הקרב על זמן החלום (חלק ב') 1742
זכויות יוצרים וקניין תרבותי באמנות הילידים האוסטרליים. חלק שני ואחרון.
בחלקו הראשון של המאמר תיארנו את האמנות האבורג'נית ומשמעותה, אבל מה בנוגע להשלכות החוקיות? כיצד ניתן לספק הגנה משפטית למעמד הייחודי של יצירות האמנות אצל האבוריג'ינים?

מגבלות החוק

החוקים האוסטרליים שנועדו להגן על זכויות יוצרים וקניין תרבותי הם אלו:
  • חוק זכויות היוצרים 1968 - מתייחס ליצירות אמנות וספרות.
  • חוק הפטנטים 1990 - מתייחס להמצאות.
  • חוק הסימנים הרשומים 1995 - מתייחס לזיהוי מקורן של סחורות ושירותים.
  • חוק העיצוב 1906 - מתייחס לעיצובים תעשייתיים רשומים המופיעים על מוצר מסחרי.

חוקי אוסטרליה הנוגעים לזכויות יוצרים ולקניין תרבותי מתייחסים למקרה הפרטי של האבוריג'ינים, מורשתם ואמנותם. בתיקון לחוק ההגנה על המורשת האבוריג'ינית, משנת 1987, נכללות במפורש הגדרות למושגים "קניין תרבותי אבוריג'יני", "פולקלור אבוריג'יני" ו"אובייקט אבוריג'יני". אך נראה כי התייחסות זו אין בה כדי להעניק הגנה מלאה על זכויות הילידים בנושא זה. זאת, מפני שמספר בעיות מתעוררות בעת השלכתם של התנאים שקובע החוק המערבי להגנה על קניין תרבותי וזכויות יוצרים לגבי אמנות אבוריג'ינית.

החוק המערבי מחייב שלושה תנאים לשמירה על זכויות יוצרים - מקוריות, צורה חומרית ויוצר הניתן לזיהוי. שלושתם בעייתיים ליישום עבור האמנות האבוריג'ינית:

מקוריות: תנאי זה בחוק הוא בעייתי, כיוון שהאמנים שואבים מן המיתוסים והעיצובים הוויזואליים הקיימים, ובעצם מציירים אותם שוב ושוב, בשינויים קלים. בעיה זו נפתרה בפסק דין מילפורורו נגד אינדופורן, שכונה גם "תיק השטיחים" (Milpurrurru Vs. Indofurn Pty Ltd, 1995). שם פסק בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה כי סוחר שטיחים אוסטרלי העתיק יצירות אבוריג'יניות כדוגמאות עיצוב לשטיחיו.

יבואן השטיחים טען כי על העבודות אין זכויות יוצרים, כיוון שהן מבוססות על דגמים מסורתיים קיימים. בית המשפט החליט אחרת, וקבע בכך תקדים, כיוון שחלק מעיצובי השטיחים היו שונים מעט מהיצירות המקוריות. על הנתבע הושתו 188 אלף דולר אוסטרלי בפיצויים. חלק חשוב בהחלטה זו מילאו השיקולים של פגיעה אישית ו"פגיעה תרבותית" שנגרמה ליוצרים בגלל השימוש הלא ראוי ביצירותיהם. בנוסף, הפיצוי נפסק לטובת שני האמנים התובעים כקולקטיב, כמייצגי השבט, ולא כיחידים, כך שאכן הוכרה הבעלות המשותפת של השבט על היצירות.

צורה חומרית: נושא זה מותיר ללא הגנה חלק גדול מן המורשת התרבותית הלא כתובה של הילידים. אין איסור על שיעתוק של סיפורים מיתיים או של ציורי גוף, כיוון שבמקור, שמורות הזכויות עליהם רק לבני השבט שהוסמכו לכך. כך, הופעות חזותיות וסיפורים שבעל פה אינם זוכים להגנה הראויה, כיוון שאין להם צורה חומרית.

עם זאת, יש יוצאים מן הכלל: פוסטר נגד מאונטפורד (Foster Vs. Mountford, 1976) הוא אחד המקרים הראשונים של הפרת זכויות על קניין תרבותי אבוריג'יני שנידונו באוסטרליה. בית המשפט הוציא צו מניעה על הפצת ספר של האנתרופולוג מאונטפורד, בו נידונו סודות תרבותיים של בני השבט.

יוצר ניתן לזיהוי: כאמור, למרות שהיוצר הוא לרוב אדם יחיד, היצירה נוצרת מתוך הקהילה כולה (המשפחה או השבט) ושייכת לה. מוכר המקרה של ציור סלע בפארק הלאומי קאקאדו, שאין לו יוצר מזוהה. לא ניתן להחיל את חוק זכויות היוצרים על ציור זה, וכיום הוא משוכפל ומשועתק בדרכים שונות, שרבות מהן נחשבות "לא נאותות ופוגעות". במצב הקיים, אין חוק שימנע הדפסת עיצוב טוטמי מקודש על כלי מטבח או גרביים.

החוק המערבי מתמקד בזכויותיו של היוצר היחיד, בעוד שבמקרה של ילידי אוסטרליה עומדת לעתים קהילה שלמה מאחורי יצירה אחת. אין הכרה במושג של "בעלות משותפת", ולכן לרוב אין לקהילות הכוח החוקי לפעול להגנת המורשת התרבותית שלהן. בית המשפט הפדראלי של אוסטרליה התייחס לכך בפסק דין יומבולול נגד הבנק המרכזי האוסטרלי (1991). בתיק זה תבע האמן טרי יומבולול את הבנק על הדפסת יצירתו "כוכב הבוקר" על מהדורה מיוחדת של שטרות בערך נקוב של 10 דולר.

טרי יומבולול

"כוכב הבוקר" הוא אביזר טקסי המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. יומבולול מכר (ברשות שבטו) "כוכב בוקר" שכזה למוזיאון האוסטרלי, ומסר את זכויות השיעתוק של הכוכב לידי הסוכנות, שמכרה אותן לבנק. בני השבט מתחו ביקורת קשה על האמן ותפסו אותו כאחראי למעשה - ניתן להציג את הכוכב במוזיאון למטרה חינוכית, אך אין זה ראוי להדפיסו על שטר כסף. יומבולול טען כי לו היה מבין את משמעות ההרשאה שהעניק לסוכנות, לא היה מוכר לה את הזכויות. לטענתו, חתם על ההסכם תחת לחץ, וכיוון שנזקק לכסף (הוא קיבל על השימוש ביצירה 850 דולר), אך התקשה להוכיח נקודה זו בבית המשפט.

בית המשפט קבע כי אמונתו של יומבולול שהבנק המרכזי יישאר נאמן לחוק השבטי האבוריג'יני, מקורה היה בטעות - אך לא קיבל את הטענה לחוסר תקפותו של הסכם מסירת זכויות היוצרים לידי סוכנות האמנים. בפסק הדין הודגש כי "אמנים אבוריג'יניים לקו באי הבנות רציניות בכל הנוגע להשלכות הנובעות מהצגת יצירותיהם בציבור". עם זאת, על פי פסק הדין, הדפסת הכוכב על השטרות היא "סימן לכבוד הרב שהתפתח באיטיות בחברה האוסטרלית כלפי היופי והעושר של התרבות האבוריג'ינית".

השטר שבמחלוקת


מגבלת הזמן

זכויות היוצרים תקפות למשך פרק זמן מסוים, שלאחריו הן פגות לחלוטין, אף כי על פי הראייה האבוריג'ינית, קדושת היצירה או המקום עומדת לעד. לכן, לכל אדם הזכות להשתמש ולשעתק ציורי מערות שצוירו לפני 20,000 שנה, למרות שציורים כאלו עדיין רלוונטיים למורשת האבוריג'ינית, ולשבטים אין סמכות חוקית לקבוע מי יוכל לשעתק אותם.

חוקים נלווים לחוק זכויות היוצרים אינם משפרים את המצב. חוק המורשת התרבותית - שאמור להיות לו חלק מכריע בהגנה על היצירה האבוריג'ינית - מתמקד במורשת העבר ולא ביצירות המודרניות, הנוצרות כיום בכמויות אדירות בכל רחבי אוסטרליה. הסמכות לקבוע מהי "מורשת תרבותית" ניתנת, לפי חוק זה, לשר הממונה ולא לקהילה האבוריג'ינית הנוגעת לעניין. החוק גם מתמקד בשרידים תרבותיים בעלי ערך מדעי או היסטורי, ולאו דווקא באלו שיש להם ערך תרבותי או רוחני.

גם על חוק העיצוב קשה להסתמך: חוק זה מאפשר לרשום עיצוב כדי להגן על זכויות השימוש בו. אך על העיצוב להיות "חדש", כלומר לא ידוע ושלא השתמשו בו עד עתה. סייג זה מוציא מגדר האפשרי הגנה על עיצובים אבוריג'יניים.

חוק ההגנה על מורשת האבוריג'ינים שנחקק בשנת 1984, יועד במקורו לשמש כ"מוצא אחרון" של הילידים, במקרים שבהם חוקי המדינה או הפדרציה אינם מספקים או אינם נאכפים. החוק נותן למדינה סמכות מלאה לפעול, כל עוד נשמרים "סטנדרטים מינימליים" מסוימים. אותם סטנדרטים מוגדרים בצורה מעורפלת, ובעצם אינם משנים הרבה בחוקי המדינה הקיימים. למרות פניות חוזרות של ארגוני הילידים, הבעיות העיקריות בחוק נותרו ללא מענה.

הזמנים משתנים

עם חלוף השנים והתגברות המודעות לקיפוח, החלו גופים שונים לקדם את ענייניהם המשפטיים ומעמדם של הילידים, ובין היתר עסקו גם באמנות. ב-‏1998 החל לפעול פרוייקט ICIP, העוסק בקניין תרבותי ורוחני של הילידים. במסגרת הפרוייקט, שגובש בידי המכון האוסטרלי ללימודים אבוריג'יניים, מנסחים משפטנים ויועצים המלצות מעשיות להרחבת ההגנה וההכרה בקניין התרבותי והרוחני של ילידי אוסטרליה, והציבור מוזמן לחוות את דעתו בנושא זה. ההערות שיתקבלו יידונו כבסיס לרפורמות אפשריות, ויוגשו לארגון ATSIC, שמצידו יגבש אותן להצעה אחת אשר תועבר לידי הממשלה.

"קניין רוחני ותרבותי של הילידים" צריך לכלול, על פי הגדרת ICIP, את כל המורשת האבוריג'ינית: יצירות אמנות מתחומים שונים, ידע חקלאי, טכני ואקולוגי, שרידי אנוש, מקומות מקודשים וקברים, וכן התיעוד של כל אלו בצורות מדיה שונות. ICIP מעלה גם שאלות לגבי זכאות הילידים לפיצויים במקרה שנעשה שימוש מסחרי בקניין התרבותי שלהם, ומסביר את הבעייתיות שיוצרות ההגדרות המקובלות של חוק זכויות היוצרים בהשלכה שלהן על המקרה הפרטי של האבוריג'ינים.

בין היתר קורא הפרוייקט לקבוע "זכות שתאפשר לילידים לפעול נגד השיעתוק ללא רשותם והשימוש המשפיל והמטעה בחומר של המורשת התרבותית האבוריג'ינית; זכות לאפשר להם לפעול כאשר קבוצה או קהילה לא הוכרה כמקורו של חפץ השייך למסורת התרבותית".

ICIP גם שואף להכרה ביצירה אבוריג'ינית כביצירה שיש לה משמעות ייחודית לגבי הקהילה האבוריג'ינית, מנהגיה וחוקיה, כך שהקהילה תוכל לשלוט בשיעתוק ובשימוש ביצירה. עוד מציע הפרוייקט רישום של הבעלות על עיצובים אבוריג'יניים כ"בעלות משותפת" או "בעלות קהילתית". על הפרק עומד גם הצורך לפתח סטנדרטים נאותים של שימוש בדימויים אבוריג'יניים בתעשיית התיירות.

לגבי הסיוע המשפטי שזוכים לו האבוריג'ינים, מעלה ICIP את השאלה אם יש צורך בהגדלת הסיוע הזה ובגיבוש מסגרת להגשת שירותים משפטיים בעניינים הנוגעים לקניין תרבותי ורוחני, במסגרת של מרכז לאומי לסיוע משפטי לאבוריג'ינים (מוסד שלמרבה הפלא, כנראה עדיין אינו קיים). קיומו של מוסד שכזה מתבקש נוכח המצב הקיים, שבו נמצאים האמנים הילידים בדרך כלל בעמדת מיקוח נמוכה מול סוחרי האמנות הלבנים, ובמקרים אחדים אף אינם מכירים את הזכויות המגיעות להם על פי חוק.

נושא נוסף שנדון הוא קניין תרבותי שנלקח ממקומו הטבעי בידי מוזיאונים שונים, ללא הסכמת השבט המסוים וללא מתן תמורה נאותה על הלקיחה. ICIP מציע כי פריטים וחפצים אלו יישמרו במוזיאונים בצורה נאותה ולאחר התייעצות עם בני השבט שלו היו שייכים מלכתחילה. כמו כן, רק בני השבט, אנשים המורשים לכך, והנהלת המוזיאון יורשו לטפל בפריטים מקודשים.

ועידת הפיוס האוסטרלית

"ועידת הפיוס האוסטרלית" התכנסה ב-‏1995, ובה ישבו לבנים לצד אבוריג'ינים. הוועידה פתחה בדברים האלו:
"התרבות והאמנות הילידית הפכו לסמלים מרכזיים של הזהות הלאומית האוסטרלית שלנו. הם מייצגים את לב לבו של מה שייחודי באוסטרליה. מפני שלעתים קרובות נעשה שימוש בסמלים תרבותיים אלו בלי רשות היוצרים, גוברים החששות בקרב האבוריג'ינים כי הסמלים מנוצלים בידי הקהילה, בלי שתינתן תמורה לילידים שלהם הם שייכים. למרות שישנם חוקים אוסטרליים הבאים להגן על זכויות קניין תרבותי ורוחני, קיים חשש שחוקים אלו אינם מספקים הגנה מלאה על התרבות, המורשת והידע של הילידים האוסטרליים".

מתכנסי ועידת הפיוס הצביעו על כך שהחקיקה בנושא זכויות יוצרים "רחוקה מלהיות מספקת", מפני שהיא מתעלמת ממסורות שבעל פה, ואינה מכירה את המושג של בעלות קהילתית על יצירות אמנות. הוזכרה גם פעילות עתידית משותפת של הארגון העולמי לקניין רוחני ואונסק"ו במטרה לאפשר לילידי אוסטרליה ליהנות מזכותם ל"הגדרה עצמית תרבותית". המשתתפים הדגישו את זכותם של העמים הילידים לבעלות ושליטה על הקניין התרבותי והרוחני שלהם, והמליצו לשקול חקיקה מיוחדת שתגן על קניין זה.


מעורבות הממשלה

גם הממשלה האוסטרלית החלה לגלות מודעות לנושא, ובשנת 1998 תמכה בפרויקט ASEAN, שנערך בחסות שר התקשורת, האינפורמציה והמדע ושר החוץ, בשיתוף עם מדינות בדרום מזרח אסיה, מטרת הפרוייקט היא הצגה משותפת של אוצרות תרבות מכל מדינות האזור. זהו מקרה ראשון של שיתוף פעולה בין ממשלות באיזור בנושאי תרבות ומורשת תרבותית.

ביוני 1992 אישר ראש הממשלה האוסטרלי דאז פול קיטינג העברת סכום של חמישה מיליון דולר לארגון הילידים ATSIC במשך חמש שנים - סכום שיוקדש לפיתוח תוכנית להעצמה של המעורבות האבוריג'ינית בתעשיית מוצרי התיירות. מעבר לכך, יוזמות נוספות בקנה מידה קטן ממשיכות לצוץ, בכוונה לקרב את תושבי אוסטרליה לתרבות הקדומה שלה.

ב-‏1997 פורסמה "ההצהרה על מדיניות של אמנות אבוריג'ינית", בידי גוף שבו ישבו חברי המועצה האוסטרלית ונציגי ארגון האבוריג'ינים, וגיבשו עקרונות למדיניות כוללת בנושא יחס הממשלה לאמנות הילידים. לגבי זכויות יוצרים, קניין רוחני וזכויות מוסריות נקבע בגוף זה כי יש לתת עדיפות להבטחת זכויותיהם התרבותיות של האבוריג'ינים, בצורה שתתייחס לאופי הייחודי של הבעלות על קניין זה, כולל זכויות קהילתיות וזכויות נצחיות. שם גם התקבלה החלטה להגדיל את התקציב השנתי שמעניקה הממשלה למועצה האבוריג'ינית בחצי מיליון דולר אוסטרלי, לכדי קצת יותר מ-‏4 מיליון דולר.

השנה (2003) הבטיחה הממשלה האוסטרלית כי תפעל להכנסת תיקון בחוק זכויות היוצרים באופן שיבטיח את "זכויות היוצרים התרבותיות" של האמנות הילידית. בין היתר שמע הפרלמנט פנייה להגן על יצירותיו של האמן המנוח אלברט נמאטג'ירה (Namatjira), שזכויות היוצרים על יצירותיו עומדות לפקוע ב-‏2009.

אלברט נמאטג'ירה - 1902-1959


סיכום: עתידה של אמנות העבר

השיפור היחסי שחל במעמדם של האבוריג'ינים באוסטרליה בשנים האחרונות, אינו מסוגל להדביק את ההערכה הרגשית והאמנותית לאמנות שהם יוצרים. הערכה זו מתבטאת במכירות, בתערוכות, בכבוד ממשלתי לאמנים, בתקציבי ממשלה, וגם במיסחור. די להזכיר כי מחירה של יצירה יכול להגיע אף ל-‏70 אלף דולר, וכי רכישות אמנות בידי תיירים מהוות באוסטרליה ענף יצוא בפני עצמו, המגלגל כ-‏140 מיליון דולר בשנה.

אך ההערכה המערבית ליצירה לא בהכרח מקדמת את האינטרסים של יוצריה. התהליך המסתמן הוא ניכוס המורשת הילידית בידי הלבנים והתאמתה לצרכים של המימסד האמנותי המערבי. היצירות מושכות העין נמצאות במרכזה של קלחת שהכול בוחשים בה: סוחרים פרטיים, הממשלה, ארגוני ילידים, אמנים עצמאיים, וכמובן גם התיירים הרוכשים אותן בהתלהבות.

על רקע זה התפתחה גם תעשייה של זיופים: יצירות "אותנטיות" מיוצרות במזרח הרחוק ונמכרות בזול, וגם אמנים לבנים (כדוגמת הנסיך הארי ואחרים) מחקים את הסגנון הייחודי באופן בוטה. נראה כי הליקויים בחוק האוסטרלי בכל הקשור להגנה על יצירות אלו אינם נובעים בהכרח מאפליה מכוונת של הילידים, אלא בעיקר מן ההבדלים המהותיים בתפיסה של מעשה האמנות בתרבות המערבית ובתרבות האבוריג'ינית. עם זאת, הפגיעה הנוצרת מחיקויים וזיופים מכאיבה הרבה יותר מפגיעה כלכלית גרידא.

שינויים מתאימים שייערכו בחוק האוסטרלי יוכלו אולי להבטיח כי יצירות אלו יזכו למעמד ולהתייחסות הראויים להן, כחלק מהותי ממורשת תרבותית עתיקה, מורשת של שבטים שהמילה "טראגי" אינה נראית חמורה מדי לתיאור הגורל הקשה שפקד אותם בעידן המודרני. התקווה היא, כי בסופו של דבר יזכו האבוריג'ינים בבעלות המחודשת על חייהם - כולל אדמתם, מעמדם החברתי, וגם יצירות האמנות הנהדרות שלהם, שהפכו לנחלת העולם כולו - לא תמיד מרצונם.
קישורים
השלכתם של התנאים
תיק השטיחים
כוכב הבוקר
ICIP
"ועידת הפיוס האוסטרלית"
ATSIC
יוזמות נוספות
הבטיחה הממשלה האוסטרלית
פנייה להגן על יצירותיו של האמן המנוח אלברט נמאטג'ירה
תעשייה של זיופים
סקירת התביעות בתחום זכויות היוצרים של הילידים
"אוסטרליה האבוריג'ינית"
חלקו הראשון של המאמר - הקרב על זמן החלום (חלק א')
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מה לגבי פארודיה או סאטירה ? 186859
חסרה לי כאן ההתייחסות לשימוש באומנות אבוריג'נית לצורך פארודיה או סאטירה, אפילו פוגעת.
אאל''ט, שימוש כזה מותר על ידי רוב המדינות המערביות.
מה לגבי פארודיה או סאטירה ? 186915
הממ... כן, צריך לבדוק את זה. בכל אופן, אלע"ד, ואני לא יודעת עד כמה מידת ההגנה בזכויות יוצרים משפיעה ישירות על יכולת ההתגוננות מפארודיות).

_______
ברקת, שנמאס לה להגיב בחום. מה קרה, דיג'רידו בלע לכם את הלשון?
פלגיאט סיגנוני 186899
עם כל הסימפטיה למאבקם של האבוריגינים, נדמה לי שיש בלבול בין שני עניינים:

האחד- איך למנוע מאנשים לבזות את המסורת האבוריגינית על ידי שימוש לרעה באלמנטים מהתרבות הזאת. העניין דומה ליוצר שמצלם אישה ערומה עם תפילין- אפשר לקבל סעד משפטי מהכיוון של פגיעה ברגשות הציבור, אבל לטעון שמבנה התפילין הוא אלמנט ייחודי ליהדות ולכן מוגן על ידי זכויות יוצרים? מעט קלוש. באיזה זכות יש לאבוריגינים של ימינו זכות או חזקה על ציור שנעשה לפני 20000 שנים? כאשר מ.ק. אשר צייר ציורים המבוססים על דוגמאות מארמון אלהמברה, אני לא זוכר שהאשימו אותו בפלגיאט.

העניין השני- איך יכולים האבורוגינים להרוויח משהו מהאמנות שלהם, אם היא נעשית באופן קבוצתי. מפתיע אותי שאי אפשר להעניק זכויות לקבוצה. איך אולפני הסרטים שורדים, ולמה הרעש‏1 מקלטות מזויפות, אם במילא אין לחברת התקליטים זכויות יוצרים על התקליט?

1 הכניסו כאן בדיחה על רעש וקלטות מזייפות.
פלגיאט סיגנוני 187066
אני מצטרף לתהיותיך. המאמר מעניין ומאיר עיניים, אך התיזה לא ממש ברורה לי. האם צריך להגן על סגנון אמנותי? האם אפשר? האם כאן צריך לעשות זאת רק בשל ההיסטוריה הקשה של האבוריג'ינים? ומה עם סגנונות מסורתיים אחרים? אני מבין שיש היבטים מיוחדים באמנות האבוריג'ינית, אך אינני בטוח שהם לגמרי ייחודיים או יוצאי-דופן.

"שינויים מתאימים שייערכו בחוק האוסטרלי יוכלו אולי להבטיח כי יצירות אלו יזכו למעמד ולהתייחסות הראויים להן". אני התרשמתי ששינויים כאלה כבר נעשו. האם הם לא מספקים? מה יש לשפר? האם זו בכלל ההתמודדות הראויה עם הבעייה, לאור הטענה שיש פער בתפיסת מעשה האמנות בין הלבנים לאבוריג'ינים?

בכל אופן, שוב - תודה על הצגת נושא מקורי ומעניין.

---- ניטפוק אישי ----

משהו בעריכה של הטקסט הפריע לי, אך אינני איש-מקצוע ואולי זה רק אני. דוגמה אחת ספציפית: "זמן החלום אינו היסטוריה אלא ממשיך להתקיים כל הזמן", ושתי פסקאות אח"כ, "חשוב לציין כי זמן החלום אינו היסטוריה אלא מיתוס, כלומר דבר הממשיך להתקיים ומשפיע על חיי ההווה".
סליחה על הנדנוד.
פלגיאט סיגנוני 187071
1. אני עומדת לגלוש לגמרי מן הנושא, ובכל זאת להתייחס לנקודה שהעלית - האם צריך להגן על מורשת הילידים רק בגלל ההיסטוריה הקשה שלהם? לטעמי, לא נכון להגן על מורשת כלשהי רק בגלל "רחמים" כלפי הקבוצה האמורה, למרות מצפונו המוכתם של האדם הלבן. הילידים הם עברה של אוסטרליה, הם אוסטרליה ההיסטורית, לטוב ולרע. אם נעזוב לרגע את ההבט המשפטי ונעבור לחברתי-תרבותי, נוכל לדבר על כיבוד העבר ותרבות העבר.

והכיבוד הזה החל רק לאחרונה. הדתות והמסורות שהאדם הלבן קיים וכיבד (נצרות, יהדות) או הוקיע בעבר אבל "הספיק לכבד" (בודהיזם), זוכות היום לפארודיות ולשימושים מסחריים מטורפים, ללא שליטה. אם אצור עכשיו פארודיה על המים הקדושים של הנצרות, על טקס ברית מילה יהודי או על שיחה זן-בודהיסטית, כולם יצחקו בלי נקיפות מצפון (אם זה יהיה מצחיק, כמובן).

המסורת האבוריג'ינית נחקרה בידי הלבנים, אבל מעולם לא "כובדה" באותו אופן - פשוט לא הספיקו. כי היסטורית, המסורת הזו הגיעה רק בשנים האחרונות לשלב שבו מפנים אליה את תשומת הלב ורואים את היופי שבה. בקצרה, כיוון שעדיין לא הספיקה להיות "פרה קדושה" של ממש, ההתייחסות אליה עדיין נחשבת רגישה מאוד. לא יודעת עד כמה השופטים שדנו בתביעות שהוזכרו עשו זאת מתוך הסתכלות כזאת בדיוק, אבל הם ודאי לא פעלו בחלל ריק.

ההיבטים המיוחדים באמנות האבוריג'ינית אכן לא מתקיימים באף דת אחרת, אבל בכל דת יש טקסים סודיים שמותרים רק לחבריה. לדרוזים או לבהאים למשל יש חלקים סודיים בתוך דתם. אם מישהו יפיץ אותם ברבים בלי שיוכלו לשלוט על כך, אני מניחה שהפנייה לבית המשפט לא תאחר לבוא.

2. השינויים האמורים בחוק נעשו בהדרגה, המצב השתפר בעשר השנים האחרונות, ועדיין אינו מספק במאת האחוזים (הזיופים שנעשים במזרח הרחוק הם בעיה לא ייחודית לאמנות האבוריג'ינית, ואותם די קשה לאתר ולמנוע). אבל טוב, אולי הוא לעולם לא יהיה מושלם.

3. לגבי העריכה - המאמר קוצר עד מאוד (במחצית) לצורך הפרסום, ואולי בגלל זה נותרו כמה חזרות סגנוניות. כל טענה אחרת נא להפנות למערכת החרוצה :-)
פלגיאט סיגנוני 187070
אכן, הטיעון הראשון שהעלית נשמע קלוש לאוזניים מערביות, וזו בדיוק הסיבה שיש כאן בעייתיות. לאבוריג'ינים הטיעון לא נשמע קלוש, כי כאמור הם מתייחסים ליצירה בצורה שונה - מצד אחד התוצאה עצמה אינה העיקר (אלא טקס היצירה), מצד שני כדי למנוע את שכפול התוצאה הם צריכים לרשום זכויות יוצרים על התוצאה החומרית.

אפשר היום לחקות את סגנון האמנות היפאנית, למשל, וכל סגנון אתני אחר, בלי בעיות. הנואשות נוצרת כאן בגלל המשא הדתי הכבד שמוטל על כתפי האבוריג'ינים (וכפי שאמרתי בתגובה בחלק א', אולי גם בגלל חוסר היכולת הכלכלי והחברתי שלהם להתנער מהמסורת השבטית בתנאים הקיימים).

לגבי העניין השני - האמנות לא נעשית באופן קבוצתי. היא יכולה להיווצר ע''י יחיד, אבל עדיין להיות קניינה של הקבוצה על פי המסורת. אני מניחה שלצורך התביעות שהוגשו, הקהילה הוגדרה כ''ישות משפטית'', כפי שעושים תאגידים מערביים.
קלוש לאזניים מערביות, או-בואו לא נמציא מחדש את הגלגל 187670
טוב, האוסטרלים מתמחים בתמהונות בחוקי הפטנטים שלהם.

רלטיביזם תרבותי 188124
במאמרך, לא הסתפקת בתיאור של זיופי היצירות האבורג'יניות, או החתמת האבורג'ינים על הסכמים שלא הבינו את משמעותם, אלא הרחקת וטענת כי יש צורך בשינויי חקיקה על מנת להתאים את התפיסה המערבית לזו האבורג'ינית, וטענת בגדול כי התפיסה המערבית של אמנות ככלי לביטוי עצמי של היחיד, וכן מושג זכויות היוצרים עצמו על מגבלתו ל-‏50 שנה בלבד, צריכים להשתנות במקרה זה משום שאינם מתאימים לתפישה האבורג'ינית בנושא.

להבנתי, את מיישמת גישה המוכרת לי כרלטיביזם תרבותי, הגורסת כי אסור לתרבות אחת להכיל את הכללים ועיקרי האמונה שלה על תרבות אחרת, משום שמעשה הנעשה במסגרת תרבות אחת יכול להשפט נכונה רק ע"י בן התרבות הזו, אחרת יסולף ויוצא מהקשרו.

גישה זו בעייתית משום הסתירה הפנימית שבה. הרלטיביזם התרבותי דוגל לכאורה בסובלנות רבה, אך למעשה 'ממליך' את גישת הרלטיביזם התרבותי עצמו מעל למוסר כל התרבויות. מדוע על המערב להתאים עצמו לתרבות האבורג'ינית, ולא להיפך? האם הרצון של האבורג'ינים להתפרנס לא מחייב אותם ללמוד את כללי השוק החופשי?

התרבות המערבית חילחלה באגרסיביות לתוך תרבויות רבות. אין ספק שכאשר היא מצרפת את התרבות האבורג'ינית למשחק הקפיטליסטי, עליה להבטיח שהמשחק יהיה הוגן. אסור לחמוס מאנשים את זכויותיהם, להחתים אותם על הסכמים שאינם מבינים, לעשות שימוש מעליב ביצירותיהם או לזייף את שמם. אולם כמדומני הרחקת לכת בכך שטענת שאין זכות לייצר במזרח הרחוק פריטי אמנות הדומים לאמנות האבורג'ינית (אלא אם כן הם מזייפים חתימות) או כשהתנגדת לציוריו של הארי, שבודאי לא טוען שהוא אבורג'יני. אמנים רבים משוחחים ביצירותיהם עם אמנים קדומים, ושואבים אלמנטים מאמנות עתיקה. הדבר נראה לי יותר מלגיטימי.

אם האבורג'ינים מעוניינים למכור את יצירותיהם, יהיה עליהם להתרגל לתוצאות השפעתן של היצירות הללו על עולם האמנות.
רלטיביזם תרבותי 189662
ההכללה שלך נכונה, אבל לא תקפה למקרה זה - היחס שלי לרלטיביזם תרבותי אינו חם מדי, ואין בי סובלנות לתופעות תרבותיות כמו רצח על רקע כבוד המשפחה או קיצוץ ידיהם של גנבים. ועם זאת, אני לא מהססת ליישם את הגישה הזו במקרה ספציפי זה (תוך זניחת התיאוריה בכללותה). כן, אפשר לקבוע יוצאי דופן, על פי צרכיה ורצונותיה של כל מדינה.

אתה צודק, אכן יש פה מילכוד: אם האבוריג'ינים רוצים לשרוד בחברה המודרנית, הם יצטרכו ללמוד עוד על ניהול עסקים, רישום זכויות ושמירת קניין. בינתיים, הם חייבים למכור את היצירות כדי להתפרנס, והם חייבים לסבול מידה מסוימת של פגיעה תרבותית כדי למכור את היצירות. מעבר לזה, הם נאבקים בדרכים דמוקרטיות (בתי משפט) כדי לקבל יחס מועדף לפני החוק.

בינתיים, ההצעה שלי לפתרון היא הליכה מסוימת של המדינה לקראת השבטים, מתוך הכרה בעובדה ש"האמנות היא כל מה שיש להם". אני לא רואה הבדל ענק בין הגנה משפטית כזו על תרבות השבטים, ובין הטבה ממשלתית אחרת שהיתה יכולה להיות מוענקת להם - למשל, תוכניות חינוך מיוחדות, או הפניית משאבים לרכישת מקצוע.

מה גם שהפגיעה בתרבות האבוריג'ינית במקרה שתיחמס, גדולה מן הפגיעה באמן מערבי שייאלץ להסיר תמונות עם אלמנטים אבוריג'יניים. ובמקרה הראשון, אני מתכוונת לפגיעה במורשת האוסטרלית, ולא רק בפגיעה בשבט או באמן ספציפי.
פלגיאט סיגנוני 187309
בעניין התפילין: אי אפשר לקבל סעד משפטי, גם מכיוון הגנה על רגשות הציבור. במוזיאון רמת גן הוצגה תמונה של תפילין על גוף עירום; מחאה כנגד הצגת התמונה במוסד הממומן מכספי ציבור הקימה זעקה גדולה מצד חוגי אמנות ותקשורת שביקשו להגן על חופש הביטוי. על איסור הצגה גורף של התמונה, ודאי שלא היה טעם לדבר בכלל.
פלגיאט סיגנוני 187312
לכך רמזתי. מדובר ב''אילוסטרציה'' לשיר של יונה וולך אאל''ט.
תפלין 188717
בררתי קצת את העניין. העיתון מוניטין ( מס 59) עשה כתבה על יונה וולך ובצילום הופיעה וולך כאשר יד גבר כרוך בתפילין מונח על בטנה. הצילום עורר את התגובות הצפויות, והסבו את תשומת הלב הציבורית לשירה "תפלין". (מבוסס על ספרו של יגאל סרנה)

אינני יודע אם הצילומים הוצגו גם במוזיאון, אולי אתה יכול לפרט מעט יותר?
תפלין 188836
אנחנו כנראה מתכוונים לאותו צילום, של מיכה קירשנר. על פי http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/students/work... , מדובר בצילום בו נראית וולך, ומאחוריה רץ גבר עירום עטוף בתפילין.

פרטים נוספים, כמו גם אזכורים ליצירות אמנות אחרות שהיו מי שביקשו לצנזר, ניתן למצוא כאן:
בדף המקושר מופיעות תמונות תקריב של חלקים מהפסל "דוד".
תפלין 244849
הגבר בצילום הוא אחיו של דותן שהמציא את שינקין. בעת ההאי ההי חיל יפה תואר שצולם לצד יונה וולך עירום ועריה.
המשך האפליה בדרכים אחרות? 187101
האם לא נראה לך שהחריגה הקולוסאלית מכל מה שמוכר כזכויות יוצרים ברחבי העולם היא בעצם המשך האפליה וההתייחסות המתנשאת בדרכים אחרות? מדוע צריכים האבוריג'ינים להמדד ולהבחן בכלים אחרים מאנשים אחרים?
אחרי הכל, כל תושבי אוסטרליה (ולעניין זה, כל תושבי העולם) באים ממסורות כאלו ואחרות הנזנחות בהדרגה, כולל טקסים דתיים ואחרים, אמנות "עממית" כזו ואחרת, סודות דתיים, וכן הלאה. המסורות הנעלמות (אם לא נעלמו לחלוטין) של האירים שהגרו לאוסטרליה אינן זוכות להגנה כלשהי והאירים המהגרים אף אינם מבקשים הגנה כזו. אני גם לא חושב שמישהו מהם היה שמח להיות מוגדר כנציג "תרבות בסכנת הכחדה" או שג'ימס מק'הנרי כלשהו היה מבקש להגן בזכויות יוצרים על השימוש בצבע ירוק על קיר המסבאה שלו בגלל המורשת האתנית של הצבע ושל המסבאה בתרבות האירית.
עצם בקשת ההגנה, ועוד יותר מזה נתינתה, נראים כמו איתות שמדובר בילד הטמבל והנחות של המשפחה, שמטעמי נכונות-פוליטית מוגדר כ"ילד מיוחד" הנדרש לעולמי-עד להגנה "מיוחדת" כי הוא ילד נורא-נורא "מיוחד".
בשורה התחתונה, זה נראה כמו המשך של האפליה והיחס המתנשא רק בדרכים אחרות.
המשך האפליה בדרכים אחרות? 189658
לטעמי, אין כאן שאלה של *הגדרת* התרבות האבוריג'ינית כתרבות העומדת בסכנת הכחדה - זו עובדה קיימת. האבוריג'ינים לא היגרו למדינה אחרת ונטמעו בה, כמו האירים, אלא נושלו מחייהם המסורתיים בידי מהגרים מבחוץ.

אפשר לראות התחשבות כהתנשאות, ואפשר גם לשכוח לרגע מה-PC ולבחור להביט על המטרה העומדת מאחורי התחשבות זו. האוסטרלים הלבנים, והם מודים בזה כעת, עשו עוולות נוראיות לאנשים שמצאו בארץ אליה הגיעו. התיקונים בחוק נובעים ככל הנראה מרגשות אשם פשוטים על אותו עוול, אבל שוב - המטרה ולא הסיבה היא המרכזית כאן, והמטרה היא לשמר ולכבד את התרבות המסורתית של אוסטרליה. אם מביטים על כך מהזווית התרבותית (ולא הלאומית), היצירות הללו ראויות להתייחסות מכובדת עד כמה שניתן, כיוון שהן חלק ממורשת הארץ.
188445
אני גם תהיתי מה פשר ההבחנה (המשפטית) בין האמנות המסורתית האבוריג’ינית לבין האמנויות המקבילות של בני עמים ודתות אחרים, שגם הם בעלי רגישויות דתיות ותרבותיות מפותחות (מאד). אז מה ההבדל?

[במאמר מוסגר, אני רק רוצה להדגיש שהדברים להלן הם לא יותר מפרשנות פרטית שלי על מה שעולה מבין השורות (לדעתי) במאמר הזה (שהוא בערך כל מה שאני יודעת על האבוריג’ינים ותרבותם).]

קודם כל, נראה לי שהאבוריג’ינים לא מתייחסים לציורים שלהם כאל יצירות אמנות (למרות שניחנו באסתטיות יפהפיה (ומטעה, מסתבר)), אלא יותר בדומה לאיך שמערביים מתייחסים אל טקסטים דתיים (למשל, יהודים לתנ"ך(. כלומר, האבוריג’ינים "קוראים" מתוך הציורים האלה משמעויות דתיות (ויכול להיות שמורכבות ומשוכללות) ואילו, המערביים, מצדם, רואים בציורים האלה מין אמנות עיטור מרהיבת עין, שבכלל לא דומה ואפילו לא מזכירה רעיון של טקסט בעל משמעות.

אז עכשיו הכעס יותר מובן לי - כמו שלא מתייחסים לעמוד מהקוראן בעיקר דרך האיכויות האסתטיות שלו (למרות שבוודאי יש לו גם כאלה), ולכן, לא עושים ממנו למשל, דקופאז' יפה מעוטר אותיות מסולסלות, כך האבוריג’ינים לא אוהבים שעושים מה"טקסטים" שלהם קישוטים צבעוניים- זו זילות והגחכה של ה"טקסט", של המשמעויות שלו (ואני חושבת שזו בדיוק הטרוניה שלהם כנגד ציוריו של הנסיך הארי).

כלומר, לדעתי (בניגוד לרוב המגיבים שלמעלה), כן קיימת בעייה אמיתית בטיפול המערבי בציורים ובסמלים האבוריג'יניים, והחקיקה המיוחדת בעניינם היא נסיון לתת מענה למצוקה אמיתית (ולא איזה הישג כתוצאה מבכיינות וסחטנות). והבעייה היא, כאמור, שכל התפיסה המערבית את הציורים והסמלים האבוריג’ינים היא לגמרי "מחוץ להקשר", ובעקבותיה, הטיפול המערבי בהם הוא בור ואפילו אוטיסטי במובן מסויים (באמת במובן מאד מסויים, שהוא אחד מסימני ההיכר של אוטיסטים: שימוש לא "הולם" בחפצים או במשחקים [למשל - הם לוקחים מכונית-צעצוע ובמקום להסיע אותה (וללוות אותה בקולות פיפ-פיפ-פיפ רמים...), הם מעמידים אותה על ראשה ומתבוננים (בעניין רב) בגלגלים]).

ואם נחזור לשאלה שבפתיחה, אז מה ההבדל באמת? ההבדל הוא שהאבוריג'ינים זקוקים להגנה הזו, בעוד שעמים ודתות אחרים לא, מפני שהדתות והתרבויות האחרות פחות או יותר מוכרות לעיניים מערביות (למשל, כאמור, לכל אחד ברור שהעיקר בעמוד מהקוראן הוא לא הקליגרפיה שלו), ואילו הדת והתרבות שלהם "מוזרות" ולא מובנות, ולכן ההתייחסות אליהן לעתים כל כך קרובות היא בורה ומגוחכת (קלולסית...), ולכן מעוררת כעס.

לפני לסיום, בכל זאת יש לי הסתייגות אחת: כאמור, אני חושבת שכן יש איזשהו בסיס אמיתי לטרונייה האבוריג'ינית. מצד שני, יכול להיות, שאחרי שהשיגו הכרה במצב המיוחד שלהם, האבוריג’ינים כן קיבלו זכויות יוצרים יותר גורפות ממה שהמצב הזה מחייב (למשל, לי נראה הגיוני לתת להם את הזכות לאשר או לפסול שימוש במוטיבים ובסמלים שלהם (כלומר, מהבחינה הזו להיות בעלי הזכויות עליהם), כאמור כדי למנוע פגיעה וזילות (לאור חוסר ההבנה הבסיסי לדתם). מצד שני, נראה לי מוגזם לתת להם את הזכות לגבות כסף מאדם שהם כבר אישרו לו את השימוש בסמליהם (כלומר, אחרי שהם בעצמם מודים שהוא עושה בהם שימוש לא פוגע).
אומנות עם משמעות דתית 500848
כדי למצוא אומנות עם משמעות דתית, גשי לקתדרלה הקרובה למקום מגורייך.

לא שמעתי גם שהכנסייה האורתודוקסית גובה תמלוגים על יצירת ומכירת איקונינים.

כמוכן אציין שלא ראיתי הגדרה טובה לאומנות אבוריגנית. למיטב זכרוני על השטיח הפרסי שהיה אצל הורי יש מוטיבים דומים לאילו של ציורי הילידים האוסטרליים.
אומנות עם משמעות דתית 500865
נראה שלא ממש קראת את המאמר או לא ממש הבנת אותו.
אומנות עם משמעות דתית 500870
קראתי, הבנתי והתרעמתי.
אומנות עם משמעות דתית 500872
ובכל זאת מאוד ברור מהמאמר שיחסם של האבוריג'ינים לדתם שונה מאוד מיחסם של הנוצרים האורתודוקסים לדתם שלהם.
אומנות עם משמעות דתית 500874
יחסם לדתם? יחסם לסמלי דתם?

אני מזכיר לך מה קרה כאשר מישהו קרא תיגר על הזכות לסאטירה של סמלי הדת של המוסלמים לפני כמה שנים. ואת השימוש הציני של "דת" הסיינטולוגים בזכויות היוצרים כדי למנוע ביקורת על דתם.

אני בסך הכל רוצה אצלי בחדר שטיח יפה עם דוגמאות דומות לכאלו שאני רואה באפריקה. למה זה אמור להיות לא חוקי?
אומנות עם משמעות דתית 500876
אבל אולי כדאי גם שתזכור שהאבוריג'ינים בינתיים לא יצאו להרוג אף אחד שעשה סאטירה על דתם.
ומה הסיינטולוגים עשו בעניין זכויות יוצרים אין לי מושג. אתה מוזמן להרחיב.
אומנות עם משמעות דתית 500878
זה שהילידים האוסטרלים לא ניסו להרוג אף אחד לא אומר שהם לא ינסו בעתיד. אבל זה לא אומר כלום, מכיוון שקנאים כבר ראינו גם מהדתות השלוות ביותר.

מה שהם כבר עושים הוא מסחור של דתם. למה רק להם מותר למכור?

נקודת התחלה בעניין הסיינטולוגים:

באופן כללי הם מנצלים את זכויות היוצרים שלהם כדי למנוע כל פרסום.
אומנות עם משמעות דתית 500891
קשה להתייחס לטיעוניך ("למה רק להם מותר למכור?") בלי רגרסיה לתקופת גן הילדים.
אומנות עם משמעות דתית 500897
השאלה היא האם לאחר שמסחרת את הדת, אפשר עדיין להתייחס אליה ברצינות? ולהתייחס אליה ברצינות כרכושו של (מי בדיוק)?

כמוכן: מבחינה חוקית: מה מעמדו של אתר שבו ציורים שציירתי בהשראת ילידי אוסטרליה? אין כאן העתקה לפי חוקי זכויות היוצרים המקובלים בעולם. נניח שהאתר מאוחסן בארץ או בארה"ב.
אומנות עם משמעות דתית 500924
מה זה "דת" במשפט שלך? יש במאמר (ובחיים) הבחנה ברורה בין דת, טקס דתי, אמונה דתית, יצירה בעלת משמעויות דתיות ויצירת אמנות.
מעבר לזה, לפחות בעשורים הקודמים, האבוריג'ינים נדחקו לפינה שבה אין להם הרבה אופציות לעיסוקים מפרנסים מלבד "למסחר את הדת" כלשונך.
אומנות עם משמעות דתית 500926
ההפרדה מאוד לא ברורה לי.

המאמר דווקא מדגיש את ההגנה על הרגש הדתי שלהם, ולא את ההגנה על פרנסתם.
אומנות עם משמעות דתית 500942
אם לא תשאל איך תדע?

עניין ההגנה על פרנסתם עלה כתשובה לטענת ה"מסחור".
אומנות עם משמעות דתית 500900
אם אתה הולך למקום תפילה של האבוריג'ינים (אם יש כזה) או, לחילופין, מסתובב בחנות חפצי משכית שלהם, ודאי תוכל לראות את יצירותיהם ללא כל תשלום. אם אתה רוצה להחזיק בבית את תמונת המדונה עם או בלי ישו הקטן בזרועותיה, תצטרך לשלם לאמן שצייר אותה או לחנות/גלריה המוכרת אותה. אם תשתמש בשם/סמל מסחרי של חברה מסוימת לחברה אחרת, תיתבע על כך בבית משפט. כך יקרה גם אם תפרסם ספר/מאמר המבוססים על רעיון של מישהו אחר (שיכול להוכיח שהרעיון הוא שלו).
מצא את ההבדלים.
אומנות עם משמעות דתית 500902
הרבה הבדלים.

אני אצטרך לשלם לאומן שייצר אותה עבור היצירה עצמה (החפץ).

האומן מקבל גם זכויות יוצרים מוגבלות בזמןעל הציור המדוייק. אם ציירתי ציור אחר שלא מבוסס עליו אך במקרה דומה לו מאוד, לא התבססתי על יצירתו ולכן דיני זכויות היוצרים לא חלים שם. כמובן שיש תילי־תילים של חוקים ותקדימים משפטיים על ההגדרה המדוייקת של "יצירה שמבוססת על יצירה אחרת", אך זה לא העניין כאן.

אם אני רוצה תמונה של המדונה (לא הזמרת) בבית אני לא מחוייב לשלם לאף כנסיה על כך. אני יכול לצייר בעצמי (תוצאות זוועתיות מובטחות מראש), אני יכול להזמין ציור מאמן ולדרוש שכחלק מהחוזה אני אקבל את זכויות היוצרים ליצירה ‏1. ואני יכול סתם לקנות תמונה ברחוב.

אם אני מפרסם ספר שמבוסס על רעיון של מישהו אחר הוא לא יכול לתבוע אותי. אלא אם כן הוא במקרה רשם פטנט על אותו הרעיון, הפטנט עדיין לא פג (כיום זה 20 שנים) והוא יכול להוכיח שהמאמר שלי מפר אותו. באופן כללי מאמרים לא מפרים פטנטים אלא מוצרים מוגמרים, למיטב הבנתי.

נקודת התייחסות אחרת היא כחלק מהתרבות האוסטרלית: למי בדיוק יש בעלות על אותו חלק מהתרבות האוסטראלית? מי רשאי לתעד אותו למען הדורות הבאים? מי רשאי לחקור אותו?

השוואה מתבקשת: התרבות הדרוזית בארץ. האם לא היינו צריכים לכבד את רצונם ולא לגלות לעולם את עיקרי הדת הדרוזית?

1 בהנחה שימצא אומן שיסכים. אם המחיר יהיה סביר: הוא יסכים. במדינות כמו ישראל יש ליוצר זכות מוסרית בלתי־ניתנת להעברה על היצירה - זיהוי היצירה עם שמו.
אומנות עם משמעות דתית 500905
מהידוע לי, מי שגילה את סודות הדת של הדרוזים היו דרוזים בעצמם.
אומנות עם משמעות דתית 500907
זכור לי סיפור על לורנס אוליפנט. אני לא מוצא כרגע מקור רלוונטי.
אומנות עם משמעות דתית 500908
ומי גילה את הסוד ללורנס אוליפנט?
אומנות עם משמעות דתית 500912
ודאי שתצטרך לשלם לאמן עבור היצירה עצמה. גם לאמן האבוריג'יני (או לקהילתו) תצטרך לשלם עליה.
גם על תמונה של המדונה תשלם לאמן (או למוכר התמונה), בלי ספק. אבל אם אתה כותב ספר/מאמר המבוסס על רעיון מוכח של אחר, תצטרך בהחלט לשלם לו. ודאי אם מדובר בעניין מדעי (תוצאות מחקר, למשל), ויש גם תקדימים לגבי רעיונות ספרותיים. ומה עם לוגו או שם מסחרי?
אומנות עם משמעות דתית 500923
אני יכול לצייר בעצמי תמונה של המדונה ‏1. אני לא חייב תמלוגים על כך לאף אחד. מדוע אני חייב לשלם תמלוגים על תמונה עם מוטיבים של אומנות מארץ מסויימת?

כאשר אני כותב מחקר אשר מסתמך על מחקר אחר אני לא חייב לשלם תמלוגים: לא על הרעיונות. שוב: יש להבדיל בין פטנטים (על רעיונות, מוגבלים הרבה יותר בזמן, קשה הרבה יותר לקבלם) לבין זכויות יוצרים (על יצירה - על היצירה המדוייקת ועל מה שנגזר ממנה במידה מסויימת, מתקבלת אוטומטית)

לוגו ושם מסחרי מוגבלים למדי מבחינת הקפם. הם דברים שאמורים להיות מזוהים עם המוניטין (השם) שלך. האם האומנות הזו מייצגת את השם שלהם? אם כן, מי בדיוק מייצג אותה? ולמה בדיוק גורם המסחור?

1 מדובר על דיון תאורטי. או לחילופין נניח שאני מתכוון לצייר את המדונה ומבקר אומנות אופטימי יבין לנפשי.
אומנות עם משמעות דתית 500946
העמדה הזאת תמיד מצליחה להפתיע אותי: (1) השימוש באנלוגיה במובן של "גזירה שווה" תוך התעלמות שאנלוגיה מטיבעה מכילה את השונה ולא השווה. וכי מה באמת דומה בין הנצרות לתרבות האבוריג'נית, בינך כצייר מדונות (ומדומה, רק לשם הויכוח) לבין אורח חייו ותרבותו של אומן האבוריג'ני, ועוד. (2) מדוע רק הקריטירון של האינדיבידואל הזכאי להגשים את עצמו ורצונותיו במסגרת מיקסום רווחים ליברלי (לאו דווקא ריווחי כסף) עדיף על כבוד שמרני למסורות של קבוצות שוליים חלשות. את הצורך זה אפילו הליברליזם המודרני מכיר במיסגרת הרב-תרבותיות (עם כל ההסתייגויות שיש ממנה).

(אלא אם אני טועה ולא התכוונת לזה).
אומנות עם משמעות דתית 532997
מקסיקו טוענת: רשת סטארבקס חייבת לנו כסף על שימוש בסמלים אצטקים
מהומות בסידני 198054
וחוסר אמון של האבוריג'ינים במימשל:

בסות'ביז מתמחים באמנות אבוריג'ינית 205787
ובתי אמנות אחרים מנסים לעלות עליהם בתחום זה (ומבטיחים תרומה של 2% מההכנסות לקהילה האבוריג'ינית):

רעיונות מערביים באמנות אבוריג'נית 305040
בעזרת מרכזי אמנות ממשלתים יצרו אמנים אבוריג'יניים תעשיה המגלגלת 100 מליון דולר בשנה. מרכז האמנות ג'ראוואן לא מקבל תמיכה ממשלתית, ותריסר האמנים שמשתתפים בו מיעדים את יצירותיהם לשוק האמנות ולא לשוק הפולקלוריסטי, ומשתמשים באלמנטים מערביים ביצירותיהם.

יש כמה תמונות יפות במאמר של הני"ט:
יצירות אומנות חוזרות לאוסטרליה 615472
פרק טראגי בהיסטוריה של אוסטריה התרחש בין 1910-1970 כשהממשלה הפרידה מהוריהם 100,000 ילדים, רובם בני זוגות מעורבים ילידיים. הילדים הועברו למחנות הסגר בתנאים מחפירים מתוך כוונה להטמיע אותם בחברה האוסטרלית.

ילדים באחד המחנות יצרו אמנות ייחודיות עם טכניקה מתוחכמת שזכו להערכה והתפעלות גדולה כשהוצגו באירופה בשנות ה 1950, וב-‏1966 האוסף ניתרם לאוניברסיטת קולגייט בניו יורק. לפני כמה שנים זיהה את היצירות מבקר מאוסטרליה ועכשיו מוחזרות למעלה מ-‏100 יצירות לאוניברסיטת קארטין שבפרת'.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים