בנות המשעא''ז נגד 2,000,000 גברים | 1739 | ||||||||||
|
בנות המשעא''ז נגד 2,000,000 גברים | 1739 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ואני אשתדל להתייחס ראשון ראשון ואחרון אחרון. לפני מס' שנים נערך בארץ סקר שביקש לבדוק את חוות הדעת הציבורית בנושא מסוים. שאלת הסקר היתה: "מי לדעתך אלים יותר?" והאפשרויות המוצעות כללו את חברי הכנסת דאז יעל דיין וצחי הנגבי. למרבה העניין, העידו תוצאות הסקר כי לדעת רוב הנשאלים, יעל דיין אלימה יותר מאשר צחי הנגבי. הנימוק היה שהיא נשמעת יותר ממנו. העובדה שלצחי הנגבי עבר "בריוני" מאז ימיו כסטודנט צעיר דרך אירועים כגון פינוי ימית, לא שינתה דבר מבחינת מצביעי הסקר. "הקול הדומם", קבעו סימון דה בובואר, קרול גיליגן ורבות אחרות כשבדקו מדוע וכיצד הפכו 51% מאוכלוסיית העולם למשניות וזניחות בקביעה ובעיצוב דעת קהל. "מטריארכליות עריצה" קובע גיל רונן בטור אישי שרובו ככולו נובע מתוך פחד מפני ערעור הסטטוס קוו והיסודות הישראליים המודרניים. הפחד, זוהי הסיבה הרציונלית היחידה שבאמצעותה ניתן להבין משפט כגון: "את מקומם של המטיפים מפעם תפסה חבורת נשים עם אידיאולוגיה של שליטה נשית ודיכוי הגבר". עם זאת, חשוב לזכור שהפחד עצמו, במקרים רבים, אינו רציונלי. המשעא"ז, כפי שאתה קורא לו, לא שיגע את המדינה. הוא שיגע אותך, פגע בנקודה הרגישה ביותר שלך – הגבריות ושימור הגבריות. "המלחמה היא עניינם של הגברים ובזכותה הפכה החברה הישראלית למיליטריסטית ומעריצת גבריות". הפריון הוא עניין נשי ובלעדיו לא היה מתקיים המין הגברי והיצר המלחמתי הנ"ל. הרשה לי להזכיר לך את המחזה "ליזיסטרטה" שמראה באופן חד משמעי שכדי להמשיך ולהתקיים כחברה וכבני אדם, יש צורך בשיתוף פעולה בין גברים לנשים והחלטה להפסיק את ההרג ואת קידוש האלימות והדומיננטיות. בנוסף, בנשימה אחת אתה מוסיף: "האופי החלש ממילא של הגברים היהודיים..." לא צוין לפני רגע שכולם לוחמים עשויים ללא חת והחברה כולה מעריצת גבריות? אז איך, למען השם, נכנעו כל אותם יצורים צמאי דם לסינור של אמא ולסיר הבשר? אותה "אידיאולוגיה פמיניסטית" שאתה כל כך נהנה לשנוא, מורכבת כיום מתיאוריות שהתפתחו בעשורים האחרונים ועברו תמורות רבות. מי שיעמיק בקריאה, יגלה שמה שנשים רוצות באמת זה לא השמדת מוסד המשפחה או הפלת הפטריארכיה. חלקן רוצות שוויון, חלקן אוהבות גברים, חלקן לא רוצות לחיות עם גברים אך המשותף לכולן הוא הרצון להמשיך ולחיות בכבוד כבני אדם עם כל הזכויות הבסיסיות הנגזרות מכך. לצערנו הרב, ישנם גברים שלדידם, הקניית אותן זכויות בסיסיות לנשים פירושו מלחמה במין הגברי כולו וכאן למעשה נפתחת הרעה. המאבק הוא לא של נשים בגברים, אלא של גברים בנשים. גברים שמסרבים להכיר בכך שנשים יכולות לפתח קריירות ולהגיע לעמדות גבוהות ועמדות כוח (ואגב, כמה נשים במדינה מצויות במעמדה של עדנה ארבל?), גברים שמסרבים להאזין לנשים בתקשורת בכבוד המגיע להן ומתייחסים למראן החיצוני כאילו היו נתחי בשר בשוק וגברים שלא מסוגלים להעריך את ההישג הנשי שכולל גם קריירה וגם טיפול וטיפוח משפחתי (וכל זאת מבלי להעלות את הסוגיה שגברים יכולים לפתח קריירה, מבלי לדאוג למשפחה ולארוחת הצהריים). עיתונאית, פמיניסטית או לא, היא קודם כל אשה עובדת ומפרנסת, רק לאחר מכן נכנסת האידיאולוגיה לתמונה. לייצג נשים אחרות זה נחמד, אבל למרבה הצער זוהי פריבילגיה ששמורה רק לכאלה שכבר הצליחו להגיע לסטטוס מסויים. אישה שלא נמצאת שם, יכולה לנסות ולצעוק כאוות נפשה ללא תועלת (ע"ע האימהות החד הוריות). אתה כותב, כמעט בחוצפה, על פרסומות המציגות גברים באופן נלעג ומתעלם מהנורמה שהיתה עד כה (ועדיין) שהציגה נשים כקולביות נבובות שמוצאות עצמן במטבח או במיטה משום שזו סביבתן הטבעית. צילום של אישה קשורה לכסא בבגדים צמודים כדי למכור טלוויזיה, לא נראה לך מגוחך ולא ענייני? זו אכן אטרקציה לראות בנות שמסיימות קורס טיס. העניין הוא שזו אטרקציה שנוצרה ע"י גברים שהחליטו מלכתחילה שנשים בצבא יעודן הוא להיות פקידות. אם היתה ניתנת ההזדמנות מהרגע שביקשה זאת אליס מילר ולא היו מעבירים אותה את דרך הייסורים שהעבירו אותה (תוך אמירות שנונות כגון "הטובים לטיס והטובות לטייסים" והתבטאויות הנשיא דאז על מיידלעך שסורגות גרביים), הסיכוי לאטרקציה גדולה, היה פוחת, בדיוק כמו שלא קוראים כל יומיים על הבנות בפלוגת קראקל. נשים יכולות וצריכות לבחור בעצמן האם מקומן במטבח או במשרד, תוך דגש על "בחירה עצמית" בדיוק כמו שכל גבר יכול לבחור לעצמו. אותם מחקרים שקבעו כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות זוגיות, בדקו את התופעה במערכות יחסים הנחשבות "נורמליות", כלומר, במערכות בהן יש לשני הצדדים יכולת ביטוי שווה ולא בכאלה בהן אחד הצדדים חי בפחד מפני הצד השני. זו כנראה הסיבה להתעלמות הנשית מהמחקר. גם קביעתך הנחרצת ש"הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו" מזלזלת בזכותן הבסיסית של נשים לחיים חופשיים ונטולי פחדים. קביעה כזו ניתן להקביל להשוואה שתיעשה ע"י נציג האו"ם בין התקפת הטרור ב 9/11 לפיצוץ אוטובוס בירושלים. הרי מבחינתו ומבחינת המספרים (למרות יחס האוכלוסייה) "הבעיה כמעט ואינה קיימת אצלנו". נראה אותך מוכר טיעון כזה לילדים שנותרו לבדם לאחר שראו את אבא דוקר את אמא. קשיי הקליטה היחידים שהביאו לידי רצח נשים בזמן האחרון, היו אלה של הגברים שלא היו מסוגלים לקבל את העובדה שנשותיהם לא רוצות לחיות איתם יותר. אכן, טיעון משכנע לרצח. אתה כגבר, חושב שחייך במדינה הפכו לבלתי נסבלים, נשים מוכות יודעות שחייהן תחת איום הם סבל ארוך ומתמשך. רבות מעדיפות להמשיך ולסבול ובלבד שלא יעמדו נוכח ההכרה שהוציאו מהבית את אבי ילדיהן והמפרנס העיקרי הואיל ורבות מהן לא יכולות להגיע לאותה דרגת שכר שאליה מגיעים הגברים. אני, כאישה, חושבת שמשפחה וזוגיות הם מקודשים כאשר הם מספקים לשני הצדדים נוחות וביטחון ולא פחד. אני לא מוצאת הגיון בקיום תא משפחתי אלים המבוסס על יחסי שליטה שאינם מבחירה. מניסוחיך עולה כי הממשלה כולה מונעת ע"י נשים, מה שמעלה את התהייה בנוגע למספרן. מתוך 120 חברי כנסת, ישנן 18 נשים http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkindex_current.asp... שמהוות 15% מכלל חברי הכנסת. אטרקציה גדולה כל כך, עד כדי שזכתה לדף משלה באתר, בניגוד לפילוח חברי הכנסת הלא יהודים, החילונים והחרדים שלא זכו לדף דומה. גם אם תרצינה מאוד, הן עדיין לא יכולות להפיל ממשלה כמו המפלגות החרדיות. "צוותים להערכת מסוכנות" לא צצו יש מאין אלא בעקבות מקרים שקרו, עד כמה שתנסה להראות שנשים נטפלות ללא הרף לגברים, עדיין תימצאנה ההוכחות לכך שיש יותר נשים מוכות מגברים ויותר נשים נרצחות על רקע יחסים זוגיים ומשפחתיים בידי בני זוגן. אותה "סטטיסטיקה פמיניסטית" שאתה מתכחש לה, נובעת מתוך מה שקרוי בקרימינולוגיה "המספרים החשוכים", כלומר – כל אותם מקרים לא מדווחים של נשים מוכות מסיבות רבות שהכותרת לכולן היא אחת – פחד. הפחד להישאר לבד, הפחד מפני עוני ורעב, הפחד ממכות רצח והפחד שלא ישאר מי שידאג לילדים. נשים עדיין מופלות לרעה בשוק העבודה והשכר וכן בהתייחסות החברתית הכללית כלפיהן. אני יכולה להצביע לצערי, על כמה וכמה אישים ציבוריים ומעצבי דעת קהל שחושבים שאם אשה חוטפת סטירה או נאנסת, היא ודאי עשתה משהו שהגיע לה. יש מעט מאוד נשים במעונות לנשים מוכות בגלל החוסר בתקציבי רווחה שאמורים למצוא סידור לכולן. לצערנו הרב, הסטטיסטיקות האלה הן לא מופרכות ולא מומצאות כפי שאתה טוען. המשטרה לא חוששת מהשתדלנות הנשית, המשטרה חוששת, ובצדק, מהרצח הבא. כמה גברים יש, גיל רונן, שמפחדים מנשים כוחניות? כמה גברים שאישה פגעה בהם משום שהעזה להתלונן נגדם במשטרה ובכך הטיחה את האמת בפניהם, ללא כל פוליטיקלי קורקט וגרמה להם לכתוב מניפסט שנאה שכזה כנגד כל הנשים? כנראה שלא הרבה. אבל מספיק אחד כדי להאיר אותו באור מגוחך. |
|
||||
|
||||
במקום להאשים את הגברים בנחיתותכן הפיזית והמנטלית תקחו אחריות על עצמכן . במקום להתבכיין תתחילו לעבוד על עצמכן ..... אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן . את שואלת למה יש רק 15% חכיות , בואי נשאל שאלה אחרת , כמה יזמיות יש ? כמה מקומות עבודה נשים מייצרות ?? התשובה היא כמעט אפסית ביחס לגברים , 95% ממקומות העבודה מיוצרים עי עסקים של גברים , אז אם הנשים הן חכמות חרוצות ומוכשרות כמו גברים , למה הן לא מצליחות לייצר שום דבר חוץ מלהתעלק על גברים ולהתבכיין שאין להן ייצוג שווה , האמת היא שנשים מנצלות את טוב הלב של גברים כדי להרוס את חיי אותם גברים או גברים אחרים . אף אחד לא עוצר אישה היום ללמוד הנדסה ומחשבים , אף אחד לא עוצר אישה מהלקים עסק , אז למה 99% מההמצאות והפיתוחים בעולם הם של גברים ? למה כל מה שנבנה פותח והוקם כמעט בכל תחום ריאלי הוא בעל רוב גברי דומננטי . המסקנה היא שיש הבדל ביולוגי בין נשים וגברים ורוב הנשים ממוצעות ומטה ביכולות שלהן , ולצערי הפוליטיקה השתלטה על האקדמיה ומסתירים מחקרים שמוכיחים זאת מעל לכל ספק , נשים בממוצע פחות טובות מגברים בממוצע בכול תחום שיש , ואין זה אומר שאין נשים מוצלחות , מה שזה אומר שהן הרבה יותר נדירות ביחס לגברים מוצלחים ומכאן נגזרים כל הפערים , כמובן יש עוד עניינים כמו אימהות , אבל גם שנשים הן רווקות הן עדיין לא מצליחות כמו גברים . לגבי כל הנושא של תלונות שווא ובכלל אלימות במשפחה , היום ידוע שאלימות בין בני זוג היא סימטרית , אלימות היא לא רק לתת כאפה , אלימות יכולה להיות מילולית , האם שירה איסקוב היא שה תמים , היא הרי מודה שלפני שהוא תקף אותה , היא הטיחה בו שהיא תתגרש ולילד הזה יהיה אבא אחר , אז מה מצפים מגבר שיודע שהיום החוק נותן לאישה זכויות לחסל את חייו את גבר והורה , ??? אלימות היא מוצא של חוסר ברירות אחרות ובמקרה שגבר רואה שרק זו האופציה כי כל המערכת משומנת ומכוונת נגדו , אין לו ברירה אחרת אלא לנקוט באלימות קיצונית , לצערי כל החוקים האלה רק יחריפו את האלימות בין בני הזוג ומי שיעשה מזה כסף זה עורכי דין , ארגוני נשים עובדות סוציאליות וכל שאר הטראש הזה ע"י קבלת תקציבים "לטיפול בבעיה " שום ארגון לא מנסה לפתור את הבעיה אלא להעמיק אותה כדי לייצר צורך ולקבל תקציבים מהמדינה. |
|
||||
|
||||
"אני לא מכיר נשים חרוצות בעבודה והייתי בכמעט בעשר חברות הייטק רוב הנשים היו חבשניות , מחפשות איך להפיל את העבודה הקשה על גברים , מניפולטיביות בכייניות וכל הזמן מנסות לנצל את הרחמנות של הגברים עליהן ." מה זה "חבשניות"? מצאתי בגוגל "חפשן" כ"חייל החותר להקלה בתנאי שירותו ובעומס העבודה שלו תוך עשיית המינימום המוטל עליו" וזה מתאים. זאת הכוונה? על ההבדל בין אלימות מילולית לנסיון רצח אני לא רואה טעם לדבר עם מי שסיים את כיתה ד'. שנאת הנשים שנוטפת מההודעה שלך מספרת סיפור די עצוב מצבך הנפשי, ואני יכול רק לקוות שלא תהפוך את הבעיות האישיות שלך לבעיות של מישהי אחרת. דרוש לך, בדחיפות, טיפול המרה. פרטים אצל הרב רפי פרץ. |
|
||||
|
||||
למזלי לא נתקלתי בסביבתי הקרובה בתופעה שאתה מתאר. אשתי מנהלת עסק מצליח ומעסיקה עובדים. הבת שלי לומדת 10 יחידות מחשבים או הנדסת תוכנה או איך שקוראים לזה. במשפחה שלנו אני החבשן. אבל אני חושב שאני מבין על מה אתה מדבר- לרוב אצל נשים סדרי העדיפויות שונים מאלו של גברים. בעוד שגברים רבים יעדיפו להשאר שעות נוספות בעבודה, מתוך תחושת מטרה או אחווה (ראה היפנים), אצל נשים רבות העבודה היא אמצעי ולא תכלית בפני עצמה. הן תעדפנה לסיים את העבודה מוקדם ולהתפנות לנושאים חשובים לא פחות כמו משפחה. לפעמים זה אומר שהן יהיו חבשניות, ולפעמים הן פשוט יהיו יעילות יותר- וזה,אגב, הנסיון שלי. ההספק של נשים בעבודה גבוה מזה של גברים כי הן רוצות לגמור וללכת. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |