בחדר העבודה של זיגמונד פרויד (חלק א') 1983
חיי פרויד ומחקריו בראי התמונות והפסלונים בחדרי עבודתו שבביתו בברגגאסה 19 בווינה. חלק ראשון מתוך שישה.
פרויד בחדר העבודה שלו, תצלום מאת אנגלמן
ימים אחדים לפני שיצאה משפחת פרויד מאוסטריה ב-‏1938 פנה ידיד של זיגמונד פרויד לאדמונד אנגלמן, יהודי יליד וינה, וביקשו לתעד במצלמתו את הבית בברגגאסה 19 שבווינה, בית מגוריו של פרויד ומקום הולדתה של הפסיכואנליזה. אנגלמן צילם סידרה של כ-‏150 תצלומים של חדרי העבודה וחדרי המגורים, והשתמש אך ורק באור טבעי מחשש שהבזקים יעוררו את חשד הגסטפו שקיים תצפית קבועה על הבית. כמו כן, צילם את פרויד, את אשתו מרתה ואת בתו אנה.

פרויד התגורר עם משפחתו בברגגאסה מספר 19 בווינה במשך 47 שנים, מ-‏1891 עד 1938. בבית זה נולדו 3 מתוך 6 ילדיו, שם קיבל את מטופליו וכתב את מחקריו הנודעים. פרויד נרדף בעקיפין בידי הנאצים עוד לפני ה"אנשלוס", האיחוד של אוסטריה עם גרמניה במארס 1938, תורתו הוכרזה כ"מדע יהודי" וספריו הועלו באש בשריפות הספרים הראוותניות שהתקיימו בגרמניה ב-‏1933. באותה עת הגיב על כך בסרקזם האופייני לו כשאמר לאחד מידידיו, "ראה עד כמה התקדמנו, בימי הביניים היו שורפים אותי; כיום הם מסתפקים בשריפת ספריי." אולם, כשהנאצים הגיעו לווינה הסכנה הפיזית הייתה קרובה ומוחשית, ופרויד עקר לאנגליה לבית שהוכן למענו במרספילד גרדנס מספר 20 בהמפסטד. הוא לא האריך ימים שם - מחלת הסרטן שלקה בה זה מכבר הכריעה אותו והוא נפטר ב-‏23 בספטמבר 1939 בגיל 83. הבית בברגגאסה 19 והבית במרספילד גארדנס משמשים כיום כמוזיאונים להנצחת זכרו של פרויד ומפעלו. תצלומיו של אדמונד אנגלמן מוצגים במוזיאונים אלה ובאחרים, הם שמשו לשחזור דגמים של חדריו של פרויד והתפרסמו בספר "ברגגאסה 19" (1976). (מבחר מן התצלומים של אנגלמן מופיע גם באינטרנט).


מכתבתו של פרויד בחדר העבודה. תצלום מאת אנגלמן



אני מכיר אחדים מתצלומיו של אנגלמן מזה שנים, אך התעניינותי בהם התעוררה מחדש כשקראתי לאחרונה ביקורת ב"וושינגטון פוסט" על תערוכתו של האמן רוברט לונגו "מחזור פרויד" בגלריה בניו־יורק. לונגו השתמש בתצלומיו של אנגלמן ועיבד אותן לתמונות גדולות בטכניקה של ציור פחם וגרפיט עם "הדפסי אייריס". "ציוריו של לונגו נשארו נאמנים לזוויות הצילום של אנגלמן," צוין בכתבה, "אך הושמט מהם מידע רב. הוא השמיט פרטים בכך שהעטה על החדרים חשיכה כמעט מוחלטת... והתמקד בפרטים כמו חריר־הצצה – פרט שמעצים את האסוציאציות הנקשרות לנקב כפתח לפיקוח משטרתי ואנאליטי כאחד."


דלת דירתו של פרויד, שלט וחריר הצצה, דיפתיכון מאת רוברט לונגו



אנגלמן ביקש לתעד את הבית על כל פרטיו, כפי שהתנהלו בו חייו של פרויד כל ימיו, ואילו בעבודותיו של לונגו ניכרת החתירה לתפוס את הרגע שבו נאלצו פרויד ומשפחתו לנטשו. לונגו מבטא את אימת הנאצים שבחוץ בעזרת דגשים שחורים או ניגודים חריפים בין שחור ללבן; הוא הופך את שולחן העבודה של פרויד לרוח רפאים שקופה כמעט; ויוצר דיפתיכונים כדי להמחיש ניגודים בין פנים לחוץ. ברבים מציוריו הוא מתמקד בפריטים בודדים כמו הכיסא של פרויד או הכר על ספת המטופל, ובכך מעניק להם מעין הילה, ואף נוכחות חזקה יותר, אך מצד שני מתבטלים ההקשרים המקוריים שבהם התקיימו החפצים הללו – הם מצויים בחלל משל עצמם, מנותקים וחסרי זיקה לפריטים אחרים ולחלל הבית.


מכתבתו וכיסאו של פרויד מאת רוברט לונגו



שני חדרי העבודה של פרויד, המשרד וחדר־הטיפול, היו עמוסים בעתיקות ובפסלונים - מצריים, יווניים, אפריקניים ואסייתיים - שהרשימו מאוד את אורחיו ומטופליו גם יחד. לו אנדריאס־סלומה, מבאי ביתו של פרויד, אמרה כי "הארכיאולוג שבו הוליד את הפסיכואנליטיקן", ופרויד עצמו אמר כי "חיבתו הממושכת לחפצי עתיקות טמונה בהיותה הדימוי הראשי למלאכת חייו". פיטר גיי מספר בביוגרפיה שכתב על אודות פרויד, שכשאחד ממטופליו של פרויד הצליח בעזרתו לגלות עמוק מתחת לפנטזיות, "תמונה מן התקופה הראשונית שלו (לפני שהיה בן 22 חודשים)," התרגש פרויד וכתב בהתפעלות, "זה היה כאילו שלימן חפר בשנית את טרויה, שנחשבה לאגדה." כשהתבוננתי בעבודותיו של לונגו נזכרתי ב"דימוי הארכיאולוגיה" של פרויד, ואמרתי לעצמי, שרבות מהן משבשות את "הרבדים הארכיאולוגיים של החדר", ואף שהן ממקדות בדרכן את תשומת הלב לפריטים כאלה ואחרים, במידה רבה הן תולשות אותם מהקשרם הטבעי. המחשבה הזאת הניעה אותי לחזור לתצלומיו של אנגלמן, לדלות מאתרים שונים ברשת ומספרים אחדים מידע נוסף על מקצת החפצים, הציורים והפסלונים שבחדרי העבודה של פרויד, ולנסות לעמוד על קשרים בינם לבין פרשת חייו של פרויד ומחקריו.


חדר־הטיפול של פרויד ובמרכזו ספת המטופל, תצלום מאת אנגלמן



על ספתו של פרויד

הפריט הבולט ביותר בחדר־הטיפול הוא ספת המטופל הנודעת של פרויד, שמעליה היתה תלויה תמונה גדולה של המקדש המצרי העתיק באבו־סימבל. את הספה האנליטית נתנה לפרויד ב-‏1890 מאדאם בנבנשתי, מטופלת אסירת תודה. הספה הייתה מכוסה בשטיח פרסי משיראז, עמוסת כריות ולמרגלותיה שמיכה למקרה שהמטופל יחוש בקור. פרויד ישב בכיסאו, למראשות הספה, מחוץ לטווח הראייה של המטופל. (פינתו של פרויד שמשמאל אפלולית בתצלום לעיל, אך אפשר להבחין במסעד הכסא הצמוד לספה). פרויד אמר שהספה והאנליטיקן הסמוי מן העין הם מורשת ההיפנוזה, אך הודה שהוא מקפיד על סידור זה גם מסיבה סובייקטיבית: "איני מסוגל לשאת את מבטי הזולת הנעוצים בי שמונה שעות ביום או יותר." עם זאת, להיעדר מגע העין הישיר היה גם הגיון טיפולי: "מאחר שבמהלך השעה האנליטית פרויד הפקיר את עצמו ללא־מודע שלו, לא רצה שמטופליו יוכלו לראות את הבעות פניו שמא תשפענה עליהם שלא לצורך (גיי, ע' 243)."

אולם, במידה מסוימת יכלו המטופלים להציץ בייצוגי נפשו של פרויד - או למצער לשער כי הם עושים זאת - כשהתבוננו ביער הפסלים ובתמונות המרשימות שבחדר, ששיקפו את הנושאים הגדולים שעסק בהם. כשהמטופל שכב על הספה עיניו לא היו נעוצות בתקרה - פלג גופו העליון היה מוגבה, ולמעשה, התנוחה הייתה ישיבה למחצה, וכך התאפשר לו להתבונן בפריטים השונים, ובפרט בשלוש התמונות שמעל מרגלות הספה.


תמונות מעל מרגלות הספה: פליישל מרקסוב, ידידו של פרויד (למעלה משמאל);
"גרדיווה", העתק גבס של תבליט מפומפיי ( מימין);
"אדיפוס והספינקס", ציור מאת אנגר (למטה משמאל). תצלום מאת אנגלמן



בפרק על פרויד בספרה "Gone Primitive" מדגישה מריאנה טורגובניק כי שלישיית התמונות לעיל היא דרמה אדיפאלית, שמטופליו של פרויד הוזמנו להשתתף בה: "למטה היה תלוי ציור של אנגר, אדיפוס והספינקס. מעליה היה תלוי דיוקן של אחד ממוריו של פרויד, מזוקן ואבהי. בקנה מידה גדול יותר, נידמית כעומדת לדרוך על אדיפוס ועל המטופל, נראית אישה מהלכת בתבליט קלאסי, הקרוי גרדיווה (אישה מהלכת או הרה). כך שלמרגלות המטופל הוצגה באופן ציורי אותה דרמה אדיפאלית שתיחשף על הספה: האב רוכן מעל הבן, האם מגיחה במלוא גודלה, ספינקס חד חידות, שיפתרו בבוא העת, ויובילו את אדיפוס להכרת עצמו ולנידויו־העצמי בעת ובעונה אחת. התיאוריות קדמו לסידור התמונות, אך ברבות הזמן, הסידור העניק תוקף לתיאוריות: שום מטופל ששכב על ספתו של פרויד לא יכול היה שלא להיות ער לדרמת־היסוד שהוא נדרש להשתתף בה כדי להירפא."

אפשר לחלוק מעט על הניתוח הנאה של טורגובניק. היא מייחסת חשיבות למשמעות השם "גרדיווה" כאישה הרה, כלומר אם, אך זו טעות הנובעת משיכול אותיות: בספרה כותבת טורגובניק בכל מקום Gravida, וזהו אכן מונח גניקולוגי הקשור בהריון, אולם, השם הנכון הוא Gradiva; בהמשך (בחלק ד') ניווכח לדעת כי גרדיווה איננה אם דורסנית אלא צעירה המהלכת לפני אהובה שעדיין לא נישאה לו. כמו כן, כפי שנראה (בחלק ב'), לפחות בעיני פרויד הבוגר לא הייתה הדמות הגברית שבתצלום דמות האב הסמכותית ביותר בחייו. עם זאת, אין ספק שכאשר שכבו מטופליו של פרויד על הספה והביטו בתמונות הן פעלו פעולה לא מבוטלת על נפשם ודמיונם.

בחלק ב': על מוריו הנערצים של פרויד והשפעתם עליו, על "מחקרים על ההיסטריה", הספר שמציין את ראשיתה של התיאוריה הפסיכואנליטית, ועל המטופלת המפורסמת "אנה או".
קישורים
ברגגאסה 19 - תצלומי ביתו של פרויד מאת אנגלמן באמזון
מבחר מן התצלומים של אנגלמן (להקליק על התמונה כדי לעבור לבאה אחריה)
ביקורת ב"וושינגטון פוסט" - על תערוכתו של רוברט לונגו "מחזור פרויד"
מחזור פרויד - עבודות נוספות מאת לונגו באתר ארטנט
פיטר גיי , "פרויד: פרשת חיים לזמננו" - ביוגרפיה
Gone Primitive - סיפרה של מריאנה טורגובניק
בחלק ב' של הסדרה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  אירגון החדרים, החפצים והתמונות מדברים בעד עצמם • מיכאל שרון
  מאמר מעניין . • חמוטל ירון
  דיפתיכונים • שוטה הכפר הגלובלי • 8 תגובות בפתיל
  מסעות בחלל ובזמן • אלכסנדר מאן • 14 תגובות בפתיל
  רשימות מטרלינג • האייל החשוך • 4 תגובות בפתיל
  עוף טופיק....מעוניין בהמלצות לספרים בתחום הפסיכואנליזה • האייל האלמוני • 4 תגובות בפתיל
  מאמר הבקורת של הוו''פ • אסתי • 2 תגובות בפתיל
  סינתיה אוזיק • אמיר • 4 תגובות בפתיל
  פרויד הכובש • רון בן-יעקב • 6 תגובות בפתיל
  הקטע שהמטפל יושב מאחורה • גל
  בחדרי • רון בן-יעקב
  דיפטיכון • may
  יום פרויד בניו יורק • רון בן-יעקב
  ללא כותרת • לי • 2 תגובות בפתיל
  חדר העבודה של פרויד • גידאא גבארין

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים