הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה 2461
קטע מתוך ספרו החדש של אילן שיינפלד, "הסדנה לשירה – מדריך לכותבי שירה ולמלמדיה". הספר ראה אור לאחרונה בהוצאת שופרא לספרות יפה.
עטיפת ''הסדנה לשירה''
רחל חלפי

בּלוּז הלכתי לעבוד בְּתור בת־יענה

הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
אָמְרוּ לִי אֵין לָךְ קְוָלִיפִיקַצְיוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי עֵינַיִם וּפָחוֹת מִדַּי חוֹל
תּוֹצִיאִי לָךְ מִן הָרֹאשׁ שֶׁתִּהְיִי פַּעַם בַּת יַעֲנָה

כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל אֲנִי צְרִיכָה
רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל אֲנִי צְרִיכָה
וְגַם מַשְׂכֹּרֶת צְרִיכָה
לַעֲבֹד כַּמָּה מָתוֹק לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה מוּכָנָה
אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת כְּתַחְבִּיב בַּת יַעֲנָה בְּהִתְנַדְּבוּת בַּת יַעֲנָה רַק שֶׁיִּתְּנוּ לִי
לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה

אַתְּ לֹא מְבִינָה? רָצָה רָצָה כְּמוֹ צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה
וְצָרִיךְ מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ, אַתְּ לֹא מְבִינָה?

מוּכָנָה אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי יַעֲנִי בַּת יַעֲנָה!
מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא
רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?

הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ זָקוּף מִדַּי הֵם אוֹמְרִים לִי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה הַזּוֹאוֹלוֹגִית
הַגּוּף שֶׁלָּךְ חָצוּף מִדַּי הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ חָשׂוּף מִדַּי אוֹמֶרֶת הָעוֹבֶדֶת
הַסּוֹצְיַאלִית שֶׁל גַּן הַחַיּוֹת
אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּתְהַפְּכִי בַּהֲפֵכָה
תַּהַפְכִי אֶת עוֹרֵךְ תְּעַקְּמִי אֶת צַוָּארֵךְ וְתִקְבְּרִי אֶת רֹאשֵׁךְ
לֹא תְּקַבְּלִי עֲבוֹדָה שֶׁל בַּת יַעֲנָה?!

אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה
זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה

נָא! זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל נוֹצוֹת, הֵם צוֹעֲקִים לִי, זֶה עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה!
שֶׁל חוֹל וַהֲבָנָה!!
(מתוך: רחל חלפי, זיקית או עקרון אי הוודאות,
הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו)

השיר כתוב כמונולוג של אישה, ופותח בהצהרה המנוסחת בלשון כמו לוגית: "הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה." לכאורה, יש היגיון רב באמירה זו, שהרי - היכן ניתן לעבוד בתור בת יענה אם לא בגן חיות? אלא שכמובן, 'עבודה' בתור בת יענה היא דבר שאינו אפשרי כלל. לכן, זוהי הצהרה המלעיגה את הלוגיקה, ויוצרת מלכתחילה התבוננות אירונית מאוד של הקורא בדוברת ופקפוק במידת התבונה שלה.

המשך הבית דווקא תומך בדוברת, בכך שהאנשים המראיינים אותה בראיון העבודה אינם מתייחסים לאבסורדיוּת שבעצם הרעיון 'לעבוד' בתור בת יענה. להפך, הם מראיינים אותה בצורה מקצועית, כביכול, ומשתמשים בביטויי לשון השמורים לראיון עבודה: "אָמְרוּ לִי אֵין לָךְ קְוָלִיפִיקַצְיוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה". בהמשך הם גם מפרטים לאילו התמחויות זקוק מי שרוצה לעבוד כבת יענה: "יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי עֵינַיִם וּפָחוֹת מִדַּי חוֹל/תּוֹצִיאִי לָךְ מִן הָרֹאשׁ שֶׁתִּהְיִי פַּעַם בַּת יַעֲנָה". המראיינים הם מקצועיים, יש להם לשון מקצועית והם פועלים על פי סטנדרטים מסוימים. מתוך סטנדרטים אלה הם גם דוחים את בקשתה של הדוברת לעבוד כבת יענה.

הבית הבא חוזר לנקודת המבט של הדוברת. באמצעות החזרות "כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל", "רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל", משפט הייחוד "אֲנִי צְרִיכָה" והמשפט החסר "וְגַם מַשְׂכֹּרֶת צְרִיכָה", נבנה כאן טון דיבור עילג, היסטרי, של אישה מן המעמד הנמוך, הנאבקת לפרנסתה. גם המשך הבית כתוב בתחביר המאפיין סלנג ישראלי, "אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת כְּתַחְבִּיב בַּת יַעֲנָה בְּהִתְנַדְּבוּת בַּת יַעֲנָה רַק שֶׁיִּתְּנוּ לִי/ לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה", ומחזק את הטון העילג של הדיבור ואת אפיון הדוברת כאישה פשוטה ונטולת תחכום. כן מסתתרת בתוך המונולוג הקצר שלה גם סתירה לוגית, בין "כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל אֲנִי צְרִיכָה" לבין "רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל אֲנִי צְרִיכָה". הרי בת היענה משתמשת בחול כדי לטמון ראשה בו, כדי להימנע מן הראִייה. הבאת שני הדברים הסותרים זה לזה, בתור תבנית של חזרה כפולה ותוך כדי חריזה, "חוֹל" "הַכֹּל", מחריפה את העימות הלוגי, ומאפיינת את הדוברת הן כאישה היסטרית, והן כמישהי, שאינה מבינה עד תום מה נדרש ממנה כבת יענה: אם היא רוצה לעבוד בתור בת יענה, הדבר הכי חשוב הוא שתטמין ראשה בחול ותחדל לראות מה שמסביבהּ.

הבית הבא הוא מנקודת המבט של הסובבים אותה, אולי המראיינים הפוטנציאליים לעבודה. הם אומרים "אַתְּ לֹא מְבִינָה? רָצָה רָצָה כְּמוֹ צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה/ וְצָרִיךְ מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ, אַתְּ לֹא מְבִינָה?". בתשובתם הם מאפיינים את הדוברת כאישה היסטרית (רצה רצה), שאינה מסוגלת שלא לראות, אלא יכולה רק להשכיח מעצמה מה שראתה. תכונות אלה אינן מספיקות לקבלת התפקיד. היא צריכה לוותר לגמרי על הראש.

הנקיטה בדרישה מוגזמת ובלתי אפשרית זו משמשת כאן לערטול התחבולה בשיר. מתוכה אנו מבינים, שהשיר אינו נסב על אישה, המבקשת להיות בת יענה, אלא על אישה, המתמודדת על מעמדה כאישה בחיים החברתיים, הנשלטים בידי גברים. הבית הבא מחזק את האינטרפרטציה הזאת בצורה הומוריסטית. השימוש בשני ביטויים בבית זה, האחד מתחום הסלנג, "יַעֲנִי", והשני תקני, "בַת יַעֲנָה", יכול לשמש לכאורה כדרך נוספת לאפיון האישה הדוברת כחסרת השכלה. אולם היכולת שלה להצמיד שני ביטויים עם קשר צלילי ביניהם באופן המחולל אפקט של הומור מְפֵרָה את אפיונהּ ככזו. גם המשך הבית מבהיר, שהיא אישה חכמה, המודעת היטב למצבה, ולפער בין רצונותיה לבין מה שחברת הגברים הסובבת מייעדת לה: "מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא/רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?".

הבית שבא לאחר מכן מחריף את העימות בין הדוברת לבין סובביה, הכוללים כעת גם גברים וגם נשים, שהפנימו את חוקיו של העולם הגברי ודרישותיו מנשים, כמו העובדת הסוציאלית של גן החיות. הימצאותה של עובדת סוציאלית בגן חיות אף היא עוּבדה מלאת הומור, המשמשת לערטול התחבולה. לא מדובר בגן חיות, כי בגן חיות אין עובדת סוציאלית. מדוברת בחברת בני האדם. זאת, ממש כשם שאין דבר כזה, לשכת עבודה זואולוגית.

הבית הזה בנוי מקטלוג שלם של דרישות תפקיד נוספות ממי שמבקשת לעבוד כבת יענה. ממנו מתברר, ששום דבר שהיא עושה אינו טוב דַיו למראיינים בלשכת העבודה. הצוואר שלה לא מספיק עקוֹם, הגוף שלה לא מוסתר דַיו, המבט שלה לא כבוי דיו. חשוב להבחין בכך, שהדרישות מן האישה הן פיסיות. היא צריכה להפוך את עורהּ, לשנות את טבעה, כדי לקבל את המשרה שהיא חושקת בה. המלחמה של העולם הגברי היא קודם כול בגוף האישה, ומתוך כך - גם בתודעתה. בחזרה על קטלוג הדרישות, ובריבוי הפעלים, יש ממד של אכזריות. החברה הסובבת את האישה היא אינטנסטיבית מאוד בדרישותיה, אפילו אלימה. היא דורשת מן האישה מהפּך מוחלט, מקצה לקצה, כדי להתקבל אליה כשווה בין שווים.

בבית הבא הדוברת מנסה, כביכול, לשכנע את הסובבים אותה, שאם אינה יכולה להיות בת יענה, מבחינה פיסית, היא יכולה ללבוש מסכה, בגד חיצוני, שישַׁווה לה צורה של בת יענה, ואפילו יַקנה לה חושניות. הכללת ממד החושניות בהצעתה קושרת את עניין הביגוד והאופנה לאופן שבּוֹ גברים מתבוננים בנשים, ולאופן שבו נשים פועלות כדי לזכות באפשרות להיכלל בעולמם של גברים: על ידי לבישת מסכות. החזרה "זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה", והחרוז שהיא יוצרת עם "בַּת יַעֲנָה" הופכים את כל ההצעה הזאת, ללבוש מסכה של בת יענה, למגוחכת. היא גם חושפת את טבעה האמיתי של הדוברת בשיר. זוהי דוברת מתוחכמת מאוד, מפוכחת, הרואה נכחה את חברת האדם ומה שהיא דורשת ממנה כאישה. היא יודעת מה המחיר שנדרשות נשים לשלם כדי להיכלל בעולמם של הגברים, וכשהיא מציעה ליטול עליה את המחיר הזה, היא עושה כן כדי לחשוף את הנלעגוּת של הדרישות שמציב העולם הגברי בפני נשים.

הבית האחרון בשיר חושף את טבעם האמיתי של הגברים המראיינים אותה. הם משתמשים בביטוי הסלנג "נָא", המאפיין אותם כגברים עצבניים, קִצרי רוח, אבל ככאלה, המודעים היטב לסכנה הטמונה בדוברת כלפי עולמם: "זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל נוֹצוֹת, הֵם צוֹעֲקִים לִי, זֶה עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה!/שֶׁל חוֹל וַהֲבָנָה!!". הם יודעים מה הם דורשים מן האישה: הבנה של חוקי העולם הגברי וציות להם באמצעות הטמנת ראשה בחול, ולא פחות מזה. הם אינם מסתפקים בנוצות, בחיצוניות; הם רוצים את הכול - את הציות המלא לחוקיו של העולם החברתי שיצרו.

השיר "בלוז הלכתי לעבוד בתור בת יענה" הוא שיר מצוין, העושה שימוש בלשון סלנג, באמצעים רטוריים כמו חזרה וסמיכות צלילית, כדי להשיג אפקט של הומור. דרך השימוש בהומור מעבירה כאן רחל חלפי אמיתוֹת חדות מאוד על מעמד האישה בחברה המודרנית. בעיני, ראוי שיר זה להילמד בבתי הספר, ולהיכלל בכל תכנית לימודים העוסקת בשירה עברית מודרנית ובלימודי מִגדר.


קישורים
רחל חלפי
רחל חלפי - הערך בויקיפדיה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תודה על הניתוח, אילן 345188
חלפי היא אחת המשוררות האהובות עלי, בעיקר בגלל השימוש העשיר וההומוריסטי שלה ברבדי שפה שונים, והניתוח מאיר עיניים באשר לתוכן השיר.
עם זאת, אישית לא קראתי את השיר קריאה פמיניסטית - משום מה נשאר אצלי ברמה הא-פוליטית, של קשיי התחברות "רגילים" של יחיד למערכת חברתית. אסוציאטיבית השיר הזה מתקשר לי ל"בובה ממוכנת" של דליה רביקוביץ' (שבתיכון קישרו אותו לפמיניזם ולא הבנתי מדוע. בכלל הוא לא נראה לי מתאים לבני 17, צריך מעט יותר פז"מ נפשי כדי להתחבר אליו).

בן דוד רחוק נוסף הוא "השכנה הקטנה" של אסתר שמיר (ואפרים שמיר):

"בבית ממול דולקים כוכבים
גם כשאתה לא צריך
שרים שירי מסיבות
אצלי הלילה אביך

בבית ממול מנגנים תקליטים
ושקט כשאתה לידה
אני מגדלת בובות
אני עדיין ילדה".

גם על השיר הזה כתב פעם יואב קוטנר כי הוא משקף את מצבן של הנשים ברוק הישראלי, או יותר נכון את הדרתן ממנו. גם כאן התקשיתי לראות סמליות ואולי לכן שלוש הדוגמאות מתקשרות זו לזו אצלי בראש.

1 מצאתי קישור לערך שלה בויקיפדיה ואוסיף אותו למאמר תיכף.
איזה יופי של שיר 345253
ותודה, אילן
אבל
בקריאה ראשונה, וגם בשניה ושלישית, משום מה הוא ממש התקשר אצלי אוטומטית לבעיות של עולה חדשה שלא מוצאת עבודה במקצוע.

או ברובד אחר, שאפילו יותר אהבתי, זה נשמע לי כמו מישהי שנורא רוצה להיות בלתי מודעת, תמימה ולא חקרנית כמו בת יענה. אבל מי שיש לה יותר מדי עיניים ופחות מדי חול לא תוכל לעולם להיות נאיבית, אפילו לא בתור תחביב.

בכל מקרה, רחל חלפי נהדרת.
איזה יופי של שיר 345260
אני מסכימה לגמרי עם הפירוש השני שלך.
וגם עם ההערכה.:)
חושנה 345303
השיר מוצא חן בעיני. אבל יש כמה דברים שאני לא מבין:
א. מה זה "צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה", "מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ"?
ב. מה זה "זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה"?

לגבי הניתוח: נראה לי שלפני שמתחילים לפרשן את כוונת המשורר והטכניקה שלו, ראוי ראשית להסביר ביטויים קשים בשיר (אני בטוח שאני לא היחיד שלא הבין). אם הפרשן לא טרח לפתוח מילון ולשאול מבינים, עולה אוטומטית החשד כמה הוא טרח על שאר הפרשנות ומה ערכה.
אם לביטויים אין פרוש (ולאוו דוקא מילוני, מספיק אם יש משמעות ניתנת להבנה), והם נובעים מצרכי חריזה ומשקל, הרי זו נקודה רעה מאוד לחובת הטכניקה של המשוררת.
חושנה 345310
א. צפורת - צפור. אני מניחה שאת המלים האחרות אתה מכיר, לא? מה יכול להיות לא ברור ב"משוספת ראש"? ציפור ששיספו את ראשה. "חול שכחה" איננו קיים כביטוי, אלא בשיר הזה. ויש להניח שמשמעותו, "חול שמסתיר את הזיכרון", כשם שהחול המוטל על ראשה של בת היענה נועד להסתיר ממנה את העולם (ואותה מן העולם).
ב. "חושנה" - חושנית. נובע בהחלט, לדעתי, מצרכי חריזה ומשקל - אבל לאו דווקא עומד לגנות המשוררת.
חושנה 345331
צפרת הינה פרפר, וכן, גם אני לא לגמרי מבין את המילה בהקשר שבשיר.
חושנה 345446
צפרת היא אכן פרפר, אבל כהגדרה מילונית. בשיר המדובר יש חריגות מגבולות השפה - מחסור בסימני פיסוק, שימוש במילים מוזרות (חושנה, משספת), בליל של קולות שונים שמתערבבים יחדיו, רמה מסויימת של עלגות מכוונת וכדו' - ולכן ניתן להסיק שהמילה "צפורת" היא משחק קטן עם המילה "ציפור".

מעבר לזאת, המילה "צפורת" נראית לי אישית כאלוזיה למספר שירים של ביאליק, כגון "צפרת" ‏1 ו"אייך" ‏2 ("כִּגְוַע בַּעֲרֹב הַיּוֹם בֵּין פִּרְחֵי בְשָׂמִים / צִפֹּרֶת כְּרָמִים".). אם אכן מדובר באלוזיה, אז השיר בעל הניחוחות הפמינסטיים-משהו בוחר להתכתב במודע עם דמות האישה, האהובה הלא מושגת, מהרסת החיים ומשמידת השירה, שמופיעה בשירת ביאליק.

חושנה 345390
אתה מניח אוטומטית שאם הפרשן לא הסביר מלים קשות, הוא גם לא בירר את משמעותן (או לא מבין אותן בעצמו).
חושנה 345393
אפשר לשיטתך, לתת קרדיט למבקר. אבל עדיין הוא בנה את הקומה השנייה שלו באויר.
האופן ה"אלגנטי" בו המבקר עקף את הנקודות "הקשות" הוא מבחינתי קריטי מ-‏2 סיבות:
א. הנקודות הללו הן מבחינתי כרגע פצעים בגופו של השיר. אם מישהו יסביר לי אותן הן עשויות להפוך לצימוקים בעוגה. טובת השיר דורשת את ההסבר.
ב. עולה החשד כי המבקר ישב ליד המקלדת ופלט מן השרוול שרשרת של הסברים, השערות וקישוטי מילים שכ"א מאתנו יכול לייצר דומות להן, ללא השקעה יתירה של זמן ומחשבה. כפי שאומרים לצייר האבסטרקט "צייר לי סוס", אני אומר למבקר: תן לי הסברים ותובנות שאני לא יכול בעצמי לנפק.
חושנה 345408
אפשר להאשים את אילן שיינפלד בכל מיני האשמות, אבל בורות בעברית היא לא אופציה.

א. אז תשאל, ויענו לך.

ב. כמה זמן נראה לך שצריך להשקיע בביקורת על שיר?
האם שעה וחצי, למשל, זה יותר מדי או פחות מדי? ויום וחצי, זה יותר טוב? ואולי שבוע, ואחר כך מניחים את הביקורת לחודש-חודשיים לחשוב עליה עוד קצת, וחוזרים אליה לעשר דקות והנה היא גמורה? או שצריך להכין לו"ז ביקורות ולהיצמד אליו?
כמה מחשבה צריך להשקיע בביקורת על שיר, וכיצד זה יכול להימדד?
האם אתה חושב שהיית יכול לנפק הסברים ותובנות זהים לאלו שמופיעים לעיל? דומים? שונים?

ג. האם כל שיר או ביקורת שיר באייל יעבור תמיד בוויה דולורוזה של "מזשיר" ושל "גם ילד בן 5 יכול לצייר ככה" ושל "לא הבנתי כלום"? האם לנצח נצטרך להתפלמס על מטא-מטא-שאלות שכאלה בנושאים האלה בדיוק, ולעולם לא להגיע לדיון מושכל בטקסט עצמו? ולמה אני חוזרת ונכנסת לדיון הזה שוב? ואיפה אביב י. שיביא קישור לדיון קודם על מהי אמנות, ואם יש אמנות טובה? ואיפה ארז לנדוור שייתן את רשימת 100 השירים הטובים בכל הזמנים‏1?

(אלו שאלות רטוריות, רטוריות. אני מנסה כעת להבטיח לעצמי להיצמד לדיון שעוסק בשיר ובמשוררת, ומקווה שאעמוד בזה).

1 ראשון משהו של נתן זך, אח"כ ג'ון דון, שלישי יעקב אורלנד (בקטגוריית השירים המולחנים), רביעית סיוון בסקין, חמישי שוב נתן זך ורק בסוף-בסוף אלן גינזבורג, בקטגוריית "שירים שכתבו משוררים בעלי זקנים שעשו ל.ס.ד".
חושנה 345479
מה עם שימבורסקה, אליוט, וולך, בודלר, זק''ש... ועוד... ועוד...
חושנה 345483
הם בקטגוריה ''משוררים שלא מתחילים באות ג'''.
חושנה 345480
האמת, אינני יודעת כמה השקיע שיינפלד בביקורת, וזה גם נראה לי פחות מעניין. מה שמעניין היא התוצאה, והתוצאה במקרה הזה מאכזבת בלשון המעטה. הפירוש שלו איננו מעשיר את השיר, אלא מרדד אותו, אפילו משטח אותו לכדי פרוזה.
חושנה 345484
משום מה, הדברים שאת כותבת הרבה יותר ענייניים מהביקורת של שוקי.
חושנה 345487
משום מה?
חושנה 345490
למרות שהשאלות רטוריות... התפלאי, אבל אני דווקא מסכים עם הביקורת שלך על אופי הדיון (חוץ מזה שדעותי די השתנו מאז ''הדיון ההוא'', חלקית בגלל טיעונים שאת העלת בנושא).
חושנה 345574
מתפלאת, ולמען האמת שמחה לשמוע :-)
חושנה 345409
אה, וגם:
א. עולה בי הניחוש של שימוש במלים נדירות, לא מובנות או
"מומצאות" כטכניקה רטורית שדווקא גורמת לעצור ולהביט ב"פצע" הלא מפוענח, לנסות לדמיין אותו. מה דעתך?
חושנה 348938
די הססתי אם אני צריך להמשיך להשתתף בפתיל. היתה לי הרגשה של מישהו שהסלקטור במסיבה של מטיבי שירה לא הסכים להכניס אותו.
מה שקרה הוא שמדי פעם אני חוזר וקורא את השיר והוא מדבר אלי יותר ויותר. יתר על כן אני מעריך מאוד את רחל חלפי ויודע שרחל חלפי אינה משוררת מן השרוול, אלא כותבת מדוייקת וקפדנית. לכן הביטויים ה"סודיים" הקסימו אותי והיה ברור לי שמדובר במילים נדירות ולא "לא מובנות" או "מומצאות" כטכניקה רטורית.
המילה חושנה ב- "אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה, זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה", אינה "המצאה":
"ומאז לא חדל יומם ולילה להרהר על אודותיה, על כל אבריה וגידיה, על זוהר עיניה וכנפי-שמלתה, על נחירי חטמה ושיפוע-חושנה.", (בימות החמה, י"ח ברנר). אין לי כרגע גישה למילון עברי טוב, אבל נדמה לי שפרוש המילה הוא מעין מעיל עליון או כותנת לבנה. פרוש זה מתלבש בדיוק על השמלה עשויית הנוצות מן השורה הקודמת ומציג באור חמה את יכולתה השירית של חלפי.
את הביטוי הסודי השני ""צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה" לא היה צריך לחפש רחוק:
"כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת, לשסף את ראשי." (מתוך "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי).
הביטוי פירושו פשוט ציפור כרותת ראש. והדימוי היפהפה הוא של אישה מבולבלת ומבוהלת ש"שוכחת את הראש שלה" כמקבילה של בת היענה הטומנת את ראשה בחול. יפה ביותר בעיני.
יכול להיות שאצל שיינפלד שאצלו בורות בעברית היא לא אופציה (ויורשה לי לשער שגם חפיפניקיות), הדברים היו מובנים מאליהם ויכול להיות שיש לי נטייה ל"ביקורת לא עניינית", אבל אני לא אוכל מעתה לקרוא ביקורת של שיינפלד בלא צל לא קל של חשדנות. לטעמי, כאשר אוהבים מישהו, אפילו אם זו משוררת, ראוי להשקיע באהבה ולא לחפף.
חושנה 348940
אבל אצל ברנר "חושנה" זה החושן שלה, כמו החושן (בגד עליון כלשהו, כמו שאמרת) של הכהן הגדול. אתה מתכוון שחלפי לקחה את שם העצם המשוייך מברנר והפכה אותו לשם עצם חדש?
חושנה 348945
כן. למה לא? במיוחד שזה משתלב יפה עם השִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה וגם לחושני. אני לא מתעקש על דיוק מילונאי ודקדוקי, אבל אני חושב שלהניח שהמשורר "דחף" מילה שאין לה בכלל משמעות רק כדי להשלים חרוז, זה קצת להפחית בערכו.
בינתיים ראיתי שגם שיינפלד כותב: "בתשובתם הם מאפיינים את הדוברת כאישה היסטרית (רצה רצה), שאינה מסוגלת שלא לראות, אלא יכולה רק להשכיח מעצמה מה שראתה. תכונות אלה אינן מספיקות לקבלת התפקיד. היא צריכה לוותר לגמרי על הראש.". וזה די קרוב לקשר שבין הביטוי אדם בלי ראש, אדם ששוכח את ראשו לבין הציפור כרותת הראש. מה שנראה לי חסר הוא הצבעה על הוירטואוזיות שבה מלהטטת חלפי עם המילים שלה. זהו חיזוק מתבקש לתזה של המשוררת כתסריטאי גאוני המסתתר מאחורי המילים של אישה פשוטה.
דרך אגב, האם את עדיין לא אוהבת את השיר? נראה לי שהשיר מרויח מקריאה חוזרת. נראה לי שהוא עוסק במצב אנושי די בסיסי ומרכזי, בחברה שלנו, בה האנשים הולכים ומתרבים ומקורות הפרנסה הרבה פחות. הלהיטות, הנזקקות והנואשות של הדוברת מדברות אליי מאוד. גם המחאה נגד בירוקראטים היושבים על ברז התעסוקה וטורחים להמציא כל מיני כשלים ולקויות של מחפש העבודה או המפוטר, כדי להפוך את אסונו של המבקש גם לאשמתו. השיר בעיניי הוא המקבילה המשוררית של צעדה לכנסת עם הדגל. גם תאור השיר כבלוז, מוכיח בעיני שהשיר הוא שיר מחאה נגד חברת הצורכים והמובטלים בגלוי ובנסתר של ימינו ולא מהתלה במשקל נוצה של משוררת וירטואוזית.
חושנה 348948
אז אם "חושנה" זה כמו "שמלתה", יוצא לנו "זה כל כך חושני, זה כל כך שמלתה".
?
לא בטוחה שזה הכיוון הנכון.
(מה גם שאצל ברנר ה"חושנה" הוא בוודאי HOSHNA, ואצל חלפי זה HUSHANA).

כן, אני עדיין לא אוהבת את השיר, למרות שברורה לי הוירטואוזיות המילולית והפקחות הרעיונית שבו.
אני מרגישה שזה שיר של טריקים ושטיקים, שבאים על חשבון איזושהו משהו "פנימי", שאני מרגישה בחסרונו כאן.
חושנה 348964
אבל יש כאן משהו מאוד פנימי: הרצון לא לראות, בפרט במצב שהמשוררת איננה מסוגלת לכך. היא רואה יותר מדי, היא חשה את הסכנות, והיא רוצה שכחה. חול ושכחה. הראייה מאיימת עליה. היא רוצה את החיים החושניים חסרי המחשבה והטרדות.
חושנה 349074
כן, יש פה אמירה ברורה, שלא חייבים לתרגם אותה למצב קונקרטי כזה או או אחר, כדי להבין את כיוונה הכללי. אבל אני התכוונתי למשהו אחר שחסר לי- השיר לא מעביר אליי הרגשה של חוויה פנימית אמיתית, של המשהו שקיים עוד לפני ה"אמירה".
יש הבדל בין דיבור /על/ משהו, לבין דיבור שמעביר את החוויה עצמה. בשיר הזה חסרה לי הרגשת החוויה, ואני נשארת עם רעיון, ואמצעי הביטוי המחוכמים שלו. ולכן השיר הזה פשוט לא מדבר אליי.

זו מעין הרגשה, ולא משהו שאוכל לבסס באופן כלשהו. וכל מי שהשיר הזה כן עשה לו משהו- יופי לו.
חושנה 349244
איזה משוררים את אוהבת במיוחד?
חושנה 657737
אם אני מבין את זה נכון, זה לא השמלה בפשטות, אלא התעקלות השמלה על החזה.
חושנה 348965
אני חולקת מכל וכל על פירושו של שיינפלד. לא שאי אפשר "להלביש" על השיר הזה את בעיותיה של אישה עם העולם הגברי. אפשר. אבל זו נראית לי השטחה יתרה. ובעיקר - הרעיון לראות בדוברת אשה פשוטה כביכול, שרק מאוחר יותר מתכלית כחושבת יותר... זה ממש מגוחך. הרי ברור שהאירוניה מופיעה בשיר מהתחלה. שום אישה פשוטה איננה חושבת על עבודה כחיה בגן החיות.
אז אפשר גם, כמוך, לראות בשיר את המצוקה הכלכלית. אבל אז, נראה לי, מפספסים את עיקר העניין - מדוע דווקא בת יענה? מדוע לא לביאה או איילה? מה יש בבת היענה שמושך כל כך את הדוברת? כפי שכתבתי לאסתי, לדעתי היא רוצה את הפריוויליגיה שבאי-ראייה.
חושנה 348975
אולי המטאפורה היא פשוטה יותר. המשוררת שמסתתרת בצורה די שקופה מאחורי בת דמותה השירית, היתה רוצה להתפרנס מעבודה בממסד ציבורי כלשהו, אקדמי, תרבותי או חינוכי, אבל ב''לשכת העבודה הזואולוגית'' דוחים אותה. הדימוי של בת-היענה טבעי כאן. תכונת בת היענה היא תכונה די הכרחית במוסדות כאלו (ואולי גם באחרים). יש שם תמיד לא מעט דברים שכדאי מאוד לא לראות.
אני יכול לתאר לעצמי את המשוררת שומעת מונולוג כזה של אישה שנדחתה ממקום עבודה שכזה וטוענת שנדחתה בגלל שהיא לא מוכנה ''להתיישר'' ולהתעלם. היכולת של חלפי להביא את הטקסט ולהחדיר לתוכו את הוירטואוזיות המשוררית שלה, נותנת שיר מספיק חזק בעיני, גם אם אין לשיר סבטקסט חובק עולם יותר (נניח פמיניסטי).
זו גם לא תהיה הפעם הראשונה שמישהו השווה את מערכת החינוך שלנו לגן חיות זואולוגי.
חושנה 348978
כפי שאמרתי, גם הפירוש החברתי-מגדרי של שיינפלד וגם זה החברתי-כלכלי שלך, הם פירושים אפשריים. אבל הוא מחמיץ את הצורך *הפנימי* של הדוברת לא לראות - ואתה מחמיץ גם את העובדה שמדובר בצורך פנימי (הרי "החול והשכחה" אינם דברים שמנסים לכפות עליה. זהו רצונה שלה) - וגם את הרצון שלה *להיראות* - להיראותץ יפה וחושנית כמו בת היענה.
בסופו של דבר, כמו כל שיר טוב, יש לו יותר ממישור אחד ויותר מפרשנות אפשרית אחת. רק נראה לי שחבל לא ללכת על *כל* מה שיש בו.
חושנה 349007
קשה לי להבין מדוע סאבטקסט ''תעסוקתי'' הוא פחות שטוח מסאבטקסט פמיניסטי. בעיניי, הדוברת בשיר חווה חוויה חזקה של אי-עמידה בציפיות, אי-התאמה - ואחת היא לאיזו מסגרת, חברתית או אחרת, אינה מתאימה.
חושנה 485733
ציפור החול האגדית חיה אלף שנים ואז נשרפת לאפר, באפר נותרת ביצה וממנה בוקעת ציפור החול החדשה, סמל להתחדשות שאחרי הכליון, לתקווה.
הצירוף "חול שכחה" מרמז על האגדה המספרת שתינוק שנולד נושא איתו את זיכרון עברו, מלאך בא ומפזר חול על עיניו וכך משכיח ממנו את זיכרונותיו. "להם" זה לא מספיק, הם רוצים אותה משוספת ראש, עד שלא תקברי את ראשך, לא תתאימי.
חול והבנה, הם דורשים, שכחה מוחלטת מתוך הבנה והסכמה.
אהוב אותנו, דורשים שליחיו של האח הגדול מווינסטון סמית (1984).
ביקורת תם 345395
אודה על האמת, השיר חביב. מצריך יותר מקריאה אחת כדי להכיל אותו. אלא, שהמבקר נכנס למקומות שבעיני, לפחות,הורסים את חדוות הקריאה לגמרי. לנתח באופן לוגי כל משפט, כל פסקה, מבחינה תחבירית או לשונית,לחתוך אותו לחתיכות דקות עד שיצא עשן- - זה פשוט להרוג את השיר בדיו קר. אני קורא שיר ובסופו אני מחייך, או עצוב, או מהורהר, סתם מקנא בכותב\ת על כשרונו, או פשוט ממשיך אדיש לשיר הבא. שיר משאיר משקע אינטואיטיבי זה הכוח שלו.
ביקורת תם 345448
בגלל זה לא מדובר ב''מדריך איך להנות משירה'' אלא במדריך לכתיבת וללימוד שירה.
האם מדובר כאן בפרודיה? 345720
כי רק בתור פרודיה על שירה וניתוחה, אני יכול להבין את הערותיו של שיינפלד. על השיר לא אומר דבר פרט לכך שאינו מוצלח בעיניי כלל. אבל בעוד בעניין השיר ניתן לדבר על טעם או סגנון, הרי שבעניין הביקורת הרבה יותר ברור מה ראוי ומה לא. וזו של שיינפלד רחוקה מלהיות כזאת. נראה כי הוא ממש כופה על השיר איזה ניתוח שנועד לצרכים אחרים. כך למשל דבריו על היגיון בשורת הפתיחה. מה בדיוק לוגי פה? אתה צריך להיות נטול כל היגיון כדי להעריך את שורת הפתיחה כצעד הגיוני. איך בדיוק "מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא/רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?" מבהיר כי הדוברת היא אישה חכמה? היא צריכה להיות מטומטמת כדי לא להבין את זה. גם לא צריך יותר מדי שכל כדי ליצור צירוף כמו "יעני בת יענה". להפך, מצלול כל כך מוגבל לא מעיד על אינטלגנציה יתרה.

בעיקר משעשעת אותי הבורות שבטענה "הנקיטה בדרישה מוגזמת ובלתי אפשרית זו משמשת כאן לערטול התחבולה בשיר." ברי כי הכותב אינו יודע דבר על תהליך ערטול תחבולות בשיר, מאין המונח מגיע ומה משמעותו.
הטענה"שהשיר אינו עוסק באישה, המבקשת להיות בת יענה, אלא על אישה, המתמודדת על מעמדה כאישה בחיים החברתיים, הנשלטים בידי גברים" היא קפיצה פרשנית שלא זכתה לביסוס ראוי ומבצעת אונס של ממש בשיר. זה מה שעושים כשלא מבינים את השיר - מעבירים אותו לאיזה מישור אחר שאותו כן מבינים.
משפטי סיום מסוג "השיר "בלוז הלכתי לעבוד בתור בת יענה" הוא שיר מצוין, העושה שימוש בלשון סלנג, באמצעים רטוריים כמו חזרה וסמיכות צלילית, כדי להשיג אפקט של הומור" ראויים בקושי לרמה של תיכון.

עבור שיינפלד, אני מקווה ששאר הספר מוצלח יותר.
ואם אתה כבר כאן 345786
מה דעתך על השיר?

[אסתי- לא כ"כ אוהבת את השיר, מנסה להסביר לעצמה למה, ומרגישה אשמה בגלל זה :)]
האם מדובר כאן בפרודיה? 348127
אני מסכים לגבי הניתוח, הוא באמת נראה כמו תשובה גרועה לשאלה מבגרות, אבל לא לגבי השיר. לדעתי השיר הוא בלי ספק פרודיה. הדוברת היא לא אישה חכמה בכלל, היא עילגת ופתטית, ואולי אפילו דמות טרגית. אני לא יודע לגבי פמיניזם, אבל נראה לי שהשיר מדבר על הדרך שבה החברה שלנו מטמטמת את היחיד, ודורשת ממנו להיות מגוחך, לאבד את הראש, לא ללכת זקוף ("תעקמי את צווארך), והוא מוכן לכל כדי להתקבל לעבודה/לחברה. ואולי בכל זאת הכוונה היא לדרישות החברה מנשים.

קרא שוב את השיר, מנקודת מבט אירנית. לדעתי הוא דווקא חזק מאד, ומאפיין מאד את החברה שלנו. אהבתי את המשפט הדו משמעי "זה עניין של הבנה". אין לדוברת את ההבנה הדרושה? או שיש לה הבנה, והיא צריכה להיפטר ממנה?
הניתוח באמת מחטיא את המשמעות ואת הרוח של השיר, ועדיף להתעלם ממנו.
השאלה שאיש לא שאל 345781
למה מכל המשרות שבעולם, רצתה האשה לעבוד דווקא כבת יענה?

"מה כבר ביקשתי, אפילו בת יענה לא נותנים כאן להיות"
השאלה שאיש לא שאל 345808
אולי שלחו אותה מהלשכה (יש בדיחה על זה עם אריה ונמר, אבל לא חשוב).

אולי זו דרך אחרת לומר ''ניסיתי לטמון את הראש בחול''. ואם כך, יש פה רמז למשהו שהיא מנסה להדחיק, ושלא נמסרים פרטים לגביו.
השאלה שאיש לא שאל 345815
אני שמעתי את הבדיחה בגרסה של אריה וחמור.
ונראה לי ברור שהיא *רצתה* לטמון את הראש בחול, ולא הניחו לה.
שועל ושפן! 345836
שועל ושפן! 345839
זה נשמע לי קצת קיצוני.
שועל ושפן! 345853
השועל הולך לאריה ואומר לו שהוא חייב לצאת לחופש. האריה אומר לו שאם הוא יוצא עכשיו לחופש אולי לא תהיה לו עבודה כשהוא יחזור. השועל מתעלםפ מהאזהרה ונוסע לגואה לחודשיים.
כשהוא חוזר האריה אומר לו, תשמע אין לי עכשו תקן של שועל, אני יכול להכניס אותך על תקן של שפן.
השועל מסכים ושבועיים חי כמו שפן, גר במחילה ואוכל עשב. ואז הוא רואה את השפן מסתובב בשטח וטורף תרנגולות. מתברר שהשפן הוא עכשיו על תקן של שועל. אומר השועל: איזה מין סדור אדיוטי זה? אומר השפן: ככה זה כשיש חמור על תקן של אריה.
השאלה שאיש לא שאל 345912
אני סיפרתי אותה כאן אפילו, בכינוי אחר.
השאלה שלא נשאלה 346053
למה הכותרת מנוקדת?
השאלה שלא נשאלה 346085
משום שכך היה בספר.
השאלה שלא נשאלה 346162
אז מה? גם ציטטות מהתנ"ך מנקדים (+טעמים)?
הצדקה לניקוד קיימת כאשר יש מקום לטעות (כמו במשפט "נערה נערה נערה"). אני לא רואה איך אפשר לטעות בהבנת הכותרת הנ"ל.
השאלה שלא נשאלה 346186
בניגוד לפרוזה, בשירה לצליל ולדיוק בהגייה בע"פ יש חשיבות מרכזית. לכן משכבר הימים מקובל לכתוב שירה מנוקדת. בפרט, ציטוט של קטע שירי או נבואי מן התנ"ך ראוי שיהיה מנוקד ומפוסק.

אתה צודק שיש קושי עיצובי במאמר (יחיד) ששמו מנוקד. אבל הניקוד מעביר את מסר מדויק: זה ציטוט משיר. ח"ח על ההחלטה המערכתית.
השאלה שלא נשאלה 346223
ולי זה נראה כמו התייפיפות גרידא, שלא לומר התנשאות.
השאלה שלא נשאלה 346226
"התנשאות"? על מי?
השאלה שלא נשאלה 346267
בכך אני מסכים איתך. בכל עיסוק שאינו לפרנסת הגוף, ובמיוחד בשירה, יש התייפייפות ואף התנשאות - למשל מעל מי שאין לו פנאי לקרוא.

לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אני מאוד אוהב פיתה עם גבינה וקצת מלח. אבל למזלנו יש בעולם גם אומניות ומדעים וסושי.
השאלה שלא נשאלה 346312
סֵוׁשִי
השאלה שלא נשאלה 346329
השאלה שלא נשאלה 346325
לא זה הענין (אחרת מה אנחנו עושים באייל?).
אבל כשמנקדים ללא שום צורך, רק בשביל להראות שהמדובר בשירה, זה סנוביזם לשמו.
השאלה שלא נשאלה 346328
כן, וגם המטרד
הזה של לחיצה על
ה Enter
כל כמה מילים,
רק בשביל להראות
שהמדובר בשירה,
זה סנוביזם לשמו.
השאלה שלא נשאלה 346332
האם הכותרת אינה חלק מהשיר?
השאלה שלא נשאלה 346341
ניקד את מילה טָרִיטוׁריֲה
כּכלב המסמן עץ
השאלה שלא נשאלה 346349
אני עוד מחכה שיענו לך בסקר (התשובה שלי: שווה סקר נפרד).
חברת המערכת לענייני שירה יושבת בכלא 346206
(ראו תגובה 17) ועל זה אתם לא מספרים לנו?
חברת המערכת לענייני שירה יושבת בכלא 346210
מישהו (מהמערכת או לא) יכול להסביר בבקשה?
חברת המערכת לענייני שירה יושבת בכלא 346217
נראה לי שארתור דנט קצת התבלבל בין פחימה לוישנה. ועוזי היה עושה מזה מטעמיפ :)
חברת המערכת לענייני שירה יושבת בכלא 346228
איפה אתה?! לא קבענו כולנו לבקר את טלי? (היא ביקשה שנביא לה כמה ספרי מד"ב, להעביר את הזמן).
חברת המערכת לענייני שירה יושבת בכלא 346234
מה זה "איפה אתה"? ערן עוד לא ביקר אותה?
מחסן הצורות הפנימי של המשוררים רחל חלפי ואילן שיינפלד 348330
מחסן הצורות הפנימי של המשוררת רחל חלפי:

כיצד לומדים לכתוב שירה <מדריך מעשי>, מתוך ספרו החדש של אילן שיינפלד, "הסדנה לשירה – מדריך לכותבי שירה ומלמדיה", שראה אור לא מכבר בהוצאת "שופרא" לספרות יפה. מתפרסם באדיבות המחבר:

חידה 348925
''ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל''
ביקורת על קובץ חדש משירי חלפי 373187
"אולי קל לנו לקבל את שירתה של חלפי היום יותר מבעבר, מפני שמבחינות רבות זוהי שירה שהקדימה את זמנה - שירה מורכבת, מרובת סגנונות וניגודים, עשירת לשון, הומוריסטית לעתים, נועזת (גם אם לאו דווקא פרובוקטיבית), שאינה נענית לתיאור של התפתחות ליניארית ואינה משתייכת להגדרות של דור ספרותי כזה או אחר".

ביקורת על קובץ חדש משירי חלפי 373227
נראה לי שפרשנותה של הראל לשיר שמעלינו הייתה מעניינת פי כמה מזו של שיינפלד.
הלכתי לחווה פרטית 373201
לעבוד כבת יענה ונתנו לי את התפקיד, בלי שום בעיה, חושנה או לא.
הלכתי לחווה פרטית 373205
אולי בת יענה זה רעיון לא כל כך טוב בימים אלה. עוד עלולים להשמיד אותך כדי שלא תפיץ את שפעת העופות.
הלכתי לחווה פרטית 373225
אני עובדת בזה פרטי, בתור פרי-לנסר.
הלכתי לחווה פרטית 373228
חוצמזה הם אומרים לכולם 'אתה לא מתאים', זה תרגיל, צריך להסתכל במבט מטומטם, ראש ב45 מעלות הצדה ולבלוע מסמר והם אומרים 'התקבלת'.
הלכתי לחווה פרטית 373230
אפילו לא זה. די להחליט לא לראות דברים מפחידים.
הלכתי לחווה פרטית 373255
תביני כבר!
הלכתי לחווה פרטית 373257
מה זה "תביני"? מה זה "כבר"?
הלכתי לחווה פרטית 373262
גרגרי חול דומים זה לזה או לא?
הלכתי לחווה פרטית 373267
ודאי שדומים. כמו טיפות מים.
מותה של בלוגרית 391412
בלי להצטהב 392252
1. הנושא נדון כבר בדיונים אחרים, אבל לא ניתן להתעלם ממנו כאן: כו-לם פחות או יותר רואים אותה הולכת ומשתגעת, רבים חושבים שהיא הולכת לפגוע בעצמה, מקרה קלאסי של "הכתובת היתה על הקיר" ובכל זאת אין מה לעשות. גורם להרהר על גבולות חוקי האשפוז הכפוי במדינת ישראל, והאם לא צריך להקשיח מעט את הגבולות.

2. מה יכול לעשות פסיכולוג שמגלה שהמטופלת שלו מפרסמת את שמו המלא וטוענת שהוא פגע בה מינית. הוא אינו יכול לענות, כמובן, מעל דפי הרשת (חוקי הסודיות חלים עליו) בעוד היא יכולה לכתוב ככל העולה על רוחה (מפאת מחלתה, או שלא). מה יעשה סתם אדם מן השורה כשמישהו מחליט לרדוף אותו מעל דפי הרשת. קלות ההכפשה מפחידה.
מותה של בלוגרית 392339
טוב שהיה הבלוג להודיענו על מותה. אתה יודע כמה אנשים מתאבדים בישראל בשנה מבלי להודיע מראש? וכמה מנסים להתאבד ונכשלים?
כל הסיפור העגום הזה: התגובות האמוציונליות של אנשים שהיא כלל לא הכירה; ההכאה על חטא - "הכתובת היתה על הקיר" וכל כיוצא בזה.
ובכן, תנו לי לחדש לכם: הזעזוע הזה הוא בסך הכל דרכם הצינית והמרושעת של מכורי האינטרנט לצאת מהשיגרה המשמימה של עולמם.
בחיים האמיתיים, 99% מהמתייפחים והמתייפחות לא היו מזכים אותה במבט חטוף, גם אם היא היתה נשכבת באמצע היום על הכביש.
מותה של בלוגרית 392429
לתהום של ציניות רוע ואטימות יכולים להגיע רק מתי מעט בין "מכורי האינטרנט הציניים והמרושעים" כמו לדוגמה ראויה לשמצה המגיב מתגובה 392339
מותה של בלוגרית 392454
מסכימה לכל מלה.
מותה של בלוגרית 485742
צר לי, הוא צודק. המנוחה היתה אשה שסבלה ככל הנראה סבל קשה, וכל ימיה בבלוגייה טרחה המון טרחה להשפיע את הסבל, הרוע והכאב על כל סביבותיה.

אם יש חטא של הבלוגרים בנוגע אליה, הריהו שלקחו אותה ברצינות ולא כמשוגעת מזילת ריר. שהאלילו את דברי השיגעון שלה והפכו אותם למצבה. שחשבו שהיא ''מעניינת'', ''מוכשרת'' ולא אחת שצריך לאטום אוזניים מולה ולתת לה את התרופות. גם הפוסט של האקס שלה על הילדה בת הארבע שמספרת על מות אמא שלה מבחיל בעיניי מבחינה זו.
מותה של בלוגרית 485743
תיקון: לא האקס, בן זוגה.
מותה של בלוגרית 485744
צר לי להצטרף לרגע (ובאיחור רב) אל הביצה ההיא, אבל - האם אפשר לקבל הפניה אל הפוסט עם הילדה? זו אחת הפעמים הבודדות שחוסר המעודכנות שלי נראה לי טפשי ואולי מתנשא ללא הצדקה.

(בצד: מהדברים הספורים שכן קראתי, משלה - נראה לי שמוכשרת היא דווקא כן היתה - חולה להחריד אבל מוכשרת, ולפחות את המעט הזה אי אפשר לקחת ממנה. וזה בלי קשר לבחילה המתעוררת מהפרשה בכללותה ומההאלהה הכללית שיצרו סביבה)
מותה של בלוגרית 485746
הוא מצוטט בפוסט שמפנים אליו ב תגובה 391412

"בשבת האחרונה התעוררה מירב בעשר בבוקר, נטלה מארנקי עשרים שקלים, הביטה בי ממושכות, אמרה "שלום", טפחה על ראשו של בן השנתיים, ויצאה החוצה. בשעה אחת בצהרים התקשרה שוטרת, אמרה שמצאו את מירב ליד בניין בשדרות בן-גוריון בת"א וביקשה ממני להגיע לאיכילוב.

לא רצתה למסור פרטים נוספים. ברבע לשתיים זיהיתי במרתף של איכילוב את גופתה של מירב. מפרקתה שבורה ופניה שלוות. שלשום נטלתי את בת הארבע לספסל בפאתי גן ציבורי, התיישבנו והסברתי לה שאנו עצובים מאוד כי אמא לא תחזור יותר הבייתה. אחרי עשר דקות קמנו מהספסל והתחלנו לפסוע הבייתה. איש המוליך כלב ברצועה בא מולנו. בת הארבע נעצרה וליטפה את הכלב, שהגיב בעליצות בכשכוש זנב. היא גחנה ולחשה על אוזנו: "אתה יודע שאמא שלי מתה?"."
מותה של בלוגרית 485747
תודה
סדנת כתיבה קיצית 394435
המשורר והסופר אילן שיינפלד, מחבר "הסדנה לשירה" ו"בית ספר למשוררים", פותח סדנת כתיבה לחודשי הקיץ. הסדנה תכלול 6 מפגשים בני 3 שעות לפיתוח היצירה, ותתקיים בימי חמישי 13 ביולי ־ 17 באוגוסט, בשעות 19.00־22.00, בנווה צדק בתל אביב.

הסדנה מיועדת לא/נשים כותבים/ות בכל סוגי הכתיבה ובכל שלב כתיבה. ניתן להירשם גם לשיעורי כתיבה אישיים, בטל' 03-5176364, או במייל ilanshpr@netvision.net.il.

"החלטתי לפתוח סדנת קיץ בשל פניות רבות של כותבים, שקראו את ספרי החדש, 'הסדנה לשירה'," אמר היום אילן שיינפלד. "הקיץ הוא זמן טוב להתחלות חדשות, כי יש בו פנאי לזה. עיקרה של הסדנה הוא התנסות משותפת בעבודת הכתיבה."
קצת הדיוטי 490656
רק לי מפריע שבת יענה היא סוג של ינשוף.

ינשוף קטנוני מכאניסטי וחסר לב.
נו באמת 551005
מר שיינפלד - השיר המופלא הזה כל כך ברור וכל כך יפה שכל ההסבר הטרחני הזה שלך לא רק מיותר כי אם אף פתאטי. זו שירה במיטבה ואתה נקלעת הנה כאילו במקרה וזאת לרוע המזל.
נו באמת 551019
אפשר להמליץ לך על ספר?
נו באמת 551050
בשמחה
פרשנות אפשרית אבל בהחלט לא הראשונה והיחידה 618376
שימוש בשיר לצרכים דידקטיים מאפשר אינטרפרטציות שונות. אחת מהן והמועדפת אצלי היא שבכל מקום יש ביקוש ל "יס מן" המתלקלק באחורי הבוס . המבוקשים והמצליחים ביותר בעבודתם כשכירים בעיקר הם המסוגלים לעיוורון לעוולות ולעיוותים שמסביבם. מי שדואגים רק לעצמם ומבריחים מעצמם כל מחשבה על מה שעיניהם רואות. מי מבוקש כיום בעבודה? מי הוא המקודם? מי שמסוגל לתפקד "בלי ראש". מי שמסוגלים לחיות מבלי לראות עוולות ועיוותים במערכות שבתוכן הם מתפרנסים, לגלות אדישות לפגיעה בעמיתיהם ובעיקר לציית . למזלנו ישנם גם אלה שנולדו עם נטייה טבעית לרגישות לזולתם ואולי גם בכלל לכל עולם החי ומשאבי העולם. העולם החברתי מתקדם בעיקר בזכות אותם אלה שמצפונם מוביל אותם בחייהם. מי שלא מסוגלים לקבל עבודה בתור בת יענה כי הם רואים יותר מדיי, מגיבים לעוולות ולא מדחיקים את התופעות ההרסניות המתרחשות נוכח עיניהם.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים