 |
ה-FDA מזהיר: קשר בין נוגדי דיכאון להתאבדות ילדים | 2066 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תרופות נוגדות דכאון הביאו לחרדה, עצבנות ועוינות? וזה נחשב שיפור? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, הטענה הנפוצה היא שמימוש המחשבות האבדניות הוא תוצר של השיפור במצב האנרגטי. קיים פער (של זמן?) בין יציאה מדיכאון במובן של התחדשות האנרגיה ובין יציאה מדיכאון במובן של שינוי דפוסי חשיבה. מנקודת מבט טיפולית, אני מניח שצריך פשוט לקיים מעקב הדוק יותר אחרי ילדים שהתחילו להיות מטופלים בתרופות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח על הנושא לא ממש חדש, אם כי האזהרה של ה-FDA כן חדשה. מעניין לקרוא את התגובות לפוסטים שלכן: הן חושפות טפח מסערת הרגשות והפוליטיקה המעורבת בנושא הזה. החל מ"זה עזר לבן שלי, אז איך יכול להיות שיש מידע סותר?", דרך "חברות התרופות הן שקרניות, אסור להאמין לאף מילה שלהן" (ומנגד: "ללא הכסף של חברות התרופות התרופות לא היו מפותחות בכלל, כך שאין מה להתלונן על כך שהם אלו שממנים את המחקרים") וכלה ב"הכל בולשיט אחד גדול. תלכו לנטרופת/הומופת/מרפא אלטרנטיבי מהזן החביב עלי". בולטות בחסרונן תגובות ביניים, בהן יש הכרה בתועלת שיש בתרופות מסויימות בחולים מסויימים, בד בבד עם התייחסות ביקורתית לעובדה שכנראה לא כל המידע פורסם בצורה גלוייה. וקצת אסוסיאציה חופשית: משום מה התגובות הללו הזכירו לי קטע מאתר שעוסק ב"רפואה משלימה 1" שתוקף את הרפואה המערבית בטיעון הרגשי: "The problem with all those studies is that all studies are based on statistics, averaging from a large group of people.
Most medical and nutritional science is based on statistics. BUT, You are not a statistic! You are one and only, unique, unrepeatable!" --- 1 http://curezone.com/diet/default.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי (ולאחרים) חסרות תגובות ביניים בכלל בשיח הישראלי. אני חושד שזו הסיבה שבגללה אנשים מתמכרים ל"אייל" - כדי לפצות על חסך חברתי. אפילו נסיונות הגמילה של יעקב, שכולנו הבטנו עליהם בהערצה, תקווה והזדהות 1 נידונו מראש לכישלון. 1 טוב, אז קצת הגזמתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחה עם פסיכולוגית קלינית, היא אמרה לי שישנן בשוק כמה עשרות תרופות נגד דיכאון; בד"כ הרופאים עובדים קצת בשיטת ניסוי וטעייה. אי אפשר לדעת מראש איזו סוג תרופה תתאים לכל חולה, משום שזה תלוי במצבו הגופני, בסגנון החיים שלו ובאופי הספציפי של הסימפטומים וכו'. לכן נותנים לו תרופה אחת למשך כשישה שבועות (זה בערך הזמן שלוקח להעריך את מידת השפעת התרופה), ואם התוצאה שלילית, מנסים תרופה אחרת. תוצאה שלילית יכולה להיות גם חוסר השפעה, תופעות לוואי, השפעה חזקה מדי וכיוב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לא רק לתרופות נוגדות דיכאון, אלא גם לתרופות ליתר לחץ דם, למשל. בכל מקרה שבו יש מעל לאופציה אחת, יש לרופא בחירה, ולא תמיד יש קו ראשון מומלץ וגם לא תמיד יש סיבה להעדיף תרופה אחת על פני אחרת. לפחות במקרים שאני נתקלבתי בהם, הקו הראשון היה (ברוב המקרים) תרופות ממשפחת SSRI (כמו פרוזאק, ציפרמיל ואחרות), בגלל פרופיל תופעות לוואי מועדף (על פני הקבוצות האחרות של נוגדי הדיכאון - טריציקלים, חוסמי MAO וSnRI). גם בתוך הקבוצה ההעדפה היא די אקראית, ונובעת לעתים מהבדלים קטנים בין התרופות (למשל אם החולה מאוד חסר שקט או חרד, יש מקום לשקול תרופה עם מרכיבים יותר מרדימים). אם התגובה לתרופה היתה תלויה במצב גופני, סגנון חיים ובאופי ספציפי של הסימפטומים - חיי הרופאים היו קלים יחסית. בנוגע לרוב התרופות אין סימנים רומזים שיעידו אם החולה צפוי או לא צפוי להגיב לתרופה, או להגיב בתופעות לוואי, וכדומה. ואז באמת הדרך היא לנסות ולראות, להרים ידיים אם התרופה לא עובדת, ולהמשיך לתרופה הבאה. במקרים שבהם לא היתה תגובה לתרופות הסטנדרטיות עוברים לתרופות עם מעט יותר אחוזי יעילות כשהמחיר הוא יותר תופעות לוואי. סוג התגובה לתרופה ישפיע, במידת מה, על הבחירה בנוגע לקו הבא. למשל, אם תרופה אחת ממשפחת SSRI לא עזרה, הסיכוי להיעזר בתרופה אחרת מאותה משפחה נמוך יותר (אם כי עדיין קיים). לעומת זאת אם הפסקת התרופה היתה בגלל הופעת פריחה, אין סיבה להניח שתרופה אחרת מהמשפחה לא תועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהם בעצם אומרים פה זה שכמה חוקרים לקחו עשרות בני נוער שגם ככה מתכוונים להתאבד ונתנו לחלקם תרופת פלצבו כלומר לקחו בנאדם ששוקל התאבדות אמרו לו "כן כן אל תדאג אנחנו מטפלים בך" ובעצם לא טיפלו בו!! עכשיו ברור מהידיעה שחלקם אכן התאבדו (או לפחות ניסו להתאבד) משום שכתוב שהסיכוי שהם באמת יתאבדו הוא פי 2 בלה בלה בלה אז מה לעזעזהם אמרו להורים של אלה שטופלו בפלאצבו והתאבדו שזה היה לטובת המדע?!? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מתופעות התרופה הוא להשפיע על האנרגטיות של האדם, כך שאם עד עכשיו רק היו לו מחשבות אובדניות, הרי שבהשפעתה הוא ירגיש שיש לו את הכוח להוציא אותן אל הפועל. בלעדי התרופה, החולה ימשיך להיות פסיבי והסיכוי שהמחשבות האובדניות יהפכו למעשים הוא קטן יותר. כך שאלה שהתאבדו ולא קיבלו את התרופה (כלומר היו בקבוצת הביקורת עם הפלצבו), סביר להניח שהיו מתאבדים בכל מקרה (מתוך הנחה שלא היו מצליחים לעצור בעדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זו ה*מסקנה* של המחקר. המסקנה נקבעה רק אחרי הניסוי. רז צודק: יש פה מקום לנהל דיון על השאלות האתיות הקשורות לביצוע ניסוי כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בני הנוער הללו קיבלו טיפולים אחרים חוץ מהטיפול התרופתי (פלסיבו או לא)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שכן, אבל שהחלוקה לקבוצות הייתה אקראית, וקבוצת המחקר הייתה מספיק גדולה. כך הנתונים נפגעים פחות כתוצאה מהטיפול הנוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ברור ששאלו את החולים אם הם מוכנים להשתתף בניסוי וגם מן הסתם הסבירו להם ( תקבלו תרופה שגם אתם וגם אנחנו לא יודעים את היעילות שלה, נעקוב אחרי מצבכם, בלה בלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כולם מגיבים לי? רז העלה את הסוגיה, אני רק אמרתי שהיא שווה דיון (לא בהכרח כי אני מסכים עם רז. סתם כי זה מעניין לקיים דיון איילי בנושא הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי התגובה שלך היא האחרונה בפתיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערתך שווה דיון. למה כשמעניין מישהו לנהל דיון מגיבים דווקא אליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב מגיבים למי שטוען טענה. אני לא טענתי שום טענה בנושא, אז אין שום סיבה להגיב להערה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טענה זו שווה דיון. אביב, התוכל לקשר למערכון הרלוונטי של מונטי פייטון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכון מתעסק ב*טיעון*, לא בטענה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנרגיה צריך כדי לקפוץ מהגג של עזריאלי? האנרגיה הפוטנציאלית הדרושה הרי נשאבת מהמעלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקרה של מחסור אפשר להשתמש בשטקר הקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין זה ובין כל ניסוי קליני אחר בתרופה מצילת חיים, כשחלק מהמטופלים מקבלים פלסיבו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרבה מקרים באמת לא יבוצע ניסוי נגד פלצבו אלא נגד תרופה הנחשבת ברירת מחדל סבירה באותו מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרופה קלינית נורמלית הרפואה המודרנית למעשה אומרת לחולה "שמע בגדול אין לנו ממש איך לעזור לך, אבל אם אתה רוצה יש תרופה שעדיין בתהליכי ניסוי ויש סיכוי שהיא תעזור לך. האם אתה רוצה להשתתף בניסוי?1" כאן הרפואה בעצם אומרת לחולה "שמע אמנם יש תרופה מוכרת שבד"כ נותנים במקרים כמו שלך (פרוזאק זאת תרופה מוכרת שנחשבת יעילה או לפחות נחשבה כך לפני המחקר הזה) אבל אנחנו רוצים לנסות ולראות מה ייקרה לך אם לא ניתן לך את התרופה הזאת אלא ניתן לך גלולות נגד היריון2" 1 פרסומת נגד(?) אקסטזי 2 למי שזוכר את הפרק של נשואים פלוס עם התכשיר להצמחת שיער |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |