אין שלום, אין מנהל תקין, אין סיבה להצביע ברק 277
ברק עשה לשמאל מה שנתניהו עשה לימין - וגרוע מכך. פגעי ברק, רשימה חלקית.
(צילום: ממשלת ארה"ב)
אני חייב לציין שסיומה של פסגת קמפ־דיוויד לא הפתיע אותי. כבר בנאומו לפני ההמראה, זמן קצר לאחר שהפסיד בהצבעת אי אמון, אמר ברק כי "אם זה לא יצליח, לפחות נדע שניסינו" - והמשפט הזה הדליק אצלי נורות אזהרה. התחושה שלי היא שברק יצא לפסגה כדי שתכשל, כדי שיוכל לאחד מאחוריו את העם למלחמה קטנה ומוצלחת, שלאחריה יכתיב לערפאת תנאי כניעה.

נוהגים לכנות את ברק "שמאלני". זה רחוק מלהיות נכון. ברק הוא איש מרכז, בטחוניסט שעדיין מסתכל על הפלסטינים דרך הכוונות. אילו ניצח הליכוד בבחירות 92', ולא העבודה, סביר להניח שהיינו מוצאים אותו בשורות הליכוד. בהיותו שר הפנים, הוא הצביע נגד הסכם אוסלו ב'; היום, כמובן, מעדיפים בעבודה לשכוח את הפרט הקטן הזה.

הנזק שגרם ברק לשמאל הוא עצום. ראשית, וחשוב מכל, הוא גרם לטשטוש עמדותיו. לפני עשור, עמדותיה של מרצ (רצ דאז) היו קרובות מאד לאלו של חד"ש של היום: נסיגה מלאה לקווי 67', חלוקת ירושלים, ופינוי כל ההתנחלויות או השארתן תחת שלטון פלסטיני. כיום, רק חד"ש והמפלגות הערביות - שטעות יהיה לראות בהן מפלגות שמאל; מה שמאלני בתנועה האיסלמית? - עומדות על כך. ברק, בנסיונו להשיג קולות צפים, הצהיר על כך שלא יהיה פינוי התנחלויות, והכניס בכך את ההתנחלויות לקונצנזוס. ביקוריו בהתנחלויות, הצהרותיו שהוא "קרוב יותר ליצחק לוי מאשר ליוסי שריד", מעידות על עמדותיו האמיתיות. השבוע כבר הצהיר על "שמירה על קודשי ישראל".

שנית, היחס לאזרחי ישראל שאינם ערבים. השמאל תמיד ראה בערבים שותפים. ברק רואה בהם מצורעים. למרות הצבעה מסיבית לברק, ערביי ישראל מתחילים להתגעגע לביבי. ברק הפנים את הכלל הגזעני של "אין השענות על רוב ערבי", וסירב לקבל את המפלגות הערביות לקואליציה. חמישים שנה חלפו מעת הקמת המדינה, ועדיין לא היה בה שר ערבי. שוב, ברק העביר את הרעיון כי "אין השענות על ערבים" אל הקונצנזוס. התוצאה, כמובן, היא הקצנה בקרב ערביי ישראל, שמבינים שאין להם כל אפשרות להשפיע, ושבעוד ברק לא יהסס לשבת עם הליכוד בממשלת אחדות (שם מאד מוזר, אגב, לאחר המעבר לבחירות הישירות), הרי שנציגיהם לא יתקבלו לעולם כלגיטימיים. הכלל של בן־גוריון, "בלי חירות ומק"י", הפך ל"כולם מקובלים, חוץ מהערבים".

שלישית, הפגיעה במנהל התקין. ברק מרשה לעצמו בדיוק מה שהרשה לעצמו ביבי. עמותות מושחתות, הזרמת כספים בלתי תקינה, מקורבים בתפקיד בלתי ברור המחלקים הוראות לפקידי ממשל, החזקת כמה וכמה תפקידי שרים, ריסוק הרעיון של משמעת קואליציונית... ברק ניפץ את תפישת השמאל של מנהל תקין.

רביעית, הכניעה לדתיים. ברק עשה את מה שביבי, כנראה, לא היה מעז לעשות: הוא העביר חוק המפלה בין דם לדם. דמם של חרדים נחשב, מעתה, לסמוק יותר משל חילונים. ש"ס עשתה ממנו קרקס; הוא גירש את שותפתו הטבעית־כביכול, מרצ, כדי לשמור על ש"ס - וזו עשתה בדיוק את מה שצריך היה לדעת שתעשה: היא פרשה כשהיה צורך בהכרעה מדינית. מפלגת העבודה, שבזמנו העלתה את הפרדת הדת מהמדינה כחלק מהמצע שלה, לא מעיזה היום אפילו ללחוש את הרעיון הזה. הקונספציה של רמון - ברית עם החרדים - הייתה חסרת בסיס מלכתחילה, אבל ברק ממשיך לדבוק בה - ולהרחיק את בוחריו החילונים.

חמישית, חוסר ההתייחסות לבעיות פנים. מישהו עוד זוכר את הקמפיין של ברק? זוכרים את הזקנה מהמסדרון? ובכן, מסתבר שהיא - ושאר חולי ישראל - לא ממש מעניינים את ברק. לראייה - הוא כלל לא התערב בשביתת הרופאים הארוכה ביותר בישראל, שהתמשכה כמעט ארבעה חודשים. אין להתפלא על שר האוצר - האוצר תמיד מסרב לתת כסף - ואין להתפלא על שר הבריאות - שהיה עסוק בפוליטיקה ובהכנסת רבנים מקורבים לבתי החולים - אבל איפה היה ברק? ומדוע מתנגדת הממשלה לחוק שיאסור על פיטוריהם של עובדי חברות כוח אדם? ואיפה כל אותם 300,000 מקומות עבודה חדשים? אה, נכון - ברק אמר שהם יגיעו רק אחרי השגת השלום, וברק, כמסתבר, לא מסוגל להשיג שלום.

ששית, סיכון הדמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית היא פרלמנטרית. נכון, יש בה אלמנט שעטנזי של בחירה ישירה לראשות הממשלה, אבל ראש הממשלה כפוף לכנסת, היא יכולה להדיחו והיא יכולה ללכת לבחירות מוקדמות. ראש ממשלה שהובס בהצבעת אי אמון צריך להתפטר. ברק, בעקבות ביבי, סירב להתפטר. הוא עלה על ביבי, כשיצא בסדרת הצהרות פופוליסטיות וטען שלכנסת אין סמכות כנגדו. נכון, ברק לא יקיף את הכנסת בטנקים, אבל ההצהרות שלו, מעבר לחוסר ההבנה המדהים בדמוקרטיה ובנהלי הפוליטיקה הישראלית שהן מפגינות, עלולות לשמש אליבי לראש ממשלה עתידי, שימצא את עצמו מול הכנסת, ושיהיו לו פחות מעצורים. בזמנו, אגב, אמרו על ראש הליכוד הנוכחי שזה בדיוק הצעד שהוא עתיד לנקוט בו.

ברק עשה לשמאל את מה שעשה נתניהו לימין: ריסק אותו, פילג אותו, ובלבל את עמדותיו. כמו ביבי, הוא לא נהנה מאמון הכנסת. כמו ביבי, הוא צריך ללכת הביתה, ומהר. אין שלום, אין מנהל תקין, אין סיבה להצביע ברק.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  ללא כותרת • אמיר
  מה זו, כתבה מעיתון מצרי? • אלון מיכאלי • 2 תגובות בפתיל
  פיתרון צודק לא, פיתרון אפשרי כן • שמואל
  אתם מפרסמים כאן סיפורים? • שירלי • 16 תגובות בפתיל
  שלום ומנהל תקין • סמיילי • 5 תגובות בפתיל
  מה אתם רוצים בעצם מברק? • ד''ר יוסף לוי • 2 תגובות בפתיל
  לא היה סיכוי להצליח בקמפ דויד • דב אנשלוביץ • 22 תגובות בפתיל
  הצעות-לא רק ביקורת • amatsia@goldmail.net.il

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים