חזית המדע 2832
עולם הפיזיקה כמרקחה. טרחנים מסוכנים מנסים להשתלט על מרכזי המחקר המוקדשים לנושא החם והעמוק ביותר של המדע: איחוד הכוחות בטבע. מנגד, אנשי המדע השמרנים משיבים מלחמה שערה. הבעיה היא שלא ברור מי הוא מי.
תורת המיתרים: תצלום אילוסטרציה (באדיבות MorguFile)
כל הדיוט חובב מדע יודע שהפיזיקה נמצאת כיום בשיא כוחה. תורת החלקיקים האלמנטריים נחלה ניצחון עצום בשנות השבעים של המאה שעברה, עם התפתחות "המודל הסטנדרטי"- תורה פיזיקלית שמסבירה ומאחדת שלושה מארבעת הכוחות הידועים בטבע. ספרי מדע פופולרי מתגאים בדיוק המדהים של התחזיות של תורה זו ומצטטים ספרות רבות אחרי הנקודה העשרונית. יחד עם זאת, בפסקה האחרונה של כל ספר כזה מסבירים שעוד רבה הדרך – כוח המשיכה, הכוח הרביעי של הטבע, לא נלקח בחשבון ב"מודל הסטנדרטי". ספרים עדכניים ידווחו שכיום הושגה פריצת דרך גם בנושא זה: "תורת המיתרים" היא תורה חדשה ומבטיחה, שטובי המוחות בתחום הפיזיקה מתקבצים לפתחה, בתקווה להסביר את חידות המילניום החדש - איחוד הגרביטציה עם המודל הסטנדרטי.

הכלה יפה מדי (אזהרה: נפנופי ידיים לפניך)

על אף תמונת המצב המפוארת שספר המדע הפופולרי (ההיפותטי) מציג, פיזיקת החלקיקים נמצאת במשבר מאז שנות השבעים. המשבר נובע באופן פרדוקסלי מההצלחה הטובה מדי של אותו "מודל סטנדרטי". המודל הזה מנבא בצורה טובה כל גודל שהחלקיקאים מסוגלים למדוד היום במאיציהם. מדי פעם אומנם מתגלות "אנומליות"- תופעות שאינן מוסברות על ידי המודל ולכן מעוררות עניין רב; אבל האנומליות הללו בדרך כלל מתבררות כסטיות סטטיסטיות, ורובן נעלמות אחרי שאוספים מספיק מדידות חוזרות.

למרות ההצלחה של המודל הסטנדרטי, הדעה המקובלת בפיזיקה היא שהמודל הסטנדרטי אינו יכול להיות סוף פסוק. הסיבות הן פילוסופיות אך גם מתמטיות־פרקטיות. סיבה מהמחלקה הפילוסופית היא שלמודל הסטנדרטי יש די הרבה פרמטרים (כמאה) שיש לכוונן, על ידי מדידות במעבדה, כדי לקבע את המודל. ואילו מבחינה פילוסופית, אנשי המדע נרתעים מתאוריה כל כך מרובת פרמטרים (כדברי פאולי- עם חמישה פרמטרים חופשיים, פיזיקאי יכול להתאים [עקומה ל] פיל).

סיבה פרקטית- איננו יודעים מה קורה לתאוריה בנוכחות גרביטציה חזקה מספיק. אין כיום דרך למדוד את ההשפעה של גרביטציה חזקה על חלקיקים אלמנטריים, ולכן גם כשיש תאוריות שמנסות לתאר את ההשפעה הזאת, אין שום עוגן ניסיוני לבדיקתן. כתוצאה מכך, הפיזיקה של החלקיקים האלמנטריים נחלקת בין "ארטיקולציה של הדוגמה"- כלומר חיטוט יותר ויותר מעמיק בקרבי התאוריה הקיימת בתקווה לגלות הפתעות, או מדידות במאיצים בתקווה לגלות סטיות מהניבויים, לבין חקירות מתמטיות שמטרתן להכליל את התאוריה הקיימת אך ללא צורך ביכולת להסביר עובדות חדשות.

המשבר ברור, כמו גם הדרכים לצאת ממנו: למצוא תוצאות ניסיוניות חדשות, ולגלות תיאוריה חדשה. בתחום הניסיוני, יש התקדמות בשתי חזיתות - בחזית המאיצים ובחזית התצפיות האסטרונומיות. בשנה הבאה עומד המרכז האירופי למחקר גרעיני (CERN) להשיק מאיץ ענק, ה- LHC. ייתכן שהאנרגיות של מאיץ זה יהיו גדולות מספיק כדי למצוא מספר תופעות ספקולטיביות שיצביעו על תיקונים ושינויים נדרשים במודל הסטנדרטי, אבל לא כאלו העשויים לאחד אותו עם הגרביטציה. לשם כך צריך להגיע לאנרגיות שמאיצים אינם יכולים להשיג כעת (וכפי הנראה גם לא בעתיד הנראה לעין). לכן מנסים המדענים שיטה נוספת – תצפיות אסטרונומיות. האנרגיה המצויה בתהליכים אסטרופיזיים היא עצומה, ובנוסף, תצפיות אסטרונומיות גם נותנות מידע על התנהגות היקום לפני מיליארדי שנים, בזמן בו אולי לגרביטציה היתה השפעה חזקה יותר על התנהגות החלקיקים האלמנטריים.


הרכבת גלאים במאיץ LHC ב- CERN



התצפיות האסטרונומיות אומנם סיפקו סחורה, אבל טיבה של זו לא ברור- היקום מתנהג כאילו הוא מלא ב"אנרגיה אפלה" הגורמת לגלקסיות להידחות זו מזו בקצב הולך ועולה. התרחקות הגלקסיות זו מזו היא התנהגות שונה באופן מהותי ממה שחשבו עד לפני כעשור, אבל הסיבה להתנהגות זאת עדיין מסתורית והקשר שלה לבעית האיחוד מעורפל.

בתחום התאורטי, המועמדת המובילה היא כאמור תורת המיתרים. היא נושאת בחובה את היכולת לאחד את הגרביטציה עם שאר הכוחות בצורה קוונטית. האיחוד הזה הוא צורך קריטי של הפיזיקה, ובלעדיו יש לפיזיקה סתירה ברמה הבסיסית ביותר של הבנתנו את היקום. התאוריה עברה תהפוכות רבות בצורתה, אבל מקובל לראות בה תאוריה מובילה החל משנת 1984, ולפריצות הדרך התאורטיות שאיפשרו אותה קוראים "מהפכת המיתרים הראשונה" (כמו שהשם מרמז, היתה מהפיכה נוספת בשנת 1995).

למרות ההבטחה הגדולה של תורת המיתרים, וההתקדמויות הפורמליות הרבות בתחום, הקשר שלה למציאות הפיזיקלית הוא עדיין מאוד רופף. התאוריה איננה מוגדרת היטב, ולמעשה אין כמעט אף גודל מדיד שהיא מנבאת. לאחרונה גם התברר שהתורה מספקת מספר עצום של "יקומים" אפשריים, ובינתיים אף אחד מהם לא נראה כמו היקום בו אנו גרים. יתירה מכך, גם אם יימצא פיתרון המתאים ליקום שלנו, נתקשה לנבא דברים חדשים - אולי הפתרון שמצאנו הוא יקום שזהה ליקום שלנו פרט לעובדה החדשה אותה אנו מודדים כרגע? האי־בהירות של התאוריה מעלה גם ספיקות בדבר האפשרות להפריך (במובן הפופריאני) את תורת המיתרים, לפחות לעת עתה.

תוצאות אלו, בתוספת התסכול המתמשך של חוסר התקדמות בכיוון הניסויי, יצרו תנועת נגד. לכאורה המצב טבעי לגמרי - כשאין תאוריה סגורה מתפתחים כמה כיוונים מתחרים, "השוק החופשי של הרעיונות". אבל אנשי תנועת הנגד טוענים יותר מכך. אם נמשיך את האנלוגיה הכלכלית, המתנגדים מדברים על מונופול דורסני, שבו חוקרי תורת המיתרים מונעים מתאוריות אחרות להיחקר באופן מעמיק באמצעות השליטה שלהם בתקציבי המחקר ובשבתם בוועדות הקבלה באוניברסיטאות. ואז פרופסור פיטר וויט החליט לכתוב בלוג.

מטא־פיזיקה, מטא־בלוגיקה

גם פיזיקאים הם גרפומנים תאבי חשיפה, וגם להם יש בלוגים. מעבר להגיגים הרגילים (סרטים שראה הבלוגר, ספרים שקרא, פוליטיקאים שהוא שונא ותובנות עמוקות על המצב האנושי שהתקבלו בעקבות נסיעה במונית) אפשר לקרוא בבלוגים של הפיזיקאים גם על הפוליטיקה הפנים אוניברסיטאית, הקשיים בדרך לקביעות, ובאופן כללי על חייו של האקדמאי. אפשר אפילו לקרוא על הנעשה במדע. לא מפתיע- אנו מצפים ממדענים לספר על מדע בבלוגים שלהם. מכיוון שתורת המיתרים היא הנושא בפיזיקה היום, ברור שיכתבו גם על כך. בלוגים כמו "שולחן הקפה של המיתרים" The string coffee table וכמו "שונות קוסמית" cosmic variance דנים בהתפתחויות האחרונות.

פיטר וויט, מרצה למתמטיקה ואחראי על רשת מחשבים באוניברסיטת קולומביה, פתח אף הוא בלוג שמטרתו המוצהרת לעסוק בתורת המיתרים. שמו של הבלוג "אפילו לא שגיאה" הוא עלבון מחושב היטב - בקהילת הפיזיקאים זהו תואר יותר גרוע מ"מוטעה". השם מבוסס על אימרת כנף של ולפגנג פאולי (שהוזכר לעיל), שתיאר כך עבודה של חוקר צעיר. אין פיזיקאי שלא יזהה את המקור ואת כוונת המחבר.

עם הצהרת כוונות כזאת, אפשר היה לצפות שמדובר בטרחן שמטרתו לזכות בתשומת לב באמצעות הצהרות בומבסטיות נגד הממסד השמרני. למרבית הפלא, הבלוג עצמו נעדר התלהמות כמעט לחלוטין, וויט מציג את עמדתו בצורה שלווה יחסית וטענותיו מנוסחות היטב. התגובות בבלוג הן סיפור אחר; אבל בעל הבלוג בדרך כלל מסלק תגובות פרועות מדי. בפיקחות רבה נוהג וויט להוריד דווקא את התגובות המתלהמות המצדדות בעמדה שלו, ומשאיר לעיתים תכופות את ההתלהמויות מצד אנשים שמתיימרים להגן על תורת המיתרים מפני ביקורתו. קריאה בתגובות הבלוג יוצרת לפעמים את הרושם ש*הוא* מייצג את עמדת הקונסנזוס, מול טוקבקיסטים מתלהמים המזדהים בשמות כגון "חוקר תורת המיתרים". אפילו פרופסורים המזדהים בשמם מנהלים איתו לפעמים התכתשויות מאוד לא "פרופסוריאליות".

לכאורה, וויט הוא עוד טרחן מדעי. הוא אומנם פרסם מספר קטן של מאמרים בפיזיקה, אבל לא היה חוקר פעיל בשנים האחרונות. המשרה שלו בקולומביה אינה במחלקה לפיזיקה ואינה משרת מחקר מלאה. רשימות בבלוג אינן אמורות להוות תחליף למאמרים מדעיים. מכיוון שטרחנים מדעיים אינם תופעה נדירה, אפשר היה לצפות להתעלמות מצד קהילת החלקיקאים. אבל הבלוג של וויט החל למשוך תשומת לב מסויימת. מעבר להתעסקות בתורת המיתרים ניתן היה למצוא שם עדכונים לגבי התקציבים שהקונגרס האמריקאי הקצה למחקר, עדכון לגבי ביצועי מאיצים ופרטים על ההיסטוריה של הפיזיקה.

דיקאן הטרחנים או נביא זעם?

המיקרו בלוגוספירה של הפיזיקאים הגיבה כמעט מייד לבלוגר החדש. מנגנוני הטראקבק יידעו את הבלוגרים האחרים שבלוג חדש נולד, ושהוא מקשר אליהם. התגובות היו מעורבות. רוב הקהילה התנגדה לדעות המובעות בבלוג, אבל (לפחות באופן הצהרתי) קיבלו בברכה את קיום הבלוג והכירו בלגיטימיות של חלק מהטענות שהועלו בו נגד תורת המיתרים. גם הרבה מחוקרי תורת המיתרים בקרב הבלוגרים הגיעו למסקנה שפיטר וויט אינו טרחן. אבל היו גם שהתנגדו באופן נחרץ ולעגו במילים בוטות לוויט. אחד מהתוקפים הכי בוטים הוא חוקר ובלוגר מ-MIT (במסצ'וסטס) בשם לובוס מוטל [זהירות- הבלוג שלו מלווה במוסיקה רועשת]. מוטל לא מסתפק בתיוג של וויט כטרחן, אלא מכנה אותו "דיקאן הטרחנים" ו"אנטי מדעי". הוא משווה את וויט לאנשי ה"תכנון האינטליגנטי" ואגב כך את תורת המיתרים לאבולוציה. הוא קורא לו "מיקרוב מדעי שלא כתב אף משוואה [בתחום]". אבל מוטל מתבטא בבוטות בתחומים רבים, החל מהתחממות כדור הארץ (הונאה ושטות!) עבור בהעדפה מתקנת לנשים (מיותרת ומסוכנת) וכלה בפינושה (דיקטטור רצחני, אבל כלכלן לא רע). אולי כדאי גם להזכיר שהוא בעד תורת האבולוציה.


עטיפת ספרו של וויט



וויט לא הסתפק בכתיבת בלוג. לאחרונה הוא פרסם ספר ששמו כשם הבלוג, בו הוא מפרט לעומק את התנגדותו לתורת המיתרים. ממש לקראת צאת ספרו פרסם גם לי סמולין, פרופסור לפיזיקה ממכון "פרימטר" באונטריו שבקנדה, ספר התוקף אף הוא את תורת המיתרים ומציע גישה אחרת לבעית האיחוד. יתירה מזאת, שני הספרים מטפלים גם בבעיה לא ממש מדעית – הקצאת תקציבים וקידום של חוקרים העוסקים בגישות מתחרות לתורת המיתרים (גילוי נאות- לא קראתי את הספרים, אבל קראתי הרבה מאוד פוסטים של שני המחברים בנושאי הספרים). האם פה קבור הכלב? מאז שנות השמונים, התאוריה המובילה היא תורת המיתרים. מבחינה כמותית לפחות, תורה זאת מושכת אליה את המוחות המבריקים ביותר, ולאלה גם מבטיחה את הקריירה הבטוחה ביותר.

גם וויט וגם סמולין מזהירים מתופעות "סוציולוגיות" – לחץ חברתי מופעל על סטודנטים לעסוק בנושא החם, אפילו אם התוצאות בתחום הן מעטות. אד וויטן (Witten), שיש אומרים שהוא הפיזיקאי התאורטי הנחשב ביותר היום, פעיל מאוד בתחום וקרא לתורת המיתרים "תאוריה מהמאה ה-‏21 שהתגלתה בטעות במאה ה-‏20". כמעט כל המשרות הקבועות לחלקיקאים במכון למחקר מתקדם בפרינסטון (מקום מושבו של וויטן) שייכות לחוקרי מיתרים. לטענת סמולין, ועדות גיוס של אוניברסיטאות שבהן יושבים פרופסורים בתחום המיתרים נוטות לחפש מועמדים בתחום זה. וויט וסמולין הם במידה מסויימת "קורבנות השיטה". סמולין נאבק על מימון ועל סטודנטים, וויט רומז שעזיבתו את הפיזיקה קשורה לכך שלא עסק בתורת המיתרים, אבל טוען ש"מי שחושב שאני מריר אינו מכיר אותי היטב".

המשחק היחיד בעיר

מהמר מכור הגיע לעיירה קטנה, משתתף במשחק קלפים ומפסיד את כספו. כשהוא חוזר לידידיו הוא מספר כי ידע שהשחקנים מרמים, אבל לא היתה לו ברירה - "זה היה המשחק היחיד בעיר". חיפוש קצר באינטרנט מגלה שחתן פרס הנובל שלדון גלאשו מתאר כך את העיסוק בתורת המיתרים. גלאשו לא בדיוק התכוון להחמיא לתורה, אבל הרבה מדענים (שאולי לא מודעים למקור הביטוי) נאחזים בנימוק שלו. לתורה אכן יש יופי מתמטי רב, על כך מסכימים גם המבקרים (וויט וסמולין בתוכם), יש בה רמזים לקשרים עמוקים בין תוצאות תאורטיות רבות שעל פניהן לא נראות קשורות. האם זה מספיק כדי שאחוז נכבד מהחוקרים באוניברסיטאות יעסקו בתורה שלא סיפקה תחזיות, ועדיין לא ברור אם היא עקבית בתוצאות קיימות? מן הסתם, מרבית החוקרים חושבים שהתשובה היא חיובית. לדעתם של חוקרים רבים, עשרים שנה הן לא זמן רב עבור התעסקות בייצוב תאוריה. ג'ו פולצ'ינסקי, חוקר חשוב ומאבות התחום, משווה זאת לחמישים השנה של המחקר בתורות השדות הקוואנטיים ועד ליצירת המודל הסטנדרטי.

האם לדעתם אין לתמוך כלל בעיסוק בתורות אחרות? מקריאה בבלוגים עולה שלפחות חלק מהחוקרים מקבלים את העובדה שתורת המיתרים איננה (עדיין) תורה ברמת ודאות המתקרבת אפילו לתורות מקובלות אחרות בפיזיקה. זאת נקודה חשובה, כי אחד מהדברים שמרתיחים במיוחד את וויט בבלוג שלו הוא ההצהרות המוגזמות ("הייפ" בלשונו של וויט) על ההצלחות של תורת המיתרים. כינויים כמו "התאוריה של הכל" גורמות לו לייצר פוסטים אלימים במיוחד (אם כי פושרים למדי לעומת פוסט טיפוסי של מוטל). לדעתו של וויט, יש פער ניכר בין מה שנכתב בסיפרי המדע הפופולרי לבין מצב התאוריה הממשי.

כביסה מלוכלכת

בלוג מוצלח איננו דווקא בלוג אובייקטיבי. בלוגים מוצלחים הם דווקא בלוגים עם אג'נדה, שנכתבים בבוטות. הרבה פחות מעניין לקרוא דעות מתונות. זאת תופעה ידועה גם אצל כותבי טורים בעיתון - הקיצוניים יותר תמיד מעניינים, אפילו כשהם מרגיזים. ההסתכלות על מחלוקת בפיזיקה דרך העדשה המעוותת של הבלוגוספירה עשויה להיות מטעה. פיטר וויט מוחה (או מחזק את דעתו, תלוי איך מסתכלים) על כך שמעט מאוד חוקרים מגיבים ברצינות על טענותיו. האם זה משום שלמעשה המחלוקת היחידה היא בדמיונם של בלוגרים מספר, ושברקיעים הגבוהים של המחקר פשוט מתעלמים מקריאות הביניים של בעלי זכות הצעקה? אולי ההתייחסות של בלוגרים אחרים (וגם אמצעי התקשורת ה"רגילים") לטרוניות של וויט וסמולין נובעת פשוט מנטייה טבעית לסנסציות? אנשי "תנועת הנגד" נתפסים בעיני חלק מהתקשורת כבעלי עמדת נחיתות וכ"אנטי ממסדיים", ולכן אולי זוכים ליותר התייחסות מהמגיע להם באמת.

יש שמאשימים את וויט באותו חטא שהוא סולד ממנו כל כך אצל חוקרי המיתרים – פרסום יתר סנציוני של חצאי אמיתות. בקרב המבקרים של הספרים של וויט וסמולין מתרעמים על מידה מסויימת של דו־פרצופיות. וויט וסמולין טוענים בהופעות פומביות ובבלוגים שלמעשה הם מבקשים "לפתוח את הנושא לדיון" ולספק "ביקורת בונה" לעמיתיהם. הם מופתעים וסולדים מהקרקס התקשורתי סביב ספריהם. אם כך, מדוע בחרו בשמות פרובוקטיביים (ספרו של סמולין נקרא (בתרגום חופשי): "הצרה עם הפיזיקה - עלייתה של תורת המיתרים, נפילתה של הפיזיקה ומה יהיה ההמשך?" פיטר וויט רומז בספרו שהתנהלות המחקר בתורת המיתרים דומה לזו של כת דתית. חוקרי מיתרים מרגישים שספרו של סמולין מאשים אותם ב"חשיבה קבוצתית".


עטיפת ספרו של סמולין



הפיזיקה איננה מתפתחת דרך בלוגים. כתיבה שנונה בבלוגים איננה יכולה להחליף עבודת מחקר . פיטר וויט כתב ספר על מה שנראה לו ככישלון של תורת המיתרים, אבל הוא אינו מציע חלופה ברורה. לכאורה, כל מה שהיה צריך וויט לעשות הוא להציע תאוריה חלופית מבטיחה. הוא אינו מתיימר אפילו לעשות זאת (אם כי הוא רומז לפעמים בבלוג שלו שהוא "מתכוון" יום אחד לחקור כיוונים מבטיחים). הדרישה / תקווה של וויט וסמולין לייצוג נאות לגישות מחקריות אחרות מזכירה לרבים דרישות להעדפה מתקנת כלפי מיעוטים; אבל מחקר מדעי אמור להיות מריטוקרטי (כלומר- על בסיס כישורים) ולא על בסיס ייצוג דמוקרטי. חוקרים רבים מובכים מהטענות הסוציולוגיות של וויט וסמולין- מבחינתם הם בחרו לעסוק בתורת המיתרים כי היא נראתה להם הכי מושכת, הכיוון שלה הוא הכי מבטיח ואינם מרגישים צורך להצדיק את ההעדפה שלהם- מי שרוצה לעסוק בכיוונים מבטיחים אחרים, מוזמן. ועדות הקבלה מקבלות חוקרי מיתרים צעירים משום שהם המועמדים המוכשרים והמבטיחים ביותר. אם וויט וסמולין רוצים חברה- בבקשה, יטרחו וישכנעו את הקהילה דרך תוצאות מדעיות, לא דרך פוסטים בבלוג ולא דרך ספרים שקוראים תיגר על שיטת הבחירה העצמית של הפיזיקאים את עמיתיהם לאוניברסיטה.

פיזיקאים רבים גם חוששים שמדובר בהטיה של כיווני מחקר באמצעים פוליטיים. החוקר קליפורד ג'ונסון אומר על וויט וסמולין "אולי התכוונתם להרוס את בית המיתרים, אך למעשה אתם הורסים את הבית של כל הפיזיקה של האנרגיות הגבוהות". הוא מאשים אותם (בבלוג שלו, אלא איפה) בהטעיית הציבור כאילו מחקר מדעי נעשה דרך ראיונות באמצעי התקשורת ודרך פרסום ספרי תגובה.

מצד שני, אין להתעלם מהפן הסוציולוגי של קהילת הפיזיקאים. לא כל הפיזיקאים לעתיד מודעים לספקות ולתיסכולים שמקיפים את תחום המיתרים, בייחוד אם הם ניזונים מספרות פופולרית. לא ברור כמה אינפורמציה על "התמונה הגדולה" אפשר לקבל מהרצאות טכניות באוניברסיטה, בעיקר מכיוון שהמחקר בתחום עדיין נמשך, ובעצם לא ידוע איך תורת המיתרים תראה "באמת" אם וכאשר האבק ישקע. עד לפני עשור, הבלוגוספירה היתה דלילה מאוד ופרט למספר "פרוטו בלוגים" (שהמוכר ביניהם הוא אולי הדיווח השבועי של ג'ון באאז), סטודנט מתחיל שהתעניין בתחום יכול היה להסתמך רק על ספרות פופולרית. אם אכן ספרי מדע פופולרי נוטים להפריז בהצלחות של תורת המיתרים, הבלוג של וויט (וספרו) עשויים לטעת בליבו של חוקר מתחיל את הספק הבריא. הוא גם מספק לחוקרי המיתרים מבט חיצוני וחסר אהדה על התחום שלהם, ומי יודע, אולי קנאת הסופרים גם תרבה חכמה.

לא הגענו לסוף הסיפור, וקשה להדיוט לדעת אם המחלוקת כאן היא אמיתית או "סערה בכוס תה" כפי שהגדיר זאת קליפורד ג'ונסון. למי שמתעניין בפיזיקה, בתרבות שמסביבה, ובהשפעת הבלוגרים עליה, תהיה תקופה מעניינת של תצפיות.

LHC יתרץ קושיות וטענות?

הלוואי שיכולתי להיות אופטימי לגבי סיכוייה של המחלוקת הזאת להיפתר באופן מדעי־ניסיוני.

לכאורה, פן חשוב בסוציולוגיה של הפיזיקה הוא הצורך בהתאמה למדידות, ולכן כל שצריך הוא לבנות מאיץ חזק מספיק או רדיו טלסקופ גדול דיו; אלא שכרגע נראה כי יעברו לפחות עוד דור או שניים של טכנולוגיה עד שיימצאו תוצאות שיכולות *להפריך* בצורה חד משמעית את תורת המיתרים, וזאת להבדיל מהיכולת לאשש אותה. אבל יש עוד דרך להרוג תאוריה - לנטוש אותה בשל תסכול. חוסר תוצאות אינו מעיד על כישלון התאוריה, אבל העוסקים בה עשויים לתעל את מרצם לאפיקים אחרים, או חמור מכך (וסביר מכך), המממנים של החוקרים (קרי, ממשלות העולם) עלולים להפסיק את המימון של אותם מאיצים ורדיו טלסקופים.

ה- LHC יוכל לספק אישושים אם הוא יגלה סטיות מהמודל הסטנדרטי. מצד שני, אם ה- LHC לא יגלה הפתעות, הדבר לא יהווה מכשול לתורת המיתרים עצמה, אבל מבחינת *העוסקים* בתורה, זה עשוי להצטייר כאינדיקציה שמדובר (לפחות דה פאקטו) בתאוריה שאיננה בת־הפרכה במובן הפופריאני. למעשה כבר נשמעו קולות בקרב החוקרים הקוראים להמעיט בחשיבות קריטריון ההפרכה, ולא להתרגש מהצהרות ה"פופראצים" (כלומר, פאפארצים של פופר). אבל זה כנראה נושא למאמר אחר.

הערה

לאחר סיום הכתיבה של מאמר זה גיליתי שמאמר על נושאים דומים מאת ד"ר ברק קול אמור להתפרסם בקרוב ב"גלילאו". אפשר לקרוא את המאמר של ד"ר קול כאן, ולקורא ינעם.
קישורים
תורת המיתרים ויקיפדיה
המודל הסטנדרטי ויקיפדיה
גרביטציה ויקיפדיה
פאולי ויקיפדיה
LHC ויקיפדיה
אנרגיה אפלה ויקיפדיה
The string coffee table
cosmic variance
אפילו לא שגיאה
פיטר וויט דף הבית
לי סמולין דף הספר באמזון
אד וויטן ויקיפדיה (אנגלית)
שלדון גלאשו ויקיפדיה (אנגלית)
לובוס מוטל הבלוג
קליפורד ג'ונסון הבלוג
המאמר של ד"ר קול
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מדע"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  מענין מאוד • אורי גוראל-גורביץ' • 159 תגובות בפתיל
  לא רק בשביל המיתרים • ליאור גולגר
  ללא כותרת • קהלת
  מאמר מעניין מאוד • אל (גור) • 5 תגובות בפתיל
  LHC • אפופידס • 21 תגובות בפתיל
  obligatory link • האייל האלמוני • 4 תגובות בפתיל
  ? • אלון עמית • 3 תגובות בפתיל
  תקציב 2008 (בארה"ב) • ראובן • 2 תגובות בפתיל
  עוד כוכב עולה? • אלון עמית • 6 תגובות בפתיל
  חלקיק חדש מפרמי-לאב? • ראובן (לרגע) • 27 תגובות בפתיל
  פיטר וויט מסביר • האייל האלמוני
  טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? • האייל האלמוני
  טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? • אינקוגניטו
טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? 533993
יש בעיות מסוימות עם המודל הסטנדרטי ויש תיאוריות אחרות שנבחנות ברצינות, "על מרחב" מאת מיצ'יו קאקו מספר על תאורית המיתרים ותיאורית הממברנות ויקום של 11 מימדים ועוד ועוד...
עד שלא יסביר את עיקרי התיאוריה האחרת, יסביר ויענה לטענות, לא יוכר כטרחן.
טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? 697727
קראתי את הספר, והוא מאוד מטריד.
האם מישהו מהמבינים קרא ויכול לחוות את דעתו?
טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? 697740
יש לנו שרשור כאן מתחתיך החל מתגובה 656217.
למרות שכדורי דבק באופן מחשיד עדיין לא נתגלו, למרות פרוייקט ייעודי‏1 שמחפש אותם כבר שמונה שנים, הרי שגילוי הפנטקווארק הכה קשות את התאוריה של קומאי.

________
  טרחן פיזיקלי, או שיש דברים בגו? • ראובן • 63 תגובות בפתיל
  איך לא חשבו על זה עד עתה?! • דב הניס • 3 תגובות בפתיל
  גלים גלים, עולים עולים • הפונז
  גלים גלים, עולים עולים • הפונז
  גלים גלים, עולים עולים • שוטה הכפר הגלובלי • 4 תגובות בפתיל
  גלים גלים, עולים עולים • ג'וד
  גלים גלים, עולים עולים • אח של אייל
  גלים גלים, עולים עולים • ראובן • 4 תגובות בפתיל
  גלים גלים, עולים עולים • שוטה הכפר הגלובלי • 23 תגובות בפתיל
  גלים גלים, עולים עולים • רון בן-יעקב • 2 תגובות בפתיל
  גלים גלים, עולים עולים • הפונז
  גלים גלים, עולים עולים • אח של אייל
  גלים גלים, עולים עולים • הפונז
  גלים גלים, עולים עולים • אח של אייל
  אני לא עודד, אני וינסטון המודד • הפונז
  גלים גלים, עולים עולים • הפונז
  in space, no one can hear you scream • שוטה הכפר הגלובלי
  in space, no one can hear you scream • הפונז
  in space, no one can hear you scream • צפריר כהן
  in space, no one can hear you scream • אח של אייל
in space, no one can hear you scream 674647
לא תיארתי לעצמי שאפשר לשמור על מרחק קבוע בין גופים בחלל ברמת הדיוק הנדרשת. 2034, הה? מסופקני אם עוד אהיה בסביבה כדי למחוא כפיים.
  in space, no one can hear you scream • שוטה הכפר הגלובלי
  in space, no one can hear you scream • אח של אייל
  in space, no one can hear you scream • אח של אייל
in space, no one can hear you scream 678776
חדשות: יש תצפית שניה. היא התרחשה ב 26 בדצמבר 2015, והתפרסמה לפני 6 ימים (באיחור אופנתי של חצי שנה): http://www.sciencemag.org/news/2016/06/ligo-detects-...
אז עכשיו יודעים שזה לא טריק חד פעמי.

תהיתי מתי יתחילו לפרסם תצפיות בקצב גבוה יותר. אז בתור השוואה בדקתי את ההיסטוריה של תצפיות של exoplanets (פלנטה מחוץ למערכת השמש) - גם זה היה אתגר טכנולוגי לא פשוט.
ב 1992 גילו את הראשון.
בשנת 2000 גילו 20.
בשנת 2010 חצו את הקו של 100 תגליות בשנה.
  in space, no one can hear you scream • שוטה הכפר הגלובלי • 4 תגובות בפתיל
  in space, no one can hear you scream • הפונז • 3 תגובות בפתיל
שובו של ה ligo 692934
האנשים שמפעילים את LIGO מכנסים מסיבת עיתונאים ליום חמישי.

כנראה הם יבשרו על תצפיות שהתרחשו בתקופת ההרצה האחרונה שלהם (שהחלה בנוב' 2016). נחכה ונראה.

----

אגב, כמו שאומר השיר, לא הכל סרנגה, לא הכל חלק.. גם גלאי האירופאי (virgo) נתקל בקשיים טכניים שמנעו ממנו להתחיל לעבוד, וגם צמד גלאי ה ligo הצליח לשפר את הרגישות שלו, אבל לא במידה שקיוו לה.
שובו של ה ligo 692972
כן. תצפית מס 3: https://www.theguardian.com/science/2017/jun/01/third...
שובו של ה ligo 692977
מגניב! יש לך מידע מעבר למשפט הקריפטי בקישור שזה עשוי לספק רמזים לחומר האפל ("רסיסי חורים שחורים" או משהו כזה)?
שובו של ה ligo 692990
ככל שיאספו יותר סטטיסטיקה על אירועים כאלו, כך יהיה אפשר לבדוק כל מיני תאוריות. משתמשים במונח המסתורי "רמזים" כי הסטטיסטיקה כוללת רק 3 ארועים כרגע. אבל התקווה היא לשפר את הגלאים כך שיאספו סטטיסטיקה בקצב גדול יותר.

למשל יש תאוריה (לא פופולרית) שהחומר האפל מורכב למעשה מהרבה חורים שחורים קדמוניים (האם תרגמת smattering ל"רסיסי"? הכוונה היא לכמות קטנה ומפוזרת). קדמוניים - הכוונה לכאלו שנוצרו במפץ הגדול. אם תהיה מספיק סטטיסטיקה על התפלגות המשקל והמיקומים של חורים שחורים, יהיה אפשר לאשש או לשלול את התאוריה.

עוד עניין הוא שעד כה נצפו 3 זוגות חורים שחורים. אף אחד לא היה כוכב ניוטרונים (ואמורים לצפות גם בכאלו). אולי זה מקרי. אבל אם זה יהיה סטטיסטי אולי יש משהו שגוי בההערכות על כמות הזוגות של כוכבי ניוטרונים.

עניין אחר הוא שיש "רמז" (?) לכך שהפעם (בארוע השלישי) ציר הסיבוב של החורים השחורים לא היה מיושר, כלומר לכל אחד ציר סיבוב שמצביע לכיוון אחר. זה מעיד שכנראה הם לא נוצרו יחד אלא במקומות רחוקים ואחרי זה הגיעו להיות קרובים ולהקיף זה את זה.
שובו של ה ligo 692996
בקשר לפסקה האחרונה - איזה חורים שחורים כן נוצרו "יחד"? המנגנונים המוכרים, עד כמה שידוע לי (ותודה לקיפ תורן וספרו המומלץ מאד בנושא) נוצרים מקריסת כוכב גדול, מה שמייצר חור שחור אחד, לא שניים. אז איך נוצרים שניים יחד? אולי הכוונה למערכת בינארית מלכתחילה, ששני כוכביה קרסו, כל אחד בתורו, אבל מישור התנע הזויתי שלהם משותף בגלל שהשתייכו לאותה מערכת?
שובו של ה ligo 692998
כן, זו הכוונה.. מערכת בינארית שנוצרה מאותו ענן וכל 3 כיווני הסיבוב מסונכרנים (הסיבוב העצמי של כל כוכב והסיבוב של שניהם סביב מרכז הכובד).
שובו של ה ligo 693000
הממ, במערכת השמש הסיבוב העצמי של כדור הארץ לא מקביל לסיבוב שלו סביב השמש.
How come, then?
שובו של ה ligo 693002
שאלה טובה, זה יוצא מכלל המעיד על הכלל. 70٪ מהמסה במערכת השמש (צדק) הוא סטיירט (אני מתכוון בנטייה קרובה לאפס). אני חושב שמייחסים את רוב הנטיות של כוכבי לכת להתנגשויות שקרו אחרי שהם כבר נוצרו. אגב, אני חושב גם שרוב התנע הזויתי של כוכבי הלכת נמצא במישור הסיבוב שלהם סביב השמש ולא בסיבוב העצמי - ובקטע הזה כדוהא הוא סטרייט.
שובו של ה ligo 711735
לאחרונה קראתי עוד על העניין הזה של זווית נטיה של כוכבי הלכת. השורה התחתונה היא שלא באמת יודעים מה גורם לזה, אבל יש כמה תאוריות.

כדור הארץ - נטייה של 23.5 מעלות.
יש הסכמה שזה קשור לתהליך של הווצרות הירח, אחרי התנגשות קטסטרופלית של פרוטופלנטה בכדוה"א. אבל הפרטים לא ידועים. כאן מתארים 2 מודלים: אחד שבו כדוהײא מתחיל ב 23.5 מעלות וכך גם המסלול של הירח (כלומר הירח מעל קו המשווה). ואז הירח מתרחק בהדרגה מכדוה"א וגם יורד בהדרגה למיקומו הנוכחי 5 מעלות מעל מישור המלקה. ובמודל שני הם מתחילים ב 70 מעלות ואז הירח מתרחק בהדרגה אבל המסלול שלו נע כמו מטולטלת מעל ומתחת למישור המילקה ולאט דועך עד 5 מעלות. בהתנדנדות הזו הוא מיישר את הציר של כדוה"א. בשני המקרים השינוי הוא בשל ההשפעה המצטברת של כוחות הגיאות על כדוה"א ועל הירח.

אורנוס - נטייה של 98 מעלות.
אחת התאוריות גורסת שזה תוצאה מצטברת של כמה התנגשויות זו אחר זו. שניה גורסת שפעם היה לאורנוס ירח גדול יחסית (בדומה לכדוה"א והירח שלנו). ואינטראקציה איתו גרמה לו בהדרגה להגיע לנטיה הנוכחית. אבל אז פלנטה אחרת (!) סילקה את הירח מהמסלול.

נוגה - נטייה של 177 מעלות, למעשה מסתובב בכיוון ההפוך.
כאן התאוריות ממש מעניינות, אחד הרעיונות הוא שנוגה האטה בהדרגה, ואז התחילה להסתובב בכיוון ההפוך. זה מסביר מדוע מהירות הסיבוב שלה היא כ"כ איטית - יממה בנוגה נמשכת 243 ימים. גורם אפשרי להאטה היא אינטראקציה של האטמוספירה המסיבית יחסית של נוגה עם השמש, או עם פלנטות אחרות. אפשר להתייחס לאטמוספירה הזו כמו לאוקיינוסים של כדוה"א.

שובו של ה ligo 711736
יש לי שאלה בנוגע לירח הענק של כדור הארץ -
ריבוי הכוכבים הבינארים מלמד שענן גז יכול בקלות להתכנס לשתי מסות הסובבות סביב מרכז הכובד של המערכת. האם יש אפשרות שגם כדור הארץ והירח, למרות הקרבה לשמש, נוצרו כך‏1?
לחילופין, האם יש עדויות חותכות לאותה פגיעה קוסמית שחתכה את כדו"א לשני חלקים‏2?

___
1. אם נקבל את ההנחה שהירח הגדול נדרש ליצירת חיים, אזי גם אם ההסתברות לכך נמוכה פועל כאן העיקרון האנתרופי.
2. ומה הסבירות לפגיעה מהסוג המפצל פלנטה לשניים בלי להעיף אותה ממסלולה העגלגל והיציב?
שובו של ה ligo 711741
בשורה התחתונה, העדויות הן לא חותכות. עדיין יש כמה סיבות טובות לכך ש"תאוריית ההתנגשות הגדולה" היא התאורייה המקובלת.

אבל לפני זה קצת רקע.
1. כוכבי לכת נוצרים בדרך שונה מאד מכוכבים. כוכבים נוצרים מקריסה של ענני גז. לעומת זאת כוכבי לכת, נוצרים בדיסק פרוטופלנטרי, דיסק שטוח (ולא ענן) שמכיל גז ואבק, ומופצץ בקרינה של כוכב צעיר.
2. התאוריה המקובלת של יצירת מערכות פלנטריות היא כזו: גרגרי האבק בדיסק הפרוטופלנטרי נדבקים זה לזה, מתנגשים ויוצרים גופים גדולים יותר ויותר. מגודל מסויים הם כבר נמשכים זה לזה בהשפעת כבידה והצמיחה מואצת. תוך 10-20 מיליון שנה, נותרות פרוטו-פלנטות ברדיוס של ק"מ עד 1000 ק"מ, וכל יתר הדיסק נעלם - מועף משם ברוח השמש (אני קצת מחפף לגבי ענקי גזים, תסלח לי). אז דווקא התנגשויות בין פרוטו-פלנטות נחשבות לתופעה נפוצה במערכת השמש המוקדמת (זה עונה חלקית לשאלה 2 שלך).
3. לגבי העיקרון האנתרופי - הוא לא עוזר כאן. כי גם אם ירח גדול נדרש, עדיין העקרון האנטרופי לא מעדיף מנגנון יצירה ספיציפי. אז צריך למצוא את מנגנון היצירה הסביר ביותר, מה שמחזיר אותנו לנקודת האפס..

אז העדויות לתאוריה של ההתנגשות הגדולה הן (בין היתר):
א. הגודל היחסי של הירח.
ב. עדויות לכך שכל פני הירח היו מותכים.
ג. ההרכב הכימי של הירח. מצד אחד, הסלעים שלו דומים לסלעים של כדוה"א. מצד שני, הירח עני יחסית בברזל ופחות צפוף.

עפ"י תאוריית ההתנגשות הגדולה, פגע בכדוה"א גוף בגודל של מאדים במהירות של 4 ק"מ לשניה (וזה לפי סימולציות מחשב). רוב החומר שהועף למסלול הוא החומר הקל יותר, והחומר הכבד נשאר על כדוה"א. כמו כן, לפי המודלים הירח מתגבש מהר מאד מהחומר שהועף למסלול, תוך חודש בלבד. זה מסביר את כך שהוא היה מותך - החומר עדיין היה חם מאד עקב ההתנגשות.

מצד שני יש דברים שהתאוריה הזו לא מצליחה להסביר. למשל, נוגה היא פלנטה דומה מאד לכדוה"א, למה אין לה ירח בסדר גודל דומה?

יש תאוריה שדומה למה שאתה מתאר בעמוד 284 בספר הזה. למרבה האירוניה, גם היא דורשת התנגשות גדולה, אפילו גדולה יותר מהתאוריה המקובלת. בתרחיש הזה ההתנגשות מרסקת את הכל למרק שעדיין מסתובב סביב עצמו. ומתוך המרק הזה מתגבשים 2 פלנטות - כדוה"א והירח. לתאורייה הזו יש כמה חסרונות, למשל היא לא מצליחה להסביר את עדויות ב' ו ג'.
שובו של ה ligo 711742
אני מתקשה מאד להבין את ה"בעייה בתיאוריה" המוצגת בפסקה הלפני האחרונה - למה לנגה אין ירח בסדר גודל דומה.
ולמה יש לך ילד אחד בלונדידני ואחד ברונטי? לא כל הילדים, ולא כל כוכבי הלכת נוצרו בדיוק אותו דבר, ואותו מאדימתנגש שיצר א הירח, פגע דוקא בכדור הארץ ולא בנגה. איך תהייה שכזו מאתגרת בכלל את התיאוריה?
והרי מבנה הבסיסי של כדור הארץ לא היה משתנה מאד ללא הירח, אז במה ה"דמיון לכדור הארץ" מכריח ירח דומה?
תמהני.
שובו של ה ligo 711758
להגיד "לא כל כוכבי הלכת נוצרו בדיוק אותו דבר" זה לא כל כך מספק. לדוגמא יש מודלים שמסבירים למה ענקי הגזים רחוקים יותר, וכוכבי הלכת הסלעיים קרובים יותר. לכאורה היה אפשר להגיד "כל פלנטה היא משהו אחר, אז אין פלא שאחת היא סלעית ואחרת היא ענק גז" אבל זה קצת כללי מדי. היופי בתאורייה "ההתנגשות הגדולה" הוא שהירח נוצר באירוע שהיה סוג אירוע נפוץ במערכת השמש המוקדמת. אז טבעי לשאול האם אירוע כזה קרה גם בנוגה ואם כן איפה הירח? אני אצטט את הפיסקה המתאימה בויקיפדיה, שמתארת גם את הקושי וגם פתרון אפשרי:

Simulations of the chaotic period of terrestrial planet formation suggest that impacts like those hypothesized to have formed the Moon were common. For typical terrestrial planets with a mass of 0.5 to 1 Earth masses, such an impact typically results in a single moon containing 4% of the host planet's mass. The inclination of the resulting moon's orbit is random, but this tilt affects the subsequent dynamic evolution of the system. For example, some orbits may cause the moon to spiral back into the planet. Likewise, the proximity of the planet to the star will also affect the orbital evolution. The net effect is that it is more likely for impact-generated moons to survive when they orbit more distant terrestrial planets and are aligned with the planetary orbit

יש גם תאוריה שאומרת שלנוגה היה ירח שנוצר באופן דומה מאד לזה של כדוה"א. אבל אז היתה התנגשות שניה שהפכה את כיוון הסיבוב של נוגה (הממ.. ) ועקב כך‏1 המסלול של הירח התחיל לדעוך עד שהוא התרסק לתוך נוגה.

------

1 ירחים שמסתובבים עם כיוון הסיבוב של הפלנטה, המסלול שלהם מתרחק בהדרגה (כמו הירח שלנו). ירחים שמסתובבים נגד כיוון הסיבוב של הפלנטה, המסלול שלהם דועך בהדרגה ולכן כמעט אין ירחים כאלו.
שובו של ה ligo 711749
תודה על ההסבר, אך ברשותך - עוד קושיה או שתיים.
בנוגע לב':
1. הרבה לפני שננעל, מהי השפעת הגיאות על הירח? האם היא יכולה להביא את פני השטח לטמפרטורות גבוהות מספיק להתכה או לפעילות וולקנית (אם הליבה היתה חמה)?
2. בשלב בו הפלנטות המתהוות משמשות כשואבי אבק של המסלול הפלנטרי, כמה גדולה השפעת האנרגיה הקינטית של האבק הפוגע בירח נטול האטמוספירה על טמפרטורת פני השטח?

בנוגע לארבעת הקמ"ש בשניה:
מדובר בקצת יותר מפי ארבע ממטוס קרב וכשליש משיא המהירות ברכב מאוייש (אפולו 10) - האין זה איטי עד פליאה כשמדובר בהתנגשות פלנטרית? להשוואה, וויקי טוענת שמהירות הפגיעה של מטאורים בכדו"א היא 11-74 קמ לשניה‏1.
ו(אם תסלח לי על החזרה)איך ההתנגשות לא השפיעה על מסלול כדו"א שנותר כמעט עגול, ותואם מאוד את תבנית הפלנטות האחרות (בניכוי החור בין מאדים לצדק).

__

1. נראה שהאיטיים הם הפניקסידים, אאל"ט.
שובו של ה ligo 711752
הייתי מנחש - לפני שעשיתי את החישוב - שהאנרגיה שצריך כדי לשנות משמעותית את מסלול הסיבוב סביב השמש גדולה משמעותית מזו שצריך כדי לשנות את הטיית כדוה''א סביב צירו. זה נראה לי קשור לאמירתו של האח של אייל מלפני כמה תגובות - ''רוב התנע הזויתי של כוכבי הלכת נמצא במישור הסיבוב שלהם סביב השמש ולא בסיבוב העצמי''.

כדי לסבר את האוזן, זה דומה להבדל עבור לווין מלאכותי, בין שינוי המסלול שלו לבין סיבוב הלווין סביב צירו. הפעולה השנייה מתרחשת מידי יום לאורך חיי הלווין. הפעולה הראשונה מתרחשת כפעם בשנה, והיא הגורם העיקרי לשריפת הדלק בלווין וקיצור חייו.
שובו של ה ligo 711753
ועכשיו לפי חישוב גב המעטפה שלי - 6 סדרי גודל בין התנע הזויתי ה"עצמי" (סיבוב יום לילה) לבין התנע הזויתי המסלולי. לטובת המסלולי כמובן.
שובו של ה ligo 711755
אני לא בטוח שהבנתי - האם נדרשת לדעתך מינימום אנרגיה כדי לשנות את מסלול כדו"א ולו במעט?

(וגם אני די סקרן לדעת מה כתוב על גב המעטפה שלך...)
שובו של ה ligo 711756
אני לא מבין את השאלה שלך. הרי שינוי המסלול אינו בינארי - אנרגיה זעומה (נניח מטאור טונגוסקה) תשנה את המסלול, אבל באופן כה זעום שיהיה קשה להרגיש בו.
אנרגיה גדולה מאד תזיז אותו הרבה. ולכן אין כאן אנרגיה מינימלית שמתחתיה אין שום תזוזה, בטח לט מינימלית בסקלות פלנטריות.

בנוסף, חשוב גם כיוון הפגיעה. אם נניח למשל שהפלנטה הפוגעת נוצרה גם היא בשלב הדיסקה הפלנטרית, אז גם וקטור הפגיעה הוא במישור הסיבוב סביב השמש, ולכן הוא לא ישנה את מישור הסיבוב, אלא רק ישנה את האליפטיות שלו.

(גב המעטפה בהמשך, פרה פרה).
שובו של ה ligo 711757
===> האם הגיאות יכולה להביא את פני השטח לטמפ גבוהות מספיק להתכה או לפעילות וולקנית?
פעילות וולקנית בטח. אבל להתיך את כל פני הירח? בו זמנית? קיצוני מדי.

===> כמה גדולה השפעת האנרגיה הקינטית של האבק הפוגע בירח נטול האטמוספירה על טמפרטורת פני השטח?
לא יודע, אבל ספיחת האבק מפוזרת על פני מיליוני שנים. אז להתיך את כל פני הירח? בו זמנית? ועוד כאשר הירח צריך ללקט פירורים כי רוב האבק פוגע בכדוה"א?

===> האין זה איטי לפליאה כשמדובר בהתגשות פלנטרית?
כן. בגלל זה, יש סברה שבמקור הוא היה בנקודות L4 או L5 של כדוה"א הקדום - בן לוויה טרויאני של כדוה"א. ובהדרגה הוא איבד יציבות ונסחף אל כדוה"א. בויקי יש אנימציה נחמדה: Theia_%28planet%29 [Wikipedia]

===> איך ההתנגשות לא השפיעה על מסלול כדו"א שנותר כמעט עגול, ותואם מאוד את תבנית הפלנטות האחרות
מה שניסיתי להגיד הוא שכל הפלנטות גדלו ע"י סדרה של התנגשויות דומות מאד להתנגשות הזו. אז מה שצריך לשאול הוא: מדוע המסלול של רוב הפלנטות הוא כל כך עגול (אגב גם מחוץ למערכת השמש). אני לא חושב שזה עדיין לא ברור לגמרי. התשובה הכי קצרה שקראתי היא כאן. אבל אם תכנס ללינקים תראה שהיא פשטנית מדי. אז בקיצור: כאשר פלנטה סובלת מ"חיכוך" עם פלנטות אחרות או אבק (לאו דווקא מגע ישיר, גם אינטראקציה ע"י גרביטציה) אז היא מאבדת אנרגיה מסלולית במידה רבה יותר מאיבוד תנע זוויתי. ומסלול מעגלי הוא מסלול עם האנרגיה הנמוכה ביותר עבור תנע זוויתי נתון; לכן המסלולים "יתעגלו" בהדרגה. מנגנון אחר שגוזל אנרגיה מסלולית וגורם לאותה תופעה הוא כוחות גיאות. בגלל זה המסלול של ירחים הוא מעגלי.
שובו של ה ligo 711759
תשובה מצויינת. תודה!
שובו של ה ligo 714244
מאמר טרי בנושא: https://www.nature.com/articles/s41561-020-0550-0
שובו של ה ligo 714246
גם בYnet כתבו על זה.
ואני שואיל: להיכן נעלם הכוכב המתנגש?
התאחד עם כדור הארץ? הפך למאדים? התרסק לתוך השמש?
שובו של ה ligo 714250
התאחד
שובו של ה ligo 717768
מיזוג א-סימטרי של חורים שחורים. התרחש לפני שנה ופורסם ממש לאחרונה. בזכות זה שאחד גדול בהרבה מהשני, אפשר היה למדוד לראשונה את הספין של אחד מהם.
מומלץ לצפות בסימולציה, הסרטון הזה הוא ליגה אחרת.
שובו של ה ligo 717775
משהו קצת מטריד אותי עם המיזוגים האלה שאנחנו 'רואים'‏1.
אחרי שנים סוף סוף הפנמנו את מה שהרביצו בנו קיפ תורן וחבריו, על כך שכשמישהו/משהו נופל לתוך חור שחור האטת הזמן שלו עבור צופה חיצוני הולכת וגדלה, כך שמבחינתנו, הוא לעולם לא יגיע לאופק האירוע שכן זה ייקח אינסוף זמן במערכת הייחוס שלנו.
עכשיו, מספרים לנו שלא סתם מישהו קטן, אלא שחור שחור (אחר) אחר שלם התמזג לאופק האירוע של החור השחור הראשון, ותוך הרבה פחות מאינסוף שניות - כנראה הרבה פחות משנייה - הם הפכו לחור שחור חדש. מה שמן הסתם אומר שמישהו כבר נכנס לאופק האירוע של מישהו אחר, אם תסלחו לי על הצרפתית.

אז עכשיו אני לא מבין - או שזה לוקח אינסוף זמן, או שזה לוקח שנייה. עבור אותו צופה, אנחנו, זה או זה או זה‏2.
מי פותר את הסתירה הזו?

1 ופתאום היכתה בי ההבנה האקטואלית של הענין - מסתבר שכשיש מיזוג לא סימטרי, זה אומר שזה ספין של המתמזג הגדול יותר. נו, את זה ידענו גם בלי גלאי כבידה.
2 התפתתי לכתוב now, which witch watch which watch - אבל אז הבנתי שבמקרים האלה זה רק יסבך את העניינים.
שובו של ה ligo 717780
יש 2 נקודות מבט.. מתמטית ומעשית.

מבחינה מתמטית
אופק האירועים הוא משטח מתמטי. לא מדובר באיזשהו משטח פיזי כמו פני כדוה״א. עוד לפני ש 2 אופקי האירועים ״נוגעים״ זה בזה, מבחינת ההגדרה המתמטית כבר ״נוצר״ אופק אירועים משותף שמכיל את 2 אופקי האירועים הקודמים. אפשר לראות את זה בסרטון בנקודה שבה כתוב: Movie frozen
למה? קראתי שהמתמטיקה של היחסות הכללית לגבי מיזוג חורים שחורים היא מורכבת למדי (כמו כמעט כל דבר ביחסות כללית). אבל גם אם הם היו ״נוגעים״ אחד בשני לפני המיזוג - לא מדובר במשהו פיזי שחוצה משהו פיזי אחר. היה מדובר במשטח מתמטי שנוגע במשטח מתמטי אחר.

מבחינה מעשית
אם אתה צופה מרוחק, ומסתכל על עצם פיזי שנופל לתוך חור שחור, אז האור שלו עובר הסטה לאדום עד שברגע מסויים (וסופי לחלוטין) לא רואים אותו יותר. הגיע? לא הגיע? מה זה משנה. מכל בחינה מעשית יש משטח ברדיוס של אופק האירועים + 1% , שאפשר לחצות אותו בזמן סופי לחלוטין. אחרי שהעצם חצה אותו, פשוט לא רואים אותו יותר. מבחינתי תקרא למשטח הזה ״אופק 2״ ותתיחס אליו בתור הגבול של החור השחור. זהו, עכשיו אתה יכול לשכוח מההתחכמות על זמן אינסופי.
שובו של ה ligo 717781
מבחינתי אורך הגל לא משנה, שיעבור הסטה לגלי מיקרוגל (שהיא כבר בפקטור עצום), הוא עדיין יכול לשלוח לי ביט של אינפורמציה שאומר 'אני כאן' ואחריו עוד 'אני כאן' וכן הלאה, ובלי שום התחכמות כנראה אמשיך לראות את הביטים האלה המון זמן. לצורך הענין שלנו, אפילו שעה זה המון זמן.
אבל כאן יש לנו משהו לכאורה שקול, והאינפורמציה שנשלחת היא בצורת גלי כבידה, אבל עדיין זה מוזר שהיא לוקחת שנייה ולא שעה.

ולכן ההסבר הראשון שלך נשמע יותר משכנע - נוצר אופק חדש בזמן סופי שמכיל את הקודם.
אגב, אזור בחלל שיש לו השפעה פיזיקלית מדידה (מאד) הוא לא פחות 'פיזי' מפני כדוה''א. זה שהוא לא מוצק לא אומר שהוא לא פיזי.
שובו של ה ligo 759653
הסוגיה העומדת בבסיס השאלה שלך טרדה גם את מנוחתי לפני כמה חודשים. הרגשתי כמי שהתדרדר מקבוצת בעלי התואר השני ביחסות כללית, אל קבוצת מי שבהם נותנת ד"ר קולייר סימנים. פניתי לבעלת תואר ד"ר בתחום, וזו אישרה שאכן מדובר בשאלה שאלתית, דבר שעולה גם מתשובה זו.

הנקודה היא כזו: נפילה לחור שחור תיקח אינסוף זמן עבור צופה חיצוני (שנמצא באינסוף, אבל לא נהיה קטנוניים). לא מדובר בתכונה של גלי אור, אלא בעצם חלוף הזמן. בהינתן קרינת הוקינג, החור יתאדה עןד קודם לחציית אופק האירועים ע"י הנופל. מה שיראה הנופל הוא את היקום מחוצה לו מאיץ ומתקרר, בעוד שהחור הולך ונעלם לו במהירות. לקראת הסוף יקרעו את הנופל כוחות הגיאות, ואת מה שיישאר תאדה קרינת הוקינג - שניהם מתעצמים באזור האופק ככל שהחור קטן.

למעשה, אני נוטה לחשוב שמסיבה זו, כל תיאור מתמטי של היווצרות של חור שחור יגלה שהתהליך לוקח אינסוף זמן.

הניחוש שלי הוא שאם ישנם חורים שחורים, מדובר רק בכאלו שנוצרו כבר בראשית היקום, שאז פתרון שוורצשילד אינו רלוונטי. לאחר מכן נוצרו רק "חורים אפורים", כלומר גופים שקרסו לכדי סף חור שחור, והאינטרקאציה שלהם עם שאר היקום היא כשל חורים שחורים תאורטיים, כולל ווריאציה על קרינת בקנשטיין-הוקינג. פנימה של מטריקת שוורצשילד שלהם אינה פיזיקלית. משום כך גם יתכן שבעיית אובדן המידע הכרוכה בחורים שחורים, אינה פיזיקלית.
שובו של ה ligo 759654
רגע רגע, עבור הנופל (גם את זה למדנו מקיפ תורן) הנפילה לא תיקח אינסוף זמן, אלא הרבה פחות מזה. עד כדי כך שבחור שחור מספיק גדול יש מצב שהוא אפילו ישרוד אחרי שיעבור את אופק האירוע. ואז מהר מאד הוא כבר יספוגט וכן הלאה. אבל הוא ממש לא יזכה לראות את היקום מתקרר. אפילו לא את ארוחת הבוקר שלו.
שובו של ה ligo 759655
זה היה לפני שלקחו בחשבון את קרינת הוקינג.
שובו של ה ligo 759669
נראה לי שקרינת הוקינג לא אמורה להשפיע על מערכת הייחוס של אסטרונאוט שנופל, זה נובע מיחסות כללית. היא רק משפיעה (ממש ממש ממש חלש בחזקת מיליון) על האנרגיה של החור השחור.
שובו של ה ligo 759671
קרינת הוקינג מוכרת כבר מתחילת הסבנטיז, הספר של ת'ורן הוא מהניינטיז.
שובו של ה ligo 759672
אם אתה מתכוון ל-Gravitation, הוא יצא לראשונה ב-‏1973. אבל אני רואה שהוא ממשיך לפרסם כאילו אין מחר.
רבים מאנשי יח"כ מעדיפים לעסוק בתאוריה הטהורה, ללא הספקולציות הקוואנטיות שלפעמים יוצרות מוזרויות אינטרדיסציפלינריות, שכל עוד אין אנו יודעים כיצד לקוונטט כח זה (אם בכלל ניתן...), ניצבות על בסיס רעוע. אולי גם ת'ורן העדיף זאת, מה עוד שרק ב-‏2019 התגלתה קרינה כזו בפועל. זכור גם שפתרון שוורצשילד מתייחס לקירוב בו היקום שטוח באינסוף ובו חור שחור שכבר קיים. אבל ייתכן ישנם כבר פתרונות ראליים יותר.
שובו של ה ligo 759674
א. אני קראתי את Black holes and time warps מ-‏1994, אבל גם ממאמרי מדע פופולרי ברשת שאני קורא (וקווארה) פה ושם, אף פעם לא נתקלתי בטענה מרחיקת הלכת שקרינת הוקינג משנה את קצב זרימת הזמן במערכת הצירים של הנופל לתוך החור השחור.
אשמח לקישורים אם יש לך.
ב. קרינת הוקינג התגלתה ב-‏2019 בפועל? גם לזה נשמח להרחבה וקישור.
שובו של ה ligo 759677
ב. טעות שלי.
א. זה לא מתחייב מתלות הזמן במסה שיורדת עם פליטת הקרינה?
שובו של ה ligo 759683
א. מנקודת המבט של מי שנופל לחור שחור, חציית סף האירוע וההאצה פנימה אמורות לקחת שניות (תלוי בגודל החור). מסת החור השחור יורדת באופן משמעותי כלשהוא (אחוז נניח מהמסה) אחרי איזה 10 בחזקת חמישים שנים. למה הן רלבנטיות אחת לשנייה?
שובו של ה ligo 759685
כי צופה חיצוני יראה את החור מתאדה לפני שהנופל מספיק לחצות את האופק, כך שעבורו הוא לעולם לא יחצה אותו. בהנחת עקביות, זה אמור להיות כך לכל הצופים.
שובו של ה ligo 759691
לפי השיקול הזה גם בלי הוקינג, הצופה החיצוני לא רואה את הנופל לעולם חוצה את אופק האירוע, אבל הצופה הפנימי כן עובר אותו. ויש סתירה.
אז מסתבר שאין. אני לא זוכר בדיוק, אבל זה דוקא כן מסתדר. ונראה לי שהשינוי הזעיר של הקטנת החור ב(כמעט) אינסוף לא מאד משנה לשיקול הזה.
שובו של ה ligo 759740
נכון! כבר בתיאור הקלאסי, ללא השעטנז הקוונטי-כבידתי, מופיעה סתירה מסויימת בין תצפיות שני סוגי הצופים. אבל שם עוד ניתן לטעון שמדובר בחוסר התאמה כמותית - בין זמן סופי לאינסופי, קצת כמו סוגיית הסימולטניות ביחסות פרטית.
להבנתי, לסתירה מלאה נדרש אירוע שלישי בין תחילת הנפילה לסופה. נדמה לי שהתאדות החור השחור היא כזו, ואם עבור הצופה החיצוני היא מתרחשת בזמן סופי, קודם לחציית האופק ע"י זה הנופל, הרי שגם עבור הנופל זה מה שיקרה‏1.

לסיום, ציטוט חמוד מן הקישור שהבאת: “the universe is not only queerer than we suppose, it is queerer than we can suppose”

1 עמדה אחרת, נדמה לי
שובו של ה ligo 759743
הקישור שלך בהערת הרגל מאד קרוב למה שאני מכיר ולמה שניסיתי לומר.
פסקה רלבנטית במיוחד:
Now, this led early on to an image of a black hole as a strange sort of suspended-animation object, a "frozen star" with immobilized falling debris and gedankenexperiment astronauts hanging above it in eternally slowing precipitation. This is, however, not what you'd see. The reason is that as things get closer to the event horizon, they also get dimmer. Light from them is redshifted and dimmed, and if one considers that light is actually made up of discrete photons, the time of escape of the last photon is actually finite, and not very large. So things would wink out as they got close, including the dying star, and the name "black hole" is justified.

As an example, take the eight-solar-mass black hole I mentioned before. If you start timing from the moment the you see the object half a Schwarzschild radius away from the event horizon, the light will dim exponentially from that point on with a characteristic time of about 0.2 milliseconds, and the time of the last photon is about a hundredth of a second later. The times scale proportionally to the mass of the black hole. If I jump into a black hole, I don't remain visible for long.

ז"א שמבחינתך, הצופה שנופל אל תוך החור, אמנם מאיט ומאיט, אבל גם נעשה יותר ויותר כהה, עד שבעצם הוא לא רק נמצא במרחק אינפיניטסימלי מאופק האירוע - הוא גם בלתי נראה לגמרי ("שחור לגמרי" אם תרצה), וזה כבר בזמן *סופי*‏1 אחרי תחילת הנפילה שלו.
מבחינה מסוימת - לפחות בראש שלי - לפי כל מדד סביר, הוא כבר חלק מהחור השחור עבורך. המסה שלו התווספה למסה של החור השחור וכן הלאה. באותה מידה שאם החור השחור סופח כוכב שלם, גם לפי התצפיות שלך מסת החור השחור תגדל כפונקציה של הזמן, ולא תישאר קבועה עם איזה "שיירי כוכב" תלויים לנצח מעל אופק האירוע. אפילו יותר מזה - אופק האירוע עצמו גדל ככל שהוא סופח יותר חומר, אז יש מצב שהאסטרונאוט שעדיין תלוי לשיטתך במרחק אפסילון מאופק האירוע "ייבלע" על ידי אופק האירוע המתרחב ואז אפילו לשיטתך הוא כבר יהיה לגמרי בפנים.

אנלוגיה נוספת שעולה במוחי שאולי רלוונטית - גם במקום לגמרי אחר, בשולי היקום הנראה לך היום, יכול להיות אסטרונאוט שמאיץ ומאיץ הרחק ממך (מאיץ בעצמו, או אם היקום, לא בטוח שזה משנה), עד למצב שאתה כבר לא תראה לעולם את האור שיוצא ממנו. גם שם, האור ממנו על הדרך נעשה חלש יותר ויותר ויותר, עד לנקודה שהוא "מחשיך לגמרי". ז"א שיש אירועים בעתידו של אותו אסטרונאוט שאתה לא תראה לעולם - אבל זה לא אומר שהם לא קורים. פשוט שמערכת הצירים שלכם לא מתואמת.

1 סופי גם לגביך, הצופה החיצוני. לגביו כאמור זה לקח כמה שניות והוא כבר בתוך החור השחור.
שובו של ה ligo 759758
זיהוי אי קליטת האור בזמן סופי עם עצם סיפוחו של הנפול אל החור אינו ברור מאליו. ניתן לראות זאת כבעייה טכנית, שזה הכיוון אלי אני נוטה בשלב זה, או, למשל במונחים של אינפורמציה או האנלוגיה שהבאת, כמאפיין מהותי ההופך אותו לחלק מן החור השחור.
ימים יגידו.
שובו של ה ligo 759656
===> מה שמן הסתם אומר שמישהו כבר נכנס לאופק האירוע של מישהו אחר

לא נכון. אופק האירועים הוא איזשהו יצור מתמטי.
כאשר החורים ההורים קרובים מאד, אבל לפני שהם "נוגעים", יש אופק אירועים שמקיף את שניהם. כמובן פתרתי את כל המשוואות בעצמי כדי להוכיח את זה, אבל אני לא אשתף כי.. אה.. אני לא רוצה לקלקל לאף אחד. אבל מי שרוצה ויזואליזציה: https://youtu.be/1agm33iEAuo
שובו של ה ligo 759670
אה, אז בעצם הם לא נכנסים זה לאופק האירוע של זה, אלא ש - קצת כמו עם חומר רגיל שקורס לחור שחור - נוצר סביבם אופק אירוע חדש.
ממש מגניב.
שובו של ה ligo 719519
ממצאים חדשים גילו במפתיע פליטות של יוני פחמן בירח. זה מאתגר את התאוריה המקובלת, כי הפחמן היה אמור להתאדות בהתנגשות.
פרטים: https://www.google.com/amp/s/www.sciencealert.com/the...
שובו של ה ligo 719526
אמרנו לאסטרונאוטים לא לעשות את צרכיהם מחוץ לחללית, נו באמת.
יש שם גם צוצלות פחמן?
שובו של ה ligo 719531
היה פעם תור פחם.
שובו של ה ligo 719534
והיה גם תור לשירותים בירח, אז זה מסתדר.
שובו של ה ligo 692997
וגם - יכול להיות שהתנגשות כוכבי ניוטרונים היא פחות אנרגטית (אפילו סביר מאד), ולכן סיכוי הגילוי שלה נמוך יותר?
שובו של ה ligo 693001
בטוח פחות אנרגטית. כי כוכבי ניוטרונים לא יכולים להיות כבדים מ 2-3 מסות שמש (כי אז הם קורסים לחור שחור) ואילו לחורים שחורים אין גבול עליון.

רק מה, המודלים צופים שיש גם הרבה יותר התנגשויות של כוכבי ניטרונים בהשוואה להתנגשויות של כוכבים שחורים. אז זה מתקזז והתדירות של *תצפיות* מ 2 הסוגים אמורה להיות דומה.
שובו של ה ligo 693003
בדיוק מה שניסיתי לטעון.

לגבי השני, האם כל ההתנגשויות הן ממערכות בינאריות? או שיכולות להיות עוד סיבות, כמו גלקסיות שמתנגשות?
שובו של ה ligo 693013
התנגשויות עשויות להיות מכל מיני סיבות, השאלה היא מהי הסיבות הנפוצות יותר. בהודעות לעיתונות כתוב שבגלל שצירי הסיבוב לא מסונכרנים, סביר יותר שזה לא מערכת בינארית אלא בכוכבים שהתקרבו בתוך צביר כוכבים צפוף. צבירי כוכבים הם נפוצים יחסית (בשביל החלב יש 150), ויכולים להיות צפופים מאד ביחס ליתר הגלקסיה.
שובו של ה ligo 693016
הנה פירוט בעניין - צבירי כוכבים כמקור של התנגשויות חורים שחורים: http://www.space.com/37060-globular-clusters-black-h...
שובו של ה ligo 694928
אתמול הודיעו על תצפית רביעית: https://www.google.co.il/amp/s/www.theverge.com/platf...

היא התרחשה ב 14 באוג' 2017 וגם הפעם זה מיזוג של צמד חורים שחורים. אבל הפעם זה לראשונה נקלט ע"י גלאי שלישי: virgo באיטליה. אז המיקום של האירוע הרבה יותר מדויק. יש גם שמועה לא רשמית על אירוע נוסף של מיזוג של צמד כוכבי ניטרונים שנקלט לאחרונה. נחיה ונראה..
שובו של ה ligo 695265
אוקי, זה אכן קרה ואפילו יש כתבה ב ynet.
אני צריך להתרגל למונח חדש.. קילונובה - שזה הפיצוץ שמתחרש בעת מיזוג של צמד כוכבי ניוטרונים (או כוכב ניוטרונים וחור שחור).

יש פה כמה תקדימים. זה גם הפעם הראשונה ש LIGO וחבריו צפו במיזוג כוכבי ניוטרונים (עד עכשיו זה היה רק חורים שחורים), וזה גם האירוע הראשון שצפו בו גם בגלאי גרביטציה וגם בטלסקופים רגילים.
שובו של ה ligo 695283
כן, מגניב.
במסגרת הניימדרופינג אני יכול לספר שלמדתי מכניקה אנליטית אצל צבי פירן שמקבל עכשיו הרבה PR ב-ynet.
מעניין מה הם יגלו מניתוח התצפיות החדשות האלה‏1.

1 We are star stuff and the rings on our fingers are merging-neutron-stars stuff.
שובו של ה ligo 695286
אנחנו אבק כוכבים
שובו של ה ligo 695657
עוד אירוע, מיזוג חורים שחורים. הוא נקלט ביוני ודווח עכשיו. אז התוצאה היא 5:1 לטובת חורים שחורים. http://www.bbc.com/news/science-environment-42013920
שובו של ה ligo 695663
בחישוב התוצאה מן הסתם צריך לקחת בחשבון שהאוהדים של קבוצה מסוימת פשוט עושים הרבה יותר רעש כשהיא מבקיעה, הלא כן?
שובו של ה ligo 695667
אם אני מבין את המשל, אז כן: האוהדים של הקבוצה שמובילה 5:1 (ײהחורים השחוריםײ) עושים יותר רעש. מצד שני, התאוריה היא שאוהדים של הקבוצה השניה שקטים יותר אבל רבים הרבה יותר. כך שזה אמור להיות שיוויון מבחינת הגולים שאנחנו שומעים עליהם.

אם היחס יישאר כזה, אולי יצטרכו לעדכן את התאוריה.
שובו של ה ligo 695668
הוריי! עדכון תיאוריה בעקבות מידע חדש זה מבורך.
לא צריך להישמע כל כך מדוכדך בגלל זה.
שובו של ה ligo 702914
ועוד ארבעה אירועים חדשים. והדיווח הוא כבר פורמלית של ligo ו virgo יחד:
שובו של ה ligo 702917
מגניב!
עלתה לי שאלה קטנה - איך נוצרים זוגות בינאריים של חורים שחורים?
ברור לי שמערכות בינאריות קיימות בשפע. אבל מן הסתם, אחד הכוכבים קורס ראשון לחור שחור‏1. ארוע כזה - סופרנובה - אמור להיות אלים מאד, והייתי מצפה שהאנרגיה המשתחררת תחסל את רוב השכנים באזור הקרוב שלו, מכוכבי הלכת ועד בן הזוג הבינארי. לכל הפחות, זה יעיף חלק מאד ניכר ממסת בן הזוג הזה, מה שמאד יקטין את הסיכוי שלו להפוך לחור שחור בעצמו.
יש הסברים/השערות על התהליך הזה?

1 אם אין סיבה נסתרת שגורמת לשניהם לקרוס בו-זמנית.
שובו של ה ligo 702918
שאלה טובה. ייתכן שהמקור של חלק ניכר מהם הוא בצבירים כדוריים. צבירים כדוריים הם קבוצות צפופות מאוד (באופן יחסי) של מאות אלפי כוכבים ברדיוס של 100-200 שנות אור. בקבוצות כאלו 2 חורים שחורים יכולים להתחיל רחוקים יחסית, ואז להפוך לזוג בעקבות כל מיני תופעות כבידתיות. למשל "חיכוך דינאמי" שגורם לחורים שחורים לשקוע לאט למרכז. או למשל תופעה שבה בזמן ששני חורים שחורים חולפים קרוב אחד לשני, נוצר גל גרביטציה חלש שגורם להם לאבד אנרגיה פוטנציאלית ועשוי להפוך אותם לזוג קשור. הזוגות הבינאריים האלה יכולים גם להפלט מהצבירים הכדוריים - וזה הופך את ההיפותיזה הזו לעוד יותר מסובכת לבדיקה.
יש כמה מאמרים שמנתחים את האפשרות הזו, למשל זה וזה.
שובו של ה ligo 702921
מעניין. האם ההנחה הטמונה בשאלתו של הפונז - שפיצוץ סופר נובה של ענק קדמוני יקרע‏1 מספיק חומר מענק קדמוני שהוא תאום בינארי כדי להורידו מתחת הסף הנדרש לסיים את חייו כחור שחור (או כוכב נייטרונים) בעצמו - היא נכונה תמיד (ולא, נאמר, רק בתשעים ותשע נקודה משהו אחוז מהמקרים)? כי אם לא, יתכן שיש הסבר פשוט לתצפיות.

ולי יש שאלה מינורית יותר: כשמסה הופכת לנקודה נעלמת הגיאות. איך זה משפיע על מערכת בינארית שלא היתה נעולה‏2?

__
1. יקרע - כלומר ישליך מספיק חומר במהירות גבוהה מספיק מכדי למנוע ממנו להאסף חזרה לכוכב התאום במליוני השנים הבאות.
2. עד כמה שידוע לי - במקרה של כדו"א ירח, גיאות כדו"א מספקת אנרגיה להקפה ההדדית ומרחיקה את הירח מאיתנו בסנטימטר לשנה בערך. אילו נצליח לדחוס את כדו"א לחור שחור, האם יהיו גורמים אחרים (כמו חיכוך דליל) שיגרמו למערכת לאבד אנרגיה ולשני הגופים להתקרב?
שובו של ה ligo 702934
בוודאי שהטענה של הפונז איננה נכונה תמיד. לאחרונה טלסקופ האבל צילם כוכב שבן הזוג שלו עבר סופרנובה בשנת 20011. הכוכב הזה הוא במסה של 10 מסות סולאריות, כלומר בדרך הנכונה להפוך לחור שחור. הבעיה היא שהכוכב הספציפי הזה נמצא רחוק יחסית מבן הזוג שלו - זמן המחזור הוא 400 ימים. אז כמה קרוב הם צריכים להיות, כדי ש 2 הגופים יתנגשו תוך זמן סביר (נניח משך חיי היקום)?

כאן זה מתחיל להסתבך. יש כמה גורמים אפשריים לדעיכת המסלול (ואני מניח שזה קשור לשאלה השניה שלך). אחד מהם דעיכת מסלול עקב גלים גרביטציונים - כמו שקורה בזוג הבינארי הזה: Hulse%E2%80%93Taylor_binary [Wikipedia] . זמן המחזור שלו הוא 8 שעות, והוא אמור להתנגש תוך 300 מליון שנה. המאמר הזה מכיל נוסחאות של זמן דעיכה כפונקציה של מסה ומרחק מסלולי. בשורה התחתונה, כדי ש 2 מסות בסדר גודל של מסה סולרית יתנגשו בזמן סביר (סביר = כדי שנוכל לצפות בכאלה), זמן המחזור שלהן אמור להיות 12 שעות או פחות (במרחק של 1.5% יחידה אסטרונומית, או פחות).

אבל יכולים להיות עוד גורמים שמצטרפים לגורם הזה. למשל "חיכוך מגנטי" - אינטראקציה בין השדות המגנטיים של החורים השחורים (לא יודע עד כמה הוא משמעותי יחסית לגורם הראשון). גורם שלישי הוא חיכוך עם גז או אבק במערכת. אני מניח שהגורמים השני והשלישי לא קיימים באותה מידה בכל זוג בינארי.

אבל ההנחה של פונז היא יותר מלגיטימית - ב 10 האירועים ש ligo/virgo צפה עד כה, החורים השחורים הם בליגה של 10-40 מסות סולריות. האם צמדים בינארים בכזה גודל, ובמרחק קטן יחסית, יכולים להתפתח באופן "טבעי"?

---
1 כלומר צפינו בה בשנת 2001
שובו של ה ligo 702935
יפה, החכמתי בכמה מילימטרים - תודה!
ושאלת הדיוט נוספת - האם אפשר להניח שכל האנרגיה הנוצרת מההקפה ההדדית של המערכת - כולל גלי כבידה, חום, וגלים אלקטרומגנטים אחרים - תורמת לדעיכת המסלול?
אם כן, האם יש דרך לחשב את תרומת גלי הכבידה לדעיכה? האם ידוע כמה אנרגיה נדרשת לייצר אותם?
שובו של ה ligo 702943
מצטער השאלה מנוסחת בצורה שקצת מבלבלת אותי.. ההקפה ההדדית של המערכת לא יוצרת אנרגיה (ובכלל אנרגיה אי אפשר ליצור, יש חוק שימור אנרגיה). כמו כן אנרגיה בפני עצמה לא תורמת לדעיכת מסלול.
לגבי גלי הכבידה, ניסיתי לענות על זה בקיצור בתגובה הקודמת, אז אני אכתוב את זה באופן יותר מפורש.

לפי היחסות הכללית, כל 2 גופים שמקיפים אחד את השני פולטים גלי כבידה. גלי הכבידה האלו מתפשטים החוצה מהמערכת ונושאים איתם אנרגיה, וכתוצאה מכך המסלול דועך. את קצב דעיכת המסלול ניתן לחשב. זוהי נוסחא "מכוערת" שמופיעה במאמר הזה. מי שרוצה את הגרסא הקצרה והפשטנית אז הנה:
הזמן שלוקח ל 2 גופים שמקיפים אחד את השני להתנגש = קבוע כפול המרחק בחזקת 4 חלקי המסה הכללית בחזקת 3

את הנוסחא הזו הצליחו לבדוק באמצעות מדידות על הזוג הבינארי שקישרתי אליו בתגובה הקודמת‏1. הסתבר שקצב הדעיכה של הזוג הזה קרוב מאד למה שהנוסחא מנבאת (הטעות היא 0.2%) - אז לפחות במערכת הזו, כנראה אין שום גורם משמעותי אחר לדעיכה למעט גלי כבידה. הזוג הזה צפוי להתנגש בעוד כ 300 מיליון שנה.

-----
1 זהו זוג בינארי של פולסארים (כוכבי ניוטרונים) שמקיפים זה את זה פעם ב 8 שעות. המסה הכללית היא כ 2.8 מסות סולאריות. המדידות נמשכו על פני 30 שנה.
שובו של ה ligo 702944
נו, במושגים של מערכות זוגיות זו נשמעת לי כמו מערכת יחסים יציבה במיוחד.
שובו של ה ligo 702945
אמנם הניסוח שלי בעיתי, אבל - לפחות על פי התשובה - כנראה שבכל זאת הבנת את הכוונה. תודה.
שובו של ה ligo 702930
תודה, אסתכל גם במאמרים (בייחוד השני שאיננו מוגבל למנויים).
שובו של ה ligo 702947
אני מניח שהערת השוליים היא קריצה שובבה מכוונת לעבר תורת הקוונטים?
שובו של ה ligo 702948
מוצלח, אבל לא התכוונתי :-)
אני, הקטן, טרם הבנתי את הקשר בין הגרביטציה לתורת הקוונטים.
שובו של ה ligo 712222
לאחרונה קראתי משהו שהזכיר לי את השאלה הזו. ומסתבר שזה נושא מעניין מאד.

בקצרה, התאוריה אומרת שמערכות בינאריות שבו אחד מבני הזוג עובר סופרנובה, יש להן סיכוי טוב למדי להתנתק - שבני הזוג ייפרדו. אבל לא מהסיבות שכתבת.

הסיבה הראשונה היא אובדן מסה. בסופרנובה, חלק ניכר מהמסה של הכוכב עף החוצה. אם מספיק מהמסה הלכה לאיבוד, אז מה שנשאר כבר לא מספיק להחזיק את בן הזוג.. לבן הזוג יש מהירות מסלולית שמתאימה למסה גדולה יותר. ואז הוא עף החוצה. במקרה הנאיבי של מסלול מעגלי, אם המערכת איבדה יותר מחצי מהמסה, אז בני הזוג יפרדו.

הסיבה השנייה היא שהרבה פעמים סופרנובה היא א-סימטרית, ואז השריד שלה מקבל "בעיטה" בכיוון מסויים. ואז זה תלוי בכיוון ובמהירות של הבעיטה.. בחלק מהמקרים הבעיטה תרחיק עוד את בני הזוג ותעודד פרידה. ובמקרים אחרים, היא דווקא תקרב אותם.

על כל הדברים האלו כתוב בצורה יחסית נגישה, במאמר הזה: https://www.emis.de/journals/LRG/Articles/lrr-2014-3/...

עוד פרט מידע מעניין בסיפור הזה הוא שיש הבדל מהותי בין חור שחור לבין כוכב ניוטרונים. שניהם הם שרידים של סופרנובה. אבל כוכב ניוטרונים נוטה לאבד את רוב המסה המקורית שלו ואילו חורים שחורים שומרים על רוב המסה המקורית: https://physics.stackexchange.com/questions/171617/ho...
בקיצור, לחור שחור יש סיכוי טוב יותר להשאר בזוג בינארי אחרי סופרנובה.
שובו של ה ligo 712271
מעניין מאד, וגם הקישור.
וגם הבעיטה הזו היא הפתעה מעניינת, ונשמעת מאד אגרסיבית - מדובר שם על עד 500 קילומטר בשנייה, שלפי חישוב מהיר ולא זהיר זה פי 500 ממהירות כדור הארץ סביב השמש. לגמרי יכול להפריד זוג בינארי.
שובו של ה ligo 712277
תודה.
נ.ב. מהירות כדוה"א סביב השמש היא בממוצע 30 ק"מ לשניה.
שובו של ה ligo 712279
אכן, משום מה זכרתי ברשלנות כמיליארד שניות בשנה.
בכל מקרה, גם פקטור 6 הוא בוסט רציני.
שובו של ה ligo 705598
בסבב הנוכחי של התצפיות (שנקרא O3) יש אוטומציה. כלומר, ליגו+וירגו מפרסמים אירוע תוך דקות, כולל איכון - כדי שהקהילה האסטרונומית תוכל לבצע תצפיות עוקבות תוך זמן קצר.
והכל נגיש באופן ציבורי כאן: https://gracedb.ligo.org/latest/ ובז'רגון טיפה יותר ידידותי כאן: https://twitter.com/LIGO

היו 2 אירועים - אחד לפני 5 ימים ואחד אתמול וכנראה שניהם מיזוג חורים שחורים.
סוג חדש של גלי גרביטיציה 759631
לפני כשבוע, התפרסמו מס' מאמרים, של קבוצות שונות שגילו במקביל סוג חדש של גלי גרביטציה. הגילוי מבוסס על מעקב אחר קבוצת פולסרים (pulsar timing array).

במקרה של גלי גרביטציה (אבל לא רק) אורך הגלאי =~ אורך הגל = אחד חלקי התדירות

אז ליגו הוא באורך של כמה מילישניות אור (מאות או אלפי קילומטרים) וזה בערך אורך הגל שהוא עוקב אחריו‏1. והפולסרים נמצאים במרחקים של עשרות שנות אור מאיתנו וזה בערך אורך הגל הרלוונטי.

דבר שני: מדובר ב"אוקיינוס" של גלי גרביטציה ולא באירועים בדידים. אוסף של גלים שמגיעים מכל כיוון בשמיים.

מה שמעניין במיוחד הוא שהסטטיסטיקה של גלי הגרביטציה לא מתאימה בדיוק לגורם שציפו לו (זוגות חורים שחורים סופר מסיבים שמקיפים זה את זה). ויש כמה רמזים לכך שמדובר ב"פיזיקה חדשה" למשל גלי גרביטציה שהם תוצר של של המפץ הגדול עצמו. אולי אולי תהיה פה דרך חדשה לגמרי "לצפות" במפץ הגדול. עוד פרטים בסרטון של דר בקי

---
1 הזרועות עצמן הן באורך של כמה קילומטרים אבל הלייזר נע לאורכן הלוך ושוב מספר רב של פעמים לפני שמבצעים את המדידה
סוג חדש של גלי גרביטיציה 759632
כשחושבים על זה, אירוע אגרסיבי כמו המפץ הגדול, לא מפתיע שישאיר חתימה כלשהיא בצורת גלי גרביטציה (בייחוד שכבר מכירים את קרינת הרקע של שדה אחר).
אבל בין לא מפתיע לבין גילוי מדעי יש מרחק גדול (ואני כמובן מחנטרש, אני מניח שזה כן מפתיע, כי מן הסתם פיזיקאים כבר ניסוי לפתור את משוואות היחסות הכללית הרלוונטיות מכמה זיליוני שניות אחרי המפץ ולחשב מהם את גלי הגרביטציה שאמורים היו לשרוד מאז, והחישובים שלהם לא חזו את זה).
סוג חדש של גלי גרביטיציה 759634
אבל כמובן - מגניב מאד!
in space, no one can eat your ice scream 702916
אם אני מבין נכון, גם על כדו''א קשה עד בלתי אפשרי לשמור על רמת דיוק שכזאת והשטיק של מדידת הגלים הגרוויטציונים היא בחיפוש תבניות בהבדלים שבין המדידות - כולל הקיזוז של ''רעשי הסיגמא''.

(זה חצי ניחוש, אנא תבל את זה עם גרגירי המלח המתבקשים)
  in space, no one can hear you scream • ירדן ניר-בוכבינדר • 22 תגובות בפתיל
  in space, no one can hear you scream • הפונז
איה ראובן? 697719
גיל קלעי הוציא ספר בשם "Gina says" על מלחמות הבלוגים בנושא זה.
איה ראובן? 697744
אם כבר גיל קלעי:
717541
בצירוף מקרים מעניין גם סטיבן וולפראם וגם אריק ויינשטיין (לא ההוא של בר רפאלי) טוענים שיש בידם תיאוריה חדשה ומהפכנית בקשר ליסודות הפיזיקה ול-toe.

למותר לציין שלא הבנתי כלום.
717555
וואו, וולפראם, עם כל הכבוד שאני רוחש לשלל מעלליו שגם אני נהנה מהם לעיתים, הוא דברן בלתי נלאה.
אם יש לך תגלית פיזיקלית פורצת דרך ברמת תורת היחסות, מספיקים חמישה עמודים כמו במאמר הנחמד של איינשטיין מ-‏2005, ולא צריך לפצוח במלל ארוך על ההיסטוריה של איך הגעת לפריצות הדרך המופלאות שלך.
או בקיצור, זה נשמע כמו מגה טרחנות - או פרס נובל. נראה מה יגיע קודם.
717566
אנשטיין כתב מאמר נחמד ב 2005? אני כנראה ממש לא מעודכן..
717567
פספסתי במאה שנה. נו שוין.
717700
איינשטיין השתמש בתגלית הסודית שלו : מינהרת הזמן, או תולעת הזמן, או חורי תולעת , או משהו עם שם דומה.

איינשטיין הגיח בשנת 2005 וחזר מייד לחור ממנו הגיח.
717582
הנה תגובה של שון קרול שנשלחה בטוויטר :-) מקווה שזה מספיק קצר.

(גילוי נאות, גם אני התייאשתי רק מלגלול את המסך ולגלות כמה ארוך המאמר של וולפארם)

Stephen Wolfram and collaborators propose a new approach to physics based on discrete automata. Cool and fun! But: please please don’t get too excited until others look it over. Science is collaborative, it takes time, and most bold ideas are wrong.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים