 |
הכנסת דחתה ההודעה המדינית של שרון; יתכן שיפנה לעבודה להרחבת הקואליציה | 2112 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אם בוש יבחר בעוד חודש (מה שנראה סביר), שרון יעדיף להפיל את הממשלה וללכת לבחירות, מאשר לצרף את העבודה. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהראיון של וייסגלס הוא חלק מניסיון של שרון לנער ממנו את תמיכת העבודה, על מנת לרדת מהסוס של ההתנתקות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל אני לא אוההב את הטרמינולוגיה "לרדת מהסוס". אני מעדיף למשל: "לפעול לאי-ביצוע תוכנית ההתנתקות, אותה לא התכוון ליישם ממילא אלא השתמש בה כדי להשיג מטרה אחרת (שאותה עלינו לברר)". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של שרון היתה ברורה מכלתחילה; להוריד את הפרקליטות והתקשורת מעל גבו בנושא דודי אפל. ראה גם תגובה 214218, מלפני כחצי שנה. קצת מצחיק להתחיל לברר את הנושא עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיון של ויסגלס הוא איוולת מטומטמת מכל כיוון שייבחן, והוא ממש קישוט מתאים לכל תכנית ההתנתקות הזאת. אין טעם אפילו להיכנס לפרטים. ואיני מסכים, כמובן, שמדובר באיזו דרך משונה לרדת מעץ ההתנתקות (מטעמי נימוס ניסחתי את הסתייגותי במלים רכות תוך התאפקות רבה). ניתנו לשרון המון הזדמנויות לעשות זאת בצורה הרבה יותר אלגנטית, והתנהגותו מתאימה יותר למישהו שנאחז בכל כח רצונו בצמרות עץ, ממישהו שמבקש לרדת ממנו. תמוה מאד לחשוב שהוא יבחר בכך דווקא באמצעות מכה בראש של עצמו. ראיתי למטה גם את הערתו של ערן (שנוסחה כאילו הוא מביא דעה שאינה שלו אלא בשם אחרים): "שרון רוצה לרדת מהעץ. לא ברור עדיין מה בדיוק הוא כן רוצה, אבל אבל אנחנו עובדים עכשיו על ברור העניין." מה אומר ומה אדבר. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק מבחינת הנחישות והדביקות במטרה הציון של שרון הוא מעולה. הוא מנסה להיעזר במתפקדי מפלגתו ואחר כך מעיף את רצונם לכל הרוחות, משיג רוב לתוכניותיו באמצעות פיטורי שרים, מצפצף על החלטות מרכז מפלגתו, ונראה שימשיך בשלו גם אחרי הכישלון של אמש בכנסת. איני חושב שהשמאל היה יכול לבחור לעצמו מנהיג יותר מתאים לקידום מטרותיו. חבל שהתכונה המעולה הזאת מגוייסת לדרך שהיא דווקא הפוכה לזו שאני בחרתי בה. לעומת זה, העבודה, התגלתה אמש כבעלת אותן התכונות של העקרב במשל העקרב והצפרדע. היא נכונה לטרפד את דרכה בשל שיקולים בלתי חשובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חימום נוסף לכובעי העבש אשר הספיק להתקרר: שרון לא יבצע את תוכנית ההתנתקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון מעולם לא התכוון לבצע אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שלצערי יש כרגע רוב בכנסת להתנתקות (כשלוקחים בחשבון גם את קולותיהם של ידידנו אחמד טיבי וחבריו), הערכתי בנקודת זמן זו היא שתכנית ההתנתקות תבוצע ללא בחירות וללא משאל עם (רוני מילוא, אגב, העריך היום שאם יהיה משאל עם מצדדי ההתנתקות יפסידו, ולכן הוא נגד . . .). אבל מה שאתה עושה זה דבר משונה. מה שאתה מתכוון כשאתה אומר : "שרון לא יבצע את תוכנית ההתנתקות" הוא שהוא *בכוונה* לא יבצע, כלומר, שהיא לא תבוצע משום שכך שרון רוצה. במציאות אנו משקיפים על אדם שעובד בנחישות למען המטרה הזאת, נכשל כל פעם, אבל בהתמדה עוקף את המכשולים והכשלונות וממשיך הלאה. וכל פעם שהוא נכשל אתה מתעורר וזורק שוב את המשפט הזה. לא די להעיף משפט. צריך להסביר. צריך להפנות אצבע למשהו במעשיו של שרון שתומך ברעיון הזה, ולא בתוצאות שבהגדרה אינן רק פרי של הרצון שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מקוראי מחשבות, אני מציע את מבחן התוצאה. יתרה מכך, אני מצהיר קבל עם ואייל כי אוכל את כובעי במידה והערכתך (המבוססת על נתונים מציאותיים) תתממש. מובן שהצהרתי אינה נובעת מחיבה יתרה לתבשילי כובעים. מכיוון שאתה חוזר ומבקש, אני גם אנמק את קביעתי, אבל אין בכוונתי להכנס לויכוח בנושא: לא מדובר בהוכחות מתמטיות, מדובר באמונה (לא דתית, אבל בכל זאת) שכל מעשיו של שרון מיועדים לבסס את שליטתה של ישראל באותם אזורים. כפי שציינת "אנו משקיפים על אדם שעובד בנחישות למען המטרה הזאת, נכשל כל פעם, אבל בהתמדה עוקף את המכשולים והכשלונות וממשיך הלאה" (להכשל). מה, שרון עד כדי כך שלומיאל? אפילו פרס, הלוזר הידוע, נחל הצלחות מפעם לפעם. אם כך, לדעתי, הבעיה היא במשקפת. שרון (ואני חושב שכבר נתתי את המשל הזה) משים עצמו כמי שעושה מאמצים כבירים לשלוף את המסמר, בעוד בפועל הוא עמל לקפד את ראשו של המסמר, כך שבעתיד, גם אם יקום ראש ממשלה אשר מאוד ירצה בכך, הוא לא יוכל לחלוץ את המסמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהסבריך האחרונים אתה לא מנמק, למעט קטע האמונה שאינו דורש נימוקים. שרון הלך למשאל המתפקדים ואמר בפרוש שיקבל את התוצאה. לו באמת רצה בתוצאה הזאת, האם לא הכי פשוט מצדו היה פשוט לקיים את מה שהבטיח ? לשם מה הוא ממשיך להסתבך אם באמת אינו רוצה בהתנתקות ? משהו אחר: תאר לעצמך שאתה רוצה בהתנתקות ואתה ראש הליכוד וראש הממשלה. אילו פעולות היית אתה עושה כדי להצליח ? הרי אי אפשר לעשות זאת ללא החלטות ממשלה וללא אישור הכנסת, ושרון ממש יוצא מגדרו. כשאני עושה עם עצמי את התרגיל הזה קשה לי לחשוב על דרך יותר יעילה מהדרך שבה פועל שרון. ואני חושב שגם לו רציתי מאד בהתנתקות הייתי מספיק ישר כדי לוותר ולקיים את אשר הבטחתי למתפקדי מפלגתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפחות בדבר אחד שנינו מסכימים: אינני מנמק. הבאתי את הערכתי והצגתי את הדרך לבדוק את נכונותה. אני גם מאמין לך כשאתה כותב "ואני חושב שגם לו רציתי מאד בהתנתקות הייתי מספיק ישר כדי לוותר ולקיים את אשר הבטחתי למתפקדי מפלגתי." למי שאינני מאמין (שוב, נושא האמונה) זה לשרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן התוצאה אינו דרך לקבוע את רצונו של ראש הממשלה. זה כמעט כמו לומר שאם מישהו היה מעורב בתאונת דרכים וגרם לפגיעה בעצמו ובאחרים, הוא רצה בכך, כי זה מבחן התוצאה. ברור שאם רוצים להתייחס לכוונותיו של ראש הממשלה צריך להתבונן ולנתח את מעשיו (גם אני איני מקוראי המחשבות). אמונה זאת כמובן אופציה נוספת, אבל במקרה שלפנינו, כשמתבוננים במעשיו של ראש הממשלה, האמונה הזאת מצטרפת לקבוצת האמונות המוזרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש קולות כאלה גם בחוץ: הנה ב. מיכאל גם הוא זורק את התיאוריה המשונה הזאת מבלי לנמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי, בלבניסט הוא כאותו אב יהודי מגולת מזרח אירופה שלפני כמה עשרות שנים שמשיקולי כדאיות היה חושב אם כדאי לרשום את בנו שנולד צעיר בשנה או מבוגר בשנה מבלי שעולה על דעתו כלל שאולי רישומו כפי שהוא יכול להיות נכון גם מבחינת הכדאיות. כלומר, שומעים מה אומר הפוליטיקאי ורואים מה הוא עושה, אך האפשרות הטרוויאלית שדבריו ומעשיו תואמים בדיוק את כוונותיו, לא מובאת כלל כאפשרות. מי שאינו בלבניסט אצלו הדיפולט הפוך, והאפשרות שהכל איפכא מסתברא היא החריג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הכללי הוא שקשה ללמוד על כוונותיו של פוליטיקאי בכל דרך אחרת. כשאתה קודם מניח שאתה יודע את העמדות והכוונות של הפוליטיקאי, ובאופן עקבי החבר'ה מאכזבים אותך (הדיבורים והמעשים שלהם מובילים לכיוון אחר), אתה מתפרץ בזעם באינטרנט ובמכתבים אליהם. הרבה יותר נוח לראות קודם מה הוא אומר ועושה, כדי להבין את הכוונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אינה תיאוריה משונה כל כך. וגם אין צורך "להאמין" בבלבניזם, או בשום תפיסה פוליטית כלשהי - צריך רק להאמין שבמקרה המסוים הזה, שרון פועל בניגוד להצהרותיו הפומביות, ולא שכל פוליטיקאי נוהג כך. מה אומרת התיאוריה? נקודת המוצא היא ששרון החזיק כל שנותיו הפוליטיות, עד לבחירות האחרונות לכנסת (וגם קצת לאחריהן) בעמדות ימניות עקביות ששללו נסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. לכן, נדרש להאמין רק ששרון לא שינה את עמדותיו משכבר הימים. אלא מה? לאחר שעלה על כסא ראש הממשלה, והחל להחזיק בו בלי ממשלת אחדות (שסיפקה את העמדת הפנים הפייסנית כלפי חוץ), הוא החל להרגיש בלחץ של אירופה ועוד יותר מכך ארצות הברית, להתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים ומימוש מפת הדרכים. כיוון ששרון אינו רוצה במשא ומתן, או התקדמות במפת הדרכים (שם הוא אינו קובע את הויתורים הנדרשים מישראל, אלא מחויב לבצע את מה שסיכמו עליו הממשלות הקודמות עם ארה"ב), ובשילוב עם הלחץ מכיוון פרשת האי היווני, הוא החליט לבצע הסחת דעת גרנדיוזית: להכריז על מהלך חד צדדי, אשר תלוי לחלוטין בישראל ולא בשום גורם זר, ויפנה את צומת הלב הן מהדרישה למשא ומתן והן מחקירות השחיתות למיניהן. היתרונות במהלך הם ברורים: בניגוד למפת הדרכים, תוכנית ההתנתקות אינה משאירה מקום לפעילות מדינית של הרשות הפלסטינאית. כמו כן, ההתנתקות היא מהלך פנימי של ישראל, שאינה מחויבת עליו בהסכמים בינלאומיים או התחיבויות מדיניות שונות, ולכן לא ניתן לאלץ אותה ללוחות זמנים קשיחים (אם כי, כפי שהתברר, האמריקאים כן הצליחו לגרום לשרון להכריז על לוח זמנים לפינוי. אלא שבינתיים לוח הזמנים לא מאושר, ובדרך יכולות להיות בחירות...). ודבר אחרון, לכל ההכרזות על התוכנית אין משמעות מדינית - עד שלא פונה מתיישב אחד, כאילו לא קרה דבר. אז מה היה לנו? שרון, עד כה, נכנס לכל עיכוב אפשרי בתוכנית. קודם כל, הוא החליט על מהלך מוזר של משאל מתפקדי ליכוד, שעיכב אותו בחודשיים בערך (אם הוא החליט ממילא על ההתנתקות, עד כדי שיתעלם מתוצאות המשאל, למה להיכנס אליו בכלל? ולמה לא הרים קמפיין פרסומי בקרב מתפקדי ליכוד? ואם רצה להראות שיש תמיכה לתוכנית ההתנתקות, למה לא משאל עם, שהיה לו בוודאות יותר סיכוי לזכות בו?). שרון לא קבע תאריך יעד להתנתקות, כמו אהוד ברק בזמנו, שהיה מזרז משמעותית את קיום התוכנית. שרון עדיין לא העביר חוק אחד בכנסת שקובע שישראל הולכת לסגת מרצועת עזה (שהרי חוקי הכנסת, בניגוד להחלטות ממשלה, מחייבות גם את הממשלות הבאות), וחשוב מכל, הוא מעולם לא העמיד את תוכנית ההתנתקות במבחן בו היא בטוח תעמוד - הצבעה בכנסת, למשל (בניגוד להודעתו המדינית, שלא כללה את פרטי התוכנית עצמה אלא הודעה מעורפלת עליה, שלה הודיעה העבודה מראש שתתנגד. מדוע לא שינה שרון את נוסח ההודעה שלו?). מה שגורם לחשוב, ששרון רוצה שתוכנית ההתנתקות תיכשל בכל מבחן פומבי, בכדי לגרום שלא תתבצע לעולם. כמובן שכל אלה אינם הוכחות. כי באמת קיימת עדיין האפשרות ששרון אכן מעוניין בהגשמת תוכנית ההתנתקות, ופשוט לא מצליח לו. גם אני קצת מתלבט בקשר לתיאוריה הזו, ביחוד מאז שהוקמה מנהלת ההתנתקות. אבל העובדה היא שלמעלה מחצי שנה מאז ההכרזה על הנסיגה עברה, וכל זכר לה יכול להיעלם עם פיזור הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי שרון רוצה לבצע את ההתנתקות, אך לעשות זאת עם כל-כך הרבה התנגדות במערכת הפוליטית ובימין כך שיצליח לשכנע את האמריקאים שזה המקסימום המקסימלי שהוא בכלל יכול לעשות מבחינת פינוי, וכך לדאוג לכך שלא יהיה כל פינוי נוסף. זאת בנוסף ליתרונות של לוח זמנים פנימי שהזכיר אורי, ובנוסף לכך שמטריית ההתנתקות מאפשרת לו להפעיל את צה''ל באורח מאסיבי בשטחים מבלי עם הרבה פחות גינוי מהאמריקנים ומהשמאל. במלים אחרות, ההתנתקות עבור שרון היא טקטיקה ולא פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה שלך תואמת את הראיון של ויסגלס ב"הארץ" (איני זוכר, אך האם זו הייתה עמדתך תמיד, או שעברת מעמדה של "שרון לא רוצה בהתנתקות" לעמדה של "שרון רוצה בהתנתקות כדי שלא יהיה פינוי נוסף" ?) מכל מקום, הדעה שלי היא ששאלת "אחרי ההתנתקות" כלל וכלל לא מטרידה את שרון, שהוא אדם שחף מכל אידיאולוגיה. מבחינתו זה יהיה האקט שירשום אותו בהיסטוריה כאיש שלום ויקיר השמאל, ובכך יראה את סוף הקריירה שלו, כשמטרתו זו הושגה. מבחינת התבונה שבעמדה כזאת, כמובן שמדובר בשטות מוחלטת. ההתנתקות רק תגביר את הלחץ לסיים את מה שהתחלנו. מעניין שהאירופים ממהרים, וכבר אומרים שעזה לא מספיקה להם, והם אפילו מאיימים בסנקציות (כבר היום הם מתחילים באיומים), אם לא יהיה המשך . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גורם לך לחשוב שמה שהכי חשוב לשרון הוא להתחבב על השמאל ולהרשם בהיסטוריה כאיש של שלום? מה הפריע לשרון להצטרף לשמאל באופן רשמי, אם זה כל מה שמעניין אותו? או, במילים אחרות, כל הסקפטיות שאתה הטלת על התאוריה ששרון לא רוצה התנתקות, אני מטיל על התאוריה ששרון בסך הכל רוצה שהשמאל יעשה לו "טובה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיצחק מרדכי השתחרר הוא עשה סיבוב בעבודה, ושם הציעו לו שורה אחרונה ביציע. אחר כך הוא הלך לנתניהו ושם הציעו לו להיות שר ביטחון, והוא בחר במשרה היותר מכובדת. יוסי פלד התחיל בליכוד אבל לא קיבל מנתניהו מה שציפה לקבל ממנו והלך לעבודה. מופז צנח ישר מהצבא למשרת שר הביטחון. לו היו זורקים אותו מהליכוד ומקבלים אותו בזרועות פתוחות בעבודה כוללת הצעת עבודה מכובדת, הוא היה רץ לשם ללא שום בעייה. אין לי שום ספק בכך. שרון התחיל את דרכו הפוליטית כשהקים את שלומציון, שלא הייתה מזוהה כלל כמפלגה ימנית, והוא הציע אפילו ליוסי שריד להצטרף אליו. שלומציון לא העלתה אותו לשורות הראשונות והוא חיפש מקום אחר שיקלוט אותו, והקים את מחל והליכוד, ושם בצלו של בגין באה לידי ביטוי יכולתו המעשית בהקמת התיישבות. אבל מלחמת לבנון והתדמית שבנה לו השמאל עצרה את התקדמותו ובהגיעו לחלק האחרון בחייו העמיד לעצמו מטרה להיות יקיר השמאל ששולט אצלנו במערכות המשפט והתקשורת, כדי לסלק את הסתימה. להצטרף לשמאל ? פרס ירשה לו להיות שם מעליו ? הגזמת. למרות כל מה שכתבתי עליו, האיש הזה בעל יכולות ביצועיות בלתי רגילות, ומה שעשה לאחרונה בדחפו את ההתנתקות ובהצלחתו להכניע ממש לבדו את כל הסובבים אותו, כשהצלחתו היא בעיקר פרי של עקשות ונחישות ולא דווקא של מהלכים מי יודע מה חכמים, הוא מעל ומעבר למה שיכולתי לתאר לעצמי. כנראה שעם דבקות במטרה, ובחירת מטרה שבה תומכת האופוזיציה, כשהמתנגדים הם סמרטוטי הליכוד, אפשר להגיע רחוק. איני מעלה בדעתי שום אישיות פוליטית לא בשמאל ולא בימין שהייתה מצליחה להוביל מהלך כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון היה ממקימי הליכוד והיה חבר כנסת מטעמה ורק לאחר מכן הקים את שלומציון http://images.maariv.co.il/images/elect2001/biosharo... http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שמבחינת סדר העניינים טעיתי, אך את הרעיון הכללי הטעות הזאת לא מחלישה ואולי אפילו מחזקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיסמת הבחירות של מפלגת 'שלומציון' בבחירות 1977 היתה 'שלומציון - הדרך להגשמה'. יש הסבורים כי הסיסמה האמיתית היתה צריכה להיות: "שלומציון - הדרך להגשמת אריאל שרון'. על פרק נשכח בקריירה הפוליטית של ראש הממשלה" גלעד כץ, מקור ראשון http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4280 (ואני חייב לשאול את עצמי אם מקור ראשון היו מפרסמים כתבה כזו לפני הבחירות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה שלך ברובה עוסקת לא במעשיו של שרון בקשר לתכנית ההתנתקות, אלא בניתוח דעותיו הידועות מתמיד, וההשערה שהוא כלל לא שינה אותן אלא פנה לביצוע תרגיל כל שהוא עקב לחץ חיצוני. אני, כמובן, חולק גם על כך. שרון היה איש הביצוע העיקרי של מנחם בגין בעת פינוי ימית ולכן ברור שכבר מזמן אינו שולל "נסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים". את דעתי זו על שרון הבעתי באייל החל משנת 2000 כשהתפרסם מאמרי "גנרלים כמדינאים", וחזרתי עליה כשהתמודד בבחירות מול ברק וחשבתי שאין הבדל בין השקפות שני האישים, וגם כשהתמודד לאחרונה מול מצנע, וכתבתי ששניהם יפעלו בדיוק באותה צורה (1), וגם בעוד מקומות. אבל בניגוד לבעלי התיאוריה הזאת גם באייל וגם ב. מיכאל מחוץ לאייל, אתה לא מסתפק בכך, ומנסה גם להתמודד (כפי שבאמת צריך) עם ניתוח מעשיו של שרון בקשר למימוש תכניתו. אבל החלק הזה בדבריך מאד חלש. אם נלך מעט אחורנית וננסה להיזכר במצב לפני משאל המתפקדים, נראה שהיינו אז, לפני רעידת אדמה שהתחוללה אחר כך בתוך סיעת הליכוד בכנסת. חברי כנסת חשובים כמו נתניהו לימור לבנת וסילוון שלום היו במוצהר בפרוש נגד תכניתו של ראש הממשלה, והם היוו נציגים של רוב חברי הכנסת של הליכוד אז. בפרוש לא היה לשרון רוב בכנסת כי הליכוד הוא סיעה בת ארבעים חברי כנסת. שרון ביקש לעקוף את חולשתו בכנסת ע"י משאל. תחילה חשב על משאל עם, אבל בגלל שהדבר הזה היה עלול לעכב אותו, והוא מיהר, הלך על משאל מתפקדי הליכוד. באותה העת הראו הסקרים רוב גדול בקרב המתפקדים שיתמוך בשרון. אם תנסה לחפש בתגובות באייל באותה עת תראה שהדעה הרווחת הייתה ששרון עומד לנצח. אני הייתי מהבודדים שהססו ואמרו שעם הסברה מתאימה ייתכן והמצב הזה יתהפך. לכן הליכה למשאל המתפקדים הייתה צעד מאד הגיוני בנתונים שהיו אז. נסה לחשוב איך היית פועל אתה באין לך רוב בכנסת (היום הרוב הזה הוא מובן מאליו, אבל זה בגלל שקרה משהו מאד מהותי ובלתי צפוי מאז) לו היית בנעליו ? אבל בניגוד למהפכה החיובית (מבחינתי) הזאת בקרב מתפדי הליכוד חלה מהפיכה שלילית, מאד מוזרה שאיני יכול להבינה עד היום בקרב חברי הכנסת של הליכוד. אחד אחד ובעין רואה נסוגו חברי הכנסת מעמדתם הראשונית ופנו לתמוך בהתנתקות (נתניהו כבר הוכיח בעבר את סמרטוטיותו, בעת "מהומות הכותל" מדבר על התנתקות "מדורגת". נראה שהעניין עצמו כלל לא חשוב לו, אלא רק איך ייראה בקרב מצביעיו, והוא מציב עצמו בעמדה של "קצת נגד" כדי לקבל עוד נקודות.). כרגע שרון לא צריך שום משאל עם. יש לו רוב בכנסת, והוא הולך ישר לעבר מטרתו. כלל וכלל אין זה בטוח שבמשאל עם יזכה. אני חושב שבהחלט ייתכן שבעקבות הסברה חזקה של אנשי גוש קטיף יתהפכו היוצרות, ויתברר שלקלפי הולכים רק מתנגדי ההתנתקות שבטוחים בדרכם, והיתר שמהססים נשארים בבית. בשביל מה הוא צריך את זה ? פעם אחת הוא כבר חטף . . . רוני מילוא הצטרף בראיון ברדיו לדעתי זו, ומעניינת עמדתה של יולי תמיר: היא מצדדת במשאל עם ובטוחה כביכול שההתנתקות תזכה שם, אבל בכל זאת ממליצה על משאל מייעץ ולא קובע (שמשאיר לה את האופציה לקבל אותו רק אם ימליץ על התנתקות [דמוקרטיה במיטבה. . .] זה מראה בעליל שגם היא לא בטוחה לגמרי . . .) לא הבנתי כל כך את הניתוח שלך בקשר להצבעה. אתה כותב שהוא הביא להצבעה החלטה לא חשובה, שלא היה אכפת לו להיכשל בה. אבל זה מראה דווקא שהוא כן רוצה התנתקות ולכן לא הביא הצעה חשובה. . . לא מבין את הנקודה. אבל כך או כך, בעוד שבועיים יציג בכנסת הצעה כן חשובה להתנתקות, והיא תתקבל בתמיכת העבודה ללא ספק. ואם יעשה זאת כפי שהבטיח, וההצעה תתקבל, האם הדבר הזה יגרום לך לשלול את התיאוריה הזאת ? (1) זאת הייתה, אגב, טעות. מצנע לא היה עושה לעולם צעד כה קיצוני וכה חסר טעם. לא היה עולה דבר כזה על דעתו. כאן הייתה ממש הפתעה נוראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, תיאור של מעשיו של פוליטיקאי צריך להכיל מרכיבים שהם ספציפיים לאישיותו הייחודית. אחרי הכל, פוליטיקאי אינו מכונה לחישוב סיכויים אלא בשר ודם עם יצרים ואופי. שני פוליטיקאים בעלי אמונות דומות יבחרו בדרכים אופרטיביות שונות בהתאם לאופיים ולכישוריהם ויתכן שהאחד יצליח ''במבחן התוצאה'' בעוד האחר ייכשל. בכל מקרה, אני מסכים איתך שייתכן ששרון לא יבצע את ההתנתקות. אבל הסיבה עשויה להיות נעוצה באפיו התוקפני, שאין לו עליו שליטה מספקת, או בהתנגדות בלתי עבירה מצד יריביו, ולא בהעדר רצון מצדו. אולי זה לא באמת קשור, אבל זה מזכיר לי את דיוויד טרימבל, שנתקל כל העת בקשיים (גם מתוך מפלגתו) בדרך למימוש הסכם השלום בצפון אירלנד, על אף שנראה שהוא מאמין בהסכם ואף קשר בו את גורלו הפוליטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לרישא שלך, ראה גם את צמד המאמרים של שמעון גלבץ "ג'אמבטיסטה ויקו ו"המדע החדש" ": דיון 979, דיון 988. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כיף למצוא מאמר מחכים ורלוונטי כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר ממסכים איתך לגבי הפיסקה הראשונה של תגובתך. לכן, למרות שאינני בלבניסט, אני חוזר ומכריז על כך ששרון לא יבצע את תכנית ההתנתקות. על סמך מה אני מכריז את זה? על סמך אישיותו הייחודית של אריאל שרון (כפי שהיא נתפסת בעיני). אני אפילו מסכים איתך ש"מבחן התוצאה" אינו מבחן מאוד אמין ביחס לכוונות, אבל מכיוון שאינני קורא מחשבות, ואפילו פסיכולוגיה לא למדתי, זהו הכלי (ה"חיצוני") היחיד שיש לי כדי לבסס, או לחזק, את קביעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להוותי (או למזלי), גם אני אינני קורא מחשבות. ובכל זאת, נראה לי מחמיר מדי להסתמך רק על מבחן התוצאה, ולפעמים זה אפילו עלול להיות מטעה. אולי יש עוד אינדיקטורים לכוונותיו של פוליטיקאי? הרי כדי לממש כוונות יש בד"כ צורך בשיתוף פעולה של מספר אנשים, וזה מצריך שיחות, התייעצויות, וכו'. אני מניח שלכל מקבל החלטות יש זמן מועט ומלאכה מרובה, ולכן הוא מקדיש את מירב זמנו לקידום העניינים החשובים לו ביותר. לתקופה קצרה הוא עשוי, כהטעיה, ליצור תמונה שקרית כאילו הוא משקיע ממרצו בעשיית דבר מה. אבל אני די בטוח שלו ידענו לאורך זמן את לוח הזמנים האמיתי שלו, ועם מי הוא נפגש בתדירות גבוהה, היינו יכולים לומר בבטחון לא קטן אלו מטרות הוא מנסה לממש. נסיון לקרוא מחשבות הוא אבוד מראש. לעומת זאת, המאמץ להבין כיצד נראה סדר יומו של פוליטיקאי - על אף שאיננו מטרה פשוטה - לפחות ניתן עקרונית למימוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאני נוחל כשלון חרוץ בלהסביר את עצמי, אז נסיון אחרון: מבחן התוצאה *איננו* מה שהביא אותי למסקנה כי שרון לא יבצע את תוכנית ההתנתקות. את ההצהרה ששרון לא יבצע את תכנית ההתנתקות הצהרתי ביום בו נודע לי עליה. למה? כי זאת ההערכה שלי על (ואת) שרון. את מבחן התוצאה אני מביא כאמצעי לסלק מעלי טרדנים העומדים סביבי להזינני במגבעתי (או להיפך - כסיבה לעטות סינר ולהסב לסעודה) ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לשכנע אותי שאני מסכים איתך. לו היה לי כוח לניתוח רציני, הייתי מייצר רשימה מסודרת של הצלחותיו וכשלונותיו של שרון במהלך הקריירה שלו, כדי לחפש אם יש קונטקסטים שבהם הוא מצליח/נכשל באופן עקבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה עברנו אירוע פוליטי חשוב ומשמעותי, בדרך להתנתקות, שמשום מה דלגנו עליו, כאן, באייל, ומחוסר ברירה הצמדתי את תגובתי לכאן: מרכז הליכוד שסרב בעבר לאשר לשרון לצרף את העבודה לקואליציה חזר בו, ונתן את האישור. הסיבה המרכזית לשינוי הזה (אוי לנו שככה זה אצלנו) היא ככל הנראה הפחד מאובדן הג'ובים שנוצר עקב מצב שיצר שרון בתכססנותו בפטרו את שרי שינוי ובהעמידו את הדברים כאו עבודה או בחירות. אבל הסיבה הזאת לא חשובה מבחינת התוצאה. שוב לא עומד בפני שרון שום מכשול בדרך להתנתקות. לא רואים באופק שום משאל ושום עם ושום מכשול אחר. אפשר כבר להריח באוויר את האבק שעולה משרשראות הבולדוזרים שעוקרים את הנטוע. איך אתה מעריך כרגע את מצב כובעך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כבר כמה שבועות במרינדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום ששרון יפנה את היישוב הראשון אני אתייצב כאן לסעודה פומבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד אמר ברגע של כעס: "כל הנשים זונות" שאלוהו: וגם אמך אשתך ואחותך ? לאחר רגע של היסוס ענה: אמרתי. אמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הכותרת לידיעה ("הכנסת דחתה ...; יתכן שיפנה לעבודה ...") עלתה בי המחשבה ששרון כבר הזיק מספיק בימי חייו. לדעתי במקום לפנות לעבודה, עדיף שיצא לגימלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים שמעתי ברדיו מישהו מפרשן את מהלכיו של שרון ומדבר על הקושי להאמין שאדם שנחשב ממקימי "מפעל" ההתנחלויות יקום ויפעל להריסתן ופתאום היתה לי הארה: הגשר על נהר קווי. שרון בתפקיד אלק גינס, מגלה את וויליאם הולדן בשיחים וקולט בבת אחת מה הולך לקרות, ופתאום רואה באור אחר את מפעל חייו. "אלוהים, מה עשיתי?" הוא שואל בנשימתו האחרונה, ונופל על המנואלה של הפצצה, כאשר כדורים יפניים מנקבים אותו. אולי זאת פרשנות נאיבית, אבל הדימוי הזה תפס אותי מאוד חזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו טוענים את זה כבר עשרים שנה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל? (הלא צריך ללכת ל... הנבזה להגיד לו: "תתביש! איך מרשים דבר כזה?" ואם צריך לטול מידיו איזה בקשיש, מין מתנה גדולה שמזוז בה לא ירגיש, אז למי הוא את האי היוני הזה יגיש?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משרד האוצר נאלץ למשוך מוועדת הכספים את בקשתו להקצות 5 מיליון שקל למימון פעילות הוועדה המכינה את הצעת החוק והפיצויים שיינתנו למפוני רצועת עזה לאחר שהתברר שלא יהיה לה רוב בהצבעה בוועדה. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. מקובלנו מרבותינו, שאם חברי הכנסת לא היו חפצי התנתקות הם היו יכולים להצביע אי-אמון בראש הממשלה (מה שהם לא עושים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרי שיעשו זאת כשלא תהיה ברירה. בינתיים, ראש הממשלה כנראה עושה כמה דברים אחרים שהם לא התנתקות שמבטיחים את שרידתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות: ממה שאתה אומר עלולים להבין שמן העובדה שהכנסת לא הצביעה אי-אמון בראש הממשלה, לא ניתן להסיק שיש הסכמת רוב למהלך הסופר-דמוקרטי המכונה התנתקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שניתן להצביע אי אמון בראש הממשלה בלבד ללא פיזור הכנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איני טועה, הצבעת אי אמון אינה יכול לפזר את הכנסת או להפיל את ראש הממשלה אם האופוזיציה לא הביאה מועמד משלה להחליפו, על פי שיטת הבחירות הנוכחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפזר את הכנסת ללא מועמד חלופי, ואפשר לפטר את ראש הממשלה בהצעת אי-אמון אם יש מועמד חלופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזור הכנסת נעשה על ידי הצעת אי אמון, או על ידי הצבעה מיוחדת על פיזור הכנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזור הכנסת בטרם זמנה נעשה אך ורק בחוק לפיזור הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהצבעות אי האמון מתיחסות בשיטה הנכחית לממשלה אן-בלוק ולא באופן פרטני לעומד בראשה (שהוא, לפחות בתאוריה, עניין פנים מפלגתי). עד כמה שזכור לי, בשיטה הישנה (שאיני יודע אם הושבה על כנה במלואה) הנוהל היה שהנושא מגולגל לפתחו של הנשיא, והוא רשאי להחליט אם לפזר את הכנסת או לתת צ'אנס למישהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטה החדשה הכנסת, בהצבעת אי האמון, צריכה להחליט גם על האדם שימונה להרכיב את הממשלה הבאה. כלומר, תפקידו הזה של הנשיא נלקח ממנו. העומד בראש הממשלה אינו עניין פנימי של אף אחד. הוא נקבע ע"י הנשיא (בהמלצת המפלגות) לאחר הבחירות, ובשיטה החדשה, נקבע על-ידי הכנסת לאחר הצבעת אי אמון בראש ממשלה מכהן. מפלגה, או ממשלה, לא יכולה להחליט יום בהיר אחד להחליף את ראש הממשלה, אלא באמצעות התפטרות של ראש הממשלה, הוא הצבעת אי אמון בממשלה. והיה והתפטר ראש הממשלה, ימונה אדם חדש לנסות ולהרכיב מחדש את הממשלה ע"י הנשיא, שוב - בהמלצת המפלגות בכנסת. כך, למשל, תחת הסכמי הרוטציה של ממשלת שמיר-פרס (84-88), הממשלה התפטרה ב-86', ועל פרס הוטל "להרכיב מחדש" את אותה הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, ברורה הסיבה מדוע חברי הכנסת אינם ששים להצביע אי אימון - מתוך חשש לכסאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה בדיוק הפוך ממה שאמרתי (אם אין מועמד חלופי, אפשר להצביע אי אמון עד מחר ולדפוק את יוקרתו של ראש הממשלה עד שירוץ לבכות בפינה, זאת מבלי לפזר את הכנסת) אבל כאמור, ייתכן שאני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המועמד החלופי הוא חלק מהצבעת אי האמון. כאשר ח"כ מצביע עבור הצבעת אי אמון, למעשה הוא מצביע עבור הצעה שאומרת, פחות או יותר "אנחנו רוצים להדיח את ראש הממשלה המכהן, ולהעמיד תחתיו את חבר הכנסת דוד זוזיאשווילי". אם אינך מעוניין שמר זוזיאשווילי יכהן כראש ממשלה, מומלץ שלא תצביע בעד אי האמון. המטרה של זה היא שלא יווצר מצב שאופוזיציה מפוצלת - שחלקה בימין וחלקה בשמאל, והיא אינה יכולה להפוך לקואליציה - מצליחה להפיל את ראש הממשלה. לשם כך, הם צריכים להצביע באופן ספציפי על חוק לפיזור הכנסת. זה אמור לעודד יציבות. אבל אפשר להצביע כמה שרוצים בעד אי אמון כל עוד כולם יודעים שיהיו פחות מ-61 ח"כים שיצביעו נגד הממשלה. דרוש רוב מוחלט כדי להפיל את הממשלה באי אמון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |