ילקוט זוטא ליום כיפור 2095
לקט מנהגים, אגדות ומדרשים ליום הכיפורים.
''יום הכיפורים'', מאת מאוריצי גוטליב (1879-1856)
"יום הכיפורים", מאת מאוריצי גוטליב (1879-1856)
וידבר ה' אל משה לאמר: אך בעשור לחודש השביעי הזה
יום הכפרים הוא מקרא־קדש יהיה לכם ועניתם את
נפשותיכם והקרבתם אשה לה': וכל־מלאכה לא תעשו
בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה'
אלהיכם: כי כל־הנפש אשר לא־תענה בעצם היום הזה
ונכרתה מעמיה: וכל־הנפש אשר תעשה כל־מלאכה בעצם
היום הזה והאבדתי את־הנפש ההוא מקרב עמה: כל-
מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם:
שבת שבתון הוא לכם ועניתם את־נפשתיכם בתשעה לחדש
בערב מערב עד־ערב תשבתו שבתכם [ויקרא כ"ג כ"ו־ל"ב]


רשעים בינוניים וצדיקים

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ובינוניים תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים - זכו נכתבו לחיים, לא זכו נכתבים למיתה [ראש השנה ט"ז ב' גירסת עין יעקב].

מורא־שמים של הבינוניים אמור אפוא להגיע לשיאו ביום הכיפורים, היום המכריע שבו נחרץ גורלם לשבט או לחסד. ובכל זאת, אפילו ביום הדין אין פחדם של הבינוניים מגיע לדרגת פחד יראת־שמים של צדיקים, כפי שמלמד אחד מסיפורי הבעש"ט, "שולי הגלימה": פעם אחת בערב יום הכיפורים ראה המגיד איך שולי גלימתו של הבעש"ט מקומטים, והלך ליישר אותם, וכשנגע בהם נפלה עליו רעדה והחזיק עצמו בשולחן והתחיל גם השולחן לרעוד. ענה המגיד ואמר: "ריבונו של עולם, עד עתה לא הייתי יודע כמה הפחד של יראת־שמים של רבי" [אשתי אהובתי, בואי ונרקוד: ספר שני של סיפורי הבעש"ט, פנחס שדה].


בין אדם לחברו

עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו [משנה יומא פרק ח']. ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים צריך לפייסו, כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חברו ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם [פרקי רבי אליעזר פרק מ"ו].

כתבו המקובלים מי שאינו מעביר שנאה ביום הכיפורים אין תפילתו נשמעת [כף החיים, ירושלים] כתב מחור"ש גרמיזאן שהעבירה שבין אדם לחברו יש בה חלק למקום, כגון אם ביזהו בדברים הרי עבר על (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך וכיו"ב. כל זמן שלא פייס את חברו אפילו מה שבין אדם למקום אינו מכפר [ברכי יוסף].

וגם מן המתים יש לבקש סליחה: החוטא לחברו ומת חברו קודם שיבקש ממנו מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו [רמב"ם, הלכות תשובה פרק ב'].


כפרות

תיכף אחר סליחות קודם שיאיר היום עושים סדר כפרות. ונוהגים לקחת תרנגול זכר לגבר ולאישה לוקחים תרנגולת, ולאישה הרה תרנגול ותרנגולת, אולי תלד בן זכר. ובוחרים בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו [אורח חיים רמ"א]. לא מצא תרנגולים יקח אווז או שאר בעלי חיים כשרים שאינם ראויים להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים [מטה אפרים]. לא מצא בעל חי יקח עציץ עם זרע או נטע ומחזירו סביב ראשו, כי האדם עץ השדה ומשתתף עמו בנפש הצומחת [סידור הרב יעב"ץ].


כפרות תשס"ד במונטריאול

כפרות תשס"ד במונטריאול. הרב מאיר שניאור מסובב את
התרנגול מעל ראשו של הרב יצחק הענדל, רב קהילת חב"ד ואב"ד של מונטריאול (באדיבות אתר "חב"ד און־ליין")



סדר כפרות: ונוטל את הכפרה בימינו ואומר את התפילה ככתוב בסידור: "בני אדם יושבי חושך וצלמוות, אסירי עני וברזל. יוציאם מחושך ומוסרותיהם ינתק..." ומחזיק הכפרה בשמאלו ומסובבה סביב ראשו ואומר: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". וכך שונה וחוזר עוד פעמיים, ואחרי הפעם השלישית מניח ידו על ראש התרנגול ושוחטו.


סעודה המפסקת

אחרי תפילת המנחה אוכלים סעודה המפסקת. סעודה זו הכנה לעינוי של מחר כדי שיהא בריא וחזק לעשות תשובה. אין לה זמן קבוע, אך נוהגים לחדול מאכילה לא פחות מחצי שעה לפני שקיעת החמה כדי שתהא שהות לברך ברכת המזון בכוונה ולהגיע לבית הכנסת לפני אמירת "כל נדרי".

ונוהגים שאין אוכלים בסעודה זו לא דגים ולא מאכלים מתובלים בבשמים וכרכום, מפני שמחממים את הגוף, ולא שומשומין מפני שמעלה גרה, ואין שותין דברים המשכרים, שמא ישתכר ונמצאת תפילתו תועבה [מטה אפרים].

מספרים על השרף מסטרליסק, שהיה נוהג ההפך הגמור, ומפריז באכילה ובשתיה דווקא בסעודה המפסקת: גם סל תפוחים אכל, גם קנקן מי דבש שתה, עד שבקושי היה הולך להתפלל. אולם, משירד לפני התיבה ועמד להתפלל לא הרגיש ממאכלו וממשתהו כלום, שאף על פי שנאמר "פחד קשה – יין מפיגו", פחד מפני ה' צבאות מפכח את היין [אור עולם].


חמישה עינויים

יום הכיפורים אסור לא רק באכילה ובשתייה אלא גם בשאר מיני הנאה ותענוג. חכמים מנו חמישה איסורים ביום הכיפורים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש מיטה.

וחמישה עינויים הם כנגד חמישה חומשי תורה, כדי לקבלם עליו ולקבל עול המצוות שכתובות בהם בלי החציצה המבדילה של תענוגות הגוף; וכנגד חמישה חושים שבאדם, שעושים בהם מצוות ועבירות; וכנגד חמש טבילות שטבל הכוהן הגדול ביום הכיפורים, וכנגדן גם חמש תפילות של יום הכיפורים: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה; וכנגד חמש פעמים "נפש" שכתוב בפרשת יום הכיפורים, וכנגד חמישה שמות שנקראה בהם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה [חודש תשרי באתר דעת].

חמשת העינויים נועדו למעט את הגופניות מן הנשמה עד שהיא נבדלת מן הגוף וקדושה לגמרי כמו שראוי לה לנשמה. והמהר"ל מפראג דרש על חמשת העינויים, והסביר איך כל אחד ואחד מהם מסייע לנשמה שלא תהיה מיושבת בגוף ותיבדל ממנו: עינוי אכילה ושתייה הוא מיעוט החיות הגופנית, וכשמתמעטת החיות הגופנית אין הנפש מיושבת בגוף; ואיסור תשמיש כנגד שם הנפש "יחידה", שהנשמה היא יחידה, ואינה מתיישבת אצל הגוף אלא אם כן יש אחדות לגוף, ואין אחדות לגוף אלא על ידי חיבור עם אשתו, שנאמר (בראשית ב') והיו לבשר אחד, ובביטול תשמיש הוא ממעט את האחדות הגופנית ואין הנפש מיושבת בגוף; וכשהוא רוחץ הרחיצה מעדנת את הגוף ומעלה עליו זיו והנשמה מתיישבת אצל הגוף, וכשהוא ממעט את הרחיצה מן הגוף אין הנפש מתיישבת בו; והסיכה מסלקת את הזוהמה מן הגוף עד שנעשה טהור ואז הנפש מיושבת אצל הגוף, ואם הוא מענה עצמו מן הסיכה אין הנפש מיושבת בגוף; ואיסור נעילת הסנדל הוא כנגד השם "רוח" שיש לה לנפש, שהיא נקראת רוח על שם שהנשמה היא עצם דק רוחני בלתי גשמי, כי עניין הרוח שהוא נושא את אחר, כמו (יחזקאל ג') ותשאני רוח (מלכים א' י"ח) ורוח ה' ישאך, והרוח נושא מפני שהוא מנושא מן הארץ, וכשסנדליו של אדם ברגליו הוא מנושא מן הארץ והנפש מתיישבת אצל הגוף, אבל אם הוא יחף ורגליו ניגפות בארץ ואינן מנושאות מן הארץ אין הנפש מתיישבת בגוף. וכן כל מעשה יום הכיפורים הכל כדי לסלק ולמעט את הגוף [דרוש נאה למהר"ל מפראג].


כל נדרי

את סדר התפילה בליל יום כיפור פותחת תפילת כל נדרי שעניינה התרת נדרים ושבועות. נדרים אלו מתייחסים רק לקשר שבין אדם למקום ולא להתחייבות כלפי הזולת. כיום נאמרת התפילה בארמית בנוסח שמקורו בבבל, אך יש עדויות בספרות הגאונים על הנוסח העברי של התרת הנדרים: "כל נדרים ואיסורין ושבועות וקיומים וחרמין, שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ... בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמיים. אם נדר נדרנו - אין כאן נדר, ויש כאן מחילה וסליחה וכפרה".

יש חילוקי דעות באשר לכוונת התפילה. גאוני בבל פירשו "התרת נדרים", כלומר, ביטול נדרים שנדרו לשעבר. אך רבנו תם פירש "התניה על נדרים", כלומר, ביטול מראש של כל הנדרים שיעשה אדם במשך השנה העתידה לבוא. פירוש מקובל זה שימש אנטישמים לניגוח יהודים בטענה כי הוא מעיד שאין לסמוך על מילתם.

אף שמילות כל נדרי אינן אלא נוסח רשמי ויבש למדי, זכתה התפילה למעמד מיוחד בבית הכנסת הודות לניגון החודר אל הלב שבו השכילו חזני ישראל להלבישה. על התפילה חוזרים שלוש פעמים כמו בכל התרת נדרים. נהוג שהפעם הראשונה נאמרת בלחש, ובשניה מגביה החזן את הקול, ובשלישית הוא שר ברתת ובחרדה ובכוונה. וכתוב במחזור ויטרי (סימן שנ"א): פעם ראשונה יאמר נמוך מדי, כאדם שמשתומם ליכנס בהיכל מלך ולבקש פרס מאת המלך וירא מהתקרב אליו ומדבר בחשאי דרך המאויים. ובפעם השניה יגביה קולו מעט מפעם הראשון, וכן בפעם השלישית יגביה יותר ויותר, כבן בית שהורגל להיות מבני בית המלך.


המתוודה נעשה בריה חדשה

ביום כיפור מתוודים על העבירות, ותכלית הוידוי, שהחוטא יכיר בחטאו ולפני מי חטא, ויתבייש מאוד, ויתחרט ויעיד לפני השם שלא ישוב לסורו. חקרו המפרשים היאך יועיל וידוי וחרטה לבעל תשובה, הלא הדין הוא שאין דיבור מבטל מעשה, ואיך הוידוי שאינו אלא דיבור יכול להועיל לביטול המעשים הרעים? אלא שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהקדוש ברוך הוא עושה לשב בריה חדשה, ונמצא שדיבורו בווידוי גרם למעשה עצום ורב שנעשה בריה חדשה, וממילא נתבטלו המעשים הרעים [מדבר קדמות].



אחרי "תפילת נעילה" תוקעים בשופר.



מסטין בכבל אסור

מדוע נזכר בפיוט במוסף ליום כיפור "מסטין בכבל אסור"? הלא אין כוחו של השטן אלא בפיו, ואם כן מה מועיל שייאסר בכבלי ברזל, הרי לדבר הוא יכול? אלא ידוע שביום הכיפורים אין לו לשטן רשות להסטין (לקטרג), וידוע שכף רגלי המלאכים ככף רגל עגל, ולכך (ישעיה ו') בשתים יכסה רגליו, שלא יזכיר מעשה עגל. אבל השטן ביום הכיפורים שאינו יכול לקטרג בפה מגביה רגליו להזכיר מעשה חטא העגל. משום כך אנו מבקשים מסטין בכבל אסור רגליו, שלא יקטרג [טעמי המנהגים].


מעומק הלב

פעם אחת, בעת תפילת מנחה ביום הכיפורים, היה קטרוג גדול בשמים, והיו הבעש"ט ואנשיו מתייגעים הרבה בקול גדול לפתוח שערי השמים. ואצל הבעש"ט היה איש אחד שהיה מסיק התנור, ושתה הרבה משקה בערב יום הכיפורים עד שנעשה שיכור, ושכב לישון וישן כל העת ההיא. ואחר כך נתעורר, וראה שהבעש"ט ואנשיו מתייגעים ועמלים מאוד, והתמרמר מאוד עד שגם הוא התחיל לצעוק מעומקא דליבא, ועשה כל כך רושם בשמים עד שנפתחו השמים לקול זעקתו. ואחר יום הכיפורים עשה לו הבעש"ט זוג מלבושים עבור זה.

והוסיף על כך הצדיק מלאכוביטש וסיפר, שאותו שיכור לא נשתנה, ואחר יום הכיפורים היה כמו קודם. רק בשעת מעשה היה מעומקא דליבא [אשתי אהובתי, בואי ונרקוד, פנחס שדה].


נעילת שערים

בעת שהיה קיים בית המקדש נאמרה "תפילת נעילה" בזמן נעילת שערי המקדש עם השקיעה. בימינו מתפללים תפילת נעילה רק ביום הכיפורים, ומייחסים אותה לנעילת שערי שמים. תפילה זו נאמרת סמוך לרדת הערב, זמן חתימת הדין, והיא גמר כל תפילות היום. מתפללים תפילה זו בעמידה ובכוונה עצומה ובנתינת הלב, לפייס את מידת הדין ולהרבות הרחמים.

ולעת ערב חותם הקדוש ברוך הוא ועומדים כל צבא מרום, אלו מימין ואלו משמאל, וכל הנשמות עומדות לפני הכסא להליץ, ועומדים שני מלאכים על גלגלי רוח, זה כנפיו מסוף העולם ועד סופו וזה כנפיו כמלוא עולם, אחד סופר חותם למוות והאחר לחיים, והקדוש ברוך הוא חותם אמת. ועד עת החיתום יכול היחיד לשוב – אם ישבר לבו בתשובה שלמה מתקבל [הרוקח סדר תפילות הלכות יום כיפורים].


בלקט זה הובאו אך מקצת המנהגים, האגדות והמדרשים ממסורת יום הכיפורים, וכולכם מוזמנים להוסיף עליו.
קישורים
"ימים נוראים" מאת ש. י. עגנון. ספר זה שימש מקור חשוב בהכנת הלקט המוגש כאן
חודש תשרי באתר דעת
ימים נוראים אצל עדות המזרח
כל נדרי - הערך באנציקלופדיה Ynet
כל נדרי – מאמר מאת גרשום הרפנס
ניגון החודר אל הלב - גרסה של כל נדרי (לשמיעה)
חב"ד און־ליין
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  סיכה מלשון "סיכה בבשמים"? • עוד אייל • 2 תגובות בפתיל
  התרגשות עד דמעות • אורי פז • 426 תגובות בפתיל
  סליחות ופיוטים עם אורי מלכה • רון בן-יעקב • 7 תגובות בפתיל
  כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה - סביבה אורבאנית ללא מכוניות • ג. שמעון • 12 תגובות בפתיל
  מיהו הקהל של כל נדרי • רון בן-יעקב • 74 תגובות בפתיל
  שאלה • עידן • 4 תגובות בפתיל
  מספיק עם היהדות המנוונת הממיתה את הנפש • הילה • 131 תגובות בפתיל
  האם חייבים לסלוח לי? • לימורקורן • 8 תגובות בפתיל
  שאלה • ענת גורן • 5 תגובות בפתיל
  יום כיפור חילוני-אלטרנטיבי • אורי פז • 5 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים