הערוץ שכולם חיכו לו (חלק א') 2995
הקמת ערוץ 2 בראשית שנות התשעים עוררה ציפיות גדולות וגם חששות מרובים בקרב גורמים שונים במשק, בפוליטיקה ובתרבות הישראלית. חזרה לדברים שנשמעו באותה תקופה מאפשרת לבדוק מה התגשם ומה התבדה.
תקשורת • אביבית משמרי • יום ג', 26/8/2008, 1:54
לוגו ערוץ 2 (מקור: הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו)
"מאחר שהיא היתה כמו עיסה שטרם עוצבה, כל אחד ניסה להניח עליה את חתימת רגלו וידו כדי להיות בפנים" (נחמן שי בראיון ל"אותות", יולי 1993).

ה-‏4 בנובמבר 1993 היה יום תחילת השידורים המסחריים של הרשות השנייה – ערוץ 2 (לאחר שנים של שידורי ניסיון, שהחלו באוקטובר 1986). חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הועבר בכנסת ב-‏1990, לאחר עיכוב של שנתיים ו-‏22 שנה של מונופול בתקשורת האלקטרונית בישראל.

הדרישה להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלתה כבר בראשית ימי השידורים בארץ, והתחזקה במחצית שנות השבעים. בדרישה זו התבטא רצון הציבור בגיוון שידורי הטלוויזיה, וכן רצון הפוליטיקאים לשבור את מונופול הערוץ הראשון בכל הנוגע לסיקור חדשותי ביומני החדשות. הסדקים במבנה הריכוזי של הממסד התקשורתי בארץ התרחבו, והפעילות המשגשגת של ספריות הווידאו, תחנות הכבלים הפיראטיות וההתחברות לצלחות לוויינים, היתה בלי ספק מדד לצמא של הציבור לערוצי שידור נוספים. ב-‏1979 הוגש דוח ועדת קוברסקי, שהכיר בצורך להקים ערוץ שני בארץ והמליץ על הקמת ערוץ טלוויזיה שני, שיפעל לא במסגרת רשות השידור. עוד המליץ הדוח כי הפיקוח על הערוץ החדש יהיה באמצעות רשות ציבורית נפרדת מרשות השידור וכי מימון ההקמה וההפעלה של הערוץ יתבסס על הכנסות מפרסומת.

המהפכנות שברעיון הערוץ השני התבטאה לא רק בשבירת המונופול של הערוץ הראשון אלא גם בתפקודו של הגוף החדש כגורם מסחרי (גם אם בשילוב זהיר עם שידור ציבורי) – פריצת דרך של ממש באווירת אותם ימים. רעיון זה קסם לציבור ולגורמים שונים בחברה הישראלית, אך באותה עת עורר חששות מסוימים בכל הנוגע לשמירת האינטרסים של אותם גורמים. כמעט לכל קבוצת אינטרסים בארץ היו סיבות לשאוף להקמת הערוץ השני ולשבירת המונופול על השידורים – ובאותה עת גם סיבות לחשוש מפני תמונת המצב החדשה שתיווצר עם פתיחת שידורים מסחריים. כך נוצרה מערכת של פעולות ולחצים, שמטרתם "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" – להגיע למצב שבו יופעל ערוץ שני, אך יימנעו נזקיו האפשריים לגורם הפועל.

בחלק זה של המאמר אסקור את הציפיות והחששות שהתעוררו במערכת הפוליטית, במשק, ברשות השידור ואצל הציבור הרחב טרם תחילת שידורי ערוץ 2. בחלקו השני אבחן האם התממשו אלו במציאות, מאז תחילת השידורים.

ציפיות וחששות במערכת הפוליטית

שידורי הערוץ השני קסמו במיוחד לליברלים שבין הפוליטיקאים הישראלים. פרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה שר התקשורת בזמן שהממשלה קיבלה את הצעת החוק, התבטא בראיון ל"הארץ" (1990) לגבי "נטישת הדרך הבולשביקית של ערוץ שמוכתב מלמעלה". כלומר, ראה את הערוץ הנוסף ככלי לשחרור מהשפעות פוליטיות, מתוקף היותו חלק מתהליך של ביזור המידע, המוביל לביזור הכוח הפוליטי.

לאנשי מפלגות אחרות נראה הרעיון מאיים יותר בשל ההשלכות הכלכליות והחברתיות שלו. יש לזכור כי האווירה שבה התנהלה התקשורת, והטלוויזיה הממלכתית בתוכה, עד אז, הולידה יחסים מורכבים בין השלטון והתקשורת. זו האחרונה שיתפה פעולה בשמירה על ביטחון המדינה ובצנזורה עצמית של ידיעות חדשותיות. הטלוויזיה התנהלה על פי הדגם הפטרנליסטי, ותקופת ההסתגלות לרעיון של שבירת דגם זה היתה ארוכה.

במערכת הפוליטית התנהל מאבק ממושך ורב תהפוכות על העברת חוק הרשות השנייה בכנסת, כשהתמיכה או ההתנגדות לחוק נובעות לסירוגין מטעמים אידיאולוגים ומאינטרסים צרים של טרום־בחירות. הפוליטיקאים שאפו אומנם לקבל לעצמם זמן חשיפה נוסף בחדשות ובתוכניות אקטואליה (באותה עת נמתחה ביקורת רבה על תפקוד מחלקת החדשות של הערוץ הראשון, על רקע טענת פוליטיקאים שהם "מופלים לרעה" ואינם זוכים לחשיפה לה הם ראויים); אך בה־במידה חששו מפתיחת ערוץ מידע נוסף שיקשה על השליטה בהזרמת המידע. על רקע זה, פעמים רבות נכשלה הצעת החוק לפני בחירות לממשלה. גם לאחר הקמת הערוץ ניתן להבחין בפוליטיזציה של המינויים למועצת הרשות השנייה, בניסיון למנוע אובדן שליטה על תכני השידורים.

בניגוד לציפיותיהם של הפוליטיקאים, תיאוריות שמקורן במחקר התקשורת מביעות סקפטיות רבה באשר ליכולת לביזור הכוח הפוליטי שיש לשידור רב־ערוצי. על פי התפיסה הביקורתית, הנסקרת בספרם של חוקרי התקשורת פול לזרספלד ורוברט מרטון, התקשורת נוטה תמיד לצד האליטה השלטונית והמערכת הכלכלית הנוכחית, שכן היא ניזונה ממנה ומעוגנת ביחסי הכוחות שהיא מייצרת.

בהתייחסות ספציפית לקשר שבין המערכת הפוליטית לריכוזיות התקשורת בישראל, אמרה פרופ' טניה ריינהרט, המייצגת את התפיסה הרדיקלית: "תלות־שלטון בדרגה זו או אחרת מאפיינת כנראה את רוב המדיה, גם במדינות מתוקנות. אך רק לעתים נדירות נעשה הדבר (בחברה דמוקרטית) בצורה כה גלויה וישירה כפי שנהוג אצלנו... בחברה המצהירה על ערכים דמוקרטיים, תלות גלויה מדי עשויה לעורר מחאה. על מנת שטלוויזיה בדרגה כה גבוהה של תלות־שלטון כמו בישראל תוכל לשרוד, חיוני שהציבור יאמין שלמעשה היא פלורליסטית ואובייקטיבית".


העולם הערב (צילום: אולפני מימד)



ציפיות וחששות במשק

גורמים במשק הכלכלי בארץ בחשו גם הם בקדירת הערוץ השני, כשבלבם תקווה למקור רווחים חדש מצד אחד, וחשש מפגיעה במקורות הרווח הקיימים מצד שני. כך, למשל, הביעו נציגי העיתונות היומית והתאחדות בתי הקולנוע את דאגתם מפני פגיעה בהכנסותיהם מפרסומות, שתוביל לסגירת עיתונים יומיים ובתי קולנוע. כדי למנוע פגיעה אפשרית כזו, נקבע בחוק הרשות השנייה כי אלו יקבלו מענק שנתי מן הרשות במקרה שהכנסותיהם יקטנו, עד תום שלוש שנים מיום תחילת השידורים (סעיף 104(ב) לחוק). כמו כן המליצה ועדה בראשות פרופ' עזרא סדן, ב-‏1980, כי הפקת החדשות ברשות השנייה תהיה בבעלות העיתונים.

חברות גדולות רבות ראו את היתרונות הגלומים בענף עסקי חדש זה של התקשורת האלקטרונית, ובאפשרויות הפרסום האדירות שהוא מבטיח, ולמכרז על הזיכיונות להפעלת שידורי הערוץ השני ניגשו שבע קבוצות שונות. דן כספי ויחיאל לימור הצביעו בהקשר זה על כך שריכוז הבעלות על התקשורת בידי קונצרנים כלכליים גדולים, שהאינטרסים שלהם רחבים הרבה יותר מעיסוק עיתונאי תקשורתי, מטשטשת את הישגי המבנה הפלורליסטי ומנציחה את הריכוזיות דווקא, עד כדי השלכות על איכות הדמוקרטיה.

בנוסף, לזרספלד ומרטון מזכירים כי מפעילי הערוץ המסחרי והמפרסמים בו שואפים תמיד להגדלת רווחיהם מן השידורים ולכן יקפידו רק על היותם אטרקטיביים מספיק לציבור ובלתי מרתיעים למפרסמים. למעשה, אם כך, התוצאה זהה לזו שהצגנו ביחס למערכת הפוליטית – קיום מערכת שידור שאינה מאיימת והשומרת על המצב הקיים.

ציפיות וחששות ברשות השידור

גורם עיקרי בין המתנגדים לפתיחת הערוץ השני הייתה רשות השידור, גוף שלמרות סד של מגבלות ממשלתיות־פטרנליסטיות וחילוקי דעות לגבי איכות השידורים בו, נהנה מכוח עצום ומחשיפה אדירה עקב היותו הערוץ היחיד בארץ. אנשי הרשות חששו כמובן מפגיעה במונופול שלהם, מערעור יחסי הכוחות שנבנו בינם לבין הממשל, מנטישה של הצופים וייתכן גם שמנטישת עובדים לטובת מקום התעסוקה החדש. חששותיהם מן השוק החופשי התקשורתי שייווצר ומתחרות שתפגע בערוץ השני היו מבוססים, שכן בכל מקום בעולם שבו הונהגו שידורים מסחריים ירדה האטרקטיביות, ועקב כך העוצמה, של הערוץ הציבורי (מצב שבדרך כלל מתאזן לאחר שנים מספר).

כבר בשנות השישים ניהל קול ישראל דיאלוג ממושך עם המערכת הפוליטית, כדי לשכנעה לצרף את הטלוויזיה העתידה לקום למסגרת רשות השידור. ב-‏1986 ניסו אנשי רשות השידור להשפיע על אופן הצבעתם של חברי כנסת לגבי חוק הערוץ השני, ובכך לטרפד את החקיקה. גם עם תחילת שידורי הניסיון של הערוץ, בסוף שנות השמונים, המשיכה רשות השידור במגמה של חוסר שיתוף פעולה וסירוב להעביר תוכניות לערוץ השני, בתקווה שיועבר לבסוף לידיה של רשות השידור.

אך היו ברשות השידור גם כאלה שראו את התועלות העשויות לצמוח לה מכניסת גורם משדר חדש לתמונה – למשל, המרצה ויעול של תפקוד רשות השידור (שהיה עד אז מסורבל למדי) והחופש שיינתן לה לעסוק בתכנים איכותיים ולמלא את התפקיד הקלאסי של רשות שידור ציבורית. נוספה לכך הציפייה להורדת העול הכבד מעל כתפי הרשות כמפיקת יומן החדשות היחיד בארץ (ולצד זאת גם הפחתת הלחצים מצד פוליטיקאים ואינטרסנטים למיניהם), וכן יצירת הזדמנויות לפתיחת משרות חדשות וסיכוי לעידוד ומימון ממשי של יצירה מקורית.


דן שילון (צילום: ידיעות ספרים)



ציפיות וחששות לגבי תכני השידורים

הלכי הרוח בציבור ובקרב חוקרים ומבקרים נטו באופן ברור לתמיכה בשבירת המונופול התקשורתי של הערוץ הראשון, ובקרבם התפתחו גם ניחושים לגבי דמותו העתידית של הערוץ שבדרך. כל הכותבים והעיתונאים תמכו בהתלהבות בשבירת המונופול כצעד מחויב המציאות. היו ציפיות ל"תחרות בריאה" ולהיצע תרבותי מגוון שיקבל סוף סוף הצופה הישראלי, שעד אז חי בחברה דמוקרטית ללא פלורליזם תקשורתי. הדעות נחלקו בעיקר באשר לדרך ההפעלה הראויה של שידורי ערוץ 2 והאופי שילבשו התכניות שישודרו בו, כאשר היבטים מסוימים עוררו ציפיות חיוביות אצל אחדים וחששות אצל אחרים.

היו שצפו ירידה ברמת שידורי הטלוויזיה בגלל התלות בפרסום, וטענו כי התחרות התקשורתית־מסחרית תהיה חיובית רק אם תהיה מוגבלת ומפוקחת בצורה יעילה מבחינת נהלי פעולתה ואופי השידורים. כך טען למשל יצחק לבני בגיליון כתב העת "פוליטיקה" ממאי 1990, שהוקדש כולו למהפכה הטלוויזיונית בארץ, כי אין הכרח שטלוויזיה מסחרית תפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר, וכי בתפקוד נכון ופיקוח ציבורי הולם יצליח הערוץ לשדר תכניות איכותיות שיהיו גם אטרקטיביות. גם המומחה לתקשורת פרופ' דן כספי, באותו גיליון, תמך בהכוונה ממשלתית מוגבלת של השידורים, כדי למנוע את נטיית היזמים להפקות זולות. יחד עם זאת, הוא צפה ירידה ברמת השידורים שתיגרם בשל מחסור בכוח אדם מיומן, שכן לא נוצרה באותה עת עתודה של אנשי תקשורת שהיו יכולים להיות מועסקים בערוץ השני. העיתונאי הוותיק אורי סלע הציג גישה הפוכה וקבע שיש לשבור את הפטרונות של השידור הציבורי תלוי־השלטון. לטענתו, הפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר תהיה לא יותר מ"מחלת ילדות" של הערוץ החדש והקהל ילמד להיות סלקטיבי יותר עם הזמן.

כל הכותבים באותו גיליון זכור של "פוליטיקה" קיוו לעידוד של הפקות המקור, שלהן הובטח בחוק לפחות שליש מזמן השידורים בערוץ, וציפו לפריחת היצירה הישראלית עקב כך. אך נשמעה גם הטענה שמצב ההפקה המקורית רק יחמיר – "הטלוויזיה המסחרית תתחיל לייצר תכניות פופולאריות מתועשות כדי למלא את המסך וליצור הרגלי צפייה. זמן רב יעבור עד אשר תעלה רמת ההפקה המקורית בטלוויזיה המסחרית... ואין לסמוך רק על התכניות המקוריות שתופקנה בערוץ המסחרי גם לאחר שיתבסס" (אשת הטלוויזיה יוהנה פרנר ואשת האקדמיה תמר לוטן, "פוליטיקה").

הפרסומות הצפויות בטלוויזיה, בפני ציבור שעד כה נחשף לשקופיות חסות בלבד, היו גם הן מקור לחששות, על אף שברור היה שפרסומות הן מחויבות המציאות בשידור מסחרי ועל אף הסקרנות לקראת הפקתם של תשדירי פרסומת ישראלים מקוריים. ואולם, חששם של הכל הופג עם העיון בחוק הרשות השנייה, שהגביל את זמן שידורי הפרסומת ללא יותר מ-‏10% מזמן השידורים, וקבע את שידורן במקבצים בתחילת התכניות ובסופן, ללא קטיעה.

כמו כן, לגבי הקשר בין הפרסומות לאופי השידורים, והתלות הצפויה ברייטינג, נשמעו דעות אופטימיות ביותר, כמו זו של איש התקשורת יורם ברנע, שצפה כי תכניות בעלות איכות ירודה ממילא יזכו לצפייה נמוכה, ובכך יהפכו את הפרסום בהן ללא כדאי. לגבי הרייטינג אמר ברנע, כי הוא אינו משקף בהכרח את מה שהצופים מעדיפים לראות, אלא את הברירה שלהם מתוך היצע קיים. המבקרת הדה בושס הצטרפה לדעה זו: "לא מאמינה שאנשים אוהבים לראות זבל", כתבה באותו גיליון.

עם זאת, תיאוריות ביקורתיות, כגון זו של חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, מצביעות על כך שתכני השידור הטלוויזיוני הם שוליים ביחס להשפעת המדיום עצמו. צורת השידור והצפייה בטלוויזיה כופות הצגת תכנים קלים לעיכול, היצמדות למתכונת קבועה ולסטריאוטיפים מקובלים, והצגת מציאות קוטבית ללא יכולת העמקה. זאת, ללא כל קשר לרצונם של המשדרים. בנוסף, על פי התפיסה הביקורתית של לזרספלד ומרטון, הפנייה המסחרית אל המכנה המשותף הנמוך ביותר היא דרך להוסיף ולקיים את הפער והיעדר השוויון בין הציבור המתעניין לבין קהל ההמונים, המוביל לרווחים למפרסמים, ולכן הירידה באיכות התכניות היא מחויבת המציאות במערכת שידור הפועלת על פי עקרונות כלכליים־מסחריים.


בחלקו השני של המאמר נבחן האם הציפיות והחששות שרווחו ערב עליית הערוץ השני לאוויר אכן התממשו לאחר תחילת השידורים.
קישורים
הרשות השנייה
קשת
רשת
ספרם של החוקרים פול לזרספל ורוברט מרטון
חלקו השני של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

בדיעבד הסתבר 488579
בדיעבד הסתבר יום ג', 26/8/2008, 3:29
שהערוץ החדש ביטא את העברת השלטון אל השליט החדש - משפחות ההון.
ואם הערוץ הראשון העיז לפעמים להרגיז את השליט הישן, ערוץ 2 עושה את מלאכתו באמונה כשהוא מטמטם את הציבור בתכניות ריאליטי ומצנזר סרטים כמו "מבצע שקשוקה" על האחים עופר, שלמרות שהם לא ראו אותו הם מרשים לעצמם להפעיל את מכבש הלחצים שלהם על כל הגורמים "כי הוא בטח מוציא אותם רע" או משהו.
לפעמים ממש בא להתגעגע אל "הבולשביזם הישן", ביחוד כשרואים את פינות התרבות שעוד נותרו בערוץ 1, או סרטים של הבי.בי.סי. ערוץ 2 לא מתקרב אפילו לגובה הזה.

אבל נחמד להזכר בנוסטלגיה של הימים הראשונים לפריצת הערוץ (שהח"מ זכה אפילו להופיע בתכניות ששודרו בו אז) ולדעת שהכתיבה על כך היא עוד הוכחה למה שכבר נשמע פה ושם - הרטרו לניינטיז מגיע, הדבר הבא.
נוסטלגיה 489994
דורפל • בתשובה לבדיעבד הסתבר יום א', 14/9/2008, 10:00
כמה זמן באמת עובר בד"כ עד שמסתכלים על עשור קודם... נו... כמו שאנחנו מסתכלים על שנות השמונים, השבעים והשישים (של ארה"ב)? לא שמתי לב מתי התחילו להתייחס לאייטיז כמו לאייטיז, הייתי צעיר מדי, ועד ששמתי לב, היה נדמה לי כבר שזה תמיד היה ככה. אנחנו באיחור מבחינת הניינטיז, או שזה הקצב?

לגבי "מטמטם את הציבור" - נראה לי שהפכת סובב ומסובב בנושא הצפייה בריאליטי וטמטום.
נוסטלגיה 489996
העלמה עפרונית • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 10:14
נדמה לי שגל הרטרו לעשור מסוים מופיע בערך עשרים שנה אחריו. אני מניחה שזה אומר שבקרוב נחזור לשמוע נירוונה, גאנס אנד רוזס וללבוש פלנל מחדש.‏1 אני תוהה מה מצבן של הדר' מרטנס שלי.

‏1 90210 כבר כאן.
awesome to the max 490020
דורפל • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 11:13
לא מתכוון לגל הרטרו, אלא להסתכלות על העשור כמשהו מיוחד ושונה מהנוכחי. אולי זה בגלל שהייתי צעיר ולא התייחסתי, אבל אני לא זוכר שהאופנה הייתה שונה מהותית באותה תקופה - בגדים, מוסיקה, סלנג. את יכולה לראות תמונה של מישהו (לא כל אחד, מן הסתם, אבל הרבה מהתמונות) באותה התקופה, ומיד להגיד "שנות השמונים". בדומה לגבי מוסיקה. כנ"ל לגבי סלנג (למה אין בויקיפדיה ערך "סלנג של שנות האיקס"?). מתי שנות התשעים יהיו מספיק שונות שגם להן יהיה ניחוח יחודי בשבילנו?
awesome to the max 490024
העלמה עפרונית • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 11:19
אז קצת לפני שעוברות עשרים שנה. נאמר, 15 שנה אחר כך?
להקות גראנג' הן בהחלט מאפיין של שנות התשעים המוקדמות. גם את "הגל החדש של הרוק הישראלי" מייחסים לאותה תקופה. מבחינת אופנה, אם אני אראה מישהו עם נעלים כבדות, ג'ינס מרופט (רצוי עם חורים!), חולצות פלנל משובצות מכוערות, אני אוכל לומר שזה מראה ניינטיזי. כנ"ל לגבי חולצות עם המון המון המון פרפרים, או פרחים או חיפושיות עליהן (ע"ע תותי מ"פלורנטין") - מראה מובהק של תחילת שנות התשעים עד, בערך, רצח רבין.
לגבי סלנג - מדליק, מטריף ומגניב (להבדיל מ"מאגניב")על הטיותיהם השונות. לספרות בנושא פנה לאיטו אבירם המאוחר וסמדר שיר.
awesome to the max 490025
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 11:23
גברת, אני הולך עם ג'ינס מרופט וחולצות פלנל מכוערות עוד משנות השישים.
awesome to the max 490027
העלמה עפרונית • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 14/9/2008, 11:29
כן, אבל אחר כך זה חזר. מה שאומר שאסור לזרוק שום דבר. בסוף הכל חוזר לאופנה, רק צריך להיות מספיק סבלניים.
awesome to the max 490041
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 13:02
הבעיה שלי היא לא הסבלנות אלא הדיאטה.
awesome to the max 490026
ארז לנדוור • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 11:23
ככל הזכור לי, מדליק, מטריף ומגניב שייכים לשנות ה80. (וגם איטו אבירם וסמדר שיר.)
awesome to the max 490029
העלמה עפרונית • בתשובה לארז לנדוור יום א', 14/9/2008, 11:30
אני חושבת שהם התחילו בסוף השמונים וביססו את מעמדם בתחילת התשעים עד שהתפוגגו סופית מתישהו בהיטמן 3.
awesome to the max 490031
ארז לנדוור • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 11:37
אני זוכר אותם לפחות מאמצע ה80.
awesome to the max 490033
העלמה עפרונית • בתשובה לארז לנדוור יום א', 14/9/2008, 11:51
אז או שאני טועה, או שהם היו בשטח יותר זמן ממה שחשבתי - ''שירי רחוב'' לסוגיהם ו''יעל ואני'' באמת התחילו באמצע שנות השמונים, עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל המשיכו עד לעשור הבא. סמדר שיר בייסקלי בנתה חצי קריירה על שירים שנגעו לסדאם חוסיין, כנ''ל אורן ציבלין עם ''סחבק מדבר'' ודומיו.
awesome to the max 490030
דורפל • בתשובה להעלמה עפרונית יום א', 14/9/2008, 11:33
נדמה לי שבשנות התשעים, שנות השמונים כבר נחשבו ליוצאות דופן. מה שבטוח, הרבה לפני 2005.

אני לא יודע מה הן להקות גראנג', אז תקני אותי אם מה שאני אומר לא רלוונטי - תופעה שולית יחסית שהתחילה או פרחה במהלך העשור הנידון, אבל הייתה שולית כל הזמן, זה לא נחשב. המוסיקה שאנחנו חושבים עליה כמוסיקת שנות השישים, זו הייתה המוסיקה השלטת באותה התקופה. נדמה לי.

תודה על הדוגמאות, אבל הן לא עוזרות לי. בסוף שנות התשעים הייתי בן, מה, 17? 18? אז רוב שנות התשעים הייתי אפילו יותר צעיר, ואני לא זוכר דברים כאלו. מה שאני כן "זוכר" הוא סדרות בטלוויזיה מאותה תקופה שצפיתי בהן שוב מאז. אבל שם כולם אמריקאים. אז אם יש לך דוגמאות מהתרבות האמריקאית, זה יכול לעבוד.
awesome to the max 490032
העלמה עפרונית • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 11:48
אני מדברת על החצי הראשון של שנות התשעים. המוזיקה הייתה שונה לחלוטין מהטראנסים ושאר המוזיקה האלקטרונית של סוף אותו עשור.
להקות גארנג'? כל להקות הסיאטל (בלי קשר למוצא הגאוגרפי הממשי שלהן) - נירוונה, פרל ג'אם, ומנגד - הטכנו. אם יצא לך לדגום את סופו של פסטיבל ערד אתה בטח יודע על איזה שינוי אני מדברת. סדרות נוער אמריקאיות? אני חושבת שהרלוונטיות הן פרקר לואיס ובוורלי הילס.
אנחנו באותו הגיל - שנות התשעים התחילו במלחמת המפרץ, המשיכו ברצח רבין ונגמרו בעלק-חגיגות המילניום.
לא נוער 490117
דורפל • בתשובה להעלמה עפרונית יום ב', 15/9/2008, 0:58
יש הרבה שירים שמשמיעה ראשונה שלהם אני יכול לזהות שהם משנות השמונים, לפי הסגנון‏1. לנחש בודאות גבוהה ולקלוע באחוזים טובים, בכל אופן. אני לא חושב שיש שירים משנות התשעים, שאותם ספיציפית אני לא מכיר, אבל שהיו מז'אנר שהיה פופולרי, שאני אדע לנחש שהם לא מעכשיו. אני לא זוכר משהו יחודי בסגנון. זה לבדו לא אומר הרבה - יש המון דברים שאני לא זוכר - אבל מוסיקה מכל התקופות יוצא לשמוע בכל מיני מקומות כל הזמן, ול"אוחח, זה כזה אייטיז‏2" אין מקבילה מהניינטיז אצלי (צריך להזהר להפריד מ"אוי, אני זוכר איך ששמעתי את זה באיקס, אז בכיתה קיי").

לא אמרתי "סדרות נוער". בעצם, אני רוצה להגיד - עדיף לא נוער. בדיוק אכלתי.

---
‏1 מעניין יהיה לבדוק את זה עם מבחן האזנה. לא מצאתי בגוגל אתר כזה.
‏2 "...מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?"
לא נוער 490154
העלמה עפרונית • בתשובה לדורפל יום ב', 15/9/2008, 8:38
נראה לי שזה כי אתה (וגם אני) גדלת בניינטיז, ולכן הדברים האלו לא נשמעים לך שונים מהותית ממה ש''הנוער'' שומע היום.
לא נוער 490178
דורפל • בתשובה להעלמה עפרונית יום ב', 15/9/2008, 14:41
1. למה את מדברת על הנוער?
2. נו? אבל למה זה לא נשמע לי שונה מהותית? בגלל שזה לא שונה מהותית, או שאכן יש הבדל, ותמיד מי שגדל בתקופה לא מבחין בקלות בין האופנה שלה לאופנות הבאות אחריה, וגם מי שגדלו בשנות השמונים, לא מבדילים בין שנות השמונים לשנות התשעים?
לא נוער 490182
העלמה עפרונית • בתשובה לדורפל יום ב', 15/9/2008, 15:15
1. כי ילדים שומעים מה שנותנים להם לשמוע, והשמועות טוענות שאחרי גיל 25 אתה כבר שומע רק מה שלמדת להכיר עד השלב הזה. חוץ מזה, כשאתה מחפש ללמוד על אופנות (במוזיקה, בלבוש) הגילאים הרלוונטים, למיטב הבנתי, הם 15-25.
2. מי שגדל בתקופה מסוימת, ולא מתעניין באופנה באופן מיוחד, לא תמיד שם לב למגמות. אם ניקח כדוגמא, נגיד, את התספורת המטופשת קצוץ-עם-צמה, אז אני מניחה שמי שראה את הזוועה הזו בלייב פחות ישים לב כמה זה מגוחך (או לפחות יקבל את זה בהבנה) עד שתעבור תקופת זמן. מי שלא רגיל לזה, זה יבלוט לו הרבה יותר לעין. הדברים הם הרי לא נחתכים אלא חלק ממגמות. מן הסתם קל יותר להצביע על הלוק של "שנות השישיים" אחרי שעברו 40 שנה ואנחנו יודעים מה נשאר אופייני רק לאותו פרק זמן ומה המשיך הלאה. אם אתה ילד-ניינטיז ומסתובב עד היום עם הדוק'ס שלך, לא בטוח שאתה מודע לזה שאתה תקוע בעשור הקודם. סביר יותר שאתה מניח שמדובר בנעלים נוחות והגיוניות וחסרות-זמן כמו ליוויס 501.
לא נוער 490213
האייל האלמוני • בתשובה להעלמה עפרונית יום ב', 15/9/2008, 20:23
ליוויס 501. אהבתי.
לא נוער 490347
תשע נשמות • בתשובה להעלמה עפרונית יום ג', 16/9/2008, 12:54
מי שראה את הקרוקס בלייב בהחלט שם לב כמה זה מגוחך.
לא נוער 490384
צפריר כהן • בתשובה לתשע נשמות יום ג', 16/9/2008, 16:03
מגוחך? בצבא דווקא נעליים קלות נחשבו משהו טוב.
לא נוער 490424
תשע נשמות • בתשובה לצפריר כהן יום ג', 16/9/2008, 19:35
גם בעיני מאות אלפי רוכשי הקרוקס. אין מחלוקת על כך שהן היו נוחות, אבל קשה גם לחלוק על כך שהן היו מכוערות להפליא.
לא נוער 490432
האייל האלמוני • בתשובה לתשע נשמות יום ג', 16/9/2008, 20:06
תופתע, יש מחלוקת גם בעניין הנוחות.
גם בענין היופי 495613
זהריקו • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 13/11/2008, 15:22
בעיני הן לא נאות פחות מנעליים אחרות, לפחות לא ביותר מסטיית תקן. הייתי משיג לעצמי זוג אלמלא התקמצנתי לוותר על כפכפי הזיקו בעשרה ש''ח שלי.
גם בענין היופי 495619
. • בתשובה לזהריקו יום ה', 13/11/2008, 15:26
מהם כפכפי זיקו?
גם בענין היופי 495623
אלמונית • בתשובה ל. יום ה', 13/11/2008, 15:33
כפכפים המעידים כי שם משפחתו של המכופכף בם הוא גרציאני, ולא "אהבל", כפי שטוענת כתובת הדוא"ל הנכלולית שלו?
גם בענין היופי 495636
זהריקו • בתשובה ל. יום ה', 13/11/2008, 16:03
כפכפים בסגנון הזה:
הנמכרים בשקלים אחדים ונוטים להתפרק עוד לפני ששילמת עליהם. לעד יהיה שם החברה הרשום על הכפכף חד פעמי (זיקו היה השם שהיה רשום על הכפכפים מז'אנר זה שנעלתי ב1999, ומשום מה זיכו אותי בקיטונות חריגים בהיקפם של לעג מן הסביבה), ולא תוכל למצוא בחנות אחרת כפכפים תוצרת אותה פירמה. לא שתהיה לך סיבה.
awesome to the max 490035
עומר • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 12:21
בשביל סיכום מקיף של תרבות הפופ משנות התשעים (לפחות בשני השליש הראשונים שלהן) כדאי לפנות ליצירת המופת הקולנועית ''קלולס''.
חולצות פלנל משובצות מכוערות 505814
אפופידס • בתשובה להעלמה עפרונית יום ה', 5/3/2009, 19:33
לפעמים אני מנסה לאמוד את גודל הזוועה שהיו חשים החשים להזדעזע מן הבגדים הגזעיים, הנעלים הקוליות, התסרוקות המגניבות והסלנג הסוף, שקדמו להם ב-‏20 שנה, לו היו הם נחשפים לאלו של עוד 20 שנה. אני שומע אותם מכריזים דברים בנוסח "אם זהו העתיד אני רוצה למות בגיל 30!".
awesome to the max 490036
ברקת • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 12:25
ההסתכלות התחילה (כמו בכל עשור) כבר בזמן הווה, כי קובעי הטרנדים קובעים אותם עבורנו כשנה-שנתיים לפני.

כמובן, מה שקובע זה מה שנשאר בזיכרון, ומבחינה זו שנות השמונים נשאו לפחות 4 טרנדים/קונספטים אופנתיים מרכזיים שזכורים לי כרגע:

1. רטרו לשנות החמישים - מעילי עור שחורים, ג'ל ובלורית בשיער הגברי, מוזיקה בהתאם וכולי. זה התחיל כמובן בסרט "גריז" (1978) אבל נמשך גם אחרי.

2. ביטויים ויזואליים של קפיטליזם הארד-קור - חליפות עם כתפיים מרופדות ( power suits), עקבים מחודדים, צבעים נוקשים כמו שחור ואדום. כל מה שרואים בסרט "נערה עובדת" עם סיגורני וויבר.

3. פאנק Punk ווריאציות מרוככות שלו - גם זה התחיל בסוף שנות השבעים אבל נכנס למיינסטרים בשנות השמונים, כאשר סיכות הביטחון בלחי הומרו עבור ילדי הפרברים העדינים בטי-שירט מחוררת או בשיער צבוע בספריי. גרסא מרוככת היא למשל סינדי לאופר.

4. נוירו-טכנו - בהשפעת גל הסייבר בכתיבה המד"בית ומד"ב בכלל. צבע כסף, פנים צבועות, רובוטים, אנדרואידים (דוגמה ויזואלית בולטת היא האופנה הניכרת בבליידראנר כמובן).

חוץ מזה היה דגש חזק על לונדון כמובילה אופנתית.
''לא מאמינה שאנישם אוהבים לראות זבל'' 488588
האייל האלמוני יום ג', 26/8/2008, 9:32
היה אמור להיות ''חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח''

אבל פה זה לא טוקבק בויינט.

מצד שני, אני מחכה לחלק השני של המאמר לראות אם ציפייתה של גב' בושס התממשה או לא.

''עם קצת מזל, יפסק פה החשמל''.
488631
גלעד ב. יום ג', 26/8/2008, 16:37
מה קרה לחוק הרשות השנייה, "שהגביל את זמן שידורי הפרסומת ללא יותר מ-‏10% מזמן השידורים, וקבע את שידורן במקבצים בתחילת התכניות ובסופן, ללא קטיעה"?
488638
tahmar1900 • בתשובה לגלעד ב. יום ג', 26/8/2008, 19:32
לחוק נתנו סייגים.
החלק האמור בחוק הוא פרק ו', סעיפים 82 (זמן הפרסומות) ו־85 (אורך הפרסומות):
"82.(א)תשדיר פרסומת בשידורי טלויזיה ישודר בתחילתה של תכנית או בסופה, ובנפרד ממנה.
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), יכול שישודר תשדיר פרסומת גם באתנחתאות שבמהלכה של תכנית, בהתאם לכללים שקבעה המועצה.
...
85.(א)זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת שרשאי בעל זכיון להקצות בכל שעת שידור, לא יעלה על –
(1)שש דקות – בשידורי טלויזיה;
(2)תשע דקות – בשידורי רדיו.
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית המועצה להתיר לבעל זכיון הקצאה שונה של זמן תשדירי פרסומת, ובלבד שמכלל זמן השידורים ביממה העומד לרשותו של בעל זכיון, לא יעלה זמן השידור המרבי לתשדירי פרסומת על –
(1)עשרה אחוזים – בשידורי טלויזיה;
(2)חמישה עשר אחוזים – בשידורי רדיו."
אם אינני טועה, מותר לזכיינים לחבר שעתיים וכך לשדר בשעה אחת 15% פרסומות ובשנייה 5%. הייתה כתבה לפני מספר שבועות על אנשי הרשות השנייה שבודקים את אורך הפרסומות באחד העיתונים, פרח מזכרוני איפה.
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488647
מ. חתולה • בתשובה לגלעד ב. יום ג', 26/8/2008, 22:58
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488779
האייל האלמוני • בתשובה למ. חתולה יום ה', 28/8/2008, 22:40
יש ויש. הוא נקרא בפי הבריות ''כפתור כיבוי'', והוא עובד מצויין.
האם יש Adblock Plus לטלוויזיה? 488780
easy • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 28/8/2008, 22:46
אני מסתפק בכפתור "השקט". זה הכפתור הראשון בשלט שמאבד את הסימון שעליו, אבל זה לא חשוב, גם ב-‏3 בבוקר בעיניים עצומות ועם אצבעות כף הרגל שנרדמה לי אני יכול ללחוץ עליו.
מאמר מעניין ביותר 488643
עודד יום ג', 26/8/2008, 21:14
בתור אחד שלא היה עד לאותם טיעונים בעת עליית הערוץ השני לשידור מעניין לראות כיצד אנשים היו כה נאיבים לגבי העתיד של הערוץ המסחרי.

ניתן פשוט לסיים ב "הם טעו!" אחד גדול ובכך לסכם את המאמר השני שיבוא. אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את חלק ב'.
488651
האייל האלמוני יום ד', 27/8/2008, 0:38
לכל מלעיזי הערוץ השני, מתי לאחרונה הצצתם בערוץ הרצוץ של רשות השידור? עם כל הצער, והסימפטיה, והנוסטלגיה, האיכות הטכנית שם היתה ונשארה כל כך ירודה שאין הזדמנות לבקר את התכנים.

והערת עריכה קלה: "פעמים רבות נכשלה הצעת החוק לפני בחירות לממשלה" מן הסתם הכוונה ל"בחירות לכנסת".
ואם כבר בתיקונים עסקינן... 488704
גד • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 27/8/2008, 19:47
"ה-‏4 בנובמבר 1993" צריך להיות כמובן "4 בנובמבר 1993" או למען הדיוק אפילו "ארבעה בנובמבר 1993".
חשבון נפש 488737
שוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 12:31
אם אני כהדיוט גמור בענייני תקשורת, מנסה לסכם לעצמי את ההבדלים שאני מגלה בין הערוץ השני לראשון אני מקבל:

א. ברמת התוכן והאיכות אני מתקשה מאוד להבחין בהבדלים משמעותיים (אולי אפילו יתרון לערוץ המסחרי).

ב. ברמת השרות והאמינות הטכנית ("סליחה תקלה") נראה שיש יתרון לערוץ המסחרי.

ג. בערוץ המסחרי יש פרומואים ופרסומות והרבה (בערוץ הציבורי הרבה פחות). אישית, לא מפריע לי במיוחד ושמעתי אומרים שבד"כ תשדירי הפרסומת והפרומואים יותר טובים מן התוכניות עצמן.

ד. הערוץ השני לא רודף אחרי עם האגרה.

ה. הערוץ הראשון משדר וללא תשלום נוסף משחקי כדורגל וכדורסל "לאומיים". הערוצים המסחריים גם. אני גם לא ממש בטוח שזה משמח אותי. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שמשחקי הליגה הלאומית בכדורגל וכו' מעניינים אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותם. אני לא רואה סיבה מדוע צריך לחלק את העלות על כל עם ישראל כולל אותו רוב שאין לו עניין או עודף כסף. לדעתי, ההתנגדות המוצדקת לשיטת שלם וצפה נובעת מן העובדה שאנו יכולים לנחש שהשיטה לא תוזיל אפילו באגורה את האגרה ושאר התשלומים של אלו שאינם צופים.

לסיכום: ניצחון די מובהק לערוץ המסחרי. יחי השוק החופשי.
חשבון נפש 488740
א. דה בוטון • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 13:01
ה. אני לא רואה חדשות. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שחדשות מעניינות אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותן. כנ''ל סדרות מקור על רווקים תל-אביביים מגניבים ובעצם כמעט כל מה שמשודר בטלוויזיה. בקיצור לא הבנתי את הטיעון שלך לגבי שידורי ספורט.
חשבון נפש 488762
שוקי שמאל • בתשובה לא. דה בוטון יום ה', 28/8/2008, 17:36
אולי מוטב שאעמיד זאת כך: אני כמובן מעדיף שהכול יהיה ללא תשלום נוסף. אך אם מישהו בא וטוען, שלמרות האגרה ו/או הפרסומות, משדר ספציפי כלשהו יקר לו מדי, אני מציע לו או לא לשדר או לנסות למכור אותו ב"שלם וצפה". הציבור צריך להגיב באי רכישה/ אי צפייה. אם יש מספיק אנשים המוכנים לשלם תמורת אליפות אירופה בכדורגל או שידור החדשות, מדוע המדינה צריכה להיות המטפלת המגינה עליהם?
אין לי שום דבר נגד שידורי ספורט (נהפוך הוא). פשוט נזכרתי שערוץ הראשון הצדיק את רמת ההפקות הירודה בכך שכל הכסף הלך למכבי ת"א בכדורסל של ימי חמישי.
חשבון נפש 488815
ירון • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 29/8/2008, 14:35
אני תוהה האם הנהגת תשלום עבור צפייה בשידורי חדשות בטלוויזיה היתה מעלה את רמת המוצר. הרושם שלי הוא שכאשר מעצבי מהדורות החדשות מרגישים שהם עובדים בשביל המפרסמים בלבד, השידור הופך למחרוזת של דרמות אנושיות וסיפורונים משעשעים, קצת צחוק וקצת דמע, שכל מטרתם לרתק את הקהל, ובוודאי לא לנסות להחכים אותו.

בקשר לתגובה קודמת שלך, מהדורת החדשות של הערוץ ה-‏1 עולה לדעתי על מהדורות הערוצים המסחריים. היא מוגשת בסיגנון מתון יותר, וזאת כנראה הסיבה ששיעור הצפייה בה נמוך יחסית (למרות יופיה של מירב מילר). בערוץ ה-‏1 אין שעשועונים בזויים, ובמקומן יש תוכניות אקטואליה שהיו יכולות להיות טובות אילו לא היו נגועות בהטייה ואפילו אינדוקטרינציה פוליטית. חבל שלחלק מאנשי התקשורת שם אין יושרה עיתונאית.
חשבון נפש 488816
איציק ש. • בתשובה לירון יום ו', 29/8/2008, 15:12
לפני מספר ימים ראיתי בערוץ 1 תכנית שעוסקת בתכניות עבר ומישהו אירח את ירון לונדון. הראו שם קטעים מ"עלי כותרת", טנדו, קליפים של לונדון-גשר אלנבי- ותכנית בשם "דילמה".למרות שירון לונדון אוהב להדגיש את בוזו לערוץ הראשון, שם הוא עשה את מיטב תכניות האירוח שלו- היה מדהים לראות עד כמה היתה רמת התכניות גבוהה; הדיון היה דיון תרבותי-לא פופוליטיקאי והתכניות היו עם מתח פנימי -מעולות. נכון שהיו בשחור לבן על פי מיטב הטמטום של רשות השידור של אותם הימים, אבל מעולות.
חשבון נפש 488822
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 29/8/2008, 19:17
אכן, תוכנית ''דילמה'' היתה מן הטובות והמרשימות הזכורות לי בארץ. הפקתה היתה כנראה יקרה מדי או מסובכת מדי והיא נפסקה אחר זמן לא רב, וחבל. חבל שלא נוצרה מסורת מתמשכת של תוכניות אלה שבהן נעשה סיעור מוחות (כפי שזה קרוי כיום), בכל פעם סביב נושא אחר, באופן נקי, תרבותי, תוך מחלוקות ולעיתים אפילו תוך מחלוקות חריפות אך בלי צעקות ובלי עלבונות אישיים.
חשבון נפש 488885
שוקי שמאל • בתשובה לאיציק ש. יום א', 31/8/2008, 19:31
המסקנה הסמוייה בדבריך היא שהציבור לא אוהב תכניות איכותיות ולכן האח הגדול צריך לכפות אותן עליו עד שיהפכו ל"טעם נרכש". בבריה"מ התפיסה הזו היתה נהוגה שנים רבות והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה. לעומת זאת מחזאים ומחזות גאוניים כמו הדרמטורגיה היוונית, שקספיר ובעצם גם מולייר נולדו בכור המצרף של טעם הקהל.
אני מאמין שהערוצים המסחריים אינם מפיקים תכניות איכותיות לא משום שהקהל לא אוהב אותן, אלא משום שיותר קל להפיק/לקנות תכניות זבל.
חשבון נפש 488886
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 31/8/2008, 19:44
המסקנה הזאת כל כך סמויה שאפילו נעלמה מעיני. נסחפת למקומות שלא הייתי בהם ולא התכוונתי להיות בהם. הרשה לי להזכיר לך, שחלק מהתכניות של ערוץ 1 כשהיה יחיד, לא היו אהובות במיוחד על השלטון.ירון לונדון שאליו התייחסתי,החשיב את עצמו לראדיקל ולפעמים חרג מהקונסנסוס החם והיה די בוטה כלפי מפא"י וממשיכתה -התכניות שהתייחסתי אליהן היו עוד לפני המהפך של 1977.
חשבון נפש 488888
שוקי שמאל • בתשובה לאיציק ש. יום א', 31/8/2008, 19:58
לא התיחסתי לשאלה אם השלטון אהב או לא אהב תוכניות. השאלה היא מדוע תכניות כמו אלו שאהבת לא יכולות להיות מופקות בערוצים המסחריים? אני סבור שהסיבה לכך היא שהציבור לא מספיק רוצה אותן ולכן השאלה כאן היא בכ"ז שאלה של "לחנך את הציבור" או לא.
אני סבור שכן צריך לחנך את קהל הצופים, כן צריך טלביזיה ציבורית איכותית. אבל אי אפשר לעשות זאת באמצעות כלי כל כך חלוד וכל כך מעצבן כמו רשות השידור (זוכר את התקלות השביתות והועדים שלהם?). מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו ולא הערוצים המסחריים.
חשבון נפש 488895
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 31/8/2008, 22:36
בעיקר מנהליו. במונח ''מנהליו'' אני כולל גם פוליטיקאים שהיו בעלי השפעה על הועד המנהל. אם היו רוצים מאד להבריא את רשות השידור -היו עושים את זה. '' האסון'' של השבתת הערוץ הראשון על ידי העובדים לא היה אמור להפחיד אף אחד אלא אם הוא רצה ערוץ חולה.
חשבון נפש 488901
כ • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 31/8/2008, 23:46
נכון, רשות השידור צריכה להיות מעין כלי לעידוד התרבות בארץ, במקום זה היא מאכלסת קרפיונים יבשים ומיובשים, המוכרים רצינות ואחריות מעושים, לחבורת מכורים, שבטוחים שצפיה במבט היא סוג של חובה לאומית מיצבת.
חשבון נפש 488904
האייל האלמוני • בתשובה לכ יום ב', 1/9/2008, 0:12
די להתעללות בגווייה!
חשבון נפש 488905
איציק ש. • בתשובה לכ יום ב', 1/9/2008, 6:21
כשהאלטרנטיבה היא יומן עם יאיר לפיד...
חשבון נפש 488908
א. דה בוטון • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 1/9/2008, 9:11
האלטרנטיבה ליומן עם יאיר לפיד היא שלח ודרוקר
חשבון נפש 488957
איציק ש. • בתשובה לא. דה בוטון יום ב', 1/9/2008, 17:05
נכון וזה מה שאני רואה כל זמן שאין פרסומות. הבעיה שמציגים את ערוץ 1 כערוץ מנוון ועלוב מול היתר ולא מול שלח ודרוקר. אינני טוען שערוץ 1 הוא ערוץ טוב. אבל שני האחרים הם זבל מרוכז עם חריגות.
חשבון נפש 488962
א. דה בוטון • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 1/9/2008, 18:13
ערוץ 1 הוא מנוון ועלוב, נקודה. ומיושן. יש לערוץ תקציב גבוה למדי, רק שרובו מתבזבז על משכורות שיכלו להחסך עם הערוץ היה עובד בצורה יעילה.
אני אישית הפסקתי לראות תכניות אקטואליה בערוץ הראשון בתקופה שהפודל של שרון היה הפרשן הראשי שלהם.
את סיכום משחקי השבוע בכדורגל, שהיו חגיגה גדולה בערוץ הספורט אני לא מסוגל לראות בערוץ הראשון. עליבות בהתגלמותה. גם תכניות איכות (תכניות טבע, זיווגים ואנא-עארף מה הם עוד מחביאים שם) אני לא רואה בערוץ פשוט כי השלט כבר לא מגיע אליו.

לדעתי חשוב שיהיה ערוץ ציבורי, במתכונת ה- BBC. לשם כך צריך רפורמה ברשות השידור שעשויה לקרות רק אם איכשהו איזה שר חזק יקח את זה תחת חסותו וגם יצליחו לשבור שם את ועד העובדים (אני יודע שסביר שממך לא אקבל חיזוק לדעתי זו).

דרך אגב, זכורני שד"ר עמית שכטר, שלימד אותי בתואר הראשון (אצלו עשיתי את שני הסמינרים שלי) הציג בצורה בהירה ויפה את המצב הקיים ואת הפוטנציאל של הערוץ הציבורי.

לגבי הערוצים האחרים, אף אחד לא מכריח אותך או אותי לראות אותם ובטח שלא לשלם עליהם.
חשבון נפש 488966
ברקת • בתשובה לא. דה בוטון יום ב', 1/9/2008, 19:13
לגבי השורה האחרונה - זו שאלה אחרת, טכנית אבל גם עקרונית. הרבה אנשים לא מסוגלים כלל לקלוט את ערוצים 2 ו-‏10 אלא אם מותקנת להם אנטנת כבלים, שהיא כמובן בתשלום.
חשבון נפש 488974
איציק ש. • בתשובה לא. דה בוטון יום ב', 1/9/2008, 19:48
מסכים איתך לגבי ערוץ 1. לא מסכים איתך לגבי שני הערוצים האחרים: לא רוצה- אל תראה. הם קיבלו זיכיון והתחייבו למשהו. בקיצור, לא רוצה לתת להם הנחות בגלל שאינני משלם.
חשבון נפש 488921
נועה ו • בתשובה לשוקי שמאל יום ב', 1/9/2008, 10:31
וואלה. באמת לא בסדר שעובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם.

אגב, מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו. מי שהרס את הטלויזיה - הם הערוצים המסחריים.
חשבון נפש 488930
א. דה בוטון • בתשובה לנועה ו יום ב', 1/9/2008, 10:43
מה זאת אומרת הערוצים המסחריים הרסו את הטלוויזיה?
המטרה של הטלוויזיה הפופולרית היא לבדר את ההמונים וזה בדיוק מה שהיא עושה. בכל העולם. כל מי שטעמו שונה מטעם ההמון צריך למצוא את הנישות שמתאימות לו, שלמזלנו נגישות למדי בעידן האינטרנט.
אגב, הטלוויזיה כאן אף פעם לא היתה טובה יותר. גם בימים של ערוץ 1 הרוב היה זבל, רק מסוג אחר.
חשבון נפש 489056
שוקי שמאל • בתשובה לנועה ו יום ג', 2/9/2008, 14:36
לנועה שלום. אני מקבל גם את הערתך וגם את הערתו של איציק ש. משפט התולה את חוליו של הערוץ הראשון בועדי העובדים שלו הוא אכן פשטני ולא נכון. כמו בד"כ האחריות מובילה אל הניהול.

כ"זכרן" נלהב של זוטות טריביאליות ודברים לא חשובים, אני יכול להעיד שסיפורי ועדי העובדים ברשות השידור לא היו בקטגוריה של "עובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם". (אני משער שהערוצים המסחריים מעסיקים יותר עובדים ומשלמים להם יותר מרשות השידור). התפתחה שם תרבות שלמה של אוכלי חינם ומקבלי שכר ללא עבודה, שמזכירה את ועד העובדים בסדרה הבריטית "מישהו משרת אותך?". זכור לי מקרה של עובד שקיבל משכורת במשך שנים מבלי לעבוד רק משום שעובד אחר סירב להפסיק לעשן באחד האולפנים (העובד הראשון היה חולה אסטמה או משהו כזה).
הדוגמה שהבאתי רק מדגימה שהרשות הסריחה מהניהול ולא מועדי העובדים.
חשבון נפש 489085
נועה ו • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 16:01
בקשר להשערה שלך - אני בספק. נכון, יש את הכוכבים הגדולים שמקבלים הרבה, אבל ככל הידוע לי - התחקירנים, הצלמים, כל האנשים שעושים את העבודה שברקע, מקבלים גרושים.
חשבון נפש 489086
נועה ו • בתשובה לנועה ו יום ג', 2/9/2008, 16:11
על שכר התחקירנים:
חשבון נפש 489091
האייל האלמוני • בתשובה לנועה ו יום ג', 2/9/2008, 16:41
בערוץ השני הניצבים מקבלים שכר מינימום לא כולל החזר הוצאות נסיעה. לא חוקי? לך תתלונן במשטרה.
חשבון נפש 489087
ברקת • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 16:12
ממה ששמעתי, הבעיה עם העובדים ברשות השידור אינה התאגדותם אלא התאגדותם בנפרד זה מזה. הסכמי העבודה של הטכנאים לא חופפים את אלה של הצלמים, ושונים מאלה של הנהגים וכולי - פיצול שלא תואם את צרכי העבודה של שידורי שטח בעיקר. יוצאים לצלם כתבה, הנהג עובד רק עד שתיים, הטכנאי עד ארבע והצלם מתחלף באמצע, וכולי.
חשבון נפש 489095
שוקי שמאל • בתשובה לברקת יום ג', 2/9/2008, 17:47
זה סיפור שחוזר על עצמו בשדות התעופה, בנמלים וככה. הבעיה היא שתפקידם של הועדים הוא למטב את תנאי העובדים. תפקידה של ההנהלה הוא לדאוג שהמערכת תפעל בצורה תקינה וזה אינו סותר את האינטרס הבסיסי של העובדים.
מה שקרה ברשות השידור הוא שההנהלה לא הצליחה להעביר את הגבולות שלה אל ועדי העובדים (והללו אולי סרבו להבין אותם) והעדיפה לסגור איתם את החשבון באמצעות ההפרטה והמיסחור.
בקשר למשכורות הזעומות ועובדי הקבלן ברשות השנייה. כללי השוק אומרים שצריך לשלם משכורות בגובה שבו יש אנשים המוכנים לעבוד עבורן. ברשות השידור היה שוק רק מבחינת הבלגן והשביתות. התקלות הטעויות ורמת השידורים הנמוכה לא היו מקריים. רשות השידור העסיקה המון עובדים במשרות מאוד חלקיות, הרבה סטודנטים לומדים והרבה אנשי רוח ופעילים ומקורבים שהשלימו הכנסה באמצעות התשלומים הזעירים של רשות השידור. מכאן אוירת החלטורה והרשלנות הטכנית של השידורים. תקלות מרגיזות על ימין ועל שמאל התרחשו לא רק כאשר טכנאי כלשהו החליט להשבית את השידור אלא כל הזמן.
חשבון נפש 489097
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 18:17
במהלך 24 השנים שהייתי במילואים פגשתי בין היתר אנשים מאל- על, תעשיה אוירית, רשות השידור: כמו שהיו אין ספור סיפורים על האבסורדים שסיפרת, כך לאותם עובדים היו אבסורדים על המנהלים הבינוניים והבכירים. היה זמן למשל, שהיו בתעשיה האוירית המון עובדים שאפילו לא היו מגיעים לעבודה, אלא רק מקבלים משכורת - בגיבוי ההנהלה. דברים שלא יאומנו.
חשבון נפש 489094
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 17:46
אני היכרתי עובד אחר שקיבל משכורת בלי לעבוד משום שלא רצה את התפקידים שהוצעו לו ולא קיבל את אלה שרצה.
חשבון נפש 489096
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 17:55
עניין ועדי עובדים מזכיר לי סיפורים שהיה מספר לי אחי לפני 30שנה. הוא היה אז לפני הסדיר ועבד בחברת החשמל בקריאת מונים. בשלב מסויים באו אליו מהועד והעירו לו שהוא עובד מהר ויעיל מדי. אפשר היה לעשות מה שכולם עשו-שנאו את הועדים. הנהלת ההיסתדרות וחברת החשמל די אהבו את זה (אגב, גם היום). הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב. אם איגודי העובדים היו דמוקרטיים מלמטה, המצב לא היה יכול להתנהל בצורה כזאת. אבל:
הנהלת חברת החשמל היתה יכולה להיות בעלת כסת"ח קבוע למחדליה והנהלת ההיסתדרות ומפלגת העבודה ששלטה בה, היו יכולות להמשיך את השליטה הריכוזית שלהן בעובדים.
כמו שאתה אומר- הדג תמיד מסריח מהראש ואנחנו מסרבים ללמוד את זה.
חשבון נפש 489999
דורפל • בתשובה לאיציק ש. יום א', 14/9/2008, 10:21
''הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב'' - אם הועדים היו אומרים לעובדים לעבוד פחות טוב, נשמע לי שהם נשאו לפחות בחלק מהאחריות.
חשבון נפש 490054
איציק ש. • בתשובה לדורפל יום א', 14/9/2008, 17:20
טוב ידידי דורפל, הועדים היו/הם חלק מהמיבנה הזה שקוראו לו ההסתדרות הכללית. זה היה ארגון שקשור לשלטון וייצוג מוהנהגת העובדים כאיגוד מיקצועי לא נתפס באמת כתפקידו הראשון במעלה, יותר נכון, כן נתפס בתנאי שאינו גורע מהכוח הפוליטי של הארגון וראשיו. בגלל זה היה מאד נוח וחשוב לו שלא תחלחל חס ושלום הדמוקרטיה לארגוני העובדים. במידה רבה היה נוח להנהלת חברת החשמל לשתף פעולה. שחיתות מסוג זה בנויה על איזו קביעות באנשים (לא קביעות בעבודה) שעוסקים בעסקנות של האיגוד-כלומר ההיפך מדמוקרטיה.
חשבון נפש 490111
דורפל • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 15/9/2008, 0:27
לא הבנתי.
חשבון נפש 490151
איציק ש. • בתשובה לדורפל יום ב', 15/9/2008, 7:50
הוועדים הם רק מרכיב אחד במבנה המושחת של ההיסתרות הכללית וגם החדשה. כדי להבין את העניין צריך לחזור עשרות שנים אחורה ולראות שהייצוג שייצגה ההיסתדרות את האינטרסים של השכירים היה בהרבה מיקרים חלקי וקצר טווח. אין לי כעת זמן לפרט.
חשבון נפש 489998
דורפל • בתשובה לנועה ו יום א', 14/9/2008, 10:16
לא כל מה שנעשה בחסות ''מאבק להגנה על הזכויות שלנו'' הוא מוסרי או לגיטימי, או בכלל נועד להגנה על הזכויות הנ''ל.
חשבון נפש 488892
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 31/8/2008, 22:23
נראה לי שדווקא בתחומי התרבות ה''גבוהה'', בריה''מ התעלתה למדיי. לא ניתן לחשוב על ספרות, תאטרון, מחול, ומוזיקה במאה העשרים מבלי להיתקל ביוצאי החינוך הסובייטי.
שלא לדבר על הקולנוע 488951
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 1/9/2008, 15:18
אי אפשר בכלל לדמיין מה היה מצב הקולנוע ב-‏50 השנים האחרונות ללא ההשתתפות הממשלתית בארצות שונות...
חשבון נפש 489098
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 2/9/2008, 18:21
כדי לא להתבזות בדברי איוולת בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות. בעיני דוקא העובדה שציינת מסמנת בעיני את הבעיה של התרבות הסובייטית. היה זה מיכאיל בארישניקוב שערק לקובנט גארדן ולא פונטיין שערקה לבאלט קירוב. הסיבה אינה כלכלית גרידא. אומנים מערביים רבים מטיילים ומתגוררים במזרח הרחוק ובאפריקה משום שהתרבות שם מאתגרת אותם. לא היה דבר כזה בבריה"מ. תופעה כמו תיאטרון גשר הנוטש את מקום תרבותו ועורק לתרבות אחרת היא דבר נדיר.
יש שורה בספרה של מרינה צבטייבה "מסע אל הים" "מה עלי לעשות? בכירת פייטנים / בעולם בו שחור מכל - אפרפר, / בעולם בו בתרמוס השראה משמרים, / מחוץ לסדרים / של עולם מסודר?"
השורה הזו מתארת יפה את אוירת המחנק התרבותי שחשו גם אומנים שלא היו מתנגדים פוליטיים של המשטר. מגפת ההתאבדויות וההרס העצמי בין אומניה הבכירים של בריה"מ (מאיאקובסקי למשל)והעובדה שמיטב היצירה הסובייטית התפרסמה ב"סאמיזדאט" המחתרתי והלא ממסדי מדגישות עד כמה התרבות הסובייטית הנתמכת היתה חלולה, שמרנית וחונקת.
חשבון נפש 489103
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 2/9/2008, 18:54
"והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה"
"בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות"

שני משפטים, שניהם שלך, והם עפעס סותרים, אלא אם בשני היטפת גם לעצמך מוסר. עם הראשון אני לא מסכים/ה, מהשני אני מתעצבן/ת. איך אפשר לדון בתרבות מבלי לדרג בין דברים איכותיים לפארש?
חשבון נפש 489107
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 2/9/2008, 20:44
לא כל דיבור על איכותה של תרבות מסוימת מהווה דירוג איכותי של תרבויות.
חשבון נפש 489127
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 3/9/2008, 11:38
א. אני יכול להסכים לחלק מדבריך, אלא שאני כיוונתי להשוואות איכותיות בין תרבויות שונות (דבר שמאפיין דוקא את בוגרי התרבות הסובייטית ובעיני הוא סממן של פרובינציאליות).
אם מישהו ממש מתעקש אפשר לדרג איכותית בין התרבות הרוסית לתרבות האפגנית. דא עקא, שלאפגנים אין שימוש רב בתרבות הרוסית אפילו אם שופטים "מוסמכים" במינוי עצמי יגידו להם שתרבות זו "איכותית" יותר מתרבותם שלהם. ביאליק אמר ש"תפקידן של כל הלשונות אחד הוא: לגלות מה שבלב על-ידי דיבור וכתב, אבל דא עקא: אותו ה'מה' שבלב אינו אחד לכל".
ב. בתוך כל תרבות יש דברים איכותיים ופחות איכותיים ודוקא כדאי ו"תרבותי" לדון ולהתוכח על כך. אבל גם כאן אפשר לציין שדירוגים למיניהם הם תמיד בבסיסם עניין של טעם וריח.
ג. אתה מכיר את התיאור הסאטירי של אגודת הסופרים בשטן במוסקבה/בולגקוב? אני מתאר לעצמי שהמצב די דומה באגודות המקבילות בישראל, ארה"ב וכו', אלא שהאגודות האחרונות לא יכולות להחליט מי יפורסם ומי לא, מי יקבל שכר סופרים ומי לא.
חשבון נפש 489157
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ד', 3/9/2008, 17:56
ג. אני לא זוכרת את התיאור של אגודת הסופרים שם. אפשר פירוט?
חשבון נפש 489168
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 3/9/2008, 18:59
יש שם תיאור סאטירי של חבורת פקידים בטלנים ושתויים העסוקים כל הזמן בחלוקת טובות הנאה לעצמם וקרוביהם ובמריבות קולניות בינם לבין עצמם על חלוקת השלל. הם מוצגים כשוטים המלאים בחשיבות עצמית ומדקדקים בקוצו של יוד על כבודם וכיבודיהם. בקיצור בולגקוב שנרדף ע''י הממסד הספרותי הרוסי וניצל ממוות בטוח רק בגלל חיבתו האישית של סטאלין למחזה כלשהו שכתב, סוגר איתם את החשבון ברומן ומציגם עירום ועריה.
חשבון נפש 489172
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ד', 3/9/2008, 19:21
אה... הייתי צריכה לשחזר את זה על אף השכחה. וכי איך אחרת יכול היה לתאר אותם?:)
חשבון נפש 489179
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 4/9/2008, 1:02
ג. נזכרתי שבמצרים, ידידתנו הגדולה שבדרום, סופר זוטר שיעז להתראיין לעיתון ישראלי או חו''ח להוציא לאור ספר בארץ, יגורש מאגודת הסופרים, ובכך יאבד את זכאותו לפנסיה המשולמת באמצעות האגודה. לא ממש קשור.
חשבון נפש 488743
ברקת • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 14:07
ד. הפרסומות, החסויות והקדימונים הם ''האגרה של הערוץ השני'' (ואגרה כבדה למדי), כך שהסעיף הזה לא מובן לי.
חשבון נפש 488744
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ה', 28/8/2008, 14:25
הלוואי שגם הערוץ הראשון יחיה מהאגרה ה''כבדה'' הזאת, ויצא לי מהכיס. לא רק שהפרסומות לא מכבידות אלא שהן מהוות שירות לציבור, לא רק בזה שהן חוסכות לי את העונג שבלשלם את המשכורת של גדי סוקניק, אלא גם בזה שהן נותנות לי מידע צרכני.
חשבון נפש 488745
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 28/8/2008, 14:34
איזה מידע צרכני קיבלת מהפרסומות בזמן האחרון?
חשבון נפש 488747
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ה', 28/8/2008, 14:58
לא זוכר משהו ספציפי, אבל בלי הפרסומות לא הייתי יודע על רוב החנויות בהם אני קונה, המוצרים אותם אני קונה והמבצעים בהם אני משתמש.
חשבון נפש 488748
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 28/8/2008, 15:03
אולי נעשה ערוץ בתשלום רק לפרסומות, בשביל אנשים שזה דחוף להם. או במילים אחרות, ברור שפרסומות זה התשלום שאנו משלמים עבור טלוויזיה ''חינם''. אם יש מישהו שגם מרוצה מהפרסומות, אז שישלם הוא עבור הזכות לראות אותם.
חשבון נפש 488785
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ה', 28/8/2008, 22:57
אם יאסר בחוק על פרסום בחינם, אני, וכנראה גם אתה, נשלם בשביל לקבל פרסומות.
חשבון נפש 488926
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 1/9/2008, 10:38
כבר היום עושים את זה. זה נקרא ''עיתון''.
חשבון נפש 488927
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ב', 1/9/2008, 10:40
וכשלא היו פרסומות בטלוויזיה אנשים באמת קנו יותר עיתונים...
כולם הכירו את כולם 488928
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 1/9/2008, 10:41
וגם נסעו יותר בכרכרות.
כולם הכירו את כולם 488998
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ב', 1/9/2008, 23:09
ממש לא. אני הספקתי קצת לחוות את עידן הטרום-טלוויזיה, ומעודי לא נסעתי בכרכרה!
כולם הכירו את כולם 489021
דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 2/9/2008, 8:26
אתה‏1 מוזמן לבוא לנהריה.

___
‏1 התגובה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות, והיא מופנית לבני כל המינים.
דיו ,דיליג'נס!‏1 489035
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 2/9/2008, 11:34
כנראה בלי פרסומות, לא היית מודע לאפשרות.

‏1 מה שקרן הון הסיכון ביקשה מהעגלון.
דיו ,דיליג'נס!‏1 489039
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ג', 2/9/2008, 11:57
חוששתני שלא התכוונת להגיב עליי.
חשבון נפש 488750
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לראובן יום ה', 28/8/2008, 15:08
אני, למשל, לא ידעתי שנתניה היא בירת הספורט של ישראל עד לפני שבועיים. האמת, לא ידעתי בכלל שיש בירת ספורט, הכרתי רק בירה לבנה, בירה שחורה ובירת שורשים שהיא, אם זה מעניין מישהו, אחד הדברים המגעילים ביותר שטעמתי אי פעם. ובתור אזרח ותיק תאמינו לי שאכלתי כבר את כל סוגי החרא המוכרים. אבל בעצם המידע החשוב הזה לא היה בפרסומות, הוא הובא במסגרת תשדירי חסות שזה משהו שונה לגמרי. בפרסומות, כידוע, מראים סרטונים קצרים ומעצבנים, בעוד תשדירי חסות מסתפקים בשיקופיות מעצבנות עוד יותר. אבל הכי גרוע היה כשהתשדירים נגמרו והעבירו את המשימה הלאומית של עצבון הקהל לידיו האמונות של גרטל. הוא באמת עושה את באותה מיומנות שהסינים עושים התעמלות מכשירים. מזל שהשי''ת ברא את יורוספורט.
חשבון נפש 488752
ראובן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 28/8/2008, 15:16
תארתי לעצמי שהתשדיר על טיפול אפוס בכאבי ברכיים לא חידש לך דבר.
חשבון נפש 488765
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ה', 28/8/2008, 17:50
לי הוא חידש: אני לא ידעתי קודם על קיומם של אפוסים ציוניים מלבד אלה של ראשית היישוב.
חשבון נפש 488755
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 28/8/2008, 16:42
העניין המסתורי הזה עם בירת הספורט הגיע אפילו למדור המכתבים למערכת "הארץ", אבל אני אחרי עשרים שניות של גירוד פדחת נזכרתי במכון וינגייט, שאכן סמוך לנתניה. לא שזה עונה על הבעיות הגדולות שעולות מהחסות הזו (על מה מתבזבזת הארנונה וכו'), אבל בעיות העומק האלו כבר באמת נדושות, נצחיות, וחסרות מרפא כגרטל; תשובה לשאלה השטחית גם היא משהו.

אבל כללית, החסויות בשידורי האולימפיאדה של ערוץ 1 היו באמת חוצפה רבתי: מן הסתם אין שום חוק או תקנה שמגביל אותן, כפי שמגבילים את הפרסומות בערוץ 2 (לפחות מנסים), ואכן הם פרקו כל רסן במספרן ובתדירותן.
חשבון נפש 488761
א. דה בוטון • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/8/2008, 17:32
עיריית נתניה, כמו מרבית העיריות הגדולות בארץ, עוברת בשנים האחרונות תהליך מיתוג - כך חולון היא 'עיר הילדים' ותל אביב היא כמובן עיר ללא הפסקה (החלוצה במיתוג העירוני).

וכך, ישבו היועצים האסטרטגיים של עיריית נתניה וגירדו בפדחתם והגיעו למסקנה שניתן למתג את נתניה סביב הספורט (וינגייט, מכבי נתניה, סביר להניח שסקר עירוני והעובדה שאין עיר אחרת שממותגת כיום בתחום הספורט).

האמת, בעין מקצועית, הם עושים עבודה מצוינת גם מבחינת פיתוח תשתיות הספורט בעיר וגם מבחינת המיתוג העירוני. לדעתי הם יצליחו במיתוג לפחות כמו חולון וגם המטרה האמיתית (זכיה של פיירברג בבחירות הקרובות) תושג.
חשבון נפש 488796
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לא. דה בוטון יום ו', 29/8/2008, 6:07
ורק עירי האהובה חיפה, בירת הנעבעכיות של ישראל, לא הצליחה להתעלות יותר מ''יש דברים שיש רק בחיפה''.
חשבון נפש 488798
א. דה בוטון • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 29/8/2008, 10:02
חיפה היא 'בירת הצפון'
חשבון נפש 488799
האייל האלמוני • בתשובה לא. דה בוטון יום ו', 29/8/2008, 10:05
בירת הטכניון.
חשבון נפש 488808
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 29/8/2008, 11:53
חיפה היא המעונות של מת''מ.
חשבון נפש 488880
נועה ו • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 31/8/2008, 13:19
הולכים לישון בדיוק בעשר, כי לא רוצים לבזבז חשמל.
חשבון נפש 488760
שוקי שמאל • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 28/8/2008, 17:27
ואני חי כבר שנים עם חוסר הידע המשווע הסבור שבירת השורשים אינה אלא הכינוי האמריקאי לבירה שחורה. נא האר את עיני כולנו!
חשבון נפש 488764
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 17:45
לא ולא! אמנם מתרגמים למיניהם נופלים מדי פעם בפח הזה, אולי בכוונה שכן הצרכן הישראלי אינו מכיר את הזוועה כך ש"בירת שורשים" יישמע לו הגיוני כמו "בירת ספורט".

בירה שחורה היא משקה חביב, בעוד בירת שורשים מזכירה בטעמה נוזל לניקוי רצפה שעכברוש טבע בו לפני שבועיים. לפי הדודה ויקי עושים אותה מאיזה צמח מסתורי http://en.wikipedia.org/wiki/Sassafras שדומה למדי לקיקיון, מה שמסביר את הטעם.
חשבון נפש 488766
האייל האלמוני • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 28/8/2008, 17:54
אם יותר לי לשאול, האם אתה נוהג ללגום נוזל לניקוי רצפה והאם הזדמן לך לטעום נוזל כזה שטבע בו עכברוש שבועיים קודם?
ואם לא, איך אתה יודע מה טעמו?
חשבון נפש 488852
איילה מאחרת • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי שבת, 30/8/2008, 9:42
למיטב זכרוני הדהוי-משהו, כבר בימי אולימפיאדת ברצלונה תועד הגרפיטי המצויין:
יוטבע גרטל בבריכה!
אוף טופיק פראי‏1 489205
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 4/9/2008, 16:14
את הגיקים חובבי הספורט באתר (היי, סמיילי) בטח יעניין לדעת שיוסיין בולט היה יכול לדגדג את ה 9.6 ואולי אפילו 9.55 אם לא היה מתחיל את החגיגות מוקדם מדי. עד כה היו רק ניחושים, עכשיו יש ניתוח קצת יותר רציני: http://arxiv.org/PS_cache/arxiv/pdf/0809/0809.0209v2...
__________
‏1- לצערי האולימפיאדה לא זכתה לאיזכור באייל‏2, כך שנאלצתי להתעלק על הודעה שלי בנושא משיק

‏2- כן, דב, גם שחרור האסירים. אני יודע.
אוף טופיק פראי‏1 489208
ראובן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 4/9/2008, 16:43
אגב גיקים חובבי ספורט, אני חושב שיש חפיפה קטנה מאוד בין המתענינים באתלטיקה לבין המעניינים בכדורסל (למשל). ותאורית קונספירציה משלי- הוא-שיאן בולט תפס בשניה האחרונה שאם הוא ינצח ב*ממש* הרבה אנשים יבינו שיש כאן עניין מוזר ולכן תפס את עצמו. מה העניין המוזר? אולי חומרים אסורים, אולי הוא הכלאה של חייזר עם אדם. אני אישית חושב שהוא אנדרואיד שהגיע מהעתיד.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489210
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לראובן יום ה', 4/9/2008, 17:22
יש תיאוריה ותיקה (לאו דווקא על בולט, על אתלטים אחרים דומיננטיים בזמנם) ותמימה קצת יותר: באולמפיאדה מקבלים תהילה על שבירת שיא העולם, בתחרויות גראנד פרי מקבלים קצת פחות תהילה (לא הרבה פחות) והרבה כסף. אפילו אם ספונסר מסוים נותן כסף על שבירת שיא גם באולימפיאדה, עדיף לשבור את השיא רק קצת בכל פעם. לפחות עד שיבוא הספונסר שייתן פרס גדול יותר על שבירה גדולה יותר.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489211
ראובן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 4/9/2008, 17:26
מעניין. ככה גם עובדים באקדמיה.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489212
א. דה בוטון • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 4/9/2008, 17:46
טוב, זה ידוע שבמקצועות שבהן אתה יכול לשלוט בקצב שבירת השיאים, כמו קפיצה במוט, זו אסטרטגיה נפוצה בקרב שיאנים לשבור את השיא מספר פעמים רב ככל האפשר.

לגבי שמירת השיאים לאולימפיאדה, הדוגמא היותר סבירה היא אצל פלפס. עושה רושם שעם חליפת השחייה החדשה הוא יכל לשבור שיאי עולם כבר לפני מספר חודשים והוא פשוט 'התאפק' עד האולימפיאדה.

לגבי בולט, גם אני חשבתי שהוא האט כדי לא לעורר יותר מדי חשד. עלי, בכל מקרה זה לא עבד. אגב, מעולם לא אהבתי את ריצת ה- 100 מטר - אין טקטיקה, הכל פיזי לחלוטין (או כימי ב-‏20 השנים האחרונות).
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489354
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לא. דה בוטון יום א', 7/9/2008, 9:21
עם כל הציניות הטבעית שלי, ואחרי שצפיתי בריצה לפחות עשר פעמים, נשארתי עם הרושם שהיה לי בזמן אמת: הוא לא חשב על שיא העולם באותו רגע, הוא פשוט יצא מעורו מרוב שמחה כשראה שאף אחד לא קרוב אליו בכלל.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489371
האייל האלמוני • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 7/9/2008, 14:10
איך אפשר לצפות בריצה עשר פעמים? בעצם, איך אפשר לצפות בריצה פעם אחת? מה מעניין בזה?
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489374
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 7/9/2008, 14:43
אין לי מושג מה מעניין בזה, אבל תשמע משהו עוד יותר מדהים: יש אנשים שמסוגלים להאזין לחמישית של בטהובן עשר פעמים! והיא, בניגוד למופע של בולט, נמשכת קצת יותר מעשר שניות.
חזיר כזה לאכול בבת אחת? 489376
האייל האלמוני • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 7/9/2008, 15:16
השוואה מעניינת, אבל עדיין לא ברור העניין הזה..
אוף טופיק פראי‏1 489294
אורית המקורית • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי שבת, 6/9/2008, 13:28
מעניין מאוד. תודה.
חשבון נפש 488758
שוקי שמאל • בתשובה לברקת יום ה', 28/8/2008, 17:22
עניין של טעם וריח אני חושב. בין חסויות לאגרה, אני מעדיף חסויות. לדעתי גם הערוץ הראשון (וגם גל''צ למשל) לא פטורים מן מ''אגרת'' החסויות למיניהם. גם אגרה וגם טרטור במוח נראה לי לא פחות גרוע מן ''האגרה של הערוץ השני'' .
חשבון נפש 488781
ברקת • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 22:54
בעיניי, לפרסומות ולפרומואים יש מחיר קוגניטיבי ורגשי, מעבר לשטיפת המוח הצרכנית (היה כאן פעם דיון בשאלה אם שטיפת המוח הזו עדיין עובדת).
חשבון נפש 488787
ברקת • בתשובה לברקת יום ה', 28/8/2008, 23:12
תיקון: לא "עדיין". בלי "עדיין".
חשבון נפש 492174
Xslf • בתשובה לברקת יום ו', 3/10/2008, 19:43
בהחלט. אין לי טלויזיה בבית (מסיבות פרקטיות, לא אידאולוגיות), וכשמזדמן לי להתקל במקבץ פרסומות טלויזיה במקומות אחרים, אני מוצאת אותו מכאיב פיזית עם כל העומס הויזואלי והקולי שיש שם.

מצד שני, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי במוזיאון יושבת על ספסל ועוצמת עיניים, רק כדי להרגיע את החושים שלי מהעומס הויזואלי המטורף של להיות שם בתצוגה (ואני דווקא די אוהבת אמנות).

אז אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי.
חשבון נפש 492186
האייל האלמוני • בתשובה לXslf יום ו', 3/10/2008, 21:55
"אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי", אמרה מי שזכתה ללמוד בחינוך מיוחד ובכיתת מחוננים כאחד.

(we love you, Shoshana)
חשבון נפש 492191
Xslf • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 3/10/2008, 22:32
לפחות היית מאיית/ת את השם שלי נכון.
זה Shoshannah, לא Shoshana
חשבון נפש 492213
האייל האלמוני • בתשובה לXslf שבת, 4/10/2008, 9:00
סליחה, פעמיים.
חשבון נפש 488756
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 16:51
2 פרוטות שלא צריכות לעניין אף אחד על איכות טכנית: אנחנו רואים טלוויזיה מאנטנה, ובעוד ערוץ 1 נקלט היטב, בערוץ 2 המצב קשה.
Up, up, up, past the Russell Hotel 488759
ראובן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/8/2008, 17:24
אני אותו דבר, אבל פרט לימי חמסין הקליטה טובה בשני הערוצים. עניין של גאוגרפיה.
חשבון נפש טלביזיוני 488773
שוקי שמאל • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/8/2008, 20:13
אני חושב שזה דוקא צריך לעניין (נדמה לי שבעיות הקליטה עם ערוץ 10 קשות עוד יותר). אם הערוצים המסחריים מזניחים בכוונה את משדרי האויר שלהם, הם בעצם גובים "אגרה" סמוייה באמצעות התשלום שהן מקבלות מחברות הכבלים והלווין.
חשבון נפש טלביזיוני 488784
easy • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 28/8/2008, 22:56
מה שמזכיר לי, מתי כבר יהיה שידור דיגיטלי קרקעי?
חשבון נפש טלביזיוני 488803
האייל האלמוני • בתשובה לeasy יום ו', 29/8/2008, 10:33
בחיי, אני מתפלא עלייך. שידור דיגיטלי קרקעי זה סעיף בחוק ההסדרים, ולכן תועבה.
חשבון נפש טלביזיוני 488817
easy • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 29/8/2008, 17:29
יש לא מעט תועבות שאני מסתדר איתן יופי, טרפות ונידות למשל. אין לי בעיה עם עוד תועבה אחת שתאפשר לי לקלוט באיכות טובה את המעט שנותר.
חשבון נפש טלביזיוני 488849
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 30/8/2008, 7:33
שרות דיגילי שבחוק ההסדרים הוא נסיון מצד האוצר לצבור עוצמה על ידי הכנסת סעיפים לא תקציביים אבל שכולם רוצים וקבלת העובדה שהוא מנהל את המדינה. בצד עדר עיזים רעות צריך להכניס גם כמה כבשים טובות כדי שיראו כמה חשוב הציבור לכלכלני האוצר.
חשבון נפש 488775
האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/8/2008, 20:19
''איכות טכנית'' זה גם תפאורה לא מבריסטולים ומצלמה שעוקבת אחרי הדוברים.
חשבון נפש 488777
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 28/8/2008, 20:42
יש לך דרישות מוגזמות.
חשבון נפש 488782
easy • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 28/8/2008, 22:55
אצלי הפוך, ערוץ 2 נקלט היטב (ברוב ימות השנה) בעוד שערוץ 1 (על שני תדריו - אחד שמתחלף לפעמים לערבית ואחד שלא) מכיל תמהיל של שלג, גלי ים ושקופית תקלה או שידור חוזר משנות ה-‏80 העליזות, כאשר על כולם מאפיל הרבה פעמים זמזום שמכסה את פס הקול המקורי (אם כי הזמזום הזה עדיף על משה גרטל).
המצב מחמיר במיוחד כאשר מכונית עומדת עם מנוע מונע מול הבית שלי, כאשר פותחים או סוגרים תריס גלילה חשמלי (אצלנו או אצל השכנים) והארוע השכיח מכולם - כאשר מטוס יורד לנחית בנתב"ג.
חשבון נפש 488791
האייל האלמוני • בתשובה לeasy יום ו', 29/8/2008, 0:38
עם כל הנתונים האלה יכולים האיראנים לטווח את הבית שלך בדיוק של מטר.
חשבון נפש 488792
easy • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 29/8/2008, 0:57
אם זה מה שישפר את הקליטה, אז יפה שעה אחת קודם.
ובאותו נושא 491430
דורון הגלילי יום ה', 25/9/2008, 8:15
גדעון לוי, ב"הארץ" (לא, לא על עוולות הכיבוש):
ובאותו נושא 491490
שוקי שמאל • בתשובה לדורון הגלילי יום ה', 25/9/2008, 16:04
יפה.
אצל גדעון לוי, כל דבר הוא עוולות הכיבוש. הפעם כיבוש מסך הטלביזיה ע"י הטלביזיה המסחרית.
להפתעתי, הזדהיתי עם כל מילה ומילה במאמר של גדעון לוי.
הבעיה כרגיל אצל רדיקלים היא בסעיף ה"הצעות לפתרון" ולא בסעיף "תיאור הבעיה". שם נראה שיש לו כרגיל בעיית הבנה.
מה גדעון לוי מציע? שיכפו על הרשתות המסחריות מכסה של שידורי איכות? מי בדיוק ישב ב"ועדה המפקחת" ויחליט מה זה שידורי איכות? האם גדעון לוי מתעלם מכך שזה בדיוק מה שנעשה ללא הצלחה? האם גדעון לוי השלים את הטרנספורמציה מעיתונאי ליברלי בסגנון שוקן אל העיתונאי הבולשביק המתגעגע לימים בהם ממשלה/מפלגה יודעת כל נהגה ביד רמה את עדר ההמון בדרך הנכונה?

אני לא מאמין ולא סומך יותר מדי על טעמם, תבונתם או כישוריהם של אותם פעילים פוליטיים דרג ב שקיבלו ג'וב נחמד ברשות השנייה. לראייה אפילו את הסמכויות המופרזות שניתנו להם, הם לא הצליחו להפעיל ולממש. אני לא חושב שצריך "ועדת קומיסרים" שתתערב ותפריע בניהול של הרשתות המסחריות. די ביועץ משפטי במשרד התקשורת שיספר להן מתי הן עוברות על החוק.

מה שגדעון לוי ואחרים לא רוצים להבין הוא ש"לא תחסום שור בדישו". אין צורך ואי אפשר לנהל יותר מדי את לוח המשדרים של הערוצים המסחריים ואת טעמו של הציבור הרחב. שידורי האיכות שגדעון לוי וגם אנוכי מתגעגעים אליהם נודדים באופן טבעי לערוצי נישה ושם מקומם. נהפוך הוא, תוכניות שמפאת איכותם האליטיסטית לא יכלו להתקיים בערוצי שידור ציבוריים רחבי יעד, יכולים עתה למצוא את מקומם ולהגיע לאותה נישה זעירה הצורכת אותם. אם ערוצי הנישה האלו לא "תופסים", משמע או שהתכניות לא מספיק טובות או שאין להן מספיק קהל.

הדרך הנכונה היא לדרוש את תכניות האיכות ולא להתנפל בזעם עקר על הרשתות המסחריות.
באשר לאיכויות הנשגבות מן העבר, מי שמתגעגע לאיכויות התרבותיות של ירון לונדון יכול לראות אותו כמעט כל ערב בערוץ מסחרי. התכנית שלו לא שונה או טובה באופן מובהק ממתחרותיה. מה שמרמז שאולי ההעדפה (גם שלי) לירון לונדון היא יותר גילית מאשר איכותית.
ובאותו נושא 491500
ברקת • בתשובה לדורון הגלילי יום ה', 25/9/2008, 18:02
מפי הסוס: הזכיינים מסבירים את תמהיל התוכניות הנוכחי.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות