תוכניתו של ערפאת 331
האמנם המהומות בשטחים אינן אלא "התפרצות זעם ספונטנית", או שמא יש לערפאת ואנשיו מטרה ברורה אליה הם חותרים?

כמה דברים הפריעו לי מאד בכל המהומות האחרונות. ראשית, נדמה כי הן אינן משרתות איש. שנית, ומוזר עוד יותר, די ברור כי הנהגת הרשות הפלשתינאית לא עושה דבר וחצי דבר כדי לשכך את המהומות - גם מול איומים ישראליים מפורשים. את ערפאת עצמו לא ראיתי בתקשורת, ואילו אנשיו מפריחים הצהרות חסרות בסיס בעליל: "המהומות תפסקנה רק אם ישראל תוציא את כוחותיה מהשטחים", דבר שברור לכל הצדדים שלא יקרה (בעיקר לאחר הנסיון העגום עם קבר יוסף).

מהי, אם כן, מטרתו של ערפאת? הבה ונבחן את מצבו עד לפני פרוץ המהומות: המשא־ומתן להסכם הקבע עלה על שרטון; הוא לא יכל לחתום על הסכם שיעניק לו שליטה במזרח ירושלים, משום שישראל לא היתה מוכנה להסכם שכזה; הוא גם לא יכל לחתום על הסכם שלא יעניק לו שליטה במזרח ירושלים, שכן מנהיגי העולם הערבי נשפו בעורפו, וחתימה כזו היתה נתפסת כתבוסתנות. דרך ללא מוצא.

ערפאת בהחלט מעוניין בהקמת מדינה פלשתינאית. הוא גם מעוניין בהכרה ישראלית (ומכאן, אמריקאית) במדינה זו. הדרך היחידה להשיג הכרה שכזו תהיה הכרזה על מדינה במסגרת הסכם. אבל על הסכם שלום, כבר אמרנו, הוא לא יכול לחתום. הוא לא יכול לחתום עליו גם אם למעשה אין הוא באמת רוצה את ירושלים (לא במחיר ויתור על המדינה, לפחות), כפי שאולי ניתן להסיק מהסכם ביילין־אבו־מאזן.

הפתרון? סוג אחר של הסכם.
למשל, הסכם שביתת נשק.

תוכניתו של ערפאת, כך נדמה לי, היא כזו: להוביל לפריצת מלחמה בקנה־מידה לא גדול בין ישראל לרשות; להכריז על מדינה, במהלך המלחמה או מיד לאחריה; לחתום על הסכם שביתת נשק עם ישראל, במסגרתו תכיר ישראל במדינת פלשתין.

אם הרעיון של הכרזה על מדינה באופן חד־צדדי במהלך מלחמת עצמאות, למרות התנגדות ממדינות אחרות, נשמע לכם מוכר, הרי זה משום שערפאת פשוט תולש עוד דף מספרו של בן־גוריון. ואם לבן־גוריון היתה מלחמה בלית־ברירה, הרי שערפאת נאלץ "לארגן" לעצמו את המלחמה.

כמה שאלות מתבקשות למקרא תיאוריה זו.

1. מדוע אין ערפאת פשוט מכריז על מדינה באופן חד־צדדי, ללא מלחמה?

משום שישראל (ולכן גם ארה"ב) לא תכיר במדינה זו. ערפאת זקוק להכרה אמריקאית כדי שיוכל לקיים את מדינתו.

2. אבל ברק איים בכיבוש מחודש של השטחים במקרה של הכרזה כזו. הרי ערפאת יכול לקבל את המלחמה שלו - ולהראות צדיק, משום שלאחר ההכרזה הפלישה תהיה ישראלית וחד־צדדית. האם הובלת ישראל למלחמה תוך תוקפנות ישראלית לא היתה עדיפה?

אולי. אבל האם ערפאת באמת יכל "לסמוך" על ברק שיפתח במלחמה לאחר ההכרזה על עצמאות פלשתין? במקרה כזה, לא היתה לברק תמיכה רחבה מבית לפתוח במלחמה, ואולי היה מחליט (לדאבונו של ערפאת) לא להכיר בפלשתין, אבל גם לא לפתוח במלחמה. הוא יכול היה, למשל, לפנות לקהילה העולמית ולנסות ולשכנעה שלא להכיר במדינה הפלשתינאית.

במצב הנוכחי, ערפאת מספק לברק עילה לפתיחה במלחמה, וגם תמיכה רחבה מבית במלחמה זו. דעת הקהל העולמית עדיין תיראה את המלחמה כאקט של תוקפנות ישראלית - מערך הסברה יכול לעשות מעט מאד מול תמונה של ילד־נגד־טנק.

3. מי מבטיח לערפאת שישראל תכיר בפלשתין בהסכמי שביתת הנשק?

אף אחד. אבל הוא עשוי לסרב לחתום על הסכם כזה ללא סעיף ההכרה. יש לזכור שהוא יגיע לחתימת הסכמי שביתת הנשק בתור הצד החלש, וסביר להניח שידע לנצל זאת. אם ישראל תסרב - מה תוכל לעשות? להמשיך במלחמה? כיצד תיראה ישראל בעולם אם תסרב לחתום על שביתת נשק?

4. מה לגבי ירושלים?

לאחר הסכמי שביתת הנשק, מדינת פלשתין לא תהיה במצב של שלום עם מדינת ישראל. האמנה הפלשתינאית תעמוד בעינה, ולא יחתם כל סעיף המצהיר על סיום הסכסוך - להיפך. ערפאת יזכה בתמיכה מלאה של העולם הערבי כולו, ויוצג כגיבור בעולם זה למרות שחתם על הסכם עם ישראל, ללא ירושלים. הרי ירושלים, ותמיכתו (או העדרה) של העולם הערבי בנקודה זו, היא, לדעתי, הגורם העיקרי שמנע את אופציית הסכם השלום.

5. האם יש לערפאת עוד משהו להרוויח?

כמובן. במהלך מלחמה, יתכן בהחלט שישראל תפנה התנחלויות. כבר נטען בעבר שיותר משההתנחלויות מהוות יתרון במלחמה, הן מהוות נטל - ישובים מבודדים שקשה להגן עליהם. "פינוי חירום" בזמן מלחמה (ועוד עם הליכוד בקואליציה) לא יתקל בהתנגדות כמו פינוי במסגרת הסכם שלום. כיבוש מחודש של השטח על־ידי לוחמה עשוי להראות כשגיאה אסטרטגית או כסיכון גדול מדי לחיי אדם. גושי ההתנחלויות הגדולים, והמקומות החשובים אסטרטגית, ישארו בידי ישראל; התנחלויות ה"דווקא" למיניהן תעלמנה.

אני בספק אם כיבוש ההתנחלויות באופן שכזה הוא אכן חלק מתוכנית מפורטת שהגה ערפאת, אולם זהו רווח שולי שהוא עשוי לזכות בו. גבולות פלשתין יקבעו דה־פקטו עם שכוך הקרבות, ממש כפי שקרה לגבי גבולות ישראל בשנת 48'.

6. מה לגבי ערביי ישראל?

אינני יודע אם ערפאת תכנן את הצטרפותם למהומה, או שהיתה זו יוזמה עצמאית. בכל מקרה, מעשיהם משחקים לידיו משום שהם מכשירים את דעת הקהל בישראל למלחמה כוללת.

באופן דומה, גם פעילות החיזבאללה סביר שאינה מתואמת - אולם היא בפירוש משחקת לידיו של ערפאת.

7. האם משהו יכול לעצור את המלחמה?

רק סובלנות מפתיעה מצידה של ישראל, שתחליט פתאום לפנות את השטחים (למעט אולי התנחלויות) כדי לצמצם את ההתנגשויות למינימום, ולא תבצע כל צעד שעשוי להיתפס בעולם כמלחמתי. הסיכוי לכך נראה לי כזניח.



ניתן גם לטעון שמלחמת־בזק מהווה מוצא נפלא מהסבך גם עבור ברק: הסכם עם הפלשתינאים, ללא חלוקת ירושלים, ועוד עם הליכוד בקואליציה (כלומר, כמעט ללא התנגדות מבית). אני מתקשה מאד להאמין שברק תכנן את ההסלמה הנוכחית, או אף ידע על תוכניתו של ערפאת, אולם יתכן בהחלט שכרגע (כלומר, בדיעבד) הוא מנצל את המצב ו"משחק את המשחק" עם ערפאת, משחק שתוצאותיו רצויות לשניהם.



כדאי לציין כי בניגוד לנסיונות ניתוח אחרים בהם נתקלתי באייל, אינני מנסה לנתח את דעתם וכוונתם של פוליטיקאים (ערפאת ואנשיו, במקרה זה) על־סמך תוצאות מעשיהם, אלא לנחש, תוך־כדי מהלך העניינים, מהן כוונותיהם הנסתרות, ולנסות לנבא בהתאם את המשך הדברים. על־פי התיאוריה הזו, המהלכים הבאים יהיו, כאמור - מלחמה, הכרזה על עצמאות פלשתין, והסכם שביתת נשק שיוביל להכרה ישראלית בפלשתין (נטולת ירושלים) ללא הכרזה על סיום הסכסוך. מוצא יעיל מאד, מבחינת ערפאת, מהסבך בו היה שרוי לפני פרוץ המהומות.

כמובן שאלף ואחד דברים עשויים לשבש את תוכניותיו של ערפאת. ויתכן גם יתכן כי אני שוגה שגיאה גסה בהערכת כוונותיו. אחרי הכל, אני מנסה כאן לנבא את השתלשלות העניינים, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן בית־המקדש.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  אכן תוכנית סבירה • עמית מנדלסון • 2 תגובות בפתיל
  תחכום שאיננו בנמצא, טל • שי כהן • 3 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • דב אנשלוביץ • 6 תגובות בפתיל
  ראה מאמר קודם • שי כהן
  פרשנות לא מדוייקת • הרמן שמואל
  לבנון • מיץ פטל
  שגיאה גדולה אחת • ניתאי ארטנשטיין • 2 תגובות בפתיל
  ברירת מחדל • ערן בילינסקי • 7 תגובות בפתיל
  מלחמה? • אסף נחמיאס • 2 תגובות בפתיל
  סימן שאלה גדול • אלכסנדר מאן • 4 תגובות בפתיל
  Kofi in the clouds • LG
  מעניין?? • רועי
  ערפאת הופך שולחן • ג. שמעון • 7 תגובות בפתיל
  ואולי... • אחמד הכהן • 2 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים