הגלובוס ועץ הזית 2544
המסיק בבית הבד הוא מעין ועידת פסגה, המסמלת מספר עקרונות רצויים בחקלאות וביחס לסביבה. על פּרמקלצ'ר (Permaculture) ושיתוף הפעולה בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה.

הימים ימי מסיק הזית. בית־הבד בכפר הגלילי עובד במלא המרץ. מהכניסה הרחבה אפשר לראות את המקום מלא עשן, אבק ורעש. שקים וארגזים מלאי זיתים מונחים בערמות סדורות. ראיף, אחד מבעלי הבית, מסתובב בין הבאים ומחלק קפה מתוך פינג'אן בספלים קטנים. הוא עובר בין העומדים ליד המשפך הגדול, השופכים שקי זיתים פנימה. ברעש ואבק, מתגלגלים משם הזיתים במעלית לתוך מתקן שטיפה וניקוי – ואל המרסקת. בעלי השקים, צ'רקסים מריחניה, מפנים את המקום לדרוזים מחורפיש. שקי ניילון מרוקנים מפנים מקום לשקי יוטה שתוכנם הוחלף מקפה לזית. מאחור מתקרבת משאית מלאה ארגזים של יהודים מן העמק, המחכים אף הם לתורם.

ליד דודי הצנטריפוגה, בצידו השני של בית הבד, נשפך השמן למיכלים. נשים עטופות מטפחות, גברים מעשנים וילדים עליזים יושבים בסבלנות וממלאים מיכל אחר מיכל בנוזל הצהוב. מדי פעם הם נוטלים פיתה מהשולחן בפינה וטובלים אותה בשמן המר, החדש, לטעימה ראשונה. הילד מפסוטה, התאילנדי העובד הזר, יהודים וערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, כולם מחווים דעה על הזיתים, טועמים, בודקים את מצב הזיתים, עוזרים זה לזה בסידור ומילוי מיכלים. מאין אתה? כמה עצי זית? מאיזה סוג? איך היו היבולים? הזית הזה, שהיה כאן תמיד, מחבר קצוות, מאחה לרקמה אחת את כל החוטים. כולנו אנשים, כולנו משתפים פעולה בעזרה, בידע, בהמתנה, בשימוש בעץ הנפלא הזה – הזית.


זית – הכי אקולוגי שיש (צילום: מערכת האייל הקורא)



עץ, אדם ומקום

הזית הוא צמח פרמקלצ'ר (Permaculture) מושלם. ומהי פרמקלצ'ר? פרמקלצ'ר היא שיטת תכנון המתמקדת בביתנו ובנו עצמנו. זוהי שיטת תכנון המאפשרת לנו להפיק את המירב והמיטב מעצמנו וממה שיש לנו. המלה עצמה משלבת שלוש מילים: permanent (בר־קיימא, תמידי), culture, ו-agriculture. השיטה מדגישה את הקשר בין השלוש. פרמקלצ'ר נוטעת את שורשיה עמוק באדמה ומכירה בצורך האנושי בקשר עם הסביבה. היא שמה דגש על הקשר בין תרבותנו לבין החקלאות שלנו ומציעה דרך המאפשרת להשתמש במשאבים הקיימים סביבנו תוך יצירת איזון בין האדם לסביבה. המטרה היא ליצור מערכת בת־קיימא: מערכת יעילה שתפעל לאורך זמן, תוך התחשבות באדם ובאדמה, חלוקת עודפים ומניעת פסולת.

המלה פרמקלצ'ר, כמו גם השיטה אותה היא מייצגת, נהגתה בתחילת שנות השבעים על־ידי זוג אקולוגים אוסטרלים, ביל מוליסון ודייויד הולמגדן. מוליסון הפיץ את השיטה באמצעות לימודם של אלפי סטודנטים, כתיבת מאמרים, כתיבת דו"חות וייעוץ לחוות פרמקלצ'ר, למרכזים עירוניים ולגופים ממשלתיים ברחבי העולם. בשנים האחרונות הקים מוליסון קרן פיננסית המאפשרת למורים לפרמקלצ'ר להגיע לאוכלוסיות נזקקות בחלקים עניים של העולם ולהקים שם גרעינים של מורים שיפיצו את הרעיון וילמדו את האוכלוסייה כיצד לשפר את חייה. ב-‏1979 הוקם ארגון פרמקלצ'ר עולמי, והוא נותן לתלמידים שהגיעו להתמחות והבנה מעמיקה, אחרי שנתיים של לימודים והתנסות בפרויקטים שונים בתחום, את הזכות להיות מורי פרמקלצ'ר.

כאיש אשכולות שעסק בביולוגיה, גיאוגרפיה ואקולוגיה, מוליסון ביסס את השיטה שפיתח על מגוון רעיונות וטכניקות. בכך היא שונה מאוד מהשיטה האמריקאית הטיפוסית, שמספקת נוסחאות פעולה בנות מספר צעדים, מוכוונות תוצאה. בפרמק'לצר אין דרך פעולה אחת – השיטה אינה מספקת מתכון שיש לעקוב אחריו, אלא מציגה עקרונות בסיסיים שעוזרים לנו ליצור בעצמנו מערכות זעירות ויעילות המותאמות כל אחת למקרה אחר. לכל מקום האדמה, המים והאנשים הייחודיים לו, ואלה דורשים התבוננות מעמיקה והתאמה של דרכי הפעולה אליהם. או בניסוח של אחד ממורי: "יש רק דרך אחת לעשות פרמקלצ'ר – הדרך שלך".

הפרמקלצ'ר, כגישה שמקורה באקולוגיה, מבהירה ומבליטה את הגישה המערכתית. אנו חיים בתוך מערכת סגורה הבנויה מתת־מערכות, המקיימות ביניהן יחסי גומלין. על מנת לשמור ולהשתמש נכון במרכיבים השונים בתוך המערכת בה אנו חיים, הפרמקלצ'ר מציגה מספר עקרונות, שאחד החשובים שבהם, מבחינתי, הוא עיקרון שיתוף הפעולה. אותו שיתוף פעולה המגיע לשיאו בבית הבד.

עיקרון שיתוף הפעולה

כשאנחנו מגדלים זיתים, אנחנו משתפים פעולה בראש ובראשונה עם הטבע והסביבה. בארץ קיימים עצי זית בני מאות שנים, ובתי בד עתיקים ניתן למצוא במערות בית־גוברין, בחורבות גמלא ובמקומות רבים נוספים. כשאנחנו מגדלים זיתים, אנחנו משתפים פעולה עם הארץ, האדמה, הידע הקדום והאקלים. ואנחנו יוצאים נשכרים. הזית הוא עץ עמיד, תוקפים אותו מעט מזיקים, ולכן הוא אינו דורש ריסוסים רבים העלולים להרעיל את כולנו. הזית נזקק לכמות מים קטנה יחסית, כך שהוא מותאם לכמות המשקעים המוגבלת בארצנו. העץ דורש טיפול מינימלי, אך שימושים רבים לו: אנחנו יכולים לאכול מפריו או להכין ממנו שמן; מהגפת המתקבלת אחרי ריסוק הזיתים ומענפים מתים או גזומים נסיק את תנור העצים; הענפים הדקים יכולים לשמש לקליעת סלים, או כמזון לבהמות; העץ הצומח מעניק צל ומחסה, ומשתף פעולה עם ציפורים; שורשיו מחבקים פקעות ובצלים – רקפות, נוריות, כלניות, אוחזים באדמה, פוריים ומפרים.

אם נבחר שלא לשתף פעולה, נצטרך להתמודד עם בעיות רבות. אם נבחר לגדל במקום זית גידול שאינו מתאים לאקלים או לאדמה, נצטרך ליצור בשבילו תנאים מתאימים. למשל, לגדל על מצע מיוחד, שלא יתרום לחי ולצומח. הגידול עלול להיפגע ממזיקים, ולהכריח אותנו להשתמש בריסוסים, כלומר ברעל. העודפים שהוא ייצר לא יועילו לנו, וכך נייצר זבל רב. המשאב החדש עלול לפגוע באחרים, ותיקים ממנו, על ידי יצירת תחרות בלתי הוגנת. הפרת האיזון תיצור חור במרקם העדין וכולנו נצא נפסדים. אין הדבר אומר שאנו צריכים להימנע משינויים או לקפוא בשמרנות, אבל בכל בחירה להביא חבר חדש למשחק, נצטרך לבדוק האם הוא יכול לשתף פעולה כך שכולנו נצא נשכרים.

הגישה התעשייתית־מודרנית כלפי פרויקט חקלאי דורשת שהוא יהיה כלכלי. לפיכך, יש לגשת אליו בצורה שיטתית ולנסות לצמצם את העלויות, לקצר את זמן ההמתנה לתוצאות ולהגדיל את הרווחים. מנקודת מבט זו, הפרמקלצ'ר עשויה להיתפס כשיטה לא כלכלית או לא רווחית. אלא שהרווח הוא אחר. זאת, מאחר שאחת מהנחות היסוד בפרמקלצ'ר היא שככל שמערכת קטנה יותר, היא יותר יעילה ויותר רווחית. אומנם אי אפשר לחיות משדה קטניות קטן – אבל במקום מאה דונם קטניות אפשר לזרוע עשרה גידולים שונים, כל אחד על עשרה דונם. אם הקטניות ייפגעו, למשל, הגזר ותפוחי האדמה יצליחו. הפיזור יסייע לגידולים עצמם לשגשג, החקלאי יגדיל את סיכוייו להרוויח בסופו של דבר, וגם הסביבה האקולוגית תצא נשכרת מהמגוון.

בנוסף, החקלאות המודרנית התעשייתית מייצרת כמויות גדולות של זבל ופחת שאין בהם צורך. במטע של שלושים דונם אפרסקים אורגניים, למשל, שליש מהיבול ייפגע – הוא ייאכל על ידי מזיקים, יקבל מכה בזמן הקטיף, או יגיע לשוק, שם יזרקו את הארגז על הארץ, הפרי ייפגע והקונים לא יגעו בו. פרמקלצ'ר, לעומת זאת, עובדת בקטן, ומנסה לכוון לשוק קרוב ומקומי. כך נעשה שימוש בידיים עובדות מקומיות, הפרי עובר פחות ידיים בין המגדל לשוק, ומטבע הדברים הפחת קטן – כך, במקום 30% פחת אפשר להגיע ל-‏10% פחת. פחת זה יכול להזין בעלי חיים מקומיים או לשמש לתעשיות זעירות כגון ריבה, וגם לסחר חליפין.

על גן אדן חלוני

פרמקלצ'ר אינה מוגבלת לעוסקים בחקלאות בלבד, וגם מי שאינו שותף פעיל בגידול וטיפול בזית יכול לשתף פעולה. אפשר להיכנס למעגל שיתוף הפעולה עם הזית על ידי קנייה ושימוש במוצרים המכילים אותו. שימוש בשמן מקומי יעודד את היצרנים המקומיים, את גידול העצים ויצירת תעשיות משנה (כגון סבון). אפשר לפעול על־פי עיקרון שיתוף הפעולה בדרכים נוספות. למשל: לאפשר לבעלי חיים לחיות אתנו. קורי עכביש פה ושם בפינות יתנו נישה לעכבישים ולכם מנוח מיתושים, לשממיות מזון, השממיות יהוו מזון לציפורים וכן הלאה. זוהי השפעה כלל־מערכתית. גם קניית אוכל אורגני תאפשר לכם חיים בריאים יותר במישרין, ובעקיפין תעודד צריכת מוצרים ללא רעלים. כך יקטן השימוש בחומרי הדברה, והאוכל, האוויר והמים יהיו נקיים יותר. אנחנו, האדמה, ובעלי החיים שעליה ובתוכה נשתף פעולה למען חיים טובים ובריאים יותר.

גם למתגוררים בדירה בעיר יש מגוון דרכים ליצור סביבת פרמקלצ'ר: בעציצים אפשר לגדל חלק מהמזון או עשבים המשמשים כצמחי מרפא. כך נייצר משהו שאפשר להפיק ממנו תועלת, נוסף להיותו צמח נוי. גם בגינת הבניין אפשר לגדל עצי פרי, ולו זעירים כמו קומקווט (המכונה גם תפוז סיני). אפשר לעודד שתילת עצי פרי – ולא רק עצי נוי – בגנים ציבוריים ובצידי דרכים. כך, למשל, בפארק רמת גן נטועים עצים כגון תות וחרוב – עצים מקומיים וחזקים, הדורשים טיפול מועט. ניתן להוסיף על אלה גם עצי הדר, להעשיר בפרי ובניחוח.

עיקרון נוסף של הפרמקלצ'ר הוא השאיפה לחסוך באנרגיה. אם מגיע אלי משאב מחוץ למערכת , אשתדל להשתמש בו כמה שיותר לפני שהוא עוזב את המערכת שלי (במקרה זה: את ביתי). כך, אם אני שוטפת ידיים בחדר האמבטיה, אפשר להעביר את מי השטיפה, לאחר התקנת מערכת מתאימה, למיכל ההדחה של הניאגרה. מי המקלחות יכולים לעבור סינון קל כך שיהפכו למתאימים להשקיית עצים, אם יש לנו גינה קטנה. את הזבל הביתי אפשר להפוך לקומפוסט במיכל סגור, תוך שימוש בעזרתן האדיבה של תולעים מיוחדות (בתהליך הקרוי וורמיקומפוסטציה). אפשר לבחור להשתמש בחומרים ידידותיים לסביבה בניקיון הבית ובהיגיינה, ואפשר להימנע משימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים. זוהי אנרגיה מבוזבזת. היא תיצור רק זבל שאין לו שימוש במערכת שלי. וכן הלאה.

הפרמקלצ'ר מעודד דרכי פעולה אלה, של מיחזור ושמירה על איכות הסביבה, כיוון שהנחת הבסיס היא חיים בני־קיימא: חיים שלא יגרמו נזק לנו ולסביבה. הפרמקלצ'ר מדגישה כי אנחנו חיים בתוך בועה – כשאנחנו יוצרים זבל, לעולם יישאר זבל. משאית הזבל שעברה, אספה והעלימה אותו מעיני, אינה מעלימה אותו באמת – הוא עדיין נמצא היכן שהוא. זהו בזבוז וזיהום.

צריך לזכור כי אנחנו חלק ממערכת – בין אם זו מערכת אקולוגית או מערכת חברתית־תרבותית. אם ננהג תוך שיתוף פעולה, כגון זה המתקיים בבית הבד, נזכור כי אנחנו חלק משלם וכי לכל אחד תפקיד. הפעולה יחד מקדמת את כולנו. כל מעשה שנבחר לעשות ישפיע על הכלל, וכאשר חלק אחד במערכת נע כל השאר משנים מיקום. אם נזכור זאת ונפעל באחריות תוך מבט לטווח רחוק, אולי נזכה גם לעתיד חברתי תרבותי אקולוגי, שקט וטוב יותר.
קישורים
פרמקלצ'ר
וורמיקומפוסטציה
חוות פרמקלצ'ר בניר משה - מתוך "הארץ"
ראיון עם ביל מוליסון
הספר "פרמקלצ'ר" מאת ביל מוליסון
הספר "גן עדן בפתח הבית"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "סביבה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  אבל המחיר, המחיר • היושב על הגדר • 37 תגובות בפתיל
  תשומות שונות לשיטות שונות • יונת • 6 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • אותו אלמוני
  מי זה אנחנו? • המסביר לצרכן • 3 תגובות בפתיל
  מה יש לך מאמריקה? • רון בן-יעקב • 4 תגובות בפתיל
  חקלאי דבר עברית • אודי פסמון • 47 תגובות בפתיל
  הארות • שלומית דור
  הארות • ירדן ניר-בוכבינדר
  הארות • שלומית דור
  הארות • אותו האלמוני
  הארות • האיכר הנבער
  הארות • אותו אלמוני
  הארות • האיכר הנבער
  הארות • ברקת • 13 תגובות בפתיל
  הארות • אותו אלמוני • 2 תגובות בפתיל
  מים מהכיור לניאגרה • מוטי ניר
  מים מהכיור לניאגרה • אבי
  מים מהכיור לניאגרה • מוטי ניר
  מים מהכיור לניאגרה • צפריר כהן
  מים מהכיור לניאגרה • שוטה הכפר הגלובלי
  מים מהכיור לניאגרה • האייל האלמוני
  מים מהכיור לניאגרה • שוטה הכפר הגלובלי
  מים מהכיור לניאגרה • ברקת
  מים מהכיור לניאגרה • easy • 8 תגובות בפתיל
  מים מהכיור לניאגרה • ברקת
מים מהכיור לניאגרה 391694
לי אמנם אין אף אחד משלושתם בגינה, אבל לעומת זה יש לי שני עצי זית. צפוי לי ולהם עתיד עגום לפי האתר.
מים מהכיור לניאגרה 726930
הדיון הזה התעורר לפתע ונזכרתי בתחזית הזאת. אני לא זוכר מפני מה המאמר על הזיתים הזהיר והמאמר נעלם בתהומות הנשייה ואפילו ארכיון האינטרנט לא מוצא אותו. בכל אופן, 14 שנים עברו, שני הזיתים שבחצרי צמחו וגדלו, האחד, מזן ברנע, צימח השנה השנה יבול שיא של למעלה מ-‏100 ק"ג זיתים והשני, מזן מנזנילו, תמיד נשאר מאחור והסתפק בכ-‏30 ק"ג. התוצרת עשתה דרכה אל בית הבד הסמוך למקום מגורי והפכה לקצת יותר מ-‏20 ליטר שמן זית. זאת כבר מסורת. בכל שנה שיש יבול משמעותי (הזיתים לרוב מניבים לסירוגין הרבה ומעט) אני לוקח לי יומיים-שלושה למסיק והופך את היבול לשמן. כבר שנים שלא קניתי שמן זית בסופר ואת העודפים (כשיש) אני נותן למשפחה.
בשורה התחתונה, אני ממליץ על גידול זית או שניים בחצר (עדיף זן עתיר שמן כמו ברנע או סורי).
מים מהכיור לניאגרה 726958
הממ...נראה לי שאני כבר מספיק מבוגר לשתול חרוב.
  מים מהכיור לניאגרה • ירדן ניר-בוכבינדר • 3 תגובות בפתיל
  מים מהכיור לניאגרה • צפריר כהן
  הארות • טולו • 4 תגובות בפתיל
  הארות • ברקת • 2 תגובות בפתיל
  הארות • idan • 9 תגובות בפתיל
  ואולי אין סתירה • רמפל סטיל-סקין • 56 תגובות בפתיל
  ''הטופו והשמופו'' • ברקת • 53 תגובות בפתיל
  להתראות בים • ברקת
  To Shlomit • Hadar Aviram • 10 תגובות בפתיל
  חדשות מהתנור • שוטה הכפר הגלובלי • 3 תגובות בפתיל
  אולי זה שייך לטריוויה • ברקת • 3 תגובות בפתיל
  האלכימאי • ברקת
האלכימאי 413099
כמה נקודות שלא ברורות לי מהכתבה:

* האם גפת גפנים כה נפוצה? כמה יעלה לשנע אותה לבתי הצרכנים? כמה דלק יבוזבז על השינוע? האם הסקה חשמלית לא תהיה יותר יעילה?
(כלומר: יכול להיות שזה פתרון טוב למי שגר באיזור גידול גפנים, אך לא ממש פתרון קסם לכלל האולוסיה). כמה דלק דורשת הסקה כזו?

* איך מגיע החמצן מבחוץ? (והאם לא ניתן לבנות קמין או תנור סולר שיעבוד באותה הצורה?)

* סולר הוא אכן לא "חדש" מבחינה אקולוגית, אולם עץ במשמש לבערה בקמין ביתי הוא בהחלט "חדש". אהבתי את הניסוח של "פחמן־דו־חמצני בן מאות ואף מליוני שנים".
האלכימאי 721317
פגר של עז לא הייתי קונה ממנו.
עדיף אנרגיה סולרית. 726921
התגובה שלך ישנה, לכן אולי תגובתך וכן ההצעה של אנרגיה פוסילית/עץ/ביו-דלק (של מי שהגבת לו) אינה רלוונטית לימינו.

בימינו שטח חשוף לשמש בצירוף מצבר חשמל אמורים לספק אנרגיה חשמלית ביתית לכל משק בית נורמלי. כולל חימום/קירור/בישול/רכב-חשמלי . יש ימים מעטים בשנה בהם אנרגיה חשמלית סולרית אינה זמינה לכן אמורה להיות מסופקת על ידי גנרטור חשמלי ביתי.
עדיף אנרגיה סולרית. 726922
בדיעבד: הגפת היא פסולת. ממילא היו שורפים אותה. או שאולי דווקא קוברים אותה והיא הייתה מתחילה להירקב. לכן מדובר על פחמן שמיועד להשתחרר חזרה לאטמוספרה. אז לפחות שישמש למטרה מועילה (אבל כן: שיקולי אנרגיה שמתבזבזת על תובלה בעינם עומדים. אין לי מושג כמה הם משמעותיים).
עדיף אנרגיה סולרית. 726925
אני מבין שגפת גפנים זה סוג של ביו-דלק. עד היום כל הנסיונות של שימוש בביו דלק לא הצליחו, מסיבות שונות. הביו דלק הכי מפורסם כנראה היה דלק שמופק מתירס (אולי היו עוד דגנים לצורך ביו דלק רק שאיני זוכר מהם).

הבעיה בעניין התירס היא שגידול תירס לצורכי דלק גרע משוק המזון פחמימות מזינות.

בלי קשר, אבל מעניין, מישהו פיתח זן של תירס שאינו מצריך שום בישול כדי לאכול אותו. אני מנחש שזן תירס זה עתיר בסוכר, לכן עושה את התירס טעים לאכילה. אולי לחילופין זן תירס זה מורכב מפחמימות מאוד פריקות מה שגם כן עושה אותן יותר טעימות ובעלות מתיקות קלה.
  אקו-שיק • ברקת

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים