יציאה מהארון - קשיים והשלכות (חלק ב') 313
המשכו של המאמר משבוע שעבר. מה המכשולים העומדים בפני מי שיצא מהארון, ומה ניתן בכל זאת להרוויח מהתהליך הכואב? (חלק שני ואחרון)

ליציאה מן הארון השלכות רבות. חלקן אישיות, הנוגעות לחייו של היוצא מן הארון במישור הפסיכולוגי, החברתי, והמשפחתי. חלקן חברתיות, הנוגעות לאנשים בפניהם מתוודה ההומוסקסואל, כמו גם לשינוי דעות קיימות בחברה על ההומוסקסואליות ולסיוע לבני נוער ובוגרים הנמצאים עדיין בארון ומחפשים מודלים לחיקוי. סוג אחר של השלכות נוגע לאנשים מפורסמים, ומהותו הוצאתם הפומבית של אלה מהארון כנגד רצונם - השלכה בעלת משקל שעל הנמצאים באור הזרקורים לקחת בחשבון.

תוצאות אישיות - במישור הפסיכולוגי, החברתי והמשפחתי

במישור הפסיכולוגי יכולות להיות ליציאה מהארון השלכות רבות, החל מטראומה אישית, שתוצאתה לעיתים חזרה לארון, וכלה בתחושת שחרור. כפי שתואר כבר, הומוסקסואל הנמצא בארון נאלץ להתמודד עם קשיים רבים. לכן, אנשים אשר נפתחו בפני בני משפחותיהם וחבריהם דיווחו לרוב על תחושת הקלה עצומה. עם זאת, יש שדיווחו כי סיוטיהם הגרועים ביותר התגשמו. קבלה חיובית מהווה חוויה מתקנת, המקדמת את תהליך הקבלה העצמית. כל יציאה מהארון טומנת בחובה סיכוי לעומת סיכון, ולכן כל גילוי צריך להשקל בכל פעם מחדש; יש לבחון אם הוא עשוי להועיל ולשפר או שמא להזיק. על כן, "ניהול הגילוי" צריך להיעשות לצד בדיקה שקולה של המציאות. יתרה מזאת, לתגובה שהומוסקסואל מצפה לקבל מאדם מסוים יש השלכות פסיכולוגיות כבדות הנוגעות להסתגלותו החברתית (כלומר, אדם המאמין כי התגובה החברתית להיותו הומוסקסואל תהיה חיובית יסתגל בקלות רבה יותר לחברה).

גם במישור החברתי התחושה הרווחת היא של הקלה וקבלה. כיום, ברוב המקרים, מתקבלים ההומוסקסואלים והלסביות בזרועות פתוחות בחברה - שלא כבעבר, בו סבלו רבים מהם מאיבוד סטטוס בעבודה והזדמנויות לקידום. כפי שמעיד מחקרה של דנה לוצאטו (אופיה של התארגנות וולונטרית: הומוסקסואליות בישראל, 1984), מוביליות תעסוקתית יצרה מצב בעייתי בו נדרשו הומוסקסואלים ולסביות גלויים לתפקד במקום העבודה ומחוצה לו כסמויים. מסקנה נוספת שעולה מהמחקר היא כי הומוסקסואל מוצהר לא יירתע מהחצנת נטיותיו גם במקום העבודה. לעומת זאת אנשים שגילו את נטייתם בגיל מאוחר יחסית, כאשר כבר נקבעה עמדתם חברתית ותעסוקתית, נוטים להמנע מחשיפה. ההשלכות במישור התעסוקתי בולטות בעיקר אצל אנשים שאופי עבודתם מיוחד - לדוגמא, עובדי משרד הביטחון אשר, כפי שכבר הוסבר, עומדים בסכנת העברה מתפקידם אם תתגלה נטייתם, או עובדי משרד החינוך העובדים עם נוער. יש לציין כי בארץ חלה התקדמות רבה בנושא ההומוסקסואלים והלסביות בצה"ל, וכיום אין מניעה חוקית מגיוסם או מקידומם. למרות זאת, מדווחים הומוסקסואלים על כך שנמנע מהם סיווג בטחוני גבוה יותר כאשר התגלתה נטייתם.

היציאה אל ההורים עשויה להיות מורכבת יותר. כפי שצוין בחלקו הראשון של המאמר, בנים הומוסקסואלים ובנות לסביות מספרים להוריהם על נטייתם המינית משום שהם רוצים להפסיק להסתיר ולשקר. תגובת ההורים בדרך־כלל קשה, ובהתאם גם ההשלכות על היוצא מן הארון. במקרים קיצוניים קיימת סכנה של הרחקה של ממש מן הבית, ועל כן על הבן או הבת לשקול צעד זה בכובד ראש. גם אם סכנה זו אינה קיימת בשלבי הקבלה הראשונים (שלעיתים נמשכים זמן רב, או אפילו כל החיים) יתכנו דחייה ואיבוד קשר עם ההורים. עם זאת, כיום, לאור ההתקדמות שחלה בחברה כולה, הולכים ומתרבים המקרים בהם מקבלים ההורים את המצב למרות ההלם הראשוני. במקרים כאלה חלה דווקא התקרבות בין הילד להורה, ותוצאתם היא תחושת רווחה כללית.

השפעת היציאה מהארון על הצד השני

ליציאה מן הארון יש, כמובן, השפעה רבה גם על הצד השני, אליו נעשית היציאה. לרוב, ההורים הינם הצד לו קשה ביותר לקבל את הנטייה ההומוסקסואלית של הבן או הבת. לרובם זוהי ידיעה לא צפויה המשנה באופן פתאומי את כל תמונת עולמם. עוצמת התגובה תלויה בפרשנותם האישית ובמשמעות אותה הם מייחסים לידיעה. גם אם היו להורים ידיעה או רמז כלשהו, לרוב הם עוברים משבר קשה. ראשיתו בהכחשה, תחושת אובדן, בושה ואשמה. הורים רבים נכנסים בעצמם לארון - לאותה שרשרת של בדידות והכחשה. סימני המשבר המתוארים כאן מאפיינים את תגובותיהם של רבים מההורים, גם אלו אשר מקבלים בהבנה ובתמיכה את היציאה של בנם או בתם. יש המתאוששים מהר יותר, ויש המתקשים להתמודד עם המצב החדש עד כדי חוסר קבלה מוחלט. במהלך הזמן עוברים חלק מן ההורים תהליך של השלמה, תיקון וקבלה של בנם או בתם, דבר המביא להקלה ולקשר חזק עם הבן או הבת.

תגובת החברה הסובבת קשורה באופן ישיר לאופי אותה חברה. בחברות בהן נחשבת עדיין ההומוסקסואליות למחלה או לסטייה (כמו החברה הדתית), עשויה החברה לדחות מעליה את האדם היוצא ולנתק איתו כל קשר. לעומתן, בחברות סובלניות ומתקדמות יותר יש קבלה אמיתית. במקרים רבים עשויה יציאה מן הארון לשנות את גישתם של רבים אשר עד הגילוי לא נתקלו מעולם בהומוסקסואל או בלסבית. מכיוון שהידע שלהם על הומוסקסואליות הוא סטיגמטי בדרך־כלל, וניזון ממציאות חברתית ודעות חשוכות, מפגש עם הומוסקסואל אותו הם מכירים משנה לרוב את תפיסתם לטובה, ובכך נוצרת תגובת שרשרת של שינוי חברתי בנוגע להומוסקסואליות.

גם ליציאה פומבית מן הארון יש השפעה דומה על החברה, אלא שיש לה מימד נוסף. הומוסקסואלים ולסביות רבים, ובני נוער בפרט, הניזונים כאמור ממקורות בהן נחשבת ההומוסקסואליות לדבר שלילי, זקוקים למודל הזדהות הומוסקסואלי חיובי אשר יקל עליהם את תהליך הקבלה העצמית. כפי שטוען גל אוחובסקי, אמנים רבים, המהווים מודל לחיקוי בחברה כולה, עשויים, דרך החשיפה והיצירה שלהם, להשפיע על אותם בני נוער הנמצאים במצוקה קשה. כך יוכלו הנערים לגלות כי יש גם אנשים "נורמלים", ואף כאלה הנערצים בחברה, שהנם הומוסקסואלים או לסביות. בכך יוקל במידת מה תהליך ההשלמה. השפעה נוספת נוצרת על ידי אנשים בעלי השפעה פוליטית, והיא מביאה לרוב לשינוי מצב חוקי קיים - לדוגמא, יציאתו של עוזי אבן מהארון הביאה לשינוי מצב החוק לגבי גיוס הומוסקסואלים ולסביות לצה"ל.

אאוטינג כתוצאה נוספת של יציאה מהארון

קיימת השלכה נוספת של היציאה מהארון הנוגעת לאנשים מפורסמים או בעלי השפעה, והיא ההוצאה מהארון, בדרך־כלל בתקשורת. במהלך שנות ה-‏90 התפתח מושג חדש של "הוצאה מהארון" (להבדיל מ"יציאה מהארון"), והוא נוגע לחשיפת זהותו ההומוסקסואלית של אדם, שעד אז היתה נסתרת, על ידי גורם אחר. לדוגמא, מדיניותו של משרד ההגנה האמריקני אוסרת על שירות הומוסקסואלים ולסביות בצבא, ולכן רבים מהם שירתו בשורותיו תוך הסתרת זהותם. במהלך מלחמת המפרץ פנו מספר פעילים הומוסקסואלים בבקשה להכיר בכך שהם נלחמו בלי לסכן את משימתה הצבאית של המדינה. משההכרה בוששה להגיע, חשפו ארגונים הומוסקסואלים קצין בכיר שעבד עם משרד ההגנה ואשר הסתיר את זהותו ההומוסקסואלית, במגמה להוכיח כי הומוסקסואלים יכולים לשמש בתפקידים צבאיים חשובים ולהביא תועלת, וכי יש להתיר להם לשרת בצבא. מושג זה נקרא גם "אאוטינג" (Outing).

קיימות מספר סיבות כנגד ההוצאה מהארון, כאשר הכוונה היא לאותם לאנשים שהם כבר למעשה מחוץ לארון (במישור האישי או החברתי) אך אינם מוכנים להצהיר על כך בפומבי. אחת הסיבות המרכזיות היא שחייו הפרטיים של האמן או איש הציבור היו ונשארו חייו הפרטיים. בראיון לעיתון העיר, אמר יעקב גלעד: "אומנים הם אנשים, לא מודלים... אני לא חושב שהעובדה שאני אמן הופכת אותי לדמות ציבורית ואת חיי הפרטיים לרשות הציבור." בראיון אחר באותו עיתון, אמר עברי לידר: "אני לא פוליטיקאי ולא רץ לבחירות, ואני לא רוצה להיות דובר של אף אחד." סיבה נוספת היא הפחד מפני פגיעה בסטטוס של אותו אמן או איש ציבור, שכן הוא וודאי נהנה גם מאהדתו של ציבור הטרוסקסואלי.

עיקר הסיבות המביאות ללחץ על אמנים לצאת מהארון, או הגורמות לאאוטינג: סיוע למטרות הקהילה (בנושא חוקתי למשל), סיוע לבני נוער הזקוקים למודלים חיוביים, שינוי חיובי בדעת החברה על ההומוסקסואליות וסיוע להורי הומוסקסואלים ולסביות שבנם או בתם יצאו מהארון.



סיכום

מאמר זה עסק בתהליך היציאה מהארון ובהשלכות הכרוכות בכך. לא נעשה ניסיון להביא את השוני הקיים בנושא זה ממדינה למדינה ומחברה לחברה, את הסיבות הנוגעות למצוקת החיים בארון כפי שתוארו בחלק הראשון, או את ההתמודדות האמיתית של הומוסקסואל או לסבית עם עצמו לאחר שכבר "כולם יודעים" - התמודדות שעל פי ניסיוני האישי קיימת תמיד. ברצוני עוד להדגיש, כי על אף המבנה הכללי של היציאה מן הארון, זהו תהליך סובייקטיבי לחלוטין המתנהל אצל כל אחד ואחת בצורה שונה. אין בכוונת מאמר זה להשפיע על אף אחד או אחת לצאת מהארון, אלא להראות כי עתידם של היוצאים מהארון יכול להיות חיובי. ניסיתי לעמוד על הקשיים העומדים בפני כל נער או נערה הומוסקסואלים הנמצאים בשלבים הראשונים של החיפוש, ועל הקשיים שעליהם לעבור ביציאה מן הארון. לדעתי, על אף קשיים אלה, כדאי לכל הומוסקסואל או לסבית לשאוף לחיים פתוחים מחוץ לארון. טענה זו מתבססת, כמובן, על הנאמר למעלה. על־פי רוב המחברים, התחושות שחווים הומוסקסואלים או לסביות בתוך הארון הן כה קשות עד כי הן עלולות להביא אף למחשבות אובדניות. לכן, למרות הקושי האמיתי והרב, מדווחים רוב היוצאים מהארון על תחושת הקלה עצומה ורווחה בכל תחומי החיים, וכן על התקרבות להוריהם והתפתחות הקשר המשפחתי בעקבות היציאה. על סמך נתונים אלה אני טוען כי היציאה מן הארון אל החיים הפתוחים היא התקדמות לקראת חיים טובים יותר.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  בשם בדוי • בשם בדוי • 5 תגובות בפתיל
  בושה להגיב ??!!! • עדי • 12 תגובות בפתיל
  אנקדוטה • עומר מוצפי • 3 תגובות בפתיל
  לדעתי יש טעות בתפיסה הבסיסית • אינה מיכאלי • 9 תגובות בפתיל
  בתגובה לשום תשוגבה • יוני
  סתם עצה שלי(: • אסף • 2 תגובות בפתיל
  מ ת ח נ נ ת ! ! ! • אורטל בנימין • 2 תגובות בפתיל
  הסיוט שלי • עמית בר • 6 תגובות בפתיל
  ממש לא נכון • מתחקרת בטחונית • 4 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים