בין הסכם לעימות 271
מה הם האינטרסים החיוניים שצריכים להנחות את ברק בשיחות השלום בקמפ־דיוויד?

עם צאתו של אהוד ברק לוושינגטון באמצע השבוע שעבר, כתב אריאל שרון מאמר שפורסם ב-"ידיעות אחרונות", ושמטרתו היתה להוכיח כי לברק אין לגיטימציה לוויתורים כלשהם בקמפ־דיוויד. בין היתר טען יו"ר האופוזיציה כי "ראש הממשלה יוצא לארה"ב ללא ציבור וללא תמיכה", וכי כל הסכם אליו יגיע יהיה חסר בסיס חוקי ומוסרי בארץ. עמדה זו אמנם אינה מפתיעה, אך חשוב מכך - היא גם אינה נכונה. לברק יש רוב בכנסת להעברת הסכם שלום - גם אם לא ניתן לתרגם את הרוב הזה לממשלה מתפקדת, בין היתר בגלל שחלקו אינו יהודי. סקרי דעת הקהל, נזילים ככל שיהיו, מראים גם הם על תמיכה בהגעה להסכם.

אך הבה נשים את הנתונים החשובים הללו בצד, ונתמקד בשאלה העיקרית בפניה עלינו לעמוד עם התקדמות השיחות: האם האופוזיציה צודקת או שוגה? האם האינטרס הכלכלי והבטחוני של מדינת ישראל מחייב הגעה להסכם, גם כזה שיכלול וויתורים מרחיקי לכת, או שמא עלינו לשאוף להקפאת המצב? האם יש לנו סיבה לרצות בהסכם, גם אם הסכם זה יגרור פשרות קיצוניות בחמשת הסוגיות המרכזיות - השטח, ההתנחלויות, המים, הפליטים וירושלים - העומדות על הפרק?

על מנת להבין את התשובה, יש להבין בתחילה את העמדה הפלסטינית בשנים האחרונות. הסכם "עזה ויריחו תחילה", שנחתם ב-‏4 למאי, 1994, קבע כי עם חתימת ההסכם תפתח "תקופת ביניים" בין הישראלים לפלסטינים, ובמהלכה תתבצע התקדמות בהגעה לקראת הסכם הקבע. הסכם זה יחתם לא יאוחר מחמש שנים ממועד תחילת תקופת הביניים, ולא - יפוג תוקפם החוקי של הסכמי אוסלו וחוקי המשחק יחדלו מלהתקיים. כמובן שלאחר עלייתו של נתניהו בשנת 96' לא נתבצע צעד וחצי־צעד לקראת הגעה להסכם קבע, וערפאת החל לאיים בהכרזה על מדינה פלסטינית בתאריך ה-‏4 למאי 1999, ובמקביל להכין את כוחותיו, על פי דיווחים תקשורתיים, לעימות בקנה מידה מוגבל - אולי על מנת לאותת לנתניהו, שהוכיח לחיצות מופרזת בזמן מאורעות מנהרת הכותל, ואולי מתוך מחשבה אמיתית כי עימות כזה עשוי להוביל להישגים פלסטינים. אך נפילת ממשלתו של נתניהו בתחילת שנת 99' וההליכה לבחירות שכנעו את ערפאת לדחות את ההכרזה, מתוך ההבנה כי אם יעבוד מול ברק, יוכל לזכות לוויתורים נוספים לפני ההגעה לנושאים הבעיתיים במשא ומתן. כפועל יוצא, התכנסה המועצה המחוקקת הפלסטינית מספר ימים לפני ה-‏4 למאי ואישרה פה אחד את דחיית ההכרזה - כשהאינטרסים של ערפאת קשורים לעניין, המועצה המחוקקת תמיד מצביעה בפה אחד. התגובה ברחוב הפלסטיני, לעומת זאת, היתה שונה. שם למטה, ערפאת זוהה כבובה של אמריקה ושל השלטון הישראלי, כאשר כל ההבטחות המרובות להכרזה על מדינה פלסטינית בוטלו בצורה משפילה ותוך כדי התחשבות, אבסורדית בעיני העם הפלסטיני, בגורמים העוינים ביותר לרשות.

הסכם "ווי פלוס" נחתם חודשים ספורים לאחר בחירתו של ברק, וקבע לו"ז חדש למו"מ על הסכם הקבע: הגעה ל"הסכם מסגרת", כלומר הסכם שידבר על פתרון הקבע במונחים כלליים וללא מפות, עד לתאריך ה- 13 לפברואר 2000, והגעה להסכם הקבע עצמו עד ל- 13 בספטמבר, 2000. לאחר תאריך זה, יפוג, כמו בהסכם "עזה ויריחו תחילה", תוקפם של הסכמי הביניים.

אם כן, תאריך זה, ה-‏13 לספטמבר, מהווה את לב העניין. כלפי חוץ, ערפאת ממשיך להשתמש בו כתאריך היעד להכרזה על מדינה פלסטינית, בין היתר כקלף מיקוח כנגד ברק. כלפי פנים, על פי חלקים מסוימים בתקשורת הפלסטינית, בולטת התלבטות קשה בקרב בכירים ברשות האם עליהם לחייב עצמם לתאריך יעד אחד, ובמקביל נעשים נסיונות לפתח גם את תאריך ה- 15 בנובמבר, יום השנה ל-"הכרזת" המדינה הפלסטינית בטוניס, כזמן אפשרי נוסף להכרזת המדינה הפלסטינית. אך מעל לכל בולטת ההבנה כי לרשות יש מעט מאוד אופציות, ועליה לבצע את ההכרזה בין שני התאריכים הללו, או לחילופין, להגיע להסכם סביר עם ישראל. במידה ותיכשל בכך, היא תאבד את סמכותה ותהפוך לבדיחה בעיני העם הפלסטיני, ותנציח את מעמדה כאוטונומיה הכפופה לישראל. על אף שיקולים ברורים אלו, לא ששה הרשות להכריז על מדינה: פקיעת תוקפם של הסכמי הביניים אמנם תתיר את הרשות בחלל משפטי אותו תוכל לנצל, אך בו זמנית גם תותיר לישראל חופש פעולה וחופש תגובה כלפי הישות הפלסטינית החדשה שתיווצר. במילים אחרות, המשמעות של הכרזה חד־צדדית על מדינה פלסטינית היא, באופן כמעט וודאי, עימות עם ישראל - שכן זו לא תכיר בקיומה של המדינה החדשה, ואין ספק כי תפעל נגדה. מכאן, המשוואה ברורה: אי הגעה להסכם שווה לעימות.

ניתן להגיד שהתשובה לשאלה שנשאלה בפתיחה טמונה בשאלה נוספת: מה יהיו תוצאותיו של עימות מבחינת ישראל?

נתחיל בכך שכוחה הצבאי של הרשות אל מול זה של צה"ל הוא זניח, וכי עובדה זו מאלצת את ערפאת להלחם בדרכים בלתי ישירות, פסיכולוגיות ברובן. סביר להניח ששאיפתו העיקרית תהיה הנחתת מהלומות מהירות על ההתנחלויות הממוקמות באזורים רגישים במיוחד, וליצור הלם בקרב דעת הקהל בישראל, כך שתתמוך בהכרה בשטחי המדינה הפלסטינית ובמתן ויתורים נוספים לטובתה. כמו כן, ישאף ערפאת לנצל את מצלמות כתבי החוץ לטובת הפלסטינים, תוך כדי יצירת לחץ בינלאומי על ישראל להכרה מיידית במדינה הפלסטינית והרחבת שטחיה.

השיטה הראשונה, בעוד שהיתה לה את האפשרות לעבוד בתקופת נתניהו והפחד הציבורי החזק מכך שיגרום למלחמה, סביר כי לא תעבוד מול ישראל תחת ברק. השמאל הישראלי, שיווכח כי מוצו כל האפשרויות לשלום, יתן תמיכה בפעילויות התקפיות כנגד המדינה הפלסטינית. מבחינת הלחץ הבינלאומי, הרי שמצבו של ערפאת גרוע בהרבה בזירה העולמית משהיה בתקופת נתניהו, וגם ממשלות העולם, שיחזו בהכרזה החד־צדדית על המדינה הפלסטינית לאחר שכבר יהיו משוכנעים כי האפשרויות המדיניות נכשלו, לא יפעילו לחץ משמעותי על ברק. עם אכן יכשלו שתי האסטרטגיות של ערפאת בצורה הזו, הדרך תהיה פתוחה בפני ברק.

אבל פתוחה למה? לאחר שינוטרלו נסיונותיו של ערפאת להשתלט על התנחלויות ועל נקודות טקטיות משמעותיות בגדה ובעזה, מה יהיה הצעד הבא של צה"ל ושל ממשלת ברק? ישנן שתי אפשרויות: סיום הקונפליקט והצבת צה"ל בגבולות השטחים שבשליטה פלסטינית מלאה, או כיבוש מחדש של כל השטחים. בהתחשב בכך שבתקופה שבה יקרו האירועים הללו סביר כי תכהן בישראל ממשלה חודשים ספורים לפני בחירות (במקרה הרע) או ממשלה שתישען בכבדות על גורמי ימין (במקרה הטוב), יש להניח כי אותה ממשלה לא תהיה מוכנה לספוג "כניעה" לפלסטינים, ותשאף לספחם חזרה לישראל.

וסיפוח זה, אם יתרחש, יהיה אסון לאומי בקנה מידה שלא נשמע עליו מאז מלחמת לבנון. כוחות צה"ל יאלצו לשוב מחדש לערים הפלסטיניות, לאחר שאלו מולאו במהלך ששת השנים האחרונות בשפע של אמצעי לחימה בלתי חוקיים. אין סיבה להניח כי מרבית האוכלוסיה תקבל את מרותה המחודשת של ישראל בברכה, ולוחמת גרילה קשה וכואבת, בעיקר לפלסטינים אבל גם לצה"ל, תתפתח באופן כמעט ודאי. אך הרעה הגדולה ביותר תהיה זו: שמדינת ישראל תאלץ לשוב ולשלוט בעם שאינו חפץ במרותה, תוך כדי השקעת סכומי כסף וחיי אדם מחוץ לכל פרופורציה לערך האמיתי של שטחים אלו, ותוך כדי פגיעה כבדה במצבה הבינלאומי.

התשובה היא ברורה: על ישראל להגיע להסכם עם הרשות, תוך כדי התחשבות בקוויה האדומים ובמטרה לא לשבור אותם. אי הגעה להסכם משמעותה הכרזה פלסטינית חד־צדדית על מדינה בסביבות ה-‏13 לספטמבר. הכרזה כזו משמעותה פריצתו של עימות, ופריצתו של עימות משמעותו, לטווח הארוך, סיפוחם מחדש של השטחים הפלסטינים לישראל, וחזרה 10 שנים אחורה. שיקולים אלו הם אנוכיים נטו, ואינם נוגעים כלל לרצונותיה של הרשות. אחזור שנית: על ממשלת ישראל להגיע להסכם עם הרשות הפלסטינית, ולו רק על מנת לשמר את האינטרסים החיוניים שלה.

הוויתורים בהגעה להסכם כזה יהיו, כמובן, מרחיקי לכת - הפלסטינים לא יהיו מסוגלים לקבל הסכם שלא יכלול וויתורים בירושלים, בסוגיית הפליטים ובנושא המים. אך כאן הוא המקום לשאול: למה לא? האם השליטה המוניציפלית במזרח ירושלים כה חשובה לנו שאיננו יכולים להעבירה לפלסטינים, תוך כדי השארת השליטה הבטחונית באזור בידי ישראל? למה לא לתת לפלסטינים ליטול את הנטל הפוליטי והכלכלי הזה מידינו, בעצם? מה זה משנה, ולמי, אם מתנוסס דגל פלסטיני מעל הר הבית? האם השליטה הפוליטית בהר הבית לא נמצאת בידי השיח' עכרמה צברי, שליחו של ערפאת, בלאו הכי? והאם מישהו מעלה על דעתו שכמות גדולה של פליטים תנהר לשטחי הרשות הפלסטינית, המצויה במשבר כלכלי עמוק, גם אם תינתן לכל אחד ואחד מהם זכות שיבה מיידית? כמובן שהבעייתיות בוויתורים אלו מבחינת ישראל היא פוליטית וציבורית ולאו דווקא מעשית. ויש להבין כי גם ערפאת עומד בפני אותם שיקולים פופוליסטים, ועליו לקחת אותם בחשבון אם ברצונו להישאר על כסו.

לסיום, ברצוני להסביר את היעדרם של מושגי "מוסר" בדיון זה. דעתי היא כי כל אזכור של מוסר שכזה במסגרת התהליך המדיני הנוכחי היא צביעות ותו לא, וכי למילה זו אין מקום בתהליך שבו מדינה מעניקה שטחים נחותים ומצומצים לעם שנושל מאדמותיו על ידי אותה מדינה לפני כן, על אחת כמה וכמה כאשר המדינה הנותנת דואגת לשים את העם המדוכא תחת שלטונו של עריץ חסר יכולות ניהוליות, רק מפני שאותו עריץ הוא "פרטנר" נוח. על פי כן, בהיעדר מוסר שכזה, נותר רק לדבר על הפרקטיקה.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

כלומר, 7008
בקיצור, מה שאתה אומר, זה שבגלל שערפאת מאיים עלינו בהתפרעויות, עלינו להתקפל, כי למה לנו להכניס עצמנו לצרה הזאת?
במילים פשוטות - שיקפוץ לי. לפלשתינאים לא מגיע כלום כל עוד הם ממשיכים באיום בעימות חם. כל עוד היה מדובר בארגוני הסירוב שאינם סרים למרותו של ערפאת - מילא, אבל כניעה שכזו אל מול איום קטן כל כך, היא לא סתם מבישה - היא מסוכנת. הנסיגה מלבנון הייתה ארוע ראשון, חד-פעמי, בינתיים. נסיגה מבוהלת שנייה כבר תהיה מגמה, ולא נוכל עוד להסתיר את העובדה שאנחנו, כן, מ-פ-ח-דים. מפחדים לקחת את חיילי הסוכר שלנו ולהעמיד אותם במצב שבו הם עשויים לההרג. מפחדים שהמדינה שלנו, שכבר עמדה, אם אני זוכר נכון, בכמה מתקפות לא קטנות,לא תעמוד בפני הצבא הפלשתינאי הגדול.
אני לא אוהב לנקוט את הגישה המיליטריסטית הזאת, אבל אל מול התבוסתנות שאתה הצגת, אין לי ברירה. אנחנו לא במצב אין חזור. אם הפלשתינאים לא יבינו שיש להם מה להפסיד, הם לא ידעו מתי להפסיק. צריך להבהיר לכולם, גם לערפאת וגם לאמריקנים, שיש לנו קווים אדומים, ושאם ערפאת לא יואיל בטובו לוותר על כמה מדרישותיו, אנחנו בהחלט מוכנים לחזור למצב הקודם של כיבוש. אנחנו עשינו כל מה שיכולנו. אין שום סיבה שישראל תקפל את הזנב בין רגליה ותברח מייבבת מפני איומי הפלשתינאים.

כשיבוא מישהו הגיוני יותר מערפאת, או כשהפלשתינאים יבינו שגם את המעט שהשיגו הם הפסידו בגלל עקשנותם, אז נוכל לסיים את הסכסוך, בלי שנאלץ לפחד כל הזמן.
יש איזה משל מאוד מפורסם על זה, אבל שכחתי אותו. בטוחני כי תוכל להבין את דברי גם בלי שועלים וענקים, או מה שלא היה שם.
כלומר, 7027
אני לא מבין איך אנחנו כבשנו עם שלם ושלטנו בו, ועוד יש לנו אחרי זה את החוצפה לבוא עם ''קווים אדומים''.
כלומר 7028
אתה צודק אנחנו כולנו צריכים לקפוץ לים ולתת את הארץ לפלסטינים
כלומר קריאת הקוראן חובה לפני כתיבה! הספור מוזכר אך, אין שום 443710
איזכור של ירושלים בסיפור הנ"ל. ועל פי קריאה במקורות שונים ( היות ולא עשיתי מחקר מקיף באופן אישי ) - ירושלים אינה מוזכרת אפילו לא פעם אחת בקוראן!
אני לא מבין 7029
אני לא מבין איך עם שלם סירב לקבל את תכנית החלוקה, חשב שהוא יחסל אתכם במלחמה, ועוד יש לו אחרי זה את החוצפה לחשוב שמגיע לו משהו. במילים אחרות: עזוב אותך מ"צדק היסטורי".
כלומר, 7122
המסקנה אליה הגעת לא מתקרבת ולו בקצת למה שניסיתי להגיד. במילים אחרות, אנסח זאת כך: הבחירה של ישראל בין עימות להסכם, היא למעשה הבחירה בין כיבוש מחדש של השטחים או סיום הסכסוך והשתחררות מעול הכיבוש. אין דרך ביניים.

התייחס לנקודה הזו אם ברצונך להמשיך בדיון.
כלומר, היהודים קיימים מאות שנים רבות לפני האיסלם! ברור מי היה 443712
פה ומי בה אח''כ..
למה לא? 7010
מדוע לא נראה לך סביר שישראל תכיר במדינה פלסטינאית במידה וזאת תקום באופן חד צדדי?
במצב זה, יכול צה"ל להתיצב על גבולות הנוחים לנו, ללא רמאללה אך עם ההתנחלויות,
ללא עזה אבל עם ירושלים.
למה לא? 7123
הבעיה היא לא פרקטית. נהפוך הוא - מבחינה פרקטית, עדיף לישראל להשאיר לערפאת את מדינת הצעצוע שלו על 40 אחוז משטחי הגדה. הבעיה היא שברגע שערפאת יכריז בצורה חד-צדדית על מדינה, שיקולים פופוליסטיים יחייבו את הממשלה לפעול נגדו בצורה נמרצת. כל הבלגה תזכה את הממשלה בגינויים באשר לוותרנותה, שלבסוף יעלו לברק מחיר יקר בבחירות הקרבות.
7024
במלחמה קצת פחות מוגבלת ממה שהיו רוצים הפלשתינאים ניתן בדומה למלחמת העצמאות לשלוח את ערביי יהודה ושומרון לירדן כדי לחשוב קצת על תביעותיהם הלאומיות בכנסים מאורגנים שעבדאללה בוודאי ישמח לארגן.
שלא אובן לא נכון אני לא מציע לטרנספר אותם, אני פשוט מניח שבמהלך ההסטריה שתפרוץ שם ברגע שיתחילו לפרוץ שמועות שהם נהנים להפיץ בינם לבינם על הטבח שהיהודים טובחים בהם, הם יסיקו את המסקנות שדיין לא נתן להם להסיק בששת הימים.

וחוץ מזה לא הבנתי מהמאמר מהם האינטרסים החיוניים לנו. ישנם כאלו לדעתך? כלומר, תחת איום פלשתינאי תסכים לסגת גם מביתך? הרי הטעמים כולם יכולים להיות תקפים גם אז.
7124
כמובן שזה לא טרנספר. כמובן שארה"ב גם תקבל עירעור כזה של יציבות האזור בהבנה, ותמשיך בתמיכתה בישראל. כמובן ששינוי כזה של המאזן הדמוגרפי בירדן גם לא יגרום להרעת המצב הבטחוני במזרח התיכון. זה לא ברור?

באשר לשאלתך השניה, לצערי הכותרת שנתן דובי למאמר היא קצת לא מדוייקת. לא התכוונתי לדון באינטרסים של ישראל במשא ומתן עצמו, אלא בשאלה הרבה יותר פשוטה, והיא מדוע עלינו להגיע להסכם מלכתחילה.
שלום=מלחמה 7107
הפלסטינים הם(לפחות רובם המכריעה) לאומנים מאוד ושאיפתם היא שהמדינה הפלסטינית תשתרע מיש"ע עד שפת הים ביפו(תל אביב).
הילדים ברשות הפלסטינית לא מקבלים חינוך לשלום אלה חינוך למלחמה בכובש הציוני וגאולת פלסטין באש ובדם ובלה בלה, אפשר לראות שם קיטנות קיץ לילדים בגיל הרך שם מלמדים אותם איך להרכיב ולפרק נשק ואיך להתמודד עם חיילי צה"ל(ואני לא מדבר על אבנים).
המסקנה היא שלאחר תקופה מסויימת הם ידרשו עוד חלקים מהארץ ויעשו פיגועי טירור וחבלה ולכן בהנחה שרק ינסו להגיע למלחמה אני לא רואה כל טעם בלשבת בשטחים כדי להנות ממטחי קליעים ואבנים, צריך לירות בהם על המקום באש חיה ולהמית מחבלים אשר פגעו בחיילי צה"ל או לגרש אותם לגלות!
כי הערבים מבינים לא רק אך בעיקר כוח!
מלחמה ושלום 7111
טוב, אחת ולתמיד בא ננסה קצת לנתח מה אמרת ונראה אם זה באמת מה שאתה חושב:

א. הרוב המכריע של הפלשתינאים לאומני:

כמה פלשתינאים אתה באמת מכיר? כמה חברים פלשתינאים יש לך? האם ערכת סקר בקרב ידידיך הפלשתינאים המרובים ועל פיו אתה מסיק את הדעה הנ"ל, או שכתמיד, אתה מפיק זאת מהתקשורת (אבל היא עויינת, לא?)

ב. הילדים ברשות הפלשתינית מקבלים חינוך למלחמה:

אם הילדים ברשות הפלשתינאית מקבלים חינוך למלחמה ולא חינוך לשלום אזי ניתן להסיק שתי מסקנות:
1. הנטייה הטבעית של הפלשתינאים אינה למלחמה אלא לשלום - אחרת לא צריך להשקיע כל כך הרבה בחינוך למלחמה אלא מספיק להבזיק את הזיק הנכון בזמן הנכון וכבר כולם פושטים על מג'דל, סליחה, אשקלון.
2. יש צורך לחנך למלחמה כיוון שההורים (שהם כמובן פלשתינאים) לא דואגים לזה - מעניין למה? אולי הם דווקא אנשים פרקטיים שמבינים ששלום הוא מצב של win-win וכדי לשמור על חיי ילדיהם עדיף לתמוך בשלום?

ג. צריך לירות בהם על המקום באש חיה וגו':

האם באותה מידה יש גם להמית חיילי צה"ל, מתנחלים, או סתם אזרחים שהרגו פלשתינאים ללא סיבה מספקת או לאסור לשנים רבות חיילים שהתעללו בערבים במחסומים, מחנות מעצר, או סתם-בשביל-הכיף-כי-יכלו?

ד. הערבים מבינים בעיקר כח:

אני מבין כי כבודו הוא סוציולוג ופסיכולוג. אני מציע לכבודו להתחיל להתייחס לאנשים *כפרטים* ולהימנע מהכללות. הרי לא תרצה כמובן שאצעק בראש חוצות כי "יש לגרש את כל המתנחלים הגולדשטיינים (שיודעים לבצע דיאגנוזות מופלאות!) כי הם רק יובילו אותנו למלחמה בקיצוניות וברצח הנוטף מעיניהם. רק, סליחה, בעיקר כוח הם מבינים" לפי אותה לוגיקה שאתה מציע...
מלחמה ושלום 7317
ערן ידידי
אני לא יכול שלא להסכים איתך. לכולם ידוע שרוב הציבור הפלסטנאי הוא ציבור נאור משוחרר מבעיות כלכליות עם זיקה חלשה לדת וללאום ולכן ברוב זמנו הפנוי הוא פועל להקניית חינוך לילדיו תוך תשומת לב על
המקצועות הטכנולוגיים (הפעלת נשק).
חומר הלימוד של ילדי הרשות שמבוסס בין ביתר על הזיקה לאדמות הכפרים הערביים שפותחו ע"י ישראל ב 50 השנים האחרונות לערים כמו מג'דל נועד למעשה להדגיש את טוב ליבם של הישראלים שעסוקים בפיתוח אזורי.
הילדים שנטיתם הטבעית לשלום כה חזקה במיוחד אחרי הקשר העז שנקשר בינם לבין חילי ומפקדי צה"ל בזמן האינתיפאדה אינם צריכים את דיעת הוריהם כדי להבין שכל החומר הנלמד הוא תיאורטי.

אני מניח שאתה וחבריך הפליסטינאים הרבים הגעתם למסקנות אמיתיות אלו רק לאחר עריכת סקרים מייצגים בקרב האוכלוסייה.
תודה לך על האבחנה המדויקת.
הצד השני של ההר 7797
הפוך על הפוך יקר, יופי, אתה מתחיל להבין, אי-אפשר להכליל - זה לא מתמטיקה - ההסקה לכאורה מהפרט אל הכלל לא עובדת כאן. אתה מצד שני יכול להבחין במגמה המילטריסטית של הרשות במתכונת הנוכחית - כן, כן, אותם אימוני נשק. מישהו (מתחיל ביאסר...) רוצה ש ''בדם ואש פלשתין תקום''. לעומתו, יש אחרים ברשות שמעדיפים שישראלים יבואו לבידיה, לרמאללה וליריחו, ולא בתור ''צאן לטבח'' אלא בתור קונים לספות, מהמרים בקזינו, ואפילו אורחים בפסטיבל הג'אז של רמאללה.

מי שחושב, בצורה דוגמאטית, שכולם נגדנו, לא חשב על כך עד הסוף. יש גבול גם לאמונה העיוורת ולהליכה אחרי קו מסויים תוך ביטול עצמי.

אבל לא, ''הם אנשים אחרים'', ''האיסלם שלהם מעוור אותם ומונע מהם לחשוב בהיגיון''. מעניין מה היה קורה לו הייתי טוען את אותה טענה כלפי חב''דניקים. הסברה, שיש כאלו המעודדים אותה, ויש אחרים בעלי אינטרס לעודד אותה, שמהצד השני של החומה יש מפלצות, היא מופרכת מיסודה.
הצד השני של ההר 7819
בסקר אשר נעשה ברשות הפלסטינית מסתבר שרוב גדול של הפלסטינים תומך במעשי אלימות נגד ישראל.
אני מודע לכך שישנם כל אותם הסוחרים הקטנים והסוחרים בכלל אשר מעונינם בשקט ושלווה בכדי לגרוף רווחים בשקט, אבל... בציבור הפלסטיני ישנה בעייה חמורה של עוני ואבטלה וכך גם השהידים למינהם הם אנשים שמשלמים למשפחותיהם בתמורה לפיגוע ההתאבדות.

כך שברוב הציבור הפלסטיני (העני) ישנה תמיכה רבה במעשי אלימות נגד ישראל.
הצד השני של ההר 7825
"בסקר אשר נעשה תמכו 91% מהנשאלים בתביעות הסטודנטים" כן, אני זוכר את זה, וכבר ציינתי לבושתי שהשתתפתי בפיאסקו הזה. סקר משקף דעת קהל, שהיא רגעית, ניתנת להשפעה ולשינוי. כבר דנתי בשאלה "מה הציבור מבין". אם ראש הרשות, וחלק מהאנשים סביבו היו רוצים, היו מכריזים על "פיוס הסטורי" ופתאום, כמו בנסיגה מ-‏6 הערים, בנות פלשתיניות היו מגישות פרחים לחיילים העוזבים ותשקוט הארץ שמונים שנה.

שים לב שגם לא התייחסת לעיקר דברי - הנקודה שאני מעביר היא שיש אנשים בהנהגה הפלשתינית (והישראלית) שרוצים להגיע למצב אחד, ויש אנשים שמעוניינים להגיע למצב אחר. כאשר אתה מקשיב לדוברים הפלשתינים נסה להבחין בניואנסים הקלים - בניגוד לערפאת למשל, פייסל חוסייני מדבר על שכונות מעורבות בירושלים, על מעבר חופשי בין הרשות לישראלת לעומת הגישה הדורשת ניתוק מוחלט. הקדש מעט מחשבה להשלכות של דרך על אופי השלום - לא רק ל"צורה".
שלום=מלחמה 7125
פשטני ולא ראוי לתגובה. עד שלא תנסה להבין מה עומד מאחורי פעולותיהם של הפלסטינים ותפסיק לייחס להם מניעים גזעיים נטו, אני באמת לא רואה על מה לדבר.
שלום=! מלחמה 7131
אתייחס תחילה לסייפא של דבריך.
אני נוהג לקרוא באופן שוטף את העיתון ג'ורדן-טיימס באינטרנט (באנגלית).התמונה המתקבלת בבירור מהמאמרים ומהכתבות מהצד השני של הנהר סותרת את דבריך, ויותר מכך נראה שאם "יש צד שמבין רק כוח" זה כנראה אנחנו שנסוגנו מלבנון רק לאחר לחץ מתמשך של החיזבאללה ונסוגנו בשטחים רק כתוצאה מהאינתיפאדה.

מעבר לכך יש הבדל בין אידיאולוגיה ומציאות.
גם אני הייתי רוצה ארץ ישראל השלמה, מהים עד המדבר העבר-ירדני, מנהר הליטאני ועד ראס מוחמד והאיים טיראן וסנפיר, אך זה לא מציאותי ואין לי בעיה עם זה שצריך דרכון כדי לטייל בנחל ארנון. האם זה הופך אותי לאומני?
מגוחך לצפות מהפלסטינים לעמדה אידיאולוגית שתשלים לגמרי ולחלוטין עם קיום מדינת ישראל על שטח שנתפס בעיניהם כפלסטין השלמה - כמו שחלק ניכר מהישראלים מתקשים ויתקשו לקרוא ליש"ע "פלסטין". כן אפשר לצפות להסדרים פרגמטיים המפרידים בין אידיאולוגיה ומציאות - וזאת אפשר להשיג רק ע"י שוויון הדדי בין העמים שיוריד את רמות השנאה בשני הצדדים.
שלום=! מלחמה 7133
אל תכניס מילים לפי כי:, אני לא רוצה ישראל השלמה, אני לא רוצה מלחמה אלה שלום, אני רוצה לחיות לצד פלסטינים בשלום ולהסתובב ביש"ע מבלי ליווי של דיוויזיה שלמה.
בדברי אלה שמתי דגש על העובדה שבזמן שאותנו בבית הספר מלמדים כמה טוב ומועיל וחיוני! השלום, את הפלסטינים מלמדים בקיטנות קיץ לבנות איך לטעון נשק(שכולנו יודעים למה הוא אמור לשמש), אך אם יש לי שאיפה אחת שאיכשהו קשורה בשטח היא השאיפה שהעיר העתיקה תישאר ביד מדינת ישראל כי הריי היא סמלנו הלאומי.

עכשיו אתה בוודאי חושב על כך שגם הפלסטינים רוצים אותה בדיוק כמונו ואולי אף יותר אך אתה טועה וזאת מכיוון:
1)אין תקדים לכך שמדינה ערבית בוחרת בעיר כבירתה מטעמי דת

2)ירושלים היא רק השלישית בקדושתה באיסלם

3) בעוד שכל יהודי פונה בתפילתו לכיוון ירושלים שהיא העיר הכי מקודשת ליהדות המוסלמים פונים למכה!

המסקנה: ליהודים אין ארץ מגורים אחרת מלבד זו(יתכן מאוד שגם לפלסטינים) אבל שלא כמו שכיננו הפלסטינים לנו אין עוד מקום בטוח בעולם או לפחות מקום מקלט אליו נוכל לברוח ולהתקיים בזכות עצמנו.
שלום=! מלחמה 7389
דיון 273

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים