אמצע הדרך או פארסה מיותרת? 24
בויכוח בין היהדות האורתודוכסית לחילוניות, מנסה הזרם הרפורמי להציג את עצמו כחלופה שפויה. אקספוזיציה לקראת הקרב האמיתי.

בכל פעם שמתעוררת בעיה של אלימות נוער, עולה מצד החרדים טענה כי החינוך נטול־הערכים של החילונים הוא הוא הגורם להדרדרות המוסרית של ילדים המבצעים מעשים מחרידים של התעללות, אונס ורצח. הטענה הזו, ובצדק, מרגיזה את הצד החילוני, שקובל כי החברה החרדית אינה נטולה מעשי אלימות משלה, אלא שהחרדים שומרים את הכביסה המלוכלכת שלהם בבית, בעוד שאצל החילונים הבעיה מטופלת על־ידי המשטרה.

הויכוח בעניין החינוך לערכים בשני הצדדים הינו ותיק בארצנו - לפחות מאז משל העגלה המלאה שהמשיל הרב הראשי לישראל לדוד בן־גוריון, כששאלת גיוס בני הישיבות עלתה לדיון. על פי הסקר (חסר משמעות סטטיסטית, אמרנו?) שערכנו כאן בין קוראי האתר, נראה כי בין כל העימותים הקשים שקיימים, וכדאי אולי להוסיף גם - בועטים, בישראל בבת אחת, העימות בין האוכלוסיה החרדית לבין האוכלוסיה החילונית הוא העימות הקשה ביותר. גם התגובות הרבות למאמרו של אסף ברטוב מיום כיפור מראות על הלהט האוחז בקוראינו למשמע מילות הקרב "כפייה דתית", והניצים התייצבו בעמדותיהם המנוגדות עד מהרה.

בתוך העימות בין הקיצוניות החרדית (והחרד"לניקית, הדתיים־לאומיים שעוברים תהליך מתמשך של התחרדות) לבין הקיצוניות החילונית הלוחמנית, כפי שהיא מיוצגת על ידי ששת המנדטים של שינוי בכנסת, הופיעו קבוצות שונות שניסו לגשר על הפערים, בין אם תנועת "צו פיוס" התמוהה, שהסתפקה במסעות פרסום שהנקודה הבולטת בהם הייתה המינוריות שלהם - החסרון בכל מסר משמעותי, ובין אם קבוצות שניסו להפגיש בין חילונים לחרדים על קרקע נייטרלית, ולאפשר להם להפרות זה את זה מעולמותיהם השונים, קבוצות שלעיתים נדמה כי עיסוקן הוא בשכנוע המשוכנעים.

אופציה אחרת, שנכנסה לתודעה הישראלית רק בשנים לאחרונות, אך קיימת בארצות נכר כבר שנים רבות, היא התנועה הרפורמית. הרפורמים אינם מנסים לגשר בין שתי אוכלוסיות נפרדות, אלא ליצור אוכלוסיית ביניים - דתיים זוטא. כל זאת תוך תקווה שאוכלוסיית הביניים הזו תגדל ותהיה לקבוצה המרכזית, ובכך תסגור את הפער שנוצר בעם ותיצור דת יהודית פחות או יותר אחידה.

התנועה הרפורמית אף זכתה, בשנה האחרונה, לגילויים רבים של חיבה מצד קבוצות של אינטלקטואלים חילוניים הרואים בה "יהדות שפויה", ותמיכה מצד קבוצות אחרות של חילונים שמנצלים את הרפורמים כדי להקניט את החרדים. אין כמו שמחתו של חילוני למהדרין שיוצא בהתרסה מבית כנסת רפורמי אחרי תפילת יום־כיפור ושולח חיוך של נצחון אל עבר בית־הכנסת האורתודוכסי שמעבר לרחוב.

מצד שני, התנועה הרפורמית זוכה גם לקיטונות של לעג ובוז - גם מצד החילונים וגם, ובעיקר, מצד החרדים. הטיעונים, במקרה הזה, הם זהים משני צידי המתרס - אם כבר דתי, אז עד הסוף. השעטנז של תפילות וכשרות עם נסיעה בשבת נראה לחילוניים כמוזר וחסר פשר, ולחרדים כהבלים גמורים.

שתי הגישות החילוניות, זו התומכת ברפורמים וזו הרואה בהם תופעה מיותרת, תיוצגנה בשבוע הקרוב על־ידי שני מאמרים, לשיפוטכם.

כמיטב המסורת המתגבשת לאיטה (שבועיים, דיר באלק!) נמשיך להביא גם מאמרים נוספים בנושאים מגוונים ונצפה בכיליון עיניים לקרוא את תגובותיכם ולצפות בדיונים שיתנהלו להם באתר. כדאי לציין, בהזדמנות זו, כי כדאי לבדוק מידי פעם מאמרים ישנים שעניינו אתכם - גם אם הם עברו עמוד אחד אחורה, אין בכך כדי לקטוע דיון באיבו.

אגב, אם תהיתם לעצמכם - "למה רק שתי הגישות החילוניות?", אני אשיב לכם ב-"שאלה מצויינת! למה, באמת?" אם מי מכם מעוניין לתרום את הגישה החרדית לשאלה - הנכם מוזמנים לשלוח את המאמר אל עורך האייל.

בכלל, אנחנו עדיין ממשיכים לחפש עוד כותבים רעננים, מקוריים ודעתניים לכתיבה בכל הנושאים הנידונים באייל הקורא, פרטים - באותו מקום.



בעקבות ההתנקשות שהתבצעה בבית חולים תל־השומר ביום שבת, התראיין סגן מנהל בית החולים לערוץ 2, ושם הסביר את מהלך הארועים. לפי תאורו, נכנסו המתנקשים לבית החולים במדים מגוהצים, בהופעה מסודרת, מגולחים למשעי, ודיברו בנימוס וברהיטות. התנהגותם המושלמת של השוטרים המתחזים, הסביר הסגן, הטעתה את עובדי בית החולים ובשל כך אפשרו להם להכנס אל מחלקת אף־אוזן־גרון ולבצע את זממם.

הדבר שהטריד אותי בתאור הזה היא העובדה שהופעה כזאת מצד שוטרים דווקא הייתה מעוררת אצלי חשדות - לא כך מתנהגים השוטרים שיצא לי לפגוש בחיי. האמת המצערת היא שהשוטרים הישראליים הרבה פחות דומים לקונסטבל הבריטי, והרבה יותר דומים לקריקטורה היצפאנית של השוטר. בעקרון, שוטרי הרחוב הפשוטים נוטים לעורר בי בדרך כלל הרגשה של חלחלה, ולא של בטחון.

כל זה העלה בי את השאלה - על מי אנחנו הכי סומכים? זה נושא סקרנו החדש: לאיזו מן הרשויות אתם רוחשים הכי הרבה אמון - לכנסת, לממשלה, לבתי־המשפט, למשטרה, לצבא, לשב"כ או לתקשורת, שלעיתים מתייחסים אליה כרשות הרביעית בחלוקה של רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת.


קריאה מהנה!
דובי קננגיסר
עורך ראשי, האייל הקורא.

קישורים
מאמרו של אסף ברטוב - יום כיפור שלי
הסקר הראשון
סקרנו החדש
התנועה הרפורמית אתר הבית - בית דניאל
אתר חופש חילוניות לוחמת
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הבעיה האמיתית... 140
... של החרדים עם היהדות האלטרנטיבית אינה הנסיעה בשבת (ניחא), אלא היחס השיוויוני לנשים, רחמנא לצלן.
הבעיה האמיתית... 158
ויותר משמפריע להם שנשים זוכות לשוויון, מפריע להם שאישה בזמן שהיא "טמאה" נודעת בתשמישי קדושה. *זה* הפחד האמיתי של השחורים.
יש יותר משתי דרכים להיות יהודי 142
יש יותר משתי דרכים להיות יהודי. ברשימתך התייחסת לזרם הרפורמי ולזרם האורתודוכסי, מבלי לציין את הזרם הקונסרביטיבי שנאבק - צד בצד עם הזרם הרפורמי - בהגמוניה האורתודוכסית על שירותי הדת בישראל.
יצויין גם, כי בעוד בארצנו הופעתן של התנועות הללו (הרפורמית והקונסרבטיבית) היא בגדר של תופעה חדשה ואף קצת מוזרה, הרי שהן זוכות לתהודה עצומה בקהילות היהודיות בתפוצה. בארצות הברית, למשל, מסתפקת התנועה האורתודוכסית בעשרה אחוזים מכלל היהודים, בעוד שהרפורמים והקונסרבטיבים פורשים את חסותם על כתשעים אחוזים מכלל היהודים.
על כל פנים, בעוד שבנצרות, למשל, מאמיני הכנסייה של היום השביעי, השובתים (ממש כמו האורתודוכסים אצלנו) ממלאכה ביום השביעי, מהווים מיעוט פנאטי שכמעט ואינו נספר - הרי שביהדות הם מהווים מיעוט משמעותי בגולה ורב מאסיבי בארץ.
חכה לתורך! 144
תורך יגיע, שרון, לתת את כל הנתונים שתחפוץ בהם. נכון שלא הצגתי את הקונסרבטיבים בנפרד, אך הסיבה היא הכריכה המשותפת שהם זוכים לה בתודעה הישראלית.
את תפוצתה הנרחבת של התנועה הרפורמית בחו''ל דווקא כן ציינתי.
על כל פנים, המאמר הנ''ל אינו אלא אקספוזיציה למאמר שלך עצמך, ולזה של יוסי גורביץ שיעסקו בשאלת הרפורמים באופן נרחב יותר.
בן גוריון וה''חזון איש'' 143
האמרה על העגלה הריקה נאמרה על ידי ה''חזון איש'', גדול האורתודקסים הלא-ציוניים במאה הנוכחית, לבן גוריון. לא אמר זאת הרב הראשי. הרבנים הראשיים לישראל, להוציא עובדיה יוסף ואולי הרב קוק, תמיד היו אפסים חסרי משמעות או חשיבות. החזון איש עצמו היה מתאבד לפני שהיה מקבל על עצמו את תפקיד הרב הראשי, שכן בעיניו הייתה הציונות כפירה.

הרב הראשי, ראוי להזכיר, הוא בסך הכל פקיד ממשלה. הוא לא אמור להיות, ואכן איננו, בעל הלכה חשוב.
בן גוריון וה''חזון איש'' 146
התיקון מתקבל בהכנעה.
קבל את התנצלותי.
בן גוריון וה''חזון איש'' 2430
הרב הראשי לישראל הוא בודאי גדול בתורה, והוא נושא בתפקיד המרא דאתרא של א''י וזהו תפקיד חשוב ביות. החזון איש לא היה מתאבד כי זה אסור לפי ההלכה מלבד זאת תפקיד הראשון לציון הרב הספרדי הראשי לישראל היה קיים הרבה לפני קום המדינה.
יהדות ארה''ב 157
בניגוד למה שהריפורמים טוענים שרוב יהדות
ארה"ב היא שלהם, רובם לא משתייכים לאף בית כנסת אולי עשרים אחוז מהיהודים פה (בארה"ב) שייכים לתנועות הרפורמי והקונסרבתי והמשיחים ביחד!, ובאנגליה כמעט ואינם

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים