מזדהה עם מיעוטים? ערבים ורוק ישראלי | 2326 | ||||||||||
|
מזדהה עם מיעוטים? ערבים ורוק ישראלי | 2326 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נתנאל, ראשית הרשה לי להביע את הערכתי מסגנון כתיבתך ומהדרך שבחרת לדון בנושא זה. ניכר כי עשית שיעורי בית לפני שניגשת לכתוב שורות אלה, דבר המוסיף תוקף ומהימנות לטענותיך. ולגופו של עניין: בתחילת המאמר כשעוד התייחסת לשלום חנוך ולשלמה ארצי חשבתי, לתומי, שבוודאי בהמשך השורות תציג משורר אחד או שניים שמייצגים את הימין שבקשת הפוליטית. ואכן בהמשך הזכרת את מאיר אריאל, רק שלהפתעתי הוא הוצג כאחד השייך כביכול למחנה השמאל. וכאן לאחר כמה דקות של מבוכה ובלבול הבנתי עד כמה המשורר אמביוולנטי. בעוד שאני גדלתי על מאיר אריאל הימני, השוביניסט, המתנשא... אתה ראית בו את ההיפך המוחלט. מהרגע הראשון שקראתי את דבריך חשבתי שתשתמש בו בהמשך דבריך כמשורר ישראלי המתייחס לערבים לא רק כאל דמויות שטוחות, חסרות פנים המהוות פרט שולי בתמונת נוף רחבה ומגוונת (בדומה לשלום חנוך ושלמה ארצי), אלא כאל משורר ישראלי, האומנם מציג ערבים בשיריו באופן עגול ופרטני, אך בבוז ובהתנשאות גמורה כיאה למשורר לא שמאלני, שההומניות המיוחסת לו, מוטלת בספק רב! וכמה שהדבר מפתיע, דווקא "שיר כאב" עוזר לי לחזק את טענתי: 1)"תפסה לה צעיר ערבי משכיל, דווקא אחד שהכרתי"- בפתח שירו מציג מאיר אריאל את הדמות הערבית עליה הוא הולך לכתוב בהמשך. השימוש במילה "דווקא" הוא שימוש מתנשא ומנוכר. כאילו רצה לומר: אף על פי שזה לא הגיוני כי אדם נעלה שכמוני יכיר ערבי נחות ובזוי, בכל זאת אני מכירו למרבה הפלא. 2)"ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים"- מאיר אריאל מתאר איך הוא אוכל ציפורניים מאי נחת מעצם העובדה ,שיקירת ליבו, יוצאת ומבלה עם ערבי. כאן מקבל אני את התחושה שאילולא היה מדובר בערבי יתכן והדבר היה מטריד אותו, אך לא עד כדי כך, רוצה לומר: מילא היא מתאהבת במשהו אחר, אך לא זה העניין, הבחור הוא ערבי! ברגע של חוסר אונים ממשיך אריאל את מבוכתו מבחירתה ערבי על פניו ועל כן הוא מוסיף ואומר: "אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות..." כידוע אין יותר משלוש מאות שישים מעלות, משמע מאיר אריאל מנסה להדגיש עד כמה הוא לא יכול למנוע מאישה להתיידד עם אנשים זרים, גם כאלה נחותים וקטנים (הערבים), דמויות חסרות מימדים שלא ניתן כלל לראותם, המוצאים זווית בלתי אפשרית להכיר את בני מיננו. כמובן שאת זה הוא אומר בטון של ייאוש והתפלאות, כשהשאלה המתנוססת באויר היא כיצד הוא נתן לדבר, כביכול נורא כזה, לקרות. 3)"מורה באיזה כפר במשולש"- על אותו משקל של שימוש במילה "דווקא" משתמש כאן מאיר אריאל במילה "באיזה". שימוש במילים שכאלה נותן תחושה של בוז והתנשאות כלפי המגזר הערבי. מאיר אריאל ביהירות אין קץ מתייחס לכפר שממנו מגיע הערבי כאל עוד אחד מאותם כפרים ערביים עלומי שם, המפוזרים במשולש ללא הבחנה וללא יחודיות. 4)"לאן תגיעו הוא אמר, מביט בי בעיניים, החזרתי לו מבט, זרקתי ירושלים"- בשורה זו מאיר אריאל מנסה לנעוץ מסמר בחזהו של הערבי היושב מולו ומסתכל לו בעיניים. מטרתו היא בעצם לפגוע בו בחזרה, ועל כן הוא בוחר דווקא בעיר ירושלים, כדי להזכיר לו שעיר זו שייכת לו ולעם היהודי השולט בה. משום כך מהווה היא עיר מקלט גם בשביל אדם שיכור ושתוי כמוהו, כל עוד הוא יהודי! במידה מסוימת, ניתן לראות בשורה זו הצהרה פוליטית מובהקת של מאיר אריאל, שעיקרה הזדהות עם הימין הישראלי, עם אלה הדוגלים במדינה יהודית, שבירתה היא ירושלים המאוחדת! 5)"בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה"- התלבטתי אם לעשות שימוש בשורה זו כבסיס לחיזוק טענתי. האמת היא ששורה זו היא אמביוולנטית לחלוטין, שכן ניתן לפרש אותה פירושים מנוגדים: מחד גיסא מאיר נותן כאן כבוד רב לערבים בהיותו מכריז כי המילה שלהם היא תמיד תהיה המילה האחרונה, משמע הם הטובים מבין שנינו, ומאידך הוא פעם נוספת יוצר חיץ בינינו לבנם במטרה להזכיר שאנחנו והם זה שני עמים נפרדים בעלי תרבויות שונות (אנחנו מדברים בעברית והם מעשנים נרגילה) ולכן יש כאן רמיזה לכך שדו קיום איננו מתקבל על הדעת. אף על פי כן, בכל זאת התייחסתי גם לשורה זו מכוון שלטענתי שורה זו, מבלי להיכנס לפירושיה המנוגדים, מנציחה יותר מכל את תפיסת ה"אנחנו" וה"הם" של מאיר אריאל. עצם זה שמאיר אריאל בחר להציג אותם כחלק שאינו שייך לנו, הרי שהוא יוצר כאן אתנוצנטריות. יצירת שני מחנות, גם אם היא נעשת בפואטיקה ובשירה וגם אם היא נעשת ברמיזה או במובהקות אינה מתיישבת עם ערכים הומנים, סוציאליסטים, שוויוניים. אך היא בהחלט עשויה להתיישב עם לאומניות ופאשיזם. על כן, נתנאל, אני מצטרף למסקנותיך באשר לשירתם של שלמה ארצי ולשלום חנוך, אך כפי שאתה קרוב לוודאי מבין, אינני מסכים עם קביעותיך באשר למאיר אריאל. לתפיסתי, מאיר אריאל דווקא מייצג בשירתו את הצד הימני שבקשת הפוליטית. הנחה זו מביאה אותי להאמין, שמבחינה הומנית סוציאליסטית, רצוי היה אילו מאיר אריאל יצג את הצד הערבי בשירתו בדומה לדרך שבה בחרו חבריו לעשות זאת, על פני הדרך שבה בחר הוא לעשות כן. הם אומנם יצגו את המיעוט הערבי בבינוניות ובדרך אגב, אך הם לא לעגו או לחילופין בזו לו. |
|
||||
|
||||
שיר כאב עובר ושב (כאב על העובר ושב) איזה מזל אני שר עכשיו ( שירת אלה ללא המזל) שיר כאב כל פעם חוזר ( שיר שחוזר על הכאב) תפסה לה צעיר ערבי משכיל (הממשלה מתמרנת בחסות ההשכלה) דווקא אחד שהיכרתי ( היינו חברים קודם שתומרנו) אפילו ראיתי את זה מתחיל ( נתנו בזה יד עד שהבנו) לילה אחד השתכרתי (שיכורי המלחמה) הרגשתי איך שזה זוחל לי ( המיניות מתפרצת אני מאבד את זה) מתחת לרגליים (בא לי הכל מהארץ שתחתיי) ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים ( הלבוש הדתי האטום) טוב אני לא יכול להקיף אישה 365 מעלות ( גם צדיקים יש להם מרווח לטעות) תמיד נשאר לה סדק ( חריץ הכנסת מזומנים) דרכו היא יכולה פתאום להתגלות ( קצת מפתיע אבל אפשרי) לכובר שב בא לוקח ( למי שהיכולת בידו) כל מה שהיא רוצה לתת ( לוקח מה שהיא אמורה לתת) היא רק חוטפת לעצמה רגע אחד רוטט ( היא רק תפסיד את האהבה שלה) צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים (אמיתי) צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים ( מחפש בך אנושיות) מורה באיזה כפר במשולש (יודע איך חיים בשיתוף) משתתף בבימת חובבים מעורבת ( חובבים=חיבה לדבר. לא הפכו למקצוע) של המועצה האיזורית שלנו המעורבבת ( האיזורית = שעירבבו אותם למחוזות נפרדים) היא ואני יוצאים כבר די הרבה בעצם ( היא = שוב השלטון) יוצאים מהמסלול) איפה היא איפה פוליטיקה ( איפה היא ואיפה גישור) היא עוד בכלל מוצצת ( היא רק מוצצת משני הצדדים) משוגעת על תיאטרון (שחקנית) היא רק לא אחת מאלה אבל אם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא אפילו עם אלה (היא לא שותפה אבל נדחפת לכל חוג) היתה הולכת למפגש פעם בשבוע (מפגשי ראווה לשלום) ההמשך ברור. מאיר היה גאון ואפשר למצוא בכל השירים אהבת ארץ טהורה. מובן מאילו שהמדינה לא הקימה מורשת לזכרו |
|
||||
|
||||
אוסיף את השורה הנפלאה אי שם במרחב נבחו כלבים לירח ( חלק מהתחרות של המעצמות שלחו כלבים לחלל) |
|
||||
|
||||
Salute her when her birthday comes. בוב דילן
For Halloween buy her a trumpet And for Christmas, give her a drum. |
|
||||
|
||||
לדעתי המשפט: "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית, יושב ערבי עם נרגילה", דווקא מתייחס לזה שהערבי מתריס בפני מאיר אריאל, כמייצג היהודים, שבדר"כ היהודים לא סופרים את הערבים. כלומר, היהודים מדברים, מתכננים ופועלים בלי לקחת בחשבון את הערבים, אבל הם כאן, ואי אפשר להתעלם מהם כי זה בסוף מתפוצץ לכל החברה הישראלית בפרצוף. |
|
||||
|
||||
בסוף כל משפט (5) - אני תמיד חשבתי, שהכוונה היא הדימיון בין השפה העברית והערבית, אולי רמיזה של הדמות בשיר, שמקורן של מספר רב של מילים בעברית, הוא מערבית - לדוגמא : צחוק (דחקה) אבטיח (בטיח) מדרשה (בית ספר-מדרסה) וכו'... |
|
||||
|
||||
אני די בטוח ששלושת המילים שנתת יש עדויות בעברית לפני שיש עדויות כלשהן למשהו בערבית. כמובן, שתי השפות הן ממשפחת השפות השמיות, ויש ביניהן המון המון משותף. אבל שאילה מהערבית לעברית היא בעיקר לסלנג. הדוגמה האהובה עלי, אחרי שהבנתי איך היא באה לעברית, היא ''בא לי''. ובנוגע לשורה של אריאל, לדעתי היא כוחה הוא באניגמטיות שלה, וכשלעצמי אני לא מחשיב אותה מוצלחת במיוחד, אבל קשה להתווכח עם ההצלחה. |
|
||||
|
||||
"שלושת המילים"?? ירדן, עליך אני מתפלא! |
|
||||
|
||||
אני כבר לא מתפלא )-: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |