מבוא
"הנושא" עליו נכתבה הווריאציה הוא משפט שהפילוסוף הארי טוד קוסטלו שם בפיה של גברת זקנה, המביטה בגור קנגורו המציץ מכיס אמו: "אלוהים אדירים, מה עוד הם מסוגלים להמציא."
אמירה כזו על הקנגורו מסגירה מחשבה כאילו מישהו מלמעלה תכנן את הכיס. מדעי הטבע אינם מכירים באפשרות זו. מאז דארווין, אנו יכולים לתת הסבר כיצד התפתח הכיס, מבלי שמישהו יתכנן אותו; מבלי שלמישהו תהיה מטרה, שהכיס הוא אמצעי לה. מדעי הטבע, על פניו, אינם מכירים במטרות ואמצעים, ומעדיפים הסברים סיבתיים. הגשם הוא אמצעי שמאפשר לגידולי השדה לצמוח, אבל אין לצמחים מטרה לצמוח; הגשם פשוט היה שם כשהצמחים התפתחו.
אבל פילוסופים כמו וודברידג' טענו שלתוצרי הטבע יש מאפיינים המבקשים שימוש בשפה של אמצעים ומטרות. לדעתו אנו זכאים להשתמש במונחים אלו, כאילו יש תכנון מלמעלה, אבל מבלי שישתמע מכך שאנו חושבים שבאמת יש תכנון כזה. לטעמו, השפה הטלאולוגית היא טבעית ומדויקת כמו שפה של סיבתיות. מאמרו של קוסטלו שממנו נלקחה הדוגמה לעיל,“The Naturalism of Woodbridge” , משבח את הגישה הזו. הוא משתמש במונח "טֶלֶאולוגיה אובייקטיבית" - "טלאולוגיה" היא תורה המסבירה דברים על־פי מטרות וכוונות. בואוסמה, בדיאלוג שלהלן, מפתח את התֵמה שלהם.
וריאציות על נושא מאת קוסטלו, מאת או. קיי. בואוסמה
(צילום: מערכת "האייל הקורא")
הגברת הזקנה שראתה את הקנגורו הקטן מציץ מכיסו של הקנגורו הגדול אמרה בטבעיות רבה, "אלוהים אדירים, מה עוד הם מסוגלים להמציא."
אני אמרתי: "גברת, האם את סבורה ש'הם' המציאו את הכיס?"
היא אמרה: "כנראה שזה מה שאני חושבת."
אמרתי: "גברת, את טועה."
היא אמרה: "אבל ראה כמה זה מתאים, כמה זה חמים רך ונוח."
אמרתי: "הו, כן. אלה האמצעים, ברור."
בשלב הזה בדקנו את הכיס, מצופה פרווה, חלק וללא תפרים, עמוק ומרווח. טמנתי יד ימין בתוכו. הרגשה נהדרת, בית קטן באפודה. אפילו הצלחתי להרגיש בכיס הזעיר של הקנגורו הקטנטן, מהדורת־כיס של המקור.
הגברת הזקנה נענעה ראשה בהשתאות. היא אמרה: "אבל אמרת שמדובר באמצעי?"
"הו, כן," אמרתי. "זה דומה לענפי עצים המשמשים משען נוח למנוחת ציפורים, כמו אדמה רכה שחפרפרות מתחחות בה תעלות. ברור שהענפים הם אמצעי, כמו האדמה הרכה. כך גם קרני השמש והגשם ועונות השנה וזוהר ירח."
"והאם יש גם תכליות?"
"ודאי. הציפורים רוצות לנוח, והחפרפרות רוצות לחפור את דרכן."
"אתה אומר שהן רוצות? אני מניחה שרצונן במנוחה או בחפירה הוא ההופך את זה לתכליות? התכלית היא מה ש-Xים חושבים לעשות לפני שהם עושים מה שהם עושים, ורק אחר כך הם מחפשים אמצעים, אמצעים כמו ענפים ואדמת שדות רכה? מסקרן. אתה יודע, אף פעם לא חשבתי על ציפורים וחפרפרות כמי שבכלל חושבות על מה שהן עומדות לעשות. אני רואה שגם במקרה הזה ענפים ואדמה תחוחה ממש נוחים ומותאמים למטרות הללו; כלל לא ברור ש'הם' המציאו ענפי עצים בשביל הציפורים ואדמה תחוחה עבור החפרפרות. דווקא נראה שהענפים והאדמה הרכה פשוט היו שם במקרה."
"ובכן, גברת, אני שמח שהבנת. אחרי השיחה הזו לא תוסיפי להשתאות למראה כיסו של הקנגורו ולא תהללי את פיקחותו של החייט העליון. עבור הקנגורו הכיס מקרי כמו ענפי העץ לצפור וכמו האדמה הרכה לחפרפרת."
דבר זה התמיה אותה מעט, ושתיקה ירדה עליה. ראיתי שהיא לא משוכנעת, כשצמצמה גבותיה כביכול בניסיון פיקח לשים אותי בכיסה. לבסוף אמרה: "אז אתה חושב שעבור הקנגורו הכיס הוא כמו שענפי העץ הם לציפור? מוזר! כאשר אראה צפרים נושאות עמן עצים מתקפלים כדי לשתול אותם ולנוח על ענפיהם בתום מעופן, אז אני אבין את עניין הכיס עבור הקנגורו, לא על מנת לקפוץ בעולם בניתורים אקראיים. כרגע, אני תמהה במקצת. שמעתי, כמובן, על אנשים האומרים שקנגורו, ציפורים וחפרפרות, ואף אנשים בעצמם, מותאמים יפה, בלי שאף אחד 'ימציא' את הסידור הזה, לשיטות מדעיות. קוראים לזה האמת האכזרית, ואכן אכזרית היא. אך ברגע שתכיר במטרות, ותמצא קנגורו עם כיס, יהיה זה כאילו מצאת קופסת סרדינים עם פותחן צמוד. 'אלוהים אדירים, מה עוד הם מסוגלים להמציא'."
בשלב הזה הטבעיות שלה הרגיזה אותי מעט. עמדתי לצטט את דיואי, ואחר כך חשבתי על סידני הוק[1], אך היא המשיכה להביט בקנגורו, ואני החלטתי שכל עוד היא תמשיך בכך, יהיה זה חסר תועלת. הייתי בטוח שהיא תמשיך להיאחז באביזר המובנה, המזכיר כל כך תאים במכוניות, מגירות מטבח, וכיוצ"ב. כל הזמן חששתי שמא תגלה שמה שמרשים בכיס הקנגורו פשוט נובע מאופיו הבלתי רגיל, לא משום היותו, כמוסכם, אמצעי בשירותה של איזו מטרה. היא עוד עלולה להתחיל לחשוב על ידיים ורגליים ואוזניים ועיניים ושיניים. האם אצטרך לדבוק בסברה, שלמרות שישנן מטרות (ודאי, הרי יש!), אין שום אמצעים המותאמים במיוחד למטרות הללו? הרגשתי לגמרי בטוח בקשר לענפים ולאדמה התחוחה, אך לא יכלתי לתת הסבר ברור בעניין הכיס. זה היה כיס ללא מוצא.
"גברת," אמרתי, "אני חושב ששגינו. אתייעץ בעניין עם אחיי."
"הו, אל תלך," היא ביקשה. "אני שקועה לחלוטין בכיס הזה. אתה יודע, מרגע שהודית שישנן מטרות, קשה לי להבין מדוע אתה מכחיש את קיומם של אמצעים שהוכנו במיוחד. הנה הדבר הזה, התפור כל כך יפה לכיסוי הסוגר על הקנגורו, ודאי מראה על תִכ---"
בשלב זה בקושי שלטתי בעצמי, וכמעט צעקתי: "גברת, הס! המילה הנוראה!"
היא חייכה. הטאבו שלי שעשע אותה.
ואז המשיכה, "תכנון. שים לב שזה ממש במקום. הקנגורו הקטן לא יכול ליפול מחוץ לכיס, והכיס פחות או יותר במרכז כך שמשקל הקנגורו מתאזן בין שריר צד זה וצד זה," הצביעה לימין ולשמאל, בעוד החיה המשתאה מתבוננת בנו, שומרת על מצב־רוּ טוב.
התנדנדתי בין חוסר אמון למשמע אוזני (לא יכולתי לתאר לעצמי שאישה המסוגלת לבצע תצפיות, לאגור נתונים ולגבש היפותזות תוכל לומר דברים שכאלה) לבין שאט־נפש. אך לא עזבתי. היא המשיכה: "בוא ניראה, אם הקנגורו היה מכוסה בבשר מדובלל, עטוף שאריות וקווצות של קפלי פרווה, הלוכדים את המסכן במלכודת, הייתי זועקת ללא ספק על האי־סדר. או אם היו כיסים בגדלים שונים ובזוויות שונות, או שהכיסים היו מחוררים ככברה כך שקנגורו קטנים ואגוזי קוקוס ומלונים היו נופלים מהם, אז הייתי צריכה לנענע בראשי. הייתי אומרת: 'אין כאן אמצעים; גם לא מטרות.' או אם היה לקנגורו כיס בראשו, והקנגורו הקטן היה מטפס אליו ומתאמץ לשמור על האיזון בכיס שעל ראש הקנגורו, וברגע שאימא קנגורו היתה מבצעת קפיצה קטנטנה, הקנגורו הקטן היה עף החוצה, ומוצא עצמו שוכב על סלע, חבול, גם אז הייתי מעירה על חוסר הנוחות, ועל חוסר בתכנון חסכני. אבל זה לא באמת כך".
אמרתי: "לא, זה אינו כך." השימוש שעשתה במשפט האחרון, תכנון חסכני, גרם לי נחת. הרגשתי שאני בחברה טובה.
למרות זאת לא חשתי לגמרי בנוח. הייתי די חסר אונים כשהרהרתי עד כמה חסר לה מבט מדעי. דימיתי עצמי לנודד בזמן הפוגש לפתע חשיבה ימי־ביניימית של גברת זקנה, נאיבית יותר מאריסטו. כיס הקנגורו כתכנון! הבנתי כי ישנם דברים שאנשים אומרים באופן "טבעי למדי", אך אין להרשות את אמירתם, לעולם. זה לא עודד אותי במיוחד. שמחתי שגם מר דיואי וגם מר הוק אינם עמי. זה היה מדכדך אותם מאוד.
היא המשיכה. "עכשיו אתה אומר שיש מטרות – האם אלה מטרות קנגורו? – ויש אמצעים. אבל, כמובן, לא מטרות מתוכננות (אויש!). הכיס, לדוגמא, הוא אמצעי, אלא ש'הם' אף פעם לא המציאו אותו. יש להודות בכך שהכיס מותאם – ועוד איזו התאמה! – כמו ענף של עץ ואדמה תחוחה, עבור המטרה, אך אין הוא מתוכנן. הדבר שאני תמהה עליו עכשיו הוא זה: האם נגלה זאת על ידי בדיקת הכיס? האם הוא לא מספיק מורכב? נניח, למשל, שבבטנת הכיס הגדול ישנם כיסים נוספים. ונניח שבכיסים הללו יש חומרים של ערכת עזרה ראשונה, בקבוקון משחה, שקיות של דקסטרו־מלטוז, קרם טלפיים – האם סידור שכזה יגרום לך לומר שהיה פה תכנון? או אם נניח שבכיס היה מובנה טלפון אלחוטי מיניאטורי, הופי־טוקי פשוט, האם זה היה משכנע אותך?"
הסמקתי.
"אתה יודע," המשיכה, "כשאמרת שישנן מטרות, נראה היה לי שהפירוש הוא שהקנגורו יכול לתפוס משהו שהוא חפץ בו, כמו למשל, להיות במקום מסוים ולאכול בננה. אבל אז הבנתי שאם הוא יכול היה לתפוס מהן המטרות, באותה מידה הוא גם יכול היה לתפוס אמצעים. להבנתי, אין הבדל בין התפיסות. יותר מכך, חשבתי, אם הוא מסוגל להוציא את המטרה הרצויה לפועל, מדוע שלא יחשוב על אמצעי, יהפוך אותו למטרה, וחסל. ברור שניתן להניח שכשדיברת על מטרות, בכלל לא חשבת על הקנגורו. אתה זוכר שהמשורר בלייק כתב על אפאבא, ואני אמרתי 'הם'. שמא יש לך מילה מיוחדת לכך. לבטח אינך מתכוון שישנן מטרות, אלא שאלו אינן המטרות של אפאבא וגם לא של הקנגורו. אתה כאילו als ob לא התכוונת למה שאמרת."
היא הביטה בי ואחר כך הסתכלה על הקנגורו. למעשה היא קרצה לו, והקנגורו הקפיצה את הקנגורו הקטן החוצה, הכניסה את כפה לכיסה, והמתינה מגונדרת. הקנגורו הקטן נפל והתגלגל, מתאמן בניתורים.
קיבלתי את ההפרעה בשמחה וצחקתי, אך הגברת הזקנה לא סיימה. היא שבה לדבר: "אני חושבת שאני יודעת מה אתה עומד לומר. פעם, לפני שנים רבות, לא היו לקנגורו כיסים. מזג האוויר היה חמים. למעשה היו אלה זמנים לוהטים והקנגורו הקטנים שכבו פרקדן ביום ובלילה או קיפצצו להם כשהגיע הזמן לזוז. דור שלם לא ידע עיטוש. אבל מחזורי הזמן רחשו ולבסוף הקור הגיע למגרש המיקפצים. הקנגורו הקטנים רעדו. לכן מובן מדוע הם נמשכו אל חום אימותיהם (מילה טובה, 'נמשכו', כמו פלנטות לשמש). אולם גם לאחר שנמשכו, לא הצליחו להתחמם כל צרכם, ועל־כן ניסו להידחק בכפותיהם הזעירות אל תוך פרוות האם (ידוע לך בוודאי שהדבר לא נעלם מעיניו של מר פרויד). הקנגורו הקטן הראשון לא הצליח במיוחד. הם עשו רק שקערוריות קטנטנות באימהותיהם, ורק נס (במחילה!) מנע מהאוויר החד לצבוט אותם. אך הם נותרו בחיים. בכל אופן, תשעים המעלות מתוך אותו מעגל ארכו מיליארד ימים או שנים או תקופות גיאולוגיות. כשהכל הסתיים, מה אתה משער שקרה? לא, אתה טועה. קשה להאמין, אני יודעת, אך צא וראה! הופיע הקנגורו עם הכיס, מהודר כדוור הגאה בתרמילו. הכיס הפליא לפנק ולערסל את הקנגורו הקטן, ממש נוח למסעות. כך קיבל הקנגורו את כיסו. האם לזה אתה מתכוון? דרך אגב, אני צריכה לספר לך פעם כיצד קיבל הפיל אפיריון."
אמרתי: "גברת, אמרתי מטרות ואמצעים אבל עד כאן ולא יותר." אני חושב שרקעתי ברגלי, וסבלתי ממוטציה באחת מבהונות הברירה הטבעית. עכשיו באמת הלכתי, חש הקלה על שהצלחתי לשמור על היושרה הנטורליסטית שלי (קצת מתוחה, אני יודע), ולהציל את נשמתי. את מה? עצרו את האישה הזו!
חיבור זה פורסם לראשונה ב-Journal of Philosophy ונכלל בספר Philosophical Essays. כל הזכויות שמורות לוו. ג'יי. בואוסמה (קליפורניה), רון בן־יעקב (תרגום). עריכה לשונית: דרור יובל ומערכת "האייל הקורא."
[1] ג'ון דיואי ותלמידו־עמיתו סידני הוק, מאסכולת הפילוסופיה הפרגמטיסטית האמריקאית. במאמר אחר בשם "נטורליזם", בו בוחן בואוסמה את המושג, הוא מצטט את דיואי: "מספיק לציין שנטורליסט מכבד את המסקנות הנובעות ממדעי הטבע"; ואת הוק: "...[נטורליזם הוא] קבלה בלב שלם של השיטה המדעית כדרך האמינה היחידה להשגת אמיתות על העולם, הטבע, החברה והאדם".
|
קישורים
אפאבא To Nobodaddy מאת ויליאם בלייק
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש