 |
חינוך וכמה זה שווה | 3081 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוב דבריך. בסעיף 7 שלך-גיל 55 כגיל פרישה מקסימלי- חשוב לדעתי לאפשר גם גיל פרישה נמוך יותר כשהמורה מגיע לשחיקה, הפנסיה תשולם רק כל זמן שאין לו עבודה או שתשמש להשלמת שכר שהוא נמוך במיוחד. סעיף אחר הוא הכשרתו של מורה. ההתמקדות רק בהכשרה אינה מספקת; למורה דרושה כריזמה ומנהיגות מסויימת שבלעדיה לא יעזור גם דוקטוראט והיא הבסיס לאפשרות לעסוק בתחום של החינוך. כריזמה ויכולת מנהיגות שוות הרבה כסף ולכן הן צריכות לבוא לידי ביטוי בשכר המורים -לכך אתה כן אתה מתייחס . מורים ללא כריזמה כזאת אינם צריכים לעסוק במקצוע הזה ולא התייחסת לשאלה כיצד ייעשה הדבר. לדעתי אפשר לפתח שיטה שלא תכניס למערכת החינוך מורים אשר אין להם את התכונות הללו. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתפרט את המשפט האחרון בתגובתך, לפחות בקוים כלליים - הרי הבעיה הזו, בעיית המורים - היא הבעיה המרכזית שבכל עניין החינוך אצלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שזו הבעיה המרכזית. אני מתכוון שמקצוע ההוראה דורש לא רק הכשרה אלא גם, ובעיקר, תכונות. תכונות של רמה של אוטריטה טבעית, מנהיגות, תחושת שליחות, רצון לשמש דוגמה, אהבת ילדים/נוער. את הרמה המינימלית של התכונות הללו אפשר וצריך לאתר אצל אלו שהולכים ללמד. נכון שזה קשה יותר מאשר לחייב תואר X והשתלמויות Y . עבדתי פעם בבית ספר מסויים שמורות הטובות ביותר היו שתיים שלא סיימו את התואר מסיבות שונות (לא בגלל חוסר יכולת אינטלקטואלית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מוסיף אבחנה בין מחנכים למורים מקצועיים. במערכת החינוך קיימת אבחנה בין "מחנך", למורה מקצועי. מורה מקצועי, נניח מורה למתמטיקה, מלמד תלמידים שונים מתמטיקה. המחנך לעומת זאת מלווה את אותה קבוצת תלמידים לאורך כמה שנים, והתפקיד שלו אינו לימוד מקצוע בלבד. המחנך הוא בעל אותו תפקיד לא רשמי של חינוך התלמידים. כלומר כל אותם דברים שאינם נגזרים באופן ישיר מלימוד מקצועות בכיתה. בהקשר של ההצעה של כותב המאמר, אני הייתי מחיל את הדרישות וההטבות על המחנכים קודם ובעיקר. זה מקל את העניינים: קשה ויקר למצוא מספיק חומר אנושי טוב כדי לאייש כל משרה על-ידי מורה בעל התכונות שהועלו כאן. אבל מצד שני גם אין בכך צורך: רק אותו חלק קטן יחסית של המורים (המחנכים) באמת צריך להיות בעל הרקע והכישורים האישיים שנמנו כאן, ובהתאמה רק הם צריכים להיות אמונים על ה"חינוך" בניגוד ל"לימוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתום אינו מעיד על עיסתו. אבל איציק ש. הוא מורה להיסטוריה ולפחות עבורי גם מורים להיסטוריה, אזרחות, אנגלית ומקצועות אחרים היו חלק מהחינוך. גם בתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקצועות שהמורים המלמדים אותם לא ראויים להיות מחנכים? (המחנכת שלי בכיתות י'-י"ב היתה גם המורה למתמטיקה. בשני התחומים היא היתה לדעתי כשלון חרוץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לא ראויים* להיות מחנכים? קשה לי מאוד להאמין: זה יותר עניין של אישיות מאשר תחום נוראה. במקרה היכרתי שניים שהיו מורים למתמטיקה ומחנכים. לגבי אחד מהם נראה לי די ודאי שהוא היה טוב בשני העניינים. לגבי השני - שהוא היה טוב כמחנך, אין לי מושג לגבי ההוראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבחנה כזאת אולי תתקיים אצל חלק מהמורים אך היא אולי רע נסבל שככל שיפחתו המורים שאינם מחנכים כך טוב יותר. כל שעור -כולל מתמטיקה- יכול וצריך להיות בעל מרכיבים של חינוך ולא רק הקאת חומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...שלא לדבר על כך שבכל שיעור יש מרכיבים כאלה, רק שלא תמיד הם מהווים חינוך טוב במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרדה הזו היא, לדעתי, מוטעה. למחנך שלי אין ולו דבר לחינוך לערכים שלי, בעוד שמורה מקצועית דווקא דוחפת ערכים בכל הרצאה שהיא נותנת. מה גם שרוב אם לא כל המחנכים הם גם מורים מקצועיים. אולי כדאי להחליט מי יחנך כיתה לפי מידת הערכיות שלו, אם כי גם זה נראה לי בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת נכון את הדברים. עבודת חינוך נעשית או לא נעשית בכל מפגש בין מורה לתלמידיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה יעשה אדם שמתחיל לעבוד כמורה בגיל 30 ומסיים בגיל 55? יפתח בקריירה נוספת או יקבל פנסיה? אם הוא אמור לחיות מהפנסיה, והפנסיה אמורה להיות דומה למשכורת שלו (10,000 ש"ח נטו) אז מדובר בהרבה מאד כסף, למעשה אדם שעבד 25 שנים יקבל משכורת לעוד 25 שנים (תוחלת החיים בישראל למי שעבר את גיל 30 היא מעל 80). בעצם מדובר על משכורת של 10,000 שקל נטו + 10,000 שקל לפנסיה + 15,000 שקל למס הכנסה, שזה 35,000 שקל למורה מתחיל (בלי לחשב ביטוחים, קרנות השתלמות ועלות הכשרה) ובטח יותר מ-40,000 למורה מקצועי... וקריירה נוספת זה דבר מאד קשה לעשות בגיל 55. 2. היום מורה שמסיים לימודים אקדמאים לתואר שני מקבל תוספת למשכורת, ובגלל זה יש הרבה מאד מורים שלומדים לתואר שני, ויש באונסרסיטאות מסלולים מיוחדים למורים כאלה. ראית פעם איך נראה שיעור של מורים שלומדים לתואר שני? ואתה רוצה שהם ילמדו כל שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף 7 שלך, כתבת "למי שלא מבין למה – לך ללמד בתיכון". אני מבין שהעבודה קשוחה ואינטנסיבית, אבל אני מתנגד למדד המסכנות הזה. רופאים עובדים קשה, ואם הייתי משתמש באותו מדד, היה אפשר להוציא גם אותם לפנסיה בגיל 55, "לך תנתח חמש שנים ואז תחזור אלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד את הכתיבה. המאמר מתקדם בשני צירים במקביל. בציר אחד, הוא בנוי באופן לוגי, מעקרונות ראשוניים של מהו חינוך, אל ההשלכות של עקרונות כאלה על הבעיתיות של מדידת עבודת המורה ומכאן לשאלות של תגמול ושכר. בציר השני, המאמר מבצע הקבלה בין העיקרון הערכי שהתלמידים צריכים ללמוד, ש''לכל דבר יש מחיר'', אל העיקרון שהחברה צריכה ללמוד - שאם אנחנו רוצים חינוך ראוי, אזי יש לחינוך כזה מחיר שאנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם. כבר זמן רב לא קראתי כתיבה פובליציסטית משובחת כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבת? מעניין. אני דווקא מאד לא אהבתי אותה. הרושם שלי הוא שיש כאן שני מאמרים, האחד בנושא מהו חינוך והשני בנושא כיצד לגייס מורים איכותיים ולתגמל אותם. השאלה "כיצד נמדוד את עבודתו של המחנך" בסוף הפסקה "ראי ראי שעל הקיר" נשארת תלויה באוויר; במקום לענות לה מתחיל דיון אחר ולחלוטין בלתי תלוי - מהו השכר הראוי למורה. למרבה הצער, כמעט לא עלו כאן תגובות לדיון במהותו של חינוך (שהוא מעניין בהרבה בעיני); בנושא גיוס ותגמול מורים יש דיון ארוך. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחרה בה אנו חיים שהיא חברה של השורה התחתונה, חברה בה לכל דבר יש מחיר, מובן מדוע אנחנו נדרשים לשכרו, מעמדו ואיכותו של המורה. אם אני זוכר היטב, היו שם התייחסויות גם למהות החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכרו, איכותו ומעמדו של המורה הם שלושה דברים שונים, שהקורלציה ביניהם רופפת למדי. למרבה הצער המאמר מעלה את נושא השכר במידה רבה, את נושא האיכות במידה מעטה יותר, ואת המעמד כמעט ולא. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי, מטרת המאמר היא באמת ליצור קורלציה חזקה יותר בין שלושת הדברים, והדרך שהכותב מציע לגבי שאלת האיכות, ובמידה פחותה יותר - לגבי שאלת המעמד (שתיפתר ממילא בעזרת האיכות והשכר - זהו רעיון מקובל למדי, לא רק אצל הכותב הזה), מתבטאת בשבעת הסעיפים שתחת כותרת "אז איך נחשב את שכר המורים". יש משהו בדבריו, אם כי אינני רואה בשום אופן איך ישלמו 10,000 ש"ח לסקטור שהוא בעל ממדים גדולים כסקטור ההוראה (הנה, גם אני "נפלתי", בסופו של דבר, להתרכזות בעניין השכר... ככה זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שהוא לא באמת יוצר קשר. קודם כל הוא לא מסביר איך העלאת האיכות תשפר את החינוך לשלושת הדברים אותם הוא מציג בחלק הראשון (שאת דעתי עליהם כתבתי בתגובה אחרת); שנית, לא ברור כיצד הוא מאמין שניתן להביא מספיק מורים כדי לענות לדרישות המערכת בתנאי הסף שהוא מתאר - וגם לא לגמרי ברור מאין הוא שולף את התנאים האלה דווקא (למה מורה לכיתות א' צריכה תואר שני דו-חוגי? ולמה גילאי 30 ו-55 דווקא? ואולי פסיכומטרי 750 ומעלה יביא את האיכות המיוחלת?). שלישית, לא ברור מהו מורה "איכותי". האם מורה משכיל בגילאים המתאימים הוא "איכותי"יותר ממורה צעיר ממנו ופחות משכיל אבל הרבה יותר נלהב? או ממורה ותיק שגידל דורות של תלמידים כי זה מה שהוא אוהב לעשות ורוצה לעשות עד סוף ימיו? רביעית, האמונה ששכר יוצר מעמד אינה מבוססת במיוחד. מדי שנה בשנה אנו מתבשרים מחדש שעובדי מגזר החשמל והמים משתכרים טוב יותר משאר המגזרים במשק, ובכל זאת מעמדם של עובדי חברת החשמל נופל משל רבים אחרים. אפשר להמשיך אבל די בזה לכרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים- מנהלי הכלכלה הלאומית- שעושים כל מאמץ כדי לשכנע ששכרו, איכותו ומעמדו של המורה הם שלושה דברים שונים. לא רק שאינם שונים אלא הם אחד. בכלל נערכו הרבה מחקרים (בהזמנה ומימון של גורמים מעוניינים) שבאים להראות שיש שיטות תגמול מאד אפקטיביות שאינן כסף. תואר העובד המצטיין, פוסטר של לחיצת יד עם המנכ"ל, (המורה המצטיין), שובר זוגי למסעדה, סוף שבוע וכו'. בצבא אלו הן מדליות, צל"שים וכד'. המעניין הוא שגליה מאור וזיו, מעולם לא קיבלו צל"ש, מדליה או תואר המנכ"ל המצטיין ממועצת המנהלים. תמיד ההסבר לבונוס הוא שאם רוצים מנכ"ל ברמה גבוהה אז צריך לשלם טוב. הטענה שיש הרבה מורים איננה רלוונטית והיא סתם תירוץ; הבעיה היא שלארגוני המורים אין כוח למרות הדימויים הדמוניים שלהם, וההורים אינם ממש ציבור אלא אוסף אינדיוידואלים מבולבלים שאינם מסוגלים להשליך את תפיסתם העצמית כאנשי מקצוע מסויים, על מצב המורים. כתשובה לטענה שאין קשר בין השכר, הכבוד והאיכות אחזור על מה שכתבתי כבר במקום אחר. מקצוע ההוראה הוא מקצוע ניהולי ומנהיגותי. בד"כ שכר מנהלים ומנהיגים איננו נמוך. המורים אמורים לנהל כתות ולהנהיג תלמידים. בעקרון שכרם צריך להיות גבוה. אם יש הרבה מורים שהם מנהלים גרועים ומנהיגים עוד יותר גרועים, צריך לגרום לטובים יותר להחליפם בהדרגה. מדוע בהדרגה? כאן קריטי המספר הגדול של המורים. בכוונה החלפתי את המילה "חינוך" ב"ניהול". בניהול ומנהיגות ברמה גבוהה יש גם חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר, איכות ומעמד (בכל מקצוע) הם דברים שונים - זו עובדה. אתה לא מתיחס לשיפוצניק בהערכה רבה רק משום שבכסף שהוא לוקח ממך הוא בנה לעצמו וילה נאה ונוסע במכונית שווה פי שלושה משלך. גם לעובד חברת החשמל אתה לא מתיחס בהערכה למרות שכרו הגבוה. לעומת זאת, סטאז'ר ברפואה יזכה ממך להרבה הערכה - ואפילו רופא כללי בקופת חולים שאתה יודע היטב שאינו משתכר הרבה וגם לא ישתכר הרבה אי פעם. מורים ראויים לשכר גבוה בהרבה מזה שהם מקבלים; אבל תליית כל החוליים בשכר היא פשוט לא מבוססת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על תהליכים ומגמות ואתה מדבר על מצב נקודתי-"עובדה". כתהליך, השכר הנמוך מונע מאנשים איכותיים-איכותיים בתחום החינוך-מלהצטרף למקצוע. העבודה החינוכית מאד קשה ושוחקת והרבה פעמים היא אינה מסתיימת בשעה מסויימת ולוקחים אותה הביתה: גם פיסית וגם נפשית. כשהיא נעשית טוב- היא מתגמלת מאין כמוה. אתה תוכל להוסיף, לפי המתכונת של השיר-"יש חור בדלי", שבגלל האיכות הירודה של המורים לא צריך להעלות שכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה לנתח בצורה קצת יותר מסודרת את המצב. אני מתכוון מראש להשתמש בהכללות כשאני מדבר על "החברה", "המורים" וכו' - ברור שיש דוגמאות הפוכות, אבל אני מנסה להתיחס למצב כולל וזה מחייב פישוט מסוים של התמונה. אם כן, אנחנו מתיחסים לשלושה גורמים: שכר המורים, איכות המורים ומעמדם בחברה. ההנחה של מחבר המאמר היא שכדי להביא לשיפור בחינוך עלינו לשפר את שלושת אלה; ההנחה הזו אינה מוכרחת כלל, אבל לצורך הענין נקבל אותה. אם כן, שלושת אלה נמצאים במצב גרוע: איכות המורים היא ירודה, שכרם נמוך ומעמדם החברתי נמוך גם הוא. גרוע מכך, בין שלושה גורמים אלה קיימים יחסי גומלין המביאים ליצירתו של מעגל שוטה: כאשר המעמד נמוך והשכר נמוך מגיעים להוראה אנשים לא איכותיים; אלה גורמים לירידה נוספת במעמדו של המקצוע, וירידה זו גורמת לכך שהחברה לא תראה צורך להעלות את שכרם של המורים. עד כאן התמונה הפשטנית של המצב. אם נקבל את התמונה הזו נגיע למסקנות הבאות: 1. כדי לשפר את שלושת הגורמים הכרחי לשבור את המעגל השוטה. לשם כך צריך לשבור לפחות אחת משלוש חוליותיו. 2. שבירת החוליה של מעמד המורה היא קשה כיוון שמדובר באופן בו נתפש המקצוע בתודעה הציבורית, ועל כך אין שליטה ישירה. ניתן להפעיל קמפיינים ציבוריים, תשדירים עם תלמידים שמספרים כיצד מפגש עם מורה טוב שינה את חייהם, תחרות המורה הטוב וכיו"ב; אבל כל זה כבר נוסה ונכשל. חוץ מזה, קיימות מגמות חברתיות ותרבותיות רבות עוצמה הפועלות להחלשת מעמד המקצוע, כמו ירידת קרנה של הקניית הידע בעידן האינטרנט, החלשה משמעותית של כל מקורות הסמכות בחברה ושל עצם מושגי הסמכות וההיררכיה (שמעמדו הקלאסי של מורה היה תלוי בהם) בעשורים האחרונים וכיו"ב. לכן קשה לראות דרך ריאלית להניע כאן שינוי. 3. החוליה של איכות המורים ניתנת לטיפול בקלות רבה יותר, שכן ניתן לקבוע תנאי סף לכניסה למערכת, דרישות להשתלמות וגמישות רבה יותר בהוצאתם של מורים גרועים החוצה ממנה. גם גישה זו היא בעייתית: ראשית, כל עוד רמת השכר והמעמד החברתי הקיים עומדים בעינם, אין סיבה לאנשים מוכשרים יותר לבוא למלא את השורות, ועל כן לא ניתן יהיה להעלות משמעותית את רף הכניסה; ואילו העליה בהערכה הציבורית את המורים (ובעקבות זה עליית מעמדם ואולי גם שכרם) תיווצר רק לאחר שמספר גדול יחסית של מורים מוכשרים יכנסו למערכת ויבלו בה מספיק שנים כדי להרשים את ההורים. לפיכך כמעט בלתי אפשרי לשבור חוליה זו בפני עצמה; ניתן יהיה לשבור אותה (אולי) רק בתוספת של אחת משתי האחרות. 4. החוליה של השכר היא זו בה ניתן לטפל בקלות הרבה ביותר: העלאת שכר יכולה להתבצע באופן מיידי לכל המורים במערכת (בהנחה הדמיונית למדי שיש מהיכן לממן אותה) ואינה נזקקת לשלושים שנה (שהן זמן התחלופה של דור מורים). היא עשויה להביא להגדלת הביקוש למקצוע ומכאן לאפשר את העלאת רף הכניסה; היא עשויה גם להעלות את המעמד החברתי, והנה לכאורה פתרון אידיאלי. אבל גם הפתרון הזה אינו חף מבעיות. ראשית, כמובן, המחיר. בישראל כמאה ושלושים אלף עובדי הוראה. מתן תוספת של כחמשת אלפים ש"ח בחודש (ששים אלף בשנה) לשכרם פירושה הוצאה נוספת של קרוב לשמונה מיליארד ש"ח, או כאלף ומאה ש"ח מכל איש, אשה וילד בישראל. זה סכום עצום; הוא יהיה חייב לבוא על חשבון הוצאות אחרות - ברווחה, בבריאות, בבטחון, בתשתיות. שנית, במשך אותן שלושים שנה ישפך חלק גדול מהכסף הזה על דור מורים ישן (או לחילופין תיווצר מערכת חינוך בה יש מורים ממעמדות שונים, אם התוספת תינתן רק למורים החדשים). שלישית, לא ברור כלל אם כל הכסף הזה ישיג את מטרותיו; כפי שהבהרתי בתגובות קודמות קיימים מקצועות רבים שאינם נהנים ממעמד גבוה למרות שכר גבוה (עוסקים זעירים, עובדי חברת החשמל והנמלים וכו') או הנהנים ממעמד כזה למרות שכר נמוך (רופאי משפחה, סופרים ויוצרים אחרים ועוד). גם לגבי הביקוש למקצוע לא ברור אם תוספת כזו תביא מספר גדול דיו של מועמדים מוכשרים. שום תוספת לא תוכל להתחרות במה שיכול לקבל איש היי-טק ותיק או עורך דין מצליח. יותר מזה, כל עוד הדימוי הוא של מקצוע משעמם ושוחק לא רבים יהיו הפונים המסוגלים למצוא עבודה במקצוע קל יותר בשכר דומה ואפילו מעט נמוך יותר. אם כן, על פי התמונה הפשטנית שהצעתי לעיל אלו האפשרויות ואלה יתרונותיהן וחסרונותיהן - אבל כדרכן של תמונות כאלה גם זו רחוקה מלהיות מדויקת. הבה נתבונן, למשל, במעמד המורה. מעמד המורה (כלומר, האופן בו נתפש המורה בחברה) מורכב מכמה דברים: החשיבות המיוחסת בחברה לתפקיד; האופן בו נתפשת עבודת ההוראה עצמה (האם היא מאתגרת ומעניינת או משעממת ושוחקת? האם כל אחד מסוגל או לא?); האופן בו נתפשים המורים המצויים במערכת; וגם השכר שהם מקבלים, יחסית לשכרם של בעלי מקצועות אחרים. החברה דווקא מיחסת חשיבות לתפקיד המורה; דוגמה קטנה לכך היא העובדה שאנו מקיימים כאן דיון על היחס למורים ולא מקיימים דיון על היחס לאחיות, נניח, שגם השכר שלהן נמוך יחסית לאחריות ולנחיצות שלהן לציבור. תפישת חשיבות זו מאפשרת לנו לגייס למערכת אנשים מוכשרים שהעניין שלהם בעבודה שיש לה משמעות גבוה מהרצון שלהם בתגמול כספי - דבר שמתבצע היום בהקפים קטנים ובהחלט יתכן שניתן להגביר אותו. לאופן בו נתפשים המורים במערכת והשכר שלהם כבר התיחסתי. הנקודה האחרונה כאן היא האופן בו נתפשת עבודת ההוראה. נשאלת השאלה האם עבודת ההוראה חייבת להיתפש כמשעממת ולא כמאתגרת? אולי ניתן לשנות את האופן בו מתבצעת ההוראה? כעת נביט בכוח האדם במערכת. האם באמת מדובר בכוח אדם לא איכותי, או שמא רבים כאן האנשים שאינם ממצים את כישוריהם? ודאי, יש רבים בעלי כישורים אינטלקטואליים מוגבלים - אבל לגמרי לא ברור שכדי להיות מורה טוב צריך להיות מבריק; לעתים קרובות אדם פחות מוכשר יצליח להסביר חומר בגובה העיניים ואילו המוכשר יותר ידבר מעל הראש של תלמידיו. הכישורים המדידים (תארים, ציונים וכו') לא מנבאים בהכרח את יכולותיהם של המורים בכתה - את המנהיגות, כושר הארגון, הרגישות, יחסי האנוש, ההומור, ההתלהבות. יותר מזה, יתכן שאצל רבים מהמורים מתן חופש רב יותר בקביעת חומר ושיטות הלימוד יאפשר להם להביא את מיטב יכולותיהם לידי ביטוי - במקום לשקוע ברוטינה השוחקת של דקלום אותה תכנית לימודים מדי שנה. יתכן שחלק מהמורים מתאימים יותר לעמידה בפני כתה מלאה וחלק לעבודה עם קבוצות קטנות או עבודה פרטנית. יתכן שאם נשנה את המערכת כך שיתאפשר יתר גמישות למורים להביא את המיטב שבהם לידי בטוי (יחד עם סיוע מקצועי לשיפור ההוראה לאורך כל הקריירה של מורה ועם גמישות רבה יותר להוצאתם של הגרועים ממש מן המערכת) נגלה שבעצם כוח האדם הקיים לא רע כל כך. יתכן גם ששיפורים אחרים (כמו הקטנת מספר התלמידים בכל כתה) יאפשרו למורים להגיע לעוד יותר מזה. ומה לגבי השכר? גם כאן התמונה מורכבת יותר ממה שנראה במבט ראשון. ראשית כדאי לזכור שמורים זוכים לכשלושה וחצי חודשי חופשה בשנה ולשבתון מדי שבע שנים. יחד, זה שווה ערך לתוספת של יותר משליש למשכורת. עוד כדאי לזכור שהם נהנים מבטחון תעסוקתי כמעט מוחלט - לא רק יותר מכל עובד בשוק הפרטי אלא גם יותר מרוב עובדי המגזר הציבורי. גם זה דבר ששווה כסף, ואנשים שבוחרים במסלול הזה לוקחים אותו בחשבון. יש גם מגוון של צ'ופרים כספיים קטנים, גמולי השתלמות, תפקידי "ריכוז" ושעות אוויר למיניהם שמאפשרים למורים להשתכר קצת יותר (אם כי רבים מהם לא נחשבים לצורכי פנסיה). עד היום ארגוני המורים נהגו להתנגד כמעט לכל הצעה שכרכה העלאת שכר עם תוספת שעות; יתכן שניתן להציע כאן לא רפורמה שתדרוש מהמורים להוסיף שעות בתמורה לתוספת שכר אלא כזו שתאפשר להם לעשות זאת מיזמתם; זה יאפשר למי שרוצה משרה מלאה יותר בשכר גבוה יותר לקבל זאת, ויקטין את הנטל הכספי של הרפורמה על המערכת אם אלה שמשכורתם גדלה יחסכו שעות שבהן היה צורך להביא מורה אחר. מעבר לכך, כאשר אדם שוקל את התגמול הכספי לעבודה הרי מידת הענין והאתגר שהעבודה הזו מספקת היא משמעותית בהחלטה שהוא מקבל; ומכאן שוב, העלאת הענין והאתגר בעבודת ההוראה עשויה להביא למשיכה אל המקצוע לא פחות מאשר העלאת שכר - ואולי גם לטווח ארוך יותר; צמצום הצדדים השליליים האינהרנטיים למקצוע עשוי להועיל לא פחות מאשר הגדלת הפיצוי הכספי הניתן למי שמוכן לקבל עליו את הצדדים השליליים האלה. בקיצור, מכל האמור לעיל, דעתי היא שאף שראוי להעלות בהדרגה את שכרם של המורים כדאי כצעד ראשון לבחון מהן האפשרויות העומדות בפנינו לשפר את ההוראה כמקצוע; שיפור כזה עשוי לעלות הרבה פחות ולהועיל במידה לא קטנה, גם אם לא יפתור את בעיות המערכת. בכלל, אני סבור שרצוי לשמור על ציפיות ראליות: במהלך שתים עשרה שנה תלמיד פוגש כמאה מורים. ניתן להעריך היום שמתוכם עשרה הוא יזכור כטובים, עשרה כגרועים ושמונים לא ישאירו חותם. אני סבור שרפורמה מוצלחת תביא אולי לזה שיהיו לו שלושה עשר או ארבעה עשר מורים שהוא יזכור כטובים ורק שישה-שבעה שהוא יזכור כגרועים; גם במצב הזה שמונים אחוז מהמורים לא ישאירו בו חותם. יותר מזה, דור התלמידים הנוכחי כבר אבוד לכל רפורמה הכרוכה בתחלופת מורים: עד שיתחלפו רבע מהמורים במערכת כבר רובם של מי שהם תלמידים היום יהיו מחוצה לה. האינרציה של המערכת היא עצומה. כדאי לקחת את זה בחשבון בכל דיון מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. הצגת למה לא כדאי לבצע רפורמה מקיפה ורבת שנים במערכת החינוך. היות שאיננו המדינה היחידה בעולם שיש בה מערכת חינוך, אפשר לראות וללמוד ממערכות אחרות ואף לשפר אותן. נתחיל מהחופשות הארוכות של המורים. רצוי להוסיף לרשימה גם את הגננות. זוהי אחת השערוריות הגדולות בתולדות המדינה שנמשכת מאז הקמתה אם לא לפני כן. היא פוגעת באנשים, פוגעת במשק המדינה וצריכה להפסק. נהוג לתקוף את ארגוני המורים והגננות שהם תוקעים כל פתרון. הפתרון מאד פשוט: לבטל את חופשת סוכות ופסח ולשלם למורים ולגננות תוספות בגין העבודה הנוספת. לגבי החופש הגדול: בתוכו יש חופשה שנתית שמגיעה למורים/גננות כמו לכל עובד במדינה. בתוכו יש זמן הכנה/השתלמויות שחיוני לכל מורה שאינו מקיא לאורך שנים חומר ללא התחדשות. בסה"כ יכולה המדינה לפתור את הבעיה על ידי קיצור החופש הגדול בשבועיים (לבתי הספר היסודיים ולגנים) וארגון קייטנות מסודרות בשארית הזמן. הדבר היה מאורגן ומקובל בארצות הקומוניסטיות. לגבי הכסף- 8 מיליארד ש"ח: לא הרבה כסף. הרפורמה במס של נתניהו - החלק שמאד היטיב עם העשירים והתאגידים היה יכול לממן את הדבר הזה בתוספת שינוי סדר העדיפויות הלאומי. הרפורמה תרמה לעודפי רווחים שהלכו לנדל"ן במקומות שונים בעולם ו"השקעות יוצרות מקומות תעסוקה" מעין אלה. לגבי יתר דבריך: כבר כתבתי כאן לא פעם מהו בסיס האיכות של מורה טוב- לפי דבריך אינך מבין היטב את זה. ודאי שלא רמה גבוהה מפריעה למורה להיות מעניין אחרת הוא ידבר מעל לראשיהם של תלמידיו. מורה טוב הוא תכונה וכשרון ולא רק לימוד. מורה טוב צריך להיות כריזמתי, בעל יכולת מנהיגותית, לאהוב ילדים/ נוער ובעל יכולת לעניין אותם. אני מסכים איתך שאפשר ללא קושי לאתר את הלא מתאימים בעליל. המשכורות צריכות להיות גבוהות ואין שום דרך אחרת למרוח את זה ו"לחסוך" בכל מיני דרכים יצירתיות. במדינות אירופה בעלי מערכת חינוך מעולה- פינלנד- שכר המורה גבוה בהרבה והוא מלמד פחות שעות-פחות מ-24 שעות בשבוע. אם תאמר שתקציב החינוך לילד איננו גבוה יותר אולי תהיה צודק אז אם המצב שם הוא כדלקמן: שכר המורה גבוה בהרבה, יש פחות ילדים בכתה, הוא מלמד פחות שעות.. מה זה? ניסים ונפלאות? לא. חומר למחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי http://www.cbs.gov.il/www/hodaot2008n/15_08_180b.doc ולפי נתוני "תשע נשמות" מספר המורים בארץ דומה לעשירית מספר משקי הבית בישראל. מכאן נובע שאם נעביר את אותם חמשת אלפים שקלים מן העשירון העליון 1 למורים הבעייה נפתרה! אפשר גם ללכת לעשׁירון העליון (שזה, נניח, הפרומיל הגבוה של משקי הבית) ולגבות מהם חצי מיליון שקלים נוספים כל חודש, מה שגם יגרום לעזיבתם ויקטין ע"י כך את אי השיוויון בארץ. בניגוד למשתמע מן הדברים, אין לי דעה בנושא זה ונושאים קרובים. סתם הגיגיי בוקר. 1 שהכנסתו הממוצעת כ-24 אלף לחודש נטו, מה שאומר להוסיף כ-10 נקודות לשיעור המס הנגבה מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לפינלנד מעניינת. בערכים כלכליים שתי המדינות די דומות: תמ"ג במונחי PPP (ישראל 201 ביליון $, פינלנד 195), תקציב הממשלה (יש. $70B - פינ. $65B), שיעור האבטלה, הריבית, אפילו התפלגות שונות הכנסות משקי הבית בין העשירון העליון לתחתון (אם כי משפחות 'עניי' ישראל חיות בממוצע רק על כשלושת-רבעי ההכנסה של אחיותיהן מהצפון הארקטי. דבר המשתקף במדד ג'יני. העשירים, אגב, נוטלים לעצמם מידה דומה של כרבע מהעושר הלאומי בשתי המדינות). והכי חשוב לענייננו - שיעור ההוצאה לחינוך מסך התמ"ג. ישראל 6.9% (נכון ל-2004, כיום זה יותר קרוב ל7.3) - אחת המשקיענות הגדולות בעולם, פינלנד (2005) 6.4%. אבל, אבל, אבל, באה הדמוגרפיה ומשנה לגמרי את התמונה. אוכלוסיית ישראל כ-7.3 מיליון, 2.9 מתוכם נמנים על כוח העבודה בפועל. בפינלנד חיים 5.3 עם 2.5 מועסקים בפוטנציאל. מה שמפריד לחלוטין בהשוואה הבין-מדינתית זה מספר התלמידים. בגלל שיעור הפריון השלילי בפינלנד נמנו רק 861K ילדים בגילאי 0-14. בישראל אותם הגילאים מונים 2,016K. כלומר, כל תלמיד (ומורה) בפינלנד מקבל פי 2.3 משאבים ממקבילו הישראלי רק משום היותו זן בסכנת הכחדה. אי לכך נדרשת מדינת היהודים להגדיל/להקפיץ את תקציב החינוך השנתי לרמה של כ-119 מיליארד ש"ח (תוספת תשלום מס הכנסה של כ-40,000 ש"ח לשנה למשלמות אותו), כדי להתאים עצמה לסטנדרטים של פינלנד, הסובלת, כידוע, ממיקום גיאופוליטי גרוע מהמזה"ת והוצאות בטחון גבוהות כנגזרת מכך. כל הנתונים נשאבו מאתר ה-CIA. יותר אמין מרוב הויקיות ברשת, אבל עדיין בעייתי למדי בפרטים השוליים. לפחות במספרים המצרפיים הוא מקור די קרוב לאמת. מצורף לינק לטבלאות ההשוואתיות עם אפשרות גישה (וגלישה) ליתר הפרמטרים שצוינו כאן. https://www.cia.gov/library/publications/the-world-fa... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה צדדית לגבי ויקיפדיה: ויקיפדיה אינה מקור ראשוני. אי אפשר להגיד ברצינות ש־"זה נכון כי זה כתוב בויקיפדיה". מה שכן, כותבי הערכים משתדלים להקפיד על ציטוט מקורות. יש גם תהליך טבעי של תיקון טעויות (לא פעם ולא פעמיים אפילו בגלל דיונים באייל). במקרה של הטבלה שהבאת מוויקיפדיה: מישהו טרח וקיבץ נתונים מכל מיני מקורות שונים. הוא לא פירט בדיוק מהם. הערך לא ציין אסמכתאות לעובדות. לכן זה נראה חשוד. הטבלה המקבילה מהערך האנגלי מפרטת את המקורות ודי ברור משם אפילו מקריאה ראשונה עד כמה המידע חלקי ואולי גם סותר. הדף של ה־CIA הוא כבר מקור ראשוני שאפשר להתייחס אליו (כמו שציינת כאן, ובצדק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שמספר הילדים הוא נתון אובייקטיבי 0-14 : בישראל- 2 מיליון+ ובפינלנד 860 אלף. לעומת זאת יש בפינלנד 882 אלף אנשים מעל 65 בעוד שאצלנו 713 אלף. כלומר, יש יותר פנסיונרים. אצלנו יש כמובן חרדים ויותר נשים שאינן עובדות ובחופשות לידה. בקשר להוצאות ביטחון: כאן אנחנו מאד מאד לא מסכימים. אני טוען שמצבנו הבטחוני הוא מהרבה בחינות פרי החלטותינו לאורך השנים ולא רק בגלל השכנים. אבל זה כבר ויכוח אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא תן את תשומת לבך גם לצד תקבולי המס מקרב קהל הנישומים. לא לחינם ציינתי כי בפינלנד כוח העבודה עומד על כ-2.5 מיליון לעומת 2.9 בלבד אצלנו. מאוד לא פרופורציונלי ביחס לאוכלוסייה. מצד שלישי יש לומר כי פחות מחצי העובדים בישראל בכלל משלמים מס הכנסה. ואי אפשר להתעלם מהעובדה כי מצבנו הגיאו-פוליטי הייחודי מחייב הוצאות בטחון כבדות. ניתן לחלוק על שיעורן. קשה להתעלם מהשוני המהותי הניצב בפני מקבלי ההחלטות במשרדי האוצר של שתי המדינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו ויכוח בקשר לאחוזים של העובדים. בקשר למערכת המס: הפערים אצלנו הרבה יותר גבוהים מאשר בפינלנד וזה מתבטא בתשלומי המס. לגבי מצבנו הגיאו פוליטי: גם היום אפשר להקטין את תקציב הבטחון. בהתנהלות אחרת בארבעים השנים האחרונות, היינו יכולים להקטין עוד יותר את הוצאות הבטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עם כל הכבוד למיקום הגיאופוליטי הגרוע של ישראל, עדיף שכנים כמובארק, חוסיין, אסד, ונסראללה, משכן כמו פוטין (וקצת רחוק יותר בהיסטוריה, עדיף שכן כנאצר משכן כסטאלין). מצבה הגיאופוליטי של פינלנד קשה לא פחות מזה של ישראל. ב. הנתונים של האו"ם מבוססים על הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה במקומות השונים. נכון שזאת של לוב וסודן לא אמינות, אבל אלא של דנמרק וצרפת אמינות מספיק, ואת, כזכור, השוות את ישראל לכל מדינות אירופה, וטענת שמצבה "טוב בהרבה". ג. התוצר המקומי הגולמי *לנפש* בפינלנד גדול בהרבה מזה של ישראל (37 לעומת 28). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם שכנים כמו של ישראל משקיעים בצבא, עם שכנים כמו של פינלנד אפשר בעיקר לקוות לטוב וזה, כידוע, הרבה יותר זול (למרות שהלך להם לא רע ב- 39). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם שכנים כמו שיש לישראל וגם עם שכנים כמו שיש לפינלנד משקיעים בעיקר ביחסים חוץ עם מעצה מספיק חזקה.. ככה הצבא הנאצי והאמריקאי הגנו על עצמאותה של פינלנד הרבה יותר מהצבא הפיני, וככה הצבא האמריקאי מגן על ישראל הרבה יותר מהצבא הישראלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. המידע שיש לי על פינלנד מועט מכדי להיכנס לויכוח (ואף על פי כן פינלנדיזציה [ויקיפדיה]). בנוגע לישראל, אני כופר לחלוטין בטענה שהצבא האמריקאי מגן על ישראל מפני שכנותיה באיזשהו אופן משמעותי. אמנם הסיוע האמריקאי הופך את בנית הכח הצבאי של ישראל לקלה (וזולה) הרבה יותר משהיתה יכולה להיות, אך התבססות ישראל כמעצמה צבאית אזורית החלה עוד לפני תחילת עידן הסיוע האמריקאי המאסיבי. בפרט תפיסת הביטחון של ישראל אינה בנויה על התערבות אמריקאית ישירה בסכסוכים מזוינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר ההגנה של ארצות הברית על ישראל היא לא בעזרת עזרה לצבא הישראלי או לכלכה הישראלית, ובטח שלא בעזרת זה שהיא נלחמת נגד אוייבי ישראל, אלא בעזרת זה שאוייבי ישראל יודעים שיש לישראל בעלת ברית חזקה מספיק (ואותו הדבר נכון היה לגבי פינלנד,רוסיה וגרמניה). (ועם קצת קשר http://www.notes.co.il/karny/55280.asp) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים לא נראה שזה מפחיד אותם - למעשה חלק מהאויבים הנוכחיים שלנו לא חששו להתעמת עם ארה''ב ישירות. נכון מצד שני שהסכם השלום עם מצרים לא היה בא לעולם ללא תמיכתה של ארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק, איראן, וברה''מ (ז''ל) לא ניסו ממש להשמיד את ישראל וגם ניסו ככל יכולתן שלא להתעמת ישירות עם ארצות הברית, ולהשאיר את זה לסכסוכים מקומיים והצקות טרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברית המועצות לא היתה מעולם אויבת של ישראל; ישראל מבחינתה היתה אחד הפיונים האמריקאים במשחק השחמט הגלובלי, ודווקא פיון מועיל מבחינה זו שקיומו והיותו במאבק עם הערבים דחף לזרועותיה מדינות ערביות רבות (רק תחשוב כמה נשק הם מכרו בזכותנו). לא היה לה שום אינטרס בהשמדתנו. האיראנים מתעמתים עם האמריקאים באותו אופן בלתי-ישיר בו הם מתעמתים איתנו, דרך סוכנים וגרורות; הם לא נרתעו מלהרוג מאתיים וארבעים חיילי מארינס בביירות או מלחמש את מתנגדי ארה"ב בעיראק. כך גם מולנו. זו שיטת העבודה שלהם (לפחות כל עוד אין להם נשק גרעיני) והיא פועלת לא רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יחסי הכוחות בין איראן לארה"ב היו אחרים, איראן לא היתה נרתעת ממתקפה ישירה על ארה"ב (לא בביירות, בוויסקונסין). ואם ישראל לא היתה בעלת ברית של ארצות הברית, איראן (וברה"מ לפניה) לא היתה נרתעת מלתקוף את ישראל ישירות ולהשמידה. "פועלת לא רע"? הכל יחסי, יש שיטות הרבה יותר טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לבריה"מ להשמיד את ישראל? כפי שכתבתי קודם, קיומה של ישראל היה נוח לברית המועצות ולא היה לה מה להרוויח מהשמדתה. אילו האיראנים היו יושבים על שמונה מיליון קמ"ר עם שלוש מאות מיליון תושבים והאמריקאים על 1.6 מיליון עם 66 מיליון תושבים ויחסי הכוחות הכלכליים ביניהם היו הפוכים, יתכן שהאיראנים היו תוקפים ישירות את ארה"ב. אז מה? אם יחסי הכוחות בינינו לבין החמאס היו הפוכים אז הוא היה תוקף אותנו בקצת יותר מקסאמים ומנסה להשמיד אותנו בפועל ולא רק למרר את החיים לתושבי עיירה אחת. אבל המציאות היא כזו - אז בגלל זה תאמר שהחמאס לא מעז להתעמת איתנו? הוא מתעמת איתנו במגבלות שמאפשרת לו יכולתו, ודוחק את המגבלות האלה רחוק יותר ויותר קדימה - הוא מגיע להשגים לא מבוטלים בשיטה הזו. כך גם האיראנים, שהצליחו לגרש את האמריקאים והישראלים מלבנון, להשתלט עליה בפועל ולהגיע להשפעה לא מבוטלת בכל מקום במזרח התיכון (שלא לדבר על התקדמות ללא הפרעה אל הגרעין). אם הם חושבים שהתקדמות חכמה עדיפה על ללכת מכות עם הבריון זה לא אומר שהם לא זזים כי הם מפחדים ממנו; זה רק אומר שהם זזים לאט כי הם חכמים ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לברה"מ להשמיד את ויאטנאם, את קוריאה, את קובה, את פולין, את צ'כיה, את הונגריה, את אפגניסטאן, את סין... למה לנאצים לכבוש את צרפת, את פולין, את הונגריה, את דנמרק... ממתי בריונים צריכים סיבות? מזרח תיכון תחת השפעתה של ברה"מ היה הרבה יותר נח לה. אז מה? אז אראן לא מנסה להשמיד את ישראל ישירות (לפחות בינתיים), בזכות קיומו של הצבא האמריקאי. תגובה 508534 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איראן לא מנסה להשמיד את ישראל ישירות, בין היתר, כי היא לא יכולה (וכי הפרסים מתקמצנים על הדלק, סליחה על ההומור הדלוח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברית המועצות כבשה את וייטנאם, או ניסתה לכבוש אותה? מתי זה קרה? לברית המועצות היה אינטרס בהתפשטות טריטוריאלית ישירה (מזרח אירופה). היה לה אינטרס בהעלאת משטרים שתומכים בשיטה שלה ברחבי העולם, כשם שלארה"ב היה אינטרס כזה בהעלאת משטרים קפיטליסטיים (דמוקרטיים או לא) ברחבי העולם. שתיהן שיחקו משחק מלוכלך כדי להשיג זאת, שתיהן העדיפו לפעול באמצעות כוחות מקומיים איפה שזה ניתן. ברית המועצות (כמו איראן) לא היתה נכנסת לעימות ישיר עם ישראל בכל מקרה; אילו היתה לה מטרה להשמיד את ישראל היא היתה מנסה להביא את המצרים והסורים למצב שיאפשר זאת. למה לי ללכת איתך מכות (ולהסתכן בפנס בעין אפילו אם אני מנצח) אם אני יכול לשלוח את הבן של השכנים שלך לעשות את זה? כנ"ל לגבי איראן. איראן לא מנסה ולא היתה מנסה להשמיד אותנו ישירות בכל מקרה; מדינה רחוקה שאין לה גבול יבשתי איתנו ולא נשק גרעיני לא מסוגלת לגרום לנו נזק משמעותי, ואנחנו דווקא מסוגלים לגרום לה נזק משמעותי מאד בלי שום מעורבות אמריקאית. לכן זה כלל לא קשור לשאלה אם אנחנו בעלי ברית של ארה"ב או לא. במקום זה היא עובדת בשיטה שתיארתי קודם: היא משלמת לבנים של השכנים כדי שילכו איתנו מכות. כאמור, זה עובד לא רע; אנחנו נאלצנו לנהל שתי מלחמות תוך שנתיים וחצי (ולא השגנו כלום באף אחת מהן), והם בינתיים מתקדמים בכיף אל הגרעין ומשיגים השפעה באיזור. כשיהיה להם נשק גרעיני הם יצטרכו לשקול מחדש אם זו האסטרטגיה הנכונה להם או שמא אסטרטגיה נועזת יותר תצליח יותר - אבל בינתיים הם עובדים בשכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לא השגנו כלום?! אתה לא מעודכן, ניצחנו! ניצחנו ובמהירות! ההשוואה בין ארצות הברית לברה"מ היא לא הוגנת, אולי שתיהן שיחקו מלוכלך, אבל אחת מהן נלחמה לרוב בעד חופש (ולו רק חופש כלכלי), והשניה נלחמה תמיד נגדו. כשהבן של השכנים הופך להיות חבר בכנופיה שלך, הוא הופך להיות חייל שלך, והתקפה שלו זה התקפה שלך (וכן, זה מה שברה"מ עשתה בוויאטנאם). ובקשר לעובד לא רע: אולי זה באמת לא מושלם, אבל החלופה גרועה יותר {כמו שאמר חולה השפעת לרופא שהציע לו להתאבד במקום לקחת אקמול}. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ארה"ב מול ברית המועצות, אני לא משוכנע שאם היית שואל את אלה שהועלמו על ידי אוגוסטו פינושה ומשטרי גנרלים אחרים בדרום אמריקה, או רודנים אחרים שארה"ב תמכה בהם בדרום מזרח אסיה, או הסוואק האיראני (שרות הבטחון של השאה שנודע בשיטותיו ההומניות) וכמדומני גם סדאם חוסיין בראשית דרכו - היית מקבל הרבה הערכה לחופש שהאמריקאים נלחמו למענו. אם אתה מספח למישהו את כל מי שמקורב אליו אז אין ספק שאיראן נלחמת בישראל. לפי השיטה הזו ארה"ב נלחמה ברוסיה דרך גאורגיה, ישראל בסדאם דרך הכורדים וכן הלאה. זה לא נכון; כשמדינה מנצלת סכסוך בין אחרים כדי לקדם את האינטרסים שלה זה לא הופך אותה לצד לוחם - ועובדה היא שהתגובות הישראליות הן תמיד נגד החיזבאללה/חמאס ודומיהם ולא נגד איראן עצמה. מבחינתי, גם אם הבן של השכנים הוא חבר בכנופיה שלי, המכות שהוא סופג לא כואבות לי; יפריע לי שהוא חוטף מכות רק אם זה יצמצם את היכולת שלו להרביץ בשמי, אבל כל עוד אני יכול לשבת מהצד ולעודד אותו תוך פיצוח גרעינים בידיעה שזה שהולך איתו מכות לא יגש אלי להחטיף גם לי (ואני אוכל להמשיך לפצח את הגרעינים שלי בשקט) אין לי בעיה עם המכות שהוא חוטף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתרנות היא שיטה מקובלת בפוליטיקה הבין לאומית ואיראן לא המציאה אותה ואף איננה בליגה הראשונה. אצל ארה''ב ולשעבר גם בריה''מ, זו פרקטיקה מאד מקובלת וחובקת עולם. על פי העיתונות, ארה''ב מממנת קבוצות אופוזיציה שונות בתוך איראן שלא להזכיר את הפעילות הענפה והגלויה באמריקה הלאטינית, מימון קבוצות אנטיקומוניסטיות בבריה''מ לפני נפילתה, חימוש גאורגיה וכד'. זכורה מעורבותנו במרד הכורדי באירעק ותמיכתנו בכורדים בנשק ואימונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב לא מסכים. ראשית כל, לאור דבריך האחרונים אני מתקשה להבין מדוע טענת ש''הצבא האמריקאי מגן על ישראל הרבה יותר מהצבא הישראלי'', הרי כעת אתה טוען שכלל לא כיוונת להגנה צבאית. שנית, בת ברית חזקה זה טוב ויפה, אבל אם הסורים (למשל) יחליטו לנסות לכבוש את רמת הגולן, מי שיעצור אותם יהיה הצבא הישראלי. יתר על כן, מעבר לשיקולים פנימיים, עיקר ההרתעה כלפי הסורים (בדוגמא שלי) להמנעות מפעולה כזו נובעת מכוחו של הצבא הישראלי ולא מחשש מהאמריקאים. הביטחון הלאומי של ישראל נובע מכך שבכל נקודת זמן הצבא הישראלי יכול לזהות בזמן, להתמודד ולנצח במהירות בכל עימות שעלול לפרוץ. (אמנם התפתחויות בזמן האחרון מאתגרות את היכולת הזו ויתכן שתפיסת הביטחון הזו זקוקה לעדכון.) האמריקאים (והצרפתים, במידה פחותה, לפניהם) הם אמצעי להשגת היכולת הזו (באמצעות העזרה הצבאית, הכלכלית והמדינית שהם מגישים לישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא חייב להסכים. הצבא הישראלי לא יכול "לזהות בזמן, להתמודד ולנצח במהירות בכל עימות שעלול לפרוץ". הצבא הישראלי נכשל בכל העימותים איתם הוא התמודד מאז אמצע שנות השבעים. הצבא הישראלי נכשל בעימות מול אבנים, קסאמים וקטיושות, איך לדעתך הוא יתמודד (בלשון עתיד) מול מתקפת טילים גרעיניים מכיוון איראן? או היה מתמודד (בלשון עבר) מול מתקפת טילים גרעיניים סובייטים? אתה באמת חושב שהוא היה מנצח? במהירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת שעל אף שלא ביקשתיה, ניתנה לי רשותך שלא להסכים. יתר על כן, אני אנצל רשות זו ואחזיר אותך לתחילת הדיון בתגובה 508524. שם טענת (זה היית אתה, אני מניח) ש"עדיף שכנים כמובארק, חוסיין, אסד, ונסראללה, משכן כמו פוטין", עכשיו אתה מצרף את ברית המועצות לשכונה שלנו? הרי הטענה שלי היתה בדיוק שמדינה כמו ישראל (או פינלנד) לא יכולה להתמודד באמצעים צבאיים עם איום ישיר מצד מעצמה. הדיון הוא ביחס לאיומים מצד המדינות השכנות. כפי שכתבתי, התפתחויות מהזמן האחרון מאתגרות את תפיסת הביטחון של ישראל. למרות זאת, הצבא הישראלי (בעצם קיומו ובפעולותיו) הוא הגורם שעדיין מונע הוצאה מהכוח אל הפועל של רבים וגרועים מהאיומים על מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה הוא, זאת היתה היא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכנים כמו של פינלנד יכולים לגרום לך לכרות בריתות עם נבלות כמו גרמניה הנאצית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היא גמרה, או זייפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק לחלוטין על רוב ההנחות המצויות במאמר לגבי חינוך, ואני לא חושב שצריך לנסות למדוד "הצלחות" בהקשר הזה ולתגמל את המורים בהתאם - אבל זה לתגובה אחרת. כך או כך, בין אם צריך ובין אם לא, הטיעון שבמאמר מאד בעייתי: לאחר שהוא מצביע על הבעיה לאמוד הצלחות בחינוך, הוא מדלג על הניסיון להתגבר עליה, וקופץ לאוסף שרירותי לחלוטין של קריטריונים לפיהם - כך הוא כותב - צריך לתגמל מורים. מכך משתמע שהקריטריונים האלה, לדעת הכותב, קורלטיביים ל-"מחנך מוצלח". אבל ברור שאי אפשר לטעון לקשר כזה, כי מן הסתם אם אי אפשר למדוד "חינוך מוצלח", אי אפשר גם לאמוד את הקורלציה הזו. אז במקום אוסף קריטריונים שרירותי, כדאי אולי ליצור מערכת תגמולים שאכן תתגמל יותר מורים מוכשרים מאשר מורים פחות מוכשרים (וכך, עם קצת מזל, תעודד מורים טובים להשאר, ומורים פחות טובים לעזוב). איך למשל? המאמר אמנם מתמקד בחינוך, אבל מעבר לאזכור קצר בתחילתו, הוא מתעלם מכך שהמורים אמורים גם ללמד. לא מזמן מישהו פרסם באייל לינק להרצאה על חינוך והוראה שביל גייטס העביר ב-TED. הוא הדגיש שם במפורש שמחקרים לא מצאו שום קורליציה בין השכלה, או ותק או גיל לבין כישרון הוראה. הוא אמנם לא נתן לכך סימוכין בהרצאה עצמה, אבל קל להאמין לו במקרה הזה. אם כך, אפשר להתחיל לענות באלמינציה על השאלה "איך לתגמל מורים" - לא לפי השכלה, לא לפי ותק ולא לפי גיל. אין סיבה טובה לחשוב שהעונים לקריטריונים האלה הם מחנכים טובים יותר, ויש סיבה טובה לחשוב שהם לא מורים טובים יותר. אז אפשר לדלג על הקריטריונים המתווכחים, ופשוט לתגמל מורים לפי ציוני התלמידים שלהם. ומה עם חינוך? כאמור, נקודת המוצא שלי שונה לחלוטין, אבל גם מנקודת המוצא של המאמר - אלא אם יש סיבה לחשוב שמורים טובים יותר הם מחנכים טובים פחות - אפשר להניח ששיטת תגמול כזו תשפר את המערכת (הן מבחינת המורים, והן מבחינת התלמידים) ולכל הפחות לא תפגע ברמת החינוך. מכיוון שלא-בלתי-סביר לחשוב שהמצב אפילו הפוך, ומורים טובים יותר הם גם מחנכים טובים יותר, אפשר גם לקוות שהוא ישתפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...שמחקרים לא מצאו שום קורליציה בין השכלה, או ותק או גיל לבין כישרון הוראה.'' - את המאמר כתב אדם המתקרב לגיל חמישים, ואתה, אם אני זוכר נכון, צעיר בהרבה. יש כנראה קורלציה בין דעות ומעמד אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טוב. נשמע סביר שיש קורלציה בין מלמד טוב למחנך טוב, אבל זה נכון במצב הנוכחי, שבו אין להם תמריץ (כספי) להעדיף אחד מהם על השני. אם תתגמל רק לפי איכות הלימוד, תעודד את המורים להעדיף את היבט הלימוד על-פני היבט החינוך, ותקלקל את הקורלציה (ואת החינוך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אין להם תמריץ ''בולט'' להעדיף חינוך על פני הוראה או להיפך, אבל כיוון שבתהליך הקבלה מתייחסים בעיקר - או רק - לאיכותם בהוראה, אז האיזון, בפועל, לא קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? הסיבה שכתבתי שסביר שיש קורלציה בין מלמד טוב למחנך טוב, היא המחשבה שאותה כריזמה שנדרשת כדי ללמד טוב, היא אותה כריזמה שנדרשת כדי לחנך על ידי דוגמא אישית. כאן וכאן מדובר ביכולת לשבות את לב התלמידים, ולגרום להם להעריך ולהקדיש תשומת הלב לאיש שמולם. אין לי הוכחה גם לזה. אבל מראש זה היה ניסיון שלי להתמודד עם הסוגייה, מתוך נקודת מוצא שאני לא מאמין בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם עצם ניצול הכריזמה לצורך לימוד טוב ייצור כ''תוצאת לוואי'' חינוך טוב. זה אפשרי, בהנחות מסוימות (קצת מוזרות לי). האפשרות השנייה, שחשבתי שהיא יותר סבירה - אבל גם כאן יש הנחות שלא לגמרי ברורות לי - היא שכדי לחנך היטב צריך להשקיע במודע בכיוון הזה, גם על-חשבון הלימוד הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך אינו על חשבון הלימוד הטוב. כל לימוד טוב הוא גם חינוך במידה מסויימת. יחסי הגומלין בין המורה לתלמידים, היכולת לכבד את התלמידים כבני אדם וכד' מהווים סביבה חינוכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא פחות חשוב - יחסי הגומלין בין התלמיד לחומר. הטובים שבמורים שהיו לי הם אלה שעזרו לי לפתח יחס אישי לחומר הנלמד ולמצוא את הדרכים שלי לעבד אותו, כך שאני לא סתם קולט ופולט אותו וגם לא סתם מחיל עליו את השיפוטים המוקדמים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומר הוא חלק מהעניין ולא קטגוריה נפרדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, אבל רוצה למרקר את המילים שלך "במידה מסוימת". נניח מורה ממש מצוין בהעברת ידע בתנ"ך לתלמידיו, שמשקיע את כל מרצו וכל זמנו בשיעור באותה העברה מוצלחת של ידע. נראה לי סביר שיהיו *כמהָ* הבטים ערכיים שהוא בהכרח יעביר באותה הזדמנות, כתוצאת לוואי, למשל - כבוד ונימוס הדדי בינו לתלמידים (בלעדיהם השיעור לא יכול להיות מוצלח), כמייצג כבוד ונימוס הדדי בין בני אדם. או למשל... נתקעתי, אני לא מצליח לחשוב על עוד דוגמאות. אני חושב שיש עוד ערכים בעולם, ושאפילו ערך הכבוד ההדדי, במלוא מובניו בחברה האנושית, לא יכול להתמצות בסיטואציה הייחודית של מורה מול תלמידים. נראה לי שכדי להעביר גם ערכים אחרים (חשיבותה של הציונות, זכויות מיעוטים, גמילות חסדים, נאמנות בחיי הזוגיות, ...), אין למורה ברירה אלא להקדיש להם לפחות קצת זמן במיוחד, על חשבון הזמן המוקדש להעברת ידע בתנ"ך. זה מחזיר אותנו לתגובה 506736 שלי. _____ ולקינוח, הגדרה שהופיעה פעמיים בתשבץ אחד1 ישן של יורם הרועה, ונדמה לי שנשלחה על-ידי קורא. * מחנך מאות (4) 1 מה שחבר שלי ואני בתיכון קראנו "הגדרה ריבועית", על-שם משוואה ריבועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המורה מלמד מתמטיקה,אז הערכים שציינת הם העיקריים שאפשר להעביר. אם הוא מלמד מיקצוע הומניסטי אז יש לו עולם ומלואו. בתנ''ך למשל אפשר תמיד לעשות אקטואליזציה של דברי הנביאים שאתה רוצה להדגיש, את הביקורת הסוציאלית של עמוס, אפשר לדון בדרכו של אליהו הנביא (רצח מאות נביאי השקר) וכד'. אני זוכר את הרושם הקשה שעשה עלי מעשהו של עזרא בגרוש הנשים הנכריות. המורה לתנ''ך לא פיתחה שום דיון בנושא הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על כך. אבל נראה לי שבתנ"ך, ובהיסטוריה, ובמידת-מה בספרות, באותה מידה שאפשר להעביר ערכים טובים (ושזה יעזור "ללמד את החומר"), אפשר גם להעביר ערכים שליליים - וזה יעזור ללמד את החומר באותה מידה. אולי אפילו יותר: אם המורה יתחכם ויציג כטובים דווקא את הערכים שנחשבים רעים, הפרובוקציה שבדבר תעזור בוודאי לתלמידים לזכור את החומר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק; למורה יש אופציה להזיק. לכן הרבה פעמים המורה צריך להתמודד עם ערכים שהתלמידים מביאים מהבית. אני מאמין שתלמידים שבאים עם ערכים "חיוביים" מהבית, לא יקבלו את הערכים ה"שליליים" של המורה. מה שיותר מקובל אצלנו הוא העברת הערכים בכתה כערכים אוניברסאליים תוך אי חיבורם למציאות הקיימת. בשפה אחרת: בשביל התלמידים הם עוברים כפיקציה צבועה. עימות הערכים הסוציאליים שמופיעים אצל עמוס למשל, עם המציאות איננו קל ולפעמים יביא לתגובות הורים. מורים צריכים להיות אמיצים ובעלי יושרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורצוי גם שנדע בדיוק מהם הערכים החיוביים והשליליים, ושתהיה לנו ועדה כדי לקבוע שרק מורים עם הערכים ה'נכונים' והביקורת החברתית ה'נכונה' ייכנסו לכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיצור שעיר מכוכב אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה אות אחת וקבל את הכוכב ממנו הגיע היצור השעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סגנון אופייני למורה בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנה מה שאני מציע:" - ואני מציע שכולם יהיו דוקטורים, אז מה ? קל לבוא ולשים דרישות מופרכות, במיוחד כשאתה לא עסוק בשיקולי תקציב ובצורך לאייש את כל אותן משרות (ומורים, להבדיל מטייסים, זה המון כוח אדם). לפני שאתה מתחיל לספר למה צריך לשלם למורים יותר (ותק, השכלה), אולי כדאי לבחון קצת מחקרים על מה בעצם קובע את רמתו של מורה. (כדי לא לסבך עם מאמרים שאף אחד באתר בסוף לא קורא מימלא, תעיף מבט למשל בהרצאה של ביל גייטס בטד) לתואר שני יש השפעה שולית לחלוטין על רמתו של המורה, לכן אין שום סיבה לשלם למורים עם תואר שני יותר. ותק ? חסר חשיבות. עקומת הלמידה של מורה מגיעה לרוויה בשנים הראשונות, אחרי זה הוא נשאר באותה הרמה או נשחק. הכלים החדשים שאולי הוא רוכש מתקזזים עם הירידה במוטיבציה. אתה צודק בנושא האחריות, אבל בכל הדרישות המפורטות שהצגת, לא היתה ולו אחת שתעודד מורים להצטיין, שתכניס מורים טובים ותוציא מורים גרועים מהמערכת. אני מסכים ששכר המורים הוא מחפיר, אבל מחפירה לא פחות היא רמת המורים. אני רוצה לשלם יותר למורים טובים, אני לא רוצה לשלם שקל יותר למורים הקיימים. איך אני מוודא שמורים טובים יכנסו למערכת (תואר וגיל הם לא בדיוק ערובה) ? מה לגבי שכר דיפרנציאלי לפי השגי המורה ? הזכות של מנהלי בתי ספר לפטר מורים ? למה לא לתגמל ולקנוס בתי ספר לפי מידת ההתנדבות של תלמידיהם/תיקים במשטרה ? רק מערכת תמריצים להחליף את רוב כוח האדם הקיים במורים אמיתיים תוכל להציל את החינוך בארץ, שכר ודרישות פורמליות זה לשלם יותר כסף על בלי לקבל את שוויו. ההרצאה המדוברת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "הישגי המורה", כיצד אתה מודד חינוך ערכי? למה שלמנהלי בי"ס תהיה זכות לפטר מורים? למה לתגמל ולקנוס בתי ספר לפי מידת ההתנדבות של תלמידיהם/תיקים במשטרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגי המורה מורכבים מציונים (והקניית ידע זה עדיין תפקידה המרכזי של מערכת החינוך) של תלמידיו, כמו גם מהיכולת שלו להקנות להם ערכים. אם אין לך דרך למדוד את זה, זה לא קיים. אפשר לדבר גבוהה, לדרוש שני דוקטורטים ולהעביר סמינר יומי למורים על ערכים, אבל אם אין מדידה של רמת הערכיות של התלמידים, אין חינוך לערכים (ולראיה, תוכיח לי שיצאו תלמידים ערכיים יותר). בפועל, לא קשה למדוד פרמטרים מסויימים שמצביעים על ההצלחה של המורה בהקניית ערכים. למשל אפשר להעריך את רמת האלימות של התלמידים, תלמיד אלים יותר הוא ערכי פחות ומורה שהתלמידים שעוברים אליו הופכים בממוצע לאלימים יותר (ביחס למורים אחרים באותה שכבת גיל ושאר התיקונים הנדרשים) הוא מורה טוב פחות. גם התנדבות לגופים דוגמת מד''א היא מדד טוב (מבלי שלמורה תהיה היכולת לכפות, או אפילו לבדוק, את מידת ההתנדבות של תלמידיו). כי אם מנהלים לא יכולים לפטר מורים, אז אין להם (כאחראיים על בית הספר) היכולת לשפר את רמת ההוראה ע''י הוצאת המורים הגרועים מהמערכת. דמיין לעצמך קבלן בניין שלא יכול לפטר את הפועלים העצלנים והרשלנים (וכמובן שגם לא יכול להביא מישהו במקומם). כי ככה אתה יוצר תמריץ כספי (שזה תמריץ די חזק) לחינוך ערכי. בי''ס שמצליח לחנך את תלמידיו לא לעבור על החוק (ולהיתפס) יקבל יותר כסף, ולכן יצליח לגייס יותר מורים טובים ותלמידים בהתאם. בתי ספר אחרים יעתיקו את המודל כי גם הם רוצים כסף. כנ''ל התנדבות. תגמול לפי השגים זה לא מונח גס. זה עובד בכל תחום אחר, אין סיבה לא ליישם את זה גם בתחום החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שתגמול של עובדים צריך להיות באופן ישיר לפי הישגים הועלה לראשונה כשיטת ניהול ב-1911, ע"י פרדריק טיילור. הוא בנה את שיטת "הניהול המדעי" שמדדה ביצועים של פועלים ובנתה תגמול ידוע מראש לביצועים שלהם. טיילור רצה להגביר כך את המוטיבציה של העובדים, וגם לתגמל אותם באופן הוגן. שיטת הניהול הזאת נלמדת היום רק כדוגמא ל"איך לא עושים ניהול". בני-אדם לא עובדים רק עבור כסף, אלא מיישמים יחס מוטבע מהבית לעבודה, ערכי תרבות ארגונית, רצון לזכות בהערכה וקבלה במסגרת העבודה, הגשמה עצמית וכדומה. השיטה של הנעה באמצעות תגמול לא "עובדת בכל תחום אחר" כדבריך. מדעית, נמצא שלתגמול חומרי עבור העבודה אין השפעה מעבר לטווח הקצר. אחרי הטווח הקצר העובד מתרגל לתגמול החומרי, מצדיק אותו ותופס אותו כמובן מאליו. ממילא כולנו בטוחים שמשלמים לנו פחות מדי. לא כל דבר אפשר למדוד. זה פשוט עד כדי כך. וגם דברים שאי אפשר למדוד – קיימים. לפי התגובה שלך אני מבין שאתה לא מסכים עם הטענה הזאת (הראיה שאתה מביא בפסקה הראשונה). אבל הפילוסופיה שחשבה שכל העובדות ניתנות למדידה עברה מהעולם אחרי מלחמת העולם השנייה (הפילוסופיה הזאת הרבה פעמים הכחישה שיש ערכים שאינם עובדות). אני לא מבין כיצד התנדבות למד"א או למשטרה מצביעה על ערכים גבוהים. היא יכולה לנבוע משעמום, רצון בחברה, רצון בהערכה ובהכרה, הזדהות עם תוקפן (במקרה של המשטרה), הזדהות עם דמות-מטפל (במקרה של מד"א), ניסיון להיפטר מרגשות אשמה על תשוקות אסורות ועוד ועוד ועוד. אתה לא יכול להיכנס לראשם של בני אדם. מעשים יכולים לנבוע ממחשבות שונות ואי אפשר לדעת מתוך התנהגות של אדם מה עובר לו בראש (כמו שיגיד לך כל מי שיצא קצת עם בחורות). (ואני בעד שאף אדם יחיד לא יוכל לפטר את זולתו. בוודאי לא במגזר הציבורי. לא יכול להיות שקריירה של אדם תסתיים בגלל שיגיונותיו של אדם אחר. פיטורין הם דבר הכרחי לפעמים, אבל נראה לי סביר שמנהל שרוצה לפטר יצטרך לקבל אישור מגורמים נוספים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בהנחה שאנחנו מצליחים להגדיר מדדים לערכיות - איך אפשר לדעת שדווקא המורה אחראי לכך ולא, נניח, החינוך שהנער/ה קיבל/ה בבית, בבית ספר היסודי או בהשפעה של החבר/ה הכי טוב שלו/ה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטטיסטיקה. המדגם הוא מספיק גדול, ככה שהכל מתאזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מגדיר את המדגם? כל התלמידים של אותו מורה? בהשוואה למי, למורה אחר באותו בית הספר, או בהשוואה לכלל המורים? כי אם לאותו מורה מגיעים תלמידים מאותו הרקע שנה אחרי שנה (מה שבדרך כלל קורה), אתה לא יכול לבודד אותו כמשתנה רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משווה מורה למורים אחרים שמקבלים תלמידים מאותו חתך אוכלסיה (ומגדיר פרמטרים רלוונטים לשונות בתחומים הנמדדים, כמו חתך סוציו-אקונומי) ובודק איך התלמידים שלו השתנו (ביחס לעצמם) ביחס לממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תיכוניסטית הייתי מבלה בערך 35 שעות בשבוע בתיכון (רובם, מן הסתם, לא עם מחנכת הכיתה שלי) וכמות דומה של שעות בתנועה. אתה באמת חושב שהערכים בהם החזקתי והדרך שבה הם התבטאו הם תוצאה של השפעת מחנכת הכיתה שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. גם לתופעות זניחות יש השפעה, שניכרת טוב מאוד כשמביטים במדגמים גדולים (ו35 איש בשנה זה לא מעט, בטח שלאורך קריירה). ב. אם אין לה השפעה אז בוא נרד מהרעיון הזה (במיוחד מעבר לגיל הרך) ונמדוד (ונתגמל) מחנכים לפי ההישגים הלימודיים של תלמידיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כמעט מחצית מהתלמידים בכיתה שלי היו בתנועת נוער. זה מחזיר אותי לאותה נקודה - באופן קבוע תלמידים באותו בית ספר מגיעים פחות או יותר מאותם האזורים, גם לאורך זמן. הייתה לי חברה שהתנדבה במד"א. היא התחילה לפעול שם בגיל 15, ועברה שלוש מחנכות שונות. את מי מהן תתגמל בגינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך השתנתם ביחס לתלמידים אחרים שהולכים לתנועות נוער ? מה שיעור הנשירה מהתנדבות במד"א ? מה שיעור ההתנדבות מלכתחילה ? לפי זה צריך להחליט את מי ובכמה לתגמל. ושוב, מקרה בודד לא אומר כלום, אבל אם אצל מורה אחד חצי מהתלמידים מתנדבים באירגון כזה או אחר ואצל השני אף אחד, אולי גם לו יש קשר עקיף לזה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך התנדבות קשורה לנושא? זו המטרה של מערכת החינוך? לספק מתנדבים חדשים עבור מד"א? באופן אישי, אני לא רואה בהתנדבות ממוסדת כזו איזשהו ערך חשוב, ראוי לציון או ראוי לעידוד. זה מקרה פרטי של נקודה כללית ועקרונית יותר: אנחנו (אני, אתה וכולנו) לא נסכים לעולם על מערכת ערכים "גבוהה" לפיה צריך לחנך. מעבר למכנה המשותף הבסיסי ביותר יתגלו חילוקי דיעות עקרוניים וקשים לגישור (שים לב למשל אפילו לנושא ההתנדבות שנראה לך מובן מאליו, אבל לי - להפך). אם בית הספר הוא מקום שבו בכלל ראוי להעלות את חילוקי-הדיעות האלה, אז אך רק בצורה של מסגרת המעמתת את התלמידים עם מערכות ערכים השונות מאלה שהם קיבלו בבית, ומרגילה אותה לסובלנות כלפיהן. בעיני, לא לה לבחור מערכת ערכים "נכונה", אלא לכל היותר להביא את בוגריה למצב בו הם מסוגלים לבחור את ערכיהם בעצמם, בביקורתיות, על רקע המטען שהם קיבלו בבית ובקהילה אליה משפחתם משתייכת. המאמר הביא כמה ציטוטים איתם אני מסכים בכל לב, ואח"כ התעלם מהם כאילו לא היו (אי אפשר להפריד בין חינוך לאינדוקטרינציה. כל חינוך הוא אידיאולוגי בהגדרה, ו-"חינוך הוא כיבוש תרבותי של נפש התלמיד"). לא עלתה בו, וגם לא בדיון אחריו, אפילו ניסיון להתמודד עם הטענה שבית הספר הוא פשוט לא מקום שמיועד לחנך אנשים - לפחות לא במובן הרחב הזה. אז באיזה מובן כן? הייתי אומר שבמובן הכי בסיסי שאפשר: כבוד לאחר, סובלנות, חשיבה ביקורתית ושאר הדברים שבלי מינון מספיק מהם חברה דמוקרטית לא יכולה להתקיים. אבל (א) את הדברים האלה אי אפשר למדוד בשום דרך שרלוונטית להערכת מורים (מודה: אין לי הוכחה לזה) (ב) אני מטיל הרבה ספק בכך שמערכת החינוך יכולה - באופן עקרוני - להתמודד אפילו עם המשימה המצומצמת הזו. בפרט ובמיוחד: אני כופר לחלוטין בהנחה שההצלחה או כישלון שלה בעניינים הזה. תלויים בעיקר באופי ובאיכות המורים, ולא בשיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך השתננו? אני לא חושבת שאפשר היה להצביע על איזשהו הבדל ביני לבין חברה שלי שלמדה בכיתה המקבילה, או ביני לבין חברים שלי שהיו בתנועה והלכו לבתי ספר אחרים. לא יותר מאשר ההבדלים שנובעים מכך שמדובר באנשים שונים שגדלו במקומות שונים. ובכל מקרה, אם אני בוחנת את השינויים שעברתי כנערה מתבגרת, נראה לי מגוחך לתלות אותם באשה שראיתי פחות מחמש שעות בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריטריון של כמה ראית את המורה איננו מתאים לשאלה עד כמה היא השפיעה עלייך. יש אנשים שמפגש יחיד איתם יכול לשנות הרבה. לפעמים יכולה להיות אפילו אמירה מסוימת שמחוללת מהפכה בחייך. מובן ששתי האפשרויו הן נדירות, אבל קיימות בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אבל הדברים נאמרו ביחס לשאלה אם אפשר למדוד כמה מורה קידם את רמת הערכיות של תלמידיו, ועד כמה הוא חינך ולא רק לימד אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק רציתי לומר שמספר השעות השבועיות שבהן ראית את המורה איננו קריטריון לשאלה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהוא קריטריון. זה שיש אנשים ששרדו התרסקות מטוס, לא אומר שבטיחות המעוף אינה קריטריון בבחירת קניית מטוסים עבור חברות תעופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לא ברורה. נראהה לי שהיא דיגיטלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I meant to say that even though it's possible for a teacher who hardly meets his students to deeply influence them, it's less likely, because the number of hours he meets them is still an importent factor. it's just not the only one.
the engrish announcement will be followed by a jibrish one. %^#&%^*@*&(*(_$% $%&^@%$ %^*&@1 %$&^&^*(#% )(*_*#@!%^ 4%^@$%^!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה נראה לי מגוחך לשלם לה על היותה מחנכת. אם למדת משהו בחמש השעות הללו, אפשר לשלם לה בהתאם להישגים, אם לא, אולי עדיף היה שהיית מבלה את הזמן הזה במקום אחר (שזה די מה שאני עשיתי) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלאת ההשגים של העובד כתולדה של המוטיבציה שלו לקבל תגמול היא רק דרך אחת בה תשלום עבור השגים משפר את המערכת. דרך חשובה בהרבה היא המוני המורים שיפלטו משום שהם לא מרוויחים מספיק ואילו שיכנסו במקומם בגלל שכן. כסף הוא לא חזות הכל, אבל הוא בהחלט מתמרץ חזק. כמה נהגי מוניות יצא לך לראות שלוקחים הפסקות קפה של שעתיים ? אולי תוכל באותה ההזדמנות לספר לי על חברות פרטיות שמתגמלות בעיקר על תארים לא רלוונטים וותק (מרכיב וותק קיים בהרבה מקומות, אבל הוא לא מרכזי)? איפה לא נותנים בונוסים ומקדמים עובדים מצטיינים בשוק הפרטי ? הערכת ביצועים רבעונית ותגמול בהתאם זה נוהל מקובל בשוק הפרטי, אפילו חיל האוויר כבר מאמץ חלק מהכלים הללו. אם אתה לא יכול למדוד את זה, אתה לא באמת יודע שהגישה שלך תשפר את המצב. כל אחד יכול להתחפר בעמדתו בלי שיהיה אפשר להראות מי צודק, נראה לי מטופש להוציא יותר כסף במצב כזה. באופן כללי פילוסופיות לא עוברות מן העולם, גם אם אתה בוחר להכחיש את קיומן. (מה בדיוק מונע מאותו מורה למצא עבודה בבי"ס אחר ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לענות על שתי טענות שלך. טענה ראשונה היא שתגמול חומרי היא דרך טובה להעלאת הישגים של עובדים. זאת טענה בעייתית. יש קשר בין תגמול לבין מוטיבציה, אבל המחקר מצא שבמערכות וארגונים מושג ה"תגמול" (חיובי או שלילי) הוא מושג רחב בהרבה מתגמול חומרי פשוט. הוא כולל סוגי תגמולים (כמו הערכת קבוצת העמיתים, הערכת הממונה, תואר במדרג הארגון, סיפוק מהעבודה, תחושת פרודוקטיביות), ובנוסף – הקשר הישיר בין הישגים לבין תגמול חומרי אינו מתאים לרוב התפקידים בארגון. ארגונים נוצרים בגלל שבעבודה משותפת בין אנשים שעושים דברים שונים אפשר להגיע לתוצרים שאדם אחד לא יכול לעשות (או שלא יעיל שאדם אחד יעשה אותם). הניסיון לתגמל כל אדם בנפרד לפי הישגיו פוגע בעבודת הצוות ובשיתוף הדרוש לעבודה יעילה בארגון. משתי הסיבות הללו, דוגמת נהג המונית אינה רלוונטית – נהג המונית אינו חלק מארגון. הערכת ביצועים רבעונית ותגמול בהתאם (או שיטות הניהול של פיטר דרוקר משנות ה-50) אינה דומה ל"תגמול ע"פ הישגים" במובן שאתה מתאר זאת, מסיבות שונות שלא נראות לי כל כך חשובות כרגע. בעיקר כי לא נראה לי רלוונטי מה נעשה בחברות פרטיות. אני לא רואה את השוק הפרטי כאיזה מודל לשאוף אליו (אבל אתה מוזמן, אם בא לך, לספר לי על הבונוסים של מנהלי AIG). הטענה השנייה נוגעת לשאלת המדידה. אתה כותב "אם אתה לא יכול למדוד את זה, אתה לא באמת יודע שהגישה שלך תשפר את המצב". אני חייב להודות, בעצב, שזה נכון. אני אף פעם לא יודע שהדברים שאעשה ישפרו את המצב. אני טועה הרבה ולפעמים אני משלם מחיר גבוה עבור הטעויות שלי. אני חושב שזה חלק מהחיים (אבל אולי גם בזה אני טועה). מה שלא ברור לי זה מדוע אתה אומר ש"נראה לי מטופש להוציא יותר כסף במצב כזה". מדוע? העובדה שעניין כלשהו אינו ניתן למדידה אובייקטיבית לא אומרת שאי אפשר להוציא שיפוט בנוגע אליו. האמת היא שזאת שאלה מאוד חשובה בעיניי שמטרידה אותי רבות: מה אני אמור לעשות כשאני לא יודע מהו המעשה הנכון לעשות. אפשרות אחת היא לא לעשות כלום בגלל שאני מפחד לטעות. אפשרות אחרת היא לנסות לעשות את מה שנראה לי שיש לו סיכוי להיות קרוב לדבר הנכון ולקחת בחשבון את אפשרות הטעות. וזה בערך מה שלקחתי מפופר: החיים הם פתרון בעיות בדרך של ניסוי וטעייה, כשכל פתרון מעורר בעיות חדשות ולעולם לא נדע אם אנחנו בדרך הנכונה. עדיין קשה לי עם הרעיון הזה (אני רוצה את האמת ואת הדבר הנכון), אבל אני מנסה להסתגל אליו. אם יש לך רעיונות אחרים, אני פתוח לשמוע. הפילוסופיה שעברה מהעולם היא הפוזיטיביזם הלוגי, שלמיטב ידיעתי אף אחד לא יכול להתייחס אליה כאמיתית היום (אגב, הפוזיטיביסטים האמינו במדידה ובניגוד לפופר, כן חשבו שאפשר למצוא את האמת ולבנות את הידיעות שלנו באופן הצברי אחת על השנייה). ואולי דבר לא מונע מהמורה למצוא עבודה בבי"ס אחר, אבל זה לא משנה. לא רוצה שמנהל יוכל לפטר מישהו רק כי הוא קם על הצד המגעיל שלו הבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען בשום פנים ואופן שתגמול מורים צריך להסתכם רק בשורה התחתונה בתלוש, אלא שזה צריך להיות אחד הכלים שעומדים בפני המנהל. לעומת זאת כיום לא עומד שום כלי משמעותי בידי המנהל לתגמל את הטובים (מעבר לחוסר היכולת שלו לאבחן מי טוב ומי לא, בגלל חוסר נגישות למידע). הבונוסים של מנהלי AIG הם דוגמא מובהקת לכך שאתה מקבל את מה שאתה מודד. תגמול עבור רווחים קצרי טווח תוך בניית סיכונים אדירים לאירגון זה למעשה מה שהותנו העובדים לעשות. לכן אפשר וראוי למשל להביט על השגי התלמידים לאורך תקופה, כדי לוודא אכן מטרות ארוכות טווח מושגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתלהב מהרעיון שמנהל יוכל לתגמל חומרית מורים טובים, אבל אני יכול לראות את הנחיצות שלו בחברה המטורללת שלנו. אבל אני מתנגד להשקפה שהישגי התלמידים בבחינות הם הקריטריון היחיד (או אפילו העיקרי) לטיבו של המורה. ההחלטה אם לתגמל מורה מעבר למקובל יכולה להישאר חלק מסמכויותיו של המנהל בלי שהיא תהיה קשורה לציוני התלמידים. גם בחברות פרטיות, שאתה מתייחס אליהן כאל דגם מוצלח, מנהלים קובעים אילו עובדים לתגמל לפי דעתם על תרומתם לחברה ולא בהכרח לפי קריטריונים קשוחים ובני-מדידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את האמירה של אנשי האיחוד הלאומי שגם הם תומכים בשלום עם הפלסטינאים. אתה בעד שכר גבוה למורים טובים. נהדר! פטרת את עצמך מלשלם שכר גבוה למורים כי רבים מהם אינם טובים. שקודם כל המורים יהיו טובים ואז נעלה את השכר. התמריצים שגייטס מדבר עליהם קשורים להשגים שאינם בהכרח נגזרים של רמה גבוהה של המורה כמחנך, אך הם קשורים גם קשורים לבניית מערכת מאד היררכית ואוטוריטרית. אינני מאמין שבמערכת כזאת יכולים להיות מורים טובים אלא אולי מתרגלים טובים ונוקשים. יש דרך לבחון האם מורה הוא טוב או לא טוב אך ודאי שתפיסת העולם של גייטס ודברת אינה מתאימה לה: לשאול את התלמידים. לכן השיטה שלך היא של הקפאת המצב הקיים. אם רוצים לשנות ולשפר את רמת החינוך -רמת המורים, צריכים לרוץ למרחקים ארוכים. להתחיל בתהליך שיימשך כעשר שנים. במהלכם יהיו הרבה מורים לא טובים שיקבלו שכר גבוה אך מספרם ילך ויפחת. הבסיס של השינוי יהיה אי הכנסת אנשים לא מתאימים להוראה. אני מאד חושש שבכל רפורמה שיובילו אנשי עסקים, יהיו מדדים פשוטים: למשל שמורה ידרש לציוני פסיכומטרי כמו לרפואה; למשל, ממוצע הציונים שתלמידיו מוציאים. אני מניח שהאנשים באתר הזה פגשו לא מעט דוקטורים באוניברסיטה שהיו מורים נוראיים ושום השתלמות הוראה לא היתה משפרת בהרבה את איכותם כמורים. אינני מאמין שמורים טובים יכולים לעבוד במערכת תגמולים תעשייתית ואוטוקרטיה של המנהל ולהמשיך להיות טובים לאורך זמן. מורים איכותיים לא יעבדו בסביבה כזאת. בסביבה כזאת יפטר המנהל את המורים העצמאיים והלא ממושמעים למרות שהם יכולים להיות אנשי חינוך מיתולוגיים. נניח שפתאום כל המורים הפכו לטובים ומעניינים; מישהו כאן מאמין שיכפילו את שכרם כדי שלא יתחיל שוב תהליך של מיון שלילי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, הערכים החינוכיים שיש להנחיל לתלמידים לדעתך הם: חשיבותו של נימוס, מי נגד מי, ומחיר הבחירה. בעיניי, לפחות, רק הראשון הוא "ערך", ועל אף חשיבותו אין הוא החשוב ביותר. התשובה לשאלה באיזה עולם אתה חי תלויה מאוד בהשקפתו של המורה, וקשה לומר שהיא יכולה להיות כללית. המודעות למחירה של בחירה איננה "ערך" אלא תפיסה מסוימת, התלויה מאוד בצורת הצגתה. לעומת זאת, הייתי חושבת שיושר, יושרה, והתייחסות אמתית ורצינית לאחר הם ערכים חשובים וחיוניים עד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני רב- השנים כתלמיד: א. בני 18 אינם בשלים במיוחד לדיון תיאורטי על ערכים. אני זוכר מורה לפילוסופיה שבמשך כמה שבועות לא הצליחה להרים דיון בנושא "ציות לחוק במדינה דמוקרטית" מעבר לרמת "מי שרוצה לא לציית, שלא יציית- ושייענש". הדרך היחידה להנחיל ערכים במערכת חינוך היא לפעול לפיהם- נאמר, לתת ציון טוב למי שבקיא בחומר הנלמד ולא למי שכותב בכתב יפה או מוריד מהאינטרנט (יושר והישגיות), לעזור למי שמתקשה וכו'. באופן דומה, החינוך המצויין שקיבלתי בחוגי הסיור של החברה להגנת הטבע נבע מכך שארגנו בעצמנו טיולים. ב. כשאני חושב על זה כך, למה בעצם מורה למתימטיקה/פיזיקה/ כלכלה/ביולוגיה/כימיה/חינוך גופני/ גיאוגרפיה צריך להיות שונה בהרבה מעובד ציבור רגיל? הרי שניהם נדרשים רק לפעול לפי אותם ערכים (יושר, מקצועיות וכו'). אני מסכים שמחנכים ומורים לספרות, אזרחות, היסטוריה ותנ"ך צריכים להיות בעלי יכולת גם לבטא את הערכים, ולא רק לפעול לפיהם. ג. שאלת "ההכנה לחיים האמיתיים" בהחלט מעניינת מאוד. ביה"ס שכולנו מכירים מכין לחיים של עבודה משרדית או מפעלית (ערכי סדר, משמעת, הישגיות) ולא לחיים של יזם או יוצר, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת לגבי יאיר, אבל נראה לי שרוב המגיבים כאן (ואני ודאי בכללם) לא התכוונו לדיונים תיאורטיים בעניינים החינוכיים/ערכיים, אלא בדיוק לפעול לפיהם, להוות דוגמה טובה, לתגמל לפיהם וכו'. לגבי ההכנה לחיים האמתיים - שוב, זה נראה לי קצת מעורפל. לא ברור לי איך מחנכים לזה, לא ברור לי מי ייצר את התפיסה הנכונה שיש לכוון אליה, לא הראה לי כלל שיש דוקא אחת כזאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יקבע איך לחנך? ומי יקבע אילו תעשיות לקדם, איזו רמה של איכות סביבה נדרשת, באיזה כיוון צה"ל יתפתח, איזו מערכת בריאות תהיה לנו? כמו בכל תחום- שילוב של החלטות פוליטיות לפי ניתוח ונתונים מקצועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מי שרוצה שלא לציית, שלא יציית ושייענש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת לגבי מי נגד מי ומחיר הבחירה, אבל ארחיק לכת ממך ואקבע שגם הנימוס כפי שהוא מוצג כאן אינו ערך; הוא צורת התנהגות. צורה כזו יכולה לנבוע מתוך ערכי יסוד (למשל, כבוד האדם), אבל כאן היא מוצגת בסך הכל כפרט אחד מתוך "מחירה של בחירה": המשאבים סופיים ואני לא יכול לקבל הכל, לכן אני צריך להתפשר. כמו תפישת "מחיר הבחירה" כולה, אגב, הניתוח הבסיסי הוא הובסיאני במהותו ורואה את העולם כמקום של משחק סכום אפס ולא כמקום שבו הפרטים יכולים ואף מעוניינים לשתף פעולה כדי להשיג יחד מה שכל אחד מהם אינו יכול להשיג בנפרד. התפישה החינוכית הזו חסרה לא רק את היושר וההתיחסות המכובדת לאחר אלא גם את המעורבות והמחויבות, החשיבה הבקורתית ועוד אלף ואחד דברים. עוד שאלה מעניינת היא עד כמה מערכת החינוך יכולה להקנות צורות התנהגות (כמו נימוס). התנהגות היא דבר שנרכש בעיקר מתוך חיקוי; מערכת החינוך פועלת בטווח התנהגויות מצומצם ובחלק קטן של שעות היום, וממילא מתקשה להחדיר התנהגויות. דיונים מלומדים בכתה (ואפילו הקפדה על מאפייני נימוס בסיסיים בכתה) הם בעלי השפעה מעטה מאד לעומת הורה שצועק על ההורה השני, אח גדול שחותך נהגים בכביש או חברים שאופי ההתנהגות והשיח ביניהם רחוקים אלף מילין ממה שהמורה היה רוצה להקנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חשוב מאוד לחנך. ב. כדי לחנך, הבה נקבע כמה קריטריונים חיצוניים, ומי שעומד בהם יתחיל מ-10,000 שקל (נטו) לחודש, ללא כל פיקוח על איכות עבודתו. פיקוח זה פיכסה. אני בהחלט רואה איך המאמר מקדם את האינטרסים של המורים. הקטע לגבי קידום האינטרסים של התלמידים קצת פחות ברור, ונראה שהוא מתבסס על הנחת יסוד שמי שבוחר ללכת להוראה הוא מלכתחילה בודאי אדם משכמו ומעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המשכורות יהיו גבוהות, אז הרבה אנשים ירצו ללכת להוראה, ואנחנו נוכל לבחור את אלא שהם משכמם ומעלה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נבחר? והאם אתה מסכים, לפי טיעון זה, לטענה שכיום רמתם הערכית של רואי חשבון גבוהה יותר מרמת המורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, לא אני כתבתי את המאמר. ברור שמישהו יצטרך לבחור איכשהו (הרי לא נקבל את כל מי שרוצה, מדובר בהרבה כסף, ומדובר בילדים שלנו). את רואי החשבון בוחרים לפי היכולת שלהם לבצע ראיית חשבון, ואני מסכים שהיכולת שלהם בראיית חשבון טובה יותר משל המורים. את המורים נבחר לפי היכולת שלהם להיות מורים, ואם ניתן משכורות גבוהות, אז אדם שיכול להיות גם מורה וגם רואה חשבון, יעדיף לנסות להיות מורה ורק אחר כך רואה חשבון (בזמן שהיום הוא מנסה להיות רואה חשבון ורק אחר כך מורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, פה הבעיה שלי - הקטע של ה"נבחר". אם יש לך היכרות עם המכללות להכשרת מורים, כרגע הקטע של ה"נבחר" מסתכם לא פעם ביכולת לאיית את שמך נכון, וכמה מהמורים-לעתיד שנתקלתי בהם היו כאלה שלא הייתי מפקיד בידיהם ילדים. כנ"ל, לא מעט מורים במערכת לא ממש מתאימים לתפקידם גם לפי מחבר המאמר. אז אם אנחנו מניחים שצריך *לבחור* את המורים, משמעות הדבר - לפני העלאת המשכורת - בדיקת כל מורה ומורה במערכת, שינוי הכשרת המורה ומערך הקבלה ללימודים, וכן הלאה וכן הלאה. ופה, אפעס, מחבר המאמר לא מסביר לנו *כיצד* זה יתבצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף לא להשתלח במיכללות להכשרת מורים: חלק גדול מהמורים לתיכון מוכשרים באוניברסיטאות - לא רואים איכויות הוראה גבוהות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עדיף להשתלח גם באוניברסיטאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היה הגון ותעשה את זה. ברגע שאתה משתלח רק במיכללות, אתה יוצר הנחה שרמת ההוראה הנמוכה, מקורה במיכללות והן מקלקלות את שמם של המורים הטובים בוגרי האוניטברסיטאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממרצה שלימד הן במכללה והן באוניברסיטה קיבלתי רושם שאין הבדלים גדולים ברמה ביניהן, למעט העובדה שההכשרה המעשית שמספקת המכללה בהוראה מוצלחת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב דווקא שהפרשנות שלך איננה מעידה על הגינות, אבל למען הסדר הטוב: אין לי ספק שגם באוניברסיטאות יוצאים לא פעם מורים גרועים. עם זאת, ההכרות שהייתה לי איננה עם המסלול להכשרת מורים באוניברסיטאות, אלא עם כמה מכללות. אין בכך כדי לבטל או לשלול גריעות של כל הטוען לכך על-פי חוק, ואין בכך כדי לטעון חלילה שבאוניברסיטאות יודעים להכשיר מורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עורך דין טוב על פי הסיפא שלך. יתכן ואינך מטפל במסלול להכשרת מורים באוניברסיטאותמ כי אינך מכיר אותו. היות שהסברתי כבר קודם מהן התכונות הדרושות למורה טוב לדעתי, ממילא זה מפחית את חשיבות ההשוואה בין הכשרת המורים באוניברסיטאות לבין המיכללות. העובדה שאולי באוניברסיטה דורשים פסיכומטרי קצת יותר גבוה, איננה עושה את הסטודנט מתאים יותר להוראה. הרי גם באוניברסיטה רוב הפונים להוראה אינם עושים את זה בגלל שהחינוך בוער בעצמותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פוליטיקאי טוב על פי הרישא והסיפא. אני סיפרתי על מה שאני מכיר, וכמדומני שגם אתה לא טורח להוסיף מגילת הבהרות בסגנון זו שבאה עם כל מכשיר חשמלי לכל קביעה שלך, שלא לדבר על דוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אתנדב אני. מנין תביא את הכסף1? על פי השמועה, למשל כאן: ההוצאה על חינוך בישראל לא נופלת מהמקובל במדינות מפותחות עד כדי שופעות. אני נוטה מאוד לחשוב שהבעיה היא לא בתחום הקצאת המשאבים, אלא באסטרטגיה החינוכית בישראל. 1 בלי לענות "מההתנחלויות". כל מי שחסר לו רוצה שיקחו מהם ויתנו לו, אבל שוכח שגם אם באמת יקחו מהם, עדיין יתמודדו על האוצר כל שאר חסרי הממון בארצנו. כפי שכל דובר של קבוצה הסוטה בדרך כלשהי מהנורמה בחברה (להט"ב, חירשים, אוטיסטים, מזמזמים כרוניים וכו') טוען שקבוצתו מהווה (על פי מחקרים!) 1-10% מהאוכלוסיה, מה שמחייב כל אחד מאיתנו להיות נכה, כושי, חולה זיבה, אב לתאומים ואם לשלישיה, מתחת לקו העוני ובוגר מכללה חוזר בתשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר את מה שאומרים באוצר. אם אכן ההוצאה לחינוך היא כמו למשל בפינלנד שעומדת במקום הראשון במדדים לבחינת רמת החינוך, שכר המורה שם גבוה פי 2, מספר שעות ההוראה הפרונטליות שלו קטן משל המורים אצלנו- אז תן לנו את הפתרון לתעלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשרד החינוך יש מערכת ביורוקרטית ענפה להפליא. יש טוענים שהיא אחראית לבליעת חלק ניכר מהתקציב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חש שיש סתירה אירונית חריפה במיוחד בין הצהרה עקרונית על תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית לבין דרישה בפועל שבזמן שמעלים את גיל הפנסיה ל-67 בזמן שהיכולת של עובדים למצוא עבודה ירדה לגילאי 40-50, דוקא למורים יורידו את גיל הפנסיה ל-55? נכון שקשה לעבוד עם בני אדם (או עם ישראלים) ונכון שחינוך הוא קריטי, אבל מה עם עובדים סוציאליים, פקחי משרד הבריאות, שוטרים, משגיחי כשרות וסתם מניחי תפילין? האם לא עולה על הדעת ההשערה שמעמדם הירוד של המורים נובע פחות משכרם הירוד ויותר מן העובדה שארגוני המורים פעילים אך ורק בעניינים פרופסיונלים ואינם קיימים כלל בשום פעילות ציבורית שאינה נוגעת ישירות לשכרם של המורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאיגודים מקצועיים פעילים בענייני חברה ומדיניות אומרים להם: זה לא עניינכם, אתם לא שייכים לשדה הפוליטי אלא לשדה המקצועי, ואסור לכם להשפיע על החלטות פוליטיות כי אתם מייצגים רק חלק קטן מהבוחרים וכי הכוח שלכם הוא לא הוגן. כשאיגודים מקצועיים מתרכזים בעניינים פרופסיונאליים אומרים להם: אתם לא פעילים ציבורית מעבר לשדה המקצועי ולכן מעמד החברים שלכם ירוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד פועלי הנמלים לא מתיימר לטעון שיש לו סמכות או אמירה מוסרית כלשהי. המורים, באופן מובהק, טוענים לייחוד בתור מקצוע שמלמד ומנחיל ידע וערכים. במצב הזה, לא פלא שדורשים מהם לעמוד לפחות בסטנדרטים אותם הם אמורים להנחיל. כפי שכבר ציינתי, האיגוד המקצועי של המורים נתפס כמוצלח הרבה יותר בדאגה למורים מאשר בדאגה לתלמידים, מה שהופך תמיד לחשודות את הצהרותיו על שיפור תנאי ההעסקה של המורים (אך לא הפיקוח) כמיועדות לשיפור מצב התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין *האיגוד* לבין הידע והערכים? איגוד מקצועי אמור לעסוק בדאגה לחבריו ולא בדאגה לתלמידים. זה לא תפקידו. במחשבה שנייה, אני חושב שהסטנדרט הכפול ביחס לאיגוד המורים בארץ נובע מהמעבר המהיר מחברה שמבוססת על מודל סוציאליסטי אירופאי לחברה של קפיטליזם חובק כל אמריקאי. באירופה, איגודים מקצועיים הם חלק מהמערכת הפוליטית. הם מהווים (או לפחות היוו) את השידרה של מפלגות השמאל, "הפועלים". מיסי החבר תמכו במפלגות העבודה. ראשי האגודים היו שייכים לא פעם לשמאל הרדיקלי ואפילו לשמאל הקומוניסטי. היומרות של האיגוד המקצועי היו להשקפת-עולם ולא רק לדאגה פשוטה לאינטרסים של חבריו. לעומת זאת, המודל האמריקאי של איגוד מקצועי הוא של גוף שדואג לאינטרסים של האנשים שחברים בו. כל עמדה פוליטית מטעם האיגוד נתפסה כאיום על החירות האינדיבידואלית של חבריו. האמריקאים האמינו באינדיבידואל, לא במעמד. האיגודים המקצועיים בישראל נבנו לפי המודל האירופי, כמייצגים מעמד. הם עברו הרס מהיר בדרך למודל האמריקאי, אבל נותרו מהן תביעות "אירופאיות" באופיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבדוק ותיווכח, שלא פעם ארגוני המורים דיברו על *טובת התלמידים*. בנוסף, אי אפשר בתור מורה לטעון לסטטוס מיוחד מפני שאתה עסוק בחינוך, ואז בתור איגוד מורים לטעון שמושאי החינוך לא מעניינים אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן אפשר - בשיטה האמריקאית - לטעון בתור איגוד מורים שאני לא עוסק בטובת התלמידים אלא בטובת המורים. אבל אולי הניכור השתלט גם עלי. ארגוני המורים דיברו על טובת התלמידים בגלל (א) הם עצמם לכודים בין שתי התפיסות הרעיוניות של מהו אגוד מקצועי, (ב) מניפולציה של השיח הציבורי, כמו שמבצע כל גוף שפעיל בשיח הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה למשל את פתיחת המאמר: "לשם שינוי, בואו נדבר על חינוך. חינוך, לא הוראה. השכלה היא חשובה, אבל היא אינה הנושא העומד על הפרק. אני רוצה לדבר על אותו דבר חמקמק שנקרא חינוך, ואולי אפילו להרחיק לכת ולומר – חינוך לערכים." בשם החינוך, חינוך לערכים - כלומר, טובת התלמידים - המחבר בא ומציע סדרת הצעות שחלק ניכר מהן עוסק בטובת המורים. כל מי שדורש משהו בתור איגוד מקצועי ממוצע עושה את זה בשמו של אמצעי לחץ כלשהו: או תיתן לי, או אשבית לך את המפעל. במקרה הזה, המאמר מתחיל בטובת התלמידים, ומסתיים ב"איך נחשב את שכר המורים". כלומר, אמצעי הלחץ הוא טובת התלמידים: רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים. אבל כיוון שהנושא מלכתחילה הוא חינוך, אזי פעולות של הפעלת-לחץ שלא נראה שטובת התלמידים עומדת מאחוריהן, משדרות, אם נהיה פשטניים את המסר "רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים שלא דואגים לטובת התלמידים", וממילא אתה מקבל את היחס הציבורי הממוצע לרן ארז. סביר מאוד שהסיבות הן כפי שציינת; התוצאה, בכל מקרה, היא סתירה פנימית רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא את מהלך המאמר אחרת. אבל מאחר שאני מניח שמחבר המאמר בסביבה, נראה לי מיותר שאשמש כפרשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה נראה לי שכדאי שאבהיר: השתמשתי במאמר כדוגמה למהלך. אני לא חושב שמחבר המאמר הוא רן ארז או שהוא מתכוון להשתמש בחינוך כלחץ לתנאים כלכליים. השתמשתי בו כדוגמה לטיעון אופייני ש,כיוון שהוא בא בין השאר בשם טובת התלמיד, שולל את האפשרות של איגוד מורים לומר 'טובת המורים מעניינת אותנו ותו לא' ולקבל את זה במידה סבירה של לגיטימציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שארגוני המורים מאוסים. אני רק לא בטוח שזה למשנה לנושא עצמו: נראה לי שבנושא הזה טובת המורים וטובת התלמידים מתלכדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך נכונה במידה רבה מאד ובפרט מעמידה את העניין במקומו הנכון: אין פסול בכך שארגונים מקצועיים עוסקים בעניינים פרופסיונליים. מרכיב המיאוס בארגוני המורים שעליו הצבעת נובע יותר מאישיותם של העומדים בראש הארגונים מאשר מתחומי עיסוקם. יש לא מעט מורים עם אג'נדה ציבורית וחברתית. העובדה שציבור המורים כקולקטיב בוחר לעמוד בראשו דוקא את ה"מאוסים" ולא את אלו עם ה"אג'נדה" היא המטרידה. דוקא הערתו של טוידלדי היא מדוייקת לחלוטין: יאיר רובין יצא בתחילת מאמרו לחפש את "תיקון העולם" במערכת החינוך. היכן הסתיים מסעו? חלק מרכזי בפתרון שלו הוא הורדת גיל הפנסיה למורים דוקא ושאר "צ'ופרים" פרופסיונליים. החזון הזה אינו מלהיב אותי יותר מהחזון של ש"ס לתקן את העולם ע"י קצבאות ילדים ומענקים סקטורליים הגובלים בגזל ממש. המציאות בחוץ היא שבשלטון נמצא אדם שהתמחה ב"הצלת כלכלת ישראל" ע"י שוד קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי של האזרחים. כעת מר נתניהו שבוי בהבטחותיו להטבות סקטוריאליות נוספות ע"ח קופת הציבור ובאילוצים של משבר כלכלי בינלאומי, שיאלצו אותו לשלוח ידו פעם נוספת אל חסכונות הציבור ו/או אל תקציב הביטחון. במציאות כזו הצעה להוריד את גיל הפרישה דוקא למורים נשמעת רע בדיוק כאילו ש"ס הציעה להגביל את קצבאות הילדים לילד השישי ומעלה ואת הפרישה המוקדמת לבעלי זקן ממוצא מזרחי. עוד רציתי להעיר שמה שכתב יאיר בדבר "משכורות המורים במדינות מערביות מתוקנות" הן מטעות. לפחות בארה"ב יש מערכת חינוך פרטית ששם אולי המורים משתכרים יפה, אך משכורות המורים במערכת החינוך הציבורית ורמתם נמוכים באופן ידוע לשמצה (איך מערכת חינוך לעשירים יושבת עם הערכים של יאיר איני רוצה לנחש). יתכן שבמציאות של ימינו מעמדו של אדם קשור באופן בל ינתק לרמת הכנסותיו (כמו אצל ידוענים, עורכי דין, סוחרי סמים וראשי פשע (-:) ושיפור מעמד המורה עובר בהכרח דרך שיפור שכרו. השימוש בקלישאות לא מדוייקות אינו מסייע לטענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא עניינים עקרוניים שבהם אני חולק עליך כאן, מצטער. בנוגע לקלישאה של שכר המורה, העניין הוא שהכל מתחיל (אף שאולי לא נגמר) בעניין הזה. אבל גם כאן כנראה אין לנו מחלוקת מיוחדת. מרגיז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהמורים טוענים ''ליחוד בתור מקצוע שמלמד ומנחיל ידע וערכים''. לדעתי הם פשוט טוענים שהמקצוע שלהם מאוד חשוב ומשפיע על כולנו, ולכן כדאי שנמלא את דרישותיהם, בטוב (כי אכפת לנו מעתידנו) או ברע (שביתה). לא שונה מעובדי חברת החשמל, מלבד החלק של ה''בטוב''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין סתירה אירונית חריפה במיוחד אלא להיפך. יש נבזות לא אירונית בהעלאה גורפת של גיל הפנסיה ל-67 בזמן שהיכולת של העובדים למצוא עבודה ירדה לגילאי 40-50 ובהתחשב בשחיקה העצומה של מקצוע ההוראה ומקצועות נוספים. כמובן תוך כדי שחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה. גם באירופה דיברו על העלאת גיל הפנסיה ל-67 אבל עם ההבדל הקטנטן שפיטורי אדם בגיל 50+ בסקנדינביה, גרמניה וצרפת, אינם משאירים אותו במצב של פיטורי עובד ישראלי בגיל הזה. האינטרס להוציא לפנסיה מורים בגיל מוקדם יותר הוא שלי (לא כמורה לשעבר) ,שלך, של הורים וכמובן של ילדים ונוער.יש מורים יחידי סגולה שיכולים לעבוד עד הפנסיה ואף מעבר לכך אך אלו לא הרוב. הסיפור של ארגוני המורים הוא סיפור עצוב ונובע בעיקר מההסטוריה של התפתחות האגודים המקצועיים בישראל. ההנחה המוקדמת בדבריך, שאולי לא התכוונת אליה, מקבלת את הרפורמה בפנסיה מעשי נתניהו תוך שבירת ההסתדרות (עם עזרה רבה מצידה) ושחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה- כדבר נכון וצודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. היו לי בתיכון כמה וכמה מורים ש"לא נעים לפטר אותם בגיל כזה" אז היו זורקים אותם על כיתות ט' וי' שלא ניגשות לבגרות. התוצאה - התחלנו ללמוד באמת את החומר רק בשנה של הבגרות. את כיתה ט' סיימתי (בבית ספר אחר) עם הסכמי ורסאי. את כיתה י"א פתחנו עם הסכמי ורסאי. מה עשינו במשך שנה שלמה, כמה שעות בשבוע בשיעורי היסטוריה? אין לי שמץ של מושג. ולעניין ירידת יכולת מציאת העבודה של עובדים החל מגיל 40 - זו רעה חולה שיש לעקור מן השורש, ויפה שעה אחת קודם. איך? אני לא יודעת. שטיפת מוח בתקשורת? בונוסים מטעם המדינה למעסיקים שיעסיקו עובדים מבוגרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיעורי הסטוריה בכיתה י' (1998) למדתי על יוון, האימפריה ההלניסטית והעם היושב בציון בתקופתה ורומא. על אף אחד מאלה לא נבחנתי בבגרות, אבל אני מהמר שאני זוכר יותר מממה שלמדתי בכיתה באותה שנה מאשר בשנתיים שלאחריה. החומר שעליו נבחנים בבגרות בכל שנה הוא, למיטב הבנתי, חומר שנדרשת שנת לימודים אחת כדי ללמד אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה חבל. דווקא חומר מעניין ביותר. לא למדנו את זה. (כשאני אומרת שאין לי מושג מה למדנו - המורה היה מספר בדיחות על צ'אוצ'סקו. לא היינו אפילו קרובים ליוון, רומא והעם העברי היושב בציון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעצם אתה אומר לי שצריך להוריד את גיל הפרישה לכולם. יורשה לי גם להציע שקצבאות הילדים יוכפלו וישולשו ויחולקו באופן שוויוני, כולל לאלו שאין להם ילדים בכלל. אני מקווה שברור לך שתשובתך מוליכה אותנו עמוק לתחום הדמיון והאוטופיה. ב. "פיטורי אדם בגיל 50+ בסקנדינביה, גרמניה וצרפת, אינם משאירים אותו במצב של פיטורי עובד ישראלי בגיל הזה" - המשפט נכון עובדתית אך לא באופן שהתכוונת אליו. אדם בן 50+ שאיבד את מקום עבודתו במדינות שהזכרת, הסיכוי שיחזור לשוק העבודה הוא אפסי. רק ששם התוכניות הנדיבות לפנסיה וביטוח מובטלים הן שאחראיות לכך. אני מעיר על כך משום ששוב ושוב אני נתקל בכך שאנשים הרוצים להלין על המצב בישראל משתמשים בהשוואות מטעות עם "מדינות המערב המתקדמות" כביכול. ג. "האינטרס להוציא לפנסיה מורים בגיל מוקדם יותר הוא שלי ... ,שלך, של הורים וכמובן של ילדים ונוער". חוששני שגם לכך איני מסכים. ישנו אמנם אלמנט של שחיקה אך נראה לי שיש תהליך חשוב ממנו: מורה שהתמיד במשרתו עד גיל 55 למשל, חזקה עליו שאינו מן הגרועים במקצוע. חוק פנסיה מוקדמת למורים עלול לגרום לאפקט הפוך מן הצפוי: פרישה דוקא של מורים שהיה רצוי להשאיר במערכת. ד. "ההנחה המוקדמת בדבריך, שאולי לא התכוונת אליה, מקבלת את הרפורמה בפנסיה מעשי נתניהו תוך שבירת ההסתדרות (עם עזרה רבה מצידה) ושחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה- כדבר נכון וצודק" - אני לא מבין למה בדיוק כיוונו דבריך, אך נדמה לי ששבירת ההסתדרות התרחשה הרבה לפני תקופתו של נתניהו (וגם שחיקת מדינת הרווחה החלה לפניו). נכון וצודק? אני לא יודע. אני מקבל אותה כעובדת חיים. המציאות אומרת שמצבם של עובדים לא מאוגדים היום אינו בהכרח גרוע ממצבם של עובדים מאוגדים ורוב היתרונות שיש לעובדים מאוגדים נבנו על גבם של עובדים לא מאוגדים, מה שממילא מצמצם את מרווח התועלת של האיגודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני אומר בעצם את מה שאני אומר ולא את הפרשנות הנסחפת שלך. אם תראיין מורים אחרי גיל 40, תגלה שרבים מהם מתגלגלים לקראת הפנסיה ועדיף שיפרשו. נכון שיש לא מעטים שהם שחוקים כבר בשנות ה-30 שלהם, אבל כמובן שאי אפשר להחיל עליהם את הנהוג בצבא ובגיל הזה הם עדיין יכולים להסב מקצוע. ב. התכוונתי בדיוק למה שכתבת. ג.לא נכון. מורה בגיל 55 שאיננו שחוק והוא מעניין ומחנך בעל יכולת לא יפרוש בגלל הפנסיה. לעומת זאת הנזק ממורים שחוקים גדול לאין שיעור. ד.אני מסכים איתך ששבירת ההיסתדרות והפגיעה במדינת הרווחה החלה לפני נתניהו. ההיסתדרות לא היתה אף פעם לאחר קום המדינה איגוד מיקצועי טוב. השבירה שלה אכן אירעה בעזרתה האדיבה. ההשוואה בין מצב העובדים המאוגדים ללא מאוגדים איננה רלוונטית לכאן כי הדיון בזה דורש דיון במהותה של ההסתדרות כאגוד מקצועי וההסטוריה של ההתנהלות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אפרופו ההסתדרות, האם שמעת היום את נאומו של עופר עיני במרכז העבודה? ואם כן, מה דעתך עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי רעה עליו לא מהיום. ארגון האגודים המיקצועיים שהוא עומד בראשו הוא ארגון מנוון, לא דמוקרטי- אפילו אנטי דמוקרטי. האינטרס של הארגון הקיים דוחה את האינטרסים של העובדים. בזמן שביתת המורים הוא מאד כעס על שהמורים מהשטח העזו ללחוץ על ארז שלא להכנע בכבוד לממשלה. הוא איננו מתאמץ לתמוך בהתארגנויות ספונטניות של עובדים פן יערערו את המנגנון. עם חברים כאלו לא צריך אויבים. לא אתפלא אם הוא יראה מחובק עם אורי יוגב יועצו של נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא היכרתי אותו יותר מדי עד עכשיו, וההתרשמות שלי ממנו לא הייתה מוצלחת במיוחד. בכל אופן, איך הוא בהשוואה לפרץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחילה, אנחנו רואות בעופר עיני אדם טוב. טוב מאוד אפילו. לא בהקשרו כראש ארגון מקצועי הנשען על עשרות אלפי עובדים מועדפים כחברת החשמל, מקורות, בנקים, נמלים. שם הרוע פורח. והנפוטליזם. מדברת על ההבנה שלו כי המצב הכלכלי בישראל קריטי. מחייב הידברות והתכוננות רב-רבדית. הוא קורא לזה "שולחן ארבע רגלי". ממשלה, מעסיקים, הסתדרות, מימשקים פיננסיים וכלכליים + רגולציה. עופר עיני מבין היטב את הדילמה העכשווית, ולעתיד. אני חושבת שהוא סוג של מנהיג ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפוטיזם, אאז"ן. למי הכוונה כשאת אומרת "אנחנו רואות"? (ראיתי את הפניה הזאת בעוד תגובות שלך וכבר לפני כמה זמן הסתקרנתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפוטיזם, כמובן. לא יודעת מהיכן הקלדתי את ה"ל" באמצע המילה. 'אנחנו רואות' - כי אנו תאומות זהות (הברמנית המקורית יצאה ראשונה לאויר העולם. מוזר, למרות אותם הגנים, ובית גידול סביבתי כמעט דומה - היא ספורטיבית ואסרטיבית ואני יותר בטטת T.V) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהוא יותר מפולפל מפרץ. שניהם עסקו בשימור כוחם וכוח המנגנון שבידם. העובדה היא שבזמנו של פרץ האגודים המיקצועיים המשיכו להיחלש למרות שמשבר תחילת שנות ה-2000 היה אופציה לבניית איגודים מסוג חדש והרחבה גדולה של מה שקרוי העבודה המאורגנת. גם עכשיו יש לעייני הזדמנות פז לזה אך הוא יפספס אותה, כי הוא רוצה רק עבודה מאורגנת ולא מתארגנת באופן ספונטני. ההסתדרות היא מה שנשאר ממכשיר ארגוני של שליטה פוליטית בעובדים. כמכשיר היא נחלשה אך פעיליה לא הבינו שהיותה מכשיר שליטה הוא שמחליש אותה. עייני והמנגנון שלו אינם מעוררים אמון ואינם מסוגלים להדליק את האנרגיות של עובדים שונים להתארגן. העובדים רואים את הועדים כבעלי פוטנציאל להיות נגועים בשחיתות, ככאלו שימכרו אותם תמורת טובות הנאה ואינטרסים שאינם האינטרסים שלהם. כל הנושא של הלנת שכר ברשויות המוניציפליות זכה להתייחסויות די מינוריות של ההיסתדרות- הן בימיו של פרץ והן אצל עייני. פעם אחת כשראה שאיננו מסתכן, הכריז על שביתה במשק בעניין הזה. בענייני מפעלי ים המלח, חיפה כימיקלים, מטרודן - לא במיוחד הרגישו את ההסתדרות. ראו שהיא לא רוצה לסכן אינטרסים שונים ולכן היו מאד אנמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה:) וסליחה על המשך השאלות (כשיימאס לך אתה יכול להפסיק לענות!): מהו משבר תחילת שנות ה-2000? ומה מחליש את האיגודים המקצועיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר בתחילת שנות ה-2000 הוא המשבר שנבע מהאינטיפדה והתפוצצות בועת ההייטק. את האיגודים המיקצועיים מחלישים בעיקר שני גורמים: האבטלה והם עצמם. לתפיסתי, אגוד מקצועי חזק -אינני מתכוון לחוזק של עובדי חברת החשמל ומקורות- הוא איגוד דמוקרטי ששואב את עוצמתו מלמטה. ההיסתדרות איננו איגוד דמוקרטי לכן אין בו את עוצמות המעמקים. היתה הבלחה של עוצמות כאלה בשביתת המורים אך עייני וארז הצליחו למרוח את העוצמות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו נזכרתי בעניין בועת ההיי טק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין מה הקשר. חיים רמון ריסק את ההסתדרות הרבה קודם, והעובדים בהיי-טק לא היו מאוגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשכתבתי שההיסתדרות תרמה הרבה לריסוק עצמה, התכוונתי גם לזה. ההסתדרות רוסקה כבר ב-1985. ב. 11% אבטלה שהיתה בתחילת שנות ה-2000 היתה של עובדי ההייטק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז זה לא ממש קשור לנתניהו. ב. מן הסתם היא לא הייתה של עובדי ההיי-טק, אז מה הם בכלל קשורים להסתדרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מה אתה רוצה מחיי. הרי התייחסתי לשאלה של האייל האלמוני לגבי שנת 2000 . אני מבין שאתה טוען שכל מה שקרה להיסתדרות ולשכירים כשנתניהו היה שר האוצר, אינו קשור אליו כלל. אין לי אלא לסיים את הויכוח באמירה שצדיק באמונתו יחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך נתניהו אחראי לדברים שאירעו לפני כהונתו, ומה הקשר פיטורים בהיי-טק לכוחה של ההסתדרות, שלא הייתה רלוונטית בענף ההוא לא לפני ולא אחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים "תחילת שנות ה-2000 " אני מתכוון למשבר של תחילת שנות ה-2000. לגבי חלקו של נתניהו-אני מתכוון כמובן לכהונתו כשר האוצר ודרך טיפולו במשבר מ-2003. כבודו של קודמו- סילוון שלום במקומו מונח. למזלו של נתניהו היה לו מזל- אם אפשר להשתמש במבנה האבסורדי הזה של המשפט- והוא קיבל רוח גבית בין לאומית של יציאה ממשבר ההיטק. את ההתנהלות של נתניהו אז הגדירו הרבה כלכלנים כאובר קילינג. סיכם אותה גם אורי יוגב, כמדומני יועצו הכלכלי עכשיו-"שברנו את העבודה המאורגנת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למזלו היה לו מזל", אינו אבסורד כלל. התכוונת "למזלו לא היה לו מזל" או "לחוסר מזלו היה לו מזל" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון לומר, שהצלחה של נתניהו או כשלון מדיני של הפלסטינים לעולם אינם תלויים במעשיהם של בעלי הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשן כמוך חסר בספורט. הניסוח איננו אבסורדי בתוכן שלו אלא בצורה: העלאת המילה "מזל" בריבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד בשבילך, לא רק פיתרון אחד - אלא שלושה 1. ישראל מוציאה המון על חינוך, כשמדד ההשוואה הוא "אחוז מהתמ"ג". למרבה הצער ישראל הרבה פחות עשירה ממדינות מערב אירופה, ולמורים לא משלמים ב"אחוזי תמ"ג", אלא בשקלים. אם נשלב את הנתונים מהמסמך הקודם והמסמך הזה נקבל שישראל משקיעה בחינוך 8.5% מהתמ"ג שהם כ-2193 דולר לנפש. לעומת זאת, שבדיה משקיעה בחינוך רק 6.7% מהתמ"ג, שהם 2445 דולר לנפש. (התרגום לדולרים הוא התרגום הנכון להשוואה - במונחי כוח קניה) 2. גם "השקעה בחינוך בדולרים לנפש" הוא לא המדד הנכון - המדד המשקף יותר הוא "השקעה בחינוך בדולרים לתלמיד". אין לי נתונים על כמות התלמידים בכל מדינה, אבל לפי המסמך הבא של האו"ם לאישה בישראל (בשנים 2000-2005) צפויים להיות 2.91 ילדים, לעומת 1.67 ילדים לאישה בשבדיה. לכן, ההוצאה בישראל בדולרים לתלמיד נמוכה דרמטית מההוצאה בשבדיה. למרבה הצער במסמך של הכנסת אין את המספרים האלה (מהי ההוצאה בדולרים לתלמיד בכל מדינה), אבל ממוצע ההוצאה במדינות ה-OECD הוא 6936 דולר לתלמיד תיכון, לעומת 5959 דולר לתלמיד תיכון בישראל. כיוון שממוצע1 ה-OECD כולל מדינות כמו טורקיה ומקסיקו, אני יכול רק לנחש שההבדלים בין ישראל לשבדיה גבוהים בהרבה מ-1000 דולר לתלמיד. 3. לא כל תקציב החינוך הוא שכר למורים. לצערי למרות חיפושים ממושכים לא מצאתי נתונים השוואתיים, אבל לפי המסמך הבא מורה ישראלי מרוויח 15,000$ לשנה, לעומת ממוצע של 45,277$ במדינות ה-OECD. הדרך היחידה להסביר את הנתון הזה בהינתן הנתונים של סעיף 2 (הבדל של 16% בהוצאה לתלמיד, אבל הבדל של 200% בשכר למורה) היא בכך שבישראל האחוז מתקציב החינוך שהולך לתשלום שכר למורים נמוך מאוד. לא מצאתי נתונים מהימנים על הסיבה לכך, אבל טענה חוזרת היא שהסיבה היא כסף רב שהולך למערכת בירוקרטית. _____ 1 מה שלא הצלחתי לגלות זה איך מחשבים את הממוצע הזה. ביחס לגודל האוכלוסיה? ביחס לכמות התלמידים? משקל שווה לכל מדינה? אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי מי העיר על הנושא באייל, אך דובר על כ 1.5% שהולכים לביורוקרטיה, נשמע תמוהה, ומעמיק את התעלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדולר הזה קונה יותר בארץ (PPP) והמשכורות נמוכות יותר (ומורה משווה את עצמו קודם כל לשכנו, ולאפשרויות התעסוקה האחרות העומדות בפניו). למרות כל זאת יש עודף אדיר של כסף במערכת שלא ברור לי לאן הוא הולך (תגובה 463223). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא לא. אתה מוזמן לקרוא את המסמכים המצורפים - כל התרגומים לדולרים התבצעו במונחי כוח קניה (PPP), ולא לפי שער החליפין ה"רשמי". והמשכורות נמוכות גם באופן יחסי למדינה - אני בחרתי להציג את הנתונים בדולרים, אבל הנתונים ב"משכורת כאחוזים מהתמ"ג לנפש" גרועים באותה מידה, אם לא יותר. זה כן נכון שהנתונים קצת משקרים (הסתכלתי קצת יותר על הטבלאות בשביל להבין איך הגיעו לשכר ממוצע של 45,000$ ב-OECD, והבנתי את הרמאות שיש שם), אבל גם אחרי כל התיקונים מקבלים תמונה שאיכותית לא שונה מזאת שתיארתי (השקעה אדירה בחינוך כאחוז מהתמ"ג, השקעה ממוצעת במונחי כוח קנייה, השקעה נמוכה כשמביאים בחשבון את כמות הילדים האדירה שיש פה והשקעה נמוכה מאוד בשכר המורים עצמם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם חישוב ה''השקעה בחינוך בדולרים לתלמיד'' בישראל כוללת גם את הכספים המוזרמים לחינוך שלא דרך תקציב החינוך כמו התמיכה למוסדות דתיים וחרדיים. התשובה עשוייה להסביר את התעלומה או להעמיק אותה. לגבי הבירוקרטיה של משרד החינוך, נראה שהטענות צריכות להיות בנוגע לתפקודה יותר מאשר בנוגע לגודלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה תקציב המדינה אמור להיות חשוף לציבור (להוציא חלקים ממודרים. לתקציב החינוך אין שום סיבה להיות ממודר). כלומר אם יש מישהו שמוכן להשקיע זמן באיסוף הנתונים, הוא אמור להיות מסוגל להגיע לכל התשובות. לצערי, המישהו הזה לא יהיה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה בגוף המחקר של הכנסת- ישראל מוציאה בערך כמו מדינות ה- OECD, אך ההוצאה מתחלקת על הרבה תלמידים (כי הריבוי הטבעי בישראל גדול יחסית)- כך שההוצאה לתלמיד קטנה בהשוואה ל- OECD. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את פליטי השואה המובטלים ששירתו בקרבי וזקוקים להפריה מלאכותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הסבר? (ללינק ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דורש הסבר? הוא מפרט, באופנים שונים, מה השבר מתוך כלל ההוצאות של הממשלה, המוצא על חינוך במדינות שונות. לפי הלינק, בפרמטר זה ישראל היא מעצמה חינוכית מובילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, עכשיו הלינק עולה כמו שצריך, קודם קיבלתי דף פתיחה של גוגל ותו לא . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום סיבה שמורה מן המניין יקבל משכורת מעל הממוצע, משום שהוא לא תורם שום דבר ייחודי או יצירתי לחברה. אם אנשים מוכשרים ומוצלחים במיוחד ילכו להיות מורים, זה יהיה בזבוז אדיר. שילכו ליצור דברים בהיי טק או לכתוב ספרים או לחקור באקדמיה או לתפקידי ניהול ויזמות. בשביל ללמד גיאוגרפיה, אזרחות או מתמטיקה ברמה תיכונית, לא נדרש כישרון מיוחד. ההבדל לתלמיד אם המורה שלו יהיה מבריק, ממוצע, או גרוע - די קלוש, בוודאי אם מסתכלים בראיה ארוכת טווח. בתיכון ובבית הספר היסודי היו לי שפע של מורים גרועים, קצת מורים טובים. מה זה שינה לטווח הארוך בחיי? שום דבר. יש כאלו שמשלימים בגרויות באופן אקסטרני בשנה אחת. הם נופלים ממישהו אחר? לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מה שאני קורא כאן אצלך- זה שינה גם שינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן את זה לעומק. מה מנע מהאנשים שלך לעשות בגרות עוד בתיכון? מורים גרועים, אי הבנת החשיבות או הבשלה מאוחרת של האופי. השאלה המסקרנת היא: האם מורים טובים יכלו להעביר את החומר טוב יותר, לשכנע בחשיבות העניין או להבשיל את האופי עוד בתיכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הדואג לשנה, זורע חיטה. הדואג לשנים, נוטע עצים. הדואג לדורות - מחנך אנשים". אם המוכשרים והמוצלחים ילכו רק "ליצור דברים בהיי טק או לכתוב ספרים או לחקור באקדמיה או לתפקידי ניהול ויזמות", בדור הבא לא יהיה לך מי שילך להיי טק או לכתוב ספרים או לחקור באקדמיה או לתפקידי ניהול ויזמות. ההצלחה של ישראל דהיום במדע ובהייטק היא תולדה של מערכת החינוך של שנות ה-80. שגם אם לא היתה מדהימה, היתה סבירה בהחלט. איך יראו ההייטק, המדע, האקדמיה והיזמות במדינת ישראל של עוד 20 שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי יאיר אנחנו משתפרים כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אני חולק על דעתו של יאיר, אבל לקשר בין ההצלחה של היום במדע לבין מערכת החינוך של שנות השמונים זו הגזמה. האוניברסיטאות היום למשל, ברמת תואר ראשון ותלמידי מחקר, נמצאות במקום טוב מאוד בעולם (מהכרות מעמיקה שלי ושל חברי עם סטודנטים במוסדות מקבילים, לרבות ליגת הקיסוס) למרות שכל התלמידים הללו הם תוצר של מערכת החינוך הכושלת של שנות התשעים. יכול להיות שאנחנו מעריכים ביתר את התרומה האפשרית של בית הספר, כאשר הילד מממש חלק ניכר מהפוטנציאל שלו ע''י מציאת אתגרים סביבו, כאשר המערכת החינוכית כושלת בהעמדת כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום שמתי לב לעוד משהו שהפריע לי במאמר, מעבר לעובדה הבסיסית שכותב המאמר מסרב לכמת שום דבר עד שזה מגיע לכסף, ואז הכל מכומת לתפארה בסעיפים דבר דבור על מזומניו. אז נניח לרגע שזה רק הדמיון שלי, ונרד לשתי מילים שפתאום מצאתי שחסרות: היצע וביקוש. ז.א., ההסבר של המחבר מסביר שיש שלושה גורמים המשפיעים על השכר, למעט השעות - 1. נסיון, 2. השכלה, 3. רמת אחריות. היצע וביקוש? לא, הם לא מופיעים ולו כזית. לא צריך להיות מהמאמינים שהבונוסים של AIG מוצדקים כי המנהלים ה'טובים' שווים את כל הכסף גם אם הם לא מביאים תוצאות וגם אם אין להם לאן ללכת, כדי לתמוה איך זה שבמשוואה שמחבר המאמר מביא אין שום מקום להיצע וביקוש, למעט ההנחה (ההגיונית) שאם נזרים מספיק כסף למשכורות כולם ירצו לעבוד שם (למרות שמהמאמר אני מבין שיותר קל ויותר משתלם לעבוד בהיי-טק או ראיית חשבון או כל דבר שאפשר לפטר בו עובדים, אה, רגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למעט ההנחה (ההגיונית) שאם נזרים מספיק כסף למשכורות כולם ירצו לעבוד שם". ומה זה אם לא היצע וביקוש? אינך מסוגל להשתחרר מהסכמות ולהבין ששוק העבודה איננו שוק משוכלל. אם אנחנו מגדירים מה אנחנו רוצים ממורה, אין מנוס מלשנות באופן מכוון את השוק. על פי התמיהה שלך בחסרונן של שתי המילים:היצע וביקוש, פשוט אינך מבין איך מתנהל שוק העבודה. כרמו הרבה שווקים אחרים, כשלי השוק אינם פחותים מהמצבים בהם השווקים מתפקדים היטב: ההיצע והביקוש קובעים את א השוק ואיכות התפקוד היא חלק מהביקוש. ב"שוק" ההוראה, איכות החינוך איננו חלק מהביקוש וההיצע ולכן אפשר לומר שיש כאן כשל שוק חמור ואולי זה פשוט איננו שוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מסוגל לראות היצע וביקוש רק בהצעות לשיפור משכורת המורה, ולא מסוגל לראות אותן בגורמים המשפיעים על משכורת המורה כיום, ואם אתה מסוגל לראות את המשכורת כגורם היחיד שיתקן את החינוך, בעוד שלכל דרישת פיקוח או כימות שאיננה קשורה לתלוש אתה מתנגד - אזי דווקא כנראה לא אני זה שלא מסוגל להשתחרר מהסכמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה עוד *אתה* רואה היצע וביקוש בהוראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר ככה, העובדה שלא מעטים מחברי יכלו לעשות תעודת הוראה 'על הדרך' כגיבוי למקרה שלא ימצאו עבודה, אומרת משהו על ההיצע. כמוה אומרת העובדה שדרישות הסף להוראה נמוכות מאוד היום. אז כן, אפשר לחשוב שהסיבה היחידה לכך היא כסף, ולהאמין ש,כדבריו האירוניים של בן-גוריון לרב מיימון, ''בעד מספיק כסף תמצא גם שונאי בצע'', אבל העובדה בעינה עומדת שבמערכת החינוך יש הרבה מורים שהגיעו לשם כי אחרים לא רצו להגיע, ואותם מורים מן הסתם גם משפיעים על הביקוש של אלה שלמדו אצלם. ונסיון לשנות רק את השכר בלי לנכש את המערכת הוא טיפול רק בצד אחד של הבעיה, שמשול להנחה שאם נגדיל עכשיו את שכר המנהלים בוול-סטריט, ייפתר המשבר הכלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היצע וביקוש הוא גם שכר לימוד ומה שההורים- הלקוחות- רואים כאיכות בית הספר. במערכת חינוך ארצית יש כשל שוק מובנה אם יחליטו להפריטה ולהשתיתה על היצע וביקוש. למערכת הזאת יש אותם מאפיינים כמו למערכת הבריאות:יש מרכיבים קשיחים: א. אין ל"קונים" אופציה לא לקנות. ב. ה"בחירה" החופשית אינה קיימת כי מדובר באוכלוסיה שלמה שחלק ממנה -חלק לא קטן- חי על הבנקט ומסוגל לשלם מעט לחינוך. החלק הזה אינו מסוגל לממן אפילו את המשכורות שמשלמים היום למורים. תבדוק איכות של מערכות חינוך בעולם- מערכות ארציות ולא איזה בית ספר פרטי משובח- תראה שביקוש והיצע אינם המרכיבים העיקריים של אותן מערכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על היצע וביקוש בבחירה להיות מורה, לא אצל תלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שההיצע כאן בלתי מוגבל (אנשים תמיד יעדיפו ללמד דרדקים מאשר לשמור על פתחי הבתים או לאסוף תפוחי אדמה) ואילו הביקוש גמיש (אנשים לא מצפים ליותר מדי ממערכת החינוך ותמיד אפשר לא לחנך/ללמד בכלל). יש משהו בדברי איציק : יש כאן סוג מסויים של כשל שוק. אם היו פועלים כאן רק ע"פ היצע וביקוש משכורות המורים היו נמוכות עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זמן המשוב. קראתי בכתבה מהשבוע האחרון שהיא ראיון עם ראשי ערים. החינוך הוא אחת הנקודות הראשיות שעולות שם. אחד מראשי הערים מזכיר כבדרך אגב שהורים רבים רואים באחוז הזכאויות לבגרות כקריטריון חשוב בבחירת מקום מגורים. כלומר הם מחליטים על העתיד לפי משהו שמושפע ממערכת החינוך ב־10 או 15 השנים האחרונות. מן הסתם עד שילדיהם יגיעו לגיל בחינות הבגרות יעבור מספר שנים דומה. מה הם יעשו אם יתברר באמצע הדרך שבחירתם היתה שגויה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעברו דירה, כמובן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעבור דירה? -אפשר למסור את הילדים לאימוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד אפשרי, אבל במה זה יעזור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא איכפת כבר ממערכת החינוך במקום מגוריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הילדים שלך לא בחזקתך אז אתה לא מוטרד משכנים צעירים וחסרי חינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטרד, אבל פחות. הסורגים טובים כנגד מי שבחוץ ומנסה להכנס. ממי שכבר בפנים הסורגים מפריעים להמלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יגלו את זה רק לאחר שהילד הראשון כבר יעבור חלק נכבד מחינוכו. ישנם גם גורמים אחרים: כל החברים של הילד נמצאים שם. למעבר למקום אחר יש מחיר גבוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שהם עוקבים אחרי החינוך של הילד הראשון שלהם ואחרי תוצאות הבגרות של הישוב, הם יגלו את ההתדרדרות במהלך השנה בה היא תתרחש. מהבחינה הזאת, כל בחירת מקום היא הימור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאות הבגרויות משקפות את השנים הקודמות. לכן גם אם מערכת החינוך כיום טובה, התוצאות יכולות להיות עדיין נמוכות (ולהפך). למעשה אחת התוצאות של הכנסת מבחן משווה (גם בהנחה שמלחתחילה הוא השווה השוואה טובה) הוא בכך שלומדים כדי לקבל תוצאות טובות במבחן ולאו־דווקא כדי ללמוד טוב: זה ניצול יעיל יותר של הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים גם תמיד יעדיפו להיות מהנדסים על לאסוף תפוחי אדמה. הם גם יעדיפו להיות מנכ''לים של חברת ענק מאשר לאסוף תפוחי אדמה. זה לא אומר שבתחומים האלה ההיצע הוא בלתי מוגבל. בשביל להגביל את ההיצע, כל שעליך לעשות הוא להעלות את תנאי הקבלה, מה שיעלה את איכות המורים, וגם יקטין את ההיצע, ולכן יעלה את המשכורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מעדיף להיות מהנדס על לאסוף תפוחי אדמה. במילים אחרות, יש שאלה של התאמה לתפקיד והיצע וביקוש הוא לא תמיד המנגנון המתאים לארגון חברתי. ובכלל, זה לא הולך הפוך? במקום להעלות את תנאי הקבלה, אפשר להעלות את המשכורות, וכתוצאה מכך תנאי הקבלה יעלו. זה עבד בהיי-טק, ובמדעי החברה לסוגיהם. מדוע שבהוראה זה יהיה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף מהנדס, הקפה יותר טוב, סמוך עלי בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון! אנחנו, אוספי תפוחי האדמה, שותים בד"כ קפה מבושל במה שנקרא פינג'אן מאז השירה הפלמ"חניקית. (לא שיש לי משהו נגד אספרסו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל הקפה שלנו נלגם באווירה ממוזגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזגנים הה? טוב- אאאה... אין כמו לאכול תפו"ד אמיתי, ישר מהאדמה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא סקלת אבנים בשדה! אין כמו אבן בעל טריה, ישר מהאדמה, מנוגבת ביד ולא שטופה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל הסטיגמה החברתית תהרוג אותי. אני אנצל את התגובה כדי להוסיף משהו: אני מכיר לא מעט אנשים מבריקים ממדעי הרוח וגם כמה ממדעי הטבע (לא הטכנולוגיה) שהיו הולכים להוראה בשמחה. הם לא מחפשים להרוויח כמו אנשי היי-טק, רואי-חשבון או עורכי-דין, אחרת הם לא היו פונים ללמוד מקצועות לא מעשיים מלכתחילה. אבל הם כן מחפשים מסלול מקצועי שיאפשר להם לפרנס משפחה באופן סביר. הבעיה אינה היצע וביקוש, כי בכל מקרה הממשלה היא זאת שקובעת את משכורות המורים. הסוגיה היא איזה אנשים אנחנו רוצים שיהיו מורים ומהו המחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור אנשים מתאימים. הם נמצאים כאן בינינו אם רק נרצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בהיצע וביקוש ושוק חופשי עסקינן, מה דעתכם על ההצעה הבאה ההופכת את הקערה על פיה. הורים יקבלו מהמדינה תלושים לחינוך (ילדים ממשפחות חלשות ובפריפריה יקבלו יותר תלושים) בתי ספר ומורים יצטרכו להתחרות ביניהם על תלמידים, התגמול למורים ולמנהלים יהיה בהתאם למספר התלמידים הלומדים אצלם. ההנחה היא שההורים יבחרו בהתאם לאינטרס של ילדיהם. המדד יהיה שביעות הרצון של ההורה ולא רק מדד בירוקרטי אוביקטיבי. אם אני לא טועה מערכת מסוג זה נהוגה בהולנד, ארץ מתקדמת ומפותחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משנה סדורה בנושא זה העלה המגיב הותיק ''יעקב'', כדאי לחפש ולקרוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 205489 והפתיל הקצר שאחריה. תגובה 213740 והפתיל המאוד מאוד ארוך שאחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי שכר נקבע על פי ותק וידע? שכר נקבע על פי היצע וביקוש. יש המון מורים, ולא חסרים מורים, אז שכר המורים נמוך. יש מעט מהנדסים, וחסרים מהנדסים, אז שכר המנדסים גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביתר פירוט (כי אני רואה שנכתבו דברים דומים למעלה) - הפרמטר שהגיוני לשנות הוא תנאי הקבלה. ברגע שתעלה את תנאי הקבלה, ההיצע יצנח, ולכן לא תהיה ברירה להעלות את השכר בהתאם לצורכי השוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נדבר ברורות: רוב המורים הן מורות שלא ממש חוצות את רף השליש התחתון של מבחן האינטלגנציה וההשכלה הנרכשת. לפחות כך הדבר בבתי הספר היסודיים. למה שנצ'פר את חוסר היכולת במקום לתמוך בתכנית מקפת להעלאת רמת החינוך בהתאם ליכולת ההוראה? אה, PC, סוציאל-דמוקרטיזם. תנו לחיות לחיות. אפילו אם הן טמבליות לגמרי ומזיקות לגורים שלנו בדרך להיות בוגרים אחראיים לגורלם העצמי. ביטוח לאומי, לא פרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מהנדסים לא חסר, וכרגע יש לא מעט עודף, ובכ''ז שכר המהנדסים ירד קמעא, אבל טרם הגיע לשכר המורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ודאי מאמין שאם יהיו פחות מורים אז השכר שלהם יעלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תצטרך ללמד 100 תלמידים, לא תרצה יותר כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אשכרה רוצה ללמוד יחד עם עוד 100 תלמידים בכיתה? __________ אגב, תמונות מהגמנסיה הרצליה בטרם קום המדינה מראות 20 תלמידים בכיתה. גג. שים לב שמורה היום מלמד הרבה יותר תלמידים, אבל מקבל הרבה פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה מקבל היום הרבה פחות מאשר לפני קום המדינה? לפי איזה נתונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה ללמוד עם עוד מאה תלמידים. מנסיוני מקורסי מבוא באוניברסיטה זה לא כיף. זו היתה תגובה להצעה של לירן להעלאת הביקוש. אם יהיו פחות מורים הם כנראה יצטרכו ללמד יותר תלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, הוא לא רוצה יותר כסף? מה עזר לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא אלמד 100 תלמידים. בתוך השאלה שלך מצויה כל אי ההבנה מהי מהות העיסוק שנקרא הוראה- בכוונה אינני משתמש במילה חינוך, למרות שהייתי צריך.אתה מתייחס לזה כמו שיהודה ברקן הגדיר באחת התכניות שלו שאפשר להביא כל אשה שתתפשט- השאלה היא של המחיר. כל אחת/ד מסוגל פיסית להתפשט. לא כל אחד מסוגל ללמד 5 תלמידים לא כל שכן 40 וודאי שלא 100 . אינני מדבר על הרצאה/ הופעה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיונך כמורה, מהו גודל כיתה אופטימלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ 25 תלמידים. יש שעורים שעדיף פחות- אם בונים את השעור כסדנא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהיה מחסור במורים, המדינה תיאלץ לנקוט צעדים בשביל להגדיל את כמות המורים. הדרך הסבירה היחידה שאני מכיר לשם כך היא שיפור תנאי התעסוקה (וכמובן, אחת האופציות לכך היא עליה בשכר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדינה תצטרך לנקוט צעדים". היצע וביקוש לא מספיק טוב בשבילך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ומורים הם עובדי מדינה, אני לא יודעת עד כמה היצע וביקוש תקפים עליהם. הואיל ובמורים עסקינן, במקרה של מחסור חריף במורים, יקח זמן להכשיר חדשים, ובינתיים הילדים (והמורים הקיימים) יסבלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במקרה של עודף מורים, ודרישות קבלה נמוכות מדי להוראה, כמו שיש היום - הילדים סובלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שיש *עודף* מורים, ע"ע ההתעוררות של משרד החינוך לפני כמה חודשים, כשגילו שפתאום חסרים מורים לאנגלית, וע"ע התוכנית המזורזת להכשרת מורים מקרב מפוטרי הייטק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעלות משכורות? אין כסף! ישלחו מורות חיילות ויעשו תשדירי שירות בטלוויזיה ל"העלאת המוטיבציה" ללימודי הוראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורות-חיילות המעטות שהכרתי (בנסיבות חברתיות כמובן) היו מוכשרות בהרבה מרוב המורים שלי, נדמה לי שחוסר הניסיון התחלתי בהוראה יותר מפוצה ע"י כישרון ומוטיבציה, מה שאין לרוב המורים. כשחושבים על זה, זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה למסלול המרכזי להכשרת מורים בארץ. אחרי מיונים צבאיים* (שיכולים להיות מקיפים וקשים בהרבה מקבלה לאחת ממכללות ההוראה בארץ) וקורסים צבאיים, לאפשר למורות חיילות טובות להפוך למורות עובדות משרד החינוך (עם השלמת תואר ע"ח המערכת) בדומה למעבר שיש היום בין תפקידים מסויימים בצבא למקבילים שלהם במערכת הביטחון. אני עדיין מעדיף את שיטת הוואוצרים, תגמול (ברמת הבי"ס) לפי הישגים (לימודיים וערכיים), חוזים אישיים למורים מול בית הספר ויכולת מעבר בית-סיפרית לתלמידים, אבל במסגרות הקיימות, מורות-חיילות זו דרך טובה להכניס אנשים מוכשרים למערכת. *כן, כן, אני יודע שיש כאלו שלא אוהבים את הצבא בכל מקום. זה יכול לעבור דרך שירות לאומי באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, אבל אף אחת מהמורות-חיילות ש*אני* היכרתי לא הייתה שוקלת להיות מורה באזרחות, למעט הוראה באוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מורות חיילות שלימדו תלמידי כתה א' לקרוא ולכתוב יצא לך להכיר? כמה מורות חיילות שהגישו תלמידים לבגרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלמוני - כמובן, אבל בכל זאת קל יותר לפתות להישאר במקום מסויים שמישהו שכבר נמצא בו מלהביא מישהו חדש. המורות-חיילות שהכרתי התעסקו עם נוער בעייתי, שזו גם בחירה של המערכת, להציב אותן במקומות הקשים יותר. אני לא יודע מה שיעור הניגשים לבגרויות היה במוסדות הללו. הורי לימדו אותי קרוא וכתוב (והם אינם אנשי חינוך) לפני כיתה א', ולחלק ניכר מהבגרויות למדתי (וכמדומני גם חלק מחברי) מספרים, לכן נדמה לי שמה שהן עושות קשה בהרבה מללמד ילדים נורמטים קרא וכתוב או להגישם לבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי בבית ספר היסודי היו מורות חיילות ללימוד ערבית, ולא היינו מוגדרים כ"נוער בעייתי". לפחות לא יותר מאשר כל נוער אחר בגילאי 13-14 (בבית ספר שהדרכתי בו היו מורות חיילות שעבדו בכיתות של ילדים חירשים, אבל הן לא היו "תחליפי-מורה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שכל המורות-חיילות עוסקות בנוער בעייתי, רק המיעוט הקטן שיצא לי להכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוריך לימדו *ילד אחד* קרוא וכתוב. ללמד כיתה שלמה במקביל כמדומני קשה בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים כדורבנות! חינוך ולא לימוד חומר הוא המפתח ליצירת בוגר אחראי, רציני ויצרני. שיהיה טוב גם לחברה וגם לעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ministry of education israel
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל כי לדעתי אין מילה נפרדת ל"חינוך" באנגלית. education זה יותר "השכלה" , לא? החשד שלי הוא שיש כאן יומרנות לקרוא למשרד "חינוך" ולצפות לקבל את זה. לו היו קוראים למשרד "משרד ההשכלה", היה אפשר להשאיר את הטרוניות על אופי התלמידים אצל ההורים שלהם ולהתרכז בבעיה אחרת, לא פחות חשובה- הבורות של התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עדיף ministry of indoctrination | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפצל, למשרד ההשכלה ולמשרד ההליכות והנימוסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים אם כבר יש לך שרים המחפשים תיק, אז עדיף לפצל למשרד ההשכלה, למשרד ההליכות ולמשרד הנימוסין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הזה בהגדה תמיד נראה לי כמו פרודיה על חיי האקדמיה. מצד שני, מהי הגמרא אם לא אסופת מאמרים בנושא המשפט העברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואל תשכח לפצל את המשרד להליכות למשרד להליכות רגילות ולמשרד להליכות מטופשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכלה, לא השכלה. ובאירן גם משרד ההסקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאינקוויזיציה בימי הביניים היה את משרד האסכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאמיתו של דבר, ברוח פיצולי המשרדים בשם הבזבוז וההסכמים הקואליציונים, אני מציעה לפצל למשרד ההשכלה, למשרד ההליכות, ולמשרד הנימוסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 508291 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היה אפשר להשאיר את הטרוניות על אופי התלמידים אצל ההורים שלהם"... יש לי חברה שנוטה להתלונן רבות על בתה בסגנון "איזו מין התנהגות זאת מצדה? אני לא מבינה את זה. אותי לא חינכו ככה"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש אנשים שמאשימים את *עצמם* אם ילדיהם לא מחונכים. זה שאתה יודע מי אשם לא צריך למנוע ממך להתלונן על ההתנהגות עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היא מאשימה את החינוך של בתה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הורה לא אחראי לכל החינוך שהילד שלו מקבל. הילד סופג חינוך מכל מי שהוא פוגש, ואם החברה שבה הוא חי היא שונה מזו שההורה גדל בה אז גם אם ההורה נותן בדיוק אותו חינוך שהוא קיבל הילד יקבל חינוך אחר. כמובן, מהתאור שלך נשמע שהאם משלימה (אולי באי רצון) עם העובדה שהבת לא מתנהגת כפי שהיא היתה רוצה - ואולי זה מקור הבעיה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר ''בלזק והתופרת הקטנה'', (ספר סיני מודרני), מתלונן המספר שהצרות התחילו כשהחליפו את שמו של משרד ההשכלה, למשרד החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בסינית יש מילים נפרדות לכך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בלי ספק נחוץ. יהיה די מטופש לשלוח אדם ל-''מחנה השכלה מחדש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולשלוח אותו לחינוך מחדש, זה מחוכם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא, אבל יכול להיות שזה רק בגלל החינוך הקלוקל שקיבלתי ושלאחר כמה חודשים במחנה כזה אני אשתכנע שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונחים הסיניים המקוריים לציון המחנות האלה לא דיברו על חינוך אלא על בנייה וניקוי. "ניקוי הנפש" - מונח חיובי הקשור בתורה הטאואיסטית, שממנו נתגלגל בסופו של דבר ה-Brainwashing המערבי בעל המשמעות השלילית. מונח נוסף היה משהו שנשמע כמו "גאי-זאו" (בטח כתבתי את זה לא נכון), הקרוב ביותר במשמעותו ל-reconstruction - "הבנייה מחדש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאיתרנו הרגע את המתרגמת של הספר. עוד גוגל אחד והחשמנית מזוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן: "אולימפיאדה" ו"תיירים" - לא חשוב איזו מילה לאיזה מונח (נפרדות אך מתחלפות?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שכן, אלא אם המתרגם לקח חופש מופרז לעצמו, אין לי פרטים נוספים, הספר לא הרשים אותי, אם כי הנושא הוא מאוד מענין מבחינה אינפורמטיבית, וזה המשפט היחידי שנחרט בזיכרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לעמת את כותב המאמר עם הגישה הזאת: עד עכשיו פגשתי באופן אישי את מערכת החינוך עד כיתה ה', ובינתיים אני לא רואה את כל המורים הגרועים והאיומים שמדברים עליהם כאן. כל המורות פועלות מתוך רצון ומוטיבציה. אולי אין להן את הכישורים האינטלקטואליים של פרופ' לפילוסופיה, אבל יש להן את הכישורים ללמד ילדי בי"ס יסודי. אולי פשוט יש לנו מזל. אני מבינה שבתיכון המצב נהייה קשה, ונראה לי שהגישה המערכתית בקישור שהבאתי מתייחסת לסיבות הגורמות לקושי, הרבה יותר מהעלאת המשכורת למורים. כמובן, מימוש התוכנית מחייב חקיקה רצינית, מפני שיש צורך להפוך פסיקות בימ"ש שכבר ניתנו בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תלמידה בכיתה ה' את מרשימה מאד. מי אמר שמצב ההשכלה גרוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהיא התכוונה שהיא אם לילדים בכיתה ה' (אבל בכל זאת מצחיק) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שנימוס זה דבר חשוב מאוד בעולם גם חשוב מאוד שאנשים יכירו את העולם ויהיו מודעים לתוצאות של המעשים שלהם. אמנם משהו בהגדרה הזאת הוא מאוד מכני בשבילי, כיוון שלהבין סיבות ותוצאות הוא תהליך לוגי כמעט לחלוטין, אבל מה לגבי לבחור גם את המעשים הנכונים והטובים ? אם כך, האם העובדה שמישהו עבר את גיל 30 ורכש תואר דו חוגי מבטיחה את היותו מוסרי ? אני בספק רב לגבי כך. לדעתי, מעמד חברתי והשכלתי של בן אדם לא מבטיחים את האיכות האנושית שלו בשום צורה, והרי אנחנו רוצים שמורים ישמשו דוגמה ומופת לתלמידים בחייהם הבוגרים, עיקר תחילה מבחינה מוסרית. לכן בסופו של דבר אני חושב שהבעיה של החינוך היא בעיה תרבותית חברתית. לדעתי כל אחד מאיתנו צריך לעשות עם עצמו חשבון נפש ולשאול את עצמו האם המעשים היום יומיים שלו מביאים אותנו לחברה טובה, תרבותית ומוסרית יותר (מהבחינה הזאת מאוד התחברתי לדוגמאות שנתת כגון "הזעפת הפנים"). באהבה, עמית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Ynet מפרסמים כתבה ממצה ומקיפה למדי המשווה את ההשקעה בחינוך בישראל לזה שבשאר העולם - במיוחד באירופה ובמזה"ת. מסקנת המרואיין המובא בסוף הכתבה היא שלמרות שההשקעה בחינוך ביחס לתוצר הלאומי הגולמי בישראל גבוהה ביחס למערב, היא אינה מספיקה. סיבה אחת לכך היא חלקם הגבוה של הילדים מקרב האוכלוסיה בישראל, מה שככל הנראה גורר מספר גבוה של מורים המחלק את סך ההוצאה (אם נזניח את ההוצאה על ביורוקרטים במערכת החינוך). בנוסף להגדלת תקציב החינוך, שיפור אפשרי נוסף, אוטופי משהו, הנרמז בראיון הוא העלאת רמת המשמעת בכיתות, תוך הגדלתן וצמצום מספר המורים תוך שכרם בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה האחרונה שלך היא הפוכה לדעתו של המרואיין. הוא אינו ממליץ כדרך לפתרון על העלאת המשמעת תוך הגדלת הכתות. הוא תולה את ההבדלים במישמעת בין ישראל ליפן למשל, בהבדלים תרבותיים בסיסיים בין העמים. הנה הקטע הרלוונטי: יש כאלה שטוענים שאפשר ללמוד טוב גם בכיתות גדולות. מרבית המחקרים שבדקו את הנושא מראים שלימוד בכיתות גדולות הוא בעייתי, בעיקר כשמדובר באוכלוסיות קשות עם בעיות משמעת. הבעיה היא שבישראל בעיות המשמעת הן נפוצות, וכיתות הלימוד הן גדולות גם בבתי הספר של האוכלוסיות הקשות ביותר". "מספר התלמידים משפיע גם על שיטות החינוך. בסקנדינביה, למשל, עברו במידה רבה מלימוד פרונטלי ללימוד בקבוצות קטנות תוך שימוש רחב במחשבים. אלה שיטות שאי אפשר ליישם בכיתה של 30 ילדים. עדיין לא ברור עד כמה השיטות החדשות הללו הצליחו. "יש מדינות, כמו גרמניה וצרפת, ששומרות על הישגים טובים בשיטות הוראה פרונטליות ומיושנות כמו שלנו. אבל אלה מדינות שיש בהן פחות בעיות משמעת, בגלל תרבות אחרת ויחס אחר למורים, וגם הכיתות שם קטנות יותר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיפור ההתנהגות אמנם לא צויין מפי המרואיין, אך נראה שאפשרות זו כן עומדת על סדר יומו של משרד החינוך: "בכל מקצוע הנלמד בכיתות ז'-י"ב, ייתנו המורים שני ציונים: אחד בהישגים לימודיים והשני בהתנהגות. בתעודה עצמה יופיע ציון התנהגות שיורכב מממוצע של ציוני המורים בהתנהגות בכל אחד מהמקצועות וכן מציון בהתנהגות כללית של התלמיד בבית הספר - אך מחוץ לשיעורים. " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה הציון הזה ישפיע? מי שנכשל בהתנהגות לא יהיה זכאי לתעודת בגרות? האוניברסיטאות יתנו בונוס למי שיש לו 5 יחידות בהתנהגות? פקולטות יוקרתיות לא יקבלו מועמדים עם ציון של פחות מ 90 בהתנהגות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיה אפשר לשפר את הציון בהתנהגות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. בקורסים של ''תחמן'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאנחנו מדברים על המרואיין-פרופ' גבריאל סלומון. ההצעה בהארץ היא הצעה של איזו ועדה במשרד החינוך. ההצעות שלה הן לטעמי משוללות כל ערך ושטחיות. אפשר להוסיף אותן להצעות של לימור לבנת להעמיד דגל ישראל בכל כתה ולחייב את התלמידים לעמוד כשהמורה נכנס. אפשר גם לחייב לפנות למורה בתואר אדוני המורה ולנשק את היד של המורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעצור ביד, אם אפשר לנשק את הגב? (ולהחליק למטה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, נזכרתי במורתי ללשון מכיתה י'. בזכותה קיבלתי ציון גבוה בדיגדוג, סליחה, דקדוק. (לא באמת, כלומר הציון כן, כל השאר היו חלומות בהקיץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לו רק היית קצת פחות המורה שלי...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הדברים אלו הולך ומתברר לך שחלק גדול מן האשמה במצב בהחלט תלויה על צוארם של אותם חמורים המתקראים "גורמים מקצועיים במשרד החינוך". לא בקלות דעת השתמשתי בכינוי הגנאי "חמורים". ממש בא לי להפוך עביט שופכין של חרמות וגידופים על ראשי ה"חינוכיים" האלו. כאשר מתברר שכל עשרת בתי הספר המצטיינים (בציוני הבגרות) הם בתי ספר פרטיים וכאשר רואים את ההצעות האויליות שמציעים אותם אלו המגלמים את "חרש, שוטה וקטן" בגוף אחד, בעל כורחך אתה נאלץ לחשוב על מידת תרומתם של אותם "מתקנים" מופלאים עצמם לקלקלה אותה הם מתיימרים לתקן כעת. האם לא ברור עתה שחלק נכבד מאוירת ההפקרות וחוסר השליטה בבתי הספר הציבוריים שלנו, היא באשמת תיקוניהם ותקנותיהם הפסבדו-ליברליים של המחדשים הללו. אני מתיחס בעיקר לתקנות שהגבילו את יכולת הניהול האוטונומית של הנהלות בתי הספר והשליטו מדיניות של שיוויון הזדמנויות מזוייף בין כל ילדי ישראל. הרוצים להקל יאמרו שהמצוקה הפיזית והתקציבית היא שיצרה את ההווה המעיק. אבל האם אין כאן קל וחומר? אם המצוקה הפיזית והתקציבית היא נתונה, האם לא קל וחומר שהיה אסור להפוך את בתי הספר לבני ערובה של תלמידים שאינם מתאימים למסגרת? במקום להרבות ולגוון במסגרות ואפשרויות, ובמקום להכיר בעובדה שיש משפחות וילדים שמקומם לא יכירם בבתי ספר רגילים, החליטו שהחינוך של כל ילדי ישראל יחכה עד שימצא הפתרון לבעיותיהם של התלמידים והמשפחות הקשות ביותר. כל השרשרת המסורבלת והרגישה הזו חוברה ע"י החוליה החלשה ביותר שלה. תיקון המערכת לא יבוא מהצעות הקש הללו. התיקון הראשון הנדרש הוא החלפה רדיקלית של כל הפרסונאל של משרד החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר שהבאת אינו קשור למה שכתבת בתגובה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בדיוק על "בתי הספר המצטיינים" אלא "בתי הספר עם ריכוז המצטיינים הגבוה ביותר". באמת מפתיע בבית־ספר שמציב סף קבלה של 85 יצליח להוציא תלמידים רבים עם ציון 90 ומעלה. סביר להניח שאותו בית־ספר גם מלמד טוב, אולם לא תקבל שיעור מצטייינים גבוה כזה מבית ספר "ממוצע". אלא אם כן תוריד את הרף לקבלת ציון של מצטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני רואה שהצלחתי ל''ערפל'' את התזה שלי. אני אפילו לא בטוח שבתי הספר הפרטיים ''מלמדים טוב''. בסה''כ המורים שלהם מגיעים ממערכת החינוך הציבורית ותכנית הלימודים חופפת ברובה למה שקובע ממשרד החינוך. התוצאה מראה שהדרך הטובה ביותר להגיע למקבץ הישגים טוב בבחינות הבגרות הוא לסנן מראש את התלמידים. מכאן קפצתי לקצה השני של הקשת, למערכת החינוך הציבורית שכוונות טובות אך לא מציאותיות, כפו עליה כתונת משוגעים בה היא נאלצת להשקיע את מירב מרצה וזמנה בטיפול בתלמידים בעייתים במיוחד שמקומם אינו בבי''ס רגיל. מרוב איסטניביות והיסטריה מפני מקרים בהם ילדים הופנו לחינוך מיוחד ללא ההצדקה, משאירים הרבה ילדים שמקומם בחינוך מיוחד או בחינוך מקצועי בבתי ספר עיוניים. התוצאה של הרדיקליות הליברלית והפאנטיות השיוויונית הזו, הוא פגיעה אנושה באיכות החינוך וההזדמנויות שמקבלים ילדים רגילים שאינם מבתים מבוססים כלכלית. בתי ספר פרטיים תמיד היו, אבל מבחינת ההזדמנויות וההכנה האקדמית לא היתה לכך משמעות מרובה. תוצאות הסקר שהבאתי מרמזים שהמציאות הזאת משתנה. מישהו כיוון כוונות לא ריאליות ובמקום מריטוקרטיה קבלנו פלוטוקראטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שיש נתונים שמראים את מה שאתה רוצה להראות. לא אילו המה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע רק בתי ספר פרטיים הם בעשרת העליונים של הישגי בחינות הבגרות? מדוע בתי ספר ציבוריים לא מצליחים להשתוות? תכניות הלימודים והבחינות זהות, המורים באים מאותו מאגר והפרשי השכר קטנים. היתרון המשמעותי היחיד שיש לבתי הספר הפרטיים הוא באפשרות הברירה. ברור לכן שאפשרות הברירה היא מכפיל כוח רציני בהיגים הלימודיים. נניח כעת שיש לנו כמה אינטרסים עדיפים על פני ההישגים בבחינות הבגרות (כמו שיוויון הזדמנויות, חינוך פלוראליסטי, הרחבה וגיוון של אפשרויות ההגשמה העצמית וההצלחה). בנסיבות אלו איננו רוצים לקבל את ציוני הבגרות כקריטריון יחיד. האם זה סותר את ההשפעה של אפשרויות הברירה? האם לא ברור שכאשר אנו מחייבים את בתי הספר הציבוריים בנישואים קתוליים לתלמידים הבעייתיים ביותר, אנו מגבירים את שיבושי הסדר והאלימות בהם. כאשר ה"שקט התעשייתי" רחמנא לצלן נעדר מבית ספר, הדבר היחיד שנפגע הוא רמת ציוני הבגרות. יש התנפלות כללית על סרבני האתיופים מפ"ת (מוצדקת לחלוטין בגלל שההתנהגות של בתי הספר הללו היא מתחת לכל ביקורת). המים באמבטיה הזו באמת ממאירים, אבל מה עם התינוק (זכותו של ביה"ס להבדיל בין תלמידים שיכולים לקיים קשר של תועלת הדדית עם מוסד חינוך עיוני לבין כאלו שהקשר הוא עקר בכיוון אחד והרסני בכיוון השני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה פשוטה: תנאי קבלה. כדי לקבל הרבה תלמידים עם ממוצע גבוה, צריכים מראש לסנן את התלמידים הפחות טובים. לדוגמה, ביה"ס מנצרת שתואר בכתבה יש רף כניסה של 85. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כוונתי. לביה"ס הפרטיים מותר לסנן ולכן הם "טובים". לעומת זאת על הציבוריים כופים כתונת משוגעים של שיוויון ואז: א. לא רק שהם נפגעים ברמת ההישגים הלימודיים, אלא שהם הופכים גם לחממות של אלימות ופריקת עול. ב. הם בעצם נאלצים להתמודד מול הפרטיים עם שתי ידיים קשורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, טענתי שאתה משתמש בסטטיסטיקה הלא נכונה. רשימת המצטיינים תכלול בעיקר (או רק) בתי ספר שיכולים לסנן ביעילות את הבאים אליהם. זה לא אומר כלום לגבי חינוך "התלמיד הממוצע". גם מי שאינו מצטיין צריך ללמוד בבית־ספר. ויש גבול למספר המצטיינים (אחרת המונח מתרוקן מתוכנו). תביא סטטיסטיקות שגם משקפות את הממוצע ולא רק את הקצוות, ואז יהיה על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "כתונת משוגעים של שוויון"? אתה בעד מבחני כניסה לתיכון עיוני והכוונת הנכשלים למסלולים מקצועיים שונים שחוסלו עם השנים? אינני אומר שהפתרון הזה הוא רע, אבל אם אתה לא בעדו אז זו אינה כתונת משוגעים. מי שהחליט שכל אחד מסוגל לעשות בגרות עיונית - יצר מצב בלתי אפשרי: או שמורידים את הרמה או שיש אחוז לא קטן שלא יהיה זכאי לתעודת בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה הבסיסית צריך להחזיר לצוות ביה''ס את היכולת ל''העיף'' מביה''ס את המקרים הקיצוניים של בעיות התנהגות ואני מתכוון לאלפיון המשתולל ולא לעשירון השובב. אם יש כסף צריך להקים מוסדות מתאימים לילדים האלו ואם אין, אסור להתפתות למקסם השווא של ''טיפול בקהילה'' וככה. אם זורקים על המורה הרגיל את הטיפול בתלמיד החריג, לא מועילים לא לחריג ובודאי לא לאלו שאינם חריגים. ברמה גבוהה יותר, אני בהחלט בעד חזרה לשפיות והשלמה עם כך שלא כל הילדים חייבים ללמוד בבי''ס עיוני או להצליח בבחינות הבגרות. אני לא מרגיש צורך לגבש עמדה ספציפית וחד משמעית ביחס למבחנים פסיכו-טכניים והכוונה למסלולים מקצועיים. השינוי המהותי בו אני תומך הוא להבין שמותר למערכת להעריך ולהפנות תלמידים למסלולים השונים ואסור להיות היסטריים גם אם היא טועה מדי פעם. גם אם המערכת נכשלת בכך שמדי פעם היא שולחת גאון מתמטי למגמת מסגרות, היא לא צריכה להתאבד בשל כך. כל עוד גאונים מתמטיים יכולים להגיע למכון וייצמן גם ממגמת המסגרות, לא צריך לתלות את כל חליי העולם וצרותיו על צוארה של המורה שושנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--"אם יש כסף צריך להקים מוסדות מתאימים לילדים האלו ואם אין"--ודאי שיש כסף; הכל עניין של החלטה על סדרי עדיפויות. אני גם חושב שיש תלמידים שצריך להרחיק אותם מבית הספר בו הם גורם מפריע קשה, אבל צריך להקים להם אלטרנטיבות. פעם חלק מהתלמידים היו הולכים לעבוד כשוליות אחרי כתה ח', ופעמיים בשבוע למדו ברשת עמל. איפה רשת עמל היום?http://www.amalnet.k12.il/home/amal1/reshet/reshet2-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין קיימים. יש בתי ספר מקצועיים שלומדים בהם יומיים וחצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מאיזו כתה. יש תלמידים שהפתרונות הללו צריכים להיות כבר מכתה ט'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהיה שר החינוך, במאמר לסיום החופש הגדול http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1110699.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט מעמיק ויפה. אני מסכים שעבודת החינוך היא העבודה החשובה באמת ועליה המחנכים צריכים לקבל שכר הולם. אני חושב שלהגדרת החינוך שלך חסר שהמחנך צריך להראות לתלמידים אפשרויות ערכיות שונות ולהתמקד באידיאל מסויים ובערכים שנובעים מאותו אידיאל, תוך הסבר למה כדאי להתמקד דווקא באידיאל זה ובערכים אלו. לדעתי, האידיאל והערכים שכדאי להדגיש הם ערכים ליברליים שרואים באדם יצור בעל פוטנציאל אדיר ונותנים לו את החופש להחליט כיצד לממש את עצמו.חינוך כזה צריך לתת כלים לאדם כיצד לממש את עצמו וכיצד לקבל את הזכות של כל אדם אחר לממש את עצמו גם כן. אם זה מעניין אותך, רשמתי על כך פוסט בבלוג שלי ''חופשי ומאושר'' ראה בקישור שצרפתי לתגובה (אתר). ניר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |