למרות שמוח האדם התפתח ברובו הרבה לפני היווצרות השפה, חלק ניכר מהחשיבה שלנו נעשה באמצעות מילים. שפה, שהיא במקורה צורת תקשורת בין פרטים, מוטבעת בנו מילדות והופכת לאמצעי חשיבה ותקשורת עצמית. אבל עד כמה אוצר המילים ומבנה השפה באמת משפיעים או משרטטים גבולות לחשיבה שלנו? האם אלמנטים מהשפה מחלחלים ומשפיעים על התנהגות וקבלת החלטות, או שהשפה נשארת כלי ניטרלי, שאינו משנה את האוחז בו?
במאמר "ביידיש זה נשמע יותר טוב", סוקר איתי להט מחקרים המצביעים על קשר סיבתי בין שפה לבין התנהגות. כך למשל, פרטים משבט עם שיטת ספירה מנוונת הפגינו יכולת פחותה בהעתקה של ערימות גדולות של עצמים, ודוברי רוסית היטיבו להבדיל בין גוונים של כחול, לכאורה בגלל העושר המילולי בתיאור גווני הכחול בשפה הרוסית. התפיסה שלנו של עצמים גם מניבה מתאם למין בשפת האם: גרמנים יתארו גשר (שם עצם נקבי בגרמנית) כ"יפה" ו"שבירה", בעוד ספרדים (עבורם גשר הוא שם עצם זכרי) יתארו אותו כ"גדול" ו"ארוך". טענה מרחיקת לכת אף יותר היא שישנו קשר בין מבנה השפה לבין הצלחה של מדינות בתחומים מסויימים; כך למשל טען הבלשן וויליאם האנאס שהכתב הסיני המסובך מגביל את היצירתיות.
את מבנה השפה ומגבלותיה ניתן לתפוס כמשפיעים על הליכי החשיבה, אבל האם השפעות אלה מחלחלות לתהליכים של קבלת החלטות? בפוסט שכותרתו "הקשר בין מגע למחשבות", סוקר גיל גרינגרוז את המאמרים האחרונים בתחום, שמראים שקשר כזה אכן קיים. כך למשל, דימוי של משקל מצביע במקרים רבים על רצינות ("כובד ראש"; "לשקול את הנושא"). בניסוי שתוצאותיו פורסמו במגזין "סיינס", התבקשו נבדקים להחליט האם מועמד מתאים למשרה, תוך שהם אוחזים לוח המכיל את קורות החיים של המועמד. נבדקים שאחזו בלוח כבד (2 ק"ג) דירגו בממוצע את המועמד כמתאים יותר לעבודה מאשר נבדקים שאחזו בלוח קל (340 גרם). באופן דומה גברים (אבל לא נשים) שאחזו בלוח כבד נטו להקצות יותר משאבים לנושאים רציניים, כגון זיהום אוויר. במחקר בלתי תלוי אחר, נבדקים שהחזיקו כוס קפה חם ייחסו תכונות "חמות" יותר לאדם שקראו את תאורו.
|
קישורים
ביידיש זה נשמע יותר טוב - מאמר בעיתון "כלכליסט" מאת איתי להט
הקשר בין מגע למחשבות - פוסט מאת גיל גרינגרוז
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש