 |
כמו שכתבו כאן, בעיקר להגנת החירות. הגדרה שמאוד מוצאת חן בעיניי, היא זאת של ג'ודית שקלאר:
"ליברליזם הוא דוקטרינה פוליטית, ולא פילוסופיית-חיים. יש לו מטרה אחת: להבטיח את התנאים הפוליטיים שהכרחיים למימוש החופש האישי. כל בוגר זכאי ליצור החלטות ביחס לאספקטים רבים ככל האפשר מחייו, ללא חשש או פחד, כל זמן שהדבר לא פוגע בחירותו של הזולת. זוהי ההגדרה המקורית של הליברליזם, והיחידה שניתנת להגנה. לבד משמירת החירות מפגיעה, לליברליזם אין אף מטרה פוזיטיבית או דוקטרינה שנוגעת לאופן שבו בני-אדם צריכים לנהל את חייהם ואילו החלטות עליהם לבצע".
שקלאר עצמה אינה ליברטאנית. היא מקבלת את הטענה שחלק מהסוכנים הממשלתיים יתנהגו בברוטליות כלפי אינדיבידואלים אם לא ימנעו מהם לעשות זאת, אבל טוענת שזה נכון גם לגבי אנשים ומוסדות לא-ממשלתיים שיש להם כוח רב. כך שכדי שחופש יוכל להתממש בחברה מאורגנת פוליטית, צריכים להתקיים שני התנאים: גם ממשל מוגבל, וגם שליטה על חוסר השוויון. כדי להגשים חופש צריך לחלק את הכוח בין קבוצות מוחלשות, ולחסום אי-שוויון קיצוני שחושף אנשים לפרקטיקות מדכאות.
לדעתה, הצורך בחסימת אי-שוויון קיצוני נובע מההגדרה שהבאתי למעלה. מה שמעניין זה מה שלא נובע מההגדרה: לא רק שניסיון ליישם תפיסה של "צדק חברתי" לא נובעת ממנה, אלא גם ניסיון ליישם תפיסה של "זכויות טבעיות" כמטרה פוזיטיבית הוא פסול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש