הידד לשנסון העברי! 2404
ברק אלנקוה והגטו סווינגרס – "זכותו של Puzzle להיות מורכב"; הפקה עצמית; יוני 2005.
האלבום הזה מתחיל במבחן למאזינים: השיר הראשון, "פתיחה", הוא שתי דקות של זוועה טהורה ומכוונת. שיר לחלוטין בלתי ניתן להאזנה. רק בהמשך יסתבר למאזין המתמיד שלשיר הזה אין שום קשר למה שבא אחריו.

כאשר יצא האלבום הראשון של שלמה גרוניך, "למה לא סיפרת לי", נדחק קטע הנושא שלו, קטע לא קל אף הוא, לסוף האלבום. מין הפתעה לסיום. ברק אלנקוה בוחר לתת לנו את האגרוף הזה כבר בהתחלה. אבל השיר עושה את מלאכתו נאמנה – קשה להתעלם ממנו. אפשר לכבות את המכשיר, אפשר לזרוק את הדיסק, ואפשר להסתקרן. להסתקרן, כיוון שברור שמדובר כאן במשהו שונה.

לא רק שאנז אליזה

במאמר שכותרתו "השנסון האנגלי", עקב לאחרונה המוסיקאי והמלומד האנגלי פיטר אוסטרובסקי אחר התפתחותו המאוחרת של השנסון באנגליה. אוסטרובסקי עומד על כך שבעוד שבאירופה הקונטיננטלית, בפרט בצרפת ובגרמניה, המושג "שנסונייר", או "ליידרמאכר", מגדיר מבצע של סוג מסוים של שירים – שירים אינטליגנטיים, רציניים, מתוחכמים ומורכבים יותר מהרגיל – הרי שבאנגליה לא היה קיים מושג מקביל; מעט מאד כותבי שירים פעלו בתחום הזה, וכתבו שירים בסגנון הזה, בשפה האנגלית. רק בשנים האחרונות, כחלק מתחיית מועדוני הפולק באנגליה, התחילו לפעול בשוליים אמנים אנגליים ששרים "שנסון אנגלי".

ברק אלנקוה הוא שנסונייר עברי. השירים שלו מורכבים, ומתכתבים עם שלל עמדות של זהות עצמית (זהות של משפחה, מערכת יחסים עם האח, מערכת מורכבת של אהבה, בלדת סבים שמושרת ביידיש). השימוש שלו בשפה עשיר ("לך תאמין, רק, שלא תדבק לשון או תשכח ימין / לך ובעט עכשיו סיר בשר של עקבותיך"). הוא אינו חושש להשתמש כבדרך אגב במושגים שמניחים עושר כזה גם אצל המאזין ("שיגעון, שיגעון שקוראים לו עצבת / נדפס בקידוש לבנה"), ומשתעשע בחן רב עם השפה ("לייציניקן"; "משפחה שורשנית ס'ט'טיסטית"; "הכל מוחמץ בתוך כלים... הכל מוחמץ בתוך פנים... הכל מוחמץ אבל יודע").

הולכים בעקבות הפסנתר

הליווי המוזיקלי של הגטו סווינגרז (חיים כהן בגיטרות, גל חרמוני בקלידים) מוגש בטוב טעם ואינו משתלט על השירים. מצד אחד, ההצטנעות של הליווי המוזיקלי הופכת את האלבום לקשה מעט יותר להאזנה, אבל מצד שני, הדבר מבטיח שכאשר השירים יבוצעו בליווי מינימלי בפאב הקרוב לביתכם, הם יתקבלו יפה גם בעירום יחסי. זוהי נקודה חשובה, היות שיסוד מרכזי בסוגה המוזיקלית של השנסון הוא ההופעה החיה. כיוון שהשירים אישיים מאוד, נודעת חשיבות יתרה למגע של האמן עם הקהל.


מימין לשמאל: ברק אלנקווה, חיים כהן וגל חרמוני (צילום: אוה גז, באדיבות ברק אלנקוה)



יש להניח שהפיתוי להפקה מוזיקלית בומבסטית, דוגמת זו של האלבום "מנועים קדימה" של להקת אלג'יר, היה קיים במהלך הקלטת האלבום (אגב, הגשת השירים של אלנקוה מזכירה מאד את זו של אביב גדג', הסולן של אלג'יר). אבל הפקה בומבסטית היתה חוטאת לאופי השנסוני של האלבום. אפשר להיווכח בכך בשיר שחותם את האלבום, "אני לא פרנסואה", הזוכה לעיבוד רוקי יותר, ומושך אחריו את אלנקוה לשיר אחרת. מה שמתקבל הוא בלוז־רוק בנוסח דני ליטני – סגנון יפה כשלעצמו, אבל מחטיא את האווירה הכללית והסגנון השנסוני הייחודי של שאר האלבום.

כאמור, העיבוד הזה חריג באלבום. מתקבל הרושם שנעשתה בחירה מודעת בליווי מוזיקלי מינורי יותר של השירים. הגטו סווינגרז מוסיפים צבע עדין – על פי רוב, הצליל הדומיננטי הוא של הפסנתר, והגיטרות מעטרות אותו היטב ברקע. לבחירה הזאת יש מחיר, והוא היעדרו של להיט מיידי – שיר שהעורכים המוזיקליים יבחרו להשמיע ברדיו, ודרכו יכירו את האלבום לקהל המאזינים. אפילו לשלמה גרוניך היה בתקליטו הראשון את "רוזה מרציפן" (מצד שני, "סע" או "הכל מוחמץ" באלבום של אלנקוה יכולים אולי להשתבץ בשידור, אי שם ליד שיר של ברי סחרוף).

להופיע, להופיע, להופיע

האלבום הופיע בהפקה עצמית מוקפדת היטב, הן מבחינת העיבוד ואיכות ההקלטה באולפן, והן מבחינת העיצוב הגרפי של העטיפה וחוברת המילים. אבל במציאות הקמעונאית של חנויות התקליטים בישראל, שרובן שייכות לאחת מהרשתות הגדולות וחלקן קשורות עסקית לחברת תקליטים, נתוני הפתיחה הללו אינם מספיקים. תנאי השוק הם כאלה, שניסיון להפצה עצמית של האלבום לחנויות עשוי לזכות להצעה להשאיר עותקים בקונסיגנציה תמורת תשלום שוטף + 120 (שזה, בעברית: תשאיר פה את התקליטים; אם נמכור אותם, נשלם לך ארבעה חודשים אחרי שנקבל את הכסף, במקרה הטוב).

לכן, אין ספק שהדרך להפיץ את הבשורה חייבת לעבור דרך הופעות חיות. הרבה הופעות חיות, בהן יימכר האלבום למעוניינים אחרי ההופעה. זוהי דרך חתחתים שמי שנחוש להגיע להכרה כלשהי עם הפקת אינדי, חייב לעבור בה. כמובן, לא תזיק להפקה היפה והמעניינת הזו קצת תשומת לב מצד עורכי (ומאזיני) תוכניות הלילה של הרדיו. הידד לשנסון העברי!

למען שלום בית

בחזרה לקטע הראשון שפותח את האלבום. כמו ברוב המבחנים, מספיק להיבחן בהצלחה רק פעם אחת. כיוון שעברתם את המבחן של קטע הפתיחה, ונשארתם באומץ כדי לשמוע במה בעצם מדובר, אפשר ומומלץ בהמשך, בהאזנות הבאות, להתחיל להאזין לאלבום החל מהרצועה השנייה. זה בהחלט יתרום לשלום בית וחיי זוגיות מאושרים.
קישורים
למה לא סיפרת לי - אלבומו הראשון של שלמה גרוניך
אלג'יר - אתר הלהקה
זכותו של Puzzle להיות מורכב - לרכישה באתר "מוזיקה נטו"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

320165
1. תודה רבה על הכתבה. הסתקרנתי. מאוד.

---

2. מתוך בורות מוחלטת‏1 ובסדר כרונולוגי הפוך (כי הלכתי לפי "הגטו סווינגרס"):

א) על Swingers ושות' - מגוגל, כמובן:

(ומשם: קטע שקלט אותי - או שקלטתי אותו:

Both klezmer and New Orleans jazz have undergone a tremendous revival of late as younger musicians have reinvented and reinvigorated these traditions, imbuing them with a new and vital spirit. Brave Old World and Kermit Ruffins and *His Barbecue Swingers* are extraordinary young players on the cutting edge of tradition musical ambassadors of their communities. Armed with impressive virtuosity and contemporary sensibilities, they carry the best of history as they create the future.

סליחה על הבלגן - לא הסתדר לי.)

(מצא חן בעיניי השם Barbecue Swingers... :-))

הקישור: אחד מני רבים.

---

ב) על ה-Jubilee Singers:

אף הקישור לעיל הנו אחד מני רבים.

---

3. משום מה, היה נדמה לי שאריק איינשטין הוא בָּרְדוֹ (Bardo), יהורם גאון נשמע לי כמו טרובדור (בימינו-אנו, אאל"ט, שנסונייר) וחווה אלברשטיין שנסוניירית. אם חטאיי ובורותי קשים ובלתי נסלחים - צר לי מאוד.

---

1 באמת: התחום מוכר לי משמיעה בלבד. אין לי השכלה כלשהי בו. כל תיקון ותוספת מידע להמשך חיפושים יתקבלו בברכה.
---
320175
ברדו?
320190
אני מנחש שהכוונה היא ל-Bard. מתוך מילון מריאם-וובסטר:

Main Entry: 1bard
Pronunciation: 'bärd
Function: noun
Etymology: Middle English, from Scottish Gaelic & Irish
1 a : a tribal poet-singer skilled in composing and reciting verses on heroes and their deeds b : a composer, singer, or declaimer of epic or heroic verse
2 : POET

לעומת Troubadour:

Main Entry: trou·ba·dour
Pronunciation: 'trü-b&-"dOr, -"dor, -"dur
Function: noun
Etymology: French, from Old Provençal trobador, from trobar to compose, probably from (assumed) Vulgar Latin tropare, from Latin tropus trope
: one of a class of lyric poets and poet-musicians often of knightly rank who flourished from the 11th to the end of the 13th century chiefly in the south of France and the north of Italy and whose major theme was courtly love – compare TROUVère
320191
תודה. איכשהו לא חשבתי על בארד.:)
320288
הם לא יכולים גם להטיל קסמים?
:)
320195
ואריק איינשטין כותב שירה?!
משעשע. 321302
אז הטרובאדורים הם שם יותר ספציפי, של מי ששר בעיקר על אהבת האבירים (האם זה תרגום טוב ל-courtly love? לא לגמרי מסתדר לי)
משעשע. 321303
התרגום המוכר הוא ''אהבה חצרונית''.
ללא כותרת 320216
האם באמת אין הבדל בין טרובדור לשנסונייר?
ללא כותרת 321457
צר לי - לא הגעתי לכאן לפני כן.

---

כדי להשיב תשובה מדויקת עליי לבדוק היטב. בין כל המילונים שיש לידי יש הבדלים (גם לגבי *בארד*, גם לגבי *טרובדור*).

הערכים שב-תגובה 320190 מופיעים אף הם, אבל: לא רק הם, ולא בדיוק כך.

בכל אופן: כתבתי *ברדו* ולא *בארד* כי כך שמעתי בהרצאה של האקדמיה ללשון בנושא קרוב. כנראה, המרצה תרגם את המילה הלטינית bardus ל-ברדו. ההתייחסות שלו הייתה לא רק לסוגה של שירים ושירי-זמר מסוימים אלא ובעיקר לגוון-הקול ולאופן-הביצוע של הזָמָר[*].
(הוא, אגב, נתן את אריק איינשטין כדוגמה לברדו [בארדו]. היה עליי לכתוב *בארדו*, נדמה לי.)
(אגב נוסף: זאת לא המילה הראשונה שמקבלת תוספת של תנועה כדי להגות אותה נוח יותר בעברית. כך קורה עם *הֶרְצְל* - אומרים *הֶרְצֶל*.)

---
[*] למיטב ידיעתי, הן ה-"בארדי" (ריבוי ל-"בארדוס" בלטינית; יהיה *בארדים* בעברית) והן הטרובדורים לא תמיד שרו שירים, אפיקה ו/או פואמות שחיברו בעצמם - אנחנו מדברים על ימי הביניים.
ללא כותרת 321497
גם לי אותה תחושה - הטרובדורים שרו גלגולים של שירי עם בעיקר, וגם אם המציאו להם מלים חדשות ונושאים חדשים, זה היה מנהג רווח אצל כל מי ששר.
השנסונייר, להרגשתי, "אחראי" יותר לשירתו, במובן שהוא לא רק משתתף פעיל ביצירתה, אלא שהיא באה במוצהר להציג את חיי הנפש שלו. מבחינה זו הוא רק צעד אחד מ- singer song writer המודרני, שהביטוי האישי חשוב לו מאוד. הטרובדורים עסקו יותר בבידור קהל, בשיקוף רגשות או הלכי רוח קולקטיביים ואולי גם בסאטירה, ופחות במתן ביטוי לנפשם.
ללא כותרת 321946
מתברר שטרובדורים ושנסוניירים הם שמות כמעט נרדפים. להלן קישור:

תוכלי לעיין בו. הוא כולל את התקופה המקבילה בגרמנית.

הערה: הייתי בטוחה כי La Chanson de Roland היא אפיקה (אפוס, בכל אופן), כמו El Cantar de Mio Cid - אבל: לא. רק ה-Cantar de Mio Cid מופיע בתור אפיקה:

מצאתי קישורים רבים (קל יותר מהקלדת חומר). להלן שלושה שהם אחד:

אגב: שקספיר זכה לכינוי The Bard. חלק ניכר ממחזותיו (רומאו ויוליה; הסוחר מוונציה; ליידי מקבת'; ועוד) היו *נובלות* איטלקיות או סיפורי עם מבריטניה, גרמניה, סקנדינביה.
---
שימי לב לשמות החזנים אצלנו לפי שם-המשפחה:
אצל האשכנזים תמצאי Kantor - Cantor (כינוי למי ששר במקצועו);
אצל האשכנזים קיימת גם הווריאציה: Mussicante, השייכת גם לספרדים;
ואצל הספרדיים יש Hazan - חזן.
---
תוספת ראויה, בקיצור:
מן הטרובדורים התפתחה הסוגה של השירה הלירית. נדמה לי שלהתפתחות הזאת התייחסת בתגובתך.
מלבד זאת: כדאי לך לעיין במילונים אטימולוגיים.
---
השירה הלירית 322544
השירה הלירית *המודרנית* אולי מתחילה בטרובדורים. גם ליוונים במאה השביעית לפנה"ס היתה שירה לירית, והם שטבעו את המונח. עוד לפניהם (ובלי מונח), אפשר להרחיק ממש עד שירת שומר העתיקה, ולמצוא שירים שהיום היינו מכנים "ליריים".
השירה הלירית 322547
נכון מאוד. הם אפילו קיימים בתרגום לעברית.
השירה הלירית 322609
:) טוב שתיקנת. (לא שכחתי את סאפפו, למשל. אבל שכחתי לכתוב *המודרנית*.)
תודה גם על התוספת החשובה.
ללא כותרת 321529
האם בלטינית מבטאים את ה- u כמו בצרפתית (בין יו"ד לו"ו)?
לטינית כשפת אם 321593
אם אתה צרפתי שמדבר לטינית, אז כן.
ללא כותרת 321947
לא מצאתי כרגע קישורים לטקסטים בלטינית בליווי דִקלום. יש, הרבה - מה שאין לי: זמן פנוי. אבל זה הכיוון.
ללא כותרת 321979
אם אין לך זמן פנוי, הגעת למקום הנכון - אני מוכרת עכשיו חבילות זמן פנוי במחירי סוף עונה. הטבות למקדימים.
תודה, אבי. 320470
נכנס לרשימה לביקור הבא בארץ, אם כי הגימיק בתחילת הדיסק נשמע לי קצת כמו... גימיק.
גימיק?!?! 384750
אולי זה מפני שאוזני כבר מורגלות לעייפה במיני רעשים וצלילים האמורים לטרוד את מנוחתו של כל בן-תמותה, אבל הקטע הראשון בעיני הוא יצירת מופת בפני עצמו. האינטנסיביות הרגשית יצרה אצלי הזדהות מיידית "אנל'א מרגיש טוב, אני מרגיש טוב... איך אני מרפה ולא מרפה". מעין בליל נפלא של אמוציות שמכה טוב-טוב בבטן את מי ששכל בין אוזניו!
322765
משה גורלי (משה? גורלי? כן, משה גורלי) טוען שקרנם של המבצעים שאינם יוצרים ירדה עם השנים, ושזו הסיבה לירידה בפופולריות של נורית גלרון.
הטיעון הראשון שווה בדיקה; השני שגוי בעיני: גלרון כבר "לא סוחבת בעלייה" כבר כמה שנים טובות, למרות שהאלבומים הראשונים שלה נפלאים. השירה שלה כיום עושה רושם של הזנחה, לפחות באוזניים שלי - התרחקות מעצמה והתמקדות בפופ, במובן הרע שלו (מישהו זוכר שפעם היתה על הגבול שבין זמרת ג'אז לזמרת רוק? עושה רושם שהיא עצמה שכחה את זה).
322769
למה זה סותר? אין מלחינים מוכשרים כארגוב שכותבים לה לחנים מורכבים, אז היא נסחפת לכיוון הפופי-פשטני שבאמת פחות מתאים לה. סביר שיש קשר בין המוטיבציה של זמר לבין החומר שהוא מקבל, ואם אין חומר נוצרת הזנחה.

(לא יותר נכון לומר שפעם היתה על הגבול בין זמרת ג'אז לזמרת פופ? הדבר הכי רוקי שעולה בדעתי זה הביצוע של "כשאת בוכה את לא יפה" עם רביץ, אבל בטח תיכף תזכירי לי שירי רוק אחרים שלה).
322788
"סוס מעץ" הוא בהחלט רוק מבחינתי, והביצוע חזק ופוגע. כנ"ל "אחרינו המבול", אם כי הוא שיר די גרוע, וגם "אתה הרי יודע" (רק האהבה קירבה אותי לחיים). הייתי מכניסה לכאן אפילו שיר כמו "בחלומי" (תמיד אותה ציפור צועקת), למרות שעל ההגדרות האקדמיות אפשר להתווכח. ומה על "נגיעה אחת רכה"? זה בכלל בלוז.

ולגבי ההזנחה - להרגשתי, לא רק בחומרים, גם בצורת השירה שלה ובאינטונציה היא מחפפת. פעם שרה הרבה יותר מדויק וזהיר, וגם ניצלה את כל האוקטבות שלה, לפחות מדי פעם.
ווקאליזה 322794
לזה את מתכוונת כשכתבת "בלוז" ו"ניצול כל האוקטבות"? אם אני זוכר טוב, הביצוע שלה לקטע הזה של טוטס טילמנס היה הסיבה שבגללה קניתי את תקליט ההופעה החיה.
ווקאליזה 322799
יצא לי להיות בהופעה חיה שלה בה ביצעה את הקטע. באמת היה משיאי הערב. אבל ברקת צודקת: זה היה די מזמן.
ווקאליזה 322808
אם אתה אומר אז כן.
אבל בלוז לא קשור לזה - ''נגיעה אחת רכה'' הוא בלדת רוק-בלוז. שום קשר לווקאליזה (ואם יש, אנא האר את עיני).
322798
אבל זה מה שניסיתי לומר: צורת השירה והאינטונציה דורשות השראה, וההשראה באה (גם) מאיכות הלחן. אני מנחש (וייתכן שאני טועה) שאילו היה עובד איתה היום מלחין מבריק ברמה של ארגוב, היא היתה מוצאת בעצמה את האיכות, הדיוק והמנעד שהלכו לאיבוד כשכל מה שיש לשיר זה פופ חיוור.

("סוס מעץ" - שכחתי. נכון.)
322809
ביצה ותרנגולת, כנראה.
הופעת השקה לדיסק החדש של ברק אלנקוה - הורה לשוט 568530
ברק אלנקוה הוציא דיסק חדש, "הורה לשוט". הופעת ההשקה תהיה בלבונטין 7 בת"א במוצ"ש 30.4.11 בשעה 22:30. טעימה לדוגמא: מסלולי החישה.

גילוי נאות: אני חבר ילדות של ברק, ומשתתף בחלק מהקטעים בדיסק ובהופעה.
הופעת השקה לדיסק החדש של ברק אלנקוה - הורה לשוט 573949
ב"הארץ" התפרסמה היום ביקורת נלהבת של בן שלו על הדיסק החדש של ברק. איזו נחת.

אפשר עכשיו לשמוע את האלבום במלואו באתר בנדקאמפ, כאן. המלצת היום: "באת אלי" (קטע מס' 17), שהוא דואט של ברק ושלי (על גיטרה בס פרטלס).
הופעת השקה לדיסק החדש של ברק אלנקוה - הורה לשוט 573957
הצליל של הגיטרה בקטע 17 הוא מתוק מאין כמוהו, באמת מזכיר צ'לו באווירה שלו.
(חבל שאתה לא יודע לנגן על חצוצרה :-) )
הופעת השקה לדיסק החדש של ברק אלנקוה - הורה לשוט 573971
תודה על ההפניה! האזנתי והתרשמתי עד מאוד. יש שירים שהיה לי קשה להאזין לטקסטים שלהם, כמו שיר המוזלמנים.

מוזר שהביקורת מדברת על תקדימים של רוק תיאטרלי אבל משמיטה את כפיר שתיוי, אמן קברט-רוק משובח, עם השפעה של טום וויטס, שנעלם לאחרונה (שאחד משני אלבומיו גם נוגע לשואה "שבוע ימים על הפצע").
הופעה נוספת 576738
אחרי ההצפה של קוראי האייל בהופעה הקודמת, אני שמח לבשר על הופעה נוספת של ברק אלנקוה בהשתתפותי: יום ג' 2 באוגוסט ב-‏8:30, ב"צוזאמן" בלילינבלום 25 ת"א.

ההופעה תהיה קצרה, אבל היא לא מיועדת לרכי הלבב - רק ברק ואני על הבמה, וכמעט כל השירים יהיו של שירה + בס בלבד.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים