האנט. איתן האנט. 252
מה בא קודם - הבקרוב או הסרט? למה הגיע הזמן להחליף את ג'יימס בונד? למה כל סרט אקשן צריך יונים? ולמה "משימה בלתי אפשרית 2" הוא הבקרוב האולטימטיבי?
"משימה בלתי אפשרית 2", או כפי שהוא ידוע בציבור, M:I-2, הוא ה"בקרוב" האולטימטיבי. הרבה טריילרים ראיתי בימי חלדי, רבים מהם טובים יותר מהסרטים הנלווים להם. M:I2 - לפחות בז'אנר של בקרובי פעולה - הוא יצירת מופת. לטובת אלו מכם שלא ראו סרט בחצי שנה האחרונה ולכן הצליחו לא לחזות בבקרוב האמור, לפניכם תאור קצר.

הבקרוב נפתח במצלמה מרחפת בין צוקים מדבריים. על אחד הצוקים אנו מגלים דמות זעירה של אדם המטפס במעלה הצוק. עדיין לא ברור מי האיש הזה, למה הוא מטפס, מה ייצא לו מזה ובאיזה דאודורנט הוא משתמש, אבל הוא איש קטן נגד צוק גדול ולכן הוא זוכה לסימפטיה. שבע שניות לאחר מכן, טעות קטנה, מדרך רגל לא נכון, והאיש הקטן מדרדר במורד הצוק ועומד ליפול אל מותו הפוטוגני. אך לא - ברגע האחרון הוא הצליח להושיט יד ולאחוז בסלע, ולהציל את עצמו. רווח לנו, מה גם שעכשיו ניתן לראות שאותו איש קטן אינו אלא טום קרוז (שאותו אנחנו מאוד אוהבים). "הסוכן אותר", אומר קול נשי ונעים, ובמקביל מתחילה להשמע ברקע מוזיקה אלקטרונית קלה שנשמעת מוכרת באופן מעורפל. 3 שניות מאוחר יותר, טום הגיע כבר אל ראש הצוק והוא מרכיב משקפי שמש. "בוקר טוב, מר האנט" אומרות לו משקפי השמש. "מצטער שהפרעתי לחופשתך". טום קרוז (אלא שהוא לא טום קרוז, הוא הסוכן איתן האנט) מוריד את המשקפיים ומשליך אותן לעבר המצלמה, כאשר הן מתפוצצות באויר, והמוזיקה מתחילה להכות, ועכשיו אנחנו נזכרים מאיפה אנחנו מכירים אותה - זאת גירסה אגרסיבית במיוחד לנעימת "משימה בלתי אפשרית".

מחצי דקה זו של תחילת הבקרוב אין מנוס מלהגיע למסקנות הבאות לגבי הסרט:
א. מככב בו טום קרוז.
ב. הוא שייך לסדרת "משימה בלתי אפשרית".
ג. הוא Cool יותר ממחסן מקררים בפינלנד.

יתר 80 השניות של הבקרוב דחוסות עד אפס מקום בתמונות של קרוז־האנט מבצע פעלולים בלתי אפשריים על אופנוע, תופס אקדח מהאויר, מבצע צניחת־כבלים חופשית, מפלרטט עם בחורה יפה באופן שערורייתי (ת'אנדי ניוטון) ומקבל הנחיות מהבוס (אנתוני הופקינס), וכמו כן במכוניות מתפוצצות, נופי אוסטרליה והרבה אש. ובסופו, בנוסף לשתי גרסאותיו של שם הסרט, מופיעה גם הכתובת: "סרטו של ג'ון וו", מה ששקול בעיניו של חובב אקשן שמכבד את עצמו לעוד חמישה פיצוצים ובעיטת יוקטוקי מסובבת לאחור. פיצוץ. בקרוב על מסך זה.

מטבע הדברים, "משימה בלתי אפשרית 2", כלומר הסרט, לא מתעלה לרמת הבקרוב שלו, וזאת מהסיבה הפשוטה שהוא אורך שעתיים, ולא שתי דקות.

שמועות מרושעות שליוו את הפקת הסרט טענו שהסרט צולם, למעשה, ללא תסריט: שסצינות האקשן המסובכות צולמו תחילה, ורק אחר כך נעשה ניסיון לחבר בינהן בעזרת סיפור כלשהו. במילים אחרות, ג'ון וו הפיק קודם את הבקרוב, ורק אחר כך הרחיב אותו לסרט באורך מלא. בפעם הראשונה ששמעתי את השמועות האלה, אני חייב לציין, הוכיתי בתדהמה: אני הייתי בטוח שהוליווד עובדת ככה כבר שנים. רוב סרטי הקיץ של השנים האחרונות נראים כמו בקרובים מהולים, והתירוצים שמשמשים לחיבור בין סצינת פיצוצים אחת לשניה הם נחותים יותר מאלה שאני השמעתי כשאחרתי לשיעור בכיתה ג'. אז מה פה החידוש? מה גם שאם השמועות האלה נכונות, הרי שהתסריטאי־בדיעבד (פוסט־סקריפטר?) עשה עבודה מצוינת. בסטנדרטים של סרטי קיץ, העלילה של M:I2 מספקת בהחלט. זה לא אומר שהעלילה היא החלק החזק שלו, חלילה. הגיון פנימי? רופף. דמויות עם אישיות? מה פתאום. אבל סיפור? יש. לא פחות, נגיד, מכל אחד מסרטי ג'יימס בונד.

ההשוואה המתבקשת לג'יימס בונד לא נגמרת כאן. הכיף של "משימה בלתי אפשרית", סדרת הטלויזיה המיתולוגית, היה מבוסס על עבודת צוות, ועל אנשי הצוות העליזים. הסרט הראשון רצח את הסידרה, אבל ניסה לשמר משהו מרוח הצוות הזאת. "משימה 2" מתעלל בגופתה של הסדרה. משיתוף הפ־עו־לה לא נשאר דבר. שני אנשי הצוות שמסייעים לקרוז נראים כמו ניסיון פתטי ליצור צוות משעשע, וזמן המסך הכולל שלהם הוא בערך אורכו של הבקרוב. המשימה היא משימתו של איש אחד: איתן האנט, ורק איתן האנט. חבל שזה נעשה על חורבותיה של נוסטלגיה, אבל טום קרוז בתפקיד איתן האנט בתפקיד ג'יימס בונד? מתאים לי. אני מוכן ברגע זה לחתום על עצומה שתקרא להוצאתו של בונד לפנסיה מאוחרת ושכירתו של הסוכן האנט במקומו. נמאס לי מג'יימס בונד. 19 סרטים מספיקים בשביל לשחוק לאבק כל דמות, בעיקר דמות רב־ממדית ומורכבת כמו בונד. נכון להיום, "משימה בלתי אפשרית" היא כל מה שבונד רוצה להיות וכבר לא יכול. כשנגיע ל-M:I19 נשקול להחליף גם את האנט.

הדבר היחיד שיפריע לדמותו של איתן האנט להפוך לג'יימס בונד 2000 היא ששני הסרטים הראשונים (ולא האחרונים, מן הסתם) לא השכילו לתת לו שטיקים בולטים: איזה משפט אופייני בסגנון "Shaken, not stirred" שמעריצי הסדרה יוכלו לחקות בבית.

לג'ון וו, כידוע, כבר יש סימן כזה: יונים. מאז בנץ לא זכור חובב יונים מושבע כמוהו. הוא אוהב את היונים שלו. בחיי העיניים שלי שהוא אוהב את העיניים שלו פחות ממה שהוא אוהב את היונים שלו. בשביל ג'ון, אין יונים שליליים. יותר טוב יונה בהילוך איטי עם פיצוץ ברקע, הוא אומר, משתיים על העץ. אבל מה? גורם להן להראות טוב, הבן־יונה.

לג'ון וו יש שני סוגי מעריצים: כאלה שאוהבים את סרטיו האמריקניים, אבל טוענים שסרטיו ההונג־קונגיים היו טובים יותר, וכאלה שאוהבים את סרטיו האמריקניים, אבל טוענים שסרטיו ההונג־קונגיים היו טובים יותר למרות שלא ראו אותם. אני שייך לסוג השני. אין להתווכח על כך שהאיש הוא הכוריאוגרף מס' 1 בעולם של סצינות מכות/אקדחים, אבל נראה שהמגבלות של הוליווד מקשות עליו. Face/Off ("עימות חזיתי") שלו, היה לטעמי אחד משלושת סרטי האקשן האמריקניים הטובים של שנות ה-‏90 (שני האחרים, תודה ששאלתם, הם "שליחות קטלנית 2" ו"המטריקס"). ב"משימה 2" יש בערך עשירית מכמות האקשן שהיתה ב-Face/Off, שזה בהחלט הרבה, אבל מאכזב לגבי מעריצי וו. יודעי דבר טוענים שהאשם הוא בקיצוצים המסיביים שעבר הסרט כדי לרכך את רמת האלימות בו לרמה ידידותית יותר ובכך לשפר את ביצועיו המסחריים, וכך קיבלנו ג'ון וו לייט.

בקיצור ולעניין: זה סרט קיץ, וזה סרט אקשן. הוא מספק את הסחורה. תרצו־תאכלו. מי שמגיע לסרט כזה עם ציפיות גבוהות, שיחנק מהפופקורן. הבקרוב, אגב, בחינם.

קישורים
משימה בלתי אפשרית 2
משימה בלתי אפשרית 2 - מתוך אתר "סרט"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תענוב. פשוט תענוג. 6204
אני לא ראיתי את משימה-בלתי-אפשרית 2, וגם ספק אם אני אראה.
לא כי אני לא חובב סרטי פעולה, אלא בגלל שאני לא חובב סרטי המשך לסדרות.
תמיד מתרחק מאילו
---

אבל רד-פיש! או רד-פיש! כל-כך נהנתי לקרוא, פשוט חוויה. כל מילה במקומה. איך הצליח העורך (המנייק!) למצוא אותך, איני יודע. מאז המאבק האחרון שלך עם "אורנג"' לא נהנתי כך (-:

יופי לנו.
התענוב כולו שלי 6206
אני מסמיק, אבל אף אחד לא שם לב. תודה, תודה, תודה לך על המחמאות. הצ'ק כבר בדרך.
התענוב כולו שלי 6207
רד,
אכן, כל מילה במקומה. כל משפט פרופיל 97. כל פסקה חבל על הזמן. וגם לי לא יזיק איזה צ'ק.

ג. שמעון
מאנגה לעם המנגל 6211
מה שמעניין ב MI:2 זה שכמו הסרטים הקודמים של וו, זה בעצם סרט מאנגה עם שחקנים חיים. מאנגה, למי שלא יודע, זהו סגנון האנימציה היפני וההונג-קונגי. (רוב הסדרות המצוירות הלא-אמריקאיות לילדים הן דמויות מאנגה). מה שמאפיין מאנגה אמיתית זה כמה סממנים ויזואליים בולטים, כמו "צילום" בשכבות, תנועה בסלואו-מושיין, עיינים גדולות והמון המון פאתוס. גלימות מתנופפות, אקשן אקרובטי, עיינים כועסות וגיבורים מושלמים - ממש כמו בסרט טוב של ג'ון וו. (במאנגה אמיתית גם יש הרבה אלימות וסקס, אבל זה כבר סיפור אחר.)
זוכרים את סצנת הסיום מ"מאטריקס", כשהגיבורים פורצים לאולם עמודים פוטוגני, יורים לכל כיוון ועושים סאלטות על הקירות? גניבה מושלמת מתוך "ghost in a shell", אחד מסרטי המאנגה הטובים של השנים האחרונות. (שנראה כמו סרט של וו, רק מצויר)
בקיצור, נראה שזה רק עניין של זמן לפני שכוכבי פעולה הוליוודיים יעברו ניתוחים להגדלת עיינים. מאנגה לנצח!
(דרך אגב, למישהו יש את ghost in a shell בפורמט לווידאו ישראלי?)
מאנגה לעם המנגל 6213
א. לי.
ב. לא תקבל.

אתה טועה - יש חלקים ב'מטריקס' שאכן לקוחים ממנגה, אבל להגיד שהסצנה הזאת גנובה זאת הגזמה פראית. נכון, גם בה מרוססים הקירות בכדורים, אבל הדמיון נעצר שם.
בכלל, אני לא מסכים עם ההבחנה שלך שמאנגה = אקשן מסוגנן. במאנגה _יש_ אקשן מסוגנן, אבל לרוב יש גם דברים אחרים (דמויות, פילוסופיה, המון מד"ב). ב-MI2 אין כלום, רק אלימות. מקסימה, נכון, אבל רק אלימות. נא לא לזלזל במאנגה.
אנימה להמונים 6215
למעשה, המונח מאנגה מתאר את הקומיקס היפני, מה שאתם מדברים עליו זה אנימה, תת-ענף של מאנגה שהוא למעשה מאנגה מונפשת.

ובאותו הקשר -
הסבר מעולה ומקיף על אנימה - מומלץ לכל חובבי הסרטים המצוירים...
אנימה להמונים 6216
לעזאזל...
http://www.mediajunkies.com/
movies/anime/
understand_anime_basics030300.shtml

למישהו יש דרך נורמלית לשלוח לינקים?
ואם כבר באנימה עסקינן... 6231
בדיוק היום פורסמה ביקורת סרטים חדשה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה (יש דבר כזה, הידעתם?). זוהי ביקורת על הסרט "הנסיכה מונונוקי" העומד להגיע בקרוב לקולנועי הארץ. סרט מאנגה (אנימה) כמובן. המאמר:

נסו ותיהנו...
ואם כבר באנימה עסקינן... 6235
לא רק שיש אתר כזה, אלא שהוא מבוסס על אותו קוד ממש -- אותה תוכנה -- כמו האתר שאתם קוראים ברגע זה.

אכן, נסו ותיהנו...
לא רק שיש אתר כזה... 6281
ולא רק שהוא מושתת על אותו הקוד של האתר הזה, אלא שאני אף חטאתי בעיצובו ואף תרמתי לו ביקורת סרט וחצי. הקהל האוהד של "מב"א 2: הביקורת" כמובן מוזמן.

לא רק שיש אתר כזה... 6282
גמרנו עם הפרסומת העצמית? (:
פרסומת עצמית? אני? 6284
אגב, הגבינה הלבנה של רד פיש, טעימה ומזינה, עכשיו בחנויות! סקר אובייקטיבי קובע: 9 מתוך כל 10 חתולים מעדיפים את הגבינה של רד פיש, והעשירי טיפש. רק הגבינה של רד פיש משאירה יותר ברזל בגוף! גם יוסי בן עיון אומר: "אני אוכל רק את הגבינה של רד פיש אם אין משהו אחר!" עכשיו בשישה טעמים. זה כדאי!

אני גם מנקה חלונות.
פרסומת עצמית? אני? 6292
תגיד, בתור דג, כשאתה מתקרב לחתול כדי לתת לו לטעום את הגבינה שלך, אתה מקבל תוספת סיכון?

לינוקס אתה גם מנקה?
מאנגה לעם המנגל 6228
אדם - כתבתי לך אתמול תגובה מפורטת ומפלצת האינטרטנט אכלה לי אותה. אז הנה התגובה בקצרה:
במאנגה כז'אנר יש הרבה יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. למעשה, בחוברת הפעלה של מיקרוגל יש יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. בזה אני מודה.
הדבר שתפס את עיני הייה החיקוי של וו לסגנון הויזואלי של המאנגה - דגש על ויזואלי. הצילום בשכבות, הסלואו מושיין, הצבעים החזקים, ההצגה מלאת הפאתוס. זה אולי לא מאנגה, אבל זה נראה כמו מאנגה. (אנימה, למדקדקים בקטנות). הדבר היחיד שחסר הוא באמת העיינים הגדולות...
מאנגה לעם המנגל 6236
עיניים גדולות בהוליווד יש רק למפיקים.
מאנגה לעם המנגל 6299
מקור הבילבול הוא כנראה בהסבר שכבר ניתן פה - אני התייחסי למאנגה ככלל (דהינו, חוברות ולא רק סרטים), ואתה התייחסת יותר לאנימה. אני מסכים עם ההבחנה שלך לגבי ההשפעות של המאנגה על וו, אני לא מסכים איתה יותר מידי לגבי המאטריקס - אין ספק שהם הושפעו מקומיקס (הם שכרו את Frank Miller ואת Geof Darrow, צמד שהוציא כמה ספרי פעולה שותתי דם ונוטפי טכנולוגיה, לעצב את הסטים והפעולה), אבל להגיד שהם העתיקו זה קצת מוגזם.

אגב, אני ממליץ בחום על Ninja Scroll כאחד מסרטי האנימה המוצלחים שראיתי (למרות השם המזעזע).
מאנגה לעם המנגל 321504
א)זה לא מאנגה זה אנימה
ב)אנימה:אנימציה יפנית - מאנגה:קומיקס יפני
ג)אנימה זה סגנון האנימציה ההונג קונגי?! לא ידעתי, תודה על המידע
אודות מב"א:2 6214
ראיתי מב"א:2 לפני כמה ימים מתוך הציפייה לראות איזהשהוא שילוב בין Face/Off למטריקס, משהו עם אקשן וו-אי מסוגנן שמתאים לימי הקיץ החמים... אכזבה גדולה, וכמובן שאפרט -
- עלילה מינימלית ביותר, גם לסרט אקשן; אני מקבל בשמחה את הצעתו של רד פיש שנראה כי העלילה נכתבה לאחר שכבר צולמו קטעי האקשן, והתוצאה בהתאם.
- דמויות שטחיות לחלוטין, ללא עבר וללא מניעים הגיוניים כלשהם(מלבד כמובן לשאוף להגיע לעימות חזיתי הכולל בעיטות ויריות).
- פיתולי עלילה צפויים ביותר, מה שהיו צריכים להיות רגעים מפתיעים במהלך העניינים פעלו מצויין על ילדי ביה"ס היסודי שישבו מאחורי והביעו את התלהבותם באופן ווקאלי במיוחד, אך לא הפתיעו כל מי שראה את הסרט הראשון ו/או הבין בדקות הראשונות כי יש ביכולתם של כל הדמויות הראשיות להתחזות למישהו אחר בעזרת מסיכה ושבב קול (מישהו אמר כבר Face/Off?).
- ולבסוף, גולת הכותרת, האקשן.
רוב רובו של האקשן היה בנאלי לחלוטין, מועתק כמעט לגמרי מהסרטים שהוזכרו לעיל (ובאמת מספיק כבר עם היונים האלו) או מסרטי הז'אנר המזרח-אסיאניים - איתן האנט נלחם חשוף ידיים עם הרשע נושא הסכין שמצליח לפצוע את גיבורנו היקר בלחיו, וכיצד מגיב האנט? כמובן, הוא מעביר ידו על הפצע המדמם קלות, מביט בידו האדומה, מתרגז ונוקם... לא ברור לי אם יש כאן מחווה פשטנית או סתם עצלנות וזלזול בקהל הצופים.
קטע האקשן המעניין היחידי שהיה בסרט היה בלט המכוניות בהתחלה (כפי שבוצע באופן דומה כבר בד"ר נו, אך בצורה שונה קצת), אך גם הוא חזר על עצמו כמעט בדיוק לקראת הסוף, רק הפעם עם אופנועים. נו, באמת.

לסיכום, פעם הבאה שאיתן האנט יוצא לחופשה - שלא יטרח להגיד לנו לאן... רק שישלח את הסאונדטרק (הביצוע של הכמיקל ברודרז לנעימה של הסדרה משובח).
גלעד
ג'יימס בונדאיתן האנט. פירוט. 6266
כתבה מענגת, אכן... בכל מקרה, אני מתנגד בתוקף להשמצה שלך, לגבי העובדה שהסרט זהה לסרטי ג'יימס בונד. להלן רשימת ההבדלים בין הסרטים (לעתיד - סדרות):

א. כשאיתן האנט מציג את עצמו, הוא מציג את עצמו כ"איתן האנט" ולא כ"האנט, איתן האנט". למעשה, אני די בטוח שאם הסרט היה מתרחש במציאות, הוא לא היה מצליח להתגבר על הפיתוי, ומציג את עצמו בדרך השניה. קצת הוריד מהראליזם של הסרט, אבל לא נורא.

ב. ג'יימס בונד *אף פעם* לא לבש מעיל עור.

אז זהו לך.
מקסים 6272
אין מה להוסיף, רק את זה שמעט מבקרים (פרט לאחד, בעצם) מכובדים יכולים גם לספר על החוויה של סרט האקשן שראו, וגם לעשות את זה עם כל הכיף והמזגן של סרטי הקיץ.
טום קרוז לא צריך לדבר ולומר ''אית'ן, אית'ן האנט''. מסתבר שהוא צריך רק לחייך. סרטי אקשן הם מקומו הטבעי.
היצ'קוק. אלפרד היצ'קוק 6278
שבים כמובן את הסרט הנחמד
NOTORIOUS
עם קרי גראנט ואינגריד ברמן, שממנו נגנבה המעט עלילה שיש במב"א2.
אני דוקא חיבבתי את הסרט. זה לא אומר שאני אראה אותו עוד הפעם, אבל בקולנוע היה מזגן ושום דבר בסרט לא הכאיב לי במח.
הפעלולים, אגב, היו נפלאים, ויוני-האסבסט (אחרת איך עפות ככה דרך האש?) הראו סופית שלג'ון וו לא היה, לא הוה ולא יהיה ולו שמץ של בושה.
מזמור ליונה 6293
מה רע לכם עם היונים, חבר'ה? עוד לפני שראיתי את הסרט, כל הביקורת ששמעתי וקראתי עסקה ביונים. רחמנות! צער בעלי חיים!
לדעתי אין לנו סיבה להיות לא מרוצים. להיפך. הסרט ממלא בנאמנות את תפקידו כיומית משובחה. המלצת הבית - עשו כפי שעשיתי אני: לכו לראות את הסרט בהצגה יומית, ומיד לאחר מכן - גריל עוף. כך תוכלו להעריך נכונה את היופי הפואטי השורה על הסרט, כמו גם על שאר סרטי ג'ון וו.
בתיאבון!
סרטי הבקרוב (לא קראתי את המאמר ) 7011
רד פיש, בתור אחד שלא רואה הרבה קולנוע
ומתנגד לגלובליזציה,
תן לי להסביר לך מהם סרטי בקרוב:
1. סרטים אלה הם סרטים שבהם אמנם מסוגלת להתהוות עלילה מרתקת ביותר,
אך כמות הפעלולים בהם מאפילה על העלילה.
(כלל בתוך כלל: ככל שהעלילה דלה יותר,
כך גוברת הרגשת ה"בקרוב").
2. גם אם הסרטים הנ"ל אינם סרטים
המכילים פעלולים בתוכם, יש להם את המוטיבציה להיות "סרטי בקרוב" טובים.
איך?
אז ככה,
כשאתה רואה "בקרוב" של איזה סרט, באוטומטיות
אתה מנסה לנחש את ההמשך של הסצינות ה"מייצגות", ומכאן אתה נמצא למד ש:
א. בסרט "בקרוב" כלשהו כל משפט שני של השחקנים חייב להראות כאילו הוא נלקח ישר
מפרסומת לנוזל ניקוי, או למכונית, או לחברת ביטוח, או לטמפונים.
ב. סרטי "בקרוב" חייבים להיות סרטים בעלי עלילה קלילה וצפויה, צפויה מאוד.
זה כל מה שרציתי להגיד, בעצם.
שלוםשלום שלוםעכשיו.

באופטימיות בינאישיתביואנרגטיתוקוסמית,

מאסטרזן האורגינל.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים