 |
כלת פרס נובל חזרה בה משני פרסומים מדעיים | 3255 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
עד כמה מקרים כאלה נדירים - שפרופסורים חוזרים בהם מתוצאות מחקרים שפרסמו? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה קורה מפעם לפעם. אבל המקרה הזה הוא קצת שונה- לא קראתי את המקור, אבל מהפרסום באייל משתמע מבין שורות שמדובר בפוסט-דוק שקצת חיפף ואולי אפילו זייף תוצאות. הסיטואציה הזאת-שראש מעבדה חותם על עבודה של פוסט-דוק אבל בעצם לא יודע מה נעשה היא בעיתית יותר מ''סליחה, טעות''.המקרים הללו הם יותר שערוריתיים. זה קרה גם לעוד נובליסטים, כמו עם דיוויד בלטימור. השאלה היא איפה נגמרת האחריות של מי שחתום בשותפות על מאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כאשר הפרופסור עסוק במציאת מימון למעבדה ורדיפה אחרי מלגות ואין לו זמן להתעסק במחקר. את המחקר עושים הדוקטורנטים/פוטס-דוקטורנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא באיזה זכות הפרופסור שם את השם שלו על המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכות זה שהוא גייס את הכסף. מנגנון בעייתי. יש לי כמה חברים באקדמיה, ורק אחת מהן, שקלית רצינית, עדיין מרטיבה ממש את הידיים במעבדה, יחד עם 4 תלמידות המחקר שלה. ההתרחקות משולחן המעבדה עולה ביכולת להבין את התוצאות ברזולוציה גבוהה, אבל אולי אין ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח עד כמה הוא בעייתי - בסופו של דבר מי שמעורה מספיק יודע שהשם האחרון במחקר שכזה הוא כמעט תמיד מישהו שפיקח מגבוה ולא בהכרח נכנס למעבדה בשום שלב, בדיוק כפי שיודעים שהשם השישי מתוך שמונה כנראה לא היווה עמוד תווך של המחקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנגון בעייתי בגלל שהוא מחלק אשראי על עבודה גם מסיבות פוליטיות ולא מדעיות. בסופו של דבר בלא מעט מקומות מספר הפרסומים, לא בהכרח לפי מיקום ברשימת הכותבים, נכלל בחישובים שונים לצורכי קידום ושכר. המקרה שמצויין בראש העמוד הוא דוגמה טובה לבעייתיות של עירבוב אשראי פוליטי תחת מסווה מדעי. אולי אפילו החוקרת בעצמה לא הייתה מודעת לגמרי לאופן שבו השתמשו בה. אפשר לתת קרדיט גם על פוליטיקה, אבל צריך להבחין בין השניים בצורה מסודרת. יש מגמה בספרות המדעית, שאני מקווה שתתפשט, בה כל אחת מהכותבים נדרש לציין את תרומותו ומכאן אחרויותו. אולי זה יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 241158 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמרים המדוברים פרופ' באק היתה האחרונה על המאמר, מה שאומר שהעבודה נעשתה במעבדה שלה, רק הדוא''ל שלה מופיע לתכתובות ומצויין שהיה לה חלק מרכזי בתכנון המחקר וכתיבת המאמר. ללא ספק השם שלה האיץ את פירסום המאמר, אבל הוא לא שורבב כדי לקדם מאמר של מישהו אחר (דבר שגם קורה) אלא זו היתה עבודה ממעבדתה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה ההפתעה גיליתי שבתחומים מסוימים באקדמיה (למשל מדעי המחשב), רשימת הכותבים היא אלפביתית! ולכן ללא קשר למי עבד ותרם מה, מי ממן ומי הנחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
CS adopted this behaviour from Math. In fact, one can measure whether a conference is more mathematical then scientific, by checking the percentage of papers with alphabetical order of authors:
http://www.cs.princeton.edu/~appel/papers/science.pd... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדמ"ח אימצו את ההתנהגות הזאת ממתמטיקה? בזמני מדמ"ח היו חלק מהמשפחה הביולוגית של המתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי חשד כזה, אבל לא ידיעה מבוססת. יהא המקור אשר יהיה, זה נראה לי מאוד לא מדעי. מצד שני גם המדע מסתבר הוא לא תמיד מה שסיפרו לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שמגיע מהמתמטיקה, דווקא הרעיון של להתחיל לדרג את הכותבים לפי חשיבותם נשמע לי מטופש ומאוד לא מדעי. ובכל זאת, הנה ניסיון להסביר את ההבדל בין התחומים השונים: אם אני מבין נכון את המצב, רוב המאמרים המדעיים (בעיקר במדעים הניסויים) מתבססים על עבודה שנעשתה במעבדה. למעבדה יש את ראש המעבדה, שהוא פרופסור חשוב שרוב העבודה שלו היא לכתוב בקשות לגרנטים ולפקח מלמעלה על המחקר. את המחקר בפועל עושים המסטרנטים והדוקטורנטים, לפי הנחיות שהם מקבלים מהפוסט-דוקים, לפי הנחיות שהם מקבלים מהפרופסור החשוב. ברור שלפרופסור ולמסטרנט היה תפקיד מאוד שונה בביצוע המחקר (אם כי אפשר לריב מי "חשוב" יותר), וכנראה שכדאי לציין זאת במאמר עצמו. פרופסורים למתמטיקה עושים הרבה יותר מחקר בעצמם. כתוצאה יש הרבה יותר מאמרים שנכתבים על ידי אדם אחד, אבל גם מאמרים משותפים יכולים להיכתב למשל על ידי פרופסור מישראל, פרופסור מארה"ב ופוסט-דוקטורנט מצרפת. הם חושבים הרבה על הנושא, שולחים המון מיילים אחד לשני, נפגשים פעם פעמיים באיזשהו כנס ומדברים על הנושא יותר ברצינות, והנה יש מאמר1. אף אחד מהשלושה הוא לא "המממן" (כי אין הוצאות גדולות של החזקת מעבדה, וכל אחד מהכותבים אחראי על ההוצאות היחסית קטנות של עצמו). אף אחד מהשלושה הוא לא "המנחה". יכול להיות שאחד מהם תרם למאמר יותר רעיונות מהשניים האחרים, אבל נשמע לי ברור שהתחשבנות כזאת בין שותפים פחות-או-יותר שווים תגרום יותר נזק מתועלת. במקרה כזה נראה לי שלסדר את הכותבים בסדר אלפביתי הוא הדבר ההגיוני לעשות. 1 זאת אגב, הסיבה שכנסים במתמטיקה כל כך חשובים. ברוב התחומים המדעיים כנס משמש לדיווח על התקדמויות. במתמטיקה חלק לא קטן מההתקדמויות עצמן נעשות במהלך כנסים, כאשר מתמטיקאים ממקומות שונים בעולם זוכים להזדמנות לחשוב ביחד על בעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מהמר שרק במיעוט המקרים השותפים הם פחות-או-יותר שווים. ויש לא מעט תחומים אחרים שלא מצריכים מעבדה ועדיין משתמשים בסדר התורמים ולא בסדר אלפביתי. לא ברור לי למה מתמטיקאים חושבים יחדיו על בעיות בכנסים יותר מפיזיקאים תיאורטיים, פילוסופים ושאר אנשי רוח וחומר. אם חלק לא קטן מההתקדמויות במתמטיקה נעשות במהלך כנסים, המהווים 5-10 אחוז גג מזמן העבודה השנתי, אני תוהה מה עושים כל האנשים האלה בשאר 95% מהזמן שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה אולי צריך היה אכן לסגור אותו על מנת שלא לחסום זוכי פילדס עתידיים בדישם :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום, רוב השיאים בספורט נשברים בתחרויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט שיאים בספורט מודדים בעיקר בתחרויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אבל מה הספורטאים הבטלנים הללו עושים בשאר הזמן שלהם? שותים קפה עם המתמטיקאים? יוצאים עם דוגמניות? ( שתי פנטזיות נעורים שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם מתמטיקאי הכתיר אותי כ''אל הקפה'', לימדתי אותו כל מה שידעתי והכרזתי שהוא ממלא מקומי עלי אדמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאר הזמן הספורטאים הבטלנים מתאמנים לקראת התחרויות ו/או מקוששים חסויות. הספורטאים החרוצים גם קמים שעה קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אם כך אפשר להקיש מה עושים המתמטיקאים בזמן שהם לא בכנסים ולא ''משיגים התקדמויות ממשיות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף, אפילו עדיף בהרבה, אבל ראובן גילה לי שהן כבר יוצאות עם הספורטאים (שרצו מהר והגיעו ראשונים, אני מניח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם כנראה רצים כל כך מהר שהם מספיקים גם לצאת עם הדוגמניות וגם לשתות קפה עם המתמטיקאים בו בזמן. דרך אחת לעשות את זה תהיה מציאת מתמטיקאית שהיא גם דוגמנית. מישהו מכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש "מספר ארדש בייקון". כל אחת עם ערך =< 4 תתאים לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון כמו זאת (EB=3)? הבעיה היא שככל שעובר הזמן, מתמעטים בעלי ה-EB הנמוך (שגם כך רובם המכריע גברים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון לאזן את ההטיה הזו בקריטריון שונה: מאמרים משותפים עם זוכה פרס פילדס מ־5 השנים האחרונות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לגמרי - זה מה שקורה כשרצים על הויקיפדיה. ואם ככה אז באותה מדה יכולתי להביא את השחקנית נטלי פורטמן שגם לה יש EB של 6 (אף שאינה מתמטיקאית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה מידה אני הייתי יכול להביא את אשתי שגם לה יש EB 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לספר איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים הסתבר לי שזה 5: אשתי השתתפה (כניצבת) בסרט "האסונות של נינה" בו כיכבה איילת זורר שלה יש בייקון 2 במגוון דרכים - למשל היא שיחקה עם טום הנקס ב"מלאכים ושדים" והוא שיחק עם קווין בייקון ב"אפולו 13". מצד שני, היא הייתה מסטרנטית של וכתבה מאמר עם מיכאל קריבלביץ' שכתב מאמר עם ארדש ב-96. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אני מניח שכל תרוץ שעוד היה לי לבגוד עם נטלי פורטמן נגוז סופית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני מעריך שמספר הארדש-מיילס דייויס שלי הוא בין הנמוכים באייל: 7, ואולי אפילו 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כל זה היה רק תירוץ? נו, ספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מספר הארדש שלי הוא 3. המסלול הקצר ממני למיילס דייויס פחות ברור לי. מצד אחד, ניגנתי עם כמה חבר'ה שנגנו עם הבסיסט אבישי כהן, שניגן עם צ'יק קוריאה, שניגן עם מיילס דייויס. ככה קיבלנו 4. מצד שני, ניגנתי פעם (בשיר אחד, בהופעה אחת) עם אחינועם ניני, שהקליטה עם פט מת'יני; לא ידוע לי על הופעה או הקלטה משותפת של פט מת'יני ומיילס דייויס, אבל לא אתפלא אם יש כזו, ואז קיבלנו 3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ארצנו הקטנטונת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, בדקתי עכשיו, ומסתבר שפט מת'יני "רק" הפיק אלבום לאחינועם ניני, ואני לא יודע אם זה נחשב. מצד שני, באותו תקליט ניגן הסקסופוניסט ביל אוונס (לא להתבלבל עם פסנתרן בעל אותו השם), שבוודאות ניגן עם מיילס דייויס. אז כן, יש לי מספר ארדש-מיילס דייויס לכל היותר 6. מעניין מה מספר המייקל ג'ורדן שלי. למד אתי בכיתה בתיכון מישהו שאח"כ שיחק כדורסל בליגה הראשונה (ולא סתם, אלא בגליל עליון בעונה שהם לקחו אליפות, אם כי הוא בעיקר ישב על הספסל), אז המספר בטח סופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מספר מייקל ג'ורדן צריך לשחק ביחד איתו, או שאפשר לשחק נגדו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצויינת. יש כנראה מקום לשני סוגים של מספר מייקל ג'ורדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שמה שספורטאים לא מעטים שוכחים (ואוהדים רבים בכלל לא יודעים) זה שגם מי שמשחק נגדך, משחק איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם כל משחק נחשב. לעניין מספר ארדש, נדרש מאמר, לא סתם שירבוט על אותו נייר בכנס. לכן נראה לי סביר בשביל מספר בייקון לדרוש קרדיט בסוף הסרט, הופעה מול קהל בשביל דיוויס ומשחק עם שופט מול קהל בשביל ג'ורדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> הופעה מול קהל בשביל דיוויס הקלטה בלייבל מוכר עם קרדיטים (כמובן על אותה יצירה, לא סתם רצועות שונות בתקליט או דיסק אוסף) לא טוב? בכל אופן לשאלתו של יובל שפתחה את המיני-פתיל הזה (תגובה 554072), נדמה לי ש"היה לי בן-כיתה ש..." לא אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה כמובן לדרישת המינימום, הקלטה זה OVERKILL. אני מניח שהוא מזכיר את זה כי הוא שיחק כדורסל עם אותו בן כיתה. משחק של נבחרת התיכון מול תיכון אחר אולי תחשב, אבל זריקות לסל בהפסקה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> משחק של נבחרת התיכון מול תיכון אחר אולי תחשב לא נרלי. סרט סטודנטים נחשב בשביל מספר בייקון? ומה אם ארדש (כלומר מישהו עם מספר ארדש סופי) תרם לי שתי הערות חשובות לפוסטר שהצגתי בכנס? או אפילו רק עזר לי להכין עבודה בסמינר? היה מנחה שלי בעבודת המאסטר? ואם תרחיק לכת, האם לאג"ג EB סופי דרך אשתו? לא ולא. איז פוגרום איז פוגרום: עבודה צריכה להתפרסם בפרסום מוכר, סרט צריך להיות אמתי, כזה שיצא לאקרנים (ואנשים שילמו על כרטיס בקולנוע אמתי), ומשחק צריך להיות לפחות בליגה מוכרת. מצד שני, הספורט לא חייב להיות כדורסל דווקא: כמו שמספר ארדש של פורטמן הוא על עבודה בפסיכולוגיה, הספורט יכול להיות כלשהו (ג'ורדן עצמו שיחק באופן מקצועי בייסבול, ונדמה לי שגם גולף, ובכל אופן הטרנספר יכול להיות דרך שחקן רב תחומי אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ביססתי סופית את מספר מיילס דייוויס 3 שלי: בהופעה של צ'יק קוריאה ובובי מקפרין אחינועם ניני עלתה לשיר אחד. כאמור, ניגנתי פעם אחת לצידה, וכידוע, צ'יק קוריאה ניגן הרבה פעמים עם מיילס דייוויס. ההופעה עצמה היתה חלטורה מאכזבת, על גבול המעליבה. שני גאונים שהעדיפו להשתעשע בשטויות במקום לעשות מוזיקה אמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. הנה ביקורת יותר מפורטת: http://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-1.26... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כאן המקום לספר אנקדוטה אישית על הפעם שבה טיילתי לניו-אורלינס, ונסענו לאור המלצה ספונטנית של מקומי למועדון ג'אז כלשהוא שאמור היה להיות מצוין. כשהגענו כבר היתה הופעה בעיצומה, אז עמדנו והקשבנו בעונג עם כל הקהל ללהקה שניגנה על הבמה. בגלל המרחק והצעירות1 לא זיהיתי את הלהקה המנגנת והפסנתרן המוביל, וברגע האחרון לפני ששמתי עצמי ללעג ושאלתי מישהו מהקהל מי זאת הלהקה הזאת שנשמעת כל כך טוב, הסבתי את מבטי לקיר וראיתי שלט שנראה בערך ככה - צ'יק קוריאה והאלקטריק בנד. 1 שלא לאמר הבורות כמובן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין שום ארדש, אבל יש מספר ניקסון 2. זה שווה משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. איזה ניקסון, ומה סופר המספר שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי התבלבלתי. תגידו אתם כמה יוצא המספר הזה: לקחתי לצהריים בבית קפה תל אביבי קטן, את מי שהיה יועץ קרוב של ניקסון בתקופת נשיאותו (ואף השפיע על החלטות שקשורות בתוכנית החלל למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא התבלבלת, אבל בחברת מתמטיקאים ולמחצה, צריך לעבוד על ההגדרה המדויקת - מה נחשב חוליה בשרשרת. אכל ארוחת צהריים עם? רצוי אחד-על-אחד? סביר שיצא ליועץ לעשות זאת עם ניקסון. אם הארוחה שלכם היתה למטרה הקשורה לְעבודה או משהו רשמי כזה, אז אולי אפשר להגדיר את הקשר כ"היה בקשרי עבודה עם-". אני לא בטוח מה יותר נדיר או מגניב. אבל לכי על האפשרות השנייה! (כי עם הגדרות מספיק מתירניות, אני ניקסון-3 - את ואני אכלנו מאותו מסטינג במערכת האייל!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שדיברנו גם על עבודה, אם זה עוזר (אני מוכנה לכל דבר שיעזור). בוא נחשוב מה אמרנו.. כן, הוא פרש מהגיגיו, שנכתבו במאמר מקצועי, בנושא הסכנות של שימוש בנשק כימי נגד ישראל. הידד לי! אתה לגמרי ניקסון-3, אל דאגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההגדרה לגבי ארדש-1 מחייבת לפרסם אתו מאמר מדעי ולגבי קווין בייקון היא מחייבת לשחק אתו בסרט, אז לגבי נשיא/סגן-נשיא היא צריכה לחייב לכהן יחד אתו. בדומה לכך, סקוטי פיפן ודניס רודמן הם MJ-1 אבל מאמן הכושר או הנער שאוסף את הכדורים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך גם לזכור את הטענה שלכולנו מספר דלאי־למה 6 לכל היותר (או שמא הפוך?) מהבחינה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת שהיית נשיאה או סגנית-נשיא יחד עם מישהו שהיה נשיא או סגן-נשיא עם טריקי דיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שאלות מכשילות בבקשה. אני מעט אטית גם כך, והדיונים עם צפריר גוזלים לי את כל משאבי המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה מביא את אשתך לתשע נשמות אני מציע שתשאל את רשותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אני מוכן להסתפק בנטלי פורטמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון לסקר: מה מספר הארדש שלך ? 0. על מה אתה מדבר ? 1. 1 2. 2 3. 3 4. 4 5. 5 6. 6 7. 0 נ.ב. 4. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק רק מספר צריל גם לציין את החוליות בשרשרת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הציעו לחפש חוקר, מאיזשהו תחום, שהוא יותר טוב מארדש כבסיס למספור? שנותן מספרים יותר נמוכים ליותר אנשים? (או שעדיפה מידה אחרת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי תחומי מחקר אחרים, איני יודע. לגבי מתמטיקה, לא יותר מדי מסובך לחפש, אבל הסיבה שמשתמשים בארדש היא ברורה ולחלוטין לא אקראית. בתולדות המתמטיקה היה מתמטיקאי אחד (אוילר) שפרסם יותר מארדש - אבל רק אם סופרים דפים: אם סופרים מאמרים אף אחד אפילו לא קרוב. מרשימה אפילו יותר העובדה שארדש הרבה לשתף פעולה, ויותר מכך העובדה שהוא שיתף פעולה עם מספר מדהים של שותפים: גם מתמטיקאים שמרבים לשתף פעולה נוטים לחזור ולעבוד עם אותם השותפים, ולעומת זאת ארדש שיתף פעולה עם למעלה מחמש מאות חוקרים שונים. למתמטיקאי הבא בתור מבחינת מספר השותפים יש הרבה פחות - למעשה, אאל"ט פחות מחצי. כך שהבחירה בארדש לחלוטין אינה מקרית. לגבי השאלה "איך מחשבים": לצורך החישוב, השלב הראשון הוא בחירת הפרסומים, כלומר כתבי העת המקצועיים שנחשבים חשובים או "מיינסטרים" מספיק כדי להיכלל בחישוב. יש מספר סופי של כאלו. לכל אחד מהם יצאו מספר סופי של גיליונות, ובכל גיליון מספר סופי של מאמרים. המאמרים הללו מגדירים את הגרף: כל כותב הוא קודקוד או "צומת" (תלוי עם מי למדת), וכל מאמר מגדיר קשתות בין הכותבים. אחרי שעוברים על כל המאמרים מקבלים גרף עם מספר רכיבים קשירים. יש "רכיבים קשירים" רבים המכילים צומת יחיד: חוקר שמעולם לא פרסם מאמר משותף. יש גם רכיבים בגודל 2 - חוקרים שפרסמו זה עם זה או לחוד אבל לא עם אף אחד אחר, וכן הלאה. באופן לא מפתיע, יש רכיב קשיר אחד (נקרא גם "המרכזי" או "C") שהוא הגדול ביותר (כלומר מכיל את המספר הרב ביותר של צמתים מכל הרכיבים הקשירים). כל רכיב קשיר גדול אחר הוא "בלתי יציב": משום שהרכיב הקשיר המרכזי מכיל כל כך הרבה חוקרים, גם את היה רכיב קשיר אחר שמכיל, נאמר, מאות חוקרים, הרי שבהסתברות של כמעט אחד תוך זמן קצר *אחד* (או אחת) מהם יפרסם מאמר עם חוקר ששייך לרכיב המרכזי וכך יצרף את כל החוקרים הללו לרכיב המרכזי. כתוצאה מכך הרכיב המרכזי גדול בסדרי גודל מכל רכיב קשיר אחר. בדרך כלל מתייחסים לרכיב המרכזי בתור: "קבוצת המתמטיקאים עם מספר ארדש סופי". (יש גם אנקדוטות משעשעות: למשל, קורט גדל פרסם את כל מאמריו לבד, פרט למאמר אחד אותו פרסם עם שותף יחיד. כדי שהסיפור יצא יפה, השותף היה מתמטיקאי עם מספר ארדש 1, כך שגדל צורף לרכיב המרכזי, ובד בבד זכה במספר ארדש 2) את השאלה שאתה שואל ניתן לנסח כ:"מה הוא המרכז של הרכיב הקשיר הגדול ביותר", כאשר "מרכז" מוגדר בתור "הצומת שהמרחק *הממוצע* של שאר הצמתים אליו (או ממנו) מינימלי". שים לב שבאופן תאורטי יכול להיות יותר ממרכז אחד: למשל בגרף קשיר מלא כמו גם בגרף שמהווה מסלול מעגלי יחיד, כל צומת הוא מרכז. ברגע שיש לנו את הגרף (כלומר מרגע שסיימנו להכניס את כל המאמרים שנחשבים לצורך החישוב שלנו לבסיס הנתונים), הסיבוכיות החישובית של השאלה אינה מאד גבוהה (זה לא התחום שלי, אבל זה לא הרבה יותר מסיבוכיות ריבועית, או לכל היותר מעוקבת). יחד עם זה, הסיכוי שנמצא "מרכז" יעיל יותר מארדש אינו גדול, וגם אם נמצא כזה, המרחק הממוצע לא צפוי שישתפר ביותר מאשר פרומילים ספורים. אז לאור השיתופיות המדהימה של פאול המנוח ובמידה רבה כדי להעמיד מציבה לשיתופיות הזו, אנחנו נשארים עם ארדש, thank you very much. עד כאן אם הנושא הוא מתמטיקה. כמו שכבר ציינתי, לגבי תחומים מדעיים אחרים - קטונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם נהוג, אבל יש כאלו שבוחרים אחרת (ויש כאלו שידועים לשמצה בדרישתם הקבועה להופיע ראשונים). כל העניין הזה נראה לי טפשי להחריד, ומלא בבעיות (בענפים עם מנהג אלפביתי, יש קיפוח שיטתי של אלו ששמם מאוחר באלפבית; בענפים שבהם לפעמים כך ולפעמים כך, אם הכותבים מסודים אלפביתית אי אפשר לדעת אם זה בכוונה או שזה יצא הסדר לפי החשיבות; ועוד). אפשר היה להחליט שזה ילדותי ואין לזה חשיבות, אבל הבעיה היא בציטוטים, שאז נהוג לכתוב Jones et al. וזה יוצר תמריץ אובייקטיבי לחלוטין לשאוף ששמך יהיה ראשון. לכן הייתי מתחיל לטפל בבעיה בשינוי אופן הציטוט. אפשר ממש לאסור לציין שם של כותב כשמצטטים, אלא אם הוא כותב יחיד. במקום זאת לכתוב, נניח, "ב-4 דנו המחברים ב...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם יש בזה חיסרון קשה. בקריאה ממסך המחשב זה ידרוש מהקורא, במקרה הטוב, לבוא עם העכבר לרחף מעל ה-4 כדי לדעת במה מדובר, וזה קצת מפריע לרצף הקריאה; בעותק מודפס זה ידרוש לדפדף לביבליו', וזו הפרעה קשה בהרבה. בשיטה הנוכחית זה נחוץ רק לפעמים - אם הקורא בקי בתחום אז שם המחבר הראשון לעתים קרובות יספיק לו כדי לדעת במה מדובר. אז אני מחליף את ההצעה. מחברי מאמר יידרשו לבחור "קוד ציטוט" - רצף של עד 10 תווים, שהוא מה שישמש בציטוט. זה יכול להיות שם של מחבר אחד (אולי בצירוף שנה), צירוף של כמה מחברים (מקוצרים, אם צריך), או רמז למונח או צירוף-מילים שהוא עיקרו של המאמר. לא הייתי דורש רשמית יחידוּת - זה כבר יהיה בירוקרטיה - אבל מן הסתם מאמץ סביר ליחידוּת בתוך התחום האקדמי יהיה כלל התנהגות נאותה. לא קשה לחשוב על עוד כמה כללים כאלה (הקוד צריך להיות מנומק, לא להיות דומה מדי לקוד של מאמר מפורסם, וכאלה), ואכיפתם תהיה בידי עורכי הכנס או כתב העת. רצוי - וזה כבר אינטרס של כותבי המאמר - שהקוד יהיה קליט (ומכאן, כלל אטיקט - לא יפה שהקוד יהיה קליט מדי אם המאמר לא מכוון מאוד גבוה1). 1 והנה בעיה ראשונה: עד כמה גבוה המאמר מכוון, נקבע בעיקר לפי זהות הכנס או כתב העת. מכאן שבכנסים פחות נחשבים יש אינטרס משותף למחברים ולכנס, אבל מנוגד לאינטרס של הכלל, לתת קודים קליטים יותר ממה שמגיע להם. זו לא נראית לי בעיה נוראה, ואם מישהו חורג מהסביר אפשר פשוט להעניש אותו באי-ציטוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס טברסקי ודניאל כהנמן (טברנמן? כהנסקי?) נהגו לפרסם את פירסומיהם המשותפים ככהנמן-טברסקי וטברסקי-כהנמן לסרוגין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''ע לנון-מקרטני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הם כמעט מההתחלה חתמו על השירים רק כ"לנון/מקרטני", ורק אחרי שלנון נרצח מקרטני התחיל (ואח"כ הפסיק) להציג את השירים כ"מקרטני/לנון". (או שלזה התכוונת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפר-בטה-גאמוב כבר הוזכרו בפתיל הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה האמיתית היא איפה הייתה בדיקת העמיתים, ומה הסיכוי שהמאמרים התפרסמו בבמות המכובדות כל כך האלו כי הייתה חתומה עליהם כלת פרס נובל (כאמור, הם התפרסמו אחרי שזכתה בפרס) ולא בגלל איכותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיקת עמיתים יכולה לחשוף עבודה לא יסודית או הסקת מסקנות חפוזה, בדיקת עמיתים (בזמן אמת) כמעט ולעולם לא תחשוף זיופים (שזה הניחוש שלי כאן). מה שקורה לפעמים זה שלאחר זמן, מעבדות אחרות מנסות לשחזר את הממצאים ונכשלות, עבור ממצאים משמעותיים מספיק ומספר מעבדות, זה יכול להעיד על שגיאה רצינית/זיוף. דרך אגב, מסקנות מנוגדות בשיטות שונות במקצת1 קיימות במקרים רבים מאוד גם בלי זיופים. בדרך כלל הסוגיה נפתרת כאשר יותר ויותר עדויות מצטברות לכיוון אחד. לגבי אחריות המנחה, כדי למנוע זיופים, המנחה צריך לבצע בעצמו לפחות חלק מכל ניסוי, עדיף באופן עצמאי. זה לא מעשי לחלוטין. בטווח הארוך ממצאים שלא חוזרים על עצמם במעבדות שונות מימלא מאבדים מחשיבותם, אז הנזק לעולם המדע הוא לא גדול, ולגבי החוקרים, אני נוטה לחשוב שבד"כ תופסים אותם. מנחים מצידם יכולים לנסות להעריך יותר את קווי האופי של האנשים שעובדים עבורם. 1 ולפעמים אף זהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המקרה הזה, אך לא מן הנמנע שפרופסור ינסח את ההיפותזה ואת דרכי הבדיקה שלה, וגם הוא זה שינתח את הנתונים שקיבל מן האחרים. ישנה מידה כלשהי של אמון הנדרשת לעבודה משותפת, כמעט בכל תחום. כולנו מתמחים, מה שמאלץ אותנו לויתורים גדולים על בדיקת פרטי עבודתם של המתמחים האחרים שבפירות עבודתם אנו עושים שימוש. במערכות שונות ישנן שיטות בקרה יעודיות. בתחום המחקר המדעי למשל, יש את דרישת ההדירות, שישומה הוא שחשף את בעייתיות המחקר שפורסם. כל הדברים הללו, שבוודאי אינם מחדשים לך דבר, הם בשביל החלק המודגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שחתני (וכלות) פרס נובל כבר לא צריכים להתאמץ הרבה כדי להשיג גרנטים. מצד שני, הם עסוקים לא פעם במתן סבבי הרצאות, קבלת תארי כבוד ופרסים משניים ויח''צון המוסד בו הם עובדים ברחבי תבל, כך שהרבה זמן לחקור לא נשאר להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם זה קורה בד"כ לפני או אחרי שפורצת שערוריה מסוימת בעניין המחקר? כי אם לפני, למשל, אז מעניין מה גורם לפרופ' החוזר/ת בו/בה לבדוק את התוצאות מחדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני פחות משנה התפוצצה פרשת סטרקצ'רגייט - קריסטלוגרף מאוניברסיטת אלבמה בבירמינגהם פיברק במשך 10 שנים מבנים של 12 חלבונים שלכאורה פיענח. הוא פוטר, והיה צריך להסיר את המבנים מה-Protein Data Bank ולמשוך בחזרה את המאמרים עם ה"תגליות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהוא שאני מכיר התחיל כרגע דוקטורט בתחום מדעי הטבע במוסד מאד בכיר בתחום בארץ הדוקטורט הוא בדיקה של השערה מסוימת שאם תתגלה כנכונה יש לה משמעות מסחרית - לא מי יודע מה אבל שווה משהו הבעיה היא שנאמר לו ע''י המנחה שלו (ההשערה היא של המנחה) שתוצאות שליליות פרושן הפסקת המחקר בלי דוקטורט זה לא נאמר כאיום או כלחץ אלא כדבר מובן מאליו וסיכון שכל דוקטורנט לוקח - תוצאות שליליות בניסיונות פשוט לא שוות פרסום מאמר ,לפחות לא בתרבות המחקרית של המוסד ההוא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מקווה שלדוקטורנט המדובר יש תוכנית מגרה למקרה והדברים לא יעלו יפה. בתור סטודנט מחקר במדעי הטבע במוסד (מאוד?) בכיר בארצנו, אני מודע היטב להטיה הכמעט מוחלטת לטובת תוצאות חיוביות, שעשויות לזכות לפרסום (וגם מאפשרות קבלת תואר דוקטור), לעומת תוצאות שליליות שדרכן לפח הזבל של האקדמיה קצרה למדי. זאת למעט יוצאי דופן נדירים יחסית, שבהם לאמירה כמו: "לפי המודל שההוא וההם הציעו שיערתי ש..., ניסיתי כך וכך- אך השערותי לא התאמתו ו..." יש לגיטמציה להתפרסם, בד"כ בנושאים חמים ושנויים במחלקות. עדיין, תוכנית מחקר למהלך דוקטורט המבוססת כולה על השערה אחת, שאם תפול, יפול עמה גם הסטודנט המסכן- היא כמעט לא אתית בעיני (מצידו של המנחה). נראה לי שבמקרה הזה הפרויקט (או לפחות האחריות הראשית עליו) יכול להיות מתאים יותר לטכנאי/עמית מחקר, שלא מסכנים את המשך הקריירה שלהם במקרה של כשלון, ולא לדוקטורנט מתחיל. נכון, לעיתים קיימת נטייה לראות תלמידי מחקר בתור טכנאים זולים (הן מצד המוסדות/ראשי מעבדה והן מצד הסטודנטים עצמם), אבל יש בכך משום חטא לעיקר בלהיות דוקטורנט, שהוא למידת המחקר- וחלק מהעניין הוא גם ללמוד איך לבנות תוכנית מחקר שהיא מעבר ל: "אם יצא ככה- שחקת אותה, אם לא- אכלת אותה". או בפראפרזה על דבריו של קצין ישראלי ידוע: "מדען טוב שומר לו עתודות". שיהיה לו בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוקטורט הזה הוא התוכנית החלופית הנסיון הקודם לדוקטורט הופסק אחרי כמה חודשים כשהתברר שהמנחה לא טרח לבדוק את הספרות ושהמחקר כבר בוצע בארה''ב הרשת מלאה בסיפורים מהסוג הזה על רשלנות של פרופסורים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מוגזם לצפות גם מהסטודנט להכיר את הספרות בתחום שהוא רוצה להתמחות בו. ומה בדיוק הבעיה להחליף פרוייקט ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לצפות מסטודנט שידע יותר על מה שקורה בתחום מהמנחה שלו? ומלגת המחקר נעלמה ברגע שבוטל המחקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מכיר פרשיות דומות מתחום מדעי החברה או מדעי הרוח? מישהו מכיר פרשיות דומות שהתרחשו בארץ, או שהיו מעורבים בהן חוקרים ישראלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טנטורה [ויקיפדיה]. תדי כ"ץ פירסם מודעת התנצלות, אם כי חזר בו אחר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששם מדובר בכלל בעבודת גמר תואר שני, לא פרסום של מחקר במגזין מדעי מבוקר ע''י עמיתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל גם כאן היה מעורב מרצה בכיר יותר (אילן פפה). הוא דווקא המשיך להגן על העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ יש את פרופ' דיקר שמעשיו הרבה יותר חמורים. במדעי החברה יש את המקרה המפורסם של סוקל (דומה בזה שהוא חזר בו ממאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמובן את המקרה של מרגרט מיד [ויקיפדיה]. אמנם שם לא מדובר על הונאה מכוונת (לפחות לא של החוקר). אבל מעניין לראות כמה זמן עבר עד שהתגלו שיטות המחקר הלקויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמשעשע שם הוא שהביקורת הויקיפדית - "טענות רבות ללא מקורות, הביקורת על מחקריה (וההסתייגות ממנה) ללא מקורות, סימוכין, ואינו מדויק ברובו", נכונה למדי לביקורת שהטיחו במיד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר במעורפל סיפור על פסיכולוג בריטי שחקר אינטלגנציה בתאומים זהים, אבל אולי זה נופל תחת מדעי הטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. חיפשתי קצת, ויכול להיות שאתה מתכוון ל-Cyril Burt [Wikipedia]? בכיוון אחר לגמרי, ועם הרבה הבדלים, יש את הסיפור של RANDU [Wikipedia] - מחולל מספרים אקראיים נפוץ בשנות השישים והשבעים שלימים התגלה כפגום ביותר, דבר שהעלה סימני שאלה בנוגע לתוקף של הרבה מאמרים עם סימולציות שהתבססו עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה זה ( הזיכרון שלי מבוסס על סרט תעודי שראיתי פעם) אבל על פי ויקי יש גם גרסא רוויזיוניסטית לסיפור, מה שאולי מסביר למה במדעי החברה קשה יותר למצוא דוגמאות כאלו. אולי צריך לחפש בכיוון של פלגיאטים, אני בטוח שמדעי החברה והרוח הם כר נרחב לפלגיאטים. את המחולל ההוא אני מכיר רק דרך הפסקאות הרלוונטיות ב NR אבל אני יודע שזאת אומנות לא קטנה (שלצערי מעולם לא יצא לי להכיר לעומק) לארגן מחולל טוב ולבדוק שהוא אכן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט שמו של הפוסט דוק הוא סיני המופיע בתעתיק פין יין. בעברית הוא צריך להיות עם כן ג'יהואה צ'ו. או אם נקפיד1 ג'יהואה דְזוֹאוּ. 1ויקיפדיה:כללים_לתעתיק_מסינית [ויקיפדיה] 2 2 ניסיתי ליצור היפר ישיר אבל נכשלתי במשימתי זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יכול להגיד מה המעמד של התאוריה הזאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהכתבה מבהירה זאת באופן די מאוזן - יש בתיאוריה של מילגרום בעיות במקרים מסויימים אך עדיין לא כאלו שבבירור מפריכות אותה. נראה שבעוד מספר חודשים, בניסוי של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, תקבל MOND דחיפה או מכה משמעותית. אבל אולי יש בקהל מי שיודע על כך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא קרוב - אישוש נוסף לתורת היחסות הכללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול למדתי (די באיחור) על הסקנדל סביב חוקר הסרטן אניל פוטי (Anil Potti) מאוניברסיטת דיוק. פוטי הנ"ל, שהיה כוכב עולה בשמי המדע עד לפני כשנה, התפטר בסופו של דבר מתפקידו אחרי שהתגלו בעיות חמורות ביותר עם תוצאות הניסויים שהוא דיווח עליהן, חוסר גילוי נאות על קשרים עסקיים, ושקרים בקורות החיים שלו (הוא הציג את עצמו כ-Rhodes scholar, למשל). ניסויים קליניים שהוא ניהל (עם חולי סרטן אמיתיים) הופסקו, האוניברסיטה החזירה מענקי מחקר שהוא זכה בהם, לכמה מאמרים שלו עשו retraction, וכו'. אפשר לקרוא על הפרשה כאן. אבל אותי מעניין משהו אחר. שתי התוצאות הראשונות שאני מקבל בגיגול המילים Anil Potti הן האתרים anilpotti דוט קום ו-dranilpotti דוט קום; בהמשך עמוד התוצאות הראשון מופיעים anilpotticv דוט קום, anilpotti דוט נט ו-pottianil דוט קום, ובעמודים הבאים, עוד וריאציות שכאלה (לא צירפתי קישורים מלאים מהסיבות המובנות). כל האתרים האלה הם שירי הלל לפוטי, שנראים - גם גרפית וגם בתוכנם - כאילו יצאו מתחת הידיים של אותו יחצ"ן. רק באחד מהם ראיתי התייחסות מאד מינורית לפרשה העגומה. מה קורה פה? זה ניסיון לשיפוץ הפרופיל האינטרנטי של פוטי? הוא עשה את זה בעצמו, או שיש חברות שאפשר לשכור את שירותיהן לטובת העניין? באופן שנראה לי חשוד אף הוא, לא קיים עליו ערך בוויקיפדיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מובן מאליו שגוגל יציג תחילה את האתרים שהשם anil potti מופיע בכותרת שלהם, בשם שלהם, ב HEADER שלהם, ורק אחריהם יציג אתרים שמצא בהם את השם במקום אקראי בטקסט. או שלא הבנתי את שאלתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע אצלי התוצאה השלישית בגוגל היא כתבה שמתארת את ההאשמות נגדו. המצב בבינג גרוע הרבה יותר: נראה שכל העשיריה הפותחת הן כתבות ואתרים "שתולים"1. במקרה הזה DuckDuckGo נותן תוצאה טובה בהרבה2 - התוצאה הראשונה, לדוגמה, היא כתבה לא מחמיאה עליו. לא מן הנמנע שהתוצאות הטובות יותר של גוגל ושל DuckDuckGo הן לאחר מקצה שיפורים בעקבות גילוי המקרה. ולגבי ויקיפדיה: בוויקיפדיה האנגלית אין זכר גם למחיקה של מאמר בשם הזה. נראה לי שאיכשהו אף אחד לא התעניין מספיק בנושא. אבל יכול להיות שאני פשוט לא מבין נכון ואתם מוזמנים לתקן אותי. 1 "שתול" היא מילה חריפה מדי. חלק מהם הן תוצאות לגיטימיות. מה שרע הוא שהן דוחקות את כל התוצאות האחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי שתי התוצאות הראשונות ב-DuckDuckGo (אתר שלא הכרתי עד לפני חמש דקות) הן יחצ"ניות, ורק השלישית לא מחמיאה. יש פה אולי איזו התאמה אישית שגורמת לתוצאות אצלי להיות שונות מאלה שאצלך? לגבי ויקיפדיה - באמת יכול להיות שהסיפור סתם לא מספיק חשוב. בסוף הערך Scientific misconduct [Wikipedia] מופיעה רשימה של כעשרים פרשות דומות, ופחות ממחצית "גיבורי" הפרשות זכו לערך משל עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו גם אני לא מצליח לשחזר את זה. מוזר. שמתי לב שיש ל-DDG גם ערוץ IRC והתלוננתי שם. לא הצליחו לשחזר שם את התוצאה ה"טובה" הקודמת שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |