עוד סיפור אהבה 1815
"הסיפור של אפרים ומרים" מאת יוסי אבישר, 308 עמ', הוצאת שוקן 2003
"אם היה פעם אפרים, היתה גם מרים. והסיפור, אולי היה ואולי רק רציתי שיהיה"


סיפור אמיתי או בדיה? סיפור אהבה או התרפקות נוסטלגית על מקום ותקופה שבהם היינו רוצים להיות? אלה השאלות העיקריות שעולות בעקבות קריאת "הסיפור של אפרים ומרים".

אכן, היה פה פעם שמח. ברחובות הירושלמים, שהיום נראים זקנים יותר ואפורים יותר, שלטו פעם צבעים אחרים, ילדים אחרים שיחקו בהם, זוגות מאוהבים טיילו שלובי זרוע והקצב היה שונה. הימים שלפני היות המקרר, ימים בהם הפתיליה היתה חדשה ובבתי העשירים דלקה מנורה בודדת לשעות ספורות בלבד.

נדמה כי אבישר עצמו, שנולד שנים אחרי זמן ההתרחשות, ממשיך ומייפה את התקופה מעיניו של ילד ששמע בשקיקה את סיפורי ילדותו של אביו. ירושלים המנדטורית המתוארת בספר, שונה ורומנטית בהרבה מהעיר האמיתית בזמן המנדט.

אפרים כהן, בן למשפחה פרסית דור ראשון בירושלים, מבטל את אירוסיו למרים לבית אזולאי, המשתייכת לעדה המוגרבית – יוצאי מרוקו הספרדית. הסיבה העיקרית לביטול האירוסין היא יחסה המזלזל והמתנשא של מרים כלפי משפחתו הפשוטה של אפרים. בנקודה זו מתחיל סיפור, ספק תיעודי ספק בדיוני, שלאורכו מצוטטים קטעים מיומנו של אפרים, שמקרינים על הספר כולו בלשונם הציורית. אבישר מנסה להתמקד בסיפורם של אפרים ומרים כפי ששמע מהוריו ומבני משפחה נוספים ומשלים פרטים שונים מיומנו של אפרים ומדמיונו שלו. הוא מתבל את הדברים בביטויים ומילים המאפיינים את האוכלוסיה המעורבת כל כך בירושלים של שנות העשרים של המאה הקודמת.

סיפור האהבה, המשופע בתיאורי העיר ושכונותיה, אמור להיטוות לאורך כל הספר כמתבקש מהכותרת ומהפרקים הראשונים. בפועל, עוד לפני אמצע הספר, מגיע אפרים למסקנה שכל עתיד הקושר אותו ואת מרים יחד, הוא בלתי אפשרי. החלטה זו, משאירה למעשה את הקורא בציפיה לשינוי כלשהו שארע במציאות ונתן את הטעם לסיפור, או לחילופין להפתעה שבדה הסופר, אך ציפיה זו נותרת ללא מענה עד לתום הקריאה בספר. פרט למפגשים בודדים, בשלב מסוים נפרדות דרכיהם של אפרים ומרים. אך סיפוריהם ממשיכים ומסופרים. סיפורו של אפרים מקבל תימוכין מציאותיים, בעוד שסיפורה של מרים כנראה בדוי כולו ולפיכך בעל ערך סיפורי שונה. אם בתחילת הקריאה ישנה תחושה מסוימת של קסם ורומנטיקה, הרי שלקראת הסוף, התחושה היא כי הסצינות, שנדמה כי נלקחו מרומנים זולים למשרתות ומיועדות להאדיר את גדולתו של אפרים לעומת התנהגותן הפוחזת של בנות העיר המחזרות אחריו, מכתימות את הספר ומורידות מערכו.

ניתן לאפיין את הספר כמדגיש פערים. כל הדמויות וכל האירועים המתוארים מוקצנים ברמה כזו שקשה לא לשים לב להבדלים הרבים והמודגשים כל כך, אולי מתוך כוונה להעביר את רוח התקופה כולה, יותר מאשר להראות תמונה אובייקטיבית. הפערים שבין ובתוך המשפחות; הפערים המעמדיים בין ה"באשו" – היהודים הפשוטים והלא משכילים – לבין המיוחסים; הפערים בין החילוניים לדתיים; בין הפועלים ובין ראשי ההסתדרות החדשה; בין הבנות הספרדיות התמימות והמסורתיות כביכול ובין האשכנזיות והליברליות; הפערים שבין ירושלים המסורתית לעומת תל אביב המודרנית והמרדנית ובין ארץ ישראל הקדושה והציונית לעומת שאר העולם הגדול.
הפערים המודגשים ביותר לאורך הספר ואלה שעוברים לקורא בצורה הבהירה ביותר, הם אלה המבחינים בין העדות השונות בשכונות הירושלמיות שמחוץ לחומות העיר העתיקה. השכונות בנויות בצפיפות רבה, כדי לספק תחושת ביטחון לדיירים ותחומות על פי תושביהן שרובם עניים ומשתכרים בקושי מעמל כפיהם.

הנחשבים ביותר הם האשכנזים. הם המשכילים, דוברי שפות אירופאיות, בעלי הממון ומותיקי הארץ; תחתיהם בשרשרת הם הספרדים המיוחסים, ולאחר מכן בני העדות האחרות בירושלים – המוגרבים, הפרסים והתימנים. מעבר לסיפורו של אפרים מצטיירת התמונה החברתית הירושלמית והיחסים בין תושביה היהודים והלא יהודים, מחוץ לחומות וביניהן.

חשיבות מיוחדת מוענקת בסיפור למבנה המשפחתי של הדמויות. נקודה זו מתבקשת כמעט הואיל והשכונות הירושלמיות הצפופות נפרדו זו מזו על פי שייכות לעדה זו או אחרת ולמעמדות שונים. בתוך כל שכונה התנהלו החיים החמולתיים סביב נקודות המפגש המרכזיות – התנור, השירותים ובור המים. יחד עם זאת, כאילו כדי להדגיש את תחילת העידן המודרני בעיר, מתוארות חלקות המחיה כמיועדות למשפחות גרעיניות ולא חמולתיות, וקרובי משפחה כגון דודים ובני דודים, כבר אינם צפופים כקודם. למרות הריחוק הרגשי, נמשכת מעורבות השכנים, המשפחה והחברים בבעיות האישיות של צעירי השכונה. רכילות, שמועות שונות ונסיונות להתערב בענייני אהבה ומשפחה הם המניעים את האוכלוסיה ומחברים את הפרטים בה זה לזה, בעיתות שמחה ומשבר גם יחד.

הבעיות כבר אינן נחלת כלל המשפחה וכל ראש משפחה דואג לבני ביתו ולהונו בלבד. כך עולות סוגיות כגון עסקי החלב הלא־רווחיים של אביו של אפרים ולאחר מכן עסקי התרנגולות שלו, בעוד שאחיו הוא בעל בית דפוס שלא רואה שום צורך שהוא לקשור את עתיד משפחתו לעתיד משפחת אחיו, וסוגיות כגון שכר הדירה של אותם ימים, טרום עידן דמי המפתח. ה"מוחרם", שפירושו ראש השנה המוסלמי וכן ראש השנה של שוכרי הדירות, הוא הזמן הקבוע לכולם לחידוש חוזי השכירות ולתשלום מקדמה גדולה שלקראתה חוסכים חודשים רבים מראש. בעיית ה"מוחרם" מעלה אפשרות לשוב לבית המשפחה הנטוש הסמוך לשער שכם, אך הואיל ומדובר באיזור שומם ומסוכן ליהודים, יורדת אפשרות זו מהפרק. על ידי תיאור העיר שבתוך החומות לעומת העיר שמחוצה להן, מעלה אבישר את היחסים בין היהודים לערבים אך אינו מדגיש אותם כלל ומשאיר את הדברים כרקע הנתון להשלמת הפרטים על ידי הקורא, על סמך ידיעותיו ההיסטוריות והגיאוגרפיות.

לאפרים אחים גדולים שעזבו זה מכבר את ארץ ישראל והיגרו לקובה, שם פתחו עסק עצמאי והתנתקו ממשפחתם. הוא ואחיותיו נותרו בירושלים עם שאר המשפחה. בניגוד לאמו האנאלפבתית, אביו של אפרים, יודע ספר ופרט לעבודתו כחלבן (ולאחר מכן כמגדל תרנגולות), עוסק בקבלה ולימודי קודש. אפרים לעומת זאת, נחשב למשכיל, קורא הרבה, כותב ומרחיב את אופקיו בקריאת מניפסטים פוליטיים של אותה התקופה. הוא נקרע בין חיי הדת והמסורת אותם קיבל בבית אביו ומהם קשה לו להתנתק, ובין העולם המודרני המספק אלטרנטיבות חילוניות קוסמות. בשל עבודתו כסדר בבית דפוס, הוא בא במגע עם שפות זרות, רעיונות שונים וכן אנשים מגוונים – ציונים, חרדים, פועלים פשוטים, מנהיגים מקומיים ועוד שמעוררים בו מחשבות, ספקות ולבטים רבים, אותם הוא מתעד ביומנו.

מרים גם היא נחשבת למשכילה משום שסיימה את בית הספר לבנות של הגברת לנדאו, בו היא עובדת כמזכירה וגם היא דוברת מספר שפות. בניגוד לאפרים שמתואר כבחור מחוזר, מנסה המחבר לתאר את מרים כשידוך לא מוצלח בשל גילה המתקדם יחסית (אמצע שנות ה- 20 לחייה) ואופיה המושפע מסרטי קולנוע של אותה תקופה ולכן ילדותי משהו ונתון למניפולציות מצד משפחתה.

תוך כדי קריאה מתברר גם כי אבישר, בהיותו אחיינו של אפרים (עובדה שנכתבת בדרך אגב וברמיזה מסוימת במקום אחד בלבד בספר), טווה חלקים נוספים בסיפור, מתוך יומנו של אפרים. לקורא אין כל דרך לדעת אם היו הדברים או שמא בדיה מוחלטת הם, לא ברור גם עד כמה המחבר עצמו מודע לנקודות אלה ועד כמה יכול היה להשלים את הסיפור מעדויות מהימנות. הבעייתיות שעולה מתוך שזירת סיפורים נוספים אלה היא שהיא מציגה את אפרים באור מסוים ואת שאר הדמויות בסיפור כניצבים בלבד. כך גם מסופר סיפורה של מרים כמתוך אילוץ הנובע מההתחייבות עליו בכותרת וחלקה בסיפור אינו שווה לזה של אפרים ואף אינו מוצג באור חיובי כמו זה שלו.

דמותו של אפרים נתפסת כמעין ולנטינו של זמנו, אף על פי שבצילומים משפחתיים המשובצים בספר הוא נראה צנום, חולני ולא משובב נפש. מרים, לעומתו, יכולה להצטייר מתוך הקריאה כעלמה נאה ועדינה, אך המחבר מוסיף להדגיש את החסרונות בדמותה, כאילו לצורך הגנה על ייחוסו שלו והדגשת האשמה הרבה שהיא נושאת על כתפיה. גם המשך סיפורה, כעלמה המתמסרת לבחורים אחרים כדי לעורר את קנאתו של אפרים, יכול לשמש אולי תסריט מוצלח, אך אינו מתואר בצורה מהימנה מספיק. בעוד דמויות גבריות אחרות בסיפור כמעט ואינן זוכות לתשומת לב, זאת פרט למנשה רפפורט, נציג ההסתדרות שזוכה לאיזכור רב, בין השאר בשל אחותו לינקע, העיתונאית ההולנדית המפתה את אפרים למיטתה, מתוארות רוב חברותיו של אפרים כנשים דעתניות, כל אחת בדרכה הייחודית. רובן ככולן מפתות את אפרים לחיי הוללות ותענוגות ופרט למעורבותן הפוליטית־מדינית בהפגנות ובישיבות ההסתדרות, הן נתפסות כמשוחררות וכמבשרות את ראשית ניצני הפמיניזם בארץ ישראל.

פרט לתיאור הפערים העדתיים, שעוברים מהספר אל הקורא בבהירות, פרטים אחרים בנוגע לזמן ולמקום אינם ברורים כל כך מהקריאה ונדמה כאילו הם מוזכרים שם כדי לצאת ידי חובה באיזכור שטחי משהו.

יתכן ומי שקורא את הספר וכל קשר בינו ובין העיר ושכונותיה לא קיים, יוכל לצייר לו את הרומנטיקה המתבקשת שמנסה להעביר אבישר, אך דווקא ילידי ירושלים כמו גם קוראים המכירים את העיר ואת התקופה, יחושו בעוול מסוים שנעשה להם בתיאור האידיליה המעושה הזו. כמו כן, תיאורי סצינות האהבים של אפרים עם מרים וכן עם בחורות נוספות מורידות דווקא מערכו של הספר ומשוות לו נופך זול בהרבה.

ברור כי דיאלוגים והרהורי ליבן של הדמויות האחרות בספר, פרט לאפרים, נועדו כדי למלא את שאר התמונה אך יחד עם זאת הם מוצגים באופן שגורע מאופין ומשטיח אותן לכדי תסריט קולנועי יומרני אך עם זאת דליל למדי.

הנסיון לשלב בין סיפורם האישי של אפרים ומרים ובין שאר ההתרחשויות התקופתיות לא עולה יפה. ניתן לשער שהסיבה לכך היא תחושת המחויבות המשפחתית של אבישר לתעד את סיפור משפחתו לעומת טווח האירועים הנרחב אותם חווה ירושלים של שנות העשרים. שלטון הבריטים בעיר, היחסים בין תושביה היהודים והערבים, הציונים החילונים לעומת אנשי הישוב הישן הדתיים ותחילת ימיה של ההסתדרות העובדת מוצגים ברדידות מסוימת השואבת גם מעוצמת סיפורם של אפרים ומרים.

גם הנסיון לקשור בין מציאות ובדיה אינו עולה יפה, אולי משום שהוא מודגש שוב ושוב על ידי המחבר. כמו כל הפערים בספר, גם כאן, המציאות והבדיה נקשרות לקצוות מרוחקים מאוד זה מזה. המציאות המוכתבת היא פוליטית וטעונה חברתית ואילו הבדיה הופכת לעיתים למגוחכת ומוגזמת.

בעצם כתיבת הספר, נקשרת תקופת שנות העשרים לתקופתנו אנו. ניתן להבחין בנקודות דמיון רבות בין התקופות ויכול להיות, שהחזרה להבדלי המעמדות והעדות, נועדה להראות לקהל הקוראים שלמעשה, בזמן שחלף מאז ועד היום, לא חלו שינויים משמעותיים בהשקפת העולם וכן בחברה הישראלית עצמה.

תושבי ירושלים, אותם מתאר אבישר, מהווים מעין אספקלריה לחברה הישראלית כולה, שלמרות הפערים הרבים, הפרטים החוזרים על עצמם והתקופה שחלפה, לא עברה שינוי מהותי פנימי או חיצוני.

הפער הגדול ביותר הוא הפער בין המצוי לרצוי. שינויים חברתיים, אישיים ופוליטיים, הם כנראה שינויים הכרחיים לדעת המחבר אך בפועל, הספר בצורתו הנוכחית לא מספק כלים להתמודדות אמיתית עם הנושא אלא מספק תסריט לסרט תקופתי בדיוני ותו לא. כמו אפרים, גם הוא מנסה להצליח, אך בסופו של דבר עוזב.
קישורים
הסיפור של אפרים ומרים - השוואת מחירים ב-Zap
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ירושלים הישנה 199545
תיאור של ירושלים ההיא, ללא כל יומרות לשלמות אבל יפה נורא, יש ב''סיפור על אהבה וחושך''. לפי הביקורת הצוננת הזו, אם מישהו מתעניין בעיר ובתקופה, עדיף שיקרא את עוז.
ירושלים הישנה 199547
מסכימה.
למרות שאת עוז קשה ואפילו מייגע לקרוא, את ''סיפור על אהבה וחושך''נהנו הורי והורי בעלי לקרוא, בעיקר כדי למצוא שם שמות מוכרים (ברשימת הכיתה) ותיאורים מהימנים של העיר. עם זאת, מדובר בתקופה מאוחרת יותר של ירושלים.

אני כן רוצה להבהיר, ''הסיפור של אפרים ומרים'' הוא לא רע. הוא פשוט מייצר ציפיות ולא עונה עליהן.
ירושלים הישנה 199561
אני קצת מופתע - את עמוס עוז קשה לקרוא? בעיני הוא דווקא קולח וקל... אבל אולי זה עניין של טעם. קשה לקרוא, מבחינתי, זה "עם, מאכל מלכים", נניח. או "חמסין וציפורים משוגעות". שניהם שברו אותי, למרות שאומרים לי שכדאי להתאמץ.
ירושלים הישנה 199570
בקשר לעם מאכל מלכים - הגעתי עד הסוף וזה לא היה שווה את המאמץ.
ירושלים הישנה 199587
תודה. הוקל לי...
ועוד חוות דעת 199643
תגובה 157336
בחמסינים הם סבלו פה 199756
אשתי על "חמסין וציפורים משוגעות": הפרקים הראשונים קשים, אבל אחר כך הוא קולח, ושווה.
שעוני קוקיה מוזרים 199804
אז אנסה שנית, ודיר באלאק לא קולח :-)
שעוני קוקיה מוזרים 486747
נו?
__________
עכשיו קראתי את הספר בעצמי. אני דווקא יכול להבין את מי שיתקשה, גם אחרי ההתחלה, עם הסגנון. כשלעצמי, התפעמתי מהספר כפי שלא התפעמתי משום ספר אחר בחיי הבוגרים, חוץ מ"מלכוד 22", להבדיל די הרבה הבדלות.
לא שזה אומר המון, כי קראתי די מעט ספרים בחיי הבוגרים, ומשום מה כמעט שום פרוזת מקור עברית, שהיא קבוצת הייחוס של הספר. יש לי רתיעה קלה, חסרת סיבה והצדקה, מהמעין-קנון המקומי - עוז, יהושע, שלו, גרוסמן. או שאתגבר, או שאקפוץ ליואל הופמן. אבל קודם הספר הראשון של אביגור-רותם.
שעוני קוקיה מוזרים 486752
נו, נכשלתי, אלא מה. אבל עתה נראה שאין ברירה אלא לנסות בשלישית.

(עכשיו אני מחטט בקדחתנות בזיכרון, לראות אם אני יכול לשלוף משם איזה ספר שריגש אותי לאחרונה, ונראה שגם בכך אני נכשל. אפילו מ-Saturday של מקיואן האהוב עלי מאוד לא התפעמתי.)
שעוני קוקיה מוזרים 486764
אני אדגיש שוב: הספר הוא לא לכל טעם, ואם אינך מסתדר איתו, זה לא מוריד כהוא זה מהערכתי לטעמך הספרותי (גם אם זה הדבר היחיד שאני יודע עליו).
שעוני קוקיה מוזרים 486793
'אשה בורחת מבשורה' הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי ואחד היחידים שריגשו אותי בשנים האחרונות. למזלי הגדול קראתי אותו לפני שידעתי עליו משהו ולא הצליחו לספלייר לי אותו
שעוני קוקיה מוזרים 486770
ומה גרם לך לקרוא אותו פתאום דווקא עכשיו?
שעוני קוקיה מוזרים 486788
גמרתי כמה ספרים שבערו לי יותר, חיפשתי ספר חדש להתחיל, זה היה בארון בבית (תגובה 199756)...
מי שאל אותי? 486786
אף אחד, ובכל זאת: את יהושע אני מחשיב שתי רמות מתחת לעוז, שלו וגרוסמן.
מי שאל אותי? 486787
זה מעודד, כי הרומן היחיד של מישהו מהם שקראתי הוא של יהושע, ''המאהב'', בלימודי ספרות בתיכון, והוא לא עורר בי תאבון רב (ולפני שיקפצו מי שיקפצו, בסך הכל דווקא אהבתי את לימודי הספרות בתיכון).
מי שאל אותי? 486792
אם לא קראת את ''רומן רוסי'' של שלו, הייתי מתחיל ממנו.
מי שאל אותי? 486797
רומן רוסי מצוין, אבל יונה ונער יותר.
מי שאל אותי? 486799
קראתי עכשיו את יונה ונער ואת פונטנלה ונהנתי אבל לא כמו שנהנתי מה'טרילוגיה' (רומן רוסי, עשו, כימים אחדים). אני מניח שלפחות חלק מהסיבה היא ההבדל בין ספר שקוראים בגיל תיכון וכזה שקוראים ממעלה גיל 30+. חלק נוסף הוא שהסגנון כבר מוכר וידוע. כמו שהספר הראשון שקוראים של פול אוסטר הרבה יותר יפה מהחמישי, לא משנה באיזה מהם התחלת.
מי שאל אותי? 486800
רק שאני קראתי *קודם*‏1 את רומן רוסי (ואז את פונטנלה) ורק אחר כך את יונה ונער (שהגעתי אליו מאד סקפטית‏2 לאור ההתלהבות הכללית ממנו)

1אבל עוד קודם את הכינה נחמה.
2וחבל שלא אימצתי את הגישה הזו כלפי הבטמן החדש.
מי שאל אותי? 486801
אני אהבתי רק את רומן רוסי, ובכל השאר הוא חוזר על עצמו בסגנון כתיבה מאוד טרחני, להבדיל מהטורים הפובליציסטים שלו בימי שישי ומ'תנ''ך עכשיו' (שהוא עומד להוציא לו המשך).
מי שאל אותי? 486803
אני לא חושב שהוא טרחני. מה שכן הוא באמת די חוזר על עצמו. מסיבה זו נטשתי אותו ליותר מעשור. בכל מקרה, לאחר ההפסקה בהחלט נהנתי מחדש מהכתיבה שלו.

אגב, לעמוס עוז ו- א.ב. יהושע אף פעם לא הצלחתי להתחבר (אבל האמת היא שגם לא ניסיתי יותר מדי)
מי שאל אותי? 486806
אני חושב שהסופר הישראלי הקריא ביותר עבור הקורא הלא אנין הוא אהרון מגד. מלבד סיפרו הקלאסי המומלץ בתגובה 477535 (שם תמצא המלצות לספרים הטובים ביותר של כל סופר) מומלצים גם ספריו על עצים ואבנים, מחברות אביתר, העטלף, היינץ ובנו והרוח הרעה והגמל המעופף ודבשת הזהב.
מי שאל אותי? 486809
תודה על ההמלצה. עד היום יצא לי לקרוא רק שני ספרים של הבן שלו :)
מי שאל אותי? 491787
וגם סיפרו החדש 'זבובים' מהנה מאוד, סיפרו הטוב הראשון מאז הגמל המעופף. (אל תזכירו לי את פויגלמן. זה ספר משעמם.)
מי שאל אותי? 531872
מאיה ערד כבר הצהירה על השפעתו של אהרון מגד על כתיבתה והדבר ניכר במיוחד בסיפרה האחרון והטוב ביותר, אמן הסיפור הקצר - העיסוק בגיבור תלוש, השירטוט הקריקטורלי של הדמויות, העיסוק בעולם הסיפרות, הפרודיה על יצירות ספרותיות וכתיבת סיפור בתןך סיפור. הספר מהנה מאוד ושנון ביותר, מסוג הספרים שלא רוצים לסיים. מומלץ ביותר.
מי שאל אותי? 513788
נהניתי מ"ראשית", אבל אני לא זוכר את תנ"ך עכשיו במידה מספקת כדי לומר אם "ראשית" מחדש לקורא. אולי אתה יודע?
מי שאל אותי? 513803
''ראשית'' עוסק בענינים שונים מ''תנ''ך עכשיו'' כך ששניהם משלימים אחד את השני.
מי שאל אותי? 486807
לדעתי ממש לא, ועל סמך ההכרות הוירטואלית שלי את ירדן, אני מרשה לעצמי לנחש שהוא יסכים איתי אחרי שיקרא את שניהם. התערבות, מישהו?
אני רק שאלה 486812
אני חייב להזכיר את יוסל בירשטיין, למי שלא מכיר כדאי להתחיל עם יצירתו המאוחרת ''סיפורים מאזור השלווה'' שהיא פיסגה בספרות העיברית, ואם מצא חן להמשיך בכל ספריו מהמאוחרים לראשונים, מכיוון שהוא מספר את אותו הסיפור שוב ושוב בשינויים שהזמן מחייב,אפשר ללמוד על הליך היצירה מלידתה עד לשיא פריחתה במשך שנים,(כמו בורחס המספר את אותו הסיפור כל פעם מחדש).
אני רק שאלה 486865
איפה בורחס מספר את הסיפור על הסיפור שהוא מספר אותו כל פעם מחדש?
מי שאל אותי? 486833
אתה יכול באותה מידה לארגן התערבות מכהונתו בראשות הממשלה של מי אהיה מרוצה יותר, דב חנין או יוסי שריד, לאחר ששניהם יכהנו. בהתחשב בקצב הקריאה שלי, ובסנטימנט מתגובה 486747 שעדיין קיים, המחשבה על לקרוא את *שניהם* נראית לי כרגע בדיונית. בינתיים התחלתי את הראשון של אביגור-רותם, ואחריו אולי טייק שני של "חמסין". אבל מי יודע?
מי שאל אותי? 486870
בחור צעיר, טול לידיך את ''רומן רוסי'' והנח בצד את השטויות.
מי שאל אותי? 486872
האם אני מזהה כאן הזדהות עם הגיבור?
מי שאל אותי? 487745
אם יורשה לי, אני נהנתי יותר מ''כימים אחדים'', ובהפרש ניכר.
מי שאל אותי? 531343
אז התחלתי דווקא מ"בביתו במדבר", פשוט כי זה מה שהיה לי בבית, ואחרי כחמישים עמודים אני כבר מתחיל לאבד סבלנות, ולשקול לנטוש. לפי המדגם הקטן של הפתיל הזה, לא רבים חושבים ש"בביתו" הוא הטוב ביותר של שלו, אבל חשבתי שאולי ההבדל קטן דיו שאוכל לומר שנתתי לשלו צ'אנס הוגן. מה דעתכם?

יותר בפירוט, למה אין לי סבלנות: אולי זה האפקט העצום שהיה עלי ל"חמסין וציפורים משוגעות", שקשה לרומנים אחרים להתמודד איתו. "בביתו" כתוב בשפה יפה, והסיפורים שיש בו בינתיים לא נטולי עניין ושעשוע. אבל זה לא זה. "חמסין" הוא ספר שניכרת בו בעירה פנימית של המחברת, צורך עז לספר דווקא את מה שמסופר בו, ודווקא בדרך שבה הוא מסופר. "בביתו" גורם לי לדמיין את הסופר אומר לעצמו, "אשבה לי ואכתובה לי ספר. על מה אכתוב? אולי על...". זה ספר שבע, שלו מדי; "חמסין" הוא ספר רעב. מעניין שביניהם קראתי את "מוצרט לא היה יהודי", הראשון של אביגור-רותם, ולהפתעתי הוא הרבה יותר דומה ל"בביתו" מאשר ל"חמסין", מכל בחינה אפשרית. לא הייתי מנחש לעולם שהם נכתבו על-ידי אותה סופרת, ובסדר הזה דווקא.
מי שאל אותי? 531344
אהבתי את ''עשו'', אבל את ''יונה ונער'' יותר. אני לא יודע לגבי הלהט של המחבר, ואולי אני רגשן מדי, אבל ברגעי השיא של ''יונה ונער'' ממש רעדתי בהתרגשות.
מי שאל אותי? 531372
סיימתי את יונה ונער לא מזמן ומאוד נהנתי, אבל קטע ''השיא'' קצת הגעיל אותי ( אם אנחנו מדברים על אותו הקטע).
מי שאל אותי? 531387
אם הוא הגעיל אותך, אז כן.
מי שאל אותי? 531360
רומן רוסי הוא כמעט המלכוד 22 של שלו, אחרי זה שאר הספרים שלו (מלבד תנ"ך עכשיו, שנכתב לפני רומן רוסי, וספרי הילדים שחלקם מאד מוצלחים) נראים מאולצים.
מי שאל אותי? 531374
בעיני ''בביתו במדבר'' הוא בפירוש הפחות בספריו של שלו.
מי שאל אותי? 531380
מסכים איתך, למרות שבסקר חסר כל משמעות סטטיסטית זכה בכבוד המפוקפק פונטנלה.
עם וחמסין 199951
בעיני, שני ספרים אלו היו מצוינים (של לאור טוב יותר)
עם וחמסין 199952
(בחשש) אבל אתה מסכים שהם פחות "קלים" לקריאה מעמוס עוז?
ירושלים הישנה 205115
עמוס עוז כותב על ירושלים אחת אחרת שאינה מופיעה בספרו של אבישר...יש כל מיני ירושלים...וזאת של אבישר מיצגת גם סגנון גם תרבות וגם שפה מקום אחר.. שעמוס עוז לא ידעו...
עוגיות המלח של סבתא סולטנה 199590
הספר המופלא של דן בניה סרי. עגנון בטעם של ס''ט, על החיים בשכונות הספרדיות של ירושלים. (לצערי, הספר השני שלו נפל ברמתו).
אם מישהו מתעניין בעיר ובתקופה 199854
ספרים שמשקפים ערים: לתל אביב יש הרבה כאלה (אפשר להתחיל פה רשימה ארוכה), לירושלים יש קצת פחות ולחיפה יש... הספרים של יהודית הנדל?
אם מישהו מתעניין בעיר ובתקופה 199857
אל תשכחי את סמי מיכאל, ''חצוצרה בואדי'' ועוד.
וגם "המאהב"! 199862
וגם "המאהב"! 199868
הממ. טוב, נכון. ונדמה לי שגם החלק הראשון של ''בגוף אני מבינה''. לא חותמת על זה.
וגם "המאהב"! 199870
"התפרצות X"?
וגם "המאהב"! 199877
מסתבר. לא קראתי.

התפרצות X 200022
חביב, דווקא. ''זרם תודעה'' יעני, כלומר די מעט סימני פיסוק, אבל איכשהו באמת קריא ונחמד (לפעמים שיטת הכתיבה הזו סתם מעצבנת). אני לא באמת זוכר כמה חיפה ''חשובה'' שם, אבל מסתבר שזכרתי שזה בחיפה, אז משהו נכנס. אני לא זוכר כמעט כלום מהספר.
סיפורים ירושלמיים 199900
הספר "קרית ארבע", שנדפס בירושלים "בדפוס המשובח של השותפים הר' אג"ן ויצחק גאשינצקי וקאמפ" בשנת תרל"ו, היה הספר הראשון שצונזר בירושלים, לפחות מאז גנז חזקיהו מלך יהודה את "ספר הרפואות".

כך מתחיל דב גניחובסקי את הפרק הראשון בספר היפה הזה. את הספר הוא מסיים בהתנצלות:

ספר זה נולד במקום הראוי לו, ב'בוידעם', ומעשה שהיה כך היה...אך אל יהיו הדברים קלים בעיניכם. כתיבת סיפורים הנוגעים בתולדות ירושלים ואנשיה עלולה אף להיות מסוכנת.
סיפורים ירושלמיים 199901
האם הוא מסביר מדוע מסוכנת?
סיפורים ירושלמיים 199903
וודאי. ''אין כירושלמים ערים לעירם...קנאים נלהבים''.
סיפורים ירושלמיים 199904
טוב, כנראה שהייתי צריכה לקרוא את דוב גניחובסקי לפני שקראתי את הספר הזה... :)
וגם כמה על תל-אביב: 203557
לב תל אביב של נתן שחם
מחזיר אהבות קודמות של יהושע קנז
שירת הסירנה של עירית לינור
עיר קטנה ואנשים בה מעט של נחום גוטמן
וגם כמה על תל-אביב: 203563
אוי, זו רשימה ארוכה מאוד, וזכרוני דל מאוד.

זכרון דברים של יעקב שבתאי (כמובן), ועוד ספרים שלו.
ללכת יומם ולילה - משה אופיר (ספר חדש של סופר צעיר, ומומלץ).
נדמה לי שכל הספרים של לימור נחמיאס.
וגם ספר הקאלט ''יומולדת שמח נוח'' של נועם זיו.
וגם כמה על תל-אביב: 203624
יו, אני שמחה לשמוע שעוד מישהו אהב את "ללכת יומם ולילה". לי יש אותו עם הקדשה אישית (ורומנטית להפליא) של המחבר... יום אחד זה יהיה שווה הרבה!
וגם כמה על תל-אביב: 203713
עוד הרבה אנשים אהבו, אני חושבת. למרות שאין להם עותק חתום :-)
וגם כמה על תל-אביב: 221502
את בטוחה?
כי על המדף שלי נמצא.. כן, כן....
רק שמזכרת כזו מאיש כזה אני לא מתכוונת למכור.
להתגאות בה- זה כן!

אני חוזרת אל הספר הזה כל פעם מחדש. הוא קסום בעיני.
וגם כמה על תל-אביב: 221512
אני אמרתי שאני אמכור? יום אחד אני פשוט אצטרך לקנות כספת, זה הכל.
וגם כמה על תל-אביב: 486921
וכמובן: תאונות של יעל הדיה.
וגם כמה על תל-אביב: 486984
וממש לא צריך למהר לקרוא את אחוזת דג'אני של חילו. גם הספרים של אהרון מגד ספוגים בניחוח תלביבי ישן, החל מחדווה ואני, עבור בהיינץ היינץ ובנו והרוח הרעה, הגמל המעופף ודבשת הזהב, ואחריהם.
וגם כמה על תל-אביב: 487216
היינץ ובנו מתרחש במושב.
וגם כמה על תל-אביב: 487219
אני זוכרת שהיינץ גר באותו בניין בתל אביב מהספר דבשת הזהב של הגמל. תמיד חשבתי שהוא רוכב על האופניים לרמת השרון איפה שהיו הכוורות שלו.
וגם כמה על תל-אביב: 487227
הוד השרון.
וגם כמה על תל-אביב: 487255
זוכרת באיזה רחוב? (את הגמל קראתי לפני שנים רבות, את היינץ עדיין לא).
לא ממש קשור, אבל 199626
כיוון שבתיאורי ערים עסקינן-

נקלע לידי ספרה של שפרה הורן, ''תמרה הולכת על המים''. לא הייתה לי שום כוונה לקרוא בו, הוא היה נראה לי סתמי, אבל כשהתחלתי לא יכולתי להפסיק ואני קוראת אותו ממש כעת חיה (במקום...אממ..לעשות דברים חשובים יותר. לעבוד, למשל) העיר יפו נשקפת משם מכל עמוד ועמוד באלף צבעים וצורות, ומצליחה לקבל שם את הנופך הרומנטי שספרים רבים רבים ניסו, בהצלחה פחותה לטעמי, להדביק לה. יופי של ספר, כדאי לכם.
סתם שתדעי 200138
''ממש כעת חיה'' זה בדיוק לא עכשיו.
סתם שתדעי 200783
אבל אפשר לדעתי לומר ''ממש כעת חיה'' (למרות היתירות), כלומר, בדיוק בשניה זו לפני שנה בדיוק. אאא''ט (אבל אולי אני טועה), ובמקרה כזה אשמח אם אתוקן.
סתם שתדעי 200789
כעת חיה, אם אני זוכר נכון את השתלשלות הארועים, זה לא לפני שנה, אלא בעוד שנה (או שמא 9 חודשים)
סתם שתדעי 200793
נראה לי שאתה צודק, ותודה על התיקון.
עדיין, אם יש למישהו כושר נבואי מספיק חזק, הוא יכול לומר שהוא רואה את עצמו קורא ספר בעוד שנה בדיוק.
(או לנסות לארגן את חייו כך שיהיה חייב לקרוא זאת בעוד שנה...)
סתם שתדעי 200800
אפשר, אך לא בשילוב עם זמן הווה, כפי שעשתה גילית.
נכון, סליחה 200825
(אני, אפילו מה זה ''ללכת לקנוסה'' אני לא יודעת. סתם אזוב קיר)
נכון, סליחה 200965
לרדת על הברכיים ולקבל סמכות.

(בפסקה על תומס איש אקווינס:)

התכוונתי 201063
תגובה 182321

כלומר, תנמיכו ציפיות... בהקשר שלי הטעות מתבקשת, צריך לעזור לי, לא לכעוס עלי...
התכוונתי 201118
נו-נו-נו!
סתם שתדעי 201086
אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) ''למועד הזה כעת חיה את חובקת בן''
'חובקת', בלשון הווה.
סתם שתדעי 201097
נכון. הרשה לי לדייק, אפוא: *צורת* הווה כן, *הוראת* הווה לא.
הנאג'ס מכה שנית (רביעית?!) 201362
ציטוט בדיוני אך אפשרי: "הלכתי אל האוראקל ועת היתה בשירותים הגנבתי מבט אל כדור הבדולח שלה, והנה: ספר הכישוף הגדול מונח על שולחן של שנהב, ואני קוראת אותו ממש כעת חיה (היה שם שעון מדוייק עם זמן ותאריך)" - למה אתה מתכוון בהוראת הווה, בניגוד לצורת הווה? (אני לא בקי במונחים השונים...)
הנאג'ס מכה שנית (רביעית?!) 201407
המשפט הבדיוני שלך מורכב למדי, ואינני בלשן, אך ברור עדיין שפעולת הקריאה הנזכרת בו *אינה* מתרחשת במישור הזמן העיקרי של המשפט, זה שבו האוראקל בשירותים, אלא במישור זמן נפרד (עתידי, או עתידי משוער, במקרה זה). בכל אופן, אין זה המקרה במשפט של גילית.
לפרק את הסלט 205170
אורה בועזסון לוקחת צלחת סלט טרי ומפרקת אותו למרכיביו ושוקלת כל מרכיב וכותבת מחקר סוציולוגי על טעמו של הסלט לפי מספר קליפות המלפפון שחדרו לתוכו ומשווה את טעמו של הלימון לטעם הויניגר ואת טעם המלפפונים הטריים לטעם של קישואים שאכלה במקום אחר. ואני חשבתי שמסלט טוב צריך ליהנות ואכן נהנתי מאוד מהסלט הטרי והרענן שהביא אבישר בסיפור של אפרים ומרים. סיפור שהוא נכתב כסיפור ולא כדיסרטציה של החוג לספרות השוואתית.
אכן אין בספר שום נגיעה לביקורה של המשלחת ההוטנטוטית באזרביגאן באותה שנה ואולי על זה צריך לנזוף בסופר למרות תמונת השער שמראה ענבים שצומחים באזרביגאן.
לפרק את הסלט 205180
אורה בועזסון היא אישה יקרה ואהובה מאוד, אבל היא לא אני...

אני שמחה שנהנית מספרו של אבישר, גם אני לא סבלתי כשקראתי אותו ובשורה התחתונה הביקורת שלך רלבנטית ולגיטימית בדיוק כמו שלי.
העליתי בביקורת שלי נקודות שהפריעו לי, ולא נזפתי באף אחד. כמו כן, לא התייחסתי לשום דבר ש*לא* הופיע בספר - ע"ע המשלחת ההוטנטוטית או פירות העונה באזרביג'אן.
על מה את כועסת בעצם?
לפרק את הסלט 205183
מבקשת סליחה על שיבוש השם. לא כועסת מתפלאת שב1547 המילים שכתבת על הספר לא כתבת "שלא סבלת כשקראת אותו" בלת ומה יש לך נגד רומן למשרתות,איפה כתוב בספר שהוא רומן למשרתות.מה מפריע לך ברומן של משרתות יש לך איזה תואר אצולה שאת מחביאה מאחורי כסותך?
מספיק כבר להתנשא על המשרתות. בלי משרתות אין אדונים.
לפרק את הסלט 205208
אבל מה הטעם להיות אדון אם אינך יכול להתנשא על המשרתות?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים