בנות המשעא''ז נגד 2,000,000 גברים 1739
דור חדש של מנהיגים רוחניים קם לעם בציון. את מקומם של המטיפים מפעם תפסה חבורת נשים עם אידיאולוגיה של שליטה נשית ודיכוי הגבר. הן נלחמות להפלת ה''פטריארכיה'' והשמדת מוסד המשפחה כפי שאנו מכירים אותו.
חברה וכלכלה • גיל רונן • שבת, 3/1/2004, 19:38
לפני 2000 שנה גלה ממולדתו העם היהודי והתפזר על פני התבל. הפטריארכיה של אבותינו התמוטטה, כי אין מקום לגברים גאים וחזקים בגולה, והוחלפה במטריארכיה. את מקומו של אב המשפחה החזק תפסה האמא הכל־יכולה. הגברים – במיוחד בגלות אשכנז הקשה – סיגלו לעצמם הרגלים של כניעות, הנשים הפכו לעריצות.

לפני קצת יותר ממאה שנה התחיל העם תלוי־האם הזה לטפטף בחזרה לארצו הישנה. מנהיגים ואידיאולוגים אמרו לו שהוא צריך להילחם, אז הוא נלחם. המלחמה היא עניינם של הגברים, ובזכותה הפכה החברה הישראלית למיליטריסטית ומעריצת־גבריות, למשך תקופה. אבל אופי שנרכש ב-‏2000 שנה לא משנים במאה שנים. ברגע שנדמה היה שתמה הלחימה הקשה והחל עידן השלום, ברגע שהאידיאולוגים הציוניים הזדקנו והאידיאולוגיה עצמה כבר נראתה מיושנת, שבו סימני הרפיסות העתיקים וצפו מעלה.

דור חדש של מנהיגים רוחניים קם לעם בציון. את מקומם של המטיפים מפעם תפסה חבורת נשים עם אידיאולוגיה של שליטה נשית ודיכוי הגבר. גם את האידיאולוגיה עצמה – שילוב מרושע ואבסורדי במיוחד בין הטפה מרקסיסטית למלחמת מעמדות לבין מנטליות של "בלבוסטה" אשכנזית – רקחה, לא במקרה, חבורת נשים יהודיות בארה"ב, והיא אומצה בחום ע"י אחיותיהן בציון. האופי החלש ממילא של הגברים היהודיים והתבטלותם מול נשים אסרטיביות הפך את כיבוש עמדות הכוח בישראל לקל במיוחד. כך קמה חבורה שאקרא לה המשעא"ז, על פי ראשי התיבות של שמות הבולטות שבמנהיגותיה – מרב (מיכאלי), שלי (יחימוביץ'), עדנה (ארבל), אושרת (קוטלר) וזהבה (גלאון).

את מרב מיכאלי יצא לי להכיר מקרוב, כמי ששירת איתה בגלי צה"ל והיה מיודד עם החבר שלה דאז, ארז טל. את זהבה גלאון הכרתי בתקופה בה היתה פעילה בתנועת רצ, ואני הייתי עיתונאי צעיר שהסתייע בח"כים שריד וצוקר בכדי להקים ארגון מתנדבים שנקרא "אור אדום". בזמן האחרון שוב נוצר בינינו קשר, אם אפשר לקרוא לזה כך. את יחימוביץ', קוטלר וארבל אני מכיר רק דרך אמצעי התקשורת.

חמש הנשים האלה הן רק חלק מהקצה של הפירמידה, כמובן. חברות במשעא"ז עוד הרבה נשות־תקשורת, פוליטיקאיות ומשפטניות – כמו גם שוטרות, עובדות סוציאליות, אקדמאיות, נשים מתחומים מקצועיים אחרים, וסתם נשים. המאחד אותן, כאמור, זו האידיאולוגיה הפמיניסטית – אידיאולוגיה אשר הקשר בינה לבין זכויות נשים הוא כמו הקשר בין הקומוניזם לזכויות עובדים. מי שמעמיק קצת בקריאה אודות הפמיניזם יגלה כי הפמיניסטיות כלל לא נלחמות בעד זכויות נשים. הן נלחמות למען הפלת ה"פטריארכיה" והשמדת מוסד המשפחה כפי שאנו מכירים אותו, והן משוכנעות כי כך יביאו גאולה לעולם. הגברים, בעיניהן, הם האויב. כל זמן שיש גברים, יש מבחינתן סיבה למלחמה, וכמו אצל פעילי תנועות השמאל שקדמו לפמיניזם, הן רואות בחדירה לעמדות השפעה הזדמנות להגשמת מאווייהן האידיאולוגיים. עיתונאית פמיניסטית היא קודם כל פמיניסטית ורק אחר כך עיתונאית. פרקליטה או שוטרת פמיניסטית היא קודם כל פמיניסטית ורק אחר כך פרקליטה או שוטרת. המחויבות לאתיקה מקצועית ולחוק משנית עבורן, לעומת הנאמנות למלחמת המינים.

כתוצאה מעליית המשעא"ז (שחלה במקביל להתעצמות הפמיניזם בשאר העולם המערבי), אנו חשופים מזה כ-‏20 שנה למסע תעמולה של שנאה ושטיפת מוח אנטי־גברית שלא היה כדוגמתו בתולדות האנושות. בכל מקום שתפנה תראה סרטים, פירסומות, תוכניות טלוויזיה, מודעות, ידיעות עיתונאיות, ומחקרים הלועגים לגברים ומציגים אותם כיצורים ניאנדרטליים, סוטים, אלימים, ומגוחכים. אין יותר גיבורים גבריים. מאות החיילים שנהרגים על משמרת המולדת מקבלים ידיעה קטנה בעיתון ואיזכור חולף במהדורת החדשות. רק נשים מוצגות כיום כגיבורות תרבות. חיילת אחת נהרגה בעת מילוי תפקיד קרבי מאז תחילת המלחמה הנוכחית: היא קיבלה כותרת ענק ב"ידיעות אחרונות", שלא הזכירה כלל את החייל שנהרג ביחד איתה באותה תקרית. פה ושם יש בעיתונים תמונות קטנות של חיילינו בחזית יש"ע. אבל רק מוויקי כנפו, שנבחרה ע"י המשעא"ז להוביל את המאבק למען זכותן של נשים גרושות לקבל קיצבה שמנה מבלי לעבוד, עשה עיתון "מעריב" כרזה צבעונית.

כמו האמהות והסבתות שלהן, אשר רדו באבות ובסבים שלנו באמצעות רגשי אשם "פולניים" בשטף בלתי פוסק של גניחות ואנחות שליווה את מלאכת הספונג'ה והכנת הגיוועץ', בתלונות ופקודות נרגנות, כך רודות בנות המשעא"ז בכולנו באמצעות מסע תעמולה הזוי, בלתי פוסק, אודות "אלימות גברית". מחקרים רבים קבעו כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות זוגיות, אבל את בנות המשעא"ז זה לא מעניין. מחקר של אוניברסיטת הארוורד קבע כי ישראל נמצאת במקום האחרון בעולם ברציחות נשים. כלומר, הבעייה כמעט ואינה קיימת אצלנו, והמקרים הספורים שמתרחשים פה בכל זאת מדי שנה קורים ברובם על רקע של קשיי קליטה חמורים, שיכרות, זנות ושאר תנאים סוציו־אקונומיים חריגים. זה לא מפריע לבנות המשעא"ז לבנות מסע תעמולה ארסי והרסני של רגשי אשמה, להעביר חוקים, ולהקים גופים שהפכו את חייהם של גברים במדינה הזאת לבלתי נסבלים.

דוגמה אחת היא ההנחייה שניתנה למשטרה ולפרקליטות ב-‏1998 – לא ברור איך, ע"י מי ובאיזו סמכות – לעצור כל גבר שאשתו מגישה נגדו תלונה על אלימות ולהגיש נגדו כתב אישום. נצ"מ ד"ר פיני יחזקאלי מהמועצה לביטחון לאומי כותב בביטאון המשטרה את מה שכולנו יודעים ממילא: לפחות חצי מהתלונות הללו הן תלונות כזב, ועורכי הדין של נשים מתגרשות מייעצים להם להגיש תלונות כאלה כעניין שבשיגרה, בכדי לזכות ביתרון בבית המשפט בעת חלוקת הרכוש, קביעת המשמורת, והמזונות. בנות המשעא"ז יודעות את זה, וזה לא מפריע להן – להיפך. מבחינתן, כמה שיותר זוגות יתגרשו, כן ייטב. לאחרונה התפרסם מחקר המראה כי ישראל נמצאת במקום גבוה יחסית בטבלת הגירושין הבינלאומית. יו"ר הארגון הפמיניסטי "משפחה חדשה" אירית רוזנבלום הביעה בעקבות הפרסום סיפוק מכך שבישראל כבר אין רואים במשפחה "מוסד מקודש".

חלוקת העבודה ברורה: מרב, שלי, אושרת, ונשות־התקשורת האחרות מספקות חיפוי ארטילרי תעמולתי. זהבה גלאון וחברותיה מחוקקות חוקים. ואילו עדנה ארבל והפרקליטות פועלות בשטח, ועוקפות גם את הכנסת וגם את השוטרים המקצועיים עם יוזמות לא־חוקיות, כמו "הצוותים להערכת מסוכנות", שאמורים לעמוד לרשותן של נשים מתלוננות בתוך תחנות המשטרה, אם וכאשר יימצא לכך התקציב. היוזמות החדשות בדרך כלל מוצגות לציבור בחודשים אוקטובר ונובמבר, במסגרת "חודש המלחמה באלימות נגד נשים", במאמרים כמו מאמר זה באתר IWoman. מאמרים אלו נפתחים בסדרה של מספרים מעוררי רגשי אשם ונסגרים בבשורה על הגזירה החדשה. המאמרים מלווים דרך קבע בסטטיסטיקות מפוברקות לחלוטין, כמו זו שטוענת שבמדינת ישראל יש לא פחות מ-‏200,000 נשים מוכות, בזמן שעל פי הנתונים, בשנת 2000 היו בכל המקלטים לנשים מוכות בישראל כ-‏700 נשים סה"כ (על פי המידע באתר עמותת ל.א.). אפילו אם על כל אשה מוכה במקלטים יש תשע שלא מגיעות למקלטים, הסטטיסטיקה הפמיניסטית מוגזמת עשרת מונים.

נשים כקורבנות: תמונה זו מתפרסמת דרך קבע באתר Ynet כאילוסטרציה לידיעות על אלימות, כאשר הקורבן הוא אשה


אז כמה נשים מוכות יש בישראל? אי אפשר לדעת. אחד החוקרים החתומים על הסקר שקבע כי בישראל יש 141,710 נשים מוכות שינה את המספר ל-‏50,000 (בלי לתת שום הסבר) בראיון מאלף שנתן ל-Ynet פחות משנה לאחר פירסום הסקר. הוא גם הסביר באותו ראיון – מסמך נדיר בכנותו – כי בניגוד לדעה המקובלת, בעיית האלימות במשפחה היא בכלל עניין של דינמיקות זוגיות ו"נטיות הסלמתיות", שאין לנתח אותה במונחים של מתעלל וקורבן (באמת – שווה לקרוא את הראיון הזה. הוא דוגמה מצוינת ונדירה למה שקורה כשחוקרים נוטשים לרגע את תכתיבי ה"פוליטיקלי קורקט" ואומרים דברי אמת).

הסקר האמור נערך ע"י מכון מינרבה לחקר בני נוער באוניברסיטת חיפה, וניתחתי את הבעייתיות הרבה שלו בעבר. אם הייתי צריך לזרוק מספר לאוויר, הייתי מעריך את מספר הנשים הסובלות מהתעמרות פיזית כרונית של בן הזוג בכ-‏2,000 או 3,000, מרביתן לא־יהודיות ו/או לא ישראליות ותיקות. אבל כאמור, המחקרים מלמדים אותנו שעל כל אשה מוכה יש גם אשה מכה, על כל גבר מתעלל יש אשה מתעללת, ובכלל, המציאות קצת יותר מורכבת מכפי שהפמיניסטיות היו רוצות שנאמין. יכול להיות שאשה שבעלה נתן לה אגרוף היא אשה טובה וכנועה שהפכה לשק החבטות של הבעל העריץ. יכול באותה מידה להיות שהאשה היא מניפולטורית אכזרית המתעללת בכל בני הבית כבר 20 שנה, שהיא גרמה לבת שלה להתאבד, והאגרוף הזה הגיע לה מזמן. בל נשכח שהפמיניסטיות עצמן מלמדות אותנו שהתעללות ואלימות אינן בהכרח עניין פיזי – ובזה הן צודקות לגמרי. אז כמה נשים מוכות יש? אף אחד לא באמת יודע. כמה גברים פגועי מניפולציות אכזריות יש? כמה אנשים רעים יש? כמה שקרנים יש?

יש סטטיסטיקות אחרות שמדאיגות אותי יותר, משום שהן מתעדות התעללות ממסדית ומאורגנת מגבוה. מדי שנה מוגשות בישראל כ-‏20,000 תלונות על אלימות במשפחה. המספר הזה נשאר יציב, פחות או יותר, כבר די הרבה שנים. מה שהשתנה זה אחוז התיקים שבהם מוגש כתב אישום, לעומת אלה שנסגרים בשל חוסר הוכחות, חשד לתלונת כזב וסיבות אחרות. על פי נתוני משטרת ישראל, בשנת 1995 הוגשו כתבי אישום בגין 49.7% מהתלונות במשטרה על אלימות במשפחה. בשנת 2001 כבר הפכו 88% מהתלונות לכתבי אישום. סביר להניח כי מתוך 12% התיקים שנסגרו, חלק גדול היו תלונות של גברים נגד נשים, וכי אחוז התלונות נגד גברים שנסגר בלי כתב אישום שואף כיום לאפס. כך הופכת מערכת שקרים של סוקרים ותועמלניות לרדיפה של עשרות אלפי חפים מפשע.

גברים כמפלצות: תמונה זו פורסמה באתר האינטרנט של 'מעריב' כאילוסטרציה לידיעה על אלימות גברים מ-‏07.10.02


בשנת 1995 נעצרו 690 אנשים בגין חשד לאלימות במשפחה. בשנת 2002 הגיע מספר המעצרים ל-‏3,312 – פי חמישה כמעט. אין עלייה מקבילה בסטטיסטיקה לגבי מספר נפגעי האלימות. מה זה אומר? זה אומר שבכל יום נעצרים בישראל בין חמישה לעשרה גברים סתם, בגלל שהמשטרה פוחדת פחד מוות מהשתדלנות הנשית, ובגלל שתחנות המשטרה ובתי המשפט שלנו הפכו לסניפים של נעמ"ת. בכל פינה במוסדות האלה – אפילו על מחשבי הקלדניות בבתי המשפט – תראו היום מדבקות של ארגוני הנשים, המצהירות הצהרה טריטוריאלית ברורה. נעמ"ת, ויצ"ו וגופים פמיניסטיים אחרים עורכים דרך קבע השתלמויות שטיפת־מוח וחינוך־מחדש לשופטים ולשוטרים, ופעילות הארגונים הללו מתקשרות בחופשיות לחוקרי משטרה ודורשות מהם להחמיר עם בעלים חשודים במקרים ספציפיים. בקצב הזה, אם נתבשר יום אחד שמשטרת ישראל החליפה את צבע המדים שלה לוורוד, אני לא אופתע.

המשעא"ז משגע את המדינה הזו, משפיל וקובר את גבריה, מפריד אבות מילדיהם, ומרושש אותם, דווקא בזמן שבו אנו זקוקים יותר מאי פעם למנהיגות, לרוח לחימה, לגישה גברית צבאית ובריאה שתוציא אותנו מהמדמנה הביטחונית והתוהו הערכי של זמננו. חייבים לעצור את חבורת הבנות האלה, ולהזיז אותן מעמדות ההשפעה שלהן. לא מדובר כאן רק בביזיון לעם הזה ולגברים שבו – מדובר על עניין שהוא בנפשנו. רק תבוסת המטריארכיה היהודית תבשר את סוף הגלות.
קישורים
בקריאה אודות הפמיניזם - מאמרה של וונדי מקאלרוי
פירסומות - כתבה באתר Ynet
נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות זוגיות - מאמר של גיל רונן
הבעייה כמעט ואינה קיימת אצלנו - מאמרו של גיל רונן, באתר ערוץ 7
כותב בביטאון המשטרה - מאמרו של נצ"מ פיני יחזקאלי
IWoman - מאמר על אלימות נגד נשים באתר IWomen
אתר עמותת ל.א. - לחימה באלימות נגד נשים
משפחה חדשה
אין רואים במשפחה "מוסד מקודש" - הארץ
הסקר שקבע - Ynet
בראיון מאלף שנתן ל-Ynet - Ynet
ניתחתי את הבעייתיות הרבה שלו בעבר - מאמרו של גיל רונן באתר ערוץ 7
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מי נתן להן רובים? 187940
איילת בועזסון שבת, 3/1/2004, 19:43
ואני אשתדל להתייחס ראשון ראשון ואחרון אחרון.

לפני מס' שנים נערך בארץ סקר שביקש לבדוק את חוות הדעת הציבורית בנושא מסוים. שאלת הסקר היתה: "מי לדעתך אלים יותר?" והאפשרויות המוצעות כללו את חברי הכנסת דאז יעל דיין וצחי הנגבי.
למרבה העניין, העידו תוצאות הסקר כי לדעת רוב הנשאלים, יעל דיין אלימה יותר מאשר צחי הנגבי. הנימוק היה שהיא נשמעת יותר ממנו. העובדה שלצחי הנגבי עבר "בריוני" מאז ימיו כסטודנט צעיר דרך אירועים כגון פינוי ימית, לא שינתה דבר מבחינת מצביעי הסקר.

"הקול הדומם", קבעו סימון דה בובואר, קרול גיליגן ורבות אחרות כשבדקו מדוע וכיצד הפכו 51% מאוכלוסיית העולם למשניות וזניחות בקביעה ובעיצוב דעת קהל.
"מטריארכליות עריצה" קובע גיל רונן בטור אישי שרובו ככולו נובע מתוך פחד מפני ערעור הסטטוס קוו והיסודות הישראליים המודרניים. הפחד, זוהי הסיבה הרציונלית היחידה שבאמצעותה ניתן להבין משפט כגון: "את מקומם של המטיפים מפעם תפסה חבורת נשים עם אידיאולוגיה של שליטה נשית ודיכוי הגבר". עם זאת, חשוב לזכור שהפחד עצמו, במקרים רבים, אינו רציונלי.
המשעא"ז, כפי שאתה קורא לו, לא שיגע את המדינה. הוא שיגע אותך, פגע בנקודה הרגישה ביותר שלך – הגבריות ושימור הגבריות.

"המלחמה היא עניינם של הגברים ובזכותה הפכה החברה הישראלית למיליטריסטית ומעריצת גבריות". הפריון הוא עניין נשי ובלעדיו לא היה מתקיים המין הגברי והיצר המלחמתי הנ"ל. הרשה לי להזכיר לך את המחזה "ליזיסטרטה" שמראה באופן חד משמעי שכדי להמשיך ולהתקיים כחברה וכבני אדם, יש צורך בשיתוף פעולה בין גברים לנשים והחלטה להפסיק את ההרג ואת קידוש האלימות והדומיננטיות. בנוסף, בנשימה אחת אתה מוסיף: "האופי החלש ממילא של הגברים היהודיים..." לא צוין לפני רגע שכולם לוחמים עשויים ללא חת והחברה כולה מעריצת גבריות? אז איך, למען השם, נכנעו כל אותם יצורים צמאי דם לסינור של אמא ולסיר הבשר?

אותה "אידיאולוגיה פמיניסטית" שאתה כל כך נהנה לשנוא, מורכבת כיום מתיאוריות שהתפתחו בעשורים האחרונים ועברו תמורות רבות. מי שיעמיק בקריאה, יגלה שמה שנשים רוצות באמת זה לא השמדת מוסד המשפחה או הפלת הפטריארכיה. חלקן רוצות שוויון, חלקן אוהבות גברים, חלקן לא רוצות לחיות עם גברים אך המשותף לכולן הוא הרצון להמשיך ולחיות בכבוד כבני אדם עם כל הזכויות הבסיסיות הנגזרות מכך.
לצערנו הרב, ישנם גברים שלדידם, הקניית אותן זכויות בסיסיות לנשים פירושו מלחמה במין הגברי כולו וכאן למעשה נפתחת הרעה. המאבק הוא לא של נשים בגברים, אלא של גברים בנשים.
גברים שמסרבים להכיר בכך שנשים יכולות לפתח קריירות ולהגיע לעמדות גבוהות ועמדות כוח (ואגב, כמה נשים במדינה מצויות במעמדה של עדנה ארבל?), גברים שמסרבים להאזין לנשים בתקשורת בכבוד המגיע להן ומתייחסים למראן החיצוני כאילו היו נתחי בשר בשוק וגברים שלא מסוגלים להעריך את ההישג הנשי שכולל גם קריירה וגם טיפול וטיפוח משפחתי (וכל זאת מבלי להעלות את הסוגיה שגברים יכולים לפתח קריירה, מבלי לדאוג למשפחה ולארוחת הצהריים).

עיתונאית, פמיניסטית או לא, היא קודם כל אשה עובדת ומפרנסת, רק לאחר מכן נכנסת האידיאולוגיה לתמונה. לייצג נשים אחרות זה נחמד, אבל למרבה הצער זוהי פריבילגיה ששמורה רק לכאלה שכבר הצליחו להגיע לסטטוס מסויים. אישה שלא נמצאת שם, יכולה לנסות ולצעוק כאוות נפשה ללא תועלת (ע"ע האימהות החד הוריות).

אתה כותב, כמעט בחוצפה, על פרסומות המציגות גברים באופן נלעג ומתעלם מהנורמה שהיתה עד כה (ועדיין) שהציגה נשים כקולביות נבובות שמוצאות עצמן במטבח או במיטה משום שזו סביבתן הטבעית. צילום של אישה קשורה לכסא בבגדים צמודים כדי למכור טלוויזיה, לא נראה לך מגוחך ולא ענייני?
זו אכן אטרקציה לראות בנות שמסיימות קורס טיס. העניין הוא שזו אטרקציה שנוצרה ע"י גברים שהחליטו מלכתחילה שנשים בצבא יעודן הוא להיות פקידות. אם היתה ניתנת ההזדמנות מהרגע שביקשה זאת אליס מילר ולא היו מעבירים אותה את דרך הייסורים שהעבירו אותה (תוך אמירות שנונות כגון "הטובים לטיס והטובות לטייסים" והתבטאויות הנשיא דאז על מיידלעך שסורגות גרביים), הסיכוי לאטרקציה גדולה, היה פוחת, בדיוק כמו שלא קוראים כל יומיים על הבנות בפלוגת קראקל.
נשים יכולות וצריכות לבחור בעצמן האם מקומן במטבח או במשרד, תוך דגש על "בחירה עצמית" בדיוק כמו שכל גבר יכול לבחור לעצמו.

אותם מחקרים שקבעו כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות זוגיות, בדקו את התופעה במערכות יחסים הנחשבות "נורמליות", כלומר, במערכות בהן יש לשני הצדדים יכולת ביטוי שווה ולא בכאלה בהן אחד הצדדים חי בפחד מפני הצד השני. זו כנראה הסיבה להתעלמות הנשית מהמחקר.
גם קביעתך הנחרצת ש"הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו" מזלזלת בזכותן הבסיסית של נשים לחיים חופשיים ונטולי פחדים. קביעה כזו ניתן להקביל להשוואה שתיעשה ע"י נציג האו"ם בין התקפת הטרור ב 9/11 לפיצוץ אוטובוס בירושלים. הרי מבחינתו ומבחינת המספרים (למרות יחס האוכלוסייה) "הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו". נראה אותך מוכר טיעון כזה לילדים שנותרו לבדם לאחר שראו את אבא דוקר את אמא. קשיי הקליטה היחידים שהביאו לידי רצח נשים בזמן האחרון, היו אלה של הגברים שלא היו מסוגלים לקבל את העובדה שנשותיהם לא רוצות לחיות איתם יותר. אכן, טיעון משכנע לרצח.

אתה כגבר, חושב שחייך במדינה הפכו לבלתי נסבלים, נשים מוכות יודעות שחייהן תחת איום הם סבל ארוך ומתמשך. רבות מעדיפות להמשיך ולסבול ובלבד שלא יעמדו נוכח ההכרה שהוציאו מהבית את אבי ילדיהן והמפרנס העיקרי הואיל ורבות מהן לא יכולות להגיע לאותה דרגת שכר שאליה מגיעים הגברים.
אני, כאישה, חושבת שמשפחה וזוגיות הם מקודשים כאשר הם מספקים לשני הצדדים נוחות וביטחון ולא פחד. אני לא מוצאת הגיון בקיום תא משפחתי אלים המבוסס על יחסי שליטה שאינם מבחירה.

מניסוחיך עולה כי הממשלה כולה מונעת ע"י נשים, מה שמעלה את התהייה בנוגע למספרן. מתוך 120 חברי כנסת, ישנן 18 נשים http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkindex_current.asp... שמהוות 15% מכלל חברי הכנסת. אטרקציה גדולה כל כך, עד כדי שזכתה לדף משלה באתר, בניגוד לפילוח חברי הכנסת הלא יהודים, החילונים והחרדים שלא זכו לדף דומה. גם אם תרצינה מאוד, הן עדיין לא יכולות להפיל ממשלה כמו המפלגות החרדיות.
"צוותים להערכת מסוכנות" לא צצו יש מאין אלא בעקבות מקרים שקרו, עד כמה שתנסה להראות שנשים נטפלות ללא הרף לגברים, עדיין תימצאנה ההוכחות לכך שיש יותר נשים מוכות מגברים ויותר נשים נרצחות על רקע יחסים זוגיים ומשפחתיים בידי בני זוגן. אותה "סטטיסטיקה פמיניסטית" שאתה מתכחש לה, נובעת מתוך מה שקרוי בקרימינולוגיה "המספרים החשוכים", כלומר – כל אותם מקרים לא מדווחים של נשים מוכות מסיבות רבות שהכותרת לכולן היא אחת – פחד. הפחד להישאר לבד, הפחד מפני עוני ורעב, הפחד ממכות רצח והפחד שלא ישאר מי שידאג לילדים. נשים עדיין מופלות לרעה בשוק העבודה והשכר וכן בהתייחסות החברתית הכללית כלפיהן. אני יכולה להצביע לצערי, על כמה וכמה אישים ציבוריים ומעצבי דעת קהל שחושבים שאם אשה חוטפת סטירה או נאנסת, היא ודאי עשתה משהו שהגיע לה. יש מעט מאוד נשים במעונות לנשים מוכות בגלל החוסר בתקציבי רווחה שאמורים למצוא סידור לכולן. לצערנו הרב, הסטטיסטיקות האלה הן לא מופרכות ולא מומצאות כפי שאתה טוען. המשטרה לא חוששת מהשתדלנות הנשית, המשטרה חוששת, ובצדק, מהרצח הבא.

כמה גברים יש, גיל רונן, שמפחדים מנשים כוחניות? כמה גברים שאישה פגעה בהם משום שהעזה להתלונן נגדם במשטרה ובכך הטיחה את האמת בפניהם, ללא כל פוליטיקלי קורקט וגרמה להם לכתוב מניפסט שנאה שכזה כנגד כל הנשים? כנראה שלא הרבה. אבל מספיק אחד כדי להאיר אותו באור מגוחך.
  מי נתן להן רובים? • איפסילון • 3 תגובות בפתיל
  קודם כל, כל הכבוד לאיילת • גיל רונן • 3 תגובות בפתיל
  המשך תגובה לאיילת בועזסון • גיל רונן • 231 תגובות בפתיל
  ברשותך אתייחס לפסקה הראשונה שלך • יוסוף
  היי גירלז, איזה פירסומת מצחיקה בוואלה! • גיל רונן • 30 תגובות בפתיל
מי נתן להן רובים? 739281
rambo • בתשובה לאיילת בועזסון יום ב', 7/6/2021, 8:43
במקום להאשים את הגברים בנחיתותכן הפיזית והמנטלית תקחו אחריות על עצמכן . במקום להתבכיין תתחילו לעבוד על עצמכן .....

אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן .

את שואלת למה יש רק 15% חכיות , בואי נשאל שאלה אחרת , כמה יזמיות יש ? כמה מקומות עבודה נשים מייצרות ??

התשובה היא כמעט אפסית ביחס לגברים , 95% ממקומות העבודה מיוצרים עי עסקים של גברים , אז אם הנשים הן חכמות חרוצות ומוכשרות כמו גברים , למה הן לא מצליחות לייצר שום דבר חוץ מלהתעלק על גברים ולהתבכיין שאין להן ייצוג שווה , האמת היא שנשים מנצלות את טוב הלב של גברים כדי להרוס את חיי אותם גברים או גברים אחרים .

אף אחד לא עוצר אישה היום ללמוד הנדסה ומחשבים , אף אחד לא עוצר אישה מהלקים עסק , אז למה 99% מההמצאות והפיתוחים בעולם הם של גברים ? למה כל מה שנבנה פותח והוקם כמעט בכל תחום ריאלי הוא בעל רוב גברי דומננטי .

המסקנה היא שיש הבדל ביולוגי בין נשים וגברים ורוב הנשים ממוצעות ומטה ביכולות שלהן , ולצערי הפוליטיקה השתלטה על האקדמיה ומסתירים מחקרים שמוכיחים זאת מעל לכל ספק , נשים בממוצע פחות טובות מגברים בממוצע בכול תחום שיש , ואין זה אומר שאין נשים מוצלחות , מה שזה אומר שהן הרבה יותר נדירות ביחס לגברים מוצלחים ומכאן נגזרים כל הפערים , כמובן יש עוד עניינים כמו אימהות , אבל גם שנשים הן רווקות הן עדיין לא מצליחות כמו גברים .

לגבי כל הנושא של תלונות שווא ובכלל אלימות במשפחה , היום ידוע שאלימות בין בני זוג היא סימטרית , אלימות היא לא רק לתת כאפה , אלימות יכולה להיות מילולית , האם שירה איסקוב היא שה תמים , היא הרי מודה שלפני שהוא תקף אותה , היא הטיחה בו שהיא תתגרש ולילד הזה יהיה אבא אחר , אז מה מצפים מגבר שיודע שהיום החוק נותן לאישה זכויות לחסל את חייו את גבר והורה , ???

אלימות היא מוצא של חוסר ברירות אחרות ובמקרה שגבר רואה שרק זו האופציה כי כל המערכת משומנת ומכוונת נגדו , אין לו ברירה אחרת אלא לנקוט באלימות קיצונית , לצערי כל החוקים האלה רק יחריפו את האלימות בין בני הזוג ומי שיעשה מזה כסף זה עורכי דין , ארגוני נשים עובדות סוציאליות וכל שאר הטראש הזה ע"י קבלת תקציבים "לטיפול בבעיה " שום ארגון לא מנסה לפתור את הבעיה אלא להעמיק אותה כדי לייצר צורך ולקבל תקציבים מהמדינה.
מי נתן להן רובים? 739295
פסיכיאטר הכפר הגלובלי • בתשובה לrambo יום ב', 7/6/2021, 11:19
"אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן ." מה זה "חבשניות"? מצאתי בגוגל "חפשן" כ"חייל החותר להקלה בתנאי שירותו ובעומס העבודה שלו תוך עשיית המינימום המוטל עליו" וזה מתאים. זאת הכוונה?

על ההבדל בין אלימות מילולית לנסיון רצח אני לא רואה טעם לדבר עם מי שסיים את כיתה ד'. שנאת הנשים שנוטפת מההודעה שלך מספרת סיפור די עצוב מצבך הנפשי, ואני יכול רק לקוות שלא תהפוך את הבעיות האישיות שלך לבעיות של מישהי אחרת. דרוש לך, בדחיפות, טיפול המרה. פרטים אצל הרב רפי פרץ.
מי נתן להן רובים? 739298
אריק • בתשובה לrambo יום ב', 7/6/2021, 11:45
למזלי לא נתקלתי בסביבתי הקרובה בתופעה שאתה מתאר.
אשתי מנהלת עסק מצליח ומעסיקה עובדים. הבת שלי לומדת 10 יחידות מחשבים או הנדסת תוכנה או איך שקוראים לזה. במשפחה שלנו אני החבשן.

אבל אני חושב שאני מבין על מה אתה מדבר- לרוב אצל נשים סדרי העדיפויות שונים מאלו של גברים.
בעוד שגברים רבים יעדיפו להשאר שעות נוספות בעבודה, מתוך תחושת מטרה או אחווה (ראה היפנים), אצל נשים רבות העבודה היא אמצעי ולא תכלית בפני עצמה. הן תעדפנה לסיים את העבודה מוקדם ולהתפנות לנושאים חשובים לא פחות כמו משפחה.
לפעמים זה אומר שהן יהיו חבשניות, ולפעמים הן פשוט יהיו יעילות יותר- וזה,אגב, הנסיון שלי. ההספק של נשים בעבודה גבוה מזה של גברים כי הן רוצות לגמור וללכת.
  מה, כבר אחד באפריל? • אינדי_גו משועשעת • 19 תגובות בפתיל
  לכותב עמד ממש בקצה הלשון הצורך • דובר משרד היח''צ של הירושלמי • 4 תגובות בפתיל
  אפשר להוציא מכאן טענה ברת הגנה • גלעד ברזילי • 2 תגובות בפתיל
  פא''צ זה פה • בת משעא''ז • 3 תגובות בפתיל
  לא חכם. • אייל שוביניסט • 7 תגובות בפתיל
  ההגדרה המעניינת של נעמ''ת לשויוניות • אור • 20 תגובות בפתיל
  הילארי!!! • דה-קארט • 2 תגובות בפתיל
  דברי תודה. • אביב י. • 32 תגובות בפתיל
  spot the problem • pilpilon • 25 תגובות בפתיל
  Listen • Silly cow • 5 תגובות בפתיל
  נסיון נואל לתגובה מסודרת • אלון עמית • 49 תגובות בפתיל
  תגובה חלקית • ברקת • 169 תגובות בפתיל
  נשאלת השאלה • האשם תמיד • 5 תגובות בפתיל
  איזו כותרת כבר אפשר לתת? • האייל היפאני • 5 תגובות בפתיל
  * הצעה להסכם בבוררות בין גיל רונן לבין האיילים* • גיל רונן • 9 תגובות בפתיל
  עמוס התגובות החדשות • עמוס ס.
  פמיניזם וזכויות נשים • Nik The Greek • 3 תגובות בפתיל
  הבעיה המרכזית בתימה שהוצגה פה • חמוטל ירון • 19 תגובות בפתיל
  לעניין האלימות הנשית • האיילת המתעדכנת • 11 תגובות בפתיל
  אחת מתשע • עוזי ו. • 11 תגובות בפתיל
  חמש הנשים • עננה • 6 תגובות בפתיל
  אנטישמיות נגד נשית • זיוה און • 21 תגובות בפתיל
  הבדלים של יום ולילה • האייל האלמוני • 9 תגובות בפתיל
  שקרים, חצאי אמיתות ועיוות מגמתי של נתונים • אורי • 56 תגובות בפתיל
  חברים וחברות, חכו רגע! • האיילת הסטטיסטית • 76 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • האייל האלמוני • 9 תגובות בפתיל
  אוף טופיק פראי או שבעצם לא • איילת גילמן משיכמוניס. • 2 תגובות בפתיל
  רבים וטובים • ארז וסילבסקי (פמיניסט) • 20 תגובות בפתיל
  ''ידיעות אחרונות'' מאתמול כדוגמה למה שמרגיז אותי • גיל רונן • 38 תגובות בפתיל
  מעניין לראות - • אלה עיני • 5 תגובות בפתיל
  כל הכבוד לאומץ • אריאל • 3 תגובות בפתיל
  אירגוני נשים אחראים לאפלייה • אחוות אבות
  קצת סטטיסטיקה אישית • זכר מקופח • 5 תגובות בפתיל
  אתה יודע למה לא תפגוש גבר אלים? • אילן • 2 תגובות בפתיל
  אה ועוד דבר • אילן • 4 תגובות בפתיל
  איפה באמת יש קונספירציה • קונספירטיבי
  הכרזה חגיגית ומחייבת: • גיל רונן • 5 תגובות בפתיל
  שמן למדורה • עוזי ו. • 2 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • האייל האלמוני • 6 תגובות בפתיל
  גיל-הכל נכון ואין כוח שיצא נגד • אביהו • 2 תגובות בפתיל
  אבירמה גולן נגד ארגוני הנשים • דובי קננגיסר • 9 תגובות בפתיל
  סכין, איומים, וכושר השיפוט של השופטת • גיל רונן • 3 תגובות בפתיל
  המין החלש • שוטה הכפר הגלובלי • 18 תגובות בפתיל
  חבר שלך? • עילית עלמונית • 2 תגובות בפתיל
  מזל טוב • האייל האלמוני • 488 תגובות בפתיל
  הבלוג של הפולניה • עמוס ס. • 3 תגובות בפתיל
  strange • pilpilon • 2 תגובות בפתיל
  להיות פצפיסט זו שאלה מגדרית? • האייל האלמוני
  צודק ראה גם חוק הטרדה מינית • ash
  הישרדות אתגרית • אפופידס
  ללא כותרת • גיל רונן • 27 תגובות בפתיל
  מה, לא כולם זונות ומאפיונרים? • דובי קננגיסר
  יש הרבה שובניסטים בסין • אייל אלמוני
  סקופ בלעדי לגברים בלבד • גיל רונן
  להרעיד את אמות הסיפים? • דובי קננגיסר • 59 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • שירה סקרנית • 6 תגובות בפתיל
  המאפיה מכה שנית • האייל האלמוני • 65 תגובות בפתיל
  סיפור שער ב'טיים' על כך שיותר אמהות בוחרות להישאר בבית • גיל רונן
  קריקטורה • אייל אלמוני
  מקאלרוי על סטטיסטיקות • גיל רונן
  ''הבעל לא מילא אחר ציפיותי'' • דובי קננגיסר • 65 תגובות בפתיל
  בית המשפט העליון בארה''ב מנחית מכה על התובעים במקרי אלימות במשפחה • גיל רונן
  יריה ראשונית • גיל רונן • 25 תגובות בפתיל
  עוד יום של חול במדינת הנקבות • גיל רונן • 2 תגובות בפתיל
  המשעא"ז: רשימת פעילות מעודכנת • גיל רונן • 21 תגובות בפתיל
  The bare truth • AMR • 3 תגובות בפתיל
  האם מירי גולן קוראת 'האייל'? • גיל רונן • 4 תגובות בפתיל
  אני מניח שאתמול היה לגיל רונן יום עצוב • אורח מחוץ ליקום • 2 תגובות בפתיל
  שבוע מצויין לכוחות השחרור הנשיים • גיל רונן • 176 תגובות בפתיל
  קישור אסוציאטיבי • האייל האלמוני • 4 תגובות בפתיל
  נזירות מואשמות בניצול מיני • רון בן-יעקב • 6 תגובות בפתיל
  אולי פרופורציות יעזרו • שוקי שמאל • 175 תגובות בפתיל
  ואם זה לא מספיק • מכוער הכפר הגלובלי
  חוצפה נשית טיפוסית • ג'ק
  שקט רגע! • ירדן ניר-בוכבינדר • 19 תגובות בפתיל
  סיפור זה נסגר לתגובות חדשות • דובי קננגיסר
  רישיון לרצח • דובי קננגיסר • 13 תגובות בפתיל
  15 דקות התהילה שלה • ערן בילינסקי • 7 תגובות בפתיל
  אנחנו במפה • אורי גוראל-גורביץ' • 2 תגובות בפתיל
  נמצא המקור להבדל בין המינים • יובל נוב • 3 תגובות בפתיל
  מחקר: כשהילד מבקש לחיות עם אביו, בית המשפט נעתר • ערן בילינסקי
  ללא כותרת • האייל האלמוני • 8 תגובות בפתיל
  קשה להתעלם • easy • 11 תגובות בפתיל
  אז יעצרו גברים סתם. • האייל האלמוני • 3 תגובות בפתיל
  כנס העמותה השוביניסטית • שם • 94 תגובות בפתיל
704665
ידידיה יום ה', 7/3/2019, 20:59
גיל רונן שם היום קץ לחייו.
לא אעמיד פנים שאהבתי במיוחד את כתיבתו, אך בכל זאת הצטערתי לשמוע על כך.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות