 |
|
מדור השירה של ''האייל הקורא''.
|
|
| יצירות אמנות • ארד תומס מסון • יום א', 10/4/2005, 18:30 |
|
| |
אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים
הָעֲיֵפוּת לֹא
נוֹתֶנֶת מָנוֹחַ.
הַמָּקוֹם הַזֶּה
כֻּלּוֹ כְּלָלִים.
יֵשׁ נַעֲרָה אַחַת יָפָה
מְאֹד וּרְדוּפָה.
הִיא מְנַגֶּנֶת בְּאוֹרְגָּן
בַּמִּסְדְּרוֹן.
אָבִיהָ, דְּרָקוֹן רוֹשֵׁף אֵשׁ,
יַהֲרֹג מִי שֶׁיִּתְקָרֵב.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ.
וְזוֹ הַמְּצִיאוּת. כְּמוֹ יָפְיָהּ.
כְּמוֹ הַחֶדֶר הַנָּעוּל בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ
וְרוֹאֶה אֶת הַדֶּשֶׁא דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן
מֵעֶבְרוֹ חַלּוֹנוֹת הַמַּחְלָקָה הָאַחֶרֶת.
הָאוֹרוֹת דּוֹלְקִים תָּמִיד.
בְּדָלֵי סִיגָרִיּוֹת מְמַלְּאִים אֶת הַמַּאֲפֵרָה
וְרַחֲשֵׁי הַמִּסְדְּרוֹן מַזְכִּירִים אֶת מַשַּׁק
כַּנְפֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁחָפִים שֶׁל יַלְדוּתִי.
צִפּוֹרִים אֵינָן מְצַיְּצוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה
וְהַשֶּׁמֶשׁ לְעוֹלָם אֵינָהּ שׁוֹקַעַת.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש