אגדה אבודה (חלק ב') 2058
האם גלי ההגירה הגדולים לאירופה בתקופות קדומות מקורם באטלנטיס? או שמא לא הייתה אטלנטיס אי אלא חלק מיבשת אירופה עצמה?
פירמידה באיים הקנריים
פירמידה באיים הקנריים. לפי אחת הסברות עדות לקיומה של אטלנטיס שם.
(צילום באדיבות דומיניק גרליץ, abora2.com)
השערת ספנס

לואיס ספנס, חוקר סקוטי, כתב חמישה ספרים על אטלנטיס בין השנים 1924 ו-‏1942. לדבריו, היו שתי "אטלנטיס": אחת במקום שבו אמר אפלטון שהיא נמצאת, ואחרת – חלק אחר של הראשונה – קרוב לאנטילים, בקרבת ים סרגאסו של ימינו. לדעה כללית זו, לפיה הרכיבו כמה גושי יבשה את אטלנטיס, מצטרפים חוקרים נוספים. הם מניחים כי אטלנטיס לא שקעה כולה בבת אחת, אלא צללה בסדרה של אסונות גדולים ובהפרשי זמן בין אסון לאסון.

ספנס הקדיש חלק נכבד ממחקרו למיתולוגיה השוואתית, בעיקר לקישור האגדות הפרה־קולומביאניות של השבטים שחיו באמריקה עם אגדות העולם העתיק – לא רק של תרבויות הים התיכון אלא גם אלו של הקלטים הצפוניים. הוא מצא לא מעט צירופי מקרים בין אגדות אלו, רבים כל כך, עד שקל, לשיטתו, להשתכנע באחת משתי ההשקפות: או שהייתה תקשורת רציפה בין העולם הישן ובין העולם החדש עוד לפני קולומבוס, או שכל אחד מחצאי הכדור רכש את אגדותיו במקום מרכזי אחד, שנעלם ואיננו. כך, למשל, הוא מזכיר את קווי הדמיון בין קצאלקואטל – אל הטולטק, שהביא את הציוויליזציה למכסיקו ואחרי כן חזר לטלאפאלאן, ביתו המקורי בים המזרחי – לבין אטלס, הממלא תפקיד חשוב ביותר באגדות על אטלנטיס. אביו של אטלס היה פוסידון, אל הים, ואילו אביו של קצאלקואטל היה גוכומאטז, שליטם של הים ושל רעידות האדמה, שדמותו הייתה כשל נחש זקן השוכן במעמקי האוקיאנוס. הן לקצאלקואטל והן לאטלס היו אחים תאומים, שניהם תוארו כעבדקנים ושניהם החזיקו במו ידיהם את השמיים.

היבט מעניין אחר בתיאוריות של ספנס על אטלנטיס קשור בגלי ההגירה התרבותית שהגיעו לאירופה מהמערב. מדובר בשלושה גלים עיקריים, שבהכללה גסה אפשר לומר שהגיעו סביב השנים 25,000 לפנה"ס, 14,000 לפנה"ס ו-‏10,000 לפנה"ס. התאריך האחרון סמוך למדי לתאריך המשוער של שקיעת אטלנטיס. לתרבויות אירופאיות היסטוריות אלו ניתנו שמות המציינים את המקום בו נתגלו שרידיהן לראשונה. העתיקה שבהן היא תרבות קרו־מאניון, שהתגלתה בדרום־מערב צרפת. תרבות זו – שנחשבת למתקדמת ביותר לגבי אותה תקופה – התפשטה מאזור הפירנאים וממפרץ ביסקיה לעבר אזורים בדרום־מערב אירופה, צפון אפריקה ומזרח הים התיכון. בני תרבות זו השאירו ציורים וחריטות על כתלי מערות, ציורים המצביעים על ציוויליזציה מתקדמת ומתוחכמת, בעלת ידע רב באנטומיה. הציורים הללו גם עוסקים בצורה נרחבת בשוורים. השור מילא תפקיד חשוב מאוד בדיווחי אפלטון על הדת האטלנטידית. היה לו חלק משמעותי גם בציוויליזציות של כרתים ושל מצרים (שאחד מסמליה הדתיים היו אפיס, השור הקדוש). ספנס טען כי גולגלות אנשי קרו־מאניון מצביעות על תכולת מוח גבוהה הרבה יותר מזו של תושבי אירופה האחרים דאז, ובהשוואה אליהם היו בני גזע על־אנושי כמעט.

הגל השני הביא לאירופה את התרבות המגדלנית. כקודמו, אף הוא הגיע ליבשת מהמערב או מדרום־מערב. הוא תרם דוגמאות יפהפיות של ציור, פיסול וחיטוב וכן סימנים למבנה שבטי ודתי מתוחכמים מהמקובל. התרבות השלישית, והמאוחרת מכולן, היא זו של הגל האזיל־טארדנוסי. אליבא דספנס, מהגרי גל זה הם אבות אבותיהם של האיברים, שהתפשטו אל תוך ספרד ואל חלקים אחרים של הים התיכון, כמו הרי האטלס. האזילים קברו את מתיהם כשפניהם מערבה – כנראה אל הכיוון ממנו הגיעו. ספנס מספר כי האזילים אף כונו על ידי תושבי איטליה בתקופה הרומאית בשם "אטלנטידים", ולדבריהם היו אלה בניו הנבחרים ביותר של פוסידון ומי שזוהו על ידם כשייטים הראשונים.

ספנס קשר בין הופעת גלי ההגירה הללו לבין הימלטותם של מהגרים מאטלנטיס כתוצאה משקיעות מקומיות, שנגרמו על ידי פעילות געשית או על ידי הצפות, שהתחוללו בשל המסת כמויות קרח שנותרו מתקופת הקרח או בשל צירוף של שניהם.

ספנס סיפר כי במאה הארבע־עשרה נמצאו באיים הקנאריים שרידים חיים של התרבויות שהגיעו עם גלי ההגירה קדומים הללו. היו אלה הגואנצ'ים – לבנים, שדמו לקרו־מאניון בגובהם, עבדו את השמש, פיתחו תרבות תקופת אבן מתקדמת (כולל שיטת כתיבה) ושימרו אגדה על קטסטרופה גלובלית שהם היו ניצוליה. הגואנצ'ים, כמו עמים רבים אחרים שנתקלו באירופאים לאחר שנים ארוכות של בידוד יחסי מהעולם הישן, לא שרדו זמן רב.

אפשר לומר שספנס הרחיב את התיאוריה של דונלי, אבל גם הוריד את אטלנטיס לדרגת ציוויליזציה של תקופת האבן, המזכירה קצת את התרבויות הקדומות של מכסיקו ופרו. לטענתו היא יצרה תשלובת תרבותית אטלנטידית, שחלק משרידיה עדיין גלויים וברורים באזור האטלנטי.

האקסיומה הספרדית

תיאוריות אחרות על אטלנטיס מניחות כנקודת המוצא שלהן שתרבויות עתיקות מסוימות היו למעשה אטלנטיס האמיתית, ויצרו את המסורת האטלנטידית. אחת מהן היא טארטסוס, מרכזה של תרבות מפותחת ומשגשגת, שגם הייתה עשירה ביותר במינרלים. נוהגים כיום למקם את טארטסוס על החוף האטלנטי של ספרד, על שפך הנהר גוואדאלכביר. בשנת 533 לפני הספירה נכבש המקום על־ידי קרתגו, שחסמה את הגישה אליו לשאר העולם.

ארכיאולוגים גרמניים, שהבולטים בהם היו הפרופסורים אדולף שולטן, אוטו ייסן, אלברט הרמן וריכרד הניג, החלו לחקור את טארטסוס כבר בשנת 1905. ייסן ערך טבלה שהראתה, לשיטתו, אחת עשרה נקודות דמיון בולטות מאוד בין טארטסוס לאטלנטיס – דמיון שלא ניתן, לדעתו, להתעלם ממנו.

השוואה בין דברי אפלטון על אטלנטיס לבין טאראסוס

מיקומה המדויק של טארטסוס לא נקבע בוודאות. א.מ. וילשאו, שחיברה את הספר "אטלנטיס באנדלוסיה", חקרה את האזור במשך עשרים וחמש שנה. בין השאר, גילתה "מקדש שמש" המצוי כשמונה מטרים מתחת לרחובותיה של סביליה. היא האמינה שטארטסוס עשויה להיות קבורה מתחת לסביליה המודרנית – ממש כשם שחלק נכבד של רומא העתיקה מצוי מתחת לרומא של ימינו, וכשם שטנוקטיטלאן מצויה מתחת לחלק העתיק של העיר מכסיקו סיטי והרקולנום מתחת לרסינה.

שרידים אחרים הקשורים בתרבותה של טארטסוס הם מכרות הנחושת של ריו טינטו, המתוארכים כבני שמונת אלפים עד עשרת אלפים שנה. כמו כן, התגלו ממצאים המעידים שבתקופה ההיא נערכו עבודות הנדסיות הידראוליות סמוך לרונדה – מה שמזכיר את תיאוריו של אפלטון על העבודות ההידראוליות שנעשו באטלנטיס – ונמצאו גם שרידי נמל באמצע היבשה בניאבלה.

וילשאו התנגדה לתיאוריות של החוקרים הגרמניים שלפיהן טארטסוס לבדה הולידה את אגדת אטלנטיס. לטענתה, טארטסוס הייתה מעין קולוניה של אטלנטיס האמיתית. בין השאר, כתבה כי "לאנשים הפרה־היסטוריים האלה, המתורבתים להפליא, יש קשר ללובים הפרה־היסטוריים, שבשלב מוקדם יותר של ההיסטוריה הגיעו מאטלנטיס לאנדלוסיה כדי לרכוש את הזהב, את הכסף ואת הנחושת, שסופקו על ידי הכורים בני תקופת האבן המאוחרת של ריו טינטו, ובמהלך הדורות ... איחדו את התרבות האיברית ואת התרבות האפריקנית באורח כה הדוק עד שלבסוף היה לטארטסוס ולאפריקה גזע משותף, הגזע הלובי־טארטסי". את התיאוריה הזו גיבתה וילשאו באוסף ערוך של כתבים חרוטים איבריים פרה־רומאיים. היא הראתה כי כמאה וחמישים מהסימנים האלפביתיים שמצאה בהם מופיעים גם על קירות מערות סלע בלוב.

ברור כי ממצאים אלה – בין אם הם מייצגים את אטלנטיס ובין אם לאו – מעידים למצער על קיומה של תרבות מערב ים־תיכונית בלתי ידועה מתקופה קדומה ביותר. ניתן למצוא דמיון רב בינה לבין תרבות כרתים העתיקה. אחד הממצאים המפתיעים ביותר הוא פסל ראש וכתפיים המכונה "לה דאמה דה אלקה" (הגברת מאלקה), שנמצא בעיר בשם זה, בדרום ספרד. פסל זה מעיד על התחכום שהיה מנת חלקה של הציוויליזציה שבימיה פוסל.

לעתים קרובות הועלה הרעיון שסכריה, הארץ "בקצה העולם" של הפייאקים, שאותה מתאר הומרוס ב"אודיסיאה", הייתה המודל האטלנטידי של אפלטון. פרטים רבים בתאורי סכריה דומים מאוד לרשימותיו של אפלטון על אטלנטיס: הארמון הנפלא של אלקינואוס, "שנבנה מנחושת קלל"; חומות העיר הענקיות; העוצמה הימית של הפייאקים; העיר הבנויה על מישור עם הרים גבוהים מצפון לה; ואפילו שני המעיינות שבגן המלכותי. סכריה מעולם לא אותרה, ומאחר ששם זה מצוי רק ב"אודיסיאה" כאחד האיים במסעו האינסופי של אודיסיאוס, יתכן כי המדובר באי שעליו הייתה תרבות מפותחת במיוחד – כרתים, קורפו, טארטסוס, גדאס או אטלנטיס עצמה.

אטלנטיס היבשה

תיאוריות אחרות גורסות שאטלנטיס לא שקעה מעולם, כלומר שהיא עדיין קיימת באזור יבש ומחכה לארכיאולוג המזהיר שיחפור אותה מקברה. אחת מהן מבוססת על שינויי אקלים בדרום אפריקה. ציורי מערות שהתגלו בהרי טאסיל באלג'יריה וברכס אקאסוס בלוב מראים ארץ נעימה, מאוכלסת ופורייה, שנהרות זרמו בה ויערות כיסו אותה ובעלי חיים אפריקניים לרוב רעו בה, לפני שנכחדו מהעולם. כיום מדובר באזור חשוף לחלוטין, מדברי בחלקו. ציורי מערות שנמצאו בסביבה מראים כי באזור חל שינוי אקלימי קיצוני. ההתייבשות ההדרגתית של צפון אפריקה במאות השנים האחרונות ושקיעת חלק מהחוף הם הבסיס לתיאוריות צרפתיות הטוענות כי בשטחי תוניסיה ואלג'יריה היה ים פנים־יבשתי, שנפתח אל הים התיכון והתחבר אל ים סהרה הפנימי. הים הפנים־יבשתי של תוניסיה מקושר עם אגם טריטוניס, שאותו מזכירים סופרים קלאסיים אחדים. אגם זה איבד את מימיו כשהסכרים התפוצצו ברעידת אדמה ולבסוף התייבש והפך להיות לאגם בוצי ורדוד בתוניסיה, הקרוי כיום שוט אל דג'ריד. תיאוריה דומה העלתה הארכיאולוגית קרלה סייג', שטענה אף היא כי יש סבירות גבוהה שאטלנטיס שוכנת במקום בו ממוקם כיום המדבר הנחשב לגדול ביותר בעולם.

הסהרה עצמו נחשב לקרקעיתו של ים עתיק. באלג'יריה ובתוניסיה הראו סקרי קרקע שעשתה הממשלה הצרפתית שהשקעים שנוצרו על ידי האגמים הבוציים והרדודים באלג'יריה ובתוניסיה נמצאים מתחת לפני הים ויתמלאו מים אם תוסט שרשרת דיונות חוף המגינה עליהם.

ארכיאולוג צרפתי בשם גודרון טען כבר בשנת 1868 שאטלנטיס קבורה בסהרה. כך טען, שש שנים מאוחר יותר, גם גיאוגרף צרפתי בשם אטיין ברליוקס, שגרס כי אטלנטיס האמיתית נמצאת בצפון אפריקה, בהרי האטלס, ממול לאיים הקנאריים. ברליוקס סבר שצ'רנה, העיר שאותה מזכיר הסופר הקדום דיודורוס סיקולוס כבירת אטלנטיס, הייתה פחות או יותר בנקודה זו עצמה. ברליוקס גם ציין את העובדה שלברברים של הרי האטלס יש לעיתים קרובות עור בהיר, עיניים כחולות ושיער בלונדיני. סימנים אלה הם, לטענתו, עדות למקור קלטי או אטלנטידי.

סופר גרמני בשם בורשאר אימץ ב-‏1926 את התיאוריה הצפון־אפריקנית והסביר שבירתה של אטלנטיס שכנה בהרי אחגר, שם יושבים כיום בני הטוארג. בורשאר גילה שקיים שם שבט ברברי הקרוי אוניאור, שם המזכיר מאוד את את אאונאור, שם שבו מכנה אפלטון את תושביה הראשונים של אטלנטיס. צירוף מקרים אחר שגילה הוא כי השבטים הברברים של שוט אל האמינה מתוניסיה נקראים בשם "אטאלה" – שם שדומה בצלילו ל"אטלנטיס". הארכיאולוגים הצרפתיים בוטאבאן וז'ולה הסכימו עם תיאוריה זו, אבל טענו שחלק נכבד מהאימפריה האטלנטידית הוא ארץ השקועה בחוף תוניסיה במפרץ גאבס.


סברות "לאומיות"

מתברר כי התיאוריות המודרניות על אטלנטיס הן בעלות מתאם לאומי בלתי רגיל בעליל. רבים מהחוקרים הצרפתיים חיפשו אחר אטלנטיס בצפון־אפריקה הצרפתית, וכמה מהם אף הצביעו על צרפת עצמה כעל המקום האפשרי בו שכנה אטלנטיס. ארכיאולוגים ספרדיים ניסו לאתר אותה בספרד ובצפון־אפריקה הספרדית. סופר קטלוני אחד הצהיר, כמובן, שהיא הייתה בקטלוניה. חוקר פורטוגזי אחד הצהיר שאטלנטיס היא פורטוגל. מדענים רוסיים סברו כי איתרו את אטלנטיס מתחת לים הכספי, או אולי סמוך לקרץ', בחצי־האי קרים. ואילו מדענים וארכיאולוגים גרמניים טענו כי איתרו אותה מתחת לים הצפוני, במקלנבורג, או בטארטסוס, וקבעו כי הייתה "קולוניה גרמנית" בספרד. סופרים מאירלנד ומאנגליה זיהו לחילופין את "איי אפלטון" עם אירלנד ואנגליה. מוחמה מוונצואלה סבר שאטלנטיס הייתה בארצו, וכך האמין גם מלומד שוודי, שמיקם אותה בעיר אופסלה.

במחקרים אחרים שנעשו במאה העשרים הגיעו ארכיאולוגים יווניים למסקנה כי ניתן לעקוב אחר אגדת אטלנטיס עד לאי טרה (סנטוריני של ימינו), שהתפוצץ בשנת 1500 לפני הספירה בערך, וחלק ניכר ממנו שקע אל מתחת לפני הים האגאי. לפני כן, דווקא כרתים נחשבה כערש הולדתה של אטלנטיס, בעיקר בגלל תרבותה הקדומה המפותחת שגוועה בפתאומיות, ובשל נוכחותם של אפר וולקני וסימני שריפה בחורבותיה. מכל מקום, ברור כי התפרצות וולקנית בעוצמה של זו שהשמידה את טרה עלולה הייתה גם לפגוע קשות בכרתים, ויתכן כי תרבויות אלה הושמדו על ידי אותו אסון טבע עצמו.

קארסט, מזרחן, פילולוג ותיאורטיקן גרמני, שעסק בחקר אטלנטיס, פיתח את תיאורית אטלנטיס הכפולה: אטלנטיס המערבית התפשטה דרך צפון־אפריקה, ספרד והאוקיאנוס האטלנטי, ואילו אטלנטיס המזרחית שכנה באוקיאנוס ההודי בדרום איראן ובערב. נוסף על כך פירט קארסט נקודות שלא היו במוקד תשומת הלב, באזורים כמו הרי אלטאי באסיה ובאזורים אחרים. את כל הנקודות הללו קשר אלה לאלה בעזרת קשרים לשוניים, שמות מקומות ופולקלור של שבטים ועמים שונים. בראמוול יצא נגד הכפילות האטלנטידית של קארסט וטען בספרו "אטלנטיס האבודה" שחייבים להתייחס לאטלנטיס כאל אי באוקיאנוס האטלנטי.

במקום אחר לגמרי, ניגריה, מצויות חורבות יורובה או איפה, שמתוארכות לשנת 1600 לפנה"ס. החוקר ליאו פרובנסיוס, שחקר את התרבות העתיקה והמפוארת הזו, כתב כי הוא מאמין שמדובר במרכזה של ציוויליזציה שהייתה למעשה אטלנטיס של אפלטון. את התיאוריה שלו ביסס על סמליות אתנולוגית. בין השאר, מופיעים בחורבות אלה צלב הקרס, עבודת אל הים אולוקון, ארגון שבטי, צורות של כלים, כלי תשמיש, מכשירים וכלי נשק, כתובות קעקע, טקסים מיניים ומנהגי קבורה. פרובנסיוס ערך השוואות ומצא דמיון רב בין ביטויים סמליים אלה בתרבות איפה לבין תרבויות אחרות, כולל האטרוסקית, האיברית הפרה־היסטורית, הלובית, היוונית והאשורית. פרובנסיוס סבר כי גילה את אטלנטיס, ואף טען כי תרבות יורובה הגיעה במקור מהאוקיאנוס השקט, דרך דרום אסיה ותוך חציית אפריקה. כנראה סבר כי מצא את הציוויליזציה המסתורית שמאחורי עמודי הרקולס. כמו רבים אחרים, קישר את שרידיה של התרבות המפוארת עם המיתוס האטלנטידי הקדום.

בחלק ג': היעלמותה של אטלנטיס מזכירה במידה רבה את המבול, האם יש קשר בין שני האסונות המיתולוגיים?
קישורים
קרלה סייג' -על התיאוריה שאטלנטיס קבורה בחולות מדבר סהרה
חלק א' של המאמר
חלק ג' של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מעניין מאוד... 241563
למדתי הרבה.
חוקרים לאומיים 241714
אני דורש להוסיף את שמי לרשימת החוקרים הלאומיים, שכן גם אני טענתי בתגובה 240239 שאטלנטיס נמצאת בארץ מגוריי. :)
אטלנטיס המינואית 241769
ברצוני להוסיף כמה הסברים על ההסבר המינואי של אטלנטיס, כיון שזה נראה לי ההסבר הפחות ספקולטיבי.
יש לא מעט קוי דמיון בין התרבות המינואית לבין אטלנטיס האפלטונית.
לפי אחת ההשערות עיר מינואית גדולה במיוחד היתה באי טרה (סנטוריני של ימינו). מרכז העיר והנמל היה על אי בליבה של ימה שמלאה את הלוע הגעשי של הר הגעש המהווה את האי. על שפת הלוע היו כמה ישובים מינואים, ביניהם העיר אקרוטירי שם נחשפו שרידיו של ישוב גדול ועשיר. המבנה הזה מזכיר את המבנה של טבעות ימיות ויבשתיות ומנהרת שיט החוצה אותן מן התאור של אפלטון. האי המרכזי התפוצץ וקרס למעמקי הים בהתפרצות הגדולה של 1645 לפנה"ס שפגעה בכל אגן הים התיכון וגרמה לפגיעה קשה מאוד בכל רחבי האימפריה התרבותית והמסחרית המינואית.
המינואים כמו האטלנטידים של אפלטון קיימו אימפריה ימית מסחרית רחבת ידיים, חקלאות איים משגשגת. ריבוי הארמונות באי כרתים מזכיר את עשרת מלכי אטלנטיס. למינואים, כשוכני איים לא היה צבא יבשתי משמעותי ועיקר כוחם היה ימי. כמו כן הדת המינואית נראית דומה לאטלנטית (האלה האם, השוורים). התרבות המינואית היא התרבות המתקדמת הראשונה של אירופה (הגילויים הראשונים של דת מאורגנת, כתב, שלטון מרכזי). המינואים קיימו קשרים הדוקים עם מצריים הפרעונית, מה שיכול להצדיק את ההקשר המצרי אצל אפלטון. זה נראה סביר שהיוונים קלטו חלק מהשמועות על המינואים דרך המצרים יודעי הכתב ובעלי המודעות ההיסטורית.
היוונים בימיו של אפלטון, ידעו על המינואים (2200-1400 לפנה"ס) ואפלטון לא היה מערבב בטעות בינם לבין יושבי אטלנטיס (9000 לפנה"ס). אבל הידע היה בעיקרו בצורת אגדות ומיתוסים (תזאוס והמינוטאור, דדלוס, מינוס ואירופה). האיליאדה מוכיחה כמה מעט ובאיזה צורה אגדתית קבלו היוונים את המסורות של התקופה המיקנית (המיקנים התקיימו זמן רב לצד המינואים ולבסוף אף השתלטו עליהם). ההשערה היא שאפלטון בבואו לספר אגדה של תרבות מתקדמת בעבר הרחוק של תקופת האבן השתמש במודע או שלא במודע במיתוסים שגרעין האמת שלהם היה ידיעות קלושות מאוד ששרדו מן התרבות המינואית
אטלנטיס המינואית 241813
עוד על התיאוריה שמקור המיתוס על אטלנטיס באי טרה בחלק ג' של המאמר.
אטלנטיס המינואית 241929
נראה ששוב אני חייב התנצלות. בחלק ב' הופיעו כ-‏2 משפטים על טרה. זה פשוט נראה לי מעט מדי, יחסית להסבר שהוא הפחות פנטסטי מכולם ולכן כנראה "לחצתי על ההדק" מהר מדי. אני מקווה שלא קלקלתי את הפואנטה.
אטלנטיס המינואית 241931
זה בסדר גמור, שוקי, אין צורך להתנצל כי לא יכולת לדעת זאת, הערתי הייתה אינפורמטיבית גרידא.
ואי אפשר אגדה בלי טולקין 241808
ב''סילמריליון'' (המשעמם למדי, יש לאמר) כתוב על נומנור שהייתה קיימת ממערב לארץ התיכונה ושקעה בים אלפי שנים קודם לסיפורי הטבעת בשל תככיו של סאורון.
ואי אפשר אגדה בלי טולקין 241894
זה מזכיר לי דווקא את הסיפורים מהמיתוס הייווני על תור הזהב, תור הכסף ותור הברזל.
241965
לפי זכרוני אטלס הוא טיטן, וכך לא יכול להיות בנו של אל אולימפי.
קירבה בין תרבויות, במיוחד במיתולוגיה שלהן לא מעידה על מוצא משותף, אל על דמיון בצורה בא אנשים חושבים.
רבים וטובים ניסו להוכיך שיש מוצא משותף ''לגזע'' ההודו אירופאי, אין ספור ספרים ומאמרים שכוונתם אחת, איחוד המוצא הגיזעי של בני אירופה, הלבנים והנוצרים.
השפעה בין תרבויות תמיד הייתה, הנסיון המטופש, והנואל לתת הסברים ''מדעיים'' לכל מילה של הוגים יוונים, מזכירה באבסורדיות שבה את נסיונם של הפונדמנטליסטים מכל הדתות המונותאיסטיות '' להוכיח'' שכל מה שכתוב בכתבי הקודש הוא אמת שאפשר לאשר אותה באופן אמפירי
242198
נוסף לכך, אטלס לא מחזיק את השמים אלא את העולם, ללגבי ת'רה רוב רובם של החוקרים אינם טוענים שהאי היה חלק מן התרבות המינואית, אלה גורסים שהייתה תרבות קיקלדית נפרדת
וכאן כדאי להזכיר את הספר 241981
המפורסם של פייר בנואה "מלכת אטלנטיס " שבו מגלה חייל צרפתי את שרידי יבשת אטלנטיס במדבר הצפון אפריקני ומגלה גם את אוסף הפסלים של המלכה היפה , פוחלצים של מאהביה המרובים שאליהם מצטרף גם הוא בסיום הטראגי-רומנטי.
הספר תורגם לעברית פעמיים פעם בשנות ה50 כספר כיס ושוב בהוצאת כתר בשנות ה-‏80 או התשעים. וחוץ מזה נעשה לו כאן גם פלגיאט בשנות החמישים כחוברת של סדרת "שמיר" בשם "אלילת המדבר" שמצידו זכה לפלגיאט משלו בשם "טרזן ואלילת המדבר " ( עם איש היער בתפקיד הראשי )
הוא גם נעשה כמה פעמים לסרט ובאחת הגירסאות כיחכבה השחקנית הישראלית חיה הררית ( הזכורה לנצח מ"בן חור ") בתור מלכת הקרח האטלנטית .
יואסה (הואסה) 242113
היא ספק אי, ספק יבשת אשר התקיימה על פי עדויות שהן ספק אגדות צפונית לחוף הרחב של מדינת נובה טולטקיה, ויש אף טענות האומרות שהיא התחברה אליה יבשתית בימי הקדם המכונים במיתולוגיות של עמים רבים "הימים שלפני הענן השחור".
על פי סברות של חוקרים עד למאה הקודמת, התקיימה על האי שהערכות שונות לגבי גודלו, שהמפליגות שלא לומר המגוחכות שבהן טוענות שגודלו כגודל הים שבין נובה טולטקיה לבין האי קנדיאה ("קנדיאה של הדובים") ממלכה מפותחת ועשירה באופן בלתי רגיל. הפילוסוף בן המאה השניה לספירה החדשה חואן קצאלואטל רימנס אסף עדויות לפיהן "לתושבי הממלכה העתיקה היה הרבה מאד כסף שהתגלגל ברחובות הממלכה ודמה מאד לעלים ירוקים, וכדי להפגין את עושרם היו תושבי יואסה נוהגים לשרוף את עלי הכסף הירוקים ולהסניף את ריחם הערב. כמו כן היו להם מרכבות גדולות גדולות, שהיו נוסעות על נתיבים רחבים וארוכים שחצו את הארץ לכל רוחבה, כי ארץ רחבה מאד היתה יואסה, ועריה גדולות ובנייניה גבוהים גבוהים". ידועות גם העדויות לפיהן היו לתושבי יואסה ציפורי מתכת גדולות, שחלקן אף הגיעו לכוכבים הגבוהים והרחוקים (את תיאורן זיהו חוקרים מתלהבים ונאיבים עם התמונות המוזרות שנמצאו ביבשות המזוהמות במזרח, בהן נראה איש לבוש לבן על נוף אפור ומדברי ולידו דגל עם הרבה כוכבים, תמונות שכונו "נחיתת האדם על הירח"). העדויות מתארות את ממלכת יואסה כממלכה ששלטה בכל, היא השפיעה על כל מדינות היבשת ואף כבשה לה ארצות במזרח המזוהם שהיה על פי האגדות פורה מאד ב"ימים שלפני הענן השחור", היא ניהלה את כלכלת העולם ואף היה לה הדבר שנקרא "תקשורת מרחקים" שחוקרים טוענים שהחוטים וחלקי החומר הלא ברור שאיננו מתכת ואינו אבן שנמצאו בארצות שונות, טוענים בהתלהבות יתר שהם הראייה למציאותה.
ברם צריך לזכור כי העדויות המוקדמות ביותר האלה, נאספו מאנשים שהיו חיים במאה השנייה, אנשים שככל שהיו קדומים, הם לא חיו את הזמן ההוא (אם התקיים בכלל) ולא אבותיהם ולא אבות אבותיהם, ולא ניתן לאמת את דבריהם גם כיום, כאשר הצלילה אל מתחת למים השחורים והסמיכים שמצפון לנובה טולטקיה היא בחזקת התאבדות.
כיום ישנם חוקרים רבים הטוענים שכל אגדת יואסה היא המצאה של הפילוסוף רימנז ולא היתה אלא משל על סדרי החברה התקינים והראויים על פי משנתו (שהעמידה בראש המדינה האידיאלית את המלך הנבחר לכמה שנים על ידי העם ולא על פי ירושה‏1), ואחרים שמו לב שמסקנותיהם של חוקרים רבים ביטאו משאלות לב לאומיות ואישיות, כמו למשל החוקרים ממדינת יודיאה ארחנטינה שטענו שהאמונה שלהם באל אחד מקורה בכתובת כלשהיא שהיתה כתובה על העלים הירוקים שבהם נהגו היואסרים לשלם, ואותם חוקרים אגב, טוענים גם שתושבי יודיאה ארחנטינה וגם בני שבט מאלפי הדובים שבקנדיאה, מקורם באי רחוק שהשתייך גם כן למדינת יואסה, למרות שהיה סמוך יותר למזרח המזוהם, אולם ברור שחוקרים אלה מבקשים לצבוע את צבעו הלא מזהיר של מצב עמם בהווה בצבעי אידיאליזציה של העבר, וכך יש לדעתי לראות את כלל סיפורה של ממלכת יואסה: אגדה רומנטית, דבר שנעים לחלום עליו שהוא היה פעם, אך לא לצפות למצוא לכך עדויות או להאמין שהוא יוכל להתקיים בעתיד ריאלי כלשהו.

1 בטענה זו יש סתירה פנימית, משום שעל פי הסיפורים חורחה הראשון וחורחה השני, כובשיו המהוללים של המזרח המזוהם היו אב ובן ונראה שבמקומות מסויימים היטה הפילוסוף את הסיפורים או התעלם ממה שהוא בעצמו סיפר קודם, בהתאם למשאלת ליבו.
קטע נחמד 242605
סיפור של בורחס או שלך אדוני?
קטע נחמד 242627
מי זה הבורחס הזה?:)
קטע נחמד 242791
חורחה לואיז בורחס, סופר, משורר ואיש הגות ארגנטינאי ידוע מן המאה העשרים. (במקרה אני קורא אוסף של כתביו, "Labyrinths," בימים אלה)

הנה קישור למידע נוסף:

קטע נחמד 242820
האם זה אותו ספר שיצא גם בעברית, תחת השם "גן השבילים המתפצלים" (תרגום של יורם ברונובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד)?

שמו של הספר בספרדית זהה מילולית לשם העברי: EL JARDIN DE SENDEROS QUE SE BIFURCAN.
קטע נחמד 242847
אני לא בטוח. ''גן השבילים המתפצלים'' מופיע שם כסיפור קצר, וייתכן שבספרדית קראו לו כך.

חלקו הראשון סיפורת, השני מאמרים, והשלישי משלים.
קטע נחמד 242867
''גן השבילים המתפצלים'' הוא אכן סיפור קצר, שמופיע בספר, ושעל שמו הוא נקרא. ואכן הספר בנוי בדיוק בדרך שתיארת.

בקיצור, קיים תרגום לעברית של יורם ברונובסקי. ''גן השבילים המתפצלים'' מאת חורחה לואיס בורחס, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
קטע נחמד 242972
למעשה זהו תרגום ישן שכל הסיפורים בו מופעים באסופה ''בדיונות'' גם כן בתרגום של ברונובסקי (אם כי בסוף גן השבילים המתפצלים יש גם כמה מסות שחסרות בבדיונות).
קטע נחמד 242840
נראה לך שבאמת הוא לא יודע?
אני לא מאמין 243114
שמתקיים פה דיון רציני באטלנטיס ושמו של פטריק דאפי טרם הוזכר!
אני לא מאמין 243122
סקירה בעברית על הסדרה הנ"ל יש כאן :
הכתבה הזאת היא כל כך מוצלחת שהיא אפילו זכתה לכבוד העצום של פירסום ללא רשות וללא נתינת כל קרדיט ברור למחבר בידי לא פחות מעמותת חיל הים .
אני לא מאמין 243146
בתחתית הדף מופיעה הכרה בזכויות היוצרים ‏1. תוספת מאוחרת?

1 האם ניתנה רשות בדיעבד, או שההכרה ריקה מתוכן אופרטיבי?
הכרה ריקה מתוכן 243214
מאחר שאיש לא טרח לדווח למחבר על הפירסום. שלא לדבר על כך שהם גם לא טרחו לציין את שמו כמחבר מתחת לכותר ורק הכניסו אותו בסוף על מנת שהמבין יבין אם יבין.
התאוריה המינואית 243135
ההשערה כרתים= אטלנטיס מעניינת ונשמעת די סבירה בהתחשב בגודלו של האי ,אבל נראה לי שאין מספיק מידע "אמיתי" (מבוסס על ממצאים ארכיאולוגים) על התרבות המינואית ולכן נוצרה לה מין הילת מסתורין של "תרבות מפותחת שפתאום נעלמה" .הוסף לכך גם תעלומות ארכיאולוגיות - " הדיסק של פייסטוס"* ומכונת טורינג העתיקה - וקיבלת קונספירציה הסטורית כמעט מבית היוצר של פון-דניקן.
* קראתי איפשהו שלאחרונה פועחה הכתובת על הדיסק כאקסיומה או משפט גיאומטרי המקל על חישובי ניווט.
טוב ,אולי לא מכונת טורינג 243143
מתקנים אותי שמכונת טורינג זה משהו אחר לחלוטין
בכל אופן הכוונה היתה ל"מנגנון אנטיקיתרה" שנמצא בים ליד כרתים ושימש כנראה כלוח-שנה\ מכונת חישוב מסלול אסטרונומי.
התאוריה המינואית 243278
הביטוי אטלנטיס=כרתים עושה עוול להשערה. ברור שאטלנטיס אינה כרתים מפני שבני דורו של אפלטון ידעו על התרבות המינואית, גם אם באופנים מיתיים ואגדתיים בלבד. לו רצה אפלטון לדבר על המינואים יכל להזכיר אותם במפורש.
ההשערה אומרת שכיון שהיוונים ידעו כל כך מעט ומעורפל על התרבות המינואית (אנו יודעים עליהם הרבה יותר מאשר ממשיכיהם היוונים), ה"ריחות והטעמים" של התרבות הקדומה של האזור האגאי דבקו באטלנטיס האגדתית.
בימיו של אפלטון, היוונים ידעו על המינואים פחות ממה שהיהודים של ימי יאשיהו ידעו על תקופת השופטים. לתרבות המינואית היו כל הנתונים ליצור את המיתוס דמוי אטלנטיס שלהם. הם לא הצטיינו בשלטון ריכוזי או בכיבושים צבאיים (התרבות המינואית לא היתה ככל הנראה אימפריה אלא אבטיפוס של תרבות הפוליס היוונית). הם לא הצטיינו בכתב. יש למעשה 2 סוגי כתב. הכתב שפוענח (לינארי II) הוא מאוחר, מהתקופה שהמיקנים שלטו על המינואים והוא של שפה יוונית קדומה. לא ברור עד כמה היה הכתב מפותח. השרידים שיש בידינו מלמדים על כתב בסיסי בלבד ששימש לדו"חות מלאי של פקידים וכוהנים (מעשרות ומנחות לארמונות-מקדשים). הכתב הקדום יותר לא פוענח (יש לו דוגמאות מעטות בלבד דוגמת הדיסק המפורסם מפייסטוס). הוא נחשד להיות כתב של שפה מינואית לא יוונית ולא ברור כלל אם זה כתב של ממש. בכל אופן התרבות המינואית לא היתה מתקדמת כמו החיתים, הפרעונים והאימפריות של מסופוטמיה.
התרבות המינואית לא נעלמה בעקבות רעידת אדמה (כמו אטלנטיס האגדתית), אלא נכנסה לתהליך של שקיעה ממושכת כמו כל התרבויות הגדולות של סוף האלף השני לפנה"ס. התרבות דעכה לאורך מאות שנים, כך שהכיבושים ורעידות האדמה רק היוו נקודות בזמן שחיזקו את הדעיכה.
לעומת זאת התרבות המינואית הצטיינה בתחום החומרי והאמנותי ושרידיה מעוררים התפעלות גם היום (3000 שנה לאחר שקיעתה). אין ספק שהשקיעה הממושכת שלה יצרה מצב בו העושר החומרי שלה פעפע אל כל שכניה ובפרט היוונים ויצר את המצב בו כל העובדות ההיסטוריות שקעו בתהום הנשייה, בעוד המורשת התרבותית חומרית יצרה את המיתוס של תרבות מופלאה שנעלמה.
התאוריה המינואית 246387
המלך מינוס היה אדון עולם ענק ועצום, גם בפרספקטיבה ובמימדים הנאראטיביים העומדים לרשותנו-השאלה לגבי תרבות הקרו-מניון מצפון ספרד ודרום צרפת אם אין לה מורשת צפונית ביותר הבאה לבטוי בציורי הסהרה העתיקים ביותר,ואם אנו כישראלים פה-אשר כתב הרבץ של תרבויות סיני אדום ומואב-הרבה קודם לכתב המוכר לנו כיום-משויכים באיזהשהוא אופן לאחד מהמעגלים האלו בתור הזמן הקוסמי-?.
274865
הייתי רוצה לדעת עם מישהו מכיר את התאוריה לגבי הירח.
הרי ירח הוא כוכב לכת יחסית חדש לכדור הארץ והא נתפס ע"י כוח המשיחה של כדור הארץ בשלבים ממש מתפתחים של האבולוציה. והא היה גם הגורם של האטת הסיבוב של כדור הארץ ל23.56 שעות ביממה. ובזמן ההאטה של הסיבוב המים יצוא מהמקום הקבוע שלהם... מישהו שמע על זה?
national geografic 446314
כנס לאתר שלהם..

או חפש מידע על הירח..

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים