והואיל 2111
בשיתוף עם אוקפי: ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית

וְהוֹאִיל
וְאֵין הַשָּׁלוֹם שׁוֹרֶה בֵּין בְּנֵי הַזּוּג, וּלְאַחַר שִׁקּוּל דַּעַת הֶחְלִיטוּ הַצְּדָדִים
כִּי עֲלֵיהֶם לְהִתְגָּרֵשׁ זמ"ז בג"פ כדמ"וי הָיִינוּ נִלְפָּתִים עַד לֹא עוֹד
זֶה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל זוֹ שְׁרָכִים דְּבִיקִים תַּסַּס אֻכְמָנִיּוֹת נִרְקָב פְּגָם
בְּתַהֲלִיךְ הַיִּצּוּר אָמַרְנוּ בְּדִיעֲבַד הָיָה טוֹב
שֶׁנֶּחְלְצוּ סוּסִים קְשׁוּרִים עֲנוּדֵי יֶרֶךְ אִלְּמֵי צְנִיפָה מוֹשְׁכִים שׁוֹעֲטִים
מִזְרַח מַעֲרָב.

וְהוֹאִיל
וּבִרְצוֹן הַצְּדָדִים לִקְבֹּעַ וּלְהַסְדִּיר בֵּינֵיהֶם בְּאֹפֶן סוֹפִי וּמֻחְלָט
אֶתְרוֹקֵן מִשַּׂעֲרוֹתֶיךָ מֵאַגַּן הַיְּרֵכַיִם מִיָּדֶיךָ כְּתֵפַיִם כְּתֵפַיִם. הַשִּׁנַּיִם יִנָּשְׁכוּ
אֶל הַלְּסָתוֹת אָחוֹר, הָאַף עֵירֹם רֵיחַ, הָעֵינַיִם יְהַבְהֲבוּ גַּחְלִילִיּוֹת עִנְיְנֵיהֶם,
לְרַבּוֹת מְזוֹנוֹת הַבָּנוֹת, הַחְזָקָתָן ,
עִנְיְנֵי הָרְכוּשׁ הַמְּשֻׁתָּף וַחֲלֻקָּתוֹ בְּעִקְבוֹת הַגֵּט.

זֶהוּ רַחַשׁ הַצִּלְצָל הַנּוֹקֵשׁ בְּלֵב לִוְיָתַן הַמַּעֲמַקִּים שֶׁל אֲנִיאַתָּה , וְהוֹאִיל
וּבִרְצוֹן הַצְּדָדִים לְהִמָּנַע מֵעִמּוּת מִשְׁפָּטִי וְלִפְתֹּר אֶת הַמַּחֲלוֹקוֹת
שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ בֵּינֵיהֶם,
אִם יִתְעוֹרְרוּ.
שַׁסֵּף אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה בְּצֵאתְךָ עַד חֲצָאֵי וְרִבְעֵי הַהֲבָרוֹת עַד
הַפֵּרוּק הַסּוֹפִי אֵינִי מַבִּיטָה בְּךָ עוֹד כַּמָּה מַתָּ מִמֶּנִּי הַיּוֹם.

קישורים
הטקסט כתמונה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

השיר נגע ללבי 252035
שיר יפה מאוד.
איך שכל בית מתחיל בנוסח קר ורשמי ומתרסק בהתפוצצות של רגשות..
מסכים 252043
בפעם הראשונה מזה זמן באייל, הצטערתי כשהשיר נגמר. נדמה שאורך-הנשימה של משוררים (צעירים?) כיום הוא קצר משהיה פעם; לרוב זו ברכה, לפעמים זה חבל.
מסכים 252220
אני לא חושבת שהשיר קצר מדי. לטעמי הוא בדיוק במידה הנכונה גם באורך, וגם במבע הרגשי- בנקודה טובה באמצע בין איפוק לזעקה. חזק, ונוגע ללב.
מסכים 252335
זו גם הבעיה איתו - רציתי לנתח אותו, וחבל לי לעשות את זה :-)
יפהפה 252071
252171
מקריאת השורות הראשונות היה ברור שאני כותב תגובה כסחנית בנוסח: מה קרה, נגמרו המשוררים שכותבים שורות משלהם ואינם מצטטים טקסטים חוץ ספרותיים?
אבל מהר מאד התברר לי שהפעם אני טועה.
באמת שיר יפה.
מאחורי כל זה מסתתר יופי גדול 252373
לא מבין שורות שלמות בשיר, לא ממש מוצא מתי נושמים כשקוראים אותו, לא מצליח להצדיק חלק מהחיבורים בין כתב הגט והתיאורים שמלווים אותו, ועדיין - היופי בשיר הזה גדול וברור.
יש לי שאלה 252412
מה פירוש ראשי התיבות: "זמ"ז בג"פ כדמו"י"?
יש לי שאלה 252413
זה מזה, בגט פיטורין כדת משה וישראל.
והואיל 252436
והואיל והשיר נגע לליבי ושפתו הינה יחודית
יש ברצוני להבינו ולרדת לסוף דעתה של הכותבת

הטקסט מתחיל כביכול מבחוץ, מעמדה רבנית (אין השלום שורה בין בני הזוג), רשמית, סמכותית, קרה, ולאחר מכן, בשורה שלישית, ישנו מעבר דרמתי לדיבור בגוף ראשון רבים (היינו) וישנו נסיון להביט אחורה ולהבין מה קרה (אמרנו בדיעבד היה טוב). בסוף הבית הראשון שועטים הסוסים "מזרח מערב", ישנה תחושה של קרע, התפצלות.

בכוונה לא נגעתי בשורות הגדושות דימויים (4 ו-‏6). לדעתי, ותתקן אותי הכותבת אם אני טועה, אינן קשורות לשיר בצורה הגיונית אלא אך ורק בתחושה המעין יצרית שהן גורמות אצל הקורא. מער לכך, אלו שורות "שיריות" כביכול, שנועדו לנער את הטקסט משפתו המאופקת.

בחלק השני מדובר על הסכם הרכוש. כאן ההסכם אינו נוגע רק בחלוקת הרכוש הרגילה אלא גם נוגע בחלוקת ה"רכוש" הפיזית (אתרוקן משערותיך) וכך מדגיש הטקסט את קרירותו המשפטית של הגט כפי שהוא. ישנו כאן נסיון יפה להפריד בין האובייקיטיבי והשלכותיו, הרבנות והרכוש, לבין הסובייקטיבי והשלכותיו, היחסים האינטימיים ביננו והשנים.

הבית האחרון הוא הבית החזק ביותר. הכותבת מלחימה את המילים 'אני' ו'אתה' ויוצרת את המילה, שמחליפה את המילה זוג, אניאתה. אניאתה הוא לויתן, הוא יונק ימי ענק, משהו שנוצר בינו לבינה, משהו שתם. ושוב הטקסט המשפטי ופתאום הוא נראה נלעג כל כך, שהרי הדוברת מבינה כבר שאת הצחלוקות שהתעוררו, ויתעוררו, בינו לבינה בית המשפט אינו יכול, בכליו הקרים והמדויקים לפתור.

לא הבנתי איזו מילה עליו לשסף, האם את המילה יתעוררו.
הסוף נורא ונהדר: איני מביטה בך עוד כמה מת ממני היום.
הדוברת כמעט ורוחשת לו שנאה, אך זו אינה שנאה זו האימה. האימה המתרגשת עלינו כאשר אנחנו נזרקים מתוך רוך, אינטימיות וחמימות, כאשר אנחנו נוטשים או ננטשים, חוסר האמון שזה נגמר.
והואיל 252486
A little comment about the horses:

I thought the poem invoked the medieval and early modern practice of "quartering", when an individual was tied up to four horses running in opposite directions and tearing the body up (Foucault uses this a lot in his writing and the other discussion on the Ayal reminded me of this). In this respect, it is the living flesh of the relationship (described so well in the second verse) whch is torn by the individual horses running in separate directions.
לכל לווייתן 252491
האחאב שלו.

(וזה במקום לאמר: אהבתי)
אחאבתי 252495
פאנק (בפ דגושה) 252625
אבל פאנק מוצלח.
253614
אוף. איזה שיר עמוס ונפלא. כבר הרבה מאוד זמן שלא נתקלתי בשיר חדש שהוא כל כך ייצרי ומורכב, וכתוב יפה כל כך. פרט למה שנאמר כאן כבר קודם, אני מוצא בשלטוט (''זפזופ'') בין דרך התיאור מבית הדין לפלאשבקים מן החיים המשותפים קסם רב, שמשקף את ההדהוד בתוך נפשה של הכותבת בין הרגשות הסותרים ומראות ההווה והעבר, כמו חיים-העוברים-לנגד-העיניים.
כמה הרבה שיש כאן.
254232
אח.. כמה נאה שיר זה, כמה משובח הוא. לא אמנה את כל מעלותיו. אחד הדברים ששבו את לבי זו ההנגדה הזועקת בין סעיפיו היבשים של ההסכם המשפטי ובין הקריעה הגדולה שפרידה עושה בנשמה. אבל לא זה העיקר. השיר חושף את הפצעים הפעורים של אשה שפעם ידעה אהבה ואינטימיות עם אדם שעתה דוחה היא אותו מעמה בכל כוחות הנפש שעומדים לה. כמה כאב יש בנשיכת הלסתות אחור. הפרידה העניינית משפטית היא, לאמיתו של דבר, פרידה מערום, מריח גוף ומכל מה שיש באינטימיות. שיר נוטף כאב וצובט את הלב.
256340
אהבתי מאוד. השיר מאוד מרשים.
גלשתי לדף של הכותבת ב'במה' ושם קראתי את 'אל המערב המוזהב' שהוא שיר משלים לזה שכאן וגם הוא מאוד הרשים אותי.
304047
רק ברגע זה ראיתי במקרה את השיר.
מרשים ביותר.
אולי הבנתי משהו עמוק יותר על גירושים.
455394
זה מדהים, תודה!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים