חלבון כחול ירוק 3346
האם חוות דגים אקולוגיות הן המקור המתאים לאספקת חלבון לאנושות?
אחת הבעיות המרכזיות עמן צריכה האנושות להתמודד מאז החל תהליך העיור, היא בעיית אספקת המזון לריכוזי האוכלוסיה ההולכים וגדלים, בקצב שהואץ משמעותית החל מאמצע המאה ה-‏20. מרכיב מרכזי בתעשיית המזון הוא החלבון. עקב העלייה המתמשכת הן בגודל האוכלוסיה והן ברמת החיים העולמית עולה הדרישה לחלבון בקצב גבוה במיוחד. 93% מהחלבון אותו אנו צורכים כיום בא מביצים, מוצרי בשר וחלב, דגנים וירקות. ואולם מקורות אלו יוצרים לחץ אקולוגי גובר, עקב המים המתוקים והדלקים שהם צורכים, הפסולת שהם יוצרים ובירוא היערות שהם מצריכים. ספק אם לחץ זה יוכל להימשך כאשר אוכלוסיית העולם תעבור את ה-‏9 מיליארד, בעוד כ-‏40 שנה על־פי התחזיות.

פתרון אפשרי לבעיה זו נסקר בגיליון יוני־יולי של סיינטיפיק אמריקן בכתבתה של שרה סימפסון – "מהפכת המזון הכחולה". כיום רק 7% מן החלבון אותו אנו צורכים מגיע מן הדגה, ההולכת ומתמעטת. שיעורם הגבוה של המים בפני כדור הארץ – 70%, רומז שאולי ניתן לנצל מקור זה באופן יעיל משנעשה עד כה. בכתבה נסקרת ההתפתחות בתחום חוות הדגים, שרובן מצויות כיום בסמוך לחופים, והן שמספקות כ-‏47% מתנובת הים שבתפריט האנושי. במקרים רבים חוות אלו מזהמות את הסביבה, ואף פוגעות בדגת הבר. הזיהום נובע מהצטברות פרש הדגים מתחת לכלובים, פרש שגורם להתפתחותן של אצות קטלניות. הירידה בדגת הבר מתרחשת בגלל שתי סיבות: מחלות שהתפתחו בכלובים הצפופים והופצו החוצה תוך פגיעה בדגי הבר, והדיג הגובר של דגי בר קטנים (כדוגמת אנשובי וסרדינים) בהם הואכלו דגי הכלובים.

כדי לפתור בעיות אלו החלו כמה מגדלים להציב את הכלובים הרחק מן החוף, בתוך זרמים חזקים, המסלקים את ההפרשות, ולעיתים תוך גידול בסמוך של אצות ורכיכות המפרקות את פרש הדגים. שיפורים נוספים בתזונה ובטכנולוגיה הורידו את התחלואה בכלובים והאיצו את גדילתם של הדגים. גם כמות הדגים הקטנים בהם מואכלים דגי הכלובים הופחתה בחלק מן המקרים מ-‏80% ל-‏30% ממזונם. בחברת "קונה בלו" למשל הצליחו להגיע עד ליחס של 1.6 ק"ג אנשובי לכל ק"ג דג טונה. המטרה היא להגיע ליחס של 1:1 ואולי אף פחות, עקב פריצת דרך מחקרית בתחום של מיצוי אומגה 3 מאצות, בהן ניתן להאכיל את הדגים. בטבע אגב, צורך דג הטונה כ-‏100 ק"ג דגים קטנים לכל ק"ג ממשקלו.

אחת הטענות הנשמעות נגד תעשייה זו היא שיעיל יותר לצרוך ישירות את הדגים הקטנים, ואולי גם בריא יותר (מבחינת שיעור המתכות הכבדות ו-PSB הגבוה יותר בדגים גדולים). ישנן גם הטענות המוכרות מן הכיוון הצמחוני, דהיינו שיעיל, בריא ואקולוגי יותר לצרוך את החלבון ישירות מן הצומח.

כדי לקדם את חוות הדגים האקולוגיות, החלה הקרן העולמית למען חיות הבר, בשיתוף עם אירגונים אחרים, במהלך של תקינה ופיקוח, שיעניקו רישוי לחוות דגים מן הסוג החדש, העומדות בתקן. במקביל, מתנהל בארה"ב מאבק נגד השדולות החקלאיות שהביאו לסיבסוד ממשלתי המעודד, בין השאר, הטלת רשתות ענק הגורפות את קרקעית הים תוך הרס אזורי מחיה והשמדת יצורי ים רבים (כ-‏50% מן העולה ברשתות), שמושלכים לאחר מכן בחזרה לים.


השנה זכה "סיינטיפיק אמריקן" בפרס החברה האמריקנית של עורכי כתבי העת בארה"ב (ASME) על הצטיינות כללית.
קישורים
מהפכת המזון הכחולה - כתבה מאת שרה סימפסון
סיינטיפיק אמריקן זכה בפרס ASME
סיינטיפיק אמריקן - האתר העברי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  סתירה? • גיל • 30 תגובות בפתיל
  לדפוק את הראש בקיר • קונשטוק • 7 תגובות בפתיל
  בשביל מה חלבונים • ג'וד • 5 תגובות בפתיל
  השחקן והים • אפופידס • 5 תגובות בפתיל
  "בדרך לרעב המוני"? • ברקת • 4 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים