדם והעברתם אל מחנות ההשמדה כטפח מהם. ותפרשו את העובדה הזאת כפי שאתם רוצים (שכן אפשר לפרש אותה בהרבה דרכים וללא קשר ל''קרב המינים''), אי-טריטוריאלית, קיומית (שימוריות) כנגד כל הסיכויים וכדומה, אני עדיין אמשיך מדי פעם להביט על זה בזכרוני בפליאה. |
|
||||
|
||||
רמז: את הציניות היבשה שלי, מאוד קשה לפעמים לגלות. אבל למען הסר ספק: **חלק** מהלינקים סיפקו לי חומר מעניין לקריאה (בסופו של דבר, אחרי חיפושים די מיאשים). המאמר של אחותנו גיל רונן - לא סיפק לי חומר שכזה1. למרות חוסר העניין, אני כן חושב שיש במאמר איזו תמונת מראה משעשעת לרטוריקה של חלקים מסוימים בזרם הפמיניסטי. מעין מייליניזם שכזה. ______ 1 לא שתפקידו לספק לי חומר. בשביל זה יש לי מישהו קבוע בפינת הרחוב. |
|
||||
|
||||
גיב מי א ברייק. היהודים עלו במיליוניהם לקרונות הרכבת ולא נלחמו, חוץ מאשר במקומות בודדים, וגם זה רק כאשר ההשמדה סביבם כבר היתה בעיצומה ורוב הקהילה הומתה. טקטיקת ההישרדות היהודית הגלותית - לאורך כל הדורות - היתה להרכין ראש ולקוות שהסערה תחלוף. התנהגות גאה, גברית ולאומית דוכאה אצל היהודים, ובצדק: תראי מה קרה ליהודי גרמניה כשנער יהודי עצבני התנקש בציר הגרמני בפריז. התנהגות גברית בגולה יכלה להוביל רק לאסון כללי עבור הקהילה כולה. אבל כאן בארץ, בתנאים הנוכחיים, ההיפך הוא הנכון. רק התנהגות גברית תקיפה ונוקשה מרגיעה את האוייבים. התנהגות גלותית רכה ונשית מחממת להם את הפיוזים. |
|
||||
|
||||
הרשל גרינשפן הרג את המאהב שלו, ארנסט פון-ראט, לאחר שהלה הפר הבטחה להשיג לו מסמכים שיאפשרו לו שהיה חוקית בפאריס. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני רואה שמצאת חבר חדש :-) |
|
||||
|
||||
מצאתי חבר? מצאתי אחות! |
|
||||
|
||||
ואם אני טועה אני אבלע את חגורת הצניעות שלי. |
|
||||
|
||||
it only takes an expert to solve a problem. it takes a little thinking outside the box to identify what the problem actually is. i think the symptom here might be the fact that this article was even published. the problem seems to be within the editors' work procedures. you guys might want to consider some preliminary incognito method of broadcasting your opinions about all to-be-published articles, so you can better avoid such an embarassing article in the future. Try creaing a mailbox into which you can drop your thoughts of an article (only one comment per editor) incognito. that way you get e better picture of the power balance and can better formulate your thoughts about an article. Nitza Cahana's article was debatable, but had some quality or merit to it. This pile of nothing doesn't. it is possible that dealing successfully with difficult issues like the Cahana story got you blindsided to these kind of dud articles.
|
|
||||
|
||||
But your idea isn't extreme enough. I think the female editors should lodge harrassment complaints against the male editors (sexual, violence, whatever), just to make sure they can throw them into jail immediately if they ever try to approve an article like this again.
|
|
||||
|
||||
a. you're silly.
b. it's called peer consensus. very common practice. especially among expert panels. |
|
||||
|
||||
To me, it looks a bit more like PC censorship and attempts at online intimidation. But that's just me and my primitive mindset. I'm sure it's really peer consensus, as you say.
|
|
||||
|
||||
הם כותבים באנגלית כי אין להם אפשרות אחרת, אבל מן הסתם הם יכולים לקרוא עברית- אז תעשה טובה, תענה להם בעברית. תודה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו, אני לא הולך לדון בהליכי העריכה שלנו. אני בספק אם מי מהעורכים אצלנו הוא ביישן גדול (פרט לי, אולי), וימנע מהבעת עמדה שלילית על מאמר רק בגלל שיש קונצנזוס בקרב השאר (מה שלא היה בכל מקרה, במקרה הזה). היו לנו שיקולים בעד ונגד פרסום המאמר, והבעד זכה. האם טעינו? יתכן. אנחנו רחוקים מלהיות חפים משגיאות. ואני לא חושב שיש קשר למאמר של ניצה. מדי פעם בפעם אנחנו מפרסמים מאמרים שהם ההפך המוחלט מקונצנזואליים (כלומר, לא סתם מעוררי מחלוקת, אלא מעוררי קונצנזוס נגדי). זה לא חלק הארי של האייל, ואני לא חושב שזה פוגע בתדמית שלו יתר על המידה. יש דברים שצריך לפרסם רק כדי שבדיון יהיה אפשר להסביר למה הם כל כך מטופשים. העובדה שהתגובה הראשונה למאמר היא תגובתה המצוינת והמפורטת של איילת רק מסייעת למטרה הזו. |
|
||||
|
||||
אני חייב לומר שתגובות כמו שלך - ואני מבין שאתה מנהל האתר - חורות לי. יש לי כל מיני שאלות לאנשים שמגיבים כמוך כשמציגים בפניהם את הנתונים שאני מציג, גם אם הם לא מסכימים עם התזה הכוללת של המאמר ולא אוהבים את הטון שלו. למשל - האם נראה לך סביר שחוקר שערך עבור משרד ממשלתי סקר שקיבל תהודה עצומה, על 141,710 נשים מוכות בישראל, אומר אחרי תקופה מסויימת שיש בעצם רק 50,000 נשים מוכות? האם הפלצת נתונים מסוג זה היא דבר המקובל עליך ועל אקדמאים אחרים בפורום זה (אני מניח משום מה שאתה איש עם רקע אקדמי כלשהו. אם לא, סליחה)? |
|
||||
|
||||
כפי שציינת בעצמך, המאמר עבר עריכה מאסיבית לפני שפורסם. אמנם לא הייתי אחראי ישירות על העריכה הזו, אבל למיטב ידיעתי, מבחינת המערכת מה שמוצג במאמר כעובדה הוא אכן בדוק במידה סבירה. היתר, זו כבר פרשנות שלך - פרשנות שאני, אישית, אינני מסכים איתה כלל. כפי שכבר כתבו אחרים בדיון, היו בדבריך נתונים מדאיגים שמצריכים דיון מעמיק וביקורתי, אבל את הדיון הזה אתה לא סיפקת. אתה קברת את הנתונים החשובים תחת הררים של דמגוגיה שלצערי היא נפוצה למדי בימינו. אולי לא הצבעת למפלגת זכויות הגבר, אבל אתה בהחלט נדבך חשוב בפוטנציאל האלקטורלי שלהם. לפיכך, השיקול שלי כעורך לפרסם את המאמר היה דווקא משום שחשבתי שהוא ראוי להפרכה מהירה וחדה. אתה לא חייב להסכים איתי, כמובן, אבל היה חשוב לי שיהיה ברור לך שעצם פרסום המאמר באייל אינו מהווה הוכחה לתמיכה של מי מהמערכת בדברים שנאמרים בו. מדברים אחרים שכתבת עלה החשש שלא כך אתה תופס את הדברים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא מכיר את המקרה, לא יכול לענות על השאלה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מקרה ברור של אשמת העיתונאי, מצטער. הנתונים שהוא נותן באחוזים דומים בשני הקישורים - באחד מדובר על "כ-6 אחוז מהנשים" שדיווחו על אלימות מצד בן-זוגן, ובשני אומר המרואיין כי אלימות פיזית כלפי נשים קיימת בקרב 5 אחוז מהאוכלוסיה. מכיוון שהוא מעריך 5 אחוזים כ-50,000, אין זה הגיוני שקודם לכן הם העריכו 6 אחוזים כ-171 אלף. הטעות של העיתון היא די ברורה: קח ששה מליון אנשים, חלק בשתיים (כדי לקבל את מספר הנשים), והכפל ב-0.06. מה יצא? בערך 150 אלף. אבל זה לא שישה מיליון לחלק לשתיים, כי הסקר מדבר על נשים בוגרות (הופ, ירדו עשרים אחוז), בטח רק במגזר היהודי (הופ! עוד עשרים), ולא יודע איזה עוד דברים צריך להוריד. בקיצור, הנתון הראשוני היה שגוי בדיווח העיתונאי. למה הוא היה שגוי? לא יודע. אבל אף חוקר לא "הודה" שהמספר היה נמוך בהרבה ממה שהוצג. המספרים היו ונשארו כ-5-6 אחוזים מהנשים בישראל. |
|
||||
|
||||
דובי, זה יפה ככה לחרב קונספירציה? |
|
||||
|
||||
דובי, כנראה שחסרות לך כמה עובדות ואני לוקח את האשמה על עצמי (כי ממילא זה הטרנד היום). המספר של 141,710 מופיע במסקנות המחקר עצמו, שפורסמו כחוברת (ושאני אף קיבלתי עותק ממנו). עיתונאים בימינו לא עושים פעולות כפל. הסוקרים ראיינו 3000 נשים ו-500 גברים, ואז ביצעו פעולת כפל והגיעו למה שהגיעו. ודרך אגב - אותו מספר הקסם ממשיך להופיע בדיווחי Ynet התקופתיים על תופעת הנשים המוכות, ובערוצים האחרים. או שכותבים 140,000, או שאומרים ש"על פי ההערכות" מדובר ב-200,000. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני לא מכיר את פרטי המקרה, אני מכיר רק מה שכתוב. ברור לי שמישהו כאן עשה טעות, כי האחוז נותר אותו אחוז: כשישה (או חמישה, זה לא משמעותי). אז אולי בראיון הוא אומר "בחישוב זהיר 50,000" כי הוא התבלבל בחישוב. לא יודע למה הוא אמר את זה, אבל האחוז נותר על כנו, וזה מספיק, מבחינתי, כדי לשלול את האפשרות שמדובר במה שאתה טענת שזה: הבעת חרטה על הטייה קולוסאלית של מחקר כדי להתחנחן בפני איזו אינקוויזיציה נשית. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאין מצב שהבנאדם חיפש דרך לרדת בצורה חצי-אלגנטית, או בוא נאמר שלושת-רבעי מכוערת, מהמספר המפוברק לחלוטין ומגוחך בדיוקו-כביכול של 141,710, ולכן הלך על הקטע של האחוזים, בשביל שאנשים שנורא ירצו למצוא עבורו תירוצים בפורומים של מפריסי פרסה יוכלו איכשהו לעשות זאת ואחר כך ללכת לישון בלילה ולהירדם אחרי כמה ניסיונות? |
|
||||
|
||||
משעמם לך? צור קשר עם המרואיין היקר, ושאל אותו למה המספרים שלו לא מתואמים. אולי הוא יוכל להסביר לך. אני, בניגוד אליך, לא קיבלתי עותק של המחקר, ולא יודע איך הם הגיעו למספר הזה מהאחוז הנקוב. |
|
||||
|
||||
אולי יש כאן גם שאלה של הגדרות, מהי "אשה מוכה", מאיזה רגע ואילך מוגדרת אשה כאשה מוכה, מהי "אלימות במשפחה" ואילו משפחות נכללות בקריטריון הזה. לפני מספר שנים, אחת ההגדרות המחמירות שניתנה, למשל, היא (ציטוט מאוד לא מדוייק, לשונית, אך קרוב ברוחו) - "כל אשה שעברה לפחות שלוש פעמים בחייה מצב של הרמת יד ע"י בן הזוג". או, כפי שאמרה מישהי ממנהיגות נעמ"ת (נעמ"ת - אינני בטוחה, אולי ארגון אחר) באותו זמן, מתוך כוונה לפשט - "מדובר בכל מי שחטפה סטירה שלוש פעמים בחייה - וכמה מאיתנו לא חטפו?" כיון שהתברר מאז כי האלימות המשפחתית היא נפוצה יותר ממה ששוער, ההגדרות נשתנו והורחבו. ייתכן שחלף פרק זמן מסויים בין נתון ה 140,000 לבין זה בן ה 50,000 - וייתכן שההתייחסות היתה להגדרות שונות. |
|
||||
|
||||
כאמור, טונות של מחקרים מראים כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות יחסים. אז אם האשה נתנה שלוש סטירות וחטפה שלוש סטירות, מה זה אומר? שהיא אשה מוכה/מכה? אשה מוככה? מוקטעה? |
|
||||
|
||||
ולמה אי אפשר היה למצוא לו מיליגרם אחד מכל הטונות המובטחות, במשפחות ש*אני עבדתי איתן*? ומדובר בלא מעט משפחות ובמדגם בהחלט מייצג. ולא, אין טעם לייחס לי נטיות נאציות. נהפוך הוא: הגברים איתם עבדתי הודו, בד"כ (אם כי לעיתים במאוחר), שנקודות הראות ודרכי הטיפול שלי העידו על שיוויונות ועל התחשבות בשני הצדדים, ועוד יותר (ואינני היחידה שנהגה כך, וסליחה על חוסר הצניעות). מוככה ומוקטעה - *זאת* הדרך שבה אתה מתכונן להנהיג את המהפכה? זה נחמד להתבדח, אבל כשהמהפכן האמיץ עצמו אינו אלא בדיחה מהלכת על שתיים, אנה אנו באים? |
|
||||
|
||||
יש את העדות שלך ויש את רשימת 149 המחקרים שאסף פרופ' מרטין פיברט: למה שאעדיף את העדות שלך, הגם שאינך נאצית? |
|
||||
|
||||
אמרתי ''הגם'' והתכוונתי ל''גם אם''. פתאום אני לא בטוח אם ''הגם'' זה חלופה ל''גם אם'' או ל''מה גם''. |
|
||||
|
||||
אבל אז חשבתי שהוא בטח א) לא ירצה להגיב ב) עוד יתחיל לאיים איומים אז ויתרתי. אבל קןראים אותנו מן הסתם גם אנשים מאוני' חיפה שמכירים את הדוקטור ואולי הם יגידו שאני טועה והוא דווקא איש חביב ביותר. |
|
||||
|
||||
Hey, Gil. you can write about your angry theories anywhere, but let me tell you some simple and little personal experiences of my own. Something to think about. At age 6 I was assulted sexually by someone - a man, BTW, whom I do not know. He kidnuped me and used verbal and physical violance to force me to do things that I did not want. (No, no, it is not about guilt - but if you insist, feel free.) When I dared to speak about it with some friends in highschool I found out that at least another friend end was raped as a child. My mother told me about a some sexual abuse she had as a child. Later on I found out that more and more of my friends were assulted or raped sometimes in their life. I wander how many of these cases was a woman involved. Moreover, every day, many of us, the women, are humiliated in the streets by responses of man without any dignity. I do not think that you can tell me about comparable experience of men by women. Also, are you afraid to go by yourself in the night? I guess not very. Many woman have a constant alertness on the street, especially at night. The daily experience of women in our society, even after the revolution you condemn, is much tougher, in that sense, than for men, and long term humiliation and low dignity have long term effect on how we feel with ourselves and in life - many of us, despite feminism. We feel less secure and less assured. We try to find a way to feel better. Some of that requires changes in the behavior of men - asindividuals and as a society. Some women chose to do it more agressively, and of course you do not like that, but some men need such an approach to get things differently. Some other men do not need that, and some more men may react as you do. I am not sure that you agree about the need of consistently fighting for our dignity. Why should you bather? It was so better when you were the kings and we were the slaves, isn't it. your reaction is similar to that of a rich man when he is asked to give up some of his money so that some poor people can live better. I do not care about your opinion, I care about the opinion of those who read you, so you do not need to respond to me. ENJOY YOUR ANGER!
Silly Cow |
|
||||
|
||||
Can you please send an email to heavy_camper@yahoo.com ?
|
|
||||
|
||||
Can't you share us all in? Give me a hint what it is about
BTW, here is another demonstration of how feminized is the journalism today: http://news.walla.co.il/?w=//487213 Gil Ronen - I am sure that it will be documented in your library before you will read this response. Good for you. |
|
||||
|
||||
Why are we writing in English?
As for your experience, it sucks cowshit. But the only people who can discipline, hunt down, shame and punish the bad men are good, strong ones. The solution is not draconian anti-male laws and a ceaseless propaganda barrage against all things male. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
פסקה 1: "אין מקום לגברים גאים וחזקים בגולה", "הנשים הפכו לעריצות" - אלו אמירות נחרצות הדורשות תימוכין. בעיני הן אינן נכונות, והניתוח שמציעה פסקה זו הוא שטחי עד אימה. פסקה 2: "אבל אופי שנרכש ב-2000 שנה לא משנים במאה שנים". יש לעם אופי? תסביר לי איך משפחה מיליטריסטית ומעריצת-גבריות תגדל ילדים שלהם שוב אותם "סמיני רפיסות עתיקים"? בגלל אופיו של הסבא-רבא? פסקה 3: (הערה אישית - בסיום קריאתה של פסקה זו השתכנעתי שמדובר במתיחה, וזה היה עוד לפני שתגובה 187945 נשלחה. אח"כ גיליתי לבהלתי שלא כך הוא, כנראה). הפסקה מתחילה ב"דור חדש של מנהיגים רוחניים קם לעם בציון", ומסתיימת במניית שמותיהן של מיכאלי, יחימוביץ', ארבל, קוטלר וגלאון. באמצע יש גם "האופי החלש ממילא של הגברים היהודיים והתבטלותם מול נשים אסרטיביות הפך את כיבוש עמדות הכוח בישראל לקל במיוחד". השאלות המתעוררות הן כה טבעיות עד שאני מתבייש לשאול אותן, אבל אין ברירה: מישהי מבין הנשים שמנית היא *מנהיגה רוחנית*? אם יכריחו אותך, התצליח למנות שמות של מנהיגים רוחניים בישראל שאינם נשים? אם לא עמדות כוח, אילו עמדות מאיישים בישראל, נניח, אריאל שרון, בנימין נתניהו, שאול מופז, אהרן ברק, מנחם מגידור, איתמר רבינוביץ', נוחי דנקנר, יצחק תשובה, ועוד שניים-שלושה גברים יהודיים מבוטלי-אופי? פסקה 4: היית מיודד עם ארז טל, הכרת פעם את זהבה גלאון. יופי. הייתי מבין שאתה מציין זאת לצורך הגילוי הנאות אילו באמת דנת אישית בעבודתן של חמש הנשים, אבל אתה ממילא לא עושה זאת אז בשביל מה הסיפור האישי? פסקה 5: "האידיאולוגיה הפמיניסטית – אידיאולוגיה אשר הקשר בינה לבין זכויות נשים הוא כמו הקשר בין הקומוניזם לזכויות עובדים". בלי ספק. "הפמיניסטיות כלל לא נלחמות בעד זכויות נשים". *כל* הפמיניסטיות? "השמדת מוסד המשפחה"? העמקתי בקריאה אודות הפמיניזם ע"י שעקבתי אחרי הקישור שלך, ונותר משוכנע עוד פחות משהייתי - אם תתעקש, אולי יהיה לי כוח להגיב גם על המאמר ההוא. "המחויבות לאתיקה מקצועית ולחוק משנית עבורן, לעומת הנאמנות למלחמת המינים". מי זה "הן" כאן? חמשת קדקודי הפירמידה, או כל הפירמידה? מנין לך שזה כך? למה שנאמין לך שזה כך? אגב, צ"ל "חמש הנשים האלה". פסקה 6: "מסע תעמולה של שנאה ושטיפת מוח אנטי-גברית שלא היה כדוגמתו בתולדות האנושות" - בדקת, אז אתה בטח יודע. אני גם גדלתי בישראל, כמדומני, ופספסתי את המסע הזה. כמובן שתסביר לי שאני רק *חושב* שפספסתי אותו, כשלמעשה אני כבר מוחתם ומוטה ואנטי-גברי ורופס ויהודי. שיהיה לך לבריאות. במקרה, יצא לי להגיב באייל לכמה טענות של פמיניסטיות רדיקליות-מדי, למשל בפתיל מתחת תגובה 168058, ונראה לי שעוד יש לי תקווה. פסקה 7: אם פעם אדרש לדוגמאות לכתיבה גוזמאית-היסטרית והנזק שהיא גורמת להעברת מסר משכנע, זו פסקה פיצוץ. "רודות בנות המשעא"ז בכולנו באמצעות מסע תעמולה הזוי, בלתי פוסק", "הפכו את חייהם של גברים במדינה הזאת לבלתי נסבלים". ללא ספק, אתה ואני לא מכירים את אותם גברים ישראלים. חייהם של מכריי נסבלים בהחלט, והדברים שמעיבים על מצב-רוחם קשורים בעניינים שאין למרב מיכאלי שום קשר אליהם. על הקישור למאמרך ב-katzir, שהוא מרכזי לטיעונך המרשים לפיו נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכת זוגית, עברתי ביסודיות, כולל האתר של Fiebert אליו אתה מפנה שם. שוב, אני יכול לכתוב תגובה מסודרת כמו זו על המאמר ההוא, אך אינני יודע אם יהיה לי זמן וכח. רק בוא נסכים על כך: אם סופרים סטירות, ייתכן שיש בערך תיקו, אך *כל* הקישורים שהבאת מציינים שנשים נפצעות ונפגעות הרבה יותר, ואתה יודע מה - בשביל לדעת את זה לא צריך מחקר מעמיק. ויש לך שם משפט: "אין כל קשר סטטיסטי אמיתי בין מיגדר לבין אלימות", שאני לא מאמין שאתה באמת מתכוון אליו. רוצחים? שודדי-בנק? אותו דבר? אה, רק במשפחה? מפליא. למה רק במשפחה? ובמשפחה, גם שם יש אותה כמות של פגיעות הדורשות אשפוז, נגיד? ורציחות? זה שיש מעט יחסית מאלה בישראל לא קשור כהוא-זה לקשר הברור והיציב בין מיגדר לאלימות. -- טוב. עייפתי והשעה מאוחרת. מכאן ואילך אתה מדבר בעיקר על תלונות-שווא, וכפי שכבר ציינו אחרים זה נושא שראוי לדון בו בזהירות - קשה לעשות זאת בתוך הרעש העז של מאמרך הצרחני. רק נסיים עם: -- פסקה 14: כמו כל דבר ש"משגע את המדינה" שראיתי בימי חיי, גם המשעא"ז שלך לא עושה זאת אפילו קצת. "רק תבוסת המטריארכיה היהודית תבשר את סוף הגלות". אכן, רק. אך ורק. חשבתי שזה כבר קרה, רק שברגע שפסקו המלחמות(!) חזרנו להיות רכיכות. אז מה הפתרון שאתה מציע? לפטר את אושרת קוטלר, לדרוס בגבריות את עדנה ארבל, או פשוט להטיל פצצת-אטום על שלי יחימוביץ' כשהיא מבקרת בצרפת וכך לפתוח במלחמה שתשיב עטרה לעטרת? |
|
||||
|
||||
אלא תגובה מסודרת למאמר נואל. |
|
||||
|
||||
"השאלות המתעוררות הן כה טבעיות עד שאני מתבייש לשאול אותן, אבל אין ברירה: מישהי מבין הנשים שמנית היא *מנהיגה רוחנית*?" כן. ח"כיות, עיתונאיות ופובליציסטיות הן מנהיגות. בעיני אפילו אביב גפן, ארז טל ואברי גלעד הם מנהיגים. אם יש לדור הצעיר בארצנו הנהגה אחרת, אשמח לשמוע עליה. "אם יכריחו אותך, התצליח למנות שמות של מנהיגים רוחניים בישראל שאינם נשים? אם לא עמדות כוח, אילו עמדות מאיישים בישראל, נניח, אריאל שרון, בנימין נתניהו, שאול מופז, אהרן ברק, מנחם מגידור, איתמר רבינוביץ', נוחי דנקנר, יצחק תשובה, ועוד שניים-שלושה גברים יהודיים מבוטלי-אופי?" זה קצת דומה לשאלה מי מנהיג את המדינה, הימין או השמאל? הממשלה או התקשורת? השמאלנים יבכו לך שהימנים מנהיגים את המדינה מאז 1977, והימנים יגידו שהשמאל שולט כפי שתמיד שלט. כשאני רואה את יונית לוי וגדי סוקניק מראיינים את אריאל שרון, אני רואה בעיקר את יונית בת ה-20 ומשהו קוטעת את ראש הממשלה בפראות ולא נותנת לו כבוד מינימלי. אני בטוח שאתה רואה משהו אחר. אין ספק שגברים יושבים חזק מאוד בעמדות הכוח הבכירות, אבל אני מתרשם שהגברים בעם הזה הם די מבולבלים ומסכנים יחסית לנשים, שהן הרבה יותר שלוחות רסן, משוחררות, בוטחות בעצמן וקילריות. בוא לא נשכח גם שמדובר במאמר פובליציסטיקה, שמנסה להעביר מסר חד באופן חסכני. "פסקה 4: היית מיודד עם ארז טל, הכרת פעם את זהבה גלאון. יופי. הייתי מבין שאתה מציין זאת לצורך הגילוי הנאות אילו באמת דנת אישית בעבודתן של חמש הנשים, אבל אתה ממילא לא עושה זאת אז בשביל מה הסיפור האישי?" כי אני שוויצר ו-namedropper? לא יודע למה. חשבתי שזה מוסיף משהו. ""המחויבות לאתיקה מקצועית ולחוק משנית עבורן, לעומת הנאמנות למלחמת המינים". מי זה "הן" כאן? חמשת קדקודי הפירמידה, או כל הפירמידה? מנין לך שזה כך? למה שנאמין לך שזה כך?" אחרי התעסקות רבת שנים עם הנושא והתרשמות מאופן פעולתן של שופטות מטות דין, שוטרות תופרות תיקים, חוקרים כזבנים, עורכות מצנזרות, עיתונאיות שקרניות ופקידות סעד נאציות, זו התרשמותי. אל תאמין לי מצידי. "פסקה 6: "מסע תעמולה של שנאה ושטיפת מוח אנטי-גברית שלא היה כדוגמתו בתולדות האנושות" - בדקת, אז אתה בטח יודע. אני גם גדלתי בישראל, כמדומני, ופספסתי את המסע הזה." טוב, זה קטע שאני באמת לא מבין אותו. אתה מוזמן לעקוב אחרי הקישור מהמילה "פירסומות". אני יודע שאני שומע ורואה כל יום תשדירים, מודעות ומאמרים על "אלימות גברית" שבעטיים נחקק פה כל יומיים חוק אנטי-גברי חדש. אני גם קורא ב-Ynet ידיעות על אלימות נגד נשים שנפתחות במילים "הטרור הגברי נמשך", ומסתיימות בתגובות טוקבק כמו "נשים - שילפו סכינים", בזמן שידיעות על אלימות של נשים (נגד גברים, נגד ילדים) לא מדווחות כלל או מדווחות בטון שאוהד את העבריינית וסולח לה, ותגובות מתלהמות נגד נשים נמחקות כמובן. "כמובן שתסביר לי שאני רק *חושב* שפספסתי אותו, כשלמעשה אני כבר מוחתם ומוטה ואנטי-גברי ורופס ויהודי. שיהיה לך לבריאות. במקרה, יצא לי להגיב באייל לכמה טענות של פמיניסטיות רדיקליות-מדי, למשל בפתיל מתחת תגובה 168058, ונראה לי שעוד יש לי תקווה." ראיתי את תגובתך והיא אכן רופסת. מבחינתי אתה יהודי. התקבלת. "פסקה 7: אם פעם אדרש לדוגמאות לכתיבה גוזמאית-היסטרית והנזק שהיא גורמת להעברת מסר משכנע, זו פסקה פיצוץ. "רודות בנות המשעא"ז בכולנו באמצעות מסע תעמולה הזוי, בלתי פוסק", "הפכו את חייהם של גברים במדינה הזאת לבלתי נסבלים". ללא ספק, אתה ואני לא מכירים את אותם גברים ישראלים. חייהם של מכריי נסבלים בהחלט, והדברים שמעיבים על מצב-רוחם קשורים בעניינים שאין למרב מיכאלי שום קשר אליהם." הגזמת. אין דבר שלמרב מיכאלי אין קשר אליו. "על הקישור למאמרך ב-katzir, שהוא מרכזי לטיעונך המרשים לפיו נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכת זוגית, עברתי ביסודיות, כולל האתר של Fiebert אליו אתה מפנה שם. שוב, אני יכול לכתוב תגובה מסודרת כמו זו על המאמר ההוא, אך אינני יודע אם יהיה לי זמן וכח. רק בוא נסכים על כך: אם סופרים סטירות, ייתכן שיש בערך תיקו, אך *כל* הקישורים שהבאת מציינים שנשים נפצעות ונפגעות הרבה יותר, ואתה יודע מה - בשביל לדעת את זה לא צריך מחקר מעמיק. ויש לך שם משפט: "אין כל קשר סטטיסטי אמיתי בין מיגדר לבין אלימות", שאני לא מאמין שאתה באמת מתכוון אליו. רוצחים? שודדי-בנק? אותו דבר? אה, רק במשפחה? מפליא. למה רק במשפחה? ובמשפחה, גם שם יש אותה כמות של פגיעות הדורשות אשפוז, נגיד? ורציחות? זה שיש מעט יחסית מאלה בישראל לא קשור כהוא-זה לקשר הברור והיציב בין מיגדר לאלימות." אל תתעצבן, אחי. קח כוס מים. ואל תתעייף, אני שוב אומר. הייתי מפנה אותך לפרק מספר של המשפטן הנודע אלן דרשוביץ שנקרא "גם נשים רוצחות את בעליהן, והן עושות זאת די הרבה" (http://www.uiowa.edu/~030116/158/articles/dershowitz... ) אבל כאמור, אתה עייף גם ככה וחבל לי עליך, נראה לי שלינקים אל האמת מעייפים אותך במיוחד. כשיהיה לך כוח, תקרא ותגלה ש-40% מהנאשמים במשפטי רצח במשפחה בארה"ב הם נשים, ושמרבית הקורבנות הם זכרים. גברים נוטים לתקוף פרונטלית, בזמן שנשים יותר טובות בלתחמן, לשכור רוצחים שכירים, לגרום לגבר אחר לרצוח את בן הזוג, או לרצוח באמצעות רעל ולנצל את העובדה שהמשטרה ממילא לא חוקרת נשים בימינו בכדי להימלט מעונש. בוא לא נשכח עוד משהו: בימינו, לגברים שאינם עשירים או בעלי כוח רב אין שום זכויות במאבקי גירושין ולנשים יש את כל הזכויות. לאשה אין שום צורך לנקוט באלימות: היא יכולה להפעיל את בית המשפט, המשטרה וההוצאה לפועל ולזמבר את בעלה בלי להסתבך. לבעלים אין שום אופציה (חוקית ושפויה) לשמור על כבודם מול אשה רעה. באשר לשודדי בנק - על כל שודד בנק יש מועלת. רק היום קראתי על עוד פקידת בנק שמעלה בכספים. כאמור, כל מין והסגנון שלו. מי שחזק בפריצות פורץ, מי שחזק במניפולציות מנפלץ. "פסקה 14: כמו כל דבר ש"משגע את המדינה" שראיתי בימי חיי, גם המשעא"ז שלך לא עושה זאת אפילו קצת. "רק תבוסת המטריארכיה היהודית תבשר את סוף הגלות". אכן, רק. אך ורק. חשבתי שזה כבר קרה, רק שברגע שפסקו המלחמות(!) חזרנו להיות רכיכות. אז מה הפתרון שאתה מציע? לפטר את אושרת קוטלר, לדרוס בגבריות את עדנה ארבל, או פשוט להטיל פצצת-אטום על שלי יחימוביץ' כשהיא מבקרת בצרפת וכך לפתוח במלחמה שתשיב עטרה לעטרת?" אפשר מבחינתי סתם להעיף אותן מהמשרות שלהן. |
|
||||
|
||||
בווי-נט אין מנגנון של מחיקת תגובות, אלא של סינון תגובות לפני הפרסום. אם התכוונת לסינון, האם ידוע לך על תגובות מתלהמות שנמחקו? אגב, חורי המסננת בווי-נט גדולים כל כך, שתגובת "מוות לערבים" יכולה להיכנס לשם בקלות, ולמען האמת יש רבות כאלה בכל יום. האם הקריטריונים למחיקת תגובות בווי-נט מחמירים יותר כשמדובר בכתבה שנושאה מיגדרי? ואם כן, מאין ידוע לך על כך? |
|
||||
|
||||
כאן את נוגעת בנקודה כאובה מאוד. יש לי ניסיון רע ומר עם עניין הצנזורה ב-Ynet, ולא רק לי - אנחנו חבורה שלמה של גברים מצונזרים ודואבים. במקרה ערכתי לא מזמן ניסוי צנזורה ותיעדתי אותו אונליין, לפני שחסמו את גישתי גם לפורומים: |
|
||||
|
||||
מצטערת לומר, ואין דרך שלא תיקח את זה באופן אישי - אם חסמו את גישתך לפורומים של ווי-נט, אתה צריך להיות חתיכת flamer. (אבל בעצם לא חידשתי כלום). |
|
||||
|
||||
ומה דעתך על הניסוי שערכתי? |
|
||||
|
||||
דעתי היא שלא ברור לי כלל למה מישהו, אפילו פמיניסט/ית, היה מצנזר את התגובה שלך: "זה שאתם פמיניסטים קיצוניים שרואים את העולם כשדה קרב בין גברים אלימים לנשים טהורות זה לא נותן לכם זכות לשים כותרת כזאת. מי העורך שאישר את זה? רק לפני שבוע אשה בדואית רצחה את בעלה בסכין!" אין פה הסתה, אין פה קריאה לאלימות, אין פה הוצאת דיבה. כל מה שיש פה זה ביקורת חריפה על כותרת ידיעה שפורסמה בווי-נט. תגובות קיצוניות מאלה הופיעו במנגנון התגובות שלהם, בהמונים. שתי מסקנות אפשריות: או שהתגובה שלך סוננה בטעות/תקלה, או שראו וזיהו את שמך, כמגיב קבוע (לדבריך), וסיננו אותה מתוך הרגל, בלי לקרוא. שתי המסקנות לא מחמיאות לווי-נט, השנייה לא מחמיאה לך. |
|
||||
|
||||
כי חתמתי בתור ''גבר כועס'' ומעולם לא השתמשתי בניק הזה. אולי מישהו בפורום הפנה את תשומת ליבו של העורך, אחרי שהודעתי על תחילת הניסוי. אין לי מושג. אבל זו לא פעם ראשונה ולא חמישית שאני נתקל בחסימות כאלה, ולא של תגובות מתלהמות אלא של דברים מהסוג הזה. יש בעצם הדיבור השלילי על פמיניזם חצית קו אדום עבור הפמיניסטיות. |
|
||||
|
||||
פורום אקטואליה בווי-נט. ציטוטים נבחרים מהעמוד האחרון, בערך כל הודעה שנייה: "הוכח שרק פגיעה בראשי החמאס ומשפחותיהם הביאה להפחתה משמעותית בפיגועים שלהם". "היו צריכים לירות עם טנק על השמאלנים שעזרו לערבים להרוס את הגדר". "יש בין יגאל עמיר לסרבנים אותו אופי ואותה רמת מוסר - חבורת חלאות. רק שאצל הסרבנים השמאלניים הקיצוניים זה בא בקבוצות". "מדוע לא הזניקו מסוקים לאוויר על מנת לחסל 10 או 20 ג'יפים מלאים ברעולי פנים חמושים?" "האם אתה מסתייג מרצחנותם של החיילים, המציגה עצמה מולנו בגאוות-רוצחים יום אחרי יום, על-אף קשר השתיקה שהתקשורת גוזרת על עצמה מרצון ומפחדנות?" ככה זה ממשיך, אני התעייפתי. מימין ומשמאל, הסתות וקריאות לרצח, ביקורת על המימסד, מילים מגונות והוצאות דיבה מטורפות. הכל מתפרסם, כלום לא נמחק, ומנהל הפורום הממונה עוד מתדיין עם החבר'ה האלה. כך שמסקנתי השנייה מתחזקת - מן הסתם לא דעותיך גרמו לצינזור/חסימה, אלא העובדה שעסקת שם בפליימינג למטרת פליימינג, וכנראה במרץ רב. אני לא יודעת איך עובדים ספציפית בווי-נט, אבל בפורומים בכלל, לאחר שמזהים את התוכן/סגנון של מישהו שנחסם ומנסה לכתוב בניק אחר, מוחקים אותו בלי מחשבה שנייה. |
|
||||
|
||||
אני מעיד שכבר כמה שנים שאני טורח לענות ברוח יפה לידיעות בדבר אלימות, אני מעיד כאן בשבועה! 95% מהתגובות שלי מצונזרות. וכדי להדגיש! 100% מהתגובות שלי להודעות שאינן קשורות באלימות או במאבק משפטי על חזקת הילד, או על פשעי נשים. לא מצונזרות אף פעם! אך ורק תגובות לידיעות ומאמרים הנוגעים לנשים, רק כאן, באורח פלא מגיעה יד עלומה וגוזרת בלי חשבון וללא פחד. וזו צנזורה פמיניסטית בוטה שהיא סתימת פיות רבתי! בי נשבעתי אמת ויציב. והכלל מעלה תקף לכל מקום אחר ברשת! |
|
||||
|
||||
האתר לא שייך לך ואתה לא מממן אותו מתשלום המיסים. ווינט מצנזרים תגובות לפי איך שנראה להם, וזו זכותם. הכרתי כמה כותבים (לא בווי-נט) שנחסמה גישתם למערכת פורומים שלמה. הם עבדו קשה כדי שזה יגיע להם, ובדרך כלל זה מגיע להם. אבל אם אתה אומר שמוחקים את דבריך גם "בכל מקום אחר ברשת", שברת שיא. ברכותי. המלצה: בשביל מה לך ווי-נט? אולי נעם רוטר ייתן לך פתחון פה. בעצם, אולי גם הוא לא. |
|
||||
|
||||
איזה ביטחון יש עליך, ברקת. סחתיין. טענת שלא מצנזרים. הראו לך שכן מצנזרים. לא נתת לזה לבלבל אותך. ככה זה כששייכים למעמד שליטים. תופסים תח... סליחה, תופסים ביטחון. |
|
||||
|
||||
דיברתי ספציפית על ההודעה ששלחת כבלון ניסוי. תגובה 188261 שוב אנחנו מכלילים מהמקרה הפרטי שלך אל כל העולם? יוסוף הגיע עם המקרה הפרטי שלו (ממש קופת חולים פה). אמרתי לו מה דעתי על המקרה שלו 1. במשך כל הדיון המתמשך שלנו לא העלבתי אותך, לא קראתי לך בשמות גנאי, התעניינתי לדעת מה אתה חושב באמת, לעומק, מעבר למאמר השטחי והטלוא שיצרת. אבל רק הגיע הנה עוד אחד שחושב כמוך, וכבר אני "תופסת תחת". מה שמזכיר לי - עדיין לא ענית לי בפתיל אחר. תחשוב טוב טוב. תגובה 188261 1 גברים, נשים, אנדרוגינים, אנדרדוגים, איצטגנינים, לא משנה מה - אם יש מעמד נמוך ברשת, הריהו נמחקי הפורומים הסדרתיים. |
|
||||
|
||||
היה נדמה לי שאת עונה לו ביהירות. והלינק השני שלך זהה ללינק הראשון. |
|
||||
|
||||
היה נדמה לי שאתה הגננת של יוסוף. כיוונתי ל: תגובה 188707 אני אשמח לקבל תשובה כנה. ואם אנחנו כבר באותו פתיל, גם תשובה ל תגובה 188704 תתקבל בברכה. |
|
||||
|
||||
ועוד איך שיש צנזורה פמיניסטית מאסיבית - בכל מקום - ווי-נט, ואללה, מעריב ואני מעיד גם בתור אחד שלפחות 90 אחוז מהתגובות שלו בידיעות חדשותיות ופורומים מצונזרים באופן שיטתי, לצד איומים מפורשים שקיבלתי אפילו על רצח. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שהפמיניסטיות גם משתמשות בדם של תינוקות זכרים לאפיית עוגיות ביום האישה. אולי תביא כאן דוגמא לתגובה שלך שצונזרה בוואינט, כדי שנוכל לשפוט ממקור ראשון אם הסיבה היא הברית הנשית החשאית או משהו קצת פחות גלובלי (אני מת על המילה הזאת) כמו, נניח, תוכן/סגנון שנמוך מדי אפילו לוואינט (אם יש בכלל דבר כזה). |
|
||||
|
||||
דוגמא אחת??? אוי, יש כ"כ הרבה ולי יש מעט זמן לכתוב. קח את זה: ג'ק |
|
||||
|
||||
תודה. הלינק הראשון שלך מדבר על הודעה שלא צונזרה אלא הופיעה באיחור של כמה שעות. אתה גם כותב שם ששלחת אותה 30-50 פעם, מה שיכול אולי להסביר למה לא ממש מתים עליך שם, בלי קשר הכרחי לתוכן של ההודעות שלך. הלינק השני לא מביא את הידיעה שצונזרה, כך שאין לי דעה. אגב, שני הלינקים מדברים על וואלה, לא על וואינט, ועל מדיניות הצנזורה של ואללה אין לי שמץ של מושג. אם יש לך כל-כך הרבה דוגמאות, משונה שהבאת דווקא שתיים לא נורא משכנעות. |
|
||||
|
||||
כתבת: "בשביל אישה כלא זה כמו בית מלון!" אפשר הסבר? |
|
||||
|
||||
כשמפרסמים תגובות ynet, אחרי שליחת התגובה כתוב בפירוש שווי-נט תחליט אם לפרסם את ההודעה בהתאם לשיקולי המערכת. מה שזה אומר במילים פשוטות זה שמערכת פרסום התגובות ב וואי-נט איננה אוטומטית אלה ידנית. כל תגובה שנשלחת ממתינה לאישור ע"י מנהלי האתר, עובדי ynet. מעבר לעובדה ששליחת אותה הודעה 30-50 כנראה מעצבנת אותם, הופעת ההודעה באיחור אינה אומרת דבר, בטח שלא צנזור. כל מה שזה אומר זה שמישהו התפנה לבחון את התגובה שלך בשעה 16:10. ייתכן שהמערכת חצי-אוטומטית. כלומר יכול להיות שהסינון מופעל רק על כתבות "חמות" כך שעדיין ניתן לראות תגובות מופיעות אחרי זמן קצת בכתבות אחרות באתר. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח? סביר יותר שהתגובות שלך מצונזרות בגלל שאתה לא יודע לכתוב. |
|
||||
|
||||
אם *זה* היה קריטריון בוואינט, נפח התגובות שם היה קטן ב 95%. |
|
||||
|
||||
אורי אורי אורי... אתה סלקטיבי בקריאת הודעות, אתה בוחר לקרוא את השורה הראשונה. ומתעלם מהשאר. אני כותב, לוואי והיית יודע לכתוב כפי שאני יודע. עובדה, ואני שוב אחזור על מה ששכחת לקרוא, שום הודעה שלי או תגובה שלי אינם נמחקות כאשר מדובר בנושאים כמו מחשבים, מוזיקה, בידור, תרבות, אוכל, מציאות, משפטים, תעשיה, אוויר ים ויבשה. רק! אך ורק! כאשר מדובר על פשעי נשים, על יחסים בין המינים ועל גברים אלימים. עובדה! תנסה גם אתה. :-) |
|
||||
|
||||
אפשר לקבל דוגמאות לתגובות שלך באחד או יותר מן הנושאים האלה: מחשבים, מוזיקה, בידור, תרבות, אוכל, מציאות, משפטים, תעשיה, אוויר ים ויבשה? אגב, למה לא תפתח בלוג? |
|
||||
|
||||
אני לא כותב מתוך עצמי, לכן אין לי בלוג, אבל במשך שנות כתיבתי הספונטנית, כפי ששמת לב. כתבתי יותר מכמה מליונים של מילים, הם נעצרות, רק כאשר אני מראה את הצד של הגברים מול נשים טובות ואהובות. לפני עשר שנים, עם עליותו של אי.או.אל הזכור לטובה. נפתח גם פורום פמיניסטיות. שם, התחיל מסע התעמולה, שם, קראתי כל יום על פרסומות שוביניסטיות שמציגות נשים כשפחות במטבח. והנה, התקדמנו וכבר לא רואים גברים שמצווים על נשים לעשות עבודות מטבח בזויות. היום רואים גברים כשהם מושפלים ע"ף נשים שהן אלו שמצוות עליהם ללכת ולשטוף כלים. אפילו בתוכנית לילדים, סרט מצוייר שהוקרן לפני שבוע: שמעתי את הדמות הגברית המצויירת, אומרת לאישה בהתרסה, "כעת את תשטפי כלים כל השבוע" ואת התגובה של הדמות המצויירת הנשית: "חתיכת שוביניסט אחד.... איך אתה מעיז..." והיא הוסיפה למילים כמה צלחות שעפו על ראשו של המסכן שנמלט כשהוא צועק איי איי אייה. זה! מה זה בדיוק? האם לומר לאישה שתלך לשטוף כלים הופך את הגבר לשוביניסט? האם כך צריך לחנך את הילדים שאנו רואים זאת בסרט מצוייר המיועד לגילאי 4-5 שיפנימו וידעו מי כאן חזיר שוביניסטי? אה? |
|
||||
|
||||
תודה. לא אנסה. אני בררני באופני בזבוז הזמן שלי. אני מניח שאם רוב הכותבים שם כפייתיים כמותך, הרי שזו גם אזהרה להמנע מלשקול אפשרות כזו בעתיד. ואשר למשאלתך הנלהבת שאכתוב כפי שאתה יודע -- הרשה לי לדחות אותה בנימוס. |
|
||||
|
||||
זה ווינט, אורי. *ווינט*. |
|
||||
|
||||
כן... קלטתי. הסתנבתי. סגרתי את הסיפור. |
|
||||
|
||||
"אם יש לדור הצעיר בארצנו הנהגה אחרת" - מאיפה בא "הדור הצעיר"? מאמרך דן בדור הצעיר? עדנה ארבל היא מנהיגה רוחנית של הדור הצעיר? ואני שב ושואל, מרב מיכאלי, אושרת קוטלר וכו' הן מנהיגות רוחניות? ואם כן, אז למה נפקד מקומם של עיתונאים צעירים משפיעים שהם ר"ל גברים? יונית לעומת אריק - מילא שאתה לא רואה מה שאני רואה, אבל אני לא מבין מה אתה רואה. אז היא קוטעת אותו, אז היא יותר משפיעה? יש לה יותר כוח? אתה מדבר ברצינות? אתה מסכים (תודה רבה) שגברים "יושבים חזק מאוד" בעמדות כוח בכירות, אז למי אכפת, במטותא, מהתרשמותך האישית ש"גברים בעם הזה" הם מבולבלים ומסכנים? התרשמותי היא הפוכה בדיוק, אבל באמת, את מי זה מעניין? פסקה 4: אתה לא יודע. יופי. פסקה 5: התייחסת רק לחלק, וענית שזו סתם התרשמותך האישית. מצויין. פסקה 6: שוב הבאת כהוכחה את חוויותיך האישיות מצפייה בפרסומות. הייתכן שאתה נוהג בכביש גהה ולא נהג אחד (כפי שדיווחו ברדיו) אלא *כולם* נוסעים נגד כיוון התנועה? "מבחינתי אתה יהודי. התקבלת". ראה הכותרת לתגובתי. "הגזמת. אין דבר שלמרב מיכאלי אין קשר אליו". ראה הכותרת לתגובתי. "המשטרה ממילא לא חוקרת נשים בימינו" מסתדר לך עם "40% מהנאשמים במשפטי רצח במשפחה בארה"ב הם נשים"? "על כל שודד בנק יש מועלת". סטטיסטיקה כדרבנות. ומנין? "רק היום קראתי על עוד פקידת בנק שמעלה בכספים". ואללה. ובכלל, מה הקשר? אז נשים לא-ישרות כמו גברים, אבל פחות אלימות? לא סיבה מספיק טובה לחוקק חוקים בנושא *אלימות* נגד נשים? "אפשר מבחינתי סתם להעיף אותן מהמשרות שלהן". ראה הכותרת לתגובתי. אגב, לא סתם הזכרתי פצצות-אטום - צפיתי בסרטונך "The Davidian Rants". זקיפות-קומה יהודית במיטבה. אבל די, הנחתי שהנסיון יהיה נואל, וצדקתי. התלבטתי אם לכתוב את התגובה המפורטת ולבטל מזמני, או לכתוב סתם "שיואו איזה מאמר מצחיק" וזהו, ובחרתי לא נכון. מילאתי את חובתי הנשית, השמעתי קולי, תמשיך במסעותיך וד"ש לסנשו. |
|
||||
|
||||
אתה בעיקר ניג'ס. אני מביא מאמרים וסימוכין רבים לטענותי ואתה לא קורא אותם ולא מגיב עליהם, ונדבק לכל משפט מעט עמום במאמר שלי כאילו היה מדובר בהוכחה מתימטית ולא במאמר פובליציסטי. לא ידוע לי על קשר מוכח בין מגדר לבין אלימות. שוד בנק אינו בהכרח אירוע אלים, מה גם שהפמיניסטיות עצמן יהיו הראשונות שיספרו לך שגם אלימות מילולית היא אלימות, וגם אלימות רגשית היא אלימות. בעיני, אין אקט אלים יותר מלקחת מאדם את ילדיו בכוח. תשאל את איוב, לדעתי הוא יסכים איתי. המשוואה גבר=אלים היא משוואה סטראוטיפית, והיא מדוייקת בדיוק כמו אשה=טפשה, שחור=נחות ויהודי=קמצן. העתונות והאקדמיה הפמיניסטיות עושות מסע דה-הומניזציה לגברים, והקישור שנתתי אינו לפירסומות אלא למאמר על פירסומות שלא אני כתבתי, המונה רשימה ארוכה של פרסומות אנטי-גבריות. אבל עזוב, לך לישון, כבר מאוחר. |
|
||||
|
||||
בדיוק כך, ואל תעשו את עצמכם שאתם לא יודעים על מחנות ההשמדה. אם למישהו חסרה הוכחה, אני ממליץ על ''הייתי העובדת הסוציאלית של קולונל שולץ''. |
|
||||
|
||||
שאל את איילת איך היא היתה מגיבה אם עובד סוציאלי היה מנסה לקחת ממנה את הילד שלה, ולא בגלל שהיא אמא לא טובה, אלא סתם, בגלל שככה זה, היא אשה והוא בצד של הגברים. |
|
||||
|
||||
שאני אשאל את אילת?? אילת היא נקבה. לא רק שהיא פסולה לעדות, כל אינטרקציה איתה עלולה לעלות לי בילדי. בעצם אולי זה לא רעיון גרוע כל-כך. נראה. בינתיים אני רוצה לשאול אותך משהו: אתה לא הזוכה השישי בפרס הגדול בלוטו? |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, אני חש דחף בלתי נשלט. כן, איך ידעת? |
|
||||
|
||||
הסגנון הסגיר אותך. _____________ גילוי נאות: אני מכיר אישית אחת מהארכי-אויבות שלך, והתאור שלך אותה כשיכת למחנה הרוע האולטימטיבי אינו שונה בהרבה מהטענה שאתה דודן של בלומברג. |
|
||||
|
||||
ארכי אוייבת והיא גם בנאדם חמוד בסה''כ. אבל היא פמיניסטית והיא גורמת נזקים קשים מהעמדה המקצועית שלה. אם זו מרב מיכאלי, היא גם לא ממש ארכי אוייבת. אולי יריבה. אם זו זהבה גלאון, תגיד לה שתיזהר ממני, אני אכניס אותה בסוף לכלא. כנ''ל כל שאר הזהבות. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לתגובה 188236 או לדיון 1739 |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה זה משנה, הוא לא מחלק אחוזים. |
|
||||
|
||||
אולי לא באובדן ילדיך, אינטראקציה עם איילת עלולה לעלות לך בבעיטה. (אין לי כוח לחפש את הלינק). |
|
||||
|
||||
חיכיתי באמת שזה יגיע. אינטראקציה עם איילת עלולה לעלות לך בבעיטה אם תנסה לגעת בה באיברים אינטימיים בניגוד לרצונה (ובוא לא נפתח שוב את הדיון). |
|
||||
|
||||
מה חיכית שיגיע, אינטרקציה איתי? לא יודע, שליחת ידיים לבטנן של נשים הרות זה לא הקיק שלי, כך שזאת גם לא תהיה הקיק שלך. סורי. |
|
||||
|
||||
בטן נחשבת לאיבר אינטימי ?! (זה מסביר כמה דברים...) |
|
||||
|
||||
יש כאלה שאצלם אפילו האוזן נחשבת לאיבר אינטימי, אם הנגיעה בה נעשית בניגוד לרצונם. ובטן הרה היא איבר מאוד אינטימי וכך גם מה שמעליה. |
|
||||
|
||||
ומה שמתחתיה, ומה שבתוכה... וכבר שמעתי טענות שכל השתתפות של גניקולוג בתהליך הלידה היא אינוס וכל התנוחה של לידה בבית חולים נועדה כדי להשפיל את האישה ולהקשות עליה. לך תדבר עם פמיניסטיות רדיקליות. (דמיינו פה קישור לידיעות אחרונות של היום, עמ' 22 - טור של המעצבנת קארין ארד, בו היא מכנה את הפמיניסטיות של ימינו "משופמות" ומתקלסת בח"כ (הזכר, יש לציין) רשף חן (שינוי) שהציע דיון בועדת הכנסת לקידום מעמד האישה בשאלת הפנייה הנכונה לקהל שרובו נשים. אללי) |
|
||||
|
||||
סתם בצד: התנוחה המסורתית של לידה בבית חולים לא נועדה להשפיל או להקשות, היא פשוט לא הגיונית. הרבה יותר הגיוני ללדת בכריעה. לתנוחה המסורתית הגיעו כיוון שהיא נוחה יותר לרופאים. |
|
||||
|
||||
כי יש המון נקודות בעייתיות במאמר. אני מניחה שאכתוב תגובות נוספות בהמשך. 1. פמיניזם: כמו שכבר נאמר כאן, בפמיניזם קיימים זרמים רבים ושונים - הקבוצה שמבעיתה את הכותב במיוחד היא הפמיניזם הרדיקלי. אלא שאותן נשים שהזכיר במאמר שייכות לפמיניזם המשפטי, ומבצעות את מאבקן בדרכים משפטיות ותקשורתיות. יש זרמים נוספים מעבר לזה: פמיניזם ליברלי, פמיניזם פוסט-מודרני, אקו-פמיניזם ועוד. סקירה של הזרמים הקלאסיים בפמיניזם, עד שנות התשעים: מה ההבדל בכלל, תשאלו? ובכן, הפמיניסטיות הרדיקליות, בעיקר הראשונות שבהן (מאז שנות הששים והשבעים הן הלכו והתמעטו, והיום הן נחשבות לדינוזאוריות של הפמיניזם), טוענות שכל קשר בין גבר לאשה, על בסיס אישי, אינטימי או מוסדי, מאופיין בהכרח בעליונותו של הגבר. הפתרון שלהן היה להימנע מקשרים עם גברים (ועל שום כך זכו לכינוי האהוב "לסביות משופמות"). אם כי יש לסייג - חלק מהן נישאו בכל זאת. הזרמים האחרים מתונים הרבה יותר, ומדברים על שילוב שוויוני של נשים בכוח העבודה, השוואת שכר, השוואת ייצוג וכדומה. פמיניזם פוסט-מודרני (וגם power feminism ) דווקא קוראים לחזור למאפיינים הנשיים המסורתיים ולהישען עליהם, מתוך הכרה שהחלוקה המגדרית מבוססת על תרבות שלמה. כן, יש שם מעט מניפולטיביות, בדרך המסורתית, כמו גם השתלבות בפטריארכליה (למשל, מומלץ לבוא לראיון עבודה במחשוף ולנסות להתחנחן לבוס). אם תמליצו על זה לפמיניסטית רדיקלית, היא לא תדבר אתכם יותר. 2. גבר/אשה, גלות/א"י - אכן, הגבר היהודי הגלותי נשא מאפיינים "נשיים", ועל כך מרחיב למשל חוקר הספרות ד"ר מיקי גלוזמן (לא מצאתי קישור למחקרים שלו ברשת). אבל יש פה רק חצי אמת - הגבר היהודי לא נחשב נשי מול *האשה היהודיה*, אלא מול *הגבר הגוי*. חולשתו באה מתוך ההדרה של היהודים כולם מבחינה חברתית ומקצועית, ומתוך עמדת הנחיתות התמידית לעומת הגויים. הפער העיקרי פה, לכן, לא היה מגדרי אלא לאומי. למותר לציין שאשה יהודייה היתה נחותה במעמדה לעומת האשה הגויה והגבר הגוי גם יחד. ועם זאת, בחיי המעש נשמרה סגרגציה של התפקידים הגבריים והנשיים, וההלכה היהודית מפלה נשים לרעה מכמה וכמה בחינות. עם התחלת היישוב היהודי בא"י החלה להתעצב דמות הצבר הקלאסי, האנטי-גלותי, ומדובר בסטריאוטיפ מאצ'ואיסטי למהדרין. כאן ניתן ללמוד מעט על ההשתקפויות התרבותיות שלו בקולנוע ובספרות: http://168.143.89.232/celladmin/content/specials/cha... לגבי דמות ה"פולניה" - לכאורה האם הפולניה הקלאסית היא רבת כוח בתוך משפחתה, אבל מדובר כאן בסך הכל בפאסיב-אגרסיב מהסוג שמבטא, יותר מכל, חולשה. כאן יש ניתוח פסיכולוגי של דמות זו:http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2354&kw... משך כל אותה תקופה, הנשים - גם בקיבוץ, גם בפלמ"ח, גם במוסדות המדינה - היו אמורות להשתתף במאבק על המדינה ויישובה כשוות זכויות. בפועל, השילוב של נשים היה בינוני בתקופת היישוב, חזק יחסית ב-1948 ורק דעך מאז. הנשים בקיבוצים הודרו מהר מאוד לתפקידים הנשיים המסורתיים (כביסה, טיפול בילדים), הנשים בצבא הפכו לפקידות, הייצוג הנשי בפוליטיקה זעום יחסית למספר הנשים באוכלוסייה, ועובדה זו לא תשתנה גם אם נחזור 100 פעם על השם "גולדה מאיר". (זהירות, מאמר פמיניסטי. אבל יש בו עובדות ונתונים). השבר המפורסם שחל בדמות הצבר קשור פחות ביחסים המיגדריים ויותר בשברים לאומיים (מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון והאינתיפאדה). אבל גם לאחריו, כשהמיליטריזם הישראלית איבד מההילה שלו, דמות הגבר הישראלי עדיין ספוגה כהוגן במאצ'ואיזם. דוגמה קונקרטית אחת: אפליית שכר משמעותית בין גברים ונשים המבצעים אותו תפקיד. במשך כל הזמן הזה, ככל שגובר התסכול הגברי מחוסר היכולת להתאים למשבצת הצבר-לוחם-מאצ'ו, כך גוברת תחושת חוסר האונים ואיתה היחס הבוטה לנשים. שכן . 3. מאבקי גירושין ותלונות על אלימות במשפחה - כאן אני אבחר דווקא נקודת מבט א-פמיניסטית. יש בעיה קשה של אלימות במשפחה בישראל. אבל תלונות שווא נגד הבעל בזמן משפטי גירושין (הגם שלא ברור מה שיעור התלונות הכוזבות), הן בעיני כחלק מ*מלחמת המינים*. לא מהמאבק הפמיניסטי. הסרט "מלחמת רוז ברוז" (עם מייקל דגלאס וקתלין טרנר) מדגים יפה את הקיצוניות שמגיע אליה זוג נשוי שהיה פעם מאוהב, וכעת נלחם על חלוקת הרכוש. מסורתית, במאבק הזה הגברים נוקטים שיטות מלוכלכות משלהם (מאהבת צעירה, השארת האישה עגונה), והנשים נוקטות בשיטות מלוכלכות לא פחות. לא יפה, לא מומלץ, אל תנסו זאת בבית. עכשיו אפשר להתווכח האם היה בדברי "גינוי מספק" לתלונת שווא על התעללות של הגבר באשה. ובכן, הנה גינוי מספק - יש מספיק תלונות אמת בנושא הזה, ולכן כל תלונת שווא ראויה לכל גינוי. הנה, אני מגנה תלונות שווא. 4. כוחה של הקבוצה הנשית המוזכרת במאמר 1 נתון במחלוקת. קולות פמיניסטיים נשמע הרבה יותר בשנים האחרונות, אבל האם הם אכן מביאים לשינוי בחברה, בחקיקה, ביחסי העבודה, בהתנהלות המשפחתית? זו נקודה חלשה מאוד במאמר, שכן נראה שהכותב עסוק בביקורת התקשורת יותר מאשר בבדיקת העובדות בשטח. העובדה שיש לובי קולני לקבוצה כלשהי לא אומרת שהיא נכנסה לאתוס (כפי שקורה גם עם קבוצות פוליטיות וחברתיות אחרות - מהסרבנים ועד לוחמי זכויות בעלי החיים). התקשורת כבודה במקומה מונח, אבל בדרך כלל הכלבים נובחים והשיירה עוברת. חסרים כאן עובדות ונתונים. אגב, על פי נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אשה אחת מכל שלוש חווה במהלך חייה תקיפה כזו או ניסיון לתקיפה. מהמעגלים הקרובים אלי, הנתונים האלה לא מופרכים, אבל זה כמובן לא מדגם סטטיסטי. (אולי רעיון לסקר הבא באייל). 1 אני לא אשתמש בראשי התיבות שטבע הכותב, אבל מדוע רק הנשים הללו? יש ארגון שקרוי "עזרת נשים", אליו משתייכות בין היתר מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ'. זהבה גלאון לא בתמונה שם, כמדומני. ומה עם יעל דיין? זה בינתיים. צריך גם לעבוד. |
|
||||
|
||||
אכן תגובה מעניינת ומצויינת, אם כי טרם הספיקותי לעקוב אחר הלינקים. "דוגמה קונקרטית אחת: אפליית שכר משמעותית בין גברים ונשים המבצעים אותו תפקיד." אני לא בטוח שאני קונה את הטיעון הזה. גברים מרוויחים יותר בממוצע כי הם עושים עבודות יותר מסוכנות ועובדים שעות נוספות ושבתות. את רוצה לומר לי שאם למנהל סניף בנק הפועלים בדיזנגוף יש שני סגנים, גבר ואשה, הגבר ירוויח יותר? ומה באשר למגזר הציבורי? מה הבעיה להעביר חוק שימנע אפליה כזו במגזר הציבורי לפחות? גם אם זה נכון, יש משהו מעוות בהשוואה הזאת, ויש הבדל מאוד בסיסי בין המינים שאנשים נוטים לא לקחת בחשבון. אני לא יודע איך לומר את זה בצורה עדינה, אבל נשים מעצם היותן נשים, ומעצם היותן נחשקות ע"י גברים, "שוות כסף". יש הרבה מאוד גברים שמוכנים לשלם כסף טוב (או ש"ע) תמורת תשומת לב נשית, נקרא לזה כך. פר? אני נורא הייתי רוצה לדעת שאיך שאני יוצא לרחוב או נכנס לבאר, בהנחה שאני לבוש יפה ומאופר, יש לי אופציות להכנסה כספית ואני לא אלך לישון רעב. באשר לראשי התיבות וסוגיית יעל דיין - משעא"ז יותר קל לזכור מאשר משעא"י, יעל כבר לא ח"כית, וחוץ מזה הייתי אצלה פעם בבית ברמת אביב כשהייתי ילד (היה לה קן של בזים בחלון). חוץ מזה יש לי איזה נטייה להסתבך עם נשים שקוראים להן זהבה. פקידת סעד מחוזית בשם זהבה קורין ניסתה לקחת ממני את הילדים שלי, שופטת בשם זהבה בנר ניסתה לגרום למעצרי, וזהבה גלאון הגישה נגדי תלונה ליועץ המשפטי לממשלה. |
|
||||
|
||||
האמת - הסתבכתי גם עם ראש מועצה מושחת ששמו דובי, שהגיש נגדי תביעת דיבה. ביום מן הימים אוכל לכתוב על התקופה הזאת ספר - ''דובי ושלושת הזהבות''. אגב, דובי ביטל את התביעה והפסיד בבחירות, זהבה קורין לא הצליחה לקחת לי את הילדים, זהבה בנר נאלצה לפסול את עצמה כי הגישה נגדי תלונת שווא, ורק עם זהבה גלאון לא ברור עדיין איך זה ייגמר. |
|
||||
|
||||
כן, אם העובדים מועסקים בחוזה אישי, יש סבירות גבוהה מאוד לפערי שכר בין גברים ונשים. לגבי המגזר הציבורי, כמדומני שכבר יש חוק כזה. הטענה שגברים עובדים יותר שעות נוספות, גם אם היא נכונה, אינה רלוונטית - מדובר על השכר הבסיסי. כל עוד העובדת ממלאת את הדרישות ממנה, אין סיבה שתרוויח פחות בשכרה הבסיסי. הטריקים לעקוף את העניין הזה רבים, החל ממציאת תארים נפרדים לאותה משרה ("מנהל אדמיניסטרטיבי" מול "פקידה"), וכלה בהצבת גברים במשרה בעלת סיכויי קידום רבים יותר. היה לא מזמן מקרה של עובדת שקבלה על אפליה בשכר - הציבו אותה במחלקת מכירות של מוצרי חשמל קטנים, שעליהם אין אפשרות לקבל בונוסים. למרות הצטיינותה, סירבו להעביר אותה למחלקת המוצרים הגדולים, שם העובדים הגברים זכו לבונוסים נאים. בית המשפט פסק לטובתה (אין לי זמן לחפש לינק). בכל אופן יש דוגמאות רבות נוספות למאצ'ואיזם הישראלי, שטבעו מתמצה בשם החיבה "מיידלע". מתנצלת שאין לי זמן לפרט כרגע. ההבדלים הבסיסיים בין המינים ידועים מאז הבריאה, ואין טעם לדוש בהם בדיון זה, אלא בתפקיד שהם ממלאים בתוך יחסי הכוחות. העובדה שהופעתן החיצונית של נשים "שווה כסף" משחקת לטובת הנשים בעיניך, אבל היא עובדת כחרב פיפיות - על בסיסה מתפתח סחר בנשים למשל 1. אני למשל לא הייתי רוצה לדעת שהכנסתי תובטח רק בגלל האפשרויות המיניות שאני נושאת, ואני חושבת שהקנאה הקלה שלך באופציה הזו היתה מתפוגגת לאחר בילוי ערב נעים בפאב בחברת מספר ערסים מבודחים. אגב, על בסיס הההופעה החיצונית גם מפלים נשים מבוגרות יותר בשוק העבודה וביחס הכללי, כיוון ש"הן כבר לא נראות טוב", "הן התבלו" וכדומה. לגבי הילדים שלך - מצער לשמוע. זו היתה אשה ש"ניסתה לקחת ממך את ילדיך"? אז היה אפשר גם לכתוב מאמר פמיניסטי על הפמיניזציה של מקצועות סעד ורווחה, ומה קרה מאז למשכורות ולסטאטוס של התחום (רמז: שניהם ירדו). אבל בוא לא ניכנס לזה, כי יש לי הרגשה שאתה מדבר חזק מתוך הפוזיציה ורגשותיך האישיים, ומשליך מהם על הקולקטיב. 1 על זה ועל הזנות כבר היו דיונים ארוכים מאוד באתר זה, ואני אשמח להתחמק מדיון נוסף כרגע. |
|
||||
|
||||
את יודעת, גם אם גברים דואגים זה לזה, ורוצים להישאר בעמדת כוח קולקטיבית מול הנשים, זה לגיטימי בעיני. אתן עושות בדיוק את אותו הדבר אבל הרבה יותר גרוע כשיש לכן הזדמנות (שמעתי כבר על הרבה מקומות עבודה שלא מקבלים גברים בכלל, מתוך עקרונות פמיניסטיים או סתם מנטליות של old girls' network). לנו יש לפחות אינסטינקטים של ג'נטלמניות, גבורה, אבירות וכד' (ראי כמה גברים יקפצו לעזור לך כאן אם אני אעז לומר לך משהו מעט מעליב). אגב, מחקר מהזמן האחרון מראה שיש עכשיו יותר נשים מגברים במקצועות הצווארון הלבן בארה"ב. כלומר - עכשיו נשים מרוויחות יותר מגברים. והפער צפוי לגדול. הנה הקישור: http://washingtontimes.com/upi-breaking/20031222-091... |
|
||||
|
||||
שום גבר לא יקפוץ לעזור לי כאן 1, תנוח דעתך - הראש של כולם בתורת המספרים. כפי שרמזתי בתגובה על העובדת הסוציאלית, פמיניזציה של מקצוע/סקטור לא מעלה את יוקרתו, אלא מורידה אותה, ויחד איתה את המשכורות באותו מקצוע/סקטור. רוצה לומר, שכניסה נשית מוגברת למקצועות צווארון לבן מורידה את המשכורות, ו"מבריחה" את הגברים לאפיקים יוקרתיים יותר (או למשרות בכירות יותר ויותר). Old girls? זו הפעם הראשונה שאני שומעת את הביטוי הזה. מקורו, אם אתה זוכר, ב-old boys, מוסד חברתי ותיק, שריר וקיים. הגברים שהיו יחד בסיירת/פלוגה, הגברים שאכלו מאותו מסטינג. נשים דווקא נהנות פחות מרשת קשרים כזו, גם בגלל שהן מקודמות פחות בצבא. היסטורית, רוב המועדונים החברתיים באירופה, למשל, קיבלו לשורותיהם רק גברים (working men's club) וכיוצא באלה. מאז תחילת-אמצע המאה ה-20 גם נשים הצליחו (בדרכים משפטיות) להיכנס למועדונים האלה, אבל מעולם לא הצליחו ליצור מועדונים משלהן. אני לא כוללת ארגוני נשים בכלל זה, כיוון שיצירת רשת הקשרים היא מטרה משנית בלבד שלהם. מטרתם העיקרית היא לצבור כוח קולקטיבי (ולא אישי) ע"י התאגדות ופעולה משותפת. 1 חוץ אולי מהשכ"ג, אבל במקרה כזה דובי יתעצבן, אז לא. |
|
||||
|
||||
תגובה 188295 |
|
||||
|
||||
פעם שנייה שאתה עושה את האיש קש הזה. אומרים לך "גבר ואישה באותה משרה מרוויחים שונה" ואתה עונה "גברים מרוויחים יותר כי גברים עובדים יותר, ובעבודות יותר מסוכנות". תפוזים ועטים נובעים. הסטטיסטיקה המדוברת מושתת על השאווה בין שכר של אנשים שעובדים באותו תפקיד, אותה כמות של זמן, פחות או יותר. מה הקשר למשפט הדמגוגי "גברים עובדים בעבודות יותר מסוכנות" !? בוא תראה לי שני אנשים, גבר ואישה, שעובדים באותה עבודה מסוכנת, ואז תהיה רלוונטיות לטענה שהועלתה נגדך. רק שאז הסיכון שבעבודה לא יהיה רלוונטי לכלום. מי שעובד בעבודה מסוכנת ראוי שיתוגמל בהתאם. אם גבר ואישה עובדים באותה רמת סיכון, ראוי ששניהם יתוגמלו באותה המידה. רק שאישית אני מתנבא שאם יציבו אותך בפני עובדה כזו, אתה תמצא שהגבר ההוא מסתכן יותר, מוביל יותר, חשוב יותר, ובאופן כללי יותר גבר. ואז כבר ביטלת את השיויון שעליו מבוססת הטענה. כנ"ל לגבי עובדים יותר שעות. |
|
||||
|
||||
אני עורך עיתון. אני לוקח כתב וכתבת. הכתב מגלה נכונות לעבוד בשבתות ולצאת למשימות עם סיכון ביש"ע, סליחה, השטחים. הכתבת לא אוהבת לצאת ליש"ע ולא אוהבת לעבוד בשבתות. אני בונה על הכתב יותר ומשלם לו יותר, בכדי שלא ילך למתחרים. מה אתה לא מבין פה? |
|
||||
|
||||
מה *אני* לא מבין פה !? קראת את התגובה שלי ? מה אמרתי שם ? הסברתי לך את ההבדל בין להשוות שני אנשים שעושים את אותה עבודה ומקבלים שכר שונה, לבין שני אנשים שלא עושים את אותה עבודה ומקבלים שכר שונה. הגיוני שהכתב בתגובה שהבאת יקבל יותר כסף, כיון שהוא עובד יותר ולוקח סיכון. זה לא קשור לטענות לאפלייה מינית סביב שכר במשק. הטענות האלו משוות אנשים *שעושים את אותו הדבר*. הדוגמא שהבאת דמגוגית ולא קשורה לכלום. ישנן בדיוק שתי דוגמאות שיכולות להיות קשורות לטענות, בהקשר שאתה מדבר עליו: 1. הכתב והכתבת שניהם עובדים בשטחים ושניהם עובדים בשבתות. 2. הכתב והכתבת שניהם מסרבים לעבוד בשטחים ושניהם מסרבים לעבוד בשבתות. כל דוגמא אחרת לא רלוונטית לטענת המחקרים שנגדם אתה יוצא כי יש אפלייה מינית נגד נשים בכל מה שקשור לשכר. כל טענה כזו שאתה מעלה היא דמגוגית. אם תתן דוגמאות כמו אלו שהראתי, כשהשכר בהן זהה, הרי חיזקת את טענתך שאין אפלייה מינית. זו עדיין לא סטטיסטיקה, אבל זה לפחות לא דמגוגיה מגוחכת. לחליפין אתה יכול לטעון שאותם מחקרים על אפלייה מינית בשכר משווים בצורה לא נכונה קבוצות גדולות של אנשים, מראים שהשכר הממוצע של הנשים נמוך מזה של הגברים, אבל מתעלמים מהעובדה שהגברים במחקר עושים יותר מהנשים. אם תביא נתונים מהימנים מן הסוג הזה הרי שחיזקת את טענתך. כל דבר אחר הוא דמגוגיה מגוחכת. מה *אתה* לא מבין פה ? |
|
||||
|
||||
א. אתה לא עבדת אף פעם בעיתון. לו היית עובד בעיתון היית יודע שעבודת כתב היא עניין פלואידי ביותר ואי אפשר להגדירה כמו שאתה חושב, לפי ''לאן הוא לא נוסע'' ו''מתי הוא לא עובד''. זה עניין של אישיות ונטיות. ''לחליפין אתה יכול לטעון שאותם מחקרים על אפלייה מינית בשכר משווים בצורה לא נכונה קבוצות גדולות של אנשים, מראים שהשכר הממוצע של הנשים נמוך מזה של הגברים, אבל מתעלמים מהעובדה שהגברים במחקר עושים יותר מהנשים.'' אה, אוקיי. כן, זה מה שאני טוען. אבל בצורה דמגוגית ומגוחכת, כי אין לי סימוכין. מצד שני, גם לך אין סימוכין שזה לא ככה. |
|
||||
|
||||
אתה כנראה לא תופס פה עניין מהותי. אני עדיין לא טענתי שום טענה (בפתיל הזה) מעבר להצגת כשל לוגי בטעון מסויים שהעלת. כשאטען אחת אביא לעצמי סימוכין, או שאסייג את עצמי בהתאם. שוב, אין שום קשר לאופי העבודה בעיתון, ואיך שאני מנסה להגדיר אותה. זה קשור למתמטיקה פשוטה. אבל נניח לזה כרגע כי זה נראה שאתה מבין בפסקה השלישית. טענה אינה בהכרח דמגוגיה מגוחכת כשאין לה סימוכין, אם אתה מדגיש שמדובר בדעה אישית. הקוראים יתייחסו לתגובתך בהתאם, והלוגיקנים יניחו לך לנפשך. האם אתה רוצה לטעון: "*לדעתי*, אותם מחקרים על אפלייה מינית בשכר משווים בצורה לא נכונה קבוצות גדולות של אנשים, מראים שהשכר הממוצע של הנשים נמוך מזה של הגברים, אבל מתעלמים מהעובדה שהגברים במחקר עושים יותר מהנשים" ולסיים בכך, או, להביא איזשהו גיבוי עובדתי לטענתך, ועל-ידי כך לטעון את הכתוב לעיל ללא המילה הראשונה בו ? ושוב אני מזכיר לך שלא טענתי כאן עדיין שיש או אין אפלייה. הדעה הרווחת היא שיש אפלייה, ואתה מנסה לטעון משהו שונה כאן. חובת ההוכחה מוטלת עלייך. כך שאנא ממך, עזוב את הדחליל במנוחה, וענה לי בצורה עניינית. |
|
||||
|
||||
אני ממחזר את טענתו של גלן סאקס לגבי הסטטיסטיקות האלה. סאקס טוען שהמחקרים מתבססים על ממוצע כפי שהיטבת להסביר. הטיעונים שלו מופיעים כאן: http://www.glennsacks.com/is_pay_a.htm הקטע הרלוונטי ביותר הוא: The National Organization for Women supports Equal Pay Day, a day dedicated to highlighting pay discrimination against women who, we are told, earn only about 75% of what men make. What NOW doesn't recognize is that the pay gap has little to do with "discrimination" but is instead a product of the gender roles of the nation's mothers and fathers. ואין לי שום דרך לבדוק אם סאקס מייצג נאמנה את טיעוניה של NOW. אני גם לא יכול להוכיח שהסטטיסטיקות הישראליות יוצרו בדרך דומה.
NOW gets 75% by comparing apples and oranges--adding up what the average full-time employed male and average full-time employed female earn, without accounting for the following: Full-time employed males (whether fathers or not) on average work eight hours a week more than full-time employed females. According to the International Labor Organization, the average American father works 51 hours a week, whereas those mothers of young children who do work full time (themselves a minority) work a 41-hour week. Women earn 76% of what men do for working 84% (not 100%) as many hours. Full-time employed females have, as a whole, 25% less job experience than their male counterparts. Most of this gap appears in older workers and, accordingly, the gender wage gap among older workers is far greater than that among younger workers, where recent studies indicate that it is often nonexistent. Older women earn less, in part, because they've lost years of career progress to child rearing and homemaking. Of the 25 most dangerous jobs in the United States (according to the U.S. Department of Labor), all of them are overwhelmingly or exclusively male. Over 90% of American workplace deaths and serious injuries occur to men. It is not unfair in the least that dangerous jobs pay more than safe jobs at the same skill level. |
|
||||
|
||||
הנה עוד, על הגוזמא הפראית שהפיצה נעמי וולף בהצלחה רבה, לפיה 150,000 נשים מתות מדי שנה מאנורקסיה נרבוזה בארה"ב (המספר האמיתי הוא כ-100), וגוזמאות אחרות. |
|
||||
|
||||
למה לא להביא לינקים ממקור מוסמך באמת? 145 מקרי מוות בשנה מאנורקסיה, מתוכם כ-80%-90% נשים. ונתונים שמביא ארגון הפרעות אכילה: 1% מבני העשרה בארה"ב סובל מאנורקסיה, ו-10% מתוך אלה מתים. יפה, החלק השני של טענתך התקבל וגובה בעובדות. עכשיו אמור נא לי, איפה בדיוק טענה נעמי וולף ש-150 אלף נשים *מתות* מאנורקסיה? כן, גם אני ראיתי עשרות לינקים בחיפוש בגוגל, כולם מספרים על אותו מקרה שבו וולף טענה ל-150 אלף מקרי מוות, בזמן שהנתון האמיתי הוא 150 אלף *חולים* באנורקסיה. אבל את המקור לטענות האלה לא מצאתי בשום מקום. האם קראת את ספרה של וולף? האם מצאת טענה כזו שם? המקור הכי לא-תמהוני שמביא את הסיפור הזה הוא טור אישי בפוקס ניוז: וכיוון שכל הלינקים האחרים היו של ארגוני גברים שוביניסטיים, שמדווחים על "ההטעיה בנתונים" כמוצאי שלל רב, טרחתי ועשיתי חיפוש יותר מקיף. המקור הכי פחות מוטה שמאזכר את המקרה הוא בלוגר שמדווח על מדיה: והוא טוען שמדובר פשוט ברשלנות עיתונאית נפוצה. רואים מספר, רואים "אנורקסיה", עושים אחד ועוד אחד ומקבלים שלוש. זה הכל. לא קונספירציה ולא נעליים. קונספירציה בנושא הזה לא היתה מחזיקה מעמד יותר מעשר דקות, כשהמספרים האמיתיים על אנורקסיה גלויים כל כך ומפורסמים על ידי מקורות רשמיים. עכשיו תאמר לי בבקשה, האם אתה מתקשה להאמין שנשים מענות את עצמן בדיאטות כדי להתאים עצמן לטעם הגברי? מה תשובתך לטענה, המגובה בעובדות, שרוב כמעט מוחלט של הפרעות האכילה מצוי אצל נשים? לתשובתך אודה. |
|
||||
|
||||
ראי כאן: הציטוט מראה שהיא גם ניפחה את מספר המקרים למיליון: "The American Anorexia and Bulimia Association states that anorexia and bulimia strike a million American women every year...Each year 150,000 American women die of anorexia." It is estimated that one woman student in five is anorexic. Cosmetic surgeons are having a field day, with women seeking out the knife for every conceivable flaw. The Beauty Myth preaches that normal, round, healthy women's bodies are too fat; that cushy, soft women's flesh is really cellulite; that women with small breasts aren't sexy; that women lacking the "perfect" face aren't attractive; that a woman over 30 who shows signs of life on her face is ugly. No wonder women are either not asking, or disregarding the dangers of cosmetic surgery in their quest for this holy grail of "beauty."
|
|
||||
|
||||
הלינק השלישי הוא לא-תמהוני מבחינתך כי מדובר בטור של אשה, אבל זה לא בהכרח אומר שהיתר הם תמהוניים. בכל אופן, נפלת על טור של וונדי מקאלרוי, שהוזכרה כאן כבר קודם. רקע: מאז עלייתו של בוש וקריסת התאומים יש בארה"ב (וגם במדינות דוברות אנגלית אחרות) תהליך מאוד ברור ומואץ של התנערות מהפי-סי, כולל הפמיניזם. ארגוני גברים הופכים יותר מיליטנטיים וקולניים, יותר חזקים, והארגונים הפמיניסטיים מאבדים גובה. במרכז המלחמה בפמיניסטיות עומדת קבוצת נשים שמרניות: אחד ממרכזי הכוח שלהן הוא ה-Independent Women's Forum ( http://www.iwf.org ), שנהנה מתמיכה והשתתפות של לין צ'ייני, אשתו של דיק. וונדי מקאלרוי היא הדוברת הבולטת ביותר, ויש לה טור קבוע בפוקסניוז. היא מגדירה עצמה כ-independent feminist, אבל זו סתם התנסחות דיפלומטית. האתר שלה הוא http://www.ifeminists.com . גם מאמריו של גלן סאקס מקבלים שם במה. לסאקס יש תוכנית רדיו בלוס אנג'לס: http://www.hisside.com . כאשר אשה כמו מקאלרוי - גם חכמה, גם מלומדת, גם משפיעה וגם אשה - כותבת טור כמו זה שקישרת אליו, ארגוני הגברים קופצים עליו ומצטטים אותו בכל פינה אפשרית. זה רק טבעי. לכן נדמה לך שהנתונים מופיעים בכל מיני מקומות "מוטים". הבלוגר שהבאת הוא סתם בלוגר עם אתר חינם וזה שהוא נראה לך אמין בגלל הפורמט או בגלל שזה לא אתר "גברי" או בגלל שהוא נתן פירוש לא נכון למה שהוא קרא (כמו שדובי מנסה למצוא פה תירוצים עבור החוקר אייזיקוביץ' ממכון "מינרבה" לחקר הנוער בחיפה) זה לא ממש אומר הרבה. אגב, אני מציע לחשוב על האפשרות שגברים שגאים בזהותם ותפקידם כגברים ונלחמים על זכויותיהם אינם בהכרח שוביניסטיים, כמו שנשים הגאות בנשיותן אינן בהכרח שוביניסטיות. |
|
||||
|
||||
קיראו את המאמר שברקת מצאה עבורנו, וגם את המאמר המלונקק ממנו. יש שם תיאור מאלף, מבפנים, של שיטות הפעולה הפמיניסטיות בכל הקשור למחקרים וסטטיסטיקות. http://www.foxnews.com/story/0,2933,45917,00.html בלינק השני יש תיאור של הדרך שבה חברת קונגרס מסתודדת עם אשה שהיא חשבה שהיא פמיניסטית ליברלית-שמאלנית כמוה (רק משום שהיא אשה ועתונאית המתעניינת בנתונים על הבדלי שכר בין המינים) לגבי הדרכים שבה היא מתכוונת לתמרן את הימין באמצעות סקר ממשלתי שהיא הזמינה.http://www.nationalreview.com/comment/comment-hart02... האמת היא שהקטע הזה רלוונטי לדיון המתנהל למטה, לגבי עניין "פער השכר", אז אני אביא אותו שם. פיסקת המחץ ממקאלרוי (לתשומת ליבו של דובי ק.): Anyone familiar with what passes for statistics within feminism will not be surprised by the willful corruption of data. An underlying assumption of data-manipulators is that people are too stupid to notice the sleight-of-hand. The media exacerbates the problem by not asking the most basic questions about statistics, even ones with surprising conclusions. For example, journalists rarely ask, "What is the margin of error?" or "Does the average reflect a mean or a median?" Public schools contribute their share by failing to teach the fundamentals of statistical analysis.
|
|
||||
|
||||
מה אני אגיד לך? נשים זה עם מוזר. נכון, יש לכן נטיה טבעית למדוד את עצמכן לפי יופייכן ונחשקותכן, לפחות עד שיש לכן משפחה. נכון, קשה להיות אובייקט. מצד שני, יש בזה צדדים נחמדים. אם ניקח את כל הארוחות הרומנטיות שגברים מימנו לנשים לאורך ההיסטוריה ונשים אותן על כף ימין של המאזניים, ועל כף שמאל נשים את כל הביסים שבחורות מנעו מעצמן בכדי להיראות יפה, נדמה לי שהארוחות חינם ישקלו יותר. נסי לראות את זה ככה, אולי יהיה לך יותר נעים. |
|
||||
|
||||
צדדים נחמדים?! לך אתה לאכול פלאפל בשוק בצלאל עם איזה בחור בכפכפים, ולהתנחם על כך שחודשיים לא נגעת בשוקולד. למה זה בדיוק צריך "להיות לי יותר נעים"? אם יש לך תשובה עניינית יותר אשמח לשמוע, מעבר לקביעה ש"נשים זה עם מוזר". החשד שלי הוא, שהודאה באנורקסיה כבעיה נשית תאלץ אותך להודות שאולי הנשים כלל וכלל לא בעמדת שליטה, ולכן אתה בורח לטיעוני כף מאזניים. אגב, הייתכן שגברים הם אלה המודדים את הנשים לפי יופיין ונחשקותן? נדמה לי שקבעת כך במקום אחר במאמר, משהו עם שתייה חינם בפאב. |
|
||||
|
||||
גם גברים וגם נשים מייחסים חשיבות ליופי של נשים, והיופי הזה יותר מרכזי בקביעת נחשקותה של אשה צעירה מאשר בקביעת נחשקותו של גבר צעיר. זה ככה. זה אכזרי כלפי נשים לא-יפות, אבל החיים גם אכזריים כלפי גברים נמוכים, למשל. יש צדדים לא-הוגנים ואכזריים בחיים שלנו כהומו-סאפיאנסים שאין טעם לנסות להילחם בהם. צריך להילחם באכזריות של בני אדם: להילחם בהצקה סדיסטית מכל סוג - גם בנשים שמנות (נניח) וגם בגברים חלשים, וגם וגם. צריך גם לנסות לעזור לאנשים כאלה להתגבר ו/או להתמודד ו/או לשנות את מה שניתן לשנות. חשוב גם שהחברה תתבגר במובן של בגרות: בגלל הירידה בערך המשפחה, יש שחיקה בכבודם של אבות ואמהות, שלא לדבר על סבים. פעם הקטע של להתבגר לווה בעלייה עצומה בכבוד: להיות אבא, להיות אמא, זה היה כבוד גדול. עם הגיל, המראה החיצוני של האדם הפך להיות הרבה פחות חשוב לקביעת מעמדו, כי ממילא החיים התנהלו בעיקר בתוך המשפחה, ובין בעל ואשה כללי המשחק של החיזור מתבטלים במידה רבה. היום יש הרגשה שעם הזמן אתה רק מזדקן/ת, ואין במקביל עלייה מספיקה בערכך. אז זה הופך את החיים למדכאים, למסע כלפי מטה, להחלקה במידרון. אם הקטע הוא "להביא את הילד לבר מצווה", "לזכות לחתן את הבת" או "לזכות לראות את הנכדים" אז כל המשחק משתנה. זה כבר לא "להגיע לגיל 70" אלא להיות סב לנכדים. המסגרת המשפחתית מאוד חסרה, וזו אחת הסיבות להתמקדות היתרה במראה חיצוני, ואני מקווה שזה עונה במשהו על תהייתך לגבי אנורקסיה וכו'. |
|
||||
|
||||
מדוע העובדה שהיופי הנשי מרכזי כל כך נופלת בקטגוריה "זה ככה"? מדוע דווקא ב*זה* אין טעם להילחם? הרי אתה נלחם בכל כך הרבה דברים אחרים, והמלחמה היא ערך מרכזי עבורך. אולי זה פשוט פחות חשוב בעיניך, שנשים מרעיבות את עצמן בהמוניהן. ממילא הן האויב. אגב, גם מעמדם של גברים מזדקנים בתוך המשפחה אינו מה שהיה. האם אנחנו רואים צורה מקבילה של התעללות גברית בגוף? אם לא, מדוע לא? |
|
||||
|
||||
יש גברים שהורסים לעצמם את הגוף עם סטרואידים. ולפי כמויות הספאם שאני מקבל על הנושא, יש כנראה שוק גדול למיני שיטות להגדלת איבר המין, שאני בטוח שחלקן אינו בריא. מה את רוצה, שאני אקח על עצמי אשם תמידי על זה שנשים רוצות להיות יפות? לא רוצה. גם אני רוצה שהן יהיו יפות, אם רק אפשר. יש גם גברים ששונאים נשים כי לא הולך להם איתן. נו אז מה? כל הנשים צריכות להסתובב עם ראש באדמה בגלל זה? אולי תשנו את זה שאכפת לכן מגובהם של בחורים, ומגובה הכנסתם? הרי אותן פמיניסטיות שמתבכיינות על אנורקסיה לא גומרות לנגב את הדמעות וישר מסתובבות ודופקות איזה בדיחה על נושא גודל הזין הגברי. אז מהאכזריות האלה אני צריך ללמוד על חמלה? |
|
||||
|
||||
הגינויים והגינויים-שכנגד לטרור/התנחלויות. כמו שבעיני הקיצוניים כל הערבים אותו דבר, וכל היהודים אותו דבר, כך בעיניך כל הנשים אותו הדבר, וגם כל הגברים. ולכן, כמו שימני לא יזיל דמעה על ילד ערבי שנהרג, ושמאלני לא יביע אמפתיה למתנחל שנפצע, כך אתה מסיט את החמלה הצידה - מדובר באויב, והאויב אינו "מספיק אדם" כדי להזדהות איתו. מגיע לו. ממקום זה של הכללות אני לא יכולה לענות לך כהלכה - הייתי יכולה לנסות להוכיח (כבר עשיתי את זה בעצם) שהפמיניסטיות ש"מתבכיינות על אנורקסיה" הן לא אותן פמיניסטיות ש"מתבדחות על גודל הזין הגברי" 1. הייתי יכולה לנסות להוכיח שלא כל הנשים מודדות את הגבר לפי גובה הכנסתו. או לומר ש"נשים רוצות להיות יפות" (או "גברים רוצים להיות יפים") הוא אמירה מיתממת מאוד כשמדובר באובססיה להכנעת הגוף באמצעות אנורקסיה, ניתוחים או הורמונים. אבל אתה באמת חושב שכל הנשים אותו הדבר, ושכל הגברים אותו הדבר, אתה באמת בטוח בזה 2, כל הוכחה הפוכה נראית בעיניך כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ולכן הטיעונים שלי יהפכו לאוויר בעיניך. אז אני אשאל משהו אחר, מצד אחר: מי בעיניך האשה האידיאלית? תן לי בבקשה מודל, דמות ידועה (אולי אפילו מיתולוגית). למי "אנחנו" צריכות לשאוף להידמות? 1 איזה עוד סוגים יש מלבד הגברי? ידעתי שמסתירים ממני משהו. 2 מה שבעיני הופך את אביב י. ל"לא-חבר שלך" ואפילו לא לאחותך - כי הוא מנסה להתנער מהחלוקה הבסיסית לג'נדר, ואתה רואה בה חזות הכל. |
|
||||
|
||||
1. יש זי"ן של האלף-בית למשל. שלא לדבר על כלי זין. אולי יש גם זינים לא גבריים. נגיד, כאלה שלבושים בטוטו ורוד ושמים ליפסטיק. 2. האשה האידאלית? גוועאלד. לא יודע. לי יש את הטעם שלי, לאחרים יש את שלהם. עם יהודיות קשה לי, אבל אולי הדור הצעיר שונה. לטובת היהודים הצעירים, אני מקווה שכן. |
|
||||
|
||||
2. לא שאלתי על האשה שתרצה להיות איתה, אלא על מודל האשה הרצוי בעיניך. מישהי שעל כל הנשים לשאוף להידמות לה. אין אף אחת כזאת בעולם? בספרות? במיתולוגיה? בקולנוע? |
|
||||
|
||||
1. מה שמזכיר לי: מה דעתך על המודל החברתי הזה? דיון 1325 |
|
||||
|
||||
מה את רוצה שאגיד לך על זה? לא נראה לי שזה מודל שתפס חזק מאוד בעם היהודי בעבר, ואני לא רואה סיבה שהוא יהפוך נפוץ ודומיננטי במיוחד בעתיד. יש לי תיאוריות לגבי מה שאולי יכול לגרום למישהו לגדול להיות הומו אבל הן תיאוריות בלבד. |
|
||||
|
||||
לא יודעת, לכן אני שואלת. אתה לא מאמין בהסתגרות מפני המין הנשי ובטיפוח חברה של גברים בלבד, ומצד שני אתה לא יכול להעלות בדעתך מודל נשי ראוי שיתקיים לצד התפיסה הגברית האידיאלית שלך. לכן אני שואלת שוב: איך יכולים גברים ונשים לחיות יחד באופן הרמוני? האם הם יכולים בכלל לעשות זאת? או במילים אחרות - מה האוטופיה שלך? |
|
||||
|
||||
קודם כל, טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו והמטיף שיש לו את כל הפיתרונות. אל הפיתרונות צריך להגיע במאמץ משותף. אני יכול לומר לך מחשבות שיש לי. קודם כל, אני לא אוהב את המילה "אוטופיה": יש במושג הזה משהו מלוקק, כמו שמדברים על "הגבר המושלם" - ישר מדמיינים איזה טיפוס חלקלק עם שיער מדופן ומגולף, ואני אישית לא מחפש שלמות מהסוג הזה בעולם. אני אוהב את העולם עם הקצוות החדים שלו, עם הזיפים והזיעה והלכלוך. אז אני לא מדמיין אוטופיה. הרמוניה זה משהו אחר. אם את שואלת לגבי הנשים - זה לא תפקידי כגבר לקבוע לכן את הזהות שלכן. זה משהו שאתן צריכות להגיע אליו לבד, כמו שאני הגעתי לזהות שלי כגבר. אני יכול להציע כמה הצעות בהקשר הזה, של תהליך מציאת הזהות הנשית. קודם כל - ברור לך שאתן צריכות לבסס את ה"אני" החדש הזה על מה שממילא נמצא בתוככן. מהבחינה הזאת, צריך פשוט להשתחרר. אבל לגמרי להשתחרר. אני, בתקופה ש"שיחררתי" את עצמי, פשוט נתתי לעצמי לעשות מה שהתחשק לי, לגמרי. התחשק לי ללכת שמאלה, הלכתי שמאלה. התחשק לי לעלות על הגבעה, עליתי. התחשק לי לנסוע לאפריקה, נסעתי. התחשק לי לריב עם מישהו, רבתי. לא חשבתי פעמיים על כלום. פעם אחת מקסימום ובדרך כלל גם זה לא. הפסקתי לעשות כל הזמן רשימות וספירות מלאי. זה נשמע מפחיד וזה אכן דורש אומץ אבל אני רק יכול לומר לך שאותי זה הציל יותר מפעם אחת. הייתי מציע גם להסתכל על מודלים אחרים להשראה. שני מודלים עולים לי ל |