רומיאו ויוליה בבני-ברק 2829
"מרחק נגיעה" היא סדרת דרמה העוסקת בשתי קהילות המצויות בשולי החברה הישראלית המתוקשרת. למרות שהיא נמצאת מרחק נגיעה מתל־אביב (20 דקות נסיעה, אולי), היא הכי רחוקה שאפשר. היא רחוקה יותר ממוסקבה (ששם צולמה חלק מהסדרה), היא יותר רחוקה מגואה, יותר רחוקה מניו־יורק, היא רחוקה כמו ... בני ברק.

המאמר מכיל ספויילרים לעלילת הסדרה.
גאיה טראוב והנרי דוד, מרחק נגיעה (צילום: אתר "רשת")
עם תום העונה הראשונה של "מרחק נגיעה" (בבימויו של רוני ניניו, שודרה במסגרת שידורי "רשת"), אפשר לבחון מה מייחד סדרה זו מסדרות טלוויזיה ישראליות שקדמו לה.

אז מה יש בסדרה? הרעיון הבסיסי הוא ישן ומוכר: סיפור אהבה בין בחור ובחורה שאין סיכוי שיוכל להתממש. סיפור אהבה שיושב על פערי תרבות שאינם ניתנים לגישור. במקום משפחות קפולט ומונטגיו, במרכז הבמה משפחות ברמן ומינץ, ואת טוני ומריה מחליפים זוריק ורוחל'ה. והאהבה הזו מתחוללת בלב שכונה בני־ברקית, ותחת עינה הפקוחה תמיד של העיר.


רומיאו ויוליה. ציור מאת פורד מאדוקס בראון



אבל הסדרה היא לא רק הסיפור של זוריק ורוחל'ה. העלילה כולה סובבת סביב מודלים שונים של אהבה וזוגיות: אהבתו של סשה מינץ לאשתו, המלווה בנגינת גיטרה נוגה, אהבה בלתי אפשרית של גבר לאישה יפה ובוגדנית; מערכת היחסים של מרינה מינץ, השחקנית המתוסכלת, עם הבמאי המזדקן שהותירה אחריה במוסקבה, הנעה בין אינטרסים, תשוקה וגעגוע למשהו שלא יהיה; בעלה של חברתה של רוחל'ה, איטה, האוהב את אשתו באלימות בלתי מתפשרת, ומסרס כל ביטוי של רוך לתועבה בלתי ראויה; ולבסוף – אהבתם של שמואל ולאה ברמן, שחושפת מודל אחר של אהבת אמת המחזיקה מעמד אל מול כאב ואכזבות מתמשכות.

אהבות אסורות, אהבות אחרות

הסדרה לא מציעה סיפורי אהבה נוסח דניאל סטיל, אבל גם לא מערכות יחסים ריקות ומנוכרות נוסח "הבורגנים". היא מציעה אלטרנטיבה שנבנית לכדי מציאות אפשרית באופן איטי ואמין. כאשר סשה מינץ מנגן לבנו שיר אהבה רוסי, אחרי שהוא מסביר לו שאין כמו אהבת אישה, ומדבר בעקיפין על אהבתו לאשתו הבוגדנית, האהבה הזו הופכת ממשית. וכאשר לאה ברמן מסירה לראשונה את הפאה, חושפת את שערה העשיר ומפתה את בעלה לעזור לה להרות שוב, מודל האהבה החרדי הופך גם הוא למשהו נתפש, ממשי, ומרגש; מצד שני, אהבתם של הזוג ברמן, אותה אהבה עזה המאפשרת לבני הזוג לשרוד, היא גם זו שמאפשרת אטימות והתאכזרות לבת שסרחה, לא רק בגלל התפישה שזוהי טובתה, אלא מתוך ניסיון לדאוג זו לזה (מה שמאפשר ללאה לומר לבתה הכואבת, ש"תשים עליה" את החיוך היפה ביותר שהיא יכולה, לא משנה מה היא מרגישה באמת, ותקבל כל הצעה שתוצע לה, כדי שתחזיר את החיוּת לאביה השבור).

לגבי האמינות של תיאור המשפחה הרוסית קשה לי להעיר, אבל לפחות בצד החרדי עשו יוצרי הסדרה עבודה לא רעה. קיימת לא פעם נטייה של יוצרים לכופף את המציאות כדי להתאים לתזה שהם רוצים לבנות. דמויות הדתיים ב"השיר שלנו", למשל, מופרכות כל כך, עד שהן מייצגות בית דתי טיפוסי באותה מידה שבה מייצגת נינט טייב שחקנית מבית מדרשו של סטניסלבסקי. אבל כתיבה מופרכת על דתיים קיימת גם במקומות אחרים, שאמורים להיות רציניים יותר. נעמי רגן, למשל, קיבלה את הבמה ב"הבימה" בהצגתה "מניין נשים", והשתמשה בה כדי להציג תמונה מעוותת לחלוטין על העולם החרדי (ציטוטים מומצאים, נשים המחלקות לאדמו"רים הוראות, ועוד).

שם המשחק: אמינות

גם דמויות המשנה ב"מרחק נגיעה" מקבלות לא פעם עומק, ונחלצות מפלקטיות. האלימות החרדית כלפי השונה, שהתרגלנו לראות אותה בחדשות (חיתולים צואים בירושלים) ולהאמין בה כסטנדרט, מוצגת פתאום כרעה חולה הראויה לגינוי על ידי ראשי הקהילה; החוזר בתשובה אינו פנאטי ואינו מטורף, אלא איש מוסרי, מורכב, המסוגל לראות את היתרונות ואת החסרונות של החברה שבחר בה. לוסי דובינצ'יק, נהדרת כתמיד, מציגה היטב את כאבה של נערה הנקרעת בין רצונותיה היא, לבין הגילויים הנוראים על אמה, ובהמשך על אביה (שיודע ומסכים).

אמנם, עבודה טובה אינה עבודה מושלמת. וגם בסדרה זו היו כמה מקומות שראויים להשתדלות יתרה. בניגוד לרוחל'ה שמצליחה להיראות כמו בת חרדית טיפוסית, אחיה גוזז את פאותיו גבוה מדי, ואת תפקידם של בחורי הישיבה אפשר היה לאייש בניצבים שפאותיהם ראויות יותר. גם הוויתור על כתיבת האות האחרונה בספר התורה, דרמטי ככל שיהיה, אינו אפשרי מבחינה הלכתית. הדרמות היו נשארות מאחורי הקלעים (ועין המצלמה יכלה לקלוט אותם שם), אבל לא בנוכחות כולם.


שמלת כלה מסוף המאה ה-‏19 (צילום אילוסטרציה, באדיבות דאון מ. טרנר)



כבכל סיפור אהבה בלתי אפשרי, התסריטאי צריך לבחור בדרך כלל בין "והם חיו באושר ועושר" (ע"ע "אישה יפה"), לבין האופציה הטרגית שבה האהבה הבלתי אפשרית שורפת בדרכה הכל. אלא שכאן הצליחו התסריטאים להיחלץ משתי המלכודות. הם בחרו, לכאורה, באופציה שלישית. גם רוחל'ה וגם זוריק משלמים מחיר, כבד אומנם, אבל לא מכת מוות. ברגע נורא אחד, שבו רוחל'ה מבינה את השלכות מעשיה, היא בוחרת לשאת את הגבר האחר, "הסחורה הפגומה", החוזר בתשובה. אבל אנחנו כבר למדנו להעריך אותו כגבר המסוגל לאהוב ולחכות, וכגבר שמבין את המורכבות של הבחירה שלו לשאת אותה. וזוריק השבור, הצועק את שמה מראש הגג (החליפו רוחל'ה בסטלה) הוא עדיין בחור יפה תואר בן 24, שליבו יתאחה בסופו של דבר, והוא ימצא לו אהבה אחרת. אולי בדיוק כמו בעלה הטרי של רוחל'ה, המספר לה בפגישה הראשונה שלהם על אהבתו הראשונה, בחורה סקנדינבית שפגש בהודו, שמתאימה לבחור בערך כמו שבחורה חרדית מתאימה לעולה חדש רוסי.

ולמה לכאורה? משום שלדעתי סצנת הסיום, ממש רגע לפני הסוף, מגלה אמת אחרת. תמונת הנישואין של רוחל'ה (באולם ריק כמעט, ואפילו ללא מניין, טעות שמוכרחה להיות מכוונת), תמונת זעקתו של זוריק, מתרחשות כולן כאשר רוחל'ה עומדת ומודדת את שמלת הכלה שלה. התמונות הללו – החתונה, ה"מקודשת, מקודשת, מקודשת", הזעקה, אולי עוד יקרו. אבל אולי לא. מי יודע?
קישורים
מרחק נגיעה אתר הסדרה
קפולט ומונטגיו רומיאו ויוליה, ויקיפדיה
טוני ומריה סיפור הפרברים, ויקיפדיה
דניאל סטיל ויקיפדיה
הבורגנים ויקיפדיה
נעמי רגן ויקיפדיה
מניין נשים
לוסי דובינצ'יק ויקיפדיה
"אישה יפה" ויקיפדיה
סטלה חשמלית ושמה תשוקה, ויקיפדיה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תה או פודמניצקי? 436448
"דמויות הדתיים ב"השיר שלנו", למשל, מופרכות כל כך, עד שהן מייצגות בית דתי טיפוסי באותה מידה שבה מייצגת נינט טייב שחקנית מבית מדרשו של ויסוצקי."

ויסוצקי או סטניסלבסקי? (האם השחקן-משורר-זמר המנוח, ולדימיר ויסוצקי - ידוע גם כבעל אסכולה דרמטית משלו?)
תה או פודמניצקי? 436450
סטניסלבסקי, כמובן. יתוקן מיד.
תה או פודמניצקי? 436460
זה מה שקורה כשהעורך שלך בור ועם הארץ. (:
תה או פודמניצקי? 436468
אה-הא, הבנתי! - צריך עורך בור ועם הארץ כדי שהאנושות תכיר סו"ס בתרומתי ובצדקת דרכי! :-]
תה או פודמניצקי? 436506
מתי תכניס סוף סוף את יורש העצר לעבודה שיתחיל גם הוא לערוך?
תה או פודמניצקי? 436543
דובי לא פרש כבר מזמן מהעריכה?
תה או פודמניצקי? 436571
מסתבר שלא. תגובה 436460
תה או פודמניצקי? 436542
מילא העורך, גם המגיה, שהוא לא בור ועמרץ, נתן לזה לחמוק מבין אצבעותיו. לפטר את כולנו!
לא אהבתי את הסדרה. 436462
בניגוד לכותבת, אינני סבור שהתאור של הבית והחברה החרדית הוא תאור מדויק או אפילו קרוב לכך, ובכמה בקורות בעתונים כבר התיחסו לחלק מהנקודות הנוגעות לכך. בכל אופן, לא זה הענין המרכזי. הענין הוא שהסיפור המרכזי - סיפורם של זוריק ורוחלה - אינו מציג דמות שיש לה התמודדות אמיתית. רוחלה אינה מוצגת כמוטרדת מהעובדה שבקלילות רבה היא מגיעה למגע גופני עם זוריק - מה שבעיני בחורה חרדית ברמה שלה (להבדיל מפרחות חרדיות, שכמותן יש ויש) יהיה חטא בל יכופר. אין לה התלבטות דתית, אין רגשות אשם וחרטה; החשש היחיד שלה הוא ממה יגידו. לזוריק עצמו בוודאי אין שום התלבטות; הוא רוצה אותה - אבל רק בתנאים שלו. הוא מתכנן טיול, אז שהיא תבוא אתו. האפשרות ההפוכה אינה עולה כלל בדעתו. היא גם לא אומרת לו משהו כמו "אם אתה רוצה אותי תצטרך לוותר על משהו"; האפשרות לקיום מורכב שבו כל אחד מוותר על משהו למען היחד אינה מוצגת. או שהיא מוותרת על כל מה שיש לה - אורח החיים, המשפחה, החברות - או שלא יהיה כלום ביניהם. הוא גם אינו מנסה כלל להבין את העולם שלה, לשאול אותה מה מחבר אותה לשם. בעיניו זה עולם של רוע. מהבחינה הזו הסדרה מזכירה לי את השיר השנוא עלי של מתי כספי, "היא חזרה בתשובה".
לא אהבתי את הסדרה. 436515
אני חושבת שיש לה דווקא התלבטות דתית לא פעם. גם אם היא לא נאמרת במלים, היא בהחלט נאמרת במעשים, כולל אלה שגורמים לה לברוח פעם אחר פעם מפגישות ובמהלכן. גם ההחלטות של הסיום קשורות לא ב''מה יגידו'' אלא ב''מה מוסרי'' (שזה לא בדיוק ''מה דתי'', אבל בהחלט מוסיף ממד של עומק). ורגשות אשם יש לה בשפע.

וזוריק, כך נראה, כן מנסה להבין את העולם שלה, ושואל אאל''ט מה הוא צריך לעשות כדי שזה יהיה אפשרי. אבל התשובה היא כנראה ששום דבר לא יהפוך את זוריק לאפשרי, וזו חלק מהטרגדיה. אפילו אבשלום (החוזר בתשובה) לא היה אפשרי עד שרוחל'ה מעדה. לא כל שכן עולה חדש רוסי.

בשום רגע לא נראה שזוריק מבקש ממנה להיות לא דתייה. האופציה של ''בואי אתי'' היא לא בגלל שלזוריק מתחשק לטייל (מתחשק לו, אבל זה לא העניין), אלא בגלל שבמקום שבו הם נמצאים אין להם סיכוי, וסיכוי אפשרי רק במקום אחר, מרוחק, שבו המוצא, הכללים, התרבות, האמונות, של שניהם לא חונקים. במקום רחוק כזה, גם הוא משלם מחיר ולא רק היא.
לא אהבתי את הסדרה. 436545
לי נראו רגשות האשם שלה כקשורים להפרת הנורמות של החברה והבית יותר מאשר לאמונה דתית. התחושה שלי היתה שהסדרה הציגה מבט חילוני על החרדים, שלא ניסה באמת להיכנס לראש שלהם ולהבין אותם, מה מניע אותם ולמה הם עושים את מה שהם עושים; הרגעים החיוביים ביותר שלהם הם בסה"כ רגעים בהם הם מראים ש-"גם הם בני אדם כמונו", גם להם יש רגשות ואהבות כמו שלנו. בסופו של דבר, הצופה אינו יוצא עם תובנות חדשות על החרדיות, עם הבנה יותר מעמיקה שלה - בוודאי לא עם אמפטיה. זוריק הוא הגיבור החיובי של הסדרה, והמבט שלו הוא המבט של הסדרה. לדעתי זוריק אינו מנסה להבין את העולם שלה; אם הוא שואל מה ניתן לעשות זו שאלה פונקציונלית יותר מאשר שאלת הבנה.

אני לא רואה בטיול איזו הליכה למקום שבו הכללים של שניהם לא חונקים. זוריק תכנן את הטיול ממילא, לא לכבוד רוחל'ה. לזוריק ממילא אין שום כללים חונקים; הוא לא ישלם מחיר, או לפחות דרישה כזו אינה מוצגת. היא לא אומרת לו משהו כמו "אם אני באה אתך הטיול יעלה לך כפול כי נצטרך שני חדרים בכל מלון, תהיה מנוטרל עשרים אחוז מהזמן כי בששי-שבת לא נזוז ותצטרך לאכול רק מה שנבשל כי אני אמשיך להקפיד על כשרות". היא תשלם מחיר חברתי ומשפחתי עצום בעצם היציאה לטיול, ואם באמת הכללים לא יחנקו אותה (ולאור ההתנהגות שלה כשהיא אתו קשה לשער שהם יחנקו) אז גם מחיר דתי כבד. הטיול הוא בריחה מהכבלים שלה, לא שלו - ואת המחיר רק היא תשלם.
הפסקתי לצפות אחרי פרק 4 436557
ציפיתי מהסדרה קצת יותר
1. המעברים היו מהירים מידי
2. הבחורה צריכה עזרה ופונה כמובן לבחור שאינה מוכנה אפי' לדבר איתו
3. לא מכיר בחורה (לפחות לפי מה שמנסים לשדר לנו לגביה) ששמה ראש על כתף של בחור במהירות כזו.
4. המשפחה הרוסית מתוארת לפי כל כללי הסטראוטיפ הקלאסי
5. אין שום מילה לגבי יחס הבחורה לבחור החרדי שהיא נפגשה איתו - לא טוב ולא רע - לא ברור מדוע זה מובן שהיא בטח סובלת ולא רוצה אותו.

בקיצור - עוד נסיון פתטי לתסרט חיים חרדיים

כמי שנמצא שם כבר הרבה שנים ומכיר סגנונות שונים בעולם החרדי
וכן שוהה רוב יומו בחברה חילונית (במסגרת עבודה)

פשוט מאוכזב מהרדידות וחוסר ההבנה למערכת שונות

אבל לא נורא - העיקר הרי זה הרייטינג ולפי מה שהבנתי זה בהחלט הביא צופים רבים לצפיה בפרסומות המשודרות.
לא אהבתי את הסדרה. 436595
אני מסכימה שרגשות האשמה היו קשורות להפרת הנורמות של החברה והבית יותר מאשר לאמונה דתית פרופר. אבל, הסיבה לכאב מהפרת הנורמה היה קשור לפגיעה באחרים, ולא לפגיעה בה עצמה, וזה משנה.

זה שהסידרה בחרה להראות זוגיות טובה דווקא אצל הזוג החרדי לא מראה רק שהם בני אדם כמונו (שמסוגלים לאהוב) אלא שמודל האהבה שלהם תקף לא פחות. אז נכון שהוא לא עובד אצל רוחל'ה (כי נכנס גורם זר ומבלבל), אבל הוא כן עובד בשביל ההורים שלה, בשביל הדוד שלה (שמתגעגע לאשתו, וגם מסוגל להסביר לתלמידו מהי אהבת אישה).

אהבתי את הרעיון של דרישה נגדית מצד רוחל'ה (אני אמשיך להקפיד על כשרות, חדרים נפרדים וכו'). היא לא מגיעה למקום הזה, בגלל שהיא תמיד בורחת. היא לא יודעת בעצמה מה לעשות עם הרגשות האלה שהיא מוצפת בהם, לא רק אהבה אלא גם כמיהה, תשוקה. אלה רגשות שלא שיחקו תפקיד בעולם שלה קודם. זוריק מתורגל יותר, ולכן הוא גם זה שיכול לחכות בעוד היא נוגעת, נבהלת, בורחת.

ובגדול, אני מסכימה שמי שתשלם את המחיר היא רוחל'ה. למעשה, היא זו שמשלמת את המחיר. היא מפסידה שידוך הגון, בית נורמטיבי, ובמובנים רבים את הוריה. אבל, ואני חושבת שבמכוון, היא מרויחה אופציה שלא היתה ניתנת לה בשום מקרה אחר (ואני מתכוונת לאבשלום דווקא, לא לזוריק).
הערה למערכת 436505
"ששם צולמה חלק מהסדרה"?
לא יותר עדיף לומר "שבה צולם חלק מהסדרה"???
הערה למערכת 436513
בטוח יותר עדיף עם סימן שאלה אחד.
ועוד יותר עדיף במייל למערכת.
הערה למערכת 436514
אכן, יותר עדיף.

:)
הערה למערכת 436516
...והרבה יותר עדיף לוותר על ה''יותר''.
הערה למערכת 436556
התשובה הנכונה: ה-ש' הוכפלה בטעות. "שם צולם חלק מהסדרה". תכף נתקן.
הערה למערכת 436559
לדעתי עדיף לשמור על שי"ן השימוש, ולכתוב "שֶבָּה".
תגובה 391919
שאלה לא רלוונטית למחברת 436640
איך השתנו חייך בעקבות הכוכבות הטלוויזיונית?

שאלה לא רלוונטית לאנשים שחתומים על התכנית הזו 436646
אתם לא מתביישים? אפילו את השם של נושא הכתבה לא טרחתם לאיית נכון.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436648
שינוי מהותי לא היה. קיבלתי המון טלפונים (מה שהפתיע אותי מאוד, משום שאני לא שמעתי על התוכנית ''בנות'' קודם, וקיוויתי שרוב בני האדם לא שמעו).

למעשה, אני הייתי מעדיפה להוציא ספר בלי שיצלמו אותי לשום דבר (ועוד יותר בלי שיקרינו את המשהו הזה לפחות שלוש פעמים עד כה, ובלי שישימו אותו ברשת). אבל ההוצאה לאור רוצה למכור, ומסתבר שזו הדרך למכור.
מעבר לזה, היה משהו מחמיא בבחירה של רנה וורבין לשלוח אותי לתוכנית (העורכים פנו אליה וביקשו שתבוא לתוכנית עם סופרת על פי בחירתה).

אבל בעיקרון, מאוד לא נהניתי מההתנסות הזו (לא מהצילומים, זה היה משעשע דווקא. מההקרנה).
שאלה לא רלוונטית למחברת 436663
לא הבנתי. מתי יוצא/אמור לצאת הספר הזה?
והאם, במיטב המסורת של מערכת האייל, גם את בעצם פועלת בקצב של תעשייה, לא של אדם יחיד?
שאלה לא רלוונטית למחברת 436664
לא הבנתי בכלל את המשפט השני. מערכת האייל פועלת בקצב של תעשיה?
שאלה לא רלוונטית למחברת 436665
לא המערכת כמערכת. רוב העורכים כבני אדם (במידה שהם כאלה!).
שאלה לא רלוונטית למחברת 436667
הספר אמור לצאת לאור בתחילת 2008 בסדרה "פרוזה עברית" של ידיעות אחרונות.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436676
זה לא מוקדם מדיי לפצוח במסע יחסי ציבור? עוד שנה, מי יזכור?
שאלה לא רלוונטית למחברת 436690
על פי התיאור של טלי בתגובה 436648, נראה שמסע היחס"צ במקרה זה הוא להוצאת הספרים יותר מאשר לספר המסויים הזה.

לי נראה שהדבר קשור בתחרות העזה שהתפתחה בין ההוצאות בארץ ב-‏10-15 השנים האחרונות.

ורבין היתה אמורה "להביא סופר" עפ"י ראות עיניה, ובחרה בטלי. לא ברור עד כמה הכירה ורבין את טלי מראש, אך היא כנראה הימרה נכון - בטלי, כפי שניתן היה לראות, יש מין חביבות וצניעות ש"עוברות מסך" היטב ‏1. דמותה מעבירה, כנראה, מסר מסויים שורבין רואה אותו כנכון ומועיל בשביל ההוצאה - טלי, לא רק שהיא פסיכיאטרית, לא רק שלמרות עובדה זו היא סתם אדם נחמד - היא גם כותבת, כפי שניתן היה לקלוט מהשיחה - דברים שהם מפתיעים בכלל ומפתיעים עוד יותר לגבי "סופרת דוסית". קרוב לוודאי שלספר עצמו, אם יחשבו שיש לו סיכויי מכירה טובים, יהיה מסע יחס"צ נפרד בבוא הזמן.

1 שלא כמו במקרים של סופרי-ספר-שני או יותר, שכבר הספיקו "לתפוס ת#ת".
שאלה לא רלוונטית למחברת 436682
כמה עמודים ומה יהיה מחירו של הספר? תוכלי לתת גם את התקציר פה? ומה לגבי הביקורות, האם הן כבר מהללות?
למה את מפרסמת כאן את הספר שלך? זה לא המקום בעיני. כתבת מאמר, תעמדי מאוחריו אל תנצלי את זה ליחצנו"ת.
תודה.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436683
יצור חצוף וגועלי שכמותך. וישנה ענתה לשאלה שלי בקיצור ובנימוס. לא מגיע לה יחס ירוד כזה.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436685
אני יצור חצוף וגועלי? מאין לך? אני הרגשתי שוישנה מפרסמת את הספר בתגובותיה והגבתי על כך. מקווה שאין לא נעלב.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436687
אבל טלי *ענתה לשאלה*, לא היא התחילה עם עניין הספר. אני, למשל, לא ידעתי על תוכנית "בנות" עד שראיתי אתמול את ההפנייה בתגובה האלמונית, ולולא ההפנייה גם לא הייתי יודעת על הספר. למה להאשים את טלי בדבר שלא היא התחילה בו?
שאלה לא רלוונטית למחברת 436700
"מקווה שאין לא נעלב"? איזה יופי. היה פה כבר, בכמה הזדמנויות, "יש מבין?", תגובה 166395, אבל "אין לא נעלב" - זהו בלי ספק חידוש מקורי ומעניין :-)
שאלה לא רלוונטית למחברת 436752
הייתה לי שגיאת כתיב. התכוונתי לכתוב כמובן שאני מקווה שאיש לא נעלב.
שאלה לא רלוונטית למחברת 436760
לא יודעת.
לא.
אין עדיין.
אני לא (שאלו, עניתי).
שאלה לא רלוונטית למחברת 436788
הביקורת של קורא אחד לפחות בהחלט מהללת, ואת זה את כן יודעת :-)
שאלה לא רלוונטית למחברת 472245
ברכות להולדת האח הקטן המצויר.
נראה היום בחלון ראווה בשנקין.
שאלה לא רלוונטית למחברת 472276
מצטרף לברכות, אפילו קניתיו, אך טרם הספיקותי וכו'.
שאלה לא רלוונטית למחברת 472295
וגם אני מצטרף מכל הלב (כאילו שאת לא יודעת). תגובה 288390
WOW! 436692
ברכותי, טלי :)
WOW! 436694
אני לא טלי ולא מכירה אותה אישית. ואני טורחת לציין את זה משום שלפי הטון בכמה תגובות, מישהו עלול לקחת אותך ברצינות - ולא נראה לי שהומור זה מה שיעזור כאן כרגע לשיפור ההבנה של הבריות.
WOW! 436696
אופס... חשבתי שהתגובה שלך היא בדיחה שמופנית לתגובה 436690...

אני גוזרת על עצמי מעכשיו שתיקה בדיון זה.
WOW! 436705
לא ברור לי מאיפה נובע הבלבול שלך. אני בכל אופן הגבתי לטלי, רק לטלי, ולאף אחד חוץ מטלי. וזו היתה ברכה כנה מהלב, ולא שום דבר אחר.. אז נא להירגע, אוקיי?
WOW! 436707
הבלבול נבע ממיקום התגובות, ככל הנראה מבעיה במסך הישן שלי (הבעיה מופיעה לא בפעם הראשונה).
אוקיי, כבר נרגעתי. מומלץ מאוד.
WOW! מה כבר קרה? אז טעו, טועים, טועות 436751
טוב שאמרת לו/לה להירגע, כי ל"הגבתי לטלי, רק לטלי, ולאף אחד חוץ מטלי" יש דוקא סאונד די כועס.
נשים. מת עליהן אבל לא מצליח להבין אותן.
WOW! מה כבר קרה? אז טעו, טועים, טועות 436756
אם היית מבין, היית מת על באמת.
נעמי רגן במניין נשים 436651
מאת שושנה גולדפינגר

מניין נשים – נעמי רגן, התאטרון הלאומי "הבימה"

הצופה במשפט מנין הנשים של חנה, החרדית ממאה שערים, נשטף בזה אחר זה ברצף של סעיפי אישום ליענקלה, בעלה של חנה (קיום יחסים עם בחור בישיבה, אונס וגילוי עריות במשפחה, אונס ואלימות קשה כלפי אשתו וגניבת כספים) שכל אחד מהם לחוד היה ראוי למחזה שלם לצורך ברור וניתוח.

במחזות העוסקים במשפטים ועלילות הדם המפורסמים כדוגמת הסוחר מונציה של שייקספיר (המשקף את האוירה האנטישמית של ימי הביניים באירופה), שעל מסורתם נעמי רגן התבססה, מצאנו סעיף אשמה אחד מרכזי כאשר המחזאי או הסופר טורחים לרקום מסכת מורכבת ומנתחת את הרקע החברתי תרבותי וכן האישי פסיכולוגי לאותו "חטא".

כיצד אנו הצופים אמורים להתמודד עם העומס בלתי אפשרי של חטאים, האם היינו "קונים" כזה כתב אישום המופנה לחייל ישראלי המשרת בשטחים על ידי סופר בוגר יחידה קרבית, או גילוי סודות מ"חדר התרבות" מפיו של חבר קיבוץ?

עומס ההשמצות כלפי הציבור החרדי אינו מובן כאשר מקובל כי הבימוי והפרשנות המודרנים גם למחזות קלאסיים מכוונים את הצופה לראיה אוניברסלית שחוצה את מרחבי הזמן, המקום והסביבה המידית של תופעות אנושיות קשות.

את טיעון האני מאשים - acusse'J יש להפנות לנעמי רגן ולחברה הישראלית אשר בתקופה של משברים וקשיים בכל התחומים והחזיתות סומכים את ידיהם על ראש השעיר ומעבירים אליו את כל חטאי החברה.

ההאשמות נופלות על קרקע פוריה – הרי התקשורת כבר קבעה, כבר אין צורך להוכיח כי מדובר בפרזיטים שאינם נושאים בעול הביטחון ואם כך כל האשמה נוספת מתקבלת בברכה. נמצא השעיר המושלם שישא את כל חטאינו מגניבה ועד אלימות במשפחה מגילוי עריות ועד אונס.

בתחנות השונות של חיי, בלונדון, בקיבוץ שעלבים, ברמת גן, בני ברק ותל אביב, ראיתי כי מעשי נבלה כמו מעשי חסד, נעשים בכל מקום ובכל חברה. אני מודה על כך שזכיתי להשתייך לקהילה המאפשרת לי כאשה לגדול ולצמוח בחלקה הקטנה שניתנה לי תוך קבלה מאנשים חכמים וטובים ואפשרות להושיט יד תומכת לאחרים.

יש לשאוף להוביל את החברה החילונית לאמץ את הנורמות המקובלות במערב של קבלה אמיתית של השונה תוך חיפוש המכנה המשותף – ההומני ברוח מילותיו של שייקספיר בפי שיילוק:
" Hath not a Jew eyes?...dimensions, senses, affections passions...? If you prick us, do
we not bleed?"

נפעל להוקיע את ההתקה (displacement) שממנה סבלנו ועדיין סובלים מיעוטים בכל העולם כאשר מושלכים projection)) אותם החולשות והפגמים שנמצאים בכל חברה ושאנו מתכחשים להם על האחר והשונה.

נספח א'

ציטוטים מתוך החוברת של "הבימה" על ההצגה:

"אין שום מקום בחברה החרדית ובמקרים רבים בעולם הדתי בכלל שבו אישה יכולה לקום ולומר את אשר על ליבה"

"זה ה'אני מאשים של האשה הדתית"'

"אני מאמינה שנשים חרדיות הן נושא ראוי לטיפול ספרותי ותיאטרלי"

"(הן) חיות על פי חוקים חסרי גמישות ששוברים את ליבן"

"נשים דתיות שמסרבות לסבול בשתיקה נענשת... על ידי הדין הנורא של ניתוק כפוי מילדיהן"

נספח ב'

סעיפי כתב האישום של יענקלה בעלה של חנה:

- קיום יחסים הומוסקסואליים (בכפיה?) בזמן היותו בחור ישיבה.

- אונס וגילוי עריות של אחותו.

- אונס אישתו.

- אלימות קשה כלפי אשתו עד כדי סכנת חיים.

- גניבת כספים מאשתו ושותפתה.

נספח ג'

תגובות למחזה:

(בסוף ההצגה) "להתראות בנות – הביתה לקבל מכות"
(אשת תקשורת חרדית)

"היא לא כותבת מילה אחת חיובית על חרדים"
"היא מוכרת את העולם הבא שלה עבור העולם הזה" (בהתייחס להצלחה המסחרית שלה)
(עובד בכיר בארגון חרדי)

"כשתחקירנית פופוליטיקה פנתה אלי לקראת דיון בנושא שאלתי אותה אם כאשר גבר חילוני מדביק מגהץ על הגב של אשתו היא פונה לטומי לפיד לקבלת תגובה – הפניתי אותה לעורכי הדין של הצדדים."
(איש הסברה חרדי)

"ההשמצות נופלות על קרקע פוריה – אנחנו הרי יודעים שהם לא משרתים בצבא ולא עובדים."
(גבר חילוני בלובי של התיאטרון)

"ספריה של נעמי רגן מצטרפים לספרים שכתבו נשים על נשים בחברה החרדית כמו יוכי ברנדייס ויהודית רותם, ונתפסים כחלק מכלל הז'אנר של הכתיבה הנשית כאשר למודי המגדר מפנים את תשומת הלב לכתיבה זו.

הרומנים של נעמי רגן מספקים את היצר המציצני שלנו וחומר לנגוח החברה החרדית.

היא מצביעה על תופעות שליליות הקיימות בכל חברה והצבור החילוני רואה בכך כשלון של דרך החיים החרדית.

בספרים שלה אנחנו לא מוצאים את העומק הפסיכולוגי, הרבדים הלשוניים או המורכבות העלילתית הקיימים בספרים של חיים פוטוק המתארים את הקהילה החרדית בארה"ב או סופרים חשובים כמו ברנרד מלמוד ובשביס זינגר."
(מורה לספרות)
נעמי רגן במניין נשים 436652
תגובה 106580 והלאה.
מעניין שעד יש באייל כותבת אישה היא מתרכזת בנושא נישה 436998
רק רציתי להעיר לעדר הפרים המתפרץ בגלי טסטוסטרון כאן, שנגיחת קרניים אולי מוכרת וטובה לכם, אבל יש בה גם משהו אנפנטילי פרמיטיבי וילדותי. רובכם לא טורחים להקשיב אחד לשני (כמה גברי) ובעיקר ממתינים לתורכם לדבר. אולי זו הסיבה לגטו המגדרי שלכם ושל אתר הבז' הזה.
מעניין שעד יש באייל כותבת אישה היא מתרכזת בנושא נישה 437000
ומצאת לנכון להעיר את זה דווקא כאן, בדיון הזה? אולי ראוי לציין ש"האייל האלמוני" הוא לא בהכרח גבר. זוהי כתובית שמופיעה בכל פעם שמגיב לא ממלא את רובריקת השם, למשל כמו בתגובה זו. מי שלא מכיר את האתר יכול לחשוב שכל האיילים האלמונים הם גברים, ולא היא. דווקא בדיון הזה, ההתרשמות שלי היא שהיו יותר מגיבות נשים.
תיקון טעות (את ההתנשאות הגסות וההכללות אני לא יכול לתקן) 437004
לגבי טלי וישנה את טועה, לא רק נישה http://www.haayal.co.il/author_Tali%20Vishne

את יכולה, כמו כל אחת ואחד, לשלוח לאתר מאמר על כל נושא בעולם שאת מתעניינת או מומחית בו, פיזיקה גרעינית, כירורגיית מוח או כל דבר אחר, ואני בטוח שבמערכת ישמחו לקבל אותו ולשקול פרסום.
מעניין שעד יש באייל כותבת אישה היא מתרכזת בנושא נישה 437005
המערכת איננה "מטילה" על אף אחד/ת לכתוב כתבה בנושא מסוים. כל הרוצה בכך שולח/ת מאמר בכל נושא העולה בדעתו, והמאמר מתקבל או נדחה על פי שיקולי המערכת.
נעמי (רייגן) הולכת באשר הולכים 516722
לטלי שלום
הרגישות לנושא מוצאת בי הד. אני לא אהיה מילודרמטית עד כדי שימוש במושגים כמו עוולה חברתית ודומיו, גם אם כאלה מעוגנים בהחלט במגמה הקיימת אליה אני מתייחסת, שכן זה מצער בעיניי, לא פחות, מההיבט המקצועי- אומנותי.
חוטאת בכך יוכי ברנדס אף יותר מנעמי רייגן בעיניי: ב"לכבות את אהבה" היא לוקחת מושגים כמו שבלונה ונוקשות תצפיתית לגבהים חדשים. והקטעים המצטיינים בתצרום תאורי במה שקשור לאוכלוסיה אליה היא מתייחסת(החרדית שלא במקרה) מאופיינים גם, בחוויתי שלי, בקהות כללית, בסגנון מסורבל ובבניה שטחית רדודה ולא משכנעת של חומרי הטקסט. זה בא לידי ביטוי גם ב"הגר" בעיקר בחלקו הראשון של הספר. (השני טוב בעיניי)
זה מאכזב בייחוד על רקע הביוגרפיה האישית של המחברת. ודווקא בהתחשב בו נראה שהיא נוקטת כמעט בבורות מעושה או בסתם עיוות יזום מסיבותיה היא.. שמן הסתם גם הן קשורות לאותה ביוגרפיה..
ב"רומן רוסי" אני מניחה שלמאיר שלו היו מניעים אחרים מאלה של ברנדס, גם אם הדיסוננס קיים גם אצלו בכיוונים זהים,(כשהוא מגיע לדמות החזן, משפחתו וקהילתו הבני ברקית. השחור שם הוא שחור מאוד.) אני רוצה להאמין שבמקרה שלו לא היו מניעים.. לא אכנס לניתוח הרקע לתופעה כזו, שבטח ניזונה מגורמים רבים בעלי רמות עומק שונות. אני רק מספידה את קיומה בעיקר כשמדובר ביצירת פאר מדהימה ומכמירת לב כדוגמת "רומן רוסי".
לעומת הנ"ל ב"חווה ואדם" המפגשים הקצרים שעורך לנו רם אורן עם דמויות מהעולם החרדי שופכות אור על צד אנושי וחומל, הקיים בו, המודגש באור יקרות על רקע הקור והניכור שמחוצה לו. התייחסות לגוונים ומגמה של ניפוץ הנחות סטיגמטיות קיים גם במפגש של גיבורת הסיפור במהלך מנוסתה עם בעל עגלה ערבי. ברכתי את הסופר במהלך הקריאה ולו בשל אחרותו (ר שרוקה) המגמתית בעניין.
כולנו חוטאים במתכוון או שלא בהכללות, בהטמעת סטראוטיפים כאלה ואחרים ובהשרשתם .
נפלו באותו פח גם גדולים וטובים. טולסטוי, גתה, בולגקוב, שיקספיר ודוסטוייבסקי הם רק חלק זעיר מהם.
אותיות שמקבלות במה ציבורית אמורות להכתב בזהירות רבה יותר, כי קיימת אחריות, שעל היוצרים להיות ערים לה.
ב"מרחק נגיעה" יש תאור מקסים של המרקם החברתי העדין והמורכב שמעלה הסדרה.
הרשתי לעצמי להכניס בהתייחסותי לדברייך אספקטים נוספים דווקא מתוך הזדהות והסכמה עם כל מילה שכתבת.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים